מה אתן עושות עםאובדת חצות

מיומנויות שלא פיתחתן מלפני הנישואים וההורות ומבאסות אתכן, ובמיוחד פוגעות בהווי המשפחתי? או ב-איפה שהייתם רוצים לראות את עצמכן\משפחתכן באידיאל למשל:

-לא לדעת לבשל

-בזבזנות\לא מחושבת

-בלאגן\חוסר סדר

 

נתחיל מהקל: 

1. בלאגן-יש לי נטיה לבלאגן ואז עם הילדים יש כביסות, כל הזמן צריך לעבוד בבית, כלים שלא יצטברו ועוד ועוד....אני משקיעה ומסדרת ואז הכל נראה מדהים  אבל אף פעם אפילו כרווקה לא הצלחתי לשמור על סדר לאורך זמן בעצמי. אז מה הפלא שיש בלאגן כשיש לי גם עבודה תובענית? ולא תמיד אני פנויה לבית? עבודות הבית שואבות.

 

2. זה שאני לא יודעת לבשל-גורם לי להרגיש נחותה מבחינת יכולת, במיוחד לקראת שבת, לבקש טובות מאמא והחמה ולהרגיש שאני פחות כשירה לזה ואז אני לא אוכלת אוכל חם ובריא וחם ביומיום וקונה ג'אנק, משמינה, בעיות בריאות וכו...

 

3. בזבזנות- אני ממשיכה לקנות במקומות יקרים, לא מודעת לחשבון בנק, קונה מלא לילדים בעיקר אבל גם לי ולנו ולא מתנהלת בצורה כלכלית נכונה. כשרואה אנשים עם הרבה ילדים שיודעים להתנהל בחוכמה אני מקנאה. מכירה רק את הדרך של לקנות יקר, להיתקע ולקנות במכולת יקרה במקום בצורה מסודרת ברשת זולה כי לא נערכתי מראש, מלא אוכל נזרק או שיש יותר מדי או פחות מדי, בכללי אני לא מחושבת וזה גורם לי לבזבז ולזרוק מלא. 

 

עכשיו לכל אחד יש חסרונות וזה בסדר, אני חושבת שאני בנאדם מדהים ואמא אלופה וצריך לטפוח על השכם איך אני עושה כ"כ הרבה ולראות את הכוס המלאה שהילדים סופר מושקעים ב"ה. אבל העניין הוא שאיך אפשר להשתפר בתחומים הללו? בכללי בתקופת החיים הזו אין זמן לכלום. אפילו לא לעשות זום אאוט רגע על ההתנהלות שלך, מי אמר שבתור הורים אנחנו מתנהלים בצורה אחראית ולא שני ילדים מגודלים?

אין זמן להתארגן בבוקר, אין זמן להכין אוכל לעצמי, אין זמן לעשות שופינג, אני אוגרת דברים, בגדים, חפצים רק כי אין לי זמן לראות מה יש ומה אין. וגם אין זמן לארגן מגירות, ארונות ואחסונים לעומק. אין לי זמן להתארגן מול המראה יותר מדקות בודדות, הזמן מוקדש לילדים, לשוחח איתם, לדאוג להם בבוקר, הם לא מרוצים, מתווכחים, זה תמיד דורש זמן המאבקים. ואפילו בלילה ענייני שינה, הרטבות, ענייני אבחונים, דאגות. אפילו בלילה אנחנו עדיין במורכבות והתשה וקמים בקושי לעבודה ביום המחרת. מרגישה שאני מאוד נשאבת ומעורבת בהורות, ואני בתור הורה אין לי זמן לכלום! לא להסתכל על חשבון בנק, לא לנהל שיחה עם בעלי בערב על מטרות, החלטות...פעם היינו בזה מאד, כשהתחתנו היינו לומדים תורה ביחד או דייטים והיום אנחנו שוקעים לצערי לתוך נטפליקס כי שנינו מותשים. לאחרונה לא קניתי בגדים לעצמי, לטיפוח יש מינימום זמן, אחה"צ צריך להתעסק בילדים, בחוגים ואם בבית להכין ארוחת ערב, ללמד אותם דברים ואז מרב שאני מושקעת בהם אני שוכחת את עצמי ורק אם יש לי אי של זמן אז יש לי כ"כ הרבה צרכים, סידורים ודברים שאני מספיקב פיפס ממה שיש. לגן צריך דברים, יש כל מיני דברים שנוגעים לילדים אחרים בגן, אירועים, סידורים. ב"ה. כל דבר דורש ממך! 

 

אני ממש מתעניינת איפה אפשר ללמוד דברים כאלו? פעם הייתי מאד "לעצמי" והיום אני לשמחתי הרבה מחוברת, נפתח לי עולם בהורות ב"ה. ושתמיד נזכה!

אבל איםה עושים את הסנכרון? ואיך מקלילים? ומתי מוצאים את הזמן הזה לעצמך?

 

 

אני מקנאה באנשים שבשליטה גם כשהם הורים. שזה גורם להם לצמיחה. שלא שוכחים את עצמם במקביל. מתקדמים במטרות, חוסכים כסף, מצליחים, הם תמיד בעניינים ועוד מגדלים הרבה ילדים!!!

איך עושים את זה?

 

 

 

עונה רק לגבי הבישולהריון ולידה

אני ממש זוכרת אותנו כזוג טרי ביום שישי הראשון שהיינו צריכים לבשל שבת ראשונה בבית-

כל אחד עם טלפון עם אמא שלו: עכשיו לסגור את הסיר? עכשיו לפתוח? עכשיו להוסיף מלח? כמה זה קצת מלח? על איזה אש לשים את הגז? וכו.... ככה לומדים...


אם אמא לא כתובת, אז להעזר באתרי מתכונים. יש אתרים מעולים שמתאימים גם לחסרי ידע, ואפשר לשאול שאלות בתגובות. "מתכונים ב10 דקות" נגיד ממש מעולה בקטע הזה. גם ניקי ב- אבל אצלה לא כל המתכונים יוצאים לי טוב או שאני אוהבת. יש גם את חן במטבח שהיא מעולה. מסבירה ממש לפרטים כולל סרטון על כל מתכון. לאו דווקא מתכונים מהירים, אבל המתכונים שלה טובים וטעימים.


לאט לאט צוברים ניסיון וביטחון. אף בשלן לא נולד כזה. וחלק מהלמידה זה גם טעויות. הכל טוב.



ואחרי שתרכשי ביטחון ושליטה במטבח, ממליצה לתת גם לילדים להכנס ולעזור ולהתנסות. כך לתת להם ביטחון מגיל צעיר במטבח. 

סליחה. בטעות האנונימי.הריון ולידה
התשובה היא - מאפשרים לעצמנו לטעות, עד שמוצאיםהמקורית

את הדרך

בבישולים - קחי 2 מתכונים או מתכון אחד בשבוע מעכשיו שאת מנסה ולא להתחיל ממשהו קשה מדי. אפשר גם לנסות קודם כמות קטנה ולראות איך יוצא ולשפר לפי הטעם


לגבי בזבוזים - תגבילי את עצמך בסכום חודשי לקניות או הםוך - תעשי נוראת קבע לחסכון בסכום קבוע וממה שנשאר תצטרכו להסתדר

אניoo

לא רכשתי את המיומנויות שכתבת לפני החתונה והילדים

ובכל זאת אני בסדר איתן ובמגמת שיפור


אני שמה את הלמידה מטעויות ושיפור מתמיד בקידמה

נותנת לזה חשיבות זמן ומשאבים


לגבי סדר

אני מעדיפה להשקיע כוח וזמן בלסדר כל דבר במקום

כי לחפש דברים בבלגן לוקח יותר זמן ומשאבים


לגבי בישול

כשהתחתנתי לא ידעתי לבשל כלום

למדתי עם השנים

לא הרבה

אני לא אוהבת לבשל

מבשלת רק דברים פשוטים

בעלי מבשל בעיקר

וגם הילד כשמגיע מהישיבה

זה לא אומר שמישהו פה אוכל ג'אנק בגלל זה

אפשר לחתוך ירקות/ פירות

לאכול סנדוויץ'/ פריכיות/ טבעול/ נודלס


מבחינה כלכלית

להיכנס לחשבון הבנק עם זיהוי פנים לוקח כמה שניות

אין שום סיבה לא להקדיש כל יום יומיים שלושה כמה דקות לעבור על הוצאות הכנסות


מבחינת קניות חפצים ובגדים

יש קשר ישיר עם סדר

אם הבגדים והחפצים מסודרים

ברור מה צריך ומה לא צריך


אני בודקת מה צריך והכל מזמינה

לא מבזבזת זמן על חנויות

מזמינה פריטים מדויקים

לא איכפת לי לשלם על משלוחים שוב ושוב


לגבי אוכל לא נראה לי שמתעשרים מחיסכון באוכל או דיוק בקניות

התנהלותשמעונה
קודם כל , חיבוק. את נשמעת לי מוצפת ועייפה , וגם נשמעת אמא. מהממת שמודעת לעצמה.


גם אני לא ידעתי לבשל, זה דבר שלומדים לאט לאט וגם כיום אני לא תמיד מרגישה שאני מצליחה לנהל נכון, קניות ובישולים וכו...


אני כן חושבת שכדאי לנסות לעשות מטרה שבועית אחת ולעמוד בה, למשל שבוע אחד לנסות לעשות תפריט שבועי לפחות לארוחת צהריים ואז לתכנן מה לקנות..


בלי קשר כל פעם שחסר משהו לעשות רשימה מה צריך, והאם זה דחוף לעכשיו , או שאפשר למצוא תחליף... ואז ביום שאת מחליטה ללכת לקניות עם הרשימה ... (יש גם דברים שקונים כל שבוע, או פעם בחודש)


עוד טיפ קטן, אם יש לי כמה דקות אני מסדרת מדף אחד. או מחליטה שעכשיו אני נותנת 15 דקות לבית , בלי פלאפון, רק לבית. ומסדרת משהו אחד. זה גם עושה לי מוטיבציה להמשיך... 

ברור שלא מתעשרים מחיסכון באוכלסטודנטיתאמא
או דיוק בקניות אבל זה יכול להגיע לפער של מאות שקלים בחודש בטח אצל משפחה עם כמה ילדים...
בעינייoo

פער של מאות שקלים בחודש

לא שווה את המאמץ של קניות מרוכזות השוואת מחירים ותכנון מדויק

את האנרגיות כדאי לשים על תכנונים של דברים גדולים ויקרים יותר

ולהשאיר בצד אנרגיה נפשית כי בסוף העלות שלה הכי יקרה

מסכימה עם זההמקורית

בסוף גם פיצול קניות בשביל לחסוך יש לו מחיר. זה זמן וכוח, דלק.. לא תמיד שווה את זה. בטח לא במשפחות שהן לא גדולות וממילא לא קונים הרבה

אצלי פער של מאות שקלים בחודש הוא כן חישוב. בטח!מאוהבת בילדי

אני קונה כל דבר איפה שהכי זול (אבל הכל קרוב לבית), אפילו בשביל חסכון של עשרות שקלים אני עושה את זה.

בסוף זה מצטבר...

 

אני חושבת שכל אחד חושב איפה הכי טוב לו להשקיע-

את משקיעה כסף וחוסכת זמן.

לי דווקא יש זמן, אבל לא מספיק כסף... אז הכל עניין של תעדוף.

אני שמחה בשבילךסטודנטיתאמא

שהמצב הכלכלי שלך מאפשר את זה, לא כולם יכולים להרשות לעצמם ויש אנשים שעבורם כמה מאות שקלים בחודש זה הרבה כסף.

אנרגיה נפשית יקרה זה נכון, מינוס בבנק גם גובה אנרגיה נפשית.

ולא, לא תמיד אפשר להגדיל הכנסות.

היוoo

ימים שהייתי מחשבת אוכל

זה היה מזמן

והיה ברור לי שזה זמני עד שאני אשיג מספיק הכנסה


מבחינתי אוכל קודם להכל

רוב האנשים מוציאים על דברים אחרים

לא צריך הרבה כסף כדי לא לחסוך באוכל

סבבהסטודנטיתאמא
זה שיש מצבים זמניים כאלה את מוכנה לקבל? ולחסוך באוכל כוונתי היא לא לוותר על עוף (למרות שגם את זה יש אנשים שצריכים לצערנו, לא תמיד באשמתם) אלא ללכת לחנות קצת יותר זולה
אני גם מסכימה שאוכל זה בסיסשוקולד פרה

דקדוקי עניות באוכל מבחינתי זה רק במצב של מצוקה ואני מאוד משתדלת לא להגיע לשם

את הכסף שיש לי שמה קודם כל שם

זה גם מאוד משפיע על ההרגשה וזה גם מאוד תכוף - צריך את זה כל הזמן.

מה שכן מענין אותי אם את גם בשאר הקניות עושה את זה?

אני ממש מחשבנת כל קניה- משווה באתרים וכו- לגבי בגדים לילדים קניות לבית וכזה ןתמיד מתלבטת אם זה דווה את הזמן שזה לוקח לי

יש הבדל בין דקדוקי עניות לביןלפניו ברננה!

לקנות באופן קבוע בחנות יקרה יותר


או לזרוק כמויות גדולות של אוכל באופן קבוע


זה יכול להגיע לאלפי שקלים בשנה. וחבל.


לא היית זורקת שטר של 20 שקלים לפח, נכון?

אבל כמות ירקות שלא תואמת למשפחה והולכת לפח בהחלט יכולה להגיע לסכום כזה בחודש.


אני רואה ערך בלהיות מחושבת באוכל שאני מכינה

זה לא אומר שאני מקמצת ואין כמות מספיקה לסועדים, זה רק אומר שאני יודעת מה כמות הירקות הדרושה לי ומשתדלת לקנות דווקא אותה. ובחנויות פחות יקרות. למה לשלם יותר אם אפשר פחות?

הפותחת לא דיברה על לא לצרוך דברים, אלא על לתכנן מראש וככה להוציא פחות. לי באופן אישי נשמע התנהלות אחראית והגיונית.

זה נכוןoo

שכדאי להתאים כמויות

ולקנות בחנויות פחות יקרות

אם זה לא מצריך מאמץ גדול

אבל

אם למישהו אין זמן לעשות דברים יותר חשובים

כמו לחשוב ולתכנן את חייו

או להתנהל נכון כלכלית

או לבדוק איזה חפצים הוא צריך ואיזה לא

אז

חישובים בנושא אוכל זה כרגע מותרות שהעלות שלהם בטוח לא שווה את התועלת 

עכשיו הבנתי אותךלפניו ברננה!

מההודעות הקודמות שלך ושל שוקולד פרה, היה נראה שזה תחום שלדעתכם חבל באופן כללי שהיא תבזבז עליו אנרגיות.

ועם זה אני לא מסכימה.

אבל לגבי להוריד את זה ברשימת התיעדופים למקום נמוך יותר וקודם להתאפס על עניינים אחרים - בהחלט מסכימה שזה אחד הדברים הפחות דחופים.. קודם כל לדאוג לרווחה נפשית בתחומים אחרים שהמאמץ ייתן תשואה גבוהה יותר.

אני ספציפיתoo

לא מקדישה הרבה מחשבה לנושא קניות אוכל

כי זה לא שווה לי עלות תועלת

אבל באופן ספונטני החישובים שלי בקניות יחסית נכונים

ככה שאין פה קניות חריגות


אני רואה אנשים מקדישים זמן וכוח להשוואות מחירים וקניות מרוכזות

זה מבחינתי בזבוז זמן וכוח

הזמן והכוח שלי הרבה יותר יקרים מכמה מאות שקלים בחודש 

אם את מכניסה ברמה שמאפשרת לך את זהלפניו ברננה!

אז זו בחירה של ניהול סדרי עדיפויות..


גם אנחנו קונים בעיקר בחנויות שקרובות לבית למרות שיקר בהן.

אבל כן משתמשים במשנת למרות החוסר נוחות כי זה מאפשר לסל הקניות החודשי שלנו להכניס יותר פינוקים וגיוון ממה שהיה אם היינו קונים רק בחנויות המקומיות.

אם במקרה מסתדר ללכת לסופר זול יותר זה בונוס.


בקיצור פה זה כבר בחירה של סדרי עדיפויות.


בהחלט בתור התחלה הייתי אומרת לה שתעשה קנייה שבועית ביום קבוע במשלוח אונליין הביתה.

בשאר הקניותoo

אני כן עושה השוואה בסיסית

כמו לבדוק את המוצר בגוגל כדי לראות מחיר בעוד מקום

אבל לא מתעכבת על זה


בעיקר מתמקדת בדיוק הקניות

לקנות את המוצר המדויק שאני צריכה ולא סתם מוצרים שבמבצע שבסוף לא יהיו בשימוש/ מספיק בשימוש

מנסה לעזור...סטודנטיתאמא

לפותחת, יש אפליקציה של ניהול כסף ששמעתי שמאוד מומלצת (לא זוכרת את השם ואין לי אותה)

לגבי שאר הדברים זה עניין באמת של ארגון אבל כזה שיש בראש וזה גם עוזר לקניות ולחיים מסודרים יותר.

למשל- מראש להחליט מה אוכלים כל יום השבוע (או לפחות 3-4 ימים מתוך השבוע) ובהתאם לזה לעשות קניות, ככה גם יש פחות בלאגן כי לא מתחילים כל יום עם דיונים של מה לאכול וגם חוסכים כסף כי הקניות ממוקדות יותר ופחות קונים בלי צורך.

כדי לאכול בריא כדאי לעשות meal prep, בארה"ב זה ממש חזק אז שם תהיה לך יותר השראה אבל בגדול הוא כל שבוע להקדיש שעתיים מרוכזות לבישול כך שבמהלך השבוע תתעסקי עם זה פחות ויהיה לך אוכל זמין ובריא. למשל אצלי במקרר יש תמיד גרנולה ביתית, נשנוש מתוק ללא סוכר במקפיא, קינואה/ בורגול מבושלים, אנטי פסטי וככה יש לך בסיסים לארוחות לעבודה וכו' בלי כל היום להיות סביב זה.

לגבי הילדים, אני עוד לא ממש שם אבל חיבוק, בטוחה שהם סופגים את זה שאת משקיעה בהם כ"כ הרבה!

אני מתכוונתאובדת חצות

שאני מוצפת מכל "ענייני השבוע השוטפים"- צרכים של בני הבית ואז אין לי זמן להתרכז במטרות. כלומר יש מוד של הישרדות, להעביר את השבוע, אין מבט על ותכנון לגבי הדברים. קניות יכולות להיות מתי שנגמר פעם בשני ופעם ברביעי. קשה לי להתרכז במקביל בכ"כ הרבה דברים כמו זמן לבישול/זמן לתכנון המטבח

כשיש לי מבחנים לבדוק רוב הזמן

או כשמותשת בערב

אני תוהה מתי מותר זמן לתכנון דברים?

בבוקר בקושי קמים, קמה מאוחר כמעט מאחרת לעבודה כי פיזית זה רחוק וצריכה איכשהו השעה להתארגן בעצמי ולארגן אותם,

בזמן העבודה- העבודה שלי לא מאפשרת לנשום או לעשות דברים לבית

וכשחוזרת עייפה והבית נוסע או שיש מבחנים או שזה זמן איכות עם ילדים.

כשיש תמיד מה לעשות בבית איך אפשר לבשל?

מתי אתן מוצאות זמן?????

למשל דוגמאאובדת חצות

היום חצי יום התאווררתי ועשיתי שופינג (בזבזתי מלא כסף) אבל גם דברים שהילדים ואני צריכים לחורף, ליומולדת ועוד. ואז לא ניצלתי יום חופשי לכל העומס שלי (מבחנים כמה חבילות שלוקח בין ימים לשעות, פרויקטים, הכתבות). עכשיו אני אשב עד הלילה.

מתי יש זמן לבשל בדיוק?

אם למשלאובדת חצות
הייתי מזכירה היה לי זמן לתכנן מסיבה, להכנס לחשבון בנק ולבדוק, להתמצא במה שקורה בחיים שלי אבל העבודה שלי (אפילו שהורדתי משרה!!!!) שואבת ממני זמן מאד יקר נוגסת לי באחר הצהריים עד הלילה וגם בזמן העבודה אני כל הזמן בעשייה ובעומס.
סליחה על ריבוי ההודעות;)אובדת חצות
עכשיו נניח אני יושבת עד הלילה לבדוק מבחנים. ואז אני אהיה גמורה מעייפות. לא יהיה לי זמן להכין קופסת אוכל למחר או אפילו להוריד איפור. כי אני טוטאלית ורוצה לסיים. אבל הסיום יהיה עד מאוחר. 
זה הכרחי למחר? את חייבת להחזיר למחר ציונים?המקורית

לגבי קופסאות אוכל - אני מכינה מבושל פעמיים לשבוע שלם

פעם בשישי ועוד פעם בשלישי ואורזת מראש בקופסאות לצהריים וזה רק לקחת

גם על ארוחת בוקר אפשר להתארגן מראש

אבל את די פועלת באותה דרך ומצפה לתוצאה שונה. זה לא יקרה.  תיעדופים זה שם המשחק

הו על תיעדופים הייתי רוצה ללמוד!אובדת חצות
תקראי על עקרון פארטוoo

זה הדבר שמלמד תעדוף

בכל נושא

חוזרת לשאלה בתגובה הקודמתהמקורית

את חייבת להגיש מחר ציונים?


אם כן - השופינג היום לא יכל לחכות? זה דחוף ברמה שלילדים אין מחר מה ללבוש?


אם לא - אז למה את עושה את זה לעצמך? תבדקי חלק היום ותשאירי לך זמן למה שאת רוצה וצריכה,  ואת השאר תעשי בזמן אחר


זו דוגמה לתיעדוף

אפשר עם הבישולים לשבתרק טוב!

לבשל כמויות יותר גדולות. וחלק להקפיא (לא כל אוכל מתאים להקפאה).

או כשמבשלים אז לבשל כמות גדולה לכמה ימים.

או להכין אוכל פשוט שלא לוקח הרבה זמן.

נניח אורז, פתיתים, פסטה, זה לא הרבה עבודה.

גם ירקות קפואיים (שעועית ירוקה, חומוס, תירס, אפונה, גזר גמדי)

בשרי הרוב אפשר להקפיא. 

אניoo

לוקחת הפסקות בעבודה בין לבין ואז יש כמה דקות להציץ בבנק

כמה דקות להסתכל באתרים

להסתכל על מיילים של סידורים


אין לי כמעט עבודה שלוקחת הביתה

נשמע לי בלתי הגיוני לעבוד גם בבית

אם יוצא לי לעבוד בבית לפעמים אני מקזזת משעות העבודה


באמצע שבוע אני לא מבשלת

וגם בעלי שכן מבשל מבשל בקטנה

אוכל שהוא בישול משמעותי רק בשישי


זמן איכות עם הילדים יכול להיות כמה דקות פה ושם

לא מקדישה לזה זמן רשמי באמצע שבוע

בשישי שבת יש מלא זמן לזמן איכות

לא אמורים לשבת עם הילדים??? זמן איכותאובדת חצות
כל יום 
שבי איתם לבשלאפונה
תהפכי את הזמן הרגיל איתם לזמן איכותדריאל

בדרך לגן - לספר סיפורים, לחרוז חרוזים, לשיר ביחד.

כנ"ל בזמן ההתלבשות, מקלחות - צחוקים, חיבוקים, דגדוגים (כל עוד זה לא עושה יותר בלאגן...), בארוחות, לדבר, להתעניין איך היה במסגרות, לומר מילה טובה לכל אחד לפני השינה בהשכבה. אני אומרת לכל ילד 3 דברים שאני גאה בו/בה לפני השינה. ממש להיות איתם בתוך השגרה הזו (כי את ממילא איתם!)

אבל בשאר הזמן בבית את ממש לא צריכה להיות מורה וגם לא צוות בידור.

כן נחמד לעשות פאזל או חוברת או להצטרף לבנייה בלגו אבל מספיק רבע-חצי שעה, גם לא כל יום. שאר הזמן שיצטרפו אלייך במטלות הבית

ואם הם לא רוצים, זה מעולה לשחק לבד או זה עם זה. לבחור במה לשחק, זה מפתח יצירתיות וחשיבה, וקצת זמן חופשי, לחשוב ולהיות בנחת, שלא כמו במסגרות.

הזמןoo

שאני מקדישה לילד כל יום הוא איכותי

גם אם אנחנו דנים בכובד ראש בממתקים שהוא רוצה לקנות לטיול מחר

וגם אם אנחנו יושבים על הזמנה של סוודרים

וגם אם הוא מסביר לי על ציור או על משחק

כמעט כל אינטראקציה בינינו היא איכותית

זה המון וזה די והותר


לשבת ממש לשחק/ לקרוא/ להעמיק בשיחה זה לרוב רק בשישי שבת

בהוראה אין ברירב אלא לקחת את העבודה הביתה.לפניו ברננה!
זו הסיבה שעזבתי את התחום...
גםoo

בעבודה שלי יש דרישה כזו

עם הזמן למדתי לקזז משעות העבודה את הזמנים שעבדתי בבית

ולא לעבוד בנוסף

אני לא רואה אפשרות כזאת בהוראה..לפניו ברננה!
את צריכה להיות בכיתה בשעה מסויימת.. איך תקזזי?
פחות מבינה בהוראהoo

אבל בעבודה שלי

הקודמת שלי שעשתה את התפקיד 15 שנה

היתה עושה גם וגם

ואני אחרי 3 שנים בתפקיד שיניתי את ההתנהלות


אולי בהוראה אפשר לקחת פחות שעות

אמנם זה מתקזז בשכר

אבל יותר הגיוני לחשב את שעות העבודה כמו מה שקורה בפועל ולראות אם זה מתאים

זה קשה אבל לא בלתי אפשריצלולה

סדרי עדיפויות

בעלי מורה- כמעט לא לוקח עבודה הביתה (מלבד שיחות טלפון לעיתים רחוקות שצריכות להיות בשעות הערב).

אמא שלי מורה שלוקחת המוןןן עבודה הביתה...

זה מושפע (בין השאר) גם מהמסגרת שעובדים בה (יש מסגרות שיותר מצפות שיקחו עבודה הביתה, ויש מסגרות שלהפך, בעלי עבד בבי"ס שהמובן מאליו היה שכל העבודה היא רק בעבודה), וגם מהאופי והיכולת להציב גבולות.

לפעמים צריך לעבור מקום עבודה (ולברר את הנקודה הזאת לפני!), או ללמוד לעמוד על שלך... אה ותיכון יותר מאפשר את זה מאשר יסודי.

יש שעות שהייה והבלאגן אמור להיכנס בשעות האלו. אם לא נכנס יש בעיה וצריך לפתור אותה, בעזרת מדריכה או מנהלת. לא מדברת על מורה בשנה-שנתיים הראשונות שהכל באמת עדיין לוקח המון זמן.

אז אני הייתי 3 שנים בשנים הראשונותלפניו ברננה!

(כי כל פעם היה חומר אחר) ולא ראיתי אופק לשינוי בתחום...

והייתי מורה מקצועית.


בחוויה שלי עשיתי את המקסימום ולא היה לי רגע לנשום לא בעבודה ולא בבית.

ולא קיבלתי מספיק תמיכה מצוות. ולא מספיק ידעתי איך נכון להתנהל..ולצערי חוץ מעצמי אף אחד לא עזר לי לדייק את עצמי. הרכזת שלי הייתה מהממת וניסתה. אבל זה לא ענה על הנקודות המהותיות.


בעלך לא יושב על ציונים מהבית? בדיקת מבחנים? הכנת שיעורים? כנראה שיש לו ברכה בזמן והוא אדם ממש יעיל או שהוא לא מוציא תלמידים לשעות פרטני. הדברים האלה לוקחים המון זמן גם למי שמנוסה בהם.


אני לא אומרת שהפותחת לא יכולה להשתפר, אבל זו עבודה שמובנה בה העבודה מהבית כי שעות השהייה לא מספיקות להכל בכלל. (מספיק שאת תופסת את המחנכת לשיחה על תלמידה ועוד מצלמת דף עבודה ונגמרה השעה)


ובכיוון אחר אני חושבת שאם היא הורידה במשרה כדי לנשום וזה לא הביא לתוצאות הרצויות אז יש פה משהו אחר..

בשורה התחתונה - בהתרשמות שלי בעלך הוא החריג.לפניו ברננה!
יכול להיות, אבל בביה"ס הקודם שעבד בוצלולה

זו היתה הנורמה. הם דיברו על זה בחדר מורים.

מבינה ממש את החוויה שלך- יש לי אמא כזאת ששוקעת בעבודה בתור מורה כבר שנים ותמיד יש הרגשה שאין ברירה. כשאני נכנסתי למשה"ח (לא מורה אז אי אפשר באמת להשוות) היא לא האמינה לי שלא אקח עבודה הביתה, אבל זה היה קו אדום מבחינתי וב"ה עומדת בו סה"כ.


גילוי נאות- בעלי מורה למתמטיקה אז אולי זה יותר קל ממקצועות רבי מלל. אבל כמו שציינתי זו היתה הנורמה אצלם גם במקצועות אחרים.

לשאלותייך הוא לוקח פרטני (אין לו הרבה שעות פרטני בכלל) ולא יושב על הדברים שכתבת בבית כמעט אף פעם (כן לעיתים רחוקות. אבל לפעמים הוא גם יוצא הביתה על חשבון שעת שהייה).

מציינת שהוא לא מחנך- כשהוא חינך הוא עבד יותר מהבית, אבל גם אז לא בדברים שכתבת אלא יותר בשיחות ותיאומים וכד'. אז נגיד אם יש ישיבות צוות שהוא מרגיש מיותר בהן (😅) הוא כותב בהן תכנוני שיעור. מבחנים הוא מתחיל לבדוק תוך כדי מבחנים של תלמידים אחרים, ולמד לבדוק מהר גם אם פחות יסודי.

ברור שלהכל יש מחירים, וחוסר עבודה מהבית יבוא על חשבון דברים. אבל זה עניין של סדרי עדיפויות וגם עבודה מהבית באה על חשבון דברים אחרים.


אין לי מושג לגבי הפותחת, אני בעצמי לא מורה ואין לי טיפים מעשיים, רק היה לי חשוב לציין שזה כן אפשרי❤️

בעלי מחנך גם כבר הרבה שניםמתיכון ועד מעון

ובהחלט יש עבודה בבית.

יש בדיקת מבחנים, שיחות עם הורים, הכנת מערכים, דפי קשר ועוד...

אבל אני לא רואה שהוא טובע בזה, יש לו כמה שעות בשבוע, לא ברמה שמתארת הפותחת

כמו שאמרתי, תלוי גם בבי"ס ובאופיצלולה

בעלי כמעט אף פעם לא יושב בבית על מבחנים, מערכים ודפי קשר. לעיתים רחוקות שיחות עם הורים.

(אגב אם כתבת דפי קשר אני מבינה שהוא מורה ביסודי? יש הרבה פחות שעות שהיה ביסודי לעומת תיכון ושם אני באמת לא מבינה איך אמורים לדחוף הכל).

אז זה הזמןאיזמרגד1

לעשות זום אאוט ולהתמקד במה שאת רוצה וצריך. לעשות ולתכנן אותו, כי רק אם תתכנני יוכל להתפנות לך זמן...

ממש לשבת ולהקדיש זמן, אולי יום חופשי, כדי לשבת ולכתוב לך מטרות- מה את רוצה להשיג וחשוב לך שיהיה? בבית, בעבודה, עם הילדים, ועם עצמך. ואז לתכנן מסגרת זמן הגיונית שמוקדשות לכל דבר, ולהחליט במה מתמקדים ועל מה מוותרים כדי שבאמת הכל ייכנס. לדוגמה בבית- אני מוותרת על קיפול כביסה ועל אוכל מבושל יותר מפעמיים בשבוע כי זה מדי עמוס לי, לדוגמה. אז ממש להחליט מה את מתעדפת ולהכניס לך ללו''ז. אחרי שיש לוז כזה הרבה יותר קל להתמקד, ואפילו יכול להתפנות לך זמן שלא ידעת על קיומו קודם😅

אז אצליאחינועמית

הייתה תקופה שהייתי ממש בהישרדות.

השילוב של ילדים קטנים+משרה מלאה+בעל עסוק על מעל הראש+מצב כלכלי גרוע פשוט הוביל להישרדות.

אני מניחה שזה שילוב נפוץ אבל זה יכול להיות עוד דברים, גם הדברים הכי נפוצים, למשך בעל במילואים, ילד עם מחלה ממושכת (נגיד ריפלוקס או בקיעת שיניים ממושכת וקשוחה,לא חייב מחלה מסוכנת), חוסר ברזל, דיכאון אחרי לידה וכו' וכו', כל מה שמכביד על השגרה ברמה הזאת.

ואז בטח שאין לך זמן ללמוד ולהתפתח.


איך יצאתי מההישרדות?

מצאתי עבודה של פחות שעות (עדיין מלאה אבל קרובה יותר לבית) ואז יכולתי טיפה לנשום ולראות איך אני משפרת תחומים אחרים. אחר כך הילדים גדלו קצת ויכולתי עוד קצת לנשום. לקחתי בי 12 כי היה לי חסר והרגשתי פחות עייפה. לאט לאט החיים היו קצת פחות הישרדותיים.


אני רוצה לומר - לחשוב איפה יש מקום קצת לשנות, ומשם להתרווח.

לזכור שגם כשזה לא נראה כך, תמיד יש עוד אפשרויות.

לפעמים זה ברמה הטכנית ולפעמים זה ברגשי, למצוא מה שיעשה לך טוב וייתן לך עוד אנרגיות.

בעניין האוכלאהבה.

משהו שעשיתי אתמול פעם ראשונה ורציתי לעשות אותו כבר מלא זמןןןן מעולה לחסוך זמן

עשינו קניה מרוכזת של בשרי טרי (חזה עוף, שניצלים, עוף כרעיים וכו וטחונים) ועמדתי אתמול שעתיים ותיבלתי את הכללללל והכנסתי לפריזר מחולק למנות

לדעתי זה יסגור לי חודש של בישולים.

לדעת לבשל אין יותר מדי מה, תפתחי מתכון ותעשי בדיוק מה שכתוב.

אני עשיתי שקיות של שניצלים (מלא) רק מתובלים עם פירורים ולא מטוגנים. חזה עוף למוקפץ, קציצות מלא

כל מה שנשאר זה להוציא מהפריזר ולהכניס לשמן/רוטבאהבה.
שלוקח כמה דקות להכין 
תקשיבי. מגניב. בחיים לא חשבתי על זהדפני11
הזדהות עוזר? אהבתי איך שתארת😁אור עולה בבוקר
כאילו כתבת אותי . מרוב בלאגן במח לא הייתי יודעת  אפילו לפרט ככה אבל הכל מדויק😆בהצלחה
חחחח עם מה מזדהה? תפרטי;)אובדת חצות
וואי גם אני אחד לאחדשוקולד פרה

נראה לי קשור לגיל של הילדים- יש לך תאומים בני 4 או משהו כזה? לי יש בני 5 3 1.5 וחודשיים

בכל אופן קטנים שרק מבלגנים לא יודעים לעשור ויש סביבם מלא פעולות פיזיות שכולן מידיות ..

גם עם הבישול לא מצליחה להסתדר והבלגן פה וואו אני אגרנית פחד

דווקא אני אדם חסכן ממש ממש אבל בגלל הבלגן והעומס בסוף קונה ביקר ודברים לא צריך 

ממש הכל🤭עוקבת אחרי העצותאור עולה בבוקר
מזדהה וכמה מחשבותדריאל

קודם כל נשמע שאת ממש משקיעה גם בילדים וגם בעבודה. ממש ממש כל הכבוד על זה!

יחד עם זה נשמע גם שאת באמת כאילו מחזיקה את הראש מעל המים, בקושי, ולא שוחה... וזה קשה.

תיארת קצת את הלו"ז שלך אז אני מנסה לחשוב יחד איתך איפה אפשר לעשות שינויים קטנים כדי בכל זאת שיהיה לך יותר קל ותסדרי את הזמן בצורה יותר טובה.

אני חושבת שלא להספיק להוריד איפור (דווקא לזה נתפסתי) זה מבאס, כי זה ממש לשים את עצמך במקום הכי הכי אחרון.

זה משהו כזה בסיסי (וקצר!) שאת לא מוצאת לו זמן והייתי הופכת את המשוואה. קודם את מתקלחת, מורידה איפור, מכינה אוכל למחר. ואז יושבת על המבחנים. כמה שתספיקי. עם גבול ברור של ללכת לישון בשעה X.

תראי, מודה שלא עבדתי אף פעם כמורה ואני אולי לא יודעת בדיוק מה הדרישות וכמה זה משהו שמורות באופן כללי נדרשות אליו. אבל זה נשמע מטורף שזה ככה עד שעות מאוחרות.

כתבת שהורדת כבר אחוזי משרה אז לא יודעת מה להציע כאן.


לגבי שאר הדברים, יכולה להגיד שלי מאד מאד עוזרת שיטת הFlylady לניהול הבית והזמן.

יש ביוטיוב מלא סרטונים לא יודעת אם יוטיוב מתאים לך אבל אם כן אני יכולה להמליץ על ספציפיים (באנגלית).

בגדול זו שיטה של לעשות דברים קצת כל יום ולא לתת לדברים להצטבר, וזה לא רק של הבית אלא גם טיפוח עצמי.


ביום שתיארת אני חושבת שהייתי אולי מנסה לעשות דברים תוך כדי שאת עם הילדים אחר הצהריים, אם הם לא בחוג.  כל מה שלא דורש ריכוז ענק.

להכין את האוכל למחר. להוריד איפור (רק לשטוף פנים עם סבון ומסיר איפור). לסדר מגירה אחת במטבח או בארון בגדים (ממש 10 דקות, תוך כדי הם אולי יכולים לעזור לך או לחילופין תספרי להם סיפור אם הם אוהבים, או בזמן שהם אוכלים?)


מזדהה ממש עם הרבה ממה שכתבת. אגב לגבי התקציב, אולי אצלך זה גם ככה? אני פשוט לא אוהבת את הנושא ולכן לא נכנסת לבדוק בבנק. ואין לי מינוס ב"ה והכל בסדר, אבל אני מרוויחה ממש מעט בשלב זה של חיי ולהתעסק עם הכספים גורם לי לחששות מהעתיד... אז זה לא רק ה-3 דקות שלוקח להיכנס לאתר של הבנק...

אני אגיד לך מה אני עושה רקלתשוהנ

1. בלגן - מבולגן פה D-: אם היה משמח אותי לנקות סבבה, אבל זה לא משמח אותי ולא קריטי לי כשיש בלגן. בסוף היום אני מסדרת מנקה וזהו.

2. אוכל - אני גם לא בשלנית, אבל אם הייתי מקבלת מאמא שלי וחמותי כל שבת אני מניחה שהייתי עוד פחות. יש מתכונים פשוטים מאד, את אישה אינטליגנטית ואני בטוחה שתמצאי משהו קל שיוצא טעים דברים שמתבלים לפי מתכון ומכניסים לתנור וזהו.

 

בגדול יש לי מה לפרטהבוקר יעלה

אבל בינתיים רק אגיב שאת כותבת על זה המון בצורות שונות ונשמע שאת רוצה שינוי ולא מצליחה, אז יש לך שתי אפשרויות.

א. להשלים עם המצב

ב. לשנות אותו

ואם תבחרי באופציה ב זה לא בהכרח יהיה קל כי זה לשנות את האוטומטים שלך ואת עצמך. אבל זה בהחלט אפשרי. 

כדי שיהיה שינוי, משהו בהתנהלות צריך להשתנות..Wwwo

אי אפשר להמשיך אותו דבר ולצפות לדברים שונים

אספר מה קורה אצלנו:

(בעלי בעבודה כל יום עד שעות מאוחרות,  אני עובדת 75 אחוז משרה אבל רחוקה מהבית כך שיש גם זמן של נסיעות ואחראית בלעדית על ניקיון אוכל ותחזוקת הבית )

1. בלאגן- נקודת החולשה שלי, לא מצאתי פתרון.  אני כל הזמן מסדרת והבית כל הזמן מתבלגן.. אני מנסה לשמור על דברים בסיסיים אבל זה בהחלט דורש זמן ועבודה אין סופית, כמעט ואין מצב שאני מסדרת אחרי שהילדים הולכים לישון כי אני גמורה כבר מעייפות. משתדלת לסדר בזמן שהם ערים ומה שהספקתי הספקתי

2. עד שהתחתנתי לא בישלתי אף פעם שום דבר. למדתי לאט לאט. בהתחלה היו טעויות וכל מיני מקרים מצחיקים אבל היום אני מבשלת ואופה מעולה. זה רק עניין של ניסיון. תתחילי מדברים פשוטים, תעקבי אחרי המתכון וזה ילך וישתפר

3. בזבזנוץ- פשוט להפסיק לקנות דברים יקרים.. אין פתרון אחר.. לחשוב יותר לפני כל דבר שאת קונה ואם הוא הכרחי. מראש אפשר ללכת למקומות זולים יותר. להיכנס לאפליקיצה של הבנק אפשר פעם בשבוע, זה לוקח רק כמה דקות

קראתי את שאר התגובות שלך בשירשור, נשמע שאת אמא מסורה מאוד אבל לא זורמת בכלל.. חשוב להשקיע בילדים אבל החיים של כולם יהיו יותר נעימים אם את תהיי רגועה. מספיק לילד לראות שרואים אותו, שמקשיבים לו כשהוא מדבר (ואת זה ח'ח'חיּ לעשות תוך כדי שעושים דברים אחרים), ומשחק- שניים קצרים ביום.

הרבה מהסדר וניקיון ויחו הבישול אפשר לעשות בזמן שהילדים ערים ומסתובבים ומשחקים לידך או אפילו לעשות איתם

(ועדיין, יש ימים שבהם כל היום סובב סביב הילדים בלי אוויר לנשימה, אבל רוב הימים הם לא כאלה)

דעה לא פופולריתתהילנה

אי אפשר. גם וגם וגם וגם. פשוט לא. גם להיות אמא ששם בשביל הילדים ב100%, גם קריירה מצליחה, וגם בית מסודר, גם לחיות בבריאות פיננסית, גם זוגיות מתוחזקת, גם לבשל כל יום, גם להיות נוכחת בשביל הילדים וגם בשביל הבעל וגם למצוא זמן לעצמך וגם לפתח תחביבים. פשוט אי אפשר.

מה עושים? מתעדפים. מחליטים מה הכי חשוב ובזה מתמקדים.

קחי לך דף ועט, תשבי עם עצמך ותדמייני איזה חיים את רוצה ואיך נראה סדר היום המושלם מבחינתך. אחר כך תבני לך תוכנית מסודרת איך את מגיעה לשם. (למשל, אם את רוצה להוריד שעות בעבודה כדי שיהיה לך שמל לעצמך, איך להכניס יותר כסף בפחות עבודה או באופן פאסיבי). אם אין לך זמן אפילו בשביל זה? קחי יום מחלה לנפש שלך, שבי עם עצמך ותעשי את זה. נשמע שיש לך מספיק מודעות ומספיק אומץ כדי לעשות את זה לבד.


גילוי נאות: אני מעבירה א/נשים כאלו תהליכים בהקשר פיננסי. מדהים איזה שינוי אפשר לעשות ברגע שיש תוכנית להגשמת חלום. אני אישית לא מאמינה בשינוי הרגלים אלא בחתירה לאורח החיים שאת רוצה. כל שאר הדברים הנקודתיים נפתרים מאליהם...  

יש ליאנונימית בהו"ל

תשובה מעצבנת.

אבל אני אכתוב אותה בכל אופן.

המיומנויות שפיתחתי או לא, לא קשורות לנקודת הזמן בה התחתנתי או נהייתי אמא.

פשוט מיומנויות חסרות הורגשו יותר לאחר מכן

יש דברים שהצלחתי לשנות לבד

יש דברים שבהם הייתי בלופ, מנסה לשנות אבל בפועל חוזרת לאותה נקודה בתצורה שונה.

אז הלכתי לטיפול, וזה ממש עזר לשחרר, לפתור ולקדם כל מיני דברים שלא הצלחתי לבד.

לפעמים זה קצת פוגע לי באגו, שכאילו הייתי צריכה עזרה חיצונית בשביל להצליח להגיע למה שאני רוצה.

אבל בסוף, זה באמת שינה לי את איכות החיים, וזה היה לגמרי שווה את זה. וכמובן שזה מקרין גם על כל הבית.

אם את מרגישה שכל פעם זה נקודה אחרת ובסוף את מצליחה להשתפר, אחלה.

אם את מרגישה שאת תקועה עם אותם דברים כבר שנים, ממליצה בחום להיעזר.

אוקיי ואיך קבלה מסתדרת עם זה?אובדת חצות

אני מרגישה שצריכה עוד שעות ביום לכל המשימות, 

נניח שהערב השקעתי בבדיקת מבחנים-

הרגשתי שעשיתי משהו חשוב והתקדמתי (מצוין) בנוסף ניהלתי שיחה נורמלית עם בעלי (הרבה זמן לא קרה), קניתי דברים חשובים היום וקצת נהניתי.

אבל המחיר:

לא ראיתי את הילדים היום מרב עבודה 

כלים בכיור נשארו

בגדים מהכביסה על הספה לא מקופלים

צריך לגהץ לילדים בגדים לאיזה טקס מחר על הבוקר

ועדיין לא הכנתי אוכל לעבודה מה שאומר שגם מחר בבוקר לא אספיק.

על כל דבר שאני עושה ומצריך יסודיות יש איזה 14 שעוד לא הספקתי.

איך מקבלים את זה?אובדת חצות

אז עבדתי והתקדמתי והתיק מוכן לחר עם מערכי שיעור מתוקתקים, חלק מהמבחנים סיימתי אבל עדיין יש לי עוד כ"כ הרבה לבי"ס.

ועדיין בבית ולעצמי יש מלא שעוד לא.

אם החלטת שיותר חשוב לך להתקדם עם מערכיהמקורית

שיעור ומבחנים עד שעה מאוחרת, כנראה שבחרת מראש לוותר על כל השאר. השאלה היא אם את מושעת לזה או שאת בטוחה שתספיקי הכל

לדעתי את צריכה להחליט

אם חשוב לך אוכל לעבודה, כביסה, גיהוץ לילדים למחר,  ואת הכל את עושה, אז מקדישים לזה זמן לפני שיושבים על ענייני עבודה

אחרי זה, מתפנים להתעסק בעבודה עד שעה מוגדרת שאחריה את מחליטה להתקלח ולעלות לישון בשעה נורמלית. וצריך לעמוד בזה.


פשוטאנונימית בהו"ל

טיפול עוזר לראות את הדברים באור אחר.

במקום לנסות להיות כל מה שאני לא טובה, למדתי במה אני טובה ולהשקיע בזה.

למדתי לנהל זמן נכון יותר, כי הבנתי מה חשוב לי ומה פחות.

מה שהשתנה זו העמדה בנפש שלי, ובחלק מהדברים זה גרם לי לוותר, כי הבנתי שזה לא חשוב לי מספיק, ואז זה פינה מקום לעבודה על מה שחשוב לי באמת.

קצת קשה לי להסביר את זה על רגל אחת

אבל לפעמים מה שאנחנו צריכים זה לא טריקים טכניים איך להצליח לעשות משהו (לפעמים גם, כן?)

אבל אם זה חוזר על עצמו במלא נקודות, ואצלי חוסר ההצלחה היה בעצם ביטוי של אותם דברים (חוסר ביטחון, רצון למושלמות, ניסיון להיצמד למה שאמור להיות ולא למה שאני רוצה, תחושה של היסחפות אחרי החיים בלי בחירה), ולכן זה עזר להתמודד עם הליבה. 

הרבה מיומנויות לא פיתחתי כי קשהמרגול

על בלאגן אפשר להבליג בעיניי… גדלתי בבית מבולגן ביותר והחיים שלי בסדר גמור. כן, אם הייתי מורגלת בסדר כאורח חיים היה קל יותר, אבל לא קריטי בעיניי… (מדברת על - להשאיר חדר מסודר, לפנות כלים מהשולחן, לאסוף משחק ישר כשסיימתי איתו)


אוכל בעיניי זה כן מאוד חשוב. תלוי גם מה האלטרנטיבה. להזמין? לאכול הכל אוכל קפוא מחומם (שניצלונים של עוף טוב וכו)? כאילו, אתם אוכלים… השאלה מה.


אגב, רעיון - אם תצמצמי בצד הפיננסי, תוכלי להיעזר בבישול. להביא בשישי ושלישי מאמא שתעבוד כמה שעות ותבשל לכמה ימים, ואז במהלך השבוע זה לדחוף למיקרוגל.


אם את מכינה בעצמך/בעלך - אני מאמינה במתכונים פשוטים. בעדיפות לדברים שדורשים כלי אחד. וגם - להכין פעם אחת כמות ולהקפיא (אצלי הבעיה זה מקום במקפיא.. ואנחנו זוג…)

אם תרצי אתן לך דוגמאות למאכלים שקל להכין, וגם למאכלים שאפשר להקפיא.

ואם את מקפיאה מנות עיקריות, זה להכין לזה רק תוספת. נניח אורז לבן…

אני לא מקדישה לזה הרבה זמן בשבוע, וכמעט תמיד יש אוכל מבושל במקרר. ממש לא מבשלת כל יום.


ובכללי לגבי אוכל, לא כל ארוחה צריכה להיות "מבושלת". נניח אפשר בצהריים מנה עיקרית (מהמקפיא/קלילה/לחמם במיקרוגל) + סלט/אורז/ירקות חתוכים, ואז בערב חביתות/טוסטים וכו', ויש גם דברים קלילים שלוקחים 5 דק עבודה + קצת זמן בתנור/סיר וזה מוכן.


ולמשל ארוחת ערב זה בעיניי זמן איכות עם הילדים. הם יושבים סביב השולחן עם ירקות חתוכים, את מקפיצה בזמן הזה חביתות ומוציאה בהדרגה מהמחבת לכל ילד. מדברת איתם, הם מדברים ביניהם וכו. כלומר, בישול יכול להיות חלק מהזמן המשותף. את יכולה להכין משהו כשהילד שלך חותך סלט או בורר לך אורז.


2. פיננסים. קודם כל אם בעלך יכול לקחת על ניהול החשבון אחריות זה כבר יוריד ממך.

התנהלות בשוטף - אנחנו קונים ברמי לוי (לפעמים אונליין ולפעמים הולכים). השלמות במכולת. ובמהלך השבוע אני מוסיפה לרשימה של האונליין (כאילו אני עושה עכשיו הזמנה). נניח הסתיים האורז - מחפשת זריז אורז, בוחרת את מה שהכי זול באותו הרגע ומוסיפה לרשימה. ככה אני לא משקיעה זמן בלהכין רשימה, וגם סה"כ לא חסרים לי דברים ככ.

ובכללי - אני מצאתי שיותר קל לי באונליין. גם בגדים וגם הכל בגדול. כי באונליין יותר קל להשוות מחירים, זה לא אשכרה להיכנס בקניון ל3 חנויות, לחפש מה יפה ומתאים, לחזור לחנות שהכי זולה וכו. כנ"ל דברים לבית… וגם זה לוקח פחות זמן.


ותלוי כמובן מה המצב הכלכלי, אבל אם שניכם בזבזנים, והמצב הכלכלי שלכם לא ממש ממש טוב, שווה להיעזר במישהו חיצוני. אם אתם במצב מבאס בגלל הבזבזנות אבל עם הכנסות שאמורות להספיק אפשר להיעזר בפעמונים.


אנחנו בשלב של הכנסות מוגבלות ביותר, אז אני ממש עוקבת. וגם זה ספציפית משהו שקל לי. אז אני פעם בחודש עוברת על פירוטי אשראי, מסווגת לפי קטגוריה וכו. בבנק יש לנו כרית ביטחון אז אנחנו לא קרובים להיכנס למינוס.


הבנק גם שולח לי פעם בשבוע אסמס עם כמה יש בעו"ש אז לא צריכה להיכנס לחשבון.


וכמובן, אם את מצמצמת סכום יפה בהוצאות, זה יכול לחסוך לך התעסקות בבישול ובלאגן. -מביאה תיכוניסטית שתקפל כביסה וכו (בתשלום). מישהי שתבשל פעמיים בשבוע. והנה, התאמצת במאמץ של לעקוב אחרי הוצאות, אבל חסכת לעצמך יותר זמן בתחומים האחרים…. (זה בהנחה שכרגע הבזבזנות שלך לא מכניסה אתכם למינוס/מאזן שלילי). 

תודה רבה על כל העצות המועילות!אובדת חצות
בסוף את מנהלת את חייך לפי מה שטוב לךשוקולד פרה.

כנראה טוב לך עבודה תובענית, כי את מרגישה משמעותית. כנראה שאת מאוד אוהבת את העבודה שלך ומה שהיא נותנת לך. גמול נפשי ופיזי.

ואז זה מאוד מובן שאין לך זמן לדברים אחרים.

אני למשל עובדת בעבודות לא תובעניות, ולכן יש לי כמה שעות ביום רק לעצמי.

להגיד לך שכיף לי בעבודה ושהיא נותנת לי תחושת סיפוק ומשמעות? לא. רחוק.

אבל כשבחרתי עבודה היה לי חשוב שזו תהיה עבודה מאווררת עם הרבה זמן לעצמי.

כי אני יודעת שבלי האוויר הזה אני ארגיש במרדף. אני לא אוהב את החיים שלי.

אז מה יישאר לי לתת לילדים? את הלב סחוט? את הנפש טרודה? לא תודה


מבחינתי לעבוד כל השעות עד 16.00 ואז לצאת לילדים זה פשוט לא בא בחשבון.


כנראה שכרגע את פשוט מרגישה שהעומס מוביל אותך לבחור רק בכיף והנאה (לקנות יקר, לאכול ג'אנק)

כי את רוצה להרגיש חיה. כי את רוצה לפרגן לעצמך

בעיניי זה מנגנון חכם ובריא של הנפש


את לא חייבת לדעת לבשל או להיות חסכנית.

את יותר חייבת להבין את עצמך, ולהבין מה הבחירות שלך מלמדות אותך על עצמך, ולא מתוך הלקאה עצמית..

וואהו!אובדת חצות

ממש נכון…

איך אני גם יכולה למצוא עבודה מאווררת שגם מרוויחים בה כסף? נראה לי שסיימתי לעבוד במקום שאני משקיעה בו כ"כ הרבה. הסיפור עולה מחיר יקר ולא כיף- כל הזמן עבודה ועוד.

אני עובדת כרגע בניהול משרדשוקולד פרה.

יעני, מזכירה ב-2 מקומות ועוד מתרגלת קורס אחד במקום אחר.

להגיד לך שניהול משרד זה פסכת שאיפותיי? לא. אני בחורה אינטליגנטית שיכולה לתרום הרבה במקום אחר.

מה שהוביל אותי לבחור במסלול הזה היה:

1. ההבנה שהבית והילדים הם בעיקר עליי. ולכן הדבר הכי חשוב הוא שאני באה לאסוף אותם כשיש לי כוח, כשדאגתי לעצמי לכיף והנאה, שהיה לי זמן לעצמי ולחלק היצירתי שבי

2. השאיפה הגדולה בחיי היא להיות סופרת. ולכן אני מקדישה כל יום זמן לזה (בבית קפה... שלום לבזבוז). כותבת. מנסה לבנות את העלילה והדמויות. זה הדבר שהכי תופס אותי

3. מבחינתי הכל עוד פתוח ואני יכולה לשנות מסלול למגוון דרכים. מה שחשוב לי זה לדעת מה הרצון שלי, מה החלום שלי, ולפי זה לנווט

4. בעיניי הילדים חווים את הרגש שלי בצורה ישירה. אם אני עמוסה והראש שלי במשימות של העבודה- הילדים מרגישים את זה. היה לי שבוע כזה לפני שלושה שבועות, והרגשתי שאני כל הזמן במחשבות כל איך אני מספיקה לעשות הכל.

ואני לא רוצה להיות במקום הזה.

אני רוצה להיות במקום משוחרר איתם. אמא לא דואגת, אמא משוחררת מכל המחויבויות האחרות דלה עכשיו. להינות מהם. לשחק. לעשות ש ב. אם צריך.

5. חושבת שגם הזוגיות מושפעת מזה. להבין מה התשוקה שלך. להבין איפה התשוקה שלך. אם לא כיף לי בחיים שלי, אני אהיה כבויה גם מבחינה מינית. ולכן לתת הרבה מקום לחלום, לרצון, לדמיון, לרגש.

6. אם כבר עכשיו אני בעומס, איך יהיה לי זמן או רצון לעוד ילד?


אני גם מסייגת את הדברים שלי ואומרת שאת הבת שלי אני כן אעודד להגשים את עצמה יותר ממני. זה לא ישמח אותי שהיא תהיה מנהלת משרד כמוני...

אבל באמת חושבת שאימהות זה העיקר ולא רוצה להעיב על זה בגלל מחויבויות לעבודה

וואו איזה מדהים זה נשמע!תוהה לעצמי
איך את מוצאת זמן לשבת בבית קפה כל יום??
תודה נשמהשוקולד פרה.
אני לא בטוחה שאני גאה בזה כל כך.. פשוט זה עושה לי ממש טוב ומרחיב לי את הנפש, אז אני נוסעת ישר אחרי העבודה 
את צריכה להיות גאה! כל הכבוד לך 👏👏👏קופצת רגע
בטח שאת צריכה להיות גאהתוהה לעצמי
שווה להשקיע בדברים שעושים טוב ומרחיבים את הנפש, בעיקר בשנים עמוסות של גידול ילדים. הרווח בסוף הוא לכולם.
מתוקות שתיכןשוקולד פרה.אחרונה
גם אני לוקה באילו- אבל יש לי טיפיםעונה לך

לא מצליחה לקרוא את כול השירוש. אבל אחרי 14 שנות נישואים יש לי טיפים. 

1. בבית אני עדיין מבולגנת- אבל לגבי ניירת ותעודותצ למדתי לשמור עליהם. 

פתחנו מייל משותף בעלי ואני לשם אנחנו מקבלים את כול החשבונות של הבית, הודעות מבית הספר ושולחים מסמכים חשובים וכך מחזיקים שליטה בהכול. 

2. בישול אני יותר טובה. אבל די עצלנית. מחפשת מתכונים של עצלנים. ואירגנתי את המטבח שלי בצורה שמתאימה לעצלנית מקצועית. 

3. לגבי בזבוז. הייתה לנו תקופה שנכנסנו לחובות. ואז החלטנו שאי אפשר להמשיך לחיות כך. התחלנו באפליקציה פיננדה שממש עזרה לנו לנהל תקציב ולימדה אותנו איך להתמודד עם זה. היה שווה כול שקל ולמדנו להתנהל בצורה מאוזנת יותר

ווי את נשמעת כזאת כיפיתרקלתשוהנ
מטבח מותאם לעצלנית מקצועית זה גאוני
תודה.עונה לך

בעלי צוחק עלי שכול פעם אני משדרגת את העצלות שלי וקונה עוד משהו שיקל עלי את החיים

מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמתאחרונה

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

אני מרגישה בגיהנוםמטפחת:)

הפה שלי מלא פצעים-

כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-

כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער

יאייי. זה נורא!!! 🫂אחת כמוני

אוי ואבוירקאני

תנסי חלב עיזים

וואי. איזה סיוט. מסכנה.רק טוב!

אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.

ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.

לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?

וואי, חיבוק!מתואמת

לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)

יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?

תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...

הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️

לי אמרו זיהום ובסוף זה היה פטריה.מרימוש!

כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.

לקחו לך משטח? תחזרי לרופאהמקורית

רפואה שלמה♥️

יאא ♥️אונמר

אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה

תקחי משככי כאבים, כדי שתוכלי לשתות ולאכולרוח הרים

כמו שצריך. תרגישי טוב!

יש ארטיק מיוחד בשם לימזוררינת 24

שאמור לעזור לפצעים בפה…

החלמה מהירה!!

תודה רבה לכל העונות!מטפחת:)

אני באמת רוצה לחזור הבעיה שיש תור רק בשלישי והרופא תורן יש לי חוויה נוראית ממנו

תרופת סבתא מטורפתתתתותית11אחרונה

חלב עיזים ישר מהעז, ממש לחלוב ולשתות או לגרגר ישר

היה לי ממש כזה אמנם בגיל יותר צעיר

ברמה שלא יכולתי לדבר

באותו יום הכל נעלם

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

נזכרתי שגם פטל לקחתיירושלמית במקור

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרום

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

לזכרוני כשזה עיסוי ידני.במכשיר (פרימאם למשל) זה לאירושלמית במקור

אה וזוכרת גם שמה שמסוכן קצת זה הבלון (מכשיר אחר)ירושלמית במקור

לא יודעת. במה ששקראתי דובר על עיסוי בכללייעל מהדרוםאחרונה

לק"י

לא פירטו איזה בדיוק.

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

שוב לגבי כיתה א'אובדת חצות

אני עדיין מרגישה מעורבבת מהם מאד

יש להם המון חוויות שצריך לשתף ולהכיל , סיפורים לשמוע, עניינים לטפל בהם, שיעורים לעשות.

אנחנו מתמזמזים יחד עם כל המטלות והמאבקים איתם בסדר ערב (לנו יש אידיאל לעשות שיעורים לפני טלויזיה או להתקלח מוקדם ולסיים עם זה- להם יש תוכניות אחרות רוצים זמן מחשב ומסך וכו) ואיכשהו אנחנו גם משקיעים בהם בקריאת ספרון או להביא חבר או לעבוד על קריאה או אנגלית וכל זה מאד לוקח זמן ומגיעים ל11 ועוד לא עשינו כלום ויש כלים בכיור.

פתאום אין לי זמן לספורט אפילו ולדברים שבעבר היה לי זמן.

ושוב אני סביבם מאד ואין לי רגע לעצמי.

אפשר לו"ז ערב עם ילדי כיתה א (מאמהות לילדי בית ספר) בלי להתמזמז אבל גם לא להיות מדי נוקשים? כלומר להביא בחשבון שילד שחזר עייף ורעב מיום שלם וצהרון לא ירצה לעשות שיעורים מייד? אשמח ללו"ז של שעות והצעות מה לעשות בכל זמן מה אתם מאפשרים ומה לא.

סליחה על החפירה ותודה על ההכלה

תודה!!!

מה קשור אנגלית בכיתה א?רינת 24

למה להעמיס סתם?

אצלנו אין כמעט שיעורי בית. רק בשבת יש דף קריאה ובמהלך השבוע 2-3 דפים בחשבון. הילדה עכשיו בכיתה ב' והיא קוראת מצוין אז כנראה שזה עבד…

מציעה לך לדבר עם המורה ולברר איתה מה קריטי בשיעורי בית ומה אפשר לוותר.

הלוז אצלנו:

16- חוזרים מהצהרון

עד 18- חבר/חוג/מסכים/פארק

18- ארוחת ערב

19- שיעורי בית (אם יש, בדרך כלל אין)+ מקלחת

20- זמן התמרחות לצערי…

21- לישון

אצלנו יש המון שיעורי בית ואין חיה כזאת לא לעשות.ואז את תראי

בגלל זה אמרתי לתאם עם המורהרינת 24

לדעתי האישית ומניסיוני עם שני ילדים אין צורך בכל כך הרבה שיעורי בית בכיתה א… זה ממש צער בעלי חיים… חחח

(בניגוד לגילאים גדולים יותר שלדעתי צריך הרבה יותר לתרגל מתמ' למשל ממה שנותנים אצלנו)

הייתי מורידה עומסנעמי28

מילא הייתם שמחים ומאושרים עם ההעשרה הזאת.

אבל נשמע שזה לא עובד לכל הצדדים.

גם ככה עמוס, גם ככה המעבר בין גן לכיתה קשוח, גם ככה תאומים, גם ככה יש אתגרים שלא קשורים, למה להעמיס?

זאת לא שאלה רטורית, תשאלי את עצמך בכנות מה מניע אותך לדחוף אותם לעוד ועוד?

זה דומה לדרך שאת גדלת? זה תנאי בעינייך להצלחה עתידית? זה גורם לך להרגיש אמא משקיעה וטובה יותר (וללוא זה, מזניחה)? , העתיד שלהם מלחיץ אותך?

אולי את דורשת מעצמך הרבה ומצפה דרישה דומה גם מהם?

ולמה?

באמת תשאלי את עצמך מה גורם לך למרדף הזה, כדי שאם העומס קורה שוב, תזהי על מה זה יושב.

אם זה היה בשמחה ובטוב, אז הכל בסדר, אבל זה לא.

הרבה יותר משמעותי בהתפתחות ילדים בגיל הזה זה סביבה רגועה, בית שאפשר להתפרק בו, אמא רגועה, זה נותן ביטחון רגשי שהוא יכתיב את ההצלחה העתידית שלהם יותר מכל תחום העשרה בכיתה א'

רגעים משפחתיים וחוויות חברתיות מעשירות הרבה יותר מכל עוד תוספת לימודית.

היה להם יום ממש עמוס ורווי לימודים, די הגיוני שירצו לפרוק לחץ.

כשאת חוזרת מהעבודה לא מתחשק לך רגע שקט וקפה?

לילדים פי כמה.

אם השיעורים לא ליום שלמחרת, אין צורך כל יום, גם לא נורא אם לא הכל יעשה בשלמות, וכל שאר התוספות להוריד כרגע.

אצלנו היה בערך ככה:טארקו

חוזר ב16 מהצהרון

זמן חופשי, משחקים, מחשב, לצאת החוצה לגן שעשועים וכאלה.. מה שזורם

חמש וחצי בערך אפילו לכיוון שש עשינו ש"ב, לא היו הרבה ולא נמרחנו עם זה אבל גם אם בחר שלא השארנו את המאבק למול המורה ולא מולנו. היה בעיקר בקריאה.

18-18:30 ארוחת ערב(קלה. לרוב משהו מבוסס על פיתות) לוקחת בערך חצי שעה ולפעמים פחות מזה

מקלחות מהירות, יוצאים עד 19 ורבע מקסימום

ולמיטה עם סיפור/פודקאסט/מוזיקה.

פעם בשבוע(לרוב מוצש כדי להתחיל את השבוע בטוב) עוברים על הקלמר והילקוט לראות שהוא מסודר

מערכת לא ממש היה בכיתה א כי פשוט היה צריך להביא חשבון ועברית כל יום והשאר נשאר בכיתה.

אוכל ארגנו אחרי שהוא הלך לישון אבל הוא באמת היה במיטה עד 20 במקסימום.

אני דווקא לא מרגישה שנכון לעשות שיעורי בית מיד כשחוזרים מבית הספר. נכון שככה זה "קל יותר" מצד לזכור ושזה לא ייבלע ביום

אבל ממש רואה אצלנו, וגם זוכרת עלי כילדה ועל אחים שלי, שחוזרים מאוד מוצפים מיום שלם מחוץ לבית שהוא מאמץ מנטלי גדול מאוד

וצריך זמן רגיעה והפסקה לפני מאמץ מנטלי נוסף... יש ילדים שזה בסדר להם אבל לדעתי לרוב הילדים זה נכון ולכן העדפנו שזמן ש"ב יהיה לקראת א.ערב ולא מיד כשחוזרים.

הבת שלי בכיתה א בבית ב2, יש לה ש.ב כל יוםרקלתשוהנ

אבל המורה לא נותנת משהו שלוקח יותר מ10 דקות. אם שתי מורות נותנות, זה רבע שעה מקסימום.

אני לא מבינה את התיאור שלך אז נראה לי שמשהו בתנאי הפתיחה שלכם שונה בהרבה.

מאיפה הגיע האנגלית? הם לומדים אנגלית בכיתה א??

מניחה שאם היתה חוזרת ב4, גמורה מותשת ומוצפת בהרבה, היה לה קשה הרבה יותר לתת מהזמן שנותר לה לשבת שוב ללמוד

לא הייתי עושה שום לוז עם ילדות הכיתה שלה אם היא מגיעה ב4, אין לה שום צורך לראות שוב חברות אלא רק להירגע בבית ולנשום.

יש מקומות שלומדים אנגלית בכיתה א'יעל מהדרום

לק"י

אבל אצל הילדים שלי זה היה קליל. בטח לא כולל חזרות וש.ב.

לוזהמקורית

חוזרים ב16

מסספרים איך היה, מנשנשים משו

משחקים

לפני ארוחת ערב אם יש שיעורים - עוברים על זה (לא יותר מ10 דק רבע שעה בדרכ)

ארוחת ערב+ מקלחות

זמן פטפוטים

20 לישון וביי

אחרי השעה 16 מבחינתי זה הזמן להיות בבית.

לפני שנתיים היה חוג לכל אחד אבל זה היה עמוס מדי

הבת שלי התחילה לבקש להיפגש עם חברות. אני אאפשר לה פעם אחת השבוע, אבל במקביל אבהיר לה שהחברה נמצאת איתה בכיתה כל היום וזה מספיק בעיניי וזה ממש לא הולך לקרות על בסיס שבועי

בעלי דואג להפגיש את הילד למשחק כדורגל עם חברים פעם ב3 שבועות

זהו

אצלנו השב יכולים לקחת 20 דקות, ילד1מנגואיתאחרונה

המורה אמרה שאם לוקח יותר מ20 דקות ,להפסיק ואם קורה כמה פעמים לדבר איתה והיא יכולה להוריד לילדים באופן ספציפי

אנחנו עושים בדרכ שב אחרי ארוחת ערב כי אז גם אני וגם בעלי בבית ונוח שאחד יושב איתו וההורה השני עם השאר/מקלחות וכו

אפשר סקר הריוניות? 😍 איזה שבוע ואיך מרגישות?הרמה

וואי ממש מתסכלשמ"פ

זה אפילו מכעיס, אני התלוננתי גם על כאבי גב בגלים והרופא ממש צחק עלי שאם זה היה צירים הייתי כבר יולדת ושאני היסטרית וזה הרחם שגדלה וכו'... כמה שבועות אחר כך הייתי עם שמירה התמיכה ....

וב"ה שימשיך כך! בע"ה תזכי ללדת בזמן !

מה אתן מכינות לשבת בצהריים?רינת 24

לילדים שלי נמאס מעוף…

מחפשת מתכון לבשר טעים ומיוחד שאפשר להניח על הפלטה בבוקר (ללא נוזלים ושלא יתייבש).

חוץ משניצל וחמין 🙏

קציצותכורסא ירוקה.

אבל זה גם תלוי מה המנהג שלכם מבחינת נוזלים. יש קציצות עם מעט רוטב. אפשר נקניקיות אם אוכלים אצלכם

פאי רועיםמישהי מאיפשהו

או בורקס בשר (בצק עלים/פילאס ממולא בבשר טחון מבושל עם בצל, פטריות, תפוא, תבלינים).

אפשר גם פרגיות לבד, או פרגיות עם אורז

טורטיות\ בורקס בשרשנהב

טורטיות יותר טעים

יכולה לפרט על הטורטיות?כורסא ירוקה.

..שנהב

מטגנים בצל, מוסיפים בשר טחון, אפשר גם פטריות\צנוברים תבלינים

מטגנים את הכל ככה טוב ומפוררים את הבשר תוך כדי.

כשמוכן שמים בערך שתי כפות מהתערובת בתוך טורטיה, מגלגלים כמו סיגר, סוגרים עם ביצה שלא יפתח

מורחים מעל ביצה ומפזרים שושמשום, אופים עד שמשחים

אצלנו מכינים את המלית:קנמוןאחרונה

מטגנים בצל, פותחים בו תבלינים (שום גבישי, מלח, אפשר טיפה פלפל שחור, גריל עוף, קינמון-מוסיף המון עומק וניחוח לטעם) מערבבים היטב את התבלינים עם הבצל והשמן (זהירות לא לשרוף את התבלינים), ומוסיפים חזה טחון.

מטגנים ומוסיפים תוך כדי קצת סילאן.

לוקחים טורטיות, ממלאים בכל אחת כמות מכובדת מהמלית,

מקפלים בצורה של: מגלגלים ואז מקפלים את השוליים משני הכיוונים לאמצע, כך שהטורטיה תהיה סגורה ולא יישפך המילוי החוצה דרך הקצוות.

באותה מחבת מטגנים קלות כל טורטיה מ2 הצדדים: הצד העליון והצד שהקצוות מקופלות כלפיו.

לשובע

אפשר קבבוניםהשקט הזה

חזה עוף שלם בתנור שפורסים לפני ההגשה

פרגיות/ חזה עוף. אולי לחמם על תבנית ולזמן קצריעל מהדרום

לזניה בשריתכתבתנו

קציצות מטוגנות מפשירות ממש יפה על הפלטהחושבת לעצמי

ואם את שמה בתערובת גם קצת ירקות היא נשארת עסיסית

אצלנו ממש הולך פאי רועיםשמש בשמיים

החלק הכי קשה בגידול ילדים זה חוסר שעות שינהניק חדש2

אלוקים אדירים!!!!!!!!

עם הכל אני יכולה להתמודד באור יום.

קשה לי עם הלילות האלה קשה כ"כ.

והם כבר גדולים! ועדיין הלילות שלי בד"כ מכילים איזה טוויסט סיוטי. מוצאת את עצמי ברגע שהם נרדמים עולה גם למיטה כדי שלפחות תהיה לי איזו שעת שינה עלובה.

הפעם זה שיעולים מטורפים.

ימים לפני זה זה כאבי בטן ושיעולים.

שבוע קודם תולעים

שבוע לפני תולעים

שבוע לפני לפני שיעולים וסטרידור.

מתי זה עובר? מרגישה כ"כ אגואיסטית אבל די!!!!!!

תנו לי את השינה שלי חזרה.

אני לא מסוגלת לחשוב על עוד ילד רק מהמחשבה לעבור את הטרפת הזו שוב.

ואין מי שיחליף אותי בלילות. ניסינו. לא עובד.

זה רק אני כבר כמעט 10 שנים

בלי שינה זה קשוח בטירוף. הכי מבינה אותך!!יעל...

וואו אני מזדהה כל כךראשונית

התחברתי❤️שיפור

מזדהה🩷השקט הזה

אני עם מתוקי בן שנה וארבע שעדיין קם בלילה.. אצל הגדולות כבר ישנו לילה בשלב הזה ואני כבר הייתי בהריון הבא. עכשיו לא מסוגלת לחשוב על עייפות של הריון שמתווספת לקימות בלילה

הקטן שלי בן 4.5ניק חדש2

הגדולים בני 7 ו9.

קמה כבר 2 לילות לבן ה7.

לפני זה לבן ה4

ברקע הגדול עם חרדות ולפעמים קופץ מתוך שינה.

חוסר שינה זה הכי קשהכורסא ירוקה.

אני קמה לילדים בטווח שבין פחות משנה ועד גיל 5 וכל התעוררות היא סיוט, אבל העייפות בימים קשה לא פחות. אני כל כך חסרת סבלנות

וואו ממש ככה!ניק חדש2

אני עשיתי הפסקה מאד ארוכה

הקטן בן 4.5

מודה שאני לא יודעת אם אצליח לחשוב אי פעם לחזור לטירוף הזה שוב.

זו את הסיבות העיקריותכורסא ירוקה.

שלא צמודים קשה לי יותר מצמודים.. אני עם תינוק עכשיו ואנחנו מונעים כרגע כי לא אפשרי לנו עוד הריון, ואני ממש מפחדת שיהיה פער גדול מדי ואצטרך לחזור ללופ אחרי רגיעה

כמו בשיר אמא טובה, ישנת היטב לפני שנתייםשמש בשמיים

וגם אז היטב זה היה שעתיים

חחח לא מכירהניק חדש2

אז תכירי, מדבר עלייך שמש בשמיים

היא לא מתלוננת, היא רק עייפה, היא לא מתעוררת היא תמיד ערה...

האמת שאני מזדהה מאוד גם, עכשיו אנחנו רוצים לגמול את בן השלוש ממוצץ ולגמול את בן השנה מהמיטה שלי ולשני התהליכים האלה אין לי כוח להתחיל בגלל חוסר השינה שזה יגרור, אז בינתיים אני ישנה עם תינוק בן שנה קבוע במיטה שזה שינה איכותית נורא, כן? אבל לפחות כשהילד בן שלוש מתעורר בלילה אז זה רק חמש דקות לחפש את המוצץ שלו מתחת המיטה ולא חצי שעה ללטף אותו ולשיר לו שירים... נראה לי כשנאזור אומץ לשלבים האלה אז אני אצטרך ללכת לישון בשמונה.

היא תמיד ערה... זאת ממש התחושה😅שיפוראחרונה

אולי יהיה פה רעיון למי לפנות.. (טריגר הפלה)קנמון

כמה שבועות אחרי הפלה.

כתבתי פה באלול איזה פוסט כאוב על כמה כואב לי לקבל שוב ושוב את הלא ולחוות את אי-המענה מה'.

יום למחרת בהפתעה מוחלטת, כי היו סימני מחזור מקדימים, גיליתי הריון.

לא היה גבול לאושר.

כשנפל, חשבתי, לפחות קבלתי תזכורת מה' שלא ארגיש שהוא לא רואה אותי.

אבל האמת, שברון הלב כל כך גדול..

חיכיתי כמה שנים, עברתי כמה הריונות כימיים ו..כבר חששתי שלא יקרה. אני גם מעל 40.. ופתאום כשזה קרה, וואו.. כל כך כל כך שמחתי. הרגשתי שהלב שלי מתמלא ושאני מתחייה מזה ממש.

ואז, זה נגמר.

אז יש את הצער הגדול.

אבל חוץ מזה, יש גם כל מיני תופעות גופניות שלא עוברות.

אני חושבת שהאחת העיקריות בהן היא הרגשת כאב מטורף באגן.

כואב לי כל כך.

בעיקר אחרי שאני עומדת /הולכת רצוף נניח חצי שעה,

מרגישה שהאגן עוד מעט צונח לי מרוב כאבים.

האזור מאחורה של עצם הזנב בוער,

הצדדים,

מקדימה- שיפולי הבטן.

יש לציין שאני עם עודף משקל ועם בטן מכובדת כולל צורה 'מהממת' שנוצרה בה בעקבות קיסרי שעברתי.

אבל אלו נתונים שמלווים אותי כבר כמה שנים

ואילו הכאבים באגן חדשים.

למי לפנות?

כבר הייתי אצל רופא משפחה (בעקבות עוד תופעות ומצב גופני ירוד- חולשה, כאבי ראש, ועוד..) ששלח אותי לסדרת בדיקות דם ושתן.

בדיקות הדם בגדול תקינות. ב''ה.

מרגיש לי שזה יותר תחום פנימי בגוף. השאלה של מה- עצמות? רחם? יציבות? וואט אבר?

קיצר, אם יש למישהי כיוון יצירתי למי לפנות ואיך לטפל- ממש אשמח, כבר אין לי כח להרגיש לא טוב..

תודה מראש..

רופא משפחה יכל לשלוח אותך גם לאולטרהסאונד בטןהמקורית

מכל מקום הייתי פונה לרופא נשים קודם האמת

חיבוק♥️ תרגישי טוב!

למרות שהרבה מהכאב הוא בעצם בגב?קנמון

ובאולטרסאונד שעשיתי אחרי לא נמצאו שאריות,

והבטא כבר מאופסת..

מה שכן, המחזור שהיה לי אחרי היה כבד ונורא. דימום מאסיבי במשך כמה ימים רצוף

לא יודעת לגבי הכאביםילד בכור

אבל מחזור ראשון אחרי הפלה הוא ממש קשוח

תודהקנמון

כן. אם שרירי הבטן חלשיםהמקורית

אפשר לא לזהות מה מקור הכאב בדיוק

אולטרהסאונד רחם בודק רק רחם, לא את כל חלל הבטן אגב

בגלל שזה קרה אחרי ההפלה דווקא אז הייתי מנסה אצל רופא נשים

אוקי.. הבנתי.. אולטרסאונד לכל הבטן..קנמון

החכמתי. תודה

חיבוק ענק!! ❤️פרח חדש

יש מצב שמה שיש לך זאת דלקת באגן?

אני סבלתי מזה כמה פעמים

ויכולה להגיד לך שלא כל הרופאים יודעים לזהות את זה

וואלה. מחשבה מעניינת ויכול להיות מתאיםקנמון

השאלה שלי- איך עולים על זה?

אני בלי חום.

לפעמים במישוש באזור הרחםפרח חדש

אם מרגיש כואב או אי נעימות.

זה לא מחייב לגרום לחום, בדכ מצריך טיפול אנטיביוטי חזק של כמה סוגים יחד

תודה. אבדוקקנמון

נחת מספיק אחרי ההפלה?אביול

אני גם אחרי הפלה לצערי, ורק עכשיו, כשעברו שבועיים, התחלתי ללכת יותר מחמש דקות...

יכול להיות שהגוף שלך צריך פשוט מנוחה....

נחתי המון. שכבתי מלא.. הייתי חלשה ברמות.קנמון

גם קיבלתי עירוי ברזל כפול.

ולמרות זאת החולשה המשיכה.

לכי תדעי, אולי כואב לי באגן מרוב שכיבה(;

חיבוק על ההפלה. באמת צריך זמן..

מציעה לך להתייעץ עם רופאאביול

יכול להיות שזה מצביע על עוד צורך במנוחה, או על משהו אחר...

רופא נשים כמובןאביול

תודה על החיבוקאביול

וכן לאמר...

זה יכול להיות דלקת ברחםמבורכת

תודהקנמון

יקרההריון ולידה

יש כל מיני טיפולים של עיסוי רחם או דברים דומים.

העיסוי חיצוני כמובן

נשמע שהגוף שלך זועק את הנפש, ויש דרך לטפל בנפש דרך הגוף. אני לא מכירה מישהי ספציפית אבל תנסי לחפש בכיון.

בהצלחה, התאוששות טובה ושלמה והרבה כוחות!

(כמובן האפשרות של דלקת באגן שהעלו פה גם קיימת, וכדאי לבדוק ולטפל במקביל(

אמן. תודה. נשמע כיוון טובקנמון

וואו איזה כאב לברק לרגע9

ממש משתתפת בצערך.

הכאבים נשמעים באמת כמו איזו דלקת, אבל אמרת שעשית בדיקות דם ובטח היו רואים מדדים של דלקת שם. הייתי מנסה אצל רופאת נשים האמת ולא רופא משפחה. אולי שם תמצאי מענה יותר טוב.

בנוסף, אולי זה לא קשור אבל אני ממש ממליצה על יוגה. אני ראיתי לאורך השנים שזה ממש פותר ומונע כאבים מכל הסוגים. זה מחזק את שרירי הליבה בעדינות ואני רואה שבתקופות שלא עשיתי באמת היו לי כל מיני סוגים של כאבים.

אם אין לך חוג בסביבה יש מלא ביוטיוב, יכולה להמליץ לך על דברים ספציפיים אם תרצי.

מנסיון דלקת באגן לא מחייב עליה במדדי דלקתפרח חדש

טוב לדעתרק לרגע9

אז באמת כיוון טוב לבדוק את זה

אשמח להמלצה.קנמון

רחוקה מיוגה כרחוק מזרח ממערב.

יותר בתחום של ספורט קיצבי.

כל תנוחות היוגה האלו נראות לי לא רלוונטיות ל(חוסר) יכולת שלי.

אבל מוכנה לנסות.

אז אשמח להמלצה למשהו לא מורכב מדי ביוטיוב..

ותודה!

ממליצה על לאה יוגהרק לרגע9

תכתבי 'לאה יוגה' ביו טיוב.יש לה ערוץ עם המון שיעורים בכל מיני אורכים, שמתאימים לכל מיני מקומות בגוף. נגיד שיעור לגב תחתון וכו'. אני לפעמים מחפשת נגיד שיעור של רבע שעה אם אין לי זמן, יש לה גם קצרים, גם ארוכים בכל מיני רמות. תעשי קודם למתחילים.

ממש תודה (:קנמוןאחרונה

מציעה רעיוןבארץ אהבתי

מבחינה רפואית - אולי כדאי גם ללכת לפיזיותרפיסטית רצפת אגן. לפעמים הכאב קשור במשהו בשרירים שם ויש להן איך לעזור.

ועוד רעיון - לי לאחרונה היה איזה כאב באזור האגן, והלכתי למישהי שעובדת בשיטות טבעיות (יש לה הכשרות בהרבה תחומים - עיסוי, דיקור, אוסטאופתיה ועוד). והיא הצליחה לזהות את הבעיה ולטפל.

אני יכולה בשמחה לתת לך את הפרטים בפרטי (אם את מאזור ירושלים. למרות שאני יודעת שיש כאלו שמגיעים אליה גם מרחוק...).

גם כיוון מעניין..קנמון

אשמח להמלצה בפרטי.

אני לא מאזור ירושלים אבל לא שוללת הגעה.

תודה!

תודה לכל הנשים היקרות על העצות הטובותקנמון

ועל התמיכה.

זה נותן כח..

שהשם יברך אתכן בטוב!