כל מדריך מצוי וטוב, יודע שצ'ופרים זה דבר חשוב. צריך לכתוב משהו חמוד או חכם, לקשט ולצבוע מסביב גם. אבל הצ'ופרים הכי מעולים, הם אלה ששורפים בצדדים. והחלטנו הפעם לשם שינוי, שלשתף אתכם במלאכה רצוי. את הצ'פר הזה אפשר וכדאי לשרוף, קצת מסביב ואולי עד הסוף... אז קדימה למלאכת השריפה, כי זה צ'ופר של "עשה זאת בעצמך"... קומזיץ נחמד!!

ם אז ב'מת הפסדתי למרות שהקומזיץ יצא ממש מדהים

בס"ד

אני יודעת שאני לא מעודדת במיוחד, אבל אין לי עכשיו רעיון..

בס"ד
תקנה בכמה שקלים חוברת שמסבירה איך לנגן...
תשב ותלמד אותה...תחשוב שיש לך בחינה על זה או משהו...
ואז כשהיא תשאל תוכל לומד שלמדת..וגם תלמד בעצמך כלי..|(גמאני חשבתי שאורגן זה לא בשבילי ולימדתי את עצמי המון תוך שלושה ימים בערך....

בתור אחד שיש לו 15 חניכים כל שבת...

אז פשוט לעשות להם פעלות מהנות כל שבת ואז הם יגידו לחברים\ות שלהם והם יביאו אותם גם ....תחשבי על זה תנסי תגידי לי איך זה זר לך

את הקבוצה שתקבל את המסרים של הסניף, תיישם אותם ותעביר אותם הלאה, אם לא תהיה קבוצה טובה-לא יהיה למי להעביר ת'מורשת..
עשיתם גיום חניכות בביה"ס? זה ממש מגביר ת'מודעות של החניכות לסניף... הם מגיעות קצת רק בשבת או תמיד?
אצל חניכות קטנות ממש חשוב לדאוג שכולן ידעו שיש פעולה ות'שעה שלה, כי אצל חניכות קטנות לא ברור עדיין העניין שכל שלישי ושבת יש סניף, ואם הם לא יודעות שיש פעולה הם לא יחשבו שאולי הן לא קיבלו קשר והן לא יבררו בדר"כ אצל המדריכה או אצל חברה אם יש פעולה, לכן ממש חשוב לדאוג שכל החניכות ידעו על הפעולה (תולים שלטים בבי"ס, מעבירים קשר משני צדדים וכ'ו). וגם אצל קטנות (גם אצל גדולות, אבל בעיקר אצל קטנות) חשוב שהפעולות יהיו כיפיות ומלאות במשחקים כיפיים, גם אם זה פעולה בשבת (שאמור להיות יותר תוכן) אפשר לעשות משחקים ודברים כייפים ולא חייב דברים רציניים כי חשוב שיהיה להם כיף בסניף וזה יגרום להם להגיע לסניף, לדעתי העיקר בשבט זרעים זה ליצור קבוצה גדולה שמשתפת פעולה ומגיעה בקביעות לסניף ואת החדרת המסרים הגדולים והערכים הגבוהים להשאיר למדריכות שיבואו אח"כ... ת'אמת אני מדריכה גדולות ואני לא הכי מבינה בשבט זרעים ואני גם בטוחה שאת עושה להם פעולות ממש כייפיות, אז גם אם לא באות 20 חניכות- 14 בנות זה גם ממש יפה!! ולא העיקר הכמות אלא האיכות! אני חושבת שאם תצליחי ליצור קבוצה לא הכי גדולה (כן, גם של 14 בנות) שמגיעה קבוע לסניף ורק תורמת לו והם נחמדות אחת לשניה ומשתפות פעולה, זה עדיף פי מליון על שבט גדול ומופרע שלא יועיל לשומדבר. המון המון בהצלחה!! הלואי שתראי תוצאות מהר...
וד"א- אני חושבת שכשיש לחניכה קשר טוב ואישי עם המדריכה היא יותר תדיע לסניף, וגם עם חניכות קטנות אפשר ליצור קשר אישי ברמה מסוימת. מלא מלא בהצלחה!!(:

ולשאולתיכם: פעם הן היו מגיעות קצת בשבתות והרבה בימי חול (נראה לי כי הפעולות ביום חול יותר מעניינות ואטרקטיביות.
ועכשו נראה לי שזו אותה כמות גם בשבת וגם ביום חול...
וכן, אנחנו תמיד (משתדלות) תולות להן שלטים בבי"ס, אך לא מעבירות קשר כי עדין לא עשינו להן דף קשר...

תודה על כל העזרות, ובעז"ה אני אעדכן אתכם בהמשך..

לילה טוב!

זה ממש ממש חשוב.

חו"מ- כדאי לבוא לבקר קבוע בבית הספר שלהם ולגבש את השבט. אם יש שבט מגובש- לא תאבדי חניכים.

נראה לי שאת שאר הדברים כבר אמרו...

זאת עוד פעם אני..
נראה לכם שכדאי לעשות פעולה בשבת עם מלא מלא משחקים כיפיים, ובלי מסר ברור כדי שהחניכות יהנו וירצו לבוא ביותר חשק??

ודרך אגב- זה לא שהם באות בלי חשק, ושכאנחנו צריכות לגרור אותם לסניף.. פשוט באות לנו קצת בנות..

אשמח לתגובות..

הם יבינו שיש שם משו מיוחד- ויבואו.
לשחק הם יכולות גם בבית. תכלס.

ילדים קטנים לא מטומטמים. הם לפעמים חכמים יותר מכל הבוגרים והמבוגרים שסביבם.

אז אנחנו יכולות לעשות להם פעולה בשבת אך ורק עם משחקים, ולקשר איכשהו איזה מסר בסוף....

המגמה היא להביא אותם לסניף ואח"כ להגיע לנושאים קצת יותר כבדים (שמתאימים, כמובן לשבט זרעים..)

דווקא נראה לי שהן נהנות בסניף שזו חברה קצת שונה..
ולשחק בבית הן יכולות כל הזמן.. סניף זה רק פעמיים בשבוע!!

כשמשחקים בסניף- וזה יוצא העיקר (כמובן, כדי שיגיעו..) למטרה לא מגיעים. כי כולם מתרגלים שזה מה שעושים בסניף. וכשתנסו לשנות - זה ישעמם אותם, כי הרגלתם אותם למשחקים עם שתי דקות של מסר במקום שישתפשפו לאט לאט.
אולי לעשות איתם דברים נחמדים עם מסר לאורך כל הפעולה, כמו להכין פתקי "יום טוב" ולחלק לאנשים סתם ברחוב? אולי משו אחר, כבר סומכת עליכן,הז יהיה מסר לאורך כל הדרך אבל בצורה כייפית. הם גם יתאמצו עליו. אבל כשהופכים את הטפל לעיקר- הוא נשאר כזה.
ואל תגידו לי שלא- כי ככה זה אצלנו. וזה לא משתנה לאורך שנים.
ולא סתם.

עובדה שבפורים עשינו להם פעולת שבת בכוונה בלי מסר, סתם כי "ונהפוכו".. והן ממש נהנו.. וזה שפעם חד-פעמית הפכנו את העיקר לטפל לא שינה כלום, ב"ה.

ועכשו גם אם נעשה להן פעולה אחת, כן עם מסר אבל לא כ"כ חזק, זה יהיה חד-פעמי לדעתי זה לא ישנה כלום!!
והפעולה תהיה עם מטרה, אפילו שהחניכות לא יראו אותה.. (המטרה היא שהן יבואו יותר לסניף) הבנת אותי?

לדעתי היא לא תהיה חד פעמית. כי פעם אחת לא תספיק. תרצו שיבואו עוד או שהן ימשיכו להגיע והמצב ימשך אותו דבר.
לדעתי אין צורך לרדת רמה. אפילו יש צורך לעלות.
כי כשיש איכות אנשים מגיעים כי הם מזהים אותה. וכשאין - הם פשוט לא באים. כי אין שם שום דבר מיוחד שהם יפסידו אם הם לא יבואו.
ותכלס- גם פעולות רגילות כמה זמן משקייעם על המסר? כל הפעולה? רובה או כמה דקות בסוף? בד"כ התשובה האחרונה היא הנכונה. וזה בדיוק מה שגרוע.
מי שמגיע לאריאל בד"כ מספיק תורני בשביל להחזיק מעמד בלי התחנפויות.
כמה אפשר לשחק כדי שיבואו? זה לא נראה לכם מוגזם ואפילו קצת השפלה?

מה הקשר השפלה???!

כשרוצים להגיע למטרה מסויימת, לדבר מסויים,צריך לעבור שלבים עד שמגיעים אליו. אי אפשר לרצות להגיע למטרה הנעלה אם לא עוברים הכשרות בדרך ואפילו קצת ירידה ברמה.

לדעתי, הדעה של hadar היא דעה נכונה, תפקידי מדריכות שבט זרעים הוא בעיקר לגבש ת'שבט ולהכין אותו לקראת הבאות. ברור שצריך להכניס מסרים, ולא לעשות פעולות סתם. אבל תזכרי שהן בסה"כ בנות בכיתה ג'!!

לדעתי אין כל קשר למילה השפלה!!

וואו, אף פעם לא כתבתי בפורום תגובה כ"כ רצינית..

תעשו מה שאתן רוצות.
לא שבט שלי, מה איכפת לי.

איך אני שייכת לעזאזל לתנועה הזאת נשגב מבינתי..

את מוכנה בקשה להירגע עם הטונים שלך...
דברי יפה בבקשה!!!!!!!

בהצלחה...

בית שמש כבוד יקרה, "מה שיוצא מין הלב נכנס אל הלב..."
נכנסתי להדרכה שלושה/ארבעה חודשים לפני שבת ארגון כשעולים לנבטים. ת'אמת, כמו כמעט כל מדריכה קצת חששתי מהיום של פעולות הפתיחה של הסניפים השכנים (הטובים!) שפותחים את שבט זרעים בבנ"ע. באותו יום עשיתי פעולה. 4 בנות הלכו לפעולה של סניף אחר אבל בפעולה אח"כ הם חזרו. אף חניכה לא עזבה את השבט (אולי כשחושבים על זה מישהי אחת עזבה).
שבט זרעים זה גיל חשוב. בעצם בזמן זה- אם-נרצה -או- לא- נרצה השבט מתגבש לו ויוצר כיוון. אבל כמו שפתחתי: "דברים שיוצאים מין הלב נכנסים אל הלב" אם החניכות ירגישו שאת מחנכת אותם מכל הלב, מאמינה שכל אחת תעשה את ההכי טוב בשבילה ובשביל הכלל וכמובן שאת רוצה את ההכי טוב להם - ולא את ההכי טוב למדריכות-בע"ה- את תראי איך שהכל מתחיל בראש וכשמסתכלים על הדברים נכון ובבריאות הכל נראה אחרת... וחוץ מזה- מה רע? 14 בנות...זה 14 נשמות שעדין תמימות- תשקיעי בהם כמה שיותר ובע"ה כשהשבט יהיה אוהב גם הבנות שבקושי מגיעות ירגישו שיש להן למה לבוא. החניכות טובות- הן לא צריכות רק "ווי שוויי" כדי להגיע לסניף. תזכרי שאת אישיות לדוגמא ועם זאת את יכולה ללמוד מהם ה-מ-ו-ן (הרבה יותר ממה שאנו מחנכות אותן הן מחנכות אותנו...) תהני ותפיקי את המירב ממי שמגיעה.

מקווה שנגעתי קצת בנקודות והייתי ברורה...
בהצלחה (לפעמים זה ממש נותן לי חשק לחזור להיות מדריכה...)!!!

הם לא בחרו דווקא להגיע לאריאל כי הם ברמה תורנית גבוהה יותר (=בכלל לא היתה להם אפשרות יותר מדי להתעמק לאיזה תנועה ללכת), וגם אם הם כן ברמה תורנית יותר- הם כולה בכיתה ג'!!זה שהם תורניות יותר לא אומר שהם לא ילדות קטנות! ילדים קטנים, גם חרדים, הם ילדים קטנים והם רוצים לשחק, מה לעשות?! אני לא חושבת שילדה בכיתה ג' (ובלי לזלזל באינטילגנציה שלה) מזהה מזה איכות מבחינה ערכית, מה שימשוך אותה להגיע זה הכייף שבסניף ובשבט. ואני לא רואה שום סיבה לא לעשות פעולה שכולה משחקים (לשבט קטן כמובן) ובסוף לומר מסר יפה ברמה שתתאים לבנות קטנות. ואם רוצים כן להרגיל אותם לשבת ולהקשיב אפשר להתחיל עם סיפורים, אי אפשר לשבת המון זמן ולנאום להם מסר כי חבל על המאמץ של המדריכה ועל השיעמום של החניכה.

לא התכוונתי שלא. זה ברור וחובה!!!
חייבים את הכיף ארבל שהכיף לא ישמש כעיקר אלא כדבר משנה- הערכים קודמים לכל!!!

אני ממש לא רואה סתירה בין כיף למסר, אם תעשי פעולות עם משחקים מעניינים שקשורים בינהם במסר מסוים- החניכות יהנו וגם יקבלו!!
חוצמזה, אמנם אני לא מכירה אותך ולא את חניכותייך, אבל אולי הבעיה יותר עמוקה, אני זוכרת שחברה שלי באה אלי עם בעיה דומה ובסוף הגענו למסקנה שחסר יותר קשר אישי... פשוט שבי עם רשימה של חניכות שלך ותנסי כמה שיותר להכיר את כולן, להתעניין, לחפש את הנקודות החזקות שלהן- במה הן הכי טובות? מה את הכי אוהבת בכל בת? ובשבט כולו? תתעניני יותר בחיים שלהן- איך החופש? איך החיים? בסופו של דבר את תאהבי אותן רצח, הרבה יותר ממה שאת אוהבת אותן עכשיו (ואני מתארת לעצמי שאת חולה עליהן עכשיו...) והן יבינו אתזה, ויאהבו אותך יותר בחזרה, תנסי! תאמיני לי- את תראי פתאום עד כמה החניכות שלך הן הרבה יותר ממה שחשבת... (מניסיון... עשיתי אתזה על עצמי, וגיליתי שכמה שאהבתי את החניכות שלי- תמיד אפשר יותר...)
ב"הצלחה ממש!!!!

בית שמש המלך ובית שמש כבוד הם לא אותה אחת..הם פשוט מאותו סניף...

תשאלי את אחותך שבשבט מעפילים ותעשי את מה שעשו לנו בשבט אין לי כח להסביר יותר מדי אבל בעיקרון רושמים את הבנות שמגיעות בכל פעולה במשך זמן מסיום ואז סופרים את שלושת הבנות שהגיעו הכי הרבה והם מקבלות פרס שיא השווה שאתן לא אומרות מזה אבל בעיקרון מה שעשו לנו זה שהמנצחות קיבלו ערב פשוט שווה.

בהצלחה!

ושאלתי אותה מה יותר כייף..הפעולות של שבת או של יום חול והיא אמרה שיום חול יותר כייף..

זה סתם לא קשור אבל לאמשנה...

מספיק טיפש אחד כדי לשרוף יער שלם, אז מה יקרה אם אתם פה...
יש עוד הרבה אני יביא בהזדמנות.

או לכתוב על איזה קרטון או משו "נגד נחירות" ולשים אטב,זה ממש חמוד!

ואני וישי ויזנר עבדנו כל היום בהנא"ר רק על צ'ופרים!!!

לוקחים שקית וכותבים עליה- שקית הקאה!! תאריך אחרון לשימוש- סוף המחנה, ורושמים הוראות שימוש- שבסוף השימוש, יש להכניס לתיק של החבר שלידך וכו'... אם משקיעים זה יוצא שווה!

אז ברור שנצח יכולים/ צריכים להגיע.

רק שבות חייבים להיות בכל הסיירת כדי להגיע לשבת מחנה. אין אפשרות להרשמה בנפרד..

השבת היא מנצח ומעלה.

דיברתי עם חברה והם חושבים שזה רק מאח"יה

וגם להרא"ה ושבות אסור (אין לי מושג לגבי חב"ב.....)

השבת מחנה היא רק לנצח ומעלה,ור לנצח ומעלה יש אפשרות לצאת רק לשבת...לכל שאר השבטים שמתחת לשבט נצח אין אפשרות לצאת רק לשבת מחנה....
שבוע טוב ובהצלחה...

לצאת לשבת אבל ההנהלה לא מסכימה

אני באמת תוהה אם אני בתור אמא הייתי מכניסה את הילדים שלי לאריאל - ובמצב כזה באמת לא הייתי מכניסה אותם, כי התרוצים של התנועה הם תירוצים עלובים. לפחות מה שנשמע כרגע כאן ועכשיו.
כי ילדים חיים רק פעם אחת, ולכל דבר יש השלכות, ואם לא מתאמצים מספיק אנשים גם לא מוכנים לשלם.
ואני לא חושבת שרק בעית התשלום היא בעיה, כי אם התנועה באמת היתה משקיעה בחניכים שלה החבבניקים היו הולכים לעבוד בביביסיטר ובמה לא כדי לשלם לסימנריון שחשוב להם. אבל שום דבר לא כזה חשוב, וההורים לא מרגישים רצינות ותוצאות, אז למה שהם ישלמו? הם מליונרים? ואם כל תשלום תכפילו כמספר הילדים שבמשפחה זה יוצא סכום מכובד, אז באמת שום הורה נורמלי לא היה מסכים.
אבל החבר'ה עצמם כן היו מתאמצים להשיג כסף אם הוא היה שווה את מאמץ ההשגה שלו.

אני מקוה שמשו ישתנה.
מקוה.

התנועה כן משקיעה בחניכים שלה ואני כמדריך בפועל רואה את זה בכל פעם שאני בא לסניף, אז בבקשה לא ללכלך סתם

הבעיה בחב"ב קשורה לרצינות של התנועה נכון אבל הבעייה הזאת היא בחב"ב

האם ההודעה שלך חצתה את הגבול בין ביקורת לבכיינות.


שמעון, אתה שרוף וזה סופי. תן צ'אנס לחבר'ה שעדיין אוהבים אותם בחלונות האדומים המרובעים.

בקשר לסמינריון חב"ב - דברים מתבשלים, אל דאגה.

א. התשלום זה סימפטום, לא בעיה. הבעיה היא זלזול.

ב. אל תחשוב שבבנ"ע המצב ורוד כמו שאתה מתאר. אני קצת יודע מה הולך שם, וזה לא לונה פארק. רכב חב"ב בתשלום לא פותר הכל - כמו שהוכיחה אותה רכזת חב"ב שהזכרת קודם. מלבד זאת, גם כשיש רכז צריך שגם יקשיבו לו - מה שמחזיר אותנו לסעיף א.

צריך גם להבין שזלזול לא מגיע סתם.
אם התנועה היתה באמת משקיעה בחניכים שלה- הם היו מתאמצים להחזיר לה חזרה.
מה שמחזיר אותנו לסעיף א.

זלזול? בבקשה תראו רצינות!!! רכז בנים ורכזת חב"ב בנות.
אה, אופס, שביעסטים? שמינסטים? יש בגריות!
אז מתי תבינו שצריך משהו גדול אחרי לימודים שיהיה בתפקיד?
לא אכפת לי שיהיה בתשלום או בהתנדבות! אבל מישהו גדול צריך להיות! משהו שיש לו זמן לחב"ב!!!
התנועה לא רצינית בכלל בכל הנוגע לחב"ב!!! מתי היו לנו חמשושים, שבתות, ימי עיון והתנדביות.
אני עכשיו חושבת ואלו התוצאות:
שבת חב"ב בנות שנה שעברה בשדרות.
ימי עיון- היה אחד שנה שעברה והוא התבטל (האמת כי אנשים לא באו בסוף כל אחד מסיבותיו שלו).
חמשושים - יש דבר כזה בתנועה?
התנדביות- רק השבוע שמעתי שהולך להיות משהו.
ומתי בחופש הגדול! איפה היינו שנה שלמה?!

אומנם הייתי שמחה שמישי גדולה תעשה אתזה אבל למישי גדולה נראה לכם שיש יותר זמן? למה אתם חושבים שבלימודים הגבוהים יש יותר זמן? אבל זה חפיף...
שאלה נוספת- נראה להם שזה ימנע את הזילזול בחב"ב???
נאה לי שיש בעיה בפירסום הדברים של חב"ב וחסרים לנו אנשים כריזמטים שישנו את המצב...

אז כולנו מקטרים (כולל אותי), אבל מה אנחנו עושים?

אני עוד לא החלטתי מה אני רוצה לעשות עם המצב בתכלס', איך אנו יכולים לשנות אותו...

לא חסר רעיונות.

לארגן סמינריון חב"ב, להשקיע בחינוך של אנשים לרצינות...

גם אם יגיעו לך 20-30 חבר'ה זה גם טוב. ותאמין לי שאם הסמינריון הראשון יהיה מושקע וטוב לשאר הסמנריונים יבואו יותר!

בעפרה (ביקרתי חברות, לא שהשתתפתי בו לצערי...)וזה פשוט היה אדיר! זה היה סמינריון אמיתי, רציני, הסתכלתי על פרויקט דרור שיש להם ופשוט קינאתי בהם!אין לי מילים אחרות!אני מתה לעשות ת'פרויקט הזה גם לחניכות שלי וגם בשבילי עצמי, אז בטח תגידו לי עכשיו- אז קדימה-את רק מתלוננת-תעשי אתזה גם את בתנועה, אז לא, אני חושבת שלנו יש בעיה יותר שורשית- בתנועה שלנו אין אוירה ורוח של התלהבות ועשייה, וגם אם מישהו מארגן דברים זה לא הכי יעזור, כי אין התלהבות לעניין וכל אחד בא לדברים ומתנדב רק כשנח לו (אני מדברת גם על עצמי!) ואין הרגשה של שליחות! אני צריכים כולנו לתקן את האוירה הכללית הזאת!

אל תזלזלי בסמינריונים של התנועה, כי הם ברמה הרבה יותר גבוהה, ובדקתי את זה אז בבקשה לא לזלזל

עכשיו בנוגע לרוח ההתנדבות את צודקת שזה דבר שמאוד חסר בתנועה, אבל כיום ב"ה מכניסים את הנושא של החב"ב בסמנריונים ובסיירת הרבה יותר מפעם אז רוח ההתנדבות בדרך לתיקונה!!

שאריאל מקימים פווווווול פרוייקטים(בין הזמנים- כולם מאריאל)
נכון, לבני עקיבא יש גם גרעין שאחראי על דברים כאלה(אני מדבר על הרמה הסניפית- גרעין נחשון, והם גם מקימים לא מעט פרוייקטים)
אבל גם כוח האדם שלהם יותר גדול
נק' נוספת היא מקום הלימודים של החב"ב- אצלנו, כמעט כל שבט נצח לומד בפנימייה, וזה מקשה.
אז נכון שרמת העשייה שלנו היא לא כמו של בנ"ע, אבל אנחנו עושים דברים לא פחות טובים, ואנחנו בתהליכי שיפור...
בצל"א

נכון שזה לא במישור התנועתי, אבל במישור השכונתי אנחנו כן עושים

נכון, המצב של חב"ב הוא לא רק אשמת הרכזות. יש המון זלזול בפעילויות, וגם אם מארגנים אנשים לא ממש באים...

א-ב-ל
אם יהיה מישהו מבוגר יותר, שיקבל כסף עבור זה, ובאמת ישקיע את כולו בחב"ב, יכול לצאת משהו הרבה יותר טוב וגדול מהקבוצה שיש לנו עכשיו. אנחנו בתור רכזות יכולות לעשות המון, אבל לא מספיק...

אני חושבת שאנחנו עושות 1/100 ממה שאפשר לעשות- זה ברור...
אפשר ללחוץ על התנועה למצוא רכזות חב"ב בוגרות אבל אני לא יודעת עד כמה זה יפתור את הבעיות...

למה כשהיתה רכזת חב"ב בתשלום זה לא עבד- בגלל שאז לא היתה הענות של החב"ב, אך כיום כשהחב"ב רוצה לפעול צריך שיהיה מישהו בוגר שיפעיל אותו למען ה', כמה כבר אפשר להנחית על שביעיסטים שלא יודעים כלום רכזות חב"ב ארצית הרי זה אבסורד! וכן זה גורם לזלזול

אך אסור להציג הכל באור כהה צריך גם לכתוב דברים טובים שהחב"ב עוד בראשותם של יאיר שווארצבאום וקידר גאון עשו(וה' ברחמיו זיכני להמשיך את דרכם של שני 'גדולי התנועה' הללו)-
1)רכז חב"ב בכל סניף- בכל הסניפים שישבתי עליהם ושהיו עימי בקשר יש כיום רכז חב"ב, והחב"ב פעיל!
2)קשר-אחד הדברים שעמדתי בעז"ה עליהם שהרכזים יהיו עימי בקשר אחת לכמה זמן ויצנו כעין דו"ח פעילות
ועוד הרבה דברים שאין עולים על ראשי כרגע, אך צריך לדעת שהחב"ב ברמה הסניפית פעיל, הגיע הזמן להשתדרג ולעבור לרמה התנועתית

שלנוער אין כח ואנחנו לא יכולים לשנות כלום בתנועה שאנחנו כ"כ אוהבים, אנחנו פשוט צריכים להתכופף ולתת לגל לעבור, יכול להיות שאתה צודק יכול להיות שלא, יש לנו כוחות נכון, אבל מה שחסר בעיקר לשביעיסטים(למען ה'!!!!! אין אבסורד גדול מזה) זה בטחון עצמי, חסר מישהו שיוביל אותם והוא יהיה רכז חב"ב, אנחנו לא צרכים בוגרים-תומכים שמוכנים לעזור מתי שאפשר, אנחנו צריכים רכז בוגר שיעזור כל הזמן ושיהיה לו זמן לחב"ב, פריחה חב"בית יש, והרבה יותר אנשים מתחילים 'להתגרד' בעקבותיה, אך כל עוד לא תהיה רצינות של ההנא"ר שתשלם לבוגר של התנועה בוגר רציני שיבוא ויהיה רכז חב"ב כל הכוחות ילכו לאיבוד.

ושמעון אם תצטרך מטפחות לנגב ת'דמעות תבוא אלי אני כבר אדאג לזה, יאללה להפסיק להתבכיין(למרוך שלך יש את כל הזכויות להתבכיןן, בכ"ז לא!)

אנחנו פועלים בכמה שלבים:

א. אין טעם להתבכיין. דפקו אולנו - אז מה. לבכות לא יעזור. אז שמעון - גם אם אנחנו חיים בסרט, תן לנו להמשי לחיות בו. אנחנו נהנים.

ב. יש לנו בעיה של חוסר רצינות מצד ההנא"ר לחב"ב. זו נקודה שצריכה להשתנות. לשנות יכולים רק אנחנו - באמצעות פניה להנא"ר.

ג. בשביל לפנות להנא"ר, אנחנו צריכים כוח. אנחנו צריכים להראות שאנחנו רציניים. שיש לנו תוכנית עבודה מסודרת וזה לא שיגעון של שני חבר'ה.

ד. בשביל להראות שאנחנו רציניים אנחנו צריכים לעשות מפקד גרעינרים, לראות מה עשינו ומה הפוטנציאל. לראות אי אנחנו מפעילים את הגרעינים בצורה יעילה וטובה. בקיצור - לייעל את המערכת.

ה. בשביל לייעל את המערכת אנחנו צריכים להגדיר מטרות. לראות מה אנחנו רוצים - בקיצור, לבנות תוכנית עבודה כללית.

ו. לאחר שיש לנו תוכנית וגרעינרים שמוכנים לפעול, הגיע הזמן לפנות להנא"ר שתעזור לנו לעשות הכשרה. סמינריון לגרעינים, ימי עיון, רכזי גרעין - לעבור לצורה של מערכת מסודרת ו'מקצועית'.

סיכום:
אנחנו צריכים:
לראות כמה גרעינרים יש לנו.
לראות על מה אנחנו הולכים ומה אנחנו רוצים לעשות בגרעינים. בנים - אתם חייבים לפצל את הגרעין לשניים או שלושה גרעינים. בנות - אין לי מושג מה קורה איתכן, תפנו למיכל לעזרה, אני בטוח שהיא תשמח לעזור.
לראות איך מפעילים גרעינים. למצוא מישהו שמבין בזה, ולנסות להעזר בו[לא הכרחי, מומלץ].
ליצור מערך הדרכה לגרעינים. - אם השלבים הראשוניים יֵעֲשׂוּ, אני מבטיח לסייע בנושא הזה. בשאר הדברים יקשה עלי לעזור.
לזכור לעדכן בכל דבר את ההנהלה, כדי שידעו ממה קורה איתנו. שידעו שמשהו קורה. להסביר שאנחנו רוצים רכז בוגר ורציני, וכן תקציב לסמינריונים או ימי עיון.

נראלי שמיציתי.
עוזיה.

זקוקים להמוני חולמים אז בואו נשתף פעולה כשיהיו דברים מעשיים...

לא ראיתי את הכתבה של הדסה, אני כותב מה אני חושב על החב"ב של התנועה אח"כ תעמלו לראות אם אני חסיד, מתנגד, פרווה וכו'.
אני חושב שלבנות יש לשנות קצת את הסגנון של רכזות חב"ב, זה מאוד יפה שיש שמיניסטיות/שביעיסטיות וכו' שמרכזות אבל יש בעיות שזה רק אולפניסטיות.
כמו כן, בת השירות בהנא"ר לא צריכה להיות בנוסף קומונרית של גב"ש, היא צריכה להיות רכזת חב"ב.
לדעתי כדאי לעשות שילוב,רכזות צעירות שיודעות יותר מה הנוער רוצה, חושב וכו' ובנוסף בת השירות שיודעת יותר את כל הביוקרטיה, כל הבעיות, כל הקשיים וגם שיהי לה את כל הידע (מה שלבת שירות יש יותר).
רכז חב"ב חייב להיות שרוף, ולא להיות כזה בשביל הכסף. זה בערך המצב של בת שירות- הכל מצד האידאולגיה (או חוסר התקנים...)
אם תהיה בת שירות שתארגן גם את פעולת חב"ב ואיתה רכזת/שתיים צעירות, אלה גם יצברו ניסיון ויוכלו להיות רכזות בשירות שלהן כאשר הן כבר יודעות חלקים מהתפקיד ולא שהכל יהיה חדש להן.
בעיה נוספת של חב"ב היא הקומונה- ואסביר בסניף ממוצע יש שרוף-2 שהם האש הבוערת שמבעירים את שאר הסניף, שאר החב"ב. כאשר השרופים הופכים להיות קומונריות כי אין קומונריות בשירות אז אין להן את היכולת והראש להבעיר את החב"ב גם לפעול למען הסניף וגם לפעילות חב"ב- צריכים שיהיו שיצעקו סניף וחב"ב, וחארים שצועקים חב"ב וסניף כדי שיהיה שני הדברים.הבעיה היא שבשנה ממוצעת אין מספיק קומנריות, וגם אם כן שנה אח"כ אין אם יהיה רצף של כמה שנים שיש מספיק קומונריות אז החב"ב יוכל לפרוח. ככה זה עובד.
בנים, למען האמת אף פעם לא האמנתי כל כך בפעילות חב"ב רצינית של בנים, אולי סניף פה סניף שם...

בחלק השני, שאין מספיק שרופים שיצעקו 'חב"ב וסניף' בזה שכמעט כל המדריכים אצלנו 'שרופים' במידה כזאת או אחרת, כאשר האנשים שהקימו את הסניף הם שרופים כך גם ממשיכיהם

אני נכנס היום לפורום, לאחר המון זמן (במושגים אינטרנטיים) שרגלי לא דרכה כאן, מסיבות טכניות, משהו כמו חודשיים. אני קורא ונהנה לראות שאת רוב הכותבים אני עדיין מכיר, החבר'ה הישנים והטובים, אלה שכתבו גם לפני חצי שנה ושנה ויותר. אז שלום לכם, מקווה ששלומכם טוב.
אני גם מעריך שלא יצא לי לבקר כאן פעם נוספת בהזדמנות קרובה ועל כן, אכתוב לכם את תחושותי מהפורום בכלל, מהנושא ה'בוער בפרט ומגלים נוספים - מעטים, כי אני לא כ"כ בעניינים - שאני שומע מבחוץ.
עוד משהו, קחו את הדברים בחביבות. כעצות בונות, ולא כביקורת זועפת ומכה, הרי את טובת כולם אני דורש.

אני קורא את התגובות על מכתבה של הדסה ויבנרגר (וגם דברים אחרים כאן, יש לומר), ונחמץ ליבי. באמת, זו לא מליצה.
עם האענה העיקרית של הדסה במכתבה, אני מסכים. שאר הטענות הצדדיות מיותרות לטעמי, ואני גם חולק עליהם, אך בטענה שיש צורך ברכזים בשכר - אני תומך.
אבל אני לא רוצה להתייחס לכל הטענות הנקודיות שהעלו, ויש המון מה להתייחס (על מקומו של הנוער בניהול תנועתו, על המקרים הספציפים המדוברים ועוד). אני רוצה לגעת בנקודה עמוקה יותר וכוללת יותר, שלטעמי מרחפת כאן מעל כולנוויש לה חלק גדול בשיח שמתנהל כאן.
זה כבר לא מעט זמן שיש רוח נושבת של אופוזיציה. יש רוח, שכבר הופכת ממש לאופנה בתנועה, של נגד, של אנטי. לא, לא להתפרץ עלי. אני יודע שיש אלף ואחת סיבות, אבל בואו נניח אותם בצד ונעמיק יותר. תחשבו טוב, ותשימו לב גם אתם למחלמה השקטה הזו נגד ההנהלה הארצית וכל דבר מטעמה.
וזה ממש כואב לי.
נכון, ההנהלה עשתה מספר טעויות - גם לטעמי, ואפילו אנשיה יודו בכך - חלקן קטנות, חלקן גדולות יותר. נכון, היו קצרים בתקשורת באופן אישי ואולי גם באופן רחב יותר. זה נכון ואינני מזלזל בזה.

אבל אופוזיציה יש רק בפוליטיקה.

אף אחד לא בקש להלל ולשבח את ההנא"ר וגם לא להמשיך ולבקר (לעיתים בחריפות) ולייעץ הצעות חדשניות, השאלה מה עומד מאחורי הדברים. איפה אני נמצא, מה מקומי, מה עובר לי בתת-המודע כשאני מעביר את הביקורת. וכאן אנחנו נופלים. ובגול ולאורך זמן.

וצריך לדעת שלהיות 'אנטי', אפילו עם כל הכוונות הטובות וה'לשם שמיים', זה משתק. וזה לדעתי חלק לא-מבוטל מהסיבה לרפיון הקטן(!) שיש בתנועה. אופוזיציה - ועוד במקום קטן ומלא אידיאלים - זה הרסני. שוב, אין בעיה עם ביקורת. השאלה מה היחס של המבקר לנשואי הביקורת ולנושא בכלל.

הרי גם אם הדרכים שונות, וההנהלה עושה טעויות לטעם מי מאיתנו, והולכת במקומות שבכלל לא היינו רוצים לראות אותה שם, והכיוון לא נכון והכל... (חוץ מזה, שצריך לזכור שאף אחד אף פעם לא ירצה את כולם, והגיע הזמן להפנים את זה. אם אני לא מרוצה אני הולך?) חובה לזכור ולהזכיר לעצמנו כל הזמן. המטרה היא אחת. המטרה הגדולה, התחנה האחרונה, הסופית, היעד הגדול הוא אחד! אחד! אין על זה מחלוקות כלל! גם אתם, גם אני וגם כל אנשי ההנהלה הארצית רוצים לראות תנועה פורחת שתורמת לעמ"י בכמה שיותר תחומים ומחנכת את חניכיה לערכים נאצלים, והכל לשם שמים.
וכשהמטרה אחת, כשנמצאים תחת מטריה גדולה אחת - אז אפשר לעבוד ביחד למרות כל חילוקי הדעות. זה לא פשוט, זה מורכב, אבל זה נפלא. הביקורת שניתנת אז, כמו גם הפירגונים מתי שאכן צריך, ניתנים בנימה אחת, בנימה משתפת ומשותפת, כי הרי כולנו עובדים למען יעד משותף.
כשמפנימים זאת טוב טוב, נעלמת המרירות (שנמצאת פה בקילוגרמים...) ומתמלאים כוחות גם לעשות.

מרירות זה דבר נוח. אני יודע גם מנסיון שלהשתלח בכל מיני אנשים או מוסדות (כן, גם מתוך אכפתיות ואידאל!) זה כיף, זה גם פוטר קצת מעשייה. נכון, שהמקטרים כאן ברובבם הם אנשים עם רקורד של עשייה בתנועה, אך למרות הכל כיף לקטר, זה מוריד קצת מהעול, מהאחריות שנראצה או לא נרצה מונחת על כתפינו.
ואי אפשר להמשיך כך.
שמעון הוא אדם עם כוחות נדירים של בכיינות ועשייה יוצאים מן הכלל, אף אחד כאן בגזרה לא כזה, אז חבל שנבקר בצורה כזו! (למנהלות הפורום: זה בסדר. רק אני כאן בפורום יכול לומר דברים אלו על שמעון, חבר יקר ואהוב מאוד, ובטח הוא גם יתחשבן איתי...). חו"מ, ששמעון - אולי באמת תראה שלעם אין כוחות גדולים כמוך, של ביקורת חריפה ביותר ועשייה ברוכה כ"כ. אנשים לוקחים את צד הביקורת ומזניחים את העשייה, כי "למי יש חשק לעשות שההנא"ר כ"כ דפוקה?", אז אולי די עם הביקורת? ביקורת צריך, אך לא כשהיא באה עם מרירות, האויבת הגדולה של האידיאלים וכוחות הנעורים!

אז בואו ונרגע, ננשום ונסתכל סביבנו. בהנהלה יש אנשים שרוצים לעשות טוב בדיוק כפי שאנו רוצים לעשות טוב, ואפילו טוב משותף, ובאמת מרובה המשותף על המפריד. אז בואו נתמלא כוחות וננסה לעבוד בשיתוף פעולה מלא (שוב, בפעם השלישית, אינני פוסל ביקורת, זה חלק מהעבודה). נראה לי שהאנשים הבאמת-נפלאים שיושבים בהנא"ר ומוסרים את כל נפשם, כפשוטו, למען הערכים החשובים לנו,האנשים שספגו הרבה מן המרירות הזו בשנה-שנתיים האחרונות, ועם כל הכאב שהם אוצרים בתוכם הם ממשיכים לתת למעננו, הם ישמחו מאוד לדעת שיש מי שמאמין בהם, ויש מי שרוצה לעבוד אתם יחד, אולי בכיוונים שונים ובתת-מטרות אחרות, למען אידיאל אחד גדול.

זה באמת יעשה טוב לכולנו. טוב לכל אחד באופן אישי, וטוב מאוד לתנועה כולה.
תנו לי לנחש, שכשננטרל את האנרגיות השליליות הרבות שאנו טעונים בהם, התנועה תפרח. אבל מה-זה תפרח!!!




זהו. זה מה שנשפך מהלב אל המקלדת. אמנם יש עוד, אבל זה לרגי החמצה אחרים, שלא יבואו.
והתנצלותי הכנה למי שנפגע איכשהו מהמילים דלעיל (שמעון, מת עליך!). הכוונות, לפחות מבחינתי, לא היו נגד אף אחד.

שבת שלום ובהצלחה לכולנו.
יש עבודה. מזל...

הרגשתי שלא הצלחתי לבטא טוב את מה שרציתי, מצטער הרבה פעמים קשה להעביר דברים שבע"פ אל הכתב.
הערתי שתי הערות:
1. כדאי שבת שירות תהיה רכזות חב"ב בנוסף לרכזות חב"ב שבגיל תיכון.
2. כאשר אין קומונרית בסניף אז כל הכוחות של האנשים השרופים מופנים כלפי פנים- להחזיק את הסניף ולא כלפי חוץ לעשייה של חב"ב.

דניאל, בסניף בנים תמיד יהיה את הבעיה השניה כי אין קומונר ואז הקומונה מתחלקת בין השרופים והם לא פועלים כלפי חוץ. אני מסתכל על שבט אלעד ועל שבט אחיה, בשניהם יש אחד ששרוף להרים שניף והשני שרוף על הרמת חב"ב, באלעד זה לא הצליח עד כדי כך, אני חושב שבאחיה זה יהיה אותו הדבר. כי גם מי שהיה שרוף על הרמת חב"ב משמש כשליש קומונר...

אני יכולה להסביר, אבל בקשת לא להתפלסף, וכשאני מסבירה- אני מתפלספת, אז נשאיר ת'עבודה לאחרים.

אבל עדיף תורה ועבודה- שיודעים מה הסיסמא ומפעילים ת'חברה בתנועה, מאשר תורת חיים בעוז- שרק מתפלספים עם זה, מדברחם באוויר ולא עושים שומדבר ת'כלס.

כפי הנראה אתם בבני עקיבא, אז לא פלא שאתם לא רואים הבדל כי...
תורת חיים בעוז, ללכת עם זה עד הסוף.(מי שלא הולך עד הסוף, מפספס את הרכבת... (עיין ערך: אמא שלי...))
ועכשיו נעלה דרגת רצינות..
אוף!!!!!!!!!
אין לי כוח להתפלסף... נחזור עוד מעט...

הרי בסופו של דבר זה הערכים של הציונות הדתית...

מה שכן,
השוני הוא בנושאים שעליהם שמים יותר דגש... שהרי, תורת חיים בעוז זה לשלב את התורה בכל דבר בחיים מלכתחילה ואילו תורה ועבודה זה אומר לשלב לימוד תורה ועבודה (שבעיקרוןם דובר על עבודת כפיים)...

תורת חיים בעוז!
(מי שיקרא את זה מתחלקים לשלושה סוגים- (1)מי שיסכים איתי, (2)מי שלא יסכים, (3)מי שיחשוב שאני סתם מתפלסף-ובשביל הסוג האחרון מיועדים הדברים)
קצת היסטוריה, כאשר קמה תנועתינו לפני 28 שנים(מלא זמן נכון? אז אפילו התמונות היו בשחור לבן...) המושג תורת חיים(אגב המושג מוזכר רבות בכתבי הרצי"ה שבעצםהקים את התנועה) בעוז לא היה קיים, ז"א, עצם המושג האידיאלוגיה היתה קיימת אבל אף אחד לא נתן לזה שם לא היו הגדרים מדויקים לתנועה, למרות שהערכים של תורת חיים בעוז היו קיימים ומיושמים כבר אז לפני ייסוד המושג, לדוג'-'אמונת חכמים'- אחד מיסודות 'תורת חיים בעוז' שזה אומר רב לכל סניף זה היה קיים עוד הרבה לפני ייסוד המושג, תורת חיים בעוז.

פני כמה שנים (ולא אני לא יודע כמה) קמו כמה חברה והחליטו שאי אפשר ככה הם החליטו בעצם שאנחנו לא 'בנ"ע נפרד' אנחנו הרבה יותר מזה, והם בחנו את יסודות הקמת התנועה כגון- 'למה פרשנו בכלל מבנ"ע?' ובעצם הם מעין 'הסירו את האבק' מעל המושג שכל הזמן היה שם, וקראו לו בשם- 'תורת חיים בעוז!' הם קבעו את זה ועוד כמה דברים בדבר שהיום אנו קוראים לזה- 'הועידה'(בה"א הידיעה) בועידה נקבעו עוד כמה דברים כגון הסמלים של התנועה צבע החת"ת ושמות השבטים (שלבנתיים נשארו כמו שמות בנ"ע)

כיום תורת חיים בעוז מסמל את דרכה של התנועה, וזה אומר בקיצור שהתורה היא היא הערך היחיד שאליו אנו נשמעים, כל שאר הדברים טפלים לתורה גם הערכים החשובים ביותר כגון צבא אינו ח"ו יותר חשוב מהתורה, אצלנו אין שום דבר ששוה ח"ו לתורה אין כזה דבר תורה+ או 'תורה ועוד משהו' יש רק תורה ואך ורק לתורה אנו כפופים,
יש את רבני התנועה ודעת התורה שהתנועה כפופה לה, ויש את ההפרדה שזה בעצם פועל יוצא(חשוב אך עדיין) של תורת חיים בעוז-מכיוון שאנו מחמירים בכל דבר אז בצניעות צריך להחמיר כפליים לפיכך אנו נפרדים כי זה רצון ה'-

אצלנו אין חיפוף בשום דבר ממצוות התורה, הכל ע"פ הדרך המחמירה ביותר, ועם הזמן האידיאלים הללו נטבעו בחברי התנועה ובוגריה, זו הסיבה שבעליות "הלא-חוקיות" לחומש, חברים שלי אמרו לי בלשון גוזמא 'ראינו מליון תקים של התנועה, אתמול בצעדה ברחובות לפחות אצל הבנים רוב החברה-אריאלניקים. אצלנו זה לא 'א"י לעמ"י ע"פ תורת ישראל' אצלנו זה 'תורת ישראל לעמ"י בא"י' א"י היא חלק מהתורה בדיוק כפי שהשבת והצניעות היא חלק בלתי נפרד מהתורה, נכון שהרצי"ה אמר שהנק' העיקרית היא א"י אך הוא ח"ו לא התכוון שנחפף ונתיר להיות ח"ו אנשי בדיעבד(לבינישים- בְּדִיעֶבֵד)

תורת חיים בעוז - זה עיקר התורה זה מה שגדולי הדרות החרדים והציונים הנחילו לנו

(לעיון נוסף יש לעיין בחוברת של חודש הארגון שלפני שנתיים שהחוברת בזה עסקה-מומלץ!)

ובמקום לדבר על זה שרק מתפלספים על זה- תיישמי את זה!!!

המשמעות של תורת חיים בעז זה לקחת את שלמות התורה וללכת עם זה עד הסוף, בעוז.

גם לחניכות שלי יש מרכז תורני בימים ובשעות של הפעולה, אז הם פשוט הולכות פעם לפעולה ופעם למרכז התורני...

אצלנו אם היתה בעיה, אז זה היה על חשבון עזרה בבית. אז או שלא עשינו, ואם לא היתה ברירה אז היינו עושות, והיינו משתדלות לעשות בזמנים שהם יוכלו.

זה באמת בעיה, אולי תעשה כמו שדינה אמרה שבוע לפעולה, שבוע לשיעור.

ובמיוחד בחופש

יענו יש לי פטור?

השבת בשבות עמי היא רק לבנות,ובע"ה במקביל יש שבת לבנים בחשמונאים..


יומלאור לכולם!

הם צדיקות בגלל שהם יהודיות!!!

הולכת למעינות.
הולכת למחנה.
נוסעת על אופניים.
הולכת לסניף (כמעט כל שבוע כל השבוע יש לנו משהו).
עושה עבודה באנגלית וחשבון (או לפחות אמורה).
רבה עם אחים שלי.

מקורית ביותר..
ורחלי למה עשית את זה פה??ימחקו לך אתזה..

רוצים פרוט? קיוסק- להרוויח כסף להצגת עשור של הסניף,
אימונים לריקוד להצגת עשור,
למידה לחידון התנ"ך התנועתי של אריאל,
וכו'...

זוהיא שאלת רב בילבד וזה ממש לא יעזור שתישאל אותנו

והוא לא יקח אותי לפסיחולוג זה הרב שלם...

אתה לא בדיוק עונה על ההגדרות של מי שצריך לברך הגומל.
ובדוגרי לך לרב שלם מי ישמע מה אתם עושים ממנו כבר.. הוא לא יהרוג אותך או משו...
ואני כן מכיר אותו.

(זה ליאור)

נוו אז מה הבעיה? תשאל.

אם אני אבוא

הרב שלם פסק שלא צריך (תודה לישי ששאל אותו, אני הייתי צריך ללכת באמצע)

והרב דודי דודקביץ' פסק שלא לברך!

אני עברתי בתוך כפר ערבי, ברכב של ערבי, והיהודי היחיד שהיה איתי זה טרמפיסטית זקנה שלא יכלה לעשות נגדו כלום!!!(לא שאני הייתי יכול יותר מדי...)
הוא היה פשוט יכול להחנות את האוטו,לקרוא לכמה חברים שלו, ו...אופס היו מצתרפים עוד שנים ח"ו לרשימת החטופים...

(אני לא אומר בכלל) אבל בשבילכם למה? מהסיבה הפשוטה שאין פה נס גלוי, גם אצלך זה לא נס גלוי

מקום ראשון- מוריה מוזס, הר נוף.
מקום שני- רחלי זאודרר מסניף שעלבים כבוד!!!
מקום שלישי- (אני אקטע את זה כאן.)

מקום ראשון- מוריה מוזס (הר נוף)
מקום שני- רחלי זאודרר (שעלבים כבוד)
והחידוש-
מקום שלישי- מוריה אדלר (שעלבים כבוד) או בשמה בפורום- פלספנית
(כן... ביקשתי ממנה רשות...לא לדאוג...)

ומקום שלישי זה מוריה אדלר מסניף שעלבים כבוד!!!

אהם אהם... מוריה...

כן קבלו את רחלי[=- זאת אותה אחת שזכתה מקום שני!!! כפיים!!!

מקום ראשון- מוריה מוזס, הר נוף.
מקום שני- רחלי זאודרר מסניף שעלבים כבוד!!!
מקום שלישי- (אני אקטע את זה כאן.)

???

אני אמורה לדעת כי הייתי שם, אבל אני לא זוכרת. (הייתי עסוקה מידי בלדעת אם רחלי עקפה אותי...)

(נראה לי בקטנות, היא ב'מעלות' זה נקרא?) שיריה יניר, מסניף פאת"ח.

לאה אייפרמן משבט נבטים!!!! אריאל בת ים כבוד!!!