פורום בין שני בתים (עמוד 17)

אין תשובה ברורה

הדבר הכי טוב שאני יכולה לחשוב עליו זה כי ככה ה' חשב שיהיה לך הכי טוב...

בס"ד

אולי יכעסו עליי כאן על הדברים האלה אבל זכותי [וחוצמזה אני גם המנהלת ]

די להתבכיין. 
ככה אנחנו, זה מה שהקב"ה סידר לנו [ויש שיאמרו אפילו-נדפקנו!].
ועכשיו, מה נעשה עם זה?
נבכה? נתלונן? נכנס לדיכאון? - מה הקטע? מי ייצא לנו מזה?

נכון, אלו החיים שלנו, והם השתנו בצורה לא נעימה בעליל, אבל מה? נדפוק אותם עוד יותר? הם לא מספיק הרוסים?
בואו נקום, נצא מזה, נמשיך הלאה.

המצב העובדתי הוא שכרגע יש לנו שני בתים, ושני הורים מסוכסכים[ברוב המקרים].
אז מה הלאה? מה עכשיו?

הקב"ה לא סתם מעמיד אותנו באיזשהו מצב ומסתכל לראות איך נצליח לצאת משם...

הוא בסה"כ לטובתנו-כי החיים האלה הם הדרך שלנו לבטא את עצמנו, ואת הכוחות שלנו.

ואם אנחנו במקום הזה כנראה שזה מה שהכי טוב לנו->זה מה שייצור לנו את החיים הכי טובים שיכלו להיות לנו, תוך מימוש האני-העצמי שלנו. 

אז מציעה לך לחפש, במצב הלא-נחמד הזה שנוצר, איך את יכולה לממש את עצמך, להוציא את הכוחות הטובים ביותר שלך.

בהצלחה!

שמותר לך לכאוב ולבכות- עד גבול מסוים... צריך להשלים עם המצב ולקבל אותו באהבה גמורה

ויחד עם זה לראות את כל הטוב שיוצא ממנו

ואת כל מה שלא טוב להפוך לטוב כמו שרשמתי בשרשור של "דתייה בלב"

מברכת אותך להצלחה רבה

כבר המון זמן.

אין עליך!

לי זה בסביבות ראש השנה ככה .. 

ראיתי את השנה (2005) בתעודת גירושין שלהם..

חצי שנה נישואין שניים בניהם ואז שוב גרושים עוד חצי שנה.

מסתבר ששנתיים לא ברצף 

לא יודעת 

מה שאני יודעת שביום ראשון אצל אמא ,

וביום שני לא יודעת ,

יום שלישי לא יודעת ,

יום רביעי מסיבת חנוכה אצל אבא ,

ויום חמישי אני צכה ללכת לבתמצווה ...

ובשבת אינלי מושגגגג . 

למה אני לא יודעת ?! חח אממ כי ... לא אומרים לי ?

כמה ?! אממ אני חושבת שהרבה ...  

מה איתך ?

יאללה חג שמחחח ורק טוב שיהיה לכם

עוד לא סגור איך..

איזה כיף שזה בין 3 בתים ולא ממש בין 2

אני גרה אצל אבא שלי בעיקרון... אני הולכת לבקר את אמא שלי השבוע באיזשהו יום

או ברוך הנמצא

זה לא משנה

לי לנו גם קרה משהו דומה

ואני גם מרגיש את השבטיות שחסרה בין האחים שלי

"..אלא בית אחד להשרף בו חיים?"

ואם ככה אתה מרגיש אתה צריך לחפש סביבה אחרת לחיות בה..

כבר הוצע פה בפורום כל מיני פתרונות בנושא. חברים משפחה (מורחבת..)

אם אתה צריך

אנחנו כאן

סתם אני לא מרוכזת, מישהו יכול להסביר לי מה נכתב שם? 

אני גם לא..

והייתי מרוכזת.. ;)

אמיתי וכואב ...

אני מכירה את זה .

כל אחד הולך לפינה שלו , מתמודד לבד ...

לא חושב על האחרים ..

מנסים להשלות את עצמנו שהכל טוב ובסדר , אבל בעצם כלום לא בסדר . 

רוצים שגרה , רוצים בית רגיל . 

רוצים נורמה !

לא יותר מזה .

חיוכים מזויפים . ועוד חיוכים מזויפים .

העיקר שכולם ידעו שהכל בסדר איתי ,

ושלא נהפכתי חלילה לילדה של הורים גרושים .

אבל הכל שקרים ...

האמת מתחבאה מאחורי כל הפרצופים השמחים שאני מתאמצת להשאיר .

כואב לי .

בתקופת הבלגן אכן לא היתה שבטיות בין האחים. כל אחד ברח למקום אחר.

לאחר מכן חזרנו שוב (האחים כמובן) והתאחדנו והיום אין יותר טוב מזה!

אל ייאוש!!

מצא/י דברים אחרים לעשות רק לו להישאר בבית השרוף!! (חברים טובים, משפחה, בית ספר רק לא להישאר בבית!!! )

בעז"ה מאוחר יותר תזכי/ה להקים בית לתפארת שכל העיניים יהיו נשאות אליו.. אמן ואמן.

המון הצלחה!!!!!!!!

רק טוב.

אוף. זה תאור של החיים שלי כמעט במדויק, ואהבתי אתזה כל כך.

ומי שלא מבין - ב"ה, אבל אסביר. (מקווה שאכן הבנתי).

מדובר על בית אחד - בשונה מהרבה ממכם, בית שבו כאילו כלפי חוץ הכל מתנהל כרגיל, אבל הכל כל כך לא.

בית שבו ההורים רבים ולא מסתדרים גם בנושאים הכי קטנים שיהיו, אבל הכל "מתחת לשטיח", והיחידים שיודעים מזה - אלו שוכני הבית.

ובמקרה שכזה- אין עו"ס, אין עזרה מהסביבה, אין כלום - כי אף אחד לא יודע. ואתה מעדיף שכך.

אבל לפעמים, בתוך תוכך אתה ממש לא מעדיף.

וואווו! אני קוראת עוד פעם ועוד פעם ומתחברת לכל מילה ומילה.

ולגבי הקשר בין האחים - אצלנו זה נכון רק לגבי מי שבאותו זמן בבית וסופג הכל, אבל האחים שלא בבית בד"כ לא ממש נכנסים לקטגוריה. וגם.. ככל שהזמן עובר והם יותר מתרחקים - הקשר והשבטיות נהיים גדולים יותר. דווקא בגלל המשותף. דווקא מתוך הכאב הזהה.

בהצלחה לך בהמשך!

אני פה באישי אם את(ה?) רוצה...

בס"ד

אא"כ יש לך משהו להוסיף/לשאול וכד'...

כבר נמאס לי פשוט להתאכזב ממנו כל פעם מחדש.
הוא מתנהג כאילו הוא לא אבא שלי יותר. כאילו זהו.

אגב- יש מצב לנסות להגיד להם שזה פוגע בך?

בזמן המריבה, המריבה רק תחריף.

אם היא רוצה להגיד משהו, שתגיד בזמן אחר- יותר נעים.

אבל בזמן אמת, פשוט תצאי מהחדר..

אם יש לך אפשרות תיצאי לטיול- תתאוררי.

 אין שום סיבה שתשמעי את הורייך רבים. (זו הרגשה נוראית)

מאחלת רק טוב והרבה כח!

חרוט לי הרגע שאבי עזב ועבר לעיר אחרת... (כן,כן עד היום..)

חזקי את עצמך. תהיי במקום שאת הכי אוהבת והכי רגועה אל תתני לזה להפיל אותך! את הכי חשובה!!!!

מחזקת אותך בכל ליבי!

רק טוב!!

אני

מקווה שאני יעזור..

הוא לא רוצה?

את לא רוצה?

לא מסתדר?

שלא תגיעי למצב שאחר כך תצטערי למה לא ניסית יותר..

אולי אני לא בכיוון אבל זה מה שיש לי להגיד.

אני לא יודעת מה הנסיבות אצלך, אני יודעת על עצמי שאני רואה אותו בערך פעמיים בשנה, ומדי פעם טלפונים/סקייפ...ככה זה כשהוא גר במרחק כמה שעות טיסה.

מוזמנת באישי בכל אופן

ותתחזקי! כולנו איתך!

זה גם משו..

מה איכפת לך מכל השאר?

גם לי זה היה..

הלכתי,כי זאת המשפחה שלי אחרי הכל.

ואני חושבת שדווקא בגלל שאבא שלך לא יהיה שם יכול להיות לך יותר נח שם..

אמרתי להם שלא באה..אני אל יודעתא ם זה הצד הנכוןן..

וגם אמא משגעת שכן ללכת.וזה הכי מעצבן.

תמיד מעצבן שאמא אומרת ללכת למשו מהצד של אבא.

כשבא להם הם החמדים אחד  לשני וכשלא,אז לא.

וואוו, החזרת אותי לאחור..

כך בדיוק היו הוריי. זו הרגשה נוראית!

להיות בין אבא לאמא אין יותר סבל מזה.

הרי את שניהם אנו אוהבים! מה עושים?!

אני לא יודעת אם זה אפשרי  מבחינתך (כי אצלי זה לא היה אפשרי)

אך תנסי לדבר עם אימך ולומר לה עד כמה את אוהבת אותה וקשה לך מאוד להיות בין שני עולמות.

שתשתדל להבין אותך ופחות לכעוס עליך הרי אינך רוצה בזה.

נכון את צודקת, לעיתים גירושים עדיפים מחיים אומללים במשך עשרות שנים.

יש בך את הכח להיות חזקה. תשתפי חברה טובה / מורה זה ממש יכול לעזור ולתת כח.

אני מאחלת לך שהכל ייפתר בצורה הטובה ביותר (עד כמה שאפשר..)

רק טוב!

בס"ד

קודם כל - משהו שקצת הפחיד אותי: "וגם מרביצים..".

וויכוחים וצעקות זה נסבל, אבל מכות-זו בעיה מאוד חמורה. אפשר להתווכח עם הפה[וגם לזה יש דרך.] אבל לא עם הידיים.
לדעתי האישית, חובה לדווח מיידית לעו"ס/לרווחה.

ובלי קשר - נראה שממש לא טוב לך, ולא להורים. 
להורים שלך אין לי איך לעזור, אז כמה עצות שאולי יוכלו לעזור לך בהתמודדות הלא נעימה הזו:

- אם יש אחים בגיל מתאים-לדבר איתם, לשתף, אתם יחד באותה הסירה וזה יעזור לכולכם.
- לומר להורים שלך[שניהם!] מה את מרגישה, מה עובר עלייך, איך זה משפיע עלייך ופוגע בך. לבקש מהם[בצורה מכובדת] שיעשו משהו בנושא, שזה לא יכול להמשך.
- לברוח. לברוח לחדר, לקרוא ספרים, ללכת לחברות, להתנדב מחוץ לבית. זה לא עושה לך טוב לנפש כל המצב הזה. לא כדאי שתתני לו להכנס אלייך ולהיות חלק ממך.
- אם יש בך כוח ואומץ: ללכת לרווחה, לבקש לדבר עם עו"סית, לספר לה מה קורה, מה את מרגישה. אם את לא רוצה שהיא תתערב במצב של ההורים שלך - שלפחות תעזור לך, אישית. גיל 14 זה גיל שבו מתעצבים החיים שלך, חשוב שיהיה לך את המקום שלך, בלי השפעות חיצוניות, שהנפש שלך תהיה שקטה ויהיה לה נוח להתפתח בצורה הטובה, ולא בצורה שייכפו עליה[כמו שקרה לי ולעוד אחרים כאן].
- לשתף חברה טובה, לשים לב שאת לא מעיקה עליה אלא שבאמת חשוב לה והיא רוצה לשמוע, זה חשוב לפרוק 'דאגה בלב איש ישיחנה'.
ולסיום: לשתף אותנו כאן, בפורום עצמו או בשיחה אישית, כל אחד מאיתנו ישמח לעזור ככל יכולתו.
 

הרבה בהצלחה,
מקווה שהכל יבוא על מקומו בשלום, ושזו רק תקופה לא טובה בין ההורים שלך.

שירה
לא תמיד חייבים לבחור צד,וזה לגיטימי לגמרי שתרצי שהם ייתגרשו.

את ממש לא היחידה.

לפעמים אדם מסתכל מהצד ואומר: "ככה אני רוצה" ובסוף כשהוא שם הוא מגלה שזה לא מה שהוא ראה מהצד..

יכול להיות שאם הם יתגרשו אצליכם זה יהיה יותר טוב ממה שהיה אצלי..

מקווה שיהיה טוב!!

בהצלחה!! בסוף יהיה טוב!!

קודם כל: כל הכבוד שכתבת ושיתפת אותנו!

חשוב לשתף ולהוציא מהבטן מה שאפשר!

מבינה מאוד את המצב שלך לפי מה שכתבת (גם אני בכורה)

לי היה הכי חשוב עד כמה שניתן,

לשמור על קשר טוב עם אמא ובעיקר להראות כבוד אליה

ובאמת תשתדלי לא לקחת אחריות יותר מידי על הבית ועל האחים (אני יודעת שזה קשה)

ההורים שלך צריכים להתמודד עם ההשלכות האלה!

אני מנסה כמה שפחות להזהות רק עם צד אחד. אני למדתי: "אל תדון אדם עד שתגיע למקומו"!

תעשי רק מה שטוב לך!!!! כיבוד הורים זה עד גבול שאת מרגישה שזה פוגע בך! (לדעתי)

תצאי הרבה לחברות ואם יש לך משפחה כמו דודים,סבא וסבתא שאפשר לשתף זה גם טוב...

מחזקת אותך בכל ליבי!!!

ותזכרי שבסוף יהיה טוב!!!!

כאן בשבילך!

אז הגיוני מאוד שאני יחזור על מה שאמרו כבר..

קודם כל.. את גיבורה! ואת חזקה! ושומעים שאת כלכך בוגרת לגילך!

ואת צריכה לזכור..  שזה לא את ה"בעיה" את לא עשית ש-ו-ם דבר רע! כלום! את בסדר גמור.. אפילו יותר מזה.. את מדהימה!!

אבל לפעמים.. ההורים משליכים את כל הכעס עליך.. וזה עושה הרגשה רעה.. אני יודעת.. אני מכירה את ההרגשה הזאת

לדעתי.. וזה גם נשמע ככה.. שאת מעדיפה שהם יחיו כל בית בנפרד..

אז אולי תנסי לדבר איתם.. או עם אבא, או עם אמא.. איך שיותר נוח לך.. ותסבירי להם

שזה מצב קשה,

ומכניס אותכם למצבים לא נעימים בכלל! ואולי הפתרון זה להתגרש...

אני חושבת.. שהם יבינו..אני מקווה שיבינו..

אני בטוחה שיש גם המון לחץ.. אולי כדאי לשתף מישו חיצוני? מחנכת טובה? יועצת? קרובי משפחה.. אפילו רק לפרוק מהלב..!

וטיפ.. תנסי לא להכנס יותר מדי לוויכוחים..

ואולי תלכי לפעמים לחברה.. רק בשביל שיהיה לך כיף! לשכוח קצת מהלחץ בבית..

אני בטוחה שבסופו של דבר יהיה לך טוב!

כל מה שהקב"ה עושה לטובה הוא!

גם אם קשה לנו...ורע..

את חזקה תזכרי את זה..

אם את רוצה לשתף או סתם לפרוק..

על כל דבר קטן או גדול.. אני כאן

מה לעשות נולדנו ראשונים

את כל הטעויות עושים עלינו

אנחנו צריכים להתמודד עם זה

לדעתי הטעות הכי גדולה שהורים גרושים יכולים לעשות

זה להכניס את הילדים לויכוח ביניהם

וזה קרה וקורה אצלנו אפילו שעברו כמה שנים טובות מאז

אצלנו היה מצב מאוד דומה למה שסיפרת

חוץ מה"מרביצים" שזה ממש חמור וצריך לפנות למישהו מקצועי

ומוסמך כדי שזה לא יקרה שוב!!!!

אמא שלי נשענה עלי כשהיה לה קשה

הייתי שם בשבילה כשהייתה צריכה

זה מבגר כמה שנים בכמה דקות

לראות את אמא שלך בוכה על הכתף שלך

(ע"ע שירשור בעניין)

אמרתי לה בפירוש יאללה תתגרשי

וגם היא ניצלה את הכיבוד הורים לרעה

אנחנו מחויבים בכיבוד הורים עד שזה מגיע על חשבון מצווה אחרת

או כיבוד הורים כלפי ההורה השני..

אם ח"ו הורה אומר לחלל שבת אין מצווה לשמוע לו

ואסור לחלל שבת

אני ממש מצטער לשמוע מה שאמא שלך אמרה

שהיא לא רוצה לחזור לבית

אולי זה כי אבא שלך נמצא שם וזה לא קשור אלייך בכלל?

אמא שלי חזרה מאוחר מהעבודה כי אבא שלי היה בבית...

בקיצור מאתגרים חיי הגרושיים

 בשורות טובות

וכוח לעמוד בניסיונות

אנחנו פה אם צריך

שוב אני חוזר אם זה באמת קורה - על אלימות במשפחה חייבים לדווח!!!!!!!

עדיף מוקדם מידי מאשר מאוחר מידי במקרה הזה

אוהבתותכם

אתם כאלה מדהימים!

עצוב וקשה...

אין ספק שהיא בהחלט עשתה טעות, ואני במקומך הייתי גם מנתקת איתה קשר לכמה זמן, אבל בסופו של דבר- היא באמת לא מבינה!

זו המציאות ואין מה לעשות.

תאמיני לי שהיא לא התכוונה לפגוע.

אני יודעת שאולי זה לא הדבר הנכון לומר עכשיו, כשאת פגועה, ואני מסכימה איתך, אז אני במקומך כן הייתי עושה הפסקה בקשר לכמה זמן, חושבת על זה, ואולי בסוף גם מדברת איתה..

תחשבי על זה..

יש הבדל אבל בין להגיד משו מתוך אי הבנה ללהגיד משו מתוך חוסר טאקט מובהק!

פשוט לא ידעתי מה להגיד לה אחרי זה. כמעט והתפוצצתי עליה,אבל החלטתי שזו סתם תהייה החלטה מתוך כעס.

בנתיים אני לא בקשר איתה,זה קשה לי ממש. אבל על טעויות משלמים..עד כמה שהיא לא מבינה..

בס"ד

ואולי הכותרת היא קצת הגזמה, אבל היא פשוט מבטאת כעס ועצבים על אנשים חסרי טאקט בסיסי.

מצד שני צריך לדון אותה לכף זכות - היא פשוט לא מכירה את המצב, אין לה מושג מה עובר עלייך. ובעיקר - אין לה ולו טיפת ידע איך היא אמורה להגיב.
זה כאילו 'הפלת' עליה הכל בבת אחת והיא בסוג של הלם וישר עוברת למצב מגננה-וההגנה הכי טובה היא ההתקפה-כך שישר היא 'מתחמקת' ובמקום לנחם, לעודד ולעזור היא תוקפת ומאשימה וכו'.
אז אולי אפשר להבין מאיפה זה בא לה, אבל חבל כל-כך.

מבינה כל-כך את ההסתגרות הזאת, החזרה לנקודת ההתחלה[ואולי גרוע ממנה]-חווית עכשיו משהו לא קל, עד שסוף-סוף נפתחת והיה לך האומץ-הכל מתפוצץ לך בפנים. זה כואב מאוד שדווקא זה מה שחווית ועברת.
חושבת שמה שאולי יעזור לך עכשיו[רק אם את מסוגלת כרגע] זה דווקא כן לספר לעוד מישהי, אבל הפעם לבדוק[עד כמה שאפשר] שזו מישהי שתדע להגיב בצורה טובה, הגיונית. אולי לצורך העניין להתחיל מלספר למחנכת/מדריכה/דמות חינוכית בסגנון שמן הסתם יש לה את הכלים לעזור לך, ואח"כ להפתח 'סתם' לחברות.

הרבה בהצלחה

רק משו להגיד..

ישלי עוד חברה שיודעת.. ו-3 מדריכות באולפנא שפשוט הרב סיפר להן.. ואני אישית סיפרתי לעוד מישו שגיליתי שגם ההורים שלו גרושים. וזה היה הכי טוב.. מישהו שבאמת מבין,ולא דרך האנטרנט

כבר שנה וחצי שהם גרושים,וכבר היה לי פחות קשה לספר,אבל אני לא יודעת אם אנשים כבר יודעים או לא,כי אין עוד גט,וזה משגע להיות במצב הזה של לששקול כל מילה שאתה אומר כדי שלא תשמע מוזרה או משו..

כבר אין לי כח לזה.

בס"ד

מניחה שזה מקל עלייך

מנסיון-אנשים מרכלים אז סביר להניח שיש כאלו שלא סיפרת להם אבל בכ"ז יודעים...
בהצלחה, שיהיו כוחות בעה"י!

בשבילה -אבא זה אבא . רגיל תומך ואוהב.

בשבילה בית זה בית .

אפשר להבין אותה ..

אבל זה ממש מעורר כעס גדול .

את פשוט גיבורה ..!

אין .  חיבוק גדווווולל 

תודה

כבר התפרצתי על מספיק אנשים לפניה,שכבר למדתי להתאפק..

זה עשה אותי לילדה יותר ישירה,כואבת יותר,כעוסה.

אבל לומדים להשתלט על זה

בס"ד

זה לא הצליח להם, האהבה נגמרה/השתבשה, האנשים השתנו וכבר לא התאימו...
ההפך, הם חשבו על הילדים!
ילדים מעדיפים לחיות בשני בתים חמים ואוהבים מאשר בית אחד מכוסח ומפולג.

ובעיקר- כי הם טעו, וסביר להניח שעדיין טועים.
כי גם הההורים-גיבורים הנערצים שלנו הם בני אדם, כמונו. וקשה להם, והם לא מושלמים ולא יודעים הכל.
ולכן הם עושים טעויות בבניית המשפחה ובחינוך הילדים, וביחס אליהם.
לכולנו יש רגעים שזה כל-כך מעצבן אותנו כל המצב הזה והטעויות והתקלות שקורות בדרך, אבל תכל'ס-זה לא בידינו, ואין לנו מה לעשות. אז במקום להכנס למשבר ולהרגשה לא טובה ננסה להתעסק בדברים אחרים 'לברוח' מהמציאות הרעה והלא נעימה הזו.
אולי, כשקשה, אפשר לנסות 'להכנס לראש' של ההורים - לנסות להבין את ההתלבטות שלהם, איפה הם טועים - ומתוך כך אולי יהיה אפשר לתקן אותם[בנימוס וכבוד כמובן] ולעזור להם לעזור לכם.

חיבוק ע-נ-ק[שהוא גם תומך, גם מעודד, גם מבין, גם משמח ועוד... ]

אשמח לעזור במה שאוכל!

משלומך?
הכל עוד טרי? מתי זה קרה?

גם אני הגבתי כמוך בהתחלה,אבל ידעתי שקודם כל,הכל מה'!

בהתחלה היה לי מאוד קשה לקבל את זה כי הרגשתי שהם אגואיסטים שחושבים רק על עצמם,אבל בסופו של דבר,זה יעשה גם לך טוב! אני יכולה להבטיח לך!  אני גם יכולה להבטיח לך שזה יוצר המון קשיים,אבל זה לא מנוגד עם זה שבסוף זה לטובתך ולטובתם..

ממק מקווה שיהיה לך המשך יותר קל,ואת מוזמנת לדבר איתי בפרטי אם את רוצה

באמת שריגשת אותי! אני יושבת לי ובוכה.

גם בגלל מה שכתבת,וגם בגלל שאתה קורא את זה וחושב קצת על עצמך,והדמעות פשוט יורדות!
מקווה שבעז"ה תמצאי את החברה שתהיה לצידך,ושתאהב אותך כמו שאת!!

כל הכבוד על השיתוף

צריך הרבה אומץ לעשות את זה

נשמע שאת הגדולה בבית

אני מבין לגמרי את זה

גם אני

סתם הערה

לכולם קשה עם הביטחון העצמי

גם מי שנראה שזה לא קשה לו

זה כן!

וגם : חברים/ות צריך לעשות!

צריך להשקיע אחרת לא יהיו.

 לפי מה שהבנתי החברות שלך לא יודעות כבר כמה שנים(!) שההורים שלך גרושים...

(מה שאומר שאת טובה בזה..)

ואם הן לא יודעות ונראה לך שזה שטחי

אולי תראי איך הן תגבנה אם הם ידעו את האמת..

הסיפור בתחנת רכבת: טעות ענקית של ההורים!

הרבה אושר ושמחה

כולנו צריכים את זה!

באמת . אין מילים .

נגעת בי .

ווואווווווו !

חלק בלב שלי פשוט צועק  ... לא יודעת למה . ככה אני מרגישה .

אני לא מזדהה , אני לא הייתי במצב הזה , הייתי במצבים אחרים ...

אבל בכ''ז אני מרגישה שאני הכי מבינה אותך בעולם .

את מדהימה . באמת !!

יש לך כח נפשי מטורף . את מהממת !

וחלק לא מבינה ללגמרי אבל מנסהה.

אני חושבתת שאם באמת נהייה לעצמינו אףפעם לא נרגיש לבד!!

ואני מנסה תמיד גם לומאר לעצמיי את זה.

אויי אבאא אוהב אותנוו מדיי הרבה נסיונות מביא עלינו.

ב"ה!!!

פשוט ריגשת. לא עברתי את מה שעברת,אבל עברתי דברים אחרים.

מבינה אותך!

מאחלת לך בעז'ה רק טוב. שה' יאיר לך את הדרך(:

זה בכלל לא פשוט ליכתוב דברים כאלה שיוצאות מהלב . מעריכה אותך.

אפשר?

לי אישית זה לא מפריע שמסתכלים, מצידי גם תגיבי, רק תכתבי לפני זה שאת מסתכלת מהצד.

לפי דעתי הפורום פתוח, כי לא רק גרושיים (מילון: ילדים להורים גרושים), כותבים פה. גם ילדים להורים בתהליכים, או סתם ריב יכולים להגיב, (לענ"ד).

אין מה לעשות אותו סגור, מי שנכנס מתוך חטטנות, זו בעיה שלו.

אבל זה ממש שונה ילדים בלי הורה לילדים להורים גרושים- לטוב ולרע.

שום דבר ממה שהיא כתבה לא נבע מתוך זילזול?

לא הבנתי איך הגעת לזה..

אלא בגלל שזה לא דומה..
(את ההודעה השנייה כן כתבתי כי אתם יכולים להבין את הצד שלי, אבל לא פה)
איפה זלזלתי?

ב"ה שאבא שלך נפטר לפני שההורים שלך הספיקו להמאס אחד על השני?!
את באמת רצינית?

נכון שמוות זה סופי וכו'

אבל ת'אמת הייתי מעדיפה שאני יזכור אבא של כמה שנים לפני הגירושין.. אוהב ומחבק

שאני יתגעגע אליו ובמחשבה שהוא אהב אותי ומוכן לעשות בשבילי הכל,ולא כמו עכשיו..

הוא חי ואני כועסת , עצובה מתוסכלת, אפילו בחתונה שלי אני לא מאמינה שהוא יגיע, וגם אם כן הוא בטוח יהרוס..

יש לי חברה שאיבדה באסון מסויים את ההורים שלה והיא בפירוש אמרה לי שהיא מעדיפה שהם הלכו ככה אוהבים ..

אז מה עדיף??

תחשב/י על זה..

אבל זה לא נראה לך קצת מוזר לרשום דבר כזה??

לא בהכרח שהם היו מתגרשים אם הוא היה חי.. לא בהכרח הם היו נמאסים אחד על השני!

אז כן,יש יתרונות וחסרונות בכל דבר. תבחרי לראות את היתרונות בילדים להורים גרושים.

באמת כשאת יושבת עם עצמך וחושבת מה את מרגישה הכי עמוק בלב, את מאחלת לעצמך שלא יהיה לך אבא מאשר שיהיה לך את המצב הנוכחי?

לא בשבילי אני שואלת, אלא כי אני מקווה שתגידי לעצמך שהתשובה היא לא. גם אם את לא מאמינה שהקשר יהיה יותר טוב עם השנים (או לפחות פחות רע).

אכלתי ממנו כ"כ הרבה סבל וצער

אני מתביישת בו,ובמעשים שלו

אני לא בנאדם רע .. זה נשמע נורא אני יודעת!!

אבל זה האמת..

לי אין קשר בריא עם אבא שלי. כמעט ואין קשר.אפילו לא חיבה.

ובכל זאת, אני חושבת שזה לא הגיוני להעדיף שאבא שלך ימות מאשר שההורים שלך יהיו גרושיםם. זה שהם גרושים לא אומר שהם לא קיימים,שהם לא ההורים שלך יותר!

חוסר אונים..

זה משנה משהו בפנים..