פורום בני הישיבות (עמוד 12)

שנזכה

לא יודע מה קורה היום.

תנסי להיכנס למורשה או ישלץ (בירושלים), אולי בני צבי (בית אל), הם לא במרכז אבל רוב הישיבות של הקו היותר חרדלי נמצאים באיזור ירושלים.
אם דחוף לך שיהיה יחסית במרכז, יש את גימזו (שעלבים), אבל קשה להתקבל לשם.

שלומדים בה שלוש שנים לימודי קודש בלבד,

ועושים בה בגרויות בכיתה י"ב?

 

ראי כאן:

ישיבת "דרך חיים" - דף הבית

 

או שלומדים לימודי קודש בלבד בכיתות ט'-י'

ובכיתות י"א-י"ב עושים בגרויות - 

ראי כאן:

ישיבת דגל ירושלים | אהבת התורה בשמחה

 

אקסטרני תורני - קשה למצוא.

בפרט באזור המרכז.

 

אולי צביה פתח תקווה ("למרחב") תתאים:

ישיבת צביה פתח תקווה

מראש אני מבקש מחילה, אני הולך להמליץ על משהו אחר מהכיוון שביקשת.

אפתח בשתי דוגמאות:

1. גם אני בערך בגיל הזה רציתי ללכת לישיבה חרדית, ואחרי ששיגעתי את הורים שלי עברתי מהישיבה התיכונית לישיבה חרדית. חזרתי אחרי שבועיים לישיבה התיכונית, עם הרבה תובנות לחיים, ואני מצטער שלא נשארתי שם עוד איזה חודש כדי להכיר יותר. טוב שהלכתי לשם, וטוב שחזרתי לישיבה התיכונית.

2. יש לי חבר, שאחרי שסיים ישיבה תיכונית התחרד, וכיום הוא חרדי בלי לריב עם אף אחד מהמשפחה. וגם אשתו היא אחת שלמדה באולפנה, ואחר כך התחרדה. הם עובדים את ה' בדרך שמתאימה להם, ואני מניח שהם מלאי הערכה לציבור שבו הם גדלו, למרות שהם שינו כיוון.

אני לא מחנך עם ניסיון, אבל כדאי להתייעץ עם מחנך בעל ניסיון. יכול להיות שזה מה שהוא צריך, לפחות באופן זמני, ואתם תהיו עם יד על הדופק בכדי לבדוק שהוא עושה את מה שנכון לו. יתכן שאם תתעקשו איתו, זה יוליד אצלו התנגדות גדולה, ואז הוא יעבור לציבור החרדי תוך כדי "שריפת גשרים", ובצורה לא בריאה.

לגבי מקצועות חול: אפשר להשלים אחר כך אם הוא יצטרך. זה יותר קשה ממי שעשה את זה בגיל תיכון, אבל זה אפשרי. אני מכיר אנשים שלא למדו מתמטיקה מכיתה ח, ואחרי כמה שנות אברכות פנו ללימודי הנדסה וסיימו בהצטיינות. אחד מהם התחיל כשהייתה לו בת בגיל 12!

המון הצלחה, ושה' ייתן לכם ולו את הדרך הנכונה.

מאוד קשה לי הרעיון של ישיבה שחורה גם הדרך וגם החיצוניות. אני מרגישה שהוא נהיה ממש קיצוני. כל היום מעיר לנו. אני חוששת שנתפצל כמשפחה.

יש אנשים שהיו מוכרים את הבית שלהם לניסיון כזה.
ילד בן 14 שהבעיה איתו זה שהוא רציני מידי בלימוד תורה? אשריכם!!!
עכשיו יותר ברצינות: לא נורא. כשאני הייתי בגילו התכלתי לפסוק לפי שולחן ערוך הרב, וחפרתי למשפחה שלי על זה, (עוקצים אותי על כך עד היום).
תכלס- זה עובר.
שאלה אחרת אבל קשורה; איזה סגנון של חרדי? חסידי או ליטאי? כנראה חסר לו משהו בעבודת ה' שהוא חושב שאין לדתיים לאומיים, אם תגלי מה זה תוכלי למצוא לו תשובה מהציבור שלנו.

ממש לא תואם גיל. גם ההרצאות ששומע על עולם הבא ...נראה לי כאילו צריך איפוס ואיתחול הילד...ומבחינתו הדתיים הלאומים בכלל לא דתיים. גם בנו- אביו ואימו. מטיל דופי :שולחן שבת לא לרוחו. אנחנו עם פלאפונים לא כשרים..הוא רוצה להתעלות לא להיות כמונו חו"ח...

אז מקומות כמו מורשה, שלום בנייך גימזו, ותורת החיים יהיו בול עליו. הם כיפה סרוגה מצד אחד, מצד שני- עסוקים בתורה מאוד חריפה. אה וכולם פלאפונים נוקיה 105.
מחילה שלקח מלא זמן לענות..

לא מבין שעזיבה של הדת או התחרדות קיצונית הם נובעים, חינוכית, מאותו מקום ובעלי מאפיינים דומים.

מרידה בדרך ההורים, עזיבת דרכם, הערות וניסיון של תיקון דרך חייהם, שינוי בסגנון הלבוש, ניסיון להגדרה עצמית עצמאית.

זה שהתוכן חיובי בעינינו לא אומר שזה צרה לעשירים. אפשר להיות חרדי ומדקדק ולא לדבר מילה עם ההורים, יש משפחות מפורקות על בסיס כזה וכולם מניחים תפילין ואוכלים כשר.

אם הפותחת דואגת כנראה שיש לה ממה. בעזרת ד' תמצאי עצה.

ואחד נובע מרצון לבנות...
אני מבין מתוך דבריך שאתה לא מכיר אף אחד שיצא בשאלה, ולא אף אחד שנהייה חרדי.
המתחרד חושב שהדתיים לאומיים הם חסרי דביקות קיצונית (דבר שילד בן 14 מאוד אוהב, זה פוזה חמודה), שיתבגר הוא ירגע.
אבל ילד שיוצא?
נמאס לו שעוצרים אותו, ולך תדבר עם מישהו שכל יום מסתובב בתל אביב על התחזקות.
לא אומר שזה הדבר הכי טוב בעולם מרד בהורים, אבל לפעמים צריך להבין שזכית במרד נח יחסית (חבר שלי נהיה חבדניק, ותאמין לי, יש צרות גדולות מלשמוע שיחות של הרבי, וכל חשיבות ההתקשרות . באמת באמת, זה לא בעיה, זה עשה לו רק טוב)

שלא הבנת כלום מתוך דברי... איש יקר...

איך שאני הבנתי אותך;
"מי שהיה מוכר את הבית שלו בשביל זה לא מבין שעזיבה של הדת או התחרדות נובעים , חינוכית, מאותו מקום"-
הגה: אומר על כך אני שטעות סופר הוא, שהרי הרצון לחופש מוחלט שונה בתחליתו מהרצון להיות קדוש ועילוי, אילו היה המחבר אומר התנצרות והתחרדות, הייתי מבין, שהרצון לחיבור אלוקי שייך, אומנם בצורה מוטעה, אבל עדיין שייך לשניהם, וכן הרצון להיות בחברה בעלת תכלית. אבל חילוני? שייך ביוצא אליו רצון לחופש מוחלט לעשות מה שבא לו. דהינו מקום חינוכי שונה. יתכן שהתכוונת שמדובר על מצב שבו הנער בועט בדרך הוריו, ואז, שוב, ניתן להבחין בין נער שהכניסו לו לראש אלוקות ולנער שלא. ע"כ
"מרידה בדרך ההורים, עזיבת דרכם, הערות וניסיון של תיקון דרך חייהם, שינוי בסגנון הלבוש, ניסיון להגדרה עצמית עצמאית."
הגה: קשיא לי דבריו. שעזיבת דרכם לא שייך בנער חרדי, אלא אם כן דרך ההןרים היא שנאת התורה, ח"ו.
ואילו בנער החרדי שייך קיצוניות, המחשבה שהוא קדוש מהוריו, אין זה דוקא נובע מדרישה לעצמאות, זה יכול לנבוע גכ מתוך גאווה של נער. ע"כ.

"זה שהתוכן חיובי בעינינו לא אומר שזה צרה לעשירים. אפשר להיות חרדי ומדקדק ולא לדבר מילה עם ההורים, יש משפחות מפורקות על בסיס כזה וכולם מניחים תפילין ואוכלים כשר."
הגה: ותימא לי איך יצא משפט זה מפיו? הא גופא קשייה!
שהרי, כדברי רבינו, התוכן חיובי בעינינו! ומה להשוות בין זה לבין הנער המורד בתוכן אשר לא חיובי? זה שלדעתינו זה מרד לצד יחסית חיובי הוא ההופך את הצרה לצרה של עשירים. וניתן לתרץ את הקושיה בכך שמרן המחבר חשב שבעצם צרה של עשירים אינה צרה. ולא היא. צרה היא צרה, בין עשיר לבין עני, עשיר שאיבד מיליון דולר עדיין בצרה למרות שנשאר לו שתי מליון.
ונראה לי שכבוד קדושתו הבין את הנקודה שהרי בהמשך דבריו אמר "אפשר להיות חרדי ומדקדק ולא לדבר מילה עם ההורים, יש משפחות מפורקות על בסיס כזה וכולם מניחים תפילין ואוכלים כשר." וצודק הוא. צרה זו בוודאי צרה גדולה וקשה, למרות שכל התוכן פה 'חיובי', אבל לא בהא עסקינן. אנו עסוקים בילד שרוצה להיכנס לעבודת בוראו בכל הכח, וניתן לראות בכך רצון עז לעבודת בוראו, לא שינאת משפחתו. השאלה של השואלת הייתה:" ...קשה לי מאוד שילך למקום כזה שלא לומדים בו גם מקצועות חול." ולכן מחילה אם לדעתך לימודי מתמתיקה שווים לפירוק המשפחה. מותר לך דעה.

"אם הפותחת דואגת כנראה שיש לה ממה."
הגה; היא אימא! אימהות תמיד דואגות! ק"ו אבי אבות הקלי וחומר שהילד "רוצה ישיבה של כיפה שחורה ואנו ממש לא כיפה שחורה!" הגיוני, מובן, ולדעתי היא הייתה דואגת יןתר אם הןא היה מסתובב כל היום בטיילת בתל אביב או בכיכר החתולות. אבל זו רק דעתי.

אם תוכל להסביר לעם הארץ כמוני מה טעתי, אודה לך מקרב ליבי.

איך שאני הבנתי אותך;
"מי שהיה מוכר את הבית שלו בשביל זה לא מבין שעזיבה של הדת או התחרדות נובעים , חינוכית, מאותו מקום"-
הגה: אומר על כך אני שטעות סופר הוא, שהרי הרצון לחופש מוחלט שונה בתחליתו מהרצון להיות קדוש ועילוי, אילו היה המחבר אומר התנצרות והתחרדות, הייתי מבין, שהרצון לחיבור אלוקי שייך, אומנם בצורה מוטעה, אבל עדיין שייך לשניהם, וכן הרצון להיות בחברה בעלת תכלית. אבל חילוני? שייך ביוצא אליו רצון לחופש מוחלט לעשות מה שבא לו. דהינו מקום חינוכי שונה. יתכן שהתכוונת שמדובר על מצב שבו הנער בועט בדרך הוריו, ואז, שוב, ניתן להבחין בין נער שהכניסו לו לראש אלוקות ולנער שלא. ע"כ
"מרידה בדרך ההורים, עזיבת דרכם, הערות וניסיון של תיקון דרך חייהם, שינוי בסגנון הלבוש, ניסיון להגדרה עצמית עצמאית."
הגה: קשיא לי דבריו. שעזיבת דרכם לא שייך בנער חרדי, אלא אם כן דרך ההןרים היא שנאת התורה, ח"ו.
ואילו בנער החרדי שייך קיצוניות, המחשבה שהוא קדוש מהוריו, אין זה דוקא נובע מדרישה לעצמאות, זה יכול לנבוע גכ מתוך גאווה של נער. ע"כ.

"זה שהתוכן חיובי בעינינו לא אומר שזה צרה לעשירים. אפשר להיות חרדי ומדקדק ולא לדבר מילה עם ההורים, יש משפחות מפורקות על בסיס כזה וכולם מניחים תפילין ואוכלים כשר."
הגה: ותימא לי איך יצא משפט זה מפיו? הא גופא קשייה!
שהרי, כדברי רבינו, התוכן חיובי בעינינו! ומה להשוות בין זה לבין הנער המורד בתוכן אשר לא חיובי? זה שלדעתינו זה מרד לצד יחסית חיובי הוא ההופך את הצרה לצרה של עשירים. וניתן לתרץ את הקושיה בכך שמרן המחבר חשב שבעצם צרה של עשירים אינה צרה. ולא היא. צרה היא צרה, בין עשיר לבין עני, עשיר שאיבד מיליון דולר עדיין בצרה למרות שנשאר לו שתי מליון.
ונראה לי שכבוד קדושתו הבין את הנקודה שהרי בהמשך דבריו אמר "אפשר להיות חרדי ומדקדק ולא לדבר מילה עם ההורים, יש משפחות מפורקות על בסיס כזה וכולם מניחים תפילין ואוכלים כשר." וצודק הוא. צרה זו בוודאי צרה גדולה וקשה, למרות שכל התוכן פה 'חיובי', אבל לא בהא עסקינן. אנו עסוקים בילד שרוצה להיכנס לעבודת בוראו בכל הכח, וניתן לראות בכך רצון עז לעבודת בוראו, לא שינאת משפחתו. השאלה של השואלת הייתה:" ...קשה לי מאוד שילך למקום כזה שלא לומדים בו גם מקצועות חול." ולכן מחילה אם לדעתך לימודי מתמתיקה שווים לפירוק המשפחה. מותר לך דעה.

"אם הפותחת דואגת כנראה שיש לה ממה."
הגה; היא אימא! אימהות תמיד דואגות! ק"ו אבי אבות הקלי וחומר שהילד "רוצה ישיבה של כיפה שחורה ואנו ממש לא כיפה שחורה!" הגיוני, מובן, ולדעתי היא הייתה דואגת יןתר אם הןא היה מסתובב כל היום בטיילת בתל אביב או בכיכר החתולות. אבל זו רק דעתי.

אם תוכל להסביר לעם הארץ כמוני מה טעתי, אודה לך מקרב ליבי.

חרדים זה לא נצרות או משהו רע הם גם עובדי ה' הכול בסדר שיבחר את מה שטוב לו

אם תתנגדו לדרך שלו זה לא יעזור, הוא רק ימרוד עוד יותר.

צריך לקבל את ההחלטות שלו וללמוד איך לחיות ביחד (כמובן שזה דורש גם עבודה מצידו).

השקפה חרדית חברתית דתי לאומי

ישיבת קרית מלאכי שמעתי שיש שם גם ישיבה לצעירים וגם בגרויות

מקום ממש רציני בישוב נחלים רמה תורנית גבוהה הרבה לימודי קודש ויש גם לימודי חול לגבי היחס החינוכי אליו אשמח לכתוב בפרטי

אז הישיבה התיכונית השומרים מקום ברמה תורנית מאוד גבוהה עושים את כל הבגרות ולומדים לימודי חול היא יב בשביל הבגרות ומצליחים לעשות אותם ולומדים רק שנתיים חול

עברתי תהליך דומה לבן בן שלך (לא נהייתי חרדי אבל התחזקתי דתית בערך בגיל הזה ועברתי לישיבה תורנית ציונית) ואני ממליץ קודם כל לדבר עם רב שהבן שלך מחזיק ממנו שתעשו שיחה משותפת (את הבן שלך והרב) זה יכול לפתוח את הנושא בצורה שתגרום לכך שלא יהיו מלחמות בבית בגלל שהבן מחזיק מהרב וסומך עליו. תדברו על נקודות הקושי בבית. תתנו לו להרגיש שאתם נותנים לו ללכת בדרך שהוא בוחר ולא נלחמים נגדו. גם הרב מאיר אליהו והרב עדס לא היו ממליצים לו ללכת נגד ההורים ולזלזל בהם...(אני לא בדיוק יודע המציאות בבית סתם נתתי דוגמא).בקשר לישיבה תתיעצו עם הרב ותנסו למצוא פשרה שמתאימה לשניכם.

עכשיו מידי פעם הוא משמיע התנגדות חלושה נראה לי שהשלים עם " רוע הגזרה.." אני מקווה שכשיתחיל יראה ש"השד" לא נורא כל כך ואפילו בעה הלואי שיצליח להנות. אני. בניגוד לבעלי, פשוט לא מצליחה לדמיין אותו בישיבה חרדית יש בי התנגדות עזה לדרך . אני מאוד מאמינה בדרכה של הציונות הדתית על אף הביקורת. מאוד מקווה שנעבור את השלב הזה בטוב.

אין דרך אחרת. - מה שאתה עמל עליו - אתה אוהב אותו.

יש עניין כזה 

בשיעור א עסוקים בלהתנתק מהעולם וטיפה לטעום מהתורה ולכן זה מאוד הגיוני שאין שום התקדמות בהרגשה של חיבור לתורה כי רוב העניין הוא להתנתק מהעולם החצוני .

שיעור ב זה קשר לתורה ברמה יותר גבוה אתה יודע קצת מזה אומר להיות בייני"ש ומרגיש יותר בסביבה הטיבעית שלך ושם נוצר קשר לתורה

שיעור ג זה קשר לתורה שבא כבר עם וותק פתאום שואלים אותך מה עם צבא חתונה וכו . נהיה קשר של זמן ארוך ואיכותי (3 שנים חזקה)

כמובן שאח"כ עדיין ממשיכים אבל על זה אין לי מה לספר

מתחושה דומה אני רוצה לומר לך שקודם כל זו תחושה חיובית בבסיסה.

ההרגשה שאני לא מתקדם מעידה על רצון ושאיפה להתקדמות. וחשוב שתזכור את זה יחד עם הביקורת העצמית...

אני חושב שכדאי שתעשה לך סדר בראש.

שב, תכתוב מה למדת עד עכשיו(ספרים, נושאים, עניינים) ומה אתה רוצה ללמוד השנה..

ותכתוב על עצמך גם דברים טובים, זה תמיד טוב.

[עיין בהקדמה למוסר אביך על החשיבות בלכתוב "ולסדר לעצמו עניינים באמונה:]

 

לגבי תחושת שייכות וחיבור. יש אנשים רציונאלים שלימוד ספרים של טעמי מצוות יכול לעזור להם להתחבר ("חורב" של הרשר הירש, ספר החינוך על הסדר) ויש כאלו שצריכים לימוד של "רגש", חסידות וכדו'.. 

אתה יודע מה נכון לך..

 

מההיכרות שלי את עולמנו, כולנו צריכים היום גם וגם, אז "מזה ומזה אל תנח ידך".

בהצלחה...

א. להתפלל על זה. כ"כ משפיע ועוזר! 

ב. למצוא לימודים שבאמת מעניינים אותך, ולהקדיש להם זמנים קבועים ביום.

ג. ללמוד ספרים שמדברים מענייני עבודת ה'. הרבה ספרי חסידות למיניהם מלאים מזה.

 

 

 

חסידי חב"ד רבים ממש רוצים קרבה לה' ,  אבל בלי שהם מרגישים מושכים אותם קצ הצידה , להאלהת איש בלי שאומרים זאתת בפרוש.

חסידי חב"ד רבים ממש רוצים קרבה לה' ,  אבל בלי שהם מרגישים מושכים אותם קצ הצידה , להאלהת איש בלי שאומרים זאתת בפרוש.

יש לחסידי חב"ד על מה לסמוך, בספרי החסידות ואפילו בספרי הנגלה.

רבנים וגדולי ישראל רבים מעודדים את דרכם, ומי אנחנו שנשפוט?

דוקא בחב"ד שמים הכל על השולחן, ותוכל תמיד לבדוק את הענינים מקרוב...

נראה אחרת לגמרי מבית שלא כך.

יש מגוון ישיבות כאלו, ישיבות חסידיות של מתחזקים ומתקרבים

בישיבות האלה יש כל מיני סגנונות, יותר רוחני או יותר פרקטי וכל מיני כאלה.

 

שמעתי על ישיבה מקסימה של חב"ד בירושלים, ברוממה

אם מתאים לך ואתה מתחבר לסגנון...

מייל: habad16770@gmail.com

איש הקשר שלכם בישיבה תום בוזגלו: 055-8824470

שאם ישמעו להם לא ילמדו אותו כלל.

כל החסידות,
כל הקבלה שלא מהמהרח"ו
כתבי ההלכה שהם לא הבית יוסף
כתבי הרב אבינר
כתבי הרב טאו
היאב"ץ בכללי
הרב יעקב עמדין
חלק מכתבי ר' צדוק הכהן מלןבלין
דבריו של המגיד מדובנא
הסבא משיפולי
כתבי ר נחמן מברסלב
שאמשיך?

אף פעם לא יצא לי לחלוק על אותו אחד בשלושה שירשורים שונים בו זמנית

קראתי.
מאוד עוזר

בס"ד

לפני כמה שבועות נזכרתי שכדאי להעלות את זה מחדש, אבל שכחתי מזה לחלוטין, אז טוב שהעלת את זה.

הוא נכנס למה שהתחיל כשנולד ובפרט בגיל מצוות רק שעכשיו הוא מיישם ונכנס למה שהוא צריך לעשות. כי הם חיינו ואורך ימינו

בס"ד

כך פעם התלבשו במרכז.

ש"על בחור ישיבה להיות לבוש הכי יפה שניתן"...

תמיד פתוח

1.לשתף עם חבר ר"מ וכדומה...

2. לקרוא ספרים\ציטוטים שמעוררים ללימוד. כמו נפש החיים שער ד' וכדומה...

3. לקרוא סיפורים על גדולי ישראל (לא תמיד טוב יש מי שזה מעורר אצלו שאיפות ויש מי שזה מייאש אותו תעשה לפי מה שמתאים לך).

4. להתפלל לה' שיעזור. לכוון באהבה רבה ברכות התורה וכל התפילות המדברות על עניין הלימוד. אפשר לומר מזמור קיט בתהילים.

5. להיזהר בשמירת העיניים, להיזהר בכשרות המאכלים, (לא לאכול את המאכלים המשכחים את הלימוד אם זה המשבר).

6. לחזור בתשובה באופן כללי ובפרט על המשבר עצמו לעשות חשבון נפש ותשובה. 

אלו העצות שאני זוכר כרגע בהצלחה ללומדים...

תוספת - אפשר גם לפנות לאדם גדול (ר אביגדור נבנצאל למשל) ולהתייעץ כיון שהאמת היא שגם הגדולים ביותר עברו משברים

אם זה חוסר חשק ללמוד, הגדולים אומרים לעשות עצירה בלימוד וללמוד רק דברים קלים. סיפורי צדיקים, מדרשים, מוסר, גירסא.

בד"כ זה פשוט אנשים שלא עברו על שמונה פרקים ולא מתייחסים לנפש ביחס ללימוד. עודף עיון, במיוחד כשלא מאזנים אותו עם הלימוד העיקרי שהוא גירסא, שוחק את הנפש.

 

על קשיים אחרים קשה לי לענות מהמותן. מוזמן לשתף מה הקושי בלימוד?

אני שואל אם יש ישיבה גבוהה

לא שתכננתי כרגע, אבל כבר נתקלתי בפגום.