מכתב חיזוק\עידוד\ שנה טובה, ממחלקת ההדרכה?
מי קיבלהאריאלניקהנאמן
אני קיבלתי הודעה בפלאפוןאלירזוש!
של שנה טובה מ"מחלקת חבריא ב' בנות" ... תודה..
אני.ישי ויזנר
איזה חשוב אני... 
קיבלתי.123
קיבלתי מכתב ממש חמוד בדואר, ואיתו קיבלתי גם לוח שנה (וזה לא רק השנה, אלא גם שנים קודמות).
בצ"ל אריאל!
בצ"ל אריאל!
אני קיבלתי...פלספנית
בדואר- גם ט"ש, גם לוח שנה, גם מכתב על השנה החדש וגם מלא שטויות על אינטרנט רימון...
ט"ש.123
קיבלת ט"ש לדואר?
בצ"ל אריאל!
בצ"ל אריאל!
מהחודשיוכי
התחילו להפיץ את הט"ש בדואר...
אני גם רוצה...דינה!!
איך אני יכולה לקבל???
מצטרף לשאלה.123
בצ"ל אריאל!
וגם זאת אני...פלספנית
מה זה ט"ש?רות22
בסדר כבר נזכרתי.. טל שמיים.רות22
אין צורך לענות..
אני גם קיבלתי........................$$$$
קיבלת בדואר???דינה!!
רגע ;- גם אריאל דוחפים את אינטרנט רימון?משה
כי אני יודע שגם עזרא דוחפים אותו מאוד.
אני קיבלתי מכתב(למרות שאני לא בתנועה(סמיילי))ליאור ברוכים
אני קבלתי רק ט"ש!!! חחחחחחחחחח...מלמעלה אלוקים
נראלי כולם קבלו ת'ט"ש בדואר או משו לא?ליטללל
יכול להיות שקיבלתי הודעת SMS לא זוכרהדרדק
למה למה למהשרי.
כולם קיבלו מכתבים אמיתיים ורק אני קיבלתי אימייל?!
אף אחד כבר לא זוכר קומונריות משנים עברו..
אף אחד כבר לא זוכר קומונריות משנים עברו..
אני קיבלתיי!!פגזניקית גאה!
גם אני.אש מאנשים קרים.
וקיבלתי גם ט"ש.
את בחברה טובה...עוזיה
כלומר - אם אני נחשב לחברה טובה..
גם אני כובדתי במייל צנוע ולא יותר.
שנה טובה!
עוזיה.
גם אני כובדתי במייל צנוע ולא יותר.
שנה טובה!
עוזיה.
איפה בירושלים??פגזניקית גאה!אחרונה
חפש ת'מטמון...(לא מקורי אבל החניכים נהנים)ליאור ברוכיםאחרונה
חו"מ שאתה הראשון אז הם לא ידעו שזה לא מקורי...
חשוב לי..סה"רורית
בס"ד
מועדים לשמחה
יש למשהו סיפור על שאיפות בחיים-שתמיד צריך להמשיך לשאוף,תמיד יש לאן להתקדם וכו'?..
אם יש למשיהו סיפור כזה או משהו בנושא אני אשמח מאוד שהוא יעלה את זה כאן...תודה!
לא הכי קשור אבל גם...וחוצמיזה-סתם חמוד וחשוב... ;)ת
איש אחד איש טוב במיוחד
הכניסו לו לראש-"אתה מספר אחד
אין כמוך, אתה הטוב ביותר,
נותן ותורם ולכל אחד עוזר
אדם שכמותך תמיד מצליח
בזכות אנשים כמוך יבוא המשיח..."
את כל זה הכניסו לו למח
ועל השכם של עצמו למדו אותו לטפוח
ומאז הוא פועל רק עם יד אחת
כי השניה על השכם כל הזמן טופחת...
איש אחר איש טוב
שלכל אחד עוזר
הכניסו לו לראש-"עליך להשתפר"
פחדו שהאיש שכל הזמן פועל
בגלל גאותו אולי יתקלקל
ועודדו אותו "אתה משתפר"
והאיש נהיה כל יום טוב יותר
ועם שתי ידיו הפנויות
הוא עושה ועושה ועושה עוד ועוד...
וההבדל בין השנים גלוי הוא לעין:
האחד רכש גאווה והשני למד ענווה
הגאוה הרסה את הראשון
ולשני הענווה נתנה כח רצון
הראשון רץ ולא שם לב לסביבה
והשני ממשיך לטפס בענוה
ודרכו בטוחה והוא יגיע
אז מי עדיף? עוד קשה להכריע?
הכניסו לו לראש-"אתה מספר אחד
אין כמוך, אתה הטוב ביותר,
נותן ותורם ולכל אחד עוזר
אדם שכמותך תמיד מצליח
בזכות אנשים כמוך יבוא המשיח..."
את כל זה הכניסו לו למח
ועל השכם של עצמו למדו אותו לטפוח
ומאז הוא פועל רק עם יד אחת
כי השניה על השכם כל הזמן טופחת...
איש אחר איש טוב
שלכל אחד עוזר
הכניסו לו לראש-"עליך להשתפר"
פחדו שהאיש שכל הזמן פועל
בגלל גאותו אולי יתקלקל
ועודדו אותו "אתה משתפר"
והאיש נהיה כל יום טוב יותר
ועם שתי ידיו הפנויות
הוא עושה ועושה ועושה עוד ועוד...
וההבדל בין השנים גלוי הוא לעין:
האחד רכש גאווה והשני למד ענווה
הגאוה הרסה את הראשון
ולשני הענווה נתנה כח רצון
הראשון רץ ולא שם לב לסביבה
והשני ממשיך לטפס בענוה
ודרכו בטוחה והוא יגיע
אז מי עדיף? עוד קשה להכריע?
אמ..פגזניקית גאה!אחרונה
תחיה.. אני גאה בך!!
חפרנית שליי!!
חפרנית שליי!!
יש לי עוד הצעה ותפתחו ותגיבו!!מיסטר דום
אולי רכזי חב"ב יארגנו לנו פעולה ?! לפני שנחליט על להחליף שמות אולי קום נשםר את המצב בתנועה מבפנים??אהע רוצה פעולת חב"ב...
אצלינו יש פעולות חב"ב, זו בעיה שלכם לא של התנועה..420mal
לא...רכז ;חב"ב אמור לארגן לנו פעולה <דניאל>מיסטר דום
לא אני איני אמור לארגן לכם פעילות חב"בהאריאלניקהנאמן
אני צריך להיות בקשר עם רכזי החב"ב הסניפיים, ואיתם אני אארגן ואעזור לארגן לכם פעילות חב"ב, כל עוד לסניף רחובות אין רכז חב"ב ידי כבולות, על ראשו של הקומונר יש מספיק דברים חוץ מחב"ב. אתם רוצים פעילות חב"ב? תמנו לכם רכז חב"ב ואיתו אני אדבר
רק בשבילך...סבבה..נדבר עם הקומונר לומרותמיסטר דום
שננראה לי שיש לו מספיק על הראש ונראה אם יש לו זמו בשביל זה...
מיסטר דום-אלירזוש!אחרונה
זה ניראהשאתה שיא המבואס מהתנועה.... אני אישית דווקא די מרוצה, אבל לפי דעתי אתה יותר מדי פסימי!! החיים טויבם!!(ובמיוחד אריאל...) תסתכל קצת שונה....
שימו לב!אנונימי (פותח)
היום בערב!
ליל לימוד הושענא רבה במתנ"ס נתיבות!
תוכנית מיוחדת לנוער! ממולץ להגיע!
23:00 מוטי יוגב- מזכ"ל בנ"ע לשעבר
24:00 ניר כהן- באר שבע
1:00 הראל אלעד- שדרות
2:00 הרב אלישע וישליצקי
3:00 מאיר זליקוביץ- קרית ארבע- שיחה מרתקת!
4:15 תפילת שחרית.
=כיבוד קל ושתיה חמה לאורך כל הלילה=
איך מגיעים?
מתנ"ס נתיבות נצמא ממש בכניסה לעיר בר"ח ירושלים.
מבנה לבן מעוגל (ליד המגדל מים).
בואו בשמחה!
יש משו בפג"ז??פגזניקית גאה!
מי שיודע על לימוד של הנוער בפג"ז-לעדכן!!
נוו חברה...פגזניקית גאה!
יש משו בפסגת מוריה..ליטלללאחרונה
עזרה שקשורה ללימוד תורה.שמריתוש
חיפשתי פורום שקשור ללימוד תורה וזה נראה הכי מתאים.
קיבלתי במייל משהו שנראה לי נורא מענין אבל זה בשפה שלא כל כך ברורה לי, זה ממש מסקרן אותי להבין מה בדיוק הכוונה שם - זה נראה משהו ממש מגניב, מישהו יכול אולי להסביר ולנתח לי את זה?
פרשת שבוע
וזאת הברכה
שני: "לבנימן אמר ידיד הוי' ישכן לבטח עליו חפף עליו כל היום ובין כתפיו שכן".
בנימין זכה שיבנה בית המקדש בחלקו. על בית המקדש הראשון נאמר "ישכן לבטח עליו". על בית המקדש השני נאמר "חפף עליו כל היום". ועל בית המקדש השלישי לימות המשיח נאמר "ובין כתפיו שכן" (רמב"ן ע"פ חז"ל). השראת השכינה בבית המקדש הראשון היא בסוד "אלהי אברהם" – חכמה; בבית המקדש השני היא בסוד "אלהי יצחק" – בינה; בבית המקדש השלישי היא בסוד "ואלהי יעקב" – דעת. כללות ענינו של בית המקדש הוא "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". והנה ידוע שחב"ד הן בסוד כלל ופרט וכלל – הכלל הראשון הוא "ישכן", י שכן, חכמה, והכלל האחרון הוא "שכן", דעת, ואילו הפרט שבאמצע הוא "חפף וגו'" (חכמה המתפרטת, בבינה, לפרטי פרטים, ואעפ"כ חופפת בבחינת מקיף מלמעלה ואינה שוכנת בפנימיות) מלשון חפיפה, לשון "נזיר חופף ומפספס" (נזיר מב, א), כאדם המתחכך מחמת דאגה שאינו משיג חפצו, שהרי לא שרתה שכינה במקדש שני, שעל כן לא כתיב בו שכן.
והנה, העיקר הוא מקדש העתיד, מהרה יבנה בחלקו של בנימין על ידי מלך המשיח, בחינת "ובין כתפיו שכן", בחינת דעת הוי' שעולה כתף (ותרין כתפין בסוד "אל דעות הוי'", שכאשר שורה דעת עליון [דעת הנעלם] בדעת תחתון [דעת המתפשט] בין כתפין מתחלקת דעת תחתון לתרין עטרין חו"ג בתרין כתפין, וד"ל). והוא ענין היעוד של ימות המשיח – "כי מלאה הארץ דעה את הוי' כמים לים מכסים" (סוד "ומעין מבית הוי' יצא וגו'", "מים חיים מירושלם"). בין כתפיו שכן עולה דעת דעת, כנגד שתי הדעות הנ"ל. ידיד הוי' ישכן לבטח עליו חפף עליו כל היום ובין כתפיו שכן עולה אלף (אורות, "האלף לך שלמה") דעת דעת, ודוק.
בסוף פרק קמא דבבא בתרא (יז, א) "תנו רבנן: שבעה לא שלט בהן רמה ותולעה ואלו הן אברהם יצחק ויעקב משה אהרן ומרים ובנימין בן יעקב... בנימין בן יעקב דכתיב ולבנימן אמר ידיד הוי' ישכון לבטח עליו", ופירש"י "ישכון לבטח עליו. הכי דריש ליה ישכון לבטח בנימין על סמיכות ידידות השכינה". והוא בסוד החכמה של בית ראשון, "אלהי אברהם". אך בסוד הדעת של בית שלישי, "ואלהי יעקב" (ה-ו של ואלהי ממשיך מפנימיות כתר עליון) נזכה לחיים נצחיים ממש, לא רק שלא תשלוט בנו רמה ותולעה. והנה, שבעה הנ"ל: אברהם יצחק יעקב משה אהרן מרים בנימן (בנימן חסר כתיב בברכת משה) עולים שלמות של אם בריבוע (כאשר אם במשולש עולה בית המקדש). כאשר נכתוב את המאמר הנ"ל ע"פ דקדוק לשה"ק: שבעה לא שלט בהם רמה ותולעה ואלו הם אברהם יצחק ויעקב משה אהרן ומרים ובנימן בן יעקב יעלה ז פעמים תולעה (כאשר כל תולעה היא ז פעמים חכמה, נמצא הכל עולה לבטח – ז בריבוע – פעמים חכמה), ללמד שכדי שלא תשלוט באדם רמה ותולעה צריך להיות בבחינת תולעה דקדושה, כמאמר דוד (ראה גמרא שם ד"י"א אף דוד דכתיב אף בשרי ישכון לבטח") "ואנכי תולעת ולא איש". והוא ענין הביטול בתכלית של חכמה דקדושה. והרי אבא יסד ברתא, בנקודת ציון שבה, סוד שרש נשמת בנימין בן יעקב הצדיק.
כמה טעמים ניתנו למה שבנימין דוקא זכה שיבנה בית המקדש בחלקו. נסדר אותם לפי הספירות בדרך קצרה: שהיה תאב ביותר שתשרה שכינה בחלקו (חסד, אהבה, היינו האהבה שביסוד הנוק' הבאה מהרוחא דשביק בה בעלה, נפש בנימין, בחינת "ואל אישך תשוקתך"); ששבטו קפץ ראשון לים (גבורה, בהנהגה של הפקרות דקדושה למעלה מדרך הטבע); שהשלים מטתו של יעקב אבינו (תפארת ישראל); שלא השתחוה לעשו (נצח והוד, ברכים שלא כרעו לבעל); שלא היה במכירתו של יוסף (צדיק יסוד עולם); שנולד בארץ ישראל (מלכות, ארץ הקדש המקבלת מאבא – קדש מלה בגרמיה, בסוד אוירא דארץ ישראל מחכים), ודוק. כל התכונות הנ"ל יש לנו ללמוד מבנימין הצדיק בעבודת ה' שלנו כדי שתשרה שכינה בקרבנו – "ושכנתי בתוכם, בתוכו לא נאמר אלא בתוכם, בתוך הלב של כאו"א מישראל".
בפסוק "לבנימן אמר ידיד הוי' ישכן לבטח עליו חפף עליו כל היום ובין כתפיו שכן" יש ידיד הוי' אותיות. ידיד הוא סוד יד יד, סוד אבא (י) יסד ברתא (ד) הנ"ל, סוד מילוי אות ה-י – יוד. והנה יש בפסוק י יודין ו-ו ווין ו-ב דלתין (ב היא שרש ד), כאשר האות העשירית (י) מתחילת וגם מסוף הפסוק היא י, ואות ה-לו (ו בריבוע) היא ו. סכום המקומות של י היודין עולה רנו (יו בריבוע); של ו הווין עולה ריו (ו בחזקת שלש); של ב הדלתין עולה כד (ד בעצרת), ס"ה מלכות (אל במשולש), כאשר בנימין הוא הנקודה הפנימית של המלכות, יסוד נוק', נקודת ציון כנ"ל (והנה הבסיס של הסדרה כד ריו רנו הוא – בנימן!). כנגד י אותיות י יש י אותיות אוה (למושב לו), להשלים אהוי (א אחת, ג ההין, ו ווין, י יודין, הכל בגימטריא בנימן!), שסכום מיקומם עולה ו פעמים לבטח (ז בריבוע) שהוא הוא סכום מיקומי י היודין מסוף הפסוק! הכל בסוד השראת השכינה (לו בריבוע, ו בחזקת ד) בישראל שעולה ג פעמים תריג כמנין גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך.
תורת חיים בעוז?שמריתוש
איפה העוז חברים? אתם לא יכולים לעזור לי? לא כולם מבינים ביהדות כמוכם, חשבתי שאתם רוצים לעזור ולקרב.
לא כולם פה ת"חהאריאלניקהנאמן
וקראתי ולא הבנתי
מצטער.ישי ויזנר
הייתי שמח לעזור, אבל אני יכול לראות רק את תחילת המאמר (בגלל הפלאפון).
כרגעיוכי
אין לי כ"כ זמן לקרוא, מה גם שאני לא בטוחה שאני אבין...
אבל, חכי עוד כמה ימים הביינישים יוצאים ל"בין הזמנים" ואני בטוחה שהם יוכלו לעזור לך
אבל, חכי עוד כמה ימים הביינישים יוצאים ל"בין הזמנים" ואני בטוחה שהם יוכלו לעזור לך
זה קשה, ועמוק מאוד מאוד, אבל אנסה, בס"דעמישב
בס"ד לק"י
נפרק לפיסקה פיסקה.
פיסקה א: "לבנימן אמר ידיד הוי' ישכן לבטח עליו חפף עליו כל היום ובין כתפיו שכן".
בנימין זכה שיבנה בית המקדש בחלקו. על בית המקדש הראשון נאמר "ישכן לבטח עליו". על בית המקדש השני נאמר "חפף עליו כל היום". ועל בית המקדש השלישי לימות המשיח נאמר "ובין כתפיו שכן" (רמב"ן ע"פ חז"ל). השראת השכינה בבית המקדש הראשון היא בסוד "אלהי אברהם" – חכמה; בבית המקדש השני היא בסוד "אלהי יצחק" – בינה; בבית המקדש השלישי היא בסוד "ואלהי יעקב" – דעת. כללות ענינו של בית המקדש הוא "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". והנה ידוע שחב"ד הן בסוד כלל ופרט וכלל – הכלל הראשון הוא "ישכן", י שכן, חכמה, והכלל האחרון הוא "שכן", דעת, ואילו הפרט שבאמצע הוא "חפף וגו'" (חכמה המתפרטת, בבינה, לפרטי פרטים, ואעפ"כ חופפת בבחינת מקיף מלמעלה ואינה שוכנת בפנימיות) מלשון חפיפה, לשון "נזיר חופף ומפספס" (נזיר מב, א), כאדם המתחכך מחמת דאגה שאינו משיג חפצו, שהרי לא שרתה שכינה במקדש שני, שעל כן לא כתיב בו שכן.
עד כאן פיסקה א'.
ננסה להסביר. הפס' המובא בהתחלה, לקוח, כידוע, מתוך הברכה שמברך משה את שבט בנימין.
בית-המקדש (מעתה- ביה"מ), נבנה בנחלתו של בנימין. ממש על הגבול שבין נחלת יהודה לנחלתו של בנימין.
כותב הדבר תורה, מחלק את הפס' לשלושה חלקים, עפ"י סדר הפס'. כל חלק כנגד כל בי"מ.
ביה"מ הראשון, משול למידת החכמה. כדי להבין מה המשמעות של זה שהוא משול לחכמה צריך להקדים בעניין הספירות. עפ"י הקבלה יש שבע ספירות עיקריות. ועוד שלוש שמעליהן, ועוד אחת שמעל כולן. האחת שמעל הכל היא כתר (שהיא ככתר שמעל הגוף, משהו חיצוני ומעל לכל, שמעטר). השלוש שמעל השבע הן-
(כתר)
חכמה בינה
ודעת
(חב"ד). לאחר מכן יש את השבע-
חסד גבורה
תפארת
(חג"ת)
נצח הוד
יסוד
(נה"י)
ומלכות.
כל ספירה היא השתלשלות של דבר מהנקודה הכי גבוה ועליונה. כלומר, דבר מתהווה ברצון הפנימי והנשגב, בכתר. והוא עובר לאט לאט את כל הספירות, ובכל ספירה הגוף של הדבר שהתהווה ברצון מקבל עוד נדבך, עוד תוספת ממשית ומוחשית. עד שלבסוף, בספירת המלכות, הוא ממש הופך להיות דבר שבתוך עולמנו. עולם העשייה. העולם שבו הכל מוחשי וויזואלי. (אגב, הסדר של הספירות מסודר כך, שהדעת היא ממוצע של חכמה ובינה ביחד. וכן התפארת היא ממוצע של חסד וגבורה. וכן על זו הדרך. וכל הממוקם בצד ימין מקביל [חכמה, חסד, נצח] וכן הצד השמאלי והמרכז [לא כולל מלכות וכתר]).
ובכן, ביה"מ, שהוא בחינת חכמה, בחינת "ישכן לבטח עליו". ומשמעו של דבר, ביה"מ הראשון הוא היה ראשית השראת השכינה, במקום קבוע, בעמ"י. ולכן הוא נמצא בספירה הכי גבוה. עדיין היה קשה להשיג בו, משום שהוא היה בראשית התהוות השכינה. והחכמה היא דבר שנמצא המוח, אך עדיין אין לה ביטוי מעשי נרחב מאוד.
חב"ד, הן כלל (חכמה) ופרט (בינה) וכלל (דעת) (כלל ופרט וכלל, זוהי מידה שדורשים בה פסוקים בתורה. וכשהיא קיימת, אין דנים אלא לפי הפרט). החכמה מקבילה לספירת החסד (שנמצאת אצל אברהם, שנאמר: "חסד לאברהם" [מיכה ז']), והיא כלל. יש בה השפעה רחבה, לא צימצום, אלא אדרבה כמעין המתגבר. כך זוהי הפעולה של חסד, של השפע, אין צימצום, הכל כלל.
לעומת זאת, הבינה מקבילה לגבורה (שנמצאת אצל יצחק, מידת הדין. מידת ההתמדה. אברהם התחיל, ויצחק ממשיך. אברהם הפעיל ויצחק מתמיד בתזוזה. ויעקב בונה את הבית מחידוש הנמשך על ההתמדה. כמו שאמרנו שמידת התפארת היא של יעקב, והיא ממוצע של חסד וגבורה), והגבורה היא מידת הדין. מידה של צימצום, ולכן היא פרט. כי היא עובדת על דיקדוקי דיקדוקים, ופרטי פרטים. בצימצום גדול.
ולבסוף, הדעת. הדעת, כאמור, מורכבת גם מהחכמה וגם מהבינה ביחד. ולכן היא כלל. שהיא כוללת הכל. ומשפיעה במידה הרצויה, ומצמצמת בחסד. והדעת היא כבר ממשות החכמה והבינה. היא כבר דבר ממשי, שאפשר לתרגם בעולם הזה.
ונמשיל מידות אלו לביה"מ. ביה"מ הראשון, היה כלל. היה בו את ארון הברית, שרתה בו השכינה. הוא היה כלל. הוא השפיע לעמ"י מה'. הוא היווה צינור המקשר. אך עדיין, הוא לא עמד לעולם, כי חסרה לו מידת הבינה, שמצמצמת ועובדת על הדין. וחטאו עמ"י וגלו.
ביה"מ השני, המשול ל"חפף עליו כל היום", הוא משול לבינה. לגבורה, לדין ולהסתרה. לא היה בו ארון הברית (הוא לא חזר מגלות ראשונה) ולא שרתה בו שכינה, ולכן הוא רק "חפף עליו", היא שכנה מעליו, שלא כמו בשני ביה"מ האחרים, ששכנה השכינה בו עצמו. בביה"מ השני השכינה רק הסתובבה סביב עמ"י (בבחינת מקיף, שהוא כמו הבינה שהיא ברגש, ומשולה לנקבה, ואין כאן המקום להרחיב. והמבין יבין).
בביה"מ השלישי, המשול לדעת, חיבור בין החכמה לבינה, שהוא בבחינת "ובין כתפיו שכן". כלומר, הדעת היא חיבור שבין החכמה לבינה. והדעת היא "בין כתפיו" כמו הראש שנמצא בין שתי הכתפיים (החכמה והבינה), והן נושאות אותו. והדעת היא השכל הגמור והידוע. היא הידיעה הגמורה. "ומלאה הארץ דעה את ה'", גמירות הדעת. חיבור כל הדברים. שלמות העולם. זהו הדבר שיקרה בגאולה, הכל ישלים האחד את השני. החכמה את הבינה. ותצא דעת. דעה את ה'. (ויחוד הקב"ה עם השכינה, בגאולה, הוא מצוי במשל קטן אצל החתונה. שהאיש הוא, להבדיל, כה', משפיע. והאישה היא, להבדיל, כהשכינה, המקבלת. האיש הוא החכמה, משתמש בשכל. והאישה היא הבינה, משתמשת בלב וברגש. והחיבור ביניהם יוצר דעת. ואין כאן המקום להרחיב).
ולסיום הפיסקה ניתן עוד הוספות של הבנות קצרות. ביה"מ הראשון הוא בחינת "ישכן". ומפרידים את זה כך שיוצא "י שכן". וזה ה' (י=ה') שכן. שה' הוא נפרד מן העולם ושוכן בו כ"גוף חיצוני". אך בביה"מ השלישי ה' יכנס לתוך העולם ממש, ולכן הוא בבחינת "שכן", כי ה' כבר התוכו ממש.
ועוד שתחילת הפסוק הנ"ל הוא "ידיד ה' ישכן לבטח..." וידיד ה', הוא ידידיה. שזה שמו של שלמה, שבנה את ביה"מ הראשון.
עד כאן הסבר פיסקה א'.
אני מקווה שאספיק להסביר, בע"ה, את השאר בהקדם. כנראה לאחר יו"כ, בע"ה, עם הטוב שיגמלנו ויאיר עינינו בתורתו.
נפרק לפיסקה פיסקה.
פיסקה א: "לבנימן אמר ידיד הוי' ישכן לבטח עליו חפף עליו כל היום ובין כתפיו שכן".
בנימין זכה שיבנה בית המקדש בחלקו. על בית המקדש הראשון נאמר "ישכן לבטח עליו". על בית המקדש השני נאמר "חפף עליו כל היום". ועל בית המקדש השלישי לימות המשיח נאמר "ובין כתפיו שכן" (רמב"ן ע"פ חז"ל). השראת השכינה בבית המקדש הראשון היא בסוד "אלהי אברהם" – חכמה; בבית המקדש השני היא בסוד "אלהי יצחק" – בינה; בבית המקדש השלישי היא בסוד "ואלהי יעקב" – דעת. כללות ענינו של בית המקדש הוא "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". והנה ידוע שחב"ד הן בסוד כלל ופרט וכלל – הכלל הראשון הוא "ישכן", י שכן, חכמה, והכלל האחרון הוא "שכן", דעת, ואילו הפרט שבאמצע הוא "חפף וגו'" (חכמה המתפרטת, בבינה, לפרטי פרטים, ואעפ"כ חופפת בבחינת מקיף מלמעלה ואינה שוכנת בפנימיות) מלשון חפיפה, לשון "נזיר חופף ומפספס" (נזיר מב, א), כאדם המתחכך מחמת דאגה שאינו משיג חפצו, שהרי לא שרתה שכינה במקדש שני, שעל כן לא כתיב בו שכן.
עד כאן פיסקה א'.
ננסה להסביר. הפס' המובא בהתחלה, לקוח, כידוע, מתוך הברכה שמברך משה את שבט בנימין.
בית-המקדש (מעתה- ביה"מ), נבנה בנחלתו של בנימין. ממש על הגבול שבין נחלת יהודה לנחלתו של בנימין.
כותב הדבר תורה, מחלק את הפס' לשלושה חלקים, עפ"י סדר הפס'. כל חלק כנגד כל בי"מ.
ביה"מ הראשון, משול למידת החכמה. כדי להבין מה המשמעות של זה שהוא משול לחכמה צריך להקדים בעניין הספירות. עפ"י הקבלה יש שבע ספירות עיקריות. ועוד שלוש שמעליהן, ועוד אחת שמעל כולן. האחת שמעל הכל היא כתר (שהיא ככתר שמעל הגוף, משהו חיצוני ומעל לכל, שמעטר). השלוש שמעל השבע הן-
(כתר)
חכמה בינה
ודעת
(חב"ד). לאחר מכן יש את השבע-
חסד גבורה
תפארת
(חג"ת)
נצח הוד
יסוד
(נה"י)
ומלכות.
כל ספירה היא השתלשלות של דבר מהנקודה הכי גבוה ועליונה. כלומר, דבר מתהווה ברצון הפנימי והנשגב, בכתר. והוא עובר לאט לאט את כל הספירות, ובכל ספירה הגוף של הדבר שהתהווה ברצון מקבל עוד נדבך, עוד תוספת ממשית ומוחשית. עד שלבסוף, בספירת המלכות, הוא ממש הופך להיות דבר שבתוך עולמנו. עולם העשייה. העולם שבו הכל מוחשי וויזואלי. (אגב, הסדר של הספירות מסודר כך, שהדעת היא ממוצע של חכמה ובינה ביחד. וכן התפארת היא ממוצע של חסד וגבורה. וכן על זו הדרך. וכל הממוקם בצד ימין מקביל [חכמה, חסד, נצח] וכן הצד השמאלי והמרכז [לא כולל מלכות וכתר]).
ובכן, ביה"מ, שהוא בחינת חכמה, בחינת "ישכן לבטח עליו". ומשמעו של דבר, ביה"מ הראשון הוא היה ראשית השראת השכינה, במקום קבוע, בעמ"י. ולכן הוא נמצא בספירה הכי גבוה. עדיין היה קשה להשיג בו, משום שהוא היה בראשית התהוות השכינה. והחכמה היא דבר שנמצא המוח, אך עדיין אין לה ביטוי מעשי נרחב מאוד.
חב"ד, הן כלל (חכמה) ופרט (בינה) וכלל (דעת) (כלל ופרט וכלל, זוהי מידה שדורשים בה פסוקים בתורה. וכשהיא קיימת, אין דנים אלא לפי הפרט). החכמה מקבילה לספירת החסד (שנמצאת אצל אברהם, שנאמר: "חסד לאברהם" [מיכה ז']), והיא כלל. יש בה השפעה רחבה, לא צימצום, אלא אדרבה כמעין המתגבר. כך זוהי הפעולה של חסד, של השפע, אין צימצום, הכל כלל.
לעומת זאת, הבינה מקבילה לגבורה (שנמצאת אצל יצחק, מידת הדין. מידת ההתמדה. אברהם התחיל, ויצחק ממשיך. אברהם הפעיל ויצחק מתמיד בתזוזה. ויעקב בונה את הבית מחידוש הנמשך על ההתמדה. כמו שאמרנו שמידת התפארת היא של יעקב, והיא ממוצע של חסד וגבורה), והגבורה היא מידת הדין. מידה של צימצום, ולכן היא פרט. כי היא עובדת על דיקדוקי דיקדוקים, ופרטי פרטים. בצימצום גדול.
ולבסוף, הדעת. הדעת, כאמור, מורכבת גם מהחכמה וגם מהבינה ביחד. ולכן היא כלל. שהיא כוללת הכל. ומשפיעה במידה הרצויה, ומצמצמת בחסד. והדעת היא כבר ממשות החכמה והבינה. היא כבר דבר ממשי, שאפשר לתרגם בעולם הזה.
ונמשיל מידות אלו לביה"מ. ביה"מ הראשון, היה כלל. היה בו את ארון הברית, שרתה בו השכינה. הוא היה כלל. הוא השפיע לעמ"י מה'. הוא היווה צינור המקשר. אך עדיין, הוא לא עמד לעולם, כי חסרה לו מידת הבינה, שמצמצמת ועובדת על הדין. וחטאו עמ"י וגלו.
ביה"מ השני, המשול ל"חפף עליו כל היום", הוא משול לבינה. לגבורה, לדין ולהסתרה. לא היה בו ארון הברית (הוא לא חזר מגלות ראשונה) ולא שרתה בו שכינה, ולכן הוא רק "חפף עליו", היא שכנה מעליו, שלא כמו בשני ביה"מ האחרים, ששכנה השכינה בו עצמו. בביה"מ השני השכינה רק הסתובבה סביב עמ"י (בבחינת מקיף, שהוא כמו הבינה שהיא ברגש, ומשולה לנקבה, ואין כאן המקום להרחיב. והמבין יבין).
בביה"מ השלישי, המשול לדעת, חיבור בין החכמה לבינה, שהוא בבחינת "ובין כתפיו שכן". כלומר, הדעת היא חיבור שבין החכמה לבינה. והדעת היא "בין כתפיו" כמו הראש שנמצא בין שתי הכתפיים (החכמה והבינה), והן נושאות אותו. והדעת היא השכל הגמור והידוע. היא הידיעה הגמורה. "ומלאה הארץ דעה את ה'", גמירות הדעת. חיבור כל הדברים. שלמות העולם. זהו הדבר שיקרה בגאולה, הכל ישלים האחד את השני. החכמה את הבינה. ותצא דעת. דעה את ה'. (ויחוד הקב"ה עם השכינה, בגאולה, הוא מצוי במשל קטן אצל החתונה. שהאיש הוא, להבדיל, כה', משפיע. והאישה היא, להבדיל, כהשכינה, המקבלת. האיש הוא החכמה, משתמש בשכל. והאישה היא הבינה, משתמשת בלב וברגש. והחיבור ביניהם יוצר דעת. ואין כאן המקום להרחיב).
ולסיום הפיסקה ניתן עוד הוספות של הבנות קצרות. ביה"מ הראשון הוא בחינת "ישכן". ומפרידים את זה כך שיוצא "י שכן". וזה ה' (י=ה') שכן. שה' הוא נפרד מן העולם ושוכן בו כ"גוף חיצוני". אך בביה"מ השלישי ה' יכנס לתוך העולם ממש, ולכן הוא בבחינת "שכן", כי ה' כבר התוכו ממש.
ועוד שתחילת הפסוק הנ"ל הוא "ידיד ה' ישכן לבטח..." וידיד ה', הוא ידידיה. שזה שמו של שלמה, שבנה את ביה"מ הראשון.
עד כאן הסבר פיסקה א'.
אני מקווה שאספיק להסביר, בע"ה, את השאר בהקדם. כנראה לאחר יו"כ, בע"ה, עם הטוב שיגמלנו ויאיר עינינו בתורתו.
פיסקה ב'עמישב
בס"ד לק"י
פיסקה ב': והנה, העיקר הוא מקדש העתיד, מהרה יבנה בחלקו של בנימין על ידי מלך המשיח, בחינת "ובין כתפיו שכן", בחינת דעת הוי' שעולה כתף (ותרין כתפין בסוד "אל דעות הוי'", שכאשר שורה דעת עליון [דעת הנעלם] בדעת תחתון [דעת המתפשט] בין כתפין מתחלקת דעת תחתון לתרין עטרין חו"ג בתרין כתפין, וד"ל). והוא ענין היעוד של ימות המשיח – "כי מלאה הארץ דעה את הוי' כמים לים מכסים" (סוד "ומעין מבית הוי' יצא וגו'", "מים חיים מירושלם"). בין כתפיו שכן עולה דעת דעת, כנגד שתי הדעות הנ"ל. ידיד הוי' ישכן לבטח עליו חפף עליו כל היום ובין כתפיו שכן עולה אלף (אורות, "האלף לך שלמה") דעת דעת, ודוק.
עד כאן פיסקה ב'.
ולאחר שהבנו קצת מבחינת כל בי"מ בפיסקה א', מתמקדים אנו במקדש העיקרי והעתידי, ביה"מ השלישי.
בי"מ זה, כפי שכבר הזכרנו, הוא כנגד החלק בפס' של "ובין כתפיו שכן". כלומר, הדעת, שהיא בראש, שוכנת בין הכתפיים, שהן החכמה והבינה. והדעת היא השלמות (והארכנו בזה יותר בהסבר על פיסקה א', עיינו שם). ועכשיו מסבירים ביתר פירות את עניין הכתפיים והשכינה ביניהם ביחס לביה"מ השלישי.
ומביאים גימטריה ש"דעת הוי'ה"=כתף (500 [הוספה- השטח המקורי של הר הבית הוא 500 אמה על 500 אמה. וברור הקשר]). כלומר, דעה את ה', שנאמרה בביה"מ השלישי ("ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים" שנאמר על הגאולה העתידה לבוא, בע"ה, בקרוב), היא שווה למניין כתף. ומכיוון שאומר הפס' "א-ל דעות ה'" אז יש לנו שתי "דעות ה'" כלומר, שתי כתפיים- "ובין כתפיו שכן", לשון רבים. כלומר שביה"מ שוכן בין הדעות את ה'. וגימטריה של פעמיים "דעת" (948) שווה לגימטריה של "בין כתפיו שכן". ופעמיים דעת זה כנגד "א-ל דעות הוי'ה"...
ומוסיפים ואומרים עוד, שהגימטריה של כלל הפס' (ידיד הוי'ה ישכן לבטח עליו חפף עליו כל היום ובין כתפיו שכן. 1948. ומורידים מזה את הגימטריה של "דעת" פעמיים. 1948-948=1000 ) שווה לאלף. ומכיוון שהורדנו מהפס' את החלק של ביה"מ השלישי ("בין כתפיו שכן"), נשאר לנו את ביה"מ של שלמה (שנאמר בשיר השירים "האלף לך שלמה"). ואת ביה"מ השני.
לא כל חישובי הגימטריות פשוטים לי. אם מישהו זכה לדעת בעניין- שיכתוב.
פיסקה ב': והנה, העיקר הוא מקדש העתיד, מהרה יבנה בחלקו של בנימין על ידי מלך המשיח, בחינת "ובין כתפיו שכן", בחינת דעת הוי' שעולה כתף (ותרין כתפין בסוד "אל דעות הוי'", שכאשר שורה דעת עליון [דעת הנעלם] בדעת תחתון [דעת המתפשט] בין כתפין מתחלקת דעת תחתון לתרין עטרין חו"ג בתרין כתפין, וד"ל). והוא ענין היעוד של ימות המשיח – "כי מלאה הארץ דעה את הוי' כמים לים מכסים" (סוד "ומעין מבית הוי' יצא וגו'", "מים חיים מירושלם"). בין כתפיו שכן עולה דעת דעת, כנגד שתי הדעות הנ"ל. ידיד הוי' ישכן לבטח עליו חפף עליו כל היום ובין כתפיו שכן עולה אלף (אורות, "האלף לך שלמה") דעת דעת, ודוק.
עד כאן פיסקה ב'.
ולאחר שהבנו קצת מבחינת כל בי"מ בפיסקה א', מתמקדים אנו במקדש העיקרי והעתידי, ביה"מ השלישי.
בי"מ זה, כפי שכבר הזכרנו, הוא כנגד החלק בפס' של "ובין כתפיו שכן". כלומר, הדעת, שהיא בראש, שוכנת בין הכתפיים, שהן החכמה והבינה. והדעת היא השלמות (והארכנו בזה יותר בהסבר על פיסקה א', עיינו שם). ועכשיו מסבירים ביתר פירות את עניין הכתפיים והשכינה ביניהם ביחס לביה"מ השלישי.
ומביאים גימטריה ש"דעת הוי'ה"=כתף (500 [הוספה- השטח המקורי של הר הבית הוא 500 אמה על 500 אמה. וברור הקשר]). כלומר, דעה את ה', שנאמרה בביה"מ השלישי ("ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים" שנאמר על הגאולה העתידה לבוא, בע"ה, בקרוב), היא שווה למניין כתף. ומכיוון שאומר הפס' "א-ל דעות ה'" אז יש לנו שתי "דעות ה'" כלומר, שתי כתפיים- "ובין כתפיו שכן", לשון רבים. כלומר שביה"מ שוכן בין הדעות את ה'. וגימטריה של פעמיים "דעת" (948) שווה לגימטריה של "בין כתפיו שכן". ופעמיים דעת זה כנגד "א-ל דעות הוי'ה"...
ומוסיפים ואומרים עוד, שהגימטריה של כלל הפס' (ידיד הוי'ה ישכן לבטח עליו חפף עליו כל היום ובין כתפיו שכן. 1948. ומורידים מזה את הגימטריה של "דעת" פעמיים. 1948-948=1000 ) שווה לאלף. ומכיוון שהורדנו מהפס' את החלק של ביה"מ השלישי ("בין כתפיו שכן"), נשאר לנו את ביה"מ של שלמה (שנאמר בשיר השירים "האלף לך שלמה"). ואת ביה"מ השני.
לא כל חישובי הגימטריות פשוטים לי. אם מישהו זכה לדעת בעניין- שיכתוב.
מגניב!שמריתוש
בוא הנה, זה נשמע משהו ממש ממש מגניב! איזה יופי! פליז תמשיך... קיבלתי עוד כאלה במייל אבל שנראים יותר פשוטים, שולחים לי כל יום אחד כזה על פרשת השבוע
חכי אני עוד אמשיך. בע"העמישב
בס"ד לק"י
אומנם לא את הכל אני מבין (את הסודות של האותיות אני ממש ממש לא מכיר, ואת השאר אני מכיר קצת מאוד).
ביקשתי מרב אחד בישיבה שלי שילמד איתי את זה, ואז אני אעלה לכם את ההסבר המלא של כל החלקים, בע"ה.
כרגע תתאזרו בסבלנות עד אחרי יו"כ.
אומנם לא את הכל אני מבין (את הסודות של האותיות אני ממש ממש לא מכיר, ואת השאר אני מכיר קצת מאוד).
ביקשתי מרב אחד בישיבה שלי שילמד איתי את זה, ואז אני אעלה לכם את ההסבר המלא של כל החלקים, בע"ה.
כרגע תתאזרו בסבלנות עד אחרי יו"כ.
ישר כח עמישב!צביקוש
חזק וברוך!
המשך ההסבר יבוא בקרוב. סליחה על העיכובעמישב
באמת יפה!נשארת חסויה
פיסקה ג'עמישב
בס"ד לק"י
בסוף פרק קמא דבבא בתרא (יז, א) "תנו רבנן: שבעה לא שלט בהן רמה ותולעה ואלו הן אברהם יצחק ויעקב משה אהרן ומרים ובנימין בן יעקב... בנימין בן יעקב דכתיב ולבנימן אמר ידיד הוי' ישכון לבטח עליו", ופירש"י "ישכון לבטח עליו. הכי דריש ליה ישכון לבטח בנימין על סמיכות ידידות השכינה". והוא בסוד החכמה של בית ראשון, "אלהי אברהם". אך בסוד הדעת של בית שלישי, "ואלהי יעקב" (ה-ו של ואלהי ממשיך מפנימיות כתר עליון) נזכה לחיים נצחיים ממש, לא רק שלא תשלוט בנו רמה ותולעה. והנה, שבעה הנ"ל: אברהם יצחק יעקב משה אהרן מרים בנימן (בנימן חסר כתיב בברכת משה) עולים שלמות של אם בריבוע (כאשר אם במשולש עולה בית המקדש). כאשר נכתוב את המאמר הנ"ל ע"פ דקדוק לשה"ק: שבעה לא שלט בהם רמה ותולעה ואלו הם אברהם יצחק ויעקב משה אהרן ומרים ובנימן בן יעקב יעלה ז פעמים תולעה (כאשר כל תולעה היא ז פעמים חכמה, נמצא הכל עולה לבטח – ז בריבוע – פעמים חכמה), ללמד שכדי שלא תשלוט באדם רמה ותולעה צריך להיות בבחינת תולעה דקדושה, כמאמר דוד (ראה גמרא שם ד"י"א אף דוד דכתיב אף בשרי ישכון לבטח") "ואנכי תולעת ולא איש". והוא ענין הביטול בתכלית של חכמה דקדושה. והרי אבא יסד ברתא, בנקודת ציון שבה, סוד שרש נשמת בנימין בן יעקב הצדיק.
עד כאן פיסקה ג'.
פיסקה זו כבר לא כ"כ קשורה לשתיים שקדמו לה, אלא בכך שהיא דורשת את אותו הפסוק, ומתייחסת לאותם דברים.
בפיסקה זו מציג כותב המאמר (הרב גינזבורג?) דרך להגיע לדרגה בה לא ישלטו באדם, בהגיע יומו למסור נשמתו, רימה ותולעה (כפי שמצינו אצל צדיקים גדולים, שגופותיהם נותרו שלימות).
בתחילת הפיסקה מובאת הגמרא מבבא בתרא שאומרת על סה"כ שבעה אנשים שלא שלטו בהם רימה ותולעה- שלושת האבות, שלושת בני עמרם ובנימין. בנימין נראה קצת "תקוע". הוא לא היה דמות מרכזית בעמ"י כמו שותפיו, וכן הם באים בשלישיות והוא בבודד. ואז הגמ' מביאה ראיה לכך שלא שלתה בו רימה ותולעה- "ישכן לבטח עליו", כלומר שכשמת, הוא שכן לבטח, ולא עלתה בו תולעה.
רש"י שם מסביר כיצד לומדים זאת מן הפס'- "ישכון לבטח- בנימין, על סמיכות ידידות השכינה". כלומר, על מה בנימין שוכן לבטח, על מה הוא בוטח ונשען? על כך שהוא סמוך לשכינה, ו"ידיד" שלה (כמו שנאמר "ידיד ה'"), ולכן לא עלתה בו רימה.
ואז בא ומרחיב כותב המאמר ומציין, שמעלה זו שלא תשלוט בנו רימה ותולעה היא כנגד בחינת בית ראשון, א-לוקי אברהם. כמו שכבר הסברנו בפיסקה א', שחלקו הראשון של הפס' "ישכן לבטח עליו", הוא כנגד בית ראשון שכנגד ספירת החכמה, שהוא בחינת "אלוקי אברהם". ויעויין שם בהרחבה. וכאן מסביר כותב המאמר שדבר זה הוא לא הרמה הגבוהה, שכן יש כאן רק את מידת החכמה.
לעומת זאת, כשאדם מגיע לבחינת בית שלישי ("ובין כתפיו שכן"), שהוא בבחינת "וא-לוקי יעקב", אז הוא מגיע לדרגה של דעת, שהיא שילוב שבין החכמה לבינה, כאמור. (ומה שמביא בסוגריים ש"ה-ו של ואלהי ממשיך מפנימיות כתר עליון". בזה הוא מסביר קצת את חכמת האותיות. אם נביט על צורתה של האות וי"ו נראה שהיא בנויה מבסיס עליון רחב, שהולך ומצטמצם כלפי מטה. והוא מוריד את הדיו מלמעלה ללמטה. וזה משול לשפע ודעת המצויים בספירת כתר ויורדים לספירה שמתחתיה- הדעת [זו ספירה שמתחתיה לא בסדר הכרונולוגי של הספירות, אלא בסדר הסידורי, כפי שהראנו, בע"ה, בהסבר לפיסקה א']. וכך ממשיכה האות וי"ו שפע מן הכתר עד אל הדעת). ומתוך שמגיע לבחינת הדעת הוא זוכה לחיי נצח, ואין המוות שולט בו כלל(כמו שיודעים אנו שבביאת המשיח, בזמן הבניין השלישי, בחינת "וא-לוקי יעקב", כש"מלאה הארץ דעה את ה'", אזי לא תהיה מיתה).
לאחר שאומר זאת, מובא במאמר חישוב גימטריא (לא התייחס אליו, כל הרוצה יחשבו לבד) שמראה שכל המשפט הנ"ל ("שבעה לא...") הוא בגימטריא 7 פעמים תולעה. הווי אומר, כ"א מאותם שבעה אנשים הוא בחינת "תולעה". והרי ברור שאין כאן המדובר בתולעה טמאה, אלא שעשו עצמם כתולעה קדושה. כמו שאמר דוד "ואנוכי תולעת ולא איש". שביטל עצמו ביטול גמור לקדושה וחכמתה, עד שראה עצמו תולעת לגמרי לגמרי. וזו הדרך להגיע לידי כך שלא תשלוט בנו רימה ותולעה.
ויהי רצון, שלא רק שנגיע לדרגה זו, אלא נשלווה יחד עם הבינה, עד שנדיע לידי דעת, שלא נמות לנצח, וכן יהיה לכל העולם כולו, ויבנה ביה"מ השלישי.
בסוף פרק קמא דבבא בתרא (יז, א) "תנו רבנן: שבעה לא שלט בהן רמה ותולעה ואלו הן אברהם יצחק ויעקב משה אהרן ומרים ובנימין בן יעקב... בנימין בן יעקב דכתיב ולבנימן אמר ידיד הוי' ישכון לבטח עליו", ופירש"י "ישכון לבטח עליו. הכי דריש ליה ישכון לבטח בנימין על סמיכות ידידות השכינה". והוא בסוד החכמה של בית ראשון, "אלהי אברהם". אך בסוד הדעת של בית שלישי, "ואלהי יעקב" (ה-ו של ואלהי ממשיך מפנימיות כתר עליון) נזכה לחיים נצחיים ממש, לא רק שלא תשלוט בנו רמה ותולעה. והנה, שבעה הנ"ל: אברהם יצחק יעקב משה אהרן מרים בנימן (בנימן חסר כתיב בברכת משה) עולים שלמות של אם בריבוע (כאשר אם במשולש עולה בית המקדש). כאשר נכתוב את המאמר הנ"ל ע"פ דקדוק לשה"ק: שבעה לא שלט בהם רמה ותולעה ואלו הם אברהם יצחק ויעקב משה אהרן ומרים ובנימן בן יעקב יעלה ז פעמים תולעה (כאשר כל תולעה היא ז פעמים חכמה, נמצא הכל עולה לבטח – ז בריבוע – פעמים חכמה), ללמד שכדי שלא תשלוט באדם רמה ותולעה צריך להיות בבחינת תולעה דקדושה, כמאמר דוד (ראה גמרא שם ד"י"א אף דוד דכתיב אף בשרי ישכון לבטח") "ואנכי תולעת ולא איש". והוא ענין הביטול בתכלית של חכמה דקדושה. והרי אבא יסד ברתא, בנקודת ציון שבה, סוד שרש נשמת בנימין בן יעקב הצדיק.
עד כאן פיסקה ג'.
פיסקה זו כבר לא כ"כ קשורה לשתיים שקדמו לה, אלא בכך שהיא דורשת את אותו הפסוק, ומתייחסת לאותם דברים.
בפיסקה זו מציג כותב המאמר (הרב גינזבורג?) דרך להגיע לדרגה בה לא ישלטו באדם, בהגיע יומו למסור נשמתו, רימה ותולעה (כפי שמצינו אצל צדיקים גדולים, שגופותיהם נותרו שלימות).
בתחילת הפיסקה מובאת הגמרא מבבא בתרא שאומרת על סה"כ שבעה אנשים שלא שלטו בהם רימה ותולעה- שלושת האבות, שלושת בני עמרם ובנימין. בנימין נראה קצת "תקוע". הוא לא היה דמות מרכזית בעמ"י כמו שותפיו, וכן הם באים בשלישיות והוא בבודד. ואז הגמ' מביאה ראיה לכך שלא שלתה בו רימה ותולעה- "ישכן לבטח עליו", כלומר שכשמת, הוא שכן לבטח, ולא עלתה בו תולעה.
רש"י שם מסביר כיצד לומדים זאת מן הפס'- "ישכון לבטח- בנימין, על סמיכות ידידות השכינה". כלומר, על מה בנימין שוכן לבטח, על מה הוא בוטח ונשען? על כך שהוא סמוך לשכינה, ו"ידיד" שלה (כמו שנאמר "ידיד ה'"), ולכן לא עלתה בו רימה.
ואז בא ומרחיב כותב המאמר ומציין, שמעלה זו שלא תשלוט בנו רימה ותולעה היא כנגד בחינת בית ראשון, א-לוקי אברהם. כמו שכבר הסברנו בפיסקה א', שחלקו הראשון של הפס' "ישכן לבטח עליו", הוא כנגד בית ראשון שכנגד ספירת החכמה, שהוא בחינת "אלוקי אברהם". ויעויין שם בהרחבה. וכאן מסביר כותב המאמר שדבר זה הוא לא הרמה הגבוהה, שכן יש כאן רק את מידת החכמה.
לעומת זאת, כשאדם מגיע לבחינת בית שלישי ("ובין כתפיו שכן"), שהוא בבחינת "וא-לוקי יעקב", אז הוא מגיע לדרגה של דעת, שהיא שילוב שבין החכמה לבינה, כאמור. (ומה שמביא בסוגריים ש"ה-ו של ואלהי ממשיך מפנימיות כתר עליון". בזה הוא מסביר קצת את חכמת האותיות. אם נביט על צורתה של האות וי"ו נראה שהיא בנויה מבסיס עליון רחב, שהולך ומצטמצם כלפי מטה. והוא מוריד את הדיו מלמעלה ללמטה. וזה משול לשפע ודעת המצויים בספירת כתר ויורדים לספירה שמתחתיה- הדעת [זו ספירה שמתחתיה לא בסדר הכרונולוגי של הספירות, אלא בסדר הסידורי, כפי שהראנו, בע"ה, בהסבר לפיסקה א']. וכך ממשיכה האות וי"ו שפע מן הכתר עד אל הדעת). ומתוך שמגיע לבחינת הדעת הוא זוכה לחיי נצח, ואין המוות שולט בו כלל(כמו שיודעים אנו שבביאת המשיח, בזמן הבניין השלישי, בחינת "וא-לוקי יעקב", כש"מלאה הארץ דעה את ה'", אזי לא תהיה מיתה).
לאחר שאומר זאת, מובא במאמר חישוב גימטריא (לא התייחס אליו, כל הרוצה יחשבו לבד) שמראה שכל המשפט הנ"ל ("שבעה לא...") הוא בגימטריא 7 פעמים תולעה. הווי אומר, כ"א מאותם שבעה אנשים הוא בחינת "תולעה". והרי ברור שאין כאן המדובר בתולעה טמאה, אלא שעשו עצמם כתולעה קדושה. כמו שאמר דוד "ואנוכי תולעת ולא איש". שביטל עצמו ביטול גמור לקדושה וחכמתה, עד שראה עצמו תולעת לגמרי לגמרי. וזו הדרך להגיע לידי כך שלא תשלוט בנו רימה ותולעה.
ויהי רצון, שלא רק שנגיע לדרגה זו, אלא נשלווה יחד עם הבינה, עד שנדיע לידי דעת, שלא נמות לנצח, וכן יהיה לכל העולם כולו, ויבנה ביה"מ השלישי.
ההסבר מספיק ברור?עמישב
ואולי לא כדאי לכתוב פרוש לעסק הזה?שמעון
אולי לא כדאי להתעסק עם משהו שגדול עליכם בכמה מידות? בשביל להמציא דברים שמסתמכים על קבלה וזוהר יש מרכזים לקבלה. זה לא יהדות. דרך התורה היא שאדם שלא מילא כרסו ש"ס ופוסקים לא יגע בזוהר, קבלה, ספירות- ודחילק, מה אנחנו מבינים בגמטריות? לפני הדרש הרמז והסוד בפרד"ס של התורה יש פשט. אז בואו לא נכניס ראשינו למקום אבני שיש ונאמר מים מים כי אנחנו פשוט לא יודעים מה עומד מולנו...וגם אם זה נראה לנו ממש מגניב.
אינני מסכים ממספר סיבותעמישב
בס"ד לק"י
אכן, אדם צריך למלא כרסו בש"ס ופוסקים.
אך לענ"ד אין זה סותר שאדם ילמד תוך כדי גם דברים ברמה הזו. להתחיל להיכנס ראשו ורובו לקבלה, זה עדיין לא (גם בהמשך רק למעוניינים בלבד, ועם הכוונה צמודה). אך אביסאל'ע חסידות, נגיעה מספירות ועוד קמצוץ מגימטריות, לענ"ד אין בזה נזק בכלל, אלא אדרבה, רק תועלת יכולה לצמוח מכך. כיצד? בכל דבר שאדם לומד ישים עיניו וליבו אל הדבר המעשי שהוא יכול להפיק מלימוד קטע מסויים. בין אם זו הדרכה בעבודת ה', או כיצד ללמוד תורה ולאהוב את עמ"י, בכל מקרה, ברגע שאדם לוקח את כל הבלאגן של הספירות והגימטריות ומוריד אותו מעולם המחשבה לעולם העשייה, הרי שאין בזה כלל בעייה, ואדרבה, רק יגדל כוחו בעבודת ה'.
אך ודאי כי עיקר יומו יקדיש ללמוד ש"ס ופוסקים.
כך נראה לענ"ד.
אכן, אדם צריך למלא כרסו בש"ס ופוסקים.
אך לענ"ד אין זה סותר שאדם ילמד תוך כדי גם דברים ברמה הזו. להתחיל להיכנס ראשו ורובו לקבלה, זה עדיין לא (גם בהמשך רק למעוניינים בלבד, ועם הכוונה צמודה). אך אביסאל'ע חסידות, נגיעה מספירות ועוד קמצוץ מגימטריות, לענ"ד אין בזה נזק בכלל, אלא אדרבה, רק תועלת יכולה לצמוח מכך. כיצד? בכל דבר שאדם לומד ישים עיניו וליבו אל הדבר המעשי שהוא יכול להפיק מלימוד קטע מסויים. בין אם זו הדרכה בעבודת ה', או כיצד ללמוד תורה ולאהוב את עמ"י, בכל מקרה, ברגע שאדם לוקח את כל הבלאגן של הספירות והגימטריות ומוריד אותו מעולם המחשבה לעולם העשייה, הרי שאין בזה כלל בעייה, ואדרבה, רק יגדל כוחו בעבודת ה'.
אך ודאי כי עיקר יומו יקדיש ללמוד ש"ס ופוסקים.
כך נראה לענ"ד.
פספסת את הנקודה.שמעון
יכול להיות שאתה כבר מבחינת "הציץ ונפגע". אתה חושב שמותר לך רק קצת להציץ, הרי אתה לא מתכנן להתעסק בזה ממש- כבר גדולים הציצו ונפגעו...מותר להתקרב לזה רק בהדרכת ת"ח רציני, וגם ככה "לא דורשים במעשה בראשית לשניים".
לענ"ד אין זה כךעמישב
בס"ד לק"י
אתה מוזמן לשאול (על אף שאינך יכול) את מכרי. ל"הציץ", אני מציץ, הצצתי, ובע"ה עוד אציץ, ואולי אף הסתכל.
להפגע, חושבני, ותקוותי כך היא, שלא נפגעתי.
שים לב, אני לא נוגע בקבלה. אני מתקרב לחסידות, שמבוססת עפ"י הקבלה, אך מיועדת יותר לפשוטי העם. בחיי לא פתחתי זוהר כלימוד, אלא כשרב הראה לי משהו בשיעור וכדו'.
חסידות אני "לומד", לבד. לבד, אבל מסביבי אנשים פוקחים עיניים. זה לא שאני לבד בעולם. אבל מול הספר (תלוי מה. תניא אני לומד בחברותא. לעומת זאת ספר חסידות אחר, אני לומד מפעם לפעם לבד.) אני יושב לבד.
לדעתי, אדרבה, זה מוסיף ומעשיר את העולם התורני והרוחני שלי גם יחד. זה מפרה אף את לימוד הגמרא והמשנה שלי.
הדרך בה החסידות נגשת אל התורה. דרך ההתבוננות. ה"דרך הנשית", אם הינך מבין למה כוונתי, היא גישה שונה מהדרך בה ניגשים רבים מן היהודים לתורה.
לענ"ד, הדרך הזו עוזרת לי לא רק ללמוד, ולהבין. היא גם עוזרת לזכור, ויותר מזה, לקלוט גם בנימי הנפש ובעל-מודע את התורה, רצונה, אמירתה ואמיתתה.
באמת שאני לא רואה הבדל גדול שבין ללמוד את תורת הרב קוק זצ"ל לבין לימוד ספריו של הרב יצחק גינזבורג (שלענ"ד, מכמה סיבות, הוא זה שכתב את הדבר תורה המובא לעיל).
אתה מוזמן לשאול (על אף שאינך יכול) את מכרי. ל"הציץ", אני מציץ, הצצתי, ובע"ה עוד אציץ, ואולי אף הסתכל.
להפגע, חושבני, ותקוותי כך היא, שלא נפגעתי.
שים לב, אני לא נוגע בקבלה. אני מתקרב לחסידות, שמבוססת עפ"י הקבלה, אך מיועדת יותר לפשוטי העם. בחיי לא פתחתי זוהר כלימוד, אלא כשרב הראה לי משהו בשיעור וכדו'.
חסידות אני "לומד", לבד. לבד, אבל מסביבי אנשים פוקחים עיניים. זה לא שאני לבד בעולם. אבל מול הספר (תלוי מה. תניא אני לומד בחברותא. לעומת זאת ספר חסידות אחר, אני לומד מפעם לפעם לבד.) אני יושב לבד.
לדעתי, אדרבה, זה מוסיף ומעשיר את העולם התורני והרוחני שלי גם יחד. זה מפרה אף את לימוד הגמרא והמשנה שלי.
הדרך בה החסידות נגשת אל התורה. דרך ההתבוננות. ה"דרך הנשית", אם הינך מבין למה כוונתי, היא גישה שונה מהדרך בה ניגשים רבים מן היהודים לתורה.
לענ"ד, הדרך הזו עוזרת לי לא רק ללמוד, ולהבין. היא גם עוזרת לזכור, ויותר מזה, לקלוט גם בנימי הנפש ובעל-מודע את התורה, רצונה, אמירתה ואמיתתה.
באמת שאני לא רואה הבדל גדול שבין ללמוד את תורת הרב קוק זצ"ל לבין לימוד ספריו של הרב יצחק גינזבורג (שלענ"ד, מכמה סיבות, הוא זה שכתב את הדבר תורה המובא לעיל).
אסביר את עצמי יותר.שמעון
יופי שזה מפרה אותך. אבל זה לא אומר שאתה לא פוגם. ויש הבדל גדול עם תורת הרב זצ"ל, שרק גאון דורות כמותו יכול להוריד סודות גדולים בצורה כזו שגם פשוטים כמונו יבינו בלי להשפיל את התוכן, ובלי להשתמש כמעט בכלל במושגים מעולם הקבלה. אין ספירות וגימטריאות, אלא ברמז לעיתים רחוקות. כשלמדנו פעם אצל הרב יהושע צוקרמן פסקה מספר אורות, שאלתי אותו אם הנושא המדובר מקביל לספירות. הרב ענה שאולי, אבל הוא לא מבין בספירות. ואם הוא לא מוכן אפילו להודות בציבור שהוא לומד קבלה (וברור שהוא כן, לכל מי שמכיר), אז מן הראוי שאנחנו לא נתעסק בזה כלל. ובוודאי שלא בגלוי בפורום ברשת.
וגם אני אסביר את עצמיעמישב
בס"ד לק"י
זה יפה שיש לך רבומטר (רב-מטר), שמודד גדולת וגאונות רבנים כך שאתה יכול לשפוט בין גדולי עולם ולהגיד ש"רק גאון דורות כמותו [הרב קוק זצ"ל] יכול להוריד סודות גדולים בצורה כזו שגם פשוטים כמונו יבינו בלי להשפיל את התוכן".
לענ"ד, זה שאני לומד חסידות עם ספירות, ואילו אתה לומד את זה בלי ספירות, זה לא דבר שעושה כלל הבדל. שכן, בתכל'ס, שנינו לומדים אותו הדבר, עם אותה משמעות מעשית. רק שעפ"י הדרך בה אני לומד מבינים רובד אחד הלאה, לעומק, יותר מאשר ע"י הדרך בה אתה ניגש ללימוד חסידות ועבודת ה'.
הבדל מעשי-אין.
הבנה גדולה יותר, עם קישור יותר נכון ללב (או במילים אחרות- דעת)-יש.
אז לא רק שזה לא מזיק, אדרבה ואדרבה, זה אף מועיל ומוסיף עוד כהנה וכהנה.
אינני תלמיד של הרב צוקרמן, ואינני מכירו.
מה שאני יודע זה שהרבנים שאני תלמידם, עוסקים בדבר, ואף מלמדים אותנו, תלמידיהם, את העניין. אומנם בלי התעמקות רחבה עד אין קץ, אלא נגיעות על קצה המזלג בלבד, אך עדיין זה מוסיף לנו רובד נוסף של הבנה.
זה יפה שיש לך רבומטר (רב-מטר), שמודד גדולת וגאונות רבנים כך שאתה יכול לשפוט בין גדולי עולם ולהגיד ש"רק גאון דורות כמותו [הרב קוק זצ"ל] יכול להוריד סודות גדולים בצורה כזו שגם פשוטים כמונו יבינו בלי להשפיל את התוכן".
לענ"ד, זה שאני לומד חסידות עם ספירות, ואילו אתה לומד את זה בלי ספירות, זה לא דבר שעושה כלל הבדל. שכן, בתכל'ס, שנינו לומדים אותו הדבר, עם אותה משמעות מעשית. רק שעפ"י הדרך בה אני לומד מבינים רובד אחד הלאה, לעומק, יותר מאשר ע"י הדרך בה אתה ניגש ללימוד חסידות ועבודת ה'.
הבדל מעשי-אין.
הבנה גדולה יותר, עם קישור יותר נכון ללב (או במילים אחרות- דעת)-יש.
אז לא רק שזה לא מזיק, אדרבה ואדרבה, זה אף מועיל ומוסיף עוד כהנה וכהנה.
אינני תלמיד של הרב צוקרמן, ואינני מכירו.
מה שאני יודע זה שהרבנים שאני תלמידם, עוסקים בדבר, ואף מלמדים אותנו, תלמידיהם, את העניין. אומנם בלי התעמקות רחבה עד אין קץ, אלא נגיעות על קצה המזלג בלבד, אך עדיין זה מוסיף לנו רובד נוסף של הבנה.
אתה לומד במושגים שאתה חושב שאתה מבין,שמעון
ועוד מתיימר להסביר אותם ולפרסם אותם לאחרים, בלי לקחת אחריות על כך. אינך יודע את מי אתה מלמד. אין לך אחריות מוסרית על המידע שאתה מפיץ, וזו הבעיה שלי. שאנשים עוד יחשבו בעכשיו הם מבינים מושג או שניים בקבלה...אז למה לא ללמוד אותו דבר אם אין שום הבדל מעשי?
אכן זה פחות מרגש. אבל לא לומדים תורה בגלל שזה מרגש, ובמיוחד לא קבלה. וכבר הזהיר רבי עקיבא את חבריו שנכנסו לפרדס, שכשתגיעו לאבני שיש אל תאמרו מים מים- כי אלו אמיתות מוצקות כשיש (שיחות הרצי"ה לאורות), לא משהו שמתעסקים בן קצת בשביל להרגיש, בשביל להתחבר. זה לא משחק.
אכן זה פחות מרגש. אבל לא לומדים תורה בגלל שזה מרגש, ובמיוחד לא קבלה. וכבר הזהיר רבי עקיבא את חבריו שנכנסו לפרדס, שכשתגיעו לאבני שיש אל תאמרו מים מים- כי אלו אמיתות מוצקות כשיש (שיחות הרצי"ה לאורות), לא משהו שמתעסקים בן קצת בשביל להרגיש, בשביל להתחבר. זה לא משחק.
ואל תיקח את זה אישי, זה לא בכוונה להתקיף.שמעון
אמרתי את זה כדי להבהיר את הנקודה.
לענ"ד אין כל סיבה שיגרם מזה נזקעמישב
בס"ד לק"י
אני מסביר את המושגים בצורה פשוטה, כמו שהם על פני השטח. לא לעומק.
הצורה בה אני מתייחס לספירות, היא שכל אחת היא תנועה נפשית שיש לאדם.
ותנועה נפשית היא לא דבר מסוכן, ואדרבה, חשוב שאנשים יכירו, ברמה בסיסית מאוד מאוד, כיצד נפשם "עובדת", לאן הכוחות שלה מופנים ועוד.
אגב, ספירות וחסידות ברמה כזאת, הרי זה פשוט שאינם מוגדרים כ"פרדס" (כמשתמע מדברי הרמב"ם בהלכות יסודי התורה, שהכוונה לכיצד העולם מתנהל ועוד חקירות מחקירות שונות, שאליהן באמת אסור לאנשים כמונו להיכנס, שרק ר' עקיבא יצא שלם).
מה שאני עושה זה לא כדי להפוך את התורה ל"מרגשת" (למרות שאין בכך בעיה, כל עוד זה לא הופך להיות תנאי ללימוד תורה), אני מוסיף נדבך נוסף, שגורם לאדם להבין כל נושא מכיוון נוסף, כיוון פנימי ונפשי יותר. יותר, אך לא מידי!!!
תבין, הרמה שבה אני מבין את הנושאים הללו, ויודע ובקי בהם היא אך ורק במישור הפשוט הזה של עבודת הנפש.
אני לא מבין את כל עניין אדם הקדמון וכו' וכו'.
לכן, אינני רואה כל חשש בהסבר הדברים, משום שעומקים לא גדול מידי, מחד גיסא, אך מוסיף הבנה מחודשת ומקשרת, מאידך גיסא.
על כל פנים, יש לי על מי לסמוך, אם הרב גינזבורג מפרסם דבריפ כאלו בספריו הרבים. ולא רק הוא אלא עוד רבים וטובים ממני. ומי אני אשר אהרהר אחר דבריהם?
כלום משרת אנוכי! ולהושיט עזרה לישראל בלימוד התורה באתי. (כמו שאמר, להבדיל ממני, גדול ישראל [נדמה לי רנב"י] בגמרא בפסחים, פרק עשירי [בערך דף ק"ה] "אנא לא גמירנא אנא..." שאומר שהוא לא עושה כלום, ולא מחדש, אלא רק מעביר השמועה ששמע).
אני מסביר את המושגים בצורה פשוטה, כמו שהם על פני השטח. לא לעומק.
הצורה בה אני מתייחס לספירות, היא שכל אחת היא תנועה נפשית שיש לאדם.
ותנועה נפשית היא לא דבר מסוכן, ואדרבה, חשוב שאנשים יכירו, ברמה בסיסית מאוד מאוד, כיצד נפשם "עובדת", לאן הכוחות שלה מופנים ועוד.
אגב, ספירות וחסידות ברמה כזאת, הרי זה פשוט שאינם מוגדרים כ"פרדס" (כמשתמע מדברי הרמב"ם בהלכות יסודי התורה, שהכוונה לכיצד העולם מתנהל ועוד חקירות מחקירות שונות, שאליהן באמת אסור לאנשים כמונו להיכנס, שרק ר' עקיבא יצא שלם).
מה שאני עושה זה לא כדי להפוך את התורה ל"מרגשת" (למרות שאין בכך בעיה, כל עוד זה לא הופך להיות תנאי ללימוד תורה), אני מוסיף נדבך נוסף, שגורם לאדם להבין כל נושא מכיוון נוסף, כיוון פנימי ונפשי יותר. יותר, אך לא מידי!!!
תבין, הרמה שבה אני מבין את הנושאים הללו, ויודע ובקי בהם היא אך ורק במישור הפשוט הזה של עבודת הנפש.
אני לא מבין את כל עניין אדם הקדמון וכו' וכו'.
לכן, אינני רואה כל חשש בהסבר הדברים, משום שעומקים לא גדול מידי, מחד גיסא, אך מוסיף הבנה מחודשת ומקשרת, מאידך גיסא.
על כל פנים, יש לי על מי לסמוך, אם הרב גינזבורג מפרסם דבריפ כאלו בספריו הרבים. ולא רק הוא אלא עוד רבים וטובים ממני. ומי אני אשר אהרהר אחר דבריהם?
כלום משרת אנוכי! ולהושיט עזרה לישראל בלימוד התורה באתי. (כמו שאמר, להבדיל ממני, גדול ישראל [נדמה לי רנב"י] בגמרא בפסחים, פרק עשירי [בערך דף ק"ה] "אנא לא גמירנא אנא..." שאומר שהוא לא עושה כלום, ולא מחדש, אלא רק מעביר השמועה ששמע).
עמישב ושמעון חבל על הויכוחdrizt05
שמעון אתה קווניק (מלשון קו= ישיבות הקו)
ועמישב אין לי מושג איפה אתה לומד, אבל בכל מקרה אלו שתי גישות שונות בעבודת ה' אז אין על מה להתווכח
ועמישב אין לי מושג איפה אתה לומד, אבל בכל מקרה אלו שתי גישות שונות בעבודת ה' אז אין על מה להתווכח
די שמתי לב לכך, וחשבתי על זה, תוך כדי. אך...עמישבאחרונה
בס"ד לק"י
עדיין, אני מקווה, שע"י אחד ממנו ישתכנע, או לפחות נגיע לברור יותר מדוייק וחד של נקודות מסויימות בעבודת ה'.
כשבאים בגישה כזאת, יש עניין בויכוח, ואף יצא ממנו תועלת, בע"ה.
חוץ מזה, בעניין הקו. אז אני לא קווניק, זה ברור. מה אני? לא יודע, ואין מי שיודע (חוץ מה', שמן הסתם לא מגדיר את הילדים שלו אם הם קווניקים או לא...). אני משתדל ומנסה, להיות שילוב של זה וזה וזה. לכלול, עד כמה שאפשר, משהו מכל פינה נכונה טובה ואמיתית ביהדות.
עדיין, אני מקווה, שע"י אחד ממנו ישתכנע, או לפחות נגיע לברור יותר מדוייק וחד של נקודות מסויימות בעבודת ה'.
כשבאים בגישה כזאת, יש עניין בויכוח, ואף יצא ממנו תועלת, בע"ה.
חוץ מזה, בעניין הקו. אז אני לא קווניק, זה ברור. מה אני? לא יודע, ואין מי שיודע (חוץ מה', שמן הסתם לא מגדיר את הילדים שלו אם הם קווניקים או לא...). אני משתדל ומנסה, להיות שילוב של זה וזה וזה. לכלול, עד כמה שאפשר, משהו מכל פינה נכונה טובה ואמיתית ביהדות.
אוף. תתנו לי רגע להרגיש זקן?שמעון
איפה הימים של דיונים סוערים בין עוזיה ושלושת כינוייו, אליסף, אילן ט"ש עם יציאותיו המשעשעות, אליעד123 שישלוף דבר תורה, יוכי תמחק לי עוד הודעה וכולם יכעסו על דניאל על זה שהוא מחליף כינויים (אנטי ציוניים) כמו גרביים?
חבל על דאבדין ולא משתכחין.
זהו, פרקתי. עכשיו תאכלו אותי בלי מלח. אני בטח אראה את זה רק עוד שנה וחצי, בשביל להתעדכן בשינויים. ובבקשה שאף אחד לא יגיב לי שאל תתלונן על הפורום, אם משעמם לך-לך למקום אחר. באמת שלא לזה התכוונתי.
חג שמח, בינה"ז מועיל, בצל"א.
מהמחלקה הגריאטרית:פלפלתי
אחרי יום כיפור נאכל אותך רק עם מלח. זה בטוח.
בלי מלח זה רק בשביל הוידוי הבא. אז לקראת שנה הבאה...
איה השירשור עם דיוני הסוכה ההלכתית כן או לא, ומקורותיה מצוקותיה ומה שביניהם?
כאן:
זה ממה שקורה כשהשחר עולה. פיצוליו מייבשים חצי תנועה.
Forum/Forum.aspx/t8240
בלי מלח זה רק בשביל הוידוי הבא. אז לקראת שנה הבאה...
איה השירשור עם דיוני הסוכה ההלכתית כן או לא, ומקורותיה מצוקותיה ומה שביניהם?
כאן:
זה ממה שקורה כשהשחר עולה. פיצוליו מייבשים חצי תנועה.
Forum/Forum.aspx/t8240
אחחח... היו ימים..רחלי ברק
אין ספק!
לפחות בבין הזמנים תנסו להחזיר את המצב למה שהיה...
לפחות בבין הזמנים תנסו להחזיר את המצב למה שהיה...
אם הטענה היא שהפורום ישןהאריאלניקהנאמן
אז לדעתי כך זה צריך להיות כנראה שחברי הפורום משקיעים את זמנם בדברים מועילים יותר מהאינטערנעט
מצטרפת..שרי.
שמעון,עוזיה
אתה לא באמת מצפה שאני אשבור שמירה רק בשביל לגלוש מהפלאפון לפורום, נכון?
אני דווקא כן מצפה, זו לא בעיה גדולה.משה
מי יודע?
הוהו...יוכי
היו ימים... שכחת עוד כמה אנשים, ובכ"ז, אלו היו הימים הטובים
מישהו צריך טישו...?מיכל160
וברוח השירשור: אלו הגיזעיים של פעם(-:
וסתם בגלל שאני במצברוח מתגרה:דינמית
עכשיו האנשים האלה זקנים
עוד מעט "יירשו" את מוקם צעירים ומצחיקים יותר (חחחחחח עלאק...)
עוד מעט "יירשו" את מוקם צעירים ומצחיקים יותר (חחחחחח עלאק...)
אהההפגזניקית גאה!אחרונה
יעני... פעם היה פה יותר מעניין??
באמת ב"ה!!
למה אם כל הזמן היה ככה.. חח.. סתםם!!
באמת ב"ה!!
למה אם כל הזמן היה ככה.. חח.. סתםם!!
ברוך דיין אמת.רחלי ברק
הרב הראשי לישראל לשעבר וראש ישיבת מרכז הרב, הרב אברהם שפירא הלך במהלך החג לעולמו.
מי שידוע לו פרטים על ההלוויה, שיגיד.
מועדים לשמחה
כן... ברוך דיין האמת!!פז
יש בעמוד הבית של ערוץ 7, מועד הלוויה טרם פורסםליאור ברוכים
הלוויה מחר ב-12ליאור ברוכים
עדכון:ב10 ממרכז420mal
אני שמעתי בחדשות-~אורית~
ב-10:30... אבל יחי ההבדל...
ההלוויה מחר בעשר...מיסטר דום
אני עוד בהלם נפל גדול דורנו ....הדלקתי נר נשמה...
ברוך דיין האמת.מיכל160
10:30(זה מה שכתוב בדף הבית)ליאור ברוכים
ברוך דיין האמת...123
|אין מילים|
בצ"ל אריאל!
בצ"ל אריאל!
ברוך דיין האמת.ליטללל
ברוך דיין האמת.פלפלתי
לפי מה שהבנתי- בעשר וחצי ממרכז להר הזיתים.
אבל גם לפי מה שהבנתי מהקיצור שולחן ערוך לבנות אין מה לחפש בלוויות ולכן אין לי מה לעשות שם.
יסתדרו יותר טוב בלעדי.
חג שמייח(בלי קשר)
אבל גם לפי מה שהבנתי מהקיצור שולחן ערוך לבנות אין מה לחפש בלוויות ולכן אין לי מה לעשות שם.
יסתדרו יותר טוב בלעדי.
חג שמייח(בלי קשר)
ברוך דיין אמתאש מאנשים קרים.
הייתי בהלוייה (בהתחלה)
אפשר לשאול איפה המקור בקצוש"ע?הדרדק
כי בגמרא בסנהדרין מובא שבהלוויה של אבנר בן נר דוד עבר מלפני המיאה לאחוריו- מעזרת נשים לעזרת גברים (או הפוך).
יהא הלימוד בשירשור זה לע"נ מו"ר הרב אברהם אלקנה בן הענע רייזל
יהא הלימוד בשירשור זה לע"נ מו"ר הרב אברהם אלקנה בן הענע רייזל
כן. אפשר.פלפלתי
פרק קמז סעיף ג.
"יש למנוע נשים מלצאת לבית הקברות אחרי המטה, ומקורו על דרך האמת. ונשים היוצאות לבית הקברות גורמות רעה לעולם וראוי למנעם."
"יש למנוע נשים מלצאת לבית הקברות אחרי המטה, ומקורו על דרך האמת. ונשים היוצאות לבית הקברות גורמות רעה לעולם וראוי למנעם."
ועוד משו שמצאתי אח"כ בקשר לזה..פלפלתי
א. בפסקי מרן הרשל"צ הרב מרדכי אליהו שליט"א בספר צרור החיים (אות נב): "לא טוב לנשים ללכת אחרי המיטה, וראוי ע"פ הסוד שהנשים לא תלכנה כלל לבית הקברות, ובמיוחד בזמן שהן נידות".
ועוד שם באות נה: "לא טוב שאשה מעוברת או נידה תלכנה לבית הקברות, וכאמור המנהג שאין הבת הולכת אחרי מיטת אביה".
"לא טוב" - זה לא! הביטוי "לא טוב" בהוראת הלכה אינו שיקול לאדם בתור המלצה אלא הוא ביטוי הלכתי להקל במצבים חריגים. ומי הוא שיעיז בנפשו להתחכך במצב רגיל עם הוראה של "לא טוב"?!
ב. עוד למקור ההוראה:
במסכת ברכות דף נא: "אמר רבי יהושע בן לוי שלשה דברים סח לי מלאך המות...ואל תעמוד לפני הנשים בשעה שחוזרות מן המת, מפני שאני מרקד ובא לפניהן, וחרבי בידי, ויש לי רשות לחבל...".
נפסק להלכה בשלחן ערוך חלק יורה דעה סימן שנט סעיף ב’: "יש למנוע מלצאת נשים לבית הקברות אחר המטה". ומבואר בבאר היטב ובמפרשי ההלכה, שאיסור מונע זה הוא מפני "שאם יוצאות גורמות רעה לעולם".
ובשו"ע הרב הלכות שמירת הגוף והנפש סעיף י’.
ג. ולגבי מנהג שנהגו לצאת, כבר נזכר בשו"ע ודבריו מפורשים כך, שם בסעיף א’: "מקום שנהגו לצאת נשים לפני המטה יוצאות מקום שנהגו לצאת לאחר המטה יוצאות ועכשיו נהגו שאין יוצאות אלא לאחר המטה ואין לשנות".
ד. הרגישות הרוחנית בשעת ליווי הנפטר מחייבת זהירות רבה, ומטעם זה מנעו נשים מלצאת.
וכאשר אשה נמצאת שם במצבה כנידה, מצבה זה הוא סכנה רוחנית לה בכלל וממילא גם היא מעוררת רעה על הנפטר בפרט.
ה. אין בהוראה זו מאומה כלפי כבודה היקר של האשה, אלא רק העמדת דברים על מקומם הנכון במציאות החיים.
הרב משה עמיאל,
Java Scriptexpose("ShowId16",16,26119)
ועוד שם באות נה: "לא טוב שאשה מעוברת או נידה תלכנה לבית הקברות, וכאמור המנהג שאין הבת הולכת אחרי מיטת אביה".
"לא טוב" - זה לא! הביטוי "לא טוב" בהוראת הלכה אינו שיקול לאדם בתור המלצה אלא הוא ביטוי הלכתי להקל במצבים חריגים. ומי הוא שיעיז בנפשו להתחכך במצב רגיל עם הוראה של "לא טוב"?!
ב. עוד למקור ההוראה:
במסכת ברכות דף נא: "אמר רבי יהושע בן לוי שלשה דברים סח לי מלאך המות...ואל תעמוד לפני הנשים בשעה שחוזרות מן המת, מפני שאני מרקד ובא לפניהן, וחרבי בידי, ויש לי רשות לחבל...".
נפסק להלכה בשלחן ערוך חלק יורה דעה סימן שנט סעיף ב’: "יש למנוע מלצאת נשים לבית הקברות אחר המטה". ומבואר בבאר היטב ובמפרשי ההלכה, שאיסור מונע זה הוא מפני "שאם יוצאות גורמות רעה לעולם".
ובשו"ע הרב הלכות שמירת הגוף והנפש סעיף י’.
ג. ולגבי מנהג שנהגו לצאת, כבר נזכר בשו"ע ודבריו מפורשים כך, שם בסעיף א’: "מקום שנהגו לצאת נשים לפני המטה יוצאות מקום שנהגו לצאת לאחר המטה יוצאות ועכשיו נהגו שאין יוצאות אלא לאחר המטה ואין לשנות".
ד. הרגישות הרוחנית בשעת ליווי הנפטר מחייבת זהירות רבה, ומטעם זה מנעו נשים מלצאת.
וכאשר אשה נמצאת שם במצבה כנידה, מצבה זה הוא סכנה רוחנית לה בכלל וממילא גם היא מעוררת רעה על הנפטר בפרט.
ה. אין בהוראה זו מאומה כלפי כבודה היקר של האשה, אלא רק העמדת דברים על מקומם הנכון במציאות החיים.
הרב משה עמיאל,
Java Scriptexpose("ShowId16",16,26119)
וכדי שיהיה נוח יש כאן את כל המקורות.פלפלתיאחרונה
רוצים לשמוח ולשמח איפה שבאמת צריך??אנונימי (פותח)
לבני נוער בוגרי כיתות י"א ומעלה.
בקיץ האחרון הוקם גרעין תורני בגבעת אולגה שליד חדרה. אחת המשימות החשובות הראשונות היא הגעת קבוצת בחורים רצינית לשמחת תורה והקפות במקום. תושבי המקום מחכים במשך כל השנה לבחורים שיגיעו לשמוח ולרקוד במקום. אל תאכזבו אותם.
לקבוצה רצינית נארגן הסעה, האוכל באחריותנו.
לפרטים: אלי-0524477573
חג שמח!!
אנשים צדיקים! ת'כנסו דקה!~אורית~
מקימים מחאה למען העיוורים!
אז ככה! למי שאינו יודע, קיימת בארצינו ספרייה אחת ויחידה בנתניה ליעוורים. הספריה גם עוזרת לדיסלקטים שאינם יכולים לקרוא, יש להם ספרים מוקלטים, גם קשישים שרוצים לחיות את שארית חייהם בנחת יכולים להשתמש בשרותי הספרייה, בספריה יש כמעט הכל! ספרי לימוד לילדים מכיתה א' ומעלה וגם סתם ספרים שאתם קוראים ביום, יום. אך לאחרונה למדינתינו החביבה אין תקציבים, והיא החליטה לדפוק בזה ת'עיוורים ולסגור את הספריה!
מובן שבמצב כזה אי- פשר לשתוק! אז לכן-
ביום שלישי בשעה 9:30 בבוקר באים כ-ו-ל-ם להפגנה שתתקיים בעז"ה מול הכנסת לייד המנורה הענקית ההיא ומוחים את מחאתם של העברים! למה לנו מגיע ללמוד רגיל ולקרוא רגיל ולהם לא?
מומלץ גם להביא פלקטים גדולים ולכתוב עליהם סיסמאות ומחאות!
הבעיה של ההפגנה הזו שלא מודיעים עליה בתקשורת, לכן גם ממש חשוב שתעבירו את לכל מי שאתם מכירים!
זקוקים גם לכמה חבר'ה שישימו עין על העיוורים, ככה שלא יפלו לכל מיני בורות ודברים 'מעשעים' אחרים ח"ו!
אם אני לא טועה יוצאות הסעות מחיפה ות"א, אך אני לא יודעת בדיוק פרטים, אבל אני יכולה לנסות לברר!
תודה ותזכו למצוות!
וחיו עברים עם עיוורים. אהבתי. פלפלתי
אז עכשיו לתיקון הטעות החמודה.- עיוורים. לא עברים. למרות שהם יהודים.
פאדיחות!~אורית~
בטעות כתבת עוורים אם ב'...
לא נורא,פלספנית
זה קרה גם לזהבה... ("זה קורה לאנשים הכי טובים".. .חחח...)
אולי אני אצליח לקפוץ לכמה דקות.שמעון
יהיו שם הרבה חברים שלי...מהעברים העיוורים. מחכה לראות חולצותנועה...
תשע וחצי.123
השעה יותר מדי מוקדמת... חבל...
בצ"ל אריאל!
בצ"ל אריאל!
הייתי אתמול בבית חינוך עיוורים.שמעוןאחרונה
פספסתי בגלל זה את ההפגנה, אבל כמה חברים סיפרו לי מה היה. לצערנו הגיעו מעט אנשים, והספרייה נסגרה עד שיהיה כסף לפתןל אותה מחדש! בנתיים לכל קוראי הברייל לא יהיו ספרי לימוד לשנה"ל הזו! שלא לדבר על ספרי קריאה וספרות מקצועית...ממש חבל. זה גורם להם סבל עצום ממש, כי לא יכולים להתקדם בלי זה. חבר אחד סיפר שיש לו 6 ספרים כרגע בתרגום לברייל שנתקעו עקב סגירת הספרייה, ואלו ספרים נצרכים לו מאוד בשביל לסיים את תעודת הבגרות שלו השנה (י"ב)!
בתקווה לשמוע בשורות טובות...
בתקווה לשמוע בשורות טובות...
הפרדה בין הדבקים.123
123 - יצור, ושלומית 16 - יצור אחר.
(ויש גם את מיכל 160).
[יש פה לכאורה פרדוקס בשרשור זה, אך לא נורא - אתם תחיו עם זה].
בצ"ל אריאל!
(ויש גם את מיכל 160).
[יש פה לכאורה פרדוקס בשרשור זה, אך לא נורא - אתם תחיו עם זה].
בצ"ל אריאל!
כבר חשבתי שקרה משהו משמח ולא עודכנתי...שמעון
אליעד? מזל שכתבת הבהרה...
שמעון?רחלי ברק
אתה מחפש אקשן?
ברוך רומז ועושה..
ברוך רומז ועושה..
אני? בטח...אני כבר באווירה של צבא.שמעון
אגב, מצטער שלא הזכרתי אותך בשירשור הוותיקים. ניסיתי לצמצם, ובטח פגעתי בכמה...
יצאת מזה יפה..רחלי ברקאחרונה
אם אתה מתכוון אלי, זה ממש בסדר.. לרגע לא נעלבתי.
חג שמח לכולם
חג שמח לכולם
פסיק.123
כנראה שבזכות השרשור הזה, הוסיפו פסיק בין שמות המנהלים (או שהפסיק הזה תמיד היה ורק עכשיו אני שם לב אליו...).
בצ"ל אריאל!
בצ"ל אריאל!
קישוטים לסוכהאופטימיתמיד
אני צריכה רעיונות להכנת קישוטים לסוכה (לא שרשראות ודברים שתולים מלמעלה) אני צריכה רעיונות לפלקטים וכד"...
הנה משו גאוני:פלספנית
זה כדור כזה עשוי חוטים.
לוקחים כוס, עושים 2 חורים (אחד מול השני) בדפנות של הכוס אבל למטה, ומשחילים שם חוט של כיפה. אח"כ ממלאים דבק- שהדבק יעבור את החוט. ואז מושכים בחוט, יוצט חוט מרוח בדבק מכל הכיוונים.
מלפפים סביב בלון- לא לסגור עיגול שלם, שישארו כל מיני חורים...
אחרי שהדבק מתייבש, לוקחים מסרגה 1.5 או משו כזה, שלא יפוצץ ת'בלון, ומפרידים בזהירות בין החוטים לבלון.
בסוף מפוצצים ת'בלון, ומוציאים ת'שאריות דרך אחד החורים.
זהו.
נשאר עיגול עשוי מחוטים...
לוקחים כוס, עושים 2 חורים (אחד מול השני) בדפנות של הכוס אבל למטה, ומשחילים שם חוט של כיפה. אח"כ ממלאים דבק- שהדבק יעבור את החוט. ואז מושכים בחוט, יוצט חוט מרוח בדבק מכל הכיוונים.
מלפפים סביב בלון- לא לסגור עיגול שלם, שישארו כל מיני חורים...
אחרי שהדבק מתייבש, לוקחים מסרגה 1.5 או משו כזה, שלא יפוצץ ת'בלון, ומפרידים בזהירות בין החוטים לבלון.
בסוף מפוצצים ת'בלון, ומוציאים ת'שאריות דרך אחד החורים.
זהו.
נשאר עיגול עשוי מחוטים...
רעיון(ות)!אנונימי (פותח)
אנחנו עשינ ו פעם מפה עצומה של הארץ עם תמונות במקום שמות של מקומות וכתבנו בענק
"ארץ אשר תמיד עיני ה' אלוקיך בה מראשית שנה עד אחרית שנה..".
עשינו גם קיר של אושפיזין כזה יפה
ועשינו פלקט שחור שצירנו בזהב כליזמרים וכתבנו משו כמו 'ושמחת בחגך...'
היתה שנה שעשינו כזה קיר עם הלכות סוכה כזה ועצבנו יפה..
בהצלחה!
"ארץ אשר תמיד עיני ה' אלוקיך בה מראשית שנה עד אחרית שנה..".
עשינו גם קיר של אושפיזין כזה יפה
ועשינו פלקט שחור שצירנו בזהב כליזמרים וכתבנו משו כמו 'ושמחת בחגך...'
היתה שנה שעשינו כזה קיר עם הלכות סוכה כזה ועצבנו יפה..
בהצלחה!
רעיונות..:פעימה
לה"ו!
א. אחותי עשתה פ'ם משו כזה: את גוזרת -המון- פרחים צבעוניי'ם[מניי'ר] מדביקה אותם צפוף על פלקט -שלא יראו את הפלקט- וכותבת בגדול על הכל משפט יפה[אחותי כתבה משו על פרחים אם אזכר אכתוב אותו..]
ב.
זה לא בדיוק על פלקט אבל משו ממש יפה שיצא לי..
לוקחים ת'רצועות שמהם מכינים ת'שרראות ועושים מהם עיגולים [O] ואז מחברים את כל העיגולים ככה:
OOOOOOO
OOOOOO
OOOO
OO
O
וזה אמור לעשות צורה של עיגול מכל העיגולים..
אם לא הבנתם אפשר למסר"ש..
א. אחותי עשתה פ'ם משו כזה: את גוזרת -המון- פרחים צבעוניי'ם[מניי'ר] מדביקה אותם צפוף על פלקט -שלא יראו את הפלקט- וכותבת בגדול על הכל משפט יפה[אחותי כתבה משו על פרחים אם אזכר אכתוב אותו..]
ב.
זה לא בדיוק על פלקט אבל משו ממש יפה שיצא לי..
לוקחים ת'רצועות שמהם מכינים ת'שרראות ועושים מהם עיגולים [O] ואז מחברים את כל העיגולים ככה:
OOOOOOO
OOOOOO
OOOO
OO
O
וזה אמור לעשות צורה של עיגול מכל העיגולים..
אם לא הבנתם אפשר למסר"ש..
רעיון(ות)!!!!!!ת.מ.
אפשר לקחת לוחות שנה ישנים עם תמונות יפות ולכתוב פסוקים מתאימים (לדוג' תמונה של נחל ולכתוב "כאייל תארוג...")
ועל אותו עיקרון אפשר לעשות אושפזין 0תמונה מתאימה לכל אחד לדוג' כינור או נבל לדוד, ביהמ"ק אהרן, לוחות הברית משה, וכו')
ועל אותו עיקרון אפשר לעשות אושפזין 0תמונה מתאימה לכל אחד לדוג' כינור או נבל לדוד, ביהמ"ק אהרן, לוחות הברית משה, וכו')
...שרי.אחרונה
אנחנו כתבנו שנה אחת את שיר האמונה.
ואת הקטע ההוא עם האיילת השחר שבקע אורה וכך היא גאולתן של ישראל.
ברמת העיקרון מה שאנחנו עושים כל שנה זה לקשט את הסוכה עם תמונות של הלוחות שנה של השנה הקודמת (מרכז הרב, חברון, גוש קטיף וכו') זה יוצא ממש יפה(:
היתה שנה שעשינו לוח כזה של האושפיזין עם מחוג וכל ערב כיוונו את המחוג לאושפיזין של אותו היום.
ברכה והצלחה,
חג שמח!
ואת הקטע ההוא עם האיילת השחר שבקע אורה וכך היא גאולתן של ישראל.
ברמת העיקרון מה שאנחנו עושים כל שנה זה לקשט את הסוכה עם תמונות של הלוחות שנה של השנה הקודמת (מרכז הרב, חברון, גוש קטיף וכו') זה יוצא ממש יפה(:
היתה שנה שעשינו לוח כזה של האושפיזין עם מחוג וכל ערב כיוונו את המחוג לאושפיזין של אותו היום.
ברכה והצלחה,
חג שמח!
עיון מול בקיאות.123
(שרשור שיותר מומלץ לביני"שים)
נושא שכבר זמן רב אני מתחבט בו: עיון מול בקיאות.
ברוב הישיבות שלנו לומדים סדר אחד גמרא עיון, ו-2 סדרים אחרים משקיעים על בקיאות.
אני יוצא מתוך נקודת הנחה שחייב את שניהם, משום שחובה להקיף את כל התורה כולה(=בקיאות) ומשום שחובה גם להבין את מה שלומדים(=עיון).
וכמובן שכל אחד מפרה מאוד את השני, והם משלימים זה את זה וא"א זה בלא זה.
[הגדר של "עיון" ו"בקיאות" הוא נושא רחב בפני עצמו - אך אני עוסק בהגדרה הכללית: "עיון" - אין שום הסתכלות על הספק כמותי, אלא חופרים וחופרים בהבנת הגמרא הראשונים והאחרונים (בזמן אלול האחרון הספקנו בקושי עמוד גמרא). "בקיאות" - מנסים להריץ גפ"ת (או רק תוספתים עיקריים על הסוגיא) ללא ידיעה מעמיקה, אלא בהבנה פשוטה].
בנושא הזה לגבי הסדרניקים יש לי הרבה תהיות: האם בכלל כדאי שישקיעו על לימוד עיון? או אולי כדאי שישקיעו רק על לימוד עיון (כי במהלך חייהם לאחר הישיבה כאשר הם ילמדו גמ' הם מסתמא לא ישקיעו על לימוד עיון)? ואולי בכלל כדאי שלא ילמדו כ"כ הרבה גמ', אלא ישקיעו את רוב יומם על לימוד אמונה והלכה?
אבל מה שלי אישית 'מציק' בנושא הזה, מה ישב"גניק (=אחד שלומד בישיבה גבוהה) אמור לעשות?
אני תוהה לעצמי: ישב"גניק שהתכנון שלו זה ללמוד לפחות 10 שנים ויותר, האם לא כדאי שישקיע את השנתיים וחצי הראשונות שלו בישיבה להקיף את הש"ס בידיעה בקיאותית, ולאחר מכן להקדיש את רוב היום ללימוד עיון(כגון: 2 סדרים עיון ובסדר השלישי לעשות חזרות על לימוד הבקיאות)?
ואולי בכלל כדאי לפני לימוד הגמרא, להשקיע קודם כל איזה מס' חודשים להקיף תנ"ך בצורה בקיאותית טובה, ולאחר מכן עוד מס' חודשים להקיף ש"ס משניות, ואז לאחרמכן להתחיל להשקיע בלימוד הגמ'.
(הרי סדר הלימוד שחז"ל מסרו לנו, מתחיל מהתנ"ך ומהמשנה ורק לאחר מכן גמ').
דיברתי על הנושא הזה עם חבר שלי שלמד בתיכונית של מצפה יריחו (שכידוע זה מקום של "חסידים של לימוד בקיאות"), והוא אמר לי שיש סכנה בלהשקיע תקופה ארוכה בלימוד בקיאות ללא עיון. כי לאחר שאדם נכנס כל כולו ללימוד בקיאות, הסיכוי שהוא יצליח לחזור ללימוד עיון, הם מועטים. בגלל שמי שנמצא בראש הזה של להריץ גמרא, כאשר הוא מגיע ללימוד העיון הוא מרגיש חוסר סיפוק מהלימוד והוא לא מצליח לתפוס את הערך העצום של לימוד עיון, משום שהצלחה אצל אדם כזה נמדדת ע"פ כמות הדפים שאדם יודע.
הוא סיפר שיש לו מס' חברים שסיימו בתחילת הישיבה הגבוהה שלהם ש"ס (באיזור שיעור ג'), ולאחר מכן הם המשיכו להריץ טור בית יוסף (חיבור הלכתי מאוד מרכזי בנושא ההלכה) ולא לימוד גמ' עיון, וזה כנראה משום שלימוד הבקיאות בצורה שאדם כל כולו שקוע בו, גורם למחסום רציני ללימוד העיון.
והוא גם אמר לי על עצמו (הוא למד בתיכונית ב"מצפה יריחו" והמשיך בשלוחה של מרכז הרב - ישיבת בת-ים), שהיה לו קשה עד שהוא הצליח להיכנס לראש של העיון, וזה בגלל שהוא כל החיים שלו "אכל" רק בקיאות.
בקיצור - השאלה היא: כיצד רצוי שישב"גניק יסדר את יום הלימוד שלו? או את שנות הלימוד שלו?
בצ"ל ארריאל!
שאלה גדולה מאוד, והתשובה אף יותר!עמישבאחרונה
בס"ד לק"י
שאלה חשובה היא. רבים מתחבטים בה, ונוסחה שווה לכל נפש, עדיין לא נמצאה.
ראשית, בעניין סדר הלימוד שקבעו חז"ל. המש' באבות (פרק ה') אומרת ש"בן חמש למקרא בן עשר למשנה בן חמש עשרה לתלמוד". (פשוט שהכוונה של "תלמוד" אינה לתלמוד הבבלי, משום שהוא לא היה קיים בזמן המשנה, אלא הכוונה לעיון בלימוד, או כלשון חכמים "הבנת דבר מתוך דבר").
הסיבה לכך נשענת על מבנה נפש האדם. כאשר אנחנו ילדים, בני חמש, מתאים לנו יותר המקרא. סיפוריות ולשון, פשוט לגרוס פסוקים (כמובן שהמורה, וכן התלמידים, יכולים להוסיף קושיות. אך עיקר תשומת הלב מופנת לעבר זכירת הפסוק כלשונו והסיפור הכללי בהתגלגלותו. כך גם נהוג היום בתלמודי התורה של רשת "זילברמן"). לאחר מכן, נכנסים יותר לאיזור הדרשות, לשון חז"ל. וכאשר זה נשען על לימוד המקרא שקדם לו, הרבה מן המושגים כבר מוכרים, וכן ההלכות ונושאי הפסוקים שנשענת עליהם המשנה. ושוב, מוח האדם עדיין מעדיף, וטוב יותר, בזכירה וגריסה, כאשר עכשיו עברנו מסיפורי חז"ל, לדינים מפורטים ומסודרים, בכל הנושאים. מתקרבים לעולם המעשה שלנו.
לבסוף, בגיל 15, נכנס גם הראש הגמרתי הלמדני, ומתחיל הפילפול. והרי זה דבר גדול, לאחר ידיעת המקרא, ושינון המשנה, אפשר לעיין ביתר שאת ועוז בדברי הגמרא. (עפ"י זה נראה כי באמת כדאי שתשקיע איזה סדר קצר בכל יום לעבור על התנ"ך. ניתן ללמוד כשני פרקים ליום ולסיים תוך שנה. אם אתה קורא זאת בבקיאות, ויש מפרשי פשט טובים באיזור [כגון: רש"י ומצודות], שני פרקים זה לא אמור לקחת יותר מבין עשר לעשרים דקות [ואפשר אף פחות]. ולגבי המשנה, זה אפשרי אך פחות נחוץ, שכן אתה ניתקל בה במשך הגמרא [אומנם לא כל הסדרים נמצאים, אפשר להשלים במשנה את סדר זרעים]. אך אם תרצה, זה באמת כדאי להקדיש גם לזה מעט זמן. או שתיקח בין הזמנים אחד, ופשוט תקרא ותקרא [18 פרקים ליום, וגמרת תוך חודש. זה אפשרי מומלץ "משנה סדורה", זה גם בנוי טוב ומתאים, ויש גם ביאור מילים נוח. ותמיד כדאי להשאיר איזה פירוש הרב קהתי בגיזרה] עד שתקיף. ושוב, החשיבות לחזרות במקרה הזה [אולי שלא כמו בתנ"ך] אינה גבוה משום שאתה תחזור על רוב המשניות תוך לימוד הגמרא).
וכעת לשאלה. בגמרא- עיון ובקיאות, מה עדיף? מה קודם? ומה המינון?
תראה, שמעתי ממישהו בשם הראי"ה קוק זצ"ל, שכתב באורות התורה, כי לפני שאדם מקיף את הש"ס, כדאי שילמד מספר פעמים את הרי"ף. משום שהוא מביא את הפסיקות של הגמרא, בצורה נקודתית ותמציתית. וכך, עוד לפני שהתחלת יש לך היקף כלשהו, ויותר מזה, היקף מעשי (אפשר, באותה מידה, ויש יתרונות וחסרונות בכל דבר, ללמוד רמב"ם או שו"ע [עדיף רמב"ם, שהוא מתייחס לכל ההלכות, שלא כמו השו"ע והרי"ף. אגב, השו"ע כותב בהקדמה לסיפרו, על הספר ש"לחלקו לחלקים שלשים, ללמוד בו בכל יום חלק א', ונמצא שבכל חדש הוא חוזר תלמודו ויאמר עליו אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו...". במילים אחרות הוא התכוון שנלמד משהו כמו 86 סעיפים ליום...]. העיקר שיהיה היקף מושגים והלכות).
לאחר הידיעה הבסיסית הזו, כדאי לגשת למלאכה. תראה, מצד אחד הגמרא אומרת "לעולם ליגרוס איניש והדר ליסבר" (לעולם יגרוס אדם ואח"כ יחזור ויעיין בסברה). אך מצד שני, כאמור, אם אדם רק עוסק בבקיאות, לאחר מכן, יקשה עליו לחזור לעיין. אז מה יעשה?
לכן, לענ"ד, שני סדרי בקיאות ואחד עיון, זה מינון נכון מאוד, במישור הכללי, ל"מתחילים". מצד אחד, בראשית הלימוד חשוב להשקיע בגריסה, בידיעה, ואז גם אפשר לעין טוב יותר, ולהביא קושיות ממקומות אחרים. (והעיקר- חזרות, חזרות ועוד פעם, חזרות. בלי זה, זה לא שווה כמעט כלום. עדיף לגמור אחרי עשר שנים ש"ס שחזרת על כל דף בנפרד 15 פעם, מאשר לסיים ש"ס בשיעור ג'). ומצד שני גם מרויחים עיון, בסדר הראשון.
בנוסף לכך כדאי ללמוד תנ"ך בבוקר וכדו'.
במישור הפרטי, יכול להיות שיש כאלו שעדיף להם כך, ויש כאלו שעדיף להם אחרת, ובעניין זה כדאי שתתיעץ עם הר"מ או הראש-ישיבה.
לגבי האופציה שלא ללמוד גמרא. זה ממש לא שייך. משום שבגמרא אתה מבין את שורש העניין והשלכותיו- מאין הוא בא ולאן הוא הולך. כשאדם יודע זאת, יקל לו יותר להבין את ההלכות שאנו נוהגים. אגב, בעניין הזה יבורכו לומדי ה"אליבא דהלכתא", שהופכים את התורה, כפשוטו, לתורת חיים, ולא לדבר שמימי אשר מעבר לים הוא. אלא מהגמרא עד לארוחת הצהריים, כיצד עושים ומה.
אם לאחר סכום שנים יפה, אתה כבר בקיא בש"ס, אז תפנה לעיקר יומך את העיון (כדברי התוס' על הגמרא "לעולם ישלש אדם לימודו"). דבר שיועיל לך לזכור עוד יותר טוב, כי זה כלל ידוע ובדוק, כי כאשר אדם מעיין בסוגיא הוא זוכר אותה ולשונה הרבה יותר טוב. (וכמובן לחזור שוב ושוב על הבקיאות. וראיתי ספר טוב הנקרא "כרם יהושע" שמדריך בעניין הזה. אבל זה קשה מאוד ליישם את דבריו, בכל מקרה ההגיון של שיטתו, נכון מאוד, וגם אם לא נוהגים כן, כדאי לקרוא את הספר. אגב, כותב הספר עצמו, הרב יהושע הכהן, יודע ש"ס סיכה!!!).
שאלה חשובה היא. רבים מתחבטים בה, ונוסחה שווה לכל נפש, עדיין לא נמצאה.
ראשית, בעניין סדר הלימוד שקבעו חז"ל. המש' באבות (פרק ה') אומרת ש"בן חמש למקרא בן עשר למשנה בן חמש עשרה לתלמוד". (פשוט שהכוונה של "תלמוד" אינה לתלמוד הבבלי, משום שהוא לא היה קיים בזמן המשנה, אלא הכוונה לעיון בלימוד, או כלשון חכמים "הבנת דבר מתוך דבר").
הסיבה לכך נשענת על מבנה נפש האדם. כאשר אנחנו ילדים, בני חמש, מתאים לנו יותר המקרא. סיפוריות ולשון, פשוט לגרוס פסוקים (כמובן שהמורה, וכן התלמידים, יכולים להוסיף קושיות. אך עיקר תשומת הלב מופנת לעבר זכירת הפסוק כלשונו והסיפור הכללי בהתגלגלותו. כך גם נהוג היום בתלמודי התורה של רשת "זילברמן"). לאחר מכן, נכנסים יותר לאיזור הדרשות, לשון חז"ל. וכאשר זה נשען על לימוד המקרא שקדם לו, הרבה מן המושגים כבר מוכרים, וכן ההלכות ונושאי הפסוקים שנשענת עליהם המשנה. ושוב, מוח האדם עדיין מעדיף, וטוב יותר, בזכירה וגריסה, כאשר עכשיו עברנו מסיפורי חז"ל, לדינים מפורטים ומסודרים, בכל הנושאים. מתקרבים לעולם המעשה שלנו.
לבסוף, בגיל 15, נכנס גם הראש הגמרתי הלמדני, ומתחיל הפילפול. והרי זה דבר גדול, לאחר ידיעת המקרא, ושינון המשנה, אפשר לעיין ביתר שאת ועוז בדברי הגמרא. (עפ"י זה נראה כי באמת כדאי שתשקיע איזה סדר קצר בכל יום לעבור על התנ"ך. ניתן ללמוד כשני פרקים ליום ולסיים תוך שנה. אם אתה קורא זאת בבקיאות, ויש מפרשי פשט טובים באיזור [כגון: רש"י ומצודות], שני פרקים זה לא אמור לקחת יותר מבין עשר לעשרים דקות [ואפשר אף פחות]. ולגבי המשנה, זה אפשרי אך פחות נחוץ, שכן אתה ניתקל בה במשך הגמרא [אומנם לא כל הסדרים נמצאים, אפשר להשלים במשנה את סדר זרעים]. אך אם תרצה, זה באמת כדאי להקדיש גם לזה מעט זמן. או שתיקח בין הזמנים אחד, ופשוט תקרא ותקרא [18 פרקים ליום, וגמרת תוך חודש. זה אפשרי מומלץ "משנה סדורה", זה גם בנוי טוב ומתאים, ויש גם ביאור מילים נוח. ותמיד כדאי להשאיר איזה פירוש הרב קהתי בגיזרה] עד שתקיף. ושוב, החשיבות לחזרות במקרה הזה [אולי שלא כמו בתנ"ך] אינה גבוה משום שאתה תחזור על רוב המשניות תוך לימוד הגמרא).
וכעת לשאלה. בגמרא- עיון ובקיאות, מה עדיף? מה קודם? ומה המינון?
תראה, שמעתי ממישהו בשם הראי"ה קוק זצ"ל, שכתב באורות התורה, כי לפני שאדם מקיף את הש"ס, כדאי שילמד מספר פעמים את הרי"ף. משום שהוא מביא את הפסיקות של הגמרא, בצורה נקודתית ותמציתית. וכך, עוד לפני שהתחלת יש לך היקף כלשהו, ויותר מזה, היקף מעשי (אפשר, באותה מידה, ויש יתרונות וחסרונות בכל דבר, ללמוד רמב"ם או שו"ע [עדיף רמב"ם, שהוא מתייחס לכל ההלכות, שלא כמו השו"ע והרי"ף. אגב, השו"ע כותב בהקדמה לסיפרו, על הספר ש"לחלקו לחלקים שלשים, ללמוד בו בכל יום חלק א', ונמצא שבכל חדש הוא חוזר תלמודו ויאמר עליו אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו...". במילים אחרות הוא התכוון שנלמד משהו כמו 86 סעיפים ליום...]. העיקר שיהיה היקף מושגים והלכות).
לאחר הידיעה הבסיסית הזו, כדאי לגשת למלאכה. תראה, מצד אחד הגמרא אומרת "לעולם ליגרוס איניש והדר ליסבר" (לעולם יגרוס אדם ואח"כ יחזור ויעיין בסברה). אך מצד שני, כאמור, אם אדם רק עוסק בבקיאות, לאחר מכן, יקשה עליו לחזור לעיין. אז מה יעשה?
לכן, לענ"ד, שני סדרי בקיאות ואחד עיון, זה מינון נכון מאוד, במישור הכללי, ל"מתחילים". מצד אחד, בראשית הלימוד חשוב להשקיע בגריסה, בידיעה, ואז גם אפשר לעין טוב יותר, ולהביא קושיות ממקומות אחרים. (והעיקר- חזרות, חזרות ועוד פעם, חזרות. בלי זה, זה לא שווה כמעט כלום. עדיף לגמור אחרי עשר שנים ש"ס שחזרת על כל דף בנפרד 15 פעם, מאשר לסיים ש"ס בשיעור ג'). ומצד שני גם מרויחים עיון, בסדר הראשון.
בנוסף לכך כדאי ללמוד תנ"ך בבוקר וכדו'.
במישור הפרטי, יכול להיות שיש כאלו שעדיף להם כך, ויש כאלו שעדיף להם אחרת, ובעניין זה כדאי שתתיעץ עם הר"מ או הראש-ישיבה.
לגבי האופציה שלא ללמוד גמרא. זה ממש לא שייך. משום שבגמרא אתה מבין את שורש העניין והשלכותיו- מאין הוא בא ולאן הוא הולך. כשאדם יודע זאת, יקל לו יותר להבין את ההלכות שאנו נוהגים. אגב, בעניין הזה יבורכו לומדי ה"אליבא דהלכתא", שהופכים את התורה, כפשוטו, לתורת חיים, ולא לדבר שמימי אשר מעבר לים הוא. אלא מהגמרא עד לארוחת הצהריים, כיצד עושים ומה.
אם לאחר סכום שנים יפה, אתה כבר בקיא בש"ס, אז תפנה לעיקר יומך את העיון (כדברי התוס' על הגמרא "לעולם ישלש אדם לימודו"). דבר שיועיל לך לזכור עוד יותר טוב, כי זה כלל ידוע ובדוק, כי כאשר אדם מעיין בסוגיא הוא זוכר אותה ולשונה הרבה יותר טוב. (וכמובן לחזור שוב ושוב על הבקיאות. וראיתי ספר טוב הנקרא "כרם יהושע" שמדריך בעניין הזה. אבל זה קשה מאוד ליישם את דבריו, בכל מקרה ההגיון של שיטתו, נכון מאוד, וגם אם לא נוהגים כן, כדאי לקרוא את הספר. אגב, כותב הספר עצמו, הרב יהושע הכהן, יודע ש"ס סיכה!!!).
מ-ל-י-א-ה!!!!!!!!!!!!!!!מיכל160
בס"ד
מליאה!!!
בנושא:
"את אחי אנוכי מבקש"
יום ראשון, י"א תשרי. בשעה 14:00 באולם מתחת להנהלה הארצית, קרית משה רח' בזל 3.
המליאה מיועדת לחבריא ב' וחבריא ג' בלבד!
בתוכנית:
§ פתיחה וכיבוד קל.
§ "קדושה אני מבקש".
§ "קצת סדר"-סרטון.
§ "שוב נצאה אל הדרך"- יחידות גרעינים.
§ "ישר בעיניים"- אביחי בוארון, מעייניי הישועה.
§ מפקד סיום ותפילת ערבית.
נוכחותכם חשובה לנו (ולעמ"י...)!
לפרטים: 0526070296.
0524295105.
לאאאא זה ביומולדת שלי!!!דינמית
אני מוחה בתוקף!
דבר ראשון- שזה מתחיל ב2 (אני גומרת ב4 וחצי)
דבר שני- שזה ביומולדת שלי
דבר ראשון- שזה מתחיל ב2 (אני גומרת ב4 וחצי)
דבר שני- שזה ביומולדת שלי
אולי תסתכלי על זה בתור מתנת יומולדת??ת
לרוב האנשיםיוכי
יש "גשר" עד אחרי סוכות...
יוכי, מה עם דוגמא אישית???אש מאנשים קרים.
את אומרת לנו שזה מקום דפוק, ושלא צריך להיות כאן, ואת באה לכאן???
סתם סתם מתות עלייך!!!
סתם סתם מתות עלייך!!!
חלאסיוכי
מעולם לא אמרתי שהמקום הזה הוא מקום דפוק! רק אמרתי שהוא ממש לא שווה את כל השעות שאנשים שורפים עליו! ושהוא לא אמור להיות הדבר המרכזי בחייכן.
שוב מחקת לי ת'תגובה!!פגזניקית גאה!
אני הורגתותך!! תבואי מחר לסניף- אמי הורגת אותךך!!
חלאס!!!
חלאס!!!
אז איך היה המליאה?????????מיכל160
היה מעולה.דינמית
למרות שזה היה נראה קצת כמו סיכום של כל מה שהיה ופחות רעיונות להמשך- היה מעולה.
מאיזה סניף את?היידי
היה דפוק.ליאור ברוכים
אני וויזנר עזבנו באמצע (לא משנה שזה בגלל שהיינו צריכים ללכת לישבה"ז בפג"ז)
אתה לא נחשב בוגד חסר שכל!האריאלניקהנאמן
התועלת שבמליאה.123אחרונה
עד לא מזמן הייתי נהנה במליאות והייתי רוצה להאמין שהגעתי כחב"גניק מוסיפה לתנועה, אך במליאה הלפני אחרונה נכנסו בי ספיקות גדולות.
לגבי ההגעה למליאה האחרונה התלבטתי קשות, והיו גם רגעים שהיה ברור לי שאני לא מגיע.
בהווה לחב"גניק אין מה לעשות במליאה אם הוא לא משמש באיזה תפקיד(דהיינו - אצל הבנים), למרות שבמליאה האחרונה היו חב"גניקים יותר מחב"בניקים...
בצ"ל אריאל!
לגבי ההגעה למליאה האחרונה התלבטתי קשות, והיו גם רגעים שהיה ברור לי שאני לא מגיע.
בהווה לחב"גניק אין מה לעשות במליאה אם הוא לא משמש באיזה תפקיד(דהיינו - אצל הבנים), למרות שבמליאה האחרונה היו חב"גניקים יותר מחב"בניקים...
בצ"ל אריאל!
מדריכה בבעיה...אנונימי (פותח)
עבר עריכה על ידי מיכל160 בתאריך ו' תשרי תשס"ח 20:19
אוף, אני חייבת לספר למישהו לפני שאני מתפוצצת כמו בלון...
יש לי בעיה קטנה...
יש בשבט שלי שתי בנות שמשתלטות על כולם ובנות ממש מפחדות מהם...
יש עוד שתי בנות (אחת מהם הייתה עם הבנות האלו שמפריעות, השניה ילדה שהם נהנות לצחוק עליה) שרוצות להקים קבוצה נגדית, לא נגד הבנות האלה אלה בעד שבט אחד, כאילו... לאסוף כמה בנות, לשתף אותם בבעיה (שכבר ידועה להם...)
ולהחליט יחד שלא מפחדים מהם ושכל אחת אומרת את דעתה האמיתית ושזהו, לא שמים ומתחילים להתנהג אליהם כמו לכל בת -יורדים עליהם, מדברים איתם ועושים אותם.
אני מרגישה שהבנות לא הצליחו להעביר אלי הכל, המדריכה שאיתי קטנה ממני בשנה (היה לנו סיבוך...) ואין לי מושג מה לעשות, בתכ'לס הם דיברו איתי בשביל לשאול אם אנחנו המדריכות נעזור להם ומסכימות איתם...
הבנות (דרך אגב) התחברו מאד (בואו נאמר שהם פיטפטו בטלפון יותר משעה...
) ובהתחלה הן היו מנותקות אחת מהשניה!!!
אני מפחדת שהחברות הזאת תגרום לקינאה לחברה טובה של ה"מקובלת" שעברה להיות עם ה"איתם" ולעוד בנות שאין להם חברה טובה, מצד שני זה תורם לשתיהן המון והם ממש נהנות ביחד...
טוב, נחזור לבעיה...
מה לעשות? להרשות להם או לא??? לעזור או להתנהג??? איך לעבור את זה לתועלת השבט...
אוף, למה דווקא אני מדריכה של בנות בגילאי 11-12, בגילאים הכי מתוסבכים???
פלייז!!!!!!!!!!!!! תענו לי, די, בבקשה!
אני אשמח לעזור אבל...ישי ויזנר
אני צריך שמישהו יעתיק לי מ"טוב, נחזור לבעיה" לתגובה נפרדת (הפלאפון מצנזר לי מאורך מסויים).
לישי ויזנר....אחת מהצפון
מה לעשות? להרשות להם או לא??? לעזור או להתנהג??? איך לעבור את זה לתועלת השבט...
אוף, למה דווקא אני מדריכה של בנות בגילאי 11-12, בגילאים הכי מתוסבכים???
חוץ מזה, סורי שלא הייתי פה (חברה שלי סיפרה לי שלא סובלים בנות שבאות ואז עפות) פשוט האחים שלי נמצאים במחשב כל דקה כשהם חוזרים מהישיבות ומהאלפנות...
פלייז!!!!!!!!!!!!! תענו לי, די, בבקשה!
אוף, אני עוד שניה נרדמת...
וכל הניגונים המעצבנים שאחותי מנגנת על האורגן (אני חייבת להודות שלא על תופים...) ממש מחרפנים אותי...
טוב אני חייבת לגמור כי לוחצים עלי...
שלום!!!
אוף, למה דווקא אני מדריכה של בנות בגילאי 11-12, בגילאים הכי מתוסבכים???
חוץ מזה, סורי שלא הייתי פה (חברה שלי סיפרה לי שלא סובלים בנות שבאות ואז עפות) פשוט האחים שלי נמצאים במחשב כל דקה כשהם חוזרים מהישיבות ומהאלפנות...
פלייז!!!!!!!!!!!!! תענו לי, די, בבקשה!
אוף, אני עוד שניה נרדמת...
וכל הניגונים המעצבנים שאחותי מנגנת על האורגן (אני חייבת להודות שלא על תופים...) ממש מחרפנים אותי...
טוב אני חייבת לגמור כי לוחצים עלי...
שלום!!!
ב"ה שהיצליני מהדרכהעמישב
בס"ד לק"י
תיראי, יש פה בעצם בעיה של שתי בנות שמערערות את יסודות השבט. אומנם זה רע, אבל לפחות זה הופך את השבט לדבר דינמי ומעניין.
בכל מקרה, לענ"ד, אפשר פשוט לגרום לשאר הבנות לא לפחד. עדיף לא ע"י אירגונים ומפלגות, וגם לא שיחה של השבט לכולן חוץ מהשתיים.
מדוע? זה רק יגרום לתכחים יותר גדולים ומריבות. ולא רק בין הבנות של השבט לבין עצמן, אלא גם ביניהן לביניכן, המדריכות.
אז מה עושים? אפשר למצוא דרכים עקיפות. לדוג', לשדר ביטחון, לא רק שלכן המדריכות, בסביבה של שתי הבנות ה"אימתניות". לשדר, "אז מה". ברגע שזה יקרין על הבנות, שתי הבנות יבינו שזהו, נגמרה תקופת הזוהר. ויחליטו החלטה אחת מבין השתיים. או לעזוב את השבט ולהתעצבן על כל העולם. או לחזור למקומן האורגינאלי והטבעי, כעוד בת רגילה מהשבט.
והעיקר תפילות!
תיראי, יש פה בעצם בעיה של שתי בנות שמערערות את יסודות השבט. אומנם זה רע, אבל לפחות זה הופך את השבט לדבר דינמי ומעניין.
בכל מקרה, לענ"ד, אפשר פשוט לגרום לשאר הבנות לא לפחד. עדיף לא ע"י אירגונים ומפלגות, וגם לא שיחה של השבט לכולן חוץ מהשתיים.
מדוע? זה רק יגרום לתכחים יותר גדולים ומריבות. ולא רק בין הבנות של השבט לבין עצמן, אלא גם ביניהן לביניכן, המדריכות.
אז מה עושים? אפשר למצוא דרכים עקיפות. לדוג', לשדר ביטחון, לא רק שלכן המדריכות, בסביבה של שתי הבנות ה"אימתניות". לשדר, "אז מה". ברגע שזה יקרין על הבנות, שתי הבנות יבינו שזהו, נגמרה תקופת הזוהר. ויחליטו החלטה אחת מבין השתיים. או לעזוב את השבט ולהתעצבן על כל העולם. או לחזור למקומן האורגינאלי והטבעי, כעוד בת רגילה מהשבט.
והעיקר תפילות!
מבינה לליבך!קוקו
זאת אחותו של קוקו. גם אני הדרכתי את הגיל הזה והיו לנו בעיות דומות. הכי חשוב לא להלחץ מזה ולשדר לחניכות שדבר ראשון אפשר לטפל בזה... אבל לעשות את זה בצורה נחמדה, כמו ארוחת ערב, להסביר להם שאת מבינה את הבעיה שלהם וזה אכפת לך אבל הם שבט אחד וחשוב להשאר שבט מגובש אפילו שיש כאלה קשיים, אם יש דברים שלא מתפשרים עליהם כמו כבוד אחת לשניה ובשום אופן לא לפגוע ולהעליב.ואם את רואה שזו בעיה נקודתית אצל משהי זה כנראה נובע ממשהו, תנסי לעזור לה לתת תשומת לב אם צריך ובעיקר להתפלל עליה שתזכה לישר את המידות שלה!!! זה לא רק בעיה בשבט אלא אלו המידות שלהם לכל החיים! לפי דעתי אסור לך בשום אופן להתערב באחד הצדדים! זה רק יגרום ליותר בלאגנים שיגידו למה את בצד הזה ולא בזה... בקיצור אני חושבת שלא להכנס לפרטים של המריבה הספציפית הזאת למרות שזה נראה קל יותר אלא לטפל בשורש. ותדעי שאנחנו בשלב מסוים בקשנו מבת שהתנהגה בצורה קיצונית לא לחזור לסניף עד שאנחנו לא יושבות ביחד ומחלחטות איזה גבולות לא עוברים (כמו ירידה על בת חלשה כל הזמן) וזה הזדמנות מעולה לפתח שיחה עמוקה יותר. שיהיה לך ממש בהצלחה!!! את זוכה לטעת מידות ישרות ומתוקנות ודרך ישרה לבנות ישראל!!! תתפללי לריבונו של עולם שתמוד יתן לך עצות נכונות ומילים אמיתיות שיכנסו ללבבות שלהם! חג שמח!