פורום בין שני בתים (עמוד 5)

אמנם אני מתמודדת עם קשיים אחרים עכשיו
אבל לפני הגרושים זה היה נוראי! כי גם כשהם לא היו גרושים הם לא התנהגו אפילו קצת כמו זוג נשוי לא דברו אחד עם השני רק צעקו כשהיה צריך שבתות היינו נוסעים כל פעם כי אמא שלי לא רצתה להכין אוכל לאבא שלי ועוד דברים שממש קשה לעבור בתור ילד
כשההורים התגרשו זה היה הקלה ממש גדולה אז ברור שעדיף כשההורים גרושים ולא לפני..

כשההורים התגרשו.

גם אז היו זמנים לא קלים. התמודדויות. עליות וירידות. אך כל ירידה, אפילו הכי נמוכה- לא התקרבה למציאות הכי טובה שהייתה יכולה להיות לנו כשהם עוד היו נשואים.

 

וההורים שלי עוד נמנעו מלריב לפנינו. כך שאני בכלל לא רוצה להתחיל לדמיין כיצד זה בבית שההורים כן רבים בו.

פשוט סיוט.

תודה על התגובה

אם תשימי לב לתאריכים תביני שלאחרונה הפורום פה די מת. כמובן שתמיד נשמח לחדש אותו.

 

אז ככה-

קודם כל- לא סיפרת על הסדרי ראיה.

בת כמה את? כמה ילדים אתם במשפחה? כמה שנים ההורים שלכם נשואים? וכו' וכו'.

 

אשמח לענות לך על כל השאלות שלך . (כאן ובאישי).

 

אלו זמנים לא פשוטים. לא למשפחה וק"ו שלא להורים. צריך המון תמיכה של המשפחה המורחבת וכמה שיותר חברים/חברות בכדי לעקל איתם את החוויה החדשה. הורים בד"כ אינם הכתובת הנכונה לאותה תמיכה.

מאחלת לך שהכל יהיה ברוח טובה ובקלות. בהצלחה!

כל אחד מגיב אחרת, במיוחד בגיל ההתבגרות..תצטרכי ללמוד אותו, ולטעות, ולהצליח, ולטעות, ולהצליח ..הרבה בהצלחה!

זה יעבור.

יודעת מה? לא נראה לי שזה הזמן לקבל עידוד ותמיכה מההורים. הם בעצמם עוברים משבר לא קטן. 

עצתי- חפשי לך חברות טובות שיוכלו לעזור לך לעבור את המשבר.

תבלי איתן, תלכו לקניות, לקניון, למסעדה או כל דבר אחר. פשוט תלכי איתן. דברי איתן. שתפי אותן במה שעובר עליך.

כי הן שם בשבילך.

ההורים- פחות.

בהצלחה!

לא מצפה שיהיו בשבילי, אבל אם הם עוברים משו, שיבינו או שינסו להבין שבעקבות הגירושים שלהם גם אנחנו עוברים משו וצעקות על הילדים זה לא עוזר\מקדם משו..

ותודה!

הרי הם תמיד היו שם בכל משבר שהיה לך. וגם הפעם- את מצפה אותו דבר.

חוץ מזה- אם הם לא עוזרים אז לפחות שלא יזיקו- זה פחות או יותר מה שאת מרגישה?

אז אם כן - תהי רגועה- זה טבעי לחלוטין וכל ילד (פחות או יותר) להורים גרושים מרגיש כך באיזשהו שלב.

נורמאלי לחלוטין.

ולכן- ב"ה. הקב"ה הקדים רפואה למכה ודאג שיהיו לך חברות שיוכלו להוות לך תמיכה בזמנים הללו או שכנים וכו'.

הם מאוד עוזרים בזמנים הללו.

בצלחה!

 

אבל הם קצת מגזימים בקטע שהם לא מבינים אותי...

והאמת ב"ה שיש את החברות!

נשמע שהם מצפים למשהו לא ריאלי

או להתחשבות שלך במצבם שזה.... לא מתחשב

 

את בסדר. את נורמלית

 

קחי המון כח, יקרה

אני בסדר ואני הנורמלית. כאילו זאת ההרגשה שהם נותנים...

הם נותנים הרגשה שאני האשמה בכל מה שקורה אם הבנת...?

אבל הם משליכים עליך את האחריות "להיות בוגרת" והם מתנהגים כילדים קטנים.

כהורים בוגרים, הם אמורים להבין שבפשטות קשה לך ואת עוברת תקופה לא קלה
יש לגירושין שלהם השלכות, ירצו או לא ירצו.
(את זה יגיד להם כל יועץ מתחיל...)

 

זה לא סיבה להכביד עליהם בכוונה ובדווקא,
אבל הציפיה שלהם שתגיבי בשלוות נפש ולא תעברי טלטלה- היא לא מציאותית.

 

חיבוקים מתוקה. את נורמלית!!!!

 

כי זה קשה שהם מעמיסים ככה דברים בתקופה הזאת..

כנראה שלא עברת "חווית" גירושין סוערת ו"מרנינה" ב"ה
אשריך שאת זוכה לראות ככה את המציאות!!
את נותנת לי כיוון לשאוף אליו

זה ממש נכון, גם אני מרגישה ככה למרות שעברו משו כמו

8 שנים (הפסקתי לספור חחח)

תאמיני שזה לטובה למרות שזה לא קל לראות את זה תמיד

מה קשה לך במיוחד בתקופה הזו? אולי אני יכולה לעזור..

שיש פול בלאגן, אני כבר לא מוצאת תצמי בתוך כלזה...
ממש מעצבן

באמת שזו תקופה לא פשוטה.

קחי כמה חברות טובות שאת סומכת עליהן ודברי איתם על זה- הן שם בשבילך. לעזור לך.

עיצה קטנה-

הורים זה לא הכתובת כרגע לנחמה.

 

בהצלחה!

היי קודם כל
דבר שני, אם יש לך כבר חברים בארץ וסביבה מוכרת כלשהי לא נראה לי כדי לך להישאר אצל אבא שלך בחו"ל. חברים זה לא הכל, ולדעתי יותר נכון לגדול אצל אמא.

יש פה בעצם שני נושאים.
קודם כל, מה אתה באמת רוצה ומעדיף וחושב שהכי נכון והגיוני והכי טוב עבורך- אצל אמא או אבא.
תחשוב על זה ברצינות, תשקול את כל הצדדים, כדאי אפילו להתייעץ עם בנאדם אובייקטיבי שאתה סומך עליו.
רק אחרי שהחלטת בנושא הזה אפשר לדעתי לגשת אל הנושא של החברים והסביבה.
חברים אהובים וסביבה מוכרת זה חשוב אבל זה לא סיבה למה לגור אצל הורה אחד ולא אצל אחר.
זה רק בונוס.

ובניגוד למה שאש להבה אמרה, אני לא חושבת שאפשר לקבוע באופן גורף "יותר נכון לגדול עם אמא".
כל מקרה לגופו.
(כמובן אחרי הרבה מחשבה ולקיחה בחשבון של כל הפרטים.)
בהצלחה בכל דרך שתבחר

אז כמו שאמרו פה לפני- זו החלטה כבדת משקל ועדיף להתייעץ עם מישהו חכם ואובייקטיבי למקרה.

 

ובקשר לחברים- 

חברים את דבר מאוד חשוב. לא סתם כתוב או חברותא או מיתותא. 

ובגלל החשיבות שבדבר ב"ה הקב"ה שותל סביבנו חברים טובים לכל מקום שנלך.

אם זה בחו"ל ואם זה בארץ- אני בטוחה שתצליח למצוא חברים טובים באותה מידה ואם לא אז יותר ממה שהיו לך בחו"ל.

זה לא חייב להיות אותם חברים בידיוק.

אבל תראה שבסוף תמצא את החברים הטובים כאן בארץ.

זה לא ריסק אותך?

אייייך???

אבל עדיין!!!

לא יודעת אם זה הדבר ה-כ-י טוב שקרה לי בחיים אבל זה אחד הטובים.

יותר נכון שאני פשוט רואה את זה כדבר טוב מאוד

גם אצלינו היה ככה
ברוך מתיר אסורים

ברוכה הבאה!!

סיפור חיי.

מזדהה לגמרי.

כיף לשמוע שיש עוד אנשים בסיטואציה כזאת (למרות שעצוב לי בשבילך )

 

לא יזיק

יש לו נטיה לשתלטנות ומניפולציות שונא את זה!!
אני פשוט מנסה לשים פס , ובכל זאת לתת לו כבוד של הורה

בס"ד

 

רק כשאבא שלי חוגג יום הלדת או זקוק לאיזה סיוע הוא נזכר בי. אבל אני משתדלת לשמור איתו על קשר מעבר לזה מבחינת כיבוד הורים.

 

ומזדהה איתך מאודדדד !!! זה אכן לא קל !!!

 

אבל יש כמוך עוד הרבה אז היי חזקה נשמה! אני איתך בלב ובנשמה מחבקת!

אבל אשמח אם הפורום יתחיל להיות פעיל שוב...

אם אין על מה אז פשוט פותחים נושא על "איך הופכים פורום לפעיל"

זה נשמע מפגר בפורום כזה

וזה לגיטימי.

 

אני דווקא בעד שאלו שלא רוצים לחשוף פרטים אישיים כאלו יפתחו פצל"ש רק בשביל לכתוב בפורום הזה.

כי חבל עליו שאף אחד לא משתמש בו. הפורום יכול לתרום המון מכל מיני בחינות.

 

כאן זה המקום שניתן לחלוק מבלי לקבל ביקורת. גם לקבל עצות וגם לדעת ש"אני לא לבד".

 

זה מדהים.

 

רק שחבל שהוא לא פעיל.

בס"ד

 

אני אשתדל שהפורום יהיה פעיל כמיטב יכולתי.

 

לעת עתה ולתור התחלה אתם/אתן מוזמנים/נות להגיב לשירשור שפתחתי בבשורה טובה על יום הולדתו של אבי!

 

בהצלחה והתכתבות מהנה ונעימה לכולנו אמן!

 

בעזרת ה' נעשה ונצליח!

 

ותודה להזמנה למי שהזמינה אותי הנה - שירוש 16~ תבורכי בעזרת ה' ! תודה@

הפורום הזה באמת ייבש

עצוב

מזה גרושיית?

ואם את עדיין רוצה, מוזמנת לדבר..

הפתרון בא מכיוון לגמרי לא צפוי
ולשואלים-
גרושיי, או גרושיית לבת, זה כינוי לילד/ה להורים גרושים כמו שתיפי^^ הסבירה.
קרדיט למישי מתוקה מפה- @אש להבה

לא נכנסתי שנים, כיף לראות שזוכרים אותי
ועוד יותר כיף שהמילה תפסה

אבל אם אתם רוצים..

רגע,אז כל הודעה שרשומה מאנונימי מה קורה איתה?

אבל מעכשיו אי אפשר לכתוב הודעות כאנונימי, רק מכינוי קיים (או שרושמים כינוי חדש לשם כך).

הגיע הזמן לאפשר שוב?

/Forum/Forum.aspx/f290

אבל בגדול תקשיב ללב שלך אם אתה מרגיש שזה לא מתאים לך כרגע וזה לא יעשה לך טוב..לא בכוח !
אולי זה בגלל שאתה קצת כועס(?) עליו..(לא יודעת כן?)
תשאל את עצמך מה טוב לך ולמה אתה בעצם לא רוצה את הקשר הזה כרגע.
המון הצלחה;)

לדעתי, אל תענה לבנתיים. תן לעצמך לחשוב על זה בלי "לחצים" מצידו.. פשוט תתעלם לבנתיים עד שתגיע למסקנה.

אם אתה מרגיש שזה יעשה לך רע- אז לא. פשוט לא. למה להרע לעצמינו?
 

אני משתגע וגם הוא שואל כל מיני שאלות שלא בא לי לענות....

חייבים מתישהו.

או שתואמר לו אבא, בקצב שלי, לפי מה שמתאים לי. בנחת.

בהצלחה רבה

 

הגיוני מאוד שאבא שלך מרגיש רע עם עצמו ויש לו נקיפות מצפון על מה שהוא עשה לך בעבר.

הוא אבא שלך והוא בטוח עכשיו שתרצה אותו חזרה.

אבל זה לא כך.

זה הרבה יותר מורכב וקשה לחדש קשר, במיוחד אם זה עם הורה, ק"ו אם מדובר בהורה שניתק את הקשר מיוזמתו.

מבינה אותך. לחלוטין.

אני לא במקומך אז אני לא מיתמרת לדעת מה הכי מומלץ או כדאי לעשות. רק כמה כללים ברורים:

אתה לא חייב לאבא שלך כלום.

אתה לא חייב לענות לשאלות אם אתה מרגיש שלא בנוח.

ואם הוא ממשיך לשאול אותך שאלות אתה יכול בפשטות לענות לו: אני לא מעוניין לדבר על הנושא/ים האלה/ו.

ולגבי המצפון- לא כ"כ הבנתי איך הוא עושה לך מצפון....

 

בהצלחה!

אני אומר לו שזה שאלות שלא נעים לי לענות לו אז הוא אומר לי מה ככה מתנהגים לאבא שלך? מה אתה מסתיר ממני? מה אתה לא רוצה בקשר עם אבא שלך?
ובזה הוא עושה לי נקיפות מצפון...

 

עכשיו אני מסתכלת על העבר וצוחקת. זוכרת איך שזה קרה אצלי. סיטואציה קצת שונה אבל פחות או יותר אותו דבר.

 

אבל הנה משהו שיכול לעזור לך:

אם נגיד אבא שלך שואל שאלה, אתה לא מעוניין לענות, לאלוקים פתרונות- לא משנה מה הסיבה, אתה אומר בצורה מכובדת "איני מעוניין לענות על השאלה", או "אני לא מדבר על דברים כאלה", או "אני מעדיף להחליף נושא". הוא כמובן לא ישאיר אותך חייב וישלוף לך את אחד המשפטים שלו. (ככה מתנהגים לאבא וכו'). ואתה פשוט עונה לו באותה צורה: ככה מתנהגים לבן? (כאילו- אתה לא מעוניין לשתף אותו, הוא אבא שלך, שיבין ויקבל.)

לדעתי- האי יכולת לקבל את ההחלטה שלך שלא לשתף לא נובעת מהרצון שלו - כמו שאומרים- 'לנגן לך על המצפון' בגלל המצב המיוחד שנוצר פה. אלא- נובע מחוסר תשומת לב. לכך שיש לך חיים ושבתור בן, (להורים נשואים או גרושים כאחד...) יש לך רצונות נפרדים. זה פשוט 'לעורר' אותו לנושא- וזה נושא אוניברסאלי שלא כ"כ קשור למצב המשפחתי.

כל הורה עובר את השלב הזה שהוא קולט שהילד כבר לא חלק אינטגרלי ממנו, אלא חלק נפרד. ישות נפרדת ממנו. ועל כן יש לו רגשות ורצונות שונים.

אולי אם תעורר אצל אביך את המודעות הבסיסית הזאת- ז"א- תשייך את ההתנהגות שלך להתנהגות אוניברסאלית של בחור רגיל שיש לו רצונות משלו ולא למצב המשפחתי המיוחד. אולי הוא יוכל לקבל את ההחלטות שלך בצורה טובה יותר.

אם אבא שלך יבין שאתה לא שופט אותו או מאשים אותו (ולא משנה אם אתה כן או לא. את זה הוא לא צריך לדעת, לפחות לא בשלב הזה) אלא מקבל החלטות בצורה עצמאית. אולי הוא יוכל להבין אותך ויפסיק (בהדרגה) להפריע לך בשאלות.

 

ז"א- 

אתה כן מסתיר מאביך דברים, אתה לא רוצה לומר לו הכל. אבל זו זכותך האישית. מבלי קשר למחויבות של "כבד את אביך". אתה תכבד אותו בתור אב, הוא יכבד אותך בתור בן. (עם רצונות שונים וכו')

 

בהצלחה!

פשוט לא עונה לא יותר לשיחות...

על מה שאתה לא רוצה אל תדבר איתו 

כמה שקשה,

גם אתה צריך אבא

הורים הם לא תמיד בוגרים

תחזור להיות בקשר, תוך שמירה על הגבולות שלך

 

מבינה מאד, שולחת תמיכה

לא מתאים.... ניתקתי כבר סופי...

באותו מצב .. לא דברתי עם אבא שלי שנים. רק אחרי שהתחתנתי חדשתי את הקשר ובעלי מעמיד לו את הגבולות שאני לא הייתי מסוגלת להעמיד. אני חושבת שאם אתה לא יכול לגרום שיהיה קשר בריא אז עזוב את זה.. יום אחד יהיה לך יותר כוח נפשי ותחזור להיות בקשר.

מה עשית בסוף?

להלוויה והייתי שם קצת אחרכך. העריכו את זה שבאתי, שזה היה חשוב..קצת הרבה רגעים מתים שהיה באלי להקבר, אבל בסופו של דבר עבר..
ואני לא מצטערת שהלכתי..
תודה על ההתענינות

הדברים הקטנים (יחסית) שאנחנו עושים בשביל אחרים,

גם אם זה אחרים שאנחנו לא מסתדרים איתם,

שווים לפעמים המון זכויות.

 

במיוחד דברים כאלה שלא נעימים אף פעם, תרגישי בנוח... (ואולי גם תיזהרי קצת בניסוח שלך בפעם הבאה, בטח זה היה בטעות "רגעים מתים" וכו')

ותודה

אני יודעת שאלו רגעים לא קלים נפשית, אבל אנשים מעריכים מאוד את זה שאת נמצאת ומעניקה רגעים אחרונים להתייחדות עם המת, ומשאירה את כל מה שהיה מאחור. שלא תדעו עו דצער...