קצת רקע, בן שנתיים וחצי, עולה לגן עירייה בספטמבר (הוא ממש מהקטנים), יש לו אחות גדולה בת 5.5 ואח קטן בן שנה. התחלנו גמילה לפני 3 שבועות (לא כי הוא הראה נכונות במיוחד, פשוט רציתי שיצבור בטחון עד הגן. הולך יחסית טוב, ב'ה. זה תהליך אבל אנחנו עכשיו כן בדרך נכונה). מדבר מותאם לגילו( לא מושלם , אבל כשהוא רוצה להסביר את עצמו ממש אפשר להבין אותו כבר). במקביל או אולי בעקבות הגמילה הוא תפס קפיצת 'רוצה להיות עצמאי', לעיתים מצליח יותר לעיתים פחות.
בתקופה האחרונה (לדעתי התעצם מאז תחילת הגמילה) יש לו המון התקפי זעם של פשוט צרחות צרחות צרחות בעוצמות פסיכיות בגלל כל דבר קטן או גדול שאנחנו מגבילים אותו. אנחנו מאד משתדלים לאפשר את מה שאפשר אבל כשצריך לעצור, אז הוא פשוט מתוסכל וכועס וזה בא לידי ביטוי בצרחות פיסכיות ומתישות. אני מבינה את הרגשות, מבינה שזאת הדרך שלו להביע אותם, אבל ממש קשה לי להתמודד עם הצרחות האלו. מילא כשכולם פה ערים ואנחנו בבית אז אני פשוט נותנת לו לצרוח (כשיש לו כוחות אני גם מנסה לתמלל לו שאני מבינה את הרגשות וכו', אבל מרוב שאני מותשת מהסיטואציות האלו יותר קשה לי בתמלול עכשיו). ומילא כשאנחנו הולכים ברחוב/בבניין (כבר שכנה פתחה את הדלת לראות למה הוא צורח במסדרון...), זה קשה אבל אני מצליחה יחסית לנהל את זה. הכי קשה לי זה כשהוא בוכה ויש פה ישנים והוא מעיר אותם. בעיקר זה בבכיות לפני השינה או באמצע הלילה (וזאת סוגיה בפני עצמה למה הוא עדיין מתעורר פעם-פעמיים כל לילה), אבל אם הוא לא מקבל את מבוקשו(שזה בעיקר שאני אבוא אליו ולא אבא, ואני כבר מותשת וגמורה) - הוא צורח צורח צורח ומעיר את כולם.
2 דוגמאות מהבוקר
5:30 הוא קם. קרא לי, באתי. ביקש לצאת לסלון.... הבהרתי לו שלילה, ולא קמים והוא התעקש. החלטתי לקחת אותו לספה שימשיך לנח שם. אבל יש בסלון קצת אור ורציתי לצאת לשם לכבות את האור ולהביא אותו אחכ. אבל הוא, צורח. צורח. החלטתי להוציא בכל זאת כדי שלא יעיר את כולם (כבר העיר את הגדולה בשלב זה). הגענו לספה, ואז כיבתי את האור, והוא-צרחותתתתתתתתתת. אמאלה אוף זה היה ממש קשה. הדלקתי חזרה, צרחות. בעלי התעורר. הדליק לו עוד אור קטן והוא השתתק ונראה לי שנרדם. אבל כולנו כבר היינו מותשים מאד אחרי הסיטואציה הזאת.
7:00 אנחנו מתארגנים לגן, מכינה להם פיתות לדרך , הוא רצה עם ממרח תמרים, ביקש למרוח לעצמו לבד. סבבה, איפשרתי. באופן מפתיע הוא עשה את זה ממש יפה. ואז ישב ללקק את הסכין עם הממרח. סבבה, נתתי לו, ואז התחיל לחפור עם הסכין בקופסה ולקחת עוד וללקק, פה שמתי גבול. והוא- צרחותתתתתתתתתתת. וזהו, הלך, אין עם מי לדבר. צורח צורח צורח. לא יודעת איך בסוף יצאנו מהבית (כשהוא על הידיים שלי, לא מסכים לרדת, כשיש לי עוד תינוק להרים...)
בקיצור, הבנתן. הותשתי....
יצא לי ארוך, גם פרקתי וגם ממש נשמח לרעיונות ומחשבות.
תודה רבה רבה
