פורום עבודת ה' (עמוד 42)

בס"ד

 

חג שמח.

 

הלוואי ונזכה להאמין ולייסם בעז"ה.

בס"ד.

חיוב לספר לבנו שיצא ממצרים, גם לאלה שיהיו בארץ ישראל
במסכת פסחים (דף קטז כתוב: "רבן גמליאל היה אומר, כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח, לא יצא ידי חובתו, ואלו הן, פסח, מצה, ומרור". בהמשך דבריו הוא אומר: "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים, שנאמר (שמות יג), "וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם". 
הפסוק הזה הוא נאמר על הבנים שנמצאים כבר בארץ ישראל שהרי הפתיחה של הפרק היא "וְהָיָה כִי יְבִיאֲךָ ה' אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ". התורה אומרת שאתה צריך לספר מיוזמתך לבן הזה שאינו יודע לשאול על יציאת מצרים בליל הסדר. אפילו אם הוא לא שואל אותך על כלום. "את פתח לו" ספר לו מיוזמתך על כך שה' עשה לך נס אישי "בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי" לך ולכל עם ישראל. שאתה בעצמך יצאת ממצרים. "בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם".

גם לבן התם מספרים שיצאנו בעצמינו ממצרים מבית עבדים
הדברים האלו של התורה לא נאמרו רק על הבן שאינו יודע לשאול. בהמשך כשהתורה מדברת על הבן התם ששואל שאלה פשוטה "מה זאת" היא חוזרת על אותו ציווי מיוחד, לספר שהנס אירע לך עצמך. "וְהָיָה כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מַה זֹּאת? וְאָמַרְתָּ אֵלָיו: בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ ה' מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים". גם פרשה זו נאמרת אחרי כניסתם לארץ ישראל. גם היא מתחילה במילים "וְהָיָה כִּי יְבִאֲךָ ה' אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְךָ וְלַאֲבֹתֶיךָ וּנְתָנָהּ לָךְ". 
כאן צריכים להזכיר כי רוב האנשים שיצאו ממצרים לא נכנסו לארץ ישראל, רק שני אנשים בלבד. כלב בן יפונה ויהושע בן נון. אם כן רוב עם ישראל שבארץ ישראל לא חוו בפועל את היציאה ממצרים. ואיך הם יספרו לבניהם בלשון נוכח על דבר שלא ראה בעיניהם? למה שהם לא יספרו על ההורים שלהם שיצאו ממצרים למה שהם יספרו על עצמם?

"לראות את עצמו" או "להראות את עצמו"

הרמב"ם הביא עוד כמה וכמה פסוקים שכולם מלמדים שהקב"ה רוצה שנספר לבנינו שאנחנו עצמנו היינו במצרים ועבדנו קשה ויצאנו משם. כך הוא כותב בהלכות (חמץ ומצה) "בכל דור ודור חייב אדם להראות את עצמו כאילו הוא בעצמו יצא עתה משעבוד מצרים שנאמר (דברים ו') "ואותנו הוציא משם" וגו'. 
לשונו של הרמב"ם יותר קלה לביצוע כי הוא לא אומר "לראות את עצמו" אלא "להראות את עצמו". אבל גם זה עלול לגרור שאלות קשות יותר של הבן עצמו על אביו. למה אתה אומר שיצאת בעצמך. הרי זה קרה לפני שלושת אלפים ושלוש מאות שנה למה אתה מספר שזה קרה לך? 
במיוחד שהרמב"ם הביא פסוק שמדבר על הבן החכם ששואל על פסח. "כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מָה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱלֹהֵינוּ אֶתְכֶם". ועל זה עונים לו ההורים: "עֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם וַיֹּצִיאֵנוּ ה' מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה: וַיִּתֵּן ה' אוֹתֹת וּמֹפְתִים גְּדֹלִים וְרָעִים בְּמִצְרַיִם בְּפַרְעֹה וּבְכָל בֵּיתוֹ לְעֵינֵינוּ: וְאוֹתָנוּ הוֹצִיא מִשָּׁם לְמַעַן הָבִיא אֹתָנוּ לָתֶת לָנוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֵינוּ". הפסוק הזה נאמר כשהם כבר קרובים לארץ בשנה הארבעים. ועם זאת מספרים לבן שהיינו עבדים במצרים, למרות שמי שמספר כנראה כבר לא היה עבד. 

גם בבן רשע מספרים לו כאילו הוא יצא ממצרים
ראינו שמספרים את הסיפור בלשון הווה גם לבן החכם, גם לבן התם וגם לבן שאינו יודע לשאול. בספר שמות (יב כו) משה מדבר עם ישראל על השאלות של הבן הרשע ששואל למה אתם מקיימים את המצוות? למה אנחנו שונים מאומות העולם? "וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם?" מלמד משה את ישראל לענות לו ולכל הבנים ששואלים בצורה כזאת: "וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַה' אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל".
אפשר היה להביא ראיה גם מהסיפור הזה שצריך לספר "כאילו הוא עצמו יצא ממצרים" שהרי אומרים לו "ואת בתינו הציל" אבל הפוסקים והגמרא לא הביאו ראיה מהפסוק של הבן הרשע כיוון שהוא נאמר במצרים עצמה. אעפ"כ ניתן להביא מכאן קצת ראיה כי הוא מדבר איתם על שעת הכניסה לארץ "וְהָיָה כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יִתֵּן ה' לָכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הָעֲבֹדָה הַזֹּאת". הוא מדבר אל העם ולא אל היושבים במצרים באותה שעה. הוא אומר להם גם אם תשאלו בארץ ישראל את השאלות הללו תספרו להם על יציאת מצרים בלשון הווה. "כאילו הוא יצא ממצרים". 

גם זכירת יציאת מצרים הקשורה לשמירת שבת - זוכרים כאילו יצאנו משם
הרמב"ם חוזר על ההלכה הזו גם בנוסח ההגדה. "ובכל דור ודור חייב אדם להראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים. שלא את אבותינו בלבד גאל אלא אף אותנו גאל שנאמר (דברים ו') ואותנו הוציא משם למען הביא אותנו לתת לנו את הארץ אשר נשבע לאבותינו". אבל יש שוני בין מה שמוזכר בנוסח הגדה לנוסח שמובא בהלכות חמץ ומצה (ז ו) שבהלכות אלו הרמב"ם מביא עוד פסוק. "ועל דבר זה ציוה הקב"ה בתורה (דברים ה') "וזכרת כי עבד היית" כלומר כאילו אתה בעצמך היית עבד ויצאת לחירות ונפדית". 
המיוחד בפסוק הזה הוא שהוא נאמר בעשרת הדברות שבספר דברים בעניין שמירת שבת. ללמדך כי גם בענין של שמירת שבת צריך להזכיר לעצמך כל הזמן שאתה עצמך היית עבד במצרים. "שָׁמוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ" "לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ וְכָל בְּהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ:וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיֹּצִאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה עַל כֵּן צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ לַעֲשׂוֹת אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת". את הפסוק הזה הרמב"ם לא מביא בסדר ההגדה. כי הוא לא שייך לסדר הגדה. הוא שייך לחובת זכירת מצרים שבכל שבת ושבת. 

חובה לענות לילד כל פעם ששואל
האמת היא שלא רק בליל הסדר כך הוא הדין אלא בכל יום ויום בשנה. כי ישאלך בנך לומר מה זאת. זה לא רק בפסח. זה נאמר על פדיון פטר חמור או על מצוות תפילין שיכולה להיות בכל יום ויום במשך השנה. המיוחד בפסח הוא שצריך ליזום מעצמך את ההגדה לילדים. לא לחכות לשאלת שלהם. אם הילדים שואלים: למה אתה מניח תפילין? חובה עליך לענות להם. אם הם שואלים למה אתה שומר שבת? למה אתה לובש ציצית? למה אתה אוכל מצה? למה אנחנו יושבים בסוכה? על כל השאלות הללו חייבים לענות לבן או לבת בין אם הם נשאלות בהתרסה כמו הבן הרשע או אם הם נשאלות באופן יותר קשה על ידי הבן החכם. אתה חייב ללמוד באופן מעמיק ולענות לבן שלך תשובה עמוקה לפי שאלתו. 
כל אחד לפי שאלתו חייבים לענות לו. ואם יש בן שלא שואל כלל - אתה חייב ליזום הסברים מעצמך אפילו אם אין שאלות. כמו כן אתה יוזם באופן עקיף את השאלות של הבנים האחרים על ידי כל מיני דברים מיוחדים שעושים בלילה הזה, כגון חלוקת אגוזים או כל דבר אחר. אבל אם הבן באמצע ההגדה שואל שאלה שלא כתובה בסדר ההגדה. לא משתיקים אותו. להפך מעודדים אותו ועונים לו תשובה שתניח את דעתו לפי דעתו של הילד. 
הגמרא (פסחים דף קטו/ב) מספרת על אביי שהיה ילד צעיר וישב לפני רבה וראה כי לוקחים את הצלחות מעל השולחן לפני שאכלו סעודה בליל הסדר. שאל ואמר: למה אתם מוציאים את הצלחות. עדין לא אכלנו. אמר לו רבה: כיוון שכבר שאלת, פטרת אותנו מלומר מה נשתנה! ובכן התשובה היא עבדים היינו לפרעה וכך הוא החל לספר לו את כל ההגדה. 

חובת האשה לספר לבנה. חובת ההורים לספר לבנות
באחד מפסקי הדין שמו"ר הרב שליט"א נתן בשבתו כדיין בבית הדין הוא פסק שחובת החינוך היא גם על האשה. בגלל זה הם קיבלו את התורה לפני הגברים במתן תורה. וכיוון שהסיפור של יציאת מצרים הוא כל כך משמעותי בבנין האמונה והתפקיד של האדם בעולם החובה מוטלת בנושא זה היא גם על האמא. שהיא מרגילה את ילדיה לתלמוד תורה. 
וכמו שאנו יודעים שחובת האב להפריש את בנו מאיסור, כך גם חובת האב להפריש את ביתו מאיסור ולהדריך אותה בחינוך. (מ"ב שמג) גם מצוות ליל הסדר הם על נשים כמו שהם על נשים. (שו"ע תעב יד) וכמו שאמרו על מי שאין לו בן שישאל - אשתו שואלת אותו כך גם ביתו שואלת אותו לכתחילה שהחיוב הוא גם על בנות "והגדת לבנך". חייב להסביר להן ולענות להן על כל שאלה שהיא שואלת על המצוות ועל דרך ה'. כמו שהסברנו לעיל על הבנים. 

לקרא למלצריות ולמטפלות
כיוון שהחיוב הזה הוא כך כך משמעותי. אם יש מלצריות או מלצרים. מטפלות או שומרים, צריך לקורא להם לפחות בחלק הזה של ההגדה שמדבר על פסח מצה ומרור. כולם חייבים בזה בין אם אם הם דתיים או חילוניים. נשים או גברים. 
לכן צריך לעצור את החלוקה או האיסוף לקרוא להם עם כל הילדים והמבוגרים ולקרוא ביחד איתם את עשרת המכות ואת פסח מצה ומרור עם הפירוש שלהם. 

מצווה לזכור יציאת מצרים בכל יום ויום ובכל לילה ולילה
האמת היא שחובת יציאת מצרים היא לא רק בפסח או בשבת. היא בכל יום ויון. כך אנחנו מזכירים לעצמינו בהגדה של פסח לזכור את יציאת מצרים בכל יום ויום. כך מובא בנוסח ההגדה: "אמר להם רבי אלעזר בן עזריה הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות עד שדרשה בן זומא שנאמר (דברים ט"ז) "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך". "ימי חייך" - הימים. "כל ימי חייך" - הלילות. וחכמים אומרים: "ימי חייך" - העולם הזה. "כל ימי חייך" - להביא את ימות המשיח".
המחלוקת שיש בבין חכמים לרבי אלעזר בן עזריה היא אם חייבים לזכור גם בלילות או רק בימים. בכל מקרה בודאי שצריכים לזכור יציאת מצרים בכל יום ויום. גם במקרה זה צריך לזכור את היציאה כאילו הוא עצמו יצא. שהרי אומרים "תזכור את יום צאתך מארץ מצרים". אתה יצאת. 
כותב הרמב"ם (הלכות קריאת שמע פרק א ג) "אע"פ שאין מצות ציצית נוהגת בלילה, קוראין אותה בלילה מפני שיש בה זכרון יציאת מצרים, ומצווה להזכיר יציאת מצרים ביום ובלילה, שנאמר: "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך". 
הרמב"ם פוסק כמו רבי אלעזר בן עזריה שצריך כל יהודי להזכיר כל יום וכל לילה את יציאת מצרים לעצמו. לא רק בימים. וכותב טור (אורח חיים סימן סו) "ותקנו לומר אמת ויציב שחרית על החסד שעשה עמנו הקב"ה שגאלנו והעבירנו בים ושקע צרינו בתוכו. ואיתא בירושלמי צריך להזכיר באמת ויציב 'יציאת מצרים' ו'מלכות' ו'קריעת ים סוף' ו'מכת בכורות' ו'צור ישראל וגואלו'. ותקנו אמת ואמונה ערבית על הגאולה של עתיד שאנו מאמינים ומקוים שיקיים לנו הבטחתו ויגאלנו בקרוב". וזה מה שאמרו בגמרא "כל מי שלא אמר אמת ויציב שחרית ואמת ואמונה ערבית לא יצא ידי חובה".

חובה זאת היא המקור החיוב לשתות ארבע כוסות יין ולהסיב
הרמב"ם מביא את את המצווה של ההסבה ושתיית היין כפועל יוצא מחובת הסיפור באופן זה "שכאילו הוא יצא ממצרים". ועד כמה הדבר הזה משמעותי ניתן ללמד מהעובדה שאם אדם לא הסב בשתיים היין - לא יצא ידי חובה וצריך לחזור ולהסב. למה? כי הוא כנראה לא מרגיש כאילו הוא יוצא ממצרים לחירות עולם. כך כותב הרמב"ם בהלכה ז מיד אחרי הציווי של "חייב אדם לראות את עצמו": "לפיכך כשסועד אדם בלילה הזה צריך לאכול ולשתות והוא מיסב דרך חירות. וכל אחד ואחד בין אנשים בין נשים חייב לשתות בלילה הזה ארבעה כוסות של יין אין פוחתין מהם ואפילו עני המתפרנס מן הצדקה לא יפחתו לו מארבעה כוסות שיעור כל כוס מהן רביעית".
גם הסמ"ג במצות עשה (מצוה מא) כותב כי שורש מצוות ליל הסדר הם בחשיבה הזאת של 
"כאילו יצא ממצרים": "ועל דבר זה ציוה בתורה 'וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים' כלומר כאילו אתה בעצמך היית עבד ויצאת לחירות ונפדית. לפיכך כשסועד אדם בלילה הזה צריך לאכול ולשתות והוא מיסב דרך חירות".
חומרא מיוחדת בהסיבה בגלל המקור מ"כאילו הוא יצא"
כיוון שההלכה הזאת של "כאילו יצא ממצרים" מוזכרת כל כך הרבה פעמים בתורה. וההסבה בעת השתייה והאכילה היא פועל יוצא מהלכה זו. אם אדם לא הסב בליל הסדר - לא יצא ידי חובה, וצריך לחזור ולשתות או לאכול מצה בהסיבה. וחיוב זה הוא גם על האיש וגם על האשה להסב כדרך בני חורין. (עיין שו"ע תעג סע' ב. תעה סע' א) הפוסקים כרמ"א לא נהגו לחייב את מי ששכח להסב לחזור ולאכול - ומו"ר הרב שליט"א סובר שגם לאשכנזים טוב להחמיר אם לא הסב לשתותאו לאכול מצה שנית. עוד בעניין ההסיבה הרב סובר שגם נשים ספרדיות וגם נשים אשכנזיות צריכות להסב. 
אע"פ שאין מחלוקת שנשים חייבות לשתות ארבע כוסות של יין יש מחלוקת אם נשים צריכות להסב או לא. האם דרכה של אשה להסב או לא? יש אומרים שנשים של ימינו הן נשים חשובות ולכן הן חייבות להסב. וכאמור מו"ר הרב שליט"א סובר שנשים חייבות להסב בשתיית היין ובאכילת המצות. 

חומרא מיוחדת ביין בלילה זה
יש הלכה מיוחדת שחובת השתיה של היין בליל הסדר שכמעט לא תמצא אותה בשום הלכה אחרת. בכל מצווה אחרת מי שאין לו - פטור. מי שאין לו תפילין - או ישאל מאחרים או פטור. כך בכל מצווה ומצווה כמעט. אבל לגבי ליל הסדר ומצוות היין כתוב שאם אין לו לאדם כסף לקניית יין - יחזר על הפתחים או ימכור כליו או ילווה - העיקר שיקנה יין לפסח. (שו"ע תעב סע' יג) גם מי שאינו עני צריך לזכור את ההלכה הזאת שמחייבת גם אותו א] לתת צדקה מיוחדת לעניים בערב פסח. ב] לזכור כמה חשובה השתייה של היין בלילה הזה. כמה חשוב להרגיש כאילו אתה בעצמך יצאת ממצרים. 
גם הנשים חייבות בארבע כוסות ובכל המצוות הנוהגות בליל הסדר. גם ילדים או ילדות שמבינים מה שמספרים להם בסיפור יציאת מצרים צריכים לקיים מצות ליל הסדר. הגמרא מספרת כי גם מי שאינו שותה יין כל השנה מפני שמזיק לו צריך לדחוק את עצמו לשתות ארבע כוסות בליל הסדר. וכך סיפרו רז"ל על רבי יהודה ב"ר אילעאי שהיה שותה ארבע כוסות של פסח, והיה קשה לו כל כך עד שהיה צריך לחגור צדדי ראשו מרוב כאב עד חג השבועות (נדרים מ"ט ע"ב). ומכל מקום יכול למוזגו במים כדלהלן, או לשתות מיץ ענבים או משרת צמוקין. כל החשיבות הגדולה הזאת של שתיית היין ושיהיה משובח וטוב וכו' כולם כולם נועדו לעזור לנו לבטא את עצמינו כלפי הילדים ובני הבית כמה חשוב להרגיש את היציאת מצרים בעצמותינו. שיראו כמה אנחנו משתדלים לכבד את ליל הסדר הם יבינו ויפנימו את הערך הגדול. וגם אנחנו נתקדם בהרגשה של "כאילו הוא עצמו יצא ממצרים".

איך עושים את זה?
פעם נשאלתי על ידי כמה תלמידים כיצד אדם יכול להרגיש שהוא יצא ממצרים הרי באמת הוא לא היה שם? שאלתי אותם: מי ניצח במלחמת ששת הימים אנחנו או המצרים, הירדנים או הסורים? אמרו לי כולם בביטחון גמור: אנחנו!! מה זאת אומרת?. שאלתי שוב ושוב, כולם התרעמו עלי: בודאי שאנחנו ניצחנו. הכנו אותם שוק על ירך וכו'. 
אחר כך שאלתי מישהו מכם נלחם ב"ששת הימים"? מישהו מכם חי בתקופה ההיא? איך אתם אומרים "אנחנו"? פה הם נאלמו דום. נכון שיש בימינו אנשים שזכו לשחרר את הכותל ולהיות שם, אבל אתם כולכם נערים צעירים? הם החלו להצטדק ולומר: נכון! לא היינו חיים במלחמה אבל עם ישראל ניצח וזה אומר שאנחנו ניצחנו. אמרתי להם שהם באמת צודקים, לא רק כלפי הדורות שחיים איתנו אלא גם כלפי הדורות שהיו. צריך לומר "אנחנו ניצחנו". 
האמת היא שלא רק בהצלחה צריך לומר "אנחנו". גם כלפי השואה צריך להרגיש כל אחד שהוא נשרף בשואה. שהוא גורש ועלה על המוקד באינקווזציה. שלו עצמו נחרב בית המקדש. לכן הוא בוכה בתשעה באב. כך הגמרא מספרת על רבי יהודה בר אלעאי שהיה בוכה בערב תשעה באב כאילו מתו מוטל לפניו. למרות שהוא חי בדור אחרי חורבן בית המקדש. 
את ההרגשה זאת צריך להרחיב עד יציאת מצרים. כששואלים אותך מי יצא ממצרים אתה צריך לומר "אנחנו". ואותנו הוציא משם. ולא רק על זה צריך להרגיש כך, גם על האבות אברהם יצחק ויעקב צריך לומר אבותינו. וכך על כך דבר ודבר. 

חייב להרגיש כאילו הוא היה במתן תורה ובקריעת ים סוף
כה"ח (נא ס"ק מא). מביא בשם המדרש כי "מי שאומר שירת הים בכל יום בשמחה רבה ובדקדוק התיבות והטעמים ומכוין כאילו הוא עצמו יצא ממצרים ועובר הים והקב"ה מצילו - מוחלין לו כל עוונותיו". וכך כותב גם הבן איש חי בפרשת ויגש (יד) "שירת הים יאמר בשמחה ובנעימה כאלו עומד בתוך הים בשעת הנס, ובזה תהיה מסוגלת לכפרת עונותיו".
גם על מתן תורה נאמר כך. כך מובא בספר ספר דעת תבונות (קנד - קסה) על הפסוק "היום הזה נהיית לעם" שנאמר במתן תורה. כי "חייב אדם לראות את עצמו כאילו מקבל תורה מהר סיני" (פסיקתא זוטא פ' ואתחנן). כי כל השבח הזה מתחדש לישראל דבר יום ביומו.

הצגה של יציאת מצרים
אחרי "יחץ" לפני "מה נשתנה" נהוג בבית של הרב מו"ר שליט"א בכל שנה ושנה לעשות כעין הצגה על כך שאדם חייב להראות את עצמו כאילו הוא יצא בעצמו ממצרים. הבנים והבנות הקטנים, ולפעמים גם הגדולים יותר, יוצאים מהבית וחוזרים כשמקלותיהם בידיהם כאילו הם באו מדרך ארוכה. צרורות האפיקומן קשורות על שכמם מהמצה של יחץ, הם דופקים על הדלת ובאים שעונים על מקלותם והרב עצמו היה חוקר אותם מאיפה הם באו. והם עונים לו: "ממצרים". "לאן אתם הולכים"? "לארץ ישראל". מה היה במצרים? כל אחד מספר על הצרות שעברו עליו במצרים. על עבודת הפרך. הם גם מספרים על עשר המכות ועל הדרך שיצאו וקריעת ים סוף וכו' כולל מתן תורה. 
כל זה היו צריכים באמת לעשות המבוגרים בעצמם. כי כך הם מתקרבים באמת לקיים ולהרגיש בעצמותם את היציאה ממצרים בפועל ממש. 

בלק ובלעם - יצא או יוצא
עד כמה הדבר הזה חשוב ניתן ללמוד מהסיפור של הקללות של בלעם שהתהפכו לטובה. כשבלק מנסה לשדל את בלעם לקלל את ישראל הוא אומר לו: "הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם" יָצָא - בלשון עבר. דע לך כי כל הניסים שהיו לעם ישראל במדבר שייכים לעבר. היו ואינם. לכן בא לקלל ונעצור ואתם. ממש דומה למה שאומר המן לאחשורוש כשהוא משדל אותו להשמיד להרוג ולאבד את ישראל. הוא אומר לו הכל עבר - היסטוריה. 
כל השיחה השקרית הזאת יכולה להתרחש בין בלעם לבלק. אבל כשבלעם מדבר עם האלוקים הוא לא יכול לשקר, הוא לא יכול לומר לו שהכל עבר ונגמר. לכן הוא משנה ממה שאמר לו בלק. הוא אומר לאלוקים שבלק אמר לו: "הִנֵּה הָעָם הַיֹּצֵא מִמִּצְרַיִם" "יֹּצֵא" - בלשון הווה. צריך לזכור כי אנחנו מדברים על אירוע שקרה כמעט ארבעים שנה אחרי היציאה בפועל מגבולות מצרים. כשמדברים אמת - זה עוד הווה. 
חכמינו אמרו מתוך ברכותיו של בלעם אתה יודע מה היה בליבו לקלל. בברכות שלו, כשהוא אומר שתי פעמים משהו זה כנראה דבר חשוב מאוד. פעמיים בלעם חוזר ואומר שיציאת מצרים היא דבר של הווה ולא של עבר. פעם אחת הוא אומר "אֵל מוֹצִיאָם מִמִּצְרָיִם כְּתוֹעֲפֹת רְאֵם לוֹ" (במדבר כג כב). ופעם נוספת הוא אומר "אֵל מוֹצִיאוֹ מִמִּצְרַיִם כְּתוֹעֲפֹת רְאֵם לוֹ" (כד ח). "מוֹצִיאָם" "מוֹצִיאוֹ" בלשון הווה. ללמדך שהניסים לא נגמרו. שהעוצמה לא פחתה. שהכוח לנצח עוד קיים שאלוקיהם של ישראל נמצא עימהם. "ה' אֱלֹהָיו עִמּוֹ וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ".

יציאת מצרים מתרחשת כל שנה ושנה - יציאה מקליפה ומהשפעתה
מסביר אור החיים הקדוש על פי המשך הפסוקים למה זה כל כך חשוב לבלק ובלעם אם יצא או יוצא. "ונראה על דרך אומרם ז"ל (פסחים קטז:) בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים, על כן אמרו יודעי פנימיות התורה, כי כל ליל פסח מתבררים כוחות הקדושה מהקליפה, ונוספים בעם בני ישראל, והיא הבחינה עצמה של יציאת מצרים, והוא אומרו אל מוציאם, כי לא יציאה ראשונה לבד, אלא בכל שנה ושנה מוציאם כנזכר: ונתן טעם "כתועפות ראם לו". פירוש כי ה' מוסיף ומחזק אותם לרוממם, ואין קץ לרוממות אשר חשב ה' עליהם. עד גדר שלא יישאר שום תערובת הרע בקדושה. "כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל מַה פָּעַל אֵל".
שהרי אנחנו צריכים לזכור כי במשך הארבעים שנה הם היו עדיין תחת השפעת המצרים. הם מתאווים בנפשם לדגים ולקישואים ולאבטיחים של מצרים. הם יצאו ממצרים אבל נפשם עדיין שם. לכל הפחות חלקית היא בנפשם. בשעות מדבר הם נזכרים בערגה במצרים. הם מעלים מחשבה אולי לחזור לשם. בסוף הם לא חוזרים - הם יצאו נפשית ממצרים. אבל לא לגמרי. התהליך הזה להתנתק ממצרים מהנאותיה המפוקפקות. מהתאווה שלה. מהעריצות שלה. מהניצול שלה. מהרעות שלה. עוד שער ועוד שער ממ"ט שערי הטומאה שלה. 

כל מה שעבר ביציאת מצרים עד הכניסה לארץ - קורה לנו 
וכך כתוב בספר עצות ישרות: "אמרו רבותינו זכרונם לברכה: בכל דור ודור חיב אדם לראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים, כי כל מה שעבר על ישראל ביציאת מצרים וקבלת התורה ואחר כך, וכל המלחמות לכבש ארץ ישראל, וכל מה שעבר עלינו אחר כך, הכל כאשר לכל עובר על כל האדם הרוצה לזכות לחיי עולם, שבהכרח שיעבר עליו כמה מיני מלחמות בלי שעור, ובכל עת שרוצה להתעורר ולהתחזק בעבודת השם, אזי מתגברים בכל פעם ביותר, בפרט בהתחלה, שזה בחינת תכבד העבודה וכו', הנאמר בהתחלת גאולת מצרים, כי הסטרא אחרא כשרואה שבא צדיק אמתי בחינת משה ורוצה להוציא את איש הישראלי מגלות נפשו, הוא מתגרה ומתגבר עליו יותר ויותר ומכביד עליו על העולם הזה והתאוות והפרנסה, עד שקשה עליו לזוז ממקומו לשוב להשם יתברך. אבל דרך ישראל עם קדוש, שהם תופסים אמנות אבותיהם בידיהם, ובכל פעם הם צועקין אל השם ועל ידי זה הם מכניעין בכל פעם פרעה וחילותיו, שהם הסטרא אחרא וכתותיהם, אבל אף על פי שמכניעים אותם, אף על פי כן הם חוזרין ומתגברין בכל פעם, וכן פעם אחר פעם כמה פעמים, כמו שראינו אצל פרעה, שבכל עת שבא עליו איזה מכה נכנע קצת, ואחר כך הכביד לבו וחזר והתגבר, ואפלו אחר כל יציאת מצרים לגמרי, חזר וקבץ חילותיו ורדף אחריהם והשיגם על הים".

כתבי משו מעצמך..משו שבאמת קראת ואת באמת מתחברת ומאמינה בו.

אף אחד לא נראה לי יקרא את כל המאמר הארוך הזה...

כולנו צריכים להרגיש כאילו יצאנו ממצרים...מקבלים ת'הרגשה הזאת מכל המנהגים והמצוות שמעלים בליל הסדר...

לדוג': לאכול מרור-אנחנו צריכים לאכול אותו בגלל מה שקרה פעם במצרים,היה מר וכו' וכך זה מזכיר לנו את מה שהיה פעם במצרים ומתוך כך גם נותן לנו ת'הרגשה הזאת...

מה החובה "המוזרה" הזאת? -זה באמת קצת מוזר... אני צריכה באמת למצוא לזה תשובה ולחשוב על זה...

זה מצווה כמו כל המצוות ונירא לי שבני אדם לא מקיימים את כל המצוות וזה אחת מהמצוות שמאוד קשה לקיים את זה.

2. א. לא תמיד צריך לדעת למה צריך לעעשות.

    ב.אני ינסה להסביר קצת ממה שאני מבין.

כדי שתוכלי לקיים את מצוות החג בהידור (לדוג' מרור מצה וכו') את צריכה לדעת ולהרגיש מה קרה במצרים וכמה סבל עבר על היהודים באותה תקופה ואיך ה' גאל אותם מעבדות לחרות ואיזו הפתעה זה היה בעולם.

וכשתאמרי דיינו והלל תדעי למה את אומרת את זה.

אני אומרת שבליל הסדר צריך  להרגיש חירות..

היום אנחנו חיים בחיים שאנו לא יודעים מה זה עבדות..

איך אפשר באמת להרגיש חופשיים??

בס"ד

 

השאלה שלך מאוד עמוקה יש הרבה על מה לענות

אדם צריך שיקרו אותו וישאהבו אותו זה מאוד חשוב !

אדם שלא שמתחסים ושלא אוהבים אותו זה אדם שמאוד עצוב .

זה לא אומר שצריך להיות כוכב על אלא אדם באמצע.

 

אם יש לך שאלות אתה מוזמן לכתוב פה וננסה לעזור

בס"ד

שאלות מעוררות מחשבה

אני חושבת שאדם לא צריך 'שייראו' אותו מתוך גאווה, אלא זה צורך טבעי של האדם, ברגע שמכירים בי, מגיבים על הדברים שאני אומרת/עושה זה סוג של ... נותן קיום. שאנשים אומרים, "כן, אנחנו מכירים בזה שאת חיה, בך" (לדוגמה, אחד העונשים הכי קשים שהחברה יכולה לתת לאדם זה להחרים אותו, לא לדבר איתו, לא להסתכל עליו, לא להכיר בקיומו, זה ממש יכול להרוג בן אדם.)
החוסר הכרה בקיום של אדם ממש יכולה להרוג אותו, אני לא יודעת למה זה כך, למה אנחנו דורשים הכרה בקיום שלנו, בנו,
זה צורך בסיסי.

יש אנשים שצריכים לא רק שיכירו בהם, אלא ממש שכלגע ורגע יכירו בזה שהם קיימים, נוכחים, לכן הם גם מנסים להתבלט, לקבל הכרה מכמה שיותר אנשים(לעיתים אותם אנשים מפחדים להישאר לבד, עם עצמם).

ונכון יש כאלו שמתרחקים מבני אדם וחיים שנים לבד. אבל אני חושבת, אולי, שגם להם זה קצת חסר.. (לאו דווקא 'הכרה' אנושית, אפשר גם נביחות אושר של הכלב שמקדמות את בעליו, או גירגור של חתול שמתלטף, או תוכי שחוזר על מה שבעליו אומר וכ'.)

בקיצור, אין לי תשובה לזה. שווה לחשוב על זה.
למה.אדם צריך שיכירו בו? למה הוא צריך שיתייחסו אליו? למה שהוא עושה?

אפשר, כי הקב"ה הוא לא בן אדם והוא אפילו לא קרוב לדרגה הזאת ואנחנו לא מסוגלים להבין את הכוחות שלו אבל הוא מסוגל להקשיב לכולנו באותו זמן כי הוא גדול וכול יכול!

אבל באחת הפעמים שהתפללתי חשבתי על זה וראיתי שמסביבי יש כל כך הרבה בנות ואני לא מצליחה להבין איך זה הגיוני ומאז הרבה יותר קשה לי להתפלל ואני רוצה שיהיה לי יותר קל מה עושים?????????
 

האמונה את כבר יכולה להגיד זה לא הגיוני שהוא ברא את כל זה כמו שבן אדם לא יכול... איפשר ללכת לפי היגיון! אמונה כשמה כן היא- להאמין בדבר שלא מחייב שהוא מוכח לך בצורה מוכשית. להרגיש שהוא איתך. לא לחשוב על מי שמסביב. הוא יסתדר...

כל אחד אם הקשיים שלו בתפילה.. גם לי מאוד קשה..

זה העבודה שלנו... "איזה עבודה שבלב זו תפילה"

הקב"ה הוא משו מעל הטבע וההיגיון..

 

 

כללי הטבע- איך שהאדם מתנהל והחלוקה למה שהוא מסוגל ומה שלא לא קיימת אצל ה'. לאדם יש גוף ויש גבולות ואילו ה' הוא אינסופי.

בס"ד.

בשעת התפילה, כל זמן שהאדם שומע עוד אז איזה אדם, דהינו ששומע ומרגיש שעומד עוד אדם אחד בשעת תפילתו, הוא לא טוב. כי צריך כל אדם בשעת תפילתו שיצייר בדעתו שאין שם אלא אני והשם יתברך לבד.
וב"ליקוטי מוהר"ן" (א, נה) מבואר עוד יותר, שמחויב האדם לבטל את עצמו כל כך בשעת התפלה עד שלא ירגיש אפילו את עצמו כלל, רק את השם יתברך לבדו, עיין שם.

השתפכות הנפש
 
כל עניינה של התפילה הוא הכנעה. העמידה לפני ה', כפי שנפסק בהלכה, צריכה להיות כעני העומד בפתח. בתפילה אנחנו מבינים שאין לנו שום דבר מעצמנו והכל רק מה', ומתוך זה אנחנו מקווים אליו ומצפים לישועתו. הכל נסוב סביב ה' בתפילה, לא בנו.
רבי נחמן מלמד אותנו שיש ענין נוסף בתפילה: לא רק ה', אלא גם אני. אני צריך להרגיש שאין שום אדם חוץ ממני, ושהקשר שלי עם ה' כל כך ייחודי עד שבמקום ההוא אין עוד אדם בעולם חוץ ממני. ובניסיון להבנת הדברים יוקדשו הדברים הבאים.
 
בדברים המצוטטים למעלה, שמקורם בליקוטי מוהר"ן חלק ב, מתוארות שתי מדרגות: מדרגה אחת היא זו המתוארת בפתיחת הדברים, ומדרגה שניה היא זאת שניתנת אליה הפניה בהמשך הדברים, לחלק א' בליקוטי מוהר"ן. במדרגה הראשונה מבואר שבשעת התפילה אנחנו לא אמורים לחוש במציאות של אף אדם חוץ מעצמנו - "ששומע ומרגיש עוד אדם אחד בשעת תפילתו", ולדעת "שאין שם אלא אני והשם יתברך לבד". זהו מצב בו אין אף אדם אחר, אבל יש את העצמי, אותי, ביחד עם ה'. בליקוטי עצות, בקטע המסכם את התורה הזו, מודגש הצורך בידיעת עצמי: "רק יחשוב שאין בעולם, רק השם יתברך לבדו, ואין שום נברא בעולם רק הוא לבד, ולא ישמע רק מה שהוא מדבר לפני השם יתברך לבד" (תפילה, צו). כל העולם כולו מתבטל לכאורה בשעת התפילה, אבל המתפלל עצמו נשאר קיים, והוא נהיה לנברא היחידי בעולם.
לאחר מכן מתוארת מדרגה אחרת, בה אפילו את המציאות של עצמנו אנחנו לא חשים: "עד שלא ירגיש אפילו את עצמו כלל, רק את השם יתברך לבדו". וכמו שכתוב במקור הדברים: "מי הוא, הלא ישותו נתבטל, ואין כאן אלא המלך בעצמו". במדרגה הזאת הכל מתבטל, כשעומדים בהיכל המלך וכל תחושה של ישות נעלמת.
 
לכאורה אלו שתי מדרגות שונות, אבל מן הסתם אין ביניהן סתירה. בדברים הבאים ננסה להתמקד במדרגה הראשונה ולהתבונן בה.

דבר שני:הודיה- הקטע שהבאת באמת חזק והכל אבל אי אפשר לעמוד ביחד עם עוד 21 בנות בכיתה ולפעמים גם 150+ בנות ולהרגיש שאתה לבד אם את מצליחה את זה אני באמת מעריכה אותך ואשמח אם תספרי לי איך את עושה את זה 

לפעמים אדם שואל מדוע והיכן נמצא הכוח לעבור עוד מכשול כזה או אחר.
לפעמים כשנכשל באותו הניסיון, הוא מתפרק בוכה. ולא מבין כיצד הדבר קרה.
כל פעם מנסה לעלות, אך ישנו איזה נודניק אחד לא קטן שתמיד יודע באיזה מילים לפנות וכיצד לגרום לוותר ולא לעמוד באותו הניסיון. 
ושואל את עצמו מה  לעשות וכיצד להתגבר.. 
כל אדם מכיר את התחושות שבאות אחרי.

אז מה  לעשות? ובאמת איך לעצור בעד אותו נודניק וכן להצליח ולעבור את המכשול והניסיון?

אם רק נאמין באמונה שלמה.
ואם כן נפנה אל האבא בשמים
ולא חייב במילות תפילה או תהילים.
אלא, במילים פשוטות, מילים שלנו. 
כמו שפונים לאבא שלנו בשר ודם, ובוודאי הוא ממלא.
כך גם נפנה לאבא שלנו שבשמיים מלך המלכים.
וגם אם לא נראה הפתרון, הוא בטוח יעזור אם לא עכשיו אז בעוד זמן!

שבעז"ה חג הפסח יביא עימו ניסים גלויים, כשם שנגאלו אבותינו בימים ההם ובזמן הזה, כך אנו נזכה לגאולה פרטית וכללית לכולם.
שנזכה להתגבר על היצר, לעבוד על המידות ולהתגבר על כל מכשול.
ולהתפלל לאבא במילים שלנו במילים פשוטות ושיתקבלו כל תפילותינו ברצון ובמהרה!

פסח כשר ושמח.
וזכרו שאבק זה לא חמץ. והמשפחה זה לא קרבן פסח!! 

שכל הברכות יחולו על ראשך!

שיהיה לך רק טוב!

ושבעז"ה תסגרי באולפנה הטובה לך ביותר!

 

         

עד 120 אם הרבה בריאות ואושר!!!!

בס"ד

 

 

מזל טוב יקירה!!

 

רק טוב בעזרת ה'....

 

שתמיד תלכי בדרך העולה.ולא תמעדי. 

 

שתזכי לזיוג הגון-בזמנך... לבעל צאאדייק... ת"ח אמיתי. ירא שמיים...

 

שתזכרי תמיד שכל המ שקורה, כל מה שעובר עלייך הכל לטובתייך. 

 

מזל טוב נשמוונתת!! !!

בדיוק גם סגרתי אולפנה לשנה הבאה!!!ב"ה...

 

תודה!!פשוט שימחתם!!

 

תודה!!

השרשור הזה נכתב מוקדם... כתבת בזמן

 

אבל לא אמרתי כלום..

עצם פתיחת הספר הקדוש כבר מתקבצים מלאכים ומצפים לשמיעת התהילים.
שערי תשובה נפתחים בזכות התהילים.
עיקר התשובה של דוד המלך ע"ה הוא ספר תהילים, שאמרו בהתעוררות גדולה וברוח הקודש.
כל יהודי יכל למצוא עצמו בתהילים. ועוד לזכות לתשובה על ידי אמירת תהילים.
על ידי תהילים זוכים לתשובה שהיא בחינת שמות בני ישראל.
דבר גדול מאוד הוא לעסוק תמיד באמירת תהילים כי תהילים הוא התעוררות גדול מאוד מאוד להשם יתברך.
אמירת פסוקי תהילים עצמם אף בלא הבנת פירושיהם וסודותיהם פועלת ישועות, ויש בהם כח סגולי קדוש,
כי כל תיבה ותיבה שבה, רומזת ומעוררת אורות עליונים למעלה מדעת האדם והשגתו.
אך בודאי יש משנה חשיבות להבין לפחות את פשטות לשון הכתובים.

בס"ד

 

הלוואי ובאמת נזכה להאמין שה' תחתינו, ולהאמין שהוא עוזר לנו תמיד. שהוא תמיד איתנו.

בס"ד

 

אההממ.. אפשר להגיד שהרגע הזה חיזקת אותי.

 

תודה מותק .

אם יש פה אחד שהבין את זה הוא יכול להסביר יותר טוב בבקשה ?

נמר טיגריס אצלי הכל אותו דבר

<צ>

 

הוא טיגריס...טורף עיזים

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

סתאאאם אני לא עדכדי כך דפוק

חונק אותם כל המצוות וההלכות, ובצדק!

לא חושב?

 

אני ישתדל לענות  בצורה הטובה ביותר.

המצוות הם דבר נפלא ,

דרך המצוות אנחנו מתחברים אל ה' כל עוד ועוד  מצווה  כך אנחנו מתקרבים עוד ועוד .

ה' לא צריך את המצוות שלנו , אנחנו צריכים את המצוות!

המצוות הם מחכנים אותו עושים אותנו, בני אדם !

כל מצווה שאדם עושה שווה זהב !

 

 

אני יכולה להבין אותם!!

ההלכות לפעמים יכולות פשוט לחנוק!!

כשתהיה בת אולי תבין...(אולי גם כשבנים מבינים... אין לי מושג)

יש כ"כ הרבה מצוות! שלא נדבר על ההלכות!

ה' כ"כ מדייק ונותן אפילו לפעמים פקודות (מצוות) שת'כלס די הזויות!

כמו שהוא כתב במכתב: 

-מדוע היהדות היא היחידה מבין הדתות הדורשת נוסף לאמונה, גם ביצוע מירבי של כ"כ הרבה מצוות מעשיות?

פעם הראו לי ספר בשם "קיצור שולחן ערוך". פתחתי רק את "תוכן העניינים" וחשכו עיני. רשימה ארוכה, רובה הנחיות מה 

לא לעשות, חודרת לכל הפרטים, כל פרטי הפרטים בחיים- תסלח לי, אך "הלכות הנהגת בית הכסא", "דין לבישת בגדיו", 

"שמירת הגוף עפ"י הטבע", "הלכות סעודה", "דיני יולדת ומפלת" ועוד...

זה לא מוגזם ומגוחך? שילמדו אישה איך ללדת? שידריכו אותי איך לסעוד? איך להתיישב בבית הכסא? תנו לחיות!

מה תענה לו על השאלה הזאת?? 

כתבת שאדם שמבין יכול להבין שהמצוות הן בשבילו! אז איך אתה יכול להסביר לו את זה שיבין! וכך הוא ידע את המשמעות של המצוות!

 

א.סחטיין! כל הכבוד! באמת.

ב. הסברת איך כל זה מראה לי איך זה קשור לה' ומה הסיבה שה' עשה זאת... אחרי כל זה לך תסביר לבנאדם שיש דבר כזה ה', ואיך זה שלא איזה מישו בא והמציא את כל הסיבות האלו והמציא שיש דבר כזה ה'! נכון! אני יודעת שיש ה' ואני יודעת שיש מקורות! הבנאדם לא מאמין!!!! הוא לא יודע!! 

 אני רוצה תשובה שקשורה יותר למכתב... הוא כותב שזה מגוחך לו והוא *נגיד* מאמין שיש ה' אז למה כל המצוות האלו?? למה יש כ"כ דיוקים ודברים הזויים שבכלל עושים אותם רק בגלל שפעם היה לכמה אנשים שבמקרה היו בעם שלי מר ובגלל זה אוכלים מרור? מה זת'ומרת עכשיו אני בדיכאון אז עוד איזה 2000 שנה יצטרכו לעשות צום ולהיות בדיכאון??

הוא אמר שנתנו לו פעם ספר שקוראים לו קש"ע הוא רק ראה את תוכן העניינים וחשכו עניו!! רק הוא ראה את הנושאים (יענו התוכן) והוא התפעל! כמה הלכות אפשר לקיים?? ועוד כאלה "שטויות"  ודברים הזויים כמו איך לשבת "בבית הכיסא" וכו' (ח"ו אני לא רוצה לזלזל בהלכה...)

הוא אמר שעם אורך התוכן...של קש"ע נראה ככה אז הוא לא רוצה לחשוב איך נראה השולחן ערוך (כתבתי במילים אחרות...) אחלה? שים לב למה שהוא כותב... הוא לא מאמין!!

ב. אני יודעת... אני מאמינה!! אני באה להעלות פה גם את הצד של החילונים! לאנשים שלא מאמינים! וגם.. אתה לא צריך לפרט כ"כ על החגים והצומות סתם רציתי להראות לך דוג' ספציפית שיכולה לעלות בשאלה אצל החילונים, ועוד דבר זה מה שאני אומרת שכל דבר אנו מסתמכים על מה שאמרו פעם!! רוב החילונים לא מאמינים מה שהיה פעם... איך זה שירד מן מהשמיים?? פחח זה נשמע שאיזה ילד בא והמציא את זה! סיפור של ילד בגן...

אנחנו יודעים את זה כי אנחנו באמת מאמינים שיש ה' ויש לנו הרבה הוכחות ומקורות שיש ה' ויש כזה דבר נס, רואים שיש פה מאחורי העולם הזה שיש מישהו שדואג ונותן ועושה ניסים ונפלאות!

מובן? אל תכוון ת'תשובות שלך אלי, תכוון אותן למכתב! לבנאדם הזה שלא מאמין בה', ורוצה לדעת למה כל ההלכות האלו? למה בכלל המצוות האלו? מי זה ה' בעצם?

 

 

כמו שכשמרכיבים שולחן יש לך הוראות וכל אחד בוחר אם לקרוא את ההוראות ולעבוד איתם או אם לבנות איך שהוא חושב כך גם בחיים יש לנו אמונה ודרך חיים וספר התורה הוא ספר ההוראות שלנו ואנחנו בוחרים לפעול על פי ההוראות ודתות אחרות בוחרות לזרוק את הספר ולפעול לבד (לא רק ליהדות יש מצוות גם לדרוזים יש וגם למוסלמים).

לגבי העניין שיש כל כך הרבה מצוות הרב יוני כתב על זה פעם קטע,

שאלה: למה היהדות כל כך עסוקה בפרטים קטנים ובלתי רלוונטיים, כמו כמה מצה בדיוק צריך לאכול בליל הסדר, איזה כלי חלבי ואיזה בשרי, איך לקשור את שרוכי הנעליים שלי. לי זה נראה כאילו היהדות מזניחה את העיקר כשהיא נתפסת לקטנוניות. לזה היהודים קוראים רוחניות?

(כבר שלחתי לך שאלה זו לפני שבוע אך לא נעניתי. אולי סוף סוף קיבלת שאלה שאין עליה תשובה?!...)

תשובה: שלום לך.

מעולם לא טענתי שיש לי את כל התשובות. הרבה שאלות הינם מעבר להשגתי. אך האמת היא שעניתי לך ואתה קיבלת את תשובתך. כשקיבלתי את שאלתך תיכף עניתי לך, והעובדה שלא קיבלת את תשובתי היא היא התשובה לשאלתך! ראה, השבתי לך, אך כשכתבתי את כתובת הדוא"ל שלך לא הוספתי נקודה לפני המילה com. סברתי שתקבל את הדוא"ל גם ככה, שהרי סך הכל חסרה רק נקודה אחת קטנה. זאת אומרת, זה לא שכתבתי את שמך לא נכון או מילה מוטעית, או משהו דרסתי אחר צריך להיות מאוד קטנוני כדי להבין ש- gmailcom ו- gmail.com זה אותו דבר. זה לא מגוחך שלא קיבלת את תשובתי רק בשל העדר נקודה אחת קטנה ולא רלוונטית?

לא, זה לא מגוחך! כי הנקודה היא לא רק נקודה. היא מבטא משהו. לאתה נקודה הרבה יותר משמעות מאשר כמה פיקסלים במסך. לי היא נראית בלתי רלוונטי בעליל, אך זה נובע רק מחוסר הידע שלי בדרכי האינטרנט. כל מה שאני יודע הוא שבתוספת הנקודה הדוא"ל שלי מגיע ליעדו אך בלא הנקודה הוא הולך לאיבוד ומגיע לאן שהוא.

למצוות יש עומק עצום. כל פרט מכיל עולם של משמעויות, ומרכיב את התמונה השלמה. כשמקיימים מצווה בשלמות ובדייקנות, גל רוחני נשלח מאיתנו אל היקום, עד ל"דואר הנכנס" של הקב"ה. אם ברצונך להכיר את המשמעות של הנקודה באינטרנט, תלמד על תפעולה של הרשת. אם ברצונך להבין את משמעות מצוות היהדות, תלמד תורה.

מקווה שעניתי בצורה טובה... (:

נתי- אהבתי שכתבת:

ה' לא צריך את המצוות שלנו , אנחנו צריכים את המצוות!

המצוות הם מחנכים אותנו עושים אותנו, בני אדם !

אך לא ניראלי שבנאדם חילוני יבין זאת... 

שתגיד לבנאדם חילוני "המצוות עושים אותנו בני אדם" 

הוא יכול לענות לך הרבה דברים...

כמו: מה? אני לא בנאדם? תראה! אני הולך לים, אח"כ אני הולך לשופינג מה יותר טוב מיזה?. איזה סיפוק זה? 

זה סיפוק ענק בשבילם! הם קנו כ"כ הרבה דברים שהם צריכים לבית, למשפחה וכו', הם הלכו לים ונהנו!! היה כ"כ כיף! 

בשבילנו אם יהיה לנו יום פנוי ונתפלל בבוקר ואח"כ נסדר ת'בית כדי לעזור לאמא ולהגיד איזה 10 דקות תהילים וכו' זה סיפוק

גדול בשבילנו מכיון שעשינו וקיימנו מצוות! אם נחשוב על היום הזה ונאמר לעצמינו איזה יום מלא במצוות ובמעשים טובים! איזה כיף שהספקתי לעשות ולקיים זאת! איך אמא עכשיו תשמח! ואילו הייתי כל היום במחשב והייתי רואה סרטים הייתי אומרת לעצמי "יופי. ראיתי היום סרט שכ"כ רציתי לראות" ו..?? מה היום הזה עשה לי? זה באמת סיפק אותי?

מקווה שהובנתי...

 

זורמת עם החיים- אהבתי את המשל עם הנקודה! זה משל מאוד טוב! תשובה ממש יפה...

אומנם שורשיה רחבים יותר ומתקשרים למהות המצוות,טעמי המצוות,תפקידו של היהודי בעולם ועוד..

 

קטונתי לענות תשובה מקיפה בכלל ובפרט בכמה דקות,אומנם אולי אכתוב דבר קצר.

 

למעשה,היהדות אינה משקרת לאדם,אנחנו חיים בעולם מעשי,עולם שכדי להניע אותו ולהפיק ממנו יש צורך לפעול בו הרבה.

אנשים מקבלים כמובן מאליו מתוך נורמת החיים שללכת לעבודה מוקדם בבוקר ולצאת מהבית ב 5 או 6 בבוקר ולחזור ב 8 בערב (אם ניקח את הקרייריסטים שעובדים יומם וליל כפשוטו) זה דבר "נורמלי","מכובד","הכרחי" וכו'.למה אנשים חושבים כך ? האדם הזה מתעורר לפני שזרחה השמש,וחוזר לביתו לאחר שקיעתה שילדיו כבר ישנים,האם אין זה עול כבד ? האם אין זה עול כבד לעבוד במשך כל השבוע בצורה כזו בשביל לבלות כמה שעות בסוף השבוע בשקט ?

מכאן נמצאנו למדים,שכל השאלה איננה מגיעה מתוך תפיסת עולם המנוגדת לעמל ולעבודה,אלא מתוך חוסר היכרות עם עולם המצוות שלא נמצא בתוך הנורמה הרגילה להם.

 

אם ניקח מציאות נורמלית יותר שאדם קם בבוקר וחוזר לביתו ב5 או 6 בערב,על אף שהשעות סבירות יותר והוא יכול להשקיע במשפחתו,זהו עמל רב.בשביל מה הוא עשה את זה ? כולנו יודעים שזה לשם מטרה,אם לא יעשה זאת הוא לא יוכל לפרנס את עצמו ואת משפחתו ולכן משקיע מאמץ רב במשך רוב חייו בדבר הזה.(לא נכנס עכשיו לשאלות המהות,מדוע הוא לא שואל שאלות יסוד של "בשביל מה אני צריך משפחה ?") אם כן נמצאנו למדים שאף אחד לא חושב שהחיים הם כקלילות צפייה בסרט(ולא באתי לתת לגיטמציה להלך הזה,אלא לדבר על מציאות שגם קיימת בחברה המערבית) ומתן המפתחות לאדם אחר לחיות את חייך,כל הסיפורים על חג החירות והחוסר מחוייבות שבו הם רק לגבי יום אחד בשנה כאשר בשאר הימים (בעיקר אמריקאים) מזיעים מבוקר ועד ערב משאיפות חומרניות שהם כבר מעבר לפרנסה רגילה של משפחה.

כלומר,אפילו האמריקאים לא מאפשרים לעצמם לחיות בקלילות כזו,הם ברדיפה אחרי משהו,משהו שאינו ברור להם,אבל הם יוצאים,עובדים.ברדיפה תמידית אחרי סיפוק עצמי(ובהערה צדדית,הם לא משיגים,אלא רצים מאטרקציה לאטרקציה,משום שהעיסוק באחת הוא מוגבל ונגמר מהר מדי והאמת שזו רק הסחת דעת,ולכן הם באמת בעלי חיים "נהנתניים" משום שהם לא באים לסיפוק הם רצים ממקום למקום).

אנחנו יודעים אחרי מה אנחנו רודפים,אנחנו רודפים אחרי עשיית הטוב,אחרי עבודת ה' ית',תיקון עולם במלכות ש-די,בחירה בטוב.וכדי לעשות כן ישנה דרך ברורה לאדם שנולד לעם ה' לעשות זאת,וזה נוגע לפרטים הקטנים ביותר,כי גם שם קיימת כל המהות הגדולה הזו.שהרי אם לא כן,בשביל מה היינו קיימים באותו רגע ? אם הגענו לעולם לשם משמעות,לשם עשייה,אז גם שם ישנה עשייה ומשמעות,ולכן בין השאר צריך גם שם הדרכה,איך אפילו שם עושים ומקיימים את אותה מהות.

 

לא די באידיאלים,הגענו לעולם מעשי כדי לקיים אותם בפועל,בעולם המעשה,שאם לא כן לא הייתה משמעות לעולם הגשמי כלל.

מה לנו ידיים ורגליים,פה,אף,עיניים אוזניים אם אין בהם שימוש והכל צריך להשאר בחזקת הלב ??

 

הוזכר כאן ביטוי מזעזע כלפי הנצרות "דת אהבה והחסד",והאומנם שאולי אין קבוצה רעיונית בעולם מלבד המפלגה הנאצית בעצמה שלא ראויה לשבח זה פחות מהנצרות,גם הנצרות לא האמינה שהכל צריך להשאר בלב,היא הוציאה מתוכה פעולות שכתוצאה מהם היה אפשר למלא ימים של דם שנשפך.מסעות "צלב",אינקויזיציה,ובאופן "מיוחד" כלפינו: פוגרומים,עלילות דם,אנטישמיות,ובסופו של דבר שוטפות רעיונית ומעשית לשואה מצד אנשי דת בכירים רבים,ואף גילוי דעת מצד נציג האפיפיור לכך ש"אין דם נקי של ילדים יהודים" עדות מזעזעת שכתב הרב יששכר טייכטל הי"ד (בעל הספר החשוב,"אם הבנים שמחה") במפגש עם אותו "אדם" ביומנו שנקרא "אמונה צרופה בכור השואה".

 

כאמור ישנם שורשי יסוד רבים שהיה ראוי להרחיב שנוגעים לשאלה זו,ולכן האמת שהתשובה מקיפה יותר

א.איך אנחנו בתור הדתיים (שומרים תורה ומצוות) יכולים להסביר לאינם שומרי תורה ומצוות שזו הדרך הנכונה, הטובה והבחירה??

ב.המשל ממש יפה, כתבת שהחיים שלנו לשם משמעות, לשם עשייה אך לדוגמא חברה שלי אומרת לי שהיא ממש לא מרגישה שיש לה משמעות בחיים! היא אומרת לי  שהיא לא מרגישה שהיא עושה משהו בעולם הזה ותורמת משהו לעולם הזה!

מה אני אמורה לענות לה??

ג.אל תיקח קשה כ"כ על מה שהוא כתב כי הרי אנו לא נדע ולא יודעים מי הוא, גם אם הוא צודק וגם אם לא זה הטענות שלו...

 

התשובות שלכם מאוד יפות אך תבינו! אני מדגישה לכם! אני שאלתי מה אתם הייתם מגיבים לו!!

התשובות שכתבם לא יכולות להגיע אל אוזן שאניה שומרת תורה ומצוות!!

הוא לא מבין שזו הדרך הטובה... וכו'

 

 

א.כאן כבר מדובר על נושא אחר,ולכן אמרתי שאני לא יכול לתת היקף שלם לכל היסודות שצריך להתייחס אליהם,למעשה הוא מביע קושי מעשי,אך יכול להיות שאף לא מכיר באמיתות התורה,ואפשר וצריך להיוכח בכך.אולם זה שאלה אחרת ולה תשובות מגוונות ורבות מאד,מקור מרכזי בנושא הוא ספר הכוזרי,כיצד מעבירים דברים שדורשים העמקה זמן וחשיבה במהלך שיחה קצרה ודיבור ? אינני יודע,אולי להמליץ לו ללכת לשיעורים ברמה שלו בנושאים הללו.בשיח אקראי עם אנשים לפעמים ניתן להרחיב יותר ולפעמים פחות תלוי בסיטואציה ובידיעות של האדם שהוא שואל.

מה שכתבתי היה לגבי הטענה שזה מאד קשה וחונק כביכול,ולמעשה אין אדם שישן מבוקר עד ערב ולא עושה כולם.לכן מהבחינה הזו גם מי שלא קיבל חינוך תורני מלא יכול להבין מעט את הרציונאל ושלמעשה זו תורת חיים,קושי ? גם לקום בבוקר לעבודה זה מאד קשה,אבל אנשים עושים זאת כי הם מבינים את ההשלכות של העשייה הזו.

 

אם מדובר ב"הרגשה" שהיא לא עושה ולא תורמת ואומנם היא מקיימת מצוות,היא צריכה לפקוח עיניים ולראות מה היא עושה יש לנו נטייה להתרגל ולחיות מתוך הרגל,וצריך להלחם ולשבור אותה,לראות ולהבין מה אנחנו עושים,ללמוד אל חשיבות המצוות ולהגביר לימוד באמונה.אלו דברים כלליים אך למעשה יש צורך לראות מה מציק לאותו אדם באופן ספציפי ולתת מענה כמה שיותר מדויק בהתאם.

 

ב.לא לקחתי ללב אל תדאגי כוונתי הייתה לגנות את המושג הזה כי הוא הופיע כאן,ולא משהו אחר.גם ברור שאין ספק בכך שמי שכתב זאת לא יודע על דת זו מעבר לסממנים חיצוניים שהוא רואה בכל מיני תכנים מערביים,ולכן לא הייתה כוונה להאשים אותו (עצם ההתקלות במושג הזה אכן קשה בתור יהודים בפרט,כאשר השקר הזה חריף כ"כ על מי שגרמו לכ"כ הרבה שפיכות דם ודם יהודי יהודי בפרט,ולכן שלא יהיו לך ספקות הביטוי הזה אכן לא מתאים לדת זו בלשון המעטה).

משהו לעולם ובעולם הזה. כמו שתמיד אומרים ה' ברא אותנו כי לכל אחד יש תפקיד בעולם, אז היא מרגישה שאין לה שום תפקיד. זה שמקיימים מצוות לא אומר שזה התפקיד שלנו בעולם הזה, היא מקיימת מצוות אך היא חושבת שהיא לא תורמת שום דבר לעולם...

ת'אמת אתה צודק בעניין של ההרגל! בגלל זה, אולי אנחנו לא מבינים עד כמה יש חשיבות למצוות, אך אתה כותב שאנחנו צריכים להילחם ולשבור אותה... מה זת'ומרת? איך אפשר לשבור את ההרגל? את המצוות אני מקפידה לעשות כל הזמן, מתישהו כבר אני לא שמה על החשיבות של המצווה וזה לא דבר טוב, כבר יש פחות כוונה...

 

ב.. חחח לא התכוונתי שאתה לקחת ללב... סתם, איך שהגבת לביטוי "הנוצרי" הוא די היה התקפי (בצדק...) הבנתי את מה שכתבת ובאמת ידוע לנו שהכותב לא יודע על דת וכמו שכתבת אין כוונה להאשים אותו (המושג הזה באמת לא מתאים...אך זו טענתו ולא רציתי לשנות כלום כדי שתבינו עד כמה הבנאדם מתעניין ורוצה להבין זאת ולהשוות בין העמים וכו')

שכמו שהיצרן מביא הוראות ייצור לאיך להשתמש בבגד ואיזה צד ללבוש אותו ואיך לכבס אות.

ככה ה' מביא את ההוראות יצרן על ה"בגד" שלו = העולם איך להנהג וכו'

אתה רק ענית על המצוות...

-נערך-

הכי אהבתי את של וולט דיסני

סליחה שהתפרצתי דווקא עלייך..

קיבלתי על עצמי להפסיק אבל אז זה היה מדי קשה אז התייאשתי..

על איזה מישו בתקופה שהיה רעב בארץ

ולאיש הייתה מטבע זהב שהיה שומר עליה מעל הארון ומידי פעם מסתכל עליה

פעם שהילדים שלו הלכו לישון ממש בלי אפילו מים הוא החליט שהוא משתמש במטבע..

הוא עלה לעל כיסא וחיפש את המטבע והיא לא הייתה שם..

קיצר התברר שהילד הקטן שלו הלך וקנה אם זה סוכריה,

האבא ממש כעס על החנוני שלא החזיר לילד כסף כי הילד היה צריך לקבל עודף!!

החנוני טען בכל תוקף שהוא לא קיבל מטבע זהב אלה מטבע פשוט שהיה המחיר של הסוכריה ושהוא לא היה צריך להחזיר עודף.. והילד טען שהוא הביא לו את המטבע..

בסוף הם הלכו לבית דין והחנוני עדיין טען בכל תוקף שהוא לא קיבל מטבע זהב,

הדיין לא ידע מה לעשות ואחרי התייעצות אמר לחנווני למרות שזה לא מקובל להישבע בשם השם, החנווני חשב רגע ואחרי זה אמר שהוא לא ישבע על הדבר הזה בשם השם אבל הוא מבטיח שהוא לא קיבל מטבע זהב אלא מטבע רגילה,

לכן הדיין אמר לו שהוא הצתרך להשיג את הכסף להחזיר לאיש...

החנווני לקח הלוואות ועבד קשה מאוד כדי להחזיר את הכסף.(התקופה הייתה עם רעב )

אחרי מלא שנים דפק מישו בדלת של האיש (הראשון) וסיפר להם שפגש את הילד בדרך והחליף לו את המטבע לפני מלא שנים והוא בא להחזיר את הכסף..

ולחנווני נהרסו החיים כי לא באו לקנות אצלו רק בגלל שלא הסכים להישבע..

מורה שלנו סיפרה לנו את זה להראות כמה זה חמור להישבע סתם גם אם זה לא שם השם יום טוב!!

שללא לשאול אלף שאלות על כל דבר מה שאומרים עושים.

להיות תמים לפעמים זה דבר טוב לפעמים לא כתוב בתורה 
"כבדהו וחשדהו" צריך לכבד את הבן אדם ולא תמיד להיות תמים עם הבן אדם לעומת זאת בדברי ה' צריך להיןת תמים עם ה' ולא לשאול מליון שאלות על כל דבר.

אני צריכה לחשוב עדיין למה אני חושבת ככה...

 

תמימות - בעברית נכונה פירושה שלימות, דבר שמציין אך ורק דבר חיובי. 
לעומת זאת, בעברית המודרנית "תמימות" נתפסת כמושג חלש ושלילי שיש להימנע ממנו ככל האפשר.

לכן נראה לי לומר תלוי עם מי מתמודדים כנגד?
- אם נאמר שגם האדם השני הוא תמים, אז כן תמים זה דבר טוב. שני הצדדים הם כאלה ואף אחד לא מנסה לתחמן את השני. 
- אם לא, אז ההיפך הוא הנכון. ומי שלא ישר איתך, חובה עליך לדעת איך לדבר בשפה שלו.

(רק בצורה טיפה שונה, לא הפרעת אכילה). הייתי בזה ואני יודעת כמה קל להיפטר מפסיכולוגית. מה גם שאצלה ספציפית זה רק יחמיר את המצב אם גורם פורמאלי כלשהו ידע


אוופ. |דואג| |מת מדאגה| אנחנו נצא עוד מעט לחופש ולא יהיה מי שישגיח עליה. מה אני יכולה לעשות?

בס"ד

 

תנסי לדבר איתה, תגידי לה שהיא פוגעת בעתיד שלה. היא חייבת לאכול. אפילו ממש מעט. כל יום שתעלה עוד כמה פירורים של אוכל.

(תשאלי אותה אם קרה משהו שבגלל זה היא לא אוכלת ? או שמא ישלה בעייה בכבד, אולי הרופאים אמרו לה ל'נקות את הגוף' וכו')

תגידי לה שאם היא אוהבת אותך. שתעשה את זה בשבילך, אם לא למענה.למענך...

תעדכני. ובהצלחה

 

ואם זה לא הולך תנסי לקנות לה דברים שהיא כן אוהבת ולהביא לה. 

 

בהצלחה.

יש לי כמה דברים להגיד לך ואני לא רוצה לכתוב פה...

אם את רוצה מוזמנת לאישי

 

קודם כל את מדהימה כל הכבוד לך על הכפתיות זה לך קל ...

מאוד מעריך אותך!

את חייבת לפנות למישהו לא דווקא פסיכולג אדם מבוגר מהבית ספר מורה או מישהו שאת יודעת שיכול לעזור

זה חושב מאוד ,צריך לעצור את זה כמה שיותר מהר

 

תשתפי כמה אנשים שאת מעריכה ושהם יכולם לעזור באיזושהיא דרך!

 

יש אדם מאוד נחמד פה בפורמים אולי הוא יכול לעזור לך

ממליץ לך להתייעץ איתו

(העתקתי מפורום אחר מקווה שזה בסדר)

ב"ה זכינו שיש פה פורום סגור שנועד לעזור וכו'..

 

מכיוון שלפעמים עולות כאן שאלות חשובות/פריקה חשובה

 

אז חשוב שתדעו שיש כאן יהודי יקר בשם צביקה שישמח לעזור אם צריך.

 

 

צבי יהודה (צביקה) פז

מסייע לאנשים להתגבר על בעיות אישיות ומייעץ

מטפל בכינור לב בהפרעות קשב וריכוז / חרדות / בעיות פוריות

טלפון וסמס: 054-3141444

אפשר גם במייל: zvikapaz@gmail.com

פנו בשמחה

 

בהצלחה לכולנו בכל

 

עוד דבר, את יכולה לעזור לה תעשי כל מה שאת יכולה!

זה בידיים שלך!

בהצלחה!!

מניסיון שלי..

בס"ד

 

בורחת מהבית? יש לך סיבה טובה? 

 

 

תקראי את הסיפור הבא: 

 

"מבנה גופה רחב, שיערה חום כהה ומתולתל, היא מרכיבה משקפי ראייה ובעלת גוון עור בהיר."

כל היום אני ממלמלת, כאילו שיכולתי לשכוח. אצלי זה היה שיער שאטני גלי, אבל מלבד זה, מילה במילה. זו המודעה שלי.

הערב מצאו את אופק ירון בת ה-14 משמשית. ישבתי מול המחשב ובכיתי.

בשנת 1985 הייתי קצת גדולה ממנה, בת 15. אני זוכרת שבערב שלפני הבריחה ישבתי על המיטה שלי ורקמתי על חולצה לבנה בחוט סגול את שמו של אלון אולארצ'יק, האיש היחיד שעניין אותי בשנה ההיא. אבא שלי צעק שאני מידרדרת בלימודים. אמא ניסתה להגן עלי. טרקתי את דלת חדרי והחלטתי. מחר בבוקר אני הולכת ולא חוזרת.

זה היה בעיצומה של כיתה י', שבה הייתי רשומה באשל הנשיא והגעתי כל כך מעט שהמורים לא זיהו אותי. כמה פעמים בשבוע נסעתי מעומר לתל אביב, וישבתי מתחת לבית של אולארצ'יק ברחוב בן יהודה.

התיק היה אחר בבוקר ההוא: ארבע חולצות, שני זוגות מכנסיים, קצת אוכל, מחברת ועט, שני ספרים. ווקמן, קלטות של הביטלס, סיימון וגרפונקל, כוורת, אולארצ'יק, ארז הלוי. כל השאר היה שגרה. לתחנה המרכזית בבאר שבע, משם אוטובוס לתל אביב. בדרך כלל המשכתי משם בקו ארבע לבית שלו.

אבל אולארצ'יק לא היה בבית. ידעתי את זה מראש. הוא היה בארה"ב, בביקור אצל ההורים של אשתו האמריקאית. היה נוח יותר להתעסק איתו, עם מתי יחזור וכמה אני מתגעגעת, מאשר לחשוב על העובדה שאני מחוץ לבית, ושהם לא יודעים איפה אני. עברתי בג'קי תקליטריה בתחנה המרכזית ולקחתי מג'קי כסף וכמה קלטות, הוא היה חבר של אבא מהמילואים.

אחר כך זה היה סתמי ופשוט, שלושה ימים וילדה:

ביום הראשון הייתי בפארק הירקון. המשכתי לרקום את החולצה הזו. מדי פעם הבטתי בנחל וצחקתי לעצמי. כל כך ניצחתי אותם. את הקטנוניות של הבית. את הדרישה הנצחית להיות בסדר כששום דבר לא בסדר. הייתי בחוץ, בעולם, והם לא ידעו איפה אני. אני ניצחתי.

אחר כך ירדתי לחוף בוגרשוב. פגשתי שם את מוחמד ועבד שהזמינו אותי לישון בבניין הגדול שבו מאחסנים את הכסאות. הסכמתי. באמצע הלילה מוחמד רדף אחרי בין הכסאות והודיע לי שהוא הולך ל******** (כוונה לאניסה ). עבד ובן דודו, שאת שמו שכחתי, החזיקו אותו. איכשהו עברנו את הלילה המסויט הזה.

ביום השני הייתי על החוף כל היום. מרוב תשישות מהלילה נרדמתי שם, השתזפתי בבגד ים עד הערב ונשרפתי. למעשה, נשלקתי. "גוון עור בהיר", זוכרים? הוא הפך אדום לוהט. לא חשבתי על ההורים שלי בכלל, עד שמנהל החוף בא לדבר איתי. עבד סיפר לו איך מוחמד השתולל בלילה, וביקש ממנו לעשות משהו. האיש הזמין אותי לישון אצלו בבית בלילה, בחולון. אשתו הנחמדה הכינה לי אוכל חם והילדים שלו היו מקסימים. הרגשתי חם ונעים ובית. התגעגעתי, אבל הם נתנו לי כח.

בלילה הוא נכנס לחדר, ובקושי רב הדפתי אותו מעלי. ואחר כך את בנו בן ה-14.

בבוקר הוא החזיר אותי לחוף. על פניו היתה הבעה ברורה. תסתלקי מכאן.

הייתי מותשת. שוטטתי בבן יהודה. אולארצ'יק עתיד לחזור בקרוב. לא זכרתי כבר למה ברחתי מהבית, לא זכרתי למה אני כועסת, רק שאני כועסת ואי אפשר כך יותר. אי אפשר. שלושה ימים כבר הייתי בחוץ, ולא התכוונתי לחזור לעולם.

ואז נכנסתי לקפה שרי, ליד הבית של אלון, ועירית מצאה אותי ועכבה אותי, ומנהל בית הקפה קרא למשטרה.

הם לקחו אותי למשטרת תל אביב, ומשם אבא לקח אותי הביתה. אבא שלי הגדול והחזק נראה רמוס ומבוהל. בבית אמא בכתה, שרה, בכתה, האכילה, בכתה.

התברר שכל העולם חיפש אותי. שבעת שהייתי אבודה ומבולבלת, בעת שכמעט נאנסתי שוב ושוב ושוב, הם היו מבוהלים בטירוף. בצדק.

אמא חיפשה אותי. אבא שכב במיטה, שיכור ומבועת, עד שהיא חילצה אותו משם ושלחה אותו למשימות. מדן ועד אילת, בכל מקום הם היו.

כשאני שומעת על הנערות האלה אני נזכרת בכרוניקה המטופשת וחסרת הטעם הזו. כלום לא היה שם מלבד סיכון עצמי וחוסר שיקול דעת. גיל ההתבגרות הוא מקום מחורבן לחיות בו.

שאלתי פעם חבר שמנהל תחנת משטרה אם האופן שבו התנהלה הבריחה שלי היה יוצא דופן. לא, הוא אמר. זה בדיוק ככה. מריבה טפשית, החלטה מקרית, מהירה, ואז גיהינום של כמה ימים, לילדה ולמשפחה. הרבה פעמים הן נאנסות.

אם במקרה התגלגלת לפה, ילדונת, כשאת חושבת לברוח מהבית, תחשבי שוב. לכי לישון אצל חברה. תכתבי על ההורים שלך מילים זועמות ורעות בפייסבוק. את זה לפחות אפשר למחוק אחר כך. 

 

נשמה יקרה, לא חסרים מקרים. מוזמנת לאישי. אשמח תמיד לעזור לך, אבל לברוח?-גם בצחוק לא אתן לזה לקרות!!

 

(ד"א: זה לא סיפור שאני עברתי. זה סיפור שמישהי עברה, והוא אמיתי לגמרי) !!

 

תעשי עם עצמייך רגע חושבים אהובה.

 

יהיה בסדר, תאמיני. כל תקופה קשה היא זמנית בלבד

 

עוד יהיה טווב.. שוולחת לך עננק!! ואת כל העידוד שבעוולם!!

 

בקשר לזה חשבתי מראש. אני יודעת איפה אני אהיה בלילות (לפח' בשבוע הראשון), וזה לא לתמיד, רק עד שהכל בבית ירגע. אני צריכה משהו בטוח. יציב יותר ממה שיש לי כאן...

אני רק מפחדת שיחזירו אותי בכוח אחרי קצת מידי זמן (ושאמא שלי תקח את זה קשה). בכל זאת עוד קצת אכפת לי מהם (כן מפתיע..)

מה באמת יצא לך מזה?

לא חושב שהרבה חוץ מדאגה ועוגמת נפש רבה וזה רק ההתחלה תחשבי על זה...(!)

 

משהו מפריע?

זה קורה!

תנסי לפתור בדרך אחרת אבל דרך לעניין דרך שתרצה את כולם

 

בהצלחה!

 

בס"ד

 

סיפורים כאלה קורים יום יום...

בס"ד

נשמה לברוח מהבית זה הדבר הראשון שחושבים שיש תקופה קשה בבית !!

אבל זה לא הפתרון הנכון ! זה לא יקדם אותך לשום מקום ..

נכון שזה תקופה קשה אולי אפילו מאוד קשה!! אבל את המשפחה שלך את לעולם לא תוכלי להחליף ....

את כועסת כי הכול מבולבל?,לא מסודר בבית ?- אבל אבא ואמא שלך - מהם לעולם אל תברחי !!!!!!!

לדעתי אפילו להפך אם את מרגישה קצת קשה או כועסת תתני אהבה !! לחמם את המשפחה ואת הקשר

לתת חיבוק חם  לנסות להירגע עם עצמך...

מודה באמת שזה בטח קשה לתת אהבה מתי שאת בשיא הכעס על מישהו - אבל זה הדבר הכי נכון לעשות מאשר לברוח !!

תביני : שאת בורחת, מי שאת באמת בורחת ממנו -זה לא המשפחה שלך (כי בלב ביפנים תמיד אוהבים -זה לא ישתנה )

האדם היחיד שאת באמת בורחת ממנו - זה מעצמך !!!

את בורחת מעצמך - כי את לא מצליחה להסתדר וזה נראה לך יסדר את הכול (?)-הדברים לא יסתדרו אם לא תסדרי אותם !!!

 

 ולברוח לא מקדם רק מרחיק !

תחשבי עוד על זה ,ולעולם אל תנסי להתרחק מאנשים שקרובים אליך !!

 

אני בוטחת בך שתבחרי לעשות את הדבר הנכון בעז"ה !!!

כותבת עם המווןןןןן אהבה מיכל    !!!!!!!!!!!!

[אם את רוצה להתכתב באישי אני פה  אפילו סתם לדבר..]