פורום בני הישיבות (עמוד 19)

אבל אי אפשר בלי לחשוב,
מחשבות מפתחות אותנו.

לכן, (לענ"ד),
מחשבות הם לא דבר רע, בכלל לא,
הן רק גובות מחיר,
כמו כחל דבר טוב, שגובה מחיר.

 

 

אולי כדאי לראות איך אני חושב מחשבות שמביאות לי שמחה ולא עצבות.

יש משוואה, שפשוטה לי (יכול להיות שהיא לא נכונה):

 

יש דברים שמביאים שמחה,
יש דברים שלא.

מחשבות על דברים שלא מביאים שמחה- גורמות לעצב,
מחשבות על דברים שגורמים לשמחה, מביאים שמחה.
לא?

עצם החשיבה, לא משנה על מה. אין הכוונה לסתם מחשבות, אלא למחשבות עמוקות, על למה ומה שתוקפות כל עצם שהן נפגשות איתו, וזה גורם לתחושת ניתוק מהמציאות ועצבות. וכאן הדילמה

זה קורה בישיבה: ההתכנסות הזו בתוך עומק אמוני שמקיף את כל החיים פתאום. חושבים הרבה. נחנקים מרוב ניתוחים פנימיים.
זו דומיננטיות של צד שמאל של המוח גם מבחינה גופנית וגם מבחינה רוחנית.
וזה מתסכל את כל החיים בישיבה. לכן אני ממליץ לך למצוא פינה ייעודית ביום שלך, אם זה בישיבה, ולהתרענן בצורה חווייתית, לשמוע שירים ולצאת לטיול בלי מצפון שאתה מבטל תורה או משהו כזה. פשוט לקחת לכמה שעות בשבוע את החיים יותר בסבבה, בלי לחץ של הספקים וניתוחים ופלפולים מחשבתיים.

מעבר לזה אשמח להרחיב בפרטי..

א'- מה שאמרו על נושא המחשבה נראה לי נכון
ב'- לעולם אל תפסיק לחשוב אבל אל תשמור את המחשבות לעצמך, חשבת על משהו שתף את הר"מ/רה"י/חבר טוב/אחר הם יוכלו לעזור לעודד לתמוך לחוות את דעתם וכו' כשאתה חושב על משהו תשאל, תבדוק אל תדחיק את המחשבות שלך, לפעמים להדחיק מחשבות גורם ליותר עצבות מאשר לחשוב.

החכם חושב... ועושה. לכן הוא שמח. תחשוב מחשבות חיוביות ואז תשמח, אל תחשוב יותר מדי (יש די גם למחשבות).

 

הנבון חושב... וחושב.. וחושב ואז מעלה ספק, ואז לא עושה ואז מתחרט ואז שוב עושה ואז מהסס וכל חייו במחשבות טורדניות = עצוב!

 

כמובן, שהנבון והחכם שניהם שמחים וצדיקים, פשוט הרב שלי כנראה חיפש שם לכל אחד מהם..

אלו אינן מחשבות של עשייה. ואם אדחיק את המחשבות- אני רק אהיה יותר עצוב! כמו שאמר @חרדלי?

אתה צריך פשוט איזון בין שני צדדים סותרים בחיים..
החוויה והפלפול.

יש לי הרבה חוויות ואני משתחרר לא מעט חוץ מלימוד ומחשבה, אבל זה לא עוזר.

לחשוב מחשבות של קדושה, תורה, תפילה, גמילות חסדים, אהבת ישראל. מחשבות אחרות אם זה לא לשם שמיים לדחות, זה סתם יצר הרע, וזה לא אמור לפגוע בך כי העצמיות של יהודי זה הנשמה היהודית שלו וכל הדברים האחרים זה דברים מבחוץ שבאים לבלבל אותו. וגם בתורה יש פעמים שתורות מסויימות בשביל אדם מסויים פוגעות בו ויש לו לא להתעסק בהם

חוץ מזה- מהן מחשבות של קדושה? לחשוב על הנחת תפילין? מהו מחשבות של אהבת ישראל? לחשוב על דברים שאני לא באמת מאמין בהם??

בעיקר הרב שלך שאתה לומד בהדרכה שלו ואתה שואל אותו אם שייך שתלמד עכשיו ספר מסויים והוא יודע בהחלט אם שייך או לא ואם אתה מרגיש שתורה מסויימת פוגעת בך תשאל את הרב ותגיד שזה תורה שמפריעה לך והרב יגיד לך אם שייך או שזה דמיונות. מחשבת של קדושה הם כפי שמגדיר בתניא פרק ד "

את הדברים הטכניים אפשר לברר במזכירות.

קצת מעיד על חוסר רצינות.. בסוג הזה של הישיבות.
בהר המור בוגר שמגיע לישיבה (כלומר שאינו שמיניסט יותר) מתבקש לעשות שבועיים(!!!) שבו"ש).

יש רצינות מאוד גבוהה, מי שבה באמת ללמוד בלי משחקים מתקבל בשמחה

עברתי לחומות מעטרת כהנים (ירושלים).. בגלל הרצינות של הלימוד והאווירה של הקדושה

אני תלמיד בישיבה.

אפשר להתחתן בכל שיעור שהוא. רה"י הרב צבי מעדיך שיתחתנו בסביבות ד׳ ומעלה אך עורך חופות ותומך גם במי שמחליט להתחתן צעיר.
מבחינת צבא, כמעט ולא מדברים על זה בישיבה. לא יכריחו ולא ידרשו. יש רק דרישה אחת והיא דרישת מינימום: גיוס מינימום באמצע שיעור ג׳.
מספר של אחראי שבושים אפשר לבקש במזכירות הישיבה.

בהצלחה רבה!

בשום שיעור שהוא.

יש בחורים בשיעור ז' שעוד לא עשו צבא..

זה מה שכתבתי.
האידאולוגיה בישיבה היא שמי שרוצה להתגייס, יעשה את זה לפחות בשיעור ג באמצע, אבל אפשר לשבת גם שנים. נכון מאוד

והרב צבי.. הרב צבי!

 

 

 

 

|בת לאבא שלמד במצפה....|

מקום מדהים!!! היראת שמיים שהרב צבי יכניס בך שווה כל דקת נסיעה..
מודה לאלוקים שאני לומד שם!! (כרגע בצבא...)

(סתם לא קשורה ונהנת להכניס את המילה הזאת)

 

הקשר שלי זה מה שכתבתי קודם בשרשור הזה...

הוי, מרן רה"י..

 

 

לגבי מתי להתגייס- רוב החבר'ה כן מתגייסים בשיעור ב/ג אבל יש כמה שדוחים ונשארים ללמוד...

ב'באהבה ואמונה':

 

הנושא מידותיהם של ישראל:

 

9:30- הרב אלישע וישליצקי

10:15- הרב אבינר

11:00- הרב יחזקאל גרינוולד (רמ בעטרת)

11:45- הרב קלנר

12:30- הרב צוקרמן

13:20 מנחה והפסקה

15:30- הרב רפי שנור- (רמ בעטרת)

16:15- הרב נחשון קנדל (רמ בעטרת)

17:00- הרב יעקב וולף- ראש כולל 'קדשים' מעלה הזיתים

חבר'ה, תעבירו אתזה הלאה.... לישיבות הנ"ל..

וכד', רק תכתבי כאן או באישי.

בכל מקרה:
המשנה מתארת שאם שותפים לחצר רוצים לחלוק את החצר, אז החומה תהיה בגודל המקובל לפי המנהג המקומי. (מפרטת סוגי חומות ורוחב שלהם) והשטח שהחומה תתפוס יהיה שווה מכל צד.

הגמרא דנה בכך ומעלה שתי הבנות שונות:
1. שותפים רשאים לחלוק את החצר, אבל לא חייבים כי אין היזק ראיה בכך שהשותף רואה את החצר שלך.
2. שותפים מחוייבים לחלוק את החצר, כי יש היזק ראיה בכך שהשותפים רואים את חצר השני.

ההבדל בין ההבנות נעוץ בשאלה אם צד אחד רוצה לחלוק וצד שני לא, מי יכול לכפות על מי.

עד לשם?

בכל מקרה, זה הפוך, בכל דף יש שני עמודים.

להבין אתזה ..
לא רק לקרוא .. ולדעת. להבין וככה יותר זוכרים

אוכל לכתוב יותר מאוחר סיכום נרחב יותר.

לשאלות ממוקדות מוזמנת גם לשאול.

מניחה שיהיו לי שאלות..

אגב, יש אפליקציה של פורטל הדף היומי עם הגמרא, סיכומים, עזרים, מאמרים, שאלות ועוד על כל הש"ס.

אפליקציה חינמית ומומלצת מאוד

בהצלחה רבה

אקנה תמיקודית אולי יותר ממוקדת ותעזור ..

את צריכה בהתחחה לבחור דף ואז כל העזרים יהיו לפי הדף שבחרת

תורידי ותבדקי אם זה עוזר לך

לימוד מוצלח ומהנה

משנה:

 

שותפים שרצו לעשות מחיצה בחצר (כמו סלון/חדר כביסה בימינו), בונים אותה באמצע, חומר הבנייה תלוי במנהג המדינה, גויל [ 3-3], גזית [2.5-2.5], כפיסין [2-2] או לבינים [1.5-1.5], ולכן, אם הכותל נפל, הם מתחלקים בהריסות.

 

המנהג הזה תופס גם לגבי גינה (ערוגת ירקות), אם נהגו במקומם לבנות כותל בין שניים, האחד מחייב את השני להשתתף איתו.

 

ובבקעה (שדות תבואה, במרחק מהבית), אם לא נהגו, האחד לא יכול לחייב את השני. אבל הוא יכול לבנות כותל בתוך חלקו ומורח טיט (=חזית) מבחוץ, לאות שזה משלו. ואם הכותל נפל, הכל שלו. ואם שניהם רוצים, שניהם עושים חזית (ובאמצע) לאות שהכותל של שניהם, ואם נפל, ההריסות של שניהם. 

 

גמרא:

 

 

דעה 1: המילה 'מחיצה' בתחילת המשנה פירושה המילולי 'כותל' וההוכחה שבמסכת כלאיים כותל נקרא מחיצה ["מחיצת הכרם שנפרצה", ואי אפשר לומר שזה לא כותל חזק, אחרת זה איסור כלאיים]. ואם כל רצונם (השותפים שרצו) זה לבנות כותל, כנראה שזה לא חיוב (=לא נזק. אם זה היה נזק, הייתה חובה לבנות), משמע שהיזק ראייה (=כל הסיבה לבניית הכותל) זה לא נזק!

 

דעה 2:  המילה 'מחיצה' פירושה 'חלוקה', ולא דווקא כותל, וההוכחה מהתורה "ותהי מחצת העדה" מחיצה=חלוקה. ואם כל מה שתלוי ברצונם זה אם לחלוק בכלל או להישאר שותפים, ואם הם מחליטים לחלוק אז הם חייבים לבנות כותל (שרצו לחלוק - בונים [משמע חובה]) = היזק ראייה הוא נזק אמיתי, וחובה עליהם לבנות כותל אם הם רוצים לפרק שותפות בחצר.

 

 

 

 

 

מקווה שעזרתי, בהצלחה.

מסביר פשט בצורה הכי בסיסית שיש
מקווה שלא שכחתי דיונים חשובים

דף ג
הגמרא שואלת על הדעה השניה למה שרצונם בכלל ישפיע, ולא יוכלו לחזור בהם?
ומתרצת שעשו קניין ולכן זה כבר נקנה מאחד לשני,
ועדיין שואלת הגמרא מה נקנה הקניין? הרי זה סיכום על חלוקה כללית ומה נקנה מאחד לשני? ומתרצת שעשו קניין מפורט איזה צד כל אחד יקח וכל אחד הקנה לשני את זכויותיו בחצי שמקבל ולכן אי אפשר לחזור

יש דיון בגמרא על עובי האבנים כמו שהוא כבר הסביר במשנה, ומרחיבה הגמרא שגויל הוא כמו גזית רק לא מסותת ולכן לוקח עוד טפח לבליטות האבנים, וכפיסים זה לבנים חצויות עם טיט באמצע כדי לדבקם. ואת זה למדו האמורים חרבותיהם(גמרא גמירי ליה)

דנה הגמ למה צריך 5 טפחים לגזית בגובה ד אמות הרי בבית המקדש היה כותל בגובה שלושים אמה ברוחב 6 טפחים(אמה טרקסין) בין ההיכל לקודד הקדשים, ומתרצת שכיוון שיש טפח יתר זה מחזיק הרבה יותר. ובבית שני כיוון שהיה גבוה יותר ולא יכל לעמוד עשו רק פרוכות באמה טרקסין

ג:
אסור להרוס בית כנסת עד שבונים חדש לגמרי שמא יבזבזו את הכסף או ימכרו את החומרי בניין למטרות חשובות כמו פדיון שבויים, אבל בית בנוי אדם לא מוכר(דירתיה דאיניש). אבל יש אומרים שמותר בית כנסת חורפי בקיץ וקיצי בחורף, או אם המבנה בעייתי(חזי ביה תיוהא)
שואלת הגמרא איך יעץ התנא האחרון שהורדוס השאיר להורדוס להרוס ולבנות את בית המקדש ככפרה(הסיפור מובא באורך) עונה הגמ או שמלכות שאני כי גם אם היא אומרת לעקור הר נעקרו אותו, או שחזי היה תיוהה.

שואלת הגמ מה החידוש בלפיכך של המשנה, הרי בכל מקרה האבנים יפלו לרשות שניהם ויתחלקו בינהם כי זה אצלם. טעונה הגמ שהמשנה חידשה שאפילו אם נפל לרשות אחד והיה אמור להיות שלו יתחלק בין שניהם כי שניהם בנו אותו.

שואלת הגמרא מה החידוש בהכל המנהג המדינה, ומתרצת שאפילו המנהג קצת גרוע כמו מחיצת קנים (הוצא ודפנא)

שואלת הגמרא מה זה לשון וכן בבקעה, הרי הדין שונה. עוד מקשה מפירוט המשנה בבקעה שלא נהגו לגדור בה שבסתם כן בוגרים וחייבים, ובגינה זה הפוך(המשנה פירטה רק בגינה שנהגו לגדור , כלומר סתם גינה לא גודרים) ובגינה יש יותר נזק מבקעה כי מגדלים שם יותר זמן גידולים. ומתרצת הגמרא שכונת המשנה וכן בגינה סתם כמקום שנהגו לגדור, וכן בבקעה סתם שהיא כמקום שנהגו שלא לגדור)

שואלת הגמ למה בבקעה יעשו שניהם חזית ולא יעשה כל אחד בנפרד. ומתרצת שככה כל אחד יעשה חזית לכיוונו כדי שיראה שהוא בנה, ואם השני יבוא לחתוך או להוסיף גם בצידו רואים שזה שינוי מאוחר ולא יאמינו לו, לכן מראש עושים בשני הצדדים.
והקשו על זה וכי המשנה מתקנת תקנות לרמאים וענו שכן, שהזכירו באגב תקנות לרמאים.

איפשהו פה בדפים שואלת הגמ אם שיעור הכלים הוא כולל הסיד(הטיח של ימיהם) או לא.
הגמרא מביא מקור תנאי שמדבר על אריח שהוא חצי לבינה של ג טפחים, ואם זה היה הלבינה המינימלית והסטנדרטית היו אומרים סתם חצי לבינה ומספק היינו אומרים שהכי קטנה. אלא שיש לבינה קטנה יותר שהיא משנתינו לשלוש טפחים זה כולל את הסיד ואם כן שיעורי משנתינו זה כותל וסיד יחד

עכשיו יש משנה חדשה בדף ד:

המשנה מדברת על תשלום על הנאה המגיעה ממעשי חבירו.
מי שהקים את חבירו משלוש צדדים בגדר, לא צריך לשלם לו, רבי יוסי(לא סגור על זה) - אם גדר את הרביעית צריך לשלם
יש מחלוקת אמוראים בגמרא מה צריך לשלם, האם לפי עלות הבנייה, או כמו גדר קנים פשוטה שנקנתה במקום זול(דמי קנים בזול)
שזה בעצם גם להקל בהנאה, וגם בתשלום עליה שנבנית רק מקנים, ותשלם כמו מחיר זול שלהם

שואלת הגמרא על מי שאומר שרבי יוסי אמר דמי קנים בזול, הרי גם לתנאי קמא יש חיוב תשלום בצד הרביעי שהרי הוא פטר דווקא המקיף בשלוש. ואם כן במה הם נחלקו? מילא למי שאמר שרבי יוסי אומר לפי מה שגדר, אפשר לומר שתנא קמא סבר דמי קנים בזול, אבל פה במה נחלקו?(משמע לגמרא שרבי יוסי מוסיף ומחמיר ולא ניתן לומר של רבי יוסי דמי קנים ולתק לפי מה שגדר)
מתפרצת הגמרא 3 תירוצים
לתנא קמא משלם רק דמי שומר קרקע שזה פחות מגדר
לתנא קמא משלם רק על הצד הרביעי ולרבי יוסי על הכל
לתנא קמא משלם רק אם גדר בעצמו ולרבי יוסי בכל מקרה. או שהפוך(ופה אפשר לומר שרבי יוסי מקל כי לשונו אם עמד וגדר, חידש שדווקא אם עמד וגדר הניקף)
דף ה
הגמרא מביאה שני סיפורים על רוניא
הראשון רבינא הקיף אותו מארבע כוחותיו ודרש תשלום, הוא לא הסכים כי טען שלא נהנה, הוא שלח את עבדו לגנוב מהם וכשרוניא התעצבן הוא הוכיח לו שהוא נהנה מהגדר ולכן שישלם. הבית דין פסק כרבינא ואמר לו שלם דמי קנים בזול כמו שרבינא הסכים, אחרת הכריח אותך לשלם את עלות הגדר כמו הדין.
הסיפור השני שרוניא קנה שדה ליד שדותיו של רבינא, ורבינא גם רצה גם לקנותה ויש לו קדימות בגלל דינא דבר מצרא, שלשכן עדיף למכור כדי שמחבר שדותיו ובתיו. הבית דין פסק לרבינא כי הוא לא הרוויח הרבה מרצענותו. ולכן כשם שהמוכר מצווה למכור לך בגלל ועשית הישר והטו, הישר והטוב במקרה זה זה לוותר לרוניא המסכן שיהיה לו שדה טובה.

משנה חדשה מדברת על כך שבגובה בו חייבים לבנות כותל עד 4 אמות, כנראה שהיה תשלום מבונה מהשכן אלא אם יביא ראיה שתבע ו הוא סירב לשלם(בחזקת שנתן עד שיביא ראיה שלא נתן)

מעל 4 אמות במקום בו נהנה ממנו גם השני לחייב לשלם. כמו שבנה כותל ממול ועומד להניח עליו ועל ההגבהה גג, כנראה שלא שילם אלא אם יביא ראיה ששילם לו על הכותל(ובגלל שנהנה כל כך ונבנה בשטחו גם קונה ממש את הכותל)- בחזקת שלא נתן עד שיביא ראיה שנתן

גמרא נחלקו אבני ורבא עם רבי יוחנן וריש לקיש על מי שטוען שפרע חוב לפני זמן התשלום האם יש חזקה שאומרת שאדם לא פורע אז או לא.
מתחילת המשנה שבחזקת שנתן מנסים להביא ראיה שפרעתי בתוך זמני נאמן, כי אם טוען שילמתי אחרי הבנייה פשוט שנאמין לו ומה חידשה המשנה? עונה הגמרא בבניית כותל כל שורה וכל הזמן מחייבים בתשלום על הכותל וממילא תמיד זה אחר הזמן, וזה גופא חידוש המשנה.
מנסים להביא ראיה מהסיפא שמדוע יש חזקה שלא נתן אם פרע בזמן? הרי אדם נאמן לומר פגעתי, אלא שכנראה טען פגעתי בתוך הזמן ולכן לא נאמן. ודוחים שזה חיוב לא ידוע, ולכן לא משלם לפני שיתבעוהו.
פוסקת הגמרא הלכה שאדם לא נאמן לומר פרעתי בזמן ו אפילו לנתונים לא טוענים שאביהם עשה כך, לודאי שלא פרע עד כדי כך שגובים מהם בלא שבועה, למרות שתמיד צריך שבועה כשגובים מן היתומים

דף ו.

שאלה הגמ במקום שבו התביעה היא לאחר זמן ואם היה אומר פרעתי בזמן היה נאמן, ואם כן יש לו מיגו(ראיה שהוא לא שקרן, כי אם היה שקרן היה אומר שפרע בזמן) שמתנגש עם החזקה שאדם לא פורע בזמן מה גובר?
מנסים להביא ראיה מחזקת שנתן שמדובר בתוך זמנו ונאמן כי יש מיגו נגד החזקה, אחרת מה החידוש. טעונה הגמרא שהחידוש שכותל תמיד נחשב האחר זמנו(כמו למעלה)
מנסים להביא ראיה מחזקת שלא נתן, שאם זה תוך זמנו פשוט שלא נאמן, אלא זה למרות שיש מיגט החזקה מועילה, ודוחים שמדובר אפילו בזמנו כיוון שזה חיוב לא ידוע אדם לא פורע עד התביעה.
מנסים להביא ראיה מברייתא שאדם מודה לחבירו יום אחד שהוא חייב לו ליום אחרי טוען שאין לו בידו כלום, חייב. אם אמר פרעתי פטור. שאין לך בידי זה פרעתי לפני זמני(והדמיון כי החוב ממון נוצר בזמן הפרעון, ואז בעצם מעולם לא הייתי חייב בפועל) ופרעתיך זה אחר זמני, ואם כן מיגו לא מועיל נגד חזקה שהרי מדובר במקום שיכל לומר פרעתי בזמן. דוחה הגמרא שאין לך בידי זה לא הלוות, ואם כן הוא מודה דלא פרע, ואתמול הודה שלווה ולכן חייב.

דבר ראשון - סדר יום. לישון בשעה שצריך - כל אחד שיעשה חשבון מה הוא צריך. אם למחרת תהיה עייף, הסדר יהיה זוועה. אם אתה עייף באמצע סדר, לפעמים במקום "להתגבר כארי" עדיף פשוט ללכת לישון ל-20 דקות ואתה כמו חדש.

עוד נקודה של סדר יום זה לשבץ לעצמך חברותות בכל זמן שאתה יכול ללמוד, ולא צריך לנוח. 

אם לא, הרבה זמן מתבזבז בפטפוטים וכד'.

לא לאחר לסדרים! 9 בבוקר זה 9. אם מתרגלים לאחר אפילו 5 דקות, זה מהר מאוד גדל לחצי שעה ויותר

להידבק ברבנים. כל הזמן, לבוא לשאול ולהתייעץ.

טיפ קטן - הרבה פעמים אתה מוצא את הרב פנוי, אבל אין לך מה לשאול. אם אתה ממציא שאלה על המקום, זה גם מיותר, וגם לא נעים לך ולרב, מה גם שזה יכול לצאת פאדיחה אם השאלה יוצאת דבילית. אז מה עושים?- רושמים. לי, כל פעם שעולה שאלה במהלך היום, אני ישר חושב את מי אני אשאל, רושם בפלאפון תחת הכותרת - שאלות לרב ..., ובפעם הבאה שאני רואה אותו, אני פותח ת'רשימה ושואל אפילו כמה שאלות שהצטברו.

סדר וניקיון - גם סדר בחדר וגם במקום בבית מדרש משפיעים על הסדר הנפשי שבראש. כנ"ל גם בלבוש ובהתנהגות, בחור לא צריך להיות פרוע. גם ברמת הדרך ארץ, וגם בגלל ההשפעה של זה על הלימוד.

בין אדם לחברו. מותר להתעניין בשלומו של החברותא, לחייך אליו ובאופן כללי להיות בנאדם. עוד יותר חשוב - יש אנשים שנותנים את חייהם בשביל הישיבה - טבחים- מנקים - עובדי תחזוקה וכו'. לא רק להגיד שלום כדי לצאת ידי חובה. העצה שלי - תדמיין את הרב אריה לוין, את הרב אויערבך, איך הם היו מתייחסים לכל בן אדם. את החיוכים שלהם, ונסה להיות כזה.

ספורט - חשוב מאוד. מחזק מאוד את הגוף, את כוחות הנפש והרצון, ומאוד עוזר אח"כ ללימוד. לא צריך להגזים, אנחנו לא בצבא, אבל משהו בסיסי זה מאוד חשוב.

שמירת הלשון - הרצי"ה נתן את זה ככלל ראשון במרכז הרב. לקבוע סדר בספר, ולשים לב טוב בדיבור.

 

מלבד זאת, אנחנו לומדים, ופועלים את הדברים הכי חשובים בעולם! שמח בחלקך, אשריך!

בדיוק התלבטתי אם לבקש פה עצות..

ודווקא להזמין חבר'ה מבוגרים שסיימו ישיבה לחלוק מנסיונם.

בס"ד

 

אגב, יש פה בין הכותבים בפורום גם חבר'ה מבוגרים שכבר כמה שנים בישיבה ומכירים את הדברים היטב, וכן גם חבר'ה שסיימו ישיבות.

תקשיב לרב שלך, תהיה בביטול לרב, הרב יודע קצת יותר ממך, אם באתה לישיבה בשביל להיות אתה תשב בבית אתה בא לקבל מהישיבה את הדרך של הישיבה בעבודת ה' את ההשקפה הלימוד והכול. הרב שלך הראש ישיבבה קבל את זה מהרבנים שלו אחרי הרבה שנות לימוד, הוא לא המציא שום דבר הכל ממשה לסיני. ממש מה שכתוב בחסידות. ביטול. אחרת לא תקבל שום דבר מהישיבה

זה להיות שקוע בלימוד. שלא יהיו דברים אחרים בראש. לחשוב על הסוגיה גם בזמן הפנוי. כמו שאמר ר' אברום זצ"ל- "מי שלומד בבא קמא צריך לחלום על שוורים נוגחים"... והכי חשוב, בנחת, בנחת ושמחה

1. אל תצאו מהבית מדרש בשבוע הראשון, אין לאן גם ככה ועל ידי זה תיצרו לעצמכם משבצת בשיעור של האדם הרציני, המשבצת הזאת תחזיר אתכם חזק בעניינים עד משבר זמן חורף לפחות
2. תלמדו רמבם ספר המדע וספר אהבה זה יתן לכם המון מוטיבציה אמביציה וגם יסלול דרך
3. יש אש גדולה בישיבה, אך תפחדו להישרף בה תכנסו בכל הראבק
4. אחרי השבוע הראשון תעשו ספורט, המוח מפריש אנדרופינים זה ימקד אתכם.
5. יש שיעור שלא הבנתם?מהלך קשה בר' חיים בשיעור שאתם רוצים להבין ואין לכם ראש? אל תתביישו, קחו את הפלאפון שלכם ותקליטו את הרב ותשמעו את זה אחר כך
6. אל תתעסקו במתודה ובשיטות תלמדו תורה וזהו, יהיה משבר זמן חורף לקרוא את בתורתו יהגה.
7. תסכמו כל סוגיה, תסכמו תסכמו תסכמו זה ממש שווה גם כי זה נשאר יותר הראש גם כי המהלך פתאום מובן ומאוסף ראשונים לא ברור יש סוגיה פשוטה.
8 . תחיו את הלימוד שלכם, תשבו ותלמדו גמרא כשמסביבכם כל חכמי המסורה, אתה קורא את הגמרא רש"י מימינך מפרש תוספות לידו מקשה הרמב"ם פוסק והראב"ד משיג הרשב"א מחדש והרמב"ן מילה שאלה שצריכה סברא..ככה תלמד, תחיה אותם דבר אליהם תתווכח איתן, לך איתם מכות, הם מספיק חכמים שמגיע להם פיירפלי מולך.
9. תדברי בארוחות על דברים אחרים.
10. תיצרו זמן - הפסקת צהרים, יום שישי מוצאי שבת שבת בצהרים אחרי 11 בלילה עד שעה מאוחרת יותר, זמן זה המשאב החשוב שלנו נצלו אותו.
11. יש לכם חידוש מבריק? יש לכם רעיון יפה? תלמדו אותו! זה יכול להיות חבורה או שיעור בישוב בבית כנסת בשבת, אבל תלמדו תורה זה נכס
12. תלמדו אחרוינים, אפיקי ים ושב שמעתת א ןאתוון דאורייתא וקצות ונתיבות ור' חיים לא נכתבו סתם זה מעשיר את הידע ואת פיתוח השכל תשתמשו בהם
13.המון הצלחה חברים, יש לכם קולר די חונק על הצוואר והכתפיים

קשור לסיום של ספר כזה או אחר. זאת עבודה פנימית שהיא מטרת כל עסק התורה. וצריך לחשוב איך עושים אותה. איך אתה מוצא את המנחל בדרך ישתה. שיש לך נתיב שאתה מרגיש בו שלם ומאוחד. מאד קל להתמלא בספרים ולשכוח מזה. וזה העיקר. ללא ללמוד את זה בשכל. זה בלב.

ורק אח"כ 

 

ובן אדם יתאמץ בך

 

 

לחזות בנועם ד'. זה בהישג יד של כל יהודי. שנזכה. 

 

א, ד, ו-ט- זה שטויות. השאר דברים חשובים

(במילים אחרות, דבר יפה בבקשה. תודה)

 

 

במילים שכל אדם מהרחוב יבין - אל תתבייש לבקש הסבר ללא מילים גבוהות 

ואם הוא לא מצליח - הר"מ לא הבין על מה הרב קוק דיבר.

וזה קורה הרבה.

גם למלמדים וגם לתלמידים. 

אתה צריך להיות כנה עם עצמך האם הבנת. לא למרוח את עצמך.

הרבה יוצאים מהישיבה אחרי קילומטרים רבים של כתבי הרב ועדיין לא מצליחים.

ואז מתפתחת לזה שנאה כי זה חומר שנמצא מחוץ להישג ידך. או שזה הופך לספר "פלקטי" יפה בארון הספרים 

אבל לא לספר לימוד. 

 

והשלב השני אחרי ההבנה של הפיסקה

הוא לא להשאר ברמת ההתפעלות מהיופי של המילים והרעיונות

אלא

להתייחס לזה כאל משהו שצריך להיות מופנם בדנ"א האישי שלך. 

להתייחס לזה כאל הדרכה אישית. 

 

אחרת תצא קרח מכאן ומכאן.

אם אתה לא יודע בקיאות אין לך מה ללמוד עיון. 

זה יתסכל אותך.

תסכם עם הראש ישיבה שאתה רוצה ללמוד בקיאות עד הגעה לרמה סבירה. 

אחרת זה לא עסק. 

שהר"מ אומר אותה אבל זה נשמע לך מס שפתיים. 

אתה "לא קונה את זה". האינוטיאיציה שלך אומרת פה יש זיוף. 

ובי"ת:

תנסה כמה שיותר להתבגר. לצאת מראש של ישיבה תיכונית. 

 

מתנגנת בראש בלי שיהיה גם איזה מעין שמפכה במעמקי הנפש 

זה הזמן ללמוד להתפלל. 

 

שהבנת. זה בזבוז זמן שלך.

תבקש הסבר כאילו אתה ילד בן 15.

אם לא מצליחים להסביר לך את הפיסקה בלי מילים גבוהות - הם לא הבינו אותה. 

מהקב"ה (זה הסיבה שאומרים פעמיים ביום קריאת שמע. הנפש משתנה כל הזמן. ואם אתה לא מרגיש 

שינויים דינמיים זה לא אמונה. זה רשימת מכולת בשכל. לא בלב. )

חידושי אגדות סנהדרין
לכל מי שיש תובנות על זה מוזמן לכתוב. אשמח ללמוד.

הוצאה בפועל בפה?
אני מניח שאין הכוונה ללימוד תורה בקול גרידא.
זה רמז לשיתוף הלב בלימוד לענד.

מדוע יש ת"ח שאינם אוהבים את הקב"ה? - בני הישיבות

לומר שבת שלום ולקבל ברכה לשבת.
מניסיון של אחות לבחור בישיבה זה מאוד משמח את ההורים.
בנוסף אם ההורים הם מאלה שרוצים לשמוע ולקבל אות חיים ממך כשאתה מגיע בראשון מהבית לישיבה אז תתקשר או תשלח הודעה ותאמר שהגעת בשלום לישיבה.

אפילו, להתקשר לא רק לפני שבת..

 

ההורים מאוד שמחים מזה.

אומנם אני בת אבל חלק (חלק) מהעצות מתאימות בכללי וגם לי (שנת מדרשה)..

אז...תודה!

 

גמר חתימה טובה לכולם!

ושתהיה שנה פוריה בלימוד!

(מי זה?)

 

תבורכי בני ישיבות

אם פחות. מ-ד' אמות אפשר לומר דופן עקומה.

נ.ב. העמודים ששעליהם בנויה הפרגולה הם ברוחב 18 ס"מ.

תודה על המענה.

שלמות?
לבוד?
משהו אחר?

לא רק כשרה. כנראה שאשים קרש טפח. הפרגולה (המסגרת) עבה. מהיכן מתחילה המדידה של הדופן? קו הסכך? קצה פנימי של מסגרת? תודה רבה.

אין בסוכה 'כשרה'/מהודרת. מה שכשר כשר.

פינחס ראובן זול.

 

ורוב העולם משתמש ביד שבתאי (פרנקל), וזו מהדורה מעולה,
את המהדורה השניה אני לא מכיר

אם כן התבלבל ולא הספיקו לתקנו בזמן. אז מה עושים?
הרי אם אני זוכרת נכון ולא טועה בהמלך הקדוש צריך לתקן מידית, תוך כדי דיבור. כך שאם לא תיקנו אותו בזמן אז זה לא עוזר שהם תיקנו או שעדיין כן.
שואלת כי זה פשוט סיקרן אותי לדעת את התשובה לשאלה וחשבתי שאתם אולי תדעו.

לדעת רוב הפוסקים גם  בחזרת הש"ץ חזן שלא תיקן עצמו תוך כדי דיבור (כ2 שניות) חוזר לראש.(קרה פעם לחזן במניין שהתפללתי בו) לדעת הרב עובדיה, בחזרת הש"ץ לא צריך לחזור

כנ"ל לגבי חזן בחזרת הש"ץ. אלא אאם כן תיקנו אותו והוא הספיק לומר המלך הקדוש תוך 2 שניות

לגבי תפילת לחש, יש על מה לדון.

הנפסק בשלחן ערוך

לעומת זאת, מצאתי פסיקה מעניינת בשמו של הרב עובדיה.

(תודה ששאלת, כך מצאתי)

"הלכה ה: דין שליח ציבור שטעה בחתימת "המלך הקדוש"‎
‎
שליח ציבור שטעה בתפילת החזרה בעשרת ימי תשובה, ואמר "הא-ל הקדוש" במקום "המלך הקדוש", ונזכר רק לאחר כדי דיבור, חוזר לתחילת ברכת "אתה קדוש", ואינו חוזר לראש התפילה, שמכיוון שענו הציבור קדושה, נחשבת ברכת "אתה קדוש" לברכה בפני עצמה.‎"

מהאתר:http://www.maran1.com/halacha/HLtfilotaseret.php

הרב יוסף אפריון:
"ד. שליח ציבור שחתם (בחזרה) האל הקדוש:
בפשטות דין ש"ץ כדין יחיד ואם טעה ולא תיקן בדרך המועילה עליו לחזור לתחילת התפילה. כך עולה מפסק השו"ע: (קכו ב-ג)
ש"צ שטעה ואינו יודע לחזור למקומו...ואם היה בג' ראשונות, מתחיל בראש...כל מקום שהיחיד חוזר ומתפלל, ש"צ חוזר ומתפלל, אם טעה כמותו כשמתפלל בקול רם...".
אולם הרב עובדיה חידש בזה חידוש גדול ששליח ציבור שטעה אינו צריך לחזור לתחילת התפילה אלא יכול להתחיל מחדש את ברכת האל הקדוש מכיון שהקדושה נחשבת כחתימת הברכה. נבאר בקצרה את טעמו.
יש לזכור שבזמנים עברו לא היו סידורים מצויים וטעויות אצל שליחי ציבור היו מחזה יותר נפוץ מהיום, עפי"ז נבין את דברי הירושלמי בענין חזן שטעה בברכת יוצר אור. וזה לשונו: (ברכות פ"ה ה"ג)
"בטיטי אשתתק באופנים, אתון ושיילוה לרבי אבון, אמר להם בשם רבי יהושע בן לוי, זה שעובר תחתיו יתחיל ממקום שפסק, אמרו לו והרי שנינו שחוזר מתחלת הברכה שטעה זה, אמר להם, מכיון דעניתון קדושתא כמו שהוא תחלת ברכה דמי".
ובארו תלמידי רבינו יונה (ברכות כג ב בדפי הרי"ף) ש"אם טעה שליח צבור בברכת יוצר אור אם טעה באופנים, או מאופנים עד סוף הברכה, (זה שעובר תחתיו) אין צריך לחזור אלא מ'לאל ברוך נעימות יתנו' ואילך, דמשם ואילך כתחלת ברכה דמי".
והדברים נפסקו בשו"ע: (נט ה)
"אם טעה בברכות יוצר בענין שצריך לעמוד אחר תחתיו, אם טעה מקדושה ואילך אין השני צריך להתחיל אלא ממקום שפסק. הגה: דהיינו שמתחיל מקדושה ואילך, ואם טעה קודם קדושה צריך להתחיל בראש".
עפי"ז כתב הרב עובדיה: (יחו"ד ו לח)
"והדברים קל וחומר, ומה ברכת יוצר שבאמת ברכה אחת היא, ואינה מסתיימת עד החתימה ברוך אתה ה' יוצר המאורות, אף על פי כן שליח צבור שטעה בסוף האופנים, אין השני חוזר לראש הברכה, אלא מתחיל לאל ברוך נעימות יתנו...כל שכן לברכת אתה קדוש שהיא באמת ברכה בפני עצמה, אלא שקבעו חז"ל שכיון ששלש ברכות ראשונות ברכות שבח הן, דינן כברכה אחת, שיש לומר שמכיון שענו הצבור קדושה, אתה קדוש כתחלת ברכה דמי, ואין צריך לחזור לראש התפלה ולומר סדר קדושה פעם אחרת, שיש לחוש לברכה שאינה צריכה".
והוסיף שם: "וכן מצאתי לרבינו המאירי ברכות (לד) בסוף ד"ה מי שטעה, שכתב וזו לשונו: יש מי שאומר שאם טעה השליח צבור בתפלה שניה (חזרה) שלו, באתה קדוש, ודילגה, או שחתמה בחתימה אחרת, אינו חוזר לראש, שלא יהיו הצבור צריכים לענות קדושה פעם אחרת, אלא חוזר לאתה קדוש. ולדעתי יש סעד לדבר זה ממה שאמרו בתלמוד המערב, בחזנא דאשתתק באופנים, ואמר להם רבי אבון שיתחיל ממקום שפסק, שמכיון שענו קדושה כתחלת ברכה הוא".
אולם רבים מהאחרונים (ואף אלה שהתייחסו לתשובה הנ"ל) חלקו על פסק זה, ומהם הרב אוירבך (מנחת שלמה ח"א סימן ב) אור לציון (ח"א יג) בנוסף לפוסקים במהלך הדורות שלא פסקו כך כמו בא"ח (שם יח) ועוד."
https://www.yeshiva.org.il/midrash/19585

גם אתם פתרתם לי שאלה שהציקה לי כל עשרת ימי תשובה.

ככה כולנו נחכים

עשיתי שאלת גוגל

עוזר?

אבל גם אומנות הדיבור נדרשת.. 

לא למרוח נושא שאפשר לומר בחצי דקה.

לא בשפה ישיבתית מדי (קצת זה בסדר).

שזה יהיה בנושא שמתאים למכנה המשותף הכי רחב.

תכתוב אותו, ותקרא אותו כאילו זו הפעם הראשונה. זה יעזור לך לאמץ נקודת מבט של הקהל ולראות אם הוא ברור.

זה בסדר להקריא מדף.

אם יש כמה שלבים, לראות שהם משתלבים יפה (תוך כדי המעבר, או בסוף הד"ת).

לא להגזים בהצגה. לדבר ברור והכל, אבל אם התוכן מושך אין צורך בכל התיאטרליות שאנשים רגילים לעשות.

יותר טוב להנגיש דברי חכמים מלהמציא (הרבה פעמים זה גם טעות).

והעיקר - תבין מה אתה אומר, אל תדקלם.

כל דבר תורה הוא יפה ומעניין, יש קהל שזה לא מתאים לו עדיין. שים לב שהדברים שלך מתאימים להקשר.

איך אני יודע מה בדיוק לפצוח ומה מתאים לכל נושא..

ותעלה נושאים ותראה מה מתחבר לך בהיגיון

רש"י (ופרשניו: רא"ם, גור אריה וכו'), רמב"ן, רס"ג, בעל הטורים, תולדות אהרן. למרות שכל מה שנדפס הנקראות גדולות נמצא שם בצדק.

אם זה סביב אגדתות בגמרא: חידושי אגדות למהר"ל, מהרש"א, בן יהוידע.

אם זה בסוגיות עיוניות בגמרא: רש"י, תוס', רמב"ם ומפרשיו, רא"ש, רי"ף, נימוקי יוסף, רמב"ן, מהרש"א. אני אוהב להסתכל גם בקהילות יעקב...

אם זה הלכה מהמקורות: טור, ב"י, שו"ע, משנה ברורה. משם כבר תסתדר.

אם זה רק לומר הלכה: פניני הלכה, משנה ברורה, ילקוט יוסף.


אם זה דבר תורה כללי באמונה: כל ספר הוא מערכת עצמאית ושיטה נפרדת, קשה להשוות אם לא למדת אותם וספרי המחבר לפני כן. אבל אפשר להיעזר במפתחות.

אם זה ד"ת בסניף זה יכול להיות שפתאום תביא סיפור קצר מאיזה ספר כלשהו..

לביינישים הרבה פעמים זה לא קשור...

החבר'ה מאוד משמעותיים בזה...

 

ועוד דבר-

לפעמים דבר קטן שחשבת עליו, חידוש כזה.

זה גם הופך את הדברים ליותר נוגעים (לדעתי), כשיש משהו שגם אני לומד ולא רק מביא מקורות של תלמידי חכמים גדולים...

נוגע גם בך, ומתוך זה נוגע גם באחרים.

* לזוז מדי פעם. אל תישאר עומד במקום..

אם אתה ליד סטנדר- אפשר להתרחק טיפה אחורה או קצת לצדדים... כמובן לא בצורה מוגזמת שמושכת תשומת לב.

* טון דיבור- שלא יהיה מונטוני, שיהיה חי ומעניין.

* קשר עין עם החבר'ה

 

 

יש לי משהו יפה איפשהו בבית בנוגע לצורת העברת שיעור, שיחה, דבר תורה, פעולה בסניף..

אם אזכור וזה יהיה בבית- אביא בשמחה.

 

בהצלחה!!!

תקשורת עם קהל ויחיד: פרקי הנחיה לרבנים, מרצים, מורים ומגידי שיעורים

 

אולי כדאי גם קצת לשאת תפילה בזמן הכנת הדרשה וגם לפני המסירה שלה, אני מרגיש הבדל שמים וארץ כשאני מתפלל על זה.

במשפחה או בפורום מצומצם וקרוב - עוזר מאוד לביטחון העצמי , מניסיון...

עדיף הרב אבינר. יותר מרחיב

אם כי בכל אופן כדא שתפתח בעצמך ותראה מה מתאים לך.

ואם אתה בקטע של הרחבות רציניות, יש גם פירוש של הרב ראובן ששון

כמו כן יש פירוש בהיר וקולח של הרב יצחק זאגא

בהצלחה

פירוש זה מחייב. רבינו הרצי"ה היה מקפיד לקרוא את קריאת התורה בשבת מחומש בלי פירושים. בהצלחה

הוא רוצה להבין, להיכנס לראש.
כשיגדל יותר יוכללחדש חידושים. קודם צריך לדעת שהבין את פשט דברי הרב.

הפרס הגדול הוא המאמר שחיברת בעצמך, אז בטוח תרוויח

הפרס שלהם יפה, אבל לא שווה לגשת רק בשביל זה

הנה לקט שאלות הכוונה שכתבתי ואולי יוכל לעזור:
אנסה למקד כדי לסייע: - בני הישיבות