מה אתן עושות עםאובדת חצות

מיומנויות שלא פיתחתן מלפני הנישואים וההורות ומבאסות אתכן, ובמיוחד פוגעות בהווי המשפחתי? או ב-איפה שהייתם רוצים לראות את עצמכן\משפחתכן באידיאל למשל:

-לא לדעת לבשל

-בזבזנות\לא מחושבת

-בלאגן\חוסר סדר

 

נתחיל מהקל: 

1. בלאגן-יש לי נטיה לבלאגן ואז עם הילדים יש כביסות, כל הזמן צריך לעבוד בבית, כלים שלא יצטברו ועוד ועוד....אני משקיעה ומסדרת ואז הכל נראה מדהים  אבל אף פעם אפילו כרווקה לא הצלחתי לשמור על סדר לאורך זמן בעצמי. אז מה הפלא שיש בלאגן כשיש לי גם עבודה תובענית? ולא תמיד אני פנויה לבית? עבודות הבית שואבות.

 

2. זה שאני לא יודעת לבשל-גורם לי להרגיש נחותה מבחינת יכולת, במיוחד לקראת שבת, לבקש טובות מאמא והחמה ולהרגיש שאני פחות כשירה לזה ואז אני לא אוכלת אוכל חם ובריא וחם ביומיום וקונה ג'אנק, משמינה, בעיות בריאות וכו...

 

3. בזבזנות- אני ממשיכה לקנות במקומות יקרים, לא מודעת לחשבון בנק, קונה מלא לילדים בעיקר אבל גם לי ולנו ולא מתנהלת בצורה כלכלית נכונה. כשרואה אנשים עם הרבה ילדים שיודעים להתנהל בחוכמה אני מקנאה. מכירה רק את הדרך של לקנות יקר, להיתקע ולקנות במכולת יקרה במקום בצורה מסודרת ברשת זולה כי לא נערכתי מראש, מלא אוכל נזרק או שיש יותר מדי או פחות מדי, בכללי אני לא מחושבת וזה גורם לי לבזבז ולזרוק מלא. 

 

עכשיו לכל אחד יש חסרונות וזה בסדר, אני חושבת שאני בנאדם מדהים ואמא אלופה וצריך לטפוח על השכם איך אני עושה כ"כ הרבה ולראות את הכוס המלאה שהילדים סופר מושקעים ב"ה. אבל העניין הוא שאיך אפשר להשתפר בתחומים הללו? בכללי בתקופת החיים הזו אין זמן לכלום. אפילו לא לעשות זום אאוט רגע על ההתנהלות שלך, מי אמר שבתור הורים אנחנו מתנהלים בצורה אחראית ולא שני ילדים מגודלים?

אין זמן להתארגן בבוקר, אין זמן להכין אוכל לעצמי, אין זמן לעשות שופינג, אני אוגרת דברים, בגדים, חפצים רק כי אין לי זמן לראות מה יש ומה אין. וגם אין זמן לארגן מגירות, ארונות ואחסונים לעומק. אין לי זמן להתארגן מול המראה יותר מדקות בודדות, הזמן מוקדש לילדים, לשוחח איתם, לדאוג להם בבוקר, הם לא מרוצים, מתווכחים, זה תמיד דורש זמן המאבקים. ואפילו בלילה ענייני שינה, הרטבות, ענייני אבחונים, דאגות. אפילו בלילה אנחנו עדיין במורכבות והתשה וקמים בקושי לעבודה ביום המחרת. מרגישה שאני מאוד נשאבת ומעורבת בהורות, ואני בתור הורה אין לי זמן לכלום! לא להסתכל על חשבון בנק, לא לנהל שיחה עם בעלי בערב על מטרות, החלטות...פעם היינו בזה מאד, כשהתחתנו היינו לומדים תורה ביחד או דייטים והיום אנחנו שוקעים לצערי לתוך נטפליקס כי שנינו מותשים. לאחרונה לא קניתי בגדים לעצמי, לטיפוח יש מינימום זמן, אחה"צ צריך להתעסק בילדים, בחוגים ואם בבית להכין ארוחת ערב, ללמד אותם דברים ואז מרב שאני מושקעת בהם אני שוכחת את עצמי ורק אם יש לי אי של זמן אז יש לי כ"כ הרבה צרכים, סידורים ודברים שאני מספיקב פיפס ממה שיש. לגן צריך דברים, יש כל מיני דברים שנוגעים לילדים אחרים בגן, אירועים, סידורים. ב"ה. כל דבר דורש ממך! 

 

אני ממש מתעניינת איפה אפשר ללמוד דברים כאלו? פעם הייתי מאד "לעצמי" והיום אני לשמחתי הרבה מחוברת, נפתח לי עולם בהורות ב"ה. ושתמיד נזכה!

אבל איםה עושים את הסנכרון? ואיך מקלילים? ומתי מוצאים את הזמן הזה לעצמך?

 

 

אני מקנאה באנשים שבשליטה גם כשהם הורים. שזה גורם להם לצמיחה. שלא שוכחים את עצמם במקביל. מתקדמים במטרות, חוסכים כסף, מצליחים, הם תמיד בעניינים ועוד מגדלים הרבה ילדים!!!

איך עושים את זה?

 

 

 

עונה רק לגבי הבישולהריון ולידה

אני ממש זוכרת אותנו כזוג טרי ביום שישי הראשון שהיינו צריכים לבשל שבת ראשונה בבית-

כל אחד עם טלפון עם אמא שלו: עכשיו לסגור את הסיר? עכשיו לפתוח? עכשיו להוסיף מלח? כמה זה קצת מלח? על איזה אש לשים את הגז? וכו.... ככה לומדים...


אם אמא לא כתובת, אז להעזר באתרי מתכונים. יש אתרים מעולים שמתאימים גם לחסרי ידע, ואפשר לשאול שאלות בתגובות. "מתכונים ב10 דקות" נגיד ממש מעולה בקטע הזה. גם ניקי ב- אבל אצלה לא כל המתכונים יוצאים לי טוב או שאני אוהבת. יש גם את חן במטבח שהיא מעולה. מסבירה ממש לפרטים כולל סרטון על כל מתכון. לאו דווקא מתכונים מהירים, אבל המתכונים שלה טובים וטעימים.


לאט לאט צוברים ניסיון וביטחון. אף בשלן לא נולד כזה. וחלק מהלמידה זה גם טעויות. הכל טוב.



ואחרי שתרכשי ביטחון ושליטה במטבח, ממליצה לתת גם לילדים להכנס ולעזור ולהתנסות. כך לתת להם ביטחון מגיל צעיר במטבח. 

סליחה. בטעות האנונימי.הריון ולידה
התשובה היא - מאפשרים לעצמנו לטעות, עד שמוצאיםהמקורית

את הדרך

בבישולים - קחי 2 מתכונים או מתכון אחד בשבוע מעכשיו שאת מנסה ולא להתחיל ממשהו קשה מדי. אפשר גם לנסות קודם כמות קטנה ולראות איך יוצא ולשפר לפי הטעם


לגבי בזבוזים - תגבילי את עצמך בסכום חודשי לקניות או הםוך - תעשי נוראת קבע לחסכון בסכום קבוע וממה שנשאר תצטרכו להסתדר

אניoo

לא רכשתי את המיומנויות שכתבת לפני החתונה והילדים

ובכל זאת אני בסדר איתן ובמגמת שיפור


אני שמה את הלמידה מטעויות ושיפור מתמיד בקידמה

נותנת לזה חשיבות זמן ומשאבים


לגבי סדר

אני מעדיפה להשקיע כוח וזמן בלסדר כל דבר במקום

כי לחפש דברים בבלגן לוקח יותר זמן ומשאבים


לגבי בישול

כשהתחתנתי לא ידעתי לבשל כלום

למדתי עם השנים

לא הרבה

אני לא אוהבת לבשל

מבשלת רק דברים פשוטים

בעלי מבשל בעיקר

וגם הילד כשמגיע מהישיבה

זה לא אומר שמישהו פה אוכל ג'אנק בגלל זה

אפשר לחתוך ירקות/ פירות

לאכול סנדוויץ'/ פריכיות/ טבעול/ נודלס


מבחינה כלכלית

להיכנס לחשבון הבנק עם זיהוי פנים לוקח כמה שניות

אין שום סיבה לא להקדיש כל יום יומיים שלושה כמה דקות לעבור על הוצאות הכנסות


מבחינת קניות חפצים ובגדים

יש קשר ישיר עם סדר

אם הבגדים והחפצים מסודרים

ברור מה צריך ומה לא צריך


אני בודקת מה צריך והכל מזמינה

לא מבזבזת זמן על חנויות

מזמינה פריטים מדויקים

לא איכפת לי לשלם על משלוחים שוב ושוב


לגבי אוכל לא נראה לי שמתעשרים מחיסכון באוכל או דיוק בקניות

התנהלותשמעונה
קודם כל , חיבוק. את נשמעת לי מוצפת ועייפה , וגם נשמעת אמא. מהממת שמודעת לעצמה.


גם אני לא ידעתי לבשל, זה דבר שלומדים לאט לאט וגם כיום אני לא תמיד מרגישה שאני מצליחה לנהל נכון, קניות ובישולים וכו...


אני כן חושבת שכדאי לנסות לעשות מטרה שבועית אחת ולעמוד בה, למשל שבוע אחד לנסות לעשות תפריט שבועי לפחות לארוחת צהריים ואז לתכנן מה לקנות..


בלי קשר כל פעם שחסר משהו לעשות רשימה מה צריך, והאם זה דחוף לעכשיו , או שאפשר למצוא תחליף... ואז ביום שאת מחליטה ללכת לקניות עם הרשימה ... (יש גם דברים שקונים כל שבוע, או פעם בחודש)


עוד טיפ קטן, אם יש לי כמה דקות אני מסדרת מדף אחד. או מחליטה שעכשיו אני נותנת 15 דקות לבית , בלי פלאפון, רק לבית. ומסדרת משהו אחד. זה גם עושה לי מוטיבציה להמשיך... 

ברור שלא מתעשרים מחיסכון באוכלסטודנטיתאמא
או דיוק בקניות אבל זה יכול להגיע לפער של מאות שקלים בחודש בטח אצל משפחה עם כמה ילדים...
בעינייoo

פער של מאות שקלים בחודש

לא שווה את המאמץ של קניות מרוכזות השוואת מחירים ותכנון מדויק

את האנרגיות כדאי לשים על תכנונים של דברים גדולים ויקרים יותר

ולהשאיר בצד אנרגיה נפשית כי בסוף העלות שלה הכי יקרה

מסכימה עם זההמקורית

בסוף גם פיצול קניות בשביל לחסוך יש לו מחיר. זה זמן וכוח, דלק.. לא תמיד שווה את זה. בטח לא במשפחות שהן לא גדולות וממילא לא קונים הרבה

אצלי פער של מאות שקלים בחודש הוא כן חישוב. בטח!מאוהבת בילדי

אני קונה כל דבר איפה שהכי זול (אבל הכל קרוב לבית), אפילו בשביל חסכון של עשרות שקלים אני עושה את זה.

בסוף זה מצטבר...

 

אני חושבת שכל אחד חושב איפה הכי טוב לו להשקיע-

את משקיעה כסף וחוסכת זמן.

לי דווקא יש זמן, אבל לא מספיק כסף... אז הכל עניין של תעדוף.

אני שמחה בשבילךסטודנטיתאמא

שהמצב הכלכלי שלך מאפשר את זה, לא כולם יכולים להרשות לעצמם ויש אנשים שעבורם כמה מאות שקלים בחודש זה הרבה כסף.

אנרגיה נפשית יקרה זה נכון, מינוס בבנק גם גובה אנרגיה נפשית.

ולא, לא תמיד אפשר להגדיל הכנסות.

היוoo

ימים שהייתי מחשבת אוכל

זה היה מזמן

והיה ברור לי שזה זמני עד שאני אשיג מספיק הכנסה


מבחינתי אוכל קודם להכל

רוב האנשים מוציאים על דברים אחרים

לא צריך הרבה כסף כדי לא לחסוך באוכל

סבבהסטודנטיתאמא
זה שיש מצבים זמניים כאלה את מוכנה לקבל? ולחסוך באוכל כוונתי היא לא לוותר על עוף (למרות שגם את זה יש אנשים שצריכים לצערנו, לא תמיד באשמתם) אלא ללכת לחנות קצת יותר זולה
אני גם מסכימה שאוכל זה בסיסשוקולד פרה

דקדוקי עניות באוכל מבחינתי זה רק במצב של מצוקה ואני מאוד משתדלת לא להגיע לשם

את הכסף שיש לי שמה קודם כל שם

זה גם מאוד משפיע על ההרגשה וזה גם מאוד תכוף - צריך את זה כל הזמן.

מה שכן מענין אותי אם את גם בשאר הקניות עושה את זה?

אני ממש מחשבנת כל קניה- משווה באתרים וכו- לגבי בגדים לילדים קניות לבית וכזה ןתמיד מתלבטת אם זה דווה את הזמן שזה לוקח לי

יש הבדל בין דקדוקי עניות לביןלפניו ברננה!

לקנות באופן קבוע בחנות יקרה יותר


או לזרוק כמויות גדולות של אוכל באופן קבוע


זה יכול להגיע לאלפי שקלים בשנה. וחבל.


לא היית זורקת שטר של 20 שקלים לפח, נכון?

אבל כמות ירקות שלא תואמת למשפחה והולכת לפח בהחלט יכולה להגיע לסכום כזה בחודש.


אני רואה ערך בלהיות מחושבת באוכל שאני מכינה

זה לא אומר שאני מקמצת ואין כמות מספיקה לסועדים, זה רק אומר שאני יודעת מה כמות הירקות הדרושה לי ומשתדלת לקנות דווקא אותה. ובחנויות פחות יקרות. למה לשלם יותר אם אפשר פחות?

הפותחת לא דיברה על לא לצרוך דברים, אלא על לתכנן מראש וככה להוציא פחות. לי באופן אישי נשמע התנהלות אחראית והגיונית.

זה נכוןoo

שכדאי להתאים כמויות

ולקנות בחנויות פחות יקרות

אם זה לא מצריך מאמץ גדול

אבל

אם למישהו אין זמן לעשות דברים יותר חשובים

כמו לחשוב ולתכנן את חייו

או להתנהל נכון כלכלית

או לבדוק איזה חפצים הוא צריך ואיזה לא

אז

חישובים בנושא אוכל זה כרגע מותרות שהעלות שלהם בטוח לא שווה את התועלת 

עכשיו הבנתי אותךלפניו ברננה!

מההודעות הקודמות שלך ושל שוקולד פרה, היה נראה שזה תחום שלדעתכם חבל באופן כללי שהיא תבזבז עליו אנרגיות.

ועם זה אני לא מסכימה.

אבל לגבי להוריד את זה ברשימת התיעדופים למקום נמוך יותר וקודם להתאפס על עניינים אחרים - בהחלט מסכימה שזה אחד הדברים הפחות דחופים.. קודם כל לדאוג לרווחה נפשית בתחומים אחרים שהמאמץ ייתן תשואה גבוהה יותר.

אני ספציפיתoo

לא מקדישה הרבה מחשבה לנושא קניות אוכל

כי זה לא שווה לי עלות תועלת

אבל באופן ספונטני החישובים שלי בקניות יחסית נכונים

ככה שאין פה קניות חריגות


אני רואה אנשים מקדישים זמן וכוח להשוואות מחירים וקניות מרוכזות

זה מבחינתי בזבוז זמן וכוח

הזמן והכוח שלי הרבה יותר יקרים מכמה מאות שקלים בחודש 

אם את מכניסה ברמה שמאפשרת לך את זהלפניו ברננה!

אז זו בחירה של ניהול סדרי עדיפויות..


גם אנחנו קונים בעיקר בחנויות שקרובות לבית למרות שיקר בהן.

אבל כן משתמשים במשנת למרות החוסר נוחות כי זה מאפשר לסל הקניות החודשי שלנו להכניס יותר פינוקים וגיוון ממה שהיה אם היינו קונים רק בחנויות המקומיות.

אם במקרה מסתדר ללכת לסופר זול יותר זה בונוס.


בקיצור פה זה כבר בחירה של סדרי עדיפויות.


בהחלט בתור התחלה הייתי אומרת לה שתעשה קנייה שבועית ביום קבוע במשלוח אונליין הביתה.

בשאר הקניותoo

אני כן עושה השוואה בסיסית

כמו לבדוק את המוצר בגוגל כדי לראות מחיר בעוד מקום

אבל לא מתעכבת על זה


בעיקר מתמקדת בדיוק הקניות

לקנות את המוצר המדויק שאני צריכה ולא סתם מוצרים שבמבצע שבסוף לא יהיו בשימוש/ מספיק בשימוש

מנסה לעזור...סטודנטיתאמא

לפותחת, יש אפליקציה של ניהול כסף ששמעתי שמאוד מומלצת (לא זוכרת את השם ואין לי אותה)

לגבי שאר הדברים זה עניין באמת של ארגון אבל כזה שיש בראש וזה גם עוזר לקניות ולחיים מסודרים יותר.

למשל- מראש להחליט מה אוכלים כל יום השבוע (או לפחות 3-4 ימים מתוך השבוע) ובהתאם לזה לעשות קניות, ככה גם יש פחות בלאגן כי לא מתחילים כל יום עם דיונים של מה לאכול וגם חוסכים כסף כי הקניות ממוקדות יותר ופחות קונים בלי צורך.

כדי לאכול בריא כדאי לעשות meal prep, בארה"ב זה ממש חזק אז שם תהיה לך יותר השראה אבל בגדול הוא כל שבוע להקדיש שעתיים מרוכזות לבישול כך שבמהלך השבוע תתעסקי עם זה פחות ויהיה לך אוכל זמין ובריא. למשל אצלי במקרר יש תמיד גרנולה ביתית, נשנוש מתוק ללא סוכר במקפיא, קינואה/ בורגול מבושלים, אנטי פסטי וככה יש לך בסיסים לארוחות לעבודה וכו' בלי כל היום להיות סביב זה.

לגבי הילדים, אני עוד לא ממש שם אבל חיבוק, בטוחה שהם סופגים את זה שאת משקיעה בהם כ"כ הרבה!

אני מתכוונתאובדת חצות

שאני מוצפת מכל "ענייני השבוע השוטפים"- צרכים של בני הבית ואז אין לי זמן להתרכז במטרות. כלומר יש מוד של הישרדות, להעביר את השבוע, אין מבט על ותכנון לגבי הדברים. קניות יכולות להיות מתי שנגמר פעם בשני ופעם ברביעי. קשה לי להתרכז במקביל בכ"כ הרבה דברים כמו זמן לבישול/זמן לתכנון המטבח

כשיש לי מבחנים לבדוק רוב הזמן

או כשמותשת בערב

אני תוהה מתי מותר זמן לתכנון דברים?

בבוקר בקושי קמים, קמה מאוחר כמעט מאחרת לעבודה כי פיזית זה רחוק וצריכה איכשהו השעה להתארגן בעצמי ולארגן אותם,

בזמן העבודה- העבודה שלי לא מאפשרת לנשום או לעשות דברים לבית

וכשחוזרת עייפה והבית נוסע או שיש מבחנים או שזה זמן איכות עם ילדים.

כשיש תמיד מה לעשות בבית איך אפשר לבשל?

מתי אתן מוצאות זמן?????

למשל דוגמאאובדת חצות

היום חצי יום התאווררתי ועשיתי שופינג (בזבזתי מלא כסף) אבל גם דברים שהילדים ואני צריכים לחורף, ליומולדת ועוד. ואז לא ניצלתי יום חופשי לכל העומס שלי (מבחנים כמה חבילות שלוקח בין ימים לשעות, פרויקטים, הכתבות). עכשיו אני אשב עד הלילה.

מתי יש זמן לבשל בדיוק?

אם למשלאובדת חצות
הייתי מזכירה היה לי זמן לתכנן מסיבה, להכנס לחשבון בנק ולבדוק, להתמצא במה שקורה בחיים שלי אבל העבודה שלי (אפילו שהורדתי משרה!!!!) שואבת ממני זמן מאד יקר נוגסת לי באחר הצהריים עד הלילה וגם בזמן העבודה אני כל הזמן בעשייה ובעומס.
סליחה על ריבוי ההודעות;)אובדת חצות
עכשיו נניח אני יושבת עד הלילה לבדוק מבחנים. ואז אני אהיה גמורה מעייפות. לא יהיה לי זמן להכין קופסת אוכל למחר או אפילו להוריד איפור. כי אני טוטאלית ורוצה לסיים. אבל הסיום יהיה עד מאוחר. 
זה הכרחי למחר? את חייבת להחזיר למחר ציונים?המקורית

לגבי קופסאות אוכל - אני מכינה מבושל פעמיים לשבוע שלם

פעם בשישי ועוד פעם בשלישי ואורזת מראש בקופסאות לצהריים וזה רק לקחת

גם על ארוחת בוקר אפשר להתארגן מראש

אבל את די פועלת באותה דרך ומצפה לתוצאה שונה. זה לא יקרה.  תיעדופים זה שם המשחק

הו על תיעדופים הייתי רוצה ללמוד!אובדת חצות
תקראי על עקרון פארטוoo

זה הדבר שמלמד תעדוף

בכל נושא

חוזרת לשאלה בתגובה הקודמתהמקורית

את חייבת להגיש מחר ציונים?


אם כן - השופינג היום לא יכל לחכות? זה דחוף ברמה שלילדים אין מחר מה ללבוש?


אם לא - אז למה את עושה את זה לעצמך? תבדקי חלק היום ותשאירי לך זמן למה שאת רוצה וצריכה,  ואת השאר תעשי בזמן אחר


זו דוגמה לתיעדוף

אפשר עם הבישולים לשבתרק טוב!

לבשל כמויות יותר גדולות. וחלק להקפיא (לא כל אוכל מתאים להקפאה).

או כשמבשלים אז לבשל כמות גדולה לכמה ימים.

או להכין אוכל פשוט שלא לוקח הרבה זמן.

נניח אורז, פתיתים, פסטה, זה לא הרבה עבודה.

גם ירקות קפואיים (שעועית ירוקה, חומוס, תירס, אפונה, גזר גמדי)

בשרי הרוב אפשר להקפיא. 

אניoo

לוקחת הפסקות בעבודה בין לבין ואז יש כמה דקות להציץ בבנק

כמה דקות להסתכל באתרים

להסתכל על מיילים של סידורים


אין לי כמעט עבודה שלוקחת הביתה

נשמע לי בלתי הגיוני לעבוד גם בבית

אם יוצא לי לעבוד בבית לפעמים אני מקזזת משעות העבודה


באמצע שבוע אני לא מבשלת

וגם בעלי שכן מבשל מבשל בקטנה

אוכל שהוא בישול משמעותי רק בשישי


זמן איכות עם הילדים יכול להיות כמה דקות פה ושם

לא מקדישה לזה זמן רשמי באמצע שבוע

בשישי שבת יש מלא זמן לזמן איכות

לא אמורים לשבת עם הילדים??? זמן איכותאובדת חצות
כל יום 
שבי איתם לבשלאפונה
תהפכי את הזמן הרגיל איתם לזמן איכותדריאל

בדרך לגן - לספר סיפורים, לחרוז חרוזים, לשיר ביחד.

כנ"ל בזמן ההתלבשות, מקלחות - צחוקים, חיבוקים, דגדוגים (כל עוד זה לא עושה יותר בלאגן...), בארוחות, לדבר, להתעניין איך היה במסגרות, לומר מילה טובה לכל אחד לפני השינה בהשכבה. אני אומרת לכל ילד 3 דברים שאני גאה בו/בה לפני השינה. ממש להיות איתם בתוך השגרה הזו (כי את ממילא איתם!)

אבל בשאר הזמן בבית את ממש לא צריכה להיות מורה וגם לא צוות בידור.

כן נחמד לעשות פאזל או חוברת או להצטרף לבנייה בלגו אבל מספיק רבע-חצי שעה, גם לא כל יום. שאר הזמן שיצטרפו אלייך במטלות הבית

ואם הם לא רוצים, זה מעולה לשחק לבד או זה עם זה. לבחור במה לשחק, זה מפתח יצירתיות וחשיבה, וקצת זמן חופשי, לחשוב ולהיות בנחת, שלא כמו במסגרות.

הזמןoo

שאני מקדישה לילד כל יום הוא איכותי

גם אם אנחנו דנים בכובד ראש בממתקים שהוא רוצה לקנות לטיול מחר

וגם אם אנחנו יושבים על הזמנה של סוודרים

וגם אם הוא מסביר לי על ציור או על משחק

כמעט כל אינטראקציה בינינו היא איכותית

זה המון וזה די והותר


לשבת ממש לשחק/ לקרוא/ להעמיק בשיחה זה לרוב רק בשישי שבת

בהוראה אין ברירב אלא לקחת את העבודה הביתה.לפניו ברננה!
זו הסיבה שעזבתי את התחום...
גםoo

בעבודה שלי יש דרישה כזו

עם הזמן למדתי לקזז משעות העבודה את הזמנים שעבדתי בבית

ולא לעבוד בנוסף

אני לא רואה אפשרות כזאת בהוראה..לפניו ברננה!
את צריכה להיות בכיתה בשעה מסויימת.. איך תקזזי?
פחות מבינה בהוראהoo

אבל בעבודה שלי

הקודמת שלי שעשתה את התפקיד 15 שנה

היתה עושה גם וגם

ואני אחרי 3 שנים בתפקיד שיניתי את ההתנהלות


אולי בהוראה אפשר לקחת פחות שעות

אמנם זה מתקזז בשכר

אבל יותר הגיוני לחשב את שעות העבודה כמו מה שקורה בפועל ולראות אם זה מתאים

זה קשה אבל לא בלתי אפשריצלולה

סדרי עדיפויות

בעלי מורה- כמעט לא לוקח עבודה הביתה (מלבד שיחות טלפון לעיתים רחוקות שצריכות להיות בשעות הערב).

אמא שלי מורה שלוקחת המוןןן עבודה הביתה...

זה מושפע (בין השאר) גם מהמסגרת שעובדים בה (יש מסגרות שיותר מצפות שיקחו עבודה הביתה, ויש מסגרות שלהפך, בעלי עבד בבי"ס שהמובן מאליו היה שכל העבודה היא רק בעבודה), וגם מהאופי והיכולת להציב גבולות.

לפעמים צריך לעבור מקום עבודה (ולברר את הנקודה הזאת לפני!), או ללמוד לעמוד על שלך... אה ותיכון יותר מאפשר את זה מאשר יסודי.

יש שעות שהייה והבלאגן אמור להיכנס בשעות האלו. אם לא נכנס יש בעיה וצריך לפתור אותה, בעזרת מדריכה או מנהלת. לא מדברת על מורה בשנה-שנתיים הראשונות שהכל באמת עדיין לוקח המון זמן.

אז אני הייתי 3 שנים בשנים הראשונותלפניו ברננה!

(כי כל פעם היה חומר אחר) ולא ראיתי אופק לשינוי בתחום...

והייתי מורה מקצועית.


בחוויה שלי עשיתי את המקסימום ולא היה לי רגע לנשום לא בעבודה ולא בבית.

ולא קיבלתי מספיק תמיכה מצוות. ולא מספיק ידעתי איך נכון להתנהל..ולצערי חוץ מעצמי אף אחד לא עזר לי לדייק את עצמי. הרכזת שלי הייתה מהממת וניסתה. אבל זה לא ענה על הנקודות המהותיות.


בעלך לא יושב על ציונים מהבית? בדיקת מבחנים? הכנת שיעורים? כנראה שיש לו ברכה בזמן והוא אדם ממש יעיל או שהוא לא מוציא תלמידים לשעות פרטני. הדברים האלה לוקחים המון זמן גם למי שמנוסה בהם.


אני לא אומרת שהפותחת לא יכולה להשתפר, אבל זו עבודה שמובנה בה העבודה מהבית כי שעות השהייה לא מספיקות להכל בכלל. (מספיק שאת תופסת את המחנכת לשיחה על תלמידה ועוד מצלמת דף עבודה ונגמרה השעה)


ובכיוון אחר אני חושבת שאם היא הורידה במשרה כדי לנשום וזה לא הביא לתוצאות הרצויות אז יש פה משהו אחר..

בשורה התחתונה - בהתרשמות שלי בעלך הוא החריג.לפניו ברננה!
יכול להיות, אבל בביה"ס הקודם שעבד בוצלולה

זו היתה הנורמה. הם דיברו על זה בחדר מורים.

מבינה ממש את החוויה שלך- יש לי אמא כזאת ששוקעת בעבודה בתור מורה כבר שנים ותמיד יש הרגשה שאין ברירה. כשאני נכנסתי למשה"ח (לא מורה אז אי אפשר באמת להשוות) היא לא האמינה לי שלא אקח עבודה הביתה, אבל זה היה קו אדום מבחינתי וב"ה עומדת בו סה"כ.


גילוי נאות- בעלי מורה למתמטיקה אז אולי זה יותר קל ממקצועות רבי מלל. אבל כמו שציינתי זו היתה הנורמה אצלם גם במקצועות אחרים.

לשאלותייך הוא לוקח פרטני (אין לו הרבה שעות פרטני בכלל) ולא יושב על הדברים שכתבת בבית כמעט אף פעם (כן לעיתים רחוקות. אבל לפעמים הוא גם יוצא הביתה על חשבון שעת שהייה).

מציינת שהוא לא מחנך- כשהוא חינך הוא עבד יותר מהבית, אבל גם אז לא בדברים שכתבת אלא יותר בשיחות ותיאומים וכד'. אז נגיד אם יש ישיבות צוות שהוא מרגיש מיותר בהן (😅) הוא כותב בהן תכנוני שיעור. מבחנים הוא מתחיל לבדוק תוך כדי מבחנים של תלמידים אחרים, ולמד לבדוק מהר גם אם פחות יסודי.

ברור שלהכל יש מחירים, וחוסר עבודה מהבית יבוא על חשבון דברים. אבל זה עניין של סדרי עדיפויות וגם עבודה מהבית באה על חשבון דברים אחרים.


אין לי מושג לגבי הפותחת, אני בעצמי לא מורה ואין לי טיפים מעשיים, רק היה לי חשוב לציין שזה כן אפשרי❤️

בעלי מחנך גם כבר הרבה שניםמתיכון ועד מעון

ובהחלט יש עבודה בבית.

יש בדיקת מבחנים, שיחות עם הורים, הכנת מערכים, דפי קשר ועוד...

אבל אני לא רואה שהוא טובע בזה, יש לו כמה שעות בשבוע, לא ברמה שמתארת הפותחת

כמו שאמרתי, תלוי גם בבי"ס ובאופיצלולה

בעלי כמעט אף פעם לא יושב בבית על מבחנים, מערכים ודפי קשר. לעיתים רחוקות שיחות עם הורים.

(אגב אם כתבת דפי קשר אני מבינה שהוא מורה ביסודי? יש הרבה פחות שעות שהיה ביסודי לעומת תיכון ושם אני באמת לא מבינה איך אמורים לדחוף הכל).

אז זה הזמןאיזמרגד1

לעשות זום אאוט ולהתמקד במה שאת רוצה וצריך. לעשות ולתכנן אותו, כי רק אם תתכנני יוכל להתפנות לך זמן...

ממש לשבת ולהקדיש זמן, אולי יום חופשי, כדי לשבת ולכתוב לך מטרות- מה את רוצה להשיג וחשוב לך שיהיה? בבית, בעבודה, עם הילדים, ועם עצמך. ואז לתכנן מסגרת זמן הגיונית שמוקדשות לכל דבר, ולהחליט במה מתמקדים ועל מה מוותרים כדי שבאמת הכל ייכנס. לדוגמה בבית- אני מוותרת על קיפול כביסה ועל אוכל מבושל יותר מפעמיים בשבוע כי זה מדי עמוס לי, לדוגמה. אז ממש להחליט מה את מתעדפת ולהכניס לך ללו''ז. אחרי שיש לוז כזה הרבה יותר קל להתמקד, ואפילו יכול להתפנות לך זמן שלא ידעת על קיומו קודם😅

אז אצליאחינועמית

הייתה תקופה שהייתי ממש בהישרדות.

השילוב של ילדים קטנים+משרה מלאה+בעל עסוק על מעל הראש+מצב כלכלי גרוע פשוט הוביל להישרדות.

אני מניחה שזה שילוב נפוץ אבל זה יכול להיות עוד דברים, גם הדברים הכי נפוצים, למשך בעל במילואים, ילד עם מחלה ממושכת (נגיד ריפלוקס או בקיעת שיניים ממושכת וקשוחה,לא חייב מחלה מסוכנת), חוסר ברזל, דיכאון אחרי לידה וכו' וכו', כל מה שמכביד על השגרה ברמה הזאת.

ואז בטח שאין לך זמן ללמוד ולהתפתח.


איך יצאתי מההישרדות?

מצאתי עבודה של פחות שעות (עדיין מלאה אבל קרובה יותר לבית) ואז יכולתי טיפה לנשום ולראות איך אני משפרת תחומים אחרים. אחר כך הילדים גדלו קצת ויכולתי עוד קצת לנשום. לקחתי בי 12 כי היה לי חסר והרגשתי פחות עייפה. לאט לאט החיים היו קצת פחות הישרדותיים.


אני רוצה לומר - לחשוב איפה יש מקום קצת לשנות, ומשם להתרווח.

לזכור שגם כשזה לא נראה כך, תמיד יש עוד אפשרויות.

לפעמים זה ברמה הטכנית ולפעמים זה ברגשי, למצוא מה שיעשה לך טוב וייתן לך עוד אנרגיות.

בעניין האוכלאהבה.

משהו שעשיתי אתמול פעם ראשונה ורציתי לעשות אותו כבר מלא זמןןןן מעולה לחסוך זמן

עשינו קניה מרוכזת של בשרי טרי (חזה עוף, שניצלים, עוף כרעיים וכו וטחונים) ועמדתי אתמול שעתיים ותיבלתי את הכללללל והכנסתי לפריזר מחולק למנות

לדעתי זה יסגור לי חודש של בישולים.

לדעת לבשל אין יותר מדי מה, תפתחי מתכון ותעשי בדיוק מה שכתוב.

אני עשיתי שקיות של שניצלים (מלא) רק מתובלים עם פירורים ולא מטוגנים. חזה עוף למוקפץ, קציצות מלא

כל מה שנשאר זה להוציא מהפריזר ולהכניס לשמן/רוטבאהבה.
שלוקח כמה דקות להכין 
תקשיבי. מגניב. בחיים לא חשבתי על זהדפני11
הזדהות עוזר? אהבתי איך שתארת😁אור עולה בבוקר
כאילו כתבת אותי . מרוב בלאגן במח לא הייתי יודעת  אפילו לפרט ככה אבל הכל מדויק😆בהצלחה
חחחח עם מה מזדהה? תפרטי;)אובדת חצות
וואי גם אני אחד לאחדשוקולד פרה

נראה לי קשור לגיל של הילדים- יש לך תאומים בני 4 או משהו כזה? לי יש בני 5 3 1.5 וחודשיים

בכל אופן קטנים שרק מבלגנים לא יודעים לעשור ויש סביבם מלא פעולות פיזיות שכולן מידיות ..

גם עם הבישול לא מצליחה להסתדר והבלגן פה וואו אני אגרנית פחד

דווקא אני אדם חסכן ממש ממש אבל בגלל הבלגן והעומס בסוף קונה ביקר ודברים לא צריך 

ממש הכל🤭עוקבת אחרי העצותאור עולה בבוקר
מזדהה וכמה מחשבותדריאל

קודם כל נשמע שאת ממש משקיעה גם בילדים וגם בעבודה. ממש ממש כל הכבוד על זה!

יחד עם זה נשמע גם שאת באמת כאילו מחזיקה את הראש מעל המים, בקושי, ולא שוחה... וזה קשה.

תיארת קצת את הלו"ז שלך אז אני מנסה לחשוב יחד איתך איפה אפשר לעשות שינויים קטנים כדי בכל זאת שיהיה לך יותר קל ותסדרי את הזמן בצורה יותר טובה.

אני חושבת שלא להספיק להוריד איפור (דווקא לזה נתפסתי) זה מבאס, כי זה ממש לשים את עצמך במקום הכי הכי אחרון.

זה משהו כזה בסיסי (וקצר!) שאת לא מוצאת לו זמן והייתי הופכת את המשוואה. קודם את מתקלחת, מורידה איפור, מכינה אוכל למחר. ואז יושבת על המבחנים. כמה שתספיקי. עם גבול ברור של ללכת לישון בשעה X.

תראי, מודה שלא עבדתי אף פעם כמורה ואני אולי לא יודעת בדיוק מה הדרישות וכמה זה משהו שמורות באופן כללי נדרשות אליו. אבל זה נשמע מטורף שזה ככה עד שעות מאוחרות.

כתבת שהורדת כבר אחוזי משרה אז לא יודעת מה להציע כאן.


לגבי שאר הדברים, יכולה להגיד שלי מאד מאד עוזרת שיטת הFlylady לניהול הבית והזמן.

יש ביוטיוב מלא סרטונים לא יודעת אם יוטיוב מתאים לך אבל אם כן אני יכולה להמליץ על ספציפיים (באנגלית).

בגדול זו שיטה של לעשות דברים קצת כל יום ולא לתת לדברים להצטבר, וזה לא רק של הבית אלא גם טיפוח עצמי.


ביום שתיארת אני חושבת שהייתי אולי מנסה לעשות דברים תוך כדי שאת עם הילדים אחר הצהריים, אם הם לא בחוג.  כל מה שלא דורש ריכוז ענק.

להכין את האוכל למחר. להוריד איפור (רק לשטוף פנים עם סבון ומסיר איפור). לסדר מגירה אחת במטבח או בארון בגדים (ממש 10 דקות, תוך כדי הם אולי יכולים לעזור לך או לחילופין תספרי להם סיפור אם הם אוהבים, או בזמן שהם אוכלים?)


מזדהה ממש עם הרבה ממה שכתבת. אגב לגבי התקציב, אולי אצלך זה גם ככה? אני פשוט לא אוהבת את הנושא ולכן לא נכנסת לבדוק בבנק. ואין לי מינוס ב"ה והכל בסדר, אבל אני מרוויחה ממש מעט בשלב זה של חיי ולהתעסק עם הכספים גורם לי לחששות מהעתיד... אז זה לא רק ה-3 דקות שלוקח להיכנס לאתר של הבנק...

אני אגיד לך מה אני עושה רקלתשוהנ

1. בלגן - מבולגן פה D-: אם היה משמח אותי לנקות סבבה, אבל זה לא משמח אותי ולא קריטי לי כשיש בלגן. בסוף היום אני מסדרת מנקה וזהו.

2. אוכל - אני גם לא בשלנית, אבל אם הייתי מקבלת מאמא שלי וחמותי כל שבת אני מניחה שהייתי עוד פחות. יש מתכונים פשוטים מאד, את אישה אינטליגנטית ואני בטוחה שתמצאי משהו קל שיוצא טעים דברים שמתבלים לפי מתכון ומכניסים לתנור וזהו.

 

בגדול יש לי מה לפרטהבוקר יעלה

אבל בינתיים רק אגיב שאת כותבת על זה המון בצורות שונות ונשמע שאת רוצה שינוי ולא מצליחה, אז יש לך שתי אפשרויות.

א. להשלים עם המצב

ב. לשנות אותו

ואם תבחרי באופציה ב זה לא בהכרח יהיה קל כי זה לשנות את האוטומטים שלך ואת עצמך. אבל זה בהחלט אפשרי. 

כדי שיהיה שינוי, משהו בהתנהלות צריך להשתנות..Wwwo

אי אפשר להמשיך אותו דבר ולצפות לדברים שונים

אספר מה קורה אצלנו:

(בעלי בעבודה כל יום עד שעות מאוחרות,  אני עובדת 75 אחוז משרה אבל רחוקה מהבית כך שיש גם זמן של נסיעות ואחראית בלעדית על ניקיון אוכל ותחזוקת הבית )

1. בלאגן- נקודת החולשה שלי, לא מצאתי פתרון.  אני כל הזמן מסדרת והבית כל הזמן מתבלגן.. אני מנסה לשמור על דברים בסיסיים אבל זה בהחלט דורש זמן ועבודה אין סופית, כמעט ואין מצב שאני מסדרת אחרי שהילדים הולכים לישון כי אני גמורה כבר מעייפות. משתדלת לסדר בזמן שהם ערים ומה שהספקתי הספקתי

2. עד שהתחתנתי לא בישלתי אף פעם שום דבר. למדתי לאט לאט. בהתחלה היו טעויות וכל מיני מקרים מצחיקים אבל היום אני מבשלת ואופה מעולה. זה רק עניין של ניסיון. תתחילי מדברים פשוטים, תעקבי אחרי המתכון וזה ילך וישתפר

3. בזבזנוץ- פשוט להפסיק לקנות דברים יקרים.. אין פתרון אחר.. לחשוב יותר לפני כל דבר שאת קונה ואם הוא הכרחי. מראש אפשר ללכת למקומות זולים יותר. להיכנס לאפליקיצה של הבנק אפשר פעם בשבוע, זה לוקח רק כמה דקות

קראתי את שאר התגובות שלך בשירשור, נשמע שאת אמא מסורה מאוד אבל לא זורמת בכלל.. חשוב להשקיע בילדים אבל החיים של כולם יהיו יותר נעימים אם את תהיי רגועה. מספיק לילד לראות שרואים אותו, שמקשיבים לו כשהוא מדבר (ואת זה ח'ח'חיּ לעשות תוך כדי שעושים דברים אחרים), ומשחק- שניים קצרים ביום.

הרבה מהסדר וניקיון ויחו הבישול אפשר לעשות בזמן שהילדים ערים ומסתובבים ומשחקים לידך או אפילו לעשות איתם

(ועדיין, יש ימים שבהם כל היום סובב סביב הילדים בלי אוויר לנשימה, אבל רוב הימים הם לא כאלה)

דעה לא פופולריתתהילנה

אי אפשר. גם וגם וגם וגם. פשוט לא. גם להיות אמא ששם בשביל הילדים ב100%, גם קריירה מצליחה, וגם בית מסודר, גם לחיות בבריאות פיננסית, גם זוגיות מתוחזקת, גם לבשל כל יום, גם להיות נוכחת בשביל הילדים וגם בשביל הבעל וגם למצוא זמן לעצמך וגם לפתח תחביבים. פשוט אי אפשר.

מה עושים? מתעדפים. מחליטים מה הכי חשוב ובזה מתמקדים.

קחי לך דף ועט, תשבי עם עצמך ותדמייני איזה חיים את רוצה ואיך נראה סדר היום המושלם מבחינתך. אחר כך תבני לך תוכנית מסודרת איך את מגיעה לשם. (למשל, אם את רוצה להוריד שעות בעבודה כדי שיהיה לך שמל לעצמך, איך להכניס יותר כסף בפחות עבודה או באופן פאסיבי). אם אין לך זמן אפילו בשביל זה? קחי יום מחלה לנפש שלך, שבי עם עצמך ותעשי את זה. נשמע שיש לך מספיק מודעות ומספיק אומץ כדי לעשות את זה לבד.


גילוי נאות: אני מעבירה א/נשים כאלו תהליכים בהקשר פיננסי. מדהים איזה שינוי אפשר לעשות ברגע שיש תוכנית להגשמת חלום. אני אישית לא מאמינה בשינוי הרגלים אלא בחתירה לאורח החיים שאת רוצה. כל שאר הדברים הנקודתיים נפתרים מאליהם...  

יש ליאנונימית בהו"ל

תשובה מעצבנת.

אבל אני אכתוב אותה בכל אופן.

המיומנויות שפיתחתי או לא, לא קשורות לנקודת הזמן בה התחתנתי או נהייתי אמא.

פשוט מיומנויות חסרות הורגשו יותר לאחר מכן

יש דברים שהצלחתי לשנות לבד

יש דברים שבהם הייתי בלופ, מנסה לשנות אבל בפועל חוזרת לאותה נקודה בתצורה שונה.

אז הלכתי לטיפול, וזה ממש עזר לשחרר, לפתור ולקדם כל מיני דברים שלא הצלחתי לבד.

לפעמים זה קצת פוגע לי באגו, שכאילו הייתי צריכה עזרה חיצונית בשביל להצליח להגיע למה שאני רוצה.

אבל בסוף, זה באמת שינה לי את איכות החיים, וזה היה לגמרי שווה את זה. וכמובן שזה מקרין גם על כל הבית.

אם את מרגישה שכל פעם זה נקודה אחרת ובסוף את מצליחה להשתפר, אחלה.

אם את מרגישה שאת תקועה עם אותם דברים כבר שנים, ממליצה בחום להיעזר.

אוקיי ואיך קבלה מסתדרת עם זה?אובדת חצות

אני מרגישה שצריכה עוד שעות ביום לכל המשימות, 

נניח שהערב השקעתי בבדיקת מבחנים-

הרגשתי שעשיתי משהו חשוב והתקדמתי (מצוין) בנוסף ניהלתי שיחה נורמלית עם בעלי (הרבה זמן לא קרה), קניתי דברים חשובים היום וקצת נהניתי.

אבל המחיר:

לא ראיתי את הילדים היום מרב עבודה 

כלים בכיור נשארו

בגדים מהכביסה על הספה לא מקופלים

צריך לגהץ לילדים בגדים לאיזה טקס מחר על הבוקר

ועדיין לא הכנתי אוכל לעבודה מה שאומר שגם מחר בבוקר לא אספיק.

על כל דבר שאני עושה ומצריך יסודיות יש איזה 14 שעוד לא הספקתי.

איך מקבלים את זה?אובדת חצות

אז עבדתי והתקדמתי והתיק מוכן לחר עם מערכי שיעור מתוקתקים, חלק מהמבחנים סיימתי אבל עדיין יש לי עוד כ"כ הרבה לבי"ס.

ועדיין בבית ולעצמי יש מלא שעוד לא.

אם החלטת שיותר חשוב לך להתקדם עם מערכיהמקורית

שיעור ומבחנים עד שעה מאוחרת, כנראה שבחרת מראש לוותר על כל השאר. השאלה היא אם את מושעת לזה או שאת בטוחה שתספיקי הכל

לדעתי את צריכה להחליט

אם חשוב לך אוכל לעבודה, כביסה, גיהוץ לילדים למחר,  ואת הכל את עושה, אז מקדישים לזה זמן לפני שיושבים על ענייני עבודה

אחרי זה, מתפנים להתעסק בעבודה עד שעה מוגדרת שאחריה את מחליטה להתקלח ולעלות לישון בשעה נורמלית. וצריך לעמוד בזה.


פשוטאנונימית בהו"ל

טיפול עוזר לראות את הדברים באור אחר.

במקום לנסות להיות כל מה שאני לא טובה, למדתי במה אני טובה ולהשקיע בזה.

למדתי לנהל זמן נכון יותר, כי הבנתי מה חשוב לי ומה פחות.

מה שהשתנה זו העמדה בנפש שלי, ובחלק מהדברים זה גרם לי לוותר, כי הבנתי שזה לא חשוב לי מספיק, ואז זה פינה מקום לעבודה על מה שחשוב לי באמת.

קצת קשה לי להסביר את זה על רגל אחת

אבל לפעמים מה שאנחנו צריכים זה לא טריקים טכניים איך להצליח לעשות משהו (לפעמים גם, כן?)

אבל אם זה חוזר על עצמו במלא נקודות, ואצלי חוסר ההצלחה היה בעצם ביטוי של אותם דברים (חוסר ביטחון, רצון למושלמות, ניסיון להיצמד למה שאמור להיות ולא למה שאני רוצה, תחושה של היסחפות אחרי החיים בלי בחירה), ולכן זה עזר להתמודד עם הליבה. 

הרבה מיומנויות לא פיתחתי כי קשהמרגול

על בלאגן אפשר להבליג בעיניי… גדלתי בבית מבולגן ביותר והחיים שלי בסדר גמור. כן, אם הייתי מורגלת בסדר כאורח חיים היה קל יותר, אבל לא קריטי בעיניי… (מדברת על - להשאיר חדר מסודר, לפנות כלים מהשולחן, לאסוף משחק ישר כשסיימתי איתו)


אוכל בעיניי זה כן מאוד חשוב. תלוי גם מה האלטרנטיבה. להזמין? לאכול הכל אוכל קפוא מחומם (שניצלונים של עוף טוב וכו)? כאילו, אתם אוכלים… השאלה מה.


אגב, רעיון - אם תצמצמי בצד הפיננסי, תוכלי להיעזר בבישול. להביא בשישי ושלישי מאמא שתעבוד כמה שעות ותבשל לכמה ימים, ואז במהלך השבוע זה לדחוף למיקרוגל.


אם את מכינה בעצמך/בעלך - אני מאמינה במתכונים פשוטים. בעדיפות לדברים שדורשים כלי אחד. וגם - להכין פעם אחת כמות ולהקפיא (אצלי הבעיה זה מקום במקפיא.. ואנחנו זוג…)

אם תרצי אתן לך דוגמאות למאכלים שקל להכין, וגם למאכלים שאפשר להקפיא.

ואם את מקפיאה מנות עיקריות, זה להכין לזה רק תוספת. נניח אורז לבן…

אני לא מקדישה לזה הרבה זמן בשבוע, וכמעט תמיד יש אוכל מבושל במקרר. ממש לא מבשלת כל יום.


ובכללי לגבי אוכל, לא כל ארוחה צריכה להיות "מבושלת". נניח אפשר בצהריים מנה עיקרית (מהמקפיא/קלילה/לחמם במיקרוגל) + סלט/אורז/ירקות חתוכים, ואז בערב חביתות/טוסטים וכו', ויש גם דברים קלילים שלוקחים 5 דק עבודה + קצת זמן בתנור/סיר וזה מוכן.


ולמשל ארוחת ערב זה בעיניי זמן איכות עם הילדים. הם יושבים סביב השולחן עם ירקות חתוכים, את מקפיצה בזמן הזה חביתות ומוציאה בהדרגה מהמחבת לכל ילד. מדברת איתם, הם מדברים ביניהם וכו. כלומר, בישול יכול להיות חלק מהזמן המשותף. את יכולה להכין משהו כשהילד שלך חותך סלט או בורר לך אורז.


2. פיננסים. קודם כל אם בעלך יכול לקחת על ניהול החשבון אחריות זה כבר יוריד ממך.

התנהלות בשוטף - אנחנו קונים ברמי לוי (לפעמים אונליין ולפעמים הולכים). השלמות במכולת. ובמהלך השבוע אני מוסיפה לרשימה של האונליין (כאילו אני עושה עכשיו הזמנה). נניח הסתיים האורז - מחפשת זריז אורז, בוחרת את מה שהכי זול באותו הרגע ומוסיפה לרשימה. ככה אני לא משקיעה זמן בלהכין רשימה, וגם סה"כ לא חסרים לי דברים ככ.

ובכללי - אני מצאתי שיותר קל לי באונליין. גם בגדים וגם הכל בגדול. כי באונליין יותר קל להשוות מחירים, זה לא אשכרה להיכנס בקניון ל3 חנויות, לחפש מה יפה ומתאים, לחזור לחנות שהכי זולה וכו. כנ"ל דברים לבית… וגם זה לוקח פחות זמן.


ותלוי כמובן מה המצב הכלכלי, אבל אם שניכם בזבזנים, והמצב הכלכלי שלכם לא ממש ממש טוב, שווה להיעזר במישהו חיצוני. אם אתם במצב מבאס בגלל הבזבזנות אבל עם הכנסות שאמורות להספיק אפשר להיעזר בפעמונים.


אנחנו בשלב של הכנסות מוגבלות ביותר, אז אני ממש עוקבת. וגם זה ספציפית משהו שקל לי. אז אני פעם בחודש עוברת על פירוטי אשראי, מסווגת לפי קטגוריה וכו. בבנק יש לנו כרית ביטחון אז אנחנו לא קרובים להיכנס למינוס.


הבנק גם שולח לי פעם בשבוע אסמס עם כמה יש בעו"ש אז לא צריכה להיכנס לחשבון.


וכמובן, אם את מצמצמת סכום יפה בהוצאות, זה יכול לחסוך לך התעסקות בבישול ובלאגן. -מביאה תיכוניסטית שתקפל כביסה וכו (בתשלום). מישהי שתבשל פעמיים בשבוע. והנה, התאמצת במאמץ של לעקוב אחרי הוצאות, אבל חסכת לעצמך יותר זמן בתחומים האחרים…. (זה בהנחה שכרגע הבזבזנות שלך לא מכניסה אתכם למינוס/מאזן שלילי). 

תודה רבה על כל העצות המועילות!אובדת חצות
בסוף את מנהלת את חייך לפי מה שטוב לךשוקולד פרה.

כנראה טוב לך עבודה תובענית, כי את מרגישה משמעותית. כנראה שאת מאוד אוהבת את העבודה שלך ומה שהיא נותנת לך. גמול נפשי ופיזי.

ואז זה מאוד מובן שאין לך זמן לדברים אחרים.

אני למשל עובדת בעבודות לא תובעניות, ולכן יש לי כמה שעות ביום רק לעצמי.

להגיד לך שכיף לי בעבודה ושהיא נותנת לי תחושת סיפוק ומשמעות? לא. רחוק.

אבל כשבחרתי עבודה היה לי חשוב שזו תהיה עבודה מאווררת עם הרבה זמן לעצמי.

כי אני יודעת שבלי האוויר הזה אני ארגיש במרדף. אני לא אוהב את החיים שלי.

אז מה יישאר לי לתת לילדים? את הלב סחוט? את הנפש טרודה? לא תודה


מבחינתי לעבוד כל השעות עד 16.00 ואז לצאת לילדים זה פשוט לא בא בחשבון.


כנראה שכרגע את פשוט מרגישה שהעומס מוביל אותך לבחור רק בכיף והנאה (לקנות יקר, לאכול ג'אנק)

כי את רוצה להרגיש חיה. כי את רוצה לפרגן לעצמך

בעיניי זה מנגנון חכם ובריא של הנפש


את לא חייבת לדעת לבשל או להיות חסכנית.

את יותר חייבת להבין את עצמך, ולהבין מה הבחירות שלך מלמדות אותך על עצמך, ולא מתוך הלקאה עצמית..

וואהו!אובדת חצות

ממש נכון…

איך אני גם יכולה למצוא עבודה מאווררת שגם מרוויחים בה כסף? נראה לי שסיימתי לעבוד במקום שאני משקיעה בו כ"כ הרבה. הסיפור עולה מחיר יקר ולא כיף- כל הזמן עבודה ועוד.

אני עובדת כרגע בניהול משרדשוקולד פרה.

יעני, מזכירה ב-2 מקומות ועוד מתרגלת קורס אחד במקום אחר.

להגיד לך שניהול משרד זה פסכת שאיפותיי? לא. אני בחורה אינטליגנטית שיכולה לתרום הרבה במקום אחר.

מה שהוביל אותי לבחור במסלול הזה היה:

1. ההבנה שהבית והילדים הם בעיקר עליי. ולכן הדבר הכי חשוב הוא שאני באה לאסוף אותם כשיש לי כוח, כשדאגתי לעצמי לכיף והנאה, שהיה לי זמן לעצמי ולחלק היצירתי שבי

2. השאיפה הגדולה בחיי היא להיות סופרת. ולכן אני מקדישה כל יום זמן לזה (בבית קפה... שלום לבזבוז). כותבת. מנסה לבנות את העלילה והדמויות. זה הדבר שהכי תופס אותי

3. מבחינתי הכל עוד פתוח ואני יכולה לשנות מסלול למגוון דרכים. מה שחשוב לי זה לדעת מה הרצון שלי, מה החלום שלי, ולפי זה לנווט

4. בעיניי הילדים חווים את הרגש שלי בצורה ישירה. אם אני עמוסה והראש שלי במשימות של העבודה- הילדים מרגישים את זה. היה לי שבוע כזה לפני שלושה שבועות, והרגשתי שאני כל הזמן במחשבות כל איך אני מספיקה לעשות הכל.

ואני לא רוצה להיות במקום הזה.

אני רוצה להיות במקום משוחרר איתם. אמא לא דואגת, אמא משוחררת מכל המחויבויות האחרות דלה עכשיו. להינות מהם. לשחק. לעשות ש ב. אם צריך.

5. חושבת שגם הזוגיות מושפעת מזה. להבין מה התשוקה שלך. להבין איפה התשוקה שלך. אם לא כיף לי בחיים שלי, אני אהיה כבויה גם מבחינה מינית. ולכן לתת הרבה מקום לחלום, לרצון, לדמיון, לרגש.

6. אם כבר עכשיו אני בעומס, איך יהיה לי זמן או רצון לעוד ילד?


אני גם מסייגת את הדברים שלי ואומרת שאת הבת שלי אני כן אעודד להגשים את עצמה יותר ממני. זה לא ישמח אותי שהיא תהיה מנהלת משרד כמוני...

אבל באמת חושבת שאימהות זה העיקר ולא רוצה להעיב על זה בגלל מחויבויות לעבודה

וואו איזה מדהים זה נשמע!תוהה לעצמי
איך את מוצאת זמן לשבת בבית קפה כל יום??
תודה נשמהשוקולד פרה.
אני לא בטוחה שאני גאה בזה כל כך.. פשוט זה עושה לי ממש טוב ומרחיב לי את הנפש, אז אני נוסעת ישר אחרי העבודה 
את צריכה להיות גאה! כל הכבוד לך 👏👏👏קופצת רגע
בטח שאת צריכה להיות גאהתוהה לעצמי
שווה להשקיע בדברים שעושים טוב ומרחיבים את הנפש, בעיקר בשנים עמוסות של גידול ילדים. הרווח בסוף הוא לכולם.
מתוקות שתיכןשוקולד פרה.אחרונה
גם אני לוקה באילו- אבל יש לי טיפיםעונה לך

לא מצליחה לקרוא את כול השירוש. אבל אחרי 14 שנות נישואים יש לי טיפים. 

1. בבית אני עדיין מבולגנת- אבל לגבי ניירת ותעודותצ למדתי לשמור עליהם. 

פתחנו מייל משותף בעלי ואני לשם אנחנו מקבלים את כול החשבונות של הבית, הודעות מבית הספר ושולחים מסמכים חשובים וכך מחזיקים שליטה בהכול. 

2. בישול אני יותר טובה. אבל די עצלנית. מחפשת מתכונים של עצלנים. ואירגנתי את המטבח שלי בצורה שמתאימה לעצלנית מקצועית. 

3. לגבי בזבוז. הייתה לנו תקופה שנכנסנו לחובות. ואז החלטנו שאי אפשר להמשיך לחיות כך. התחלנו באפליקציה פיננדה שממש עזרה לנו לנהל תקציב ולימדה אותנו איך להתמודד עם זה. היה שווה כול שקל ולמדנו להתנהל בצורה מאוזנת יותר

ווי את נשמעת כזאת כיפיתרקלתשוהנ
מטבח מותאם לעצלנית מקצועית זה גאוני
תודה.עונה לך

בעלי צוחק עלי שכול פעם אני משדרגת את העצלות שלי וקונה עוד משהו שיקל עלי את החיים

אני רוצה לשאול שאלה שמעניינת אותי לגבי משפחותפרח חדש

מרובות ילדים, שאלה לנשים שמגדלות כאלו משפחות,

מה מניע אתכן ללדת עוד ועוד ילדים?

הרי לגדל ילדים זאת מבחינתי המשימה הכי חשובה ומורכבת שיש בחיים

ב"ה יש לי כבר חמישה ואני רוצה עוד

אבל לא שואפת למספרים דו ספרתיים..

אז מה גורם לכן לעשות את זה כפול 10 +?

זה לא מלחיץ אותכן האתגר והאחריות?

יש בסביבה שלי המון משפחות כאלו ואני מוצאת עצמי חושבת על זה הרבה

לא נעים לשאול אותם ישירות

אז שואלת פה

אגב יכולות לענות גם כאלו עם 8-9-10 ילדים.. זה גם הרבה 😃


 

 

לא חייב להיות פשוטהלוואייי
אבל בעיני עדיין שווה😉
איזה חשקים היו לכן בהריונות? והם היו שונים בכל הרימעיין34
הריון?
נגיד אצלימעיין34
בהריון הראשון היה לי חשק עז לצורוס- המטוגן המתוק הזה. קבוע נסענו למקום מסוים שמוכר כזה

בשאר היה חשק לתפוח אדמה בכל סוגיו

לי השתנה בין הריון ובין שבועות בהריוןשמ"פ

כל כמה שבועות התחלף ( בהריון השני היה לי פחות שחקים )

קולה

קלמנטינות,

חמוצים ממקום מסוים

תפוחי אדמה,

סלט כרוב  עם הרבה הרבה לימון


אה, ופחמימות תמיד 

כןמתואמת

כלומר לרוב החשק היה (כמו לא בהיריון) לשוקולד🤭

אבל בהיריון של התאומים נהיה לי פתאום חשק לחמוץ! בעלי היה מכין לי לימונדות, שזה משהו שברגיל אני לא מחבבת...

והיה לי היריון עם חשק חזק לכרסם - לא פחות ולא יותר - עץ... הייתי מסתכלת על עצים בחוץ, ומשתוקקת לקלף מהם קליפות ולכרסם... (בדיעבד הסתבר לי שזה היה קשור למחסור הקשה בברזל שהיה לי אז...)

גם עננים הייתה תקופה שהתחשק לי לאכול🤭

חוץ מזה לא זוכרת חשקים מיוחדים ממושכים...

ואוו על עץ אף פעם לא שמעתיפצלושון
ועל עננים כן?מתואמת
אני בחורה מקורית😇
וואי מממשששש הצחקת אותידיאן ד.
ואו קיצוני חחחחחחמעיין34
🤣🤣מטילדה
הפעם זה טוסט שווה בעיקראורוש3

מתוק ופחממות ריקות תמיד

חלבונים וירקות זה תמיד פחות. אבל משתדלת בכל מקרה.

בהריונות קודמים יותר לאוכל ג'יפה כזה פיצה המבורגר. הפעם טוסט זה סביר לפחות.  

בזכות מתואמת עולה לי המחשבהמעיין34

שכנראה החשקים שלנו נובעים מחוסרים בגוף

הריון שחסר בו סוכרים- יהיה חשק למתוק וכו

הריון שחסר הו מלחים- יהיה חשק למלוח

כנל לגבי חוסרים בברזל/מינרלים/אשלגן וכו


או שעליתי על משהו או שזה היה ברור וגיליתי משהו בדיליי רציני חחח

לפעמים. אבל לא בהכרחאורוש3
אני זוכרת שאמא שלי באחד ההיריונות הייתה מכרסמתמתואמת

קליפות ביצים, והיא אמרה שזה מכיוון שחסר לה סידן.

לא יודעת אם זה באמת נכון...

וואי היו כל מינישירה והודיה

בנוכחי בעיקר אפרופו וגבינה לבנה.

היה הריון של טוסטים

היה הריון של מנות חמות 🤮

היה הריון של ירקות חמוצים..


לגמרי מגוון.

אצלימאוהבת בילדי

הריון ראשון אבוקדו (והוא היה ממש יקר...)

שני- טונה

שלישי- שוקולד (אבל בהגזמה)

רביעי- ירקות

ולא זוכרת הלאה...

 

לבעלי עד היום יש טראומה מהטונה. היינו גרים ביחידה פיצית ואני הייתי אוכלת על הבוקר.... חחח... היום לא מסוגלת לגעת בטונה

חח איכסאורוש3
היה שונהפרח חדש

בהריון החמישי פטריות

בהריון הרביעי אבטיח

הקודמים כבר לא זוכרת

לפרוזן יוגורטסטודנטית אלופה
היינו 3-4 פעמים בשבוע בקצפת
שווארמהניקזמני

אני לוקחת לאפה ובעלי פיתה

 חחח תמיד המוכר שואל אותו - מה לשים לך בלאפה? 

אצלי החשק התמידי לשוקולד גם לא בהריון פשוט מתגברמטילדה
קוטגאמאשוני

היה הריון אחד שאכלתי מלא קוטג,

והריון אחר שלא יכולתי להתקרב לגבינה לבנה/ קוטג

בהריון תמיד היה לזה טעם חמוץ כזה של מקולקל גם כשהיה ממש טרי.


היה לי גם הריון של חמצוצים שטיח בטעם תפוח. הייתי מכורה, ממש עזר לי עם הבחילות.

 

היה לי גם תקופה שהייתי חיה על פומלות אבל זה היה בגלל בחילות וצרבות, זה הדבר היחיד שאכלתי בחצי השני של היום.

לא זכורים לי חשקיםהשם שלי
בהריון השני היו לי דברים שלא הייתי מסוגלת לאכול- שניצל וטחינה.
השתנה בין הריונותדרקונית ירוקה

הריון אחד לסטייק

הריון אחר לגבינה לבנה. אכלתי בכמויות מסחריות. ולא הייתי מסוגלת לגעת בשוקולד. אל דאגה, עבר לי בלידה 🤭


אה וגםדרקונית ירוקה
היה הריון שלא הייתי מסוגלת לאכול בשר טחון ועוף. היה חסר לי ברזל ובכל זאת לא הצלחתי לגעת בזה
החשק שלי היה אבטיחהלידה שלי

והיה שיא החורף

וגם חשקים מוזרים שבאים והולכים, כמו חשק לממולאים, למוקפץ. לא יכולתי לסבול עוף בהריון כמעט בכלל חוץ משניצלים

ממש שונים בין ההריונותכורסא ירוקה.

היה לי הריון עם חשק לסלט ומיץ תפוזים טבעי

והריון עם חשק למתוקים ממש

ואחד שלא זכור לי משהו מיוחד כי הייתי עם בחילות כל הזמן

בכל ההריונות לאוכל של אנשים אחרים.. בראשון אבוקדוואילו פינואחרונה
מרגישה כבדהאפרסקה

אני מרגישה שאני מתניידת כמו איזו סבתא. כשאני יושבת אין לי כח לקום, בבוקר אין לי אנרגיה לצאת מהמיטה, כשאני הולכת אני לא מצליחה ללכת בנחת רק חושבת מתי ההליכה תסתיים.

והמשקל שלי סבבה, הכי נמוך שהיה לי בשנים האחרונות (61). וכשאני מבשלת נגיד במטבח אני עומדת בסבבה, כנ"ל כשאני מנקה.

אבל בכללי מרגישה שכל פעולה דורשת ממני משאבים שאין לי. בעבודה אפס מוטיבציה, בקושי גוררת את עצמי לעשות את המשימות הכי דחופות. אחרי העבודה, אם אני לא מתחילה ישר לנקות ולבשל, אני נזרקת על הספה ולא מצליחה לגרד את עצמי. אתמול בערב עשיתי קניות באושר עד, חשבתי לעצמי שעוד דקה אני מתרסקת על הרצפה מעייפות.

אני לוקחת ברזל וויטמין די (שאר הבדיקות יצאו סבבה), לא עושה ספורט בכלל רק בעבודה הולכת כל היום. יש לכן איזה רעיון? כיוון מה יכול לגרום לזה? ואולי אני סתם בטטה?

צריך להציב גבולות ברוריםזוית חדשה

לומר - אני לא זמינה מחוץ לשעות העבודה ופשוט לא לענות לטל' אם הוא מתקשר.

אם הוא מבקש משהו "ב5 דק'" שבפועל לוקח שעתיים, לומר לו את זה. "בסדר, אני אעשה את זה, אבל זה הולך לקחת לי שעתיים."

"אל תדאג סיכמנו שאעשה xyz ואעשה זאת. אין צורך להזכיר לי."

אני מנסה לאכול בריא. באמת.מאוהבת בילדי

אבל קשההה לי בלי שוקולד.

ולא. 2 קוביות לא מספיקות לי.

עם האוכל אני מסתדרת, עם הנשנושים פחות...

מה אתן אוכלות בתור נשנוש שהוא ללא סוכר וללא קמח?

אני רגילה לאכול עוגות ושוקולד, לפעמים חטיפים.

 

החלפתי את זה בסודה, פירות וירקות, מה עוד?

כמה רעיונות של אחת עם בעיית נשנוש כזו גם חחחכנה שנטעה

קרקרים עם גבינה/טחינה

חטיפים יותר בריאים כמו במבה או חטיפי אנרגיה כאלה

יוגורט עם פירות

תמרים עם אגוזים (או בלי)

פירות עם חמאת בוטנים!

עוגיות ועוגות בגדול דברים שמכינים בבית ואז זה בכל מקרה יותר בריא מהקנוי

תבדקו אותי אבל נראה לי שבבמבה יש מלא קלוריותאוזן הפיל

זכור לי שבדקתי בעבר, וזה היה נשנוש רציני שלי

הורדתי וירדתי

ועכשיו אני יושבת וכמהה לנישנושים

מפנטזת על שוקולד

אבל לא מכניסה לבית

אז הכל בגדר חלומות. מנשנשת קפה קר, עם קש, כדי שיספיק להרבה זמן.

פריכיות

פתית

גזר

כן נכוןנעמי28

במבה מפוצצת קלוריות

בערך 540 ל100 גרם

זה מלא

והעמילן שבה אולי מרגיש מלוח אבל הוא סוכר לכל דבר

גם אני נפלתי בזה פעם חח

במבהחושבת לעצמי

שוקולד 90% מעורבב עם חמאת בטנים

תפוח וחמאת בטנים

בננה וחמאת בטנים וקוקוס

פופקורן, פריכיות ארז חטיפי פיטנסעדי7
את יכולה לאכול שוקולד עם אחוז מרירות גבוהזוית חדשה
הנשנוש הכי בריא שמצאתי: אדממהמתואמת

מבשלים עם מעט מלח, ואז לוקחים "תרמיל" אחד בכל פעם, לוחצים קצת ואוכלים את השעועית שיוצאת.

זה די נחמד...

אבל לא תחליף לשוקולד

בכל אופן, משתדלת לאכול את זה כשהצורך שלי הוא נטו נשנוש.

החיסרון הוא שצריך להכין את זה... (לא עבודה קשה בכלל, אבל עדיין דורש הכנה ודורש אחסון במקרר, אחרת זה מסריח נורא🤢)

רק שימי לב לא ללחוץ ישר לתוך הפהרק לרגע9
צריך לבדוק כי לפעמים יש תולעים בגרעין שבפנים. אצלנו מרוקנים לצלחת, בודקים ואז אוכלים. 
תודה! חשבתי שרואים את הנגיעות על התרמיל עצמו...מתואמת

תודה על החידוש!

(האמת שעכשיו קנינו חבילה שלא כתוב עליה שצריך לבדוק...)

לפעמים רואים חור קטן ולפעמים לא..רק לרגע9
בכל מקרה כדאי לבדוק
תלוי בהכשר אני חושבת, כאלה שזה מהדרין ללא חרקיםאמא לאוצר❤
לא צריך ממה שאני מכירה
אני קניתי מהדרין והיה מלא בתולעים. מאז לא נוגעתחצי שני
באושר עד לדעתיחצי שני
וואלה?? בחיים לא ראיתי תולעים באדממה. וקונה מלאאמא לאוצר❤
כנ"ל124816
חמוציםלפניו ברננה!

הטעם החזק משקיט לי את.הרצון למתוק

חמוציות ללא סוכר

פופקורן (לא שיא הבריאות אבל יחסית לדברים אחרין הוא ברשימת הסבבה)

לחתוך את הירקות ולטבול במטבל כמו חומוס טחינה או גבינה.

אם אוכלים בריא ושותים מספיקהמקורית

הצורך בנשנושים יורד כי יש פחות תנודות של סוכר בגוף

תנסי להגביר חלבוןעל פני פחמימה, זה אמור להרגיע את הצורך במתוק


והאמת שאם אני כבר רוצה משו מתוק אז באמת אוכלת שוקולד 

מה הכוונה להגביר חלבון על פחמימה?ממתקית

נגיד לאכול יותר חביתה מהלחם עצמו?
זה מפחית את תחושת הצורך העז למתוק?

הנוסחה לשובע לאורך זמן ללא תנודותהמקורית

ברמת הסוכר שיוצרות את החשקים זה חלבון שומן ומעט פחמימה

אני למשל כשאוכלת חביתה זה בלי לחם בכלל

מכינה אותה עם חמאה מ3 ביצים, ואוכלת אותה עם סלט אבוקדו/ ירקות חתוכים וגבינת שמנת 27 אחוז ביתית

אפשר מתכון לגבינת שמנת ביתית?קופצת רגע

ושאלה, הארוחה שתיארת זה משביע אותך? למספיק זמן?

בעבר היית רגילה לאכול לחם והורדת או שגם בעבר לא אכלת הרבה?

אני מבחינתי לאכול סנדוויץ' לכל ארוחה 😵‍💫 

הכי פשוט שיש המקורית

2 גביעי גבינת שמנת 27 אחוז וכפית מלח. לערבב לתוך חיתול בד ששמים מעל קערה ולמקרר ללילה


ולגבי השאלה על השובע - מחזיק אותי. לכמה זמן/ אם זה מספיק זה תלוי בך ובסדר היום שלך

אני נגיד רגילה לאכול באזור 9 ארוחת בוקר, וא. צהריים בשעה 12-12.30

תודה 👍קופצת רגע
וואו הלוואי וזה יעזור לי ממתקית

ואת מרגישה שבעה אחרי ארוחה כזו?

 

לרוב כן.המקורית
אני שותה כוס מים לפני ואם אחרי זה קצת מציק לי אוכלת חופן אגוזים ושקדים לא קלויים/ בננה
אני אולי מאוד שונה ממךהלוואייי

כי אני הרגלת י את עצמי אי שם הרחק בשנים

לא לאכול כלום בין הארוחות

מבינה שזה נשמע קשוח אבל זה נטו הרגל

הגוף לא באמת צריך את זה אם אוכלים נורמלי בארוחות


 

אבל מה שבעיני יותר קל וככה נוהגת כבר שנים


 

שמה שלא רוצה לאכול אני לא קונה

ופשוט אין בבית ואין את הפיתוי

אפשר לקנות נשנושים כמו פירות,גרנולה עוגיות קוואקר,פיצוחים,להכין קרקרים בבית,

 

אגוזים שקדים ותמריםאבי גיל

מכינה לעצמי קינוחים מקמח כוסמין מלא

במקום לנשנש מכינה לעצמי שתייה חמה

מעדיפה פירות וירקות למשל בננה מורידה לי משמעותית את הרצון לסוכר


מה שעזר לי להוריד בנתיים כמה קילוגרמים

זה שהפסקתי גלוטן וסוכר לגמרי

עד עכשיו עם הגלוטן לא היה לי בעיה.. אבל הסוכר באמת נורא קשה הגמילה. נורא.


לאט לאט. תשימי לב שגם בחטיפי אנרגיה יש מלא קלוריות וסוכר. סודה הבנתי לא הכי בריא, שיתקנו אותי אם אני טועה, אבל גם אני מאוד אוהבת. 

רק אחרי שהפסקתי לגמריייישירה_11

ההתחלה הייתה קה ברמת הדמעות - ואני לא מגזימה!!!

אבל אחרכך וואוו, לא מגרה אותי בכלל לא דחוף לי ולא נצרך.

 

(אני כבר לא שם חחחח רק אומרת לך מה היה)

וואו זה באמת מאתגראמונה :)

אני מכינה עוגיות מקוואקר וקוקוס וכאלה ומפחיתה סוכר. זה טעים וכן מתוק אבל לא בהגזמה

פירות שווים של קיץ

מיץ סחוט טבעי

כדי לאכול פחות שוקולד גם כשאני אוכלת (וגם סתם כי זה נחמד)- אני מכינה פרלינים מצימיקאו מומס בתבניות קטנות. ואז כאילו אכלת פרלין אבל זה פחות מקוביה

מה שגורם לחשק למתוקנעמי28

זה התנודות של הסוכר - אינסולין

במיוחד אם אוכלים ממנו בבוקר

ברגע שאוכלים יותר חלבון וסיבים אין קפיצות גדולות של אינסולין בגוף ויש פחות חשק למתוק.
 

אז לא מספיק רק להוריד מתוק

תוסיפי אוכל טוב שמזין וממלא את הצורך

והשבועיים הראשונים בערך קשים יותר ואז הצורך במתוק מתאזן

ושלא יהיה בבית

אם יש מאוד קשה לשמור
ותמרים זה ממש מתוק וטעים

אולי גלידות ביתיות (בננה תמר וזהו)

 

גם חוסר בשינה עושה חשק למתוק - עייפות שדורשת אנרגיה זמינה 

 

 

פירות קפואים, אני מוצצת כל פעם חתיכהשיפור
יוגורט עם מייפל טבעי ואגוזיםעם ישראל חי🇮🇱

אני משתדלת כמה שפחות דברים מעובדים

וכמה שיותר טבעי

אז לא מדבר אליי גם עוגות קנויות או חטיפים ושוקולדים

אני גם לא קונה כי אין טעם הילדים מחסלים בשניה וגם אחר כך רבים ביניהם וגם השיניים וכאב בטן .. בקיצור מוותרת על התענוג

תנסי לטחון בבלנדר פירות קפואים שאת אוהבת עם יוגורט זה גם בריא וגם טעים ומרענן

אפשר לאפות עוגיות גרנולה בבית מחומרים טבעיים 

אפשר להכין שוקולד בריא16210

קקאו סילאן ושמן קוקוס במקפיא

אפשר להוסיף חמאת בוטנים או טחינה ולשחק עם המינונים לפי מה שאוהבים

הנשנוש שלי זה שתיה חמהשמש בשמיים

אבל אני שותה עם סוכר, כשמתחשק לי לנשנש אני שותה קפה, קפה נטול, שוקו חם, חלב חם, לפעמים גם תה אבל זה פחות מספק אותי

שותה בלי משהו ליד, רק הלגימות הקטנות של השתיה החמה הממותקת, מספק לי את הצורך לנשנש

וואי וואי כמה רעיונות. תודה!מאוהבת בילדי

כל מי שכתבה נשנושים ביתיים- ברור שעוגות אני מכינה ולא קונה. בכל זאת זה מלא סוכר וקמח...

 

אדממה לא טעים לי (אבל ממש תודה על הפירוט!)

 

חמוצים זה רעיון. את מכינה לבד בבית? יש לך מתכון טוב וקל?

 

לא אוהבת חמאת בוטנים. וחמאת שקדים זה ממש יקר. אז שניהם לא אופציה.

 

פירות קפואים זה רעיון.

כי פירות רגילים אני אוכלת המון ובסוף זה גם הרבה סוכר.

 

יוגורט לא אוהבת...

 

שתיה חמה חם לי לשתות.

 

פעם הכנתי שוקולד בריא, זה לא ממש טעים וזנ גם גרם לי לאכול ממנו הרבה כי זה כאילו בריא...

 

אומרות שאחרי שבועים אמור להיות קל יותר? לא יודעת אם אני מצליחה לשרוד עד שבת...

 

שמתי לב שהקושי שלי הוא מ5-6 בערב עד שאני הולכת לישון. זה קשור למשו?

 

סביר להניח שקשור לעייפות. יכול להיות קשור גם לצמאהמקורית
עייפות בדוק. אבל אין לי מה לעשות עם זה...מאוהבת בילדי
וגם אני אוכלת יותר חלבוניםמאוהבת בילדי

ועדיין לא כיף לי, אני כאילו כל הזמן רעבה, וגם האוכל חוזר על עצמו... ועוד לא עבר שבוע!

 

אני אוכלת ירקות מכל המינים+ ביצה כלשהיא+ גבינה ואם אני ממש רעבה- מוסיפה קינואה.

 

צהריים במקום הביצה עוף או דג עם קינואה או כוסמת וירקות

 

בערב אני מסתבכת

להוריד סוכר לבן מהתפריטניקזמניאחרונה

וכל דבר שמכיל סוכר (לבדוק תוויות של כ-ל דבר כי בהרבה דברים שאת לא חושבת שיהיה סוכר - ויש לדוגמא מיונז קנוי ופיתות רגילות של מאפיה...)
זה קשה מ-א-ד ובימים הראשונים יש תופעות לוואי של דיטוקס כאבי ראש וחולשה
אבל אחרי הימים הראשונים כל דבר עם סוכר הוא פשוט מתוק מדי 

הדבר הכי קשה לי זה הקפה בלי סוכר, כרגע אני עם דבש ומנסה להוריד בהדרגה

שתיה מתוקה גם קשה - שותה סודה עם תרכיז תפוחים טבעי
אני מניקה אז לכן לא מורידה סוכרים טבעיים כמו פירות, דבש, מייפל וסילאן

בבוקר שייק עם מלא פירות קפואים ויוגורט
בצהריים סנדוויץ עם חלבון (טונה או חביתה או גבינה או טוסט עם רסק עגבניות (לשים לב שיהיה בלי גלוקוז!)
אנחנו אוכלים ארוחה מרכזית בערב אז כל דבר רק בלי צ'ילי מתוק או קטשופ - אפילו צ'יפס עם מיונז ביתי (הכי טעים)

שקיפות עורפית בן או בתעדן1000
שכחתי לשאול את הרופאה מה היא חושבת אם זה בן או בת מה אתן חושבות לפי התמונה

אף פעם לא הבנתי איך מתמונה כזו אפשר לדעת ממתקית

חחח
אבל בכל אופן הקפצתי לך.
נראה לי שרופאות או טכנאיות רנטגן יכולות לזהות.

אני לא חושבת שבזווית הזאתכמהה ליותר

של העובר אפשר לזהות את המין...

גם אני לא חושבת שאפשר ככהרק טוב!
אולי הצאט ידע?!
אומרים לפי הזווית כלפי מעלה יותר לכיוון בןעדן1000
וכלפי מטה יותר לכיוון בת
ככה מישהי אמרה לי גם והאמת צדקההלוואייי
אז לכאורה זה נראה בת אבל אני סתם אומרת אין לי שום ידע בתחום..
זה לא נראה כלפי מעלה?עדן1000
לא מבינה בזה..אולי..הלוואיייאחרונה
בדרך כלל אי אפשר לדעת בוודאות בשקיפותהלידה שלי
אובדת עצות😔 הבת שלי נתפסה בגנבה.אנונימית באהב"ה

אני יודעת שהאנונימי לא קשור לפורום הזה. אבל פה יש כ"כ הרבה נשים חכמות שאולי יוכלו לעזור לי, כי אני מרגישה אבודה ולא יודעת איך נכון לפעול ועם מי להתייעץ. אין לי את הניק האנונימי של פורום הריון וממש לא רוצה שדבר כזה יישאר לי בניק הפרטי.  


פתחתי גם שירשור בפורום אמהות, אבל פה הרבה יותר פעיל. מקווה שיתקבל בהבנה.


סוף כיתה ו'.

היא התקשרה אלי מהחנות, שהיא ניסתה לגנוב והמוכרת תפסה אותה והיה לה כבר חטיף בתיק שאני קניתי לה, והמוכרת (כמובן) לא האמינה לה, אז היא ביקשה ממני להגיד למוכרת שהחטיף שלה.

כמובן שהתנצלתי בפני המוכרת. הילדה המשיכה לקייטנה ואמרנו שנדבר בבית.


אני מזועזעת ולא יודעת איך לפעול. היה בעבר מקרה שהיא גנבה ממנו סכום כסף, כשבדקתי איתה היא הכחישה לגמרי. בצורה הכי משכנעת שיש. אבל בסוף היה לי דרך לגלות שזו היא בוודאות וכשאימתתי מולה היא ממש בכתה והצטערה ולקחה את זה מאוד מאוד.


בעבר היה מקרה של גנבה בכיתה שלה. כשניסיתי לברר מולה היא אמרה שלא קשור אליה, למרות שמשהו בהתגוננות שלה לא עבר לי חלק. וגם היא מצליחה ממש לשקר לי בלי שאצליח לזהות אם היא דוברת אמת או לא. בסיפור הזה לא היה לי דרך לדעת בוודאות אם באמת היא קשורה לזה (וגם למורה לא) ובסוף הסיפור התמוסס.


ועכשיו זה…


פתאום חוששת שהיא גנבה עוד הרבה פעמים, מהרבה מקומות.

היא עושה בייביסיטר חופשי. איך אני יודעת שהיא לא גונבת מהם??


אני מרגישה שאני לא יכולה להאמין לה לכלום. כי היא נתפסה בשקרים כ"כ הרבה פעמים והיא מצליחה לשקר בקלות.


ממש לא יודעת איך נכון לפעול. קשה לי עם זה כ"כ.

אני חושבת שדווקא זה שנתפסהאמאשוני

זו הזדמנות לדבר על זה.

הכי חשוב שאת תהיי אסופה ותביני לאן את רוצה להוביל את השיחה ומה לא לעשות.

זה לא חייב להיות היום, אפשר גם מחר, אבל לא למשוך יותר מדי כי לה אין מושג לאן זה הולך.

אני חושבת שכדאי גם לערב את בעלך אם יכולה להיות לו השפעה לטובה.


בעיני מה שחשוב בשיחה זה לתת מקום לרגשות שלה, לדחפים. להפריד אותם מהמעשים

(למשל הצורך בחטיף נוסף לעומת הדרך שהיא מצאה להשיג אותו שזה בגניבה)

לה מסיבה מסויימת היה מאוד חשוב שיהיה לה עוד חטיף. אולי עניין חברתי, אולי הממתק שהיא אוהבת, כך או כך, להעביר ביקורת על הצורך עצמו, לא יעזור לה להתמודד עם הניסיון בפעם הבאה.

אם היא תדע שהמחלוקת היא לא על עצם הצורך בממתק, אלא על הפתרון, אז היא תהיה יותר קשובה לשמוע ולקבל.

(את עניין הממתק אפשר לטפל בנפרד אבל זה לא מה שבוער כרגע, זה עדיין לגיטימי בגיל 12 לרצות מאוד ממתק גם אם זה לא בריא וכד')


אני חושבת שכדאי להתחיל את השיחה בלשאול איך היא הרגישה כשאדם זר תפס אותה על חם. זה כבר לא תאורטי.

להבין אם העא הבינה את הלקח בעצמה, או שמבחינתה הבעיה העא שהיא נתפסה ולא בעצם הגניבה.

לא הייתי באה בביקורת מאשימה, אלא בשיחה שבה אנו מנסים להבין מושגים כמו דחפים, איפוק, קבלת החלטות, אחריות ותוצאות. היא כבר בגיל שאפשר להבין מושגים כאלו.

אם עד כאן היא אתכם, תשאלי אותה מה לדעתה יכול לעזור לה בפעם הבאה לקבל החלטות טובות יותר.


אם היא לא אתכם,

אם היא בהכחשה, מסירה אחריות, לא מבינה את הקשר בין הדחף למעשה לתוצאה, הייתי עוצרת את השיחה ומסמנת לעצמי מה הנקודה שצריכה בירור ועל זה עובדת. כי אם אין החיבור בין כל החלקים האלו לא יעזור כמה שתגידו שזה אסור.


ממה הייתי נמנעת בשיחה על הנושא:

האשמה עצמית (ילדה רעה או איזה ילדה את. תזכרי שמה שרע פה הוא המעשה ולא הילדה)

מתח דתי (זה כתוב בתורה)

השלכה לעתיד (מה יהיה ממך)

הקצנה (קלפטומנית)

הפחדה (גנבים שמים בכלא)


רגשות/ תחושות שלה שכדאי לתמלל ולהנכיח (אם היא מרגישה אותם):

צער

בושה

חרטה

חוסר אונים

מתח

תסכול

בהלה

וגם מהצד השני:

סיפוק

הנאה

ערך חברתי


תזכרי שהיא עדיין ילדה, והתפקיד שלנו כהורים זה להוביל בבטחה בדרך הנכונה אל הבגרות.

כמו שאם היא עושה טעות בשחיה, אנחנו נלמד אותה לשחות נכון, אבל בלי רגשות מבוהלים מהצד ההורי, ככה גם בהתפחות המוסר ודחיית סיפוקים ושאר ההתמודדויות שעוד בפתחנו.


בנוסף, כדאי לבדוק אם יש בעיות קשב. אם היא מאובחנת, אפשר להתייעץ על טיפול מותאם. אם אין לה מטפלת אולי כדאי להתחיל טיפול. (יש קוגפאן וכד')

אם היא לא מאובחנת, כדאי להתקשר למורה לשוחח לשאול אותה אם היא רואה סימנים של בעיות קשב,

הרבה פעמים אצל בנות קשה לזהות בגיל צעיר בעיות קשב, (במיוחד אם היא מפצה על זה באסרטגיות אחרות)

כי זה לא מתבטא בהתנהגות קולנית או בתזוזתיות אלא יותר בחולמניות וקשיים תפקודיים אחרים (כמו סדר וארגון משימות)

אם זה עניין של בעיות קשב, אז הטיפול צריך להיות מותאם, כי היכולת לעצור ו"לחשב מסלול מחדש" לא נבנה אצל הילדים האלו באופן טבעי כמו אצל ילדים אחרים ולכן צריך לחזק מנגנון של תכנון ובקרה באופן אחר ומותאם.

זה שהיא למדה "לסובב" אותך ואת המורה בשקרים, יכול לחזק את זה שיש פה בעיה עמוקה יותר שטרם זוהתה כי פיתחה אסטרטגיות כיסוי משלה על הבעיות עצמן.


לא בטוח שזה יושב על זה, מעלה את זה כאופציה רק כדי לוודא...


בנוגע לבייביסיטר, כדאי לשקול אם לאפשר לה בשלב הזה אם את לא בטוחה שיש לה את הבשלות של התנהגות בבית של אחרים.

אולי ששתשמור עליהם אצלכם או בגינה או תעשה קייטנה אצלכם כדי לא לשבור אותה..

וואי! תודה על הפירוט הרחב🙏🏻אנונימית באהב"ה
בדיוק סיימתי שיחה ארוכה מאוד עם מדריכת הורים שמתמקדת בעיקר בגיל ההתבגרות. אמרתן דברים חופיים וזה מחזק אותי!

תודה על הנקודות שכתבת במה להתמקד וממנה להימנע בשיחה, עוזר לי.


היא באמת מאובחנת עם קשב, בלימודים מטופלת עם כדורים. חוץ מהקטע הלימודי הקשב בא לידי ביטוי בהתארגנות ובהתמקדות במשימה. אבל בשאר הדברים היא לגמרי איתנו. ילדה מאוד מאוד בוגרת ואחראית. יודעת טוב מאוד מה נכון ולא נכון. אחרי שמקלפים את קליפת השקר היא ממש מביעה צער וחרטה. מבינה שעשתה משהו לא בסדר.

זה מאוד מאוד תואם לבעיות קשבאמאשוני

התיאור שלך עכשיו עוד יותר מחזק את הכיוון של הקשב:


יודעת מה נכון ומה לא

מביעה צער וחרטה

מכסה בקליפות.


עוד יותר לא הייתי מדברת על מוסרי/ לא מוסרי

ואפילו הייתי חושבת פעמיים אם להשתמש בשורש ג.נ.ב כי די ברור שהבעיה לא שם, וזו מילה מאוד כבדה מוסרית.

יש לה בעיות של תכנון ובקרה (מרשה לעצמי להניח את ההנחה הזאת לפי מה שתיארת על התארגנות והתמקדות במשימה)

עוד יותר הייתי מרדדת את המסר מהשיחה כי לפי התוספת שלך הכיוון צריך להיות בכיוון אחר.

החשש שלי, שאם השיחה הזאת תוביל למקומות קשים בביטחון ובתפיסה שלה לגבי עצמה,

אז גם כשתקחו אותה לטיפול

זה יבוא ממקום שלילי.

את גנבת ולכן אץ צריכה טיפול

כשהכיוון הנכון יותר הוא יש לך (או את סובלת מ) בעיות תכנון ובקרה, עד היום התמודדת עם זה בדרכך שלך, בלימודים מצאנו פתרון של כדור (השפעת שעות מוגבלת) ועכשיו אנחנו רוצים ללמד אותך עוד כלים שיעזרו לך להתמודד עם התוצאה של חוסר תכנון ובקרה.

כשמקלפים קליפות, הילד חשוף ופגיע מאוד. לכן חשוב אחרי הקילוף לעטוף אותה במצב הזה ולא לקלף קליפות ולכוון חיצים..

לקלף ולחבק. האמת כבר יצאה החוצה.

שתדעי שלנו למשל אמרו בכמה מצבים שלא חייב לקלף קליפות, אם זה כרגע מגן עליה אז לשמור על ההגנה הזאת.

אמנם פה זה מקאה שונה, רק מחדדת כמה חשובה פה הרגישות כי ככל הנראה אין פה בעיית מוסר.


יכול להיות שאני כותבת טיפה נחרץ לכיוון מסויים, מנסה לא להכליל ולא להשליך, אז סליחה אם לא הכל מדוייק, מקווה שתקראי באופן הנכון לכם.


בכל מקרה, הטיפול שיכול להתאים לה נקרא קוג-פאן

והוא מתמקד בתקודים ניהוליים.

יפה שהתייעצת עם מדריכת הורים, האם היא יודעת שהילדה מאובחנת קשב? האם יש לה ידע אקדמי וניסיון מספק עם ילדי קשב ובמיוחד בנות בגיל הזה?

זה יכול לדייק ואפילו לשנות את התמונה.

כדאי להתייעץ עם מכון או מרפאה בעיסוק או מישהי שמטפלת בילדות גדולות/ מתבגרות עם בעיות קשב. כי בדיוק בתפר הזה של בין ילדה לנערה קורה משהו שאסטרטגיות ההסתרה והכיסוי על החוסר בתכנון ובקרה, כבר לא עובד ואז זה כבר "על השולחן"

ותופס את הדימוי העצמי של הילדה בדיוק בשלב הרגיש הזה של תחילת גיל ההתבגרות ותפיסת האני העצמי שמאפיין גיל בת מצווה.

ואז בנוסף להכל יש ביקורת על המעשים והתוצאה. לפעמים זה פשוט יותר מדי לילדה להתמודד עם הכל.

וגם לך תהיה יותר רגיעה לדעת על מה זה יושב ואיך מטפלים בשורש הבעיה. אז לא דחוף לדבר על הכל עד הסוף. אפשר לרכך את המסר ולדבר על הדברים החשובים בלי לפגוע.

איזה מקסים כתבתאוזן הפיל

לקחתי ממך המון.

אני שומרת לעצמי, יש כאן הרבה תוכן שיכול לעזור בהרבה סיטואציות דומות.


תודה🙏

חיבוק, באמת קשוחכולנה

אין לי ניסיון עם מקרה כזה, אבל פעם שמעתי עצה שנשמעת לי הגיונית

אחרי שאת עושה איתה שיחה, כמה שאפשר בלי להאשים, אלא מנסה לשדר לה שאת איתה ומבינה שיש לה כרגע בעיה שהיא לא מצליחה להתגבר עליה לבד, ולכן היא לא הולכת למכולת לבד ולא עושה בייביסיטר, או כל דבר אחר שיכול להפיל אותה, עד שתרגישו שתיכן שהיא מוכנה לזה.

תנסי להבין ממנה מה המניע לגניבה, אם זה ריגוש, או תחושת חסר, ולנסות להציע דרכים אחרות למלא את זה.


זה באמת נשמע קשוח, אבל מאמינה שזה עניין חולף שאפשר להתחזק ממנו, בע"ה תראו ישועות

נשמע לי קיצוני להגיד לא הולכת לבד כשהיא בכיתה ואונמר

ברור שצריך פתרון כלשהו,

אבל מאשים ממש ומנמיך ומבייש להגיד לילדה בכיתה ו 'אי אפשר לסמוך עלייך בכלום ומעכשיו את עם אזיקים להורים'. מזעזע.

ממש לא בקטע מאשיםכולנה

תלוי איך עושים את השיחה, כמו שאם ילד לא נראה מספיק אחראי לחצות כביש לא אתן לו עד שנראה שמפתח מסוגלות, גם כאן.

המסר צריך להיות אנחנו איתך ופה ללוות אותך, ומאמינים שזה משהו שיחלוף, אבל עד אז אנחנו נהיה איתך.

ולא אמרתי לא לשחרר, אבל לא הייתי שולחת לקניות ולא לבייבסיטר, בעיניי המחיר שהילדה תשלם בלהיתפס שוב גדול מחוסר עצמאות זמני.

היא כתבה למכולת ולבייביסיטראמאשוני

בייביסיטר בכיתה ו' זה לא טריוויאלי זה דורש בגרות מסויימת, ועדיין אין לה את הבגרות בכל הכיוונים הנדרשת, והמכולת היא כבר נפלה שם פעם אחת.

אולי היא למדה לקח ואולי לא.

אם הייתי חוששת להגיד לה לא ללכת בכלל למכולת זה מהבחינה שזה מחריף את הניסיון ואז אם היא כן תיכנס למכולת לבד אז היא כבר "עשתה מעשה אסור" אז כבר לא משנה איזה עוד מעשים אסורים עושים על הדרך כי הגבול כבר נחצה.


בכל אופן, לחברות, בילויים, חוגים, פעולות, מפגשים בשבתות הכל פתוח בפניה חופשי. זה ממש לא אזיקים.

וחוץ מזה שללכת עם חברה זה גם לא ללכת לבד וזה גם לא ללכת עם ההורים, אז מצד ההצעה זה גם תופס

וכשהיא עם חברה היא לא תתפתה לקחת בלי לשלם.


אולי זה גם שונה יישוב או עיר.

גם מעקב אחרי מיקומים לגבי תופס בגיל הזה באוכלוסיות רחבות במדינה. (ואולי באוכלוסיות אחרות נתפס כפולשביקי)

טוב. לוידעת.אונמר

מבינה מה הכוונה, אבל נשמע לי שאם אני כשהיתי בכיתה ו היו אומרים לי דבר כזה,

היה מאד מאד מוריד אותי ומנמיך אותי ומבייש אותי.

זה לא משהו שרוצים שהיא תחווה פה אחרי שהיא כבר בכל מקרה חוותה מלא בושה בסיטואציה הזו.

והיא כן מבינה את החומרה. היא פשוט לא מצליחה לשלוט בזה או למתן את עצמה.

אבל לא שווה את התחושה הרעה שהיא תקבל כשיגידו לה 'מעכשיו אי אפשר לסמוך עלייך'.

מאמינה שיש דרכים אחרות למנוע הישנות של מקרה כזה.

אפילו אם האמא תהיה עם יד הדופק שהיא כן הולכת למכולת להזכיר לה, או לתת לה כמה שקלים במיוחד כדי לקנות לה משהו טעים כדי שלא תתפתה.

לא חייב להוריד אותה לילדה בגן חובה חסרת שליטה.

אני מבינה מה שאת אומרתאמאשוני

אבל לא צריך להקצין את זה,

זה לא אזיקים ולא גן חובה.

לבת שלי בכיתה ג' לא אתן ללכת לבד לסופר מבחינת התמודדות עם גירויים והתנהלות כללית

אז זה אולי להוריד אותה שנה- שנתיים לא מעבר.

יכול להיות שגם שנתיים זה הרבה מבחינה הזאת, זה עדיין לא כמו רגרסיה של 6 שנים.


המסר צריך להיות בכל מקרה למנוע גירויים עד שנמצא מה יכול לעזור לך להתמודד איתם. ולא אי אפשר לסמוך עלייך שזאת אמירה הרבה יותר כללית וגורפת

ואפשר גם לשאול את היחדה מה יעזור לה.

זה לא תמיד אחיד בין כל הילדים.


אני לא יודעת מה דעתי על הפתרון הזה ספציפית, אבל הוא לא כמו שאת מתארת אותו לדעתי.

כן יש פה רגרסיה מסויימת אבל זה מתבקש שמשהו משתנה, לא חושבת שילד שנתפס במעשה אסור חושב שהכל ימשיך כמנהגו..

למה את מניחה שהיא מבינה את החומרה?נעומית

זה לא שאני בהכרח מסכימה עם העונש המוצע.

אבל יכולות להיות השלכות חריפות על גניבה שילדה בכיתה ו' לא מודעת אליהן. והיא לא מבינה כמה זה חמור.


(מה ההבדל בחומרה ובתוצאות של לקחת שוקולד שאמא לא מרשה לבין לקחת שוקולד מהחנות).


לעניות דעתי, אפשר להסביר בלי כעס מה ההשלכות. אנשים יכולים לכעוס מאוד אם משהו נלקח מהם. בעל המכולת מאוד רגיש למוצרים כי הם הפרנסה שלו ולכן הוא יכול מאוד לכעוס.

במקרים מסוימים יכול להיות שיזימנו משטרה/יערבו את ההנהלה של בית הספר.


לא לומר לה מה יקרה *לה* אלא מה יכול לקרות במקרים של גניבה.

אני חושבת שפחד זה מניע חברתי טוב, והוא בהחלט יכול לעזור להתגבר.

ככה האמא כתבה.אונמר

שהיא כן ממש מתחרטת אחרי שמדברים על זה.

ובעיני לדבר על מה יכול לקרות אם--

זה על הפנים.

לא ככה מחנכים. לא על ידי פחד מעונש.

למה לא בעצם?כורסא ירוקה.

לפעמים להבין את ההגיון לא מספיק, וצריך תמריץ נוסף. לא תמיד תמריץ חיובי עוזר כי הוא בתחושה יןתר דורש מאמץ ורצון ותמריץ שלילי הוא לרוב יותר פסיבי. בשניהם בסוף המעשה הוא אותו מעשה אבל תמריצים שונים גורמים לנו להתייחס למעשה ולמאמץ באופן אחר.

שיטת חינוך שמבוססת על הפחדה זה רע, אבל אם בנושא ספציפי הסברים לפני ושיחות והבעת חרטה לאחר מעשה לא עזרו אז כן יכול להיות שפחד מעונש יהיה עוד עזרה לילדה להימנע מזה.

כשאת מחנכת לא לרוץ לכביש את לא מסבירה שאפשר להיפגע? זה בול אותו הדבר. 

 

חוץ מזה הבעת חרטה לא בהכרח אומרת שיש חרטה על המעשה. אולי היא מצטערת שתפסו אותה או שכעסו עליה, או שהיא מבינה שככה מתאים להגיב. זה אמנם אפשרויות קיצוניות יותר אבל הן גם קייימות בעולם. לא בהכרח שנכון במקרה הספציפי, ועדיין. 

ככה או ככה, החרטה וההבנה לא עוזרות לה לעצור את עצמה

לא כדאי לבנות על זהאפונה

שהפחד יגרום לה להפסיק לגנוב.

כולנו יודעים שמי שצסמס בנהיגה יכול למות או להרוג חלילה, וכמה מאיתנו עושים את זה בכל זאת?

ובכן...


אפשר לציין את ההשלכות, אבל מה שיעזור לה, מה שהיא צריכה באמת זה התבוננות מעמיקה מה קורה בחיים שלה, ויצירת סביבה שתתמוך בתהליכי הבשלה שיאפשרו לה להיות פחות אימפולסיבית ויותר אינטגרטיבית.

הנזק רב על התועלת.אונמר

להפחיד ילד ממעשה בגלל שיהיה לו תוצאה מפחידה זה ידפוק לו את הניהול הפנימי שלו ויצר אצלו כעס, הרבה יותר מהסיכוי שהופ הנה היא תפחד ותהיה ילדה קסם.

כמו שלא תפחידי את הילד שלך לא לחלל שבת כי יש גיהנום.

בעיני עצם ההפחדה היא לא נכונה. זה לא דרך.

יש פה נשמה של ילד.

לא רק מעשה שנעשה או לא.

אין לי רצון שהילד שלי יהיהי מאולף. יש לי רצון שהוא יהיה מחונך.

הפחדה זה אילוף. שגם זה לא תמיד עובד, אבל גם אם כן, זה אילוף.

 

אם רוצים שילך באמת יתנהל בצורה נכונה,

צריך לראות אותו. לא רק את המעשה.

באמירה כזו, שאם נפחיד אותו מהמעשה ונגיד לו שאם יגנוב יהיה גנב גדול ושמים על זה בכלא,

את מנסה אך ורק להשיג תוצאה.

אני רוצה ילד שלא גונב ולכן אעשה הכל בשביל זה.

לא אכפת לך מה קורה עם הילדה. מה היא עוברת כשאת אומרת לה דבר כזה. מה זה עושה לה בראש.

יש פה הרבה יתר מהאם היא גנבה או לא.

דיי בסיסי בעיני לראות את זה.

טוב אני לא מסכימה איתכןכורסא ירוקה.

@אפונה @אונמר

אני מנש לא חושבת שצריך להסביר לילד על גיהנום אבל כן על השלכות קונקרטיות זה חלק מהחיים. לא צריך סדנת הפחדה אבל להבין מה התוצאות האפשריות של המעשה זה חשוב מאד.

לפעמים זה יעזור ולפעמים לא,אבל בכל מקרה זה משהו שצריך להסביר

אני חושבת שיש הבדל ענקאיזמרגד1

בין הפחדה- של ישימו אותך בכלא ותלך לגיהנום, שזה משהו שהוא לא פרופורציונלי ולא הגיוני או קרוב לילד

לבין הסברה של תוצאות- תיקחי בחשבון שיכול להיות בושות, דחיה חברתית (אם הגניבה קורית בכיתה), עירוב של היועצת או כל תוצאה אחרת שהיא הגיונית לגמרי אם תופסים אותה. וזה נראה לי לגמרי הגיוני להסביר לילדה בכיתה ו שאמורה לפחות להתחיל להבין שיש תוצאות למעשים שלה ומה הם.

לא רואה בזה צורך.אונמר

חושבת שיש מספיק דרכים להסביר לילדה לא לגנוב חוץ מלאיים שישתפו את היועצת או שהמוכר במכולת יכול לכעוס נורא.

ושגנבים גודלים מסימים בכלא, ושאפשר לפעמים להזמין משטרה. (כמו שכתבה @נעומית  בהודעה הראשונה שדיברו על הפחדה)

 

אני ממש בהלם שכולם פה סבבה עם להגיד דברים כאלה לילדה בכיתה ו.

מה קורה לכן.

זה נשמה של ילדה. יש פה נשמה קטנה שתכף תהיה גדולה. למה לצלק אותה ככה עם איומים. וואו.

 

ובשום אופן לא היתי רוצה שהילדה שלי  לא תגנוב מהסיבות שכתבת.

לא גונבת כי יהיה לי בושות.

לא גונבת כי ידחו אותי חברתית.

לא גונבת כי אם יתפסו אותי יגידו ליועצת.

 

זה הסיבות שגורמות לך כבן אדם מבוגר לא לגנוב? אז למה היא כן?

מזעזע.

בטח לא כשברור כל כך שאין ילדה שגונבת כי היא רוצה לעשות רע בעולם.

תקראו את התגובה של @אמאשוני על כמה שזה פשוט ילד קשב וכל כך לא כמו שעשיתם את זה.

https://www.inn.co.il/forum/t1438713#15770442

זה לא איום, זה הסבר של מה יכול לקרותאיזמרגד1
ואני לא חושבת שזאת הדרך לפתור את הבעיה. אבל כן אני חושבת שבמקביל לפיתרון אפשר או כדאי להבהיר מה ההשלכות שיכולות להיות לבחירה כזאת- שכן, זה יכול להסתיים סיפור הרבה יותר גדול ממה שהיא התכוונה אליו וזה משהו שלדעתי כדאי שהיא תדע. הרבה פעמים ילדים חושבים ששטות מסוימת היא ''בקטנה'' כמו לחשוב שלקחת חטיף מהבית בלי רשות ולגנוב מהמכולת זה אותו דבר, ואני כן חושבת שנכון להבהיר את זה שלמעשים שלנו יש השלכות ויש דברים שיכולים לקרות. (או לשמור עליה שלא תוכל להגיע למצב כזה כמו שהציעו פה בתגובה אחרת, זה עוד אופציה) 
צריך גם לקחת בחשבון124816
שאם נותנים את הדגש על ההשלכות אז הילד עלול להסיק שבמקרים שלפי שיקול דעתו לא יהיו השלכות (למשל לדעתו אין מצב שיתפסו אותו) אז אפשר לגנוב (או כל התנהגות פסולה אחרת)
נכון ממשאיזמרגד1אחרונה

חינוך בסופו של דבר זה לעשות את הדבר הנכון כי זה הדבר הנכון, לא כי יש השלכות לעשות את הדבר השגוי

זה שלדעתי צריך להסביר לילד את ההשלכות של בחירה שגויה זה מבחינתי בעיקר כדי שלא יהיה בהלם מוחלט אם זה יפול עליו...

בוודאי שכןנעומית

לא לפחד מהורה

אבל לפחד מהשלכות שליליות זה בסדר גמור.


 

זה החיים, אם תרוץ לכביש, אתה עלול לקבל מכה.

אם לא תלמדי למבחן, את עלולה להכשל.

אם תקחי דברים שלא שייכים לך, יכעסו עלייך מאוד.

וכשתגדלי, אם תתכתבי בטלפון בנהיגה את יכולה למות.


 

אין סיבה להסתיר מילד את עובדות החיים הבסיסיות, בטח ובטח כשהוא מתקשה להבין אותן עצמאית.


 

כמובן שזה לא סותר את החינוך החיובי, האוהב והמלמד. שבו מסבירים על תוצאות חיוביות למעשים חיוביים.


 

גישה שבה לילד בוגר מגיבים רק באופן רך ומלמד מתוך הכלה אינסופית יוצרת ילדים חלשים, רכרוכיים, קורבנות תמידיים של המציאות, שמאשימים את הסביבה בכל בעיה שלהם. 

מסכימה עם זה האמתהמקורית
מתנגדת בכל תוקף.אונמר

ילד יוצא רכרוכי מסיבות אחרות. לא כי לא הפחידו אותו מהחיים ומהגיהנום ומעונשים ומתאונות ומכלא.

מצטערת.

אני גם לא אומרת לאף אחד אל תסמס בנהיגה כי אתה יכול למות.

לא ככה מנהלים חיים תקינים.

כמובן שאם ככה את מתנהלת אז זה נראה לך בסיסי,

אבל בעיני הנקודת מוצא הזו שגויה לחלוטין ולא בריאה בכלל.

 

אנחנו לא חיים במרדף. ולא בתחרות עם הרוע. לא מבינה למה לבחור לחיות ככה.

יש עוד מלא סיבות לתת כשאומרים לבן אדם לא לסמס בנהיגה חוץ מ 'אתה תמות'.

כמוןב שזו הסכנה, ויש סכנות, ואין התכחשות אליהם.

אבל מיפה ועד לנהל את החיים בצורה כזו זה קיצוני,

בטח שלא לתת לילד להתנהל ככה.

נוראי בעיני לחשוב על ילד שככה מנגישים לו כל דבר בחיים.

ואני ממש לא חושבת שזה מה שמייצר בן אדם חזק וערכי. יש למיון דרכים אחרות לעשות את זה בלי להכניס כלא גיהנום ומוות בסוף כל סכנה.

איפה ראית לנהל את החיים?נעומית

אני באמת לא מבינה.


אני חושבת שכתבת דברים שמכעיסים אותך בכללי למרות שהם לא קשורים לנושא.

כתבת תחרות עם הרוע??? איך זה קשור?


כתבתי שיש טעם לשתף גם בהשלכות שליליות, אפשר להגזים ולהגיד שאם ילד מודע להשלכה שלילית, הוא מפתח חרדות וחי בתודעת גהנום. וזה ממש ממש לא נכון.


אני יודעת שהילד שלי יכול לאבד אותי ולכן לא אני לא מסמסת למרות שממש בא לי. לא כי אמא שלי קנתה גלידה והסבירה לי.


אני באמת מופתעת שכתבת לנהל את החיים, אין לי מושג איך ולמה הסקת את זה.

חלק מחינוך זה גם הסבר של תוצאה שלילית אפשרית. מסבירים מידי פעם כשצריך, לא כל דקה, ולא כתגובה לכל מעשה. אם כשילד מתקשה להיות ממושמע לגבול כל כך חשוב של גנבה. מסבירים מה יכול לקרות. ובלי כף הקלע, (לאמיתו של דבר גהנום הוא לא חלק מהאמונה שלי).




אם ילדה הולכת לבד בלי ליווי מבוגרפילה

אי-אפשר לאכוף את זה שלא תיכנס למכולת.

למה כולן פה יוצאות מהנחה שילדה לא שולטת בעצמה.

יש מצב שהיא כן שולטת. רק שהיא באמת לא מבינה למה זה כזה חמור. או יודעת שאין אחריות פלילית בגיל שלה. או מתביישת שכולן מביאות שלושה חטיפים לטיול והיא רק אחד.

יש סיפור לא יודעת איפה אפשר למצוא אולי מישי יודעת112233445566

שסיפרו פעם בבית ספר שהייתי שהיה מקרה של גניבה.

זה סיפור בתוך סיפור שמתאר מוסד שהיה בו גניבה וסיפרו לילדים סיפור על מקום אחר שהיה בו גניבה ואיפשרו להחזיר בצורה אנונימית ולילד לטפל בעצמו שלא יהיה בן אדם גנב.. לא זוכרת את הפרטים אבל זוכרת שזה סיפור ממש חזק.

שגם מתייחס ל"יצר" של אנשים ספציפים שיש להם את זה, ועל זה שאפשר לחזור בתשובה ולא כדאי להם לגדול להיות גנבים גדולים.

לא בטוחה אם מתאים לכיתה ו אבל נראה לי יכול לפתוח מחשבותץ בנושרא לאמא ואולי גם להנגיש לילדה.

 

חיבוק התמודדות לא פשוטה.

 

 

חיבוק גדולצלולה

אין לי מה להוסיף לתגובות היפות שנכתבו, אבל רק רוצה לספר שאני זוכרת את עצמי בערך בגיל הזה ''תופסת'' שתי חברות שכמעט גנבו במכולת (והבנתי שלא פעם ראשונה, פשוט הפעם הראשונה שהייתי איתן ותמהתי מה הן עושות). שתיהן היו ילדות חמודות ממשפחות טובות וגדלו להיות נשים מדהימות ומוצלחות.

עד היום מרגיש לי שפשוט הגבול לא היה מספיק ברור בשבילן, והן היו צריכות ''שיחת איפוס'' כדי להבין ולהפסיק.

מאחלת לך שתגדלו מזה בע"ה ❤️

שאלת תמתגבעול ורוד
אם עוזבים מעון תמת במהלך השנה, בשלב שעדיין לא עודכנה דרגה, האם יש אפשרות עדיין לקבל דרגה והחזר רטרואקטיבי או שהאופציה הזאת מתבטלת?
מקפיצה לי תןדהגבעול ורוד
בהחלט אפשר לקבלאוזן הפיל

אני קיבלתי.

הייתי צריכה אלף מסמכים כמו תמיד ולקראת סוף שנה קיבלתי על החודש הראשון בשנה

אבל זה היה כשעזבתם את המעון?גבעול ורוד
לא בדיוק הבנתי את השאלהאוזן הפילאחרונה

הכסף מגיע לגננת והיא מעבירה לי אותו.

קרה לי גם שקיבלתי החזרים משנה קודמת, זה הגיע לגננת והיא העבירה לי כשהגיע

הנקה נקיהניקזמני

היי
מחפשת נשים שהצליחו להניק "נקי" אחרי שלא הצליחו בעבר
כאלה שזה לא פשוט בא להן ככה (למי שזה כך- תודו לה' כל יום על המתנה הנפלאה הזאת) אלא חוו הנקות עם מחזור והצליחו להתגבר על זה אח"כ 
וגם טיפים למי שיש לה איך לשמור על הנקה נקייה וטובה לאורך זמן 
(אני עם ילד שישי ב"ה, בכולם נאבקתי עם ההנקה וקיבלתי מחזור בין 3-4 חודשים אחרי לידה והחזקתי מעמד בשיניים 6-7 חודשים של הנקה סה"כ)

להבנתיאיזמרגד1

אלו דברים שהם בסוף גנטיקה, ולא בטוח שמשהו יוכל לעזור. יש דברים שכן יכולים להשפיע- להניק הרבה, שינה משותפת, בלי מוצץ, בלי להכניס למסגרת

אבל אלו דברים קשוחים ממש שלא בטוח ששווים את זה...

אצלי בלידות מתקדמותפרח חדש

הייתי מניקה יותר לפי צורך

ופחות נאבקת בהנקות לילה

לא מסתכלת בשעון

כמו אצל הגדולים שלימדו אותי 3 שעות וכו וכו וניסיתי לרווח יותר בלילות (טעויות של טירונים..)

והמחזור חזר אחרי 6-7 חודשים

לעומת אחרי חודשיים אצל הגדולים 

תודה לעונותניקזמני

מנסה כמה שיותר להניק לפי הצורך

אני בהנקות מלאות נון סטופממתקית

גם בלילה
קיבלתי מחזור אחרי 4-5 חודשים מהלידה.
אצל האחרונים שלי, קיבלתי מחזור בערך שנה לאחר לידה
אין לי מושג למה ולמה זה קשור

אני לא עונה להגדרות שלךהשם שלי

הנקתי לטווחים ארוכים והלך לי בקלות.


כן היו הבדלים בזמן חזרת המחזור בין הפעמים השונות (בין חצי שנה לשנה ותשע).

זה בעיקר היה מושפע מהנקה בלילה, ובכללי התארך מילד לילד.


הרבה פעמים זה קשור לגנטיקה, ואין כל כך מה לעשות עם זה.

מה שיכול לעזור זה הנקות תכופות, בעיקר בלילה, שינה משותפת והנקה תוך כדי,

לאכול, לשתות ולישון טוב יכול להשפיע על כמות החלב.

מזדההראש111

אצלי המחזור חזר חודשיים אחרי לידה דווקא בלידה שהנקתי בלעדית לגמרי, כולל לילות כמובן, בלי מוצץ בכלל.

המשכתי להניק אחר כך לתקופה מאד ממושכת עם מחזור

סליחה לא הבנתי מה משפיע המחזוראור10
עבר עריכה על ידי אור10 בתאריך כ"ג בתמוז תשפ"ו 6:08

בכולם הנקתי מלא

בכולם חזר מהר המחזור והמשכתי להניק

בלי מטרנה, כולל לילה. מה קשור המחזור למשוואה ? אני באמת שואלת להבין. בכולם הארכתי חופשת לידה.

בשניים הראשונים היו לי פצעים כל הזמן ודלקות חוזרת, אחד מהם נשברתי בגיל חצי שנה מהסבל. בשלישי נפלתי על יועצת הנקה מהממממממת שהצילה לי את ההנקות לכל הבאים אחכ. (אביבה מתקוע. אגב)

הפעם משום מה עוד לא קיבלתי כבר חצי שנה )או שאולי כן פעם אחת חודשיים אחרי הלידה כבר ממש לא בטוחה) , אולי כי אני כבר בת 40. לא ידעתי שיש כזה דבר שלא מקבלים מחזור בהנקה! ואני כל הזמן בהיכון שיגיע. ובאיזה אולטראסאונד שנאלצתי לעשות בערך חודש אחרי הלידה היא עושה לי וואי את מאלה שחוזרות מהר לפעילות. לא ידעתי שיש כאלו שלא. חחח

אולי הפעם פחות ניסיתי לרווח 3 שעות. אלא שעתיים מהרגע שהתחיל. אבל גם זה כבר לא בחודשיים האחרונים הוא מעצמו פחות דורש וכבר אוכל רסק וכו. ועדין לא קיבלתי. והוא לא הראשון שנשאר לישון איתי במיטה וכאמור בקודמים כבר חזר לי המחזור. ככה שלא רואה הסבר למחזור מהסיבות האלו. 

 

אני לא בטוחה שהבנתי את השאלהאפונה

בכל אופן אצלי הלך והתארך:

אצל הבכור קיבלתי וסת 4 חודשים אחרי הלידה,

אצל החמישית שנה ורבע.

את כולם הינקתי שנתיים ומעלה..

הרבה דברים השתנו:

הנקות לילה

לינה משותפת

אין מוצץ

הכנסתי למסגרת בגילים מאוחרים יותר


אני רואה שיש לי סיפור אחר ממה שכתבו כאן אז מוסיפהעוד הפעם כאן

אני את כולם הנקתי הנקות מלאות בלי שום תוספים עד גיל שמונה חודשים.

לינה משותפת

בלי להתחשב בשלוש שעות הפסקה בין הנקה להנקה הנקות ארוכוווות - בין ארבעים דקות לשעה וחצי.

איתי בבית עד גיל שנה לפחות.


אחרי לידה ראשונה חזר לי המחזור חודש וקצת אחרי לידה בבדיקה של שש שבועןת אחרי שאלתי את הרופאה והיא ראתה באוטרסאונד שהיה ביוץ ומאז תקתק המחזור


אצל השתיים הבאים חזר רק שהם התחילו לבסס מוצקים בסביבות גיל תשעה חודשים

נראה לי מושפע מאוד מהנקות לילה ומוצץשיפור

אני מעדיפה לישון כמה שאפשרי בלילה ולקבל מחזור...

האמת ההנקות הכי נקיות שלי היו עם גלולות דיאמיליה- אולי שווה לך לנסות אם מאוד חשוב לך להיות בלי מחזור.

ורק מעלה שהנקה עם מחזור, לאו דווקא אומרת שההנקה לא יכולה להיות לטווח ארוך... בלידה האחרונה קיבלתי מחזור ב4 חודשים והנקתי עד גיל שנתיים וחצי.

מהנסיון שליניקזמניאחרונה

בחודשיים שלוש שלא היה לי מחזור ההנקה היתה הרבה יותר טובה, התינוק עלה במשקל והיה רגוע יותר ברגע שקיבלתי מחזור העסק התחיל להידרדר

אני גם רואה אצל אחיות שלי, כולם מניקות נקי ולכולם התינוקות עולים יפה במשקל (ממש שמנים!) אחות אחת ב-2 הראשונים קיבלה מחזור מהר וההנקה היתה קשה ובשלישית 11 חודשים הנקה נקיה קלה ומוצלחת

לפי ההגיון הורמונים של ביוץ לא הולכים ביחד עם הנקה, כנראה שיש לזה השפעה..

יש נקודה שולית שחוסר מחזור זה סוג של מוטיבציה להמשיך אפילו אם יש קשיים

שאלתי כי אני מנסה לבסס הנקה טובה ונקיה יותר הפעם (פעם שישית אולי יקרה לי נס) 

הוא ישן איתי במיטה, מניקה לפי מתי שרוצה, ואנסה לחזור מאוחר יותר לעבודה...

כל טיפ יעזור!

 

אולי יעניין אותך