פורום בני הישיבות (עמוד 32)

אחלה אווירה מומלץ ביותר 

אפילו לשלוח בפרטי.. הבנתי שזו ישיבה חרדית אבל מעורבת.. לא בדיוק משרפה וגם די קטנה מבחינת כמות אנשים.

האם אפשר להגיע בשיעור ב' ולהיכנס למסלול כמו של שיעור א'?

מכיר לא מעט אנשים שיצאו משם חרדים לכל דבר וענין)

ושם הבנתי זה הרבה יותר רך.. אני מחפש מקום ללמוד בו בריסק ולהיות תלמיד הרב קוק

צריך ללמוד אצל ת"ח שמומחים לשיטה שלו,

כמו שכדי לדעת עיון בשיטת בריסק צריך ת"ח שמומחים ללימוד הזה.

אבל זו ישיבה דת"ל, שנדמה לי שיש בה נטייה בריסקאית].

לא מכיר בכלל איך הלימוד שם,
אבל נראה לי יש בחינה של בריסקאות

וגם הגוש פחות מתאים לי..

אני סיימתי שיעור א' ומחפש מקום אחר, אלו הקריטריונים כעת

אחרי שיהיו לי שמות של ישיבות אני אוכל לברור עם עוד קריטריונים שכרגע "שמורים במערכת"..

ישיבה גבוהה הכוונה ללפחות 4 שנים..

הקריטריונים האלו הם העמוד שדרה של מה שאני מחפש, אפשר להוסיף גם ציוני-דתי אבל לכאורה זה מיותר, מה עוד שאם הישיבה לא ממש משרפה אולי זה גם יכנס לאופציות (ואח"כ לחזור לישיבות משלנו)

לא הבנת את כוונתי.
למיטב ידעתי יש כמה ישיבות בירושלים של בריסק,
חרדיות לכל דבר וענין כמובן,
לא יודע האם הם שורפים כ"כ,
הם פשוט חרדים..
למה לא לנסות?

הפער בין העולמות

כמה תלמידים יש? מגיד שיעור - כלומר אין שיעורים באמצע השבוע? מאיזה רקע (רמה) אפשר להשתלב טוב בישיבה? כמה שיעורים/וועדים/קיבוצים יש?

הדגש שם הוא על הלימוד בעיון (בריסק) בתפ"צ יש יותר דגש על השקפה [חרדית]...

שלום,

המקום ידוע בציבור הדתי כמשרפה,

אך המציאות היא אחרת. (מידיעה), משתדלים שלא לדבר כל כך השקפה, אם בכלל.

גם כשמנסים לדבר עם הר"י בעניין, הוא לא מוציא מילה.

לפעמים יוצא פעם בשבוע בלילה איזו קריצה בעניני השקפה, אבל מפה הדרך רחוקה עד הכינוי משרפה.

אם אתם שואלים אותי מה יותר משרפתי שם, זה האזור (אזור "בית ישראל") כפי שהרמב"ם  ז"א אמר שהאדם נגרר אחרי מקום מושבו. אך שוב... (זה לא עיקר הישיבה). מה גם שבישיבה טובה לא יוצאים כל כך ממנה בלי אילוץ. כי התלמידים בוחרים להישאר בתוכה... ככה שמי שרגיל ללכת בת"א בלי להתקלקל ,להבדיל!!!, כנראה גם ישרוד את האזור .

כמו כן השיעור הזה הוא  לא  חובה. ולמעשה שום דבר שם לא חובה.

היא ממש לא ישיבה סגורה.(למרות שככה הרבה מנסים להציג?) בדרך של כפייה או משהו בסגנון.

אלא מטרת הישיבה היא בדרך של בניה עצמית/גידול עצמי וכו', ולכן ממילא מטבעה דרכה היא בדרך פתוחה יותר.

אומנם הדבר היחדי שאני יכול לשער עכשיו, שמראה על סגירות זה שאסור שם זה דפדפן גלישה (ווטאפ למשל מותר).

אבל כמדומני יש גם ישיבות רבות וטובות בדרך שונה שאוסרות.

אז בקיצור יש שם יתרונות:

של לימוד עם אברכים - אומנם-

יש שיקראו לזה חוסר עמל תורה.

יש שיגידו שזה מכניס את הבחורים לעמל תורה אמיתי...

בסופו של דבר נראה לי שהדבר הנכון הוא אופציה ב'. (המציאות מוכיחה, כפי שאנו רואים שההורים שולחים את הילדים למורה פרטי, ולא צועקים אין פה עמל המתמתיקה!!!, אומנם במתמ' אין עניין של המושג 'עמל', אבל הרעיון הובן, מה גם שבסופו של דבר אנשים שואפים לצאת לאחר כמה זמן עם "משהו ביד" ולא הבנה ערטילאית. ק"ו בדורנו, ויש סיכוי מאוד גבוהה דווקא אצל בחורים מצויינים ,שאם לא יקבלו גירוי אינטלקטואלי מספיק, אז ילכו לאחר שיעור א' לצה"ל /עתודה וכו' ,במקום להתעלות בעולם התורה לפחות לכמה שנים).

כמו כן, ר' אשר אראלי מעביר שם שיעורים קבועים. ככה שהרמה שם מאוד גבוהה . (נחשב המגיד שיעורים הכי גדול בעולם).

יש צוות רבנים איכותי!

הבחורים יר"ש והישיבה מנחילה לזה מאוד.

תמיד יש למי לפנות בשאלות וכד'.

בחורים נחמדים.

אפילו האוכל טוב (ביחס לישיבות אחרות, אומנם על טעם ועל ריח וגו')

ומי שלמרות כל זאת עדיין מפחד מהמושג משרפה ,יכול לבקש מקס' מהמשגיח  הבטחה שיסלק אותו מהישיבה לאחר שיעור X, וילך למרכז.

--------

לעומת זאת, ישיבת שיח ידידיה היא מבחינה מסוימת דומה וקרובה מאוד לתפארת צבי אך במציאות בעלת שוני רב.

לפי דעתי הדגש על עיון בתור דרך חיים, (לא משווה את השגיי הבחורים במציאות) , בישיבת שיח ידידה הוא משמעותי הרבה יותר מאשר בתפארת צבי.

אי אפשר לומר שבתפארת צבי לא לומדים עיון ברמה...

אבל בשיח ידידה הר' קליימן מנחיל דרך חיים של עיון לבחורים, עד כדי שמסופר כמדומני על אחד הבחורים לשעבר שהקצות' שלו בבית יותר מרופט מתהילים של סבתא זקנה...

ישיבת שיח ידידה נמצאת באזור הרבה פחות חרדי (יש שיאמרו בתור עיקרון)

היא ישיבה לשיעורים מתקדמים גם. ולא רק לשיעור א' - ד' (יש בתאפרת צבי יותר אבל זה רוב הבחורים כמדומני).

יש שם אברכים רבים דתיים לאומיים.

אז האווירה של הסביבה ביחד עם ה"מבוגרים" (רבנים ואברכים) היא יותר דתית לאומית.

אבל עדיין זה לא אומר שתפארת צבי משרפה.

לסיכום,

לא יודע אם הייתי ממליץ על תפארת צבי בתור ישיבה לאחד שמחפש 'קביעות' במקום אחד חמש שנים.

אבל ישיבה לשיעור א'/ב' בהחלט כן! כי שוב הישיבה מאוד אכפתית ונותנת כלים רבים לבחורים.

(מוריד כוכב על האיזור) 

[ד"א למה אנשים כל כך מפחדים מזה שאנשים הפכו להיות חרדים.

אם לא מסיינו (על שורש סוממו) אותו בעניין, ובכל זאת רואה שיש כמה שיקולים ללהיות חרדי וכמה שיקולים ללהיות דתי, ובוחר בדרך חיים חרדית, בד"כ זה כי הוא רוצה לשמור את בניו לעתיד, כי ההסתברות גבוהה יותר שישארו דתיים  אצל החרדים.  (3% נשירה מול דתיים לאומיים 20%-30% תלוי איזה סקר...) אז "נהפך" להיות חרדי, לא רואה בזה שום פסול.

מה גם שלפעמים ,לי לפחות, נראה מהצד שהרבה יותר טוב יהיה לאנשים שהבן שלהם יהפך להיות חילוני מאשר חרדי.] אני לא חרדי אבל זה סתם גחמה בעניין...

בכל מקרה בהצלחה בבחירת ישיבה!!!

בס"ד

לא אוהב ולא מבין כ"כ את הלחץ של בינישים באלול.. צריך רוגע. מחשבה.

1. אנחנו שוטפים בתורנות, יש מכונה רק לבשרי,

באמצע שבוע יש עובדת מטבח שמארגנת את האוכל, התורנים עוזרים לה קצת,

בשבת הכל אנחנו, אבל אוכלים (בשבת) בחד פעמי.

2. יש מקומות קבועים אין אחראי ב"מ באופן רישמי.

3. בגדול יש  ב 9 שיעור קצר באמונה\מוסר לחלק מהשיעורים. ב 12 שיעור עיון,

בהפסקת צהריים יש לפעמים שיעור, ב 6 וחצי שיעור אמונה לכל שיעור, ב 10 בלילה יש לפעמים שיעור.

4. לא הבנתי

5. באזור 60 אחוז, אבל הרבה קמים למניין אחר (לא של הישיבה) ב 8.

בהצלחה! 

1. עובדים, אני חושב אחרי כל ארוחה.

2. אין תורנים פעילים. יש מקומות קבועים.

3. 16:30-19:00 של חול. כל השאר קודש. י"א-י"ב 3 שעות חול.

4. ר"ח, יומי ירושלים והעצמאות, פורים וחנוכה. 

5. בתחילת שבוע 96%, ובסופו 88% בערך. 

1. באמצע שבוע-עובדים שוטפים כלים. בשבתות-יש מחזור התורן שמקבל 800 ש"ח לשבת.

שוטפים במכונה.

ויש תורנים מכל הישיבה לערוך שולחנות לארוחה הבאה.

2.יש מקומות קבועים.

אין אחראי בימ"ד אבל יש ספרן.

3.עד 13:00 גמרא עיון הפסקת צהרים, עד 17:00 בקיאות ואז שלוש שיעורי תיכון.

4.?

5. 95%

ישיבה גבוהה א'-

1- ישנה אפשרות לסכו"ם רב פעמי, צלחות כל אחד לוקח  ושוטף  (ידני כמובן...)
תורנים מסדרים את החד"א בשבת......

2. יש מקומות קבועים

3. לא הבנתי את השאלה- יש מערכת קבועה עם לוח לשיעורים משתנים....
4- סעודת מצווה ,דברי תורה, והולכים לר"מים ימים נוראים- כולם בתפילות......

5- יש כמה מניינים בשבת- הרבה אם לא הרוב- מניין א'. ביום חול- הרוב במניין המרכזי..... (אין הרבה כ"כ שהולכים למחוץ לישיבה. הכי גרוע 9% נראלי...)

ע"כ ישיבה גבוהה א'!

ישיבה קטנה בה למדתי....

1- חד"פ...
יש תורני שבת א'  מהם שוטף כלים בשבת לארוחת הבוקר וכו'..  תורני חד"א- מנקים כל יום את החד"א אחרי הארוחה, מפנים לחם לפחלחם (בשמיטה- יש מקום לקדושת שביעית ליד כל שולחן בעיקרון אבל התורנים הם ה"מאספים"....

2-  מקומות ישיבה קבועים לרוב לא משתנים יותר מדי בפרט המקומות שלתפילה (לא אותם  מקומות...)

3-

7:15- שחרית
איזור 8:15- גומרים שחרית (בימי ב' וה'- 8:30 ככה....)- ארוחת בוקר.  (לחלק מהשיעורים שיעור אמונה בימים משתנים)

9:15- עיון (שיעור וסדר)

(11:00- הפסקה-חצי-רשות ל15 דק'...)

13:00- ארוח"צ+הפסקת צהריים
14:30- סדר נ"ך
15:00- מנחה
איזור 15:30 (היינו אחרי מנחה)-  סדר צהריים (לשיעורים הנמוכים -  שיעור וסדר)

(17:00- הפסקה-חצי-רשות ל15 דק')

18:30- סדר הלכה (בימים מסויימים שיעור אמונה, משתנה בין שיעורים)

19:15- ארוחת ערב

20:00- סדר מוסר  15 דק' (לחלק מהשיעורים שיעור אמונה בימים משתנים...)

20:15- סדר ערב (חובה. כמובן.)

21:15- ערבית
איזור21:45 -נגמרת ערבית. וזהו....

4.אירועי הישיבה- מארחים אורחים מזדמנים, בוגרים וכד'... משתנה באיזה יום(ימים נוראים- ר"ה בבית, יוה"כ- אשכנזים בישיבה. שמיני עצרת- ישיבה)

5. נוכחות בתפילה- הולך ומשתפר...  הרוב, זה בטוח! אני מעריך כ80%.....

תשפיע ותשאף למה זה קשור מה אחרים עושים??

1. תורנים שוטפים כלים (מאידיאל! הראש ישיבה אמר שיכלו להביא מישהו שישתוף את הכלים אבל בכוונה אנחנו - עובדים על המידות בפועל!) תדירות של איזה שלוש פעמים בשנה, שבוע תורנות של שטיפ כלים הוצאת אוכל והחזרה ניקוי החדר אוכל.

2. כן, יש גבאי, אחראי על התפילות והספרים אני חושב. ויש תורנות החזרת ספרים בין הישיבה כשכול יום מתחלף התורן.

3. אני אכתוב על השיעורים שמעבר (לא על השיעורים שיש כל יום):

ראשון 20:30 ברכת שלום -ראש הישיבה

שני 18:00 הלכה - ראש הישיבה

שלישי 19:00 מוסר 19:30 ליקוטי מוהר"ן - ראש הישיבה

רביעי 20:00 אורות הקודש - ראש הישיבה

חמישי 13:30 הלכה - הרב בנימין שטיין

חמישי 22:00 זוהר - ראש הישיבה

חמישי 23:15 תניא - ר"מ מהישיבה

שישי בבוקר:

08:45 הלכות שבת - ראש הישיבה ובמקביל תניא עם ר"מ בישיבה.

בנוסף יש שיעור ביום שני בצהריים לא זוכר בדיוק.

4. ביום ירושלים נוסעים לשמואל הנביא ולכותל וביום העצמאות רק לשמואל הנביא. פורים ודאי בישיבה. סעודת פורים. יום כיפור שני מניינים ספרדי ואשכנזי. ראש השנה במירון. (הישיבה נוסעת למירון)

5. במנחה הרבה. שחרית לא חושב שכזה הרבה, כי התפילה בנץ ולא תמיד מצליחים לקום. ערבית יותר משחרית אבל לא כמו מנחה.

מה לעשות שאני לא הרב אליהו או הסטייפלר

אני מודע לחולשות שלי כאדם ואני יודע בודאות שאחרי כיפור הכל יחזור לקדמותו לכן העניין הזה של התשובה שידע בודאות שלא יחזור שוב לאותו חטא מרגיש לי לא אמיתי.

שבאותו רגע של התשובה אתה באמת לא רוצה לחזור לחטא בכלל.

גם הרמב"ם ידע ש"אין צדיק בארץ וכו'"

זה הזה שהכי מנותק מהחברה למען התורה...

צול"ר זה אחד שהוא בעל עצבנות דתית מיותרת.. מרובע עד כדי טפשות (סליחה על החריפות..)..

וגם יהיה מנותק מהחברה למען התורה אם כי לא זו עיקר ההגדרה ואף אינה מחייבת בכלל.

פירושו מישהו שעסוק בלימוד וזהו.

סוג של אחד שתן לו לשבת בבית מדרש ללמוד תורה ולשקוע בזה.

להבנתי גם יש איזשהו מאפיין התנהגותי שבדר"כ זה אדם יותר מופנם וכו'.

אני יכול לומר מנסיוני שהתורה בוודאי מחיה,אני חושב שזה דבר שנובע ברובו מאופי מסויים עניין הצול"ר.

אני לומד בישיבה כבר שנתיים. יצא לי להיפגש בתופעות כאלו.

אני אגדיר צול"ר כאחד שקט כזה מופנם שבקושי מדבר עם אנשים וחששן כזה...סתם, הגזמתי קצת אבל ראיתי כמה וכמה אנשים כאלה. מבחינה מסוימת אני אומר, כזה אני לא רוצה להיות. רוצה להיות שמח וחי. 

השאלה שלי אם זה שהם דבקים אשששש בתורה, זה מחיה או קצת..

היינו בן אדם בחרדה נפשית מוסוות בחרדת קודש/ מופנם ללא שייכות לחברה מנותק כליל ואין דבר שמעניין אותו פרט להלכות טוען ונטען.

אומר מה אני, לענ"ד, חושב:
התורה מחיה כל אחד השאלה מיהו מי שקולט, מה קולט.

בד"כמגיעים לזה שעבודת ה' ולימודי אמונה לא נעשו באופן הדרגתי ומבוקר.

צריך תמיד לבדוק לפני כל תפיסה/ לימוד/ הנהגה.:
א. מה המצב הנפשי שלי לעומת זה

ב. מה המצב השכלי שלי לעומת זה.

אנו בעיקר מדברים על האופן הראשון.

אכן צריך רב לזה כפי שאמר ארי"ק בחכמה.
מה אגיד, הם, מבחינתם נמצאים בדרך הנכונה, עד שמתישהו הם יקלטו שהם לא נורמלים, חריגים, ומשונים לגריעותא.

לפעמים זו תסמונתאחרת שנקראת "גדול דור"..היינו ש:
או שהם עברו שלב של "צול"ר- והתגברו נפשית וכו'

או ששלב זה מעולם לא היה מנת חלקם אלא שהיה להם סדר פנימי בנפשם ופשוט החליטו להשקיע כל מרצם וזמנם בעבודתו ית' באופן היותא נעלה.

ה"קיצער"- אע"פ שיכול להיות שצריך ללמוד מהם על יכולות האדם המעשיים אך מבחינה נפשית, לרוב בני האדם מתאימה צורה אחרת, וצורה זו עלולה ממש להרוס אותם.

הם מרגישים דבר שהם מגדירים כחיות כשלמעשה זומעין תחושה סיפוק יותר עליונה של שמירת חיי הלכה.

מוותרים על הנאות שלהם בשביל תורה ולכן מגדירים אותם צולרים!! אין דבר כזה צולר.. יש מה שהתורה מתירה והוא רוצה להחמיר ותבוא עליו הברכה!!!

יש אנשים עם חרדות נפשיות על שמירת "מצוות" נגיד- בדאורייתא- אסור בכלל להקיל עד הסוף בכל נפשך ומעבר לזה!(זה לא מצב בריא, מצב שבו כל החומרות נהיות שורת הדין...) החומרא היא סבבה! השאלה המצב הנפשי! הוא מדאיג! הבנאדם חרד, כל הזמן שקוע בלחץ מטורף לקיים מצוות, ומודאג שלא החסיר שום דבר, ביטול תורה אצלו זה המניע הפסימי לחיים (אם אתה יודע מה זה אומר...)..

אנחנו לא אומרים שכל אדם שמחמיר הוא ככה, בכלל לא! אנחנו מדברים בספציפי- על האנשים שככה....

עליהם מדברים פה!

אנשים בריאים

שאל רבנים על "נערווען" (ככה קוראים לזה בישיבות החרדיות. אם אני זוכר נכון....)

כמובן בהדרגה ולא להחמיר ולחפף במקום אחר... וגם לא להמציא חומרות.. אבל מה שאסור אסור והמחמיר עפ"י חכמים תבוא עליו הברכה.

על מה שהצגת כ"לא"

הדבר הכי בולט (לדעתי) בדיון הזה, הוא הטעות של שימוש ב"מושגים".

דיון שלם על 'צול"ר' כשכל אחד מדבר על משהו אחר שהוא קורא לו 'צול"ר'...

אחים יקרים, לפני שדנים על משהו כדאי לבדוק שהבנו על מה הצד השני מדבר! (אגב, נכון מאד גם ב'לימוד')

צול"ר פרושו צדיק ורע לו.

ההגדרה המדוייקת מופיעה בתניא בפרק י>>

"והנה כשהאדם מגביר נפשו האלהית ונלחם כל כך עם הבהמית עד שמגרש ומבער הרע שבה מחלל השמאלי כמ"ש ובערת הרע מקרבך ואין הרע נהפך לטוב ממש נקרא צדיק שאינו גמור וצדיק ורע לו דהיינו שיש בו עדיין מעט מזער רע בחלל השמאלי אלא שכפוף ובטל לטוב מחמת מיעוטו ולכן נדמה לו כי ויגרשהו וילך לו כולו לגמרי אבל באמת אלו חלף והלך לו לגמרי כל הרע שבו היה נהפך לטוב ממש. וביאור הענין כי הנה צדיק גמור שנהפך הרע שלו לטוב ולכן נקרא צדיק וטוב לו הוא ע"י הסרת הבגדים הצואים לגמרי מהרע דהיינו למאוס מאד בתענוגי עוה"ז להתענג בם בתענוגות בני אדם למלאת תאות הגוף בלבד ולא לעבודת ה' מפני היותם נמשכים ונשפעים מהקליפה וס"א וכל מה שהוא מהס"א הצדיק גמור הוא שונאו בתכלית השנאה מחמת גודל אהבתו לה' וקדושתו באהבה רבה בתענוגים וחיבה יתרה הנ"ל כי הם זה לעומת זה כדכתיב תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי חקרני ודע לבבי וגו' וכפי ערך גודל האהבה לה' כך ערך גודל השנאה לס"א והמיאוס ברע בתכלית כי המיאוס הוא הפך האהבה ממש כמו השנאה. וצדיק שאינו גמור הוא שאינו שונא הס"א בתכלית השנאה ולכן אינו מואס ג"כ ברע בתכלית וכל שאין השנאה והמיאוס בתכלית ע"כ נשאר איזה שמץ אהבה ותענוג לשם ולא הוסרו הבגדים הצואים לגמרי מכל וכל ולכן לא נהפך לטוב ממש מאחר שיש לו איזה אחיזה עדיין בבגדים הצואים אלא שהוא בטל במיעוטו וכלא חשיב ולכן נקרא צדיק ורע כפוף ובטל לו. ועל כן גם אהבתו לה' אינו בתכלית ולכן נקרא צדיק שאינו גמור. והנה מדרגה זו מתחלקת לרבבות מדרגות בענין בחי' מיעוט הרע הנשאר מאחת מארבע יסודות הרעים ובענין ביטולו במיעוטו בששים עד"מ או באלף ורבבה וכיוצא עד"מ והן הם בחי' צדיקים הרבים שבכל הדורות כדאיתא בגמ' דתמניסר אלפי צדיקי קיימי קמי' הקב"ה אך על מעלת צדיק גמור הוא שאמר רשב"י ראיתי בני עליה והם מועטים כו' שלכן נקראים בני עליה שמהפכין הרע ומעלים אותו לקדושה כדאיתא בזהר בהקדמה שכשרצה רבי חייא לעלות להיכל ר"ש בן יוחאי שמע קלא נפיק ואמר מאן מנכון די חשוכא מהפכן לנהורא וטעמין מרירו למיתקא עד לא ייתון הכא וכו': ועוד נקראים בני עליה מפני שגם עבודתם בבחי' ועשה טוב בקיום התורה ומצותיה הוא לצורך גבוה ומעלה מעלה עד רום המעלות ולא כדי לדבקה בו ית' בלבד לרוות צמאון נפשם הצמאה לה' כמ"ש הוי כל צמא לכו למים וכמ"ש במ"א אלא כדפירשו בתיקונים איזהו חסיד המתחסד עם קונו עם קן דיליה לייחדא קב"ה ושכינתי' בתחתונים וכמ"ש ברעי' מהימנא פ' תצא כברא דאשתדל בתר אבוי ואימיה דרחים לון יתיר מגרמיה ונפשיה ורוחיה ונשמתי' כו' ומסר גרמיה למיתה עלייהו למיפרק לון כו' וכמ"ש במ"א. [ושניהם עולים בקנה אחד כי ע"י הבירורים שמבררים מנוגה מעלים מיין נוקבין ונעשי' יחודים עליונים להוריד מיין דכורין שהם הם מימי החסדים שבכל מצוה ומצוה מרמ"ח מצות עשה שכולן הן בחי' חסדים ומיין דכורין דהיינו המשכת קדושת אלהותו יתברך מלמעלה למטה להתלבש בתחתונים כמ"ש במ"א]: "

בס"ד

מאוד פתוחה, וממילא יש גיוון גדול בסגנונות של התלמידים. כדאי לקחת בחשבון שהרוב יחסית צולרים.

הקו המנחה העיקרי של הישיבה הוא: כאן לומדים תורה. ומשתדלים לא להתעסק ולא להתערב בעניינים אחרים.

אופן לימוד העיון משתנה בין הר"מים, בבקיאות לומדים את אותה המסכת של העיון, בשאיפה לסיים אותה (אין שיעורים).  באמונה ההדרכה היא ללמוד את הרב קוק, המהר"ל, הכוזרי והרמח"ל, ואלו גם נושאי השיעורים.

מה עוד יש לספר?

מה עם עיון? בריסקער'ס?

אין מרכז הרב הקטנה..

בס"ד

כמו שאמרתי, משתנה בין הר"מים. אלה שאני הספקתי להיכנס אליהם היו פחות בקטע.

אבל אלה לא שיעורים בבקיאות, אלא בעיון מסוג בקיאותי יותר ומהיר יותר על סדר של בקיאות בשאיפה לעבוד בצורה שיתאפשר לסיים את המסכת. לא מכיר את כל התוכניות. מעולם לא נכנסתי אליהן. (ולפי מה שהבנתי יש גם איזה התארגנות לחבור'ה מעין אותו רעיון. לא סגור על זה.)

(הרב פנחס והרב זומר, אתה יכול לברר אצל מרכזניקים על התכניות שלהם.)

(כמו שאמרתי- אני לא מכיר את השיעור שלו בצהרים, אבל אתה מדבר מתוך ידיעה?)

ובכל מקרה, יש גם את השיעור של הרב זומר (שגם לזה לא נכנסתי...)

בס"ד

ועל השיעור של הרב זומר לא שמעתי

מה זה אומר? שזה ממש עיוני?

הישיבה טכנית אמורה להיות פתוחה (יש אברכים שלומדים שם)

אבל נראה לי שרוב החברה שם לא יהיו...

נראלי אחלה מקום, לא מכיר כ"כ.....

בני עקיבא- כן למה לא. אפשר לקחת ממנו רעיונות ולהעביר.
בהצלחה!

בס"ד

כך מחנכים אצלנו בישיבה, והשיטה הזאת עובדת מצוין בתור התחלה ומשם הדרך להתקדם קלה יותר.

לכן אני הייתי ממליץ על מסכת תענית או מגילה, ולחזור עליהם שזה לא רק יהיה לימוד ראשוני וזה בהחלט עוזר הרבה מאוד.

צודק מי אמר לכם אם הוא בהתחלה...

אני גם חושב פסחים 

בס"ד

סליחה.

חגיגה זה מסכת נחמדה... בהתחלה זה קל ואח"כ נהיה טיפה יותר קשה (דיני טהרת מעשר וקודשים) אבל בכללי לא כ"כ קשה... 

​​​​​​

חוגר- כלי מלחמתו

מפתח- פורק כלי מלחמתו

שמי שעוד לא ניצח שלא יחגוג כבר עשיו, כי מי אמר שינצח...

אבל בוא נגיד שכן, אתה סותר את עצמך! אתה כן אומר שאני צודק

שאין לא פורום משלו (איך מייצרים פורום?)

נ"ב- שונא את האלה שרושמים בתוכן את המשך המשפט של הכותרת...

בסדר, מעריך ותק חיים. אבל עיקר הפז"מ זה מעולם הישיבות הכללי (לא תיכוניות)...

וואלה, אני לא מרגיש פחות מישיבות קטנות! זו זכותי גם!

ישיבה "תורנית" רחוקה מרחק שמים וארץ מישיבה קטנה.יא תכוניסט.....

נ"ב נראה לי שאתה לומד בכפר חסידים.. כי אתה קורא לעצמך נער גבעות מצוי כש:

א. אין דבר כזה אין נער גבעות דומה לחבירו (לא יכול להיות שבאותה שנייה הם החליפו רב....)

ב. יש לך דעות ממלכתיות פחד...

קיצער נראה שסתם מישהו/ כמה טחנו לך ת'מוח על נערי גבעות.

והנה אמרת שאתה בישיבה תורנית....... או שאתה בבני צבי או בישכ"ח....

 לא לא! אני לא באף אחת מהן!

כן, זו ישיבה מיני קטנה. לומדים שם יותר נראה לי מבנ"צ או ישכ"ח.

נווה? דגל"ש? אייפהההההההההההההההה.......

וגם אם כן רק בחמישית שישית...

בפועל- לא נראה לי....

נ"ב- "אבינו מלכנו"- תשרשר נכון!...

אך כבודו- במקומו מונח.

ואינני נופל מישיבה קטנה...

במיוחד לאור העובדה, שאני יודע ומכיר את מקומי. ואינני יודע אם אתה מכיר אותי ואת רמתי.

בס"ד

לא נעים לומר, אבל אתה חי בסרט

או שאתה לא יודע מה זה ישיבה קטנה רצינית

או ששכחת מה זה שיעור א' בישיבה גבוהה 'חצי רצינית'.......

בראשתי דבריי אומר שבאומרי "ישיבות קטנות" אינני מדבר על עצמי. אני מדבר על שאר תלמידי הישיבות הקטנות אותם אני מעריך מאוד.
בעיני, מתוך הסתכלות רבותיי, הסדר הראוי וה'לכתחילאי' הוא שאדם בשנות נעוריו ישקיע את כל מרצו וכוחו בתורה הקדושה בלבד מתוך יראת שמיים טהורה. הסתכלות זו לענ"ד וממה שאני יודע מרבותיי היא הסתכלות של תורה. ודבר זה היה פשוט בקרב כל ת"ח עד דורנו האחרון. בדורנו האחרון. עקב השיבה לארץ מן הגלות, הההשכלה, ותופעות נוספות שנבעו מב' הדברים הללו, החלה לקום תנועה חדשה ביהדות המבוססת בעקרונותיה (שלא תמיד נראים) על תורת מרן הרב קוק. לתנועה בעלת המגמה העקרונית הנפלאה הזו- קוראים "הציונות הדתית". בתנועה זו קמו המון דעות פנימיות בנוגע להמון דברים. אחד הדברים הוא עניין לידי החול והמקצוע לבני הנעורים. אכן רוב ציבור זה מאמין ושולח את בניו למסגרת בשם "ישיבה תיכונית" מדובר במוסד בו לומדים לימודי קודש אך גם לימודי חול. היחסים בין ב' הלימודים הללו משתנה ממוסד למוסד. יש כאלו אשר אכן רוב היום לומדים לימודי ה' והוגים בתורה [ברמה זו של ישיבה קטנה או אחרת] ורק לשעה-שעתיים (או שלוש) ביום לומדים לימודי חול. אלה, בעיני אכן זוכים לשם "ישיבה תיכונית". מסדות אחרים לעומתם יחסם בין השעות שונה בתכלית ולעיתים אף הפוך, יותר כמו "תיכון ישיבתי"/ "תיכון דתי". יש להם כמה פעמים בודדות ביום בהם הם נוגעים בתורת ה' ואמונה בו. כמובן, שישיבות מהסוהזה ממילא אף הרמה הלימודית במקצועות הקודש יורדת ולרוב- אף הרמה הרוחנית יור'ד ברמה נניכרת כזו או אחרת.
וישנה עוד דעה בזה הציבור הנ"ל. שהיא דעתי שלי ואף של רבותי:
כמובן שיש ללמוד גם מקצוע, והלא צריך להתפתח בארץ ולפתחה. הלא זה כה דרוש בדורינו, דור הגאולה.
כמובן גם שיש כאלו שיקחו משרות רבניות, הלא בדאי צריך מורי הוראה. וגם כאלו אשר ישקיעו את כל מרצם בתורה למשך כל חייהם, טוב, צריך מחזיקי תורה וגדולי דור. אבל באופן הפשוט- פשוט שלהרבה בני אדם הדבר הפשוט שלהם הוא להרויח את לחמם ע"י עבודה ממש. ככה הוא גם סדר ראוי. ודאי שצריך אנשי עבודה מעשיים (שכמובן, קובעים עיתים לתורה).
אבל עם כל זאת, באים ואומרים כדרך התורה לאורך כל הדורות- לילדנו, טפינו ונערינו- רק קודש!
הם משקיעים את כל מרץ ימי נעוריהם בתורה ומתוך תורה בונים את עולמם. לאחר מכן גם ראוי עוד כמה שנים בישיבה גבוהה [וצבא- חובה בבא העת (יש שיאמרו הסדר, יש שיאמרו לדחות)] אך ימי נעוריהם- רק קודש! אשרי מי שמילא את אשפתו מהם. אשרי מי שגדל בתורה!
אלה הגדולים באים כיחד עם גדולי הדורות בכל דור ודור ועם, כמובן, תורת מרן הרב קוק, באים ואומרים- רק קודש, רק כך אדם מישראל בונה את עולמו
כמובן שיש חריגים. שהרמה הנתונה ע"פ רוב בישיבות הקטנות לא מתאימה להם שאינם יכולים ללמוד אך זה אמור להיות מיעוט בציבורינו! [אם הדבר אינו כך- ראוי לשפרו ולחנך את ילדינו כבני תורה. אשר מתאימים חילם לעבודתו ית'] הדבר שלמעשה קורא שעשרות אלפי בחורים מציבורינו אנו, נשלחים והולכים לישיבה תיכונית , חלקם הגדול- אף למקומות שלהם אפי' המיעוט לא צריך ללכת כי אם בודדי בודדים, מקומות אשר דבר המלך ודתו בקושי מגיעים.
בדורינו לכא' נראה כי הווי הנוער מתאים עצמו למסגרת התיכונית (עם זאת גם נראת תנועה מן הצד השני) אבל הסדר ה'לכתחילאי'- הוא בודאי רק קודש
מהרבנים אשר דוגלים בשיטה זו- נמנים גם רבותיי.
רבנים אלו צריכים לשוב ולהזכיר את דרך התורה ולומדיה, להזכיר למה הנצי"ב סגר את ישיבתו (כי רצו להכניס לשם לימודי חול) להחזיר עטרה ליושנה!

כל מה שאני בא לומר  אלו הם שדעתי  גם דעת גדולים ונכבדים ממני בודאי וממך- היא שלכתחילה- ישיבה קטנה בדיעבד- ישיבה תיכונית תורנית. אשר לומדים בה ביראת שמיים ושרוב חילם עדיין לאורייתא.
יכול להיות שישנם רבנם שיחלקו על דברי רבותיים וגדולי הדורות עד כה, יכול לההולך בדרכם של הראשונים (תרתי משמע). ומי שהולך בדרך המנוגדת לדרכי, נו מה, שלא אתנגד לדרכו?
אבל בלי קשר כלל. הרי אף אני אומר שברור , לי לפחות, שלא כולם יכולים ללמוד בישיבה קטנה ויהיו כמה שמתאים להם ישיבה תיכונית, לא הרוב- אבל כמה. א"כ- למה שאני אזלזל בהם?
חלילה, אינני מזלזל! כל דבריי הם רק לומר שהבחורים הלמדים בישיבה תיכונית לא מכירים את העולם הישיבתי כהכרת תלמידי הישיבה הקטנה. לא טעמו יין הונגרי.  ולא ראי זה כראי זה. לכן, לדעתי מקומם לא בפורום זה. עם כל אהבתי אליהם.

בשורות אלה באתי לענות לך על תוכחתך אותי. שלצערי לא הבנתי יוק האם אתה בא מן הצד של "לכתחילה- ישיבה קטנה, בדיעבד תיכונית תורנית" או "לכתחילה- ישיבה תיכונית (אני מקווה ש'תורנית'...)"
ציוטו מדבריך- "...בכאלה מישיבות תיכוניות מה שהם עושים יותר מתאים... ומי שלא יכול לא מצליח מה יעשה" (עם הפיסוק בו אני קראתי את דבריך: ) "...בכאלה מישיבות תיכוניות, מה שהם עושים- מתאים!... ומי שלא יכול, לא מצליח, מה יעשה?..." ("עם כולם צריכים להיות בשיבה קטנה"... לא הבנתי דבריך... נראה שהתכונת "אם" ועדיין לא בדיוק הבנתי)  אשמח אם תסביר למה היתה כונתך, אם טעיתי. יום טוב.
נ"ב- הנני מסריח כי אינני לובש בגדים מכובסים, אני אבל על חורבן משנאת חינם....
בברכה

א. מה שאמרו גדולי הדורות הוא בימיהם שנכנסו ישר לעבודה וכך למדו אותה, בימינו צריך תעודת בגרות דבר שיבזבז זמן מהישיבה הגבוהה והשאלה מה עדיף?

ב. אם אתה לומד בישיבה שעושים בגרות בשמינית אז זה כבר אותו דבר, אם לא פחות טוב!

ג. זה שיש סדרים כמו בישיבה גבוהה זה גם בדרך כלל מזיק, שאין מסגרת שתופסת!

    ( גם אצל החרדים בי''ק יש הרוב שיעורים)

סילפת את הדברים:

הרב קוק למד פילוסופיה, הוא עצמו הושפע מהגל, הרמב"ם היה רופא אסטרונום ופיזיקאי, הר"ן היה רופא 

וכולם כולם ללא יוצא מכלל הראשונים טענו כי יש עניין בידע כללי כידע הרב קוק עצמו באורות התורה מדבר על הצורך ללמוד חכמות רחבות וחכמות העולם

כאדם שלמד חמש יחידות מתמטיקה ופיזיקה בתיכון הגעתי לישיבה גבוהה"רצינית" וגיליתי כמה החשיבה האנליטית עזרה לי לנתח דברים, זה חשוב ומועיל, וודאי גם שזה תורם ללימוד התורה

יש בעולם דברים שהשתנו שהמשנה אמרה פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה היא התכוונה למצב דיעבדי פת במלח תאכל?!? מים במשורה תשתה?!? כך היא דרכה של תורה?!? יש חשיבות בידע ובלעבוד...

אני לא יודע מה למדת בתיכונית, ברי לי שלא ישבת ב12 וחצי בלילה לחברותא בקונטרס הספקות ערב ערב עם חברותא כמו שיש לא מעט שעושים בישיבות הסדר

והדבר החשוב ביותר, לא הרבה פעמים משתמשת הגמרא בביטוי מרגלא בפומיה וראה זה פלא, היא כתבה זאת בדיוק על אנשים כמוך:

מרגלא בפומייהו דרבנן דיבנה אני בריה וחברי בריה אני מלאכתי בעיר והוא מלאכתו בשדה אני משכים למלאכתי והוא משכים למלאכתו כשם שהוא אינו מתגדר במלאכתי כך אני איני מתגדר במלאכתו ושמא תאמר אני מרבה והוא ממעיט שנינו אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים

                                                                              ברכות יז. (ציטוט מזיכרון לא בטוח מילה במילה)

לא צריך להתחשבן כמה כל אחד למד, אני בריה וחברי בריה....העיקר זה הכוונה לשם שמים ההשמצה שנתת פה על ישיבות תיכוניות שבחלקם לומדים גמרא יותר ממך ואני מוכן לחתום על זה ומה שכתבת על חבר'ה שמשקיעים מזמנם ללמוד תורה לפני הגיוס זה לא ראוי ומן הדין שתתנצל ותעשה תשובה 

שעתיים ביום

ובישיבה הגבוהה להיות פנוי

לא כל הישיבות הגבוהות\הסדר במצב מעפן. בכל אופן זה נכון לגבי מספר די גדול שלישיבות הסדר וגבוהות לצערינו.

אולי זה קשור לגיל לא בהכרח ל "מבין".

וסתם הערה אני למדתי בישיבה תיכונית ועכשיו בגבוהה יש 

איתי בחורים מישיבות קטנות, ואין כ"כ הבדל,

חוץ מזה שחלקם "חשים את עצמם" ואז מגלים (בעיקר בללמוד עיון)

שהם לא יודעים כלום.

יש בעיה עם הציציות צמר, שכשמייבשים אותם בשמש הם הופכות לצהובות,
לכן כדאי פשוט לייבש אותם בתוך הבית..

כיבסתי אותה על עדין,אולי הכי עדין שיש במכונה,והכנסתי את הציציות לגרביים.

יצא אחלה אבל ממש מקומט אז גיהצתי וזה בסדר גמור,יש קצת סימנים שמראים שזה לא עושה הכי טוב לבגד עצמו אבל זה די מינורי אחרי גיהוץ.

מה שכן - תקשרו את הציציות בקצה כי הם נפרמו למרות שהם היו בגרב.

סה"כ - אחלה תוצאה.

את הפתילים שמים עליהם מים וסבון ומשפשפים חזק עם מברשת ציפורניים. זה לא נקי כמו חדש אבל זה מוריד לכלוכים.

לדוגמא הציצית שלי התלכלכה מאפר ושיפשפתי ועכשיו היא לבנה