פורום חסידות ברסלב (עמוד 7)

דבר שני רבינו מדבר בתורה רפ"ב שחייבים לדון גם את עצמו לכף זכות ורבי נתן אומר שגם כשעושים משפט לעצמו צריך להטות כלפי חסד.רבי ישראל דוב אודסר אמר שלמד מרבו רבי ישראל קרדונר שבתחילת ההתבודדות מתחילים קודם בהודאה לה' שברוך ה התקרבנו לרבינו ועל כול הטובות שה' עושה ואז לעבור למה שעובר על הבן ולבקש מה' שהוא בעצמו יקרב אותנו כמו שמובא בתחילת ספר השתפכות הנפש שהאדם שרחוק ועובר עליו צריך לבקש מה' תקרב אותי אתה אליך תן לנו אתה לב תעזור לנו בבקשה ולא להתייאש כי רבינו בתורה ע"ב אומר שדוקא כול הגדול מחברו יצרו גדול ממנו ובכמה תורות מדבר שדווקא ההתרחקות תכלית ההתקרבותודווקא כשעובר על הבן אדם הוא צריך להתחזק להמשיך לצעוק ולקוות קיווי אחר קיווי עד ישקיף ה' וירא ממעל כך אומר רבי נתן.

 

אשרינו שזכינו שיש לנו כזה רבינו

אפשר הסבר על הקטע של ההתרחקות תכלית ההתקרבות

ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה מח - כְּשֶׁאָדָם נִכְנָס בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, אֲזַי מַּרְאִין לוֹ הִתְרַחֲקוּת

 

המילים של רבינו בעצמו הם ההסבר הנה התורה במלואה:

 

כְּשֶׁאָדָם נִכְנָס בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם
אֲזַי הַדֶּרֶך שֶׁמַּרְאִין לוֹ הִתְרַחֲקוּת
וְנִדְמֶה לוֹ שֶׁמַּרְחִיקִין אוֹתוֹ מִלְמַעְלָה
וְאֵין מַנִּיחִין אוֹתוֹ כְּלָל לִכָּנֵס לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם
וּבֶאֱמֶת כָּל הַהִתְרַחֲקוּת הוּא רַק כֻּלּוֹ הִתְקָרְבוּת
וְצָרִיך הִתְחַזְּקוּת גָּדוֹל מְאד מְאד לִבְלִי לִפּל בְּדַעְתּוֹ, חַס וְשָׁלוֹם
כְּשֶׁרוֹאֶה שֶׁעוֹבְרִים כַּמָּה וְכַמָּה יָמִים וְשָׁנִים
שֶׁהוּא מִתְיַגֵּעַ בִּיגִיעוֹת גְּדוֹלוֹת בִּשְׁבִיל עֲבוֹדוֹת הַשֵּׁם
וַעֲדַיִן הוּא רָחוֹק מְאד, וְלא הִתְחִיל כְּלָל לִכְנס לְשַׁעֲרֵי הַקְּדֻשָּׁה
כִּי רוֹאֶה עַצְמוֹ שֶׁהוּא מָלֵא עֲדַיִן עֲבִיּוּת וְגַשְׁמִיּוּת וְהִרְהוּרִים. וּבִלְבּוּלִים גְּדוֹלִים
וְכָל מַה שֶּׁהוּא רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם אֵיזֶה דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה
אֵין מַנִּיחִין אוֹתוֹ
וְנִדְמֶה לוֹ כְּאִלּוּ אֵין הַשֵּׁם יִתְבָּרַך מִסְתַּכֵּל עָלָיו כְּלָל
וְאֵין רוֹצֶה כְּלָל בַּעֲבוֹדָתוֹ
מֵחֲמַת שֶׁהוּא רוֹאֶה שֶׁהוּא צוֹעֵק בְּכָל פַּעַם
וּמִתְחַנֵּן וּמִתְנַפֵּל לְפָנָיו יִתְבָּרַך שֶׁיַּעְזְרֵהוּ בַּעֲבוֹדָתוֹ
וְאַף עַל פִּי כֵן עֲדַיִן הוּא רָחוֹק מְאד מְאד
עַל כֵּן נִדְמֶה לוֹ
כְּאִלּוּ אֵין הַשֵּׁם יִתְבָּרַך מִסְתַּכֵּל עָלָיו כְּלָל וְאֵין פּוֹנֶה אֵלָיו כְּלָל
כִּי הוּא יִתְבָּרַך אֵין רוֹצֶה בּוֹ כְּלָל
הֵן עַל כָּל אֵלֶּה וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה צָרִיך הִתְחַזְּקוּת גָּדוֹל
לְחַזֵּק עַצְמוֹ מְאד מְאד, וְלִבְלִי לְהִסְתַּכֵּל עַל כָּל זֶה כְּלָל
כִּי בֶּאֱמֶת כָּל הַהִתְרַחֲקוּת הוּא רַק כֻּלּוֹ הִתְקָרְבוּת כַּנַּ"ל
וְכָל הַנַּ"ל עָבַר עַל כָּל הַצַּדִּיקִים, כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ מִפִּיהֶם בְּפֵרוּשׁ
שֶׁנִּדְמֶה לָהֶם, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַך אֵין מִסְתַּכֵּל וּפוֹנֶה אֲלֵיהֶם כְּלָל
מֵחֲמַת שֶׁרָאוּ שֶׁזֶּה זְמַן רַב
שֶׁהֵם מְבַקְּשִׁים וִיגֵעִים וְעוֹשִׂים וְעוֹבְדִים עֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך
וַעֲדַיִן הֵם רְחוֹקִים מְאד מְאד
וְאִלּוּ לא הָיוּ מְחַזְּקִים עַצְמָן מְאד לִבְלִי לְהִסְתַּכֵּל עַל זֶה
הָיוּ נִשְׁאָרִים בִּמְקוֹמָם הָרִאשׁוֹן
וְלא הָיוּ זוֹכִים לְמַה שֶּׁזָּכוּ
וְהַכְּלָל אֲהוּבִי אָחִי
חֲזַק וֶאֱמַץ מְאד
וֶאֱחֹז עַצְמְך בְּכָל הַכּחוֹת לִשָּׁאֵר קַיָּם בַּעֲבוֹדָתֶך
וְאַל תָּחוּשׁ וְאַל תִּסְתַּכֵּל כְּלָל עַל. כָּל הַנַּ"ל אוֹ כַּיּוֹצֵא בָּזֶה
וְאִם אַתָּה רָחוֹק מְאד מְאד מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַך
וְנִדְמֶה לְך, שֶׁאַתָּה פּוֹגֵם בְּכָל שָׁעָה מַמָּשׁ נֶגְדּוֹ יִתְבָּרַך
עִם כָּל זֶה כְּנֶגֶד זֶה תֵּדַע
שֶׁאִישׁ כָּזֶה שֶׁהוּא מְגֻשָּׁם כָּל כָּך
כָּל תְּנוּעָה וּתְנוּעָה שֶׁהוּא מְנַתֵּק עַצְמוֹ מְעַט מְעַט מִן גַּשְׁמִיּוּתוֹ
וּפוֹנֶה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך הִיא גְּדוֹלָה וִיקָרָה מְאד מְאד
וַאֲפִילּוּ נְקֻדָּה קְטַנָּה מְאד, שֶׁהוּא נֶעְתָּק מִגַּשְׁמִיּוּתוֹ אֵלָיו יִתְבָּרַך
הוּא רָץ בָּזֶה כַּמָּה וְכַמָּה אֲלָפִים פַּרְסָאוֹת בְּעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים
כַּאֲשֶׁר תָּבִין הֵיטֵב
מִן הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל הַצַּדִּיק שֶׁהִתְגַּבֵּר עָלָיו מְאד הָעַצְבוּת וְכוּ', כַּמּוּבָא אֶצְלֵנוּ
[בשיחות שבסוף הספר סיפורי מעשיות]
וְעַל זֶה יִשְׂמַח מְאד וִיחַזֵּק עַצְמוֹ בְּשִׂמְחָה תָּמִיד
כִּי עַצְבוּת מַזִּיק מְאד מְאד
וְדַע, שֶׁתֵּכֶף כְּשֶׁאָדָם רוֹצֶה לִכָּנֵס בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַך
אֲזַי תֵּכֶף הִיא עֲבֵרָה גְּדוֹלָה כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ עַצְבוּת, חַס וְשָׁלוֹם
כִּי 'עַצְבוּת הִיא סִטְרָא אָחָרָא
וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך שׂוֹנֵא אוֹתָהּ'
וְצָרִיך לִהְיוֹת עַקְשָׁן גָּדוֹל בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם
לִבְלִי לְהָנִיחַ אֶת מְקוֹמוֹ
דְּהַיְנוּ מְעַט מִקְצָת עֲבוֹדָתוֹ שֶׁהִתְחִיל
אַף אִם יַעֲבר עָלָיו מָה
וּזְכר דָּבָר זֶה הֵיטֵב
כִּי תִּצְטָרֵך לָזֶה מְאד, כְּשֶׁתַּתְחִיל קְצָת בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם
כִּי צָרִיך עַקְשָׁנוּת גָּדוֹל מְאד מְאד לִהְיוֹת חָזָק וְאַמִּיץ
לֶאֱחֹז עַצְמוֹ לַעֲמד עַל עָמְדוֹ
אַף אִם מַפִּילִין. אוֹתוֹ, חַס וְשָׁלוֹם, בְּכָל פַּעַם
כִּי לִפְעָמִים יֵשׁ שֶׁמַּפִּילִין אֶחָד מֵעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, כַּיָּדוּעַ
אַף עַל פִּי כֵן עָלָיו לַעֲשׂוֹת אֶת שֶׁלּוֹ
לַעֲשׂוֹת מַה שֶׁיּוּכַל בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם
וְאַל יָנִיחַ עַצְמוֹ לִפּל לְגַמְרֵי, חַס וְשָׁלוֹם
כִּי כָל אֵלּוּ הַנְּפִילוֹת וְהַיְרִידוֹת וְהַבִּלְבּוּלִים וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה
צְרִיכִים בְּהֶכְרֵחַ לַעֲבר בָּהֶם, קדֶם שֶׁנִּכְנָסִין בְּשַׁעֲרֵי הַקְּדֻשָּׁה
וְגַם הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים עָבְרוּ בְּכָל זֶה
וְדַע, שֶׁיֵּשׁ אֶחָד שֶׁכְּבָר הוּא אֵצֶל הַפֶּתַח שֶׁל הַקְּדֻשָּׁה
וְהוּא חוֹזֵר לַאֲחוֹרָיו מֵחֲמַת הַבִּלְבּוּלִים הַנַּ"ל
אוֹ שֶׁאֲזַי כְּשֶׁהוּא סָמוּך אֵצֶל הַפֶּתַח
אָז מִתְגַּבֵּר עָלָיו הַסִּטְרָא אָחֳרָא וְהַבַּעַל דָּבָר מְאד מְאד, רַחֲמָנָא לִצְלָן
בְּהִתְגַּבְּרוּת גָּדוֹל וְנוֹרָא מְאד מְאד, רַחֲמָנָא לִצְלָן
וְאֵין מַנִּיחִין אוֹתוֹ לִכָּנֵס לְתוֹך הַפֶּתַח
וּמַחֲמַת זֶה הוּא חוֹזֵר לְאָחוֹר, חַס וְשָׁלוֹם
כִּי כֵן דֶּרֶך הַבַּעַל דָּבָר וְהַסִּטְרָא אָחֳרָא
כְּשֶׁרוֹאֶה שֶׁהָאָדָם סָמוּך סָמוּך מַמָּשׁ לְשַׁעֲרֵי הַקְּדֻשָּׁה, וְכִמְעַט שֶׁיִּכְנס
אֲזַי הוּא מִתְפַּשֵּׁט עָלָיו בְּהִתְגַּבְּרוּת גָּדוֹל מְאד מְאד, רַחֲמָנָא לִצְלָן
וְשָׁמַעְנוּ מִצַּדִּיק אֲמִתִּי שֶׁאָמַר
שֶׁאִלּוּ הָיָה אוֹמֵר לוֹ אֶחָד, יִהְיֶה מִי שֶׁיִּהְיֶה
בְּעֵת שֶׁעָסַק בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם בִּתְחִלָּתוֹ.
אָחִי, חֲזַק וֶאֱחֹז עַצְמְך
הָיִיתִי רָץ וּמִזְדָּרֵז מְאד בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַך
כִּי גַּם עָלָיו עָבַר כָּל הַנַּ"ל
וְלא הָיָה שׁוֹמֵעַ שׁוּם הִתְחַזְּקוּת מִשּׁוּם אָדָם
עַל כֵּן. מִי שֶׁרוֹצֶה לִכְנס בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִזְכּר זאת הֵיטֵב
וְחַזֵּק עַצְמְך מְאד
וַעֲשֵׂה מַה שֶּׁתּוּכַל בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם
וּבִרְבוֹת הַיָּמִים וְהַשָּׁנִים
תִּכְנס לָבֶטַח בְּעֶזְרָתוֹ יִתְבָּרַך לְתוֹך שַׁעֲרֵי הַקְּדֻשָּׁה
כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַך מָלֵא רַחֲמִים וְרוֹצֶה בַּעֲבוֹדָתְך מְאד
וְדַע, שֶׁכָּל הַתְּנוּעוֹת וְהַהַעְתָּקוֹת
שֶׁאַתָּה נִתָּק וְנֶעְתָּק בְּכָל פַּעַם אֵיזֶה מְעַט מִן גַּשְׁמִיּוּת לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַך
כֻּלָּם מִתְקַבְּצִים וּמִתְחַבְּרִים וּמִתְקַשְּׁרִים וּבָאִים לְעֶזְרָתְך בְּעֵת הַצּרֶך
דְּהַיְנוּ כְּשֶׁיֵּשׁ חַס וְשָׁלוֹם, אֵיזֶה דּחַק וְעֵת צָרָה, חַס וְשָׁלוֹם
וְדַע, שֶׁהָאָדָם צָרִיך לַעֲבר עַל גֶּשֶׁר צַר מְאד מְאד
וְהַכְּלָל וְהָעִקָּר שֶׁלּא יִתְפַּחֵד כְּלָל
וְדַע, שֶׁיֵּשׁ אִילָן, שֶׁגְּדֵלִים עָלָיו עָלִים
שֶׁכָּל עָלֶה צָרִיך לִהְיוֹת גָּדֵל מֵאָה שָׁנִים
וְהוּא נִמְצָא בַּפַּרְדֵּסִים שֶׁל הַשָּׂרִים
וְקוֹרִין אוֹתוֹ בִּלְשׁוֹנָם מֵאָה שָׁנִים
וּמִסְּתָּמָא כְּשֶׁגָּדֵל מֵאָה שָׁנִים, בְּוַדַּאי עוֹבֵר עָלָיו מַה שֶּׁעוֹבֵר
וְאַחַר כָּך בְּסוֹף הַמֵּאָה שָׁנִים
הוּא יוֹרֶה בְּקוֹל גָּדוֹל כְּמוֹ קְנֵי שְׂרֵפָה, שֶׁקּוֹרִין אוֹרְמַאטְיֶע [תותח]
וְהָבֵן הַנִּמְשָׁל הֵיטֵב.
וְרָאוּי לֵילֵך עִם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר בַּמַּאֲמָר אֲזַמְּרָה לֵאלקַי בְּעוֹדִי
[בְּלִקּוּטֵי הָרִאשׁוֹן בְּסִימָן רפ"ב]
דְּהַיְנוּ לְבַקֵּשׁ וּלְחַפֵּשׂ לִמְצא בְּעַצְמוֹ אֵיזֶה זְכוּת וְאֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה
וּבָזֶה הַמְּעַט טוֹב שֶׁמּוֹצֵא בְּעַצְמוֹ, יִשְׂמַח וִיחַזֵּק עַצְמוֹ
וְאַל יַנִּיחַ אֶת מְקוֹמוֹ, אַף אִם נָפַל לְמַה שֶּׁנָּפַל, רַחֲמָנָא לִצְלָן
אַף עַל. פִּי כֵן יְחַזֵּק עַצְמוֹ בִּמְעַט דִּמְעַט טוֹב שֶׁמּוֹצֵא בְּעַצְמוֹ עֲדַיִן
עַד אֲשֶׁר יִזְכֶּה לָשׁוּב עַל יְדֵי זֶה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך
וְכָל הַזְּדוֹנוֹת יִהְיוּ נַעֲשִׂין זְכֻיּוֹת
וּמֶה עָשָׂה הַבַּעַל שֵׁם טוֹב, זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה, עַל הַיָּם
כְּשֶׁהֱסִיתוֹ הַבַּעַל דָּבָר וְכוּ'
וּמִזֶּה תָּבִין, עַד הֵיכָן אַתָּה צָרִיך לְהִתְחַזֵּק וְלִבְלִי לְיָאֵשׁ עַצְמְך, חַס וְשָׁלוֹם
אַף אִם יִהְיֶה מַה שֶּׁיִּהְיֶה
וְהָעִקָּר לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד
וִישַׂמַּח עַצְמוֹ בְּכָל מַה שֶּׁיּוּכַל
וַאֲפִילּוּ עַל יְדֵי מִלֵּי דִּשְׁטוּתָא
לַעֲשׂוֹת עַצְמוֹ כְּשׁוֹטֶה
וְלַעֲשׂוֹת עִנְיְנֵי שְׁטוּת וּצְחוֹק אוֹ קְפִיצוֹת וְרִקּוּדִים
כְּדֵי לָבוֹא לְשִׂמְחָה
שֶׁהוּא דָּבָר גָּדוֹל מְאד

כי צריך לחפש אחר הרוח של הצדיק שגנוזה בספריו ואנשיו האמיתיים פעם שאלו את רבי ישראל בער אודסר איך להתקרב לרבינו הוא ענה להם ללמוד ספריו ולקיימם ולעיון תורה ח' תנינא בליקוטי מוהרן והלכות שלוחין הלכה ה בליקוטי הלכות: כִּי אֲפִלּוּ מִי שֶׁזּוֹכֶה לִמְצֹא לְעַצְמוֹ רַבִּי אוֹ חָבֵר אֲמִתִּי שֶׁקִּבֵּל מִצַּדִּיקֵי אֱמֶת דִּבְרֵי אֱמֶת הַמּוֹעִילִים לְנַפְשׁוֹ בֶּאֱמֶת, אַף עַל פִּי כֵן עֲדַיִן צָרִיךְ לְחַפֵּשֹ הַרְבֵּה בְּכָל יוֹם, כִּי אֲפִלּוּ אִם הָיוּ כְּבָר מַעֲשָֹיו מְתֻקָּנִים כָּרָאוּי צָרִיךְ גַּם כֵּן לְחַפֵּשֹ עוֹד וְעוֹד, כִּי יָדוּעַ שֶׁאֵין הָאָדָם עוֹמֵד וְכוּ'. וּכְתִיב, "לְכָל תִּכְלָה רָאִיתִי קֵץ רְחָבָה מִצְוָתְךָ מְאֹד". מִכָּל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁרֹב וְרֹב מַעֲשֵֹיהֶם אֵינָם עוֹלִים יָפֶה, בִּפְרָט בָּעִתִּים הַלָּלוּ כַּאֲשֶׁר יוֹדֵעַ כָּל אֶחָד בְּנַפְשׁוֹ, עַל כֵּן צְרִיכִין תָּמִיד לְחַפֵּשֹ וּלְבַקֵּשׁ הַרְבֵּה אַחֲרֵי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּחִינַת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ הַנַּ"ל, כִּי בְּוַדַּאי אֵין הַחִפּוּשֹ וְהַבַּקָּשָׁה אַחֲרֵי גּוּף הַגַּשְׁמִי שֶׁל הַצַּדִּיק כִּי אִם אַחֲרֵי רוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁלּוֹ שֶׁעַל יְדֵי זֶה עִקַּר בֵּרוּר הַמְדַמֶּה, שֶׁזֶּה תִּקּוּנוֹ, וְזֶה צְרִיכִין לְחַפֵּשֹ וּלְבַקֵּשׁ תָּמִיד, כִּי מִמַּה נַּפְשָׁךְ אִם לֹא מְצָאוֹ עֲדַיִן כְּלָל בְּוַדַּאי הוּא צָרִיךְ לֵילֵךְ עַל יָדָיו וְעַל רַגְלָיו לְבַקְּשׁוֹ וּלְחַפְּשֹוֹ בְּכָל כֹּחוֹ בְּכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מִקָּצֶה וְעַד קָצֶה כָּל יָמָיו אֲשֶׁר הוּא חַי עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה אוּלַי יוּכַל לִמְצֹא חַיֵּי נַפְשׁוֹ לָנֶצַח, עַל כָּל פָּנִים יוֹם אֶחָד אוֹ שָׁעָה אַחַת לִפְנֵי מוֹתוֹ. וְאִם כְּבָר נִדְמֶה לוֹ שֶׁמָּצָא אֶת הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, בְּוַדַּאי זֶה צָרִיךְ לְבַקֵּשׁ וּלְחַפֵּשֹ עוֹד יוֹתֵר וְיוֹתֵר, כִּי יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁהוּא יוֹשֵׁב אֵצֶל הַצַּדִּיק וַעֲדַיִן אוֹרוֹ חָשׁוּךְ אֶצְלוֹ וְאֵינוֹ מַרְגִּישׁ נְעִימוּת אֲמִתַּת עֲצוֹתָיו הַקְּדוֹשִׁים וְכוּ', וּמֵחֲמַת זֶה הוּא רָחוֹק עֲדַיִן מִתִּקּוּנוֹ. וּכְמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בְּהַתּוֹרָה וַיְהִי הֵם מְרִיקִים בְּסִימָן י"ז מִזֶּה, עַיֵּן שָׁם. כִּי עִקַּר הַחִפּוּשֹ הוּא אַחַר הָרוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁל הַצַּדִּיק כַּנַּ"ל. וְלָזֶה צְרִיכִין יְגִיעָה גְּדוֹלָה וְחִפּוּשֹ הַרְבֵּה עַד שֶׁיִּמְצָא. וְאִם יְחַפֵּשֹ בֶּאֱמֶת בְּוַדַּאי יִמְצָא, כִּי אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּא בִּטְרוּנְיָא עִם בְּרִיּוֹתָיו וְיָגַעְתִּי וּמָצָאתִי תַּאֲמִין וְכוּ', כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה:

אז.

לא קשור לעובדה שהוא פסיכופט, פושע וסוטה.

 

אז זה שהתחזקת מארוש זה לא אומר שלא מדובר באותו הסיפור.

 

אבל ברצינות, ארוש חייב לתמוך בברלנד. אם הוא לא יתמוך, הוא יאבד את כל המעמד שלו ואת המוסדות שלו תוך כמה שעות וסביר להניח שהוא גם יאלץ לעזוב את ביתו להימלט מחשש לחייו.

 

אנשי "שובו בנים" שולטים שם בכל.

כי ראיתי במקומות אחרים שהוא מתנער ממנו לגמרי... יאאאלה שנזכה למשיח ברחמים!!!!! ה ירחם

תתחזקי מדברי התורה, 

ולא מהאדם עצמו שמעביר אותם שאת לא יודעת באיזה דרגה הוא וכמה הוא יחזיק מעמד.

אבל למה לנו להתחזק מאנשים שמתבטלים למתחזים לצדיק יסוד עולם(וכמו שכותב רבי יצחק ברייטער שאל לו לשום אדם לנסות להיות הצדיק) בואו ונתקרב לרבינו ואנשיו האמיתיים לא השקרנים אמר רבינו גם אצלי יהיו מפורסמים של שקר צריך לפקוח עניים היטב ולהיזהר מאנשים שלוקחים את הבחירה לאנשים וחושבים שרק הם יודעים מי זה רבינו.

אנו צריכים רק ללמוד ספרי רבינו ואנשיו האמיתיים ולהתחזק מעצותיו

אבל את צריכה לזכור שהרב ארוש עצמו הוא בסדר. ככל הידוע לנו, בע''ה.
את יכולה לקבל ממנו דברי תורה.

עם הרב אליהו גודלבסקי על זה ואמר שצריך להתרחק משם כמו מאש

מי שבאת רוצה לדעת את דעת רבינו האמיתית שיקרא את כל זה:

הספר על כסאו לא ישב זר על יסודות חסידות ברסלב להורדה וצפיה ישירה | ברסלב אמת

מה זה ''משם''

חבל שהדורות הבאים באמת לא ידעו כלום

יש בהרחבה בספר כוכבי אור וימי מוהרנ"ת 

ושאותו תיעוב שחש כלפי ברדיצ'ב וחסידיה היה הסיבה העיקרית שחיפש אדמו"ר אחר ולכן עזב את חצרו של רבי לוי יצחק.

 

וכל אלו אכן מפורטים בהרחבה באבנ"יה ברזל, כיוון שהיוו את הסיבה העיקרית להתקרבותו של רבי נתן לברסלב.

כתוב שם שהוא ראה את הרב מברדישטוב בדרגות גבוהות אבל הוא אמר איך אני מגיע לזה והוא חיפש משהו שידריך אותו איך הוא יהיה צדיק ואז הוא התקרב לרבינו

ואפשר להעזר בו

הראשון שהועף משובו בנים

 

גר היום במעלות

דיבר על עניין ההתבודדות לדבר עם ה' כול יום זה הדבר הכי טוב ופותר את הדברים הכי טוב(מכיר טוב nlp יש לי קרובים שלמדו את זה)

 

אשרינו לגמרי שנזכה לשאול כול דבר את ה' מה כדאי לנו ומה להרחיק מאיתנו

ואיך זה סותר את העצות אחי?

אדם מתבודד כל יום הוא גם עובד גם לומד תורה לא הבנתי את ההקשר?

בס"ד

 

יש כמה חוזרים בתשובה שמוכרים את הטכניקה ולכן הם מנסים למכור אותה בתור משהו "בקדושה"

 

אבל אפשר ללמוד כמו שאפשר ללמוד כל דבר, פסיכולוגיה, פילוסופיה, תיקון אופניים ורפואת שיניים

 

גם NLP מותר ללמוד

 

ואני יודעת טוב מאוד מה זה, עשיתי את זה בהודו כמה פעמים, אצל מומחים אמיתיים לא חוזרים בתשובה

למה לא טוב להמציא דברים חדשים? יש לכם סברא בעניין? - חסידות ברסלב
דובר על כך באריכות (יתרה) לא מזמן...

לא בדיוק עונה.. ואם כן אז על חלק. עכשיו השאלה זה גם על הפרנסה בכללי ? רבינו רוצה שנהיה עניים ? רוצה שיהיה לנו עבודה? 

עכשיו לפי מה שמובא בפשטות יוצא שלפי רבינו אז אסור לגור בבית עם חשמל .. לסוע ברכב.. וכו וכו שזה ודאי שלא אז אם כן מה הכוונה המדוייקת?

רבינו לא נגד שיהיה לאדם מקצוע מכובד וידע לצורך כך. וכמובן שצריך חשמל ורכב והכל..

(לגבי הדיון בקישור, לא נראה לי שתצליח להוציא מסקנה.. הוא מאד ארוך.)

 

השאלה היא, האם באקדמיה לומדים רק מקצוע או שדנים בדברים שנוגעים בדברים שנגד התורה?

מה אתה רוצה?
מה מענין אותך?
מה חשוב לך?
ר' נחמן דיבר על מידת האמת. אדם צריך להיות במקום האמיתי שלו.
אי אפשר לקחת פסקה אחת של ר' נחמן וללכת רק איתה ולהשליך רק אותה על כל החיים. ר' נחמן דיבר ולימד על הרבה צדדים בנפש, ו בעולם.
היום, בכוונה לא ללכת ללמוד מקצוע כדי להיות עני זה לא שום דבר חוץ מטפשות.

גם התם במעשה למד סנדלרות. זה לא אומר שאתה צריך להיות סנדלר. אבל גם אל תהיה כמו החכם, שהתכלית שלו היא החקירה והחכמה.
טוב ללמוד חכמה, אם היא משרתת אותך לצורך עבודת ה', פרנסה וכד'. לא טוב שאתה תשרת את החכמה.
לענ''ד צריך שתהיה אמיתי עם עצמך- תדע מה תחום הענין, מה היכולות, מה הסיכוי להתפרנס מהמקצוע, ותלמד וזהו, בפשטות.

 יש דיבורים ארוכים וחריפים נגד חוכמות  הגוייים (השכלה וכו )  זה בעניין השכלה אקדמאית שבוודאות אסורה באיסור חמור 

 אבל עיסוק בפרנסה דווקא רבינו מדבר על משא ומתן באמונה "תורה עם דרך ארץ" 

 

 

את העניין הזה אני מנסה להבין לעומק. כי יש מקצועות שאני בטוח שאין בהם שום חקירות וכפירות .

ולגבי החכמות בסוף כל פיפס זה חכמה גם החשמל זה חכמה ? אתה משתמש בדוד בבית ? רכב זה חכמה שהגויים המציאו אתה נוסע ברכב? המחשב שאתה מדבר פה זה חכמה של גויים אז איך זה מתיישב?

בין להשתמש בה שכבר הומצא כמו חשמל רכב וכדו' לבין לעסוק בלימוד החכמה ולהמציא דברים חדשים.
להבנתי ר נחמן ממליץ על מקצוע שאין בו חכמה למשל עבודות כפיים ולא הייטק
אבל שוב כבר דנתי בזה הרבה עם מבקש אמונה וכל אחד ישאל את רבותיו

אני לא מדבר על אדם שמחפש להמציא המצאות אלא על אדם שמחפש לעבוד והשאלה זה במה יהיה מותר לו לעבוד לפי רבינו ? (וחוץ מעבודת כפיים) והאם יהיה מותר לו ללמוד לצורך זה ? 

שניתן להבין שמה שכתב ר' נחמן נגד זה רק כשהמטרה היא החכמה
וניתן להבין שעפכ אדם עלול להידרדר מהעיסוק בחכמה כמו שקרה לחכם... ולהתחיל לאהוב את החכמה ואז מאמצעי זה הופך למטרה עד שכופר בהכל.

ללמוד תכנות או אחד מהמקצועות שיאפשרו לעבוד ההייטק ולפרנס בכבוד זה חכמות הגויים?
ללמוד הנדסאות בכל מיני תחומים זה חכמות הגויים?
לא מדובר על מקצועות בתחום הרוח שנכנסים איתם לכל מיני מקומות של תפיסות עולם זרות.

אז מה בדיוק מותר ללמוד באקדמיה ומה לא מישהו יודע לומר? ההנדסה ומטמטיקה וכו לא נכנס לגדר 7 החכמות מהם רבינו אמר להתרחק? והאם עצם הלימוד במוסד אקדמאי לא סותר את מה שרבינו אמר להתרחק מחכמות ומתרבויות גויים למיניהם ?

זה סתם חוסר הבנה של טקסט פשוט.

אני אישית לא הייתי באקדמיה ואני לא יודע מה בדיוק מלמדים שם...

בגדול ללמוד מקצוע זה וודאי בסדר גמור. 

הרבה מקצועות לומדים אותם במכללות או קורסים וכאלה..

לא נראה לי שמקום הלימודים או הכותרת משנים, אלא תוכן הלימודים.
גם אם תלמד הנדסאות כלשהי במכללה, זה לא כמו ללכת ללמוד פילוסופיה של העת העתיקה. זה הבדל עצום

זה ספר שהודפס הרבה מאוד שנים אחרי מותו

העניין הוא שצריך להתפרנס כדי לעבוד את השם כי העניות מעבירה על דעת קונו כך כתוב בשולחן ערוך . 

עכשיו מה שחשוב זה דעת רבינו בעניין ואני רוצה להבין את הדברים ביותר דיוק ולא בכלליות כמו שמדברים פה.

לשרת את החכמה זה ודאי שלא כי אם היה אפשר גם היינו שורפים את כל החכמות של כל הגויים אבל זה לא המציאות .

עכשיו לגבי הפשטות יש דבר כזה זריקת השכל דסטרא אחרא וזה מה שאני לא רוצה לעשות לכן מברר באמת מה מותר ללמוד איפה מותר ללמוד ונניח שטוב ללמוד בשביל לרכוש מקצוע להתפרנס ממנו אז איזה מקצוע מה לא סותר את החקירות והכפירות שבהם בוודאי רבינו נלחם בכל כוחו ?

20191206122301.pdf עיין הלכות גבית חוב מיתומים ג (חלק ז)  

עדיף שלא ללמוד את ברסלב מחוזרים בתשובה כי זה רק מזיק

תורת ברסלב בעיקרה היא עניין פנימי.

 

כיוון שבתקופתו של רבינו , ברוסיה ממילא לא ניתן היה ליהודים ללמוד לימודים אקדמיים ומי שלמד בכל זאת היו מעטים מאוד שקיבלו רישיון מיוחד.

ליקוטי הלכות מלא בהתנגדות להשכלה וגם רבי נחמן עצמו מדבר נגד החכמות נגד החקירות ונגד הכפירות שלהבנתי זה 3 דברים שונים 

יש הבדל עצום ואדיר בין "ליקוטי הלכות" שזה ספר שנכתב עשרות שנים אחרי מותו של רבי נחמן, לבין מה שרבי נחמן חשב בעצמו.

 

מה שרבי נחמן אמר זה שאדם צריך לוודא שהוא נמצא במקצועו שבו הוא מרוויח הכי הרבה, כי אחרת מדובר בביטול תורה.

 

זאת דוגמא אופיינית לדעתו של רבי נחמן שהיא תמיד ברורה ותמיד הגיונית.

 

יתר הקישקושים על כפירות וחוכמות זה דברים שהמציאו הרבה שנים אחריו.

 

הנושא נבדק, ובשום מקום לא נמצא שרבי נחמן התנגד ללימוד נהחוכמות החיצוניות בעצמן.

הוא כן דיבר פעם אחת נגד אנשים שחיברו ספרי חקירה בעניין, אבל מדובר בספרים מסויימים , נדמה לי של רבי סעדיה גאון, הרמב"ם ועוד אחד. לא זוכר מי.

חוץ מכל הקשקוש הזה שר' נחמן לא דיבר על חכמות...

ר' נחמן סמך ידיו על ר' נתן,

וחלק מליקוטי הלכות נכתב עוד בחייו של ר' נחמן וכשהוא מזכיר אותו הוא כותב "נרו יאיר" 

 

לצערי זו לא פעם ראשונה שאתה כותב סתם דברים...

 

 

רובו יצא אחרי שרבי נתן נפטר.

 

סתם קישקושים של חוזרים בתשובה. 

כולם פה יודעים מי אתה

המבינים  הגדולים כיום בליקוטי מוהר"ן  הם או חוזרים בתשובה או מקורבים פרט ליעקב נתן אנשין ואולי עוד כמה

 

זה ההפך מהמציאות

זה נכתב שחור על גבי לבן עניין החקירות וכפירות בליקוטי מוהרן וחיי מוהרן שיחות הרן וכו..

ואסור להיות מלמד בתלמוד תורה.

 

לגבי מקצוע בכללי, מה שמשתלם יותר, יותר טוב.

בס"ד

 

 

 

יש הכל.

תודה רבה

ספרי ברסלב להורדה | ספרי ברסלב | ברסלב ספרים להורדה | אור הגנוז ברסלב