ללמוד כל החיים

אלוקים לא דורש ממך משהו שאתה לא יכול

עד שנכנסים לזה בכלל

אתה חוזר אחרי השירות?

ורואים את זה בשטח! זה 4 חודש מאוד חשובים! לעצב את הצבא שלך ואיך יראו החיים אחרי הצבא!
ממליץ מאוד להשאר עוד קצת, ואפילו אם אתה לא לומד כל היום. עצם האוירה תורמת.
בהצלחה!

כשרות הביצים

תוכן השאלה:
שלום רב.
1. איך אפשר לדעת שאין דם בביצה קשה?
2. לכמה מתפללים צריך להמתין ש"ץ שרוצה להתחיל את חזרת הש"ץ? מדובר במסגרת צבאית שאין הרבה זמן!

תודה רבה ושבת שלום

תוכן התשובה:
תשובה: א. כידוע, תרנגולת יכולה להטיל ביצים אף ללא זכר.

ב. דם בביצת תרנגולת שהתעברה מזכר, משמעותו, שהאפרוח מתחיל לגדול, ולכן אסור לאכול ביצה זו.

ג. אם נמצא דם בביצת תרנגולת מלול שיש בו זכרים, כגון במשקים קטנים אפשר לברר זאת, בזה יש מח´ בין העדות השונות:
* לבני עדות המזרח ההולכים לפי השו"ע, אם נמצא הדם בחלמון הצהוב, הביצה אסורה, כי דם בחלמון מגלה שהאפרוח מתחיל לגדול, ואם נמצא בחלבון הלבן, הביצה מותרת, רק צריך להוציא את הדם.
* לאשכנזים ההולכים לפי הרמ"א, בין אם נמצא בחלמון ובין אם נמצא בחלבון ביצה אסורה.
הערה: במידה ונמצא דם אסור לפי הנ"ל, יש לשאול רב, מה דין שאר הביצים, ומה דין הכלי שבו בשלו את הביצים.
ד. אם נמצא בביצת תרנגולת המשווקת מ´תנובה´, שאילו הם ביצים המשווקות מלול שאין בו זכרים, הביצה לא אסורה, לא משנה איפה הדם, כי אפרוח לא יכול לגדול בביצה כזו, אבל משום מראית עין אסור לאכול דם זה. לכן יש להוציא את הדם והביצה מותרת.

ה. דין ביצה קשה
כיון שברוב הביצים אין דם, לכן יש חזקה בסתם ביצה שאין בה דם. לכן מותר לבשל ביצה קשה אע"פ שאנו לא יודעים מה יש בתוכה. אם תוך כדי אכילה רואים דם, אנו חוזרים לנ"ל בסעיפים ג ו-ד.

בס"ד

מה אתה מחפש-
הסדר או גבוה?
מקום קטן ומשפחתי או גדול?
איזה סגנון לימוד?
וכו'

בהצלחה!!

איפה שמתאים לך.

 

תחפש איזה ישיבת הסדר שמתאימה לך, אם אתה לא רוצה פנימייה אפשר משהו קרוב לבית.

ולך תדע.. אולי ישכנעו אותך לעבור להסדר...

המקור נוגע להלכות קידוש החודש
על מנת למנוע הטעייה
תיקנו שראש השנה יהיה יומיים.
וכל יום הוא לעצמו
לכן
בשני הימים עושים את בסימנים
תוקעים בשופר
וכו.



בגדול
כדאי לפתוח קצור שולחן ערוך
בחלק של ראש השנה.
שם זה מוסבר בבהירות .
מפאת קוצר הזמן
לא פירטתי.

האשכנזים לא צריכים פרי חדש.

השו"ע אומר שכדאי לברך על פרי חדש אבל גם זה לא חובה.

ביום השני המצוות חדשות כי זה מדברי חכמים,

ולפי השו"ע באמת כדאי (לא חובה) שיהיה בגד\פרי חדש שיברכו עליו שהחיינו.

 

דהיינו שאיסור נולד חל גם על מה שנולד ביום הראשון ליום השני, וכן זה יומיים לחומרא שאסור להכין מיום אחד לרעהו.

 

אני מצטט מהרמב"ם בהלכות קידוש החודש שמסביר למה עושים את ראש השנה שני ימים.

"ז  יום טוב של ראש השנה בזמן שהיו קובעין על הראייה, היו רוב בני ארץ ישראל עושין אותו שני ימים טובים מספק, לפי שלא היו יודעין יום שקבעו בו בית דין את החודש, שאין השלוחין יוצאין ביום טוב.

ח  ולא עוד, אלא אפילו בירושלים עצמה שהוא מקום בית דין, פעמים רבות היו עושין יום טוב של ראש השנה שני ימים טובים, שאם לא באו עדים כל יום שלושים, נוהגין היו באותו היום שמצפין לעדים קודש ולמחר קודש; והואיל והיו עושין אותו שני ימים, ואפילו בזמן הראייה, התקינו שיהיו עושין אפילו בני ארץ ישראל אותו תמיד שני ימים, בזמן הזה שקובעין על החשבון.  הנה למדת שאפילו יום טוב שני של ראש השנה בזמן הזה, מדברי סופרים."

על רבא (או רבה?) שעלה לקרוא ואחר התפילה בא אליו רבן יוחנן וכו' וכן ביום השני ועיין שם

אבל נדמה לי שרבה ורבא [שהיה תלמיד שלו...] לא יכלו לראות את רבן יוחנן בן זכאי. פער הדורות גדול מדי. אולי רב ורבי יוחנן [שהיה רבו]. אני זוכר שרב חיבר גם חלק מתפילות ראש השנה, מה שנשמע מתאים להקשר).

שם הוא מתאר ארבע תקופות שונות ביחס ליום קביעות ראש השנה.

אני בעד. ממש ממש

מחר?

 

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

אני בעד. ממש ממש

מחר?

 

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

עריכה: הצלחתי, ראה למטה

http://www.daat.ac.il/he-il/mahshevet-israel/yesod/rambam/shmona-prakim2.htm

 

העיקר הוא שם:
כִּי הַנֶּפֶשׁ תִּלְאֶה וְתַעֲכֹר הַמַּחֲשָׁבָה בְּהַתְמָדַת עִיּוּן הַדְּבָרִים הָעֲכוּרִים, כְּמוֹ שֶׁיִּלְאֶה הַגּוּף בַּעֲשׂוֹתוֹ הַמְּלָאכוֹת הַכְּבֵדוֹת עַד שֶׁיָּנוּחַ וְיִנָּפֵשׁ, וְאָז יָשׁוּב לְמִזְגּוֹ הַשָּׁוֶה - כֵּן צְרִיכָה הַנֶּפֶשׁ גַּםכֵּן לְהִתְעַסֵּק בִּמְנוּחַת הַחוּשִׁים בְּעִיּוּן לַפִּתּוּחִים וְלָעִנְיָנִים הַנָּאִים, עַד שֶׁתָּסוּר מִמֶּנָּה הַלֵּאוּת. כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ: "כִּי הֲווֹ חָלְשֵׁי רַבָּנָן מִגִּרְסַיְהוּ הֲווֹ אָמְרֵי מִלְתָא דִּבְדִיחוּתָא". וְיַחְשֹׁב שֶׁעַלזֶה הַצַּד - לֹא יִהְיוּ אֵלֶּה רָעוֹת וְלֹא מַעֲשֵׂה הֶבֶל, רְצוֹנִי לוֹמַר: עֲשִׂיַּת הַפִּתּוּחִים וְהַצִּיּוּרִים בַּבִּנְיָנִים וּבַכֵּלִים וּבַבְּגָדִים.

זה אומר שלמרות שרדיפת היופי והעושר הגשמי היא רעה כשלעצמה, אבל לפעמים, במקרי קיצון (שנפוצים בדורנו), יש דרך להשתמש בהם לרפואה.

כדי להשתחרר צריך להתעסק בתחביבים המניחים את הנפש (כמו יצירה, תפירה, ציור,וכן על זו הדרך כפי שהרמב''ם כותב בסוף הפסקה). האם משמע מכאן שעשיית פעולות ספורטיביות אינה מנחת את הנפש, שכן הן ממריצות את הגוף=הנפש?

נראה לי שחלק בהלכות דעות (פרק ד' אאל"ט) וחלק בכתבים הרפואיים.

 

הוא אומר שאדם חייב לעמול, ולהתעמל. וזה בריא והכרחי גם, ומי שלא עושה את זה מזיק לעצמו.

אבל הוא מחלק בין עמל בריא וקל (למשל הרמת משקולות בסיסית) לעמל מוגזם (פיתוח גוף, מרתונים ושטויות כאלה) שמזיקים לגוף ולנפש.

 

הרמב"ם סובר שפעילות גופנית שממריצה את הגוף מרגיעה את הנפש, רק לא הקשה מדי.

זה מופיע בסוף ספר מרפא הבושם, אני מתעצל להסתכל מאיפה הוא מביא את זה מהרמבם (כמדומני שיש שם מקור).

ולא לחשוב תוך כדי אלא לזמזם מוזיקה (ללא מילים)

ציור, ריקוד, פיסול, נגינה, יוגה, נשימות וכו'.

או לשבת עם האנשים הפשוטים ברחובה של עיר ולהקשיב להם. שנזכה למדרגתם.

אתה יכול להרחיב בעניין בשיעוריו של ד"ר אבולעפיה בערוץ מאיר. תזהר רק לא לפול שוב

גם שם לפיתוי של השכל.

רק כשזה ממש הציק לי ניערתי טת עצמי והמשכתי בקלילות

תסתכל פה

לא דיברתי על עיון קבוע, דיברתי על עיון על גבול הטורדנות - בני הישיבות

 

זה דבר שמוזכר בהרבה ספרי למדנות, שצריך מנוחות.

פעם שאלתי את הראש כולל הוא אמר לי שזאת לא בעיה של הדור הזה, כי אף אחד לא לומד בצורה שגומרת את כוחות הנפש.

מסתבר שיש כאלה, אבל זה לא ידוע לכל כמו שחשבתי.

 

אני מדבר על לימוד ברמה של לא לצאת מהארבע אמות שלך ולחשוב עד שכבר אין לך כוח לקום בבוקר כבר

להיות למדן זה דבר שסובב את כל החיים.
כן, גם לשאול מה הטעם ששני אוטובוסים נוסעים באוטובוס מסלול זה למדנות.
אני לא חושב שזה סותר את הפשט.
כי הפשט הוא לא תמיד 'פשוט'. שני אוטובוסים נוסעים באותו מסלול כי ככה? זה הפשט? ככה התחשק למי שבנה את המסלולים?
חייבת להיות סיבה.
והיא הפשט. אבל בלי למדנות לא תבין שבכל דרך אחרת האוטובוס עלול להתקע/ העיקר של האוטובוס זה איפה שהן נפרדים וכו'.
המוח לא 'נתקע' על עיון
החשיבה של האדם מתחדדת ומבקשת להבין דברים במבט אמיתי ועמוק.

דבר חשוב לדעת - לחשוב זה לא מחלה...

שגומר את הכוחות של הנפש.

אם הרמב"ם הזכיר את זה, להלכה, אז כנראה שיש בזה משהו...

אב ל עכשיו אני מבין מה אתה מתכוון.
הנקודה היא מה אתה מעיין, האם זה נצד הנפש או מצד השכל.
כלומר יש מקומות שבהם שלך חפצה לעיין, בזה לעולם לא תרגיש שאתה גומר את הכוחות, להפך זה יחזק את כוחותיך ושאיפותיך.
אבל כשנפש לא שם, והשכל מעיין לבדו הנפש מתעייפת.
אני משתדל לעיין בדברים שמעניינים אותי והנםש שלי נמשכת אליהם.
כל אחד מכיר את עצמו ומה מעניין אותו. תפתח סוגיא בנושא אהוב ותעיין בה תראה איך הכל משתחרר...

בס"ד

 

יש ויש.

בישיבות, באנשים, בזמנים ובשעות היממה.

איך אתה היית מנסח את השאלה?

את שואלת עלינו בתור אנשים פרטיים? את שואלת על הישיבה שלנו?

וגם- זה לא דבר נמדד כ"כ..

אני משתדל לכוון לפני הלימוד (גם) על זה.

וכן כמובן שזה משתנה מפעם לפעם כמה באמת מתכוונים לזה או רק מהשפה ולחוץ.

בכלל אומרים שתוך כדי הלימוד צריך להתעסק רק בלימוד עצמו ולא בכוונות.
 

בס"ד

 

אמרת דברים כל כך כלליים, שאני לא יודע אפילו מה התכוונת לשאול.

אז השאלה שלי היא נורא פשוטה
יוצא לך ללמוד על עם ישראל בפועל? אתה חושב על זה בכלל?
או שתכלס שאתה לומד אתה חושב רק על עצמך

בס"ד

 

איזה סוג של מחשבות על? האם את מתכוונת למחשבה עם פסים מעשיים? איזה סוג? אולי רק ברמה הרוחנית הסגולית? באיזה צבע?

לא הבנתי מה זה נקרא ללמוד על עם ישראל, אני לומד כי צריך ללמוד ואני מאמין באמונה שלימה שעל ידי הלימוד אני מוסיף אור וטוב בעולם כולו זה הכל.

 

ואגב, סליחה שדחפתי את האף והתערבתי בשיחה בינכם ['קמנו ונתעודד' ו'הפי'] פשוט שברתי לכם את הרצף של הדו שיח בינכם.

 

כל מצווה אני מקיים בשביל כל עם ישראל.

מה שונה מצות לימוד תורה משאר מצוות?

וזה לא הכי ברור מאליו

אבל למה שאלת דווקא על תורה?

למה בלימוד תורה זה יותר חשוב לך מבשאר המצוות?

כי שאלתי את השאלה בגלל שעניין אותי הקטע של לימוד תורה אם הם מכוונים
כי אני לומדת במדרשה ולא יצא לי באמת לחשוב על זה וללמוד על עם ישראל
ואז ראיתי שהרב קרליבך כותב שבחורי ישיבה מכוונים על עם ישראל

המשנ'ב ס'ק א' (ובאור הלכה במקום) לא פשוט שבא'י מברכים על גשם ראשון.

 

 

http://www.yesmalot.co.il/shiurhtml/malotsh1212.asp

משורש י.א.ה

ובעברית "כך יאה וכך נאה" או "כי לו נאה ולו יאה"

אני חושב שאם אתה באמת חבר טוב שלו ואתם מדברים על הכל,

כולל על הנושאים האלה, אז הוא לא יפגע ממך.

 

למרות שאני לא יודע בדיוק על מה מדובר, ואולי זה לא כ"כ עניינך, וזה שתדבר איתו לא באמת יעזור.

 

ואם תשאל בפורום לנ"ו תקבל יותר תשובות..

תמצא דרך להעביר לו את המסר החשוב. חבר/ר"מ/מכתב אנונימי.

+ תארגן לו מס' טלפון של פסיכולוג.

 

הוא דואג לך שתסיים הכל בשביעית...
בדר"כ זה כרוך בלעשות שלוש שלוש... אבל נראלי שאם אתה מעונין בשל"ג זה לא כ"כ מפריע לך...

אני בעד. ממש ממש

מחר?

 

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

בס"ד

 

הל' תשובה, פ' ג, הלכה ב': 

בכל שנה ושנה שוקלין עונות כל אחד ואחד מבאי העולם עם זכיותיו ביום טוב של ראש השנה.

מי שנמצא צדיק, נחתם לחיים.

ומי שנמצא רשע, נחתם למיתה.

והבינוני, תולין אותו עד יום הכפורים. אם עשה תשובה, נחתם לחיים ואם לאו, נחתם למיתה.

בס"ד

 

מי שמת בין ר"ה ליו"כ כנראה שהיה בגדר של רשע. למרות שאינני יודע אם מותר לנו לחשב חשבונות שמים ולומר שהיה רשע...

^^^ - צעירים מעל עשרים

הסבר יפה

רשע זה רוב עוונות

בינוני זה מחצה מחצה

צדיק זה רוב זכויותוצדיק שם המושאל מאחר שיצא זכי בדין נקרא צדיק.

(עיין פרק א בתניא, שמסביר את הרמב"ם שמחלק בין צדיק רשע ובינוני שמודובר לעניין שכר ועונש, כמו שכתבתי פה)

אומנם נקבע מי יחיה ומי ימות.

הכול נקבע בראש השנה.

שמעתי ממו"ר הרב יובל רגב שליט"א שמוזנתיו של אדם קצובים לו מראש השנה זה הולך על כל השפע.

אז מה העניין בספר חיים וספר מתים, הרי ראינו רשעים שחיים וצדיקים שמתים? איך יתכן?

אך העניין הוא מוסבר בתופסות שם במסכת ראש השנה תראו שם

אין הכוונה חיים פיזים.. שאז הרי הצדיקים כמו הרב אליהו וכדו' לא היו מתים אף פעם.. ולכן עפ"י הפסוקים ופירוש המלבי"ם הוא מסביר שחיות הכוונה קיום התפקיד. לדוגמא: חייל, להיות חייל הכי טוב ותורם. רב: הרב הכי טוב וכו'  כמובן האדם צריך לברר תפקידו..זה לא כזה פשוט.

הבקשה שלנו זה שה' יחתום אותנו חיים כמו של צדיקים, שבמיתם! קרואים חיים.

ולא כמו של רשעים שבחייהם נקראים מתים..

היא 'באיזה מקרה מדובר'

היכי - איך

דמי - דומה