ז"א שיבין אותי.
סתם.
אם היה יכול היה לוקח בשבילי את המזרון לכל מקום שהולכים..
ממש נחת לקרוא אותך,
אתם לגמרי שם 
וגם כשלפעמים קשה יותר - אתם לגמרי בדרך הנכונה!
ממש מרגישים שזכיתם האחד בשנייה,
ואת כותבת מדהים ומרגש ונוגע וכנה כ"כ, רואים שאת אישה מיוחדת 🌼
מחפשת מטפלת רגשית תותחית באזור נתניה
עדיפות למטפלת הוליסטית גוף נפש, נלפ וכו'
תודה רבה
בהצלחה רבה 🌹
אין ענין לדעתי לנסות למנוע ממנו.
תרופות להרמת מצב הרוח, אינן בדווקא "קשות".
יש דברים קלים, שיכולים לעזור.
אדרבה, אם תהיי לצידו בטיפול מבוקר כזה, יתכן שכאשר מצב הרוח ישתפר - תוכלו גם לשוחח בנחת. יסכים קצת לשמוע יותר. תוכלי לעודד (עייני בהודעה שכתבתי בהמשך).
ולא חברי פורום יקרים ככל שיהיו,
אבל כן, זה קלאסי לטיפול תרופתי
ברור שאם הענין היה נטו כמו שאת מציירת - אז הפיתרון הוא עבודה מידותית.
שאדם ישמח בחלקו, בכשרונות שה' נתן לו.
שיקח "שני כדורים ביום" של לשבת עם עצמו בשלוה, לנשום עמוק, ממש להתבונן בטוב שיש לו ובו, לחייך, להודות לה'.
ויתבונן שאף אחד לא אומר ש"כיף להם", כי כיף זה לא לפי המשרה הרשמית שלך. זה דבר בתוך האדם. סיפוק אינו לפי הכסף או הכבוד.
ישמח במה שהוא עושה. שלך גדול משלהם.
לעיתים גם צריך עבודה על ה"גאוה". לדעת שמה שיש לנו זה מה', לשמוח במה שיש לנו, לדעת שגם לאחרים יש טוב, ולהוסיף טוב. לא לחשוב שאנחנו יותר מאחרים, ולא דווקא פחות. כל אחד עם ייחודו ועניינו.
אבל לפעמים - זה לא ממש כך. אלא קודם כל יש לו בעיה כלשהי. ואז התירוץ הוא הדברים הללו - אינו מנכ"ל וכו'.. - ואם היה, היה מוצא משהו אחר.. ולפעמים גם יכל להיות משהו של אובססיביות כזו, שאדם "מתברג" באיזה דבר שמטריד אותו - ואז הפיתרון הוא קודם כל לקבל טיפול נגד אובססיה, מה שיעזור לו לקחת דברים בפרופורציות ולא להשתגע מהם.... כל אדם בפני עצמו, כל אחד עולם מלא.
לפעמים, אכן, כשאדם הוא כבר בתוך "מצב", כדור יוכל לעזור לעלות קצת משם. שלא ישקע בזה יותר.
אבל במקביל - לטפל. או מידותי או פסיכולוגי - לפי הענין.
ובינתיים, להקשיב לו. הוא במצוקה. זה לא עוזר לומר שהוא "גאוותן ועצלן". לעזור, לחמול, באמפתיה. לשוחח ברגיעה. זה יכול מאד לסייע..
הצלחה רבה.
נגמרו לי השמותאחרונהאכן הנוכחות היא אחד הדברים החשובים בחיים...
לדעת להיות בכאן ועכשיו
לשהות ברגע
להיות במודעות ובנוכחות לעצמנו ולמה אנחנו עושים
אשריך!
עד כדי כך שבא לי ממש מגע איתם למרות שאני נשואה ואוהבת את בעלי?
מצטרפת!
@ד. תודה על כל מה שכתבת כאן ובשירשורים אחרים - אכן מילות חוכמה ואמת, אשר נכתבות בדיוק מצד אחד וברגישות מצד שני ומביעות ערכים ועקרונות חשובים ומהותיים, ממש תודה על הדברים!
לדעתי אתה צריך להראות לה שמי שחשוב באירוע הזה זה רק אתה והיא, וכל היתר זה קישוט.
זה קשה. אני לא אומרת שלא. ושאף אחד לא יהיה במקום הזה.
וסתם, אני יודעת שזה לא קשור, אבל בחתונות קורנוה שהיו לאחרונה, היו חתנים וכלות שהתחתנו בלי ההורים.
לי יש חברה טובה שאמא שלה לא אהבה מכל מיני סיבות את בן הזוג שהיא בחרה והיא החרימה את החתונה, הם התחתנו יחסית בשיא הקורונה, האבא הגיע והאמא והאחים (לא הסכימה להם גם לבוא) אמרו שהם עלאק בבידוד...
היא נשואה שנה+, והקשר שלה עם אמא שלה אחרי כמה חודשים התחדש והכל טוב.
לא נראה שהיא עשתה איזה הכנה לחתונה, היא פשוט הבינה שזה או אמא שלה או הבן זוג שלה, והייתה שלמה עם זה.
זה היה חתונה של 70 איש סה"כ וזה היה מורגש, האורחים בחתונה לא עשו מזה עניין או כי לא ידעו יותר מידי או שהבינו שיש לאמא איזה שהיא בעיה.
אבל אנחנו הסביבה הקרובה תמכנו בה.
איך היא הרגישה בחתונה עם זה, אין לי מושג.
אולי זה ישמע גדול מידי, אבל אני חושבת שבן זוג טוב יכול לרפא ויכול להיות שזה עניין של זמן שהיא תשכח את כל מה שעברה למרות הכעס. אם זה בא ממנה אולי כן תנסה לדבר איתה בכל זאת זה ההורים שלה וזה התחלה של חיים חדשים ולא כדאי להתחיל אותם עם מצבור של כעסים.
בהצלחה ומזל טוב.
תודה
חלילה לא מדברת על בעלה, אבל זה איך להיות אדם, לראות את השני להבין יש עוד רגשות וצרכים ביקום חוץ ממך.
וזה עניין של מידות, אם כי אני מכירה כאלה שיש להם מידות טובות אבל זה על חשבון האישה שלהם.
ספרי בסיס
השקעה בסיסית
הבנה בסיסית שכל כך כל כך עוזרת
תופעה שקורית..
פתאום קצת להתגעגע לבית של ההורים - היכן שאת הילדה שדואגים לה...
אבל אדם צריך לגדול, להצמיח כנפיים, להיות בעצמו ההורה.
כמובן, בלי לוותר על הכרת הטובה והיחס הקרוב להוריו.
וכאן - יש מקום להעיר על משהו, אחרי האמפתיה לתחושתך:
את מביעה געגוע להורייך,
ובאותה נשימה כותבת: "זה בסדר שאני אגיד לך שזה גורם לי לא לרצות לבוא אליהם.
זה לא בסדר שתכעס ותגיד לי " אז אל תבואי".
יתכן שגם לבעלך יש תחושות של קרבה דומות ביחס להוריו. והוא נפגע כשאת מדברת עליהם כך. גם אם יש דברים שאת "צודקת".
מצד אחד - לדבר בשבח הורייך, מצד שני, בגנות הוריו בפניו ולהתפלא שמגיב בתרעומת.
אז בוודאי נכון שהוא יביע אמפתיה לתחושת הקושי שלך, ותחשבו ביחד איך פותרים את הדברים.
אבל כאשר מה שאת דורשת זה שהוא יאמר משהו עליהם, "אח"כ הם".. את דורשת ממנו בעצם שבשביל הרגשתך הטובה, ידבר שלא כהוגן על הוריו. לא זו הדרך.
לדעתי, את צריכה להתמקד בהסברת הקושי, לשאול מה הוא מציע. לבקש שיבין למה זה לא נעים לך. כל זה בסדר גמור.
אבל לא לומר עליהם דברים רעים, ובוודאי לא לצפות שהוא יאמר עליהם משהו לא טוב.
להתמקד בלהסביר מה לך לא נעים אישית - תוך כיבוד העובדה שהם הוריו והוא אוהב ומכבד אותם. כמו שהיית רוצה ההיפך.
הצלחה רבה.
וזה מה שהבנתי כשקראתי את המונולוג שלך, שבאמת היה נוגע ללב, עם הסוביקטיביות הגמורה שלו.
נכון, את מספרת. נכון. אני רוצה לשתף אותךָ.. נכון - אני מצפה שכעת תתייחס אל הקושי שלי. הכל נכון.
אלא שכנראה בסערת רוחך, והמיקוד שלך בתחושות שלך - לא היית מספיק מודעת לזה שאת מדברת איתו על ההורים שלו... וכפי שכתבתי - הם יקרים לו כנראה לא פחות מהורייך לך. וגם הוא הגיב מהמקום "שלו" האינסטקטיבי ביחס למשהו על הוריו... לא מתוך שיקולים מקיפים, איך קודם להשתתף ואח"כ להסביר מה לא היה לו נעים וכו'...
אלו דברים שממש קורים. בפרט שאתם עוד זוג צעיר, וסה"כ כנראה זוג צעיר טוב.
לכן, אולי הכי טוב, לומר לו, שסליחה אם הוא חש כאילו באת לגנות את הוריו. חס ושלום. רק באת לשתף בתחושה הלא נעימה שהיתה לך אז, ובאופן טבעי באת לשתף את השותף הכי קרוב שלך כיום, שזה הוא. וכמו שבכל דבר שאת מרגישה לא נעים - הדבר הכי טוב לך זה שהוא יביע הבנה להרגשה שלך באותו זמן. אפילו לפני עצות.. ושיתכן שבגלל שבאת לשתף, לא שמת לב אולי הוא יֵצֵא בהרגשה כאילו אומרים על ההורים משהו לא טוב, ואז בתור בן טוב "יגן עליהם"... כי כאן את לא פורקת קושי שהיה עם מישהו אחר. אז תסבירי שחלילה, לא זה הענין. ואם הוא יוכל לעזור לך איך תרגישי יותר טוב איתם בנקודה המדוברת, ממש תשמחי, כי גם את רוצה את הקשר הטוב עם משפחתו.
ולסיום - תדעי שאכן זה דבר מאד מצוי, שאיש, ישר "מחפש פתרונות", כשהאשה סה"כ רוצה שיסכים איתה על הקושי שלה. לפעמים כבר לא צריכה כלום אח"כ... גברים צעירים ביחוד, לא יודעים את זה. כי אצלם זה לא בדיוק כך.
לכן כדאי בהזדמנות להסביר את זה (וכבר הבלעתי את זה במה שהצעתי מקודם לומר לו).
הרבה טוב לשניכם..
נשמע מההודעות שלך שאת בכללי בתקופה ירודה קצת :-*
בעלך כנראה הגיב מהבטן, כמו שהרבה אנשי מגיבים כשיש להם תחושה שמותחים ביקורת על המשפחה שלהם.
זה כל כך לא נעים, אבל באמת זה תגובה אוטומטית. עוד לפני שהוא חושב עצם זה שאת מותחת ביקורת על המשפחה שלו מעמיד אותו מיידית בצד שלהם, וזה יוצא שזה מעמיד אותו מולך.
להתגבר על האוטומט הזה זה קושי באמת ענק, ומי שמצליח זה עילאי בעיניי.
אני לא אומרת שאסור למתוח ביקורת, ובטח ובטח שכדאי לשתף.
אני גם לא יודעת מה שיתפת.
אבל בכללי, לדעתי, כשזה נודע למשפחה שלו -
1. כמה שיותר לנסות קודם לעבד אצלך, בתוכך, וממש ממש לנסות לייצר עליהם עין טובה. לא רק בשביל הקשר בינך לבין בעלך, אלא בשביל היכולת שלך להיות חלק מהמשפחה הזאת, שהיא שונה ואחרת אבל משפחה שלך.
2. אם בכל זאת צריך לשתף, כדאי כמה שפחות לדבר עליהם, וכמה שיותר על איפה השוני וגש אותך, מה הצורך שלך, מה הבקשה הספציפית והממוקדת שלך.
- כשאנחנו יושבים בשולחן שבת ואתה מפנה לי קצת את הגב אני מרגישה לבד
- ישמח אותי מאד שתשאל אותי מה אני רוצה לאכול, זה נותן לי תחושה שאתה זוכר שאני פה ודואג לי
- בשבתות קיץ הייתי רוצה שנצא לסיבוב או למקום שיהיה בו זמן רק שלנו, זה ייתן לי כוח וחשק לשאר השבת
- אם מישהו מתלוצץ איתי ואתה צוחק גם זה פוגע בי מאד כי אני מרגישה לבד מול כולם
ולהזכיר שוב ושוב שזה לא המקום הטבעי שלך, ואת עושה מאמצים להיות חלק, והוא בדיוק הנקודה שבה את חלק מהמשפחה הזאת, בלעדיו אין לך קשר אליהם.
למה שלא תגידי לו את זה?
למה כשהוא נותן לך פתרונות/לא תומך מספיק תגידי לו,
אני רק צריכה שתתמוך בי?
שתגיד לי (ואני מצטטת אותך):
אני מבין אותך
זה באמת באמת קשה.
זה קודם כל את,
אחר כך הם.
ואני אעשה הכל כדי שיהיה לך טוב
כי אני אוהב אותך הכי בעולם,
ואת באמת הכי חשובה לי,
יותר מכולם.
תלמדי אותו איזה מילים עושות לך טוב, ומה מרגיע אותך.
(וגם אם זה ישמע לך מלאכותי, אז מה? גם בכיתה א' אנחנו מדקלמים אותיות עד שמפנימים... הוא לא מכיר את הדרך שלך תלמדי אותו והוא ילמד ובהמשך כבר יעשה לבד, ואם ישכח וישר יביא לך פתרונות לאיזה משהו שתתלונני באוזניו תגידי הי הי, אני לא צריכה פתרונות עכשיו רק תמיכה, ואז הוא כבר יעשה מה שצריך..)
אני גם נשואה די טרייה,
כשהייתי רווקה ידעתי שההורים שלי אוהבים אותי ואני אותם, אבל עכשיו, אחרי שהתחתנתי אני מעריכה אותם עוד יותר, רק מחכה להיות בקרבתם.
ומאוד מאוד מאוד קשה לי להיות אצל ההורים של בעלי, מבחינה מנטלית, מבחינת ההערות, הכל.. הם שונים מאוד ממה שאני מכירה ואוהבת.
בשבת האחרונה מאוד נפגעתי מחמתי, כשזה היה רצף אירועים שהרגשתי מאוד לא נעים, התאפקתי התאפקתי ובסוף זה יצא לבעלי. וגמאני קיבלתי תגובה שלא ציפיתי לקבל ממנו. ואני באותה תהייה, אם זו התגובה, האם כשאני נתקלת בקושי מול המשפחה שלו, אני צריכה לסגור את הפה ולשמור את זה בבטן?! מה אני אמורה לעשות בפעם הבאה.
וכמוך בדיוק, ברגעים כאלה כ"כ מתגעגעת למשפחה שלי, שתקבל כל הערה, וידאגו לי ויעשו שיהיה לי הכי טוב.
מזדהה ומחפשת פתרונות..
הקושי מובן.
הטעות שלך כשאת מעלה מולו - שאת לא מבינה שבשבילו משפחתו חשובה לא פחות ממה שמשפחתך לך..
אז יש את הצורך שלך לפרוק - מול זה שבאותה "פריקה" את פוגעת בו, בכך שאת מדברת קשות על משפחתו.
לכן, קודם כל צריך לקבל את זה שזו היא משפחתו. אינה חייבת להיות דומה למשפחתך, להשתדל לא לעסוק בהשוואות, את מקבלת אותם כי הם משפחתו של בעלך ואת מכבדת את זה.
אח"כ, כשרוצים לפרוק משהו שלא היה לך נעים, זה צריך באמת להיות מאד בזהירות. קודם כל, לראות אם זה באמת כ"כ נורא, או שאפשר "לדלג" על הענין. ואם באמת יש צורך, אז להקדים אולי שאת באמת מכבדת את המשפחה שלו, ורוצה שיהיה לך איתם יחס טוב הדדי, אבל היה משהו שלא היה לך נעים; ולהקדים ולומר שאת לא באה חלילה לגַנות ולהאשים, אלא שאולי יוכל לעזור לך איך תוכלי להתגבר על הקושי שלך. ותוסיפי, שידע שגם עצם זה שהוא מבין מה היה לך קשה - בלי להאשים אף אחד, סתם מבחינת ההרגשה שלך - כבר עוזר לך מאד.
שלום לכולכם,
נרשמתי לפורום לא מזמן אולם אני קוראת בו כבר שנים.
אודה לעזרתכם בעצות לנושא שגורם לבעלי ולי לחיכוכים.
בעלי מודע לכך שאני מעלה את השאלה ויקרא גם את התשובות.
אז ככה:
בעלי ואני הפכים בכל הנוגע לזמנים.
אני, יקית לשעבר. (הייתי די קיצונית).
בעלי, חי מעל הזמן. (ומודה בזה)...
לאחר החתונה, (נשואים כבר ב"ה כמה שנים) קלטנו שהנושא מביא להמון חיכוכים והגענו ל "פשרה" שכשזה נוגע לדברים שלי (כגון ארועים משפחתיים מהצד שלי) ישתדל להקפיד על הזמנים וכשזה נוגע לדברים שלו אני זורמת לפי הזמנים שלו.
עד כאן הכל יפה ובתיאוריה זה מושלם.
מה שקורה בפועל זה שכל מה שקשור לזמנים, נופל עלי.
מכיוון שזה לא אישי כלפי, את רוב הדברים לקחתי על עצמי (לבקשתו) ואני המתזכרת הלאומית.
אולם בתקופה האחרונה קרו כמה דברים שאני מרגישה שהגעתי לקצה.
ואביא שתי דוגמאות:
היה לי תור לאיזשהו מקום שנקבע כשלושה שבועות לפני.
מעבר לתזכורת ביומן עם שיתוף לבעלי, תזכרתי אותו יום לפני ובאותו הבוקר ובמהלך היום בהודעה. גם ביקשתי במפורש שבאותו יום לא יתעכב בעבודה.
הוא התעכב כי שכח ונאלצתי לדחות את התור.
בעלי עצמאי והיה צריך להגיש הצהרת הון עד תאריך מסויים. לא ניתן לדחות את תאריך ההגשה. כן ניתן לתת לרו"ח שלנו למלא זאת בעלות של כמה מאות שקלים. תזכרתי את הנושא כשבוע לפני, שלושה ימים לפני, יומיים לפני. ובכל הפעמים אמר שיעשה.
זה בסופו של דבר לא נעשה ונצטרך לשלם סכום שהוא לא פעוט עבורנו בהתחשב בעובדה שרוב תקופת הקורונה שנינו לא עבדנו.
יש עוד הרבה דוגמאות, שתי האחרונות קרו ממש בטווח השבועיים האחרונים ואני מרגישה שיכולת ההכלה שלי פשוט נגמרת.
בעלי אדם מדהים. ברור לי שזה לא בכוונה אבל יש גבול להכלה שלי כשזה כבר ממש משפיע על התנהלות של דברים.
נושא ה"זמן" מתנגש בכל כך הרבה אספקטים בחיים.
אני מוכנה לתזכר, לשלוח הודעות ושוב לתזכר (לבקשתו) אבל לא מוכנה לקבל שגם אחרי כל זה אין לו "עול" לזכור.
נשמח לשמוע תובנות.
מחפשת חדר בריחה בירושליםמשמעת עצמיתאבל חשוב לזכור שיש גם דרכים בדוקות וידועות, שבהן אף אחד לא יכול לרמות אותנו...
דוגמא שלי:
השקעה של $60,000 דרך "קרן הגשמה".
הנה פרטים משעממים מתוך הדוחות הכספיים:
ביום 26 במאי 2017 ("מועד השלמת העסקה"), לאחר התקיימות התנאים המתלים, השלים התאגיד את השקעתו
בחברה הנכס. עם השלמת העיסקה, הוקצו לתאגיד 90% מיחידות ההשתתפות בחברת הנכס, בתמורה להשקעת הון
בסך של 6,903 אלפי דולר בחברת הנכס, לחברת היזם הוקצו 10% מזכויות ההשתתפות בחברת הנכס, בתמורה
להשקעת הון בסך שך 767 אלפי דולר בחברת הנכס. במועד השלמת העיסקה, השלימה חברת הנכס את רכישת הנכס
בתמורה כוללת של 19,000 אלפי דולר. כמו כן, במועד השלמת העסקה, התקשרה חברת הנכס בהסכם לקבלת הלוואה
בסך של כ 13.7- מיליון דולר מגוף פיננסי.
במילים אחרות, נקנה נכס בשווי 19 מיליון דולר כאשר מתוך זה 13.7 מיליון דולר (כ- 72%) היו הלוואה מהבנק.
עוד כ-7 מיליון דולר (כ-36%) היו כספים של המשקיעים ב"קרן הגשמה" (מתוך זה 60,000 דולר שלי... 
).
היזם האמריקאי השקיע בסך הכל 767,000 דולר (מתוך שווי של 19,000,000! בסך הכל 4% משווי הנכס!)
אלא שהיזם הסתבך (בעסקה אחרת) ונפתחו כנגדו הליכים פליליים בארצות הברית.
כתוצאה מכך ממשלת ארה"ב השתלטה לו על הנכס (שהוא השקיע בו רק 4% כאמור).
קרן הגשמה עשתה מאמץ והצליחה להביא יזם אחר שנכנס בנעליו של הראשון.
בינתיים התחילה הקורונה ומחירי השכירות בנכס ירדו.
אחד השוכרים - חנות גדולה איים לעזוב ואז הורידו לו את שכר הדירה מ-12 דולר למטר מרובע ל-4 דולר למטר מרובע (לא מטר אלא foot אבל זה באמת לא משנה).
והנה עוד עדכון מהדוחות הכספיים:
ביום 26 באוקטובר 2020 פרסם התאגיד הערכת שווי שקיבל ... הערכת השווי העריכה את שווי הנכס בשלושה מועדים שונים: שווי בדיעבד ליום 31 בדצמבר 2019 שעמד על סך של 17 מיליון דולר, שווי בדיעבד ליום 30 ביוני 2020 שעמד על סך של כ- 15 מיליון דולר ושווי מוערך ליום 1 בינואר 2023 (מועד צפוי לייצוב הנכס), על סך של 21 מיליון דולר.
בקיצור, נכס שנקנה בשנת 2017 ב-19 מיליון דולר, היה שווה בשנת 2020 רק 15 מיליון דולר.
זוהי ירידה של 22% אבל יש חוב של 13.7 מיליון שבינתיים תפח.
לא פורסם כמה החוב, אבל מספיק שהוא 14 מיליון, אז בשנת 2020 שווי הנכס פחות החוב הוא רק מיליון דולר אחד
במילים אחרות ה-7 מיליון של משקיעי הגשמה הפכו למיליון אחד.
אחר כך היה פרסום שיש הצעה לקנות את החלק של משקיעי הגשמה ב- 2.5 מיליון דולר. אז ההפסד קצת פחות חמור אבל כרגע נראה שלפחות חצי מהכסף הלך. יכול להיות שבעוד כמה שנים תהיה התאוששות מהקורונה ומחיר הנכס שוב יעלה. אז אולי אחרי 5 או 6 שנים נקבל חזרה את הקרן.
כדאי לציין שמאז 2017 מדד ה- S&P 500 עלה בלפחות 50% זאת אומרת שאם הייתי משקיע את אותם 60,000 דולר בשוק ההון היו לי היום בערך 100,000 דולר וכרגע ה-60,000 דולר הפכו לאפס.
אולי עוד 3-4 שנים הם יהיו שוב 60,000 אבל זה בכלל לא בטוח.
ברוך ה' מצבי טוב ויש לי עוד השקעות אבל ברור שחבל מאד.
ראו הוזהרתם...
ידידי, מחמד נפשי.
אתה לקראת זוגיות חדשה ומרוממת, זוגיות שבה אתה עובר מאדם שחי לבדו אל אדם עם טייטל על עטרת ראשו: "נשוי", איזו מילת כבוד, איזו גאווה חיובית, איזו שמחה בעבודת ה'.
אך אנא ידידי,
עשה חסד עם עצמך, עשה חסד עם רעייתך שתחיה.
למד, אנא ממך- למד.
שב, תשמע שיעורים, תקרא ספרים, תלבן סוגיות, תחקור.
ובעיקר בעיקר, תתעניין.
תתעניין "מה זה אישה", מה הצרכים שלה- למה היא כועסת, פגועה, נעלבת, בוכיה.
רעי, הרי משימתך זה לשמחה.
כה פשוט אך כה מורכב, אך כה פשוט- לשמחה.
איך משמחים שואל אתה? הוי ידידי, זוכר על מה דיברנו מקודם?
תן לשכל ולרגשותייך ללמוד אודות האישה.
כשהיא שואלת אותך "אתה אוהב אותי בכלל"? אולי היא צריכה שתגיד לה שאתה אוהב אותה?
כשהיא אומרת לך שאתה לא מקשיב לה בכלל, והרי אתה מקשיב! אולי היא צריכה תמיכה?
ועוד כהנא וכהנא.
האולי הוא בדרך כלל אמת.
לצערי לא אני כתבתי את "גברים ממאדים נשים מנוגה", או ספרים רבים אחרים וטובים.
אך אנא ממך, יקירי.
היה בן טוב של ה' וצא ולמד איך לשמח את רעייתך שתחיה.
תאר לך כמה שמחה תשרור בקרבה אם תלמד עליה, למרות שאתה עוד לא מכירה.
שום דבר אינו מאוחר מדי.
צא ושמח אותה.
לא רק הגברים צריכים ללמוד את הנשים, גם הנשים צריכות ללמוד את הגברים.
גודל הפער בין גבר לאישה הוא בדיוק גודלו של הפער בין האישה לאיש, ושניהם צריכים ללמוד ולעבוד כדי לבנות מעליו גשרים.
לא חושבת שמבין מה זה יופי, אבל מנסה להוריד לי.
ושרוצה להתחנף, אומר , אמא את יודעת שאת יפה.
חצוף קטן
אשה שלו