פורום בני הישיבות (עמוד 11)

שאלתי כאן כבר פעם בנוגע לישיבות ואני רוצה להתייעץ שוב.

הייתי שבוש ראשון בישיבת מעלה אדומים, מאוד נהנתי והתרשמתי מהרבנים והתלמידים.

רוצה לשאול איך הסגנון שלה ביחס לישיבות כמו מעלה גלבוע, אורות שאול, הר עציון, יבנה ודמותיהן מכל בחינה שעולה על דעתכם.

תוכלו לעזור לי ולכתוב בכמה מילים מאיזה ישיבה אתם ואיך אתם מתארים את תלמידי הישיבה שלכם? מה שחשוב ועיקרי בעיניכם.

גדלנו. התבגרנו. אנחנו כבר שנה לא בישיבה.

שש שנים זה היה הבית. שם התעצבנו. שם התחתנו. שם למדנו להסתכל על החיים אחרת.

ובסוף עוזבים. צריך לכלכל את הבית. צריך להתחיל אקדמיה.
צריך לעבור דירה.

לרגע לא נתתי לעצמי לשכוח.
כבר כשעזבתי ידעתי מה הולך להיות. פחדתי מזה פחד מוות. שיחנ"שתי עם הר"מ שלי. עם החברותות. עם כל אדם שני. איך עושים את המעבר הזה בשלום. בלי להתרגל למציאות של העולם הזה. בלי לוותר. בלי להזדקן או להתייאש לרגע.
זה לא פשוט. קל מאוד להתייאש. לשכנע את עצמך שפספסת את ההזדמנות. שאם בישיבה לא הצלחת לשנות את עצמך, אז עכשיו -כשהסביבה לא מאפשרת תהליכים נפשיים ארוכים- יהיה לך הרבה יותר קשה להשתנות, אם בכלל.

ומגיעים החגים. ונמצאים אצל ההורים. שלי, של אשתי, זה לא משנה. וכבר לא מתפללים שעות בימים הנוראים. ולא צועקים "הושענא" אחרי לילה שלם מלא לימוד וגעגועים. ולא רוקדים בכל העיר עד כאב אצבעותיי כפות רגליי.

סתם מנסים. אולי. לוקחים איזה ספר לנסיעות. אבל הוא נשאר בתיק מיותם כל החג.
לא מצליחים ללמוד כי אין עם מי.

בס"ד

בימים אלו אתם עושים את הפסיעות הראשונות שלכם לקראת החיפוש אחר ישיבה לשנים הבאות. החיפוש הזה הוא לא רק על מוסד כזה או אחר, זה הרבה יותר מזה. זהו חיפוש אחרי מי אני ומה הכיוון שבו אני רוצה לעצב את החיים שלי. לחלקכם אולי כבר ברור הכיוון, ואז כל תהליך הבחירה הרבה יותר פשוט, כבר יודעים מה לחפש ואיפה למצוא את זה. אבל לא אצל כולם זה כך. אצל חלק זה ברור פנימי בשאלה הזאת.

כולנו פה עברנו את זה. אנחנו מבינים את מה שאתם חווים כעת, ובדיוק בגלל זה יש לנו את הכלים לעזור לכם.

אתם מוזמנים לשאול, להתייעץ, לפרוק, לקרוא על הישיבות השונות, וסתם לקרוא דיונים ושרשורים מהעבר על חוויות והתמודדויות בעולם הישיבות, שאולי יעזרו לכם להבין לקראת מה אתם הולכים.

הרבה מאוד בהצלחה, והכי חשוב - תשתדלו להנות מהחוויה הזאת.

פורום בני הישיבות.

שלום.

מישהו פה מכיר או שהוא עצמו הצטרף למסלול ההסדר במהלך שירותו הצבאי?

אם וכן אשמח לשמוע פרטים וכו'...

שאלה מעניינת שעלתה לי,

ואני רוצה לשמוע עליה כיווני מחשבה או מקורות:

נניח ששני אנשים יצאו מהישיבה בשיעור ז,

ושניהם למדו את אותו מספר דפים באותו עמל,

והתפללו אותו מספר תפילות בכוונה וכדו',

רק אחד שרת 3 שנים ואחד עשה הסדר

(נניח שה-3 שנים חזר לישיבה לשנה לפחות אחרי צבא,

לנטרל משתנים מיותרים).

האם עצם זה שאחד היה בישיבה יותר זמן פועל משהו,

או שמא העיקר זה מה האדם הספיק לעשות בשהותו בישיבה?

זמן טוב לכולם!

(תחילה וראש לכל צרותינו, לאלה מבינינו שהתחילו יבמות)

כמה בישיבה שלכם משקיעים בעבודת התפילה ואיך זה בא לידי ביטוי?

בס"ד

אם כן, אשמח לשמוע ממנו בפרטי פרטים על המסלול בפרטי.

אחותי אברכית בבית אל והיא חידשה לי את זה רק השבוע.

האמת שזה ממש מגניב. מאז שהר המור קמה לא נראה לי שמישהו מהרבנים המבוגרים האחרים באו לשם להקפות שניות.

|מפוחד|

חבר בשמחותא ית"ל הוא פורום סגור הנועד לבחורי ישיבות שהוקם עוד לפני הפורום הזה, הפורום פועל כפורום סגור ובצורה שונה, מוזמנים בשמחה להצטרף!

מה אתם אומרים:

מי שהישיבה שלו רחוקה מהבית של ההורים (המקום בו הוא רשום כתושב) האם כדי שיצא מהישיבה להצביע בבחירות העירוניות\רשויות מקומיות\אזוריות? גם במרחק גדול?

בכל אופן- הבעיה היא לשתי פנים- א' צביון המוסד עצמו (כלל שהוא צריך לפרט)
ב'- צביון השוני ה"מגדרי" בתוך הציבור שלנו, וכן! זה מאוד משפיע.
אני אסביר:
קודם כל. המוסד ללימודי נשים קמו מתוך אידיאולוגיה (או אידיאולוגיות) מאוד מסויימות, לא אותן אידיאולוגיות כשל גברים. והפן התרבותי שלהן משחק תפקיד אחר. הפן התרבותי של הישיבות עם כמה שהוא משתנה (בפרט בציבור שלנו) הוא מושתת על אידיאלים (וכן גם תרבות) שונים בתכלית מלימודי נשים.
וזה לא נוגע רק ללימוד כתוכן לימודי צרוף
אלא גם למנטליות הישיבתית. "משבר" הוא מושג שצמח בתוך הישיבה. וישיבה זה למעשה סוג של בימ"ד. וכמו כל בית מדרש כמה שיש בו מדרש גם יש בו המון בית.
(ע"כ ציטוטים)

בספר מבקשי פניך, הרב ליכטנשטיין מביא את הח"ח כמדומני שאמר לגבי לימוד תורה לנשים שלגיורת אומרים את עקרי התורה. וכיון שאין סברה לומר שהמגמה היא שלגיורת יהיה רקע ביהדות יותר נרחב מליהודיה מלידתה הביולוגית- אין שום סיבה שלא ללמד גם כן את הרקע לנשים.
מגמה כזו, מסביר הרב ליכטנשטיין, היא המגמה להקמת מדרשת "מגדל עוז".

הסיבה להקמת הישיבה, היא למעשה הכרח קיום הדת בעולם. לא בצורה של כורח היוצא לפועל באופן מלאכותי אלא באופן טבעי ביותר- אברהם אבינו- זקן ויושב בישיבה היה. בית המדרש היה לב האומה עוד בטרם קבלנו את השם עם. יהודה נשלח להורות בגושן עוד לפני שיעקב הגיע.

היוצרות המוסד הישיבתי המוכר כיום מיוחס בצדק לר' חיים וואלאז'ין זי"ע. הוא שהקים את ישיבת וואלאז'ין ומזה התפתח עולם הישיבות המוכר כיום. בכל אופן זה רק גלגול של הקלויז ושל בית המדרש. היום עולם הישיבות דומה בין כל העדות. ומכאן ראיה שזה נובע בעצם הקשר של היהודים כולם- היהדות.

לימוד התורה כדבר העומד בפ"ע, שהאומה עומדת עליו ושהעולם עומד עליו- זו מצוות לימוד התורה. ערך לימוד התורה באופן עצמי. דבר השייך לגברים. לבנות אין מושג ביטול תורה, כי ביטול הוא שלילה של דבר האמור להתקיים, ולנשים אין חובה לקיים את התורה.

את אידיאל לימוד התורה בעולם הישיבות נוהגים לחלק לשניים שהם אחד- קיום התורה.
לימוד תורה וידיעת התורה.

לידיעת התורה גדר ברורה- קנית לא קנית.
ללימוד התורה אין קץ ותכלית. אפילו אומר כל חייו "אחות לוטן תמנע" יש לו שכר.

בלימוד התורה אין זה משנה החומר הנלמד.

מגמת הקמת המדרשה היא בודאי שייכת לידיעת התורה.
עולם הישיבות פתח לעצמו תרבות משניהם. הרציפות בלימוד ההפסקות ע"מ להמשיך, המשברים באמצע, הקושי בבין הזמנים.
הכל זה הווי שהושתת מאידיאלים של היהודי הפשוט שבהכרח קיים עליו חיוב להגות בתורה. בין עני וכו'.
ההווי הזה הוא גם עם דברים שנוצרו בהכרח. הרב שך התנגד לפנימיות. ישיבה עם פנימיה היא הפנימיה היא חלק בלתי נפרד בה. חלק מהעניין זה איך נראת שינה של בחור ישיבה בישיבה. לא כמישהו זר וגם לא כבחור ישיבה בבין הזמנים. גם בין הזמנים זה זמן, כך נוהגים לומר. למה? זה הווי שנוצר בע"כ, זה הווי שמושתת על חיים אלו. חדר האוכל, צרכי האכילה השינה המנוחה, כולם מקבלים את ביטויהם המיוחדים בפנימיה וברור שהקיום הגופני עצמו שמשפיע מאוד שונה בין איש לאישה. לכן ממילא לעולם לא תהיה מדרשה דומה לישיבה. יתירה מזאת.

הצרכים והמהמורות הגופניות נתנו צביון לישיבה- כ"ש הצרכים והמהמורות הרוחניות. בין הזמנים סובב סביב מצוות עשה שהזמן גרמן. וכל ההווי של תחילת זמן סוף זמן ואמצע זמן- ממילא. ר"ה בישיבה. שבועות בישיבה. כן אלו דברים שנותנים את רישומם כל השנה.

אמנם- בכל הדבריםפ שאמרנו לאישה יש שכר. גם זה עדיין הבדל כי גם לשו"ע היה חושב להדגיש- לא כשכר האיש. וגם אז- יש שוני בגדר המצוה לענ"ד מו שאבאר בל"נ.
אבל ישנם דברים שהם שונים בהכרח. כמו הצרכים הגופניים- 
אין, לא היתה ולא תהיה ישיבה שאין בה רושם של כל העבודה על שמירת הברית. אני זוכר בשלום בניך היינו עושים סדרי חמש שעות רצופות "רצופין" לא לאכול לא לדבר רק לימוד חמש שעות רצוף בימי השובבי"ם. גם אם לבהרן כתוב על השער "לשמור על העיניים" זו ממש ממש ממש ממש לא אותה עבודה.

הכלל בידינו צביון הישיבה בעצם מהות הקמתה שונה מצביון המדרשה ולא זו בלבד אלא שכל הווי החיים בישיבה מושתת על עבודת ה' השונה בהכרח בין בנים לבנות.

מוסד הישיבה הוא הבסיס והלב של לימוד התורה בעם כולו בעולם כולו וגם בכל יחיד ויחיד. עולם קטן. ישיבה היא לא רק מקום היא גם זמן בחייו של כמעט כל אדם שומר תורה ומצוות. הציבור מיוסד על זה. שלרוב הציבור לכל או"א יש את הזמן שהוא היה בישיבהץ אבל זה גם עובר מהמורות.
לפתע את מושג הישיבה מחליפים מכינות וישיבות עם לימודים מצומצמים למיניהם- יוצרים תרבות ביתמדרשית חדשה. כמובן כל הזמן הישיבה השתנתה אך דור דור ותהפוכותיו. כן. הגאולה מביאה תהפוכות חדשות וגם לערך הצבא דרושה התבוננות כדי להבין את התהליך. בכל אופן.

יש הבדל בעצם הרושם. בין דבר שנעשה כחובה ובין דבר הנעשה מבחירה. אישה יש לה שכר אבל לא כשכר האיש, שגדול המצווה ועושה משאינו מצווה ועושה. זו אוירה שונה כשמפספסים תפילה בישיבה וצריך לרוץ לשטיבל להשיג לעומת להמשיך הלאה. אבל הרבה יותר שונה כשהסדר חלש וצריך ללמוד לעומת כשהסדר חלש ורוצה ללמוד. גם הבן רוצה אבל הרוצה זה אחרי הצריך.

יש הבדל בין לבוא לשנה לרכוש ידע לבין לבוא לשנה כחלק מכל חיי ללמוד ברצינות ומשם והלאה - להמשיך ללמוד. עדיין חייבים אבל באנו לקבל כלים וכוחות להמשך החיים בצורותיהם המשתנות לכל יחיד ויחיד.

המוסדות הישיבתיים כאמור הם מרכז הצביון של הציבור ואם יותר ויותר ידלגו חלילה עליו- הציבור ממילא יחלש יותר. אבל בשנה שאחרי התיכון, הזו המשמעותית שדברנו עליה- עולם הישיבה תופס מקום רק לחצי מאנשי הציבור. לבנות- יש אלטרנטיבות אחרות וכמו שזה משפיע כך גם זה משפיע- אם היא בוחרת ללמוד או ללכת לשירות לאומי או חלילה לשירות צבאי או חלילה לשבת בטל או כיד ה' הטובה- ללכת לקנות יהדות במדרשה. 

צביון החיים של כל יחידה ויחידה בציבור משפיע על כל הציבור וכן, גם בקדושת המרחב, כשיש מוסד כזה בפ"ע עוד לפני השאלה איך נראה הציבור לכל פרטיו זה משפיע.

ההווי האינטימי שבתוך המוסד (המדרשה) גם הוא משפיע וגם השיח משפיע (ושניהם מקרינים זה על זה)
ואם אתם לא שמים לב- המושג תורה ויהדות חווה יותר ויותר התפלגויות ומהמורות. לא רק קרדום לחפוןר בה. כ"א גם עט להכתיב בה ביד זדונה ערכים שעל גביהם יושתתו חוקים.

היחס בין עולם הפנימיה ההווי וכו' לבין עולם בית המדרש (הכונה למקום בכל ישיבה שבו יש סטנדרים וןכו') נדמה לי הרבה פעמים היחס בין בניית החכמה לבין בניית היראת שמים. כמובן גם בבבית המדרש, ואולי בעיקר קונים יראת שמים אבל זה בשלבי החכמה ואולי גם הבינה- הרבה מבינת יראת השמים ובטח ידיעת יראת השמים נקנים בפנימיה, שזה עולם חיים גופני, הווי מנטלי- תוך ביתמדרשי. איך יראו נשות המגזר? זו נקודה משפיע מאוד מה ההווי במדרשה למשל. וכן. רבניות מארגון קולך וכד' מקבלות משקל מסויים ממדרשה בהתאם ורבניות מארגון "אברכיות (מלשון נשות אברכים) ישיבה פלונית" מקבלות משקל מסויים ממדרשה בהתאם. וגם כל אישה לא רבנית או משפיעה בציבור. אישה שהיא פשוט אישה. אמא. איזו יראת שמים בניה יקנו ממנה? איזה יחס להלכות? לתלמידי חכמים? לאמונה? זה גם מקבל משקל.
השיח הוא החלון אבל גם מעט היד לראות מה קורה בפנים. ואני חושב שמלבד שעל פני השטח בעולמנו המחולק גם לזכרים וגם לנקבות העולם האידיאולוגי עובר טלטלות, בתא המשפחתי, באמונת החכמים בשמירת ערכי הדת.- ברור שחלק גדול מקבל משקל מהישיבות והמדרשות והמהמורות בהן- מהותיות לציבור שלנו ולעמ"י כולו.

מהמורות של השוואה, של בלבול במטרת הלימוד, של שמירת הברית, של צניעות, של ענוה וגאוה ביחס לתורה ולומדיה- הן מהמורות חזקות מאוד. של צביון. והחלון להסתכל פנימה וגם היד המשפיעה זה השיח.

אי שמירה על האינטימיות הזו של הווי של הליומד עלולה להביא לביטול קנייתם של הרבה דברים טובים שצומחים בפנים. עבודת כל מוסד לחוד וכל לומד/ת לחוד.

מושג ששכחנו בכללי בתקשורת וגם בבית המדרש. בשעה שנופלים וקמים חברי כנסת המדברים בשם הדת. חוקים המדברים על הדת ונציגיה. וכן בשעה ששיח בית המדרש יוצא מחוץ לכתליו בין אם זה יצירות ובין אם זה שהתקשורת בוחשת בקדירה לא לה-
שכחנו קצת.את ה"בית" שב"בית המדרש"

חמוקי ירכיך כמו חלאים מעשה ידי אומן- מה ירך בסתר אף ד"ת בסתר.
"מה טבו אהליך יעקב משכנותיך ישראל"- "ראה שאין פתחיהן מכונים זה כנגד זה" "ראה בתי כנסיות ובתי מדרשות".
 

כל מי שמתכנן להגיע להקפות שניות בהר המור-

השנה הכניסה לשכונת הר חומה תחסם ע"י המשטרה, ורק אוטובוסים\תושבי השכונה יורשו להכנס.

איך מגיעים? חונים בחניון של אצטדיון טדי, ומשם יצא שאטל כל 2 דקות לישיבה, ומהישיבה לחניון בחזרה, לאורך כל הלילה.

נא להפיץ, ככל שהציבור יותר ידע ככה פחות יהיו פקקים בדרכים...

אהלן, האם אתם מסכימים עם גישה שאומרת רק לימוד תורה כי כל דבר "כללי"(אפילו התנדבויות\עזרה לזולת\וכד') שאני עושה בטוח יפגע לי בלימוד תורה.. (בלי קשר לזה שלימוד תורה זה גם משפיע על הכלל באופן סגולי)?