פורום בני הישיבות (עמוד 11)

הרבה כוחות יקרה!

הלוואי שהיתי יכולה לעזור לך

אין פה שום משפחה חדשה בשכונה 

בין אם זה מידות, ידיעה, חכמה וכן על זה הדרך.

כרגע אין לי זמן להאריך, בלי נדר בהמשך.

מוזמן לתזכר אותי באישי תמיד

@חידוש
@ארץ השוקולד
@אניוהוא
@מרדכי
@נחמיה17
@סתם 1...

אני אשמח שגם אתם תתייגו אנשים שאתם חושבים שיהיו תשובות טובות..

פעם בשיעור פסיכולוגיה במכון הוראה המרצה אמר 'הרב צבי יהודה וש'י עגנון שני גדולי הדורות
אז בין הבחורים היתה התקוממות על ההשוואה ועל זה שש'י עגנון הוא פתאום 'גדול הדור'.
אז אמרתי להם אין מה להיבהל גם יוקוזונה הוא 'גדול הדור'. יש גדול הדור בתורה והנהגה, ויש גדול דור בספרות ויש גדול דור במשקל.....

מה דומה ומה שונה בין המושגים של ׳גודל׳ בדוגמא שלך?

לכל נושא יש את ה'גדול' שלו

תקרא שוב את ההודעה הראשונה ואם לא הבנת תגדיר מה לא הבנת

אין מכנה משותף בין ה׳גדולים׳ שהצגת? רק שיתוף השם? האם סתם ראש ממשלה נחשב אדם גדול? זמר מפורסם נחשב גדול?
היטלר, אבו מאזן, מוסוליני - זה גדול?
ואולי כן, אבל לא אבסולוטי? גדול רע?
אשמח להרחבה

השאלה מה גדול


יש גדול בשירה, בניגון, בספרות, וכו'

יש גדול בהנהגה, בשכל , בפולטיקה

ולהבדיל יש גדול בתורה וגדול במידות ודרך ארץ

גודל זה מושג פיזי. עצם גדול תופס יותר מרחב מעצם קטן.
בדוגמאות שהבאת מושג הגודל משמש כמשל. היחס בין עצם גדול לקטן הוא משל ליחס בין שני אידיאלים. ע"י השימוש במושגים הפיזים המוכרים כמשל אפשר להעביר רעיון/מושג מופשט שאי אפשר להביע באופן ישיר.
כמובן שיש גם דרך ישירה להביע יחס בין אידיאלים/אנשים וכד', לדוגמא במילים 'משמעותי', 'משפיע', 'בעל חשיבות' ועוד...
אבל הבחירה שלנו להשתמש דוקא במילה גודל מצביעה על כך שהמילים הללו אינן תחליף מדיוק למשל של גודל.

תוכל בבקשה להסביר?

אם תסביר יותר אוכל לענות...

כשאני אומר "הבית הזה גדול" אפשר לחלק את האמירה שלי לכמה חלקים:
א. קביעה 'מתמטית' שהבית הזה גדול ביחס לבתים אחרים.
ב. הרגשה/אינטואיציה לגבי הגודל של הבית הזה. האינטואיציה הזאת היא דבר שמטבעו קשה להגדרה, וכשאני משתמש במילה 'גודל' כמשל כוונתי לרמוז לאותה אינטואיציה ולהחיל אותה על דבר שמושג הגודל המתמטי לא רלוונטי לגביו.
מקווה שזה יותר מובן עכשיו

גודל של תורה? לפגוש את הגודל?
מהו הגודל? ואיך הוא אמור להתגלות? מה מבטא אותו?

אבל אני מוכן לשתף בתפיסה שלי לגבי מי נקרא אדם "גדול".
זה עניין אישי לחלוטין אז כמובן  שזכאים לחלוק.

מה שאני אכתוב הוא פן מסוים של הסתכלות. אפשר להאיר את העניין מכל מיני זוויות:

בעיניי, פרט= קטן. כלל =גדול.
ככה זה גם במציאות. והכל יחסי...

לכן אדם גדול הוא אדם שלא חי באופן פרטי.
שלא עסוק רק בעצמו.
או שלא עסוק רק באירוע נקודתי שקורה לו
(כלומר שגדלות היא הסתכלות גם מחוצה לי ברובד של אדם מול חברה, וגם מחוץ לזמן הנקודתי ברובד של עכשיו ביחס לעבר ולעתיד)

אני חושב שאדם גדול הוא אדם שמייחס ערך ומשמעות למה שקורה לו.
הוא יודע ללמוד מזה (מבין דבר מתוך דבר, שבת לא,) וכל הזמן מחפש לאן להתקדם.
אנשים שלא חיים "סתם". 
מבינים שיש משמעות לדברים, שהם חלק מתהליך כלל עולמי, כלל ישראלי.
ושדבר מסוים שקורה להם הוא חלק מתהליך אישיותי שהם עוברים בתור אדם. כלל עצמי.

תמיד האנשים הגדולים יהיו אנשים שמחפשים. 
וממילא הם יניעו דברים במציאות כי הם מבינים שאנחנו צריכים משמעות.
(שאנחנו בתור מאמינים קוראים למטרה שלנו,למשמעות של היותנו כאן בעולם- הגעה לדבקות בה'. )
 

ברור שיש אנשים גדולים שפועלים לאור ערכים שונים מאיתנו.
והשאלה היא מה המדד שלנו לגודל.
ניקח למשל פילוסוף או מדען שמקדם ערכים שסותרים את כל הקדוש והיקר לנו
האם הוא יוכל להיות אדם גדול? כן.
אבל זה ייבחן גם במקום המוסרי שלו.
כי אדם גדול חי בתפיסה 'כוללת' אז הוא חייב להתחשב בסביבתו.
לכן אדם גדול בהכרח יהיה גם אדם מוסרי (בערכי מוסר מקובלים בכל העולם. כי אפשר להתווכח עם מה נקרא "מוסרי")

זה מה שעולה לי כרגע.
לפחות הנקודה הזאת.
 @נקדימון תודה על השאלה המעניינת. מקווה שתרמתי במשהו

עזרת לי מאוד להכניס לניסוח. תודה. תודה. תודה. באמת.

עכשיו השאלה הבאה שלי היא "איך".
איך בונים את עצמנו לזה. איך עושים את זה אמיתי.
נדמה שיש תכונות אופי שקיימות באנשים הגדולים.
האם בכלל אפשרי לבנות חלק מהתכונות האלה, לכאורה זהו אופי יסודי (ככה לפעמים נראה בעיניי).
האם יש מי שנולד לזה ומי שנולד לזה? האם בגיל בוגר זה עוד ריאלי או רלוונטי? לפעמים נדמה שזה צריך את גיל הנעורים כדי לתת למחשבות כאלה לפרות ולהתקבע, מבלי צורך להתחשב שכל מיני גורמים של עולם המבוגרים.. גם נדמה לפעמים שזה מאוד תלוי בסביבה שבה אדם גדל, בדמויות של חייו, במודלים שראה, בדפוסי חשיבה גדולים..
זה נכתב בטיפה׳לה ייאוש, לא אשקר.
ואולי, אני חושב, באמת יש מי שנועד כדי לשמש חוליה בשרשרת הדורות והחינוך שלי עצמי את ילדיי כבר יגדל אנשים אחרים?

הערה:
אני לא מתכוון לפתוח פה פריקה, אלא מחשבות.
אני מנסה להגדיר פה את העניין הזה, ופשוט הוא ברמת מסתעף הלאה גם לשאלת ה׳איך׳.

לפי זה אפשר להציע את האיך

זה בעיקר בתחום של מידע בתורה. אני חושב שגדול בתורה זה שלב 2 באדם גדול.
כי אם הוא לא גדול באישיות שלו, אז הוא סתם יודע תורה..
נראה לי אגב שצריך לעשות באמת עוד איזה בירור על היחס שבין אדם גדול מצד האנושי שבו,
ובין אדם גדול כאשר מדובר באיש מישראל.
מכל מקום, אני מדבר על עצם האישיות (זה נראה לי סך גדול יותר מאשר מידות/ערכים וכדומה).

או שהתכוונת לשאול על משהו אחר?

הישיבה מקבלת כסף מהמדינה לפי מס' התלמידים שלומדים אצלה.

וכדי לבדוק שהישיבה לא מרמה בודקים מידי פעם אם התלמידים שרשומים שם אכן לומדים בישיבה.

 

אני לא יודע בדיוק את הפרטים, אבל בגדול-

אם יש פחות מ 80% בערך בביקורת, עושים לשיבה עוד ביקורת.

ואם גם בביקורת השניה לא היו מספיק, שוללים מהישיבה תקציבים, וגם הישיבה צריכה להחזיר חלק מהכסף שקיבלה במשך השנים.

 

כל בחור חותם על זה שהוא לומד בישיבה, וכך הוא מקבל דחיית גיוס.

אם בחור לא נמצא בשני ביקורות ואין לו תירוץ טוב, מגייסים אותו לצה"ל..

ואם למשל הבחור חולה בביקורת?

יש גם מקרים שהרופאים נותנים אישור (לא נותנים למשל כשיש סתם וירוס, או דברים כאלה)

בס"ד

תלמיד שנסע לדחיית גיוס או למיון כזה או אחר. רק לגביהם הישיבה יכולה לשולח את הצו ואז יורידו את התלמיד מהרשימות. תלמיד חולה נכנס לאחוזים המותרים.

בס"ד

המספרים תלויים כמובן בגודל של הישיבה. עם הישיבה מונה כחמישים תלמידים אז אם חסרים בזמן הביקרות כשמונה תלמידים, הישיבה בכל זאת עוברת. בישיבה עם מאה תלמידים יהיה מותר כבר לכ-16 אנשים לא להיות וכן הלאה (אני לא זוכר את מספר האחוזים המדוייק, אז לא לתפוס אותי על מספרים, אבל זה הכיוון).

לכן כל ישיבה יכול להיות שמשהו אחד חולה, השני נסע לחתונה והשלישי בבית חולים עם אישתו. וזה עדיין בסדר. הבעיה מתחילה רק עם חסרים יותר תלמידים, שאז כבר פחות אפשר להאמין שיש 13 בחורים חולים (לדוגמה) בישיבה של 60 חבר'ה.

אגב, בחור שלא נמצא פעמיים בביקרות קודם הישיבה מקבלת עליו קנס של 1000₪ ובמקרים מסויימים אפשר לבטל את הדחייה שלו ולגייס אותו)

אז תלמיד חולה לא צריך להביא אישור מרופא?

התלמידים שונים מאוד המגוונים מאוד.
ניתן למצוא כמעט כל מה שתחפש.

אני אישית מאוד צריך חבר'ה שצוחקים מדברים ויותר זורמים ואת זה אני מוצא בשפע.

א. ביחס להתמדה בצבא, הדרך שהכי תהיה מועילה היא אם תבחר ללמוד מה שליבך חפץ בו. אז אם לימוד משנה היה לך קשה ולא מושך, אז דווקא הצבא היא לא זמן מתאים לכך לדעתי. (הקושי בלימוד בצבא לדעתי הוא ברצון ולא בזמן.)

1. משנה מעניקה גם כללי בסיס, גם היקף וגם הבנת מקור דברי חז"ל. זה יכול להיות רק בסיס של רקע, זה יכול להיות השקפה אחרת, ויכול לתרום ללימוד שלך הרבה.
בנוסף, לספרים שונים יש צורת הסתכלות, חשיבה ולימוד שונה. מהנסיון וההיכרות שלי, מי שלומד בעיקר גמרא יסתכל על העולם אחרת ממי שלומד בעיקר תנ"ך ושניהם יסתכלו על העולם אחרת ממי שלומד בעיקר משנה, ושלושתם יסתכלו על העולם אחרת ממי שלומד בעיקר ראשונים, וארבעתם יסתכלו אחרת ממי שלומד בעיקר אחרונים.
לכן, חשוב ללמוד מכולם כדי ללמוד מכל דרך חשיבה והסתכלות.
הבנה זו יכולה להסביר מדוע נפסק שאמורים לשלש את היום שליש במקרא, שליש במשנה ושליש בתלמוד. (טור ושלחן ערוך בהלכות תלמוד תורה [יורה דעה סימן רמו אם אני לא טועה], וכן הרמ"א על אתר מביא את דעת בעלי התוספות שניתן להסתפק בגמרא, אבל למה לא לצאת ידי חובת השלחן ערוך גם?)

2. יש שתי אפשרויות לכך:
א. תקרא פירוש שיעזור לך להבין את המחלוקת.
ב. ככל שתכיר ותלמד יותר, תצליח לראות מכנה משותף בין דברי התנא במגוון נושאים וכך תבין את שיטתו בצורה טובה יותר.

3. לרוב זה נובע ממקורות אחרים שלא בגמרא, או הבנה אחרת בכללי פסיקה. (מן הסתם תלוי בשאלה אם הראשון חשב שהוא קטן מהאמוראים ואז הוא יפרש אחרת רק אם מצא בבלי במקום אחר או תוספתא או ירושלמי החולקים, או אם זה עניין של סמכות וממילא כללי פסיקה יכולים לגרום לו לחלוק.)

מקווה שהייתי מובן.

בהצלחה

לעניות הבנתי ישנם שני סוגים של לימוד המשנה.

 

הלימוד הראשון שבשבילו גם לומדים משנה בדר"כ בבית הספר הוא לימוד יותר מקיף של המשניות איך שהן פחות עם התעמקות במקורות ובטעמים כמו שהרב קהתי מרבה לעשות. המטרה של הלימוד הזה היא יצירת בסיס חזק ללימוד הגמרא. כאשר נידונו הסוגיות שנמצאות בגמרא, ספר המקורות היחיד שיכלו התנאים להיעזר בו היה המשנה (עם הברייתות והתוספתא), לכן כאשר אנו רוצים ללמוד את הגמרא באותניות אנו חייבים לשלוט היטב בפרקי המשנה על מנת שנוכל לקפוץ במהירות בתוך הסוגיות ממשנה לחברתה אף בנושאים שאינם קשורים כלל. 

"משנה"- מלשון שינון, זהו כנראה גם עניינו של לימוד ח"י פרקים ביום המפורסם (אותו עשו גדולים רבים בינהם הרב קוק ואחרים) ולימוד בע"פ, לשנן ולזכור בכל עת את היקף המשניות ע"מ לשמר תמיד את הבסיס ללימוד הגמרא. 

ועל פי המטרה, כמובן שגם הלימוד עצמו מתאפיין בפשט ככל האפשר, בלי טעמים סברות ומפרשים רבים. (כמו שכאשר מביאים בגמרא מקור לברור בסוגייה מביאים אותו בפשטותו ולאחר מכן מנסים להסבירו ולהסיק מסקנות הנובעות לסוגייה).

ואכן, בלימוד כזה העיקר הוא להבין את העקרונות והמושגים, ואילו את כל השאלות (שברורות מאליהן לכל בן ישיבה) תשמור לגמרא.

 

הסוג השני של הלימוד של המשנה כשלעצמה.

המשנה היא בעצם המקור ההלכתי הראשון ביהדות שנכתב מאז קבלת התורה ממשה. כל התורה של עם ישראל במשך מאות שנים הצטמצמה לכדי חיבור אחד לא גדול שבו הוכנסו כל המקורות בתמצות גדול. ספר כזה הוא אוצר אדיר לעם היהודי, ועל כן חשיבות מיוחדת ללומדו כשלעצמו עם העמקות בלשון המשנה ובטעמים שבה.

ללימוד כזה כתבו מפרשי המשנה את חיבוריהם בהם דנו מה הייתה בדיוק כוונת המשנה בכל מילה וצמח ומה הטעם בכל מחלוקת תמוהה. ובשביל זה גם כתב הרב קהתי את ספרו, ללימוד רחב ומעמיק של המשנה בהבנה הנרחבת ביותר שניתן להסיק ממנה.

 

 

לגבי צורת הלימוד הראשונה, יש את "משנה סדורה" שהוציא הרב דורדק, בה המשנה מחולקת לשורות באופן ייחודי שנועד להקל על ההבנה והשינון. הרעיון היה להעניק ללומד את האפשרות לראות את כל המשנה כיחידה אחת וכך להבינה מתוך ההקשר, כמעט ללא פירושים. המשניות מחולקות לשורות קצרות, בדומה לכתיבת שירה השורות חולקו והושם רווח בין קטעים כדי לעזור בהבנה. בתחתית הדף צורף ביאור "קב ונקי" . פירוש זה נבחר בהיותו קצר ותמציתי שעיקרו הסבר מילים לא מוכרות (ציטוט מויקיפדיה). מנסיון אישי אני יכול להעיד שהמשנה מאוד עוזרת ומקלה על הלימוד. הרב דורדק גם כותב עצות רבות ללימוד ולשינון.

 

עוד דבר, היום אתה יכול לראות ב"משניות רייזמן" (בה מופעת המשנה עם פרוש בסיסי, פרוש מורחב ועיונים)  היטב את החלוקה בין הלימוד הבסיסי והשינוני לבין הלימוד העמוק והעיוני.

 

בהצלחה!

שאלת שאלה יסודית. כיצד פרשני המשנה מסבירים את המשנה שלא ע'פ מה שכתוב בגמ'..

דבר מעניין - לעיתים רש'י על התורה 'נופל' לכאורה באותו בור
הגמ' דורשת פסוק מסויים בכמה דרשות, אחת מהן נפסקה להלכה - אבל רש'י כותב את הדרשה השניה. מדוע?

מסביר התוס' יו'ט, (כמדומני הנזיר, אם תרצה אנסה לחפש מקור מדוייק)
שלפרשן אין מחוייבות להלכה. יש לו מחוייבות לפרש בצורה הגיונית את הטקסט שלפניו, בין אם זו משנה או פסוק.
לכן מצינו פערים בין הפירוש לגמ'.
אפשר לראות את התופעה הזו בהלכות מקוואות,
על מסכת מקוואות אין גמרא. יש ראשונים בלבד ע'פ התוספתא.
כשהבית יוסף מנסה לפסוק הלכה - הוא מאריך בצורה יוצאת דופן לברר איזה פירוש הכי מסתדר במכלול של הבעייתיות והמשכנתא האחרות ולא דווקא הכי מסתדר בלשון המשנה הספציפית.
כי זה ההבדל בין פירוש להלכה. פירוש הוא מקומי. הלכה צריכה להתאים לכל המכלול..

מכאן אפשר ללמוד איך לומדים משנה
אם אתה רוצה ללמוד הלכה וכו' - לך לגמרא ולראשונים עד השו'ע.
משנה לומדים - להבין את מה שכתוב בצורה הכי פשוטה.

אתה רוצה להבין מה המחלוקת? אפשר לעי' בתוס' יו'ט, תפארת ישראל, ועוד. בד'כ הם יסבירו.


אני כיום (כבר כ-3 שנים עם כמה הפסקות קצרות ואחת ארוכה שב'ה התגברתי עליה לאחרונה) לומד משניות - עם רע'ב ותפארת ישראל (יכין) כשיש שאלות - משתדל לעיין בנו'כ שעל הדף.
הלימוד הזה לעיתים מחיה ולעיתים קצת קשה לצערי (מזה נגרמה ההפסקה הארוכה).

אשמח לראות את התוספות יום טוב בפנים, אז כשתמצא את המקור אשמח אם תוכל בבקשה לשלוח לי.

ולגבי פירוש הגמרא על המשנה, הרב מיימון בשרי המאה מביא בשם הגר"א שהגמרא לא מחויבת לפירוש המשנה והיא ניסתה לפסוק הלכה גם אם זה לאו דווקא מסתדר עם דברי המשנה.

שבוע טוב ומבורך לך ולכל בית ישראל

(זה מסוג המקורות שאני כותב לעצמי בצד הפנימי של הכריכה האחורית של הספר, כך שאפילו לא חיפשתי....)

תודה על העצה

כמה שזה נכון..

זוהי פריקה או שאתה רוצה גם עצות מעשיות?

אם כי אני קצת פסימי. אני לא באמת חושב שהודעות שכאלה בפורום ישנו את המצב.
אבל בנתיים המסקנות שלי הם שגם אם השיחה לא תוביל אותי לשום דבר פרקטי, עצם המודעות שלי והדיבורים שלי על זה יכולים להחזיק אותי עם ראש מעל המים.

כמובן שאשמח לעצות מעשיות אם למישהו יש. 
אבל אני רק רוצה להבהיר גם למי שלא הבין עדיין- זה ממש לא פשוט כמו שזה אולי נראה.

כמה עצות פרקטיות-
*למצוא בית מדרש/ישיבה/כולל באזור המגורים/העבודה, וללכת ללמוד שם זמנים *קבועים*

*להתפלל בשבתות במקום של תורה

*להיות קשור - קשר אישי ממשי לרב שמעריכים. עדיף זמין ובאזור המגורים

*לקבוע הספקי לימוד קבועים - לא הולכים לישון בלי שמסיימים

*שיעורים שאוהבים באוטו

1. חברותות בהפסקה עם חבר.
2. לפעמים לקבוע לימוד של דקה-חמש דקות אחרי התפילה.
3. לקבוע לימוד קצר שתדאג ללמוד בכל מקרה באותו יום, והספר מונח ליד המיטה ככה שתלמד במקסימום לפני שתלך לישון.
4.עצות נוספות שאני לא עושה, אבל מניח שיכולים לעזור:
א. להצטרף לשיעור באזור מגוריך/לימודיך/עבודתך.
ב. למצוא שיעור אינטרנטי שיעניין אותך.
ג. להירשם לאימייל או ווטסאפ של דברי תורה.


ועכשיו לתגובה הכללית,
יש לדון מה המטרה העיקרית שאתה מנסה להשיג, אם המטרה היא להספיק ללמוד משהו מסוים או לבנות דרך תורנית שחייך יגשימו את רצון ה' בעולם.
אם בחרת את אפשרות ב, אני חושב שכדאי שתחשוב לעצמך (או אם תרצה שאנסה לעזור במחשבות, מוזמן לאישי בשמחה או עם חבר קרוב) מה בחייך ובמעשיך יכול לקדם את רצון ה' בעולם?
בין אם זה הבאת שם ה' ללימודים/לעבודה, חיפוש מטרות שיהפכו את העולם לטוב יותר באמצעות כישוריך, יצירת דבר חיובי עם חבריך.

צריך לזכור שאנחנו פה בעולם עם סיבה וה' מאמין שאנו מסוגלים לעשות טוב בעולם, ועלינו להצליח למצוא את הדרך. זה לא תמיד קל, וטוב שכואב לך שאתה לא מרגיש שאתה שם, אבל אתה בעזרת ה' ובעזרתך תצליח.

עלה והצלח👍🎠💪

המטרה שלי היא ממש לא להספיק ללמוד משהו מסוים. מזמן ירדתי מהעץ של מטרות גבוהות שכאלו. אני חושב שהמטרה שלי היא בסיסית. ממש מינימלית. מה כבר ביקשתי? להיות יהודי כשר שקובע עיתים לתורה, ושזה הזמן שהכי חשוב לו ביום. יהודי שלא מתפלל בשביל לסמן v. יהודי ששמח בחגים ושכשקשה לו הוא מדבר עם ה'. זה הכל.

שמור על קשר עם הישיבה ועם הרבנים, תשאל מה שאתה צריך. דבר עם החברים, קשר ברוחניות לא תלוי בזמן ומקום. וזכור שאין הדבר תלוי אלא בי. עכשיו זה הזמן לקחת את הבית מדרש החוצה איתך. את הישיבה איתך. לקדש שם שמיים. מי שבן תורה אמיתי לא משנה איפה הוא עדיין בן תורה. תפלל בכוונה, זה לא תלוי בחזן ובדבר חיצוני כזה או אחר. זה המקום להשפעה של הישיבה שלך לחול במלא עוצמתה. והעיקר והכי חשוב תהיה בשמחה ותקבע עיתים לתורה הקדושה.

בהצלחה בדרך אחי היקר, תעשה חיל!

גם בזמן העבודה אפשר להיות בדבקות בה' באותה מידה שיושבים בבית מדרש. תתייעץ עם רב שאתה מקבל אותו עליך כרבך ותהיה קרוב אליו, לך לשיעורי תורה, ודבר עם בורא עולם בזמן העבודה. העיקר, תחזיק: הרבה תפילה. חזק ואמץ.

הקושי מובן, אבל צריך להזהר:

א. כן לראות מתי שייך להגיע לישיבה - ר"ה, יהו"כ (אפילו לבד), שמחת תורה, סליחות ראשונות, סתם יום חול. שיעור של ר"מ שהיית קשור אליו.
ב. להתפלל כמו בישיבה, גם אם נמצאים במקום אחר. זה לא בושה, להפך.
ג. לקבוע עיתים משמעותיות לתורה. יש חשיבות גם לקביעות של חמש דקות ביום, כזאת שאפילו ביום של לידה+39 מעלות סלציוס+הגשת עבודת גמר מועד סופי בהחלט - לא מבטלים אותה. אבל, בנוסף חשוב שיהיו קביעויות רציניות - דף יומי (בשיעור קבוע), לימוד הלכה, אמונה. חברותא קבוע בשבתות (ואם אפשר כל יום אחבצ/ערב).

לכן בזמנו רשמתי לעצמי -
לגור ליד ישיבה.
פחות אכפת לי איזה, אבל שיהיה ישיבה. כך שכשתיפול הרוח יהיה איפה להרחיב אותה וכשיגיעו ימים נוראים והחגים יהיה איפה להתעלות.

מסופר על החוזה מלובלין (אם אני לא טועה) על שנים שעבד את ה' ללא כל רגש. וזו העבודה היותר קשה, היותר חזקה, ושמצריכה הרבה יותר אמונה וכח.
בהצלחה רבה, ה' איתך

עבודת השם שבישיבה ועבודת השם שבחיים מחוץ לישיבה הן שונות. הציפיות צריכות להיות בהתאם ולא "לבוז ליום קטנות" כמו חברותא קטנה כל שבוע, הלכה יומית אחרי התפילה, דברי תורה בשבת, שירי שהת, התייעצויות הלכתיות מדי פעם, שיעור בליל שבת, תפילות ולימוד עם אנשים שהם לא בני ישיבות.

פשוט צריך לחפש את השם במציאות המשתנה-איפה הוא נמצא במקומות שציינתי וגם באקדמיה, בעבודה, בזוגיות ועוד

יש כאלה שזה לוקח להם שעתיים וזה עף.
ויש כאלה שנשארים שם כל היום.

אני ממליץ לך לבוא על הבוקר.ולהיות בקבוצה הראשונה..שככה אין הרבה זמן לחכות.

אני עשיתי באזור ה שעתיים וחצי וזה עף...

באמצע השירות? איך זה אפשרי?

תקן אם הכוונה על סתם שירות הסדר רגיל.

ש12+12 לא שווה 24.
עיי'ש.

אתה צריך להפנות את השאלה לאלוקים.
כי עד כמה שנרצה לענות, וגם ננסה, וגם ניטה לכיוון מסויים, אין אנו יכול לדעת חשבונות שמים.

גם בצבא אדם עושה את שליחותו וגם כשהוא סיים את הישיבה. כל אדם מתבונן במקום בו הוא נמצא ורואה איך יש בידו להתקדם בעבודה ה' ומילוי ייעודו בעולם. בעבודת ה' המדד אינו של הספק, מי שנולד עם יכולת לימוד גבוהה לא בהכרח עובד ה' גדול יותר מאותו אדם בעל קשיי למידה.
המדד של כמות הזמן בישיבה, או כמות ההספק משתנה בין אדם לאדם בהתאם לאישיותו, מצבו הסביבתי וכו'

עוד משהו?

יש הכוונה כללית, אבל היא ממש לא גורפת.

 

ו@אניוהוא, די מסכים איתך.

עשיתי את הטעות הזו בשיעור א,

ומאז התחלתי בקיאות מההתחלה.

בס"ד

לומדים את הספר עולת תמיד של הרב הומינר (ומי שסיים אותו כבר כמה פעמים עובר לספרים אחרים שמדריכים על התפילה)

בס"ד

 

שלוש תפילות ביום. הראשונה מיד כשקמים.

השאלה אם משקיעים בזה מעבר לכך.

והאם גם בזמן התפילה עצמה משקיעים.

להתפלל תמיד אפשר. אך יש שמשקיעים בזה בעבודה גם בהכנות לתפילה ובתפילה עצמה ושמים על כך דגש

אנחנו 3 שעות ביום לומדים מה, למי ,ואיך, מתפללים!!

לקוטי תורה דיבור המתחיל שיר השירים אשר לשלמה - הדרוש השני בשיר השירים מאמר קצר יסודי וקל יחסית 

 

 

ברמה יותר גבוהה קונטרס התפילה של האדמו"ר הרש"ב נ"ע אפשר לדלג בהתחלה על קטעים קשים יותר 

ואותו אור בהיר מתגלה בארץ ישראל האהובה שלנו, ובלימוד התורה בא"י -  אין תורה כתורת א"י,

 

וצריך להוסיף "אין תפילה כתפילת א"י", עיינו בפנקס מא' למרן הרב קוק, שם הוא כותב שיש צורך בדגש מיוחד ובחידוש של עבודת התפילה כאשר חזרנו לארץ ישראל, ויש להאריך בזה, ואכ"מ.

לימוד לקראת או על התפילה בר רק לחזק את עבודת התפילה.

מוזמן לשאול.

לפי מה שהבנתי הרב זלמן רוצה שהציבור יראה שיש אחדות בין הרבנים. בשביל זה צריך שיתפרסם יותר ממבזק בערוץ 7 (שאני נגיד לא שמתי לב אליו..)

מרכז הרב היא ישיבת קו

אנשים לא מבינים ממה בדיוק
אתה מתלהב


ואני מתלבט אם חבל שככה
או מזל שככה

כשם שאם אנשים לא יודעים אם כל חבר שלהם ספרדי או אשכנזי זה דבר טוב

מצד שני זה סימן לחוסר התעניינות
ולטשטוש השיטות

והוי זהיר בגחלתן שלא תכוה, שנשיכתן נשיכת שועל, ועקיצתן עקיצת עקרב, ולחישתן לחישת שרף, וכל דבריהם כגחלי אש.

דברים אמיתיים הכואבים.

בעזרת ד' שנחיה בשלום אמת, כולנו ממש.

כואבים את הפילוג המיותר. (אינני יודע לאיזה כתבות או תגובות אתה מתכוון)

על הסגנון צריך למחות ואתה צודק אך לא ניתן להתעלם מההיבט הבריא אצל הציבור שרואה את הפילוג כמיותר ומכאיב.

סליחה על לימוד החובה, אבל זה לא שכולם למדו במרכז, או שמרכז זה כל חייהם. מחפשים הזדמנות להכנס בת"ח והפילוג זה אחלה טריגר.

מי שבאמת כואב על הפילוג לא כותב משהו בסגנון -"מעריך מאוד את הרב טאו, אבל על איך שביזה את מו"ר הרב שפירא זה לא ייסלח". ניסוח שנראה כאילו תלמיד אמיתי כתב, אבל בעצם נועד להסוות את הרפש של האדם.

תלמיד אמיתי, של רב אברום ושל הרב טאו, למד מהם את הענווה, את יראת ת"ח, את ההתבטלות בפניהם.

תלמיד אמיתי שלהם, לא ידבר על תלמידי חכמים.

יש איך ויש מה, עם ה"מה" הרוב המוחלט מסכים על ה"איך" מוחים כאן ולכן העיקר חיובי ואני רואה בו טוב.

בס"ד

 

על דאטפת...

אני פשוט נמלא זעם על כל מי שבכלל מעז לדבר על רבני הר המור. 

 

 

כאב בריא אין כאן, אבל כאב רקוב ושנאת חינם יש כאן

כבוד תורה בוודאי אין כאן

אבל יש כאן גאווה, גאווה, גאווה

 

והריני מודיע לכל המזלזלים בכבוד רבני הר המור.

ד' ירחם עליכם.

בס"ד

 

אבל יש גדר במצות תוכחה שלא יאמר אדם טול קיסם מבין שיניך אם יענו לו טול קורה מבין עיניך.

בעיה רצינית שככה זה כאב

נשרפה אחת מהדירות, והרב טאו אמר - "אתם חושבים שת"ח נפגע ושום דבר לא יקרה?"

ובכל זאת, החלטתי הפעם להירשם שוב רק בשביל לכתוב את התגובה הזו.

אכן, כואב הלב על התגובות לכתבות, ועל המחלוקת בכלל.

אבל.

[כן, אני יודע שאני הולך להציג גישה חד צדדית. ובכל זאת, צריך קצת קיצוניות כדי לאזן אח"כ].

ר' אברום שפירא ראה איסור גמור, מוחלט, ככל איסורי תורה, בהקמת ישיבת הר המור. זאת בניגוד לרבני הר המור (שאצ"ל שעפר אני תחת כפות רגליהם), שלא רואים בעייתיות מהותית בישיבת מרכז הרב, אלא שדרכם שונה מדרכה. הדברים מפורשים בכתביו (לדוגמה במורשה). לכן מובן שתלמידיו ותלמידי תלמידיו רואים בעין רעה את הישיבה. זו לא קנאה, לא צרות עין, לא מחלוקת לשם מחלוקת, אלא פסק הלכה מוחלט וחותך של מורם ורבם.

אני לא מעז "לדבר על רבני הר המור" כלשון התגובה שמעלי, אבל מי שעושה זאת - אנא דונו אותו לכף זכות, שהוא 'מצטט' את רבו.

כי אכן, כמעט ולא נשמע כזו בישראל, שיקומו תלמידי חכמים ויחלקו על רבם (מתייחס לחלק מרבני הר המור, ראו במכתבו של הגר"מ אליהו זצ"ל בנושא). נכון, להם יש תשובות לכך, וחלילה וחלילה מלומר שהם עברו בשאט נפש על פסק הלכה מפורש של הרמב"ם (ואם יש מי שאומר כך - עפרא לפומיה), אך לפי פסק ר' אברום - זו הייתה המציאות הכואבת. ועל דא קבכינא.

ואף נפטר מהתקף לב כפי הידוע לי, יכול להיות מאוד מצער שהיה לו מהקמת ישיבת הר המור.

ועד היום אומרים שהרב יעקב שפירא לא מסכים עם ישיבת הר המור וקיומה.

לך תדע מה האמת.

אך..

בסופו של תהליך, אמר מורי ורבי, נראה שכן היה צריך את שני הדרכים האלו.

בסופו של דבר כך כוונו משמיים ולשני הישיבות יש מקום.

אך האם היה צריך להיות כך לכתחילה? זה שנוי במחלוקת בין גדולים.

בס"ד

 

הדרך שלהם לגיטימית, יש לה מקום והיא נצרכת.

 

זה לא אומר שהיא צריכה לבוא לידי ביטוי בצורה של 'מורה הוראה בפני רבו'.

זה לא המחלוקת האידאולוגית, על 'הדרך' (שמפריעה לרבני הר המור), אלא האיסור ההלכתי שבמרידה. משם הכל מתחיל, והוא העומד בבסיס התגובות הללו.

על מה הזעקה? הרי כולם שם תלמידי הרב צבי יהודה, הם לא היו תלמידיו של ר' אברום? מה הקשר מורה הוראה בפני רבו? בגלל שהוא היה ראש הישיבה? אז הם חלקו על ראש הישיבה.

נאמר בקצרה. חלקם לא היו תלמידי ר' אברום באופן מובהק (אם כי ניתן להעריך שהם למדו ממנו), אבל חלקם כן. שוב, אלו לא דברים שאני ממציא/מעריך, אלא מה שר' אברום והרב אליהו אמרו וכתבו. (וגם הם עצמם אומרים...).

כדי שלא נגיע כאן לממש לה"ר עם שמות, שמה שאתה לא מבין בו אל תכתוב עליו!

סליחה על הבוטות.

אבל לתמצת את זה בסיפור זה להתנתק מהעובדות ומהמציאות

רק על אלול יש פלצות.

אצלי הכל מבולגן

מה אתם לומדים?