פורום נשואים טריים (עמוד 122)

מוזמנת לפנות אלי בפרטי

אל תלכי לשם זה פשוט פוגע בנשים...
אחותי כבר בהריון שני ועדיין בטראומה רצינית מזה...
קחי את הזמן או תלכי לרופא נשים.
הם עושות נזק נפשי ופיזי ( פגיעה ברצפת האגן - שמעתי ממקור מוסמך)
והכאבים הם עזים ביותר!!

הסבל שאחותי עדיין עוברת והטראומה שלה ממש מקשה עליה לקיים יחסים..
תחשבי טוב מה את עושה..
להרבה נשים לוקח הרבה זמן..
אני יכולה להגיד לך שעד הלידה הראשונה עוד היו לי כאבים ביחסי מין.

מניסיון אישי.

אני אחרי החתונה הלכתי למישהי שעובדת כאחות נשים וזה עוד אחד מהדברים שהיא עושה. 

ממש ממש לא יצאתי בטראומה.

להפך - יצאתי בהרגשה של הקלה גדולה, כי לא היה דבר מבאס יותר מלהיאסר מייד שוב.

אז שום נזק נפשי לא נגרם - היא הייתה אישה מאוד סימפטית ונעימה, לא עשתה מזה עסק מדי גדול ולא חיטטה לי בחיים - היא אפילו לא שאלה מה השם שלי.

ואני חושב שגם לא נגרם נזק פיזי, אבל על זה אני באמת לא יכולה להתחייב.

שמעתי לא על אחת..על כמה שזה כאב מאד והיה טראומטי...
תעשו מה שנראה לכם בחיים לא הייתי הולכת למשהיא שהיא לא רופאה.
לגהי נזק לרצפת האגן זה הוכח

בטח לא כמו שכאבה לי הקריעה תוך כדי קיום היחסים...

מנסה לדמיין את עצמי בתור אישה.

וואללה כנראה הייתי נשארת זקנה ערירית שאוספת נחשים רק כדי שלא תהיה בודדה.

בכל מקרה הכתובת היא הגניקולוגית שלך

משחזר קרום בתולין, בעיקר לדתיות/חרדיות/ערביות/גרוזיניות (לדבריו).

 

אגב, הוא פלסטיקאי ולא גינקולוג, ולפי הבית שלו - יש דרישה גבוהה לשירות הזה...

זה בשביל כאלו שקיימו יחסים לפני החתונה, ואז לקראת הנישואים רוצות להסתיר את העובדה הזו.

אצל יהודיות זה כדי שהוא לא יברח,

אצל ערביות זה כדי שהוא לא ירצח אותן.

או גרוזיניות? 

ומשום מה חשבתי שכתבת "חרדיות".

לא שמתי לב שזה בכלל היה יהודיות.

יכול להיות שסתם קשקשתי עכשיו וזה בכלל לא נכון, אבל זאת הכוונה ב"קריאה פרוידיאנית"...

האיזור שם זה אחד האיזורים המנותחים פלסטית!
איראן מהמובילים בתחום בעולם.

גם יש להם דף עם הכוונה לתרגילים שניתן לעשות בבית שעוזרים לפתיחת הקרום.
גם ידעו ליעץ האם נכון ללכת לניתוק אצל גורם חיצוני
וגם ידעו להפנות לדמות מתאימה לעשות את זה

תאמרי להם שאת רוצה דווקא רופאה. זו דרישה מובנת לגמרי.

 

ממש לא נראה לי סיפור.

 

 

[וחבל מאד שמישהו מצא לנכון "לתפוס טרמפ" כאן להעלות נושא אחר. בכוונה לא קראתי את ההודעות הללו, אבל ממש אין ענין להכניס בכל מקום דברים כאלה, שהם דברים שבאים כתוצאה מציאות כעורה, שגם אם מליון פעם ינסו "לכבס" אותה, היא ככה]

ניסיתי לכבס משהו?

ה"כעור" זה שבשרשור שאשה שואלת על דבר כזה - 

 

להכניס "רופאים שעושים ההיפך"..

 

המציאות של דברים כאלה לא בנישואין היא כעורה,

 

ואין כל ענין להכניס את זה שלא לצורך.

 

"מידע" כזה, הוא דבר שבאופן נורמלי אמור לגרום תחושה לא נוחה. אז אם מעלים כי מישהי צריכה התייעצות, מה אפשר לעשות.. עולים הרבה נושאים לא נוחים לצורך עזרה, אבל "סתם"..

 

וזה לא קשור לערך החזרה בתשובה.

גם בנושא הספציפי הזה וגם בעניין ניצול שרשורים בכללי.

לא צודקת

בשורות טובות

האם מתאים גם לציבור חרדי יותר? מבחינת מוסדות לימוד... 

יש אצלנו הכל!
קודם כל יש את שכונת הר יונה ג שהיא שכונה רק חרדית, גרים ביחד בפרוייקט נפרד ויש להם שם הכל גם מוסדות לימוד וכו.

יש קהילה חרדית שגרה בעיר עצמה, רוב הגברים אברכים. הם קהילה קטנה ומגובשת של כעשרים משפחות, שמעבירים שיעורים לבעלי בתים בעיר וכדומה. יותר אידיאליסטים הייתי אומרת.

יש קהילה גדולה של חבד.

יש גרעין תורני חרדי-לאומי. אליו אני קשורה, אנחנו בערך ארבעים משפ' שבאו מישיבה ובאנו לעיר כשליחות. ויש עוד גרעין ציוני בסגנון של ישיבת הסדר, יותר דתיים לאומי.

אנחנו לגמרי פועלים כקהילה דתית אחת, בגלל כל הצד שמנגד...

וגרים בשכונה נפרדת או בין ערבים?

איך קוראים למקום? מגדל העמק?

אבל אם היא בת שנתיים אז אני משערת שבאיזור 7-7 וחצי היא כבר הולכת לישון, לא? זה משאיר לך כמה שעות לעצמך

מזדהה ממש עם הקושי..

 

בע"ה ישלח לכם ה' כוחות ותצליחו לגדל בשמחה וברווחה הרבה ילדים..

 

וגם, בע"ה יהיה טוב יותר בהמשך. יש גנים,בהמשך בתי ספר...

 

 

אז פעוטון פחות יפתור את הבעיה.

 

אבל לפעמים יש ילדות שישמחו לעשות בייביסיטר במחירים ממש זולים לשעה שעתיים פעם או פעמיים בשבוע.

 

אולי לנסות כמה פעמים בשביל ההרגשה הטובה בכל זאת? 

והיא 24/7

האחריות תמיד תהיה עלינו ההורים, אבל מה שכן אפשר זה להאציל סמכויות, נשמע שאת ממש צריכה מישהו שיקח אותה לעוד כמה שעות בשבוע

שניכם עובדים ואתם לא משלמים על מעון, אולי שווה בכ"ז להביא בייביסיטר ולנסות לצמצם בדברים אחרים, בסה"כ זה עדיין יהיה הרבה יותר זול ממעון

מתי היא הולכת לישון?

צריכה לברר מה חשוב לך ומה חסר לך
אח"כ לדבר על זה עם בעלך ולנסות למלא את זה בדרך כל שהיא.
מותשת עייפה וחסרת מוטיבציה זה תסמינים שאומרים לא טוב לי. חסר לי משהו מהותי.

ככה הילדה תוציא אנרגיות עם עוד ילדים.
דבר שני, בשעות אחהצ תיפגשי עם חברות והילדים שלהן אם יש אפשרות כזו.
אצלנו זה מעביר את הזמן בכיף. לי ולהם🙂

אני הייתי כל יום עם שניים קטנים (4 ושנה ו9) מארבע בצהריים עד שש וחצי רבע לשבע בערב.
עכשיו בעלי מגיע טיפה יותר מוקדם
אבל אפילו שעה בחוץ עושה להם טוב.

ואם לא מתאים לך, אז סליחה.

את כותבת ששניכם עובדים ועדיין אין לכם יכולת כלכלית למצוא לה מטפלת / לשלוח למעון.

א. האם בדקתם מעון של התמ"ת?
שם כנראה תהיו זכאים להנחה כלשהי.
ב. יכול להיות שכדאי לבדוק את מאזן ההוצאות וההכנסות שלכם? אצלנו רק בעלי עובד, ועדיין אנחנו יכולים לשלוח למעון. כך שאם שניכם עובדים ועדיין לא מספיק בשביל לשלם למטפלת, יכול להיות שצריך לבדוק בדיוק על מה מוציאים ולעשות סדר עדיפויות כלשהו.

וכמובן שזה לא נאמר בביקורת, ואת מוזמנת גם לדלג על העיצה הזו. אבל זה מה שאני הייתי עושה במצב כזה

מה שמציל אותנו - זה מעון.
כן, של התמ"ת, ועדין לנו הנחה משמעותית רק ייתרון משמעותי - שעות העבודה שלהם מ7 בבוקר עד 16:00 בצהרים.
הילד מוציא שם כמויות של אנרגיות, אוכל כמו שצריך, לא צריכה לנקות או להכין לו אוכל 24/7. רק בזמן שהוא בבית.
הוא חוזר הבייתה מוטש בטרוף, עייף, משחק קצת או אפילו מנמנם צהרים (אחרי השנ"צ הראשון במעון). הוא אוכל סביב 17:00 והולך לישון עד 19:00 גג.
מבחינתי זה מספיק.. הייתי רוצה יותר זמן איתו אבל זה בסך הכל לטובתו ולטובתנו.
הוא באמת נהנה במעון, יש לו שם מטפלת מקסימה וחברת ילדים בני גילו. הוא אוהב לשחק ומתפתח שם יפה מאוד.
(בשבת זה סיוט כי הוא כל הזמן רוצה ומתחנן ללכת למעון.. עד כדי כך...)

בשכר מינימום של 2 הורים אמורה להיות אפשרות כלכלית לשלוח למסגרת.. אין סיבה שהיא תיהיה בבית כל היום אוגרת אנרגיות ומוציאה אותם עליכם. אתם גם צריכים מנוחה!
אגב, לא כל יום אני עובדת בבוקר, לפעמים משמרות ערב ולילה - עדיין הילד במעון כל הבוקר. וזה מ2 סיבות:
1. אני לא רוצה למנוע מהילד את הכיף שיש לו במעון. הוא מאוד מחובר למטפלת שלו ורק שבת זה מספיק כדי להבין כמה זה חסר לו.
2. אני לא יכולה לעשות את זה לעצמי - גם אני ובעלי צריכים מנוחה. זמן לעצמינו/סידור בית/קניות..

מה שכן - אנחנו מצטמצמים במקומות אחרים. כמו רכב למשל - שאין לנו.
אנחנו גרים במרכז ומתניידים עם אוטובוסים ממקום למקום.
אז כן, קשה לנו ליסוע להורים. נופשים מוגבלים לכאלה שניתן להתנייד עם תחבורה ציבורית. צימר באיזה הר נטוש ופסטורלי פחות מתאים לנו כי אין לנו דרך להגיע לשם ולהתנייד בסביבה.
קניות אנחנו סוחבים בעגלת תינוק ופעם ב.. כשקונים חפץ כבד וצריך לשנע אותו ממקום למקום משאילים רכב מחברים.
זה לא הכי כיף אבל.. יש לנו שקט רוב ימות השנה. אנחנו לא רודפים אחר הילד, יש לו מסגרת. רוב העיסוקים משתדלים להספיק בבקרים פנויים. כך שלא צריך להיסחב עם הילד למרכזי קניות או קופות חולים.

אני לא יודעת מה המצב הכלכלי שלכם, גם לנו היו תקופות שמעון היה מבחינת מותרות, חשבנו שכדאי לנסות להסתדר בלי. היה לי קשה מאוד לחשוב שהילד שלי יטופל ע"י אישה זרה.
היום אני יודעת שזה היה אחד הצעדים שהצילו את החיים והנישואים שלנו. אחרת היינו משועבדים 24/7 לצרכים הילד מבלי יכולת להתחשב בצרכים שלנו.

כי זה נשמע מאוד פסטורלי,
והלואי אצלינו..
אז הבן שלי מגיל שנתיים לא הולך לישון לפני 10:30 - 11:00 בלילה, וזה ממש לא קל, כי אין שניה לעצמנו.
פשוט לקחת בחשבון שהרבה פעמים הערב הולך.

אני במשרה התחלתית (אז לא מרוויחה הרבה) ובעלי עובד במשרה חלקית (הוא עובד מ-16:00 עד 21:00 מידי יום + ימי שישי בבוקר)

יש לנו הוצאות על הדירה, חשבונות + אוכל שלא משאירות לנו כמעט כסף פנוי.

האמת שחשבנו על האפשרות של לרשום אותה למעון כשעברנו דירה ואז בעלי יוכל לעבוד יותר שעות, אבל לא הצלחנו למצוא מקום פנוי באף מעון באזור.. (ולפרטי אין לנו אפשרות לרשום אותה).

לצערי, הילדה לא הולכת לישון לפני 21:30 כל יום.. יש ימים שאפילו יותר מאוחר. היא קמה בסביבות 7:30-8:00 מידי יום.

בגלל זה אני כל כך מותשת, אם היא הייתה נרדמת ב-20:00 המצב היה יותר טוב.

תבדקי שהם לא שמים אותם לישון כמה שעות טובות

ובמעון ישן איזה שעתיים וחצי אם לא יותר
וגם אז מגרדים אותו בכח כי הוא עייף

בקיצור שיבוש החיים

אם רק היו מסגרות ללא חופשות ובלי שינה זה היה מעולה ..

ולנסות להכניס לשגרת שינה כבר ב6-7 בערב.
שיהיה במיטה עם ספרים/צעצועים.
לאט לאט יתרגל להרדם מוקדם יותר

ניסיתי במשך השנה כל מיני דברים, ללא הצלחה, אנחנו לקראת סיום השנה
מחכה בסבלנות ל1 בספטמבר שהוא עולה לגן עירייה ושלום לשנת הצהרים,

בגלל השנ"צ במעון?

חשבתי שאצל כולם זה ככה
כי רוב הילדים שלי היו כאלו.

לא חייבים לישון
אפשר סתם להיות במיטה עם ספרים

אבל 99% מהזמן נרדמים אחרי 5 דקות

ויש לנו ילדה בת 3 שישנה במעון צהריי9

במעון יש לילדים עד שעתיים לישון. הילד שלי ישן הכי קצת (גם בבית היה כך)

דווקא כשילדים ישנים טוב במשך היום הם נרדמים וישנים טוב יותר בלילה. זה ההפך ממבוגרים.

אולי כדאי לבדוק כמה זמן הוא באמת ישן והאם אפשר להעיר אותו יותר מוקדם.

בשביל ההתחלה כדאי לנסות להרדים את הילד יותר מוקדם - ככל שישן יותר טוב בלילה סיכוי טוב שישן פחות ביום ואז יצליח להרדם בלילה. שנת לילה טובה וארוכה זה המפתח לכל היום.

לגבי השנת לילה - לפעמים הילד נכנס למיטה ונרדם רק אחרי חצי שעה ושעה! אבל הוא במיטה - והוא יודע את זה. הוא לא יוצא משם. הוא יודע שהוא בתהליך ללכת לישון. ברוב המקרים הוא נרדם מייד - לפעמים הוא צריך עוד קצת זמן כדי להרדם. אבל שנת הלילה שלו מתחילה בשעה קבועה כדי לאפשר לו מנוחה מספקת ורציפה. ילד שהולך לישון קבוע ב8 ו9 בערב כבר עייף יותר מידי ולא פלא שלא מצליח לישון בצורה אפקטיבית במהלך הלילה.

ולפעמים יותר, אני מבקשת מהגננת להעיר אותו יותר מוקדם והיא בד''כ שוכחת..

אבל השלמתי עם הענין וכמו שכתבתי בהודעה קודמת, עוד מעט מסתיים המעון והעניין יסתדר.

בכל הסגרים בקורונה הוא לא ישן צהרים והלך לישון כל יום בשבע עד שבע, אז בע''ה זה יסתדר
וממש תודה על העצות המועילות!

והיא לא שוכחת

מטפלת לא שוכחת דברים כאלה אלא אם כן זה נוח לה.
נראה לי שהיא מעדיפה שעתיים של שקט מוחלט במשך היום..

מצד שני.. אם הילדה הולכת לישון מ7 בערב וקמה ב7 היא תיהיה הרבה פחות עייפה ומעצמה יכולה לקום באמצע השנ"צ..

מספיק שהיא הייתה ישנה כמה דקות היא לא הייתה נרדמת בלילה..
נגמר המעון ב"ה והם מתחילים לישון בשבוע וחצי שמונה

יש טבעת אירוסין שאמא של החתן נותנת לכלה בחגיגת האירוסין,
ויש טבעת נישואין שהחתן נותן לאשתו תחת החופה ובכך הוא מקדש אותה.

למעשה חששו שאם החתן ייתן טבעת בעצמו עוד לפני החופה יהיה בכך משום קידושין כדת וכדין, אולם למעשה היום ראיתי כמה וכמה רבנים שאומרים שאין זה כך, אם ברור לכל הצדדים שאין כאן רצון לקדש וכו'

אין דבר כזה אירוסין . זה סתם מוסכמה חברתית שנוצרה במהלך הזמן.

1) האירוסין הם ברכת האירוסין "ואסר לנו את הארוסות...." מה שנאמר מתחת לחופה. מרגע זה הכלה מאורסת= אסורה על כל העולם + על החתן.

2) הנישואין הם נתינת הטבעת לכלה (בפני העדים!) תוך כדי האמירה "הרי את הקודש לי בטבעת זו כדת משה וישראל". מרגע זה הכלה נשואה לחתן= אשתו. מותרת לו ואסורה על כל העולם.



היום במה שנקרא "וורט", זה בעצם חגיגה קטנה בין המשפחות שמציינת את הרצון של בני הזוג להתחתן.
מקובל שהכלה מקבלת כמתנה טבעת במעמד הזה (באותה מידה זה יכול להיות סט אחר של תכשיטים, ממש לא משנה)

מה שנקרא היום 'אירוסין' אין לו משמעות הלכתית.

'אירוסין' בלשון חכמים היינו קידושין (כגון ע"י טבעת) עם ברכת "שאסר לנו את הארוסות... ברוך מקדש עמו ישראל ע"י חופה וקידושין".
בשלב זה הכלה אסורה לחתן ולכל העולם.

'נישואין' היינו כניסה לחופה עם שבע ברכות הנישואין, ומכאן ואילך הכלה מותרת לחתן "והתיר לנו את הנשואות לנו על ידי חופה וקידושין".

בימי קדם היו ממתינים עד שנים עשר חודש בין האירוסין לנישואין.
כדי למנוע תקלות, המנהג הרווח כיום (כבר עשרות או מאות שנים), להסמיך את האירוסין לנישואין במעמד החופה.

אכן נישואין זו כניסה לחופה, אבל צריך להדגיש שלאוו דווקא מדובר בחופה שלנו, בעלת ארבעת הכלונסאות ויריעת הבד.

ישנם שלוש דעות בראשונים מהי חופה - א. חופה שלנו - ד' כלונסאות. ב. הינומא. ג. חדר ייחוד.

וחוששים לשלושתם ולכן עושים את שלושתם, וגם הספרדים שלא עושים חדר ייחוד זה כי לא מצריכים אותו בסמיכות וסומכים על ההתייחדות בבית בסיום הערב (ולעלי תלמוד שכאן: ידועים דברי הגרב"צ אבא שאול שאמר שזה נסמך על האנן סהדי שכך דרך חתן וכלה, ומכאן חידוש גדול, שאמנם ניתן למצוא לו סמך כבר בקדמונים, שאנ"ס מהני לעדות קיום. ויש לפלפל בזה טובא)

זו הסיבה שהכלה נשארת בהינומא לכל הפחות עד לאחר נתינת הטבעת - שכן הנישואין (-חופה) צריכים להיות לאחר הקידושין. בפשטות לפחות.

 

ועוד יש לדייק - אירוסין כמדומני אינן "נתינת הטבעת עם הברכה", אלא נתינת הטבעת לבד, אלא שיש דין לברך. עצם הברכה איננה חלק מהאירוסין עצמם כלל. תקנו אם אני טועה.

 

ודיוק שלישי: שנים עשר חודש זה בזיווג ראשון. לאלמנה ל' יום.

א. לא באתי בדבריי לפלפל בדיני חופה ונישואין,
לכן קיצרתי וכתבתי חופה מבלי להיכנס לדעות השונות בביאור המושג.

ב. אכן, הברכה אינה חלק מה'חלות' של הקידושין;
אך באתי בדבריי להדגיש את ההבחנה שבין האירוסין וברכתם לבין הנישואין וברכותיהם.

ג. אכן.
כתבתי "*עד* שנים עשר חודש",
מבלי להיכנס לחילוק שבין בתולה לאלמנה,
אלא כדי להדגיש שיש מרחק זמן בין האירוסין והנישואין העשוי להגיע עד שנים עשר חודש.
וכפי שציין @ביישן נ זהו "משתבעה הבעל".

תפוחי זהב במשכיות כסף דבר דבור על אופניו

האירוסין והנישואין יכלו להיות בריחוק משמעותי של הזמן, מקום (על ידי שליח)

12 חודש זה הזמן שנתנו מרגע שהחתן (והכלה) רצו לעבור לשלב הנישואין. משניות בכתובות פרק רביעי

ולאלמנה חודש

אכן הפרש הזמן (והמקום) יכול להיות מופלג ביותר;
אך לא היתה כוונתי לפרש כל דיני אירוסין ונישואין, כי אם להבהיר את המושג 'אירוסין'.

כאשר אחד הצדדים מבקש להתקדם לשלב הבא של הקשר הזוגי (נישואין), עליו לתת 'התראה' לצד השני להתכונן לחתונה.

שיעור הזמן של שנים עשר חודש הוא לאישה (בתולה) להכין בגדיה ותכשיטיה, (ובלשון חכמים: "לפרנס את עצמה"),
"ולאלמנה שלושים יום".

וכן נותנין לאיש לפרנס את עצמו (להכין צרכי חופה וסעודה).

כתובות פרק חמישי משנה ב

ובלבד שהיא מוכנה להתקדש בזה.
שער פרוטה נכון להיום=כ9 אגורות.

אפילו שמעתי פעם על מישהו ששמע פעם שיש מישהי ששמעה פעם על מישהו ששמע פעם שאיזה נער במחנה של בני עקיבא קידש מישהי עם זוג גרביים נקיים.

ואני שמעתי על חתונה גבעונית שנערכה לא מזמן והחתן קידש את הכלה בחרב ערבית עתיקה.
תכלס זה נשמע הכי מהמם. מקנאה.

הבעיה עם טבעת אירוסין היא שאם הוא מציע היא הסכימה להתחתן איתו וקבלה ממנו טבעת לכאורה הם נשואים.
בטח היום עם השלטים האלה של-
מטילדה, התינשאי לי??
פחות בעיה אבל לא מומלץ צורם אם הוא כורע ברך כמו גוי בסרט אמריקאי רומנטי צ'יזי כמו היומן עם נואה קלהון😍 ואלי.

ולפי השמועה כך גם היה

וכבר תוס' עמדו על המנהג הזה

אצלנו הוא נתן טבעת זמנית(אני קוראת לה למען כללי הטקס) ואחר כך קנינו טבעת של סתם כי היא יפה והוא החליט שצריך.
כמובן צריך לשים לב שלא נוצר מצב של קידושין ולומר(בקול) שזה לא לקידושין אלא סתם מתנה.

ואין שום משמעות לטבעת אירוסין.

מי בכלל אמר שצריך טבעת אירוסין?
לי לא היתה, כי גם ככה לא נוח לי להיות עם טבעת.
חמותי נתנה לי שרשרת ועגילים במקום...
ובהזדמנות אחרת נתנה לי טבעת עם יהלום, כי היה לה חשוב...היא שמרה יהלום לכל אחת מהכלות שלה...

כל המושג הזה "הצעת נישואין", הוא מגוחך, במתכונת שקיבל כעת - שהיא העתק מהגויים, שהם ככלל, ממש לא דוגמה לחיקוי לנו בבניית משפחה...

 

ומי שחושבת ש"טבעת אירוסין" זה משהו עם תוקף הלכתי - צריכה מאד להיזהר, וכן הבחור. שלא יחשבו שבזה הוא מקדש אותה, או גורם לשמץ יותר קרבה הלכתית ומציאותית ביניהם מאשר מקודם.

 

לגבי טבעת נישואין - אכן נכון.

 

מעצם הדין אחדמ הדרכים בהם "האשה נקנית" היא בכסף. והמנהג בעם ישראל הוא לקדש ע"י טבעת. 

גם בזה צריך להיזהר מכל מיני "פלפולים הלכתיים" שבעצם לא צריך דווקא טבעת וכו'. מה שנוהגים כל ישראל, ויש לכך טעמים מטעמים שונים - אף אחד לא מבטל בהבל פיו...

 

קנינו את הטבעת אירוסין באותה הזדמנות שבה קנינו את הטבעת נישואין.

הטבעת נישואין כדי לקדש
הטבעת "אירוסין" כי רציתי טבעת עם יהלום😅

אני טוענת שבגלל שבטבעת נישואין אסור יהלום טעדיף שלא תהיה יקרה וכו' אז קונים עוד טבעת שהיא הטבעת ה"מושקעת"

אה שיט זאת לא הבדיקה הזאת 😭

זה יכול להעיד על המחלה בערמונית (לא מחייב אבל כדאי להיבדק)
לפחות ככה שמעתי

הוא צריך כנראה בדיקה אצל פסיכולוג..

ניסיתם לחם כוסמין???

שאלתי מישו שמבין.
לאו דווקא בערמונית.
ה' ישמור!

מקל באף ופיפי על מטוש

דרגות קושי המזרון צריך לבדוק בחנות

אשתי מאוד מרוצה,
אני ישן בכל מקום 😅

ז"א שיבין אותי.

סתם.

אם היה יכול היה לוקח בשבילי את המזרון לכל מקום שהולכים..

המזרונים אצלינו כבר 5 שנים ואנחנו מבסוטים עד השמיים קשה לישון במקום אחר.
עלה לנו 1000 שח למזרון..
אם תרצי אברר

בני כמעט 7 שנים.

2 יחיד עלו אז כ1500.
(אבל היתה לנו הנחה)

מה שהיה טוב זה שבחנות, א' אומרים לך לשכב על המזרון לראות אם זה נח (אני התפדחתי) וב' אמרו לנו שאם אחרי 10 ימים או שבועיים המזרון לא נח, אז נחזיר אותו וניקח אחר. הייתי די בשוק מההצעה הזאת.
אז שבועיים ישנו על מזרונים עם ניילונים ובאמת החלפנו אותם בסוף ולקחנו מזרונים קצת יותר יקרים והרבה יותר נוחים.
מסקנה שלי: חפשו חנות שניתן להחליף ושווה להשקיע במזרונים יותר יקרים מהסכום שכתבת.

נדמה לי שאצל פנדה (מה המלצתי לעיל) נותנים 100 יום ניסיון

על מחסן המזרנים.
יש להם הרבה דגמים
והם מאפשרים חודש התנסות!
מחירים טיפה יותר קרוב ל3000 למזרון טוב.
שווה ממש להשקיע!

ההתאמה בין האדם למזרן חשובה יותר מאיכות המזרן וכמה היא טובה לאחרים.

מזרן בדרך כלל מגיע במגוון קשיחויות ועשוי מכמה שכבות. כל שכבה והיתרון שלה - מזרן איכותי יהיה עשוי ממגוון שכבות שונות כי לכל שכבה=חומר יש יתרון אחר.

שנית - הקשיחות. חשוב חשוב חשוב! לשים לב!
לא כל דרגת קשיחות מתאימה לכל אחד!
אני ובעלי לדוגמה קנינו מזרנים בדרגת קשיחות שונה.
זה נגזר בעיקר מהמשקל אבל גם מהמגדר - אישה באופן טבעי נכנסת להריון ועולה במשקל בהתאם - היא צריכה מזרן שיכול להתאים לשלבים שונים של ההריון והבטן שגדלה.
בגדול - מזרן צריך לאפשר שקיעה מסוימת אבל גם קונטרה - ולכן אדם במשקל גבוה צריך קונטרה יותר חזקה מאדם במשקל נמוך. אבל קשיחות גבוהה מידי בלי שקיעה מתאימה עלולה לפגוע בנוחות כי אז הוא ירגיש שהוא ישן על קרש ולא על מזרן...

קיצור. כדאי שתבדקו (יש באינטרנט מגוון הדרכות בנושא) מה המזרן שהכי מתאים לכם ואחר כך להגיע לחנות עם מחירים נוחים ותנאי החלפה טובים.

מזרן דו צדדי הוא מעולה כי הוא מאפשר להפוך אותו מידי פעם ובכך להאריך את השימוש בו.
אבל מזרן דו צדדי איכותי הוא מאוד יקר. זה שיקול שצריך לקחת בחשבון.

בהצלחה!

שתזכו להרבה אנרגיות טובות ומופלאות ורק שמחות ושלום בית אמיתי עם הרבה אהבה ועוצמה

שתמיד תשמחו ותיהנו
נשמעים זוג חמוד

לפי הכתיבה, את נשמעת לי 'אדם רגיש מאוד'.
תעשי חיפוש בגוגל

כשאני יושבת וכותבת הכל צף ואני ממקדת את עצמי, אבל ביומיום אני בדרך כלל רגילה לגמרי, לא יותר מאישה רגילה
בכתיבה הכל עולה ומתעצם

ממש נחת לקרוא אותך,

 

אתם לגמרי שם

וגם כשלפעמים קשה יותר - אתם לגמרי בדרך הנכונה!

 

ממש מרגישים שזכיתם האחד בשנייה,

ואת כותבת מדהים ומרגש ונוגע וכנה כ"כ, רואים שאת אישה מיוחדת 🌼

תודה רבה רבה. מחזק ממש 😍

בהצלחה רבה 🌹

וכל מה שחשבנו נגמר
וכל מי שנשענו עליו עכשיו נשען עלינו.


וכל מה שקיים
זו רק הרוח.



תשלח לאמיר דדון
הוא ילחין.

לפעמים יוצאים עם מסקנות וש.ב. לפעמים יוצאים בלי.
לפעמים באים ביחד לפעמים בנפרד.
ומקווים לטוב.

מה הכוונה לפעמים בנפרד.... אני כבר לא מוכנה לדיבורים מאחורי הגב.
מוכנה לשים ה-כ-ל על השולחן.
ולמה אתה פרש בודד?

לפתור דברים צריך לדבר עליהם בנפרד.
זה לא מאחורי הגב. הבן זוג ידע שהשני הולך לבד. וזה נועד לפתוח דברים שקשה לפתוח ביחד כי מפחדים לפגוע.

כי אני רוכב לעבר השקיעה. (סתם. אין לי מושג)

כי ככה פחות מבזבזים זמן בהתנצחות ומתמקדים בפתרון הבעיה...

מאוד עזר לנו.
בעיקר כי הצלחתי להבין את אשתי, את הרגשות שלה.
אני הייתי מציע שתקחו את זה כלימוד חייכם וכאתגר חיובי ביותר.
כי אין סיפוק יותר גדול בעולם הזה מבית טוב ושמח.

1. לא לבוא כדי לקבל אישור ש''אני צודקת והוא טועה'', זה לא עובד ככה. כל אחד צודק מהכיוון שלו..
(לדוגמא, אם תציירי על חול את המספר 6, מי שיעמוד מולך יגיד לך שציירת 9. מי צודק? שניכם)

2. לא לצפות לפתרון קסם או לקבל ''שק טיפים''.
זוגיות זו עבודה מחשבתית, עבודה על המידות. להבין שנדרשת כאן עבודת חיים.

3. אחרי שתצאו מהייעוץ ותחזרו הביתה, *אל* תתעסקי באם הוא מקיים את החלק שלו!! את אמונה רק על עצמך. תדאגי לעצמך ולתיקון המידות שלך.
אל תעקבי אם הוא עושה את החלק שלו.


זהו. מש''ל.

מקווה שנצליח להתקדם.
עדיין עם חששות רבים, התיק שלנו כ"כ כבד וטעון

הקטע שישנם שיחות ומפגשים שאחד מבני הזוג משתתף לבדו.
אחרי שאוזרים אומץ ונגשים לטיפול רוצה שהכל יהיה שקןף.
יתכן וטועה אבל זה בשלב ככ מסובך.

שניכם יודעים מה הבעיה...
בזוגיות הפתרון זו עבודה עצמית, כל אחד עובד על עצמו והמידות שלו.
אז בייעוץ שכל אחד הולך לבד יש אפשרות להתרכז נטו בעבודה עצמית ולא למרוח את הזמן בהתנצחויות אחד על השני...

כמה זמן את נשואה?
מבינה אותך מאד מאד ולליבך ....
גם אני בתחילה שיתפתי אותו בכל

אבל בשלב מסוים יכולת ההקשבה של גבר מסתיימת, לצערי
צריך פשוט לדבר פחות , אין ברירה
אם אין לו כח/סבלנות לזה , אני לא חושבת שכדאי לשדל אותו בכח - זה פשוט לא עובד
אצל אישה רגילה - בד''כ שיחה נתפס כמשהו נעים
אצל גבר רגיל קלאסי - זה נחשב לחפירה/ מזוכיזם....
זו תפיסה שונה, הם כאילו לא באמת נהנים לשוחח שיחת נפש, רוב הזמן ( לפעמים כן..... אבל לא ברמה של אישה - 9 קבין....)
את צריכה להשקיע ולפתח קשרי חברות עם בנות גילך
ובמקביל לעזוב את בעלך לנפשו ולצמצם איתו את הדיבורים כשנראה שלא בא לו
תראי זוגות מאושרים מבוגרים - נניח מעל גיל 50 - הם מאושרים, אך לא בהכרח מפטפטים שיחות נפש זה עם זו כל היום
וזה תקין ובסדר גמור!

לסיכום
אם זורמת לכם שיחת נפש - מעולה
אם לא - ונראה שהוא לא בענין - להרפות, לתת לו את השקט שלו, ולנסות בינתים למצוא תחליף לפתרון/ייעוץ ממקור אחר ( גוגל/חברות/אמא/תפילה לד')
זה לא אומר שהוא לא אוהב אותך! פשוט יש לו ענינים משלו שהוא טרוד בהם, ןאין לו כח לעסוק בפתרון בעיותיך כל היום, לגיטימי לגמרי
גם אני, מודה ב'אשמה', שכשהראש שלי עמוס בבעיות/מצבים שאני צריכה לפתור או לחשוב עליהם, אין לי כח להקשיב לבעלי, זה כאילו פותח לי עוד 'חדרים' במוח, כשאני מרגישה שכבר מהדברים והענינים שלי - המוח כמעט מתפוצץ מאפס מקום..... אז פשוט אומרת לו שאין לי כח כרגע לדבר על כך....
אז ודאי שמותר לו גם כן לא להקשיב....

דבר נוסף, אישה מתחתנת לפעמים בציפיה שבעלה הוא 'אלוקים' - יפתור כל בעיותיה ויהיה תמיד לצידה, ואם לא- אוי ואבוי, היא נעלבת, שהוא לא מספיק אוהב אותה
גם אני 'חטאתי' בזה, 'מודה באשמה'
ולמעשה
צריך להבין שגם את אישה חזקה ויכולה לתמוך בו
ולמצוא פתרונות לבעיות/התמודדויות/התלבטויות שלו
ולא רק הוא צריך לכרכר סביבי כל היום

דבר נוסף, מתחתנים בציפיה לממש אושר
ולמעשה החיים מזמנים התמודדויות ומצבים חדשים שלא חשבנו
את מתחתנת, למעשה את גרה לצד אדם נוסף בבית, שהוא בעלך - ושניכם חווים התמודדויות עם מהלך החיים זה לצד זה
לא תמיד לאדם השני מתאים לדבר איתך בכל רגע נתון, אע''פ שהוא התחתן איתך ובאמת באמת אוהב אותך
זה לא מוריד מאהבתו אליך בכהוא זה

דבר נוסף, זה תקופות - את תראי שתגיע בקרוב תקופה שהוא כן ירצה לדבר ולהקשיב , לחכות קצת בסבלנות
מקווה שנתתי לך הרגשה טובה ,( לא התכוונתי לשפוט- מקווה שלא נשמע ככה) תחזיקי חזק, את אישה טובה ומדהימה

כמה דקות ביום אני צריכה להשקיע בלחיות את הרגע בשביל להוריד 5 קילו ?


לא צינית או משהו . אבל זה מקומם ממש! בנאדם שהוריד 30 קילו כן ??? אנשים פה סובלים על כל גרם שטני .
ואתה אומר תחיו את הרגע ותרזו .
אה גם אמרת להקשיב לגוף. הקשבתי. הגב שלי כואב.

ברור שברצינות .
אבל קראתי מה שכתבת פה .
אני לא מכיר כ''כ - נשואים טריים

לא מאמינה שזה יעזור . אבל אנסה .

כי הגוף לא צריכה לרזות, היא צריכה משהו אחר.

תעלי ל120 קילו.
ואז תתחילי דיאטה.
מבטיח לך שתצליחי לרדת 5 קילו בשבועיים

לטובה

סתם מופי, היית ונשארת אגדה לג'נדרית.

שכחתי לספר על העישון שלו

הוא סיפר שהיה מעשן איזה חבילה וחצי ביום ולא היה זוכר כלום. עכשיו הוא מעשן 3 סיגריות ביום בהנאה, בלי לעשות כלום תוך כדי, ולא צריך יותר .

עומק ומודעות- האם
כלים אלו בלבד (ללא עזרה חיצונית)
יכולים לעזור לחולל שינויים כמו דיאטה וכד'

אבל כשאוכלים עם מודעות, לא צריכים הרבה אוכל.
אפשר ממש להפך את זה לאימון.
להרגיש את הריח, המרקם, ואיך הנוזלים של הפרי מתפרצים בתוך הפה ואיך הטעם מתפשט. לחשוב על כל לעיסה ואיך הבליעה נעימה וכדו'
זה לא משהו רוחני בכלל, פשוט להיות שם.
לא מזמן מישהי עשתה מחקר על האנשים הבריאים בעולם. ראיינה כל מיני אנשים שחיים מעל 90 שנה במקומות שונים בעולם. אחד הדברים שהיא ראתה אצל כולם, זה האופן האכילה (יותר מאשר מה אוכלים).

מה צריך לעשות כדי שזה יקרה?

לשבת, בצורה מסודרת.
אחרי כל ביס, להניח את המזלג וללעוס טוב. לא לדבר, לקרוא תוך כדי. לתת את כל הכבוד לאוכל.
לשים לב מתי שבעים ולא צריכים עוד לאכול.
לא שאני מצליחה, כן?
אבל בעלי מצליח נהדר.

אני אוכלת בדרך כלל תוך כדי עבודה ( בעלי משתגע מזה)
או תוך כדי שאני מאכילה את בת ה4 שלי..( אוהבת להתפנק עלי לאחרונה)

רק במסעדות כשיוצאים לבד אני אוכלת בנחת...🙁

לפנות זמן שקט ולאכול עם חשיבה.
כשעושים ספורט אז לחשוב על השריר שעובדים עליו כרגע להרגיש אותו.
אפשר לעשות כלים ולתרגל את זה.

אכן הנוכחות היא אחד הדברים החשובים בחיים...

לדעת להיות בכאן ועכשיו

לשהות ברגע

להיות במודעות ובנוכחות לעצמנו ולמה אנחנו עושים

 

אשריך!

תוכלי לשתף אותי בפרטי?

שמח בשבילך שמצאת את אשתך לעתיד אבל סיפור עצוב..
השם ישמור

למרות הקשיים והרקע הקימו בתים בריאים.
כותבת לך כמה דברים שבעיניי חשובים במקרה כזה-

לדעתי חשוב שהבחורה תעבור טיפול ושיהיה לה כתובת מקצועית לפנות אליה ברגעי קושי.
זה משפיע באופן מסויים על הזוגיות אבל מצד שני, אנשים עם רקע מורכב שבנו את עצמם יכולים להיות עם כוחות וחוזקות הרבה יותר מכל אחד אחר.

ובנימה אישית אליך-
אשריך שלמרות הרקע בחרת בה, כנראה שהיא ממש מיוחדת.
אם אין לה רקע של משפחה תומכת היא בטח מצפה מהבית שתקים שיהיה העוגן ומקום הבטחון שלה ויכול להיות שזה ידרוש ממך יותר.

בהצלחה! והרבה מזל טוב!

כתבת דברים נכונים..
מעריך את התגובה

שכתבת

אתכם לחופה. אולי זה אפילו עדיף . אם הם אנשים בעייתיים , עדיף לשמור מרחק מהם ...
חמי לא היה בחתונה שלנו כי הוא היה בחו''ל, הסתתר מנושים שלו, בגלל זה דודים ליוו אותנו לחופה. אותי אימא, חמות ודודה של בעלי, את בעלי אבא שלי ודוד שלו. קורה, לא נורא.

לדעתי אתה צריך להראות לה שמי שחשוב באירוע הזה זה רק אתה והיא, וכל היתר זה קישוט.

זה קשה. אני לא אומרת שלא. ושאף אחד לא יהיה במקום הזה.

 

וסתם, אני יודעת שזה לא קשור, אבל בחתונות קורנוה שהיו לאחרונה, היו חתנים וכלות שהתחתנו בלי ההורים.

 

לי יש חברה טובה שאמא שלה לא אהבה מכל מיני סיבות את בן הזוג שהיא בחרה והיא החרימה את החתונה, הם התחתנו יחסית בשיא הקורונה, האבא הגיע והאמא  והאחים (לא הסכימה להם גם לבוא) אמרו שהם עלאק בבידוד...

 

היא נשואה שנה+, והקשר שלה עם אמא שלה אחרי כמה חודשים התחדש והכל טוב.

לא נראה שהיא עשתה איזה הכנה לחתונה, היא פשוט הבינה שזה או אמא שלה או הבן זוג שלה, והייתה שלמה עם זה.

הנתק פה הוא לא על רקע אי אהבת הבנזוג, יש נתק בין ההורים לחברה שלי על רקע זה שהם לא היו שם בשבילה כשהיא הייתה צריכה אותם בתקופה קשה.
היא עברה גירושין והם לא היו שם בשבילה.
את יודעת איך הסביבה הסתכלה על זה שהמשפחה שלה לא היו?

זה היה חתונה של 70 איש סה"כ וזה היה מורגש, האורחים בחתונה לא עשו מזה עניין או כי לא ידעו יותר מידי או שהבינו שיש לאמא איזה שהיא בעיה.

אבל אנחנו הסביבה הקרובה תמכנו בה.

איך היא הרגישה בחתונה עם זה, אין לי מושג.

 

אולי זה ישמע גדול מידי, אבל אני חושבת שבן זוג טוב יכול לרפא ויכול להיות שזה עניין של זמן שהיא תשכח את כל מה שעברה למרות  הכעס. אם זה בא ממנה אולי כן תנסה לדבר איתה בכל זאת זה ההורים שלה וזה התחלה של חיים חדשים ולא כדאי להתחיל אותם עם מצבור של כעסים.

 

בהצלחה ומזל טוב.

 

 

דבר שני, הייתי במקומך מחפש לחברה שלך מדריכת כלות ממש תותחית ומשלם אפילו על כמות פגישות כפולה כדי להגיע לחתונה במצב כמה שיותר טוב. היא גם עברה גירושים וגם נתק מההורים יש הרבה עבודה לעשות גם אם היא לא אשמה בכלום.

וגם אצלך הייתי משקיע במדריך חתנים טוב וכמות פגישות מכובדת כדי שתתמודד טוב עם כל הסיטואציה.

לפי מה שתיארת הניתוק הוא מצד החברה אז לטווח הארוך ובהתייעצות עם המדריכים שלכם כדאי לחשוב על דרך לקשר כלשהו עם ההורים שלה. גם אם צונן במידה מסויימת.

מתי ואיך תשאלו את המדריכים. אם הם יפנו לאנשי מקצוע תשתדלו ללכת. זה החיים שלכם. זה צער נוראי לשמוע על גירושים ועל נתק מהורים.

ונשמע שהיא יכולה להיעזר בטיפול לקראת החתונה.
מדריכת כלות מצויינת יכולה לתת הכנה טובה לחיי אישות הלכתיים. אבל היא לא מטפלת.

אני חושב שזה לפעמים יותר חכם להתחיל עם מדריכה שזה משהו שכולן הולכות. מקבלים מושגים ואז אם צריך היא מפנה. לפי התיאור של הבחור אני לא בטוח אם הבחורה תרצה לפנות לטיפול ישירות. אם כן, אז גם מעולה

אפשר לחפש אחת כזו מלכתחילה

תודה

היתה חתונה שמחה
היתה הקלה גדולה שהאבא לא הגיע.

אני גם הייתי ממליץ שהיא תדבר על זה עם מישהי מקצועית, זה חשוב.

עלי ועל אבא של אישתי.
אצלך הדשא ממש לא ירוק יותר!

אצלנו אין בעיה כזו.....
הכוונה שאתה לא רוצה להכנס לחובות ואשתך רוצה לבזבז? זה בעצם מה שמפריע בשיפוץ?

גם אם נדמה לך שאתה יודע. אתה לא!
לכן אל תתערב ואל תנקוט צד הם יסתדרו לבד עם ההחלטות שלהם

לחיות בבית שהוא על הפנים, כדאי לך לבוא לקראת.
אשה שסובלת בבית שלה, זה לא בריא במיוחד

מבין מה את אומרת ומזדהה ואני חושב שגם אישתי היתה מזדהה איתך מאוד.
את גם מתנסחת יפה

חוץ מהלכות.
אבל קשה ללכת לחנות ספרים ולקנות נשים מנוגה גברים ממאדים, שבעת העקרונות לנשואים מאושרים?
פשוט ללמוד איך להיות בן זוג!
אוף זה כזה סתום...

חלילה לא מדברת על בעלה, אבל זה איך להיות אדם, לראות את השני להבין יש עוד רגשות וצרכים ביקום חוץ ממך.

וזה עניין של מידות, אם כי אני מכירה כאלה שיש להם מידות טובות אבל זה על חשבון האישה שלהם.

יש פער בין נשים לגברים.

לא צריך להיות פסיכולוג קליני כדי לדעת שאשה שחושפת את חולשתה מצפה לקבל כתף להישען עליה (אמפתיה, תמיכה, קבלה וכו') ואילו גבר בכלל לא היתה חושפת חולשה כזאת. צריך לדעת איך עובדת המערכת.
בתחילת השבוע אשה אחד כתבה לי בפרטי שהיא בכלל לא מעריכה את בעלה אע''פ שהיא מעידה שיש לו מידות טובות ושהוא מוערך בסביבה שלו.
הסיבה מאוד ברורה. איך כתבו גדולי המוסר? הנתינה צריכה להיות לפי ערך המקבל.

ספרי בסיס

השקעה בסיסית

הבנה בסיסית שכל כך כל כך עוזרת

למה זה קשור?
זוהי מיומנות תקשורת בסיסית עם עם כל אדם באשר הוא.

כ"כ לא מתחברת לגישה הזו שמציגה את הגברים כילדים קטנים/אוטיסטים/לקויים.
ממש לא!

ניסית פעם להזדהות עם כאב או קושי של גבר אחר? ראית כמה זה תורם להרגשתו הטובה? והוא גבר!

כולנו כבנ"א זקוקים לתמיכה והכלה עם הכאב שלנו. גברים ונשים כאחד.
כמו שאתה מלמד את הבן שלך כללי התנהגות, בדיוק ככה תלמד אותו שיח נכון וקשוב עם הזולת. לא בשביל אשתו, בשביל כל מי שיעבוד מולו.

והמוצא האחרון לפי שקופצים לחדר כושר עצים מאוד..
ברור שבאידיאל כל ילד וילדה גדלים עם זה ומגיעים לנישואין מפותחים רגשית ומחוברים לעצמם. אבל זה לא המצב..

תופעה שקורית..

 

פתאום קצת להתגעגע לבית של ההורים - היכן שאת הילדה שדואגים לה...

 

אבל אדם צריך לגדול, להצמיח כנפיים, להיות בעצמו ההורה.

 

כמובן, בלי לוותר על הכרת הטובה והיחס הקרוב להוריו.

 

 

וכאן - יש מקום להעיר על משהו, אחרי האמפתיה לתחושתך:

 

את מביעה געגוע להורייך, 

 

ובאותה נשימה כותבת: "זה בסדר שאני אגיד לך שזה גורם לי לא לרצות לבוא אליהם.
זה לא בסדר שתכעס ותגיד לי " אז אל תבואי".

 

יתכן שגם לבעלך יש תחושות של קרבה דומות ביחס להוריו. והוא נפגע כשאת מדברת עליהם כך. גם אם יש דברים שאת "צודקת".

 

מצד אחד - לדבר בשבח הורייך, מצד שני, בגנות הוריו בפניו ולהתפלא שמגיב בתרעומת.

 

אז בוודאי נכון שהוא יביע אמפתיה לתחושת הקושי שלך, ותחשבו ביחד איך פותרים את הדברים.

 

אבל כאשר מה שאת דורשת זה שהוא יאמר משהו עליהם, "אח"כ הם".. את דורשת ממנו בעצם שבשביל הרגשתך  הטובה, ידבר שלא כהוגן על הוריו. לא זו הדרך.

 

לדעתי, את צריכה להתמקד בהסברת הקושי, לשאול מה הוא מציע. לבקש שיבין למה זה לא נעים לך. כל זה בסדר גמור.

אבל לא לומר עליהם דברים רעים, ובוודאי לא לצפות שהוא יאמר עליהם משהו לא טוב.

להתמקד בלהסביר מה לך לא נעים אישית - תוך כיבוד העובדה שהם הוריו והוא אוהב ומכבד אותם. כמו שהיית רוצה ההיפך.

 

הצלחה רבה.

הדברים שאמרתי לא היו בגנות הוריו.
לא דיברתי בצורה בוטה (אני חושבת) אלא פשוט הייתי נסערת.
ואני לקחתי את זה למקום של אני עכשיו משתפת במה שאני מרגישה. דווקא מתוך זה שאני לא רוצה שייצטבר לי איזשהו כעס עליהם אני בוחרת לספר לך במה קשה לי.
אני לא מצפה שלא יעריך את ההורים שלו ח"ו, אני פשוט מצפה שכשאני משתפת במה שקשה לי מולם הוא לא ישר ייקפוץ להגן עליהם ולחפש פתרונות, אלא יתייחס למקום שלי רגע.
אבל תודה רבה על התגובה הזאת. זה עזר לי להסתכל רגע גם על הצד שלו

וזה מה שהבנתי כשקראתי את המונולוג שלך, שבאמת היה נוגע ללב, עם הסוביקטיביות הגמורה שלו.

 

נכון, את מספרת. נכון. אני רוצה לשתף אותךָ.. נכון - אני מצפה שכעת תתייחס אל הקושי שלי. הכל נכון.

 

אלא שכנראה בסערת רוחך, והמיקוד שלך בתחושות שלך - לא היית מספיק מודעת לזה שאת מדברת איתו על ההורים שלו... וכפי שכתבתי - הם יקרים לו כנראה לא פחות מהורייך לך. וגם הוא הגיב מהמקום "שלו" האינסטקטיבי ביחס למשהו על הוריו... לא מתוך שיקולים מקיפים, איך קודם להשתתף ואח"כ להסביר מה לא היה לו נעים וכו'...

 

אלו דברים שממש קורים. בפרט שאתם עוד זוג צעיר, וסה"כ כנראה זוג צעיר טוב.

 

לכן, אולי הכי טוב, לומר לו, שסליחה אם הוא חש כאילו באת לגנות את הוריו. חס ושלום. רק באת לשתף בתחושה הלא נעימה שהיתה לך אז, ובאופן טבעי באת לשתף את השותף הכי קרוב שלך כיום, שזה הוא. וכמו שבכל דבר שאת מרגישה לא נעים - הדבר הכי טוב לך זה שהוא יביע הבנה להרגשה שלך באותו זמן. אפילו לפני עצות.. ושיתכן שבגלל שבאת לשתף, לא שמת לב אולי הוא יֵצֵא בהרגשה כאילו אומרים על ההורים משהו לא טוב, ואז בתור בן טוב "יגן עליהם"... כי כאן את לא פורקת קושי שהיה עם מישהו אחר.  אז תסבירי שחלילה, לא זה הענין. ואם הוא יוכל לעזור לך איך תרגישי יותר טוב איתם בנקודה המדוברת, ממש תשמחי, כי גם את רוצה את הקשר הטוב עם משפחתו.

 

 

ולסיום - תדעי שאכן זה דבר מאד מצוי, שאיש, ישר "מחפש פתרונות", כשהאשה סה"כ רוצה שיסכים איתה על הקושי שלה. לפעמים כבר לא צריכה כלום אח"כ...  גברים צעירים ביחוד, לא יודעים את זה. כי אצלם זה לא בדיוק כך.

לכן כדאי בהזדמנות להסביר את זה (וכבר הבלעתי את זה במה שהצעתי מקודם לומר לו).

 

הרבה טוב לשניכם..

 

 

נשמע מההודעות שלך שאת בכללי בתקופה ירודה קצת :-*

 

בעלך כנראה הגיב מהבטן, כמו שהרבה אנשי מגיבים כשיש להם תחושה שמותחים ביקורת על המשפחה שלהם.

זה כל כך לא נעים, אבל באמת זה תגובה אוטומטית. עוד לפני שהוא חושב עצם זה שאת מותחת ביקורת על המשפחה שלו מעמיד אותו מיידית בצד שלהם, וזה יוצא שזה מעמיד אותו מולך.

להתגבר על האוטומט הזה זה קושי באמת ענק, ומי שמצליח זה עילאי בעיניי.

 

אני לא אומרת שאסור למתוח ביקורת, ובטח ובטח שכדאי לשתף.

אני גם לא יודעת מה שיתפת.

אבל בכללי, לדעתי, כשזה נודע למשפחה שלו - 

1. כמה שיותר לנסות קודם לעבד אצלך, בתוכך, וממש ממש לנסות לייצר עליהם עין טובה. לא רק בשביל הקשר בינך לבין בעלך, אלא בשביל היכולת שלך להיות חלק מהמשפחה הזאת, שהיא שונה ואחרת אבל משפחה שלך.

2. אם בכל זאת צריך לשתף, כדאי כמה שפחות לדבר עליהם, וכמה שיותר על איפה השוני וגש אותך, מה הצורך שלך, מה הבקשה הספציפית והממוקדת שלך.

- כשאנחנו יושבים בשולחן שבת ואתה מפנה לי קצת את הגב אני מרגישה לבד

- ישמח אותי מאד שתשאל אותי מה אני רוצה לאכול, זה נותן לי תחושה שאתה זוכר שאני פה ודואג לי

- בשבתות קיץ הייתי רוצה שנצא לסיבוב או למקום שיהיה בו זמן רק שלנו, זה ייתן לי כוח וחשק לשאר השבת

- אם מישהו מתלוצץ איתי ואתה צוחק גם זה פוגע בי מאד כי אני מרגישה לבד מול כולם

 

ולהזכיר שוב ושוב שזה לא המקום הטבעי שלך, ואת עושה מאמצים להיות חלק, והוא בדיוק הנקודה שבה את חלק מהמשפחה הזאת, בלעדיו אין לך קשר אליהם.

זה לגמרי התחיל כשיתוף על המקום שלי אבל כשהרגשתי שהוא מתעצבן זה גרם לי לכעוס עליו גם.
אני כן חושבת ומאמינה שהשיתוף הזה הוא הכרחי כי אז מצטברים דברים בפנים שיכולים להתפוצץ ואני לא רוצה להגיע למצב הזה. אבל אני בהחלט צריכה לדעת שבשיחות כאלה צריך ללכת על ביצים, הבעיה היא שזה מרגיש ככה שעוצמת התחושות שלי לא מובנת עד הסוף..

וב"ה אני בתקופה מצויינת
זה סתם יוצא ככה כי הכי קל לפרוק כשקשה, אבל ב"ה על כל רגע כזה של כעס ומשבר יש כל כך הרבה רגעים טובים אחרים שבונים ומצמיחים אותנו.
תודה על התגובות שלכם!!

צריכה שהיא פורקת.. זה מלים חמות ואמפטיה....
תמיד הגבר נעלב ומתגונן...
לכן לדעתי שווה להגיד את זה בצורה עדינה...
להגיד וואי אני ממש אוהבת אותך אתה חמוד מקסים וכו...
אבל קשה לי שאנחנו אצל ההורים שלך .. אני מתגעגעת עוד להורים שלי וכו.
להתחיל בטוב .. זה ממש משנה אצלו את החשיבה
תנסי

למה שלא תגידי לו את זה?

למה כשהוא נותן לך פתרונות/לא תומך מספיק תגידי לו,

אני רק צריכה שתתמוך בי?

שתגיד לי (ואני מצטטת אותך):

אני מבין אותך
זה באמת באמת קשה.
זה קודם כל את,
אחר כך הם.
ואני אעשה הכל כדי שיהיה לך טוב
כי אני אוהב אותך הכי בעולם,
ואת באמת הכי חשובה לי,
יותר מכולם.

 

תלמדי אותו איזה מילים עושות לך טוב, ומה מרגיע אותך.

 

 

 

(וגם אם זה ישמע לך מלאכותי, אז מה? גם בכיתה א' אנחנו מדקלמים אותיות עד שמפנימים... הוא לא מכיר את הדרך שלך תלמדי אותו והוא ילמד ובהמשך כבר יעשה לבד, ואם ישכח וישר יביא לך פתרונות לאיזה משהו שתתלונני באוזניו תגידי הי הי, אני לא צריכה פתרונות עכשיו רק תמיכה, ואז הוא כבר יעשה מה שצריך..)

זה באמת קשה להיות במשפחה של הצד השני, לפעמים מנטליות אחרת זה מאד מקשה

גם אצלנו ההורים שלי אנשים יותר נחמדים חמים ולבביים מהצד השני, וקשה להתרגל

דבר ראשון, תדעי שלוקח הרבה זמן להתרגל לנישואין, ובהתחלה מתגעגעים להורים מאד
גם לי לקחו המון שנים להתרגל, זה מאד לגיטימי - הרבה קשיים נוחתים עליך לאחר הנישואין -
גם כל העול של תחזוק הבית נופל עליך, והגעגוע להורים ולאחים ולאחיות .... לפעמים יש הרגשה שבעלך לא מספיק מבין אותך,
את בוכה והוא לא מבין 'מה נסגר' - בנים רגילים לעצמאות מהישיבה, ולכן לפעמים יותר קל להם, בנות בדרך כלל יותר קשורות לבית הוריהן ולחמימות המשפחתית, וזה באמת קשה..
לאט לאט , את תראי שלאחר תקופה, אולי כמה שנים, את תפתחי את העצמאות שלך וכבר תרגישי מוזר לחזור לגור אצלם
זה פשוט לוקח זמן.... תירגעי, זה יעבור, יד תקופות קלות ויש קשות, בינתים תנשמי עמוק קני לעצמך משהו טעים או מפנק

בינתים, ממליצה לך לבקר אצלם יותר, אצל הורייך, במידה ואת מתגעגעת
או ליזום טיולים/ יציאות עם חברות או אחיות, כדי קצת להתאושש ולהתאוורר
זה הכי נורמלי בעולם, תרגישי הכי טוב עם עצמך

אני גם נשואה די טרייה, 

כשהייתי רווקה ידעתי שההורים שלי אוהבים אותי ואני אותם, אבל עכשיו, אחרי שהתחתנתי אני מעריכה אותם עוד יותר, רק מחכה להיות בקרבתם. 

ומאוד מאוד מאוד קשה לי להיות אצל ההורים של בעלי, מבחינה מנטלית, מבחינת ההערות, הכל.. הם שונים מאוד ממה שאני מכירה ואוהבת. 

בשבת האחרונה מאוד נפגעתי מחמתי, כשזה היה רצף אירועים שהרגשתי מאוד לא נעים, התאפקתי התאפקתי ובסוף זה יצא לבעלי. וגמאני קיבלתי תגובה שלא ציפיתי לקבל ממנו. ואני באותה תהייה, אם זו התגובה, האם כשאני נתקלת בקושי מול המשפחה שלו, אני צריכה לסגור את הפה ולשמור את זה בבטן?! מה אני אמורה לעשות בפעם הבאה. 

וכמוך בדיוק, ברגעים כאלה כ"כ מתגעגעת למשפחה שלי, שתקבל כל הערה, וידאגו לי ויעשו שיהיה לי הכי טוב. 

 

מזדהה ומחפשת פתרונות.. 

 

הקושי מובן.

 

הטעות שלך כשאת מעלה מולו - שאת לא מבינה שבשבילו משפחתו חשובה לא פחות ממה שמשפחתך לך..

 

אז יש את הצורך שלך לפרוק - מול זה שבאותה "פריקה" את פוגעת בו, בכך שאת מדברת קשות על משפחתו.

 

 

לכן, קודם כל צריך לקבל את זה שזו היא משפחתו. אינה חייבת להיות דומה למשפחתך, להשתדל לא לעסוק בהשוואות, את מקבלת אותם כי הם משפחתו של בעלך ואת מכבדת את זה.

 

אח"כ, כשרוצים לפרוק משהו שלא היה לך נעים, זה צריך באמת להיות מאד בזהירות. קודם כל, לראות אם זה באמת כ"כ נורא, או שאפשר "לדלג" על הענין. ואם באמת יש צורך, אז להקדים אולי שאת באמת מכבדת את המשפחה שלו, ורוצה שיהיה לך איתם יחס טוב הדדי, אבל היה משהו שלא היה לך נעים; ולהקדים ולומר שאת לא באה חלילה לגַנות ולהאשים, אלא שאולי יוכל לעזור לך איך תוכלי להתגבר על הקושי שלך. ותוסיפי, שידע שגם עצם זה שהוא מבין מה היה לך קשה - בלי להאשים אף אחד, סתם מבחינת ההרגשה שלך - כבר עוזר לך מאד.  

מקווה שהתחושות הלא נעימות האלה יעברו בקרוב..

זה ממש הרגשה קשה לשתף את הבעל במשהו שקשה לנו, ובמקום לקבל את התמיכה שזקוקים לה, לקבל תגובה של כעס.
והרצון לשתף דווקא את הבעל במה שקשה הוא כל כך טבעי ואמיתי, כי הוא האדם הכי קרוב שהכי מתאים לשתף אותו בקושי.

ומצד שני, מהניסיון שלי, נושאים שקשורים למשפחה הם בין הנושאים הכי רגישים בין בני זוג.
כשאדם שומע ביקורת על המשפחה שלו, אפילו אם הוא עצמו מסכים עם הביקורת, הרבה פעמים יעלה בכל זאת צורך 'להגן' על המשפחה.
כמו שאם בעלי ישתף אותי בקושי שהוא חווה בגלל משהו שאני לא הייתי בסדר, באופן טבעי יהיה לי קשה מאוד להביע אמפתיה כי אני ארגיש את זה כהאשמה וארגיש צורך להגן על עצמי ולהסביר את עצמי.
כך גם אם הוא אומר משהו שקשה לו עם המשפחה שלי, התגובה הטבעית היא קודם כל להסביר את הצד שלהם, להגן עליהם מהביקורת שלו.
ובאותה מידה גם להיפך, כשאני אומרת לו דברים שהפריעו לו במשפחה שלו.

אז נכון, אפשר לעבוד על התגובה הטבעית הזו. וכשבעלי בוחר להגיד לי משהו שהפריע לו אני משתדלת להיות מודעת לזה ולהתגבר על זה, לנסות לשמוע אותו ולהבין את הצד שלו והקושי שלו, ולא ישר להצדיק את המשפחה שלי. אבל זה ממש קשה.

אם הרצון לשתף הוא רק בשביל לפרוק את הקושי, אני חושבת שלרוב יותר נכוו למצוא כתובת אחרת בשביל זה (לפי דעתי הכי טוב זה לכתוב בפורום, באופן אנונימי, כי לשתף אנשים אמיתיים יכול להביא ללשון הרע. אני ממליצה על פורום הריון ולידה, כי שם תקבלי תגובות של נשים ותוכלי לקבל את האמפתיה שאת צריכה. יש שם הרבה פעמים שרשורים בסגנון הזה…).
ואם יש משהו שאפשר לשנות באופן מעשי כדי שתרגישי טוב יותר, אז פשוט לבקש מבעל את מה שאת רוצה, בצורה ישירה, בלי להיכנס לכל הרקע לפני.

אני באופן עקרוני לא מסתירה מבעלי דברים. אבל את מה שקשה לי עם המשפחה שלו - הוא בהחלט לא יודע הכל. (בהרבה דברים הצלחתי לעשות עבודה עם עצמי שהדברים כבר לא יפריעו לי, אז בדיעבד אני כן משתפת אותו שהיה לי קשה כך וכך אבל היום אני כבר מצליחה לראות את זה אחרת. אבל בתקופה שזה באמת הפריע לי, שמרתי את לעצמי או שפרקתי בפורום כשממש הייתי חייבת…)