פורום בין שני בתים (עמוד 15)

בס"ד

 

ומציעה להיזהר מזה מאוד.

אפילו במחיר שיהיה לך פחות הקלה בענייני הגירושים.

 

אבל גם יכול מאוד להיות שזה לא, שזו בסכ"ה ציפייה לעזרה ולא יותר מזה...

 

אשמח לעזור באישי אם אוכל

בטח מבינה, גם אני הייתי במצב דומה

אפשר לאמר שזה היה נקודת האור שלי באותה תקופה

י' - י"ב , לא פעם אמרתי שבלעדיה המצב הנפשי שלי היה נראה אחרת

כמובן שצריך לעשות גבולות.,

לא להפגין חברות יתר, בטח שלא ליד בנות אחרות - זה מתכון לצרות

אני בעד קשר שכזה..

 

אגב הקשר ביננו ממשיך כבר כמה שנים אחרי ב"ה

תשמחי ותראי בה שליחה..

תשתדלי לא להחצין את הקשר, ולא להיות תלויה בה בקטע הנפשי..

אנחנו ממש מעריכים את בעלה של אמא שלי, אי אפשר שלא. הוא לא אבא שלנו, ולא מנסה להיות (התחתנו כשהייתי בת 18 ואחותי הקטנה בת 15), ולמרות שהוא בשתקנותו מאוד שונה מהמשפחה הדברנית שלנו הוא משתלב יפה בצורה מסוימת.

לאמא שלנו היה מאוד חשוב כשהם הכירו שנסתדר איתו, ולנו מאוד חשוב שאמא שלנו אוהבת אותו.

 

אשתו של אבא זה קצת שונה כי הם גרים בחו"ל ורואים אותם פעם בשנה בערך, אבל כשהם באים אנחנו מסתדרים יפה, כמו משפחה אבל לא כמו אמא ובת (מבחינתי לפחות, אולי מבחינתה אני כמו בת...)

פשוט הרבה יותר קל לפרוק דברים רעים ועצובים מאשר דברים טובים...

בס"ד

 

כמו שכל אדם לפעמים נופל לעצבות בעקבות הקשיים שלו-ככה גם אנחנו, לפעמים נעצבים בגלל זה. וזה לא פשוט לנו, אז אנחנו באים למקום עם אנשים שפחות או יותר מבינים אותנו וכאן פורקים- מה שיוצר שמצטברים כאן הרבה דברים פחות נחמדים.

 

אבל ב"ה במהלך חיינו אנחנו שמחים, מאושרים ונהנים. גם אם קשה  [<<מקווה שרלוונטי לכולם!]

 

---------

 

לשאלתך:

עם אשתו של אבא שלי לא הייתי יוצאת כי אני לא מתחברת אליה בכלל.

עם הבעל של אמא שלי-יצא לנו פעם לצאת לאכול רק שנינו כי הוא אסף אותי מאיפושהו, יכול להיות שאם יהיה משהו שרק שנינו נתעניין בו נלך יחד-אבל סתם בקטע הנחמד, לא יותר מזה, אבל לא קורה כרגע...

 

 

 

 

 

אני שומרת על קשר טוב עם בעלה של אמא שלי ולא מעבר...

לא הייתי יוצאת איתו כי לא נעים לי וגם זה לא לעניין אני גדולה

וחס ושלום! אנחנו לא ממורמרים... לפחות לא אני. ברוך ה'.

למען האמת מה שמעסיק אותי עכשיו זה בנייה נכונה ובריאה של החיים שלי...  

ואני הכי שמחה בחלקי בעולם

רק בגלל זה אני סובלת את בעלה...

אבל לא בצורה כפייתית וחובתית בתירוץ של: אני אמא שלכם ואני צריכים לעשות מה שאני מבקשת.. כי את לא..

בס"ד

 

או שבן הזוג יבקש.

 

 

ואם אין ילדים בבית אפשר להרגיע עם הניקיונות בשאר החדרים

אולי אפשר לבקש מהמנקה

 

בכל זאת זה פסח

אבל מטבח וסלון/ פינת אוכל חייבים

 

 

  אחרי מלא זמן שלא הייתי בפורום, התגעגעתי-

  אז עכשיו באמת יש 2 בתים שצריך לנקות ואין לי מושג מתי יהיה לי זמן...

 

איך אתם מחליטים עם מי להיות בחג?

האחים, כולם ביחד?

מתחלקים?

אתם עושים מה שטוב לכם  או מנסים להתחשב באחד ההורים (אם למשל לאחד יש משפחה אחרת ולשני אין....)

מה שלא אחליט, ארגיש כעס ואכזבה מהצד השני....

אני יודעת מה טוב לי אבל אני מרגישה שבכך אני פוגעת....

 

אז ממש כיף שיש חגים נכון?

 

 

למה?

בס"ד

 

אולי תיצרי איזשהו מצב שבו תדברו על דברים שכולם מחוברים אליהם?

לדוג'- תכיני חידון/הצגה עם הקטנים/פעילות וכד'

זה גם יכול ליצור כיף ושמחה בליל הסדר

 

אפשר גם לתאם מראש עם אחת הבנות דודות ולעשות את זה יחד איתה-זה בכלל יהיה יותר נחמד

 

מציעה לא לבוא בגישה שלילית[אני נופלת בזה הרבה פעמים], אלא לחפש ולראות איפה אפשר להתחבר...

בהצלחה!

כן חייבים משהו  לחזק את הקשר בעיקר בגילאים קטנים אבל לא רק.

לא תמיד זה חייב להיות דברים מפוצצים כמו מה שאמרת אלא גם שיגרה של שיעורי בית ודברים קטנים לכאורה

אבל גם מזה  ולדעתי בעיקר מזה נבנה הקשר.

לא תמיד מה שההורה חושב שהילד רוצה/צריך זה באמת מה שהילד רוצה/צריך.

 

והכי גרוע זה לנסות לפצות על הגירושים במתנות וכאלה.

הוא גם עלול לנצל את המצב בגיל מבוגר יותר או כשהוא יבין שיש אפשרות כזו.

ממש חשוב שההורים הגרושים יהיו  סגורים על מה מותר ומה אסור לילד אחרת הוא לא יבין מה רוצים ממנו

ומה שאסור אצל הורה אחד הוא יעשה אצל ההורה השני.

 

 

האבא לא צריך לפצות, הוא צריך להתנהג כרגיל. ברור שזה קשה, כי הוא לא ראה את הילד שלו כל השובע,

אבל ילד צריך לגדול לסביבה נורמלית ככל האפשר, וכשאחד ההורים מפצה על הגירושים במתנות/בילויים מיוחדים

שכבר לא נהיים מיוחדים, לי אישית זה נראה מיותר....

בס"ד

 

אני בעד רק שגרה, ובלי התייפיפות.

אני אומנם גדולה ולא בהסדרי ראייה, אבל מעצבן אותי להגיע לאבא שלי ושואלים אותי 'רוצה לשתות?' 'רוצה לאכול?' הרי זה הבית שלי, ואני יכולה לעשות את זה לבד. רוצה להרגיש הרגשה של בית כשאני בבית, לא הרגשה של אורח/מישהו מיוחד.

יש סגנונות של בתים שילדים ובני נוער מבקשים רשות על כל מיני דברים ויש בתים שלא.

עכשיו, תאר לעצמך שאתה בא פעם ב...

ומה לעשות שזה מרגיש ככה - חודר לפרטיות של מישהו שלא כ"כ קרוב אליך. אתה בא לבית שלו ואולי לא מכיר סדרים וסגנון חיים - אז תלוי כמה הבן זוג קנאי לפרטיות שלו וכמה הוא זורם טבעי ופתוח.

אני מכירה משפחות, "רגילות" שאצלם הדלת פתוחה ונכנסים ולוקחים ועושים שם מה שרוצים בלי גבולות כמעט ויש כאלה שאתה בקושי "מהלך על בהונות" ומפחד שמא עשית משהו לא בסדר.

ברור שתרצה להרגיש טבעי אצל אבא/אמא. גם הבן זוג רוצה  להרגיש כך...

אוף...

כאילו - כולם רוצים להרגיש טוב, לא?

אז למה זה מסובך????

 

ואני מרגישה כמו איזה מכשיר טלפון.

אומרים לי להגיד לה\לו מה שהם רוצים להגיד..

וגם,אם אני לא מעבירה,אז זה מיילים.

אפילו SMSים לא.

וכאלה. לא : תגיד לאח שלך שהוא יכול גם לבוא. או לחכות שהילד מתקשר מעצמו ואז להתעניין בו.

עדיף, לא?

אתם מצפים לזה? או שלא ממש אכפת לכם?

מה המקום של ההתערבות של הבן זוג של ההורה? מותר/ אסור? כדאי? (בלעודד את אבא/אמא ליצור איתכם קשר.)

אצלנו דווקא הם מדברים, אבל לפעמים אני מעדיפה להעביר דברים מאשר שהם ידברו...

אז אני לא מצפה  כבר ליותר מידי..

שנה ו-8 חודשים הספיקו לי להבין שאני כבר לא מעניינת אותו.

אבל אני מכירה גברים שכל כך רצו קשר ובגלל האשה הגרושה נמנע קשר - החל ב"קונצים" וכלה בבית משפט.

אבל מצד שני - יש הבדל בין גברים לנשים ביצירת קשר בכלל = אשה קולחת בשיחות. גברים מתקשים. אז יש אבא שישאל: הכל טוב? - ותענו שכן - אז בזה נחתמה השיחה.

גם יש נתוני אופי. רגשי נחיתות, יאוש, פחד או תנאי חיים מגבילים, כמו יכולת כלכלית.

בסוף יושב ילד וחושב - אבא לא מתעניים בי. לא נלחם עלי. אז לא צריך.

יש אבות שזקוקים לפתיחות מצד הילד. שהילד יזום ויתקשר ויתעניין.

בקיצור -  גם ההורים ילדים רגישים...

וכן מדברת כמה שאני יכולה,אבל כן,גם לי קשה.

אחרי מה שהוא עשה ועושה גם לי מותר לכעוס,וגם לי מותר שיהיה קשה.

בס"ד

 

והקשר ביניהם בסדר ב"ה, אז הם לא צריכים שנהיה מכשירי קשר...

 

פעם ב... הם אומרים 'אבא/אמא אמר/ה ש...'

בס"ד

 

לכמה זמן הוא טס? או שהוא גר שם תמיד?

בס"ד

 

חשבתי שהוא משתקע שם...

את בקשר איתו בזמן הזה? טלפון/מייל/סקייפ?

למיטב הבנתי לילדים המדוברים  יש אבא/אמא בבית הזה לא?

אז זה שונה לגמרי מללכת לדודים, סבא,וסבתא וכו

 

לענ"ד מצד אחד זה כיף שמכינים משהו במיוחד בשבילך

 וגם זה לא כל שבת לפי מה שהבנתי  אז פעם ב... מותר

 

מצד שני  זה לא טוב לפנק  יותר מידי

מגיל מסויים זה כבר לא משנה ואז אני חוזר לפסקה הקודמת...

 

ובהקשר כללי יותר- כשאני מבשל אני אף פעם לא נצמד למתכון  בכמויות וחומרים

אני זורם עם המתכון ובד"כ מוסיף משהו שלא כתוב

בקיצור מתכון זה רק המלצות!

 

"אבל זה אומר שאין מקום למה שקיים ביומיום ומה שהבן זוג רגיל מהחיים הקודמים שלו." ??? מה הכוונה?

 

שיש חיים בבית גם כשהילדים לא נמצאים ומותר להמשיך בשגרה הרגילה גם כשהם באים ולא לצאת מגדר הרגיל.

אבל לעתים יש הורה מתגעגע שרוצה לכבוד הילדים לצאת מהשגרה ולעשות כמו שהיה פעם או כמו אצל אמא.

במקום שישתלבו בקיים. ביומיומי של הבית הזה. החדש.

ויש הורה שלא חושב על כל הפרטי פרטים האלה. אולי זה רק מי שהתחתן עם ההורה, רוצה לרצות.

יותר ברור?

אז השבת ככה ובשבת הבאה אחרת

 

 

לדעתי יש הבדל

אם זה באמצע השבוע או בשבת

באמצע השבוע: זה מה יש  תסתדרו תשתלבו בשגרה של הבית

בשבת: לפנק.

 

קצת חסר מחוסר זמן...

שאם לא רוצים לשתף פה - אז תגידו ישר...אבין.

אבל אני חושבת שיש לכם מה לתרום מנסיונכם, כי גם אם מצדנו אנו עושים הכל שהילדים ירגישו טוב - הם יכולים במקרה הטוב לעשות פרצוף מנומס ולהרגיש רע מאד!!

ולגבי השאלה הראשונה, יש כזה, דברי עם אדמין...

בס"ד

 

[אדבר בשם עצמי]

כיוון שאני למודת ניסיון בתחום, בתור 'הילדה של...', אז באמת שאשמח לעזור לילדים לחיות חיים טובים יותר.

מניחה שגם שאר החבר'ה כאן ישמחו לעזור ולנסות לשפר את הרגשת הילדים.

מוזמנת לשאול שאלות ספציפיות אם יהיו לך!

 

ברוכה הבאה

אז לא שאלתי עדיין דבר ולא ממש שיתפתי.

 

אתם משדרים צורך להיות חברה סגורה של עצמיכם וזר לא יבין ואולי יותר גרוע - גם פה חודרים לכם לפרטיות וזה המקום לפרוק את הרגשות. ואם "עוקבים " אחריכם - לא תוכלו...

 

משה - Admin
תפני אליו באישי ותשאלי אותו אם יש כזה פורום. (לנישואים שניים)

ולשאלה של איך אני תופסת ת׳אמא החורגת שלי - בתור אישה נחמדה. (פשוט אין לי מה לומר. היא מנסה שאני יאהב אותה כשהיא קונה לי תכשיטים או נותנת לי כסף. לא עובד עליי. ובדווווק היא לא אוהבת אותי. אני מדי דתייה - לאומית בשבילה (היא חרדית ממש). קיצור לא נעים לי ממנה.- סליחה שלא הייתי ברורה)

איך אתם תופסים אותנו , בני הזוג של הוריכם?

אצלי זה אולי יותר  פשוט

אני גדול ואבא שלי התחתן שוב

היא מתייחסת אלי בתור בנאדם מבוגר

למרות שיש לה שריטות שזה כלפי כולם אז זה נסבל.

 

לדעתי הכי חשוב לא להתאמץ יותר מידי כדי להתחבב על הילדים של הבנזוג

כי רואים את זה וזה ממש לא מחמיא

אפשר בקטנה. להזמין ,להראות שאם הילדים רוצים אז אפשר לפנות

להשאיר פתח שאם ירצו יכנסו אם לא לא

לא להכריח

 

לגבי הקטע עם הכיפות מובן לגמרי

 

לגבי מה להגיד לילדים?

תאמיני לי שילדים הם בוגרים ממה שנדמה להורים שלהם

אין מה להסתיר או להתבייש מהמצב הזה

דווקא כשרוצים להסתיר אז מתחילות הבעיות

 

אני זוכר שסיפרו לי על בתדודה שלי שיש לה הורים שלה גרושים שהיא הולכת לאבא הביולוגי שלה

הבנתי את זה בלי בעיות וזה לא היה לי מוזר (זה הרבה לפני שההורים שלי התגרשו..)

ואם לא אז אפשר להסביר

 

אני לא מזכיר את אמא שלי כשאני אצל אבא שלי ולהיפך

אבל אולי זה רק אצלי

 

לגבי הקטע של החתונות / שמחות משפחתיות - זה נושא בפני עצמו שאנחנו סבלנו  ממנו אבל מכיוון קצת שונה

 

 

טוב לשמוע שיש ההורים חורגים שאיכפת להם

 

כל ילד הוא מאוד שונה..

וכל אחד מקבל את זה אחרת.

לי אישית אין הורים חורגים,אבל אני כמעט בטוחה שאם היו הייתי לא הכי מסמפטת אותם..

כי אם הם היו רעים-אז ברור,כי הם רעים

ואם הם היו נחמדים אז הייתי אומרת-אה,הם עושים את זה כדי שאני יאהב אותם..

תדברי עם הילדים,אני חושבת שזה ממש חשוב..

לא קראתי את הכל, אבל כתבת "איך אתם תופסים את בני הזוג... הטובים והנחמדים.."

תקשיבי, זה לא שאנחונ מסתכלים עליהם וישר מחליטים עם הם טובים או לא, זה פשוט ש (לפחות מבחינתי) אני מרגישה שמצפים ממני להקשיב לבעל של אמא שלי כמו לאבא שלי, ושהוא תופס את המקום בבית, שבאופן טבעי שייך לאבא.

 

לי אישית, שאני מאוד קשורה לאבא שלי, זה מאוד מפריע, אז מה שהוא לא יעשה, ש"יערער" את המיקום של אבא שלי, יהיה מבחינתי עבירה חמורה.

 

את פשוט צריכה להיות את, אבל עם המון תשומת לב והבנה.

 

ב"הצלחה...

בור שמותר לך להראות אהבה, פשוט אל תעדיפי את ילדיך על האחרים בגלוי.

זה מובן שאת תאהבי את ילדיך יותר, אבל אני יכולה למור לך מנסיון אישי, שזה שאמא שלי הראתה לבת של בעלה סוג של עדיפות על פני, זה כבר גרם לי לשנוא אותה, וזה! יש לי סטיגמות עליה.

 

ילדים זה עם רגיש, בעז"ה ה' יעזור לך, ואת תתמודדי עם זה בשלום!

אין לי זמן כרגע, אז אני לא מפתחת את הנושא.

בהזדמנות, כמידת הצורך.

להתראות.

 

בעצם  רק עוד דבר-

אני שונאת להתחבב מלאכותית. ולא ניסיתי. כמוני כמוכם.

ואצלינו המונח "חורג" יצא מהלכסיקון. הוא לא רלוונטי.

לכל אחד יש את הכבוד שלו. ליתומים יש הורים חורגים. לכם לא. והאחים הם אחים. בטח לא חורגים. ילדים של בן זוג - של כל אחד בנפרד- חורגים? - אולי.

אבא אמא אח אחות וכו'

כן

מה לעשות  תשאלי את כולם פה

נראה שאין מישהו שיקרא למשפחות שלנו רגילות

 

לגבי חצאי אחים אולי את צודקת

לגבי אחים חורגים (ילדים של בנזוג) - אין מצב זה ממש לא דומה לאחים אמיתיים.

 

אם יש לך שם אחר את מוזמנת להציע

ל-יויו היא אחראית על מושגים חדשים בתחום

 

אני מקווה שעזרנו לך פה

בביקור הבזק שלך אצלנו

הבית תמיד פתוח

מי שלא אח - הוא לא אח. צודק לגמרי.

אני מכירה כמה זוגות נשואים שיצאו מהחורגות הזו...

השדכנים - ההורים, שהביאו את הילדים לבית אחד. גידלו ביחד ונעשו מחותנים... (אני מכירה זוג גרושים שהתחתנו והתגרשו והילדים שלהם התחתנו, כך שעשו את ההורים שלהם למחותנים. משפחה בעל כורחם...)

זה בסדר מחותנים בד"כ לא סובלים אחד את השני

וגם גרושים לא

אז זה מסתדר

בס"ד

 

תבחר משהו אחר...

אז זה כבשה לבנה...

אם זה לא היה בסיטואציה הזאת אז ברור שהיה צריך להיות לך נקיפות מצפון שלא עשית מה שאמא שלך אומרת..

אבל כשזה בסיטואציה שאמא אומרת לא לדבר עם אבא אני לא חושבת שצריכות להיות לך נקיפות מצפון כי בכלזאת,הוא אבא שלך,והוא חלק ממך,גם אם לא תרצי\ה בזה..

אבל אם לאמא שלך יש באמת סיבה הגיונית ומוצדקת למה שהיא אומרת אני חושבת שכדאי קודם לשמוע את הסיבה,ואז להחליט.. כי בסופו של דבר זו החלטה רק שלך אם לדבר איתו או לא.. [מניסיון..]

בהצלחה!

זה אבא שלך, ולא משנה מה אמא אומרת!!

זו זכותך המלאה להיות איתו בקשר, אתה כבר מספיק גדול כדי להחליט לבד.

 

ברור שזה קשה (מי כמוני בעלת המצפון יודעת ) אבל בכ"ז, זה אבא שלך!

מי שגידל אותך (?)

והוא דואג לך...

 

תחשוב על זה..

בעז"ה יהיה טוב!!

 

רק תחשבי על הצדדים הטובים. כמו השמחה שאת גורמת לאבא שלך...

בס"ד

 

אצלי זה כל החגים.

מעצבן אותי ההתקטננות הזאת של איפה להיות. בא לי פשוט להיות עם כל המשפחה שלי בשמחה ובכיף.

 

אבל בעיקר חנוכה מעלה מחנק בגרון-כי זה התאריך שהם נפרדו.

אז היומולדת שלי מעלה לי מחנק בגרון..

כןכן,ממש מתנת יומולדת!

תודה לך אבא,שעזבת פחות משבוע לפני היומולדת שלי

 

אני שונאת חגים.

חג אמור להיות משפחתי וכייפי.

ואני לרוב לא הרגשתי הרגשה משפחתית כייפית אמיתית. 

ולעולם עוד לא ארגיש..

 

אכן זכרונות שלא שוכחים.

הדלקת נרות חנוכה לבד.

ללא אבא עם לב שבור..

 

אל ייאוש!! מגיעים רגעים יפים בחיים שנותנים המון כח!!

רק טוב!!!

 

 

זה כמעט כל חג או שבת

אני הבכור אז אני עושה קידוש והמוציא

ובפסח אני מנהל את הסדר

ואני לא רוצה את זה

אני רוצה כמו פעם

שאבא שלי יעשה את זה..

 

אבל זה מה יש

בעז"ה, אולי תלמדו מניסיון המבוגרים שסביבכם, וכשתקימו בתים, תעשו הכל - אבל באמת הכל - כדי שהם יהיו איתנים, וישררו בהם אהבה וקבלה ושמחה ואמונה, והם לא יתפרקו ח"ו,

ואז יבואו המנוחה ושלוות-הנפש אל לבכם.

אני קוראת פה כ"כ הרבה צער... תדעו לכם, כשיהיו לכם ילדים משלכם, אם בעז"ה יהיה לכם שלום בית ותזכו לגדל אותם בבריאות ובשלום, ותרוו מהם נחת, זה יהיה כצרי מרפא לנפשכם. זה שמחה אמיתית טהורה עצומה.

 

[במענה לזו שכתבה שאף פעם לא יהיה לה חג כמו שצריך... - ח"ו].

משו לא גורם לזה שזה לא יקרה גם לנו בעתיד..

ברור שגם ההורים שלנו לא חשבו שזה יקרה,ואמרו שהם יעשו ההכל כדי שהקשר שלהם יהיה טוב,ותראי לאן הם הגיעו..

אבל אסור לצאת אל החיים בגישה הזו, כי הסיכויים ח"ו גדלים.

אם באים מיואשים יותר קשה לעשות הכל כדי שזה לא יקרה,

ואסור לשכוח שאף פעם אי אפשר באמת לדעת מה יקרה.

 

להחליט להתחתן זה 50% בירורים (לפני ו/או תוך כדי קשר) ו-50% אמונה, כי את הרוב אין לנו דרך לדעת בוודאות אלא להאמין, אבל צריך להשתדל לדעת מה שכן ביכלתנו.

נישואין זה 50% אהבה ו-100% עבודה זוגית משותפת יומיומית!

 

מסכימה עם מוריה.



ואולי גם שואלת ליתר דיוק "למה"? (כמו 'בשביל מה')...

אל כל דבר שאני צריכה לגרום לאמא או אבא לוותר יש לי מצפון...

למשל- בחגים......

 

וגם לי יש מצפון שאני לא מגיעה אליו..למרות שהוא רוצה..

ומצד שני,הוא לא נלחם עליי כדי שאני יגיע,הוא אפילו לא מתקשר. אז מבחינתי אין לו זכות לעשות לי את המצפון הזה אם לא באמת אכפת לו,אלא שכל מה שהוא אומר לי זה בשביל הבית משפט.

אז אני אזרום ;)

 

טוייב,אז אני יהיה אצל אמא!! ברור!!

אין כמו אמא

בס"ד

 

 

בשנים האחרונות בערב פורים הייתי באולפנה/בשירות.

ובבוקר היינו נוסעים לדודים-הצד של אמא.

 

הפעם אני לא יודעת איפה אני בערב, ככה"נ עם חברות.
ולגבי הבוקר-עוד לא ידוע אם המסורת מתקיימת כסדרה...

גיבורה הכיי.

אל תעשי את זה..
חבל כ"כ! את לא צריכה להיות במעמד הזה!!

תעשי מה שאת מרגישה , בלי לתת דין וחשבון לאףףף אחחד .

אבל מצד שני אי אפשר לעמוד מנגד..

אני מניחה שזה פשוט לבחור צד ואז להצטער עד הפעם הבאה שקורה משהו, על זה זה שבחרתי צד..

רק שאני גם הייתי לפעמים מהמפרידים בניהם ולפעמים גם מאלה שבורחים לחדר ומסתתרים מאחורי שכבות שמיכה

עד שהקולות והמהומות נחלשים