פורום תאומים (עמוד 26)

אם כי אצלי הם נולדו פגות אז בגיל המתוקן הן חודשיים פחות. אני נותנת להן 2 ארוחות מוצקים אחת של פירות עם קצת טחינה גולמית ואחת של ירקות בדיוק מתכננת להוסיף לזה עדשים. אבל מה שאני כן מקפידה זה אחרי כל ארוחה כזאת גם להניק עוד איזה 10 דק' רבע שעה וככה ני בטוחה שהם שבעות לאורך זמן קצת יותר מרווח. או אחרי הנקה (רק הנקה בלי מוצקים) נותנת גם תוספת של מטרנה. אני מרגישה אצלי שההנקה לשתיים גם מתחלקת בכמות וכנראה שזה לא מספיק ולכן אחרי כל הנקה נותנת תוספת של מטרנה וזה מחזיק ליותר שעות. 

אם יש לך מצב, תניקי אותם ביחד, זה חוסך זמן וגם תאחדי את הארוחות עם ההנקות כך שאת מתחילה עם ארוחה ומשלימה עם הנקה וזה מרגיע לך קצת את העניינים לדעתי.
חוץ מזה אפשר לתת להם לשחק קצת עד שמתחילים להתלונן ממש כדי לרווח את הארוחות, אולי ההנקות הצפופות זה מתוך הרגל וצריך רק להרגיל למשהו אחר..
לתפריט את יכולה להוסיף ביצים בכל מני מצבי צבירה, לחם מטוגן, קטניות מעוכות, עדשים עם בורגול ירקות וטחינה (הארוחה החביבה עלי), קציצות ולביבות מכל הבא ליד.. אני מחכה בקוצר רוח לשלב הטעימות (הצדיקה שלי בת שלושה וחצי חודשים) למרות שההנקה היא הנאה צרופה. היא יושבת איתנו בארוחות ונראה שהיא ממש בענין.
בכל מקרה עם עוד ארבעה ילדים (אם אני זוכרת נכון) ובין הזמנים זה אתגר גדול, חזקי ואמצי

א. שהם פשוט צמאים... ולכן גם אם אכלו טוב, הם צריכים לשתות, במיוחד בקיץ. ניסית לתת להם מים בין הארוחות? (לא יותר מידי, צריך להיזהר בה עם הקטנים).

ב. ההנקה זה ורך רגשי. זה הזמן שלהם איתם לבד, ולמה שהם יוותרו עליו? 😏

1. לתת להם ארוחת מוצקים מצלחת אחת ומכפית אחת - זה קצת חוסך.

2. לתת להם אוכל אצבעות - יותר קל להכין ומשאיר אותך פנויה.

3. לתגבר להם את בקבוקי המטרנה, שיחליפו את ההנקות...

למרות שאכלו מוצקים יפה לא הרגשתי שום ירידה בתדירות ההנקה.

 

עם הזמן התחלתי להרגיש שאם אנחנו מחוץ לבית או שיש הרבה עניין, פעילות, אטרקציות הם יכולים למשוך קצת יותר 

 

(באופן כללי אם ילד לא ינק שעתיים זה היה המון!)

 

ןככל שגדלים זה כן קצת משתפר. 

 

אני מעודדת את עצמי שהם לא יינקו עד הבר/בת מצווה ובינתיים כל טיפה זה בריאות וחיזוק למערכת החיסונית ואין לזה תחליף...

 

כן אני מותשת וכן אני כמעט לא מספיקה כלום בבית אבל מבחינתי ככה זה תאומים ומי שרוצה לעזור מוזמן...

טוב לדעת שאני לא לבד...
אני אענה לחלק מהשאלות,
הם כן מקבלים מים אחרי האוכל וכן אוכלים מאותה צלחת וכפית
10 הנקות זה חא כל היום כי הם יונקים 5 דק' בערך.
אולי בגלל זה מחזיק לשעתיים בלבד... אחה''צ בערך מ4 עד 10 הם חא יונקים, הם אוכלים מוצקים ובקבוק מטרנה ואולי באמת העניין שהגדולים יוצרים בבית מסיח את דעתם...אולי בחופש יעסיקו אותם ויצליחו לרווח...
בכל מקרה אני מתחילה להרהר על הפסקה של ההנקה ומעבר למטרנה...
הצלחה ובריאות לכולן!
שוב תודה!

למה ציפית שיהיה קל יותר עכשיו?...

הרי הם עדיין תינוקות קטנים, שאוכלים כל שלוש שעות ודורשים ידיים הרבה...

אמנם את כבר לא בתקופת משכב הלידה, אז לכאורה מבחינת הבריאות שלך את אמורה להיות מאוששת יותר - אבל זה עדיין סמוך למדי ללידה, ועם תאומים הרי קשה יותר להתאושש...

תמשיכי להיעזר בכל מי שאפשר, ולהתאזר בסבלנות - מניחה שבסביבות גיל חצי שנה-שמונה חודשים, שהם כבר יאכלו פחות וגם קצת ידעו להעסיק את עצמם, תהיה לך הקלה די משמעותית. (ואח"כ יגיע השלב שבו הם יזחלו ואז ילכו ויסתובבו בכל מקום, וזה יהיה קושי מסוג אחר - אבל עוד חזון למועד... וזה בא בשילוב המתיקות הגדולה של הגיל הזה כפול שניים - כך שזה גם כיף... )

נסי להיעזר בכל דרך, אפילו בנערה שתבוא לקפל כביסה ולשטוף כלים. כל עזרה הכי קטנה מבורכת.

הרגשתי שהנשימה המוקה שלקחתי כבר לא מספיקה כי אני צריכה אוויר ליותר מידי זמן.

 

בגיל תשעה חודשים קצת חזרתי לנשום.

 

זה קצת מייאש בגיל חודשיים כי זה עוד הרבה זמן, אבל לי זה בכל זאת עזר לשמוע את זה.

כי לא אני בעייתית, אלא זו המציאות, ואוביקטיבית זה קשה ואינטנסיבי כמעט מעבר ליכולת.

 

זה גם עזר לי להיות בסדר עם זה שאני לא משחררת את בעלי עדיין, אלא אם אני ממש ממש חייבת, וזה גם עזר לו להבין שהתקופה שצריך אותו בבית באינטסיביות אחרי הלידה היא ארוכה בהרבה מהתקופה אחרי לידה של ילד אחד.

 

בעיני צריך להתייחס לשמונת החודשים הראשונים פחות או יותר כמו שמתייחסים בד"כ לחודש הראשון אחרי הלידה, מבחינת כמויות העזרה שאת מרשה לעצמך לקחת.

 

בהצלחה רבה רבה!

 

מקווה שזה עזר לך לקרוא את זה...

 

 

ואני חייבת עזרה ואפילו לא יודעת איפה למצוא עזרה

 

ציפיתי שיהיה יותר קל אבל דווקא קודם הם היו ישנים יותר ועכשיו הם יותר פעילים ועוד צריכים פיזיותרפיה ובוכים המון, אם זה עצירות או גזים או כדי שיחזיקו אותם או כי משעמם להם

לאחד מהם כנראה גירדה היום האוזן והוא בכה במשך שעות ולא הבנו למה, אחרי שניקיתי לו את האוזן הוא נרגע

 

ואני לא מסוגלת להיות שם מספיק בשביל כל אחד אפילו שבעלי משתתף באופן מלא כרגע בטיפול בהם, מעט הזמן הפנוי שיש זה טלפונים כדי לקבוע תורים ולסדר דברים או כדי לאכול ולנוח קצת או להכין להם בקבוקים ואני אפילו לא מניקה- לא יודעת איך נשים שמניקות מצליחות להסתדר, ולסדר קצת את הבית

ואני לא יודעת איך אני חוזרת לעבוד עוד חודשיים או מה אעשה כשבעלי יחזור לעבוד

 

אני זוכרת שגם אני אמרתי לכולם בגיל חודשיים שזה נהיה יותר קשה. גם אצלי עד אז הם ישנו מלא ואני ישנתי איתם כל הבקרים. בגיל חודשיים הם כבר היו יותר עירניים ורצו שמישהו יתייחס אליהם כל הזמן.

דווקא אימהות אחרות לתאומים שילדו בערך יחד איתי לא הסכימו איתי, אבל ככה זה היה לי, ואני ממש זוכרת את התסכול.

 

הייתי אומרת להם: 'מצטערת, מתוקים, לא אני בחרתי בשבילכם להיוולד תאומים."

והייתי אומרת לעצמי שה' בחר להם את זה ואני עושה מה שביכולתי וכנראה זה המסלול שהם צריכים לעבור. (כבר שכחתי את זה שהייתי אומרת להם ככה. היום הם כאלה מתוקים איך שהם משחקים ביחד שאני חושבת שזה רק מתנה ולא להפך, אבל אז ממש הצטערתי בשבילם).

 

ולגבי החזרה לעבודה, בעיני זה דווקא קצת קצת חזרה לשפיות, כי יש את הזמן שיש מישהו אחר שמטפל בהם ואת עושה דברים של אנשים גדולים ויש סביבך אנשים לדבר איתם, והראש עסוק גם במשהו אחר שהוא לא שניים פיצים, מתוקים ככל שיהיו.

(אלא אם כן העבודה שלך ממש אינטסיבית וגולשת גם לזמן הבית, ואז אולי צריך לחשוב להוריד קצת בעומס.)

 

אגב, גם אני לא הנקתי (אם כי שאבתי קצת), והם קיבלו ביקר מטרנה, ולא הבנתי איך נשים עוד מניקות בנוסף להכל.

 

בקיצור - העם איתך! חיזקי ואמצי! אוהבים אותך!

 

ואת תמיד מוזמנת לפרוק פה!

 

עוד דבר, עוד הקלה שיש בגיל חצי שנה בערך או קצת יותר היא שהם מחזיקים לבד את הבקבוק...

 

הצלחה רבה! 

עברו חצי שנה מזמן וממש לא מחזיקים לבד..
מנסים כמובן אבל אחרי שניה נופל להם אז אני מראש לא נותנת.. אין לי סבלנות ומעדיפה ככה. לעודד אחיזה אני אדאג לא כשהם רעבים..

דבר ראשון- אם את צריכה עזרה, אז תשיגי אותה. תפני לאחות טיפת חלב, לארגון אם לאם, לשכנה.
אם את גרה במקום קהילתי אני בטוחה שישמחו לעזור לך. במיוחד עכשיו בחופש ויש המון בנות פנויות ומתלהבות מתאומים שיותר מישמחו לתת לך שעה שעתיים מנוחה או יציאה להתרעננות עם בעלך. וזה שאת לא מניקה רק מקל על העניין (וזו אחת הסיבות שאני מראש לא רציתי הנקה מלאה וגם מה שהנקתי הפסקתי לקראת 3 חודשים)

דבר שני לגבי הבקבוקים- כמה בקבוקים יש לכל אחד? שניים זה בסיס.. לקח לי זמן לקלוט שאנחנו משתגעים מלשטוף ולהכין כל הזמן, ואם נכין מראש 2 בקבוקים עם מים ורק צריך להוסיף מטרנה זה עושה הכל כ"כ פשוט.. מה שמוביל אותי לשאלה אם אתם מכינים עם מים חמים? בודקים שעה שהבקבוק בטמפ' נכונה? אז אני גיליתי שזה טעים להם מאד גם בטמפ' החדר. שימו קנקן מים רתוחים שיתקרר לטמפ' החדר ותמלאו ממנו את הבקבוקים. פעם ב6 שעות לשטוף 4 בקבוקים ולמלא בהם כבר מים. ואז כשתינוק בוכה כ"כ קל להכין לו... ואם אין לכם סטריליזטור זה גם דבר שיכול להקל על ההרתחות, ויש כאלו פשוטים ב60 ש"ח.

עוד דבר- הם אוכלים עליכם או עצמאי? עוד לא בגיל הפיצי הזה אבל כשעברנו לרק תמ"ל בעלי התחיל לתת להם שיאכלו עצמאי בטרמפולינה עם תמיכה של שמיכה והשגחה כמובן. בהתחלה התנגדתי.. היה נראה לי מאד לא אימהי.. אבל לאט לאט גיליתי כמה זה מפנה לי זמן ידיים ונותן לי נחת.. באמת שזה היה משמעותי.. והיום הם לא מוכנים שמישהו יתן להם. רק עצמאי והסבתות נעלבות שהן לא יכולות להאכיל (;

זה באמת מורכב תאומים, ועוד ראשונים לדעתי פי כמה.. אבל תראי שבעז"ה עוד כמה חודשים ירגע יותר, תכנסו למסלול מסויים ותהיו מנוסים יותר מעכשיו.. גיל חודשיים הוא קשה יותר לדעתי מארבעה חודשים, ודווקא לטובה בעיני שיכנסו למסגרת ותצאי קצת.. כמובן אם זו לא עבודה תובענית ומטורפת סביב השעון, שאז אולי הייתי מתלבטת אם לחזור..

והכי הכי חשוב- תזכרי תמיד שהקב"ה ידע בדיוק איך תתנהלי עם תאומים, כמה תשומת לב תתני לכל אחד ואיזו אמא תהיי בשבילם, ואם הוא החליט לתת לך אותם סימן שזה מספיק טוב בשבילו, ולכן- זה גם מספיק טוב בשבילך.
שוב חיבוק ותמיד כאן להקשיב לך!

אם תרצי תכתבי לי בפרטי מאיפה את ואנסה לראות אם אני מכירה מישהי שתוכל לעזור.

אז הייתי אחרי יום מאוד קשה

אנחנו שורדים סה"כ, ותודה על החיזוקים והעצות

ורק עכשיו התפנתי להגיב.

 

קודם כל, שמחה לשמוע שהמצב קצת השתפר. 

מנסיוני הקצר (בנות חצי שנה) זה בא בגלים.

 

מסכימה עם הדברים שאמרו חברותי לפורום- זה אכן יהיה מעט קל יותר בקרוב. הם יוכלו להעסיק את עצמם לכמה דקות, ויתחילו קצת לשעשע אחד את השני וזה יפנה לך זמן. מציעה להתארגן מתישהו בעתיד הקרוב על צעצועים שהם יכולים להפעיל לבד- אצלנו בובה של נחום תקום היא להיט כבר כמה חודשים (רובה מבד, כך שהן לא מכות את עצמן בטעות), וגם אוניברסיטה.

 

ורוצה להוסיף- גם אצלנו זה לידה ראשונה, והשוק היה גדול. מאוד. 

אני חושבת שעשינו קפיצה בהתמודדות כשהבנו מה כל אחד מאיתנו צריך כדי לשרוד. לאחד זה שינה, לשני אוכל. ואנחנו משתדלים, גם כל אחד לעצמו וגם זה לזו, שהבסיס הזה יהיה. שמי שצריך לישון כדי להתמודד- יקבל את זמן השינה שלו. ומי שצריך לאכול- יאכל. ומגבים אחד את השניה לטובת הדבר הזה. זה עשה לנו שינוי גדול. גם בהתמודדות עם ההורות, וגם בזוגיות.

 

 

כי לי כולם אמרו שזה רק הולך ונהיה יותר קשה ככל שגדלים... שלי כבר בנות 8 חודשים ואני בהחלט מרגישה את זה. הן ערות יותר ודורשות יותר. כבר חכמות ואי אפשר להניח אותן פשוט בעגלה שישנו... לא מספיקה 3/4 ממה שאני אמורה להספיק. אבל משתדלת מאודדדד להסתכל על זה באור חיובי ולהנות מזה. וכמובן לא מפסיקה להודות לה' על המתנה שהוא העניק לנו ויודעת שזכינו...

לגבי עבודה אני בחרתי בנתיים להיות איתן בבית... פחות מלחיץ ויכולה להיות יותר בנחת וברוגע...

מי זזה איפה. גם כשכבר הייתי בשלב מתקדם והן היו פחות או יותר באותו מקום ובאותו מנח. 

 

הקפדתי לבדוק שיש תנועות 3 פעמים ביום, ובשאר הזמן לנשום עמוק ולהתפלל לטוב. 

כמובן שאם הרגשתי שינוי משמעותי (ירידה בתנועתיות או עליה) רצתי למיון. העדפתי להיות רגועה ולא להישאר חרדה בין אולטרסאונד לאולטרסואנד.

 

פעם אחת חשבתי שאני מרגישה רק אחת בצד שמאל, למחרת היה לי US, התברר שהן היו רוחביות, אז הרגשתי חזק את הרגליים שלהם...

 

קרה לי שניטרו את אותו אחד

בשלבים מתקדמים יותר, אני מאמינה שכן ידעתי איזה תנועות לייחס לעליון ואיזה לתחתון, אבל אי אפשר באמת לדעת

 

ואולי אני לא דוגמא אבל עד לקראת הסוף אפילו לא עשיתי מעקב תנועות, הספיק לי שהרגשתי מידי פעם ולא דאגתי לזה יותר מידי, רוב היום כשעבדתי בכלל לא התפניתי לזה.

היו לא מעט פעמים במהלך בדיקות האולטרסאונד שהטכנאית אמרה לי שהם משתוללים והיתה ממש מופתעת שאני לא מרגישה. וזה תמיד הרגיע אותי כשהיו זמנים ארוכים יחסית שבהם לא הרגשתי תנועות עד שחזרתי להרגיש

היה לוקח שעות עד שהיו מוצאים את שתיהן במוניטור. יו... איזה סיוט זה היה... ממש שכחתי מזה 

כשהייתי מאושפזת לפני הלידה, במשך 3 שבועות, עשיתי 3 פעמים ביום מוניטור. זה היה לוקח שעווווות עד שמוצאים את שניהם, מוודאים שזה לא אותו אחד, ואז פתאום הם זזים והכל מתחרבש 🤦‍♀️
הייתי מבלה ככה את רוב היום.. וכמעט תמיד שליו אותי לעשות אולטרסאונד קודם, כדי לסמן על הבטן איפה כלאחד נמצא עכשיו (הם היו זזים ומחליפים מקומות כל הזמן!), אחרת זה היה ממש חסר סיכוי....

יכול להיות שפשוט שניהם באותו צד...
זה קרה לי גם, ואז באולטרסאונד ראו שהם ממש דבוקים אחד לשני

בכלל לא חשבתי על זה שהן בכלל יכולות להיות באותו צד

לפעמים אחרי קצת זמן הראשון פתאום שוב רעב, אז תתני שוב אותו בקבוק שהשני השאיר ממנו? תכיני שוב חדש? אז כבר תכיני 2 בקבוקים מההתחלה ושכל אחד יאכל משלו. לדעתי יהיה לך קשה לעקוב ככה כמה כל אחד אכל.
מוצצים בהתחלה הפרדתי ועכשיו לא.
בקבוקים עדיין יש לכל אחד את שלו. נוח לי לעקוב ככה מי אכל כמה ומתי.
ואם זה בקטע של חסכנות על המטרנה, אז בתאומים יש כ"כ הרבה הוצאות על טיטולים, מגבונים, מטרנה ועוד ועוד שבעייני עוד כפית מטרנה או פחות זה לא כ"כ משנה...

בהתחלה הייתי נותנת מאותו בקבוק ובאמת קרה שאחת רצתה להמשיך יותר מאוחר ואז הייתי צריכה להכין שוב ונהיה בלאגן. מאז מפרידה ומשתדלת להכין לכל אחת את הכמות שתאכל.
באמת במטרנה קורה המון שזורקים ואין מה לעשות.

זוכרת שהילדים הקודמים שלא היו תאומים, הייתי ממש משאירה בקירור מה שלא אכלו ואז מחממת, העיקר לא לזרוק. ועכשיו אפילו שזה כפול, כבר נהיה כאב ראש לשמור ולחמם אז מה שלא נאכל,לרוב נזרק.

בהתחלה אכלו רק שאוב והיה חבל לזרוק אז אם תאום אחד היה עם יותר תיאבון הוא סיים את בקבוק אחיו. לפעמים אני מתחילה להאכיל אחד מבקבוק גדול, וממשיכה לאחיו. ... לא יודעת מה הייתי חושבת על זה מבחוץ, אבל בסוף זה עובד היטב...

כמובן רושמת לי כמה כל אחת אכלה. משתדלת להחליף פטמה, אבל לא תמיד עומדת בזה.

מאותו הבקבוק.

יותר מידי טירחה להתחיל לחלק ביניהם

בעלי בהתחלה שאל אותי אם זה בסדר ואמרתי לו שגם בהנקה זה פעם לזה ופעם לזה, אי אפשר להתקלח כל פעם מאחד לשני

לא אהבתי בהתחלה שהוא נתן מאותו בקבוק אז הוא אמר לי שבהנקות גם לא שוטפים.
שיכנע אותי, מאז לא מקפידה, אם כי לא יוצא הרבה, אני בעיקר מניקה אותן

ה'בעיה' בבקבוק זה לא הפטמה, אלא החלב שבו. כמו שלא נותנים חלב שטעמו ממנו לאחר שעה.

אולי לא בגיל פצפון, אבל כן בהמשך. בשלב מסוים הם אפילו החליפו ביניהם את הבקבוקים בעצמם...

אני חושבת שכיוון שגם ככה הם גדלים ביחד עוד מרחם - הם כאילו "מחוסנים" זה לזה.

כמובן, אם מישהו מהם היה חולה - אז הייתי מקפידה על הפרדה...

והפלא ופלא הם גם לא מדביקים אחד את השני לרב...
רק עכשיו נדבקנו כולנו בפטריה, להם בפה ומתחת לטיטול ולי בשד...סרט...

לי היה עם אחד לפני 13 שנה ועדיין לא שכחתי כמה נורא היה... רפואה שלמה במהרה! 

רק שהיא די יקרה, אולי את יכולה להשיג ביד 2

בהצלחה

בידיים מלאות ובבריאות שלמה

אין לה אמבטיה אבל היא קלה ונוחה מאד להיגוי

 

מגיעה עם שק כיסוי לרגליים והמסעד של הרגלים יכול לעלות עד למעלה וליצור עגלה סגורה ממש כמו אמבטיה.

במיוחד קוקו ביבה

ולא אין לי תאומים.רק צפופים

נראלי... כי הדגם הישן פחות מוצלח במיוחד כשזה לאחים ולא תאומים

האמת שבדיוק קניתי אתמול עם גגון אחד
..במצב מעולה ובמחיר מעולה (עשתה לי הנחה מעולה)

אבל מעניין אותי לדעת מה הבעיה בה...כי עד כה שמעתי מלט המלצות וחשבתי שההבדל בדגמים זה רק הגגון

הרוחב גם שונה?
הישן זה רוחב סטנדרטי רק יותר רחב מהחדש?
או שרחב במיוחד?
באמת לי אישית לא קריטי כי אני צריכה בעיקר בחוץ..

אבל סתם מעניין

יש כאלה שיגידו לך ש75 ס"מ זה רוחב סטנדרטי. מבחינתי זה ממש לא. גם לבחוץ ממשלא רק למעליות. אני גרה בעיר וזה ממש צורך קיומי שהעגלה תהייה כמה שיותר צרה....

לי אישית זה לא משנה כי אני צריכה כולה כדי להגיע לגן שעשועים או לבית של קרובים שלנו..לא הרבה יותר מזה..לא יוצאת הרבה עם כולם..

והעגלה בחדר מדרגות למטה..אין מעלית ..ככה שאין לי משמעות לרוחב.
וברחוב הראשי פה אין מקום בקושי לעגלת יחיד עם כל השולחנות בתי קפה וכל מיני סטנדים של חנויות ככה ששום עגלת תאומים לא זורמת שם חלק כמה שתהיה צרה- והאמת שגם לא הולכת איתם לקניות אף פעם...זה לא תאומים..פשוט חבורת קטנטנים וזה סיוט בלי קשר לעגלה
אז בואי נגיד שלפחות זה לא גורם לי להתחרט על הקניה..

אבל במצב אחר- בטח שזה חשוב הרוחב ממש מבינה אותך.
פעם היתה לנו עגלת תאומים של בייבי ג'וגר- (היא יותר צרה?) וגרנו בבית אחר-והיה לא נכנסה בשער של החצר!!!
וזה היה מתסכל..היה צריך איכשהו להכניס אותה מהצד..ועם שניים בפנים..ואז זה היה מעיר אותם..וואיייי סיוט.
קיצר מבינה אותך

יש שם המון היצע

Facebook Marketplace: ‎עגלת קוקו ביבה לתאומים או אחים‎ - Baby & Kids Items - Modi`in

לכי להיבדק, שעוד מישהו יבדוק, התוצאות של הא"ס משתנים ממכשיר ומבודק.... וזה קשה כשהעוהרים גדולים ועוד שניים.....!
אז לא יזיק עוד מישהו שיראה וייתן את דעתו. אבל בנחת לדעתי....

בהצלחה!

שהערכת משקל כשמה כן היא- הערכה. לא בהכרח הדבר הכי מדוייק שיש.
אז לא להילחץ וללכת לבדוק.

בהצלחה

ההערכה לפעמים ממש לא מדויקת. לי בהריון הקודם העריכו אותה בשבוע 32 2.100,מה שאומר שתיוולד בערך 3.200. היא נוחדה בערך 2 וחצי... טעו בגדול...
אז כן הייתי הולכת לעוד חוות דעת, אבל קודם כל הייתי נרגעת...
חיבוק!🤗

הם לא אוהבים שהמוביל קטן יותר.
אבל זה ממש הערכה בלבד.
אצלי ביום הלידה העריכו פער של 300 גר', בקטן הם צדקו בול ובגדול שהיא אמרה מקסימום 3 קג', נולד 3300, מה שהפך את הפער ל600 גר'... אני מניחה שאם כך היו מעריכים היו משגעים אותי...
לא הייתי רצה למיון אלא הולכת מחר בנחת.

הם גם ככה ב2 שקים...

שאין לי מושג, זה משהו שקשור לתהליך הלידה עצמו.
תשאלי את הרופא...

אצלי נולדו בתחילת תשיעי סביב 2.5 ובחודשים הראשונים האחות היתה ממש רגועה שהם התפתחו לאט יותר.
גם עכשיו לדעתי נמצאים בפער אבל לא בדקתי, כי בסה"כ אני רואה התקדמות אז לא ממש משנה לי הקצב.
אני מרגישה גם על עצמי שיש לי פחות זמן להשקיע בזה בגלל שהם שניים, אז מאד משתדלת אבל ברור לי שזה פחות מאצל הגדולים, אז אולי זה גם משפיע..

בכל מקרה אם את כן רואה התקדמות, גם אם לא לפי הספר לא הייתי דואגת. כמובן שיש תרגילים לעשות, במיוחד לחיזוק אצל הקטנה, תבקשי שיראו לך בטיפת חלב או הפניה לפיזותרפיה.

אם נולדו לפני שבוע 37, מתייחסים לזה כפגות מבחינת ציפיות ההתפתחות, ואז יש להן ״תוספת זמן״ כדי להדלים את ההתפתחות.

ועם זאת, גם לי זה נשמע קצת איטי (בעיקר העניין של הקשר עין), ואני חושבת שכדאי ללכת לרופא התפתחות לבדיקה.
גם אם יש עיכוב קל בלבד, כדאי לטפל מראש ולא לצבור פערים.

ואני כן רואה התקדמות אבל נורא איטית.
ובטיפת חלב הייתי לפני חודש ואכן צריכה ללכת שוב אבל אז ששאלתי לא ראו בעיה.
פשוט ההורים שלי ראו אותן אחרי הרבה זמן שלא היו ופתאום העירו את תשומת ליבי לדברים שידעתי אבל לא ממש הבנתי שלא בסדר...

כל השאר פחות מפריע לי, אבל לא רואה קשר לזה שהם תאומים

שלי קטנים יותר אבל מתפתחים די טוב יחסית לדעתי

בדיקת התפתחות אצל רופא בטיפת חלב, לפחות כך אצלינו.
אם לא, תשאלי את הרופא ילדים מה דעתו.
בעיקר העניין של המיקוד מבט קצת מוזר פה...

לא סביר שיתפצל. וגם סיכוי שמה שקרה זה שבשבוע 5 לא ראו את השני כי זה כ"כ קטן ולא כל מכשירי הא"ס מספיק רגישים לגודל פיצפוני שכזה... החזירו 2 עוברים?
המון מזל טוב עיכול נעים ואנחנו כאן לכל שאלה!

באמת קשה קצת לעיכול..

 

תאומים בשני שקים נפרדים

איזה כיף לך! 

להלביש אחת עם ורוד נניח והשניה באדום
אופציה נוספת זה לשים צמיד עם שם

הן בשלב שהכל מגיע לפה, גרבים, משחקים, שמיכות, תוויות(החלק הכי אהוב במשחקים)

 

צמיד לרגל הכוונה

לא הדק של התפירה. מה שמזכיר את האדום שמוכרים בכותל....

אבל לא חזק.... הנה דוג' אבל אפשר ממש רק חוט אחד כזה. אפשר להתייעץ עם אחות בטלפון אם זה נשמע לה בסדר כדי שתיהי רגועה שזה רעיון טוב

יש צמידים שהם ממש תכשיט, בגודל של תינוקת. מכסף או משהו בסגנון.
אפשר לאחת לשים ביד ימין ואחת ביד שמאל.
ככה מצד אחד זה לא משהו שאמור לרדת, מצד שני לא הופך אחת ל'מגונדרת' יותר.

אבל לא עוזר כשיש גרביים ולדעתי זה רעל לשים על התינוקת המסכנה...

ואז אחת תהיה מוזנחת והשניה מגונדרת....

אני גם חושבת שזה רעיל למדי.... לא מתאים לי...

 

לק על האגודל ביד וברגל אחת.. לא כמות מטורפת של רעל.. וזה באמת יעיל. מכירה תאומים זהים שעד גיל 3 הסתובבו עם לק על אצבע אחת ברגל וביד, לכל אחד היה צבע שהוא שלו וכשגדלו גם תמיד פריט נוסף באותו צבע- נגיד עכשיו כיפה. ככה ברגע שזוכרים או כותבים מה הצבע של מי לא יתבלבלו וכולם יכולים לזהות.

ובקשר לבגדים- ממש מבינה אותך (: שלי לא זהים ואני הכי אוהבת אותם לבושים אותו דבר או אותו בגד בצבעים שונים.

והרבה מעירים לי על זה... (כמובן שמנסים "להאיר" אך בשבילי זו הערה...)

בסופו של דבר גם המטפלות הקבועות יבדילו ביניהן... (בהנחה שהן באמת קבועות)

אני בהתחלה כל בוקר אמרתי למטפלת מי זה כל אחד (והייתי מלבישה שונה, בכוונה), אבל מהר מאוד הן (שתי מטפלות בשתי שנים שונות) למדו להבדיל ביניהם בעצמן... (הייתה פעם אחת שבעלי הביא אותם - הוא ידע להבדיל ביניהם, כמובן, אבל אם לא היה מתעמק היה מתבלבל... אז הוא לא ידע לומר למטפלת מי כל אחד, או שאולי הוא מיהר ולא הספיק לומר לה - והיא הצליחה לזהות בעצמה מי כל אחד... )

ולגבי להלביש אותו דבר - מבינה את החולשה (אם כי אני לא אהבתי את זה) - מה שכן, הייתי מלבישה אותם (לפעמים) בבגדים דומים בצורה אך שונים בצבע. כך עדיין יש את התחושה של "תאומוּת", אבל אפשר להבדיל ביניהם...

וגם לי ולבעלי לפעמים קשה לזהות, לוקח כמה שניות ואז...

וגם אם הן עם בגדים שונים א"א להבדיל

אלא אם כן נעשה באופן קבוע לכל אחת צבע, מה שלא יקרה אצלי ככל הנראה

איזה רעיון מחריד, סורי.

מה הקשר לכבשה?
יש הרבה אמהות שעושות לבנותיהן חורים בגיל הזה אז אפשר אולי להגיד שזה לא פייר רק לאחת.
בעיניי זה רעיון יעיל ופרקטי במינימום מאמץ.
מנסיון- עוזר לצוות מאוד.

זה באמת רעיון מצוין, אך לא מתאים לי אישית

אני בגיל כזה לא עושה עגילים

אולי כשתגדלנה...

אבל באמת יש נשים רבות שעושות גם בגילאים קטנים יותר, שוב- לא לטעמי, אך אני מכבדת...

כשזה כדי להבדיל בין ילדים- זה באמת נשמע כמו הדרך שבה מבדילים בין הכבשים בעדר. זו בדיוק המטרה לשמה יש לבהמות עגילים... זה נראה לי מזעזע אם זו המטרה.

לקח זמן עד שאנחנו הבדלנו ק"ו המטפלות

עד שלמדה להבדיל בינינו

 

בהתחלה השאירה את הצמידים מבית החולים ואחרי זה קנתה לנו צמידים אחרים

למרות שהם אפילו לא השתחררו ביחד....
קיצר, זה כנראה תלוי בית חולים...

אצלנו אחת ילדה שלישייה, ביקשה שלוש מתנות, וקיבלה.

ולא לפי מספר היילודים...

ממש אלופה!

אפשר לשאול  למה את עושה? לא המליצו לי בכלל לעשות בהריון תאומים...

אבל אני יודעת שפרופ׳ יואב ינון מאוד מומלץ לבדיקות כאלה.
הוא מיומן גם בדקירה אחת להגיע לשני השקים (אם יש שניים).
אני אומנם עשיתי אצלו רק אולטרסאונד רגיל ולא בדיקות פולשניות, אבל אני יכולה להגיד לך שהוא סופר מקצועי ועדין! (ויש לו מיומנות מדהימה בידיים!).

הוא רופא בכיר ברפואת העובר בתל השומר. מקבל גם פרטי (נראה לי בת״א), אבל לדעתי דיקור עושים רק בבית חולים...

בלי שאלה בכלל. עשיתי אצלו מי שפיר בתאומים (לשניהם...). 10 דק ואת אחרי.
הוא לא צריך את ההמלצה שלי על המקצועיות שלו וחוץ מזה שהוא נחמד ממש.
רק קחי בחשבון שבפרטי הוא ממש יקר.
בהצלחה

גם אותי הלחיצו בגלל הסיכון המוגבר להפלה חוח ולכן הלכנו לפרופ יגל ולא סמכנו על כל אחד שיעשה. עוד אופציה- לעשות בדיקת nipt, אם אין משהו ספציפי שאתם רוצים לשלול. קחי בחשבון שבדיקת הnipt מצומצמת יותר בגלל שזה תאומים.

לא כתבת מאיזו סיבה את רוצה או צריכה לעשות את זה

 

יותר מזה, גם אם חס וחלילה היתה בעייה (חשבנו שאולי יש משהו לאחד מהתאומים) תשאלי את עצמך מה את עושה במקרה כזה

גם אם את מוכנה לשקול הפלה, האם את מוכנה להפיל גם את התינוק הבריא?

 

אנחנו אמרנו ששניהם שלנו ונגדל אותם איך שהם, ב"ה הם בריאים

הייתי בת 38. ותוצאות לא תקינות ב שקיפות עורפית. ובכל זאת החלטנו לא לקחת הסיכון שבבדיקה עצמה....

עשינו בדיקת ניפט.  יקרה קצת אבל שווה את השקט הנפשי.

התחושות האלו זה כנראה צירים. כדאי מאוד מאוד לוודא שאלו לא צירים שגורמים להתקצרות הצוואר.

זה ממש חשוב. אם התחיל משהו אולי עוד יוכלו לעצור את זה.

הייתי הולכת להיבדק. 

לא לקחתי סיכונים.

 

מקווה שעשית את זה והכל בסדר.


ולשאלתך - לגמרי על כל מיחוש הלכתי להיבדק
ולמרות שברוב הפעמים הכל היה בסדר, אני לא מתחרטת על הטרחה (והיא הייתה גדולה!). תמיד גם התייחסו מאוד ברצינות בגלל סוג ההריון.

אז הלכתי להיבדק והכל בסדר ב"ה, ובאמת שאלתי את הרופאה מה המדד או הגבול שצריך לטרוח ובאמת תכלס זה לטרוח, היא אמרה כל פעם שמרגיש לך לא בטוח לא לשבת בבית עם חרדות ולהתנדנד בלחץ...

אז לא ראו כלום במוניטור?? מבחינת פעילות רחמית?

תודה שחזרת לעדכן 

הריון קודם היה עם עובר 1...

וחוץ מזה זה כבר לא הריון ראשון....

אבל בהחלט מרגישים שזה גדול ומעיק!

לוחץ בחזה ובשלפוחית באותו הזמן....

חלק מהכיף

אבל שוווווהההה!!!!

גם התחילו להתנפח לי הרגליים

אבל אולי כדאי לבדוק למה התנפחו הרגליים...

מסתבר שזה בצקות, אבל רצוי שהרופא שלך יהיה מודע להן...

קראתי על רעלת ;(

בתאומים עולים הרבה, אין לך מה לדאוג הכל ירד אחר כך

עוד בהתחלה הרופא שלי אמר לי שעולים הרבה בתאומים, יכול להיות 20 קילו ויותר. אמר לי שהרבה נשים לחוצות מזה אבל הכל בסדר וזה חשוב לעוברים ומונע לידה מוקדמת וזה גם יורד אחר כך

 

אני עליתי כ 19 קילו בכל ההריון והייתי באמת ענקית!! תוך 3 שבועות מהלידה, כבר חזרתי למשקל ההתחלתי (אפילו קילו פחות) רק עם קצת בטן שצריך לעבוד עליה...

אני מפחדת להגיע לעליה גדולה כי קשה לי לרדת

אבל בסוף גם הגעתי להריון עודף ותינוקות יחסית גדולים

הרופא שלי העיר לי שעבר המון זמן מביקור לביקור

בכל אופן עיקר העלייה היא בשליש השלישי

שמפרטת כמה צריך לעלות בהריון תאומים, לפי ה BMI.

אבל אני לא יודעת איך למצוא אותה (אם מישהי עם יכולות טכנולוגיות מתקדמות משלי רוצה להרים את הכפפה...)

אומרים שזה תקין

וכל הכבוד שאת יוצאת איתם.... מצדיעה לך! זה כ"כ חשוב לשפיות (וגם קצת מקנאה, לא כ"כ יוצא לנו לצערי הגדול)

מה שכן, לא אכפת לי עוד זוג תאומים....

מכירה הרבה זוגות תאומים לאחרונה, ולפעמים אני לא בטוחה אם זה בגלל שגם לי יש תאומים (ואז כל תאומים אחרים שאני שומעת עליהם - זה מקפיץ אותי), או שבאמת יש יותר תאומים (ושלישיות) בשנים האחרונות.

בכל אופן, באמת כתוב "אין בן-דוד בא עד שיכלו הנשמות מן הגוף" (או משהו כזה), ואם באמת יש ריבוי תאומים לארונה - זה סימן טוב ומשמח!

מה שבטוח שיש ריבוי תאומים ושלישיות אבל גם הרפואה בעניין הפוריות מאוד התפתחה וזה ודאי גורם לריבוי.

 

אבל זה בגלל טיפולי פוריות

 

הריונות תאומים/שלישיות ספונטנים, אולי גם פעם היו קורים באותה שכיחות,  אבל אז הרבה מהמקרים האלה לא שרדו, והיום ב"ה כן שורדים.

ועדין השכיחות היתה קטנה יותר- אמרו לי שפעם לתאומים היה אפשר לקבל עזרה מביטוח לאומי, היום זה רק לשלישיות

 

פעם- לפני מאות שנים ויותר, באמת לא היו שורדים כל כך אבל גם בכלל שכיחות המוות בלידות היתה גבוהה יותר.

קראתי שבימי הביניים באירופה, תאומים נחשב למזל רע, למשהו מהשטן- בגלל שזה היה סימן שלא כולם יצאו מזה בחיים, זה היה נדיר פעם שגם האישה וגם הילדים היו שורדים

מצאתי את זה בשיעור על מצוות ריבוי וגידול ילדים, כשחיפשתי חיזוקים בתקופת ההריון (הייתי בלחץ איך אגדל עוד שניים, בקושי חשתי מוכנה לעוד אחד):

 

על הפסוק "ובני ישראל פרו... ויעצמו במאד מאד"
אותו הפסוק שממנו דרשו שילדו שישה בכרס אחת -

 

"במאד מאד" - על הכפלת המילה שתי פעמים

אמר ר' יוחנן שכך הן עתידין לפרות ולרבות לעתיד לבוא (חיפשתי מה המקור, כתוב שם: מדרש הגדול)

 

דהיינו שכמו במצריים שהיה ריבוי ילודה לפני הגאולה, כך יהיה גם בגאולה האחרונה.

 

וכמו אז כן עתה יש צורך במסירות נפש של נשים צדקניות, אשרייך

 

 

ממליצה מאוווווד על רפלקסולוגיה שיאצו או דיקור...

משחה לטעמי טובה יותר מוולטרן
של אלטמן
תיקני מבית מרקחת של הקופה זול יותר מרשתות הפארם

זה מאד תלוי במנח שלהם

ובשלב הזה הם מסתובבים המון

מה גם שעדיין לא עושים מעקב תנועות בשלב זה

אבל זה באמת קשה כל פעם לדעת מי זז.....

כל כמה זמן את עושה US?

כי הרופא שלי אומר שזה מסוכן...כל כמה זמן מקובל,
אני בלחץ

ולא מסכים לי לעשות..
אז מה אני עושה?

אולי באמת תחליפי רופא? 

בהריון כזה את צריכה להרגיש בידיים טובות

זה הזוי! 

לא הייתי שורדת...

 

עד כמה שידוע לי עושים פעם בשבועיים

 

אז יש לי סקירה חמישי הבא...
החלטתי לא להיות בלחץ..
בנתיים בה מרגישה תנועות מקווה שהכל תקין ובסדר.

היו נראות כמו שתי עכברות קטנות...

הדבר הכי מרגש- כלפעם הרופא הראה לי את 2 הלבבות באותו מסך- שיעור חי באמונה... 

(עשיתי פעם בשבועיים- תאומות זהות ובסוף פעם בשבוע)

לי הן תמיד נראו כמו 2 חייזריות
עד היום אני לא מבינה על מה המהומה וההתרגשות באולטרסאונד ובסקירה.

קוקו ביבה היא מעולה נוחה וקלה יותר מטיולון מקלארן. החסרון היחיד הוא הגודל שהיא תופסת בבגז'. 

 

אם אתם מסתדרים עם זה לדעתי המקלארן מיותר. 

 

שלי כמעט בני שנה וחצי, גם לי חברה מסרה, העברתי הלאה ואני לא מצטערת בכלל.

 

מה שכן, הגיע אלי טיולון יחיד וזה ממש נחמד שיש. אפשר לצאת עם תינוק אחד או תינוק ומנשא ולפעמים זה יותר נח

לא הצלחתי להבין

ממליצה להתכונן נפשית. לקח לי זמן אבל זה הביא אותי ממש רגועה ונינוחה לניתוח.

וגם אני מאחורי היו חמש לידות רגילות.

 

ב"ה אצלי בסוף המוביל התקבע על מצב ראש וילדתי בלידה רגילה (לא זוכרת באיזה שבוע הוא נעצר על מצב ראש, אבל די מתקדם).

 

מאחלת לך סוף דומה לשלי (סוף הריון שהוא תחילת חיים מלאים בע"ה).

 

ובכל זאת מצטרפת להמלצתה של ג'נדס לעשות הכנות לניתוח כלומר לחשוב כל הזמן שמה שיהיה יהיה לטובה ובע"ה העיקר ששלושתיכם תצאו בשלום ובשמחה מהלידה בדרך שבה היא תתקיים.

 

בהצלחה רבה!

תעדכני!

מה שחשוב שהילדים והאמא יהיו בריאים

שעד שבוע 35 הם יכולים להתהפך עוד מלא חופשי... מ35 כבר קצת קשה להם להתהפך. גם מציעה להתכונן נפשית לניתוח אבל לדעת שעוד יכולה להיות הפתעה נחמדה והמוביל לפחות יהיה ראש ולהתפלל על זה יחד עם בריאות לעוברים

אני סיימתי מעקב הריון אצל הרופא בשבוע 36 עם מובילה עכוזית, שלח אותי לקבוע תור לניתוח. לפני כן היו לי 4 לידות רגילות וטובות. קבעתי והתכוננתי נפשית ויום לפני ההכנה לקראת הסבר לניתוח היא התהפכה, שבוע 37!

יש ניסים. אבל צריך להיות ריאלים ולהתכונן לכל מצב ולדעת שמה שיהיה בסוף יהיה הכי טוב לך.

אצלי בשבוע 31 הרופאה אמרה לקבוע תור לניתוח, כי המוביל היה עכוז. שבועיים אח"כ הוא התהפך לראש, ושמחתי מאוד. בשבוע 34 הגעתי ללידה בלי צירים (ירידת מים), ואחרי תהליך ארוך (שכלל זירוז) - אחד מהם נכנס למצוקה והיה צורך בניתוח חירום...

אז ברור ששמחתי שעשיתי הכול כדי ללדת רגיל, אבל שמחתי גם שהספקתי להתכונן לאפשרות של ניתוח, וכך זה לא נחת עליי משום-מקום...

בהצלחה, ורק בריאות!

ולקראת הסוף עשה כמה התהפכויות כדי להלחיץ אותי אבל בסוף עשה קפיצת ראש עצמאית.
הכל אפשרי
שיהיה בקלות ובנחת

אגב....בהמשך לאותו נושא.
האם יכול להיות שבכל פעם יש מוביל אחר, כלומר שהם מתחלפים בינהם?

גם כשהייתי בשבוע 36 עם הפניה לניתוח בגלל שהמובילה היתה עכוז והשניה ראש, הרופא אמר לי שיש סיכוי גבוה יותר שהן יתחלפו מאשר שהמובילה תתהפך....

לא משנה שבסוף המובילה אכן התהפכה ושתיהן יצאו ראש

היא התהפכה אחרי שבוע 36???
יש להם בכלל מקום?
אני מרגישה שאני תכף מתפוצצת....

רפואה, ההיפך ממה שחושבים, זה לא מדע מדוייק. יש סטטיסטיקות וכו'... אבל הכל הכל יכול לקרות. אז הכי טוב זה להתכונן לסטטיסטיקה היותר סבירה אך להתפלל לה' שיעשה כפי ראות עיניו... בע"ה שהכל ילך בקלות!

מעדכנת. אתמול הייתי אצל הרופאה בהריון בסיכון , מסתבר שבזכות זה שאני וולדנית (בעל זאת 5 לידות מאחורי...), ניתן גם ללדת מוביל עכוז וזה במידה ואני מגיעה בלידה ולא צריך ליילד אותי...
אז נתפלל לטוב

מי הרופאה הזו, אם אפשר לשאול? ובאיזה בית חולים את מתכננת ללדת?

בקפלן. וגם באסף הרופא הבנתי שאפשר

זה בתאומים...

מסתבר שצריך קצת להתעקש. בכל מקרה, את חייבת להגיע בלידה

אני גם חשבתי וביררתי פה לפני הלידה אם מישהי מכירה אופציה ללדת כשהמוביל עכוז ואמרו לי שכן. ואז התייעצתי עם פרופ יגל מהר הצופים שאני די מחזיקה ממנו (בכל זאת הוא מנהל מח יולדות בהר הצופים ועין כרם) והוא אמר לי שהוא לא שמע על אופציה כזו ושאני יכולה לברר במקומות אחרים בארץ...

וגם אני נחשבת ולדנית (4 לידות לפני התאומים....)
אם את יולדת ככה שיהיה קודם כל בקלות ובידיים מלאות, ותעדכני כי נראה לי תהיי הראשונה פה

וגם הוא אמר שבתאומים לא מיילדים בלידה רגילה כשהראשון עכוז לשני אין בעיה

אני ילדתי בקפלן.
גם כשהראשון היה ראש עוד הציעו לי ניתוח.
וכששאלתי מה יעשו אם השני עכוז ענו לי שינסו להפוך ואם לא אז ניתוח. לא נתנו לי את האופציה ללדת אפילו את השני עכוז.
בסוף שניהם היו ראש ב''ה.
בהצלחה בכל מקרה!
תעדכני...

לי אמרו שבתאומים כדאי יותר קרוב לסוף הזמן של השקיפות. מי קבע לך?

איך שהוא סיים את האולטרסאונד וראה שזה תאומים הוא התקשר למרכז וקבע לי. הוא רופא ממש מקצועי, אני סומכת עליו בקטע הזה...

לי אמרו תמיד לעשות את כל הבדיקות קצת יותר מאוחר ....ואת השקיפות עשיתי בשבוע 13, וזה היה ביטני

אבל גם בשבוע מאוחר יותר אם קורה שלא מצליחים לראות יכולים לעשות וגינלי

מתי עשית לאחרונה US לאורך צוואר הרחם? יש לך קיצור? 

לדעתי תלכי...

יש לי מעקב כל שבועיים.

ביום ראשון שוב.

לחץ למטה זה בסדר, קורה