פורום תורת חיים בעוז (עמוד 223)

לרעיונות: אנא כתבו כאן.

בעזרת האל יתברך ובישועתו אני, רכז חב"ב\חב"ג (מי המשוגע שנתן לי להיות רכז), מודיע על ישיבת גרעין חב"ב מרכז בנים (הכולל את הסניפים ראשל"צ, רחובות, בת-ים, שעלבים, נתני'ה, עצמונה, ונוו"ד)  בישיבה נדון בעיקר על

פעילות החב"ב הסניפית, הבין סניפית והתנועתית פרטים מדויקים על טיבה של הישיבה יובאו בהמשך (הודעתי עכשיו כדי  שאף סניף לא יוכל להתחמק ולהגיד "לא ידעתי")

הישיבה תערך אי"ה בי"ב תשרי (יש חופש אז אין שום סיבה להתחמק)

הישיבה מיועדת לחב"ב, לחב"ג(אליעד שארף), ולחב"ד(ניתאי פש והמבין יבין)

בהזדמנות הזו מי שיכול להביא לי את הטלפון של סניף נתניה, עצמונה, נוו"ד תבוא עליו ברכה 

ממש חבל שאין השנה סיור סליחות..........

לא ברור למה שנים שעברו זה היה ממש נחמד מגבש ומרומם!!!!!!!!

אתם לא חושבים כך?

לכבוד מרן הרב

                      עובדיה יוסף בן גורג'יה

מרן מאור ישראל הרה"ג הרב עובדיה יוסף שליט"א פונה הערב (מוצאי שבת) לבית החולים הדסה עין כרם בירושלים לאחר שחש ברע. מרן הגיע לבית החולים ברכבו הפרטי ובלווית שר התעשייה, המסחר והתעסוקה, הר' אלי ישי.

שבוע טוב

אני מבקש סליחה מכולם

ומאחל גמר חתימה טובה...

אבודים? אפשר להרגע. רק תחזרו למסלול / הרב אפרים ניסנבאום

לאחרונה הזדמן לי ולאשתי לשכור מכונית לצורך נסיעה למקום המרוחק מאוד מביתנו. לאחר שמילאנו את כל הטפסים, שאל אותנו פקיד הקבלה אם נרצה לשכור מכשיר ג'י-פי-אס תמורת תשלום נוסף. אני לא מתמצא במיוחד בטכנולוגיה עכשווית, והיה לי רק מושג מעורפל בנוגע לג'י-פי-אס, ראשי תיבות שמשמעם באנגלית מערכת איתור גלובאלית. ידעתי שניתן להזין כל כתובת בארץ למכשיר, ושהוא ייתן לנו הוראות מדויקות איך להגיע למחוז חפצנו.

מכיוון שעמדנו לצאת לנסיעה ארוכה, וחוש הכיוון שלי מעולם לא היה מן המעולים, החלטתי שזוהי השקעה כדאית. הושטתי את כרטיס האשראי, ותוך כמה דקות ישבנו במכונית, מלווים בידיד החדש שלנו - מכשיר הג'י-פי-אס.

כשיצאנו מהחניה, החל המכשיר לדבר: "פנה ימינה... פנה שמאלה בפנייה הבאה...פנה ימינה... המשך עוד 15 ק"מ..."

זה היה מדהים! המכשיר מנע ממני את כל החרדה הכרוכה בנהיגה למרחקים ארוכים. "איזה כייף היה אילו רק היה לנו משהו כמו הג'י-פי-אס בכל תחומי החיים!" ציינתי בפני אשתי. "לך לבית הספר הזה... המשך כאן עוד ארבע שנים... פנה ימינה ותפגוש את אשתך לעתיד... אמור כך וכך לאיש הזה" - זה היה חוסך כל כך הרבה מהטירחה והבלגן של קבלת החלטות ודילמות יומיומיות"...

הדמיון שלי השתולל, ולא שמתי לב שפניתי במקום הלא נכון. הקול שבקע מהג'י-פי-אס קטע את מחשבותיי: "סטית מהמסלול. לחץ על הכפתור לתכנון מחודש של המסלול".

התבוננתי במכשיר בפליאה. ידעתי שהוא מופעל בידי לווין, אבל המחשבה שמתנהל מעקב אחר כל תנועה ותנועה שעשיתי, הייתה מדאיגה במקצת. לחצתי בנקיפת אשמה על הכפתור, ונהגתי לפי ההוראות עד שהמכשיר הודיע לי ששוב אני נמצא "במסלול הנכון". נשמתי לרווחה.

ואז זה היכה בי: יש לנו ג'י-פי-אס בחיים! יש לווין גדול שעוקב אחר כל תנועותינו, בכל מקום שאליו אנו הולכים, ואחר כל מעשה שאנו עושים. את המסרים שלו, בדבר הצעד שעלינו לנקוט, הוא מעביר לנו באמצעות התורה, שמנחָה אותנו בכל אתגר קשה שניצב לפנינו ובכל בחירה שעלינו לעשות. עלינו רק להקשיב לתורה ולנהוג לפי הוראותיה, והדילמות שלנו יתבהרו עד מאוד; חיינו יהיו פשוטים יותר, ללא לחץ.

לעתים אנו מתרחקים מהמסר, והולכים לאיבוד. איננו מבינים אפילו עד כמה התרחקנו וכמה תעינו. אך הלווין הגדול אינו נוטש אותנו: בכל שנה מגיע יום כיפור, כדי להזכיר לנו שתעינו בדרך. אנו מקבלים הוראות מדויקות לחזרה למסלול, באמצעות חוקי התשובה. החזרה בתשובה היא מתנתו של אלוקים לאנושות, ההזדמנות לחזור גם לאחר שסטינו כל כך הרבה פעמים; היכולת לשוב למסלול הנכון.

המסר של יום כיפור עלול להביך אותנו. אף אחד לא אוהב שמזכירים לו שעוקבים אחריו, ושהוא "סטה מהמסלול". אבל החיים כל כך קצרים והמלאכה כה מרובה, שהמחיר הזה הוא בהחלט השקעה ראויה.

יום כיפור אינו יום שיש לחרוד מפניו. אם כך היה הדבר, הוא לא יכול היה להחליף את שמחת השבת. צום המסמל חרדה ואֵבל אסור בשבת. אך יום כיפור הוא יום חג. הוא אולי דורש מאמץ גדול, אך הוא מראה לנו איך נוכל לחזור למסלול, ולנשום שוב לרווחה.

שנזכה לחזור בתשובה שלימה ואמיתית!!

הייתי אתמול בהנא"ר ת"ו וקיבלתי שם דף של המליאה, לכול המבולבלים, המליאה ב: כז' תשרי יום חמישי,,, וזה כמובן מעורר כמה בעיות, א) זה יוצא על יום לימודים ויש אנשים שצריכים להגיע ממש מרחוק אז איך התנועה רוצה להעביר החלטות שרוב הסניפים נמצאים בישיבה\\\\אולפנא (גם חדג'ומאט כמוני צריך להוציא תעודת בגרות)

ב) גם אם נגיע למי שקיבל את הדף יודע שזה יוצא על סיבוב שערים של ער"ח חשוון וכמובן יהיו הרבה שיעדיפו ללכת לסיבו"ש 

אז אנא לכול מי שהליאה נוגעת לליבו שיתקשר להנא"ר ויבקש לשנות את התאריך לתאריך אחר (איסרו חג לא אפשרי מסע חב"ב)

רחמים חלה כשהיה בן חודשיים במחלה תורשתית, ואחותו ליאורה תרמה לו מח עצם שהציל את חייו. אתמול היא אמרה: "כבר חשבנו שהוא הבריא, ועכשיו קיבלנו את המכה הזאת".

מקום התאונה (צילום: משטרת תל אביב)

משפחת יזדי קיבלה בהלם את דבר מותו. מדובר במשפחה קשת יום שמנתה תשעה אחים. רחמים נותר האח הצעיר ביותר במשפחה. שלושה אחים בוגרים ממנו כבר מתו מאותה מחלה ממנה הוא הצליח להבריא. אח אחד הלך לעולמו לפני 23 שנים, כשהיה בן ארבע, ושתי אחיותיו מתו כשהיו בנות שנתיים, לפני 13 ו-11 שנים.

לאחר שאושפז רחמים למשך שמונה חודשים בבית חולים, הוא הצליח לנצח את המחלה, ולמד בבית ספר "בני ציון תלמוד תורה" בבת ים. אחותו ליאורה סיפרה כי אהב ללמוד, היה תלמיד חרוץ ומצטיין. "הוא היה ילד חמוד ומתוק שאין מספיק מילים לתאר אותו".

היא הוסיפה, כי אם המשפחה, עליזה (48) מגדלת את ילדיה ובמקביל עובדת בשתי עבודות. לפני מספר חודשים, בשל חובות, הגיעו מעקלים מההוצאה לפועל לבית המשפחה ועיקלו את המחשב של רחמים, הטלוויזיה והדי.וי.די.

לדברי אחותו, רחמים בכה והתקשה לקבל את העובדה כי המחשב בו כה אהב לשחק נלקח ממנו. מדי יום ליוותה אותו אמו להסעה, וכשהוא היה חוזר הביתה, כך סיפרו, הוא היה זהיר מאוד והסתכל לכל הכיוונים כשחצה את הכביש.

אתמול ירד רחמים מההסעה שהביאה אותו הביתה, ונהג האוטובוס עמד באור אדום לפני פניה ימינה מרחוב גאולים לרחוב ההסתדרות. כשהתחלף הרמזור לירוק גם להולכי הרגל החל רחמים לחצות את הכביש, אך נהג ההסעות לא הבחין בו ודרס אותו. רחמים נפצע באורח אנוש וכעבור שעה קלה מת מפצעיו בבית החולים וולפסון בחולון.

נהג ההסעות טען בחקירתו כי במקום ניצב עמוד מתח גבוה שמסתיר את הפנייה ולכן הוא לא הבחין בילד שחצה את הכביש. 

תחלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה

נאר להתפלל לרפואת- אבי גולן בן נורית.

לגולן יש גידול סרטני בריאות.

הוא נשוי ואב לילד בן חצי שנה...

גולן זקוק לרחמי שמים, מצבו קשה!!!

נא הרבו בתפילות ובע"ה אעדכן אותך בהמשך...

'הרועה ואינו נראה'?

זה שירים ווקאלים.

בקיצור, אני צריכה בדחיפות את המילים של 'שמח חתני' מתוך הדיסק..

(או אם מישו מכיר את זה ממקום אחר)

תומ"ר ובצלב"א.

דרושים שלוחי מצווה!!!

ישיבת "ניצני-אורות"

ע"ש ניצן סלע וליאור דהן ז"ל

בסייעתא דשמיא אנו שמחים להודיע על פתיחתה המחודשת של ישיבתנו במשכנה החדש

במדרשיית-נועם בפרדס חנה.

מדרשיית-נועם הינה הישיבה התיכונית הראשונה בארץ וקיימת מזה כ-60 שנה.

בשנים האחרונות ניכר הצורך בחיזוק מוסד מפואר זה

תוך כדי הפצת התורה בפרדס חנה כולה...

בראשות הישיבה עומד   

              הרב שלמה קריספין שליט"א

מתלמידי הרה"ג הרב דב ליאור שליט"א

  הרה"ג הגרזן שליט"א

           הרה"ג הרב א.י כלאב שליט"א

     והרב שלמה גורן זצק"ל

הישיבה דוגלת ברמה גבוהה בעיון תוך כדי התמדה בלימוד אמונה ותורת וא"י...

כיום,בשנתה השנייה של הישיבה,הישיבה זקוקה יותר   מכל לחיזוק של חבר'ה אידאלסטיים משיעורים גבוהים(ב' ומעלה)...

אנא הצטרף אלינו ותהיה שליח מצווה..

                                         לפרטים:

                                                                     הראל 0506429705   

"ונגה כאור תהיה"

בתחילת שנת תשס"ב התלוננה נגה על כאבים חזקים ברגלה. לאחר עשרה חודשים של כאבים, קרה משהו ששינה את פני הסיפור כולו. נגה החליקה בחצר ביתה ושברה את עצם הירך.  העסק היה נראה קצת מוזר והיה חשש שזה לא סתם שבר תמים כמו שהוא נראה. לאחר מספר בדיקות אובחן אצל נגה גידול סרטני מסוג "יואינג סרקומה"

נגה קיבלה טיפולים כימותרפים מאוד אינטנסיביים ובהמשך עברה סדרת הקרנות, לאחר הטיפולים היא נותחה ועצם הירך שלה יחד עם המפרק הוחלפו בטיטניום.

משך הזמן הרשמי שלוקח לטפל ב'יואינג סרקומה' עד להחלמה הוא 18 חודשים, בגלל המצב הרפואי בתחילת המחלה הוחלט להוסיף בסוף, טיפול מורכב ומסובך - 'השתלת מֵח עצם'. בטיפול הזה היה מצבה של נגה קשה מאד וסיכוייה לעבור את ההשתלה בחיים (שלא לדבר על המחלה) שאפו לאפס. אך נגה נאבקה והצליחה היא עברה את ההשתלה... ובהצלחה.

לאורך כל הטיפולים, נגה שומרת על אמונה איתנה ושמחת חיים פורצת וזאת על אף הסבל הרב שהיא עוברת.

"ברור שקשה בהתחלה, אבל אחר כך מתרגלים ויש המון צחוקים, וקטעים, והווי מאד מעניין ומיוחד אפילו בהשתלה היה נחמד" - אמרה נגה בחיוך.

נגה סירבה להיכנע, והחליטה להמשיך בחיים כילדה רגילה - עד כמה שהדבר התאפשר.

הטיפולים ממשיכים ובין טיפול נמרץ אחד לטיפול נמרץ אחר נגה ממשיכה ללמוד, וניגשת לבגרויות ועוברת אותן בהצלחה -  אפילו בחודשים האחרונים, גם כשהכל היה נראה אבוד - ישבה נגה ולמדה למבחנים.

כשלושה חודשים לאחר שהחיים חוזרים למסלולם, חוזרים גם הכאבים בעצמה רבה. נגה מקבלת תרופות להשקטת הכאבים, אך ההדמיות מראות שהיא נקייה.

8 חודשים של סבל וכאב שהולכים ומתגברים, נגה נוטלת כמויות עצומות של משכחי כאבים, אך הכאבים מתגברים ומגיעים עד כדי מתן מורפיום בכמויות גדולות כנגד הכאבים. ועדיין ישנם כאבי תופת בלתי נסבלים... ואז מגלים, שהמחלה חזרה ...ובגדול...בענק.

כשנה לאחר שהמחלה חזרה מגיעות תוצאות בדיקות קשות- ריאותיה של נגה חולות בצורה בלתי הפיכה .

חודשיים לאחר מכן המצב מדרדר, אחד הגידולים החל לדמם ונגה מתאשפזת. המשפחה הקרובה כבר באה להיפרד. אך נגה מפתיעה, כרגיל, מתאוששת קצת וסוחבת שבוע וחצי נוספים ואף מצליחה לקום מהמיטה ולטייל בכסא גלגלים, לצחוק ולהיפרד  מהקרובים לה. אך השמחה לא ארכה זמן רב.

בליל שבת, לאחר שבוע וחצי של מאבק, במוצאי יום הולדתה השבעה עשר של נגה, כא' בטבת תשס"ו, החזירה נגה את נשמתה לבוראה ובכך הסתיימה תקופה רצופת ייסורים.

ללוויה של נגה הגיעו אלפים , נגה הייתה לסמל של התמודדות ומאבק ,סמל של שמחה ותקווה וסמל של

אמונה בטוב.

 בין המספידים היה אביה של נגה , ר' יצחק יהודה, שההספד שלו נגע ללב במיוחד ומתאים מאוד לקראת

הימים הנוראים:

"... בשנים האחרונות, עת הגעתי בימים הנוראים לתפילת "ונתנה תוקף",

 כשהגעתי ל"מי יחיה, ומי ימות, מי בקיצו, ומי לא בקיצו", חשבתי עלייך, נגה'לה.

כשאמרתי "ומי באש", עלייך חשבתי, נגה'לה, איך את נשרפת באש הנוראה ההיא.

כשאמרתי "מי בחרב", עלייך חשבתי, נגה'לה, איך את נחתכת פעם אחר פעם.

"ומי במגיפה", עלייך חשבתי, נגה'לה.

ובשנה האחרונה, כאשר הגעתי ל"ומי בסקילה", נגה'לה החמודה, שוב חשבתי עלייך.

ועכשיו, עכשיו התברר לנו, שדווקא הנורא שעליו לא חשבתי, "מי בחניקה", דווקא הנורא הזה, הוא

שהתענית בו, הוא שראו עינינו, לבסוף, וכלו, כלו מלהושיע.  

ולפחות, לפחות עתה נחה את, עתה שקטת....

בליל שבת האחרון, כבר הורדמת. עמדתי ליד מיטתך, וקיבלתי שבת, וב"לכה דודי",

 התגלגלה על שפתי במנגינת "אלי ציון", וכשהגעתי ל"בואי בשלום", לא יכולתי להמשיך.

עמדתי שם דקות ארוכות, החזקתי בידיך, ולא יכולתי להמשיך, ונאלצתי לדלג.

עתה, עתה אשלים, ילדתינו האהובה, עתה אשלים.

"בואי בשלום, למקום מנוחתך, עטרת בעלה, שבשמיים.

גם בשמחה ובצהלה, אחר שמן הייסורים הנוראים נגאלה.

תוך אמוני עם סגולה, כל אותם המוני אוהבייך.

לכי נא כלה, למנוחתך, לכי נא כלה, כי באה השלווה" והתפללי נא עלינו, ואנו נמשיך....

היות שנגה הייתה רווקה, ואביה היחיד האומר קדיש עליה, יעצו למשפחה רבים לכתוב ספר תורה על שמה, למען יקראו בו מידי שבת בשבתו, לעילוי נשמתה. לפיכך החליטה המשפחה לקחת על כתפיה משא כבד זה, בכדי שיוכלו להכניס את ספר התורה ע"ש של נגה.

לכן כל המעוניין לרכוש אות, עמודה או פרשה בספר התורה מוזמן לפנות לוועד לכתיבת ספר התורה:

ברוך אורלינסקי: 050-8760316

 סמדר חרמון:      052-6204470

דואר :               משפחת חרמון, שלומציון המלכה 6, פתח תקווה, מיקוד: 49271.

                                                                                                                                       אות:    5 ₪

               עמודה: 700 ₪

    פרשה: 3,300 ₪

* כל המעוניין, ישנה המלצה אישית מהרב יעקב אריאל שליט"א, רבהּ של רמת גן, להשתתפות בכתיבת ספר התורה.

הציונים החליטו לקיים מצעד תועבה ר"ל.

עד מתי ציונים יעלוזו!

עד מתי ציונים טימאו נחלתנו!

כל הירא לדבר ה' יעשה כל אשר לאל ידו על מנת לבטל ולמחות על הדבר הנורא!

ואחרי זה אל תתפלאו אם מגרשים יהודים("...תקיא הארץ אתכם...")

רציתי לאחל לכם שנה טובה ומתוקה, וממש סליחה אם פגעתי שמישו באיזשהוא אופן... אז סליחה

אגב, אם למישו יש לימוד קטן על סוכות [לחבריא א'] אני אשמח לשמוע. תודה

תשמעו סיפור:

מסופר שרבי בונם ציווה יום אחד לרתום את העגלה כדי לסוע עם חסידיו לוורשה. בדרך ביקש לעצור בבית-מרזח. לאחר שנכנסו והתיישבו, שמעו שני סבלים משוחחים ביניהם. לפתע שאל אחד הסבלים את חברו "האם כבר למדת את פרשת השבוע" ? כשנענה בחיוב, ציין שדבר אחד הפליאו בסיפור על אברהם אבינו הכורת ברית עם אבימלך מלך הפלשתים. כתוב : "'ויכרתו שניהם ברית', שאלתי את עצמי", אמר הסבל הראשון, "למה נאמר 'שניהם' - מילה זו נראית מיותרת." כיצד אתה מסביר את הדבר, שאל חברו. "סבור אני", ענה הסבל הראשון, ש"הם כרתו ברית, אבל לא נעשו לאחד, אלא נשארו שניים."

ואני תוהה לעצמי בעניין: האם זה היה לשבח או לגנאי- האם בעקבות הברית אנחנו צריכים להיהפך ל"ביחד"- אותו הדבר, עם מטרה משותפת- ממש שתיים שהם אחד, באחדות מלאה? (וכנ"ל לגבי ברית נישואים...) או שהכוונה היא לשבח- שלמרות החיבור, למרות הרצון המשותף והמטרה- הם מסוגלים לשמור על הייחודיות שלהם- לדעת שכל אחד מהם הוא עולם מלא בפני עצמו. למרות הכל- הם ידעו להיות הם עצמם

מה אתם אומרים? אני צריכה עוד לחשוב בעניין... שבת שלום ורק טוב- יעל.

תגידו, מה נסגר כאן?

למה מחקו את השרשור שפתחתי?????

שאלתי שאלה ואני חוזרת שוב: מישהו יודע אם יש בעיה כלשהיא ב"שיחה" אני מנסה להיתכתב עם חברה שלי, ושתינו לא מצליחות לשלוח את המסרים.

אשמח לתשובות

החלפתי את שם המישתמש שלי מ"מילאי" לגב"שניק, עקב שכיחת הסיסמא פשוט לא יכולתי להיתחבר.

 מיצטערת שזה קצת  נישמע זכר, לא מצאתי משו יותר טוב כי יש כבר

"גבשניקית"...

אבל זאת אני....

בזכות נשים צדקניות

נאמר שנשים חייבות בתפילה, משום שהתפילה עניינה בקשת רחמים. למרות שחיוב זה שונה מחיוב הגברים, נראה שכח הלב והרגישות אצל נשים מחייבים אותנו ליפול בתחינה לפני בורא העולם. במראות הגירוש זכינו לראות תפילת נשים מהי. למרות שאין אנו מרגישים תמיד את החרב החדה על המונחת על צאוורינו, הימים הנוראים בכלל, ויום כיפור בפרט, באים להזכיר לנו עד כמה אנו זקוקים לרחמי שמיים. לקראת יום כיפור הבע"ל, הייתי מועוניינת לראות תפילת נשים בעלת עוצמה כפי שהייתה בבית הכנסת בנווה דקלים לפני שנה. חשבתי לארגן תפילת נשים כזו, הפעם בכותל המערבי, העומד למרגלות דביר קודשנו החרב. אני מועניינת לערב את כל הבנות שהיו שותפות לאותה תפילה נפלאה, האולפנות והמדרשות ומחפשת עזרה בארגון. אם למשהו יש הצעות בהוצאת הרעיון לפועל אודה אם יפנו אלי למייל danitgold@gmail.com או יענו להודעה זו.

תודה מראש,

דנית 

אולמרט, פרץ וחלוץ - לכו הביתה!

כדי לראות את המצגת לחצו כאן או כאן או כאן