אבל אצלי הם זזו כל הזמן.
שבוע 30 ראש ראש
שבוע 31 עכוז רוחבי... והרופא אמר לי שרוב הסיכויים שיישארו כך.
שבוע 33 ראש עכוז
שבוע 35 ראש עכוז
שבוע 36 ראש ראש.
נראה לי שלא יהיה לשני נוח להישאר רוחבי עד הסוף.
לי היה ממש קשה כשהוא היה רוחבי כי היה לוחץ לי מאד על הצלעות.
אז יש סיכוי שיזוז לצד איכשהוא
היו עכוז ורוחבי..
כל הזמן קיויתי שיזוזו. והתחתון נשאר תקוע בעכוז.
בהדרגה פחות ופחות חשבתי איך להפוך אותם, ויותר התמקדתי בהכנה לניתוח. דיברתי עם בנות שעברו ניתוח, הייתי בבי"ח בפגישת הכנה, קבעו לי תאריך והשלמתי עם זה נפשית.
בסוף נולדו בניתוח לא מתוכנן כי התחילה לידה שבוע לפני התאריך שקבעו. אבל מכיוון שהייתי מאד מוכנה, אז לא פחדתי, ידעתי מה עושים לי, ואפילו ידעתי שצריך להיות בצום אז כשהרגשתי צירים מתחילים נמנעתי מלאכול ובזכות שהגעתי בצום נתנו לי להיות עם הרדמה חלקית ולא מלאה (בד"כ בחירום זה הרדמה מלאה).
הגעתי למצב שכשהכניסו אותי לניתוח - (ושוב: זה בא בהפתעה, שעתיים קודם הייתי בטוחה שיש לי עוד שבוע!) - הייתי רגועה לגמרי, בוטחת בה' ומאד שמחה! כל הזמן אמרתי לצוות - איזה מזל שאתם פה. איך היתה נגמרת לידה כזאת ללא אפשרות של ניתוח. והיתה לי חוויה טובה ומרגשת בניתוח.
ההתאוששות מהניתוח אכן היתה קשה, יותר מלידה רגילה, אבל זה כבר סיפור אחר.
רק שתהיו בריאים! בהצלחה
שבוע 31 עכוז
שבוע 32 עכוז רוחבי
33 עכוז
34+1 עכוז
34+3 ראש
הכל יכול להיות
ביוציתאבל בסוף בכז היה קיסרי.
מבאס קצת אבל ההחלמה ממש הייתה בסדר גמור והעיקר שיש נס כפול בריאים ושלמים וזה באמת מחפה על הכל!
התאומות שלי ב"ה בנות חודשיים וחצי.... בפגיה לקחו מוצץ מאד יפה(אולי בגלל הגלוקוז שכל פעם השפריצו להם...
), אח"כ גם קצת לקחו אבל עכשיו הן עושות לי ממש הפגנה... מה עושים?
אמרו לי שזה מיוחד לסרבנים,אך כל מוצץ עולה 45 ש"ח... מה שאומר שאני הולכת להתרושש על משהו שבכלל לא בטוח יעזור...
יש מישהי שהתנסתה בהם?
אני ממש בלחץ שהן בסוף לא יקחו מוצץ, תינוק אחד- זה קשה אך אפשר להסתדר... כשיש ב"ה שתיים- אני רק מנסה לדמיין את גיל שנה וחצי שנתיים בלי מוצץ....אני גם מרגישה שקצת נהפכתי למוצץ שלהם... הן יונקות לפעמים סתם בשביל להרדם...
גם אני קניתי של מאם- את הבקבוקים אוהבות, את המוצץ פשוט מסרבות עד כדי הקאה..
אחלה מוצץ... הוא באמת יקר אבל אצלי הוא עובד. וסוגים אחרים הם לא מעוניינות. בפגיה ממש חייבו אותנו לקנות אותו. אני צחקתי שם עם האחיות שבטח יש להם הסדר עם שילב והן מקבלות אחוזים כי כל מי שהיה פגיה קנה את המוצץ הזה.
האמת שדי התייאשתי
ניסיתי כמה מהעצות שהעלתן פה ושום דבר לא עבד...
מקווה שנשרוד...
בוקר טוב!
בגדול, אני מתחילה להרגיש יותר טוב מכל מיני בחינות, אבל אני כן מרגישה רוב היום לחץ בבטן התחתונה וכאב קל כשאני עוברת מישיבה לעמידה, עם צורך ללכת מכופפת כמה שניות עד שזה יסתדר
מניחה שהכל שם זז וגדל, ועדיין בודקת אם זה מצריך בדיקה או שזה רגיל
תודה!!
אצלי בכזה שלב התחילו קצת דימומים והיו גם כאבי בטן.
מנוחה עוזרת?
את עובדת?
נשמע קצת כמו צירונים... אבל זה ממש מוקדם.
לי התחילו בשבוע 17.
גם לי יש את ההרגשה הזאת לפעמים, וב"ה אין לי דימומים והכל תקין.
אם זה רק זה, בלי הרגשה של צירים ודימום אז לא הייתי נלחצת. אבל בביקור הבא שלך אצל הרופא תשאל אותו. מן הסתם הוא יבדוק את אורך צוואר הרחם.
מצד שני, לי יש תאומים לא זהים. אז אצלך יש יותר סיכון וכדאי להיבדק בהקדם.
הביקור הבא שלך קרוב?
הייתי אתמול אצל הרופא, בדק את אורך הצוואר, היה תקין,
בכל זאת המליץ על שבועיים מחלה בגלל סוג ההריון
הריון ראשון, כמעט חודש שביעי עם תאומים בשעה טובה ב"ה
התחתנו רק לפני 7-8 חודשים
כרגע מאוד קשה לי פיסית לקיים יחסים עם בעלי ונראה שנצטרך לחכות לאחרי הלידה ואז עד שנהיה מותרים.
חשבתי שכאשר יתאפשר נלך לאיזה צימר או משהו (לא יצא לנו קודם). מאוד חשוב לי גם לשמור ולחזק את הזוגיות שלנו.
אבל איך מסתדרים עם שני תינוקות קטנים בע"ה?
אפשרי לקחת איתנו, זה לא יהיה מסובך מדי?
לא הייתי רוצה לעזוב אותם...
לדעתי אם אין התוויה רפואית נגד כדאי מאד להתאמץ עכשיו.
אא לדעת כמה זמן ייקח להטהר וגם אחכ הרבה פעמים בגלל ההנקה יש יובש וירידה משמעותית בחשק
וזה עוד בלי לדבר על זה שהחיים עם תאומים מאד אינטנסיביים ולא צפויים...
החיים עם תאומים הם מאד עמוסים...
אנחנו יצאנו לשבת עם כל המשפחה כשהם היו בני שלושה חודשים, נסענו עם רכב והיה יחסית בסדר גמור.
לא הרגשתי הרבה את היציאה כי העבודה איתם היתה מאד אינטנסיבית.
אי אפשר לומר אח"כ "אופס, טעיתי"..
זו הגישה שלי בהריון..
מכירה חברה שהפילה תאומים לאחר כמה שעות שרקדה בחתונה של חברה..
הריון תאומים הוא בהחלט לא הריון רגיל.
ולא כדאי לגלות את זה אחרי שיש כבר בעיות.
הרופא שאני הלכתי אליו היה במגמה למנוע את הבעיות מראש.
לא לחכות לקיצור צוואר וצירים בכדי להוציא לשמירה, אלא הוא הוציא לשמירה קודם.
אני שאלתי לגבי שחייה והוא אמר לי שאין בעיה.
הייתי ביוגה, והפסקתי בשבוע 10 בערך.
ניתוח שהיה ידוע מראש אך הוקדם בשל צירים וכד' נקרא ניתוח דחוף ולא חירום, בעניין הצירים- הייתי ככה משבוע 25 ובשבוע 35+6 עם פתיחה שתיים וחצי וקיצור צוואר- עשו לי זירוז... מה שהבנתי שבשל גודל הרחם והכבדות וכו' יש יותר צירים מהריון רגיל אך זה לא תמיד מתפתח ללידה.
בעניין אחרי הניתוח- יש בתי חולים שעושים ניתוח קיסרי ידידותי- מה שאומר שהתינוק נמצא כמה שיותר עם האמא לאחר הניתוח וגם יונק וכו'... כמדומני את רוצה ללדת בשע"צ? אני חושבת ששם לא פועלים בצורה הזאת... אני ממליצה לך לדבר שם עם מישהו ולשאול, ואם לא הצלחת להשיג מישהו כזה לפני הניתוח, כשאת באה לניתוח תבקשי מהם ותסבירי להם שאת רוצה אותם איתך... ואם זה לא הלך... אל תוותרי על סקין טו סקין- זה חשוב מאד, בפעם הראשונה שמביאים לך אותם (או כאשר תהיי מסוגלת אחרי הניתוח)תפשיטי אותם ופשוט תניחי על הגוף שלך (אחד אחד או ביחד יש חשיבות לשתי הצורות...), זה חשוב מאד להנקה ולקשר וזה גם מפתח אותם מאד... (בפגיה כל הזמן נתנו לנו לעשות קנגרו והמון דברו על חשיבותו....)
בהצלחה רבה רבה, בידיים מלאות ובהמון בריאות ושמחה
)כתר הרימון
כתר הרימון
מתואמת
סביוןאחרונהאביה, אביגיל
צרי (הצ בצליל חולם, מלרע) זה רפואה במקרה הזה לעצב ולכאב הפרדה
ממליצה להתייעץ עם הרב שמואל אליהו (או רב אחר שמבין בזה) לגבי השמות אם טובים
גם אם לא יוצא לך הרבה... גם שלי נולדו 2.100 וירדו ל1.800 כיוון שלא ינקו כראוי. שאבתי והבאתי בקבוקים (בתחילה היו עם זונדה בפגיה) אחרי כשלושה/ארבעה שבועות עברתי להנקה בהדרגה... בתחילה עם שילוב של שאוב ובהמשך ב"ה הנקה בלעדית. זה אמנם קשה, אך אם זה חשוב לך אני ממליצה לך לנסות עוד קצת... יתכן והחלב ירד כי הן לא ינקו כראוי.
דבר נוסף- האם המשאבה שלך חזקה מספיק? כדאי לך לבדוק גם את זה
הרבה הרבה הצלחה
לי שכחו חלק של השליה בפנים. שבועיים וחצי הנקתי ושאבתי בכל רגע פנוי וכמעט שלא עלו או כל פעם אחד עלה והשני לא. אחרי שגיליתי את זה (ועברתי גרידה בהרדמה מלאה
) דברים הסתדרו.
הבנתי שזה קורה מדי פעם ויועצות מציעות לפעמים ללכת לאולטראסאונד לבדוק.
העניין הוא שכל עוד יש בגוף שליה משתחרר הורמון פרוגסטרון ולא משתחרר פרולקטין שהוא ההורמון של החלב.
זהות כפולהלמה צריך עוד משהו?
אני פרשתי חיתול פלנל מעל כדי לשמור שלא יתלכלך
אני מחפשת רעיון לבן ובת שיהיו בני כמעט שנתיים.
אוף אני ממש חלשה ברעיונות
בעז"ה בפורים הבנות יהיו בנות חודש וחצי. יש לי 3 אופציות בקנה
1. תות- בגד גוף אדום. להדביק עליו עלים מלֶבֶד ירוק באזור הצוואר, ו"טיפות" לבד שחורות על הגוף.
2. ארנב- בגד גוף ורוד. להדביק עליו אליפסה מלבד לבן/שמנת באזור הבטן. להוסיף כובע פשוט (כובע טריקו של תינוקות) שאדביק עליו אוזניים מלבד ורוד ולבן.
3. דוב- אותו כנ"ל, אבל בגד גוף לבן עם עיגול לבד שחור וכובע בהתאם.
כמובן שזה לא רעיונות שלי.
אספתי ברחבי הרשת.
שלומצ'אין ארטליין לבן. וטוליפ נראה לי מתגרד בקלות.
שלומצ'
שלומצ'אחרונהובד"כ גם רופא מומחה
האם גם אצל הרופאה שלך זה כך?
כשמדובר בהריון בסיכון נעשות הרבה בדיקות מעבר להריון רגיל ולכן כדאי לעשות הכל במקום אחד, מה שגם האחות והטכנאיות א"ס מכירות את הסיפור ולא צריך כל פעם לחזור אחורה...
לאולטרהסאונד, ובמצבים כאלו יש צורך במומחים בד"כ....תנסי אולי לשאול בקופה את אחת המזכירות או רופא שאת סומכת עליו.... בהצלחה רבה
קוורקזהות כפולהגיל 4 חודשים. לא פגים.
הכנסתי שבועיים לפני ר"ה ובסוכות שניהם היו חולים כל החג... שמחתי שיצא כך כי לפחות הייתי איתם בבית ברוגע.
אח"כ היה בסדר פחות או יותר.
רופאת הילדים אמרה לי שבד"כ בהתחלה יותר חולים ואח"כ מתחסנים.
מה שכן עד היום... כשאחד לא מרגיש טוב אחרי יום\יומיים גם השני...
היו חולים הרבה, לדעתי בהחלט יותר מילדים רגילים, אבל ממש לא ברמה שהייתי יותר בבית מאשר בעבודה. מצד שני אני עובדת בעבודה שמאד גמישה מבחינת השעות והימים. לא יודעת איך הייתי מסתדרת בעבודה פחות גמישה.
החלטות טובות!
אנונימי (פותח)שלום לכולן! 3 קושיות.
1.מישהי יודעת מתי ניתן לצאת לשמירת הריון (תאומים זהים).
2.היינו בשקיפות לפני כמה ימים (תחילת שבוע 12) והרופא טען בוודאות כי מדובר בשני בנים.
היום היינו בחוות דעת נוספת אצל רופא פרטי- לא כי לא סמכנו על הרופא הקודם, אלא כי קבענו את התור מזמן וכבר אמרנו "יללה נעשה שקיפות פעמיים זה לא מזיק". הפעם הרופא אמר שיש בליטות אמנם, אבל הן תמיד מתפתחות וזה לא מעיד על המין, להפך, הוא אמר שבגלל שיש פס רוחבי (אופקי) באיזור התפתחות התפתחות איברי המין, זה כנראה שתי בנות.
עכשיו ממש התבאסתי על הרופא הראשון (הציבורי ממכבי). אם הוא טעה (והיו לו שתי טעויות בעצם כי זה שני עוברים), מה יהיה בהמשך? חשבתי לעשות אצלו סקירה אבל עכשיו לא בטוחה.
3. למישהי יש המלצה לרופא יסודי ומקצועי שמבצע סקירה ראשונה לתאומים זהים ועובד עם מכבי.
תודה רבה
מהמתרגשת והלחוצה בו זמנית
Shani tal-el
אשמח אם תעדכני בשלב מאוחר יותר...קודם כל ברוכה.
אני בכללית, אסביר לך איך זה עבד אצלנו, כנראה שבמכבי זה דומה.
יש אפשרות לעשות את אחת הסקירות בהשתתפות עצמית של 57 לעובר אצל רופא שנמצא בהסדר עם כללית.
אני עשיתי את הראשונה, אצל רופא מדהים שיש לו את הציוד הכי טוב שיש, יצא לי 114 ש"ח סה"כ.
סקירה שנייה, את זכאית בגלל שזה תאומים לסקירה מורחבת ע"ח סל הבריאות.
בכללית שולחים לבתי חולים, עשיתי באסף הרופא, עשתה לי טכנאית הראתה לנו לתל מימד וצבעוני וכד'... ואח"כ נכנס ראש מחלקת האולטראסאונד ועבר שוב על הכל (בשחור לבן... כמובן.)
היה מעולה.
מה עם מעקב הריון הסיכון?לאן שולחים אותך?
זה מאד חשוב.
הרופא שאני הלכתי אליו מוציא את כולן בשבוע 22-24 לשמירה גם כשאין סיבה.
אני אישית הייתי משלב הרבה יותר מוקדם כי היו לי דימומים והוא לא החזיר אותי לעבודה.
באיזה גיל הרגשתן שממש קשה לכן?
מתי זה עבר?
איך אתן מסתכלות על זה כיום?
שלי כיום בני שנה ועשרה חודשים
וקשההההה לי....
הם מאד פעילים ב"ה, מטפסים וכד'
אני מרגישה שאני לא עומדת בקצב שלהם, הם פשוט רצים ממקום למקום בשיתוף פעולה מדהים... מכיור לכיור.... מילקוט לילקוט... מארון לארון... תפסתי אותם השבוע בתוך האמבטיה עם הבגדים שנייה לפני שפתחו את המים...
אני פשוט רודפת ומנסה למזער נזקים.
ישנים צהרים במעון ולא נרדמים בלילה לפני השעה 21:00 וגם זה בכח... שאני צריכה לשמור על שקט ושומרת שלא יצאו מהמיטות...
מה אתן אומרות? מתי אתחיל קצת לנשום?
אני רק מנסה לדמיין את ערב פסח ונהיה לי שחור בעיניים...
ב"ה אצלי לא היתה בכלל התמודדות סביב האוכל.
הם נולדו בשבוע 37 במשקלים מעולים וינקו מעולה מהיום הראשון.
הייתי עסוקה כמובן עם האכלות והטיפול בהם המון שעות ביום אבל נשארה לי חוויה מאד נעימה מהתקופה הזו.
מקווה שאצלכם זה יסתיים מהר יותר מאצלנו...מתואמתולגבי פסח - בהחלט כדאי כבר מעכשיו לחפש מישהו שישמור עליהם בתקופה הזו...
כולם הפחידו אותנו מהשנה הראשונה... ולהפתעתנו היא עברה בסדר יחסית.
ואז הגענו לשלב שהם התחילו ללכת סוף סוף (בגיל שנה ושבעה חודשים), ומצד שני הם עדיין לא היו בני הבנה (ולקח להם זמן בנושא הזה ובנושא של הדיבור) - והם פשוט התחילו להפוך את הבית, לגמרי...
וגם ללכת איתם בחוץ - בגן שעשועים, ובהמשך, כשנולדה אחותם הקטנה (כשהיו בני שנתיים וארבעה חודשים) והם כבר לא היו בעגלה --- זה היה סיוט... מעייף מאוד. כל יום להתפלל שלא יהיו נזקים גדולים מדי, ושלא חלילה נמצא אותם בכביש לפני שנספיק לרדוף אחריהם...
אבל ב"ה, הם היו כ"כ מתוקים, שזה כמעט חיפה על הכול! היום כשאני מסתכלת על התמונות והסרטונים שלהם מאז אני מתמוגגת
)הם גוררים לי כיסאות בכל הבית...
פותחים מים בכל הכיורים...
מוצאים אילתורים לטיפוס, כמו קופסאות משחקים וכד'.
אפילו על המיטה שלי שהיא ממש גבוהה הם למדו לטפס
זה פשוט מאד נחמד למצוא אותם על מכתביה של הגדולות שלי...
או על השיש... או עומדים ליד הכיור וטובלים את הידיים בכלים המלוכלכים....
אין להם גבולות...
מבינים כל מה שאני אומרת אבל לא בה להם ליישם... צוחקים לי בפרצוף
הכי חמוד זה לראות אחד גורר כסא והשני תופס לו אותו...
אצלי השיגעון האחרון זה לפתוח מים.
ואז השרוולים רטובים עד למעלה...
חרותיק
הם עדיין לא מצליחים לפתוח את הדלתות בבית... אז השרותים סגור מאז.
דווקא את דלת הכניסה הם מצליחים... ואני גרה בקומת קרקע.
בינתיים לא היה להם אומץ לצאת... מפחדת מה יקרה שזה יהיה...
אני רק צוחקת מכל הודעה שלך ה בשרשור
הם נשמעים כאלה שודדונים חמודים!
ואני ממש מבינה את הקושי שלך, זה יום יום שעה שעה כשאת איתם, אין רגע דל...
הם לא אוהבים משחקים? למשל לעניין אותם עם דפי צביעה, יצירה? פאזלים מותאמי גיל, לגו, קליקס וכל הדברים האלה?
ולגבי הדלת כניסה, נדמה שאין לך מנוס אלא לנעול את הדלת כל הזמן, מפחיד מאוד!
וסליחה על ההדחפות הלא קשורה שלי
(כלומר - התפתחות פיזית מאוחרת).