פורום תאומים (עמוד 31)

(בני שנה ועדיין לא יוצאת המון)

הם בכו מלא, בקושי הסכימו להיות בעגלה ורק המחשבה של מה אעשה אם שניהם יבכו בחוץ גרמה לי להשאר בבית. 

וכל פעם כל ההתארגנות אם להביא חלב שאוב וכמה היה סיוט

עד גיל חצי שנה גם רוב הנסיעות ברכב הם ממש צרחו אז בכלל זה לא עשה חשק...

ממה שאני רואה בסביבתי מי שהתאומים הם לא הגדולים פשוט חייבת לצאת - להביא או להחזיר את הגדולים,

לצאת איתם לגן שעשועים כדי שלא להתחרפן בבית ואז כבר מתרגלים. 

אצלי הם גם הבכורים והייתי הרבה פחות בלחץ לצאת אבל בסוף זה קורה. 

ובטח זה גם תלוי כמה הם ילדים נוחים, שסהכ שקטים ואפשר להאכיל ולסמוך עליהם שיהיה כמה זמן שקט..

ועד אתמול לא יצאתי איתן לבד. 

אתמול נשברתי. הן בכו בלי סוף, צרחו את נשמתן, והרגשתי שאני חייבת לצאת- גם עבורן וגם עבורי. 

הנחתי אותן במקום בטוח, קיפלתי את העגלה, השארתי את הדלת של הבית פתוחה בעזרת כיסא (אי אפשר לפתוח אותה מבחוץ בלי מפתח), שמתי כמה צרורות של מפתחות במקומות זמינים למקרה שהדלת בכל זאת תיסגר, עליתי וירדתי בכמה נגלות (קומה 1 בלי מעלית) ויצאתי לסיבוב של שעה. 

זה היה נהדר. הן צרחו גם כשחזרנו, אבל נרגעו אחרי האוכל וישנו ממש טוב אחר כך, הצלחתי בזמן הזה להחזיר לעצמי את כוחות הנפש.

הולכת לאמץ את זה בכל פעם שמזג האוויר יאפשר.

מה שכן, אני לא מניקה, אז לא יודעת עד כמה זה מפשט את כל העסק.

למרות שתכל'ס באים אלינו ילדים אני ממש לא מצליחה להקפיד להניק את שניהם בצורה סבירה...

ומלבד לרופאים/טיפת חלב יצאתי לבד רק פעם אחת, וזה קרה בשניה שהרגשתי שאם אני לא נושמת קצת אוויר צח משהו קורה לי

לאחר שמונה חודשים של הריון קשה שבו לא זזתי מהבית מלבד ביקור שבועי אצל הרופא + 3 חודשים שהמתנות המופלאות האלו בידיי...אני מרגישה שחובה לצאת...אני מקווה בשבילי שאצליח לעשות  את זה יותר בעז"ה.

כשהיו קטנים, הייתי הרבה יוצאת, רציתי אויר ורציתי לראות אנשים.

הייתי מסתדרת בין האכלות, הרגלתי אותם לסדר היום אז זה לא היה קשה.

לא יצאתי כמעט בערבים מהבית כי לא רציתי להשאיר אותם נראה לי שעד גיל שנה.

כשהתחילו לישון לילות, התחלתי להשאיר עם הגדולה שלי ויכולתי לצאת לאירועים.

היום, אין מצב לצאת איתם לסידורים... כי הם יהפכו את החנויות או לחילופין יפגינו לי אם לא אתן להם את מה שעל המדף...

פעם אחת כשלא היתה ברירה נכנסתי עם שתיהן לסופר... והם פצחו שם במקהלת צרחות זה היה ממש מביך. 

עכשיו חורף וקר ובכל זאת הן פגיות אז לא אוהבת להוציא אותן בכלל וכן מרגישה שזה לגמרי שונה מתינוק אחד וזה הרבה יותר מסובך לצאת. כבר חודשיים וחצי בבית ואף פעם עוד לא יצאתי איתם להביא את הגדולים בבוקר לבית ספר או להחזיר אותן דבר שבטח שהייתי עושה עם תינוק אחד. למזלי פשוט יש לי חברות טובות שדואגות לעזור...

עוד מקרה שהיה שיצא שהן באו איתי לחתונה (כי לא היה ברירה וכו...) וזה היה לא כיף בכלל!!!!

אז כרגע מרגישה במין סוג של מעצר בית אבל משתדלת ממש להנות מזה ולצאת להתאורר כשמישהו אחר יכול לשמור עליהן.

בימים חמים ונעימים יוצאת איתן לגיחות קצרות בעגלה וזה כבר ממש כיף!!!

תדברי עם המעסיק שלך, הוא אמור למלאות טופס ולצרף טבלה ובה המשכורת בששת החודשים האחרונים, תמלאי את הטפסים שלך, אין משהו מיוחד שצריך עוד לעשות.... הרבה הצלחה! (בעיקרון עד חודש אמורה להגיע תשובה... לי זה הגיע יום לפני הלידה- חודשיים אחרי ששלחתי... תעקבי אחרי האתר כי כיום הם לא שולחים טפסים בדואר)

בהנהלת חשבונות מוציאים טופס מוכן והמעסיק רק צריך לחתום.

אבל אצלי הם זזו כל הזמן.

שבוע 30 ראש ראש

שבוע 31 עכוז רוחבי... והרופא אמר לי שרוב הסיכויים שיישארו כך.

שבוע 33 ראש עכוז

שבוע 35 ראש עכוז 

שבוע 36 ראש ראש.

נראה לי שלא יהיה לשני נוח להישאר רוחבי עד הסוף.

לי היה ממש קשה כשהוא היה רוחבי כי היה לוחץ לי מאד על הצלעות.

אז יש סיכוי שיזוז לצד איכשהוא

היו עכוז ורוחבי..

כל הזמן קיויתי שיזוזו. והתחתון נשאר תקוע בעכוז.

בהדרגה פחות ופחות חשבתי איך להפוך אותם, ויותר התמקדתי בהכנה לניתוח. דיברתי עם בנות שעברו ניתוח, הייתי בבי"ח בפגישת הכנה, קבעו לי תאריך והשלמתי עם זה נפשית.

בסוף נולדו בניתוח לא מתוכנן כי התחילה לידה שבוע לפני התאריך שקבעו. אבל מכיוון שהייתי מאד מוכנה, אז לא פחדתי, ידעתי מה עושים לי, ואפילו ידעתי שצריך להיות בצום אז כשהרגשתי צירים מתחילים נמנעתי מלאכול ובזכות שהגעתי בצום נתנו לי להיות עם הרדמה חלקית ולא מלאה (בד"כ בחירום זה הרדמה מלאה).

הגעתי למצב שכשהכניסו אותי לניתוח - (ושוב: זה בא בהפתעה, שעתיים קודם הייתי בטוחה שיש לי עוד שבוע!) - הייתי רגועה לגמרי, בוטחת בה' ומאד שמחה! כל הזמן אמרתי לצוות - איזה מזל שאתם פה. איך היתה נגמרת לידה כזאת ללא אפשרות של ניתוח. והיתה לי חוויה טובה ומרגשת בניתוח.

ההתאוששות מהניתוח אכן היתה קשה, יותר מלידה רגילה, אבל זה כבר סיפור אחר.

רק שתהיו בריאים! בהצלחה

שבוע 31 עכוז

שבוע 32 עכוז רוחבי

33 עכוז

34+1 עכוז

34+3 ראש

הכל יכול להיות

אבל בסוף בכז היה קיסרי.

מבאס קצת אבל ההחלמה ממש הייתה בסדר גמור והעיקר שיש נס כפול בריאים ושלמים וזה באמת מחפה על הכל!

אמרו לי שזה מיוחד לסרבנים,אך כל מוצץ עולה 45 ש"ח... מה שאומר שאני הולכת להתרושש על משהו שבכלל לא בטוח יעזור...

יש מישהי שהתנסתה בהם?

אני ממש בלחץ שהן בסוף לא יקחו מוצץ, תינוק אחד- זה קשה אך אפשר להסתדר... כשיש ב"ה שתיים- אני רק מנסה לדמיין את גיל שנה וחצי שנתיים בלי מוצץ....אני גם מרגישה שקצת נהפכתי למוצץ שלהם... הן יונקות לפעמים סתם בשביל להרדם...

גם אני  קניתי של מאם- את הבקבוקים אוהבות, את המוצץ פשוט מסרבות עד כדי הקאה..

אחלה מוצץ... הוא באמת יקר אבל אצלי הוא עובד. וסוגים אחרים הם לא מעוניינות. בפגיה ממש חייבו אותנו לקנות אותו. אני צחקתי שם עם האחיות שבטח יש להם הסדר עם שילב והן מקבלות אחוזים כי כל מי שהיה פגיה קנה את המוצץ הזה.

האמת שדי התייאשתי

ניסיתי כמה מהעצות שהעלתן פה ושום דבר לא עבד...

מקווה שנשרוד...

אצלי בכזה שלב התחילו קצת דימומים והיו גם כאבי בטן.

מנוחה עוזרת?

את עובדת?

נשמע קצת כמו צירונים... אבל זה ממש מוקדם.

לי התחילו בשבוע 17.

גם לי יש את ההרגשה הזאת לפעמים, וב"ה אין לי דימומים והכל תקין.

אם זה רק זה, בלי הרגשה של צירים ודימום אז לא הייתי נלחצת. אבל בביקור הבא שלך אצל הרופא תשאל אותו. מן הסתם הוא יבדוק את  אורך צוואר הרחם. 

מצד שני, לי יש תאומים לא זהים. אז אצלך יש יותר סיכון וכדאי להיבדק בהקדם.

הביקור הבא שלך קרוב?

הייתי אתמול אצל הרופא, בדק את אורך הצוואר, היה תקין,

בכל זאת המליץ על שבועיים מחלה בגלל סוג ההריון

לדעתי אם אין התוויה רפואית נגד כדאי מאד להתאמץ עכשיו. 

אא לדעת כמה זמן ייקח להטהר וגם אחכ הרבה פעמים בגלל ההנקה יש יובש וירידה משמעותית בחשק

וזה עוד בלי לדבר על זה שהחיים עם תאומים מאד אינטנסיביים ולא צפויים... 

החיים עם תאומים הם מאד עמוסים...

אנחנו יצאנו לשבת עם כל המשפחה כשהם היו בני שלושה חודשים, נסענו עם רכב והיה יחסית בסדר גמור.

לא הרגשתי הרבה את היציאה כי העבודה איתם היתה מאד אינטנסיבית.

1. לא מכירה

2. לא עשיתי, למה את חושבת לעשות?

אי אפשר לומר אח"כ "אופס, טעיתי"..

זו הגישה שלי בהריון..

מכירה חברה שהפילה תאומים לאחר כמה שעות שרקדה בחתונה של חברה..

את לו חושבת שזה "קצת" לא שפוי?

אף אחד כאן לא מכיר אותך או יודע מה מצבך הבריאותי...

אז על סמך 2 אנשים אולי שיגיבו לך את מתכננת להמשיך או להפסיק להתאמן במהלך הריון????

הריון תאומים הוא בהחלט לא הריון רגיל.

ולא כדאי לגלות את זה אחרי שיש כבר בעיות.

הרופא שאני הלכתי אליו היה במגמה למנוע את הבעיות מראש.

לא לחכות לקיצור צוואר וצירים בכדי להוציא לשמירה, אלא הוא הוציא לשמירה קודם.

אני שאלתי לגבי שחייה והוא אמר לי שאין בעיה.

הייתי ביוגה, והפסקתי בשבוע 10 בערך.

ניתוח שהיה ידוע מראש אך הוקדם בשל צירים וכד' נקרא ניתוח דחוף ולא חירום, בעניין הצירים- הייתי ככה משבוע 25 ובשבוע 35+6 עם פתיחה שתיים וחצי וקיצור צוואר- עשו לי זירוז... מה שהבנתי שבשל גודל הרחם והכבדות וכו' יש  יותר צירים מהריון רגיל אך זה לא תמיד מתפתח ללידה.

בעניין אחרי הניתוח- יש בתי חולים שעושים ניתוח קיסרי ידידותי- מה שאומר שהתינוק נמצא כמה שיותר עם האמא לאחר הניתוח וגם יונק וכו'... כמדומני את רוצה ללדת בשע"צ? אני חושבת ששם לא פועלים בצורה הזאת... אני ממליצה לך לדבר שם עם מישהו ולשאול, ואם לא הצלחת להשיג מישהו כזה לפני הניתוח, כשאת באה לניתוח תבקשי מהם ותסבירי להם שאת רוצה אותם איתך... ואם זה לא הלך... אל תוותרי על סקין טו סקין- זה חשוב מאד, בפעם הראשונה שמביאים לך אותם (או כאשר תהיי מסוגלת אחרי הניתוח)תפשיטי אותם ופשוט תניחי על הגוף שלך (אחד אחד או ביחד יש חשיבות לשתי הצורות...), זה חשוב מאד להנקה ולקשר וזה גם מפתח אותם מאד... (בפגיה כל הזמן נתנו לנו לעשות קנגרו והמון דברו על חשיבותו....)

בהצלחה רבה רבה, בידיים מלאות ובהמון בריאות ושמחה

אביה, אביגיל

צרי (הצ בצליל חולם, מלרע) זה רפואה במקרה הזה לעצב ולכאב הפרדה

ממליצה להתייעץ עם הרב שמואל אליהו (או רב אחר שמבין בזה) לגבי השמות אם טובים

גם אם לא יוצא לך הרבה... גם שלי נולדו 2.100 וירדו ל1.800 כיוון שלא ינקו כראוי. שאבתי והבאתי בקבוקים (בתחילה היו עם זונדה בפגיה) אחרי כשלושה/ארבעה שבועות עברתי להנקה בהדרגה... בתחילה עם שילוב של שאוב ובהמשך ב"ה הנקה בלעדית. זה אמנם קשה, אך אם זה חשוב לך אני ממליצה לך לנסות עוד קצת... יתכן והחלב ירד כי הן לא ינקו כראוי.

דבר נוסף- האם המשאבה שלך חזקה מספיק? כדאי לך לבדוק גם את זה

הרבה הרבה הצלחה

לי שכחו חלק של השליה בפנים. שבועיים וחצי הנקתי ושאבתי בכל רגע פנוי וכמעט שלא עלו או כל פעם אחד עלה והשני לא. אחרי שגיליתי את זה (ועברתי גרידה בהרדמה מלאה ) דברים הסתדרו. 

הבנתי שזה קורה מדי פעם ויועצות מציעות לפעמים ללכת לאולטראסאונד לבדוק. 

העניין הוא שכל עוד יש בגוף שליה משתחרר הורמון פרוגסטרון ולא משתחרר פרולקטין שהוא ההורמון של החלב.

למה צריך עוד משהו? 

אני פרשתי חיתול פלנל מעל כדי לשמור שלא יתלכלך

אני מחפשת רעיון לבן ובת שיהיו בני כמעט שנתיים.

אוף אני ממש חלשה ברעיונות

בעז"ה בפורים הבנות יהיו בנות חודש וחצי. יש לי 3 אופציות בקנה

1. תות- בגד גוף אדום. להדביק עליו עלים מלֶבֶד ירוק באזור הצוואר, ו"טיפות" לבד שחורות על הגוף.

2. ארנב- בגד גוף ורוד. להדביק עליו אליפסה מלבד לבן/שמנת באזור הבטן. להוסיף כובע פשוט (כובע טריקו של תינוקות) שאדביק עליו אוזניים מלבד ורוד ולבן.

3. דוב- אותו כנ"ל, אבל בגד גוף לבן עם עיגול לבד שחור וכובע בהתאם.

כמובן שזה לא רעיונות שלי. 

אספתי ברחבי הרשת.

אין ארטליין לבן. וטוליפ נראה לי מתגרד בקלות.

התחפושת היתה- "החיים שלנו תותים" חיפשנו את הבנות לתותים כמו ש @שלומצ' תיארה.

תשאלי את הרופאה שלך

ובד"כ גם רופא מומחה

האם גם אצל הרופאה שלך זה כך?

כשמדובר בהריון בסיכון נעשות הרבה בדיקות מעבר להריון רגיל ולכן כדאי לעשות הכל במקום אחד, מה שגם האחות והטכנאיות א"ס מכירות את הסיפור ולא צריך כל פעם לחזור אחורה...

לאולטרהסאונד, ובמצבים כאלו יש צורך במומחים בד"כ....תנסי אולי לשאול בקופה את אחת המזכירות או רופא שאת סומכת עליו.... בהצלחה רבה

גיל 4 חודשים. לא פגים.

הכנסתי שבועיים לפני ר"ה ובסוכות שניהם היו חולים כל החג... שמחתי שיצא כך כי לפחות הייתי איתם בבית ברוגע.

אח"כ היה בסדר פחות או יותר.

רופאת הילדים אמרה לי שבד"כ בהתחלה יותר חולים ואח"כ מתחסנים.

מה שכן עד היום... כשאחד לא מרגיש טוב אחרי יום\יומיים גם השני...

היו חולים הרבה, לדעתי בהחלט יותר מילדים רגילים, אבל ממש לא ברמה שהייתי יותר בבית מאשר בעבודה. מצד שני אני עובדת בעבודה שמאד גמישה מבחינת השעות והימים. לא יודעת איך הייתי מסתדרת בעבודה פחות גמישה.

החלטות טובות!