הייתי שם, לכל המחפשים. אני סוגר את הנושא בשירשור זה. נקודה.
1. למה הלכתי?
כי ביקשו ממני. הסבירו לי את חשיבות העניין וקיבלתי. לצערי היה לי זמן מיותר, ולא נכנס לדיון הזה.
2. איך בגדתי בתנועת אריאל?
לא בגדתי. אני עדיין אוהב את התנועה ומאמין באידיאלים שלה. שום דבר לא השתנה אם הלכתי לעזור גם ליהודים אחרים ואם לבשתי שבת אחת חולצה של בנ"ע, לא עלינו.
3.האם ארגנתי שהם יעברו דרך המחנה שלנו כדי לנקום בתנועת אריאל?
רעיון יותר דבילי מזה לא שמעתי כבר שנים. חוץ מזה, תפסיקו לילל, ממש נמאס. כאילו שלא ראיתם ברחוב דברים גרועים יותר...
4.מה למדתי במחנה בני עקיבא?
א. שיש מלא בני עקיביסטים דוסים.
ב. שחייבים שגם לנו יהיה צוות בית מדרש.
ג. שהחבר'ה בעדות הנפרדות חושבים שבזכות תנועת אריאל יש להם לאן לשאוף ולמשוך את כל תנועת בני עקיבא.
ד. אומנם זה לא חידוש גדול, אבל טוב לראות העניים שלבני עקיבא יש תפקיד גדול בקידום מצבו הרוחני של עם ישראל.
ה. שהמצב הרוחני בבני עקיבא רק משתפר כל שנה.
ו. שיש למדריכי חב"ב כח אדיר אם רק ינצלו אותו. ממש נהנתי לראות מדריכים איכותיים שמשקיעים בחניכים שלהם גם אחרי כיתה ח'! אנשים נפלאים ומזכי רבים.
ז. שיש המון מה ללמוד מאנשים שאינם בדיוק כמונו.
ח. ש"אל תסתכל בקנקן..."- אם רק תציע לערס הכי גדול ללמוד משהו הוא יבוא, ולא רק בשביל להגיד את התיקון הכללי, ועוד מלא סיפורים כאלה!!!
יש עוד הרבה מסקנות כאלה. אבל המסקנה העיקרית היא- חבר'ה, עם ישראל זקוק לכם. כדאי שתתחילו לעבוד...
!!!