פורום תאומים (עמוד 25)

למה את כל-כך רוצה תאומים?

 

מציעה לקרוא את כל השרשורים בפורום הזה, ואז אולי ייעלם לך קצת החשק הזה...

למה? כי חוויתי הרבה תאומים סביבי, וזה נראה לי חלום
לא משהו שניתן להסביר

חח נשמע שכדאי לי להוריד את החשק

זה באמת חמוד לראות מהצד תאומים! אבל כשנמצאים בתוך זה - זה לא רק חמוד... זה גם הרבה קשה...

טוב אחכה לריבונו של עולם שיחליט

אף פעם אי אפשר לדעת מה הקב"ה מתכנן לך 

וזה שווה את כל הרגעים הקשים.

יביא- אקח בשמחה
לא יביא- בעז"ה מקווה שיהיו רגילים

בגדול אני מהלא יוצאים כ"כ מהבית ואםכן אז פעם בשבוע מקס'... אני סובלת מחום באופן נראלי חריג מהסביבה... והן משחקות מדהים בבית. עכשיו בנות 3.3.

או משחקיות סגורות. או סתם לצאת לפארק...
תלוי כמה הם שובבים וצריכים מרדף...

רק אם יש חשש ללידה מוקדמת!
אני עשיתי בנוסף אקו לב עובר סתם כי מי שעשה לי את הסקירה אמר שהתנוחות לא הכי קלות אז כדאי... לא כל אחד שולח ובכ"ז זה ממש שכיח....
ושתי סקירות כמובן...

בגלל שבטטיסטית יש יותר מומי לב בתאומים, מעדיפים לבדוק טוב.

זה לא מה שאמר לי הרופא שלי... לא אמר לי שזה רוטיני, אמר לי שבגלל שהזווית לא הכי מושלמת לבדיקת הלבבות אז כדאי...

רצו לשלוח אותי, לא בגלל התאומים וסירבתי.
הרופא שלי לא ראה בזה צורך. הרופא שעשה לי את הסקירה שלח והסיבה שהוא נתן לא גרמה לי להשתכנע...

וזריקה להבשלת ראות קיבלתי רק כשהגעתי עם ירידת מים בשבוע 33+6. (ותכל'ס - לא הייתי צריכה בסוף, כי עד הלידה כבר הגיע שבוע 34...)

רק כשיש חשש ממש ללידה מוקדמת וגם אז זה רק עד שבוע 34

 

גם מגנזיום נותנים לקראת לידה שצפויה להיות בשבוע צעיר (אם מספיקים. תריך לקבל את זה בשעות שסמוכות ללידה, וזה לוקח זמן. לא תמיד יודעים שזה הולך לקרות...).

מעבר לזה, אני יודעת שכל הריון תאומים שולחים לאקו לב עובר.
תאומים זהים (שיליה אחת) עושים כל שבועים גם מעקב זרימות, החל משבוע 18. מאוד חשוב לעשות את זה! ולא כל הרופאים מפנים לזה משום מה 😬 אצלי זה מה שהציל את ההריון...

ככה בכל אופן אמרו לי, וגם מכירה עוד הרבה אמהות לתאומים שנשלו לזה בלי סיבה מיוחדת.
אולי זה בתאומים זהים דווקא? 🤔

במיוחד בזהים.

וזה סה"כ עוד בדיקת US- אך מכוונת ישירות ללב, לא בדיקה פולשנית או משהו בסגנון, כך שעשיתי בלי לחשוש.

צלסטון קבלתי כשהיה חשש ללידה מוקדמת בשבוע 31

בסוף ילדתי ב35 (זה תקף רק לשבועיים ונותנים בכל מקרה רק עד 34)

וכמו שזהות כפולה כתבה- מה שהכי חשוב זה מעקב זרימות!!! 

כי הן היו קטנות באופן חריג... (ביחס לעובריות תאומות בנות)

זה באמת ממרמר!

 

(חמישה הריונות עברתי בלי שתישאר לי בטן. את ההריון של התאומים לא הצלחתי. היא נשארה.)

 

מאחלת לך מכל הלב שתצליחי לאהוב את עצמך ואת גופך איך שאת עד שלא יזיז לך בכלל כל מה שאומרים לך.

ושמתוך האהבה הגדולה הזו תצליחי ותספיקי לעשות מש שצריך כדי להחזיר את גופך למקום בריא וחזק!

 

אבל יש לי דברים חשובים לכתוב על זה.

 

בד"כ אני חוזרת מהר למשקל- עם תאומים לקח לי זמן. אני חושבת שהגוף נכנס למוד הישרדותי ולא ממהר להשיל משקל עודף. 

 

בכל מקרה, נשארה לי בטן. שבוע שעבר הייתי בפילאטיס והמדריכה לימדה תרגיל חדש שעוזר להיפרדות (מי שנשאה תאומים ברחמה, סביר שתסבול מהיפרדות). מאז עשיתי אותו וכבר עזר לי לבטן. 

 

זה הולך ככה (ממש נשמע פשוט, לי לא היה קל בהתחלה): 

מניחים יד אחת על הבטן התחתונה ויד אחת על הבטן העליונה כשאת עומדת. 

אח"כ מכווצים את הסוגרים, ואז מכווצים בטן תחתונה ואז בטן עליונה (שתי הידיים צריכות להרגיש תזוזה פנימה). 

סופרים עד 10 ומשחררים. 

באמת כיווץ לי את הבטן, אבל עשיתי באובסיסביות בימים האחרונים. 

וכמובן שעוד נשאר...

היד שעל הבטן התחתונה בכלל לא הרגישה שום תזוזה. לא הצלחתי להכניס אותה.

 

בטח זה אומר שאני צריכה להתאמן הרבה...

 

בקרוב בע"ה חוזרת ליוגה. אנסה לחפש תרגילים נוספים לזה.

 

תודה שעוררת אותי.

בהריונות הקודמים חזרתי לעצמי מיד אחרי הלידה (ועוד רזיתי...). השבוע זה יהיה שנה ללידת התאומים (בחועזי, האיחולים יתקבלו בעוד חודש ;)), ואני עדיין רחוקה ממה שהייתי...

אני ממש מתחברת להרגשה שהגוף נכנס למצב הישרדותי ושומר לעצמו את הרזרבות. כי אובייקטיבית, אני אוכלת עכשיו הרבה פחות ומניקה הרבה יותר מאחרי החידות הקודמות. ואולי לא עושה פעילות גופנית מסודרת, אבל מתרוצצת ועוד איך...
הגוף פשוט עוד לא משחרר...

כשהתאומות בנות חמישה חודשים, מישהי שלא ידעה שילדתי תאומות ניגשה אלי, ואיחלה מזל טוב חם על ההריון.....
קוראת לזה חוסר טקט. כמובן שמייד אמרתי לה שאני לא אלא אחרי לידה והיא ניסתה להתגונן...
אבל זה לא מפריע לי להמשיך ללבוש שמלות בגזרת הריון וממש לא מענין אותי מה ישערו...

תמיד נשארת לי בטן קטנה אחרי לידות אבל הפעם זו בטן קטנה אבל שונה... כמו בטן כפולה כזו , בטן הפרדה ובטן עם עור רפוי ושרירים רפויים... סליחה על התיאור הלא נחמד הזה, למישהי מוכר?
בזמן ההריון הרגשתי שאחת התאומות היתה עם הראש למטה מידי ויצרה כמו עוד בטן, וזה נשאר בקטן...

אבל כדאי לך להיבדק. 

אני לא נבדקתי באופן רשמי אלא ע"י מדריכת פילאטיס אבל בעיקרון פיזיותרפיסטית של רצפת אגן אמורה לתת לזה מענה. 

 

לגבי תרגילים נוספים:

לא הספקתי לתרגל כ"כ הרבה אבל במשך 13 שיעורים אמרו לי שבגלל ההיפרדות אני צריכה לעשות רק אלכסונים (כפיפות בטן באלכסון, אסור כפיפות רגילות). 

ואז, בשיעור האחרון הלכתי למישהי אחרת שבדיוק הייתה בהשתלמות של המילה האחרונה בתחום והיא אמרה שאסור בכלל לעשות כפיפות בטן ואלכסונים כשיש היפרדות. מה כן?

התרגיל שכתבתי היה הכי חשוב אבל גם היה תרגיל שגם אותו בקושי הצלחתי למרות שהתינוקות שלי עושים אותו חופשי:

שכבו על הבטן ואז תרימו ותמתחו את יד ימין (קדימה) עם רגל שמאל ואז את יד שמאל עם רגל ימין. קוראים לזה SWIMING. 

 

אני לא כ"כ יודעת להמליץ עוד כי מתארת לעצמי שצריך חימום וכאלה. 

 

אני מאלה שניסו להתנער מספורט כל חייהם והגיעו לנקודת האין ברירה ככה שאני לא טובה בלהמליץ. 

יש לי כמו מן שקע באזור הטבור

גם התחילו לפעמים לגעת אחד בשני כאשר הם שוכבים על הגב, הם קרוב ל 3 חודשים. זה ממש חמוד כמו קרב איגרוף קטן
אחד מהם בעיקר, ממש מעריץ את אחיו, כבר דאגתי שיפגע מההתעלמות שלו אבל אם את אומרת שאצלך זה עדין לא קורה כנראה שזה בסדר.

עד גיל חצי שנה היינו מנסים למצוא תקשורת ביניהם ולפעמים דמיינו שיש אבל זה לא היה וודאי.

ניסינו למצוא כל מיני רגעים קטנים, אבל אלה היו דברים מקריים.

עכשיו בגיל חצי שנה מתחילה לראות קצת יותר עניין, אבל עדיין לא משהו משמעותי.

נראה לי שאני פשוט יותר מידי בסביבה, אז הן פחות מתייחסות זו לזו. בד"כ כשאני "נעלמת" להן הן מתחילות להעסיק אחת את השניה.

בכל אופן עיקר התגלית הייתה שיש מישהו לקחת ממנו מוצצים ובקבוקים...

חמודים! לפני שבוע פעם ראשונה הם נעמדו כל אחד במיטתו והתחילו לפטפט (בג'יבריש כמובן) - בני אחד עשר חודשים.
זה היה ממיס!

כעת הן יותר בשלב שלוקחות משחקים אחת לשניה/ מרביצות בטעות

ואחת (זאת שזוחלת) פשוט מטפסת על אחותה כשרוצה משהו רחוק...

עוד רגע מדהים

הן שכבו בלול, אחת על הגב ושניה על הבטן, והיא פשוט מצצה לשניה את האצבע ברגל!!!!!! אין דברים כאלו!!!!!

יש כאלו רגעים קסומים אצל תאומים!!!!!

אמרתי שהן צריכות מסרטה צמודה....

זה יכול להיות רב מכר עולמי....

בחודשים הראשונים הרגשתי שכל אחד 'שקוף' לשני. 

 

היו רגעים קטנים 

 

אבל ממש משחק יחד/ מריבות זה נראה לי לקראת גיל שנה והלאה. 

שסביב עשרה חודשים התחלתי לראות אותם מתייחסים אחד לשני

 

נגיד התאומה חזרה אחורה כי ראתה שהתאום לא מגיע. או שהיא נכנסה לחדר וקצת נבהלה אז חיכתה לו שיבוא גם. 

 

אבל באמת 'דיבורים' שלהם, משחק משותף ומריבות זה התחיל יותר מאוחר. 

חשבתי שראיתי אותם מתקשרים כבר מזמן אבל באמת נראה לי שרק עכשיו ממש מתקשרים. בני 8 חוד'.
הם לוקחים צעצועים אחד לשני, לפעמים מסתכלים אחד על השני וצוחקים או ממלמלים וזה מהמם!!
אחד באמת אוהב לטפס על אחיו והשני נוהג למשוך לו בשיער...אתמול אחד תפס בבטן של השני עם החולצה כדי להעמד, מסכנון זה היה כואב...

ועד עכשיו ראיתי רק פעם אחת וכנראה מקרית חיוך אחת לשניה בגיל 4 חודשים. וכתבתי על זה פה מרוב התמוגגות... אבל מאז זה לא קרה..
קורה שאני שמה אותן על משטח פעילות והן מושכות בשערות/מתהפכות אחת על השניה/ מחזיקות בידיים או ברגליים וכדו' אבל נראה לי שזה היה יכול לקרות לכל 2 תינוקות שמונחות יחד...

נראה לי שתקשורת אמיתית רק מרגע שמתחילים להבין... אולי גיל שנה כמו שכתבו פה...
ונראה לי שיש סוגי תקשורת שונים בין זהים ללא זהים...

אבל תקשורת ממש - רק אחרי גיל שנה.

צריכה לראות אם יש לנו סרטונים שמתעדים רגעים כאלו

אבל פעם רץ ביוטיוב סרטן של תאומים בני שנה פלוס בערך, שממש מנהלים שיחה ביניהם ב"דדאית" (כלומר: "דה דה דה דה"). סרטון מגניב וקורע! מעניין אם עדיין אפשר למצוא אותו.

אני הייתי בשלב הזה בדיוק לפני שנה בחופש הגדול הקודם,עם 4 ילדים בבית. גם 2 שיליות והורמונים כפולים שלא ראיתי איך אני שורדת יום נוסף. היה סיוט. היתה מהפכה בבית, בעלי עבד, לא הוצאתי את הילדים לאף מקום ופשוט הייתי במיטה כל היום אם בגלל העייפות וגם כדי לא לסבול בחילות. והייתי מקיאה רק בהריון הזה.
גם לי נתנו דיקלקטין ואת האמת הייתי קצת נגד כדורים כימיים אז לא לקחתי את כל המינון אלא רק פעם אחת ביום ולכן לי לא עזר. שמעתי כאלה שקיבלו זופרן ועזר להן הרבה יותר.
זוכרת שגם שאלתי פה בפורום... אין ככ הרבה עיצות, זה בעיקר לאכול במנות קטנות על פני כל היום, לשתות הרבה ולנוח...
מה שכן לי זה עבר סביב שבוע 18. (אותי זה ממש ייאש שעבר מאוחר ככ..)

אז לא עזרתי לך ככ אבל מעודדת אותך,תחזיקי מעמד, בסוף זה משתלם

רק אין קשר בין שליה אחת לשתיים...

אצלי היו זהים, שליה אחת, והייתי סמרטוט מהלך עד שבוע 17-18

אח"כ התהלכתי כמו ברווז בגלל הסמפזיוליזיס

אבל זה שווה!!!! כל הקאה!!! כל תזוזה כואבת!!!! הכל!!!

זו המתנה הגדולה ביותר שקיבלתי בחיי!!!!!!

(אם היו) נגמר לך יותר מהר הבחילות?

והיה הרבה פחות חמור...

הפעם, לא יכלתי להכנס למטבח בכלל

ויום שישי היה אסור לי להיות בכלל בבית...

ממליצה בחום על הדיקלקטין למרות שזה מרדים.

במינון הכי גבוה, גם ככה שפוכים.

הבחילות נמשכו לי המוןןןןן (לא כותבת לך כמה כדי לא לייאש) והדיקלקטין הציל.

 

לא היו לי כמעט הקאות (!!) - בחילות כן, אבל לא ברמה מטורפת.

הברזל שלי היה גבוה! (כמעט בכל ההיריונות האחרים הוא ירד ממש) - כנראה בגלל זה הם עד היום אנרגטיים כאלה...

וב"ה לא היו שום סיבוכים.

רק היה כבדדדדדדד מאוד... וגם מלחיץ למדי... והיה לי גם גרד איום ונורא ממש! (בהיריונות אח"כ גם היה, אבל פחות נורא).

 

אז זה לא כדי להוציא את העיניים (היו לי היריונות שסבלתי מאוד...) - זה רק כדי להראות שיכול להיות אחרת, ולעודד - שאולי בהמשך ההיריון יהיה קל יותר!

עוד שבועיים ככה, כבר יש מצב שתהיה הקלה בבחילות, לי זה הפסיק בשבוע 14 אני חושבת אבל גם לא היה נורא כל כך

גם לא היתה לי את העייפות שתמיד מדברים עליה

 

מאנונימי כי עוד לא מפרסמת על ההריון שלי, שהוא אגב לא הריון תאומים.
אני מהסובלות באופן קיצוני מבחילות והקאות, ובהריון הזה בניגוד לקודמיו, לוקחת דילקטין. חששתי מזה שירדים וכו, ואכן בשבועיים הראשונים הייתי עוד יותר עייפה- ממש ממש, אבל גם ככה בלי הדיקלקטין בכלל לא תיפקדתי. אחרי כשבועיים הגוף שלי הסתגל בהדרגה והעייפות כבר לא מעבר לרגיל בהריון. אני בשבוע 14 ולוקחת משבוע 6.

כי עד עכשיו חשבתי שהבחילות יגמרו עוד 2-4 שבועות, ואמרתי שכבר אשרוד את זה, ושזה לא שווה אפילו את השבועיים הסתגלות כמו שאת אומרת... אני ממש חייבת לתפקד בשבועות הקרובים, ועם הבחילות איכשהו זה אפשרי, עם עייפות יותר גדולה ממה שיש עכשיו אני לא יודעת איך אצא מהמיטה...

נגמרו לי הבחילות בין שבוע 12-14, לא זוכרת מתי בדיוק.
הלוואי שעוד נשים יגיבו ויגידו שעבר להן גם בערך בזמן הזה, לא יודעת איך אשרוד עד שבוע 18...

הסתיימו סביב 12-14.
אבל התאומים היה עד 18.

פחת בהדרגה משבוע 12 אבל ההקאה האחרונה היתה בשבוע 16 נדמה לי...אי''כ חזרתי לחיות...

והן היו באמת חזקות יותר משאר ההריונות באופן משמעותי.
עזר לי לנשנש ביגלה, לשתות מיץ ולא מים (ואני לא ככה בדרך כלל..).

סבלתי מבחילות כווול ההריון....

אבל הכל עובר בסוף,התאומים שלי בני 3 חודשים..

אבל נראה לי שזה משתנה מאישה לאישה..

שבוע הבא אלך לאולטרסאונד (כשאחצה את שבוע 7)

ממש מקודם התחילו הבחילות וראיתי גם כתמים חומים ...

בדיעבד, כן, אני יכולה להגיד שבהריון התאומים התסמינים התחילו מוקדם יותר וחלקם היו חזקים יותר (לא כולם).
אבל הדבר היחיד שיכול להצביע על היריון תאומים הוא אולטרסאונד.

למהאת חושדת שזה תאומים? את אחרי החזרת עוברים?

יש תאומים במשפחה ובלי קשר אני גם אחרי הזרעה

בכלל לא ברור מאליו!
האמת שאין לי ככ כלים לעזור לך חוץ מלהגיד לך כמה דברים. בעצמך אמרת שהכל ב"ה זרם עד החופש... אז שתהיה לך תקווה שבעזה כשהחופש יגמר חלק מהדברים יחזרו למסלולם, אבל בטח תהיה שוב תקופת הסתגלות לחזרה לעבודה... באמת לא קל!

ומזדהה איתך לגמרי לגמרי עם הסוף... גם אני לא מוכנה עזרה בתשלום חוץ מניקיון.. אבל קשה ממש להסתדר עם כולם לבד! גם אצלי הגדולה עוזרת וצודקת, מבאס להעמיס.
בקיצור- שולחת לך חיבוק ענקי ומאחלת לך הצלחה בהישרדות! אכן צריך כוחות ותדעי שאת פשוט אלופה!

הצעה פרקטית אחת - לקחת בייביסיטר שתצא עם הילדים הגדולים החוצה - ולא שתהיה אצלך בבית - וככה יהיה לך קצת שקט לטפל בתאומות לבד...

בת כמה הגדולה שלך? אפשר אפילו שהיא תבקש מחברה שלה שתבוא איתה ועם שאר האחים - ככה יהיה לה נחמד יותר לעזור לך איתם...

מניחה שכל אמא מרגישה חזק את החופש, אבל לתפקד עם תאומים ויתר האחים זה בהחלט מאתגר...
אצלי בעלי מורה ועכשיו הוא בבית. ועדיין כל שבת שצריך לבשל זה לוגיסטיקה וגם לצאת לבילוי או טיול עם כולם זה סרט...
מורידים רף קצת כמו אחרי הלידה.
תזכרי שכשאת תעבדי הן יהיו במעון, כך שאם יש לך יום חופשי הוא יהיה חופשי בהחלט ופתאום תיזכרי כמה את מספיקה בשעה עם ידיים פנויות...
בהצלחה!!!

משתדלת לשחרר אותה מדי פעם ולפנק, אבל היא באמת לוקחת על עצמה הרבה עול.

היא עוזרת לי להעסיק את הקטנים כעת, אבל זה שכולם כל הזמן בבית

והחום שמקשה על כולם והרצון להיות רק במזגן

אז א"א לצאת, וגם אם כן,רק בערב

אז רובצים בבית, ומשחקים, ומציירים, ואוכלים ורבים וצוחקים ומצחיקים ומשגעים....

באמת חיים משוגעים...

אבל ת'אמת, גם משגעים!

לראות את שתיהן מתחילות לזחול...

צוחקות אחת לשניה...

ממלמלות...מתהפכות... מפותחות....

זה אושר עצום!!! חוויה אדירה!!!!

אז אני מנסה מאד לראות בעיקר את היופי....

ותודה לכן על העצות והשיתוף

כיף שיש מקום שמבינים אותי באמת....

אפשר גם מישהי צעירה יחסית, בת 13-14, שתצא איתם לגינה. ביחד עם הבת שלך היא תצליח להיות אחראית על כולם, ומצד שני - גם לבתך יהיה קצת חופש...

אבל עכשיו היא לא רוצה בשל החופש...

אולי אנסה למצוא אחת אחרת, כי זה אכן עזר לי

תודה רבה...

גם אצלי הגדולה שעוזרת בת 10 (למרות שיש לפניה גדול בן 11 שלא עושה כלום) והתיאור שתיארת הרגיש לי כאילו תיארת את הבית שלי בימים אלו...

היום הרגשתי אחרי המון זמן שפשוט בא לי לטפס על הקירות. הגדולה שהיא יד ימיני היתה חולה ופתאום אני לבד צריכה לטפל בכל הילדים, בילדה חולה, ועוד התאומות וכולם פשוט השתגעו!

שעד להודעה חדשה, אסור לה להיות חולה!!!

הא, ואז הם נדבקו אחד אחרי השני, כל הילדים, יום אחרי יום, לקינוח בעלי... והדובדבן שבקצפת- התאומות....

מקווה שפה תסתיים לך ההזדהות, כי אני לא מאחלת לך את השבוע שעברתי...

טוב אז אכן לא מזדהה ומקווה שפה זה יגמר. אין לי כוח לעוד חולים.

הרבה כוחות!!!!!

אני השבוע לקחתי בייביסיטר צעירה, שפשוט השגיחה עליהם כשאני בבית במשך שעתיים וחצי. חלק מהזמן היא גם טיילה איתם בחוץ. זה היה פשוט מושלם!!!!
אני לא מבינה למה לא עשיתי את זה קודם. ב-30 ש״ח קניתי לעצמי שפיות.

אפילו שאני לא צמה....(הנקה מלאה של התאומות + צום נדחה...)

יום אחד של שקט......

יום אחד שבעלי יוכל לצום ולנוח בלי הפרעות....

עוד יום אחד שאני יוכל לנשום ולאגור כוחות לפני ה3 שבועות הקרובים....

תודה לכולן על התמיכה...

 

בתקווה שיבנה ביהמ"ק במהרה ולשנה הבאה בירושלים הבנויה

אצלנו זה היה מסתכם ב75 שח..

וגם בגיל של הבייביסיטר.
לקחתי ילדה שעולה לכיתה ז׳ או ח׳ (לא סגורה על זה). יש אצלינו גם הרבה במות בכיתות ה-ו שעושות בייביסיטר.
לא הייתי משאירה אותן לבד עם הקטנים, אבל כשאני בבית וכל מה שצריך זה להשגיח שהם לא נופלים/מטפסים/מכניסים דברים מסוכנים לפה זה לגמרי מספיק!
והן כאלה חמודות ומתלהבות בגיל הזה, שזה יוצא מעולה לכולם.

35 לשעה מינימום

מחזקת אותך להשתמש בזה מדי פעם!

יאללה ספטמבר!

זה לא קרה מאז הלידה!

תודה על העצה

זה כסף שזה השליחות שלו...

בקרוב אצלי

(עוד) לא חשבתי להביא מישהי בשביל לישון... זה רעיון מעניין.

ילדתי בדיוק חודש וחצי לפני הסוף

מאחלת לך שתצליחי לסחוב עוד חודש לפחות! כי פגייה זה לא כיף...

ומקווה שאחרות ייתנו לך עצות...

מאחלת לך שישארו כמה שיותר בבטן, כי למרות שהייתה לנו חווית פגיה יחסית טובה- עדיין, אין כמו תינוקות בשלים...

והעיקר בבריאות ובשמחה

ילדתי בשנה שעברה באמצע אלול בשבוע 39 זוג תאומים מתוקים להפליא.

 

בזמן הזה בשנה שעברה מה שעשיתי היה חצי לשבת חצי לשכב (בשמירת הריון) על הספה עם מזגן מקרטע ושני מאווררים עלי משני הכיוונים, ולתת הוראות לכל מיני צדיקות שבאו לעזור לנו לפרוק ארגזים. (עברנו דירה כשהייתי בחודש שמיני.) 

 

באופן מפתיע מאוד הסוף היה לי יותר קל מחודש חמישי-שישי.

 

אחרי שיצאתי מהשמירה ממש יכלתי לזוז קצת (אולי כי פשוט לא ציפיתי מעצמי לכלום אז כל יציאה שלי מהבית נחשבה הישג, ואילו בחודשים חמישי ושישי עבדתי וציפיתי מעצמי להרבה יותר.)

 

בקיצור, עצות בשבילך אין לי, חוץ מלא לצפות מעצמך לשום תזוזה. ככה כל תזוזה נחשבת להישג.

 

ולאכול איגלואים וקרטיבים ולהפעיל מזגן ומאווררים.

 

בהצלחה רבה רבה! לידה קלה בעיתה ובריאות לך ולשתי ההפתעות הקטנות!

הרופא עוד הציע לי לעשות זירוז בשבוע 39 אני חושבת, ביקשתי ל 38

מבינה אותך לגמרי...
כל דבר הכי פשוט הופך למשימה בלתי אפשרית- להתכופף, לעמוד, לשבת ואפילו לשכב...
ישנתי בישיבה בספה רב הלילות עם צרבות מטורפות...
אפשר לומר שלא ישנתי...
איך שרדתי?
שיננתי לעצמי מה שכולן אומרות פה- שכל יום בבטן זה מעולה להם.
וקיטרתי מלא...לכל מי שהיה מוכן לשמוע.
אבל בתכלס תעריצי את עצמך על כל מה שאת עוד כן מצליחה לעשות. תדעי שזה באמת קשה בטירוף, את לא קוטרית...
ותזכרי שה' יוריד אותם לעולם בזמן המדוייק!
להם בע''ה בידיים מלאות!!

לי פלדנקריז מאד עזר

הלכתי פרטי למישהי ופשוט "עשתה להם מקום"

היה ממש ממש ממש קשה.

הגעתי ל 38+6 ולא הצלחתי לעשות כלום. 

לא הצלחתי להרים את כף הרגל ולהכניס אותה לכפכף, לא הצלחתי ללכת אז הייתי הולכת הצידה כי זה היה יותר קל (וגם זה ממש ממש לאט ועקב בצד אגודל), הייתי נשענת על הקירות תוך כדי הליכה ובוכה בוכה בוכה (ואז אגב, חמי התקשר, שאל מה שלומי, וכשאמרתי שקצת קשה אמר ברוב טאקט "הריון זה לא מחלה"...)

בקושי יצאתי מהבית, רק לבדיקות, וגם זה בשלב האחרון כבר ביקשתי שבעלי יקח חופש מהעבודה ויסיע אותי כי הבטן נתקעה בהגה.

 

כמו כשכבר כתבו-

כל הזמן שיננתי לעצמי את מה שנשות הפורום אמרו לי- כל דקה בפנים היא ברכה. 

בסוף זה נגמר, ובעז"ה בידיים מלאות מלאות, כך שהפעם הבאה שתחשבי על הקושי הזה, היא כשהבאה בתור תשאל פה בפורום איך שורדים (פשוט כי לא יהיה לך זמן אחר להיזכר )

ועדין מרגישה את ההקלה הגדולה שהם סוף סוף בחוץ

אני עושה דברים בבית ונזכרת איך פשוט ישבתי בכורסא ולא יכולתי לזוז

אבל כן עכשיו שגם קוראת פה אני נזכרת בעוד דברים, וכמה טוב להיות אחרי זה ב"ה

 

אני זוכרת, אבל פשוט לא מספיקה במהלך העומס של היום/השבוע/החודש לעצור לחשוב על איך זה הרגיש. בשוטף אני רק זוכרת תמונות של עצמי בכל מיני סיטואציות, בלי הרגש שהתלווה לזה.

 

היתה איזו סיטואציה, די בהתחלה, שהקאתי את נשמתי באמצע הלילה. קרסתי על הרצפה בשירותים (איכס...) ובכיתי בלי סוף. אמרתי לבעלי- מתי בדיוק אני אמורה לעבד את כל החוויה הזו? קודם טיפולים, אח"כ בחילות, אח"כ לידה, ואז הורות, מתי בדיוק יהיה לי זמן לעכל את זה. ובכן- כפי שחששתי, לא יהיה לי זמן לזה  

כן, זה משהו שצריך לעבד...

יש לי טראומה מההריון

חודשיים וחצי זה טרי טרי

אני קצת מקנאה בך (שהתחושות עדיין טריות) וקצת לא 

אני מתחילה להעריך את הלידה המוקדמת.... 🙄








(לא באמת. הייתי מעדיפה עוד חודשיים וחצי של קושי, ולא את הפגות הזאת שלא בטוח אם תפסיק ללוות אותנו אי פעם....)

אבל פער של ארבעה ימים נשמע לי לא נורא ובשלב הזה אני חושבת שהגיוני שלאחד יש דופק ולשני לא

 

לא בטוחה לגמרי אבל לדעתי גם אצלי לאחד היה דופק לפני השני 

 

זה שבוע מלחיץ וכעבור שבוע היה לשניהם.

 

בקיצור אין שום הבטחות אבל נשמע לי שממש יכול להיות שהכל יסתדר. 

 

 

 

בשורות טובות!!

בגלל שהשבוע מוקדם זה נראה הגיוני שאין דופק?

שאומרות שבשבוע 6 עוד לא היה דופק ויש מצב שגם אצלנו לאחד לקח טיפה יותר. אני פשוט לא ככ זוכרת. 

גיליתם את ההפרש בשבוע יותר מאוחר?
הרופא לא היה נשמע אופטימי בעיקרון-
שלח אותי לבדיקות דם נוספות של פרוגרסטון וערכי בטא לראות הכפלה .

שבוע 6 זה עוד מוקדם מאד. אי אפשר לדעת מה יהיה בהמשך.
בעז"ה שיהיו בשורות טובות..

כאן: הכל יכול להיות... - תאומים

האולטרסאונד הראשון היה בשבוע 5 אם אני זוכרת נכון.

זה נורמאלי שיש פער כלשהו בין תאומים.
אצלי לכל אורך ההריון היה פער של שבוע, וזה היה בסדר. (עד שהוא הלך וגדל בגלל בעיה בזרימות הדם, ואז זה כבר לא היה תקין...).
אצלי כן ראו שני עוברים מההתחלה (בשק אחד), אבל לא ראו דופק לשניהם, רק אחרי שבוע ראו דופק לאחד ולשני לא, ורק אחרי עוד שבוע ראו דופק ברור לשניהם.

וכמובן גם שיכולה להיות אפשרות שאחד מהם לא יתפתחו ויספג .זה קורה המון.

אולי באמת הבוגבו כי אפילו לא בדקתי עליהן כ"כ... כדי שסלקל יתחבר זה אומר עגלה מאוד רחבה...

ואם יש לך שני מפלסים ומקום נראה שבוגבו זה באמת העגלה בשבילך. ואז גם האמבטיות הן יחסית (בדגש על היחסית) רחבות...

מחיפוש בגוגל נראה שאפשר לחבר סלקלים

 

 

 

https://www.mommyshop.co.il/product/%D7%A2%D7%92%D7%9C%D7%94-%D7%AA%D7%90%D7%95%D7%9E%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%91%D7%AA-strollair-myduo-%D7%A1%D7%98%D7%A8%D7%95%D7%9C%D7%A8-%D7%90%D7%99%D7%99%D7%A8

הן היו באמבטיה עד גיל חצי שנה, עגלה נכנסת בכל מקום!!! מאד מאד צרה, אך עדיןן מרווחת לבנות בפנים.

אני נהנית!

די יקר, יש לי אחת שקניתי מיד 2 

אבל היא קצת מאסיבית לדעתי למרות שהמידות והמשקל לא שונים בהרבה מעגלת אחרות שראיתי (אפילו קלה וצרה יותר מעגלות אחרות) 

אנחנו בלי רכב אבל הבעלים הקודמים היו מכניסים לבגאז'

איך האיזי טווין? ממליצות?

ראיתי שיש להם אמבטיות.

והשתמשתי מאוד באמבטיות... הן היו כ"כ קטנות לא היה הגיוני שתהיינה בטיולון...
לא מתחרטת לשניה שקניתי...

אבל האמבטיות צרות מאודדדד 

הבנות שלי נולדו 2 קילו ובגיל חודשיים וחצי זה היה כבר בלתי אפשרי להמשיך עם האמבטיות....(היה לי מאונטיין באגי אבל היא זהה לבייבימונסטר מבחינת מימדים)

אני חייבת לציין שאני בשוק. אפשר תמונה כמובן מטושטשת שהם בני חצי שנה שם? אני באמת לא מצליחה להאמין. ועוד אחת עוד עלתה טיפה באחוזונים אבל השניה עד היום אחוזון 3...ככה שלא מובן לי איך לה היה צפוף וקטן ובגיל חודשיים וחצי זה היה כבר ממש צינוק.... ושוב אני יודעת שזה אותו גודל כי לבדודה שלי נולדו תאומים בערך יחד איתי והיא קנתה את הבייבימונסטר

הן נולדו בטבת ובשבועות עדיין היו שם

והיה להן ממש מקום

והן מאד אהבו שם

היה להם גם מקום לשים ידיים כך למעלה ליד הראש כשנרדמו...

הן בערך 6 קילו עכשיו...

ראיתי עגלות וממש חזרתי מאוכזבת.

כל אחת יש לה את הבעיה שלה.

אני מאוד רוצה אמבטיות יש לי בית דו מפלסי וזה נראה לי מציויין לשעות היום, אבל הבוגבו ברכב זה נראה לי סיוט!

מישהי יש לה או היה לה בוגבו וממליצה???? החיבור לסלקלים הוא נפרד מהאבטיה או שאפשר לבחור ליסוע ואז לבחליט אם לשים סלקל או אבטיה?

הבייבי מונסטרס האמבטיות נראות פיציות.

והקוקו ביבה חביבה כבר הייתי קונה בייבי ג'וגר שהיה לי אצל הגדולים שהיו ממש צפופים.

סליחה על החפירות.

אני מאוד רוצה לדעת מה אני קונה כדי שבעלי יקנה בעז"ה אחרי הלידה.

אבל קניתי שתי מיטות כי בכל מקרה יהיה צריך להפריד בינהם בהמשך וכל אחד יהיה צריך את המיטה שלו

ובצורה כזאת יש לי מיטה בחדר השינה שבה הם נמצאים איתנו בלילה

ובמשך היום הם איתנו בסלון, במיטה השנייה שנמצאת שם

וככה יש להם גם יותר מרחב והם לא סגורים באמבטיות קטנות

 

כל עגלה עם אמבטיות נורמליות זה יהיה סיוט להכניס לרכב....
מה שדודה של בעלי עשתה (גם גרה בבית פרטי) היתה לה עגלה עם אמבטיות נוחה וטובה לבית ולאוטו היה לה מקלארן שקנתה ביד 2...

זה שיהיה לך איפה לשים אותם בשעות היום בסלון אז נראה לי שלול או עוד עריסה מספיק בהחלט. אחרי שהם קצת גדלים גם ככה עדיף שיהיו רוב הזמן על השטיח או משטח פעילות וישחקו, ולישון אפשר מצויין גם לא בעגלת אמבטיה..
לנו יש קוקו ביבה ואני ממש ממש ממליצה. היא מאד נוחה, נכנסת לרכב, קלה, צרה יחסית (צרות יותר עולות הרבה יותר), לנו יש את הדגם עם 2 גגונים וזה ממש משמעותי לי.
בנוסף, אני הוצאתי את העגלת אמבטיה שהייתה לי מהגדולים, והשתמשתי בה מלא בהתחלה במקום עוד עריסה בסלון. בהתחלה שניהם נכנסו בה ביחד ואח"כ בעיקר זה שהתקשה להירדם והיה לי יותר נוח לנדנד בה מאשר בתאומים..

קוקו ביבה
עגלת אמבטיה נוספת בסלון לנדנוד (וגם להפרדת כוחות כי לפעמים כשאחת בוכה היא מעירה את השניה אז הפרדתי בשינה במהלך היום)
ו2 מיטות מטר

ראית את זה 

 

http://www.abcdesign.co.il/%D7%96%D7%95%D7%9D-9.asp

של חברת זום.

@@מאושרת22

אבל לא היה נורא

בכלל קיסרי זה ממש לא נורא כמו שעושים מזה

ב"ה הרפואה מתקדמת וגם ההשתקמות מהניתוח הופכת לקלה יותר

נכון זה קשה ובהתחלה יהיו כאבים, אבל יום אחרי לרוב כבר תוכלי לקום מהמיטה ושבוע אחרי אני כבר הרגשתי שחזרתי לעצמי

 

ראיתי סירטון הדרכה על איך לקום מהמיטה אחרי הניתוח שחבל שלא ידעתי לפני, זה בעיקר מה שהיה הכי קשה לי- אז זה מאוד מומלץ (תחפשי ביוטיוב)

 

בשעה טובה וידיים מלאות

קודם כל- שיהיה בשעה טובה, ובידיים מלאות!

 

לגבי מפגש עם המנתח- אני לא יודעת מתי קובעים, כי על אף שגם אצלי זה היה אלקטיבי, קבעתי אותו ממש ברגע האחרון ועשיתי את זה טלפונית. אפילו את ההכנה לניתוח עשו לי חצי שעה לפני (והתעצבנו על זה...).

עשיתי פגישה עם מישהי מצוות בית החולים שזה תפקידה (נפגשת עם יולדות ועוברת איתן על תוכנית הלידה). עשו ממש כל מה שביקשתי- לא דיברו בקול על מהלך הניתוח (לא רציתי לשמוע "תעביר לי את הסכין" וכדומה ), הדולה שלי נכנסה איתי ותמכה בי ממש, לא קשרו לי את הידיים (בסופו של דבר ביקשתי שיקשרו כי לא הצלחתי לשלוט עליהן, הן ממש רעדו לי) והניחו עלי את הבנות אחרי הניתוח לדי הרבה זמן ( או ככה זה הרגיש). 

 

ממה ששמעתי בקבוצת פייסבוק שמוקדשת לנושא הקיסרי (קיסר נולד), בניתוח אלקטיבי אפשר לבקש את שיטת הסגירה שחביבה עליך, אבל בסופו של דבר זו החלטה של המנתח לפי המיומנות שלו ולפי המצב בשטח.

 

אם את חברה בפייסבוק, או מכירה מישהו שיכול לשאול עבורך, ממליצה להצטרף לקבוצה הזו. 

 

שיעבור בנחת ובבריאות 

לא מניסיון אישי, אבל מהתרשמות עמוקה משיטת הניתוח החדשה שהם משתמשים שם.
ממש ממליצה לבדוק, זה שמים לארץ.

נראה לי ממש מהפכה בעולם הניתוחים הקיסריים!! שווה לבדוק...

אחרי 5 קיסרי שאחרון תפרים נמסים. אני ממליצה..

אני רועדת מפחד מעצם המחשבה שאני ערה !!!!!! ופותחים לי את הבטן...אמאלה..
לא עדיף הרדצה מלאה?
באמת לא מרגישים כלום?
זה נשמע לי הזיה

אחרי זה כשהם בדקו שניקו הכל מהרחם זה כן כאב, ואחרי זה לתפרים הם הרדימו אותי

אבל זה מאוד מהר , לא תרגישי כלום ואז תשמעי תינוק בוכה ויביאו לך אותו ליד הראש ואז את השני

אני חרדה ממש ...

נראה שלאחרות לא עשו

התעסקות- שנוגעים בבטן

וגם בחירום מאפשרים לאדם אחד להיכנס איתך

לא מרגישים שום כאב. והרדמה עושה תחושה כזו (לפחות לי) כאילו את מכוסה בשמיכה - זה עוזר להרגשה...

מציעה לך, אם יש לך אפשרות, לבחור את הצוות שיהיה איתך בחדר הניתוח. זה יכול להקנות לך ביטחון...

ובקיסרי אלקטיבי בעלך יכול להיות איתך! שזה פלוס ענקי מאוד מאוד...

אבל לא כאב. והרופא המרדים לידך כל הזמן אני פטפטתי איתו לא מעט... אם את מרגישה משהו הכי קטן ישר אומרים לו והוא נותן על זה את הדעת... כיף לראות את הקטנים יוצאים😍

אני מאוד מפחדת למרות ששי זמן

מדובר בפעולה פולשנית, זה ניתוח לא פיקניק! אבל תסמכי על ה' שאת עושה את ההשתדלות שלך להביא את הנשמות הטהורות האלה לעולם שלו. את עושה מה שאפשר וכל השאר "בידיים שלו".... בע"ה שתמצאי מרגוע בקרוב! 🤗

זה כמו תחושה עמומה של משהו. אבל בלי כאב.

זה ממש נורמלי.

כבר היה לי טיפה ניסיון עם ניתוחים (ברוך ה' ממש מעט) ועדיין הייתי חרדה מאוד מאוד.

זה נשמע לי ממש בסדר שאת בלחץ. סה"כ זו פרוצדורה פולשנית וזה מלחיץ. 

 

קשה קצת להסביר את "ההתעסקות". בדיעבד הבנתי שלחצו לי על הצלעות כדי לדחוף החוצה את השניה, אבל בזמן אמת הרגשתי קצת לחץ לא ברור. 

אני מקווה שאני לא מבאסת אותך, אבל חשוב לי להגיד- היה לי ניתוח קרוב למדהים, וגם חווית האשפוז אח"כ זכורה לי ממש לטוב (זה לא סותר את הכאבים המטורפים שהיו לי. אל תדאגי- הרופאים אמרו לי שאני יחידת סגולה בקטע הזה...). מה שכן היה לי קצת טראומתי ולקח לי זמן להבין- זו היתה לידה ראשונה שלי והמהירות בה הפכתי ברגע אחד לאמא קצת היממה אותי. אני מניחה שלבעלות ניסיון קודם זה יותר פשוט, אבל הבנתי שיש הרבה נשים שהמעבר המהיר הזה לא פשוט להן (בגלל שאין את כל השלב של הצירים וכו'). לא אומרת את זה כדי להלחיץ חלילה, אלא רק כדי להעלות למודעות.

באיזה שבוע הכוונה...
אחותי קבעה חתונה 4 שבועות לפני המשוער שלי. אני בחרדות

מזל טוב לאחותך

 

אני לא יודעת מתי נהוג לקבוע, כי אני קבעתי רק כשהבנתי שלידה לא תתחיל מתישהו בקרוב (קבעתי בתחילת 38). מציעה לך, אם מראש את יודעת שאת הולכת לקיסרי, לשאול את הרופא/ת מעקב מתי לקבוע. 

מקווה שארגיש טוב בעה.
גם חודש תשיעי זה לא משהו

כולם כמובן חשבו שאני יסחוב כי זה ראשון...

וזה הפתיע.

אכן באותו זמן היה קשה עם ההורמונים וגם קצת מן כעס......

אבל זוכרת שבעלי שינן לי שיש כאלו שלא נמצאים בשמחה בגלל אבל, ולנו זה הכי שמח......

אז באמת כדאי לנשום ולקחת את זה בחשבון.

 

וזה היה עובר יחיד, הוא בן 12...

אני עכשיו עם תאומים.

עברתי את ה 38 והלידה עדין לא נראתה באופק

עשו לי זירוז

שהם קצת מתקמצנים (לא ספציפית בשעצ) על התפרים הנמסים.... מקווה שיעשו לך בפועל!!
מה שהופך קיסרי לסבבה יחסית זה שמגיעים אליו ולא הוא מגיע אליך חחח
כלומר שלא מתפתחת לידה לפני התאריך לניתוח..
בע"ה המון תפילות כי אין יותר מדי מה לעשות. נטו זה מה'.

יש מקומות עדיין שאם לא מבקשים נמסים לא מקבלים..אני יודעת כבר על מקומות שבמצב רגיל- לא חירום כבר מביאים רק נמסים..אבל הבנתי שמי שמבקש מקבל בכל מקום..ובקשר לזה שאת לא רדומה מבינה את את החשש שלך..כל פעם הלב דופק מחדש..אבל לא יכולה להסביר לך בניתוח יש קרבת אלוקים מיוחדת..המלצה שלי.. במקום לחשוב על הפחד בזמן הניתוח נצלי את זמן הניתוח לתפילה.. המלווה שלי החזיקה שמות לתפילה וממש התפללתי איתה על כווולם.. היה מרגש והדחיק את הפחד.

לא זוכרת מה זה הריון מולרי אבל כן אני יודעת שלפי הבטא א"א לדעת אם זה תאומים... כן זה ערך די גבוה לשבוע 5+2.
תעשי בדיקת א"ס שוב בעוד כשבוע ואז תדעי יותר טוב. הרבה פעמים לא רואים בהתחלה בהתחלה את שני השקים הם מאוד מאוד קטנים....

בכל מקרה, אין טעם להיכנס לסרטים, בהריון מולארי אמור להיות בטא גבוהה בהרבה,

ואל תסמכי אף פעם על ד"ר גוגל!!!

חוץ מלהפחיד, הוא לא באמת יודע משהו...

פשוט תעשי עוד כשבוע US נוסף

ובמידה ויראו 2 דפקים

ברוכה הבאה למועדון...

בנתיים

אין ספק שבראש שלי אני מדמיינת את מה שהיה לי אבל נכון יתכן וגם את הדופק השני יראו רק בהמשך...

 

עברנו את זה לפני שנה

בהצלחה עם הילקוטים הכפולים, הספרים הכפולים, הקלמרים הכפולים - ושיעורי הבית הכפולים... (אצלנו הם עשו כל הזמן "תחרות" - "אנחנו כבר למדנו את הפרק הזה!" "אנחנו כבר עקפנו את הנושא בחשבון!" )

גם אנחנו עולים לכתה א' ומתרגשים, יותר אני מהם

שאפו וח"ח להורים האלופים שהגעתם עד הלום!

בטח מרגש מאוד מאוד! 

בהצלחה!

 

(אצלנו נכנסות למעון ואני לא יודעת את נפשי מהשינוי הזה...)

אצלי כבר ( תאומות) עולות לכיתה ג' ... והם כל הזמן אומרות לי, אמא את זוכרת איך התרגשת שהלכנו לכיתה א'.. 🙈.. וההתרגשות של ילקוטים חדשים והכל..
חוצמזה, שהזמן טס מהר.. ולנו זה נראה שהם נולדו רק אתמול

בסיסי שליה מה שחשוב הוא כמה שליות.
אם שליה אחת בלתי אפשרי סיסים.
שני שקים רלוונטי לדיקור מי שפיר.

היתרון שאפשר לקפל ולא תופס מקום כמו 2 בימבות רגילות.
וגם כל מתנה לילד יחיד- ספר, פאזל, חבילת צבעים, כדור. יש מלא רעיונות...

ראיתי כמה אופציות כרגע הועבר לשיקול דעת אחי.

שולחת לך חיבוק, בסוף זה יעבור!
אני מנסה לשנן לעצמי תמיד שהקושי יעבור והנחת תישאר.⁦️⁩

כתבתי בדיוק על זה וענו לי הרבה נשים...
חיבוק!

אלא א"כ היה לך בהריונות קודמים סוכרת

עשיתי את הרגיל (50) והיה תקין וזהו.

אצלי באופן כללי אחד הרבה יותר צריך חיבוקים, ליטופים וידיים (ילד של אמא♡). אני ממש משתדלת גם כשאני איתו על הידיים הרבה, לשחק/לדבר דיבורים חיוביים עם השני. זה קורה לי גם בין אחים, אבל בינהם זה יותר בולט.
והכי קשה לי הבקרים-
שניהם רוצים ידיים איך שאני נכנסת לחדר ומי שלא הרמתי אותו ראשון נכנס להיסטריה, נשכב במיטה וצורח...
בטוחה שכל הסיטואציות האלו מפתחות בהם סבלנות, ויתור, הכלה וזו הגישה שאני מנסה לבוא איתה- הם לא מסכנים כי הם לא מקבלים את הצורך שלהם באותו רגע, הם מקבלים בכך מתנות אחרות ומתחשלים!

אצלי אחת התאומות כל הזמן בוכה (רוצה לאכול ראשונה תמיד, ראשונה לבכות שעייפה) והשניה פשוט בדיוק הפוך... כשהיא רעבה היא מוצצת את האצבעות ולא מצייצת ורק ככה אני מבינה שהיא רעבה...
ההסבר שלי הוא שזה לא מקרי, מאחר ואחת כזו השניה אוטומטית תופסת את הקיצוניות השניה, והחשש שלי זה שהיא תמיד תהיה מקוטלגת כ"מסכנה" 🤔
אני מצידי משתדלת לתת להן את אותו היחס אפילו שהשניה דורשת פחות...

זה באמת קשה..
לפעמים לאבא שלא נמצא בבית רוב היום יותר קשה לראות איך אפשר לתמרן ולעשות עוד דברים עם התאומים, מה שלך ברור שאפשרי כי את עושה את זה כל יום..
לא כתבת בני כמה התאומים והגדולים שבבית, אבל אני חושבת שזה בהחלט אפשרי. תתחילו מרבע שעה בערב על הספה, ביום שקבעתם מראש והוא ישתדל לחזור טיפה יותר מוקדם (רבע שעה!). אפשר לקנות גלידה או ארטיקים שווים כדי שיהיה נחמד וגם לא תרדמו. אם התאומים לא רגועים פשוט קחו כל אחד אחד עליכם וככה תדברו. לאט לאט תנסו להאריך את הזמן הזה, אולי בכ"ז למצוא נערה, אפילו צעירה, שתוכל להישאר בבית חצי שעה עם הגדולים ישנים ותצאו לסיבוב בחוץ עם התאומים. אפילו אם זה ישבש להם את הערב לדעתי שווה. או אולי מתאים לכם לקום יחד מוקדם ולשהת לכוס קפה של בוקר בשקט לפני שבעלך יוצא, ואח"כ תחזרי לישון או תשלימי בהמשך היום.
אם תתחילו בקטן בעז"ה תתקדמו ותיפתחו וגם בעלך יראה שזה אפשרי.
ימי שישי ארוכים- אם בעלך לא עובד בהם תנסו לסיים את כל ההכנות לשבת מוקדם או בחמישי ואז יש זמן נחת.
ובשבת- אפשר לא רק בערב, יש גם צהרים ארוך.. גם אם לא ישנים אצלכם בהחלט אפשר לקחת שעה, להיכנס לחדר ולומר שעכשיו זה זמן של אבא ואמא, או ליצור זמן משפחתי בסלון ובתוך זה גם זמן לכם. או עוד אפשרות זה מוצ"ש- אחרי שנחתם בשבת, לפני העומס של השבוע, זה זמן מצויין.
העיקר זה להאמין שזה אפשרי..

זה באמת קשה מה שאת מתארת אבל זה בהחלט אבל ממש בהחלט נתון לשינוי!!!

קודם כל השאלה הכי הכי חשובה, זה בני כמה התאומים ושאר הילדים....

ויש לי עוד 4 ילדים בני 3 עד 9.5...

וסליחה שאני מאנונימי. מקווה שזה מובן...

והלוואי שהיה חוזר מוקדם פעם אחת בשבוע, אני מרגישה שמאז שהם נולדו הוא מגיע מאוחר יותר... למרות שהוא מאד אוהב אותם

ומטפל בהם יותר ממה שטיפל בגדולים

נשמע שיש פה שילוב של עייפות פיזית ועייפות נפשית וכשזה בא בצורה של התמודדות עצמית ולא זוגית זה מאוד קשה.

אז לדעתי כדאי לעבוד בשני מישורים במישור הטכני פיזי- שיפור המצב עם הילדים באופן עצמאי (אולי תשתפי אם את מניקה/מטרנה כמה פעמים קמים בלילה איך הולך הטקס שינה, אם התחילו מוצקים...)
לשקול להביא נערה בתשלום שתרחץ כלים תקפל כביסה אפילו חצי שעה פעם בשבוע....
ובמישור השני זה מבחינה זוגית. לפני שבעלך מגיע, נניח אפילו ב9 בערב או 10 או 11 לא משנה.. לשבת 5 דק' על הספה ויהי מה ולומר לעצמך עכשיו הוא מגיע עכשיו נשמח שמגיע אומא לו תודה שעבד קשה כל היום ושלראות אותו עושה לך טוב. לדבר עליו וכמה את מעריכה אותו ואת פועלו. וכל דבר קטן לומר לו תודה. מביא לך בקבוק לילד- "תודה רבהההה!"
באמת ממקום פנימי שמעריך אותו!!!
לעשות את הזמן שאתם ביחד, אפילו ב2 דקות לפני שנרדמים גמורים במיטה, הכי כיף ונעים. ואז להוסיף לו שאת אוהבת את התאומים והם מהממים טכמה נחת הם נותנים לך... פחות לשתף שהיה קשה ואת מתמוטטת... לבעל מאוד מאוד קשה לשמוע שלאשתו קשה זה אחד הדברים שהכי קשה להם.

אני מאמינה שאם מציגים מציאות כלשהי בדרך היותר שמחה שבה אז באמת ניהיים יותר שמחים בה. ואולי זה הנקודה שיושבת על בעלך....

לא הרבה יותר מוקדם, חצי שעה זה מספיק בתור התחלה, ערב אחד או שניים בשבוע.
והאמת שלפני כמה זמן בעלי אמר לי שקשה לו שאני מחכה לו עם א. ערב ולא אוכלת קודם כדי שנלך לישון יותר מוקדם, ופשוט אמרתי לו שזה הזמן היחיד שלי ביום לדבר עם מישהו מבוגר ולא רק עם ילדים קטנים ואני צריכה את זה לשפיות שלי. כן משתדלת מאז לא להשאיר לזמן שהוא בא דברים אחרים כמו להכין אוכל למחר או לשים לילדים בגדים, אבל על הזמן הזה איתו אני כמעט לא מוותרת.

מבינה לגמרי את מצבך !

 

גידול ילדים זה באמת משימה מאתגרת , 

אבל בתוך כל זה אסור לנו לשכוח את עצמנו ,

לפני הזוגיות , יש אותנו בתור ה"אני" ,

ו"האני" הזאת , חייבת חיזוקים ומילויים כדי למלא ולהעניק - 

כשאני מלאה-אני יכולה לתת .

כשריק לי -אין לי ממה לתת ואז אני לחוצה ,מתוסכלת , עייפה , במילים פשוטות-פשוט לא אמא שמחה ,וכשאמא לא שמחה.. ... .. . 

 

לכן דבר ראשון , הייתי ממליצה לך -

פעם-פעמיים בשבוע 

בגדר "יהרג ואל יעבור",את עושה דברים עם עצמך שממלאים אותך

הליכה / שחייה בבריכה / בית קפה / שיעור תורה / יציאה עם חברה/שופינג וכו וכו'

לבדך ,ללא ילדים , טלפון על שקט אפילו ..

ותצאי להנות ,למלא מצברים.

 

אם עדין אין לך בייביסיטרית קבועה - בחופש הגדול זה זמן מצויין למצוא כזו נערה שלא לוקחת הרבה ,

אצלנו זה נע בין 8-12 ש"ח לשעה .

אפשר אפילו לפרסם מודעה קטנה ולתלות במכולת או לשלוח בוואטספ בקבוצות/חברות.

 

כשתמצאי אחת כזו ,יהיה לך הרבה יותר קל לצאת עם בעלך בערבים

ללא הילדים כמובן ,

רק את והוא.

 

פשוט צריך פה קצת השקעה כספית וגמישות במחשבה , אבל זה ממש שווה את זה!

ולא לווותר לעצמך , כל הזמן לדאוג לפינוק שלך,

לדאוג לעצמך למילוי כוחות!

זה הסוד .

 

בהצלחה

הלוואי שהיה מסכים לחזור מוקדם יותר... אני מנסה, מתחננת ומבקשת וזה רק מתאחר....

אני יודעת שהוא עסוק מאד

אבל קשה לי כ"כ....

אשתדל באמת לחשוב עליו יותר חיובי ופחות להתמסכן לו... אולי זה יעזור

אני בהנקה מלאה... אז יתכן שזה באמת קריסה פיזית לא פחות מנפשית....

 אני מנסה מאד להוסיף כרגע מטרנה ומוצקים אבל לא כ"כ בהצלחה

אצלנו התאומים בני שנתיים פלוס ורק עכשיו מרגישים שהתחלנו לנשום ולטפח את הזוגיות שלנו שבאמת לצערי נהייתה בעיקר לשותפות טכנית לתקופה מסויימת.

זו תקופה כל כך מאתגרת ומטורפת במיוחד אם יש עוד ילדים קטנים-גדולים.
תקופה מאד ארוכה נלחמתי בזה ואמרתי לעצמי שזה לא הגיוני שאין לנו זמן, אבל אצלי הם לא ישנו טוב בכלל בכלל ולא יכלנו להשאיר עם ביביסיטר כי הם היו מעירים גם את האחות הגדולה- קטנה שמעליהם ואז היו שלושה שבוכים ביחד ואחרי פעם אחת שהזמנו ביביסיטר ויצאנו חזרנו תוך כמה דקות כי היא כמעט נכנסה להתקף חרדה כשכולם צרחו יחד, החלטנו שנמצא דרכים אחרות להיות יחד.
מה שעשינו היה דברים ממש פשוטים כמו לשתות משהו חם כמה דקות יחד, להיעזר במישהו שישמור עליהם לאפילו חצי שעה, נכנסים לחדר עם איזה נשנוש ומדברים "דברים לא טכניים" (זה היה קשה בטירוף. הרגשתי שמרוב שהגוף והנפש שלי עמוסים, קשה לי בכלל לחשוב על דברים מעבר), אם מישהו מציע עזרה- משאירים איתו את הילדים הגדולים לחצי שעה ויוצאים לסיבוב עם התאומים בעגלה. ניצלנו את ימי שישי והכנו ממש את המינימום לשבת- סלט חי אחד, מרק עוף לערב וחמין לבוקר בלי קינוחים ותבשילים מיוחדים ויצאנו לבית קפה יחד עם התאומים בעגלה. ניסינו כמובן לתכנן על שעת השינה שלהם אבל אמרנו לעצמנו שגם אם הם יהיו לנו בידיים עדיין אפשר יהיה לדבר אחד עם השני (תוך כדי עמידה ונדנוד לפעמים...). אצלנו בכלל היה מטורף, אני עבדתי בקרים ובעלי היה סטודנט מאחה"צ- הלילה, אז הרגשנו צורך לנצל כל רגע נתון משותף. היינו תולים כביסה ביחד או מקפלים כביסה יחד ומבחינתנו החוויה של לעשות משהו ביחד אפילו אם אין כוח לדבר, גם הייתה חשובה. אני חושבת עכשיו שהיה עוזר לי מאד לכתוב פתקים קטנים וסמסים של הערכה אבל אולי בזמנו לא באמת היה לי כוח לזה... ולדעת שזו תקופה חולפת. לנסות לחזק אחד את השני ולהביע רגשות שרוצים בקרבת השני אבל לא ללחוץ. לשבת רגוע ביחד ולנסות ממש לראות איפה בכל זאת יש חורים שאפשר לנצל ולעשות מאמצים משני הצדדים לנצל אותם.
בהצלחה ואת אלופה שהם על הנקה מלאה עם עוד מספר ילדים בבית. וואו!

חשבתי הרבה על כל מה שעובר עלינו כרגע... ובאמת ניסיתי לשנות גישה בהסתכלות שלי עליו, וראיתי שהוא באמת מנסה לעשות לי טוב ולמצוא רגעים של ביחד, אבל אכן, טכנית זה כמעט לא מתאפשר. אבל עצם ההסתכלות במבט חיובי ולא ביקורתי, גרמה לי רצון לעשות בשבילו משהו טוב...וזה עבד, היו לנו כמה רגעים טובים ביחד.

אז תודה לכולכן על העצות! נתתן לי חומר רב למחשבה וגם עצות מעשיות רבות!

את האמת- אין לי מושג איך הייתי עוברת את כל התקופה האחרונה בלעדיכן...

לשמוע!!
הרבה הצלחה!!
בכלל אין על הפורום הזה!

ממש לא ברור מאליו! אני בטוחה שכשזו הגישה, בעז"ה אתם תצליחו לצלוח את הקושי הזה ולמצוא את הזמנים שלכם ביחד!