פורום בין שני בתים (עמוד 1)

וגם צריך היכרות כלשהי עם הכינוי שמבקש להיכנס (על מנת לסנן), ולא כולם רוצים, או יכולים, להזדהות.

אם מספיק אנשים יבקשו ויחשבו שזה עדיף ושהם יכתבו יותר אם זה יהיה סגור אז אפשר לדבר על זה ולשקול. רוצה להרים את זה?

מישהו באמת מרגיש בבית בשני בתים שונים? נראה לי שתמיד אחד מהם יהיה "הבית"(אצלי זה היה יותר קל כי לא היינו בכלל אצל אבא, ברור שהבית של אמא זה הבית)

מבחינת החוק מותר לילד להורים גרושים לעבור בין הוריו. זה מסובך יותר (כי אין תחבורה ציבורית), אבל אפשרי.

מה ההורים אמרו?

ואיך הלך לך עד עכשיו?

שזה מוזר, כי זה אבא, אבל תכל'ס אתה קורא לבית של אמא שלך "הבית" ולבית של אבא שלך לא...

איך זה משפיע שאתה עובר דרך הישיבה?

הפורום נראה נטוש כי אנחנו לא פותחים שרשורים בכל מיני נושאים או מעלים דיונים רק במטרה להחיות אותו, אלא כשיש מישהו שרוצה לכתוב הוא כותב, ולשם כך נמצא כאן הפורום. אם יכתבו, הוא יהיה פעיל, אם לא אז לא, כך גם בפורומים סגורים.

יש פה אנשים שמרגישים ומזהים ומכירים את החוויות והמושגים הקושרים אותנו יחד, ומגיבים, גם אם בדיליי קטן, סליחה

אם אמא מתחילה לדבר על אבא, לטוב ולרע, פשוט תבקשי ממנה: אמא, בבקשה, אני לא רוצה להיות במעמד של לשפוט בין שניכם, אני לא רוצה להצטרך לבחור צד או לשמוע את הלכלוך שלכם זה על זו. אני מבקשת לא לדבר איתי על הנושא הזה, ואני לא מגיבה עליו מעתה והלאה.

לא רואה סיבה שהיא בכוונה תמשיך למרות הבקשה שלך, אולי כמה פעמים היא תשכח ואז היא תתרגל - לדבר על זה, זה לא איתך.

זה לא בריא להכנס לדיונים האלה, בשבילך. גם כששני הצדדים נמצאים את לא רוצה לשמוע את זה, נכון?

אם כל כך קשה להם להבחין בין השניים.

סליחה על הבוטות - אבל אם להם לא אכפת שאת נפגעת מהדיבורים האלה, למה לך כל כך אכפת שהם נפגעים ממך? (התשובה ברורה, ועדיין) שייעלבו, הם הכניסו את עצמם לתסבוכת הזו, והם אלה שלא מסוגלים כנראה לדעת מתי ועם מי ובאיזו צורה אפשר לדבר על זה.

תעמדי על שלך, אני מחזקת אותך מפה. אל תתני להם לדבר איתך על זה (אם הם לא שותקים נסי ללכת מהמקום או להזכיר להם שאת לא צריכה ולא רוצה לשמוע את הדברים האלה), ואל תתני להם לעשות לך "רגשי" על התגובות שלך ועל זה שאת לא מוכנה להיכנס למריבות שלהם. לפעמים הילדים צריכים להיות המבוגר האחראי במשפחה, וזה מצב עצוב בהחלט.

זו לא הודעה קלה, זה תהליך שכל המשפחה שלך עוברת למרות שזו לא היתה החלטה שלך (וגם לא בגללך או באשמתך!). הגיוני שקשה לך ושאת לא מרגישה בנוח עכשיו עם ההורים, הם לא עושים את זה כדי שיהיה לך ולהם רע, להיפך. כולנו עצובים על בית שמתחלק, אבל לפעמים זה פשוט הדבר הנכון לעשות, ככה זה...

קחי לך כמה ימים, תחשבי על זה, תירגעי קצת. אם את חושבת שיעזור לך, תחשבי על הסיבות שהם עושים את זה. אם זה רק יקשה עלייך אז תעזבי את זה ותמצאי איך לנקות קצת את הראש.

קחי אח, אחות, או מישהו מהמשפחה שאת יכולה לדבר איתו על זה, או פשוט חברה. גם אנחנו פה בשבילך!

לגיטימי בהחלט שאת עצובה ולא רגועה, זה שינוי גדול בחיים שלך, אבל בעצם את עצמך לא עשית כלום ולא השתנית. את תעברי את הגל שעובר, יהיה תהליך שלך ושל המשפחה שלך, ויהיה בסדר. סומכת עלייך!

 כשהגעת לנישואין, הגעת לעבוד. עבודה כייפית. ללמוד. כל גבר חייב ללמוד על הצד הנשי. ולהיפך.

נפש הגבר היא שונה לגמרי מנפש האשה. יש ללמוד על כך!!!!!

 אנחנו, למשל, יוצאים לשבתות זוגיות עם רבנים ופסיכולוגים ולומדים המון. חוזרים משבת כזו עם המון תובנות ה כ ר כ י ו ת.

 מי שלא משקיע בזוגיות, שלא יתלונן. זוגיות זה כייף!!!!! לדעת שמישהו אוהב אותך באמת. ללא אינטרסים. וכן להחזיר אהבה. אמיתית!!!! כאמור: תשקיע. זו השקעה כדאית וכייפית. אין זוג לא מתאים. יש זוג לא מודרך.

ששורשם בקודש ובעולם רוחני המתבטאים בערכים, מידות, שאיפות, חלומות טובים ומשותפים של שני הצדדים מתוך מחויבות ורצון לתקן כשצריך ולהתקדם ומנגד לשמוח במה שיש.

אם אתה מתכוון להשקיע בזוגיות וגם הצד השני ישקיע אז בעזרת ה' תצליחו, מי ששקוע בעבודה, סמארטפון וכל מיני שטויות ומזניח את משפחתו אז שיחשוב טוב כיצד הוא פועל...

שמעתי מהרב ראובן פיירמן, שהוא גם יועץ נישואין,

שיש יותר הסתברות שזוגות שהתגרשו פעם,

(ואולי גם בנים להורים גרושים, מסברא שלי),

שהנישואין שלהם יהיו הרבה יותר שמחים ומספקים,

מאשר נשואים פעם ראשונה על מי מנוחות.

הסברא: הם ממש לא רוצים להיות גרושים שוב,

וממילא הם יעשו עבודה מאוד רצינית,

וממילא הנישואין שלהם ישתפרו פלאים.

יש לו סיפורים ממש מפליאים על זה

מזוגות שבאו אליו לטיפול.

אנשים ממש שונים,

או רגע אחרי פתיחת תיק ברבנות שבאו לפרוטוקול,

שאתה לא מבין מה הם עושים ביחד,

שאחרי עבודה נכונה ותקשורת טובה הם מאושרים.

(השיעור נמצא באתר של מכון מאיר).

אחי היקר!

הקב"ה מנהל את העולם,

והחלק שלנו הוא להשתדל לעשות טוב.

אם שניכם תעבדו נכון ותודרכו נכון,

ותהיה ביניכם התאמה די בסיסית,

בע"ה תהיה לכם המון שמחה בבית

אדם חייב להתחתן וללדת ילדים זאת מטרת האדם, כדי שמשפחתו תהיה משפחה טובה  עם שלום בית ואהבה,אדם צריך לעבוד על מידותיו.להיות ותרן מודרך לחיי נשואים.כמו שלא תפעיל מכונה בלי ללמד כצד היא פועלת, כך נשואים צריך ללמד איך מפעלים את העסק הזה. אתה תתחיל והק' יעזור לך להבין שבאת לעולם לעמול ולשמוח, כי כלום לא בידים שלך חוץ מהמידות שלך.

ואני יכול להעיד על זה מכלי ראשון.

נישואים עם האדם הלא נכון זה גיהנום.

ב"ה הורי נשואים באושר כבר 32 שנים, אבל אני יכול להגיד לך מתוך הניסיון האישי שלי שחוויתי גירושין ונישואים שניים.

ראשית צריך לדעת שנישואים זו עבודה תמידית, לא על שיפור האחר אלא עבודה עצמית על עצמך ועל החיבור שלך עם בן/בת הזוג. עובדת החיבור היא הדבר היחיד שנעשה ביחד עם בן/בת הזוג, כל השאר זה עליך. לעיתים אפשר להיעזר בבת הזוג שתעזור לך לשפר את עצמך, אבל היא לא חייבת לעזור לך אם לא מתאים לה.

שנית, כמי שחווה גירושין בעצמו אני מכיר את הקושי לבנות אמון ברעיון שכל כך נפגעת ממנו בעבר. במהלך תקופת הפגישות שלפני החתונה השניה לקח לי המון שנים לבנות מחדש את האמון באפשרות לאהבה ולנישואין טובים ובריאים. והאמת היא שעד שהתחתנתי זה לא עבר לגמרי. רק אחרי שהתחתנתי עם אישתי אני יודע שנישואין יכול להיות אחרת וזה יכול להיות ממש גן עדן.

נישואין טובים זה דבר שממלא אותך ומשלים אותך בצורה שאתה לא יכול להגיע אליו ללא נישואין. במונח של "החצי השני" שלך איננה רק משל אלא משהו אמיתי. ומכיוון שאני ממש לא מקל בנושא הזה, אני מוחה כנגד אלו שטוענים ש"כל אחד יכול להתחתן עם כל אחת". אמנם אני מבין שהם רוצים לדחוף את הבררנים בהגזמה, אבל צריך לדעת שזה פשוט לא נכון.

שלישית, בן/בת הזוג צריכה להתאים לך. לא סתם המדרשים מספרים עד כמה קשה זיווגו של האדם (כקריעת ים סוף, 40 יום לפני וכו'). לדוגמא צריך שלשניכם יהיו השקפות דומות בנושאים מרכזיים (תורה, חינוך וכדומה), וזה כולל נושאים שאולי אינם חשובים לכולם, אבל הם קריטיים אצלך.

אבל הכי חשוב זה לוודא שלצד השני יש מידות טובות ואולי יותר מהכל - היכולת לעבודת המידות. זה הדבר הקריטי ביותר שבלעדיו אסור להתחתן מכיוון שזה בוודאות יוביל לגירושין כאלו או אחרים.

בסוף אני רק אגיד, לעיתים דווקא כשמכירים את מחיר הגירושין זה עשוי דווקא לתת דחיפה לזוג ומוכנות גבוהה יותר להשקיע הרבהיותר בעבודה על הנישואין.

הוא נראה מנוסח דווקא למשפחות בהן ההורים נשואים זה לזו.

ההורים שלי נשואים לא זה לזו ואני לא מבינה איך לענות על הסקר

גם אם זה משהו שהתרגלנו להיות בלעדיו, אם בגלל שבאמת לא היה צורך ואם בגלל שהצורך התכסה עם השנים, זה נורמלי מאוד להצטרך לשני ההורים. ככה נבראנו.

אז לא תמיד הכל אידיאלי, ולא תמיד זה אפשרי או רצוי באמת, אבל אם את מרגישה את הרצון סימן שיש לך את הצורך. אל תרגישי רע או מוזר עם זה.

אני לא יודעת מה הסיפור שלך ולמה את לא בקשר עם אמא, אם זה אפשרי לנסות לחדש אותו אולי כדאי (את יודעת יותר טוב מאתנו מן הסתם).

ואם לא, אז את הצורך הנשי אפשר למצוא במקומות נוספים, חברה טובה, דודה ואפילו מורה. את גם לא חייבת להתמקד במישהי אחת (וכמובן לעשות זאת במידה ולשים לב לתגובות של השנייה), כל אדם שנמצא בחיינו יכול להשלים אותנו בדברים אחרים ובצורות שונות.

דודה או חברה מבוגרת לא יכולה לבוא בחשבון?
לאמא אין תחליף, אבל אני מאמין שיש סיבות שאינך רואה אותה כיום..