פורום תאומים (עמוד 25)

 

(אני כל פעם מנסה לעשות חיוך בכותרת, כמו טיפשה, לא מבינה למה זה לא הולך לי...

רק עכשיו נפל לי האסימון, שאלו שעושות משתמשות בפלאפון... אני צודקת?  פאדחנית שכמוני)

זה באחד הנעוצים בפורום משוב.

בשבוע כזה, במיוחד תאומים, הם לרוב בסביבות 700-800 גר׳.

אני הייתי באורות מהערכות משקל מעולות שהיו לי ובתכלס הייתה סטייה של 500-700 גר!

את עושה הערכות תמיד באותו מקום עם אותה טכנאית?
אני עשיתי ככה כי היא הייתה נחמדה מאד ועשתה רושם מקצועי אבל בדיעבד, אם הייתי הולכת לעוד מקומות אולי הייתי מבינה שזה לא חד משמעי ומקבלת תמונה מאוזנת יותר.

בכל מקרה אין לנו באמת שליטה בזה...

ותמיד אותו הטווח

סטייה למעלה או למטה זה נחשב נורמלי והכי קרוב להערכה מדוייקת.

בסוף הבטן תהיה זו שתכריע

יש דברים שאחד יותר מתקדם ויש דברים שהשני

אבל גם יש קושי רפואי מסוים שמפריע לאחד מהם

אז אצלנו הם לא זהים, והם סך הכל מתפתחים יחד עם הפרשים של שבועיים עד חודש בדברים שונים.

 

כלומר, כל אחד משיג במשהו אחר.

 

אחד ידע למחוא כפיים כחודש לפני השני, לעומת זאת השני עמד כשלושה שבועות לפני האחד.

 

אחד התחיל לפטפט לפני השני, השני התחיל לתפוס ולחטוף מוצצים לפני האחד. (אל דאגה הוא לא נשאר חייב, היום הם חוטפים מוצצים ובקבוקים באופן שווה לגמרי 

בגדול מתפתחים אותו דבר- שניהם זוחלים ביחד וזה ממש מצחיק איך הם מטפסים אחד על השני. 

 

אותי מעניין אם אני אראה הבדלים בגלל שזה בן ובת. כרגע הקצב די שווה. 

וממש אבל ממש לא התפתחו מוטורית באותו קצב וגם עכשיו יש כישורים שונים שמתפתחים אצלן בקצב שונה לגמרי. בהמשך ראינו שלאחת מהן יש גמישות יתר...

מפותחים לבני גילם.

אבל כל אחד עשה דברים שונים קודם.

ואצלי זה לא כ"כ עובד...

הן זהות- שליה אחת + מחיצה דקיקה שכמעט לא התגלתה....ודומות לחלוטין!!!

והן ממש לא מתפתחות באותו קצב

אחת כבר זוחלת על 4... השניה רק מתחילה להתנדנד אבל מצד שני מתקשרת יותר ופחות מפחדת מזרים...

לאחת כבר יצאה שן.. לשניה עוד לא בכיוון.

אבל יש להן אותה גנטיקה, אז איך זה בדיוק קורה? סתם תהייה...

זה משפיע אולי במידת מה אבל הן עדין שתי יישויות שונות. אגב לא ענו לך כ"כ בשרשור אם שמתי לב אמהות להורים לתאומים זהים אז א"א להסיק רק מהתשובות של תאומי האחווה.
לדעתי לכולם יש קצב די שונה.

ואני מכירה תאומות זהות שהיו גם בקצב שונה ובגובה קצת שונה....

יש אחד שבאופן די גורף עושה הכל לפני השני (בין כמה ימים לכמה שבועות). זה קשור גם לפערי הפגות ביניהם, אהל בוודאי שלא רק.
הם אנשים שונים, גם אם בעלי מטען גנטי זהה.

עולות באותו קצב בדיוק במשקל ובגובה וכן בהקף ראש

בתחילה עשו הכל ביחד... התהפכו, חייכו וכו'... ממש בהפרש של דקות מקסימום שעות.

ועכשיו אני כן מרגישה פער

אחת כבר מסתובבת בכל הבית, השניה תקועה בסלון וטיפה נדחפת על הגחון

אז הסביבה של שתיהן שווה... אוכלות בצורה זהה... גנטיקה זהה...

מה גורם לאחת להתפתח כך ולשניה אחרת?

האמת שזה כן מוצא חן בעיני שלכל אחת יש משהו שרק היא עושה... קצת שיהיה הבדל

מעניין אותי לחקור את זה

ובאמת תודה לכולכן על התשובות.

ואשמח שעוד אמהות לזהים תשתפנה אותי בחוויות מהגידול...

מה שהוביל לכך שכשהגענו לצורך של גן שפה לשניהם, ואמרו לנו שהם לא יכולים להיות באותו גן - הילד המתקדם יותר נכנס לגן ה"גבוה" יותר. היחס אליהם במהלך השנה הראשונה בגן היה בהתאם, ובסיומה של אותה שנה - הגננות בגן הנמוך המליצו להשאיר את הילד עוד שנה בגן שפה, והגננות בגן הגבוה המליצו להעביר את הילד שאצלם לגן רגיל...

בסופו-של-דבר הילד שנשאר בגן שפה (גם בגן חובה הוא היה בגן שפה) הורווח מכך, כנראה, כי הוא קורא הרבה יותר טוב מהתאום שלו... (והמסקנה שלנו כרגע היא שאולי הוא אף חכם יותר מהתאום שהיה מתקדם ממנו בינקות...)

שלי גם כן נחשבים זהים עפ ההגדרה הרפואית שק אחד עם מחיצה ושיליה אחת , מבחינה חיצונית ניתן לזהות בינהם , יש להם אותם מאפיינים חיצוניים מבחינת סוג שיער וצבעים שיער עיניים עור , אבל אחד מהם קטן פיזית יותר מהשני , מבחינה התפתחותית כל אחד מהם בפני עצמו השיג בתחום אחר בהפרשים של שבוע שבועיים לערך ברגע שאחד התחיל השני פשוט למד ממנו .
מבחינת גנטיקה הם נושאים את אותו הדנא אבל לא בהכרח שאותם גנים יבואו לידי ביטוי בשניהם

בזוג הראשון אין כמעט הבדל בכלל

בזוג השני הבדל קטן.

 

אשריכם!

(יש גם ילדים בודדים?)

והרי זה די נדיר זהים, אז שתיים? איזה כיף לך!

זה אומר שיש לי עוד סיכוי???

ותספרי לי קצת עליהם, אם בא לך...

דומים חיצונית באופן מושלם או שיש הבדלים?

איך את מבדילה?

מה עשית כששלחת למעון / גן, איך הבדילו?

אשמח שתשתפי...

כלומר - כבר עכשיו את מסוגלת לחשוב על זה, כשאת עוד לגמרי בתוך הגידול הכפול?

 

(לי, שבע שנים אחרי הולדתם, יש לפעמים מעין רצון כזה לעוד זוג תאומים - תאומות, הפעם - אבל כשאני נזכרת בהיריון המלחיץ יותר, בלידה המלחיצה יותר ובגידול הכפול והמלחיץ פי כמה - אני מהר מאוד חוזרת בי... ובעצם - גם לפני שנולדו לי התאומים לא ייחלתי מעולם לתאומים...)

נראה לי בזבוז להיות בהריון עם אחד

ההריונות שלי גם ככה קשים מאד...

לא שאני משווה

ההריון עם התאומות היה קשה ומלחיץ ברמה הזויה!

אבל האושר!!!! אני לא מצליחה להכיל אותו... וזה רק הולך וגדל!!!!

אז אל תדאגי, לא רוצה מחר... אבל עוד קצת, כשתגדלנה... החלום ימשיך...

אני הפוך. בכל פעם שאמרו לי - "שניים במכה!" ו"חסכת לעצמך היריון!" - אמרתי שעדיף לי היריון בודד ומלחיץ וכבד פחות מאשר היריון כפול... (אבל ב"ה ההריונות שלי באופן כללי לא מאוד קשים. לא פיקניק בכלל, אבל לא קשים נורא).

1 ל 8 מיליון!!!

 

הרי אין גנטיקה בתאומים זהים...

ונמשיך להתפלל

אני עדיין משלה את עצמי שיש לי תאומים ןלא עלו על זה באולטרסאונדים. שבוע 17 וכל הזמן נכנסת לפה😆

ושלא יהיו דומים כל כך אחד לשני

כתאומה בעצמי ומאוד דומה לאחותי, אני שמחה שהתאומים שלי לא זהים ולא יצאו דומים כל כך

וזה מה שתמיד כולם אמרו לי- את כ"כ רוצה ואין לך סיכוי...

אז הקב"ה הראה לי ולכולם מה זה והביא לי זהים במתנה...

בעצם, אם הוא הביא לי זהים, הוא גם יכול להביא לי אחים...

רק להאמין ולהתפלל

בנתיים, אני משתדלת להודות בכל רגע אפשרי על הפלא העצום שקיבלתי

ובעז"ה שנשכיל למצוא אצל כל אחת את היחודיות שבה למרות הזהות...

וניתן לכל אחת את המקום שלה...

ברחם הם לא היו זהים (שני שקים ושתי שליות), אבל בפועל הם זהים. (כלומר - במראה. לא בדקנו דנ"א או משהו...)

אז זה גם היריון קל יותר, ומצד שני - יש את ה"חמידות" של תאומים זהים...

וגם לי עקרונית אין סיכוי גנטי לתאומים... 

הנה אני כאן

כי הנה גם אני כאן

בלי שיש במשפחה ובלי טיפולים. 

מסתבר שהקב"ה יודע להפתיע

למה את כל-כך רוצה תאומים?

 

מציעה לקרוא את כל השרשורים בפורום הזה, ואז אולי ייעלם לך קצת החשק הזה...

למה? כי חוויתי הרבה תאומים סביבי, וזה נראה לי חלום
לא משהו שניתן להסביר

חח נשמע שכדאי לי להוריד את החשק

זה באמת חמוד לראות מהצד תאומים! אבל כשנמצאים בתוך זה - זה לא רק חמוד... זה גם הרבה קשה...

טוב אחכה לריבונו של עולם שיחליט

אף פעם אי אפשר לדעת מה הקב"ה מתכנן לך 

וזה שווה את כל הרגעים הקשים.

יביא- אקח בשמחה
לא יביא- בעז"ה מקווה שיהיו רגילים

בגדול אני מהלא יוצאים כ"כ מהבית ואםכן אז פעם בשבוע מקס'... אני סובלת מחום באופן נראלי חריג מהסביבה... והן משחקות מדהים בבית. עכשיו בנות 3.3.

או משחקיות סגורות. או סתם לצאת לפארק...
תלוי כמה הם שובבים וצריכים מרדף...

רק אם יש חשש ללידה מוקדמת!
אני עשיתי בנוסף אקו לב עובר סתם כי מי שעשה לי את הסקירה אמר שהתנוחות לא הכי קלות אז כדאי... לא כל אחד שולח ובכ"ז זה ממש שכיח....
ושתי סקירות כמובן...

בגלל שבטטיסטית יש יותר מומי לב בתאומים, מעדיפים לבדוק טוב.

זה לא מה שאמר לי הרופא שלי... לא אמר לי שזה רוטיני, אמר לי שבגלל שהזווית לא הכי מושלמת לבדיקת הלבבות אז כדאי...

רצו לשלוח אותי, לא בגלל התאומים וסירבתי.
הרופא שלי לא ראה בזה צורך. הרופא שעשה לי את הסקירה שלח והסיבה שהוא נתן לא גרמה לי להשתכנע...

וזריקה להבשלת ראות קיבלתי רק כשהגעתי עם ירידת מים בשבוע 33+6. (ותכל'ס - לא הייתי צריכה בסוף, כי עד הלידה כבר הגיע שבוע 34...)

רק כשיש חשש ממש ללידה מוקדמת וגם אז זה רק עד שבוע 34

 

גם מגנזיום נותנים לקראת לידה שצפויה להיות בשבוע צעיר (אם מספיקים. תריך לקבל את זה בשעות שסמוכות ללידה, וזה לוקח זמן. לא תמיד יודעים שזה הולך לקרות...).

מעבר לזה, אני יודעת שכל הריון תאומים שולחים לאקו לב עובר.
תאומים זהים (שיליה אחת) עושים כל שבועים גם מעקב זרימות, החל משבוע 18. מאוד חשוב לעשות את זה! ולא כל הרופאים מפנים לזה משום מה 😬 אצלי זה מה שהציל את ההריון...

ככה בכל אופן אמרו לי, וגם מכירה עוד הרבה אמהות לתאומים שנשלו לזה בלי סיבה מיוחדת.
אולי זה בתאומים זהים דווקא? 🤔

במיוחד בזהים.

וזה סה"כ עוד בדיקת US- אך מכוונת ישירות ללב, לא בדיקה פולשנית או משהו בסגנון, כך שעשיתי בלי לחשוש.

צלסטון קבלתי כשהיה חשש ללידה מוקדמת בשבוע 31

בסוף ילדתי ב35 (זה תקף רק לשבועיים ונותנים בכל מקרה רק עד 34)

וכמו שזהות כפולה כתבה- מה שהכי חשוב זה מעקב זרימות!!! 

כי הן היו קטנות באופן חריג... (ביחס לעובריות תאומות בנות)

זה באמת ממרמר!

 

(חמישה הריונות עברתי בלי שתישאר לי בטן. את ההריון של התאומים לא הצלחתי. היא נשארה.)

 

מאחלת לך מכל הלב שתצליחי לאהוב את עצמך ואת גופך איך שאת עד שלא יזיז לך בכלל כל מה שאומרים לך.

ושמתוך האהבה הגדולה הזו תצליחי ותספיקי לעשות מש שצריך כדי להחזיר את גופך למקום בריא וחזק!

 

אבל יש לי דברים חשובים לכתוב על זה.

 

בד"כ אני חוזרת מהר למשקל- עם תאומים לקח לי זמן. אני חושבת שהגוף נכנס למוד הישרדותי ולא ממהר להשיל משקל עודף. 

 

בכל מקרה, נשארה לי בטן. שבוע שעבר הייתי בפילאטיס והמדריכה לימדה תרגיל חדש שעוזר להיפרדות (מי שנשאה תאומים ברחמה, סביר שתסבול מהיפרדות). מאז עשיתי אותו וכבר עזר לי לבטן. 

 

זה הולך ככה (ממש נשמע פשוט, לי לא היה קל בהתחלה): 

מניחים יד אחת על הבטן התחתונה ויד אחת על הבטן העליונה כשאת עומדת. 

אח"כ מכווצים את הסוגרים, ואז מכווצים בטן תחתונה ואז בטן עליונה (שתי הידיים צריכות להרגיש תזוזה פנימה). 

סופרים עד 10 ומשחררים. 

באמת כיווץ לי את הבטן, אבל עשיתי באובסיסביות בימים האחרונים. 

וכמובן שעוד נשאר...

היד שעל הבטן התחתונה בכלל לא הרגישה שום תזוזה. לא הצלחתי להכניס אותה.

 

בטח זה אומר שאני צריכה להתאמן הרבה...

 

בקרוב בע"ה חוזרת ליוגה. אנסה לחפש תרגילים נוספים לזה.

 

תודה שעוררת אותי.

בהריונות הקודמים חזרתי לעצמי מיד אחרי הלידה (ועוד רזיתי...). השבוע זה יהיה שנה ללידת התאומים (בחועזי, האיחולים יתקבלו בעוד חודש ;)), ואני עדיין רחוקה ממה שהייתי...

אני ממש מתחברת להרגשה שהגוף נכנס למצב הישרדותי ושומר לעצמו את הרזרבות. כי אובייקטיבית, אני אוכלת עכשיו הרבה פחות ומניקה הרבה יותר מאחרי החידות הקודמות. ואולי לא עושה פעילות גופנית מסודרת, אבל מתרוצצת ועוד איך...
הגוף פשוט עוד לא משחרר...

כשהתאומות בנות חמישה חודשים, מישהי שלא ידעה שילדתי תאומות ניגשה אלי, ואיחלה מזל טוב חם על ההריון.....
קוראת לזה חוסר טקט. כמובן שמייד אמרתי לה שאני לא אלא אחרי לידה והיא ניסתה להתגונן...
אבל זה לא מפריע לי להמשיך ללבוש שמלות בגזרת הריון וממש לא מענין אותי מה ישערו...

תמיד נשארת לי בטן קטנה אחרי לידות אבל הפעם זו בטן קטנה אבל שונה... כמו בטן כפולה כזו , בטן הפרדה ובטן עם עור רפוי ושרירים רפויים... סליחה על התיאור הלא נחמד הזה, למישהי מוכר?
בזמן ההריון הרגשתי שאחת התאומות היתה עם הראש למטה מידי ויצרה כמו עוד בטן, וזה נשאר בקטן...

אבל כדאי לך להיבדק. 

אני לא נבדקתי באופן רשמי אלא ע"י מדריכת פילאטיס אבל בעיקרון פיזיותרפיסטית של רצפת אגן אמורה לתת לזה מענה. 

 

לגבי תרגילים נוספים:

לא הספקתי לתרגל כ"כ הרבה אבל במשך 13 שיעורים אמרו לי שבגלל ההיפרדות אני צריכה לעשות רק אלכסונים (כפיפות בטן באלכסון, אסור כפיפות רגילות). 

ואז, בשיעור האחרון הלכתי למישהי אחרת שבדיוק הייתה בהשתלמות של המילה האחרונה בתחום והיא אמרה שאסור בכלל לעשות כפיפות בטן ואלכסונים כשיש היפרדות. מה כן?

התרגיל שכתבתי היה הכי חשוב אבל גם היה תרגיל שגם אותו בקושי הצלחתי למרות שהתינוקות שלי עושים אותו חופשי:

שכבו על הבטן ואז תרימו ותמתחו את יד ימין (קדימה) עם רגל שמאל ואז את יד שמאל עם רגל ימין. קוראים לזה SWIMING. 

 

אני לא כ"כ יודעת להמליץ עוד כי מתארת לעצמי שצריך חימום וכאלה. 

 

אני מאלה שניסו להתנער מספורט כל חייהם והגיעו לנקודת האין ברירה ככה שאני לא טובה בלהמליץ. 

יש לי כמו מן שקע באזור הטבור

גם התחילו לפעמים לגעת אחד בשני כאשר הם שוכבים על הגב, הם קרוב ל 3 חודשים. זה ממש חמוד כמו קרב איגרוף קטן
אחד מהם בעיקר, ממש מעריץ את אחיו, כבר דאגתי שיפגע מההתעלמות שלו אבל אם את אומרת שאצלך זה עדין לא קורה כנראה שזה בסדר.

עד גיל חצי שנה היינו מנסים למצוא תקשורת ביניהם ולפעמים דמיינו שיש אבל זה לא היה וודאי.

ניסינו למצוא כל מיני רגעים קטנים, אבל אלה היו דברים מקריים.

עכשיו בגיל חצי שנה מתחילה לראות קצת יותר עניין, אבל עדיין לא משהו משמעותי.

נראה לי שאני פשוט יותר מידי בסביבה, אז הן פחות מתייחסות זו לזו. בד"כ כשאני "נעלמת" להן הן מתחילות להעסיק אחת את השניה.

בכל אופן עיקר התגלית הייתה שיש מישהו לקחת ממנו מוצצים ובקבוקים...

חמודים! לפני שבוע פעם ראשונה הם נעמדו כל אחד במיטתו והתחילו לפטפט (בג'יבריש כמובן) - בני אחד עשר חודשים.
זה היה ממיס!

כעת הן יותר בשלב שלוקחות משחקים אחת לשניה/ מרביצות בטעות

ואחת (זאת שזוחלת) פשוט מטפסת על אחותה כשרוצה משהו רחוק...

עוד רגע מדהים

הן שכבו בלול, אחת על הגב ושניה על הבטן, והיא פשוט מצצה לשניה את האצבע ברגל!!!!!! אין דברים כאלו!!!!!

יש כאלו רגעים קסומים אצל תאומים!!!!!

אמרתי שהן צריכות מסרטה צמודה....

זה יכול להיות רב מכר עולמי....

בחודשים הראשונים הרגשתי שכל אחד 'שקוף' לשני. 

 

היו רגעים קטנים 

 

אבל ממש משחק יחד/ מריבות זה נראה לי לקראת גיל שנה והלאה. 

שסביב עשרה חודשים התחלתי לראות אותם מתייחסים אחד לשני

 

נגיד התאומה חזרה אחורה כי ראתה שהתאום לא מגיע. או שהיא נכנסה לחדר וקצת נבהלה אז חיכתה לו שיבוא גם. 

 

אבל באמת 'דיבורים' שלהם, משחק משותף ומריבות זה התחיל יותר מאוחר. 

חשבתי שראיתי אותם מתקשרים כבר מזמן אבל באמת נראה לי שרק עכשיו ממש מתקשרים. בני 8 חוד'.
הם לוקחים צעצועים אחד לשני, לפעמים מסתכלים אחד על השני וצוחקים או ממלמלים וזה מהמם!!
אחד באמת אוהב לטפס על אחיו והשני נוהג למשוך לו בשיער...אתמול אחד תפס בבטן של השני עם החולצה כדי להעמד, מסכנון זה היה כואב...

ועד עכשיו ראיתי רק פעם אחת וכנראה מקרית חיוך אחת לשניה בגיל 4 חודשים. וכתבתי על זה פה מרוב התמוגגות... אבל מאז זה לא קרה..
קורה שאני שמה אותן על משטח פעילות והן מושכות בשערות/מתהפכות אחת על השניה/ מחזיקות בידיים או ברגליים וכדו' אבל נראה לי שזה היה יכול לקרות לכל 2 תינוקות שמונחות יחד...

נראה לי שתקשורת אמיתית רק מרגע שמתחילים להבין... אולי גיל שנה כמו שכתבו פה...
ונראה לי שיש סוגי תקשורת שונים בין זהים ללא זהים...

אבל תקשורת ממש - רק אחרי גיל שנה.

צריכה לראות אם יש לנו סרטונים שמתעדים רגעים כאלו

אבל פעם רץ ביוטיוב סרטן של תאומים בני שנה פלוס בערך, שממש מנהלים שיחה ביניהם ב"דדאית" (כלומר: "דה דה דה דה"). סרטון מגניב וקורע! מעניין אם עדיין אפשר למצוא אותו.

אני הייתי בשלב הזה בדיוק לפני שנה בחופש הגדול הקודם,עם 4 ילדים בבית. גם 2 שיליות והורמונים כפולים שלא ראיתי איך אני שורדת יום נוסף. היה סיוט. היתה מהפכה בבית, בעלי עבד, לא הוצאתי את הילדים לאף מקום ופשוט הייתי במיטה כל היום אם בגלל העייפות וגם כדי לא לסבול בחילות. והייתי מקיאה רק בהריון הזה.
גם לי נתנו דיקלקטין ואת האמת הייתי קצת נגד כדורים כימיים אז לא לקחתי את כל המינון אלא רק פעם אחת ביום ולכן לי לא עזר. שמעתי כאלה שקיבלו זופרן ועזר להן הרבה יותר.
זוכרת שגם שאלתי פה בפורום... אין ככ הרבה עיצות, זה בעיקר לאכול במנות קטנות על פני כל היום, לשתות הרבה ולנוח...
מה שכן לי זה עבר סביב שבוע 18. (אותי זה ממש ייאש שעבר מאוחר ככ..)

אז לא עזרתי לך ככ אבל מעודדת אותך,תחזיקי מעמד, בסוף זה משתלם

רק אין קשר בין שליה אחת לשתיים...

אצלי היו זהים, שליה אחת, והייתי סמרטוט מהלך עד שבוע 17-18

אח"כ התהלכתי כמו ברווז בגלל הסמפזיוליזיס

אבל זה שווה!!!! כל הקאה!!! כל תזוזה כואבת!!!! הכל!!!

זו המתנה הגדולה ביותר שקיבלתי בחיי!!!!!!

(אם היו) נגמר לך יותר מהר הבחילות?

והיה הרבה פחות חמור...

הפעם, לא יכלתי להכנס למטבח בכלל

ויום שישי היה אסור לי להיות בכלל בבית...

ממליצה בחום על הדיקלקטין למרות שזה מרדים.

במינון הכי גבוה, גם ככה שפוכים.

הבחילות נמשכו לי המוןןןןן (לא כותבת לך כמה כדי לא לייאש) והדיקלקטין הציל.

 

לא היו לי כמעט הקאות (!!) - בחילות כן, אבל לא ברמה מטורפת.

הברזל שלי היה גבוה! (כמעט בכל ההיריונות האחרים הוא ירד ממש) - כנראה בגלל זה הם עד היום אנרגטיים כאלה...

וב"ה לא היו שום סיבוכים.

רק היה כבדדדדדדד מאוד... וגם מלחיץ למדי... והיה לי גם גרד איום ונורא ממש! (בהיריונות אח"כ גם היה, אבל פחות נורא).

 

אז זה לא כדי להוציא את העיניים (היו לי היריונות שסבלתי מאוד...) - זה רק כדי להראות שיכול להיות אחרת, ולעודד - שאולי בהמשך ההיריון יהיה קל יותר!

עוד שבועיים ככה, כבר יש מצב שתהיה הקלה בבחילות, לי זה הפסיק בשבוע 14 אני חושבת אבל גם לא היה נורא כל כך

גם לא היתה לי את העייפות שתמיד מדברים עליה

 

מאנונימי כי עוד לא מפרסמת על ההריון שלי, שהוא אגב לא הריון תאומים.
אני מהסובלות באופן קיצוני מבחילות והקאות, ובהריון הזה בניגוד לקודמיו, לוקחת דילקטין. חששתי מזה שירדים וכו, ואכן בשבועיים הראשונים הייתי עוד יותר עייפה- ממש ממש, אבל גם ככה בלי הדיקלקטין בכלל לא תיפקדתי. אחרי כשבועיים הגוף שלי הסתגל בהדרגה והעייפות כבר לא מעבר לרגיל בהריון. אני בשבוע 14 ולוקחת משבוע 6.

כי עד עכשיו חשבתי שהבחילות יגמרו עוד 2-4 שבועות, ואמרתי שכבר אשרוד את זה, ושזה לא שווה אפילו את השבועיים הסתגלות כמו שאת אומרת... אני ממש חייבת לתפקד בשבועות הקרובים, ועם הבחילות איכשהו זה אפשרי, עם עייפות יותר גדולה ממה שיש עכשיו אני לא יודעת איך אצא מהמיטה...

נגמרו לי הבחילות בין שבוע 12-14, לא זוכרת מתי בדיוק.
הלוואי שעוד נשים יגיבו ויגידו שעבר להן גם בערך בזמן הזה, לא יודעת איך אשרוד עד שבוע 18...

הסתיימו סביב 12-14.
אבל התאומים היה עד 18.

פחת בהדרגה משבוע 12 אבל ההקאה האחרונה היתה בשבוע 16 נדמה לי...אי''כ חזרתי לחיות...

והן היו באמת חזקות יותר משאר ההריונות באופן משמעותי.
עזר לי לנשנש ביגלה, לשתות מיץ ולא מים (ואני לא ככה בדרך כלל..).

סבלתי מבחילות כווול ההריון....

אבל הכל עובר בסוף,התאומים שלי בני 3 חודשים..

אבל נראה לי שזה משתנה מאישה לאישה..

שבוע הבא אלך לאולטרסאונד (כשאחצה את שבוע 7)

ממש מקודם התחילו הבחילות וראיתי גם כתמים חומים ...

בדיעבד, כן, אני יכולה להגיד שבהריון התאומים התסמינים התחילו מוקדם יותר וחלקם היו חזקים יותר (לא כולם).
אבל הדבר היחיד שיכול להצביע על היריון תאומים הוא אולטרסאונד.

למהאת חושדת שזה תאומים? את אחרי החזרת עוברים?

יש תאומים במשפחה ובלי קשר אני גם אחרי הזרעה

בכלל לא ברור מאליו!
האמת שאין לי ככ כלים לעזור לך חוץ מלהגיד לך כמה דברים. בעצמך אמרת שהכל ב"ה זרם עד החופש... אז שתהיה לך תקווה שבעזה כשהחופש יגמר חלק מהדברים יחזרו למסלולם, אבל בטח תהיה שוב תקופת הסתגלות לחזרה לעבודה... באמת לא קל!

ומזדהה איתך לגמרי לגמרי עם הסוף... גם אני לא מוכנה עזרה בתשלום חוץ מניקיון.. אבל קשה ממש להסתדר עם כולם לבד! גם אצלי הגדולה עוזרת וצודקת, מבאס להעמיס.
בקיצור- שולחת לך חיבוק ענקי ומאחלת לך הצלחה בהישרדות! אכן צריך כוחות ותדעי שאת פשוט אלופה!

הצעה פרקטית אחת - לקחת בייביסיטר שתצא עם הילדים הגדולים החוצה - ולא שתהיה אצלך בבית - וככה יהיה לך קצת שקט לטפל בתאומות לבד...

בת כמה הגדולה שלך? אפשר אפילו שהיא תבקש מחברה שלה שתבוא איתה ועם שאר האחים - ככה יהיה לה נחמד יותר לעזור לך איתם...

מניחה שכל אמא מרגישה חזק את החופש, אבל לתפקד עם תאומים ויתר האחים זה בהחלט מאתגר...
אצלי בעלי מורה ועכשיו הוא בבית. ועדיין כל שבת שצריך לבשל זה לוגיסטיקה וגם לצאת לבילוי או טיול עם כולם זה סרט...
מורידים רף קצת כמו אחרי הלידה.
תזכרי שכשאת תעבדי הן יהיו במעון, כך שאם יש לך יום חופשי הוא יהיה חופשי בהחלט ופתאום תיזכרי כמה את מספיקה בשעה עם ידיים פנויות...
בהצלחה!!!

משתדלת לשחרר אותה מדי פעם ולפנק, אבל היא באמת לוקחת על עצמה הרבה עול.

היא עוזרת לי להעסיק את הקטנים כעת, אבל זה שכולם כל הזמן בבית

והחום שמקשה על כולם והרצון להיות רק במזגן

אז א"א לצאת, וגם אם כן,רק בערב

אז רובצים בבית, ומשחקים, ומציירים, ואוכלים ורבים וצוחקים ומצחיקים ומשגעים....

באמת חיים משוגעים...

אבל ת'אמת, גם משגעים!

לראות את שתיהן מתחילות לזחול...

צוחקות אחת לשניה...

ממלמלות...מתהפכות... מפותחות....

זה אושר עצום!!! חוויה אדירה!!!!

אז אני מנסה מאד לראות בעיקר את היופי....

ותודה לכן על העצות והשיתוף

כיף שיש מקום שמבינים אותי באמת....

אפשר גם מישהי צעירה יחסית, בת 13-14, שתצא איתם לגינה. ביחד עם הבת שלך היא תצליח להיות אחראית על כולם, ומצד שני - גם לבתך יהיה קצת חופש...

אבל עכשיו היא לא רוצה בשל החופש...

אולי אנסה למצוא אחת אחרת, כי זה אכן עזר לי

תודה רבה...

גם אצלי הגדולה שעוזרת בת 10 (למרות שיש לפניה גדול בן 11 שלא עושה כלום) והתיאור שתיארת הרגיש לי כאילו תיארת את הבית שלי בימים אלו...

היום הרגשתי אחרי המון זמן שפשוט בא לי לטפס על הקירות. הגדולה שהיא יד ימיני היתה חולה ופתאום אני לבד צריכה לטפל בכל הילדים, בילדה חולה, ועוד התאומות וכולם פשוט השתגעו!

שעד להודעה חדשה, אסור לה להיות חולה!!!

הא, ואז הם נדבקו אחד אחרי השני, כל הילדים, יום אחרי יום, לקינוח בעלי... והדובדבן שבקצפת- התאומות....

מקווה שפה תסתיים לך ההזדהות, כי אני לא מאחלת לך את השבוע שעברתי...

טוב אז אכן לא מזדהה ומקווה שפה זה יגמר. אין לי כוח לעוד חולים.

הרבה כוחות!!!!!

אני השבוע לקחתי בייביסיטר צעירה, שפשוט השגיחה עליהם כשאני בבית במשך שעתיים וחצי. חלק מהזמן היא גם טיילה איתם בחוץ. זה היה פשוט מושלם!!!!
אני לא מבינה למה לא עשיתי את זה קודם. ב-30 ש״ח קניתי לעצמי שפיות.

אפילו שאני לא צמה....(הנקה מלאה של התאומות + צום נדחה...)

יום אחד של שקט......

יום אחד שבעלי יוכל לצום ולנוח בלי הפרעות....

עוד יום אחד שאני יוכל לנשום ולאגור כוחות לפני ה3 שבועות הקרובים....

תודה לכולן על התמיכה...

 

בתקווה שיבנה ביהמ"ק במהרה ולשנה הבאה בירושלים הבנויה

אצלנו זה היה מסתכם ב75 שח..

וגם בגיל של הבייביסיטר.
לקחתי ילדה שעולה לכיתה ז׳ או ח׳ (לא סגורה על זה). יש אצלינו גם הרבה במות בכיתות ה-ו שעושות בייביסיטר.
לא הייתי משאירה אותן לבד עם הקטנים, אבל כשאני בבית וכל מה שצריך זה להשגיח שהם לא נופלים/מטפסים/מכניסים דברים מסוכנים לפה זה לגמרי מספיק!
והן כאלה חמודות ומתלהבות בגיל הזה, שזה יוצא מעולה לכולם.

35 לשעה מינימום

מחזקת אותך להשתמש בזה מדי פעם!

יאללה ספטמבר!

זה לא קרה מאז הלידה!

תודה על העצה

זה כסף שזה השליחות שלו...

בקרוב אצלי

(עוד) לא חשבתי להביא מישהי בשביל לישון... זה רעיון מעניין.

ילדתי בדיוק חודש וחצי לפני הסוף

מאחלת לך שתצליחי לסחוב עוד חודש לפחות! כי פגייה זה לא כיף...

ומקווה שאחרות ייתנו לך עצות...

מאחלת לך שישארו כמה שיותר בבטן, כי למרות שהייתה לנו חווית פגיה יחסית טובה- עדיין, אין כמו תינוקות בשלים...

והעיקר בבריאות ובשמחה

ילדתי בשנה שעברה באמצע אלול בשבוע 39 זוג תאומים מתוקים להפליא.

 

בזמן הזה בשנה שעברה מה שעשיתי היה חצי לשבת חצי לשכב (בשמירת הריון) על הספה עם מזגן מקרטע ושני מאווררים עלי משני הכיוונים, ולתת הוראות לכל מיני צדיקות שבאו לעזור לנו לפרוק ארגזים. (עברנו דירה כשהייתי בחודש שמיני.) 

 

באופן מפתיע מאוד הסוף היה לי יותר קל מחודש חמישי-שישי.

 

אחרי שיצאתי מהשמירה ממש יכלתי לזוז קצת (אולי כי פשוט לא ציפיתי מעצמי לכלום אז כל יציאה שלי מהבית נחשבה הישג, ואילו בחודשים חמישי ושישי עבדתי וציפיתי מעצמי להרבה יותר.)

 

בקיצור, עצות בשבילך אין לי, חוץ מלא לצפות מעצמך לשום תזוזה. ככה כל תזוזה נחשבת להישג.

 

ולאכול איגלואים וקרטיבים ולהפעיל מזגן ומאווררים.

 

בהצלחה רבה רבה! לידה קלה בעיתה ובריאות לך ולשתי ההפתעות הקטנות!

הרופא עוד הציע לי לעשות זירוז בשבוע 39 אני חושבת, ביקשתי ל 38

מבינה אותך לגמרי...
כל דבר הכי פשוט הופך למשימה בלתי אפשרית- להתכופף, לעמוד, לשבת ואפילו לשכב...
ישנתי בישיבה בספה רב הלילות עם צרבות מטורפות...
אפשר לומר שלא ישנתי...
איך שרדתי?
שיננתי לעצמי מה שכולן אומרות פה- שכל יום בבטן זה מעולה להם.
וקיטרתי מלא...לכל מי שהיה מוכן לשמוע.
אבל בתכלס תעריצי את עצמך על כל מה שאת עוד כן מצליחה לעשות. תדעי שזה באמת קשה בטירוף, את לא קוטרית...
ותזכרי שה' יוריד אותם לעולם בזמן המדוייק!
להם בע''ה בידיים מלאות!!

לי פלדנקריז מאד עזר

הלכתי פרטי למישהי ופשוט "עשתה להם מקום"

היה ממש ממש ממש קשה.

הגעתי ל 38+6 ולא הצלחתי לעשות כלום. 

לא הצלחתי להרים את כף הרגל ולהכניס אותה לכפכף, לא הצלחתי ללכת אז הייתי הולכת הצידה כי זה היה יותר קל (וגם זה ממש ממש לאט ועקב בצד אגודל), הייתי נשענת על הקירות תוך כדי הליכה ובוכה בוכה בוכה (ואז אגב, חמי התקשר, שאל מה שלומי, וכשאמרתי שקצת קשה אמר ברוב טאקט "הריון זה לא מחלה"...)

בקושי יצאתי מהבית, רק לבדיקות, וגם זה בשלב האחרון כבר ביקשתי שבעלי יקח חופש מהעבודה ויסיע אותי כי הבטן נתקעה בהגה.

 

כמו כשכבר כתבו-

כל הזמן שיננתי לעצמי את מה שנשות הפורום אמרו לי- כל דקה בפנים היא ברכה. 

בסוף זה נגמר, ובעז"ה בידיים מלאות מלאות, כך שהפעם הבאה שתחשבי על הקושי הזה, היא כשהבאה בתור תשאל פה בפורום איך שורדים (פשוט כי לא יהיה לך זמן אחר להיזכר )

ועדין מרגישה את ההקלה הגדולה שהם סוף סוף בחוץ

אני עושה דברים בבית ונזכרת איך פשוט ישבתי בכורסא ולא יכולתי לזוז

אבל כן עכשיו שגם קוראת פה אני נזכרת בעוד דברים, וכמה טוב להיות אחרי זה ב"ה

 

אני זוכרת, אבל פשוט לא מספיקה במהלך העומס של היום/השבוע/החודש לעצור לחשוב על איך זה הרגיש. בשוטף אני רק זוכרת תמונות של עצמי בכל מיני סיטואציות, בלי הרגש שהתלווה לזה.

 

היתה איזו סיטואציה, די בהתחלה, שהקאתי את נשמתי באמצע הלילה. קרסתי על הרצפה בשירותים (איכס...) ובכיתי בלי סוף. אמרתי לבעלי- מתי בדיוק אני אמורה לעבד את כל החוויה הזו? קודם טיפולים, אח"כ בחילות, אח"כ לידה, ואז הורות, מתי בדיוק יהיה לי זמן לעכל את זה. ובכן- כפי שחששתי, לא יהיה לי זמן לזה  

כן, זה משהו שצריך לעבד...

יש לי טראומה מההריון

חודשיים וחצי זה טרי טרי

אני קצת מקנאה בך (שהתחושות עדיין טריות) וקצת לא 

אני מתחילה להעריך את הלידה המוקדמת.... 🙄








(לא באמת. הייתי מעדיפה עוד חודשיים וחצי של קושי, ולא את הפגות הזאת שלא בטוח אם תפסיק ללוות אותנו אי פעם....)

אבל פער של ארבעה ימים נשמע לי לא נורא ובשלב הזה אני חושבת שהגיוני שלאחד יש דופק ולשני לא

 

לא בטוחה לגמרי אבל לדעתי גם אצלי לאחד היה דופק לפני השני 

 

זה שבוע מלחיץ וכעבור שבוע היה לשניהם.

 

בקיצור אין שום הבטחות אבל נשמע לי שממש יכול להיות שהכל יסתדר. 

 

 

 

בשורות טובות!!

בגלל שהשבוע מוקדם זה נראה הגיוני שאין דופק?

שאומרות שבשבוע 6 עוד לא היה דופק ויש מצב שגם אצלנו לאחד לקח טיפה יותר. אני פשוט לא ככ זוכרת. 

גיליתם את ההפרש בשבוע יותר מאוחר?
הרופא לא היה נשמע אופטימי בעיקרון-
שלח אותי לבדיקות דם נוספות של פרוגרסטון וערכי בטא לראות הכפלה .

שבוע 6 זה עוד מוקדם מאד. אי אפשר לדעת מה יהיה בהמשך.
בעז"ה שיהיו בשורות טובות..

כאן: הכל יכול להיות... - תאומים

האולטרסאונד הראשון היה בשבוע 5 אם אני זוכרת נכון.

זה נורמאלי שיש פער כלשהו בין תאומים.
אצלי לכל אורך ההריון היה פער של שבוע, וזה היה בסדר. (עד שהוא הלך וגדל בגלל בעיה בזרימות הדם, ואז זה כבר לא היה תקין...).
אצלי כן ראו שני עוברים מההתחלה (בשק אחד), אבל לא ראו דופק לשניהם, רק אחרי שבוע ראו דופק לאחד ולשני לא, ורק אחרי עוד שבוע ראו דופק ברור לשניהם.

וכמובן גם שיכולה להיות אפשרות שאחד מהם לא יתפתחו ויספג .זה קורה המון.

אולי באמת הבוגבו כי אפילו לא בדקתי עליהן כ"כ... כדי שסלקל יתחבר זה אומר עגלה מאוד רחבה...

ואם יש לך שני מפלסים ומקום נראה שבוגבו זה באמת העגלה בשבילך. ואז גם האמבטיות הן יחסית (בדגש על היחסית) רחבות...

מחיפוש בגוגל נראה שאפשר לחבר סלקלים

 

 

 

https://www.mommyshop.co.il/product/%D7%A2%D7%92%D7%9C%D7%94-%D7%AA%D7%90%D7%95%D7%9E%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%91%D7%AA-strollair-myduo-%D7%A1%D7%98%D7%A8%D7%95%D7%9C%D7%A8-%D7%90%D7%99%D7%99%D7%A8

הן היו באמבטיה עד גיל חצי שנה, עגלה נכנסת בכל מקום!!! מאד מאד צרה, אך עדיןן מרווחת לבנות בפנים.

אני נהנית!

די יקר, יש לי אחת שקניתי מיד 2 

אבל היא קצת מאסיבית לדעתי למרות שהמידות והמשקל לא שונים בהרבה מעגלת אחרות שראיתי (אפילו קלה וצרה יותר מעגלות אחרות) 

אנחנו בלי רכב אבל הבעלים הקודמים היו מכניסים לבגאז'

איך האיזי טווין? ממליצות?

ראיתי שיש להם אמבטיות.

והשתמשתי מאוד באמבטיות... הן היו כ"כ קטנות לא היה הגיוני שתהיינה בטיולון...
לא מתחרטת לשניה שקניתי...

אבל האמבטיות צרות מאודדדד 

הבנות שלי נולדו 2 קילו ובגיל חודשיים וחצי זה היה כבר בלתי אפשרי להמשיך עם האמבטיות....(היה לי מאונטיין באגי אבל היא זהה לבייבימונסטר מבחינת מימדים)

אני חייבת לציין שאני בשוק. אפשר תמונה כמובן מטושטשת שהם בני חצי שנה שם? אני באמת לא מצליחה להאמין. ועוד אחת עוד עלתה טיפה באחוזונים אבל השניה עד היום אחוזון 3...ככה שלא מובן לי איך לה היה צפוף וקטן ובגיל חודשיים וחצי זה היה כבר ממש צינוק.... ושוב אני יודעת שזה אותו גודל כי לבדודה שלי נולדו תאומים בערך יחד איתי והיא קנתה את הבייבימונסטר

הן נולדו בטבת ובשבועות עדיין היו שם

והיה להן ממש מקום

והן מאד אהבו שם

היה להם גם מקום לשים ידיים כך למעלה ליד הראש כשנרדמו...

הן בערך 6 קילו עכשיו...

ראיתי עגלות וממש חזרתי מאוכזבת.

כל אחת יש לה את הבעיה שלה.

אני מאוד רוצה אמבטיות יש לי בית דו מפלסי וזה נראה לי מציויין לשעות היום, אבל הבוגבו ברכב זה נראה לי סיוט!

מישהי יש לה או היה לה בוגבו וממליצה???? החיבור לסלקלים הוא נפרד מהאבטיה או שאפשר לבחור ליסוע ואז לבחליט אם לשים סלקל או אבטיה?

הבייבי מונסטרס האמבטיות נראות פיציות.

והקוקו ביבה חביבה כבר הייתי קונה בייבי ג'וגר שהיה לי אצל הגדולים שהיו ממש צפופים.

סליחה על החפירות.

אני מאוד רוצה לדעת מה אני קונה כדי שבעלי יקנה בעז"ה אחרי הלידה.

אבל קניתי שתי מיטות כי בכל מקרה יהיה צריך להפריד בינהם בהמשך וכל אחד יהיה צריך את המיטה שלו

ובצורה כזאת יש לי מיטה בחדר השינה שבה הם נמצאים איתנו בלילה

ובמשך היום הם איתנו בסלון, במיטה השנייה שנמצאת שם

וככה יש להם גם יותר מרחב והם לא סגורים באמבטיות קטנות

 

כל עגלה עם אמבטיות נורמליות זה יהיה סיוט להכניס לרכב....
מה שדודה של בעלי עשתה (גם גרה בבית פרטי) היתה לה עגלה עם אמבטיות נוחה וטובה לבית ולאוטו היה לה מקלארן שקנתה ביד 2...

זה שיהיה לך איפה לשים אותם בשעות היום בסלון אז נראה לי שלול או עוד עריסה מספיק בהחלט. אחרי שהם קצת גדלים גם ככה עדיף שיהיו רוב הזמן על השטיח או משטח פעילות וישחקו, ולישון אפשר מצויין גם לא בעגלת אמבטיה..
לנו יש קוקו ביבה ואני ממש ממש ממליצה. היא מאד נוחה, נכנסת לרכב, קלה, צרה יחסית (צרות יותר עולות הרבה יותר), לנו יש את הדגם עם 2 גגונים וזה ממש משמעותי לי.
בנוסף, אני הוצאתי את העגלת אמבטיה שהייתה לי מהגדולים, והשתמשתי בה מלא בהתחלה במקום עוד עריסה בסלון. בהתחלה שניהם נכנסו בה ביחד ואח"כ בעיקר זה שהתקשה להירדם והיה לי יותר נוח לנדנד בה מאשר בתאומים..

קוקו ביבה
עגלת אמבטיה נוספת בסלון לנדנוד (וגם להפרדת כוחות כי לפעמים כשאחת בוכה היא מעירה את השניה אז הפרדתי בשינה במהלך היום)
ו2 מיטות מטר

ראית את זה 

 

http://www.abcdesign.co.il/%D7%96%D7%95%D7%9D-9.asp

של חברת זום.

@@מאושרת22

אבל לא היה נורא

בכלל קיסרי זה ממש לא נורא כמו שעושים מזה

ב"ה הרפואה מתקדמת וגם ההשתקמות מהניתוח הופכת לקלה יותר

נכון זה קשה ובהתחלה יהיו כאבים, אבל יום אחרי לרוב כבר תוכלי לקום מהמיטה ושבוע אחרי אני כבר הרגשתי שחזרתי לעצמי

 

ראיתי סירטון הדרכה על איך לקום מהמיטה אחרי הניתוח שחבל שלא ידעתי לפני, זה בעיקר מה שהיה הכי קשה לי- אז זה מאוד מומלץ (תחפשי ביוטיוב)

 

בשעה טובה וידיים מלאות

קודם כל- שיהיה בשעה טובה, ובידיים מלאות!

 

לגבי מפגש עם המנתח- אני לא יודעת מתי קובעים, כי על אף שגם אצלי זה היה אלקטיבי, קבעתי אותו ממש ברגע האחרון ועשיתי את זה טלפונית. אפילו את ההכנה לניתוח עשו לי חצי שעה לפני (והתעצבנו על זה...).

עשיתי פגישה עם מישהי מצוות בית החולים שזה תפקידה (נפגשת עם יולדות ועוברת איתן על תוכנית הלידה). עשו ממש כל מה שביקשתי- לא דיברו בקול על מהלך הניתוח (לא רציתי לשמוע "תעביר לי את הסכין" וכדומה ), הדולה שלי נכנסה איתי ותמכה בי ממש, לא קשרו לי את הידיים (בסופו של דבר ביקשתי שיקשרו כי לא הצלחתי לשלוט עליהן, הן ממש רעדו לי) והניחו עלי את הבנות אחרי הניתוח לדי הרבה זמן ( או ככה זה הרגיש). 

 

ממה ששמעתי בקבוצת פייסבוק שמוקדשת לנושא הקיסרי (קיסר נולד), בניתוח אלקטיבי אפשר לבקש את שיטת הסגירה שחביבה עליך, אבל בסופו של דבר זו החלטה של המנתח לפי המיומנות שלו ולפי המצב בשטח.

 

אם את חברה בפייסבוק, או מכירה מישהו שיכול לשאול עבורך, ממליצה להצטרף לקבוצה הזו. 

 

שיעבור בנחת ובבריאות 

לא מניסיון אישי, אבל מהתרשמות עמוקה משיטת הניתוח החדשה שהם משתמשים שם.
ממש ממליצה לבדוק, זה שמים לארץ.

נראה לי ממש מהפכה בעולם הניתוחים הקיסריים!! שווה לבדוק...

אחרי 5 קיסרי שאחרון תפרים נמסים. אני ממליצה..

אני רועדת מפחד מעצם המחשבה שאני ערה !!!!!! ופותחים לי את הבטן...אמאלה..
לא עדיף הרדצה מלאה?
באמת לא מרגישים כלום?
זה נשמע לי הזיה

אחרי זה כשהם בדקו שניקו הכל מהרחם זה כן כאב, ואחרי זה לתפרים הם הרדימו אותי

אבל זה מאוד מהר , לא תרגישי כלום ואז תשמעי תינוק בוכה ויביאו לך אותו ליד הראש ואז את השני

אני חרדה ממש ...

נראה שלאחרות לא עשו

התעסקות- שנוגעים בבטן

וגם בחירום מאפשרים לאדם אחד להיכנס איתך

לא מרגישים שום כאב. והרדמה עושה תחושה כזו (לפחות לי) כאילו את מכוסה בשמיכה - זה עוזר להרגשה...

מציעה לך, אם יש לך אפשרות, לבחור את הצוות שיהיה איתך בחדר הניתוח. זה יכול להקנות לך ביטחון...

ובקיסרי אלקטיבי בעלך יכול להיות איתך! שזה פלוס ענקי מאוד מאוד...

אבל לא כאב. והרופא המרדים לידך כל הזמן אני פטפטתי איתו לא מעט... אם את מרגישה משהו הכי קטן ישר אומרים לו והוא נותן על זה את הדעת... כיף לראות את הקטנים יוצאים😍

אני מאוד מפחדת למרות ששי זמן

מדובר בפעולה פולשנית, זה ניתוח לא פיקניק! אבל תסמכי על ה' שאת עושה את ההשתדלות שלך להביא את הנשמות הטהורות האלה לעולם שלו. את עושה מה שאפשר וכל השאר "בידיים שלו".... בע"ה שתמצאי מרגוע בקרוב! 🤗

זה כמו תחושה עמומה של משהו. אבל בלי כאב.

זה ממש נורמלי.

כבר היה לי טיפה ניסיון עם ניתוחים (ברוך ה' ממש מעט) ועדיין הייתי חרדה מאוד מאוד.

זה נשמע לי ממש בסדר שאת בלחץ. סה"כ זו פרוצדורה פולשנית וזה מלחיץ. 

 

קשה קצת להסביר את "ההתעסקות". בדיעבד הבנתי שלחצו לי על הצלעות כדי לדחוף החוצה את השניה, אבל בזמן אמת הרגשתי קצת לחץ לא ברור. 

אני מקווה שאני לא מבאסת אותך, אבל חשוב לי להגיד- היה לי ניתוח קרוב למדהים, וגם חווית האשפוז אח"כ זכורה לי ממש לטוב (זה לא סותר את הכאבים המטורפים שהיו לי. אל תדאגי- הרופאים אמרו לי שאני יחידת סגולה בקטע הזה...). מה שכן היה לי קצת טראומתי ולקח לי זמן להבין- זו היתה לידה ראשונה שלי והמהירות בה הפכתי ברגע אחד לאמא קצת היממה אותי. אני מניחה שלבעלות ניסיון קודם זה יותר פשוט, אבל הבנתי שיש הרבה נשים שהמעבר המהיר הזה לא פשוט להן (בגלל שאין את כל השלב של הצירים וכו'). לא אומרת את זה כדי להלחיץ חלילה, אלא רק כדי להעלות למודעות.

באיזה שבוע הכוונה...
אחותי קבעה חתונה 4 שבועות לפני המשוער שלי. אני בחרדות

מזל טוב לאחותך

 

אני לא יודעת מתי נהוג לקבוע, כי אני קבעתי רק כשהבנתי שלידה לא תתחיל מתישהו בקרוב (קבעתי בתחילת 38). מציעה לך, אם מראש את יודעת שאת הולכת לקיסרי, לשאול את הרופא/ת מעקב מתי לקבוע. 

מקווה שארגיש טוב בעה.
גם חודש תשיעי זה לא משהו

כולם כמובן חשבו שאני יסחוב כי זה ראשון...

וזה הפתיע.

אכן באותו זמן היה קשה עם ההורמונים וגם קצת מן כעס......

אבל זוכרת שבעלי שינן לי שיש כאלו שלא נמצאים בשמחה בגלל אבל, ולנו זה הכי שמח......

אז באמת כדאי לנשום ולקחת את זה בחשבון.

 

וזה היה עובר יחיד, הוא בן 12...

אני עכשיו עם תאומים.

עברתי את ה 38 והלידה עדין לא נראתה באופק

עשו לי זירוז

שהם קצת מתקמצנים (לא ספציפית בשעצ) על התפרים הנמסים.... מקווה שיעשו לך בפועל!!
מה שהופך קיסרי לסבבה יחסית זה שמגיעים אליו ולא הוא מגיע אליך חחח
כלומר שלא מתפתחת לידה לפני התאריך לניתוח..
בע"ה המון תפילות כי אין יותר מדי מה לעשות. נטו זה מה'.

יש מקומות עדיין שאם לא מבקשים נמסים לא מקבלים..אני יודעת כבר על מקומות שבמצב רגיל- לא חירום כבר מביאים רק נמסים..אבל הבנתי שמי שמבקש מקבל בכל מקום..ובקשר לזה שאת לא רדומה מבינה את את החשש שלך..כל פעם הלב דופק מחדש..אבל לא יכולה להסביר לך בניתוח יש קרבת אלוקים מיוחדת..המלצה שלי.. במקום לחשוב על הפחד בזמן הניתוח נצלי את זמן הניתוח לתפילה.. המלווה שלי החזיקה שמות לתפילה וממש התפללתי איתה על כווולם.. היה מרגש והדחיק את הפחד.

לא זוכרת מה זה הריון מולרי אבל כן אני יודעת שלפי הבטא א"א לדעת אם זה תאומים... כן זה ערך די גבוה לשבוע 5+2.
תעשי בדיקת א"ס שוב בעוד כשבוע ואז תדעי יותר טוב. הרבה פעמים לא רואים בהתחלה בהתחלה את שני השקים הם מאוד מאוד קטנים....

בכל מקרה, אין טעם להיכנס לסרטים, בהריון מולארי אמור להיות בטא גבוהה בהרבה,

ואל תסמכי אף פעם על ד"ר גוגל!!!

חוץ מלהפחיד, הוא לא באמת יודע משהו...

פשוט תעשי עוד כשבוע US נוסף

ובמידה ויראו 2 דפקים

ברוכה הבאה למועדון...

בנתיים

אין ספק שבראש שלי אני מדמיינת את מה שהיה לי אבל נכון יתכן וגם את הדופק השני יראו רק בהמשך...

 

עברנו את זה לפני שנה

בהצלחה עם הילקוטים הכפולים, הספרים הכפולים, הקלמרים הכפולים - ושיעורי הבית הכפולים... (אצלנו הם עשו כל הזמן "תחרות" - "אנחנו כבר למדנו את הפרק הזה!" "אנחנו כבר עקפנו את הנושא בחשבון!" )

גם אנחנו עולים לכתה א' ומתרגשים, יותר אני מהם

שאפו וח"ח להורים האלופים שהגעתם עד הלום!

בטח מרגש מאוד מאוד! 

בהצלחה!

 

(אצלנו נכנסות למעון ואני לא יודעת את נפשי מהשינוי הזה...)

אצלי כבר ( תאומות) עולות לכיתה ג' ... והם כל הזמן אומרות לי, אמא את זוכרת איך התרגשת שהלכנו לכיתה א'.. 🙈.. וההתרגשות של ילקוטים חדשים והכל..
חוצמזה, שהזמן טס מהר.. ולנו זה נראה שהם נולדו רק אתמול

בסיסי שליה מה שחשוב הוא כמה שליות.
אם שליה אחת בלתי אפשרי סיסים.
שני שקים רלוונטי לדיקור מי שפיר.

היתרון שאפשר לקפל ולא תופס מקום כמו 2 בימבות רגילות.
וגם כל מתנה לילד יחיד- ספר, פאזל, חבילת צבעים, כדור. יש מלא רעיונות...

ראיתי כמה אופציות כרגע הועבר לשיקול דעת אחי.

שולחת לך חיבוק, בסוף זה יעבור!
אני מנסה לשנן לעצמי תמיד שהקושי יעבור והנחת תישאר.⁦️⁩

כתבתי בדיוק על זה וענו לי הרבה נשים...
חיבוק!