פורום בין שני בתים (עמוד 4)

כדאי לעשות הפרדה כי הרבה דברים שם הם ככה בגלל האמהות שלי (אני לא אדאג לילדיי יומם ולילה? אני אקום רעננה כשיש לי ב"ה תינוק מתוק?)

אני חושב על זה שזה טוב שתהיה איתו מישהי בעיקר לשבתות שאני לא נמצא (כל האחיות שלי נשואות)
וחוץ מזה זה גם באיזהשהו מקום יותר נוח מבחינתי שאני פחות מרגיש רע על זמנים שאני לא נמצא

עכשיו זה מעצבן אותי כי אני מרגישה שזה טו מאץ' 3 פעמים.

ולמרות שההוא דווקא נראה מתאים לה יותר מכל הקודמים..

אין לי בעיה לפרגן .אבל אין לי כח להתאכזב שוב.

עם השני היה לי הבנה ונקשרתי למשפחה שלו ופתאום הם מתגרשים...

ולמה שלא תיקשרי גם למשפחה שלו?

תחשבי על זה שנכון לעכשיו אמא שלך מאושרת (מגיע לה לא?) זה לא משמח אותך ונותן לך כוח?

ולשכוח מזה יש לי חיים משלי.

ואז היא רוצה שאפרגן לה

ומחזירה אותי לאוכל שהיא לא מעכלת אז איך אני אעכל?

אולי היא רואה אצלך חיים יציבים ו"שואלת" אותך אם היא יכולה ליצור איתו גם כן חיים יציבים

להישען עליה ולא יכולה.. ההיפוך תפקידים הורג אותי...

אין לי כח להחזיק אותה.

אני מברכת את אמי מורתי בעלת הבית הזה (באמת רק היא שילמה עליו...) ואת בעלה בעל הבית הזה...

אולי צריך להגיד "את אמי מורתי בעלת הבית הזה ואת בעלה בעל הבית הזה"?

הבעיה כשהם מתגרשים שוב להתרגל מחדש ...לנוסח ארוך ומשובש...

ששאלתי פה לפני כמה שנים.

אני אומרת "את אבי מורי ואת אמי מורתי בעלת הבית הזה ואת בעל הבית הזה". נשמע לי הכי נכון והגיוני.

העגונות של היום הן הרווקות והגרושות. הסיכוי למצוא בן זוג הולך ופוחת עם הגיל . התקווה דועכת , המראה לא נעשה יותר טוב. זהו מצב קשה מאד מאד והוא בקלות מוביל לדיכאון , ולפעמים כעס על הסביבה . מי שלא שם , לא מבין את זה . האבחנה שלך נכונה , אהבה וביחד הם פשוט ויטמינים הכרחיים לחיים . אני מדברת מתוך נסיון כי גם אני לבד , ואני מוצאת שאני מרירה וכועסת על שום דבר בעצם . 

 

כרטיס ברכה לראש השנה זה המון , משלוח מנות קטן , ובעיקר עבודה בלב -להסתכל על האישה הזו בגובה העיניים . להבין , שזה יכול להיות כל אחד . זה הרבה מאד עניין של מזל ונסיבות . להשתתף בצער בלי מלים זה המון . גם אני דודה , ויש לי אחיינים רגישים וחמודים , שנעים לי כשהם באים לבקר . יש אחרים , שחלקם נשואים -שאני מרגישה את הבוז , או את הרחמים שלא במקומם , ואני משתדלת לברוח מהם . 

אבל אני לא מרגישה ככ בנוח..

אני בסה"כ בת 12-14 וההורים שלי לא ממש משתפים פעולה ולא מתייחסים אליה.

לוידת...

אולי מרגישים פחות צעיר קושי צער ועצבים -כעס .

 

אני באה מבית של הורים גרושים......

אני ברוך היה נשאה ויש  לי 2  משתדלת לבוא לבקר הרבה ....(תלוי בנסיבות , איך יוצא ....)

אמא גם באה לבקר לראו את הנכדים .....

2 האחים שלי סטודנטים וכמעט ולא בבית (אם אמא שלי , הוא לא נושאה עדין . היא מחפשת .....)

 

זה גם תלוי באופי של הבן אדם הוא יצאת עם חברות , נפגשת אם אנשים (מחפשת ) .....

היא עדין עובדת (היא מורה ) אז חלק נכבד מהיום יש לה תעסוקה .

לומד לתאור שני ..... ממשיכה את החיים , מנסה לשמח במה שיש . לא נתקעת בעבר .

וכן נכון שלהיות לבד זה קשה . יש שבתות שהיא נשארה לבד  השלימה שעות שינה .....

(אחותי בדרך כללי השתדלה לבוא ואם לא אז אנחנו באנו לשבת .....)

היא אמרה לנו פעם אתם לא צריכים להיות קבלים לבית בגללי תנהו כל עוד אתם יכלים .

בהתחלה היה לי אוד קשה שהיא לבד ..... אמרתי לבעלי אולי נבוא לשבת /חג זה כי היא לבד .

(פעם אחת היה ששמחת תורה היא היתה לבד , האחים שלי החליט לטוס ולמכור מוצרים של ים המלח בחו"ל ....

טסו בזמנים אחרים , אבל יצא שלשמחת תורה הם לא הוי ..... אז באנו אני ובעלי להיות אתה)

 

לאט לאט למדים להסתדר .....אולי כדי שדודה שלך תעסיק את עצמה במשהו

כמו חוג , לימודים, עבודה משהו כייף ...

וחברתי וכך היה לה פחות זמן להיות בכעס ועצבים .

תחשבי על זה .

 

אז את ילדה מאד בוגרת . 

 

אני מניחה , שתהיי מכוונת לעצמך . אם לא נעים לך איתה , לא צריך להיות בקשר הדוק. יש דודות שלוקחות לסרטים והצגות , ובכלל הן בייביסיטריות נפלאות , ויש שלא. נדמה לי שהרוב לא. אז היא בעצם הרוב. 

מה הקטע??

כי למעלה בשרשור על הכרות היה כתוב הרבה  שהגרושין טובים בשביל לא לעשות ככה חוץ מאחד שצחק על זה שזה נראה תורשתי,

וגם אני בדיוק חשבתי על זה -האם עשיתי מספיק ?יש מה לעשות בכלל?יכול להיות שזה אצלי בראש לתמיד למרות שסבלתי מזה ,מבינים?

אם זה מפריע למישהו אשמח לשמוע..וכן אם מישהו חושב על זה גם..

תודה

אני מרגישה- שלכל אחד יש תמונה בראש-

של הצורה איך חיים בכלל,

ואיך חיים בזוגיות בפרט,-

שמגיעה במידה רבה ממה שראו וחוו אצל ההורים.

 

ממילא- במקרה שלנו- אי-אפשר להתעלם מהעובדה-

שיש לנו תמונות שליליות ופסימיות מהעבר שלנו.

ושאלתי היא: האם לדעתכם ישנה אפשרות להשתחרר מזה,

ולעבור לתפיסה יותר אופטימית וחיובית??

וא"כ, איך עושים את זה????

 

אשמח לשמוע תגובות.

נ.ב בעלי ואני שותפים לשאלה הוא גם מרקע דומה 

ואל תבהלו החיים שלנו מהממים...

אני מכירה זוג צעיר מהמם , ששני ההורים משני הצדדים התגרשו. נדמה לי שדווקא בגלל מה שהם חוו -הם מאד מאד דואגים לטפח את הנישואים. 

מה שכן , נישואים זה דבר לא פשוט בכלל , שמצריך הרבה עבודה עם עצמך , על עצמך , עם בעלך . לפעמים העבודה קשה , ואת השכר רואים רק אחרי הרבה הרבה שנים . כתבתי לך תגובה יותר מפורטת למטה . 

עשויים מחרסינה (,לגבי הפחדים המיותרים...)הם צריכים לחשוב על העתיד שלהם בהקשר לעבר ולהיות מודעים..

שום דבר לא מיותר...מסכים ?

ילדים קטנים יותר לא צריכים להתעסק גם בזה,

בתוך שלל המערבולות הרגשיות שמטרידים אותם גם כך

אין לי ענין להרוס לאף אחד...

למה נראה לך?

 

זו אחת השאלות הכי לגיטימיות שיש.

מישהו שראה את הוריו מתגרשים מפחד לחזור על אותה סצנה.

טבעי ונורמלי.

 

אל תנסה לגונן על ילדים להורים גרושים.

הם לא נהנים מזה. מניסיון.

והאמת שהעניין באמת מטריד אותי מאוד, בעיקר בגלל שלא חוויתי אף פעם בית שיש בו זוגיות, כך שאין לי דגם חיקוי.

אבל אני מאמינה שעם הרבה רצון טוב והדרכה טובה, אני אצליח בעזרת ד' לבנות בית טוב ויציב.

ואם נהיה ממש חיוביים, אפשר לומר גם שהגירושין סיפקו לי הזדמנות לצפות מקרוב בשגיאות שההורים שלי עשו, כך שאני אדע שלא לחזור עליהן בחיי הנישואין שלי.

 

שלום רב !

 

אני חדשה בפורום זה .הסתקרנתי קצת אז נכנסתי לכאן .

כי אני בת להורים גרושים

(או יותר נכון להגיד שאמא שלי הייתה הרבה שנים מסורבת גט ..... כאשר הייתי בחטיבה היא קבלה סופית גט )

אני כיום נשואה 8 שנים ויש לי  2 ילדים .לא יודעת עם זה השפיע עלי בזוגיות ובחיי היום יום .

יש כל מני השפעות ,לא אגיד שלא. ההורים של אמא שלי עזרו בגידול שלנו (שלי והאחים שלי )

כאשר הם נפטרו (הייתי אז רק בת 14 לערך ) היה לי מאוד קשה , ותמיד אני נזכרתי בסבא שלי

(הוא היה מבחינתי כמו אבא ...). הרבה פעמים אמרתי לבעלי על זה , סבא שלי היה עושה כך וכך ,

את מזכיר לי אותו , מתגעגעת עליו  ....

 

מצאתי הרבה דמיון בין בעלי לבין סבא-אבא שלי .

שטפתי את בעלי בתחושות ומחשבות על סבא-אבא שלי .

סבא שלי היה איש -ספר למדן וגם בעלי כזה פותחת ספרים ....

כאשר חפשנו קיטל שבעלי ילבש ליום כיפור , אמא שלי הציע שאולי בעלי יקח את הקטל שהיה של סבא .....

כי זה יוכל להתאים מבחינת מידות וגודל , וגם אין מי שישתמש בזה אז חבל.

בעלי לקח את הקיטל ואני מאוד התרגשתי מזה .(שהסכם בכלל, הוא הבין שזה היה חשוב לי /למשפחה )

יכול להיות שבהתחלה היה לי קצת קשה , לאט לאט למדנו להסתדר.

יש לי חוסר ביטחון (אולי קשור ואולי לא ) .

הרבה פעמים (בהתחלה לפחות ) אמרתי לבעלי שהוא המגן שלי שהוא מביא לי בטחון.

הרבה דברים התעצתי אתו מה דעתו על ? מה הוא חושב ? וכו ....

הוא לא ממש אהב את העניין . מה את לא יכלה להחליט לבד!

אז הסברתי לו , שכך הוא נותן לי בטחון וכוח ..... לאט לאט למדתי להסתדר לבד.

זה אחת הדוגמאות  שכנאה קשורה למצב הזה. (כך אני חושבת ).

 

נ.ב

 

כשיוצאים עם בחור/ה חשוב לספר בתחילת -אמצע הקשר לא להסתיר את זה.

זה מה שיש וזהו .יש כאלה שאולי יפסל על זה .( לקחתי בחשבון שאולי זה יפריע ....)

 

ועוד אומרים שזה לא חייב להיות שהילד/ה הוי הורים גרושים ,אבל הסיכוי גדול יותר .

כך טוענים , לא בדקתי .

 

 

 

ללמוד הרבה על הנושא זה טוב

יועצי נישואין - זה טוב

טיפול NLP ודומיו - זה טוב

 

העניין שאת מעלה הוא מעניין. תחשבי על זה שיש הרבה אנשים שחוו זוגיות לא טובה אצל ההורים שלהם בלי שהם התגרשו. יכול להיות שגם הם, הילדים, נושאים מודל לא מוצלח של נישואין בראש שלהם...

 

מה שNLP עושה אגב - זה משנה את התמונה שיש לנו בראש ומצייר תמונה חדשה.

 

ובכלל עצם זה שיש לך *מודעות* על העניין הזה הוא מהמם! זה כבר כברת דרך משמעותית להצלחה!

כאשר ההורים שלי התגרשו ממש פחדתי בדיוק ממה שאת אומרת
איך זה לא קורה לי?
אני לא זוכר אם דיברתי על זה עם אמא שלי או שהיא פשוט אמרה לי את זה בספונטניות
אבל אלא בערך היו המילים
הקשר שלי ושל אבא שלך זה לא דוגמא אל תלמד מזה
תלמד מהקשרי נישואים של האחים שלך

וזה באמת ככה ברור שאדם לןמד על זוגיות מאיפה שהוא גדל
אבל זה לא מחייב שזה כל מה שהוא ידע

תקחי את הדברים החיובים מההורים שלך ועל הדברים השלילים תעבדי וככה גם מקשרים של זוגות אחרים(רק כדי שאלו זוגות שאת מכירה ממש טוב כי לא מה שרואים חיצונית זה נכון)
והכי חשוב המון עבודה אישית
זה לא מחלה, זה לא תורשתי
זוגיות זו עבודה

הדרכה וס"ד.

 

לילדים להורים גרושים יש יתרון בכך שהם נחשפים לבתים שונים, זוגות רבות.

אפשר לבחון כל זוגיות בפני עצמה ולהגיע למסקנות לגבי הקשר של כל אחד.

 

הזוגיות של ההורים הגרושים ממש לא מהווה מודל חיקוי לזוגיות בריאה ונורמטיבית.

אישית יצא לי להכיר שלל זוגות גרושים (+נשואים פעם שניה) ובכך לראות על מה הנישואים קמים ונופלים. (ותאמיני לי- זה לא הטעם בבגדים או ז'אנר מוזיקה מועדף. ממש לא.)

 

בסופו של דבר- חוץ מביטוח נישואים- יש רק תפילה.

והיא הכי יעילה.

לא יצא לי לראות אנשי מעלה רבים ומתווכחים

אז אני לא יודעת איך יוצאים יפה ממריבות

רק איך מסתבכים יותר ויותר....

יוכלו לענות לך בנשואים טריים..
בטוחה שלכולם יש את השאלה הזאת גם אם ההורים שלהם לא גרושים..

יש הרבה תשובות וגישות.

הכי חשוב במקרה כזה הוא לקבל הדרכה טובה לפני/אחרי הנישואים לגבי זוגיות בריאה ונכונה.

 

תינוק להורים נכים מתקשה לצעוד את פסיעותיו הראשונות בידיוק כמו ילד להורים מהלכים.

פשוט צריך הכוונה וס"ד.

הייתי אצל משפחתי בשבתות ובחגים כך שיוכלו לראות בית וזוגיות נורמלית.

היום לאחר שצאצאי נישאו והקימו בתים לתפארת, אני מאושרת על איך שכיוונתי אותם.

השתדלתי מאד לתת את כל האופציות לעזרה ותמיכה כדי שיגיעו לבית שלהם בבריאות הגוף והנפש!

ושילדיך הצליחו גם.

 

אבל לא כולם ככה.

כלומר לא לומר אני מסכן כי גדלתי בבית כזה וכזה או לא היתה  לי דוגמא לבית בריא ונורמלי

אז גם לשלי יש סיכוי כזה. 

תמיד אפשר להחליט החלטות טובות ונכונות ולהצליח! בעזרת ה' לעמוד בזה!

אבל זה עדין לא סותר את החשש.

השאלה הזו ריאלית- לא מתמסכנת!
הילדים פה נחשפו למודל התנהגות מסוימת והם מעוניינים לשתף אחד עם השני חוויות ועצות בכדי להגיע למקום אחר.

אנחנו חיוביים אבל גם מציאותיים. אפשר גם וגם.

בגמרא כתוב על תלמיד שהלך לראות את רבו בחדרי חדרים 

והיה הבדל בצורת התנהגות שלו...

איך לומדים את אומנות ניהול הויכוחים?

איך אוהבים גם כשהשני מעצבן

זה בעיקר מה שחסר...

לילדים להורים גרושים ואולי לא רק...

לא בא לי לכתוב בפורום של נשואים טריים

אני מחפשת הבנה ממי שעבר את זה גם...

שאלה טכנית כי את מחפשת תשובות טכניות לניהול וויכוח ולא רק חיפוש אחר עידוד והזדהות.

או שזה גם וגם.

קונטציות ומפחיד.גם מריבה סתמית .

אז עיצה איך לא לפחד ולהחליק ענינים בכבוד בזמן חילוקי דעות

ראשית חזקי ואמצי . 

 

אין בעולמנו תעודות ביטוח , ולשמחתנו כשההורים אוכלים שוקולד -לאו דווקא שיני הילדים מתקלקלות. 

 

את כבר במקום טוב . החלטת להתחתן . בעצם , נדמה לי אנחנו כל יום מתחתנים מחדש עם בן הזוג . להתחתן זוהי הצהרה של אמונה , להביא ילדים זו הצהרה , שהעולם הזה הוא טוב , וכדאי להביא אליו ילדים . 

 

נתחיל מזה , שבמקרים קיצוניים הגירושים הם מצווה . מצווה כואבת , אבל מצווה .

נמשיך בזה , שאת זה לא ההורים שלך . להם יש את החיים שלהם , את המציאות שלהם ביחד -את אדם ייחודי ועצמאי , שרואה את העולם והחיים בדרכו -וגם בעלך הוא אדם אחר , ומה שיש ביניכם זה משהו אחר.

 

אז נכון , שיש דברים שאנחנו לומדים מההורים שלנו -ויחסים זה אחד מהם . זה גם נכון , שלפעמים אנחנו מחפשים בן זוג שמזכיר לנו במשהו את ההורה שלנו , ויוצרים איתו מערכת יחסים דומה לזו שיצרנו עם ההורה . למשל בת של אבא שנותן לה הרבה אהבה ותמיכה -תחפש ברוב המקרים גבר , שכמו אבא שלה ידע לתמוך בה . אבל מצד שני אנחנו בוגרים יותר כשאנחנו מתחתנים , ככה , שאנחנו יכולים להסתכל על ההתנהגויות שלנו ולזהות -מתי אנחנו מחקים את הדברים הטובים שלמדנו , ומתי צריך לשחרר דפוס רע שלמדנו .

 

חברה שלי ספרה לי שבעלה לימד אותה , לא לצעוק . היא באה מבית עם המון צעקות והבעל שלה לימד אותה לפתור סכסוכים בשיחה שקטה ...

 

אז חזקי את עצמך . תקשיבי לשיעורים שקשורים בנושא , תקראי ספרים . 

 

 

וכשאת נופלת -אז תקומי . החיים הם לא סרט בהוליווד . טועים , כועסים , מתאכזבים , וממשיכים קדימה . חפשי את הטוב , אצלך ואצל בעלך . אצל כל אדם בעולם יש טוב. 

 

בהצלחה וחיבוק!

אז אין בו ממש 'חברי פורום'.

מי שרוצה מוזמן להגיב.

תענה

את גדולה מספיק בשביל שתהיה לך את היכולת לבחור ובית המשפט יתחשב בדעתך.

וודאי שאם תגיעי ותעידי שאמך לא מטפלת בך ושאת רוצה לעבור לגור בבית אביך.

 

לגבי המשטרה- ממה את חוששת? שהם יפגעו באביך?

אני לא חושבת שהם יעשו את זה. גם בגלל הגיל שלך וגם משום שבשורה התחתונה- אין להם באמת שיניים כדי לעשות משהו כשהוא לא עברה פלילית.

אם את, לצורך העניין, "בורחת" מאמא ועוברת לאבא- הם לא יכולים לעשות כלום.

באחת המריבות שלנו ברחתי לאבא ואז כל המשפחה של אמא, ובעיקר סבא וסבתא

התקשרו ובכו שהם מתגעגעים ושאני לא ילך לבית משפט כי מה הם יעשו בלעדיי וכולי...

אני נכדה יחידה והם גידלו אותי כשהייתי אצל אמא ואני לא רוצה לצער אותם. אני מפחדת ללכת נגדם...

 

ואבא אומר שזה לא רק להגיש בקשה, אלא זה לפתוח דיונים לא נעימים בכלל מחדש ולו עצמו מאד קשה להיכנס לזה עוד פעם.

 

אוף, אבל כ"כ נמאס לי לגור אצלה. אני שונאת ללכת אליה ובכלל לא מתגעגעת כשאני אצל אבא.

(השבוע הייתי אצלו שבוע רצוף וממש לא חשבתי עליה, פשוט היה שקט וטוב).

1. כמה את מבינה שכל בחירה שתעשי- תשלמי עליה מחיר?

2. איזה מחירים את מוכנה לשלם בשביל הבחירות שלך?

3. האם את מבינה שהתגובה של משפחת אמך הן למעשה מניפולציה רגשית שמפעילים עלייך?

הרי גם אם תעברי לגור עם אביך- אני משערת שתמשיכי להגיע לאמך ומתוך כך לסביך וסבתך.

מה זאת אומרת "מה נעשה בלעדייך"?

במלחמה של גירושין, ואני אומרת את זה בצער- כשהילדים (במקרה הזה- את) הופכים להיות כלי משחק בין הצדדים

הרצון והצורך של הילד נעלמים בדרך.

הורייך נלחמו על המשמורת שלך, אמך ניצחה. עכשיו- ברגע שאת באה ואומרת: לא טוב לי פה. חבל שאבא לא השיג את המשמורת עלי כשהייתי קטנה, למעשה את אומרת לה שהניצחון שלה היה מיותר. שמי שבאמת ניצח במבחן התוצאה

זה אבא. אצלו טוב לך. אצלה לא. זאת פגיעה מאד מאד קשה ברגשות שלה, ואולי גם בגאווה שלה.

ברור שהיא והוריה יפעילו עליך לחץ רגשי כדי שלא תעשי כלום כדי להוכיח להם שהם טעו.

עכשיו- אם באמת את סובלת ורע לך שם, אם פוגעים בך או כל דבר אחר מהסוג הזה,

אז תשלמי את המחיר של הלחץ שיפעילו עליך ותעברי לאביך.

אם לא- תשלמי את המחיר של "לספוג" עוד ארבע שנים, ובגיל 18 תעברי לאביך. בינתיים את יכולה לבקש להרחיב יותר את הסדרי הראיה.

 

לא עניתי עד עכשיו. תודה על שאכפת לך...

לגבי השאלות שלך- אני מבינה מה יקרה אם אבחר במה שאני רוצה, לכן אני כל כך מפחדת.

אני מרגישה שאין לי כוח למלחמות האלה. ואמא שלי- בדרך כלל לא מתייחסת אליי, עד שהיא שומעת

שאני רוצה ללכת לאבא ואז מתחיל הבלאגן. רק אם היא מרגישה שהיא "הפסידה" במלחמה לאבא,

פתאום היא יכולה לקנות לי משהו (במשך כל שנותיי לא קנתה לי אפילו בגד אחד!! תמיד זו רק אשתו

של אבא שקונה המון או סבתא מצד אמא- מידי פעם. לעצמה- אמא קונה כל יום בערך, ובחנויות הכי יקרות- בקניונים וכו'

ממני לא אכפת לה בכלל!! ואין לה מושג מי החברות שלי או המדריכות שלי בסניף. אין לי קשר אמיתי איתה)

 

חוץ מזה, כשאת כותבת- "תעברי לאביך", אני לא יכולה לעשות את זה דרך בית משפט- זה יפתח

את כל המלחמות שאני הכי שונאת בעולם!!!!

אם אלך מעצמי- אמא מאיימת שתלך למשטרה ותחזיר אותי. בינתיים ברחתי ממני פעמיים והיא לא הלכה

השאלה היא אם המשטרה באמת תבוא להחזיר אותי אליה??

מתי אני יכולה ללכת לאן שבא לי?

ולמעשה מבחינת החוק את כבר יכולה להחליט לבד איפה את רוצה לגור.

אני חדש ורק עכשיו ראיתי את הפורום הזה לכן אני עונה עכשיו ולא קודם
גם ההורים שלי התגרשו כשהייתי קטן(6) ולפי התיאור שלך אני מבין שלך הרבה יותר קשה מלי אבל אני יכול להגיד לך שני דברים
1 כמו שאמרו את כבר יכולה להחליט לבד אצל מי להיות
2 אם ממש קשה לך את יכולה ואולי כדאי לך ללכת לפנימיה ככה שגם לא תראי את אמא שלך כמעט וגם תוכלי לשלוט יותר לאן את הולכת כשאת יוצאת הבעיה היא שתראי גם את אבא שלך פחות (למרות שאני מאמין שבהתחשב במצב שלך יאפשרו לך יותר שחרורים)

שוב אני מקווה שהסתדרת אבל אם לא אז כמו שכתבתי
בציפייה לטוב ובהצלחה!

מה עם לנסות לעבור למשמורת אצל אבא? יש לכם קשר טוב?

זה נשמע כאילו אתה דווקא מעונין בשיפור המצב הקיים ומוכן ללכת לטיפול והבעיה נמצאת בה.

היא במצב נפשי טוב? אולי קשה לה?

אכן כמו שכתבו מעלי, דבר עם האבא אם זה מתאים שיעזור לך להזיז עניינים.

בתור אחת גרושה, גם לי לפעמים קשה להזיז עניינים אמנם לא ברמות כאלו,

אך יש איזשהו קושי פנימי שאיתו צריך להתמודד. כי לאמא במצב כזה, יש המון המון התעסקויות

לבד. שמן הסתם היא לקחה בחשבון, אבל זה עדיין קשה. 

ונראה שלאמא שלך במיוחד. אז תמשיך לדאוג לעצמך בבחינת אם אין אני לי מי לי?

ותנסה להריץ עניינים. 

מאחלת לך בהצלחה רבה רבה!

תתביישו לכם :/

אבל הוא אכן יבש

הוא חזר כשפתחתי את השרשור

אז שימשיך ככה להתעורר לחיים.

א- מי אמר שאחרי הגירושים הם לא יראו אותך?
ב-הגירושים לא בהכרח מועילים לילד מבחינת המריבות. לפעמים המריבות נשארות גם אחרי הגירושים.
ג- לסבול בשביל הילדים אף פעם לא מצליח. כי גם הם סובלים מזה. השאלה העיקרית היא אם טיםול זוגי יוכל לעזור למצב או שזה כבר חסר תקנה..

בעיקרון אם הבעיות הן סביב הנושא של תקשורת וזוגיות כדאי לנסות קודם ייעוץ לפני שחושבים על האופציה השניה.

פורום באשר הוא פורום, בנוי מאנשים רגילים בעלי ניסיון חיים מאוד עשיר- אבל תו לא.
מה גם שהפורום פה הוא בעיקר של ילדים ולכן אני מציע לך לפנות לפורום של הנשואים, שם תוכלי לקבל מענה טוב יותר.
ולגוף של עניין, גירושין הם חורבן הבית בכל מקרה, וחורבן הבית זה תמיד דבר קשה מאוד, במיוחד לילדים. יש פעמים שהחורבן הזה הוא תרופה למצב קשה, אבל לדעתי רוב קשרי הנישואין שהתפרקו היו יכולים להנצל אם בני הזוג היו מאמצים גישה נכונה לחיים, והיו מוכנים לעשות הכל בשביל המשפחה שבנו.
נכון שבשביל טנגו צריך שניים"- וקשר זוגי יכול להחזיק רק עם השקעה של שני בני הזוג-
אבל אם תגדירו את הצלחת הקשר הזה שניכם בתור תכלית חייכם ותשקיעו את כל כולכם בכך- אולי תצליחו להציל את הקשר בשביל הילדים- אבל הרבה מעבר בשבילכם.
גירושין זה הפתרון הכי קל. זה הרבה פעמים בריחה מהתמודדות. לפעמים זה נצרך- אבל שוב, במקרים קיצוניים.
אם אתם מאמינים שאפשר לקלקל - תאמינו שאפשר לתקן.
הכל אפשרי. רק תרצו בכך.

אני אומרת בשיא האהבה ולא חלילה הביקורת,
שאלה כזאת את צריכה לשאול את בעלך.
הוא מכיר את הסיטואציה ובטח גם חשב על זה.
עצם השיתוף יקרב ביניכם.
תנסי את לפתוח ערוץ תקשורת. תשתפי, תכווני, תתמכי.
זה לא קל.
אומרים גמלתהו טוב ולא רע, כי על כל מה שאנחנו סופגות (לא אלימות אן כאלו) עלינו לגמול טוב...
לא רוצה לעצבן, רק לייעץ. בטוחה שניסית הרבה.

בהצלחה!

שאלה חשובה זו לא באמת ניתנת לתשובה בפורום או על דפי נייר היא צריכה לבוא ע"י היכרות עמוקה של המצב ובפנים אל פנים.. וזה מכמה סיבות:

א- מה הסיבה שרוצים להתגרש? האם האימון נפגע מתי שהוא? חוסר תקשורת זה אמירה מאוד כוללת.

ב- ניסיתם לטפל בזה אצל אדם מקצועי?

ג- שניכם מודעים לבעיה?

ד- אתם בכלל רוצים לתקן את המצב הקשה הזה??

ה- למה אתם מפחדים כ"כ מגרושין? מי אמר שלילדים זה יותר טוב לחיות קשר כ"כ לא בריא מאשר גירושין? וחוץ מזה מהפחד שהם לא יהיו איתך כידוע יש חוק במדינה שהילדים הולכים לאמא..

וכו וכו וכו... בקיצור אני בכלל לא בטוח שעדיף להשאר כזוג אלא א"כ רוצים מאוד לשפר את המצב ולהחיות את הזוגיות מחדש וברור לי שאם הבר לא עמוק מדי זה אפשרי... בהצלחה רבה! ובשורות טובות..

 

השאלה האם צריך להתגרש צריכה להתחיל בשאלה אחרת: האם בתחילת הקשר (שנה ראשונה/ חודש ראשון/ חתונה) הייתה ביניכם אהבה? אם הייתה אהבה יש מקום שאליו ניתן לשאוף לחזור.. סיבה נוספת היא שזה יעזור לכם לדעת שידעתם לאהוב אחד את השני ואולי קצת שכחתם, או לא ידעתם איך לשמר את היכולת הזו. במידה וזה אכן כך (שפעם אהבתם), אתם צריכים ללמוד איך לשמר את האהבה הזו. ולשם כך, אני מציעה לכם ללכת לטיפול זוגי, שבו תלמדו איך לדבר/ לשתף/ לתקשר אחד עם השני, איך לבנות אמון ואיך לאהוב.

אני מכירה זוג עם יחסים מזעזעים ביניהם עד כדי מצב שבו הבעל היה מכה את האישה, והם החליטו לקחת את עצמם בידיים והלכו לטיפול זוגי (שבו למדו לווסת רגשות, להיות רגישים לשני, לבנות אמון בשני וכו.) וכיום הם כמובן לא גרושים וחיים באושר ובמערכת יחסים תקינה לחלוטין! זה אומנם קיצוני ואם הייתי שומעת את האישה הזו אומרת לי שבעלה מכה אותה הייתי אומרת לה מיידית לעזוב אותו, אך לאחר מעשה אפשר ללמוד מזה שכל מערכת זוגית ואפילו הגרועה ביותר ניתן לשקם ולו רק נרצה. 

מעבר לזה, תהליך הגירושים הוא אכן קשה ולא רק לילדים. הרבה פעמים המריבות לאחר הגירושים הן הרבה יותר קשות מאשר לפניהם (על המשמורת, על המזונות, על החינוך וכו'). כך שלא בטוח שהם יהיו לטובתך ויהיה מאוד חכם לפנות קודם לדרך של טיפול.

נ.ב במידה ואף פעם לא אהבתם אחד את השני והתחתנתם סתם (כי ההורים חיתנו אתכם או כל סיבה אחרת..) אז זו כבר בעיה יותר קשה שאני לא יודעת מה להציע...

ובכל מקרה בהצלחה, ומקווה שתעשי את הבחירה הנכונה ביותר. 

גברת נכבדה!מה שאת מתארת הוא בהחלט מצב מאד לא נעים,ואף יותר מזה,אך לצערי רוב הבעיות שנוצרות בין בני זוג מתוך ניסיון בטיפול בזוגות, הם בשל חוסר בתקשורת שגורמת לחוסר בהתקשרות ובאהבה,אך בוודאי שאין שום סיבה להמשיך לחיות ככה ולסבול,ועוד יותר אין סיבה להתגרש,אתם צריכים הדרכה ויעוץ מיועץ או יועצת זוגי/ ת מוסמך/ת לסדרה של מפגשים שיעזרו לכם לחזור לזוגיות מיטבית,בהצלחה אם אתם מעונינים אשמח לעזור0508744957 באזור ירושלים,

ברור שהמצב הזה לא טוב..
למה שאת תסבלי? ולמה שהוא יסבול? וברור שזה גם משליך על הילדים..
אתם חייבים לשנות את הדברים.
מהר מהר לייעוץ, ואם לא אחד בשביל השני אז בשביל הילדים.. להגיע לזה באמת בשביל לתקן ולשפר ולא סתם בשביל לסמן וי
אגב אני לא יודעת אם זה המצב אבל אני ובעלי עברנו איזו תקופה.. יש סדרה של שתי הרצאות של הרב זמיר כהן בנוגע לזוגיות, והן מרתקות פשוט (כמו כל ההרצאות שלו ואפילו יותר..)
כדאי לראות את זה יחד עם בן הזוג..
אני אעלה בע"ה בערב גם קישור למקור מדהים שאני חוזרת אליו לפעמים כשאני צריכה..
בכל אופן לדעתי שווה להילחם כדי לפתח מחדש זוגיות מאושרת..
ואם זה לא עובד? להישאר יחד בשביל הילדים, לענ"ד זה מתכון לסבל שלך, שלו, וגם של הילדים.. שום דבר טוב לא יצא מזה אם הרמתם ידיים ואתם לא מתכוונים להילחם. לדעתי.
מקווה שתצליחו להגיע לזוגיות מאושרת.

http://besodh.com/%D7%96%D7%95%D7%92%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%9D-%D7%91%D7%99%D7%AA-%D7%95%D7%9B%D7%91%D7%95%D7%93-%D7%94%D7%93%D7%93%D7%99

 

קצת ארוך, אבל שווה לקרוא..

 

בהצלחה!!

מכירה באופן אישי מטפל מעולה שהצליח להחזיר כמה זוגות לחיי אהבה ושמחה. אפילו כאלה שכבר היו בהליכי גירושין...

כדאי לנסות...- המס: 0505974300

יש לי כמה חברות גרושות כולן אומרות שזה מזעזע, 

מה יוצא להן מזה שעכשיו הן לבד? מי רוצה להתחתן איתן שיש להם כמה ילדים? 

האם קראת את הספר של הרב ארוש? אם לא חובה !!

הרב ארוש אומר שזה  חוסר באמונה, שאילו היית מאמין בלב שלם שזה בן/בת הזוג שבורא עולם הועיד לך

היית כבר מוצא את את הדרך

בעיות של תקשורת הן סיבה ללכת ליועץ טוב, עם הרבה רצון טוב ומוטבציה לשנוי (שזה נשמע שקיים כאן)

והרבה תפילות. מאחלת מכל לב שיהיה בבית שלכם הרבה שמחה ואהבה!!

 

האמת שלא, עובדה שהתורה נותנת אפשרות כזו.

 

יחד עם זאת, לפעמים גירושים נובעים מחוסר באמונה:

 

-חוסר באמונה שזה בן/בת הזוג ש-ה' ייעד לי ויש לנו עבודה מידותית משותפת. לא אחת, זוגות, בעיתות משבר ממהרים להשתמש במילות גירושין, וכמה חבל (חבל שממהרים לחשוב על זה, חבל שממהרים להטיח זאת בבן זוג).

 

-חוסר באמונה שתפילות יכולות לשנות מציאות. נכון וודאי צריך השתדלות בדרך של טיפול זוגי וכיו"ב. אך מעל הכל- נדרש לדעת שבכח התפילה לשנות עולמות, ובוודאי לשנות את מצב היחסים בין בני זוג.

 

- חוסר אמונה בהשגחה פרטית, שגוררת חוסר שמחה, חוסר תקווה, חוסר סובלנות ועוד.

לעומת זאת- כאן בפורום בדר"כ מדובר במצבים שונים לחלוטין.

 

תגלגלי פה קצת למטה ותקראי על מה מדובר.

 

כשילדים סובלים ומייחלים שהוריהם יתגרשו א"א להגיד שמדובר בחוסר אמונה.

 

אמונה זה לא להאמין שכל בקשה תתמלא. להפך.

אמונה זו הבנה עמוקה שכל מה שקורה זה מה' יתברך.

גם הטוב וגם הרע.

 

לפעמים הקב"ה מחליט שX וY יתחתנו ואח"כ יתגרשו.

כך שאין כאן סתירה בין אמונה לגירושין.

מכירה מספיק גרושות שאומרות שזה הדבר הכי טוב שהן יכלו לעשות להן ולילדים..

אבל שווה לנסות להציל ע"י עזרה חיצונית

לפני שאכתוב אני מבקש סליחה אם יש כאן פגיעה במישהו, רק דברים שחשבתי…
1.כנראה יהיה כאן שלושה סוגים מרכזיים של תשובות,פתרון הזדהות ולענות על עצם השאלה.
לכתוב לך ללכת לייעוץ זה ליצנות…(ברור שהיה לכם ניסיון בדבר וכנראה לא הלך טוב אחרת לא היית מגיעה עד לרשת) אני גם לא חושב שיש תשובה נכונה לעצם השאלה.
2.נראה ממה שכתבת שהדבר שהכי מציק לך זה שאת לא מאושרת ואם צריך לשים את האצבע על משהו אז הדבר הכי מרכזי בחייך זה הזוגיות ואז כדאי להיפרד בכדי ליצור אושר ובמקרה כזה הילדים לא יהיו מאושרים ואז גם את לא, אז איך להיות מאושר?! את מבינה שיש בשאלתך פרדוקס ובדר"כ פרדוקס נובע מהשערות מוטעות…3.לפעמים הפתרון הוא לא להתעמת עם הבעיה ישירות אלא לעקוף אותה יש עוד כ"כ הרבה תחומים בחייך שדרושים שיפור (בכדי להגיע למה שלא הגדרת כ"אושר") משינויים בעבודה חיי חברה ובריאות…
בעז"ה תזכו לחסדי שמים ותתגברו על כל סבל ומכשול.

ייעוץ זה ליצנות כי מה? כי זה דבר שעזר שוב ושוב לזוגות לאהוב מחדש?

לפעמים הולכים ליועץ לא טוב- ופה מציעים לה ללכת שוב לייעוץ..מה ליצנות בזה? 

אולי אתה הלכת לייעוץ שלא הועיל..(או מכיר אחרים שלא הועיל להם) ומתוך כך הגישה הפסימית הזו, אבל עם כל הכבוד יש כל כך הרבה זוגות שזה הועיל להם לשקם את הזוגיות שזה חוסר אחריות לומר דבר כזה בנחרצות. 

ללכת לייעוץ זה מבורך ומועיל. ליצנות זה לחשוב שהיא לא ניסתה…

מניסיון, כאשר תלכו לייעוץ זוגי ואפילו רק ייעוץ אישי, תוכלי לבדוק את החלק שלך, שכדאי לך לתקן בזוגיות.כי אם לא, זה ימשיך איתך לזוגיות הבאה. ה' נמצא איתנו בהשגחה פרטית. הוא שולח בעיה כדי שנתקן את עצמינו, כל אחד באופן אישי. כך שייעוץ זוגי, הוא אינטרס מובהק לטובתך. בזכות כך תהיי יותר מודעת ואישיותך תיבנה מאד. שווה לנסות אצל יועצת שמתאימה לכם. יש לי מאמרים על זוגיות גם באינטרנט. בהצלחה אסתר אברהמי

 

 

גב' X- לא הצלחתי להתקשר לבנק, בבוקר הייתי עסוקה ו…
אדוןX  – לא הצלחת להתקשר לבנק?? מה, הייתה בעיה בטלפון? (בכעס)??? יש לך שיתוק באצבעות???
את מבינה עד כמה זה חמור??? מה כל כך קשה להתקשר לבנק?? לא ידעתי שהתחתנתי עם XYZJH!!!…………בלה בלה…

המטפל: גב' X בבקשה חזרי על דברי בעלך מילה במילה, ומר X עכשיו אתה מקשיב, עד הסוף!

גב' X: חוזרת על דברי בעלה בדיוק – מילה במילה-
אדון X:  אני אמרתי את המילים האלו? לא יכול להיות! כך אני דיברתי? לא התכוונתי/ לא הבנת אותי/ את טועה…..

המטפל: אדון X עכשיו אני מבקש שתחשוב רגע ותגיב על מה שאמרה אשתך, בצורה מכובדת ונימוסית- מותר לך לכעוס על מה שקרה עם הבנק, אבל רצוי שתביע את זה בצורה מתורבתת יותר ולא תשתמש בקללות.

אדון X: אשתי היקרה, למה לא הצלחת להתקשר לבנק? (שימו לב שהוא מבין שלא הקשיב קודם, אבל עדיין לא מסוגל להגיב בצורה אחרת.)

הדוגמא הזו מעידה על כמה דברים- יש לאיש קושי גדול להקשיב עד הסוף, ורק חלק מהמשפט מספיק לו כדי להתחמם, ואז, באימפולסיביות שלו הוא שופך את כל מה שמגיע לפה, וזה כולל הרבה פעמים גם שפת גוף לא נעימה. ובסופו של דבר הוא גם לא מודע לחלוטין, אם בכלל- למה ולאיך שאמר את הדברים.

אם הדוגמא שנתתי לא הייתה אצל המטפל, אלא בבית, וזה נגמר בצעקות שלו, ובדמעות של האישה
דבר נוסף שיכול לקרות הוא ששעה לאחר מכן, אחרי שהדברים עוכלו אצלו הוא יכול לצאת עם הצהרות כאלו:

"מתוקה שלי, את יודעת, אני חושב שדווקא טוב שלא דיברנו עם הבנק, עדיף לדחות את זה ביום יומיים.."

הוא כבר שכח שצעק, שהיו דמעות (הוא לא מבין בכלל על מה..),ומשוכנע שגם אהובתו כבר שכחה, הנה היא מחייכת…
(אלא מה? איך אפשר להישאר אדישה מול החיוך הזה? ברור שהוא אוהב אותי! והוא לא התכוון להעליב, אבל מתי אני אצליח להסביר לו שהוא פוגע בי, אם הוא בכלל לא זוכר מה קרה? ואם, בזמן הכעס עצמו, אין בכלל עם מי לדבר?)

אז, עכשיו לשיטת אימאגו בבית- לא להיכנע לחיוך. ברגע שהבן אדם מתאפס על עצמו, ו"שוכח" מכל העניין, זה הזמן להכות בברזל.
אבל, לא לשכוח שהוא עדיין לא נרפא מהפרעת הקשב שלו-
אז-   לא לנאום!
ערכי בראשך את מה שאת רוצה להגיד, השתמשי במילות מפתח מקפיצות בתחילת השיחה. היי קיצונית כמוהו בדברייך אבל ללא קללות, וללא התייחסות לדברים שקרו בעבר.

עוררי את תשומת ליבו באמצעים מבהילים-   (עוד פעם אחת אתה אומר לי
"XYZJH" אני עוזבת את הבית! אלי אף אחד לא ידבר ככה גם לא אתה!)
דרשי ממנו לחשוב לפני שהוא פולט שטויות.
ועשי איתו הסכם שבכל פעם שהוא עומד להתחיל לאבד את קור רוחו ולדבר בצורה שלא מקובלת עלייך- את תעשי לו סימן שמקובל על שניכם- סימן שיזכיר לו לעצור, להוריד הילוך ולחשוב דקה לפני שהוא מתפרץ.
זה לא יעצור את כל ההתפרצויות, אבל לפחות חלק גדול מהן.

לגבי הניסיון להראות לו נקודת מבט שונה-  יש פה שני תהליכים סותרים- מצד אחד ה-ADHD הרגיל, עובר ממחשבה למחשבה במהירות, ולא כל אחד יכול לעקוב אחרי התנועה המהירה של רכבת המחשבות שלו, בנוסף, הרבה פעמים בעלי הפרעות קשב וריכוז נוטים לשנות את דעתם מהקצה אל הקצה במהירות מבהילה. כשמישהו הוא כזה, כדאי לחכות יום יומיים עד שדעתו תתייצב.
התהליך הסותר הוא- שהם מקובעים, וקשה להם לראות איך יכול להיות שמישהו חושב אחרת מהם, מן עקשנות כזו… וכמובן כשהם משנים את דעתם זה לא בגלל שמישהו שכנע אותם…
איך חיים עם זה?
קודם כל למדי לדבר איתו בקיצורים- חשבי מה חשוב לך לומר, מקדי את דברייך במשפטים קצרים ומדויקים, רצוי עם שורה תחתונה שמגיעה מהר. לפעמים כדאי לתת את השורה התחתונה בהתחלה- כדי שהוא יוכל להבין על מה מדובר, ושאם הקשב שלו נגמר באמצע, עדיין המסר נקלט אצלו- כי הוא היה מגולגל בחמש- שש המילים הראשונות שאמרת. כן, לפעמים את תואשמי בפולניות בגלל זה אבל זה עובד!

דוגמא:
גילה: השיחה עם המורה של דני ארכה כמעט שעה, בגלל זה לא עניתי לטלפון כשהתקשרת.
גיל אחרי שתיקה של כדקה (איך היא ידעה שאני עומד לשאול אותה למה היא לא ענתה לטלפון?): על מה דברתם כל כך הרבה זמן? מה היה לכם כבר לקשקש?
גילה: אם היית בא ומקשיב, היית גם אתה יודע שיש הרבה בעיות לבן שלך בבית הספר, ומוכרחים לעשות משהו!
גיל: אני מקשיב…. מה היא אמרה?
גילה: אתה בטוח מקשיב? תעזוב את המחשב, תכבה את הפלאפון ותסתכל עלי.
גיל: שנייה, זה מאיר מהעבודה בטח שוב נפל המתח…
גילה: אין בעיה, אני אטפל בזה בעצמי, אבל תדע שזה עומד לעלות הרבה כסף!
גיל: מאיר, אני לא יכול עכשיו! אני עוד שעה חוזר אליך….גילה! אל תלכי! אני מקשיב, הנה סגרתי את הניד…

עכשיו גילה מתלוננת אצל המטפל: כל החיים אני צריכה לקצר קיצורים בשבילו? אף פעם הוא לא יוכל להקשיב להגיגי ליבי? אני לא יכולה לספר לו על מה שכואב לי, על מה שעובר עלי, מה אני אוהבת, ומה לא. הוא פשוט לא מקשיב. אין לי שותף… לעומת זאת כשהוא רוצה לספר על עצמו או על העבודה שלו אני הראשונה שהוא בא לספר לה, היחידה שתומכת, מעודדת… זה פשוט לא פייר!

נכון! זה לא פייר. אבל הרבה מאוד זוגות שאחד מהם הוא ADHD, מתמודדים עם הקושי בהקשבה, במתן אמפטיה, בריכוז, ובהפנמה של הצורך להיות שם בשביל בן הזוג. יש זוגות שלא מצליחים להסתדר עם זה, והזוגיות מתפרקת. יש זוגות שבהם האיום בפרוק המשפחה מכריח את בן הזוג ה"מעופף" לשנות את התנהגותו, לקבל טיפול, ולהתאמץ מאוד כדי להציל את המצב. יש זוגות שמסתדרים עם זה, ובן הזוג ה"מוזנח" מוצא לעצמו אפיקים אחרים לשפוך את ליבו, ובמקביל לטפח את הזוגיות במקומות שבהם היא מוצלחת, מאושרת, וטובה.

 

לאן אתם מתקדמים?

 

את חיה את זה, והקביעות שלך משקפות את האמת שלך, וזה נשמע עצוב.

אבל. נראה לי ש -

אם אין תהום נוראית, איבה, וניכור מוחלט - אפילו זוגיות לא בריאה כמו שאת מתארת - עדיין אפשר לתקן.

מה הסיבה לחוסר התקשורת ?

למה את כועסת עליו ? למה הוא כועס עלייך ?

אולי מה שאת חושבת שהוא עושה במכוון, או מאדישות - נובע ממקום אחר בכלל ? וממש לא נעשה בכוונה ?

 

צאו מהבית, יציאה מתוכננת, ותדברו.

כדאי מקום כייפי, מקום שבעבר היה לכם טוב בו.

גם אם זה נראה לך אבוד - תשבו ותדברו.

 

דבור, בונה עולמות. תבנו עולם חדש. דברו ללא עלבונות, ללא ציניות, עם עדינות, וכבוד הדדי. אפילו שיהיה מעושה בתחילה.

 

אם קיימת אפשרות להחיות מחדש אצלכם את הכבוד ההדדי, בהמשך תחיה האהבה .

בטח תוכלו להגדיר לעצמכם - מה צריך להשתנות, אצל כל אחד מכם.

 

אני גם הייתי במחשבות האלה במשך תקופות ארוכות, אבל ב"ה מתוך הנפילה הכי גדולה קמנו... לפעמים בן- הוג צריך לדעת עד כמה את מרגישה נורא. יכול להיות שלוקח את זה פחות גרוע... חוץ מזה - יעוץ פותח ומאפשר לכם לדבר בצורה מונחית ושונה ולפתח שיח כזה אחר כך בבית! זה ממש עושה פלאים! כמובן שצריך גם תפילות!!!! בהצלחה לכם!!!! 

- להמשיך ולסבול תמיד זה לא אופציה לדעתי. זה גיהנום. הבית יסחט ממכם כוחות במקום לתת לכם כוחות!!! - אבל - 

כדאי אולי לתת עוד ניסיון - יעוץ זוגי - ובתקופה הזאת באמת לרצות לעבוד ולתקן ולנסות להאמין בקשר. אחרי תקופה- לראות אם יש איזו שהיא התקדמות וכו' ולאיזה כיוון הולכים...  זה תקופה לא פשוטה שעוברים לבד!!! זה לא דברים שאחרים יודעים מה את עוברת... תנסי למצוא דברים שמשמחים אותך ולהתפנק ואולי גם חברה אחת קרובה או דמות אחרת לשתף.... ממש בהצלחה לכם!!!! שתפי אם תהיה  התקדמות...

לפי מה שאת אומרת, הסיבה היחידה שלא התגרשתם זה הילדים. אז אני לא חושב שזה משמעותי ברמה כזאת ששווה לך, לבעלך, ולילדים לסבול. ההורים שלי התגרשו שהייתי בן 16 (הכי קטן בבית), והיה לי גם קשה וגם לאחיות שלי שגדולות ממני. אני חושב שדווקא להרגיל את הילדים למסגרת הזאת מגיל קטן יותר יכולה לעזור.
אם יש לך ילדים בני 5 ו7 חבל לתת להם לחיות עוד כמה שנים במציאות הזויה של בית שרבים בו, ורק אז לפרק. לא שווה לך לסבול בגלל זה.

רק אבהיר, שכל מה שכתבתי זה במצב שזה באמת המוצא האחרון. אם יש לכם עוד סיכוי לתקן, אפילו סיכוי הכי קטן, שווה את זה.
המון הצלחה! שה' יהיה בעזרך

לא קשורה לאן. ואין לך הרבה בעיות עם מה.. או עם מי...

לא קשורה לפורום

אין לה בעיות עם הגירושין של הוריה.

 

*הרגע הזה שאתה מרגיש רש"י*

גילה

12

12-5=7

7שנים

שניהם

שהלכתי לאבא במקום לאמא וחברה שלו היתה אצלו התכלס פדיחות!!!

כה` סוגר דלת הוא פותח חלון

שם: שלולית

גיל: 17

כמה זמן ההורים גרושים: 9 שנים? עשר?

עם מי אני גר\ה: אבא

פדיחה שקשורה: הלכתי עם אח של אחותי (גדול ממני ב3 שנים) ברחוב ולא הפסיקו לשאול אותנו אם אנחנו כבר נשואים

מסר לאומה: אם כבר הפורום לא סגור אז לפחות תנסו להחיות אותו.. טוב?

 

(מעדיפה שהפורום יהיה סגור)

שם: פסידו

גיל: 18

כמה זמן: טונות. בערך מאז שנולדתי

גרה עם: אמא

פדיחה שקשורה: לא זכור לי משהו מיוחד

מסר לאומה: לכל גרוע יש גרוע יותר.

מקווה שעודדתי 

שם: רותי
גיל: 33
ההורים שלי לא גרושים. אני התגרשתי כשהבן שלי היה בן שלוש וחצי.
הילד שלי גר איתי עד לפני שנה וחצי שאז הוא עבר לאבא שלו.
פדיחה ? לא יודעת.
מסר לאומה: שינוי הוא הכרחי, שיפור זאת אפשרות.

כי יש פה אנשים, זה לא שריק, ומשום מה הם לא תורמים את חלקם

אולי תנסי לשבת ולדבר איתו על זה ?? מה הוא מצא בה בכלל ?!

הוא (ככל הנראה) ישתף את 'כלתו' בתוכן השיחה כך שהאישה תשמע ב-ד-י-ו-ק מה שיש ל"ביתה החורגת לעתיד" להגיד עליה.

 

לדעתי רק יחריף את היחסים בין האב לבת. שלא נדבר על קשר בין "אישתו לעתיד" אליה.

בית נאמן, בנין עדי עד!

ושילדייך לא "יזכו" להתקל בדברים מעין אלו.

בינתיים, קחי לך אויר לנשימה, 

תתעסקי רק במה שטוב לך וכמה שיותר.

תשתדלי לא להתמקד בנושא של אבא שלך, ותשמרי מרחק.

תעצימי את מה שעושה לך טוב!

בהצלחה רבה.

חיבוק ענק! ואת מוזמנת לאישי..

אבל זה מובן לחלוטין.. יש דברים שצריך לסכם ולא תמיד מצליחים לעשות את זה בנחת.. אבל לאט לאט זה נרגע, בטוחה..

אם תתקעי .. את לא תתקדמי וסתם תפלי למקום לא הכי טוב.