בס"ד
כנגד ארבעה בנים – מזוית שונה
פה-סח – של ארבעה בנים
.
הפסח חֹסף בכל אדם ארבעה בנים,
באיזה רמה, כולם נבונים,
לאיזה עמל כולם מכוונים,
ומהי שאיפת, ועמל הבונים
.
כשפיו סח, מה הבן אומר
במה עיסוקו, ומה בבטנו שומר,
לפי דיבורו, נדע מה אופי החומר,
אם חכם מולך, או שסתם כומר.
.
שכן הלשון, היא קולמוס הלב,
ודרכה נחשף, מה לבו מלבלב,
מה עתידו, בנבחרת האומה,
יבקש חכמה, או יתמקד בערמה.
.
חכם, בכל דבר מחפש את הבורא,
גם בעבודת חול, וכשעיתון קורא,
מה רוצים ממני, ולמה אני רואה,
מה להלכה, ואיך ביראה אני פורה.
.
רשע, כל קודש, הופך לרועץ,
גם כשלומד, חושב איך להיות לץ,
בגינות וברחובות, תמיד מתרוצץ,
ופיו לא חדל, לפלרטט ולהתלוצץ.
.
התם, סתם מטומטם וכה מסכן,
לא מודע לחסרונו, גם כשמזדקן,
כל כך סתום וכה מתעקם,
עד שהוא מדבר, האיזור מיד מתרוקן
.
ושאינו יודע לשאול, את\ה פתח לו,
מה כן לשאול, ומה כדאי לו,
אין לו שאלה, ואין צורך בתשובה,
וכשהוא מדבר, מסביבו אין תגובה.
.
ישנו בן חמישי, שאינו נזכר בהגדה
אינו מודע כלל, למצוַת הסדר והודה
תינוק שנשבה, ונשאר מתוסכל,
על שִעבּוּד הגוף, ושכל מדולדל.
.
עליו ועלינו, נישא לא-ל תפילה,
שמהרה נתבשר, בבשורת הגאולה.
*
מאת: הרב כתריאל משולמי
>>>