פורום הריון ולידה (עמוד 955)

אז לנוח בהריון ממש לא נקרא להתפנק, זה צורך חיוני של הגוף.

זה שיש נשים אחרות במצבים אחרים לא קשור אליך. כל אחת עוברת את ההריון בצורה שונה 

אין לך מושג מה נשים אחרות עוברות, יכול להיות שהן סובלות פחות או שכלכלית אין להן ברירה.

אם יש אפשרות אז לגמרח לנצל את ההזדמנות ולנוח קצת

אני חושבת שיש אפשרות מבחינה כלכלית. קצת חנוק אבל לא סוף עולם.

אודיע שאני מוכרחה לנוח, עם כל האי נעימות. 

בהצלחה בכל החלטה!

בקיץ מקבלת משכורת בכל מקרה (מורה).

עבדתי כל השנה ואמורה לעבוד בשנה הבאה עד חופשת הלידה בעזרת ה'.  

רק שהייתה לי עבודה נוספת לקיץ, ועליה חשבתי לוותר. 

החודשים הראשונים של ההריון קשים אצלי יותר, בדרך כלל. 

את כבר עובדת, ועוד בהוראה, ברור שתהיי גמורה...וכתבת שאת מחזיקה רק שעתיים שלוש, את מתכוונת לשעתיים שלוש ביום, אחרי הוראה?!

שמעי את רחוקה מלהיות מפונקת!

ועכשיו מסתיימת שנה וקלטתי שאני לא מסוגלת לחשוב שאשב על העבודה הנוספת כל הקיץ. בעקרון הייתי אמורה לשבת על זה חמש שש שעות ביום מדי יום ביולי אוגוסט כדי להיות בקצב משביע רצון (אמור להיות תוצר בסוף). 

לכל אישה יש את התופעות שלה בהריון והכוחות שלה, ואם את מרגישה שלא מתאים לך אז תלכי לפי ההרגשה שלך. ולא כדאי להיקרע..

ואת יודעת מה? גם להתפנק מותר! את בהריון! 😘

ממש ממש לא.

השאר, אני  לא יודעת..

את עובדת במשרה מלאה בלגדל תינוק חדש וזה יכול להיות הדבר הכי קשההה בעולם

מגיע לך ביושר כל בדל מנוחה (וגם כל בדל פינוק דרך אגב).

אין תחרות בכאב או בתחושת קושי. לא משנה מה אחרים במצבך מרגישים או עושים, משנה מה הכוחות והיכולות שלך עכשיו.

תזרקי את המצפון לפח ותנוחי בלב שלם ושמח

כל כך לא! שליש ראשון זה סיוט!!!! מי שלא עבר את זה לא יבין את תחושת החדלון.

אם אפשרי לך כלכלית, עופי על זה. 

להוריד שעות?

דווקא חושבת שזה טוב שיש שגרה אפילו מצומצמת של עבודה. ממש מזדהה איתך היו לי הריונות שהייתי גמורה!! אבל אם היה לי משהו חשוב אז קמתי כמו פנתרה

כמה שעות בשביל  השגרה אולי יעשה לך טוב...

ומן הסתם יתעצבנו עליי שאני לא עומדת בקצב... הייתה לי שגרה עמוסה מאוד כל השנה, בלי ימים חופשיים בכלל, עד לקריסה כמעט, ותהיה לי שוב שגרה עמוסה עם סיום החופש.  

לכן לא בטוחה שאני זקוקה לשגרה כלשהי בקיץ (להפך, בא לי לישון כל עוד הילדים בקייטנות...).

בעבר גם אני הכרחתי את עצמי תמיד לתפקד בכל מצב, וגם כשהרגשתי רע ממש. כנראה הגיל עושה משהו לגוף, ומרגישה שהפעם קשה יותר (וזה הריון שהגיע אחרי הפלה בשבוע די מתקדם, אז יצא שכל המחצית הזו אני עם בחילות וחולשה ולא מתפקדת בבית, ורק הפסקה קצרה באמצע...)

טוב, אני עונה לך ומבינה שכבר החלטתי . טוב שכתבת. גרם לי להבין טוב יותר מה נכון לי הפעם. 

עכשיו כשפירטת עוד יותר, אין ספק שהחופש הזה ממש חשוב וחובה

תהני ממנו! 

תנוחי עד שתשגעי

והמשך הריון קל ומשעמם בע"ה

בלי הפתעות

ובלי לחצים

והמון המון מנוחה 

סליחה זה לא בקטע מתקיף..

אמורה להודיע היום שאני מוותרת על העבודה, ושיקחו מישהו אחר במקומי (ואם ממש רוצים אותי, שיחכו עד סוף הקיץ, שארגיש קצת יותר טוב, וגם אז לא אתקדם מהר כי יש גם הוראה). וממש לא מוצאת אומץ.

לא רוצה לומר את הסיבה כמובן, ומתלבטת איך לנסח בלי לשרוף גשרים (המעביד גבר צעיר, אז פחות מתאים לי לרמוז, סתם מביך). ובסך הכול כן אצטרך השלמות הכנסה מעין זו בעתיד. 

בכל מקרה, אם את לא רוצה לספר, אולי להסביר שנוצר בלת"מ הנוגע לילדים בחופש, ושלכן יהיה לך הרבה פחות זמן לעבוד על הפרויקט ממה שחשבת.

כך שתקבלי בהבנה אם יקח עובד אחר, כי את לא יכולה להבטיח הספקים בתקופה הזו. 

ואני גם אחרי הפלה שקרתה ממש לא מזמן בשבוע אחת עשרה, אז ממש לא מרגישה בנוח לשתף זרים על הריונות...

הוא לא מעביד קבוע שלי. זו עבודה לתקופה של כמה חודשים.

מניחה שהוא רוצה דווקא אותי (משהו שאני טובה בו מאוד וכבר עשיתי לו משהו דומה בעבר). אכן מתכוונת לומר שייקח עובד אחר ולא איפגע. באמת לא איפגע. אלא שבטוחה שיהיה מתוסכל כי בנה על זה וחיכה שאתחיל וכו'. יחשוב שאני חסרת אחריות. אוף.

גם חופש וילדים פחות תירוץ - גם זה יישמע חסר אחריות - יש פה שפע בייביסיטריות וקייטנות.  

אבל באמת שלא עומדת בקצב. הוא בכל מקרה יתאכזב. 

רמזתי בלי לפרט. מקווה שיקבל בהבנה.

שדורש ממך הרבה לא תוכלי?

וגם אם ינחש, לא נורא

של ההכפלה ביומיים צריכה להיות 1.5 עד 2

אין פה מדע מדויק…

אבל להבנתי כל עוד היא עולה בטווח זה תקין

תבדקי הכפלה נוספת ביום ראשון..

והכי טוב- להתייעץ עם הרופא ♥️

שתשמעי בע״ה בשורות טובות והריון תקין ומשעמם 

היה הביוץ שלך.

תעשי עוד בדיקה ביום ראשון יתן יותר כיוון. 

זה תלוי גם בעוצמה של הנפילה.

להבנתי הלא מקצועית כדאי להיבדק.

חודש שישי זה לא כמו בחודשים הראשונים שהרחם מוגנת בפנים באגן

ואני לא חושבת שזה שלא נפלת על הבטן לא מצריך בדיקה 

בנפילה בשבועות יותר מתקדמים יש חשש להיפרדות שלייה ממה שאני יודעת 

בקיצור, הייתי הולכת למוקד נשים 

בשורות טובות !

וקחי בחשבון שיכול להיות שיאשפזו גם ל-24 שעות של השגחה.

זה מבאס ו-99% שהכל בסדר. אבל בשביל האחוז שלא- צריך.

בע"ה זה שום דבר

אבל להיפרדות שיליה לא תמיד יש סימנים חיצוניים עד שזה מצב מסוכן...

גורם לדחיית הביוץ בכמה ימים

וככה גם גוברים הסיכויים להריון.

אחרי כמה ימים את מצליחה לעשות הפסק?

האם יש מצב להקדים?

ממש כיוון נכון. מכון פוע"ה שאלו בעניין? לי אישית היה בראש שאם התייעצת עם פוע"ה אז הכיוון הזה נבדק...

לאחר 2 ימי וסת מלאים עם דימום מסיבי של מחזור-

להתחיל יום למחרת לשתות לימונדה מ3-4 לימונים במהלך היום... אם יש שיפור והפחתה בהפרשות, להמשיך ליום הרביעי כך... ביום החמישי להוריד ללימונדה מ2 לימונים... עד שנגמר

אבל אכתוב בכל זאת.

אני בגישה שבעיות הלכתיות פותרים קודם כל בכלים הלכתיים.

ורק אם אין מוצא- בהתערבות תרופתית.

אז ככה.

מותר לעשות שטיפה לפני הפסק

הפסק לא צריך להיות נקי, אח"כ צריך להיות טהור.

בשיקול של התערבות תרופתית מול ויתור על מוך דחוק, רוב הפסיקות יגידו לוותר על המוך.

זה על רגל אחת.

בקיצור...

טלפון לרב לפני התור לרופא...

שוב מסכימה איתך

וגם- לנסות לקצר אם אפשר בטבעיות

אם לא מספיק נקיה זה אומר דם טרי אז זה משהו אחד.

אם זה אומר - סוף מחזור הכתמות חומות

זה לגמרי אפשרי לעשות הפסק  במצב כזה.

הפסק יכול להיות עם כתמים. לא חייב שיצא לבן.

כח מה שחשוב הוא שיהיה טהור, ושאריות של דם ישן חום בסוף מחזור- לא מעקבות הפסק.

ניסית לעשות אמבטיה ארוכה?

שטיפה?

להשתמש במגבונים?

זה ממש לא בריא לנרתיק!

אם כבר עדים רטובים לצורך הניקוי של לפני ההפסק.... 

אבל ממש מתחברת לעצות שלך. מחזקת אותך

ואז רק מים.

הם הרבה יותר רכים מהעדים

וגם ממש בעדינות- שלא להיפצע

טוב שכתבת, שמישהי לא בטעות תכניס לשם מגבונים... זה ממש ממש לא בריא ולא מיועד למקום כזה.

ודבר שני, אני חוששת שזה לא נשטף במאה אחוז...

בכללי כדאי להכניס לשם רק דברים ייעודיים וגם- לא כולם באמת מתאימים...

אבל גם מי שמבחינה הלכתית מעדיפה שלא אפשר לנקות איתם לפני כשהם רטובים ועדיף להרטיב יחד עם קצת חומר שומני שמתאים כמו שמן שקדים או חומר סיכה ולא רק מים

אגב אם התחלת משהו את הדבר הטבעי הזה, אז תרגישי בנוח שזו ההשתדלות שלך ומעכשיו תרפי ותני לה' לעשות את שלו....

בהצלחה ובשורות טובות! 

קודם כל שאין מה לחשוש לכניסה להריון בגלל פיספוס הביוץ, כי היום מאוד פשוט לטפל בזה עם כדור לדחיית הביוץ 

ולרוב די מהר תיכנסי להריון. יש לשים לב שאולי תצטרכי לעקוב כדי לא לפספס את הביוץ אם זה יגרום לביוץ להיכנס יותר פנימה לתוך החודש (הכוונה כשזה מאוחר מזמן המקווה).

אבל מוסיפה שאת רק 4 חודשי מהחתונה והמחזור התקצר בשלושת החודשים האחרונים. כך שזה לא משהו קבוע שמעכשיו צריך לחשוש בגללו.

 קרה ככה עכשיו ומאוד סביר שחודש אחרי זה יהיה אחרת.

בכל אופן התייעצות עם רופא יהיה הדבר הנכון לעשות, גם שאלה כדורים במרשם

בהצלחה

אבל ממה שידוע לי אם זו הבעיה, הטיפול פשוט ואחוזי ההצלחה גבוהים.

ונכון שקשה ובמיוחד לזוג צעיר, אבל אני בספק אם 3 חודשים הם אינדיקציה להמשך ובעיניי זה מקרה.

המחזור וההורמונים תלויים בהרבה משתנים גם נפשיים. את בתקופה חדשה ככלה טרייה ולחץ נפשי ובעיניי זו יכולה להיות סיבה להקדמת המחזור.

אבל טוב שאת בודקת ושמה לב והכי טוב להתייעץ עם רופא, ובכל מקרה לכדור צריך מרשם רופא

מצרכים:

מיכל קצפת צמחית (250 מ”ל)

חבילת שוקולד מריר (100 גרם)

כפית שטוחה אבקת נס קפה (ניתן לוותר)

100 גרם ביסקוויטים “פתי בר” מפוררים (*לרגישים לגלוטן- להשתמש בחבילת ביסקוויט ללא גלוטן של אסם).

לקישוט: שוקולד מריר מגורד

אופן הכנה:

-מניחים את קוביות שוקולד המריר בקערת זכוכית, מוסיפים 2 כפות קצפת צמחית וממיסים במיקרוגל בפולסים קצרים. מערבבים היטב עד לקבלת תערובת שוקולד חלקה ומצננים.

-מקציפים את יתרת הקצפת הצמחית עם אבקת הנס קפה עד לקבלת קצפת רכה (חצי הקצפה).

-מוסיפים לקצפת את תערובת השוקולד (חשוב שתערובת השוקולד לא תהיה חמה אחרת יווצרו גושים) ומקציפים עד לקבלת קצפת יציבה.

-מניחים בגביע שכבה של פירורי ביסקוויטים ועליה יוצקים את קצפת השוקולד. מפזרים מעל מעט שוקולד מריר מגורד.

-מעבירים למקרר או למקפיא ל-3 שעות לפחות.

1. סיר/משהו למטבח+מגבות מטבח פשוטות

2. קישוט נוי לבית

3. מארז קרמים

4. ערכת תה/קפה- כוס ממותגת, תיונים/קפה קטן, סוכר קטן וברכה קשורה 

ולא נותנת גיפט קארד...

מה התקציב?

אפשר עציץ, כלי יפה למטבח, מארז שוקולדים, ספר טוב.. מה היא אוהבת?

בתור מורה באמת לא ציפיתי למתנות אישיות, והמכתבים הכי שימחו אותי בעולם! מתנות קיבלתי דברים לא שימושיים... אגרטל ענק שלא מתאים לי לסלון, קרש חיתוך לגבינות קשות שאנחנו לא מכניסים הבייתה, ספר שכבר יש לי, כלי למטבח שלא לטעמי חחח 😅 הברכות מחממות לב, והיחס, וזה הכי חשוב בעיניי 💚

החסרון היחיד זה שצריך לעשות את זה פעם בכמה חודשים 😐

אני מרגישה שזה מרחיק אותי ממנו, שאין לי חשק אליו כי כבר נמאס לי

וזה כואב לי כל כך כי חוץ מזה הוא כזה כזה מושלם

כאילו מה עוד נעשה? גם על זה להילחם

פשלה באמת 

למה הוא לא עושה בעצם? מה המחסום מבחינתו?

אם בעלך לא מסוגל באמת, מכל מיני סיבות - בין אם חוסר כשרון/זמן/חשק, וחשוב לך שהדברים ייעשו - אני בדעה שעדיף לשלם למישהו שיעשה

ואם זה גורם לך להרגיש שאת עושה יותר - ממליצה לך גם להפחית עשייה ולשלם למישהי/ו שיעשה גם במקומך

חלק מהדברים., או להיעזר בצורה אחרת, למשל קנייה של מכשירים שמקלים על התפקוד בבית, קנייה של אוכל, חד"פ

וכו

אני קניתי בשופרסל

משרים את הבגד במים רותחים עם החומר

אני גם שיפשפתי אותו קצת, עם כפפות כמובן

לא ניסיתי כתמי זיעה

אבל זה עובד יופי

זאת הצטברות של מלחים מההזעה למיטב הבנתי.

לא הצלחתי להמיס עם שום חומר. 

דרך אגב בחולצות לייקרה זה לא קורה, וגם בויסקוזה פחות. זה קורה בעיקר בכותנה.

קסם!

ואם זה לא מספיק

אז אחרי הכביסה תתלי בשמש... שהצהוב יהיה מול השמש. היא מלבינה הכל

לפני כל כביסה לבנה  באזור בית השחי

וכדאי גם בצווארון

כל כביסה לבנה על הכל עם סנו אוקסיג'ן איפה שצריך....

אין מה לעשות.. אכן כביסה לבנה זאת השקעה..

(אאכ בחישןב שלך ההשקעה לא משתלמת לעומל לקנות כל x זמן חולצות חדשות במקום...)

שפשוף עם שמפו רגיל וישר למכונה. היה עובד לי.

היום על חולצות לבנות מרססת ספריי אקונומיקה על כל כתם ישירות לפני שמכניסה למכונה.

יוצא מושלם ומאוד לבן

לבעלי שיחיה יש כתמים כחולים בבית שחי

אני באמת לא מצליחה להבין ממה זה נובע.. אתן אומרות מדאורדורנט? זה דיי הזוי ...

זה כנראה התיק הכחול איזה הזוייי

את גאון .

לראשונה שוקלת גם להשתמש וחבל לי לקנות

מה העלות של זה באמת?יודעות?

היא בכורה? כי אם כן אז היא רגילה שיש לה אותך רק בשבילה, ואת הבית רק בשבילה ואת הצעצועים רק בשבילה.

ככל שתימנעי ממנה מפגש עם ילדים אחרים היא לא תלמד שאפשר לחלוק והכל בסדר.

אבל צריך לחשוף אותה בהדרגה.

לא בבית שלכם

ולא להגן על הילד האחר (יש לו אמא..)

אפשר בהתחלה להפגיש אותם עם בימבות. ככה הם קצת ביחד אבל לכל אחד יש הטריטוריה שלו.

אפשר לבנות ממש מסלול נפרד.

עד שהיא תלמד שילדים זה כיף והיא לא מפסידה מזה כלום.

ולדברר שיתוף בבית. אבא בא אני מפנה לך מקום ליד השולחן. אני אזוז וככה יהיה פה מקום לאמא, ופה מקום לאבא. איזה כיף להיות ביחד, יש מקום לכולם.

בואי מתוקה, עם ת רוצה לראות מה אני מכינה? הנה אני אזוז ואת תעמדי פה, ואני שם.

כיף ביחד?

אנחנו דוחפים? לא, לא דוחפים. יש מקום וכיף לכולם.

את שומרת על עוד ילדים לפרנסתך? כי אם לא הייתי מפסיקה עם זה כרגע. זה טריגר בשבילה להילחם על זה שאת שייכת לה. הילדים האחרים לוקחים לה גם את אמא וגם את המרחב בבית שלה.

אם זאת הפרנסה שלך, אז תנסי להפריד ביניהם כרגע בלי להתייחס למעשים שלה. (ככל שתייחסי היא מקבלת פידבק להמשיך)

ותתחילי איתה תהליך כשיוצאים לחופש.

באמת צריך יותר ללמד גבולות גוף.

ונגמר הסידור עם הילד אז מעכשיו אני לא אצטרך להגן עליו.

אז כשהיא דוחפת מה לעשות?

להגיד לה שאנחנו לא דוחפים וזהו?

וכן זה התחיל אחרי שילדתי אז אני די בטוחה שזה קשור בצומת לב שלי/בעלות עלי וכו 

א. יותר קשה להבין את ההוראה על דרך השלילה. אז לא דוחפים, אבל מה כן עושים?

עדיף להגיד אנחנו עושים מקום, יושבים ליד, משתפים.

ב. היא דוחפת כי עולה בה צורך מסויים. (נניח להרגיש שאמא רק שלה. איך כשאמא אומרת לא לדחוף זה יענה על הצורך?

עדיף להגיד "לא דוחפים" בזמנים שלא קשורים לדחיפות שלה.

למשל אם אבא יושב בספה ואת רוצה שיזוז, תגידי בקול לידה, אני מבקשת לזוז, אני לא דוחפת. אסור לדחוף, אצלנו לא דוחפים.

אצלנו משתפים. ככה נעים לכולם.

וגם בסיטואציות שמתבקש שהיא תדחוף אתכם,

למשל אבא עושה משהו מעניין והיא רוצה לראות, אבל אמא עומדת בדיוק במעבר, והיא עוברת בלי לדחוף. אז להגיד בקול כשרוצים לעבור אפשר לבקש, אנחנו לא דוחפים.

(למרות שהיא לא דחפה) כי המטרה לא לתת לה תוכחה אלא להנגיש לה את הכלים בסיטואציות הרלוונטיות.

כדי לדעת איך להגיב לדחיפות ,תנסי לחשוב מאיפה זה נובע, מה הצורך שלה. ולענות על הצורך בלי להתייחס למעשה עצמו.

אם זה התפרץ בעקבות הלידה, אז סביר להניח שאם תתנו לה מספיק יחס, זה יתאזן לבד.

אבל אם תעשו "עניין" מהדחיפות, אז היא תמשיך לרכב על זה.

ממליצה ללמוד מתוך החומרים של "הבית להורות מקרבת" כדי להעמיק ולנתח את ההבדל בין התנהגות לצורך, ואיך לזהות ולענות על הצורך בלי לעודד את ההתנהגות השלילית.

העניין עם ללכת בעצימת עיניים ולהפיל כך את הילד, ממחיש נהדר מה קורה כשמתייחסים להתנהגות ולא לצורך שעומד מאחוריו.

הילדים לומדים לשכלל את ההתנהגות.

ניסית קצת היום.

אבל העניין הוא שהיא מחפשת ילד/ה להפיל על הרצפה זה לא שהם מפריעים לה.

או שהיום היא סתם משכה בשיער/ זרקה על ילד מים.

וכאילו קשה לא להגיד לא.. אבל מקווה להשתפר בזה 

מבינה אותך מאוד.

אני הייתי הולכת לחשיבה על שני כיוונים.

כיוון אחד, לחשוב על מה קורה במהלך היום שלו?

האם טוב לו במעון?

האם הוא ילד שובב שאוהב להשתולל?

האם יש לו מספיק זמן לשחק?

מקבל תשומת לב, חיבוקים ופרגונים?

יש לו זמנים שבהם הוא יכול להיות עצמאי ולהחליט בעצמו?

ומהצד השני, האם יש ציפיות ממנו שלא מותאמות לגיל שלו?

זה כיוןן אחד.

כיוון שני, זה לחשוב על התגובה לזה שהוא צורח.

אני ממש לא נמצאת בסיטואציה, ככה שזו רק מחשבה ולא אמירה מה נכון.

אבל אולי אם הוא בשלב הצרחות, הוא צריך יותר עטיפה?

זאת אומרת, מצד אחד לתת מקום לבכי, אבל אולי הוא נכנס ללופ שקשה לו לצאת ממנו לבד, ואז מה שיעזור לו זה דווקא חיבוק חזק כדי להרגיע, תמלול רגשות תוך כדי הרגעה וחיבוק ודווקא לא לתת לו לבכות. מצד אחד אני לא חושבת שצריך להיבהל מבכי, מצד שני, אם זה מגיע לצרחות בלתי פוסקות, אולי הוא צריך עזרה בשביל להתמודד איתם

הקטנטנים האלה מקבלים פתאום שכל ועומדים בתפר של בין תינוקות לילדים ומלחמות וצרחות זה הכי נורמלי

אז קודם כל חיבוק זה יעבור העתקתי לך כמה טיפים יעילים

9 טיפים שכל הורה צריך להכיר: כך תתמודדו עם משבר גיל שנתיים

התקפי הזעם של גיל שנתיים נובעים מהרצון של הילד להרגיש עצמאי ובשליטה, אבל זוהי גם דרכו לבחון גבולות ובמיוחד אתכם. הוא נוגע, מטפס, צועק, מתנגד ולומד המון מהאופן שבו אתם מגיבים להתנהגותו.

1. זכרו שהילד בודק אתכם, לא אתם אותו. זכרו שאתם ההורים, אתם המחליטים ולא הוא.
2. קבעו גבולות ברורים והקפידו מאוד להיות עקביים. ללא עקביות לא תראו תוצאות. לעולם אל תוותרו על הדרישה שלכם, לא משנה כמה הילד בוכה, כועס או מתוסכל. במידה ובכל פעם תגיבו באופן שונה הילד ימשיך לבדוק את הגבולות (לדוגמה, אם כאשר הוא נוגע במשהו שאסור לו, פעם אחת תצחקו ופעם אחת תצעקו – הוא ימשיך לעשות זאת עד שיקבל תגובה אחת קבועה וברורה).
3. השתדלו להסיח את דעתו של הילד עם דבר מה שיכול להרגיע אותו ולגרום לו לשכוח מדוע בכלל התחיל לבכות מלכתחילה.
4. פעמים רבות הילד מנסה באמצעות התנהגות שלילית להשיג את תשומת לבכם, הראו לו שזו לא הדרך לעשות זאת וחזקו תמיד רק התנהגות חיובית. יש לחזק התנהגות חיובית בכל פעם שנדמה לכם שיש צורך בכך: כאשר הוא מתקלח יפה לאחר פעמים בהם עשה בעיות, כאשר הוא מתארגן יפה לגן, מתנהג יפה בחברת אנשים אחרים ועוד.
5. השתדלו לא להגיב בתוקפנות, אל תאיימו ואל תענישו, בכך אתם גורמים לדברים לצאת משליטה ומסלימים את המצב. נסו תמיד לספור עד עשר בלב ולהגיב בטון בטוח אך רגוע.
6. הילד לומד באמצעות התגובה שלכם מה עובד ומה לא עובד, אז שוב, זכרו תמיד להראות לו שהתנהגות שלילית, חוסר הקשבה והפרת גבולות – לא יעבדו לטובתו.
7. לחיבוק דב יש כוח, לכן כאשר הילד ממש מאבד שליטה לפעמים כל מה שצריך זה חיבוק חזק ועוטף כדי להרגיע התנהגות חסרת פרופורציות.
8. השתדלו לחזות מראש עימותים: אם אתם יודעים שהילד עייף או רעב או חסר סבלנות בשעות מסוימות ביום, נסו להקדים תרופה למכה. השכיבו אותו לישון כמה דקות לפני, הקפידו שהאוכל יהיה מוכן בזמן, ספקו לו זמן מנוחה שקט בזמנים בהם הוא עלול להיות עצבני והימנעו לבלות עמו בזמן זה מחוץ לבית או בחברת אנשים, ועוד.
9. זכרו תמיד שאתם לא היחידים שזה קורה להם, אתם לא ההורים הראשונים ולא האחרונים המתמודדים עם גיל שנתיים הנורא, לכן אל תרגישו נבוכים כאשר מחוץ לבית או בקרבת אנשים אחרים כאשר הילד בוכה, צועק או סובל מהתקף זעם. שמרו על קור רוח ואל תאבדו שליטה. המשיכו להיות עקביים ולהציב גבולות.

הרבה כוח. אין לי עצות חכמות מידי..

רק לומר שאל תכנעי לצרחות שלו. זה מתיש ממש, אבל אם הוא ישים לב שזה עוזר לו לנהל אותך הוא ימשיך בזה ויפתח את זה לכיוונים נוספים. באמת גיל גומר..

אותו גיל והתקפי זעם. האמת, היא גם התחילה לחזור עם מילים לא יפות מהמעון.

בגדול, אני משתדלת לא להתרגש ממנה יותר מידי, לתת לה רגע, לחבק אותה בזמן שהיא בוכה, לנסות להסיח את דעתה, ולהיות עקבית עם מה שאני אומרת לה.

אם למשל, אני אומרת לה שהיא מקבלת רק ביסקוויט אחד (למשל), והיא מתעקשת על עוד אחד, אז אני אומרת לה שתיקח אחד או כלום, ואם היא עדיין מתעקשת אני לוקחת לה ולרוב אז היא מבינה שאני רצינית ומתרצה לאחד. או דוגמא נוספת, כשאני משכיבה אותה לישון והיא רוצה שאני אשאר לידה, ואני אומרת לה שהיא צריכה לשכב במיטה, והיא לא עושה את זה, אני אומרת לה עוד פעם, ואם היא לא עושה את מה שאני אומרת אני מסתובבת לכיוון הדלת. גם פה, ככה היא מבינה שאני רצינית וקוראת לי לחזור ועושה מה שאני אומרת לה.

מעבר לזה, אני עוקבת כדי לקבל עוד טיפים

לק"י

לאחרונה היא גם נהייתה צורחת יותר על דברים.

וגם רוצה לקבוע, לא יודעת ממה זה נובע בדיוק. יכולה רק לנסות לשער שהיא מרגישה הגדולה אצל המטפלת/ בגלל שהקטן שלנו גדל ותופס יותר מקום.

נניח היא יכולה להחליט אצל המטפלת שהיא לא רוצה לעשות עבודה, אבל שכולם לא יעשו (מחלקים מדבקות, "יש לי מדבקות בבית" והיא אוספת).

לרצות את כל המשחקים ולא לתת לאחרים.

לא לאכול אפונה ("יש לי אפונה בבית"😅).

לפני כמה חודשים גם היה לה קטעים של בכי. אבל זה היה כנראה בעקבות הלידה.

ועכשיו זה חזר+הרצון להחליט ולקבוע ולהגיד את המילה שלה.

לפני שאני עושה כל דבר בערך אני שואלת אותה.

את רוצב שנכבה את האור או שנעים לך ככה?

את רוצה לשבת כאן או כאן?

את רוצה שאני אביא לך או תקחי לבד וכו

וראיתי שלאט לאט ככל שאני נותנת לה להחליט היא גם ״מקבלת״ החלטות שלי. כבר בקושי יש לנו התקפי זעם.

וזה באמת הגיל . ואין יותר משגע מזה שהם מעירים אחרים.

באמת זה רגע שאני מנסה מאוד לא לאבד את זה

שאגיב, אני חושבת שזה באמת נכון לתת להם מרחב בחירה.

אבל יש דברים שבהם זה לא אפשרי, ואז צריך גם לשים גבול בלי אפשרות בחירה.

למשל, אצלנו בבית, אני לא מאפשרת לילד בן שנתיים וחצי לבחור האם הוא מתקלח או לא. אז זה לא משהו שאנסח כשאלה, אלא כעובדה. גם אם זה ממש לא מוצא חן בעיניו. אבל אני כן מאפשרת בחירה בתוך זה, כמו לבחור מי יקלח אותו, לבחור משחק למקלחת, ולבחור איזו מגבת הוא רוצה.

לק"י

דיברתי על זה עם המטפלת של הבת שלי יום אחד.

אי אפשר שהיא תחליט שכל החברים לא יוצאים לחצר/ לא משחקים/ לא עושים יצירות.....

אפשר שהיא תחליט אם להשאיר את ההפתעות ליומולדת שהבאנו בתיק שלה או אצל המטפלת.

אם זה יגרום לו לעצבים.

אפשר לשאול: אתה מעדיף לרוץ למקלחת או מעדיף שארים אותך על הידיים? או יותר יצירתי: לזחול למקלחת או לצעוד בדילוגים?

זה בדיוק הגיל לתת בחירה ועצמאות,

והשאלות האלו מספקות את הצורך הזה,

ככה שבכלל לא נזקקנו להגיע לזה מי החליט שנכנסים עכשיו למקלחת...

עניין של טרמינולוגיה ותלוי מקרה.

אפשר גם להרחיב את הבחירה בצורה כזו, ואנחנו גם עושים את זה.

האם זה בסדר להגיד לפני כן "עכשיו הולכים להתקלח" ואז להציע או לדלג על האמירה?

אני לא חושבת שזה מאוד משנה. וזה גם ממש משתנה מילד לילד. אני לא אתעמת עם הילד שלי בכוונה אם אראה שדווקא המשפט הזה גורם לו להתעצבן.

אבל אני נוטה להגיד שזה ממש בסדר (ואולי גם חיובי) שלצד אפשרויות הבחירה שאנחנו נותנים ומאפשרים דרכם עצמאות, יהיו גם אמירות ברורות.

ובאופן כללי אני חושבת שבדברים האלו אין תשובה אחת נכונה, וזה מאוד תלוי ילד והורה וסיטואציה. 

רציתי להראות שיש גם אפשרות עקיפה, למקרה שאמירה קובעת תגרום לילדון להתעצבן.

זה לגמרי עניין של טרימינולוגיה, ואני מאמינה שלכל אמא ולכל הורה יש את היכולת לזהות ולפעול בצורה המיטבית עבור הילד שלו.

מסכימה לגמרי

והמשפט האחרון שלך, הוא ממש לב העניין בעיניי.

יש עקרון כללי שאולי מתאים, אבל בסוף בסוף, בכל סיטואציה זו אמא מול ילד, ורק מי שנמצאת בסיטואציה ומכירה את הילד שלה, יכולה לדעת באמת מה נכון להם

אבל בגלל שאני נותנת לה לבחור הרבה

כשאני מציבה עובדה היא לא ככ נלחמת.

נגיד היה לנו מכת כינים. ברור שהיה צריך לסרק

היא לא עפה על זה אבל עשינו את זה בחצר וניסית כמה שיותר בכיף

אבל ברור שלא היה שאלה 

מסכימה לגמרי

גם אם אין בו בחירה.. וזה מה שעושה את ההבדל בגיל שנתיים.

כלומר לא צריך בכלל להגיד את זה כעובדה

אלא לנסח את השאלה אחרת

למשל את רוצה להשתמש בסבון הכחול או בסבון הירוק במקלחת?

השארת בחירה, ועדיין המקלחת היא עובדה.

לבין להציע בחירה

נשמע שאת מציעה בחירה, כי יש אופציות

אני לא טובה בניסוחים

אבל כן מרגישה שהיא מרגישה שולטת במצב וגם חשובה

כאילו שזה משנה הדעה שלה.

ובסוף היא לגמרי יודעת שאני אמא שלה ואני מחליטה היא כן מבקשת רשות לפני שהיא עושה דברים ישתבח 

זה לא רק ההרגשה שלה,

זה באמת מביא אותה לדעת מה זה לבחור!

הקב"ה ברא אותנו כך, שבגיל הקטן, התינוק לא מרגיש ישות עצמאית וממילא אין לו והוא לא חש עצמאות ובחירה.

בערך בגיל שנתיים מתפתחת תחושת ישות עצמאית, והיכולת לבחור ולהיות עם רצון עצמאי היא חלק מהתפתחות המדהימה הזו.

בשבילה,

להתלבט ולהחליט האם ללבוש את החולצה הירוקה או הורודה זה לגמרי רכישת מיומנות של בחירה, ולהכיר בזה שיש לי רצון ויכולת לבטא את הרצון הזה ולפעול לפיו.

אפשר להתפטר?

אז בתקופה עצמה זה קשה, אבל אחר כך אנחנו משתפרים.

זה ממילא לא תופס

גם אני לפעמים עייפה מהאימהות ובא לי פסק זמן

בתקופות קשות אני מזכירה לעצמי

שזו תקופה

שתעבור

לוקחת נשימה עמוקה

ואחרי כמה זמן קולטת שהופ נרגענו קצת

ממש מרגישה עם הילדים כמו גלים בים... לפעמים רגוע לפעמים סוער. תקופות..

מצליחה לכתוב תגובה אולי פעם בשבוע..

הכי מעצבן שמגיבים לי ואין לי איך לענות

ואריזה כזו שלא תפתח.

רק תראי להדביק היטב היטב את הפתק של ההחזרה בחוץ

שם כתוב הכתובת

אני תמיד מחזירה באריזה הפנימית מקופל יםה

ובתוך האריזה הקרועה פשוט עוטפת עם מלא סלוטייפ...

שצריך להחזיר כל פריט בשקית שלו. יש על כל שקית מדבקה עם הקוד של הפריט.

והכל בתוך אריזה אחת.

בלי השקיות שאורזות כל מוצר.

הפכתי את השקית הגדולה לצד השחור שלה וזהו

יכול להיות שאשתי ואחותי הפכו לקבילות בשפה הדבורה, כיוון ש"אישה" ו"אחות" אלה מילים שיש להן עוד משמעות (אישה יכולה להיות כל אישה, לא רק אישה שנשואה למישהו, ואחות היא גם אחות רחמנייה).

"דעתי" זו מילה במשלב גבוה, פחות בשפה הדבורה, לפחות לדעתי

כל שאר המילים הן באמת בשפה גבוהה יותר, כי גם בלי כינוי השייכות הן בעלות אותה משמעות.

זו ההשערה שלי...

שירות זה בסיומת י זה יותר במרקים של משהו ספציפי

כמו ה הידיעה.

הדעה שלי היא..

האישה שלי היא...

גם אחות שלי... אבל לרוב כאומרים אחותי הכוונה לאחות צפציפית

אחי על אח שלהם...

זוכרת שזה הפתיע אותי כי באזור שלנו זה לא היה מהמילים המקובלות.... אומרים על אח שלי אח שלי! ולא אחי...

חחח פילסופים...

לשאלתך, סתם מה שיותר נשאר בסלנגאו נעלם...

לא באמת עמוק  מידי

ולגמרי אומרים אחי ואחותי.

שאר המשפחה מקופחת...

סתם קלמר מקרר חצאית - יש עוד המון כאלה בשוק….

לא חשבתי על זה לעומק, סתם משהו שעלה לי לראש

אני חושבת שפעם בלשון התנ״ך הרבה יותר השתמשו בשייכות.

כיום העברית מקבלת שינויים משפות אחרות בעולם ושייכות זה משהו יחודי לשפות השמיות (עברית, ערבית, ארמית) אין את זה באנגלית למשל, אז יכול להיות שזאת הסיבה שזה נעלם...

ארץ ישראל גם קשור לפרשה?

לא הייתי חוששת

כמובן במקביל להנקה. 

בדכ מתחילים בוקר וצהריים..

אז תני לה צהריים אוכל בשרי: פחמימה וחלבון. פתיתים פירה בורגול קינואה עם קציצות / עוף / רוטב בולונז וכו' .

או מרק טחון שיש בו בשר. 

בוקר צריך להיות סביב שמונה תשע

צהריים אחת

ואז חמש שש ערב

עדי רסולי | דיאטנית קלינית | המתכוניה | המתכוניה – תזונת תינוקות וילדים | עדי רסולי

הוא פשוט מעולה.

זוכרת שגם סידר לי את הראש,  וגם נתן הרבה רעיונות.