פורום הריון ולידה (עמוד 95)

לק"י

אורז עם אפונה/ עדשים, קוסקוס משקית עם שימורי חומוס/ שעועית ברוטב.

חביתות/ טורטיות עם חביתות/ טוסט מטורטיה/ טוסט.

כריך עם ממרחים שונים וירקות שלמים או חתוכים לחתיכות גדולות.

לא כתבתי - כי התלבטתי אם ומתי לשתף את סיפור הלידה שלי.. (בעיקר כי פרסמתי בקבוצה אחרת - ולא רציתי אאוטינג)

ביצים קשות, פלאפל וצ'יפס קפואים בתנור

אפשר פתיתים עם אפונה ונקניקיות סויה בסיר אחד, אורז עם תירס וביצה מקושקשת (זה די קל להכין. אם מעניין אותך אני יכתוב לך איך...)

אשמח ל2 המתכונים האחרונים שרשמת -

פתיתים אפונה ונקניקיות בסיר אחד

אורז עם תירס וביצה מקושקשת

פתיתים אפונה נקניקיות- מטגנת דקה אפונה ופתיתים, מוסיפה מים ומלח ומבשלת רגיל. כשמוכן מוסיפה נקניקיות סויה חתוכות (בדרך כלל אחרי הפשרה במיקרוגל) ומתבלת ברוטב סויה.

המתכון לאורז- מבשלת אורז רגיל עם תירס קפוא או שימורים, כשהמים נגמרים מוסיפה ביצה מקושקשת ומערבבת כשהאש דולקת דקה, ואז מכבה ונותנת 10 דקות עם מכסה סגור

אני נושמת טוב ב"ה😅

איכות חיים.

לא יודעת איך הסתדרתי..

עדיין במעקב כלשהו לראות למה זה היה בהיריון.. מחכה לתשובה של ההמטולוגית.

יש גם את הפיצפוצי אורז מלא, שאפשר לאכול עם חלב או יוגורט ואגוזים/שקדים

או יוגורט עם פרי

מה זה פצפוצי אורז מלא?

איך זה נראה?

זה בתור נשנוש?

מוסיפה אגוזים/שקדים/גרעינים טבעיים, מוסיפה קצת סילאן וקצת חמאת בוטנים. ושופכת מעל חלב.

אפשר גם לאכול עם יוגורט.

אפשר גם לשלב עם גרנולה בייתית. (קוואקר, אגוזים, שקדים, גרעינים, שומשום טבעיים, סילאן/דבש וטחינה)

אני קונהשל חברת B&D, זה מאורז מלא ללא תוספת מלח וסוכר.

פצפוצי אורז מלא ללא תוספת סוכר ומלח - בטר אנד דיפרנט

אבל אולי יש עוד חברות שיש בהם רק אורז מלא וללא תוספות.

לוקחים 2 פרוסות לחם,  לאחת מהן מוציאים את האמצע (עושים מין חור באמצע הפרוסה) ומניחים את הפרוסה המחוררת מעל הפרוסה השלמה.

שוברים ביצה ושופכים בתוך החור של הפרוסה העליונה. מפזרים קצת מלח. מכניסים לתנור ל10 דקות או לטוסטר ל3 דקות 

אני מוסיפה כשזה מוכן גם אגוזים קינמון צימוקים, קצת שוקולד ציפס

ממש טעים ומהיר וטוב גם להנקה

הם כדורים חלשים מבחינת הורמונים.

אולי אצלך עדיף לעבור לסוג חזק יותר.

לגבי לא לזוז כדי שלא להרגיש את היציאה של ההפרשה/להחליף /לא להסתכל

אמאלה היה לי בעבר וזה בשבילי משו שהוא בלתי ניתן לחיות איתו

יש כאלה שחיות עם זה בסבבה אם לא להתסכל, שחור וכו'(וגמני כמובן לובשת שחור והכל אבל הכוונה לאורך זמן עם הכתמים)

אני לא מסוגלת.

החרדה ללכת לשירותים

החרדה להתכופף

החרדה החרדה החרדה. אצלי הרג אותי נפשית.

אז תחשבי עם עצמך איך כדאי להמשיך מה יהיה לך/לכם יותר טוב.

ואם צריך גלולות חזקות יותר אז ללכת לשם או בכלל למניעה אחרת.

בהצלחה רבה! 

הייתי עם יאז פלוס תקופה, כל פעם שחיברתי יותר מדי (זה אינדיבידואלי, אצלי זה היה בערך שתיים וחצי חבילות) התחילו כתמים ואחרי ההפסקה היה בסדר עד שהתחיל שוב וחוזר חלילה

באיזשהו שלב לקחתי פרימלוט נור יחד עם זה, מה שעזר לכתמים אבל היה זוועה באופן כללי אז העדפתי להיאסר

סליחה שרק עכשיו אני מגיבה, אוגוסט וזה.

הגיוני שכבר שבוע וחצי ועדיין יש לי כתמים? מוגזם, לא?

מתיש אותי ממש..

שבוע הבא אנחנו יוצאים לנופש, ואני ממש רוצה שעד אז זה יגמר, שאוכל להכנס קצת למים, חסר לי בקיץ הזה..

סוג חזק יותר של כדורים זה גם אומר תופעות לוואי חזקות יותר, לא? לא בטוח שאני רוצה בזה

זה לדעתי כדורים שעושים בהם הפסקה

מנסים לחבר כמה חבילות שמצליחים וכשמתחילים כתמים אז צריך לעשות הפסקה ולקבל מחזור

זה משתנה מאחת לאחרת

הייתי מנסה במקומך בכל זאת סוג אחר. מעל היאז לדעתי יש את המליאן בכמות ההורמונים. גנרי שלהם זה פמיני או אמילי או הרמונט (את כולן ניסיתי בעצמי. לי לא עשה אפילו כתם אחד ואת היאז הרוםאה שלי לא המליצה בגלל הכתמים)

הכתמים הפסיקו רק ברגע שעשיתי הפסקה עם הגלולות

ובאיזשהו שלב הם כבר התחזקו ממש ופחדתי שאנחנו אסורים אז עשיתי הפסקה וזהו

אני מופתעת מזה שאת מאפשרת לילד של אחרים לפתוח ארונות ולפזר תכולה. זו התנהגות מאד לא מקובלת ולדעתי מתפקידך להגביל אותה.

(יכול להיות שאם תעצרי את זה, גם הילדה לא תהיה מעוניינת לבוא לשחק אצלכם)

אבל עובדתית היא עדיין מצליחה לבלגן. היא ילדה קצת מיוחדת אז אני בהבנה שהיא לא בדיוק מקשיבה למה שאומרים לה.

והבת שלי מחבבת אותה, ובנוסף אם לא נעים לי להגיד לאמא שתפחית תדירות, קל וחומר לא נעים לי להגיד שלא תגיע יותר..

אולי לשאול מתי נוח לה לדבר, וכשיש זמן טוב אז להתקשר

ופשוט לתאר את המצב ומה דעתך על זה

ולכן מה הציפייה שלך מכאן.

תשמעי גם אותה

ותגיע להחלטה ביחד .

ייתכן שהאם לא מודעת לשינוי שעובר על הבת

או שהיא מודעת ומנסה לשמר את הקשר הזה בכוח

אבל זה לא עובד.

אי אפשר להכריח ילדים להתחבר

ואי אפשר להעמיד אותך במצב לא נעים.

ממש משחקות יחד

ויש להן תחומי עניין שונים ולכן פחות מתאים בתקופה הקרובה

גם @נפש חיה.

אני מניחה שהאמא רואה את זה היא פשוט ממש רוצה להפגיש אותה עם חברות בכל מחיר. ושוב התדירות קשה לי, אין לי בעיה כללית שישארו בקשר. הבת שלי מחבבת אותה פשוט הן לא באמת משחקות. וכשזה כל שבוע הודעה בוואטסאפ זה קשה

הייתה עוד חברה שהילדה הנ"ל הייתה נפגשת איתה, אבל אצלם לא הרשו לה לעשות אצלם כלום (באופן דיי ברור, של לא לפזר טושים בלי סיבה וכו' ) אז לא ברור לי אם האמא התעצבה שלא נותנים לילדה שלה לשחק או מה, אבל הן לא כזה מתראות אז הלחץ עליי לספק את הסחורה עלה

ושקשה לך לארח כרגע

או בדוגרי שהילדה לא רוצה כרגע חברות שלא מהכיתה

הצעתי המון להיפגש בגינה, אבל (בצדק) האמא פחות מעוניינת כי כשיש חברות נוספות בסביבה הבת שלי אפילו יותר לא משחקת איתה.

האמא גם מזמינה אליה, אבל גם לי זה קשה להיסחב עם כל הילדודס עד אליה וגם הבית שלהם לא להיט 😅

כאילו אם את מציעה בגינה והיא לא רוצה אז לא, את אומרת שאצלכם לא מתאים השבוע.

בכלל אם את מנסה למצוא דרך לגמור את זה לגמרי

אז זה פשוט יקרה אם תלכי עם זה עד הסוף(למרות שזה קשה אבל יתכן שזה לא באמת עוזר להם כי הם צריכים להתקדם הלאה)

ואם את מחפשת להרגיש שזה נכון לעשות איתן חסד ולארח אז תבררי ותלכי עם זה עד הסוף

כי כרגע זה איפשהו באמצע לא?

אגב אתם מאחרים עוד חברות? אם לא אז מציעה לומר החלטתי לא להזמין לאיקיסית חברות לצהריים בתקופה הקרובה מסיבות אישיות וכשיהיה שינוי בעז''ה אשתדל לעדכן אותך וכמובן נשמח להמשיך להיפגש בגינה או משהו כזה

ועוד אגב אחרון מה הבת 'לך אומרת על זה?

אני בתור ילדה הייתי במקרה דומה וממש ממש לא אהבתי את הארוח הזה ממש ממש

על הפסקה השניה?

מה הכוונה להתקדם הלאה?

ומה הכוונה אם אני רוצה לעשות חסד אז ללכת על זה עד הסוף? זה אומר שתגיע אלינו כל שבוע? למה אי אפשר לעשות חסד פעם בחצי שנה? 😅

ברור שאפשר פעם בחצי שנה

פשוט היה נראה לי מההודעות שאת מידי חושבת על הצד שלה ומבינה אותה וככה בטוח לא תצליחי לגרום לה להפסיק כי את נותנת לה שדר שאת מתקשה לסרב לה

(לדוג את אומרת שאת מציעה בגינה והיא לא רוצה

זה הרי כבר ענין שלה)

את יכולה להחליט שאת מזמינה אותה פעם בחצי שנה (מכל הלב לא משנה מה היא עושה אצלכם)

ולהגיד את זה פשוט בצורה מאוד החלטית

החלטנו שלנו לא מתאים 'מסיבות שקשורות לילדה שלנו/סיבות אישיות' או משהו כזה , כמו שכתבתי לך מקודם להפיל את זה כאילו על ענין שלכם

שכרגע לא מתאים חברות ו*את* תזמיני כשיהיה שוב אפשרי

להעביר את הכדור אליך ואז פעם בהמון זמן כשמסתדר, להזמין

מקווה בשבילה שהיא תעבור הלאה ותנסה למצוא חברה יותר מותאמת

וכל הכבוד לך על הרגישות

תעבירי את הכדור חזרה אליה.

אם זה עד כדי כך חשוב לה (וסביר להניח שכן)

שתתאמץ להסיע ולהחזיר את הבת שלך אם סה מה שמונע ממך לשלוח אותה.

מה הכוונה הבית שלהם לא להיט? מבחינת סדר וניקיון וכזה, או מבחינת חינוך וערכים ומוגנות וכד'?

אם זה מהסוג הראשון אז זה לא שיקול לדעתי. הבת שלך תרוויח המון מלראות בתים אחרים. כשזה מתוייג כ"אחר" והיא נחשפת לזה בגיל צעיר, זה יכול להעלות את זה לשיחה ולדבר על שונות בין אנשים ובחירות וסדר עדיפויות.

אם סה מהסוג השני, אז אל תשלחי אליה.

פשוט תגידי שהבנות כבר עברו את הגיל של לשחק אצל חברות כנראה, כי את רואה שהן לא משחקות ולא מעסיקות את עצמן כמו כשהיו קטנות.

תראי

הכל בעיני המתבונן

לה קשה כי אולי (מקווה שאני טועה)

הילדה שלה מתקשה מבחינה חברתית ולכן היא רוצה "לעזור " לה  

או - הילדה פשוט לא מעוניינת בחברוּת שקצת נכפית עליה ע"י האמא.

עובדה שאת אומרת שהילדה פותחת ארונות בביתך (במקום לשחק עם החברה שלה) ומשחקת עם הכלים (האם היא בודקת גבולות שלה/ שלך?)

אם הן לא מתראות

זה בגלל שהן לא מאותו מעגל חברתי עכשיו

ממילא טבעי שהילדות פחות ירגישו קשורות

אחת  אל השניה

אז לא הבנתי מה מעליב פה.

ועלייך כאימא,

 הקונסטלציה הזאת

גוררת מתח וכובד נפשי .

אז זה הגיוני שלך הסידור הזה פחות מתאים

אני חושבת

כשמשהו לא עובד -

צריך לבודד משתנים

לבדוק מה קורה

ואם המשוואה הזאת מגיעה לפיתרון

שאם הנסיון הזה לא צולח

אז פשוט מחליטים מה לעשות

בצורה חותכת.

שהפער בין הילדה שלה לילדים ללא קושי מחריף עם השנים ומשחק משותף שהיה פעם רלוונטי כבר לא

הילדה כבר בכיתה קטנה, אז זה לא שהקושי לא ידוע

זה ידוע וזה קשה מאיד

מצד שני זה יוצר מצב לא נעים אצל הפותחת

בגלל זה כתבתי לבודד משתנים וכו כדי למזער את ה"נזק" לאמא השנייה כשיהיה ניתוק מהילדה שלה.

ואם אין ברירה ואין תועלת מהשילוב?

לפעמים הכי נכון זה לנתק

פשוט כי כבר הטבע, הקשר הטבעי שהיה פעם 

כבר לא קיים היום במתכונת טובה 

ואין דרך להחזיר אותו.

לכן תריך לכתוב בצורה זהירה

אם קשה לך לכתוב משהו כזה את יכולה פשוט כשהיא מבקשת להגיד משהו כמו- היום לא מתאים, או היום יש לנו תוכניות אחרות בלי לפרט יותר מידי ולמצוא תירוצים..

ואגב, אני ממש מסכימה עם @אפונה, היא לא אמורה לפתוח ארונות ולפזר אותם. זה ממש לא תואם גיל לילדנ שעולה לכיתה ב'..

אבל כמה אפשר להמציא תירוצים?

אני אומרת שהיום אני לא יכולה אז היא שואלת על מחר, אני דוחה אותה לשבוע הבא/ לחופש/ כשאהיה פנויה, ושבוע אחרי זה שוב שולחת לי הודעה.. ושוב אני דוחה אותה ושוב שואלת וחוזר חלילה. זה קשה

וגם בהתחלה, היא בכיתה קטנה אז נכון מנטלית היא לא תואמת לכיתה ב, לא יודעת מה יש לה בדיוק אבל אני לא מופתעת שהיא מתנהגת ככה.

ובגדול יותר מההתנהגות שלה, מפריעה לי התדירות

קשור לבת שלה. אני מאמינה שהיא מודעת לפער של הילדה ומנסה בכל הכוח להפגיש אותה עם בנות ברמה גבוהה ממנה. וזה שברון לב רציני

הייתי תולה את זה רק בעצמי, שזו תקופה עמוסה מאוד שאתם מעדיפים פחות לארח חברים, שבכלל לא תבין שזה הילדה שלה שלא מתאימה

מבינה אותך!

וזהיר וכן לכתוב לה איזו הודעה כדי שלא תבקש כל שבוע

יש תדירות שכן נוחה לך? פעם בחודש למשל?

אני גם ככה לא מפנה הרבה זמן לחברים בשוטף, כי עוד לא הצלחתי להבין את העניין של ללהטט בין חברים של כמה ילדים, אז אם פעם בשבוע מזמינים חבר של ילד אחר, זה יוצא שכל ילד מקבל חבר פעם בחודש, ובתדירות של פעם בחודש זה אומר שרק איתה בערך הבת שלי נפגשת וזה לא הכי בא לי.

אולי התדירות שמתאימה לי קצת מוזרה, אבל עם עומס החיים אני לא באמת מסוגלת לספק כרגע יותר מזה לילדים

ושלא יעלה מדבריי איזה חסך חברי, הילדים נפגשים עם חברים גם בגינה ובחוגים כן? 😅

תגידי לה שמבחינת להזמין חבר זה לא משהו שמתאים לך יום יום, שאת מנסה לחלק את הזמן שהן מתאים לך בין האחים, ושחשוב לך שהבת שלך תארח עוד חברות חוץ מהבת שלה. ולכן קשה לך עם התדירות הנוכחית ותשמחי שהיא תפחית את תדירות הבקשות, כי לא נעים לך כל פעם לסרב מחדש כשזה פשוט עניין של התנהלות.

אולי אפשר לבקש ממנה להעביר את היוזמה אלייך, להסביר שתשמחי להזמין את הבת שלה כשמתאים לכם, אבל שתצפה לתדירות נמוכה יותר כי זה מה שנכון להתנהלות הביתית שלכם.

וחושבת, שאולי גם אם הילדה התארחה בבתים אחרים בעבר, זה הפסיק כי אימהות אחרות לא קיבלו את זה וסרבו להזמינה שוב.

ואת סבלנית ומיוחדת, מנסה לעזור ומקבלת אותה, ובאופן הגיוני- נמאס לך.

מאוד מסכימה עם מה ש"ארץ אהבתי" כתבה ואני חושבת שכדאי להסב את תשומת לב האמא ולספר לה באגב, או לא יודעת איך,שהילדה מפזרת דברים, לא חושבת שהאם תיפגע, אם היא לא מודעת לזה, אולי זה יעזור לה להבין ולדבר ולטפל בביתה מדויק יותר, סה"כ זה יעזור לביתה להשתלב אצל עוד חברות שתמצא בשנה הבאה, כשתבין לאחר שיח תואם וכו, שלא מוציאים דברים מהארונות.

או אפילו כשהאם באה לאסוף את הילדה, בכוונה להשאיר בלאגן, אולי האמא תבין לבד?

מבינה שהילדה בכיתה קטנה, אז היא מטופלת, ומודעים למצבה.

כמובן צריך לומר באגביות באמצע משהו, ולא כאילו במיוחד.

כל הכבוד לך על ההכלה.

ובאמת אני חושבת שזכותך גם לציין שכרגע פחות מתאים, ושאת תזמיני כשיתאפשר לכם...

זה קצת מטריד...

גם אני הרבה פעמים ניסיתי לשדך חברים, אבל זו צורה מעיקה ולא נעימה, אז אולי מחר? אז אולי מחרתיים? ילדותי משהו... בעיני, כן צריך להעמיד איזשהו גבול בעדינות אבל באסרטיביות.

אני יכולה להבין את המקום של האמא, כי הבת שלה שונה וזה יכול להוות נקודה מאוד רגישה עבורה, יתכן שהיא מנסה להוכיח לעצמה שהיא נורמטיבית כשהיא נפגשת עם חברה 'רגילה'... 

אם הבת שלך רוצה כמובן.

תגידי שאצלכם הן כבר לא מוצאות תעסוקה, אז אם מתאים אפשר אצלם בבית בשמחה.

כל פעם שהיא שואלת אם הבנות יכולות להיפגש תגידי מתי את יכולה לשלוח אליה.

אם הבת לא רוצה תגידי שתשאלי את הבת שלך ואז תחזירי תשובה שלילית.

פעמיים שלוש, כנראה האפשרות תרד מהפרק.

לא צריך להסביר מעבר לדעתי..

וחשוב שלבת שלך יהיו חברות ברמה שלה ללמד אותה איך יוצרים קשרים ואיך מנהלים תקשורת נכונה עם חברות.

האמא הנ"ל הזמינה אפילו את הבת הצעירה שלי אז הן היו שם ביחד ונהנו מאוד. כנראה יותר נוח לילדה כשהיא בסביבה המוכרת לה ובבית היא מתנהגת יותר יפה, ובטח גם האמא מכוונת אותם יותר לפעילויות שהבת שלה אוהבת.

אני מסכימה איתך שחשוב שהילדים יחשפו לכל מיני סוגים של אנשים!

לא חייבים לענות לכל וואטסאפ/ שיחה.

מדי פעם את יכולה אחרי שעתיים-שלוש לשלוח הודעת התנצלות שרק עכשיו ראית או משהו כזה.

מדי פעם תעני לה שאפשר להפגש אצלה/ בגינה ולעתים רחוקות גם אצלכם.

בסוף היא תבין לבד את הרמז.

פתק מיוחד על צלחת של כל ילד לפי השלב שהוא עולה אליו.

הרבה פעמים שמה לנו בקלמר ממתק קטן ופתק, היה מאוד כיף לגלות בכיתה.

אפשר בקופסת אוכל חייכן ושוקולד...

לפי הגרלה, ומכניסים בהיחבא לתיק לפני היום הראשון. ואז ביום הראשון כל אחד פותח את התיק ומגלה שם את ההפתעה (בדרך כלל ממתק ופתק)🙂

את יכולה בעצמך לעשות משהו כזה לכל הילדים שמתחילים לימודים.

מציעה לך לא ליצור מסורות מורכבות מדי, כי לא בטוח שתמיד לאורך השנים יהיה לך כוח לנהוג אותן... (אם נגיד תהיי אחרי לידה או סתם מותשת מכל החופש...)

שיהיה בשעה טובה!

לכל אחד עם איחולים מיוחדים עבורו לשנה החדשה

(אצל הילדים שלי התקבע שוקולד קליק שהם אוהבים וכבר מחכים לו כל שנה)

באמת ממליצה על משהו פשוט, בעז"ה שהמשפחה תגדל בסופו של דבר את מוצאת את עצמך בסוף אוגוסט עם ילדים אז כדאי משהו שיהיה לך קל להתמיד בו

בהצלחה!

הראשון לספטמבר אלא מתי שהוא לפני- במועד שנוח ומתאים לנו לקראת סוף החופש

ארוחת ערב מפנקת, מצגת שהבן שלי מכין מתמונות מהחופש וכל אחד מכין לשני ברכה לשנה החדשה

קונה להם ממתק מיוחד, כותבת לכל ילד מכתב אישי ומושקע, ושמה בקופסת האוכל.

עוד מהבית של ההורים שלי

כל אחד בצורה שרוצה..

ולמחרת לוקחים לבית הספר/גן/מעון ומחלקים לחברים

כמובן אורזים יפה

😌

דבר שני.. הכי בריא בעיניי לחפש מישהי מהסביבה הקרובה. מחנכת מהעבר. מורה שהיית איתה בקשר קרוב. מישהי מצוות המדרשה. אולי קרובת משפחה. מישהי שאת יכולה לסמוך עליה ולהניח אצלה את זה.

בהצלחה נשמה, שה' יאיר לך!!

או מי שיכול להכיל. לשמוע בלי לשפוט.

תכלס באמת הכי טוב טיפול כי זה בדיוק המרחב שמאפשר את זה.

האמת שאני זוכרת אותך והספקתי לקרוא את השרשור הראשון שכתבת.

אם תרצי לשתף בפרטי בשמחה

ואופצינ נוספת זה לדבר עם ה' בלי הסחות דעת.

איכשהו כדאי להוציא את מה שיושב על הלב כי זה ממש מכביד ומעיק.

אם אצטרך לשלם מאות שקלים בשבוע אז אין לי דרך להסתיר מבעלי.

ואני בכלל לא בטוחה שזה יעזור לי... לא בטוחה שיש משהו או מישהו בעולם הזה שיכול להכיל אותי ולעזור לי.

בוודאי שיש מי שמכיל.

ועזרה יכולה להתבטא גם בדברים פשוטים כמו לאפשר מרחב בטוח מכיל ומבין. זה לכשעצמו המון.

ויש לדעתי דרך הקופה סבסוד למספר מסוים של טיפולים פסיכולוגיים...

אני שילמתי בסביבות ה140 לטיפול (לפני כמה שנים טובות)

אולי גם עמותת ער"ן תתאים. 

ואני בטוחה שיש מישהו שיכול להכיל❤️

אין לי מושג מה הסוד שלך, אבל את כנראה לא המקרה היחידי בעולם.

שלפחות במאוחדת זה בחינם

30 פגישות עם פסיכולוגית או פסיכותרפיסטית

אפשר גם בזום

והבנתיש אם מבקשים המשך טיפול ואת רצינית מקבלים גם יותר

זה כל כך נגיש שפשוט חבל לא לנסות, יש אנשי מקצוע טובים גם (יש גם שלא.. יש הכל)

לשתף את בעלך שאת הולכת לטיפול. כמובן את לא צריכה לומר לו את הסיבה המדויקת אם את לא בשלה לכך, אבל כן לשתף שרת מרגישה שאת זקוקה לטיפול אישי לפתור דברים עם עצמך.

בעיניי מאוד לא בריא לצבור סוד על גבי סוד. יש את מה זאת לא רוצה לספר לו? בסדר. אבל עכשיו גם להסתיר שאת הולכת לטיפול זה מתכון לשקרים קטנים שבסוף יתפוצצו. עדיף לעבוד בכמה שיותר שקיפות וכנות

במיוחד שאת מסתירה גם מבעלך שזה הבן אדם שאת אמורה להרגיש איתו בנוח

באמת יהיה קשה להסתיר ממנו הליכה למטפלת בעלות של כמה מאות.

אני לא מכירה מטפלים זולים כך שלא יודעת להמליץ לך.

טיפ קטן - לפעמים יש תחושה שיש סוד נורא גדול כבד ומעיק, לך הוא מרגיש גדול אבל לפעמים לאחרים הוא חסר משמעות.

תנסי לחשוב על הכיוון הזה ואולי זה יקל עלייך

בהצלחה!

לחיות בזוגיות בה יש סוד שמעיק עליך בכזאת עוצמה זה מתכון לקושי נורא גדול. שומעים את המצוקה שלך מבעד למילים שאת כותבת..

לצורך העניין את יכולה ללכת לטיפול ולספר לו שיש לו קושי שכרגע את לא מסוגלת לספר לו מהו וזו בדיוק הסיבה שאת הולכת לטיפול כדי שתהיי מסוגלת לספר.

מבחינתי זוגיות טובה היא זוגיות בה את יכולה להרגיש שמי שאת מתקבל ללא שיפוטיות, בהכלה מלאה, ואהבה של כל הצדדים שבך. אם את רוצה להגיע לשם, נשמע שאין ברירה לעשות תהליך טיפולי שבסופו לא תצטרכי לכתוב משפט כזה קשה כמו "אני כ"כ טמאה" זה משפט שמכיל בתוכו הרבה שברים שאני בטוחה שאפשר לתקן אבל צריך לעבוד על זה, ובלי טיפול אני לא בטוחה שתצליחי למצוא מענה נכון

רק מחזקת אותך קודם לדבר עם מישהו מקצועי ורק אחר כך לשתף אותו.

(אם בכלל, אולי לא מתאים ולא צריך לשתף אותו)

ובאמת שמטפלים שמעו כבר הכל, הכל.

כמה שנשמע לך שהמקרה שלך גרוע, זה התפקיד שלהם ויש מענה ודרך להתמודד עם הכל.

אם את רוצה.

מקווה שאני ניק מספיק ותיק וזה לא בעייתי (לכן גם כותבת את ההצעה פה, ולא באישי).

אשתדל להיות לך אוזן קשבת בלי לשפוט.

ובכל מקרה, תזכרי תמיד שבמקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם עומדים.

והייסורים הגדולים שאת עוברת עכשיו, מעידים על הנשמה הטובה שלך- שמתחרטת, ורוצה לחזור לחיות בטוב.

יצא לי כמה פעמים בזמנים של קושי שרציתי לשתף מישהו אבל לא מצאתי מי ובלי שיפוטיות כתבתי בצ'אט והוא היה טוב;)

כמובן לא מחליף טיפול אם זה משהו רציני אבל בתור התחלה ולדברים נקודתיים הוא נותן מענה מגניב.

חיבור גדול יקרה!

סליחה כן

אני מתה עליו

אבל ממש לא שייך לאישה שהולכת עם כזה משא כבד על הכתפיים לפרוק בגיפיטי

קודם כל אין מה לעשות - הוא לא בן אדם..

דבר שני עלול לדלוף ממנו מידע פרטי וזה דיני נפשות

ושלישי והכי חשוב הוא *לא* גורם מוסמך ו *לא* מקצועי ולא טיפולי, שמההודעה הנ''ל של הפותחת ומשאר ההודעות שלה זועק צורך בליווי וטיפול.. בעיניי צריך ממש להזהר מעצה כזאת.

בקטע טכני, אחלה ג'יפיטי

גם לפעמים באיך לשפר תקשורת,

אפילו בשאלות מסוימות נקודתיות

אבל

ויש אבל גדול

בעניינים של חיים מוות (וזה מה שעולה פה בשאלה. נושא סופר משמעותי ורגיש שקשור לנפש של אדם!!)

זה ממש לא רלוונטי.

את יודעת שצ'ט ג'יפיטי המליץ למתמודד נפש להתאבד?

את יודעת שאפשר להגיד לגי'פי תן לי עצות אבל תגיד לי ללכת לטיפול או לייעוץ אצל מישהו מקצועי? ואז נוצרת תחושה של הגנה או התקדמות כבפועל לא קורה כך ומבזבזים זמן יקר.

לך @רָנִּי יקרה

גם הפורום לא יכול לתת פה מענה בעיניי

יש לך קושי מטורף, לא רק שהוא קשה בפני עצמו הוא גם סודי, ואת לבד. וגם מלווה ברגשות אשמה של אני טמאה.....

אחותי את ראויה לחיים טובים

ואת אמיצה

הנה התחלת צעד ראשון- כתבת כאן בפורום

ומה הצעד הבא?

למצוא דמות בחיים האמיתיים ולכתוב לה

אפשר להתחיל בכתב ולא בעפ' אם זה יותר קל לך.

אפשר מישהו מקצועי שאת לא מכירה

אבל. לא. להשאר. עם. זה. לבד!!!

אנשים יצאו ממשברים מטורפים כן?..

יש לך פייבוקס? מכירה את מיכל דנינו הכהן?

שיינברג ימ''ש שר''י פגע בה מינית במשך שנים. את יודעת מה זה היה בשבילה להבין את זה? לשקם את הזוגיות אחרי דבר כזה? והיא קמה מתוך השברים. בהרבה עמל. אני נותנת אותה כדוגמא כדי להרגיע שהעולם ראה הרבה פערים והרבה קושי גם בתוך זוגיות, ובע'ה אפשר לתקן ולרפא את הלב. מותק מגיע לך חיים!!!! לא חיים של הסתרה, לא של סוד, לא של ריחוק מהאיש שלך אלא חיים מאירים שמחים ויצירתיים!!

תפני למישהי שאת סומכת עליה!!

@נוניש (לא מצליחה לתייג) כפרעלייך סליחה על החריפות,מקווה שלא ניפגעת ממני, זה דיני נפשות בעיניי.

יש אפשרות לעשות שיחת ייעוץ עם מטפל רגשי ללא עלות ודרך הטלפון.

גם ערן וסהר  נותנים מענה טוב.

לדבר איתו, לכתוב ולפרוק לו גם עוזר.

לבקש ממנו שליחים טובים.

לא משנה מה עשית, את טובה וה' אוהב אותך ותמיד אפשר לתקן

אני חושבת שיש לה כתובת מייל כלשהיא שמטיילת, היא תמיד מספרת על מיילים ששולחים לה, אם אני לא טועה היא מהתחום הטיפולי, אבל יכול להיות שלא, תנסי לגגל , אם היא לא הכתובת, תנסי לברר מולה מי כן

חיבוק ענק

אבל אני פסיכולוגית, אם תרצי שנדבר חד פעמית בטלפון.

אם צריך יכולה לשלוח לאחת המנהלות את צילום הרשיון שלי והיא תאשר

דבר ראשון חיבוק

אם זה לא קשור לפגיעות מיניות אז אל תמשיכי לקרוא כי זה לא רלוונטי..

אבל סוד התקשר לי לנושאים כאלה

אם זה קשור אז מגיע לך טיפול חינם מהמדינה ואף אחד לא אמור לדעת על זה..

נשמע כבד ממש❤️

כמה כיוונים:

1. לכתוב לעצמך

2. אפשר לכתוב שאלה לרב או חברים מקשיבים או כאלה

3. אפשר לדבר עם ער"ן ומוקדי סיוע דומים

4. אפשר לדבר עם השם יתברך

את זה אני מציעה לך באופן ראשוני❤️

נראה שזה באמת משהו שמכביד עלייך והולך איתך, ולפעמים זה לבד לא יספיק.

יחד עם זה צריך בשלות לצעדים יותר עמוקים ומחייבים, לשתף את הבעל בזה שאת חווה קושי ובכלל.

צעד צעד, תתחילי בלתת מענה במה שעכשיו אפשרי לך.

וחיבוק גדול

ולמד להסתדר לבד.

יש ימים שאני יודעת שמוצץ היה עוזר אבל הוא מסרב בעקביות. תכלס זכותו חחח

אז שיחררתי.

יש לי עוד ילד שמגיל לידה לא הסכים 

רעיון הקטע על היותר גדול.... אבל באמת נבדוק אוזניים כי הוא כן מצונן (זה לא חדש מהימים האחרונים אבל שווה לבדוק אוזניים) 

לא הצלחנו לשכנע אותו לחזור למוצץ 

וזהו לא היה יותר מוצץ

כן ניסינו פעם באמצע הלילה והסכים לקחת מתוך שינה

אבל זה לא עזר שגם ביום ירצה לקחת חחח

החליפה לאצבע

והיא על הנקה מלאה

אין לי עצות אז עוקבת

הרופא משפחה יכול להביא רק הפניה לאס ראשון, שאת זה את יכולה לעשות עוד לפני הפנייה הראשונה לרופא נשים.

לא זכור לי שאםשר לבקש הפניה גם לשקיפות.

אולי יש אצלכם פניות אונליין לרופא נשים?

אני ביררתי ואמרו לי שבגלל שהיה לי סכרת בהריון - עדיף לא להשתמש

כמו שכתבת צריך עבוד עצמית, זה אף פעם לא בלחיצת כפתור או בלחזור על משפט מנטרה כמו "אני ראויה".

גם ללכת אחרי העקרונות שלך, גם אם הסביבה לא תמיד בדעה שלך.

הייתי עם הילדות שלי כל חופשת הקיץ

ופתאום הבנתי שאני מאוד מעריכה את עצמי על זה,

פשוט כי עשיתי משהו נכון בעיני שנמצא בסולם הערכים שלי. גם אם אף אחד לא יגיד לי על זה מילה טובה, אני יודעת שאני תותחית.

ולעומת זאת ביום שדיברתי לשון הרע, גם אם אף אחד לא ידע, וגם אם יש לי אלף תירוצים לעצמי משהו בלב יחמיץ והערך העצמי ירד.

וכמובן העבודה גם אם אנחנו טועים לא לרדוף את עצמנו ולהתמקד בעיקר בטוב שלנו.

ובהחלט, כל מילה שכתבת זהב

ובטח שאת תותחית! איזה יופי את ❤️

וכמובן ההרגשה של הלבד והבילבול..

האמת, נשמע שעובר עליו תקופה קשה. עם עצמו.  שלא קשור אלייך אבל כמובן יש השלכה עלייך..

למדתי לעשות את ההפרדה ברגעים האלה כשאני מבינה כשזה לא קשור אלי ישירות, לנשום עמוק בתגובות וברגעים שקשה לי ולנסות לא להגיב באותו רגע.

כמובן שהריון והורמונים יכולים להקצין את הרגשות, אבל זה לגיטי להרגיש את מה שמרגישה בלי ההריון❤️

מציעה ממש טיפול זוגי. עושה פלאים.

במיוחד עם החלק האחרון ששיתפת...

חיבוק גדול גדול!!

בגלל משהו הפוך לגמרי, אני ממש לא הייתי נהנית ( רקע מיני לא משהו אצלי ) וחשק ירוד. לא התמקדנו מספיק ...

( וגם לפני שנתיים בערך אחרי כל הסיפור של הצפייה של התכנים היינו בטיפול כמה פעמים )

אבל אז נכנסתי להריון וכל הסחרור של החודשים האחרונים והזנחנו את זה ( וזה עלה לנו 500 שח לטיפול וזה ממש חנק)

השאלה אם עכשיו הזמן הנכון לחזור

לא בטוחה שהוא ירצה 

נשמע שאת מתמודדת בגבורה עם כל מה שעובר עליכם

וגם נשמע שלו לא קל

כל מה שאתם עוברים נשמע קשה אבל לפעמים זה מצב שעובר (תהליך למידה, גדילה, צמיחה) ולא בהכרח התחנה האחרונה של הקשר.

וכמה דברים באופן נקודתי שאשמח לציין לך ברשותך

1. את רואה שלמרות כל הקשיים שלו הוא עדיין תומך ועוזר לך

2. את שמה לב שאפילו שאת שמה בגד שאת יודעת שהוא אוהב, או לפחות אהב בעבר, עדיין חשוב לו לאהוב, ואם הוא לא אוהב הוא אומר לך את זה. 
הוא לא מפחד ממך, וממקום בריא רוצה לעזור לך לדעת מה עושה לו את זה....

3. קשיים אינטמיים הם לא גזירת גורל!! לפעמים מתוך מקום מאפשר (בשיח, באווירה וכו') אפשר לחזור למה שהיה לפני (כן, אני יודעת, לפעמים זה נראה שבחיים זה כבר לא יעבוד אבל האמת היא שעליות וירידות זה מצב שיכול לעבור על כולם) 

4. לפעמים משחקי מחשב הם בריחה...תנסי לחשוב עם עצמך ממה הוא כל כך בורח. אולי הוא בודד, אולי הוא מפחד מביקורת, אולי הוא מפחד מעצמו (מלחשוב) וכו'. תהיי שם בשבילו.
אם החיים במציאות יהיו לו יותר נעימים מהמשחקי מחשב הוא פחות יהיה בהם, כמובן שבלי קשר גם אם הוא בחר עדיין לשחק במקום זמן זוגי שלכם זה לא אשמתך, אבל כן אפשר לעודד יצירת רגעים נעימים ביחד... 

5. אם יש פחות מגע את יכולה להתחיל ליזום, תאמיני בו... הוא יידע להמשיך את זה לבד!

6. השיח צריך להיות במצב רוח טוב, בצורה מקרבת כדי לא להנעל ולהסגר, ואם הוא יידע, ויהיה ברור לו כשמש, שכל מה שהוא לא יגיד לך ובאיזה תוכן שהוא לא צפה או מילה שאמר, את תמיד תקבלי אותו ותביני אותו, יש יותר סיכוי שהוא ישתף אותך בסודות שלו, במקומות שהוא נמצא בהם, ככה שהאינטימיות שלכם תפתח יותר ותרגישו קרובים יותר, ובוודאי שלא תרגישי בודדה.

תהיי חזקה! ובלי קשר מאחלת לך המשך הריון בריא ולידה קלה בידיים מלאות מתוך שמחה! 

חס ושלום, לא חושבת שזה תחנה אחרונה

לא מדמיינת את החיים שלי בלעדיו.

אני למודה בעניין האינטימיות ... מאז החתונה היה לנו הרבה דברים שגרמו לעליות וירידות ( כאב פיזי וכו' )

לגבי המשחק מחשב, ברור לי שהוא בורח אבל זה גם משהו שמאז ומעולם התמודד עם. כל כמה זמן יש תקופה ששוקע בזה עד שאני נשברת והוא מפסיק, באישיות שלו יותר קל לו להתמכר לדברים ( גם לפני החתונה)

אני מנסה ליצור מגע ובדרך כלל פחות הולך זה נראה לי מאוד קשה לי כי לרוב הוא תמיד היה עם הרבה חשק ואני בלי והיה ממש הפוך ומרגיש לי שיש פה משהו שאני לא יודעת.

הוא אומר לי לחץ וכו' משפיע עליו וזה לא קשור אליי אבל מאוד קשה לי להאמין. זה פשוט מין הרגשה כזאת

מפחדת להתפרק הערב

זה פשוט יושב לי בגרון 

וחלילה לא התכוונתי לפרידה או משהו בסגנון...

התכוונתי שהכל בר שינוי

וכן באמת יש אישיות של אנשים שיותר בורחים כשיש התמודדות וקושי, למרות שבאמת אפשר להנות מזה גם בימים רגילים ללא הקושי.

ואגב סוג אישיות כזה באמת מחפשים משמעות יותר ורוחניות, וצריך לראות איך אפשר למלא את המקומות האלו.

בכל אופן, נשמע שעדיין לא מצאתם פיתרון כזוג לבעיה הזאת, יותר עליות וירידות... 

ואני חושבת שגם אם היוזמה שלך למגע תהיה כביכול "ללא תמורה" זה עדיין שווה את זה, כי יש בזה אמירה של אני כאן ואני אוהבת אותך, אני רואה אותך. 

ואני בטוחה שהוא אוהב אותך ומאוד. 

והשאלה מה זה גורם לך להרגיש שאת חושבת שיש עוד משהו מעבר ללחץ....

@מתואמת המליצה על אקטיפרין אני חושבת.

להרגשתי עם בחילות הכי קל לבלוע כדור, כי זה מהיר ובלי טעם. ניסיתי בזמנו את מי הברזל של ספאטון, וחוץ מזה שהם לא העלו לי את הברזל הם גם היו בטעם לא נעים... (גם אלה בטעם תפוח) הם היו נסבלים בכוס מיץ.

יודעת שממליצים פה על האבקה של אלטמן, אני לא ניסיתי, לא יודעת איך הטעם שלה.

והמדד שלי זה

אם אני מרגישה טוב ומצליחה לתפקד

ואם אני מרגישה שיש לי כוח.

וזה היה לי בהחלט אחרי האבקה.

אז כבר לא הרגשתי צורך לחזור למעקב רפואי...

ביום שני שלפני הלידה היה לי 9.6

וכשהגעתי 5 ימים אחרי ללדת - היה לי 10.7

ולקחתי גם בסמוך לחלב..

צריכה באמת לחזור לקחת..

שיטה אחת אומרת להתחיל מיד אחרי ביוץ, כדור אחד ליום, עד שאת רוצה לקבל

שיטה שניה- להתחיל כשבןע לפני תאריך וסת משוער (ולא פחות מ4 ימים), 2 כדורים ליום, עד שאת אוצה לקבל

בכל מקרה- חשוב להתחיל אחרי ביוץ!

הוסת תגיע כ2-4 ימים לאיר שתפסיקינאבל יכול להיות גם יותר

שימי לב שאם את עם התקן - זה יכול להשםיע על האפקטיביות

ממליצה ממש לקרוא על המאמר של דפנה מאיר הי"ד בדרך נשים

ו...אין לי שמץ מתי הביוץ שלי.. לא אחת שעוקבת..

באופן אישי לי יש נסיון טוב וזה עבד

אבל גם שמעתי על כאלו שלא

לגבי הביוץ

המחזור שלך קבוע?

לקחת אחרי ביוץ זה קריטי

יש לך כמה אופציות

לנסות לזהות ביוץ בבית

לעשות בדיקת גם

או אם המחזור קבוע ומסודר

לחשב אחורה 14 יום מיוםנקבלת וסת משוער

לקחת עוד כמה ימי ביטחון

ולקוות לטוב (אם המחזור מסודר סיכוי גבוהה שתצליחי)

יותר לכיוון ה12

ממש ממליצה להבין איך פועל המחזור החודשי מבחינה הורמונלית

ומה בדיוק פרמולט נור עושה

המאמר של דפנה מסביר את זה מצוין

רוב הסיכויים שזה אחרי ביוץ

ולכן אולי לא אמרה כלום

לא משנה מה אעשה- חמותי רואה רק את הרע.

אז תעשי מה שמתאים לך וזהו..

לצערי הגעתי גם למסקנה הזאת בקשר ביננו. אנחנו אף פעם לא בסדר לא משנה כמה נתאמץ, אז הפסקתי להתאמץ

אצלנו זה כנראה הבדלי מנטליות.

אז מההתחלה כנראה כבר הייתי "על הכוונת".

ובאמת אם לא רוצים אותנו אז ביי. אי אפשר כל החיים לנסות להיות בקשר עם מי שלא רוצה בנו

בדגש על מבין

ושבעלך ייקבל ממנו

וייתן לכם הדרכה ברורב איך אתם מתנהלים מולה

אוווו

שהייתי אומרת לה ביי ביי בייבבבבב

כי גם ככה לא מוערך, 

אבל בעלי.. מנסה לכבד כמה שאפשר, 

ולא נעים לו. "בכל זאת הם ההורים שלי"- ככה הוא אומר.. 

ממך @אמאשוני 

כי בפעם הקודמת הגבת לי בחוכמה וברגישות..

אם יש לך פנאי כמובן.. 

את צריכה יעוץ חיצוני

*אתם*, לא את

דמות מבחוץ שאתם סומכים עליה.

מקצועית ותורנית

ושתעשה לכם סדר

מה אתם מחויבים ומה לא

ואיך שומרים על הגבולות שלכם בתוך הכיבוד הורים.

נשמה הדבר הכי יקר בעולם זו הזוגיות שלכם והבית שלכם

נשמע שאת רוצה לכבד את הוריו, ובעלך בטח ובטח רוצה, אבל זה מאד קשה כי הם לא אנשים פשוטים.

אני חושבת שייעוץ יעזור לכם מאד לדייק את ההתנהלות שלכם מולם

(אני לא זוכרת את כל השרשורים שלך בנושא אבל כן זוכרת שזה משהו שכבר עלה בעבר..)

בהצלחה יקרה, איתך בלב!

יש דבר כזה אישיות נרקיסיסטית. מכירה אנשים כאלה. הם כותבים מילה במילה בצורה שכתבו לכם.

יכול להיות שאני טועה , אבל יכול להיות שגם לא...

בכל אופן עם אנשים כאלה אתה תמיד מרגיש שאתה לא בסדר.. שמשהו בך רע. ותמיד יש מחשבות איתם מה אני לא בסדר והרגשה חמוצה וכבדה בלב ובגרון.מין אי שקט כזה.

באופן אישי אי רואה שהכי טוב עם אנשים כאלה זה לא לקחת אותם בכלל ללב, ולהתרחק. בעיקר מבחינה נפשית ולאו דווקא פיזית(אבל אם אין ברירה גם).

הדבר שהכי חשוב זה ההבנה החד משמעית שאתם בסדר . בדרך כלל עם אנשים נורמלים יש גם לפעמים אי הבנות או חיכוכים אבל מדברים על הדברים והם מסתדרים.

השאלה המרכזית לדעתי שעונה על האם האנשים האלה נורמטיביים או לא זה האם יש להם יכולת לעשות גם חשבון נפש ולקחת אחריות גם על הטעויות שלהם. אם התשובה היא לא, והם עסוקים כל הזמן רק מה לא בסדר אצלכם, מה אתם עשיתם להם וכו'. זאת בעיה, והיא לא שלכם. ועוד משהו שמאפיין את האנשים האלה- זה עיסוק אובססיבי בעניין הכבוד שלהם .

צריך להבין שקשר עם אנשים כאלה זה קשר ששואב את כל האנרגיה והכוחות, גורם להרבה תסכול חוסר אונים והרבה כאב. והם בדרך כלל נמשכים לאנשים תמימים, ישרים וטובים שיש להם הרבה מצפון ורגשות אשם. התהליך מול אנשים כאלה הוא בעיקר תהליך שלכם פנימה בנפש שלכם, הוא לא פשוט. בעיקר כי הם פוגעים באנשים רגישים מוסריים. אבל הוא תהליך אפשרי. מניסיון אישי...

שיהיה המון בהצלחה. וחיבוק.

מציעה כיוון חשיבה שונה - אצלי הוא עשה נפלאות. אבל זו עבודה פנימית לגמרי, וזה יותר שייך למי שההורה שלו, ואם אנחנו לא שם ולא מסוגלים להיות שם - עדיף כמו העצה הפשוטה לשמור מרחק ריגשית ופיזית.

יסוד של קשרים נרקסיסטים הוא באשליית השליטה, כאילו הם יכולים לשחק באנשים שסביבם לגרום להם להרגיש רע כמו שכבר כתבו לך כדי להיכנס ללופ של ריצוי. אבל זה פחות משנה מה הם משנה יותר איך אתם מול זה -יש חשש תמידי של פגיעה אפשרית מאנשים כאלה, איפה הם יתפסו אותי מה הם יגידו או לא יגידו איפה הם ימצאו דרך לסחוט אותי... והפחד הזה הוא עצמו מה שמאכיל את התחושה אצל הנרקסיסט - שיש לי מקום שבו אני יכול לשלוט, יש לי כפתורים שאותם אני יכול להפעיל אצל השני, ואת זה הם עושים דווקא לאלה שקרובים להם שיש מקום שהאמירות שלהם ישפיעו.

יכולה לכתוב לך מניסיון אישי שמה שהציל לי את הקשר עם ההורים שלי (אבא נוקשה מאוד, אדם לא קל בכלל ואמא שאומרת אמן לכל מה שהוא אומר)  זה שער הביטחון - בעבודה הנפשית הפנימית שלו - זה לקח זמן אבל נבנה לאט לאט, ההבנה שאין שום אדם בעולם שיכול להועיל לי או להזיק לי לא בדיבורים ולא במעשים, להוציא לגמרי את האפשרות שהמוח שלנו נותן לשליטה של אדם כזה בכל מרחב ששייך לנו.

דבר שני ההבנה שאם השם שם את האדם הזה כהורה שלי (או של הבעל במקרה שלך) אני צריכה לכבד אותו ולכבד הכוונה להיות בעמדת כבוד פנימית כלפי ההחלטה של השם לשים אותו בחיים מעליי, זה לא אומר בכלל שאני צריכה לעשות משהו שנוגד את הרצון שלי, אבל זה כן אומר שאני צריכה להתמקד באמונה שהורה בטבעו הראשוני רוצה להיטיב והצורך הזה בשליטה וכבוד שגורם לו להרע הוא כיסוי לאותו טבע בסיסי (בנרקסיזם זה ממש כמו כלא פנימי).

להתפלל הרבה להשם שההורים יהיו צינור רק לטוב, ברצונו של השם וכשבוטחים בו גם חומץ יכול להאיר  ממליצה על הספר לחזור הביתה גישת שפר. דייק לי את העבודה מאוד. שוב אומרת זו יותר עבודה של בעלך מאשר שלך.

אני יודעת שהדברים הם מורכבים ואני כותבת אותם בתמציתיות אבל זה שווה התבוננות .

מניסיון שלי וגם של עוד כמה עם דפוסים של הורים מורכבים מאוד, זה באמת משנה המון.

יכולה להגיד שאצלי הדינמיקה השתנתה מאוד,  ההורים מלהיות משפילים מקטינים ועל עזרה לא היה מה לדבר.

משהו בכלא הזה השתחרר וממש קיבלתי הורים במלוא מובן המילה, אבא שלי עזר לנו בתקופה קשה, ממש ליווה אותנו והאמיו - ותמיד יכל להיות לי את הפחד שמתי הוא יתהפך עלינו ופתאום יתחיל לבקש בחזרה דברים ולהתערב בכל מיני דברים.-  זה לא קרה ולהיפך, כי כל הזמן הזכרתי לעצמי שגם הטוב לא מגיע ממנו ואני לא אסירת תודה, אני מודה על הטוב אבל משוחרת ומבינה שהוא לגמרי הצינור של השם להעביר אליי את הטוב ואיזה כיף תודה להשם שהטוב מגיע דרך ההורים.

עוד משהו שכן נוגע לדעתי גם אלייך, זה לשאול את עצמך למה השם שם לך דווקא אותה בחיים שלך? מה הלימוד שאת צריכה ללמוד בתוך הקשר הזה? לדעת להציב גבולות מתוך כבוד? (התמקדות בגבול שלך ולא בחוסר היגיון של השני לדוגמא- קורה הרבה בקשרים כאלה שהבקשות יכולות להיות הזויות וקל להעביר את הפוקוס אליהם במקום לתוך עצמנו)

אולי נטייה לריצויי? אולי להיפך ? אצל כל אדם זה מעורר משהו אחר. אבל אם עלה שנופל מושגח, אז הנשמות שלנו ואיפה שהשם שם אותן עוד יותר.

אני צריכה לקרוא שוב את מה שכתבת ולהתבונן במילים האלה שוב עמוק פנימה .

את נשמעת מדהימה ממש .

מקווה שאת עושה עם זה משהו בחיים האמיתיים כי אנשים ממש יכולים להרוויח ממך ולעשות תהליך שיחסוך הרבה סבל נפשי.

תודה על המילים האלה. ריגשת אותי.

וואי איזה עול זה על החיים. כאילו שהחיים עם קטנטנים כל כך קלילים, שאת צריכה את העומס הזה גם.

היא כביכול כותבת בצורה מנומסת, אבל יש שם הרבה ביקורת נוקבת ועמוקה.

להשתמש באיום- "נגיד לילדים שלכם איך אתם התנהגתם כלפינו" וכו'- זה ממש ממש לא חכם.

לא משתמשים באיומים כדי להשיג קרבה.

לא הייתי חופרת ומסה למצות את הטוב מהרע, או עושה רונדלים איך בכל זאת למצוא חן בעיניהם.

אנשים שמוצאים תמיד את הרע וידאגו לאווירה נאחס- כמה שפחות בחיי, אם בכלל.

זו החלטה שצריך לקבל אותה באומץ.

להתנתק ולקבל את ההשלכות של הנתק הזה.

להתנתק רגשית קודם כל. נגיד לא לענות לה על ההודעה הנ"ל.

להשאיר אותה עם הביקורת. 
לא לפתוח דיון. לא לנסות להבין. לא להתנצל. לא לנתח כל מקרה לגופו. אין לזה סוף.

להבין עד הסוף, שהמגע איתה עושה לכם רע, וכדי שיהיה לכם כוחות לטפל במתוקים שלכם- אתם פשוט מתנתקים.

יעשו עליכם חרם במשפחה? אוקיי. סבבה. גם ככה אתם בחוץ. וגם ככה כשאתם קרובים יוצא עקום- אז העוקץ של החרם אובד.

ניתוק יכאב בהתחלה ואולי גם יפחיד, אבל בסוף זה ישחרר אתכם ממנה.

במקום ליפול במלכודות שהיא טומנת לכם- אתם בכלל לא שם.

פעם ב--- לבוא ולהיות נחמדים וזהו.

לא מדובשכם ולא מעוקצכם.

תחשבי מה ייתן לך כוח במסגרת הדברים שאת יודעת עליה ועליהם כמשפחה.

הכוח הנפשי שלך הוא הדבר החשוב ביותר.

את כל כך טובה!

אבל עוזר להבין שהייסורים מאת ה', אין בכלל אנשים ואף אחד לא יכול להזיק לך, הכל ממנו.

להתפלל שה' ישלח תמיד כוחות, להתפלל שיעזור לך להתנתק מהבעיה הזאת, שתפסיק כל כך להשתלט לך על החיים. כי יש לך המון טוב בחיים בעל שאוהב, ילדים בריאים,

אני יודעת שזה פוגע כמו חץ בלב המילים של חמותך, אצלך זה מילים של חמותך, אצל אחר זה ייסורים בפרנסה או בריאות, באנו לעולם הזה לעבוד. אז תתחזקי בתפילה ותשפכי אליו את כל הצער ובעיקר תבקשי ממנו להבין אותו.

ואני מצטרפת להמלצות פה על יעוץ זוגי לשניכם סביב הנושא.

אבל לא ציינת  - מה בעלך חושב על ההודעה שלה?

כתבת שאת לא יודעת איך לנסח לה הודעה חזרה, אבל היא שלחה אליו, לא אלייך אם אני מבינה נכון, אז מן הסתם הוא זה שצריך לחשוב מה לענות. איפה הוא בכל הסיפור? 

זו לא השאלה שלך לדעתי

אבל אני כן חושבת שיש לך אחת מ2 אופציות

1. למנף את זה לטובתך ולענות בהודעה חוזרת מלאת אמפטיה ולהציע שיחה טיפולית. ואז באמת נראה מי עשה הכל ומי לא.

2. להתנצל על התחושות שלה ולומר שגם מצידכם יש אי אילו קשיים שאתם מרגישים שלא רואים, ולאחל לימים יותר טובים (קרי, להשאיר ככה)

זה תלוי גם בבעלך כמובן

שולחת חיבוק על הקושי❤️

אבל חמותך נשמעת עם קווים נרקיסיסטים, גם בהתחשב בהודעה הקודמת שלך.

זה מאוד מורכב אבל יש דרכים להתמודד עם זה, בעזרת איש מקצוע שמתמחה בנרקיסיזם. אולי יש פה מישהי שיכולה להמליץ על מטפל.

זה לא משהו שיעבור לבד, זה לפחות לכל החיים כי זה גם משפיע על הזוגיות בצורה ישירה. חשוב להשקיע בזה.

בחיים לא הייתי מסכימה להכין סלטים לחג או שבת.

זה הכי קשה.

עוד לא שמעתי שנותנים לאורחים להכין את החלקים הקשים. מילא סלט- שניים.

אבל את כל הסלטים לכל החג (ראש השנה חג ארוך) לכל המשפחה?

תוספת כמו אורז, תפחי אדמה, מרק- אהלן וסהלן. אבל לבקש מכלה להכין סלטים זו ממש הגזמה לדעתי ואם הסכמת ועשית זה מעל ומעבר.

ואנחנו עוד שניה בראש השנה הבא וזה עדיין מטריד אותך- מבינה לגמרי.

לדעתי היא אישה לא הוגנת.

לא הייתי עונה בכלל ושולחת את בעלי לבד שמתאפשר לו והוא מעוניין. 

ולכן עונה בזהירות יותר.

אצלנו מה שעוזר זה לשנות עמדת נפש.

אנחנו פשוט לא מכניסים ללב שלנו כלום, ולא מצפים לכלום.

אף אחד לא חייב לנו כלום זה נכון ומדוייק, וכך בדיוק אנחנו מתנהגים. לא מצפים לכלום- לא למילה טובה, לא לאירוח, לא לעזרה כלכלית.

ובנוסף למדנו לסנן תגובות.

אצלנו לי קל יותר בזה, אז לרוב אני זו שמנהלת את התקשורת הזו למרות שההמלצה היא שהילד ינהל אותה ולא הכלה... אבל ממש להבהיר מה מתאים לנו- אנחנו רוצים לבוא, אבל מתאים לנו יום שני לביקור של x זמן, שלישי לביקור של y זמן או שבת. מסתדר? נשמח מאוד. לא מסתדר? תעדכנו מתי שכן ואם יתאים גם לנו מעולה.

ולשחרר!!

לנשום עמוק עמוק ולהתעלם מתגובות שמגיעות.

כולל להתעלם מהתעלמות ונתק מכוונים.

לא עונים? אנחנו עדיין מתקשרים פעם ביומיים. החלטה שלהם לא לענות.

אני לקחתי על עצמי להשתדל להציע כל שבת שאנחנו באים להכין 2 דברים שמתאים לי להכין באותה שבת. למשל סלט ותפא בתנור או עוגיות וחלות... לפעמים הדברים מתאימים להם, לפעמים לא, אבל ראיתי שזה כן נותן להם תחושה טובה.

וגם אני קיבלתי לא מעט תגובות על איזה כלה אני,

בעלי קיבל הודעות שהוא לא יודע מה זה להיות ילד ושיתבייש בהתנהגות שלו,

קיבלנו צעקות על זה שאנחנו לא מגיעים מספיק, ומצד שני כשביקשנו להגיע ליומיים שאלו אותנו למה להורים שלי הגענו רק לערב אחד ואליהם פתאום אנחנו רוצים יומיים והם לא רוצים לקחת חופש מהעבודה (גם כשהבהרנו שאין שום צורך לקחת חופש מהעבודה ואנחנו נמצא מה לעשות עם הילדים בבוקר, מחוץ לבית כדי לא להפריע, זה לא עזר... וגם כשאמרנו שאנחנו יכולים גם להגיע רק לערב אחד היינו לא בסדר)

אבל באמת באמת למדנו שהדברים לא צריכים להיכנס אל הלב.

אנחנו מתפללים על זה המון,

משתדלים להיות שלמים עם הצד שלנו ולדעת שעשינו את המקסימום לקשר טוב,

ויודעים שהקב"ה מביא לכל אחד את הניסיון שהוא יכול לעמוד בו. אז אם קיבלנו את זה כנראה שיש בנו את הכוחות.

ולגבי הילדים- ילדים יודעים ומרגישים יופי, הם לא צריכים שיגידו להם כלום. אז אל תדאגי ממה שתגיד להם...

לשאלה האם אפשר להגיע ליומיים, ועוד שהצעתם להיות מחוץ לבית בבוקר 😔

כל הכבוד שאתם מצליחים להתעלות על זה ולהמשיך למנוי בקשר.

@הילושש כמובן גם את מה שאת כתבת ואת ההודעה של חמותך היה לי קשה לקרוא,

לדעתי הקטנה תצטרכו לסגל הלך רוח כמו שמתואר בתגובה של שוב פה, או להתרחק מחמותך אפילו עוד יותר. 

בכלל לא לקחתי את זה קשה, והתגובה אפילו לא היתה לנו עצובה כי צפינו אותה...

כתבתי את זה כי זו דוגמא לכך שלא משנה מה אנחנו עושים- אנחנו לא בסדר. ולכן מההתחלה בוחרים לעשות את מה שטוב לנו, עם השתדלות שיהיה להם טווח מסויים של בחירה האם לאפשר לנו את הקשר או שהם בוחרים להתרחק.

זה אנשים שהורסים.

למה לשמור על קשר עם הורה כזה?

לא אומרת לא לענות לה מעכשיו לשום שיחה, אבל לא לשים עליה פס.

לעשות מה שמתאים לכם, לשבת להבין שאתם שניכם מולם ולא משהו בינכם.

ופשוט לא להתייחס למניפולציות האלה.

זה אנשים מזעזעים בעיניי

זה סיוט לחיות עם מישהו שלא רואה אותך בטוב.

לא מגיע לכם את זה.

הייתי עונה לה משהו כמו,

אנחנו עושים מה שמתאים לנו ואף פעם לא באים לפגוע בכם. סליחה אם נפגעתם.

משתדלים להגיע ולכבד.

ביי

מעתה ועילך להתחשב רק בכם. לא להכין כלום ולא להישאר מעבר למה שמתאים לכם ולא כלום.

מי שרואה אתכם ככה ועוד אין לו בעיה לסכסך בניכם - לא שווה יחס.

המלצה שלי- רחוק מהעין רחוק מהלב

להיפגש לעיתים רחוקות כשמתאים ונוח לכם.

כי אי אפשר לשנות אנשים מבוגרים, לא יעזור להסביר להם את אותו דבר מאה פעם.

איך בעלי אמר לה פעם "ועזב את אביו ואימו ודבק באישתו"

חח מאז היא פחות מציקה

אבל באמת זה מעייף המלחמות האלו, אז פשוט כדאי לקחת מרחק

כמובן לבעלך לאפשר אם הוא רוצה לבד לקפוץ למשל כי זו אמא שלו בכל זאת.. או לתת לילדים לעשות שיחות וידאו, אבל כמשפחה נפגשים או בשבתות בעירבון מוגבל

עכשיו רואה שתייגת אותי,

אז קודם כל שמחה ממש לשמוע שהתגובה הקודמת נפלה על אוזניים קשובות.

אמנם לא זוכרת לגמרי את פרטי המקרה ומה בדיוק כתבתי אז, אבל זוכרת שכמה שניסיתי, הרגשתי שלא מספיק מובן המקום שממנו אני כותבת, כלומר צריך להכיר אותי ואת מה שעברתי בחיים כדי להבין את הגישה ואת זה לא ממש הצלחתי להסביר. אז אני ממש שמחה שלא לקחת את התגובה ההיא למקום שלא כיוונתי אליו..

עכשיו לעניין הזה,

אני חושבת שאני מכירה קצת את המנטליות שלך שעולה מבין ההודעה שלך של "אשתו כגופו".

אבל בהקשר של משפחה מורחבת אני ממש כופרת בזה.

אני מאוד מאמינה בלהציב גבול והפרדה בין הבית שאתם בונים ליסודות שינקתם מהם.

אבל זה עובד לשני הכיוונים.

כלומר על הקשר של בעלך עם אמא שלו, זה לא שווה הקשר *שלכם* לאמא שלו.

וזה קצת מתערבב בהודעה שלך.

בואי נתחיל שבכלל לא בריא שהוא הראה לך את ההודעה. למה? איזה דבר טוב יכול לצאת מזה?

קשה לו מול אמא שלו? אדרבה שיתמודד. שיקח אחריות ויחפש בתוכו טת התשובות. לא שאת תעני לו אותם. זה הכי קל.

אני הייתי מדמיינת את הסיטואציה כך.

הכנתם ערב שווה, ציפית לקבל אותו במצב רוח מרומם, הוא חזר מבואס.

הייתי שואלת מה? מה ביאס אותך? הוא היה עונה: סתם, אמא שלי, קצת ביאסה אותי.

את עונה: וואלה, באסה. טוב בוא נאכל..

כזה..  כמו שהוא היה מספר שהבוס בעבודה העיר לו על משהו וזה מבאס.

אבל הייתי נותנת לו להתמודד עם הקלחת הזו בעצמו.

מה שכן הייתי עושה, זה משקפת לו אם ואיך זה משפיע על האווירה בבית (לצורך העניין עם כל ערב חוזר בדיכי או שהוא פחות קשוב אליכם בגלל שהיא מעסיקה אותו מדי בהתנהגות שלה)

תוך כדי שאת מאפשרת לו גיבוי מלא שירגיש שהבית שלו זה הביטחון שלו. גם כשהוא בוחר "בה" או שהוא בוחר בבחירה הקלה של להימנע מעימות.

בסוף הוא לא יוכל לברוח מזה ויצטרך למצוא בעצמו את הכוח לעמוד מולה/ מול הטענות.

לעמוד מולה זה לא אומר להתווכח. לעמוד מולה זה אומר גם לחזור כמו מנטרה על העקרונות שלו ולא להתרגש מהאמירות שלה.

הילדים יגדלו ו..

אוקי. בסדר. הכל טוב. שיהיה לך יום טוב.

כזה.

אני בכלל לא מתייחסת לתוכן הטענות כי לדעתי הן לא שוות התייחסות.

לא כי אני מזלזלת בך חס וחלילה. אלא כי באמת מבחינת איך שאני רואה את הסצנה. זה סתם מילוי תוכן שהבמאי היה צריך להכניס. אם זה לא היה זה, זה היה טענות אחרות.

באמת כאמירה. אני חושבת שלא נכון בכלל להתייחס לתוכן. לא בקריאה, לא בתגובה הרגשית, ובטח לא בתגובה חזרה. אין עניין לפרק את הטענות ולהפריך או להצטדק. את יודעת שאת בסדר. את יודעת שאת בסדר!!!

את יודעת שאת בסדר!!!!!

אז אם את יודעת שאת בסדר, למה להקדיש לזה זמן מחשבה ועצבים?

אם השכן היה אומר לך שההשקייה שלכם זורמת ומרטיבה את הגינה שלו, וממש נכנס לזה באמוציות ונותן לך פירוט של כל החישוב המתמטיקה של הזוויות מאיפה זולג ובאיזה עוצמה ולפי השעות זה מגיע ל..

ואת יודעת שאין לכם בגלל שום השקיה.

מה היית מרגישה במהלך השמעת הטענות? האם היית מתחילה להסביר לו למה החישוב שלו מוטעה? האם היית מרגישה טלטלה רגשית שבאים אלייך בטענות?

או שהיית מרגישה שהכל טוב, אולי קצת חיוך מבויש כי את יודעת שיש פה טעות ברמה הבסיסית ביותר כי את יודעת שאת לא אשמה כי אין לכם בכלל שום השקייה ואין לכם דבר וחצי דבר עם הטענות. ולכן אין מה להילחץ או להיפגע. זו פשוט טעות שיכולה אולי אפילו להיות משעשעת אולי.

אז אותו דבר גם פה. היא רואה רק את הרע בכל דבר. מכירה אנשים כאלו. זה מבאס אש מסכימה איתך. אבל אני לא נעלבת מהם ולא מנסה להצטדק מולם. אני יודעת שאני בסדר, לכן הטענות לא פוגעות בסנטר שלי, מבינה למה אני מתכוונת?

לא לחפש מחמאות, לא הכרת תודה, לא פרגון, לא עזרה. פשוט לא לצפות.

היא מה שהיא בתור בן אדם.

כיבוד הורים תנסו לכבד רק בשל העובדה שכאמא היא גידלה את בעלך וזה לא משהו שאפשר לקחת ויהי מה.

כל השאר זה בונוס.

מבחינת מה שאתם יכולים להביא לקשר, אז קודם כל הפרדה ברורה (לטעמי ולתפיסתי) בין הקשר של בעלך לאמא, לבין הקשר בין המשפחה (את,בעלך והילדים) לאמא.

שהוא יתנהל על פי הבנתו. ואתם והילדים כמשפחה, לפי הגבולות שנכונים לכם.

הכל בחיוך ובביטחון מלא. אני חושבת שחובה השילוב בין האסרטיביות להכלה כדי למצוא את דרך המלך לנהל קשר כזה מורכב.

בהצלחה רבה!

בעלי רצה לסגור עם המוביל בערך חודש מראש. עכשיו שבוע וחצי לפני המעבר הוא פתאום טען שהסתכל שוב על התכולה, (אחרי ששלחנו לו סרטונים והערכות בפרוט כדי שלא יצוצו בעיות) הוא פתאום טען שהוא לא יוכל להכניס את התכולה שלנו אצלו ונתן לנו מספר של מוביל אחר שרוצה אלף שקל יותר מהמוביל הראשון!

בסוף בעלי מצא בלחץ מוביל אחר עם המלצות שגם מתכוון לגבות מחיר הרבה יותר נמוך מראשון.

מה לעשות, כנראה שיש אנשים לא רציניים בעסק הזה. בטח אם היית נשארת איתו הוא החה מעלה את המחיר או לא נזהר על התכולה כמו שצריך ושובר משהו.

אל תצפי ממנו להתנצלות, רק תגידי תודה שזה נגמר. גם למה את עשית את ההתנהלות עם המוביל כשאת מאושפזת בהריון בסיכון?

למה שבעלך לא יטפל בזה?

לפחות שייקח רק חלק מהאחריות ולא הכל יהיה עלייך.

כל זוג וחלוקת העבודה שלו

דווקא אצלי בהריון פיזית קשה לי לזוז אבל לתאם דברים בטלפון זה דבר שזורם לי בכללי בחיים.. אז הרבה פעמים זאת אני שבתקשורת מול בעלי המקצוע. גם אם ח"ו אהיה מאושפזת - מה הבעיה לעשות משהו בטלפון בזמן שאני שם?

אני נעקצתי גם והוא לא רצה להחזיר לי את המקדמה

למרות שלא היו הקלטות ולא שום דבר ואמר שישלח ולא שלח

וגם בשיחה הבודדת שהיתה אמר שאשלח לו תמונות ויביא הצעת מחיר

בקיצור התחיל להמציא לי וואחד מגדלים בשביל לעלות את המחיר שניה לפני שעוברת

אז סגרתי עם משהו יותר יקר אבל יותר אמין והלב יותר שקט שיודע לעשות את העבודה

כל פעם סרטים עם ההובלות

עושים מה בא להם…

גם כאלו שבאו עם המלצות

מעצבן ממש

ועשית נכון, חבל על לחץ מיותר.

מקווה שהוא ירגע 

יש מקומות שיספיק ארוך ודק. אפשר שתי שכבות.

ויש מקומות שכבר יהיה יותר קר, ותצטרכי שכבה עבה ושכבה דקה.

לק"י

גטקסים ובגדי גוף ארוכים ודקים, ואוברולים חורפיים במידה שתתאים גם להמשך (0-3 כנראה).

ואם יהיה חם- מקסימום מלבישים 2 גטקסים ו-2 בגדי גוף, או קונים כמה אוברולים דקים.

לפעמים גם קרטרס במבצעים

וגולף באאוטלט

וטרמינל x

אבל תמיד חוזרת לנקסט

אין על האיכות ביחס למחיר

אם זה מדד כ"כ.. בגלל אופן, אני הלבשתי 2 שכבות דק ארוך כשאנחנו היינו עם קצר (2 שכבות שלמות, גם במכנסיים וגם בגוף) קניתי מארז של אוברולים בנקסט ואמא שלי קנתה בגדי גוף להם כאלה ורגליות באתר השם בייביבייסיק (היא אמרה שזה מחברה שהיא קנתה לנו כשהיינו תינוקות וזה איכותי) אחרי כמה שבועות התקרר ואז הלבשתי שכבה אחת פליז/פלנל וזה את טריקו דק רגיל ואז הגיע החורף והלבשתי רק חם 😉

אני חושבת שאם התינוק במשקל תקין וזה לא קשור קר במיוחד מספיק שכבה 1 או 2 דק ארוך, לפעמים בקורס יש מבצעים משתלמים, בגולף יש עכשו מבצעים באתר תבדקי איפה הכי משתלם ודברים שאת אוהבת, וכמובן גם בנקסט

ועכשיו ראיתי בגד חמוד לברית במחיר טוב, אבל דק.

ומתלבטת אם לקנות בכל זאת.

אני חושבת שמקסימום אם יהיה קר, נשים גופיה חורפית מתחת. ואם פתאום יהיה ממש חורף, נקנה בגד אחר.

(את שאר הבגדים אני צריכה לבדוק מה יש לי קודם, ויש זמן).

לק"י

אבל כנראה שעל בגדי מעבר לא...

הם לא זולים אבל איכותיים

אני קונה גם בפוקס

גולף

יש בקאסטרו גם דברים יפים

איכות טובה ממש

ותמיד יש מבצעים

ניסיתי בזארים למיניהם אבל הבגדים נהרסים בשניה

חשוון כבר ארוך לדעתי

קצת רחוק משם, האמת...

יש גן שעשועים קטן על רחוב כנפי נשרים, וברחוב פנימי יותר יש גן שעשועים גדול יותר, שנקרא גן הבור (רחוב עמרם גאון או נטרונאי גאון, נדמה לי).

לחלופין אפשר להיכנס לזול סטוק שם, ולתת לילדים לחפש משהו אחד שהם יכולים לקנות🤭

לגבי המשחקייה- יש לך טלפון ליצירת קשר, או שאת יודעת שעות פתיחה ומחיר?

גן שעשועים- איפה יש בכנפי נשרים?

ראיתי שיש גם ברחוב אלקבץ.

את מכירה?

איך הוא יחסית לגן הבור, יש משהו שעדיף?

אפשר גם משהו בקרית משה, שקל להגיע אליו באוטובוס.

להכנס לחנויות אני פחות רוצה כרגע 

נראה אם נצטרך את זה בסוף, או שלא נצטרך להתעכב.

בהר נוף יתאים. יש אחד די אטרקטיבי, אבל לא יודעת לומר אם הוא במרחק הליכה...

אבל אולי אפשר לרדת קצת לתוך יער ירושלים, וזה גם יהיה נחמד לילדים.