פורום עבודת ה' (עמוד 19)

היא היתה גם כמו בתולה וגם כמו בעולה

שהיא הייתה גם בהריון וגם בתולה, מגניבבב

" ויאהב המלך את אסתר מכל הנשים ותשא חסד לפניו מכל הבתולות..." אומר רש"י ד"ה 'מכל הנשים' הבעולות שאף נשים בעולות קיבץ 

כל הדרישות-
לעשות ככה, לא לעשות ככה, לחשוב ככה, לא לחשוב ככה, להיות ככה, לא להיות ככה...
אוף, לא נעים לי שאני שואלת, אבל אי אפשר קצת... להשתחרר?

בס"ד
אבל נראה לי שצריך לחשוב על נקודה אחת, זה נכון שיש הרבה דרישות ואת הכל ה' יודע..אבל זה לא אותה ידיעה.
מה הכוונה כשאת מתארת את הידיעה את חושבת על מצלמה מסתכלים עלי בוחנים אותי, וזה באמת תחושה לא נעימה, אבל ה' יודע מה איתך לא כי הוא מסתכל ועוקב אחרייך אלאכי הוא בורא העולם הוא ברא אותך, והוא יודע..גם לנו לפעמים זה ככה)ברמה מעוטת יותר) אבל הורים יודעים את הילדים שלהם מתי התינוק צריך א, או ב וכו..כמובןלא באותה רמה אבל כן..
והסוג ידיעה הזה באמתלאמציק, כי זה לא שעוקבים אחרי, זה שה' הוא אבא שלו הוא ברא אותנו והוא יודעמה איתנו כי אם כואב לנו אז "עמו אנכי בצרה" ואם אנחנו שמחים ומתקדמים אז גם אצלו..

כנ"ל ביחס לדירשות זה הכל מאהבה של ה' ולא סתם..
מקווה שמובן יותר.

יש בזה משהו נורא מרגיע דווקא שיש מישהו מעליי
במובן הכי פשוט של זה, שלא משנה לאן אני אגיע או מה יקרה, ה' הוא תמידי ונצחי..

שעוקב ומסתכל אלא הוא איתנו כי אנחנו בניו הבריאה שלו והיא חלק ממנו הוא איתנו לא כמישהו נפרד שמסתכל עלי, אלא חלק ממני.

גם אני הייתי חושבת ככה פה... איזה קטעים!!!
ב"ה היום ההכרות שלי עם ה' היא אחרת אז אני לא מרגישה ככה אבל בנקודה ההיא של חיי זה הטריף!
באמת זכיתי להכרות אחרת איתו וזה מה ששינה לי את המחשבה

אז ככה... הקב"ה יוצא לך גם את המחשבה אז אם זה משגע אןתך שמשהו יושב לך על המחשבות אז תתנחמי זה כי זה הוא שמכניס לך אותם.

אבל אז הבנתי שזה בדיוק ההפך
זה הכי מרגיע בעולם
כי הוא מכיר אותי באמת
בכל הרגעים שלי...
הטובים
וגם כשלא
והוא יודע מה עובר עליי באמת
כל הקשיים
והנסיונות

ולא רואה רק את המעשים שבסוף
הוא יודע באמת מה עובר עליי
איך אני מרגישה
איך אני מתאמצת
גם אם בסוף אני לא מצליחה

אבל זה גם מחייב אותך להיות טוב כל הזמן.. כי הוא רואה.
אבל זה אומר שאכפת לו ושאנחנו חשובים.
ולא סתם באנו לכאן..


אופס יצא לי ארוך
אבל מקווה שאולי עזרתי

נתתם לי על מה לחשוב,
ואם עוד מישהו רוצה לשתף בתובנות שלו הוא מוזמן!

אז ממילא השאלה כבר לא תציק כל כך

ועוד גורמים אנושיים שיש להם ידע שהם צוברים עלינו, זה  מ ל ח י ץ  כי מי יודע איך ישתמשו בו. אבל זה שהקב"ה מנהל את העולם ויודע על כל צעד שלי- זה מרגיע אותי כי כולו אמת וחסד ואני סומכת עליו שינהל את העולם באמת וביושר. לכן גם כשקורים דברים מרגיזים, זה מרגיע שיש מי שיעשה סדר וצדק , אז סומכת עליו שהכל לטובה.

את כל מחסורך, מציל אותך מאחרים ומעצמך, ודואג לך יותר מכל אחד אחר, המבט שלך ישתנה.
תחשבי שיש לך ליווי אישי צמוד והשגחה פרטית מופלאה שעוזרת לך בכל מקום ונמצאת איתך תמיד...
זו ידיעה משמחת ומעודדת, לדעת שאתה מחובר למהות ניצחית גדולה, שמובילה אותך ליעד ניצחי ושומרת עליך לאורך כל הדרך !
"עימו אנוכי בצרה, אחלצהו ואכבדהו, אורך ימים אשביעהו ואראהו בישועתי"

לפעמים יש עונשים ולפעמים יש פרסים.. זה נקרא השגחה.

ובהקמת המדינה, ובכל המלחמות, ובכור האטומי, איפה הוא לא נמצא?
נכון שהוא לא עובד אצלינו והוא מנהל את העולם לפי דרכיו,
אבל הוא לגמרי בצד שלנו ושומר עלינו תמיד.
כבר אלפי שנים שה' יתברך מוביל אותנו באש(דין) ובמים(חסד) אל עבר המטרה של תיקון עולם במלכותו, משיח , בית מקדש, תחיית המתים וקבלת השכר השלמה שעליה נאמר, "עין לא ראתה אלוקים זולתך יעשה למחכים לו" ו"מה רב טובך אשר צפנת ליראיך"

בני אדם עלולים לטעות. תחשבי לעצמך. יש 7 מליארד בני אדם בעולם. כל אחד מאמין או לא במה שהוא רוצה והעולם מתנהל. לא יתכן שמתוך 7 מליארד רק 70.000 רבנים יודעים מה נכון. כל אלו הולכים בתלם. מפחדים לחשוב בעצמם ועושים בדיוק מה הרבי אומר להם, והוא אומר מה שלדעתו חשבו/אמרו אנשים לפני 3000 שנה, לפני שהיתה לנו כל הטכנולוגיה הקיימת. אפילו מכתיבים לך איך ומתי לישון עם בן זוגך, ומי יהיה בן זוגך. ומכתיבים לך כי יש אנשים טובים יותר ויש טובים פחות.

קודם כל, רוב העולם מאמין במעמד הר סיני ויציאת מצרים - מוסלמים ונוצרים.

רק שבעם ישראל העבירו את התורה והפירוש מדור לדור ואין הפסק מאז 3000 שנה...

מסתבר שכל מי שיפתח מספיק ספרים יהיה רב

אז מי אלו "הרבנים"? 

 

נראה שניסית לשריין את הטענות עם זלזול במי שיחלוק וקצת מניפולציות זולות נגד הדת.

כנראה שהבנת בעצמך שאין בהן ממש... 

ולא בכדי הנצרות והאיסלאם הלכו בעקבותיה עם אמונה בא-ל אחד, רק שעיוותו אותה לצרכיהם. משה אמת ותורתו אמת ואשרינו שהולכים לפיה. וטוב שכך- האמת שלחיות את החיים ולחשוב שהרע הוא מקרה ואין מי שמנהל את העולם זה קשה מאוד.

והיא יכולה להתחיל מלא להאמין לך....

 

נ.ב. "שמע האמת ממי שאמרה"...

ריבוי או מיעוט של הטוענים טענה, אינו משנה כלל ביחס להגדרה שלה כאמת או שקר.

זה ביחס לעיקר הטענה שלך. לשאר הטיעונים, למי יש כוח להתייחס?... טיעונים שחוקים, לעוסים ודמגוגיים...

ככל שאדם עושה דברים חיוביים יותר כגון צדקה, חסד , ביקור חולים, כיבוד הורים, הוא נהיה אדם טוב יותר וככל שאדם מתרכז בעצמו הוא נהיה אנוכי אגואיסט ומרוכז בעצמו שזה רע.
הפוסט מודרניזם כמו עמלק בזמנו, מנסה לטעון שאין טוב ורע והכל נתון לפרשנות. ברור שזה קשקוש...
אם היו פורצים לך לבית גם היית אומר שזה נתון לפרשנות או שזה רע?

והתשובה:

הלך המחשבה מתחיל מהנחת יסוד שאלוהים חיצוני לך, משהו העומד כנגדך.

אבל אם אלוהים נמצא בך - זו נקודת התייחסות אחרת לגמרי...

 

זו נקודת ההתחלה.

מכאן - צריך לימוד אמונה או "היכרות", כפי שקראה לכך יפה אחת המגיבות.

הידיעה שהוא יודע את כל מה שאנחנו חושבים, עוזר לנו לחשוב כל הזמן רק מחשבות טובות

אבל (ופה ה-אבל הגדול) ה' הוא לא "מישהו".

בשביל זה צריך להעמיק בלימוד האמונה ולהבין למה אנו מתכוונים כשאנו אומרים ה'.

בס"ד

 

זה לא משגע את האצבעות שלך שאת תמיד יודעת איפה הן ומה הן עושות ? או את הרגליים? הלב ? הידיים ? שאר האברים?

 

הנמשל מובן.  וזה לא איזה דרשה , אלא רמב"ם מפורש בהלכות יסודי תורה.  זה רק מזעיר אנפין מהאמת כמובן , אבל מספיק בשביל להעביר את המסר.  מאוד מאוד ממליץ לך ללמוד את העניין הזה, זה יעשה בשבילך הבדל גדול מאוד. 

סתם זאת הגזמה..
אבל עדיין.. הפלאפון שלך יודע עלייך אפילו יותר מעצמך..
מה את אוהבת לעשות כמה פעמים ביום את נכנסת לאפליקציות שונות.. מי המשפחה שלך והחברים.. מה את עושה וכו'
ונראה לי שבניגוד לקב"ה שביום יום אנחנו לא מרגישים התערבות. הפלאפון שלנו משתמש בכל המידע שלו עלינו ומפגיז בהתאם בפרסומות

לספר לאמא שלי כי הוא ביקש ממני סליחה והוא ביקש ממני לא לספר אבל אני מפחדת שאני יהיה בהריון!!ואני לא יודעת מה לעשות בבקשה תעזרו לי

אני לא יכולה להפסיק לבכוות
אני לא הלכתי לבית ספר כבר יומיים וכל השבת אני הייתי עצובה

בוכה איתך(אני באמת עם דמעות), זה לא קל, בבקשה ממך תלכי לאמא שלך ותספרי לה זה משהו שאי אפשר לעבור עליו בשתיקה, אם יותר מדי קשה תכתבי פתק או שלחי הודעה, תראומה כזאת היא משהוא שמצריך שיקום נפשי, ולא צריך להיבהל מזה, את יכולה לצאת מכאן הרבה יותר חזקה, ותזכי להקים בית נאמן בישראל בבקשה את חייבת להגיד לאמא למרות שזה קשה היא תוכל לתמוך, לעזור וזה יגרום לך להרגיש טוב יותר לפרוק, אין מה להתבייש מאחיך אני בטוח שאם היה לו שיקול דעת של אדם בוגר הוא היה אומר לך ללכת לספר משום שזה מצריך טיפול את באמת צדיקה, אשרייך מתפלל להצלחתך. מאמין בך!

ואמר לי שאם אני יספר אז הוא יעשה לי את זה שוב!ואני מתביישבת לדבר על זה עם אמא שלי

אני לא יכולה!!יש לי כאבים ממש חזקים!אני מפחדת...הוא לא נתן לי מכות או משהו...והוא ביקש ממני לא לספר אבל אני לא מסוגלת להסתכל עליו
הוא כאילו מתפלל ושם ציציות אבל זה לא שווה כלום!באמת שאני לא יודעת מה לעשות!

הוא לא יוכל לעשות לך כלום

מאחל הצלחה

1201 - ער"ן. סיוע נפשי.

1202 - מרכז סיוע ונפגעי ונפגעות תקיפה מינית.

הם לא ילחצו עלייך לדווח על אח שלך, הפניה אליהם לא מחייבת אותך בשום דבר. את יכולה לנתק את השיחה בכל רגע אם תרגישי שאת לא רוצה שהיא תימשך. הם רק יכולים לעזור לך לעשות סדר בראש, להבין מה כדאי לעשות הלאה.

ממש ממש בהצלחה.

אשמח לעזור לך אם תפני אלי באישי.

אם לא נוח לך

חוזרת להמלצות של אלו שמעלי, תפני לקווי תמיכה הם יעזרו לך. לא כדאי לעבור לבד.

בטח לא במצב כזה

בטח אם הוא:

זכר

רווק

בן 79

ורשום בפורום מלפני יומיים

לא חתמתי על חוזה התחייבות

 

אם תחפש באינטרנט תראה שאלו מספרים מוכרים

אם היא לא מכירה אותך עדיף שלא תיקח סיכון. 

בס"ד
זהקשה, בטח שזה אח אני יכול להבין יש תחושות כפולות..
אח גם אחרי דברים כאלה הוא אח..ולכן אולי צריך למצוא דרך לדבר עם אמא שלך כי גם מבחינתה הוא הבן שלה..ברור לי שזה קשה ומפחיד אבל לא צריך מיד

בקשר לחשש שלך מהריון, זה באמת לא כל כך מצוי שמפעם אחת נכנסים, בעיקר צעירים..אם יהיה עיכוב במחזור אז שייך לבדוק את זה אבל תצאי מנקודת הנחה שלרוב זה לא קורה כל כך מהר..

מעבר לזה כמו שאמרו לפניאנשים בפורם בסופו של דבר רובם נערים גם בני 20 ומשהו לא הכי יודעים לעזור..לכן צריך לפנות לארוגנים כמו ער"ן וכו.. אני יודע שקשה לפנות לארגון גדול זה מרגיש כיאלו זה לחרוט תגית על עצמך..אבל זה לא נכון..זה באמת כדי לצאת מהתווית לצאת מהטראומה והקשיים יותר חזקים, בע"ה מאחל שתצליחי לגלות כוחות ולהתקדם. המון המון טוב והצלחה..

כמה דברים חשובים:

1. את בחורה צדיקה ואינך אשמה בכלום.

2. הם פושעים גמורים שאין שום הצדקה למעשים שלהם.

3. אין שום ערך לבקשת סליחה, בלי חרטה ועזיבת החטא. אם הוא מסוגל לאיים שיעשה זאת שוב - הוא לא עזב את החטא! ממילא אין שום משמעות לזה שהוא ביקש סליחה.

4. את חייבת לקבל עזרה, טיפול רפואי ונפשי. בעז"ה את תתאוששי ותבני בית נאמן בישראל. אבל, בשביל להגיע לשם את חייבת עזרה.

5. אל תפחדי ממנו! תערבי את אמא ואם לא מתאים לך - את המחנכת/מדריכה/יועצת או כל אישה מבוגרת אחרת. אפשר גם לפנות כמו שכתבו לך ל1202, או לקו סיוע לנשים דתיות, המספר נמצא בשרשור הנעוץ בנשואים טריים.

זה לא לפורום תפני למי שנראה לך הכי מתאים.

בס"ד
לנוער בכללי יש את הספרים של הרב זאב קרוב,
יש ספרי אמונה פשוטים פנינים כאלה של ברסלב(הרב ארוש, הרב ארז משה דורון)

יותר קשה קצת אבל גם אפשרי ללכת לספרי החסידות עצמם בהתחלה בעיקר ברסלב, משלים מהמגיד מדובנא, ועוד סיפורי צדיקים(זה לא קשה לקרוא סיפורי צדיקים אבל ללמוד מהם אמונה זה שלב נוסף..(אני מאד התחזקתי בעבר מהספר זירות חיי של הרב רפאל הלפרין..לא יודע איפה יש להשיג כל כךאבל מאד חיזק אותי)

וכמובן אם יש כוחות יש ספרים יותר חזקים אבל עם צורך לחשוב יותר של הרב קוק, הנועם אלימלך ועוד..

בס"ד
שתי שבתות תבוא הגאולה.

אבל בואי נתייחס מה קשה לך בשבת? מהי שבת ?
דיברת על להדליק טלפון, הטלפון הוא דבר ממכר..יש היום הרבה מאד דברים בו ובאופן כללי אם קשה לך כל כך להתנתק כדי לחשוב האם את לא מכורה האם הוא לא יזיק בעוד דברים וכו

עכשיו בקשר לתחושה של שבת שבת היא זמן מיוחד מעבר לזמן הכל מוכן הכל כאן..וזה קשה כי אנחנו אוהבים לרוץ ולעשות דברים אבל נראה לי שכדי מאד ללמוד כיצד לנוח לעצור לנשום להרגיש את שבת את הזמן המיוחד את הרגשות שלך את השמחה
בקשר לכן יש הרבה משחקים וספרים שאפשר לשחק לקרוא ולעשות בהם משהו..
אני מבין שזה קשה..אבל זה חשוב וכדאי ממש בהצלחה

עדיין יהיה לי מנוחה פשוט רק טלפון כי אני לא מסוגלת ...הציוויו הוא רק על אש וטלפון תכלס זה לא מוקצה..

בס"ד
בלי קשר לשבת או לא להתעסק בטלפון כל הזמן זה מכה רעה בעולם..(אם את רוצה יצאו פה בערוץ במדור נוער שתי כתבות ביחס לדבר הזה לאחרונה)
וזה משהו שכדאי לחשוב עליו בלי קשר למה כל כך קשה להתנתק מהטלפון..

מעבר לכך כפי שכתבו יש בטלפון חילול שבת(אומנם כתבו על מכה בפטיש שזה אחד ההסברים) אבל גם בהחלט אפשר לומר שזה להבעיר אש הן מכיוון שיש מי שמשווה חשמל לאש(ואפשר לראות שטלפון מתחמם אחר שימוש מרובה) אבל גם מצד המהות ההתעסקות בו היא כמו באש לעבור לפעול ןהכל הוא באוויר האש בוערת פועלת אך גם אין לה ממשות וכך גם בטלפון את פועלת ועושה ומשנה עולמות(ראי ערך עצם זה שאנחנו מדברים ממי יודע כמה מרחק?) אבל את אומרת זה רק טלפון זה לא כלום.

אז זהו שלא אנחנו רגילים להתפעל מה רבו מעשיך ה' ולחשוב על הדברים הגדולים הנוצצים.
אבל צריך לדעת שגם בדברים הקטנים יש חוכמה אדירה וכן גם בפעולה של הטלפון יש לה משמעות

ומה עושים עם הזמן הזה של שבת, זו השאלה שנשארה. הציעו מספר דברים ספרים משחקים חברים לישון.. נראה שאפשר להגיד ככל של שבת זה להבין שיש זמן..ליצור קשר אנושי לשבת לשחק משחקי קופסא להתיישב על ספר זה לא נעשה לרוב כי זה דורש יותר מאשר לקרוא בטלפון או לשחק בו זה דורש להחליט לתת את הזמן שלנו לזה להיכנס לדברים האלה.. ואנחנו רצים רוב היום ולא יכולים ממש לשבת על משהו זה משהו שהשבת נותנת לדעתי..מקווה שמובן .אבל בכל מקרה שיהיה בהצלחה ובאמת בע"ה תתאמצי ותצליחי לשמור ולהרגיש קדושת שבת באמת.

יש לי חבר, שההורים שלו התגרשו כשהיה קטן. אבא שלו נשאר דתי, אמא שלו לא הצליחה.

כשהגיע לגיל בר־מצווה, קראה לו אמו לשיחה ואמרה לו:

"הגעת לגיל 13, עכשיו עליך לבחור, האם אתה דתי או חילוני.

הבחירה היא שלך ורק שלך, אבל תן לי לתת לך עצה.

אני חילוניה, לא הצלחתי לשמור מצוות, ואני מצטערת על כך.

אמנם אתה זה שמחליט בסופו של דבר, אבל לו לעצתי תקשיב, עדיף להיות דתי".

 

בסופו של דבר, את זו שמחליטה, ולאף אחד אין שליטה עלייך, אבל מה שתבחרי, תבחרי בחוכמה.

אל תבחרי משהו רק כי הוא יותר קל. תחשבי טוב טוב מה היתרונות והחסרונות של כל אפשרות, ותבחרי בחירה מושכלת.

שבת.. להתחיל לברר ולהעמיק את הקשר עם השם.. ממליצה לך לקרוא את בגן האמונה של הרב שלום ארוש.. את גם מוזמנת לפנות אלי באישי בשמחה! 

אבל טלפון זה לא ממש לחלל שבת לא?

כל סגירה של מעגל חשמלי בשבת אסורה משום מלאכת מכה בפטיש.

מכיוון שהטלפון מכיל מעבד, הוא סוגר ופותח מעגלים מיליוני פעמים בשנייה.

אז לומר שטלפון זה לא ממש חילול שבת זה קצת בעייתי...

 

אמנם מדובר בחילול שבת דרבנן ולא דאורייתא, אבל:

"עובר על דברי חכמים חייב מיתה דכתיב ופורץ גדר ישכנו נחש" (רש"י, מסכת סוטה דף ד' עמוד ב').

כך שעדיין מדובר בדבר חמור.

 

כל זה בלי קשר לכך שגם אם 'רק' תשתמשי בטלפון זה יהרוס כמעט לגמרי את כל ההרגשה של שבת.

בשבת?משעמם...

1. לקרוא - פיתרון מאד נפוץ, להשאיל כמה ספרים מהספריה ולקרוא במשך השבת (השיא שלי זה 1000 עמודים בשבת אחת).
2. לישון - פיתרון נפוץ ביותר (אם כי בעיקר אצל מבוגרים).
3. חברים - רק לשים לב שאלו חברים איכותיים ולא מקלקלים אותך.
4. ללמוד - לקבוע שיעור או ללכת לשיעורים בבתי כנסת (גם ממלא את השבת בתוכן, לשם שינוי).
5. משפחה - אם יש קרובי משפחה שגרים ליד, כדאי לבקר אותם.
6. לפטפט - מנסיון אישי, אפשר לפטפט במשך שעתיים רצופות (כמובן תלוי בבן-אדם, ולשים לב שלא חופרים ).
7. לטייל - ללכת לסיבוב בשכונה עם אחים או חברות יכול להוות תעסוקה (ברגל, כמובן).
8. לאכול - אמנם זה נגמר מהר, אבל גם זו תעסוקה...
9. לחלות - אנשים עם חום ישנים הרבה...

וכן, זה יכול להיות מאתגר, צריך הרבה כח רצון. אפשר לבקש מה' שישלח לנו קצת.

במקומות מעניינים!!!
למלצר באיזה בית הארחה במקום אחר
להדריך בסמינריונים...
ועוד

פשוט מסתכלים ברובד עמוק ורחב יותר.
שכתוצאה מההקרבה של הפרט היה רווח לכלל הכך שהם נצלו.

בס"ד
אבל אנחנו שמחים בעצם זה שבתוך מצב כזה עגום של מלונות אחשוורוש אור ה' מאיר ואפילו בהסתרה שבתוך הסתרה.
וזה באמת זמן לקחת את פורים לתפילה עמוקה להבנה של סוד פנימי לגלות את הנשמה לא רק בשמחה אלא גם בתשובה..שנזכה

ופשוט נדהמת מהמעשה שלה.
כי באיזשהו מקום היא ככ הקריבה למען הכלל שזה יכול לתסכל..

בס"ד
אבל אענה בכללי כפי שיאמרו הרבה זה לא הנושא כי יש מי שכן ויש מי שלא תמיד בכל ציבור...
השאלה שאת צריכה לשאול האם זה יפריע לך?
האם מתוך ההתנדבות הזו תרגישי פחותה יותר?מקום להקל? או סתם הקושי שמגיעים גם לזירות קשות ו ראות לא קלים במד"א.
זו השאלה המרכזית שאת צריכה לחשוב עליה(וגם לעניין זה יש פורם מד"א שאולי יוכלו יותר לעזור ולהדריך)
בכל אופן בהצלחה רבה.

ששומרת נגיעה ומאמת שמורה אני במדא רק בשביל הצלת חיים נטו נטו!!אז זה עדיין יכול להפריע לי בזיווג?

בס"ד
הזיווג האמיתי משמים ברור לי שאם זה ממקום אמיתי של טוב וחסד לא יפגע..האם יתכן ויהיו בחורים שיגידו לא בגלל זה כן..אבל אם זה באמת משנו שאת רוצה ומאמינה אז אותם בחורים לא רלוונטי עבורך..

בס"ד
(וגם כאשר זה לידה מתנדב לא יהיה מיילד לרוב)

את והאחיות שלך לגמרי יהודיות, לכל דבר.
את רוצה מספר של להב"ה או יד לאחים?

 

 

 

 

 

(כמובן אם זו לא הטרלה)

איך הם יעזרו....גם קכה אבא שלי לא אוהב אותנו ולא את אמא שלי נראה לי שהוא ישמח שנעזוב..
שאלתי איך אפשר לקרב אותם ? ואיך אני יכולה להיות יהודיה?

את יהודיה לכל דבר.

 

 

ב. הם בדיוק למקרים כאלה.

עוזרים בתכלס מייעצים וכל מה שצריך.

 

 

 

(את יכולה להציץ באתר שלהם)

האתר שלהם: יד לאחים

המס שלהם: 1800620640 תתקשרי אליהם וספרי להם הכל. הם כבר ידעו איך לעזור ולהמשיך.

זה לפי האבא אז אני צריכה להתגייר...
ובסדר תודה רבה למחר שבת שלום!(אני כבר רוצה להיות חלק מאיתכם!)אני ידבר עם יד לאחים

נכון שזה נושא סבוך.

אבל לפי ההלכה אם הדת הולכת לפי האם.

(יודעת שבמסולמים זה לפי האב אבל את יהודיה!! )

 

 

 

יד לאחים עונים בכל שעה. תתקשרי אליהם אל חשש

 

 

 

אם את רוצה לשאול עוד שאלות לבירור וכו או שרוצה שאני אקשר אותך איתם אין בעיא, תפני בפרטי

 

 

בהצלחה רבה רבה!

אני באה הרבה לישראל לקניון...ויוצאת עם חברות ויש לי חברות יהודיות גם ותודה זה מאוד מחמי

שלום עכשיו, שוברים שתיקה, מרצ וכדומה...

צריך לשנוא את הרשעים

לא תשנא אחיך בלבבך מדבר על לשנוא בלב ולשמור בסוד. שזו הפגיעה הכי גדולה, מאחר שהאדם השני בטוח שאתה אוהב אותו, ולא כן.

 

אין איסור לשנוא יהודים בגלוי. כמובן שזה לא ראוי, אבל זה לא אסור.

 

חוץ מזה, כמו שלילה אמר, מצווה לשנוא את הרשע.

תבדקי על מה זה נאמר במשנה...

משנה יומא ג יא:

ואלו לגנאי:

• של בית גרמו, לא רצו ללמד על מעשה לחם הפנים,
• של בית אבטינס לא רצו ללמד על מעשה הקטורת,
• הוגרס בן לוי היה יודע פרק בשיר ולא רצה ללמד,
• בן קמצר לא רצה ללמד על מעשה הכתב.

על הראשונים נאמר, זכר צדיק לברכה. ועל אלו נאמר, ושם רשעים ירקב.

 

רבי עובדיה מברטנורא:

לא רצו ללמד על מעשה לחם הפנים - שלא היו יודעים שאר אומנין לרדותם מן התנור שלא יהא נשבר, מפני שהיה עשוי כמין תיבה פרוצה.

לא רצו ללמד על מעשה הקטורת - מכירין היו בעשב אחד ששמו מעלה עשן וכשהיו מערבים אותו עם סממני הקטורת היה עשן הקטורת מתמר ועולה כמין מקל ולא היה פונה אילך ואילך.

פרק' בשיר - הכרעת קול נעימה.

על מעשה הכתב - קושר ד' קולמוסים בד' אצבעותיו, וכותב שם בן ד' אותיות כאחת.

על הראשונים - בן גמלא ובן קטין, מונבז והלני אמו, וניקנור.

ועל האחרונים - בית גרמו ובית אבטינס, הגרוס בן לוי ובן קמצר. ואע"ג דבית גרמו ובית אבטינס נתנו טעם לדבריהם שלא רצו ללמד, שמא ילמד אדם שאינו הגון וילך ויעבוד לע"ז בכך. לא קבלו חכמים את דבריהם.

אדם עם צניעות וענווה בהכרח לא יקנא ויפרגן לאחרים

צניעות וענווה ופחות יהירות וגאווה לא תעורר קנאה שלילית.
לקנאה יש גם צדדים חיוביים ״קנאת סופרים תרבה חוכמה״
חוסר צניעות , יהירות וגאווה הם דברים שליליים לגמרי.
קנאה זה דבר טבעי שאפשר עם רגישות חברתית למנוע אותו לדוגמא:
אם יש בחברה מסויימת תרבות של ניקור עיניים ברור שהמטרה היא לעורר קנאה .
אז אם יש בחברה אנשים צנועים עם הרגשת קיפוח אז זה ענין של זמן שקנאה תעורר אותם לתגובה.
לדעתי תיקון עולם זה: צניעות , צניעות ועוד צניעות. הקנאה השלילית תעלם מעיניה.

זה לא משלים אחד את השני.
יכול להיות מצב של בן אדם צנוע שמקנא.
בניגוד לדבריך

וענווה כוללת גם את הקבלה של המקום שלי והתרומה שלי לעולם כדבר הכי נכון למציאות, דבר כזנ לא יכול להיות עם ענווה וקנאת סופרים אינה קנאה קלאסית היא מתאפשרת כשאתה מזהה שיש בך את זה ואתה צריך לעלות יותר. והיא אינה דומה כמעט בכלל לקנאה הרגילה.. ופרגון הוא גם סוג של נגזרת של ענווה כאשר אדם מבין את מקומו ותרומתו לעולם ומתוך כך מבין את נצרכותם ואת מקומם של שאר הבריות הוא מסוגל להעריך אותם יותר ולצאת מקטנות ההסתכלות שלו ולפרגן.. לזה בערך התכוונתי בתשובתי..

..... שאת משום מה מעמידה את הפרגון במרכז ואני מעמיד את הענווה במרכז.
משה רבנו לדוגמא הוא העניו מכל אדם אבל פרגון היה ממנו והלאה. הוא לא פרגן לעם . הוא כינה אותו עם קשה עורף לדוגמא.
אני מקווה שאת מסכימה איתי שיהירות זה דבר פסול לגמרי.
לבסוף כפי שציינתי מה שחשוב זה תיקון עולם ולכן:
פרגון לא יוצר תיקון עולם משום שלא כל דבר ראוי לפרגון.
יהירות בטח לא תיצור תיקון עולם.
בקנאה יש אלמנט של תיקון עולם ראי לדוגמא את סיפור יוסף ואחיו, אבל יש גם אלמנט שלילי.
כמו שציינתי ענווה וצניעות , הם ורק בהם יש תיקון עולם מושלם ולכן עלינו כיהודים להוקיע מכל וכל חוסר ענווה וצניעות.
ישנם אנשים שמטבעם הם יהירים, אנשים חיוביים שברגע שהם מקרינים יהירות מעשיהם החיוביים גורמים להרגשה לא נעימה בסביבתם , לפעמים הרגשת קנאה.
כמו שציינתי הרגשת קנאה זה דבר טבעי למרות שלא תמיד זה הרגשה מוצדקת.

בכל מקרה שווה שתנסה אולי בכל זאת להסתכל שוב על דבריי ולהתייחס לתכנם. שדבריי הם בכלל לא שלי בכלל אלא נלמדו בעמל בבית מדרש ומפי רבנים גדולים.. אין פה שום עניין אישי. כמובן .
דברייך אכן נכונים אך אין בהם התייחסות ממשית לדברים שנכתבו בתגובות הקודמטת מצד האמת שלהם. לא סתרתי את דברייך פשוט הסברתי מזוית הראיה שלי איך זה בכלל לא סותר ושבסוף הענווה והצניעות מכילות גם פרגון וחוסר קנאה.
שוב.. אנחנו לא בדרגת משה רבינו זי"ע שהיה האדם העניו ביותר שחי אי פעם על פני האדמה. אין לי מושג מה היה כיוון מחשבתו בכל רגע והתייחסות למעשי העם. ואני לעולם לא אבין את דרך הנהגתו לגמריי. פשוט כי אני זו אני ואני קטנה ממנו באלפי מונים. דיברתי עליינו כאנשים פשוטים ועל קנאה ופרגון מהצד שלנו, מה בהשתדלות שלנו להידבק במידות האלה (הענווה והצניעות) יכול לעשות כדי לקדם את העולם גם במישור הפרגון וגם מול הקנאה.
וכן.. פרגון זה משהו שמקדם את העולם, קוראים לזה עין טובה במילים אחרות. ברור לגמריי שאנחנו לא מפרגנים לכל דבר, כי לא כל דבר הוא חיובי, אבל בהחלט מעשים ודברים חיוביים יש צורך לחזק במילים טובות וגם במעשה בעת הצורך. לדוגמא ישיבה שמבקשת תרומות, חלק מהתרומה זו השותפות וכשאני תורם זה מראה לאותו מוסד שאני מעריך את המפעל שלו, זה גם עין טובה וגם עזרה כלשהי בבניין עולם התורה

לסיכום הסכמתי איתך שענווה וצניעות הם המידות שראוי וצריך להידבק בהן אבל שים לב. שענווה וצניעות מביאות גם עין טובה מתוך ראייה של כל הדברים בסדרם במציאות והיכולת והתום לראות דברים על הצד הטוב שלהם וכשצריך כם להוקיר אותם בדרך כלשהי. (פרגון כמו שהצגתי למעלה)
ענווה גם מבטלות את הקנאה המהרסת (הבנת התפקיד שלי בעולם, אין מרדף אחריי דברים חיצוניים לי בפנים או בחוץ אלא התמקדות במה שקיבלתי מהבורא והבנה שלכל דבר יש את המקום שלו בעולם.. כמובן מתוך רצון תמידי להתקדם.) קנאת סופרים היא קנאה שונה לגמריי. שהיא מביאה בסופו של דבר את הרצון והלהט להתקדם בעבודת ה' מנגד לקנאה שמהרסת ומחריבה את הכל.
בזה אחתום את דיוני עמך
תודה על כל התוספות והחידודים
, רואים שהדבר בוער בך

בס"ד
נושאים מרכזיים בהם:
כשרות
שבת וחגים
הלכות נדה(בזמנו ביתר פירוט ולפני גם בכללי צניעות)
הלכות לשון הרע
הנהגות היום ותפילה

זה החובה הבסיסית מלמעלה מי שרוצה להרחיב עוד תבורך לא מזיק לדעת ואפשר להבין הרבה דברים גם לאמונה מתוך ראיית סדר החיים ההלכתי.(כמובן שאשה לומדת יותר בצניעות והלכה ממש אבל בהחלט יכולה ללמוד ולהרחיב)
שנזכה ללמוד אלו דברים שצריך לחזור עליהם כי לפעמים מרוב שהם פשוטים הם נשכחים כפי שאומר הרמח"ל בעניין אחר.
בהצלחה רבה.

אשה צריכה לדעת הרבה לא רק הלכה גם אמונה תנך חסידות ושאר נושאים שמעניינים אותה באופן אישי.
היום שנשים לומדות באקדמיה גם לתארים מתקדמים לא עולה על הדעת שיהיו בורות ואמות הארץ.

מאיפה בא דווקא המספר הזה?

זה לא רק לסלוח לפוגע .יש בזה חלק של מחילה לעצמך,

לקבל את החולשות שלו וגם שלך

 

נ.ב אולי החתימה שלי תעזור לך...............

עדיין עובדת על למחול לעצמי.
אבל יש חולשות והתנהגויות שצריך להוקיע.. וגם לא לכל אדם זה נכון ובריא לחפף (תלוי אדם ותלוי פגיעה) ובדיוק בגלל זה קשה למחול.
בכל אופן תודה על התגובה!

כתבת בדיוק על מה צריך לעבוד כדי למחול, באיזה מבט אלוקי צריך להתסכל על המציאות, אז אין לי מה להוסיף.

רק שהזמן מרפא ועוזר, למרות הכאב הבלתי נסבל לכאורה. חכי קצת, לדעתי, מותר גם לא למחול קצת. וחזרי לעבוד על זה עוד תקופה.

פשוט אני אחרי התקופה שקצת חיכיתי אז חשבתי שאולי כרגע זה הזמן לעבוד.
אני לא בלחץ למחול כי אני מאמינה שלנפש יש זמן משלה, פשוט מקווה שאצליח למחול לגמרי ובעיקר מנסה להבין איך נכון לנהוג גם הלכתית ולא רק נפשית.. העניין שזה בלתי נפרד כאן.
ותודה על התגובה המבינה..

והשילוב לפעמים קצת קשה, מבין. אבל זה יגיע.

אפשר לנסות לחכות עוד קצת, ואפשר גם לנסות להכניס בעדינות קצת ללב. לקרוא קצת דברים על סליחה ומחילה, דברים לנפש.

בהצלחה ומחילה מהירה

ההלכה נקבעה מתוך היכרות עם נפש האדם, הכוונה שלי שאם לפעמים יש דברים שעלינו לעשות גם בלי להבין, פה זה ספציפית זה פחות מתאפשר כי זה בהכרח מצריך תנועה נפשית מסויימת של מחילה..

וזה באמת מה שחשבתי לעשות בלנ"ד.
תודה רבה.

אם זה לא באמת אמת... 

אז הוא אמר לי לכוון מאוד שאני רוצה שזאת תהיה האמת.. הריני רוצה בכל ליבי למחול ולסלוח לכל מי שהכעיס והקניט אותי.. תשתדלי כל יום לפני זה להגיד תפילה קצרה מהלב ותראי כמה זה מנקה.. 

והעצה שלי בפשטות זה זמן.. הזמן מרפא את הפגיעה וגורם לה להתיישב יותר בשכל, זה לא יכאב באותה עוצמה לתמיד. 

שאלתי אתמול רב, הוא אמר בינתיים לדלג על הקטע ולהתפלל לה' על זה שייתן לי כח למחול.
אבל האמת שהתחברתי יותר למה שענו לך, כי "הריני רוצה למחול.." זה מרגיש מסוגל בכח התפילה והדיבור לעורר את הרצון והלב ולהשפיע..

תודה רבה!

ב. מחילה זה מקום ששייך למידת הענווה-את בזכות אלוקים.
אם הדברים היו בממון-כנראה נגזר עליך בלי קשר והוא נטו השליח שיאכל על זה קש
אם זה בכבוד-למי אכפת?! אתם אפילו לא על אותו מישור...
את בזכות אלוקים וזהו... שידבר שיהנה.

בס"ד
נתחיל קודם מיסודות אולי במהות האבלות.
יש מספר שלבים באבלות
1.שבעה
2. 30 יום
3. שנה
4. שאר החיים

1 עכשיו כמובן ששבעה הוא שלב הכי עמוס רגשית ועל פי הקבלה המשמה עם המשפחת יושבת שבעה ממש ושומעים ובעיקר נזכרים ומדברים בכל מעלות הנפטר/ת.
אפשר להגיד מבחינה מסיומת ששלב זה הוא קדם הדין של הנשמה אנשי המשפחה של הנשמה וכל האורחים מעךים את זכויות הנשמה מעוררים אותם מחזקים אותם ומהם וגם הנשמה יושבת שם איתם ושומעת את הזכיות והטוב שהיא השפיעה בעולם.
בשלב זה בעיקר להיות קשובים.

2. 30 במהלך ה30 האבלות קיימת אבל טיפה פחות שבוע הוא מעגל ראשוני של היום יום ולאחר מכן אפשר להגיד שנכנס למעגל הזיכרון של אירועים חודש 30 יום במהלך ה30 כבר יותר יוצאים המיקוד רק בנפטר ובאבל אבל כמובן זוכרים לוקחים את המה שעברנו בשבעה מתוך החיים עם האדם לאירוע ליצירת אירוע של החיים שלנו.
במקרה של הורים זה מהרבה בחינות מרגיש כמו שבעה עדיין אבל זה בעצם קשה יותר כי זה כבר לא כאן וצריך ךייצר את החודש את האירוע האמירה של הנפטר לחיים שלנו באופן מלא יותר.

3. סוף של שנה זה תהליך ארוך כבר האבלות בקושי מורגשת מבחוץ היא מעובדת לתוך מהלך החיים עד האזכרה בה יש מעין חתימה לתהליך שתמיד זוכרים ועכשיו זה היום מעבר מהזיכרון התמידי ומנהגי אבלות למשהו אחר

4. זה החיים תמיד יףאר חלק וכל שנה יהיה זיכרון אבל כבר יוצאים לחיים ומה שאסםנו ובנינו הופך לחלק מהחיים השמחים

עכשיו ביחס למנהגי לא מכיר את כל דיני אבלות בעל פה
אך אין איסור לחייך גם זה חלק מהתהליך של החיים מה שאסור הוא בעצם להתנתק טיפה מהמציאות בהלכה ההתייחסות היא למוזיקה או אירועים של שמחה שיש מחמרים לא ללכת. ככל שיוצא מזה ברעיון שצריך שלא יהיה ניתוק מוחלט שנזכור את הנפטר ברמה כזו או אחרת והוא יכנס לחיינו לטוב שבנו ונגדל.
לכן ממולץ לא לעשות דברים גדולים כמו בילויים מיוחדים אבל בהחלט מותר לחייך גם ולהיות עצמך לידה זה חשוב מאוד היא עוברת משהו קשה אבל היא זו היא רק בתהליך של בנייה של קומה פנימית מתוך מה שהיא קיבלה מאמא שלה.
את ההלכות המדיוקות יכולה לשאול אם יש משהו מסיום שמסתפקים האם מותר או לא.

בס"ד
א זה שני נושאים שונים קצת כי יש להאמין בה' שזה צריך להיות ברור וחזק
ויש בלימוד התורה אשרי אדם מפחד תמידמשזה להגיד אני לא יודע הכל ולהיות מוכן לשמוע וללמוד מאחר
לימוד התורה הוא אחד מהלימודים המיוחדים שאחד משפר את השני בצמיחה של עצמו בכך שהם מאתגרים אחד את השני וכל הזמן בדיון שאלה וסוג של פחד האם זה נכון מה דעתך.

בכל אופן אם נגיד גם ששניהם ביחד הייתי קורא לזה ללמוד בענווה מצד אחד תאמין ביכולת שלך ללמוד אל תגיד אני לא מסוגל אבל מצד שני תדע גם לשאול ולדעת שלא הכל אני חודע ללמוד להאמין בעצמינו אבל עם ענווה עם שאלה ופחד שיש לי מה ללמוד מהחבר הרב וכל אדם.

בהגדה כתוב ״צא ולמד״
אם לא תצא מעצמך ומהאגו שלך , לא תלמד.