נראה לי שעד גיל חודשיים בערך.
השכבתי לרוחב והם לא הפריעו אחד לשני.
הפרדתי כי הם כבר לא נכנסו בגובה...
ב"ה יש לי מקום בחדר לשני עריסות.
בשבוע הראשון היו בבי"ח ב4 שבועות שלאחר מכן היינו אצל הוריי והן ישנו בעריסה מתקפלת כזו (קישור מצורף) ראש זנב.
אח"כ כשהגענו הביתה כל אחת ישנה במיטת תינוק מטר משלה ואנחנו ישנו איתן בספפה נפתחת. (בדיוק עברנו דירה לפני הלידה והחדר שרצינו להיות בו היה צריך שיפוצון)
בגיל 4 חודשים בערך עברנו לחדר שלנו.
מיטת תינוק מתקפלת עם אפשרות ל 3 גבהים 'תהל' Super baby - Super baby - מיטת תינוק
ובמיטה השכבנו אותם ראש-זנב.
וכשהתחילו להתגלגל ולהפריע זה לזה - העברנו לשתי מיטות. (זה קרה בגיל יחסית מאוחר, כי הם היו פגים ומעוכבים בהתפתחות...) כשהיו בשתי מיטות - זה כבר היה בחדר הילדים.
יש לי בעיית מקום...! חשבנו מאוחר יותר לקנות עוד מיטת מטר ולשים את שתיהן בסלון.. כי חדרי הילדים מלאים ב״ה ואצלנו בחדר כבר לא יכנסו 2 מיטות מטר...
)אצלינו הם הועברו לתינוקייה בעריסה אחת.
שמו אותם בחימום בעריסה אחת.
איזו מתיקות.
אחד ישן עם אמא, ואחד ישן עם אבא 
יהיה עדיין אפשר לקבל סיבסוד בהבראה ליולדת ?
יש לי מושלם זהב ומעל 4 ילדים ואף פעם לא ניצלתי את האפשרות אבל מניחה שאחרי הלידה הקרובה בעז"ה זה מאוד יעזור לי
אוקי. מצטערת אין לי מושג בזה.... מניחה שאפשר למצוא את המידע באתר שלהם. בהצלחה!
לצערי אין לי תשובות שיכולות לסייע. מבינה מאוד את החרדה!
מאחלת לך הריון קל, בריא ומשעמם 
מאחלת לך שהכל יעבור בשלום ובע"ה תלדי בזמן!!! חיבוק יקרה!!
זהות כפולהאני קצת מתפדחת לכתוב את ההודעה הזו, אבל רוצה לשתף בתהיות שיש לי על נפרדות אצל תאומים ואשמח לשמוע את דעתכן.
אני קוראת עכשיו את "שנינו ביחד- וכל אחד לחוד" (ד"ר רונית פלוטניק) וממה שקראתי עד כה (וגם מקריאה באינטרנט בשלב מוקדם יותר) הבנתי שכדאי ליצור נפרדות במהלך גידול תאומים, בצורות שונות- לתת שמות לא דומים (צילי וגילי כדוגמא), להלביש בבגדים אחרים, לנסות לפנות זמן רק לתאום אחד (לקפוץ למכולת רק עם אחד מהם) וכד'.
חשוב לי לציין שדובר על נפרדות יחסית ולא מוחלטת כמובן (כלומר- איזון בין היחד לבין הנפרדות) ועל כך שכל הורים מתאימים את המינונים והשיטות למה שנכון להם ולילדים.
היות ואני אישית לא אוהבת שלובשים אותו הדבר, אז מלכתחילה אני לא קונה בגדים בכפולות, כך שבעז"ה כל אחת מהבנות תהיה לבושה תמיד בבגד שונה.
עכשיו, מקווה שלא תחשבו שאני פסיכית, אבל אני תוהה על הרעיון של להתארגן כך שלכל אחת יש את הבגדים שלה (דמיינו בגדים במכבסה בקיבוץ, רק שעל הטיקט יש שם במקום מספר חדר). מצד אחד, זה נראה לי קצת טִרְלוּל להתעסק עם זה תוך כדי גידול של שתיים. מאמינה שזה אכן חשוב, אבל לא במידה ששווה את המאמץ שידרש מאיתנו. מצד שני, אני חושבת על שלבים מתקדמים יותר בעתיד, וכן הייתי רוצה שכשהן רואות תמונות שלהן מהילדות יהיה להן ברור מי זו מי, כי ברור שזו שלבושה בבגד עם הפינגווין היא X וזו שלבושה בבגד עם החתול היא Y (סתם כדוגמא כמובן).
יש לי אחות שקטנה ממני בשנה וחצי וזו אחת הדרכים שבהן ידעתי מי זו מי בתמונות, ק"ו בתאומים.
אשמח לשמוע את דעתכן.
אני יכולה להגיד שהיום אני לא זוכרת את הבגדים שלנו מפעם. למרות שזוכרת שהיו לנו צבעים שונים בדברים דומים אבל גם חלק מאוד גדול מהבגדים היה משותף.
והזיהוי בתמונות מפעם הוא לפי דקויות מסויימות בפנים או לפי נתונים פיסיים שונים. בעלי זיהה אותנו לפי המבטים- הוא אומר שחלק מהמבטים אני עושה עד היום
נפרדות זה חשוב והיום מפרידים בין הילדים כבר בגן (אצלנו היה מכיתה א), וזה לדעתי מה שהכי חשוב. שיהיו תחביבים שונים-חוגים שונים וחברים שונים- שכל אחד יוכל לפתח את האישיות שלו ואת מי שהוא ללא תלות באחר
שלומצ'תאומים ונפרדות: בואו נדבר על זה... - תאומים
שנית - אני בעד לא להשתגע, לשום כיוון. לא להשתגע להלביש אותם זהה (כמו שיש אימהות שעושות כך...), אבל גם לא להשתגע להפריד לגמרי בבגדים (נראה לי קשה עד בלתי אפשרי... והרי גם אחים קרובים בגיל לובשים את אותם בגדים לפעמים, כמו שאמרת...).
גם לא צריך להשתגע מבחינת בחירת השמות - לא שיהיו דומים בכוח ולא שיהיו שונים בכוח. (אצלנו בחרנו להם שמות לא קשורים, אבל נהננו אח"כ למצוא בכ"ז קשרים בין השמות...)
וכך גם בכל עניין. להתייחס אליהם כאחים, אבל לזכור שהם באמת תאומים, שחלקו ביחד את הזמן ברחם וגדלו ביחד מההתחלה - ואין מה לומר, זה משפיע...
השרשור מעניין מאוד.
מסכימה בהחלט שאין צורך להשתגע, לשום כיוון, באופן כללי בחיים.
פעמים רבות אחים שנולדים בפער קטן לובשים את אותה המידה בשלב מסוים והבגדים משותפים בארון..
אני מסכימה אתך שלא צריך להשתגע על זה..
התאומות יהיו זהות? אם כן, ניתן לעשות סימן היכר בשיער (קישוט שיער קבוע וכדומה..).
ויהיו גם תמונות שלא ניתן יהיה לזהות ביניהן.. לא קרה כלום.. זה קורה לנו בתמונות שמצולם ילד בנפרד מאחיו למרות שהם לא תאומים.. פעמים רבות אחים דומים מאוד כשהם קטנים ולא ניתן לזהות ביניהם אם לא צולמו אחים נוספים.. זה מצחיק ולא צריך לעשות מזה עניין גדול..
כמו שכתבו פה, לא צריך להשתגע לשום כיוון.. לחיות בריא..
שאם תחליטי על כל בגד למי הוא שייך את תזכרי ותוכלי לקפל לכל אחת למגרה/ סלסלה נפרדת.
גופיות ורגליות נראה לי ממש חבל על המאמץ
אם אחרים גם מקפלים כביסה אז אולי פשוט לכתוב אות ראשונה של השם על כל תווית? זה לוקח דקה פעם אחת עם טוש ארטליין ואז זה כבר כמו כל קיפול כביסה- תמיד צריך למיין ולשים לכל אחד את הדברים שלו במקום.
שלומצ'אני חושבת שאת המופרדות צריך ליצור בדברים הנפשיים ופחות בדברים חיצוניים כמו בגדים,
לפחות בגיל הקטן
ואני גם חושבת שיותר משחשובה הנפרדות חשוב גם החיבור,
בעיני, כדאי שלא יהיו באותה כיתה אבל כן באותו בי"ס, אני חושבת שאם לא היינו
לןמדות באותה אולפנה אולי לא היה לנו קשר כ"כ טוב כמו שיש לנו ב"ה
כדאי שלכל אחת יהיו את החברות שלה אבל שגם שתיהן בפני עצמן יהיו חברות טובות
בגן למשל אולי כן כדאי שיהיו ביחד, זה עוזר לחזק את הביטחון וההרגשה כשהן בגן
ולא נראה לי שזה גורם לזה שלא יהיו עם ילדים אחרים
אבל דעתי על נפרדות - שזה מושג שלא צריך להתעסק איתו בכלל.
תעשי מה שבא לך ותחיי כמו שאת רוצה. תקני איזה בגדים שמתחשק לך - זהים או לא. תתייחסי אליהן ביחד או לחוד - לפי מה שיתאים באותו רגע. פשוט תחיי את החיים.
תאומים, גם זהים - הם נפרדים מעצם היותם. אף אחד לא מדבר על נפרדות על אחים שקרובים מאד בגיל ותכלס - אין שום הבדל... היום רוב מוחלט של התאומים גם לא לומדים יחד באותה כיתה, אז בכלל.
אם אתם מגדלים תאומים, אתם בטח רגילים לראות אותם הולכים מכות. תשמחו לשמוע שזה לא כל כך נורא, ואפילו בריא. "כשאתה הודף את אחיך, אתה מכיר בעובדה שהתאום הוא ילד נפרד ולא אתה עצמך," מרגיעה ד"ר רונית פלוטניק, פסיכולוגית המתמחה בתאומים. "ככה זה במערכת יחסים בין תאומים - היא סוערת ומורכבת במיוחד, וכוללת קנאה, מריבות ואלימות".
פלוטניק, פסיכולוגית התפתחותית וחינוכית בכירה, מרצה במכללת סמינר הקיבוצים ובעלת קליניקה פרטית במרכז הארץ, היא מחלוצות תחום הטיפול והמחקר בתאומים בישראל. היא החלה לחקור את הנושא כבר לפני 30 שנה, כשהפציינטים הראשונים שנחתו בקליניקה שלה היו הורים לתאומים, והיום תחום עיסוקה מבוקש ופופולרי מאי פעם.
בישראל, השיאנית העולמית בכמות טיפולי הפוריות יחסית לגודל האוכלוסייה, מספר התאומים והשלישיות עולה בהתמדה משנה לשנה ויוצר הרכבים חדשים, כמו משפחות החובקות שני זוגות תאומים, הורים לתאומים ולשלישייה, ואפילו שלושה זוגות תאומים במשפחה אחת. מספר לידות התאומים בארץ הוכפל מאז שנות ה80- ועומד היום על כ4,000- בשנה, עם גידול קבוע של כעשרה אחוזים בשנה.
המבול הזה יצר תחום התמחות חדש - טיפול בתאומים ובשלישיות. פסיכולוגים ועובדים סוציאליים עוברים הכשרה מיוחדת בתחום אצל ד"ר פלוטניק במסגרת ת.ל.מ - רשת תחנות לייעוץ ולטיפול, ובהמשך מעבירים את הידע להורים ולגננות. ארבעה קורסים כאלה כבר התקיימו בשנים האחרונות, ולדבריה, היד עוד נטויה.
כשפלוטניק רק התחילה להיכנס לתחום, הספרות המקצועית בנושא הייתה דלילה ביותר, ולרוב גם פסימית למדי. "המעט שמצאתי היה שחור משחור," היא נזכרת. "דיברו על תאומים כעל מפרנסי פסיכולוגים, ילדים ששום דבר טוב לא יכול לצאת מהם. הספרות הצביעה על פתולוגיה והסבירה למה הם לא התפתחו בצורה תקינה".
לדבריה, הסיבה האמיתית לבעיות שנתגלו בקרב תאומים הייתה שיטת הגידול הצמוד שהייתה נהוגה עד לשנות ה.60- הורים גידלו תאומים כישות אחת – פנו אליהם בלשון רבים, הלבישו אותם באותם בגדים, שלחו אותם לאותם גנים, בתי ספר וחוגים.
התאומים שגודלו לפי השיטה הזו יצרו בועה נפרדת וסגורה בפני העולם, ולא הצליחו לפתח ישות עצמאית אישית של כל אחד מהם בנפרד. "כשכל אחד הוא חצי, אף אחד לא מממש את עצמו במלואו," היא אומרת. "כל אחד תלוי בנוכחות הפיזית של השני, ונוצרת תלות מוחלטת שגורמת להרגיש אבודים כשנמצאים לחוד".
היום זה אולי נשמע מוזר, אבל המחקרים הראשוניים שנערכו בקרב תאומים גילו בעיות עיכוב בהתפתחות השפה ובהתפתחות חברתית, וכתוצאה מכך נולדה בשנות ה60- שיטת גידול הפוכה, הנקראת "החיתוך הגס" – תאומים הופרדו כמעט בכוח בגיל צעיר. ביישובים קטנים אחד מהם אפילו הוקפץ כיתה רק כדי שלא יהיו יחד. "בגישה הזו התעלמו מהקשר המיוחד שבין תאומים," מסבירה פלוטניק.
להפרדה הזו היו תוצאות שליליות. "בניגוד לילד יחיד, שיוצא מהרחם עם הזיכרון של אמא, תאומים צוברים ברחם מידע חושי שכולל את הזיכרון של אמא ושל התאום. כששמים אותם ביחד אחרי הלידה, הם מיד מחפשים אחד את השני ועושים מאמץ להתקרב זה לזה. הפרדה בטרם עת גורמת להם להיצמד בחוזקה זה לזה כשהם נפגשים. הם לא זזים אחד בלי השני, ואז גם אין טעם להפרדה של הבוקר. כאשר מפרידים אותם מוקדם מדי, הם מסוגלים אפילו לברוח מהגן כדי לחפש את התאום".
התפיסה החדשה בגידול תאומים מנסה לשים דגש על הייחודיות של כל אחד מהם בלי לוותר על קסם החוויה המשותפת. "לאפשר להם תדלוק הדדי, אבל מהרגע הראשון לטפח כל אחד כישות נפרדת ומיוחדת," מסבירה פלוטניק. "את ההפרדה צריך לעשות בשלב שהם בשלים לכך, בגיל חמש או שש, ואז הם יכולים להפיק מזה המון".
אלא שרוב ההורים בארץ כנראה עדיין לא מודעים לכך. מממצאים ראשוניים במחקר מקיף בנושא תאומים בישראל, שנערך כעת על-ידי ד"ר אילן כנפו מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת בר-אילן, עולה שהרוב המוחץ של ההורים לתאומים בארץ עדיין לא הפנימו לגמרי את רעיון ההפרדה בין ילדיהם ונוטים לגדל אותם כישות אחת. 85 אחוז מההורים, למשל, מלבישים את התאומים בבגדים זהים למסיבות ולאירועים.
עוד נתונים מעניינים מהמחקר: מתברר שכבר ביציאה לאוויר העולם יש הבדלים בין התאומים. התאום הדומיננטי הוא לרוב זה שנולד ראשון, ואם מדובר בבן ובבת, בדרך כלל הבת תהיה הדומיננטית. בכל מקרה, מערכת היחסים ביניהם תדע תמיד עליות ומורדות קיצוניים.
"תאומים עלולים לפתח שנאה קשה," מזהירה פלוטניק. "זה קורה בעיקר כאשר הצמידות הופכת לנטל. למשל, כשהתאום החברותי נאלץ לגרור בכל פעם אחריו את התאום המופנם לאירועים חברתיים. הורים עושים את השגיאה ואומרים: 'זה אח שלך ואתה תיקח אותו איתך,' במקום לטפל בתאום שיש לו קושי חברתי. אבל לאורך השנים תאומים נשארים קרובים מאוד רגשית ומנטלית, וזה סוג של קשר שלא מתחרה בשום קשר אחר".
הטיפים של אמא רביד כהן-חגי ,(30) סטודנטית לתואר שני בעבודה סוציאלית:
הטיפים של אמא אסנת שלמה ,(34) מנהלת פרויקט בתחום המחשבים, אמא גם של יותם בן ה-7 ואחות תאומה בעצמה:
הטיפים של אמא בלה סגל ,(54) מנהלת רשת חנויות:
הטיפים של אמא ורד פיטרו ,(35) מנהלת שיווק במרכזים קהילתיים ואמא גם של רוי בן ה-4:
לא אותו הדבר: ליצור נפרדות אצל תאומים
אנחנו אוהבים לקרוא להם "התאומים" ופונים אליהם תמיד כזוג, אבל הם בעצם שני אנשים נפרדים לגמרי. מדוע חשוב לתת לכל אחד מהם יחס בפני עצמו ולמה לא כדאי להלביש אותם אותו הדבר? הכל על נפרדות
עינת שגיא-אלפסה ו-ורד בן-פורת
ביום בו הגננת המחליפה בגן של ילדי סיפרה כי הופתעה לגלות שיהונתן ועלמה הם תאומים, הרגשתי בעיקר גאווה. לא בגלל שבאמת אין ביניהם דמיון פיסי, אלא בעיקר משום שבדבריה היא אישרה לי שלמרות שמדובר בתאומים, לכל אחד מהם יש עולם מלא בפני עצמו והקשר ההדוק ביניהם אינו מגדיר אותם. אמנם ברור מעל לכל ספק כי עצם היותם תאומים הוא חלק חשוב במהות שלהם, אבל העובדה שגם הם וגם סביבתם מצליחים לראות שתי ישויות נפרדות לחלוטין (על אף שהם באותו גן), הוכיחה לי שבמשימת הנפרדות הפסיכולוגית הצלחתי.
כשגיליתי לראשונה שאני עומדת להביא תאומים לעולם, התחלתי לחקור באופן אובססיבי את כל מה שאפשר לדעת על גידולם. מהר מאוד פגשתי את המושג "נפרדות" והבנתי שעל פיו יישק דבר. לא פלא, אם כן, שמושג זה הפך בעיניי למשאת נפש שכל כולי מכווננת כלפיה ושאי-נפרדות הייתה האיום ההורי הגדול ביותר שלי.
עברו מאז למעלה משמונה שנים של פרקטיקה מתמשכת בגידול תאומים, והמושג שפעם נראה לי כל כך מורכב ליישום ולהבנה, הוא היום חלק בלתי נפרד מתפיסת העולם ההורית שלי ומשמש ככלי עזר אל מול התאומים.
מהי בכלל נפרדות?
נפרדות פסיכולוגית היא מושג המבטא את התהליך המשמעותי ביותר בחייו של האדם: הכרה ביכולות, בכוחות, בצרכים וברצונות שלו, שמייחדים אותו בלבד ויוצרים את הזהות האישית שלו.
כשהפעוט מתחיל לזחול לעבר שקע החשמל ו"מצפצף"על ה"אסור! "של ההורה, הוא אומר בעצם לעולם: "אני יכול! לבד! בעצמי! אתה, אבא, אומר לא - ואילו אני אומר כן. אני נפרד ממך". הסימביוזה עם ההורה משתחררת בהדרגה, ותחושת התלות מפנה את מקומה לתחושת יכולת עצמאית.
כאנשים מבוגרים תחושת הנפרדות שלנו ברורה. השגנו אותה במשך השנים בעמל רב. גם לפעוט שהחל ללכת בדרך זו מצפה מסע ארוך אך מרתק אל עבר תחושת הזהות האישית השלמה והנפרדת, ותפקידנו כהוריו לשחרר בהדרגה את החבל וללוות אותו בדרכו לעצמאות.
מה שונה בתהליך זה אצל תאומים?
תאום, ככל ילד, עסוק בהשגת הנפרדות מההורים, ועושה זאת ממש באותן דרכים. אלא שלו יש "אקסטרה" - השגת נפרדות גם מאחיו התאום.
הקשר בין התאומים מתחיל באופן ספונטני מיד עם היווצרם, כשניים שנמצאים וגדלים ברחם, במרחב אחד קטן לאורך חודשים רבים, וממשיכים בכך בינקותם ובילדותם. ניתן לומר שאין קרבה גדולה מזו, והיא דומה בעוצמתה לקרבה להורים. גם כאן יש סימביוזה ותלות, ועל כן יש צורך להגדיר את ה"אני"הייחודי, שאיננו אחי למרות הגיל הזהה, המיקום במשפחה, הדמיון וההשוואות.
מטבע הדברים תאומים זוכים להשוואה מתמדת על ידי הסביבה. שורש המילה הוא שווה, והוא ההיפך מהשונות, הנפרדות. גם ההורה המודע ביותר יתקשה להימנע מהשוואות. מי מהם יותר (זריז/בכיין/רגוע/מרדן...) ומי פחות.
נקודת מבט זו הופכת את התאומים לשני חלקים של שלם, וזהו המכשול הגדול ביותר בדרך לראייתם כנפרדים. אפשר לדמות נדנדה, שלמעלה יושב אחד ולמטה השני. לא פעם הורים מתארים את השוני ביניהם במונחים שמתאימים לדימוי: האחד מהם יותר (גבוה, למעלה.. ), ואם כך אחיו פחות (גבוה) ויותר (נמוך). כלומר, ההישגים של אחד נמדדים על פי הישגיו של אחיו, ובמילים אחרות: לא מדובר בהישג שכולו אובייקטיבי, אלא גם ובמידה רבה יחסי.
כאמור, ההשוואה הזו קיימת אצל כל הורה לתאומים עד זקנה ושיבה. אפשר לעבוד ולמתן אותה, וללמוד באופן מודע להרחיב את המבט מעבר ל"יותר" ו"פחות". הנפרדות היא מעין "שריר" שצריך לאמן כהורה לתאומים: היכולת לראות את ילדינו כשונים, למרות שמאז היותם ברחם אנחנו רואים אותם יחד.
איך נראית הנפרדות מהצד של התאומים עצמם?
הרבה מגע פיזי וקשר, תחרות וקנאה, משחק משותף, קואליציות, חטיפות ומשיכות, העלבות והצקות, דאגה ואכפתיות, בדיקת גבולות הדדית אינטנסיבית ועוד...
ועל שום מה כל אלו? כי זאת הדרך שבה ילדים בודקים את העולם. על ידי תחושות מגוונות, נעימות וסוערות, מגע וחיכוך, אהבה-שנאה-קנאה-ידידות... בהחלט לא בדרך של שיחה על כוס קפה בנוסח "יחסינו לאן?" ולא בשאלות ישירות להורים בנוסח: "את רואה שאני הוא אני ושאני זה בהחלט לא הוא?".
מצד אחד התאומות היא מקסימה, וכהורה הרגעים שבהם שני הקטנטנים "מגלים" אחד את השני ומגיבים זה לזה הם מרגשים במיוחד. אבל לצד רגעי הקסם, מופיעים מהר מאד סימני ריב - הוא מושך בשיער, היא נושכת, הוא רוצה את הצעצוע שהיא מחזיקה, והיא בוכה כשאני מרימה ומחבקת אותו.
האם התגובות שלהם מעידות על בעיה בנפרדות?
בכל שלב התפתחותי בדיקת הנפרדות שונה. בגיל הרך הצעצוע שנמצא אצלי, בטריטוריה שנקראת אני, מגדיר אותי. ולכן אני, אחותו התאומה, אחטוף אותו ואז אוכל לבדוק את גבולות האני שלי.
האינטראקציה הפיזית הרבה ביניהם, שלפעמים נקראת גם מריבות, היא דרך טובה מאוד לגלות איפה אני נגמר והיא מתחילה. מהם גבולות הגוף והכוח שהם שלי בלבד.
כיצד באה לידי ביטוי הנפרדות בכל שלב?
תקופת הינקות
התינוקות עצמם לא עסוקים בזולתם, ולא בהגדרת הנפרדות מהתאום, ה"אחר". בגדים או חפצים שונים משמעותיים אולי להורה, אך לא לתינוק עצמו. את תחושת ה"אני"הוא משיג מיחסו של ההורה, משימוש בשיר אישי/שם חיבה/ פנייה/ בשם לכל אחד. כדי להכיר את גבולות גופם הם זקוקים להרבה מגע עם ההורה, וגם עם התאום. הם מטפסים אחד על השני, מוציאים ומעבירים מוצץ מפה לפה, מושכים צעצוע - כל אלו חשובים ביותר להתפתחותם ומומלץ לא להפסיק זאת, אלא לשמור שלא ייפגעו פיזית.
החל מהשלב שבו הילד כבר מתנועע חופשי בשטח ויכולותיו הולכות וגדלות מבחינה מוטורית, רגשית, קוגניטיבית - הוא מתרחק ומתקרב ומגדיר עצמו דרך הסביבה. הצעצוע שאני משחק בו הוא חלק ממני, כי הוא ביד שלי. הטריטוריה שכבשתי על ברכו של אבא - היא אני, כי אני נמצא שם. חשוב אם כך לספק לכל אחד מהם מרחב משלו שיגדיר לו שזה "שלי" ועל כן זה "אני". גם אם הילדים עצמם לא משתמשים במרחב הזה, עדיין חשוב שהסביבה רואה ויודעת למי שייכת כל קופסה נפרדת, שטיח או כרית, ומעניקה בכך אישור לכך ש"כל אחד לחוד".
גיל שנתיים-שלוש
ההתייחסות לילד מורכבת גם מהתרשמות מהישגיו בתחומים הולכים וגדולים, ואלו מעניקים לו את תחושת הזהות. חשוב לתת לכל ילד מחמאה נפרדת, המתייחסת להישגים שלו ולתהליך שהוא עושה, ולאו דווקא לתוצאה. בשלב זה חשוב למצוא זמנים לבלות עם כל אחד מהילדים לבד, גם אם לזמן קצר, כך שמתאפשר להורה להכיר את יכולותיו המתרחבות של הילד בלי אחיו כגורם להשוואה או לחלוקת תשומת לב.
גיל הגן
בגיל הגן תחושת הזהות האישית מתבטאת בתחושת כוח והכרה במקום הייחודי שלי, ביחס להורים ולסביבה, ובוודאי לאחי התאום. ההורה צריך להבין שקנאה ותחרות אינן תחושות שליליות, כי אם כלי עזר רגשי להגדרת האני. בשלב זה עולה החשיבות לזמן נפרד עם ההורה, ולבגדים וחפצים אישיים שמבטאים את הייחודיות.
מה נכון ולא נכון לעשות בתחום הנפרדות
חייבים שלכל אחד יהיה ארון בגדים משלו
תלוי מתי. כאשר מדובר בתינוקות אין שום מניעה שיחלקו ארון בגדים. בגילאי הגן עדיף שלכל אחד תהיה מלתחה משלו עם בגדים שהוא אוהב ומאפיינים אותו. בעיקר כאשר מדובר בתאומים זהים, אז הבגדים הופכים פעמים רבות לאפיון המבדיל ביניהם בעיני הסביבה.
חייבים שלכל תינוק יהיו צעצועים שונים
מכיוון שהתאומים חיים באותו בית, זה לא הגיוני להפריד את כל הצעצועים. עם זאת, כדאי שלכל אחד מהם יהיו כמה צעצועים ששייכים לו. אפשר ליצור לכל אחד מגירה אישית לצד מגירת צעצועים משותפת.
חייבים להפריד מוצצים ובקבוקים
פרקטית, זה לא תמיד עובד והדבר נתון לשיקול ההורים. בשלב מסויים הם יזהו וייזמו בעצמם את ההפרדה.
צריך להקפיד לקרוא לכל תאום בשמו
חשוב מאוד לתת יחס אישי מילולי לכל תאום ולקרוא לו בשמו. להשתדל ככל האפשר להמעיט בדיבור ברבים "אתם רעבים? "אתם עייפים?". אמנם לפעמים זה מתיש לחזור על שאלה פעמיים עבור כל תאום, אבל יש לכך השפעה רבה על הנפרדות והיכולת שלהם לראות כל אחד כיחיד בעל רצונות, צרכים ודרישות שיש להתחשב בהם.
חייבים לקחת כל תאום בנפרד לפעילות אחר הצהריים עם אמא/אבא
חשוב למצוא זמן איכות נפרד לכל תאום עם ההורה, אבל זה לא בהכרח חייב להיות בילוי מסעיר וארוך. גם יציאה משותפת לסופר מהווה זמן איכות, וגם משחק רק עם אחד התאומים בעוד השני עסוק במשהו אחר או עם מישהו אחר, יכולה לענות להגדרה זמן נפרד. אם בכל זאת אתם מצליחים לייחד לכל ילד זמן איכות ארוך ומפנק יותר - הרווחתם כולכם.
אם נתתי נשיקה לתאום אחד, חייבים לאזן ולתת נשיקה לשני
לא חייבים תמיד לאזן ולתת בדיוק אותו דבר לכל אחד מהתאומים. מותר לשבח רק אחד מהם בקול רם או לנשק ולחבק רק אחד. הרי יגיע רגע שבו דווקא השני יזכה לפינוק או מחמאה. ככה הם ילמדו שכל אחד מהם מקבל מה שהוא צריך בזכות עצמו, ולא ביחס לתאום.
יותר קל לתרגל נפרדות עם תאומים ממין שונה מאשר עם תאומים בני אותו מין
נכון. בן ובת לרוב נראים שונים וקל לנו לראות את ההבדלים ביניהם גם באופי ובתחומי העניין. עם זאת, חשוב לא ליפול לתוך סטיגמות ולאפשר גם לבן לשחק בבובות ולבת ליהנות ממכוניות. אותו הדבר במקרה של תאומים בני אותו מין: כדאי להישאר עם ראש פתוח ולאפשר לכל אחד להתחבר ולהתעניין בתחומים אליהם הוא נמשך, בלי קשר לאח התאום.
ועוד כמה טיפים ליחסים טובים בין התאומים
אפשרו הרבה מגע ביניהם, גם אם הוא לא תמיד ידידותי. המגע מאפשר להם ללמוד את גבולות האני, בדרך מוחשית וחושית, כפי שילדים זקוקים לה.
יחדו פנייה אישית לכל אחד מהתאומים, שמתבטאת בשיר, סיפור, שם או מחוה אחרת שמשמעותה: אתה ייחודי בשבילי.
צרו מרחבים נפרדים לילדים גם כשהחדר צפוף. מקום סימלי או ממשי שמסמן לילד שיש לו מקום משלו, ובו הוא וגם הסביבה רואה אותו במלואו.
קחו כמה דקות מדי פעם לדבר עם כל על אחד מהשניים בלבד. זה לא קל, מרגיש לפעמים מלאכותי, אך עם הזמן הופך לדרך הטובה לראות כל אחד מהם בנפרד. חשוב לא פחות - זה מתגמל את תחושת ההורות החסרה את הזמן לתשומת לב אישית.
המנעו מלהכניס את הפעוט לתבניות. אם אחד מהם התהפך ראשון, זה לא הופך אותו למתקדם ואת אחיו לעצלן. עקרון הנדנדה קובע שכשהאחד למעלה, השני ממתין לתורו "לעלות", וחוזר חלילה.
כאשר אתם מדברים עם בני משפחה או אחרים, קראו לילדים בשמם הפרטי ולא "התאומים".
עינת שגיא אלפסה היא עיתונאית ואמא לשני זוגות תאומים. ורד בן פורת היא בעלת מרכז "תאומים ומשפחה" להדרכת הורים ואנשי מקצוע
רצינו לנסוע לארה"ב אחרי החתונה רק שהדברים התעכבו עד ששינינו שם משפחה וקיבלנו דרכונים חדשים
ויכולתי לסדר את הויזה ועד שקיבלתי ויזה
ואז גילינו שאני בהריון עם תאומים והרופא העביר אותי להמשך מעכב אצל רופא בסיכון
קבעתי אצלו תור אחרי כמה בדיקות והרופא אמר שאין שום בעיה ואפשר לטוס
רק לשים גרביים אלסטיות ולקום כל שעה לעשות הליכות
אז אחרי שהכל די התעכב קנינו כרטיסי טיסה לשבוע 19 וחזרה ב21
זה 16 שעות טיסה ועכשיו לוחצים עלי במשפחה שלא לטוס כי זה מסוכן
הייתי רוצה לשמוע דעות נוספות ומה לעשות
לדעתי אם הרופא מאשר ויש ביטוח אין בעיה
הקפדתי לשתות הרבה אבל זה כל ההריון
חשוב ממש להגיד להם בביטוח שזה תאומים
מתואמתכלומר, כיוון שהם רגילים מגיל מינוס לחלוק את חייהם עם עוד אדם - אולי זה עוזר להם אח"כ, כשהם מתחתנים, לחלוק את חייהם בקלות ובטבעיות עם בן/בת זוגם?
מתייגת פה תאומות מבוגרות שהגיבו בשרשורים קודמים כאן:
השאלה המעניינת הזו עלתה לי בעקבות אנקדוטה שהתרחשה אתמול:
הילדים שלי אוהבים לשחק השטרות משחק - פותחים "חנות", מוכרים זה לזה דברים, ומשלמים בכסף הזה. לכל אחד יש ארנק שבו הוא אוגר את השטרות (הם מקבלים אותם בד"כ כפרס בהזדמנויות שונות). התאומים שלי (בני שש וחצי) בעיקרון ביחד בכסף-המשחק שלהם.
אלא שאתמול אחד מהם החליט שהוא רוצה "להפריד חשבונות", ושיהיה לכל אחד מהם ארנק כסף משלו. זה גרם לוויכוחים ביניהם (ושאר האחים אפילו נקראו לנסות לפשר ביניהם...) - וזה העלה לי את האסוסיציה לזוג נשוי, עם חשבון בנק משותף, שפתאום נתגלעו ויכוחים ביניהם... ותהיתי לעצמי אם ההתנסות הקטנה שהם עוברים עכשיו תוכל לעזור להם כשיגיעו בע"ה לנישואיהם, ואולי יצטרכו להתמודד עם חילוקי דעות עם נשותיהם...
(אם כי העדפתי להתמקד בחיובי )
אבל אני מניחה שבמקרה שלי, וגם במקרה שלך - כיוון שהתאומים הם מאותו מין זה יהיה מסובך פחות...
)ויום אחד הם אמרו לנו שלהם הכי כיף כי אנחנו צריכים למצוא את התאום שלנו ורק אז להתחתן והם כבר נמצאים ביחד ורק צריכים להחליט מתי להתחתן.
וכמה שאנחנו מסבירים להם שכל אחד יתחתן עם מישהו אחר זה לא עוזר, 'אז בסדר, את תתני לי את החברה הכי שווה שלך ואני אתן לך את החבר הכי שווה שלי.'
והם תאומים לא דומים בכלל באופי, וגם המראה שלכם פחות דומה אחד לשני מסתם אחים.
מה שכן- אני חושבת שזה שעובדים איתם על נפרדות ומצד שני שישארו אחים נאמנים אחד לשני, והם לומדים לסדר קונפליקטים שלהם בצורה שתשאיר את הקשר המיוחד בינהם ור תגרום לו להיות יותר טוב, כן יתרום להם לחיי הנישואין.
יש לי קשר מאוד טוב וקרוב עם אחותי ועם בעלי
יכול להיות שיש בזה משהו
אני צריכה להגיד למטפלת שאני בהריון תאומים?
הולכת למישהי שעושה טיפולים בהריון
בכל דבר זה רלוונטי... יש דברים שזה מסוכן כי אחד יכול לעשות משהו לשני. זה לא כמו שיש רק אחד... תמיד תמיד תמיד לומר! לא לשחק עם זה!!!
אני גם הלכתי ליוגה של נשים בהריון ובמפורש היו דברים שלא יכולתי לעשות... (קיבלתי יחס אישי
)
היי חברים, צריכה את עזרתכם בבקשה. אני סטודנטית לתואר שני בפסיכולוגיה קלינית ברופין וחוקרת דפוסי התנהגויות של ילדים בני 6 ומעלה. אני זקוקה להורים שיענו על שאלונים בנושא אכילת ילדים והתנהגויות נוספות. אשמח לכל עזרה ושיתוף. אפשר לענות גם מהפלאפון תודה רבה! אדוה
בדיוק כתבתי על עצמי ואני מגלה שאני לא לבד זה כבר מעודד
דווקא בהריונות לא הרגשתי כלום אבל אחרי הלידה ועוד איך
לא נראה לי קשור בריחה בהריון ואחרי לידה.
בכל אופן כאחת שכבר זקוקה לפדים סופגים אני מאוד מבינה אותך
הכנתי עכשיו את לחם הטחינה שלך והוא ממש נחמד! תודה רבה ששיתפת.
אני רק לא רוצה לחשב כמה קלוריות יש בו, כי בואי נגיד שלכמה ימים זה לא יספיק פה....
מעלה שוב לטובת המתעניינות, מתכון מהאתר קרוטית:
4 ביצים
6 כפות טחינה
2 כפות סילאן
כפית א. אפיה
בתבנית אינגליש קייק. הוספתי כל מיני אגוזים ושקדים וחמוציות.
ותזהרו זה נשרף מהר.
ראי כאן למטה בשרשור מזון מהיר ומזין.אריקילהגיב בשרשור המתאים...
אני גם רציתי לקנות כזה לילד האחרון. בסופו של דבר לא קניתי, ובמקום זאת לקחתי קרש שהיה לי בבית (מדף לא נצרך באחד הארונות), עטפתי אותו בשמיכה ובסדין ניילון והדבקתי אותם במסקינגטייפ - ואת זה הנחתי על מיטת התינוק.
כמובן, מכיוון שאי אפשר לקבע את זה בדרך כלשהי, עדיף בכל פעם להוציא את זה מהמיטה כדי שלא ייפול על מישהו.
ואפילו ניו בורן היה קצת גדול.
לבשו 0-1 של נקסט במשך 6 שבועות
אח"כ עברו ל0-3 ועכשיו קצת מתחיל להיות קטן (בני 4 חודשים וכבר השלימו את הפער מזמן ב"ה. שמנמנים יחסית)
פירות
ירקות חתוכים עם טחינה...(מחזיק לא רע בקופסא במקרר)
קרקרים עם גבינה או טחינה או לבד.
עד כאן דברים הגיוניים.
הנפילות זה עוגה משבת ושוקולד...
אוכל שאפשר להכין בשניות, להכניס לתנור, ולשכוח ממנו למשך עשרים-ארבעים דקות:
תפו"א ובטטה שלמים, עדשים ירוקות מתובלות קלות עם מים, שעועית ירוקה עם מעט שמן, אפילו אורז אפשר (אבל יוצא פחות טוב). ודברים מורכבים יותר: פשטידות מחומרים כמו זיתים, תירס, גבינות, קמח... מערבבים בתבנית ומכניסים לתנור.
אפשר גם אוכל מהיר הכנה במים רותחים, כמו קוסקוס ובורגול.
בגזרת האוכל הקל: גרנולה, סנדוויצ'ים עם סלטים מוכנים... (כל דגני הבוקר התעשייתיים לא בריאים, בעיקרון...)
תאומיםםואין בו שום קמח או משהו דומה?
בעוז וענווה!הוא : אוכל מזין לעצמי ורק אח"כ בית.
אני אוכלת הרבה יותר בריא מבד"כ בעיקר כי אני אחראית על המזון של שני התינוקות שלי.
וגם כי אני ממש רוצה לחזור לעצמי כבר.
ירדתי בשבועיים הראשונים למשקל ששניייייייייים לפני ההריון לא ראיתי. מאז עליתי קצת אבל עדיין כמה קג טובים פחות מתחילת ההריון.
נראה לי שפשוט הנקה, שאיבה וטיפול ב2 זה מספיק כדי לסחוט מאיתנו את כל הרזרבות.
זה הדבר הכי קשה שעשיתי בחיים!!!! (בטח ובטח לאורך זמן ככ ארוך)
אין אצלנו לא יום ולא לילה משותפים.
שומרים על אופטימיות... בסוף זה יבוא.
