פורום תאומים (עמוד 27)

ממליצה להתכונן נפשית. לקח לי זמן אבל זה הביא אותי ממש רגועה ונינוחה לניתוח.

וגם אני מאחורי היו חמש לידות רגילות.

 

ב"ה אצלי בסוף המוביל התקבע על מצב ראש וילדתי בלידה רגילה (לא זוכרת באיזה שבוע הוא נעצר על מצב ראש, אבל די מתקדם).

 

מאחלת לך סוף דומה לשלי (סוף הריון שהוא תחילת חיים מלאים בע"ה).

 

ובכל זאת מצטרפת להמלצתה של ג'נדס לעשות הכנות לניתוח כלומר לחשוב כל הזמן שמה שיהיה יהיה לטובה ובע"ה העיקר ששלושתיכם תצאו בשלום ובשמחה מהלידה בדרך שבה היא תתקיים.

 

בהצלחה רבה!

תעדכני!

מה שחשוב שהילדים והאמא יהיו בריאים

שעד שבוע 35 הם יכולים להתהפך עוד מלא חופשי... מ35 כבר קצת קשה להם להתהפך. גם מציעה להתכונן נפשית לניתוח אבל לדעת שעוד יכולה להיות הפתעה נחמדה והמוביל לפחות יהיה ראש ולהתפלל על זה יחד עם בריאות לעוברים

אני סיימתי מעקב הריון אצל הרופא בשבוע 36 עם מובילה עכוזית, שלח אותי לקבוע תור לניתוח. לפני כן היו לי 4 לידות רגילות וטובות. קבעתי והתכוננתי נפשית ויום לפני ההכנה לקראת הסבר לניתוח היא התהפכה, שבוע 37!

יש ניסים. אבל צריך להיות ריאלים ולהתכונן לכל מצב ולדעת שמה שיהיה בסוף יהיה הכי טוב לך.

אצלי בשבוע 31 הרופאה אמרה לקבוע תור לניתוח, כי המוביל היה עכוז. שבועיים אח"כ הוא התהפך לראש, ושמחתי מאוד. בשבוע 34 הגעתי ללידה בלי צירים (ירידת מים), ואחרי תהליך ארוך (שכלל זירוז) - אחד מהם נכנס למצוקה והיה צורך בניתוח חירום...

אז ברור ששמחתי שעשיתי הכול כדי ללדת רגיל, אבל שמחתי גם שהספקתי להתכונן לאפשרות של ניתוח, וכך זה לא נחת עליי משום-מקום...

בהצלחה, ורק בריאות!

ולקראת הסוף עשה כמה התהפכויות כדי להלחיץ אותי אבל בסוף עשה קפיצת ראש עצמאית.
הכל אפשרי
שיהיה בקלות ובנחת

אגב....בהמשך לאותו נושא.
האם יכול להיות שבכל פעם יש מוביל אחר, כלומר שהם מתחלפים בינהם?

גם כשהייתי בשבוע 36 עם הפניה לניתוח בגלל שהמובילה היתה עכוז והשניה ראש, הרופא אמר לי שיש סיכוי גבוה יותר שהן יתחלפו מאשר שהמובילה תתהפך....

לא משנה שבסוף המובילה אכן התהפכה ושתיהן יצאו ראש

היא התהפכה אחרי שבוע 36???
יש להם בכלל מקום?
אני מרגישה שאני תכף מתפוצצת....

רפואה, ההיפך ממה שחושבים, זה לא מדע מדוייק. יש סטטיסטיקות וכו'... אבל הכל הכל יכול לקרות. אז הכי טוב זה להתכונן לסטטיסטיקה היותר סבירה אך להתפלל לה' שיעשה כפי ראות עיניו... בע"ה שהכל ילך בקלות!

מעדכנת. אתמול הייתי אצל הרופאה בהריון בסיכון , מסתבר שבזכות זה שאני וולדנית (בעל זאת 5 לידות מאחורי...), ניתן גם ללדת מוביל עכוז וזה במידה ואני מגיעה בלידה ולא צריך ליילד אותי...
אז נתפלל לטוב

מי הרופאה הזו, אם אפשר לשאול? ובאיזה בית חולים את מתכננת ללדת?

בקפלן. וגם באסף הרופא הבנתי שאפשר

זה בתאומים...

מסתבר שצריך קצת להתעקש. בכל מקרה, את חייבת להגיע בלידה

אני גם חשבתי וביררתי פה לפני הלידה אם מישהי מכירה אופציה ללדת כשהמוביל עכוז ואמרו לי שכן. ואז התייעצתי עם פרופ יגל מהר הצופים שאני די מחזיקה ממנו (בכל זאת הוא מנהל מח יולדות בהר הצופים ועין כרם) והוא אמר לי שהוא לא שמע על אופציה כזו ושאני יכולה לברר במקומות אחרים בארץ...

וגם אני נחשבת ולדנית (4 לידות לפני התאומים....)
אם את יולדת ככה שיהיה קודם כל בקלות ובידיים מלאות, ותעדכני כי נראה לי תהיי הראשונה פה

וגם הוא אמר שבתאומים לא מיילדים בלידה רגילה כשהראשון עכוז לשני אין בעיה

אני ילדתי בקפלן.
גם כשהראשון היה ראש עוד הציעו לי ניתוח.
וכששאלתי מה יעשו אם השני עכוז ענו לי שינסו להפוך ואם לא אז ניתוח. לא נתנו לי את האופציה ללדת אפילו את השני עכוז.
בסוף שניהם היו ראש ב''ה.
בהצלחה בכל מקרה!
תעדכני...

לי אמרו שבתאומים כדאי יותר קרוב לסוף הזמן של השקיפות. מי קבע לך?

איך שהוא סיים את האולטרסאונד וראה שזה תאומים הוא התקשר למרכז וקבע לי. הוא רופא ממש מקצועי, אני סומכת עליו בקטע הזה...

לי אמרו תמיד לעשות את כל הבדיקות קצת יותר מאוחר ....ואת השקיפות עשיתי בשבוע 13, וזה היה ביטני

אבל גם בשבוע מאוחר יותר אם קורה שלא מצליחים לראות יכולים לעשות וגינלי

מתי עשית לאחרונה US לאורך צוואר הרחם? יש לך קיצור? 

לדעתי תלכי...

יש לי מעקב כל שבועיים.

ביום ראשון שוב.

לחץ למטה זה בסדר, קורה

אפשר בגדים (אני אישית לא אהבתי שקנו לי בדיוק אותו דבר)

אפשר משחקים חמודים שיהיו רלוונטים לעוד כמה חודשים

ואפשר כרטיס לארוחת בוקר זוגית עם הבעל בצירוף הצעה שתשמרי עליהם וילכו לאכול בשקט....

הרעיון של לשמור עליהם כדי שיוכלו לצאת בשקט ממש גאוני!
תודה

גיל 0-3 או 3-6

 

אני הכי שמחתי שהביאו לי אוכל בהתחלה 

 

לגבי כרטיס שובר מתנה- לדעתי כל מה שדורש יציאה מהבית הוא פחות טוב בהתחלה

אבל זה ממש כיף שזה קיים מין תחושה שסה מגיע לי ואני אממש את זה מתישהו.

צעצועים שהילדים יכולים לשחק איתם מגיל צעיר בלי עזרה (ואז זה מעסיק אותם קצת והאמא משוחררת)- דברים כמו אוניברטיסה, בובות נחום תקום וכד'. 

 

אופציה נוספת- לא יודעת אם זה הכיוון שלך- אוכל!!!! כמובן שלא חייב קנוי, אבל חברה טובה טובה פעמיים שלחה לנו ארוחת ערב בהפתעה (פעם פיצה, פעם בייגל וממרחים) והצילה אותנו לגמרי. ועוד חברה הגיעה לבקר עם צלחת פירות חתוכים.

זה היה מושלם ונתן לנו המון כוחות.

 

ואם את חברת אמת- כרטיס מתנה לחנות כלשהי  תחסכי לה את הצורך להחליף במידת הצורך.

 

(מבין שלושתם האוכל זה הדבר הכי שווה לדעתי)

ההלם הזה כל כך מובן, וגם סימני השאלה.

זו ממש ממש הפתעה, וזו באמת ברכה גדולה עם הרבה מאמץ בצידה וגם הרבה נחת ומתיקות.

 

כולנו עברנו את השלב הזה.  

 

קחי נשימה עמוקה עמוקה, לאט לאט כל השאלות יתבררו. המציאות תברר אותן ותענה את התשובות.

לא צריך לקבל עכשיו שום הכרעה ושום החלטה.

 

אנחנו פה לכל שאלה ותהייה, פריקה ושיתוף!

זוכרת את זה.

ההלם, חוסר היכולת להכיל, להאמין...

עד היום אני שואלת את בעלי מידי פעם, אתה בטוח שיש בפנים תאומים (מהגודל היום כבר אי אפשר להתבלבל).

למדתי המון דברים מההריון הזה, בתחילה עם הבחילות הנוראיות והחולשה כל מה שרציתי זה רק לשרוד... עד שהבנתי שזה סופי, ובעז"ה שד' יעזור ואני יצא ביידים מלאות, אני בסטטוס חדש של אמא של תאומים.

דמיינתי את עצמי אחרי לידה מניקה ומטפלת בשתיים, וחשבתי שגם אז אני יכולה להיות במצב של שרידה כל הזמן לאחוז תינוק או במצב של להנות מכל רגע, להסתכל עליהם, לאהוב, להכיל, לחשוב... .

והחלטתי להנות.

כמה סיכוי יש שיהיה לי עוד תאומים? או שכן או שלא, אבל ברור לי שלהיות בהריון של תאומים זה מצב מיוחד, ואנחנו משתדלים להנות....

 

משווים תמונות של ההריון הקודם באותו חודש כמו של הריון הזה, ונהנים מהגודל של הבטן.

מרגישים תנועות, מנסים להחליט מי ואיפה, ונהנים

 

עדיין יש נפילות, וימים מאתגרים, אבל ההתרגשות וההנאה, זה כבר משהו אחר.

 

מסתכלים על כל עגלת תאומים שעוברת ברחוב, חולמים על היום שנצא איתם. בוחרים בשקט בגדים (שנשארים בחנות כרגע)...

 

מדמינים את הרגע שאחרי הלידה. את המשפחה שנהיית ענקית ביום.

 

 

בעז"ה ביידים מלאות!! עם הריון משעמםםםם...

 

והמלצה שלי, תעברו לרופא הריון בסיכון הכי מהר שאת יכולה, הם מבינים הרבה יותר בתאומים, וכל דבר קטן הוא שונה...

שלב ההלם מוכר בהחלט. אצלנו היה קצר יחסית (טיפולים, אז ידענו שיש סיכוי), אבל הלם הלם! 

זה ללא ספק משהו שצריך לעכל.

 

כדי לחזק ולעודד יכולה רק להגיד לך, 5 חודשים אחרי הלידה, שאני נהנית מאוד מאוד מאוד!!!!!! 

זה לא שההריון היה קל ודילגתי כל היום על הרים (ממש ממש לא...), וזה לא שכל היום יש פה בבית דובוני איכפת לי מתגלצ'ים על קשת בענן , אבל אם הרופא שלי היה מאפשר לי- כבר הייתי בהריון נוסף. רצוי של תאומים. 

בקיצור- אחרי שלב ההלם, ואחרי הקושי של ההריון הכבד, מגיע שלב מאתגר, אינטנסיבי, אבל כל כך כל כך משמח ומרגש!!! זכית לנס כפול. לא כל אחד זוכה 

 

בנוסף, אולי תנסי לחשוב ממה בדיוק את חוששת. גם תוכלי לעשות לעצמך סדר במחשבות, וגם להתייעץ איתנו בשאלות ספציפיות.

 

בהצלחה!

אבל השם יודע מה הכי טוב לנו, הרבה יותר טוב מאיתנו.
אני נניח ממש מקנאה בך על התאומים!
אני ב"ה כרגע בהריון שלישי וחלום ענק שלי זה תאומים וממש התאכזבתי שיש לי רק עובר אחד..
אני כמעט כל יום נכנסת לפה להציץ, מתקשה להיפרד כרגע מהחלום. כל כך קיויתי לפתוח ניק חדש ולהיות חלק מהפורום הזה..
ההריונות שלי הם סבל מתמשך וקיויתי להשיג שניים בהריון אחד, אבל ב"ה על הטוב הענק שזכיתי בו והוא בטוח הכי טוב עבורי.

וגם הברכה שאת קיבלת היא טובה והכי טובה עבורך.
והגיוני מאוד שאת בהלם ודאגה, וזה יפחת עם הזמן מן סתם.

הריון קל!

תאומים זו ברכה עצומה!!
ולברכה כל כך גדולה צריך הרבה כח...
לי היה הריון מתיששש וארוך (ילדתי בשבוע 38) וגם קצת מאתגר אז מהרגע שהם יצאו אני כמעט ורק נהנית...
זה לא שלא מאתגר ולפעמים ממש קשה אבל איזה אושר זה!!! הלב בקושי מכיל את כמות המתיקות שזוחלת פה בכל פינה!!!


אז באמת זה הלם לגלות את זה, והאמת שבשלב שלך עם הלימודים נשמע מאתגר. אבל תזכרי שבסוף הילדים שלנו הם החיים, לימודים אפשר לעצור ולהמשיל אח''כ או לגרד ציונים עוברים בלי להצטיין, אבל האושר שיש בתאומים זה מטורףףףף ושווה הכל!!

בע''ה שיהיה ממש ממש בקלות ובידיים מלאות !!

בהחלט זוהי בשורה שצריך לעכל אפילו אצלנו שזה היה החזרת עוברים (שניים) היינו בהלם והיינו צריכים לעכל את זה.... אבל לזכור שזו ברכה מטורפת ופשוט נבחרתם לקבל את השפע הזה!!! זו זכיה מטורפת!!!

 

כל החששות והפחדים הגיוניים לחלוטין כי זה בהחלט לא סיטואציה רגילה! וכמובן ששילוב לימודי תואר והריון ולידה של עובר אחד זה לכשעצמו משימה מאתגרת אז כמובן שפי כמה הריון ולידה של תאומים...

 

החששות תקינים, תני לעצמכם לעכל את זה, תאמינו בטוב, שיהיה בסדר, ה' הביא לכם את הברכה הזאת ואתם בהחלט כלי מתאים לקבלת השפע הזה!! הכל יסתדר בע"ה!!!

 

אנחנו כאן לכל שאלה שתעלה

וואו, לפני 10 חודשים כתבתי הודעה כל כך דומה..
זה באמת הלם. זה מפחיד ומלחיץ, וזה מובן מאד.
אז דבר ראשון- חיבוק גדול, שתדעי שהרגשות מאד טבעיים ומובנים.
כמו שאמרו לך מעלי, תני לך זמן לעכל.
תבחרי להסתכל על זה בתור חוויה מיוחדת, זה מרגש ומיוחד וקסום.
אני הרגשתי שאם הקב"ה מוסר לי 2 נשמות ביחד זו הבעת אמון מאד גדולה בי. ואם הוא נותן- הוא יתן גם את הכוחות לגדל אותם בעז"ה. הרי הם גם הבנים שלו..
ההרגשה שיש לנו סוד מיוחד ואנחנו הולכים להפתיע את כולם גם עזרה לי לעבור את ההלם.
מה שכן, אני ממליצה למצוא מישהי קרובה ולשתף אותה בהריון הזה, ברגשות ובחששות, כי אין כמו תמיכה ושיתוף אמיתיים כשצריך.
ב"ה התאומים שלי עכשיו בני חודש וחצי. זה שמחה גדולה והיה ממש כיף להפתיע את כולם. המשפחה והחברים היו בשוק..
המתיקות של שניים ביחד בעגלה או במיטה זה משהו מיוחד.
כמובן שהגידול מאד אינטנסיבי, צריך להתכונן לזה נפשית שזו תקופה של התמסרות אליהם. אבל אני כל הזמן משננת לעצמי שזה רק שלב, ומסמנת לעצמי יעדים שכאשר אגיע אליהם כבר יהיה לי הרבה יותר קל בעז"ה.
המוטו שלי הוא "הקושי יעבור והנחת תישאר".
בהצלחה רבה רבה!
אנחנו פה בשבילך לכל שאלה או שיתוף.🤗
הריון קל ומשעמם, כמה שאפשר!

גם בעלי מנסה להגיד לי שאם ה' שלח לנו- כנראה שיש לנו כוחות.
ההלם די ירד (או שאני מדחיקה😏), עכשיו רק נשארו מיליון חששות ותהיות לגבי ההריון עצמו ולגבי מה שיהיה אחרי. אחד החששות הגדולים שלי זה מה יהיה עם הלימודים (גם במהלך ההריון ובמיוחד אחרי הלידה), אני לא יכולה להרשות לעצמי ציונים נמוכים/דחיית הלימודים, אני בתוכנית מצוינות...
אבל הכל יחכה לשעתו...
אין ספק שניפגש פה עוד הרבה עם הר של שאלות...

מאיזה איזור את בארץ ובאיזו קופה?

קופת חולים כללית. 

אבל יש לי המלצה מעולה על ד"ר ארז יזהר הוא מקצועי ברמות מטורפות.

הרחם מתרחב... תנוחי ותשתי

כבר כמה שבועות עם כאבים בהליכה,

אתמול עשיתי התעמלות, ומאז אני לא מצליחה לזוז... (שבוע 21)

כאבים במפשעה מקרין לרגל,  אני לא מצליחה לאבחן, אבל נראה לי שזה או בעצם של המפשעה או בחיבור בין המפשעה לרגל...

אם יש לך עוד מידע על זה, אשמח שתשתפי אותי, אני בדילמה אם לפנות לרופא או לא...

מקווה שיעבור אם לא אלך להבדק

אבל זה לא נראה לי בכלל במקום הזה, זה יותר במשולש למעלה...

זה בעצם עצמות האגן והסחוס שעוטף אותם

בכל מקרה בפגישה הבאה אצל הרופא תעדכני

אני יצאתי לשמירה גם בגלל זה

פשוט לא יכלתי לתפקד בכלל

סימפזיוליסיז

זה כואב נורא נורא נורא, לא יכלתי ללכת, להתהפך במיטה ולפעמים אפילו להתלבש!

ואין כ"כ מה לעשות

אז קודם כל 

יש ימים כואבים יותר ופחות

ואני יעודד אותך שזה עובר אחרי הלידה!

יכול להיות שיש טיפולים משלימים כמו כירופרקט וכד'

בגלל ההריון המורכב שלי פחדתי לגעת...

השתדלתי לא לענות תשובה ישירה.
בתכלס זה לא עניינם, אני לא חייבת להם כלום.
אפשר לענות: מה אני עד כדי כך שמנה?..
בקיצור, אומנות הפוליטיקה... לדעת לא לענות על שאלות שלא רוצים לענות עליהם.
תכיני לך משפטים מראש, שלא תתחילי לגמגם כששואלים.

בעיקרון לא שאלו אותי כי היתה לי בטן קטנה...

בהתחלה ניסיתי להתחמק אבל זה גזל ממני יותר מידי אנרגיה אז ויתרתי

אם אין לך אידיאל מאחורי ההסתרה, אז תגידי.
ואם יש אידיאל, אז אל תרגישי רע עם עצמך..

לאחרונה מרגישה שזה גוזל ממני הרבה כוחות ומתלבטת עם עצמי, כל אחד שאני מספרת לו ומדובר במשפחה וחברים אני מרגישה רע אח"כ ולא יודעת למה.

לא נראה לי שאפשר להימלט משאלות ומבטים.....

בינתיים מתחרפנת עם עצמי ועוד אני ערב חתונה של אח שאז בכלל..... אין לי מצב להתחפר בבית עד הלידה...\

אני משננת לעצמי - לא גנבתי כלום......

אבל עדיין חולמת על זה שזה סוד שלי עד הלידה....

בקיצור סבכתי אותכם, כי אני בעצמיי מתחרפנת, ואני ענקית ולאן עוד נגיע...............

העיקר בזמן בידיים מלאות............

גם אני הסתרתי מכולם חוץ מההורים שלי, והייתי עצומה... וגם הסתובבתי עד הלידה,לא הייתי בבית כי ידעתי שגם ככה אחרי הלידה אהיה מקורקעת אז למה להעניש את עצמי קודם...
ופשוט כולם שאלו ולכולם עניתי שלא או תשובות מתחמקות כמו שאמרו פה... אבל זה היה אצלנו כי הרב אמר לא לספר. לא יודעת אם הוא התכוון שנשקר כששואלים אבל אני ממש לא רציתי לספר, רציתי שיהיה סוד עד הלידה ואז להפתיע. והצלחתי וזה היה שווה!! ואז אחרי הלידה חלק אמרו ידעתי וחלק היו בשוק ואמרו שלא תיארו לעצמם.

קיצר תעשי מה שנראה רק לך. אחרי הלידה חברה אחת ממש כעסה עלי שהסתרתי ממנה, וזה לא היה נעים אבל ביני לביני לא היה אכפת לי.

לא שיקרתי לאף אחד, לא רואה סיבה לזה
בטח שלא כשאת מסתובבת עם בטן בגודל של פיל

שגם הייתי מרגישה בכל ההריונות היחידים תנועות משלב מוקדם ואצל התאומות התחלתי להרגיש נורא מאוחר , חושבת שאפילו בשבוע 20. הרופא אמר לי שלפני שבוע 18 אין מה לדבר בכלל על להרגיש תנועות בהריון הזה.

בדיוק ככה, בהריונות יחיד הרגשתי יותר מוקדם.
בתאומים סביב 20 פלוס

אס איך יודעים שהכל בסדר?
עשיתי us לפני שבוע ורק עוד חודש סקירה מאוחרת. ממש אי וודאות.

חכי עוד שבוע שבועיים.
אין ספק שיש הקלה כשמתחילים להרגיש תנועות..
תסמכי על ה'!!
בידיים מלאות בע''ה!

שבוע 19 הייתי אצל רופא, גם הריון תאומים לא זהים, שליה אחת קדמית ואחת אחורית, ושאלתי אותו על תנועות.

הוא אמר לי שעד שבוע 24 אין שום ענין לעקוב, ולא לדאוג עכשיו כי התנועות יגיעו.

השבוע, שבוע 20 ב"ה הגיעו התנועות בגדול כל הזמן הם משתוללים שם בפנים  

שיהיה לך המשך הריון קל ולידה קלה בידיים מלאות

והוא יתן לך את ההנחיות... זה לא הבדל מטורף אם הכל סבבה. לקראת הסוף יש יותר בדיקות ומתייחסים לשבוע 38 כהתלמ. אחרי זה זה נחשב הריון עודף וב40 מיילדים (כמו בהריון רגיל שמיילדים עד 42)

לי אישית היתה המטומה בהתחלה היתה לי בדיקת מעקב כל שבוע עד איזה שבוע 14.באמצע היה שקיפות. אחכ היו רק הסקירות ובינהן אקו לב עובר כעצת הרופא של הסקירה. ואז נפלתי בשבוע 33 קיצר! יש לא מעט בדיקות אבל עקרונית על הנייר זה לא בטירוף הבדל מהריון של עובר בודד.

היה אולטרסאונד ובהמשך הערכת גודל עובר, וכמובן משקל, שתן בסטיק ולחץ דם כל שבועיים. בהמשך התווסף גם (יש לי בלאק אאוט של שם הבדיקה  הבדיקה ששומעים בה את הדופק של העובר). 

רק אחרי שקיפות והסקירה..
הוא לא אמר חי משהו מיוחד והוא לא בעד us..

ויש דברים שלא שייך לקנות רק אחד.

בימבה ג'וק קנינו להן שניים.

אבל נגיד עגלה של סופר קנינו אחד ועוד פאזל אחר והבאנו את זה ביחד והסברנו שזה של שתיהן. והן משחקות בזה נהדר. וכמובן שמגיעים הריבים שכל אחת רוצה אז עושים תור תור. אני חושבת שזה מאוד חשוב להתפתחות ללמד שלא תמיד יש לי הכל. כמו הנדנדה בגינה וכו'... זה מתחיל מהבית. מהחלוקה עם האח...

כמו כל זוג אחים, יש דברים שחשוב לי שיהיה לכל אחד כמו אופניים/בימבה. ויש דברים שדווקא קונה אחד ושילמדו לשחק יחד (עניתי על סמך הניסיון עם האחים הגדולים, התאומים שלי קטנים עדיין).
בני כמה הם?

כמעט 4 וכמעט 5.
לשניהם יש במבה אופנוע, אבל זה מתחיל להיות להם נמוך... להעביר את שניהם למשהו גדול יותר, זה לא כ''כ זול ובעיקר צפוף בבית...

ויש דברים כפולים (כמו כדורגל) ויש דברים ייחודיים (כמו פליימוביל).

אסח כשנחליט אנחנו לקנות זה יהיה לשתיהן ונצטרך למצוא לזה מקום... באמת כרגע לא קונים בגלל זה ובאמת לא היה לי בתור ילדה (מגורים בעיר בדירה די צפופה)

דברים כמו אופניים ובימבות - דווקא כן קנינו כפול. (לאופניים יש לנו מקום בחדר המדרגות למטה).

אבל באופן כללי אני בעד ללמד את הילדים להתחלק ולעשות תורנות - אז משחקים אחרים כן קונה אחד בד"כ, והם לומדים לשחק ביחד. (זה חשוב להמשך - כשיש עוד ילדים בע"ה... הרי לא ייתכן שאנחנו נקנה כל דבר כפול שבעה פעמים, נכון?...)

יכול להיות שיש לך פטרייה, ואולי יש לך שם ורידים. כדאי ללכת לרופא נשים לבדוק.

בהתחלה הם לא מעירים ובהתחלה הם לא צריכים כ"כ נדנודים וכו' אבל בהמשך אחת היתה נרדמת בשניה עם מוצץ והשניה היתה צריכה הרבה עזרה אז מזל שהיו להן מיטות משלהן (בחודש וחצי הראשון היו בעריסה מתקפלת הפלסטיק ראש זנב ואח"כ מיטת מטר לכל אחת)

בהתחלה ישנו יחד בעריסת פלסטיק, כשכבר לא היה להם מקום, בגיל חודשיים בערך, עברו לערבית פלסטיק לכל אחד, וכך הם עד היום בגיל עשרה חודשים.

בהמשך כל אחד במיטת מטר משלו

ולא קורה שאת צריכה לנדנד אחד כדי לעזור לו להירדם והשני ישן?

אם אין להם גזים או כאבי בטן הם נרדמים די בקלות

2 עריסות.
בתחילה ישנו יחד באותה אחת במהלך היום ורק בלילה הפרדתי. גם אם אחד צרח הוא לא העיר את השני. בערך בגיל 4-5 חוד' כבר היה צפוף אז הרגלתי לישון בחדר בשתי העריסות גם ביום (אחת לא עטברת את הדלת).
עכשיו שוברת את הראש מה הלאה....

אצלי נולדו סביב 2 וחצי קילו ובשבועות הראשונים הסתדרו מצויין בעגלת אמבטיה יחסית גדולה (של פג)
אח"כ העברנו ביחד לעריסת פלסטיק רחבה מעט מהרגיל וגם היה מצויין.

שתהיה לידה טובה, התאוששות מהירה מהניתוח והעיקר בידיים מלאות והרבה שמחה!

ישנו בהתחלה יחד בעריסה אחת, בגיל חודש בערך עברו כל אחת למטחברת משלה. הן עדיין במטחברת (5 חודשים) וכנראה שבקרוב נצטרך לעבור למיטת תינוק.

ראש זנב
הן בנות חודשיים וחצי ועדיין ישנות כך,
הכי הח לנו מבחינת חדר השינה,
לדעתי עכשיו מתחיל להיות להן טיפה צפוף , אבל אני יותר חושבת לשנות משהו עם הנחשושים כי הם מאד עבים

אני ממש לא בעד, כי אני מאמינה שחשוב שלכל אחד יהיה את המרחב הםרטי שלו. אבל עשינו אתזה מאילוצי מקום קשים...
אם אין בעיה של מקום - 2 עריסות, ובהמשך 2 מיטות.

אצלנו הם היו ככה עד גיל חודשיים או יותר, בערך. אח"כ ישנו ביחד במיטת תינוק עד גיל קרוב לשנה, נדמה לי.

זה חמוד וכיף!

א. בני כמה הם?

ב. יש עוד ילדים?

ג. את מניקה או נותנת תמ"ל?

 

 

יש לי ב"ה עוד 4 ילדים מתוקים. הגדולה מסיימת ג', והקטנה בת שנתיים וחצי. הקטנה מאתגרת אותי מאד, כי מציקה להם (מתוך אהבה כמובן) ואני כל הזמן צריכה לשמור עליהם כשהיא בבית וכשאני מניקה היא מציקה לתאום השני..
אני מניקה ולאחד מהם משלבת תמל, כי הוא לא יונק טוב.

התחלתי לחפש נערה שתעזור לי, מקווה שאמצא מישהי טובה.

אנסה לענות כרגע בקצרה-

בגדול אפשר להניק במקביל, עם כרית הנקה טובה כדאי לנסות ואפילו אפשר לנסות עם מלאי כריות (תגייסי את הכריות שיש בסלון של הילדים וכו' רק בשביל הנסיון) אפילו 2-3- נסיונות לא מוצלחים יכולים להביא בהמשך להצלחה בעניין.

ואז יש זמן שהם פשוט אוכלים. וזהו הכל שקט. רק אוכל. בלי דאגה לאחר כי שניהם איתך, אוכלים.

 

לגבי הילדים, בבקשה- עצה שקשורה ולא קשורה לתאומים, הכביסה יכולה להתקפל עלידיהם לגמרי!! אפילו רק חצי כוח! שיהיו חצי מקופלים שכל אחד יקפל את שלו וסלאמת'. מגבות כולם אוהבים לקפל... ואז לפחות יש תחושה שמשהו זז בבית ולא רק את במרדף חסר הצלחה...

 

הגדולים יכולים לעזור לקלף ירקות לפשטידה או להוציא מוצרים מהמקרר. לעזור להכין ארוחת ערב או צהרים. לערוך ולפנות מהשולחן הרבה דברים קטנים. אני ממליצה לבקש בפשטות לי כי את "חייבת" ולא כי את רוצה לחסוך נערה או משהו כזה. כי נטו חלק מהחיים זה עזרה בבית. (זה החלק שלא קשור לתאומים, פשוט מגלים כמה זה חשוב בתקופות הקשות של חיינו).

 

זהו לבינתיים. ישר כוחך! וזה ישתפר עם הזמן בע"ה...

לצערי אני לא יכולה להניק יחד כי אחד מהם לא יונק טוב, וכל הנקה זה מאבק.. אני צריכה לעזור לו, לסחוט לו לפה ולהתעקש.

הגדולה עוזרת קצת. מדי פעם כלים, אופה עוגה, חותכת ירקות לארוחת ערב, מעסיקה את אחותה..
היא נהדרת, אבל אני לא אוהבת לבקש ממנה כל הזמן.
שאר הילדים לא עוזרים הרבה. כל דבר צריך לבקש כמה פעמים, ולפעמים לכעוס עד שזה מתבצע... אין לי כוח לריב על זה.
אני אתחיל מבצע שיתוף פעולה עם נקודות וכו' בקרוב, מקווה שזה יעזור.

תתחילי לבקש בנחת בלי לצפות שדווקא ייעשה. אבל המציאות היא שאת מבקשת. בלי אישו סביב זה ואם עושים נותנים מחמאות ומסבירים שזו מצווה גדולה וחסד... מה שיותר זורם לך אבל בגדול ליצור מציאות שזה הנורמלי. שמבקשים ועושים. גם אם בפועל לא נעשה... זה תהליך כמובן...

לגבי ההנקה עם הקטן, אולי כדאי להתייעת עם יועצת הנקה (אפילו) בטלפון? נשמע מאוד מתיש הנקות ככה...

בהצלחה!

התייעצתי עם כמה, ואחת גם באה אלי הביתה. היא לא ידעה לעזור לי. הוא פשוט מעדיף בקבוק..
עד גיל 3 חודשים חשוב לי להתאמץ, אחר כך אתן לו בקבוק ודי.

אין אפשרות ואין ציפייה לעשות שום-דבר מלבד הטיפול בתאומים, ומדי פעם יחס לשאר הילדים...

מקווה שבאמת תמצאי נערה שתעזור לך - כי זה באמת בלתי-אפשרי לשרוד אחרת!

אני מקיפול כביסה בתקופה הזו התייאשתי. פשוט היו ערימות, וחיפשנו בבוקר. זה היה מעצבן.

מה שעשינו עכשיו זה למיין לסלסילות ולא לקפל. (עמודון של מגירות מאיקאה ולכל ילד יש מגיה ועוד מגירה לגרביים של כולם ומגירה לתחתונים של כולם).

אני בעיקר לא עמדתי בזה כי גם אם הייתי מקפלת, אם לא מחזירה למגירות באותו רגע, הכל היה מתבלגן חזרה. יאוש!

 

לגבי הבישולים, מינימום מינימום. עוגות קנינו, סלטים קנינו, לפעמים גם את האוכל עצמו בעלי קנה בחנויות שמוכרות אוכל לשבת.

 

ממש ממש הנמכתי את הרף בהכל, ובכל זאת הייתי צריכה את בעלי מלא מלא והיינו עייפים כל היום.

 

בקיצור, אני כל כך מבינה אותך וכולה להזדהות עם הקושי.

 

גם עם ההצקה של בת השנתיים. גם שלי היה עושה את זה, וזה כל כך קשה להגן על שניים.

 

אני לא יודעת אם זה יעודד אותך, אבל בדיוק כתבתי בשרשור על רגעים קטנים של נחת, שלא האמנתי שהרגיעה תבוא, אבל עכשו כשהם התחילו לזחול, פתאום חזרה קצת שלווה לחיינו.

 

(ברור שעם הזמן חזרו קצת הכוחות, זה לא שעד גיל עשרה חודשים הכול היה כמו בגיל חודש, אבל עד אז ההתקדמות הייתה איטית, ועדיין היה לי אינטסיבי מאוד, ועכשיו פתאום בבת אחת הייתה התקדמות גדולה בשלווה ובנחת.)

 

ברוך ה'.

 

מאחלת לך את הכוח והסבלנות ואת אורך הרוח והאמונה שיהיה בסדר, והם יגדלו ויהיו מתוקים (הם כבר מתוקים, אבל יהיו עוד יותר), והגדולה קטנה תתרגל אליהם, והם יתרגלו אליה. יום אחד זה יקרה.

 

תומכת בך מרחוק ומבינה כ"כ!

 

נשמע שמתיש מאוד אצלכם...יש גם הרבה חוסר וודאות ואי אפשר לתכנן 2 רגעים קדימה כי פתאום אחד צורח...
אני בתקוםה הזו לא שחררתי את בעלי לרגע, היה איתי כל אחהצ עם הילדים.
תשמעי, עכשיו התחילה החופשה, תחפשי נערה שתבוא בבוקר ל2-3 ש', שתתן לך לישון ותעזור לך קצת כלים וכביסה. אם תצליחי לישון שעה וחצי ברצף העולם יראה לך אחרת בע''ה!
וזה תכף תכף עובר....גם הקטנה תתרגל אליהם ותפסיק להציק.

ב"ה בשבת הם ישנו בתיאום, ונחתי הרבה.

באמת שרוב הזמן לא כלכך נורא כמו שתיארתי, אבל יש ימים כאלה וזה קשה..
המוטו שלי כרגע זה "הקושי יעבור והנחת תישאר".⁦️⁩

צריך לזכור שיש רגעים כאלה ורגעים כאלה,

וברגעים הקשים צריך לנסות לא להיות ביאוש ולזכור את הזמנים הנינוחים שיבואו ולקבל מהם כוח.

 

בהצלחה לכולנו!

זה תחושה שאין לה תחליף!! לראות את התקשורת בינהן נגלת לעין שלנו!!! (יש בניהן תקשורת עוד מהרחם פשוט על פני השטח נראה שלא)

תהני מכל רגע כזה. עוד רגע שאפשר להודות לה' על השפע הגדול שזכינו. פשוט זכינו.

המהפך התחיל כשהם התחילו לזחול (בני עשרה חודשים).

מאז אני מרגישה שקצת חזרה השלווה לחיינו.

 

אז איזה רגעי נחת?

 

כשאחד משחק והשני רוצה את המשחק והוא פשוט נותן לו, או ששניהם אוחזים בשני הצדדים של אותו משחק ומשחקים יחד.

 

כששמים אותם בעגלה אחד ליד השני והם מציצים אחד על השני ומפטפטים.

 

כששניהם מתעוררים יחד מתחילים לשוחח בכל מיני הברות וקולות מעניינים.

 

כששמים אותם באמבטיה יחד והם משתוללים ומשפריצים (התחלנו לעשות להם אמבטיה בתוך סלסילות משחקים עשויות ראטן עם חורים בתוך האמבטיה הגדולה, שיטה נהדרת לתינוקות שכבר לא רוצים דפני ועדיין לא יושבים מספיק יציב. כך אפשר לקלח אותם יחד בלי להחזיק אותם).

 

בקיצור, תודה לה'. לא כל כך האמנתי שהזמן הזה יגיע, והוא הגיע. 

גם אצלינו הם התחילו לזחול בשבועות האחרונים (שזה נס בפני עצמו! ❤️), אבל שלווה זאת ההגדרה האחרונהשהייתי נותנת לזה יותא מלחמת התשה 😜

במיוחד שהם מכניסים ה-כ-ל לפה ואני צריכה כל הזמן לעקוב אחרי שניהם.
ובכל זאת אני מרגישה שהחיים נכנסו לרגיעה.
הם פחות צריכים ידיים, אפשר לשבת איתם על הרצפה ולשחק והם מסתובבים סביבי, וגם קצת לשטוף כלים כשהם משחקים על הרצפה במטבח.

אולי זה קשור גם לזה שהם התחילו לשבת ואפשר לשים אותם בכיסא אוכל והם מבסוטים.

לא יודעת למה, אבל ככה זה ואני ממש מודה על זה לה' כי כבר חשבתי שהחיים הולכים להיות קשים כאלה עד שהם יהיו בני שנתיים.

וגם אני מרגישה שהתפנה לי זמן לראות את המתיקות שלהם.

מאחלת לכולנו למצוא רגעי שלווה ונחת!

ברוך ה'!
ממש בשורה!

מה הגיל המתוקן שלהם? קטן יחסית לא?

ו-10.5 כרונולוגי.

הם מדהימים ומפותחים וזה כל-כך מרגיע!
(יש עוד הרבה חששות מסביבם, אבל ב״ה בפן ההתפתחותי הם מצטיינים ️)

אופס! 

 

ממש זריזים! כל הכבוד!

ושיהיה רק בריאות בע"ה!

תופסת אותם מפעם לפעם מסתכלים אחד על השני וצוחקים אחד לשני, זה ממיס ברמות.
או שאחד 'נתקע' מתחת לספה כי זחל אחורה ורק הראש נשאר בחוץ והשני זחל אליו כאילו לחלץ אותו...
או שסתם אוכלים זה לזה את היד/ הרגל...
היום אחד עלה על השני...ושניהם נהנים מזה...
מהממים!?!
הודו לה' כי טוב!!

רואים יותר ויותר תקשורת. זה ממיס!
היום אחת גילתה שלאחותה יש שיער.
תפסה ומשכה בשמחה (כמובן לא בכוונה להכאיב, הן בגיל שתופסים מכל הבא ליד).
אפילו זה היה מתוק

חומצה פולית. ידוע לך חוסרים כלשהם שאת צריכה השלמות? החומצה פולית ממש קטנה.

פרנטל, ואחרי שלא הצלחתי אותו פריג'נטל. בנוסף גם בדזל וD3. דווקא בבדיקות דם הכל היה תקין ב'ה פשוט הוא אמר שבכל הריון צריך לקחת אותם.. ואני פשוט לא מסוגלת.

לי לא נתנו את זה בהתחלה. בשליש השני ממש מומלץ אבל עכשיו בד"כ נותנים חומצה פולית... בעיקרוו עדיף שתצליחי לאכול משהו מאשר איזשהו ויטמין אז כל עוד את ממש לא מסוגלת לא הייתי לוקחת את זה קשה שאת לא מצליחה. בהצלחה!

הרופאה אמרה לי להתחיל עם התוספים רק אחרי שיעברו הבחילות

רק את החומצה פולית שבאמת כדור פיצי ולא הפריע לי.
את הברזל התחלתי רק בהמשך ואגב גיליתי שיש לאלטמן ברזל באבקה כזאת, די יקר אבל שווה ךחפש באינטרנט איפה זול ולהזמין משם. והוא הברזל היחיד שלא עשה לי בחילה ובעיות בעיכול. אבל באמת התחלתי רק בשליש השני כשהיו לי דפיקות לב חזקות במנוחה והבנתי שאולי זה בגלל המחסור בברזל.
ובמיוחד אם הבדיקות דם שלך תקינןת איןמלך מה לדאוג.

הרגעתן אותי ממש ♥️♥️

דווקא מבחינת משך ההחלמה מהלידה הרגשתי די דומה ללידות הקודמות (למרות שהפעם זה היה ניתוח, אז זה היה תהליך שונה).

כבר קבוע שאחרי חצי שנה מהלידה אני מרגישה שהגוף שלי התאושש מהטראומה. הכוחות הפיזיים בסיסים חוזרים אליי.
אבל יש מותשות אחרת, שהיא מעייפות פסייייכית, מרוץ חיים משוגע, תזונה לקויה וכאלה... אז זה משפיע על החוסן ויכולת התפקוד הכלליים.

כאילו מהלידה כבר באמת התאוששתי.
אבל הלילות ללא שינה והלוגיסטיקה הבלתי נגמרת בכל יציאה מהבית פלוס התפעול השוטף...
ונראה לי שאצלך הכל פי כמה כי את יוצאת איתם מלא (רופאים ומעקבים וכאלה). אני ממש משתדלת לא לצאת יותר מפעמיים בשבוע כי זה גומר אותי.

פעמיים מבחינתי זה שבוע עם הספק עצום! כי כמו שאמרת הלוגיסטיקה קשה לי בטירוף ואני מרגישה שאם יצאתי אני משלמת מחיר איתן אחכ כי ביציאה הן בסדר אבל שחוזרים הביתה הן לא רגועות.
ואחרי שאני חוזרת איתן הגוף של ממוטט .
והיה אני בדיוק חושבת שהשנה עוד שניה מסתיימת ועוד לא עיכלתי וכבר צריכה עוד יציאה למתנות לגננות וכאלה....

ובלי קשר, אני אומנם ישנה יחסית בסדר בלילות (כי אני לא מניקה) אבל האינטנסיביות ביום היא מטורפת, ומרגישה שהגוף שלי סחוט.

אבל מרגישה כמו זהות כפולה. האינטנסיביות מתישה לפעמים. לא תמיד זוכרת לשתות. לא תמיד מספיקה לאכול. ואז אחרי כמה ימים משלמת את המחיר בדמות סחרחורות וחולשה.

וחוץ מזה- ממש כיף לי! אני נהנית מאוד מאוד!
(לטובת אלה שעדיין לא ילדו. תדעו שיהיה בסדר)

להפך אחרי שהייתי מאוד מוגבלת בהריון עכשיו אני יכולה לעשות דברים

הטיפול בהם מאוד אינטנסיבי והייתי שמחה לישון טוב בלילה אבל דווקא אני ישנה יותר טוב מאשר בהריון

 

כבר שנים שלא ישנתי כל כך טוב

וחשוב לי להגיד שכם אם אין מחיצה, זה אומנם הריון מסוכן מאוד (!) אבל הוא יכול להיגמר בצורה תקינה לחלוטין.
אם הרופא שלך לא מספיק תומך בהריון מהסוג הזה, כדאי פשוט להחליף רופא (אם תכתבי אזור וקופה, נוכל לתת המלצות).

תודה רבה!! כיף שיש עם מי להתייעץ..! התשובה ממש הרגיעה אותי.
אני מאזור המרכז בכללית.
שאלה קטנה - אם יש מחיצה בין העוברים זה אומר שהם לא זהים או שעדיין הם זהים כי הם באותו שק? והאם יש אפשרות שבבדיקה הבאה יראו עוד שק?

אם יראו עוד שק אז זאת תהיה שלישייה

כן, בהחלט זה דבר שאפשר לראות אותו בהמשך, במיוחד שאת הבדיקה שעשית היום עשית בשבוע מאוד מאוד מוקדם... נשמח לעידכון!

 

המשך הריון קל ותקין והכי חשוב- משעמם ובידיים מלאות כפול שתיים!!

כמובן שאעדכן בהמשך.. מקווה שרק בשורות טובות!!
תודה רבהה!!!

שק אחד עם מחיצה זה תאומים זהים מונו B

את זקוקה למעקב צמוד במחלקה להריון בסיכון בקופה או בבית חולים (איך שזה עובד בקופה שלך...)

ובעז"ה עם הרבה אמונה תזכי לחבוק שתי/שני אוצרות נפלאים!!!!

זו מתנה עצומה!!!!!

גם אם קיימת מחיצה?
וואי ואיך שרדת עד שבוע 14 בלי שראו מחיצהה?? אלופה!! אני רק היום התבשרתי וכבר מודאגת בטירוף!!

ואני לא בטוחה ששרדתי... היה באמת קשה ומלחיץ....

בעלי נסה לחזק בדברי אמונה (לא תמיד הצליח לצערי...)

אני ממליצה לך מאד ללכת למומחה לאולטרהסאונד, לא כל טכנאית US או רופא US מצליחים לראות בתחילה את המחיצה,

אני הלכתי בפרטי לד"ר נדג'ארי בהדסה- מלאך אלוקים!!! אין לי מילה אחרת!

אחרי הפעם הראשונה הוא לקח עלינו חסות וקיבל אותי בחינם כל ההריון! כל שבועיים נפגשנו....

מלבד זה שהוא מספר 1 בUS הוא מספר 1 באנושיות!!!

 

לא קיבלו אותי אצל רופא רגיל חוזר מנכל של מכבי שכל הריון מרובה עוברים נחשב בסיכון וכל המעקב שלי היה במרפאה להריון בסיכון...

בכללית קיבלו אותי רגיל לגמרי.
אולי זה גם תלוי רופא..

בפעם הראשונה הוא הוציא בפניי את החוזר מנכל של מכבי. אז זה לא תלוי רופא. אמר שהיה שמח לקבל אותי אבל לא יכול...

לרופא רגיל הוא שלח אותי לרופא הריון בסיכון, ואז כשהגעתי לרופא הריון בסיכון הוא אמר שלפי דעתו לא הייתי חייבת מעקב אצלו אלא אצל רופא רגיל...
וזה בכללית.

ברגע שהיא ראתה שזה תאומים היא סרבה לטפל בי, למרות שהיו שני שקים נפרדים ומחיצה באופן ברור.

אותי לא הפנו להריון בסיכון, ומכירה עוד שלא..

גם אותי הרופאה לא רצתה להפנות בהתחלה, ואז הלכתי לרופא אחר שגם לא ראה בזה צורך, אבל התעקשתי והוא נתן לי הפניה.

הריון תאומים הוא תמיד הריון בסיכון!
יש רופאים שעושים גם מעקבי הריון בסיכון, ומוכנים לחסוך טרטור למטופלת ולקבל אותם במרפאות הרגילות, אבל יש גם רופאים שמתיימרים לחשוב שהם מבינים בזה ויכולים לעשות מעקב להירון תאומים, כשהם אפילו לא יודעים כמה הם לא יודעים, וזה כבר עלול להיות מסוכן.

אם אני לא הייתי מתעקשת על המעבר למרפאה של הריון בסיכון אני לא בטוחה שהיו לי עכשיו תאומים.

אני לא מבינה בשק אחד כי היו לי שניים, אבל מאחלת הריון טוב ובריא שיסתיים בידיים מלאות!

איזה כיף לראות את הפרגונים. תודה רבה!!!

לא מבינה בזה, כי היו אצלי 2 שקים, אבל מאחלת לך הריון קל ומשעמם, ושתצאו בידיים מלאות מלאות 

הלוואי בעז"ה!! תודה רבהה!!!

ואז גילינו שיש תאומים בשני שקים נפרדים

בתאומים זהים יש יותר סיכון אבל לא הייתי אומרת שזה הרבה יותר מסוכן, ובדיוק בשביל זה את גם תיהי במעקב יותר צפוף אם הם זהים

ויהיה בסדר

כי מעבר לקושי של הגוף של האמא להחזיק ולפתח כראוי הריון כפול, יש סיבוכים וסיכונים שעלולים לנבוע מחלוקת שיליה משותפת.

וכשאין מחיצה נוספת גם סכנה של קשרים בין חבלי הטבור.

אבל אכן רןב מי שמכירה את הפורום היא כבר אחרי הלידה. עדין יש מי שעוד לא, ואפשר להתייעץ עם כולן.... בהצלחה!

עכשיו עסוקה נורא. שני ילדים זה הרבה עבודה...

ורק קוראות... ואז אם יש נושא שעולה שנוגע להן הן גם מגיבות...
ותמיד גם אלה שבהריון יכולות להתייעץ עם אלה שכבר ילדו... גם אנחנו היינו שם...

וקבעו לי ניתוח ל37+3 בגלל ששניהם עכוז..
יש סיכוי לדעתכן שיתהפכו??

ובבדיקה של שבוע אחרי ראינו שגם השניה התהפכה.
וזה אחרי שכמעט כל ההריון (, מהסקירה השניה)
הן היו במצג עכוז

כל ההריון מהסקירה הראשונה לאורך כל הבדיקות, שתיהן היו עכוז... והיה להן מאוד נוח עם זה🤷‍♀️

(וקבעו לי ניתוח ל37+4 וב"ה הגעתי אליו והכל עבר בשלום)

ועוד עם 2..?? אני ממש חוששת..
כמה זמן לקח לך לחזור לעצמך? והצלחת להניק בימים הראשונים אחרי הניתוח?

ביום הראשון של הניתוח הייתי מעורפלת ובדקו להן סוכר והן לא היו צריכות עדין אוכל. אז חיכינו עם ההנקה ועם המטרנה. כן בעלי חתם שאפשר לתת להן מטרנה אם צריך. לא ידענו איך תהייה ההתאוששות שלי.

מהיום השני הייתי במין "סדנת הנקה"ף בבי"ח היה מדהים.. דידתי לחדר הנקה ובהתחלה הגיעה יועצת לחדר שלי. ובחדר הנקה היה מדהים לגמרי. קיבלתי מלא הדרכות ולמדתי המון ועל כל אחת...
המלצה אחת שקיבלתי היתה לגבי השאיבה. לשאוב הרבה בהתחלה כדי לאותת לגוף לייצר הרבה. וזה עזר לי בהתחלה להיות בטוחה שאכלו טוב וגם שיכלו לעזור לי להאכיל ולא רק אני. בהמשך הנקתי יותר ויותר אבל כן כשראינו צורך השתמשנו במטרנה כגיבוי. מתישהו אחרי כחודשיים מצאנו ת'צמנו שהיינו צריכים לזרוק את המטרנה (כי עבר חודש מהפתיחה) בלי שכמעט השתמשנו. ולקח הרבה זמן עד שפתחנו חדשה...

המוביל היה ראש אבל השני התהפך לראש רק ב36...
אבל זה לא אותו דבר...
הלוואי ויתהפכו לך, בהצלחה!!!

הוא אומר שבגלל ששניהם עכוז הם מפריעים אחד לשני להתהפך..
בכל מקרה הלוואי..! למרות שגם מלחיץ אותי לעשות לידה רגילה והשני בניתוח.. כי השני דובדוב יותר מהראשון.
ננסה ללכת לסטף בעז'ה. מי שמכירה את הסגולה..

הכל יכול לקרות

אבל תהיי מוכנה לכך מראש שיתכן ניתוח

ההלם יהיה פחות גדול

בהצלחה רבה רבה בבריאות ובידיים מלאות

והראשון היה ראש
הלכתי לניתוח חירום ובדיעבד כנראה שהייתי בכל מקרה צריכה ניתוח לשני כך שלפחות נחסך ממני פגיעה בנרתיק או חס וחלילה פגיעה בתינוקות.
ההתאוששות לא כזאת נוראה, בעיקר היומיים הראשונים קשים, אחרי שבוע כבר די חזרתי לעצמי ורק לשמור ולתת לגוף להחלים.

שגם אם הסגולה של הסטף היא נכונה, צריך לחשוב טוב טוב אם את לא תתאמצי מדי להגיע לשם, זה מסלול קצת מאתגר להריונית כפולה..
לא ממליצה לצאת לטיולים כאלה בשלב הזה.

עשיתי ניתוח, שניהם יצאו בשלום ב"ה, וההתאוששות גם היתה בסדר.
אחרי שבוע כבר לא הייתי צריכה משכחי כאבים.
וב"ה הנקתי אותם ליותר משנה..

לא ידעתי שזה ממש מסלול חשבתי אפשר להגיע עם רכב ממש קרוב למים . כי באמת אני בקושי מצליחה ללכת לגן של הבת שנמצא ממש קרוב לבית..

יכול.להיות... אצלי כל ההריון היו.תקועים ברוחבי ועכוז וקיויתי עד הרגע האחרון שיתהפכו(תסתכלי בשרשורים אחרים... אבל זה לא קרה.(וגם הלכנו לסטף....וזה היה קשה בטרוף ההליכה לשם...) ילדתי בניתוח מתוכנן וברוך ה' התאוששתי די מהר. תתכונני נפשית ותזכרי שהכל מאת ה' ומה שיהיה יהיה הכי טוב בשבילך ובשביל התינוקות ♥

אולי פחדתי שיזהו אותי

אבל מיד אחרי הלידה הצטרפתי וכולן פה נתנו ונותנות הרבה ידע וכוח...

ותודה לכל המגיבות זה מרגיע לשמוע חוויות מאחרות.
האם זה נכון שאחרי ניתוח יותר קשה לגוף לייצר חלב? שמעתי שכאילו תהליך הלידה מעודד את התחלת ייצור החלב ובניתוח בגלל שהגוף לא עובר לידה, לןקח לגוף יותר זמן לייצר חלב. ואצלי גם ככה אחרי לידות רק אחרי איזה 3 ימים מתחיל החלב. אז מעניין אותי מה עושים במצב כזה.

לא הרבה אבל גם בגלל שלא שאבתי ובכלל לא רואה סיבה להתיש את עצמי בשביל שיהיה יותר חלב.
אבל גם בלי קשר החזה שלי לא גדל בהריון והאחות אמרה לי שיכול להיות שזה ממשהו אחר בכלל שאין מספיק חלב.
מה שכן שאחרי הניתוח לא הנקתי מיד אלא חיכיתי שארגיש יותר טוב ובכלל לא הרביתי בהנקות/שאיבות

קודם כל בלי קשר לניתוח החלב נכנס רק ביום השלישי ועד אז זה הקולוסטרום שהוא בריא מאוד ואם ככה הגוף בנוי זה מה שהתינוקות צריכים בדיוק!

חוץ מזה לגבי הסטף זה בדיוק מה שרציתי לכתוב, לדעתי יותר מסוכן לעשות את המסלול הזה מאשר סגולה. עשיתי אותו בהריון הקודם של עובר יחיד שהיה הפוך והפעם וויתרתי.
מה שכן יש סגולות יותר בדוקות כמו להפוך ספרי קודש בבית וגם את הגניזה ,יש אומרים גם לבדוק שהמזוזות לא הפוכות. לדבר עם התינוק שיתהפך...

והסגולה הכי בדוקה היא תפילה

גם אני קבעתי ניתוח והכנתי את עצמי נפשית לזה והיה לי יותר קל ככה. ואז כשהתבשרתי שהתהפכה אז שמחתי. וגם אצלי השניה היתה גדולה יותר וזה לא הפריע ללידה.
שיהיה רק בשעה טובה ובבריאות!

אבל ב"ה לא היו בעיות.
אחרי שהראשון נולד פקעו את המים של השני והוא נולד תוך כמה דקות.

היה לי שפע חלב. (ונותחתי)

ילדתי בניתוח בשבוע צעיר (29).
הגוף ממש לא היה מוכן ללידה, יילגו אותי בגלל מצוקה עוברית, ככה שלכאורה הגוף לא היה מוכן לתחילת המקה והכל היה בסדר

מה המדיניות לגבי לידה של תאומים- מתי מחליטים על ניתוח, האם מספיק שהראשון יהיה ראש, ומה עושים אם השני מתהפך באמצע או מלכתחילה היה עכוז- האם הופכים/שולפים או מנתחים?
מי נוכח בלידה של תאומים?
מה עם אפידורל האם מחייבים? (אם זה חשוב לך).
אולי כדאי גם לשאול על הפגייה כי יש איזה סיכוי להגיע אליה, או שכבר עברת את השבוע ה36...

יש בתי חולים שאפשר לקבוע פגישה ולדבר עם מיילדת

 

הסיור עצמו יותר מותאם ללידות של עובר יחיד והרבה יותר דגש על הטבעיות וכל זה

כשרוב הסיכויים שאת תהי היחידה עם תאומים והם פחות ישקיעו בלהסביר את ההבדלים

 

זה עדין נחמד ומלמד לראות את חדרי הלידה ולשמוע מה יש להם לומר אבל למשל כשתגיעי ללידה זה שונה וכדאי להיות מוכנים לזה  

מה שיכולה לומר הוא שבתאומים לא עושים היפוכים כך שאם הראשון הוא לא בתנוחת ראש זה ניתוח בכל בתי החולים

לגבי השני יש לו יותר מקום אחרי שהראשון יוצא ואז הם שולפים או מנסים לסובב אותו- יש בתי חולים כולל הרופא שלי שאמרו לי שנדיר שעושים ניתוח לשני ושהם שולפים אותו החוצה ומצד שני היתה מיילדת בבית חולים אחר שאמרה שיש סיכוי גדול שאת השני יצטרכו להוציא בניתוח

 

לגבי אפידורל אמרו לי שממליצים לקחת בעיקר בגלל שאחרי שהראשון יוצא זה שלב מאוד לחוץ לצוות והם מעדיפים שהאישה תהיה רגועה, ובנוסף שאם צריך פתאום ניתוח חירום לא תצטרכי הרדמה כללית

 

לא כשבאים ללדת

למשל בעין כרם יש תכנית של בואי נדבר שאפשר לקבוע פגישה עם אחת המיילדות

לפני הסיורים, זה עד כמה הם ממהרים לנתח. ובסיוריםשואלת ממש איך הם מקבלים הריונית תאומים ללידה, האם זה גם לידה רגילה מבצעים בחדר ניתוח, בנוכחות רופא ילדים וכו'... בהצלחה!

שהבנו שאם לא שניהם ראש, מעדיף לנתח.
למרות שבמעקב אחרון שניהם ב"ה היו ראש. אבל יש עוד זמן בע"ה עד הלידה...