עבר עריכה על ידי נגמרו לי השמות בתאריך י"ח בתמוז תשפ"א 15:45
ולבחון אותם אחד אחד, עד להגעת האיזון והרווחה הנפשית-פיזית-רגשית בשלמותם.
כמעט על כל מילה שכתבת אפשר (וכדאי) להתעכב ולשים לב מה בעצם קורה כאן?
מה בעצם מרכיב את החיים שלי, של "שנצקי"?
ומהי בעצם המטרה / המטרות שלי בחיים הללו? לאן אני מכוונת להגיע? ואיפה אני עכשיו?
אנסה להתייחס בקצרה לפי נקודות (כמובן שלא לפי סדר החשיבות, אלא לפי הסדר בו את תיארת את הדברים):
1. אתם נשואים 5 שנים.
2. יש לכם 2 תינוקות (!) קטנים (!)
3. את עובדת בעבודה מרכזית
ואז בעוד עבודות (!)
4. את מטפלת בבית
בכל מטלות בית
בניקיונות
בבישולים
בילדים
5. הפן החברתי וחיי החברה שלך נהיה פחות ופחות עם השנים
6. הזוגיות שלך ושל בעלך במצב לא טוב כדברייך
מצב בו אתם בקושי מחליפים מילה
אין חיבה ביניכם
הילדים זה הדבר היחיד שמחזיק אתכם
והזוגיות לא להיט בלשון המעטה
---------------
אז האמת יקרה,
בעיניי דווקא הסעיף "האחרון" - סעיף 6 הוא אולי הפתח להכל.
כאשר הזוגיות טובה - כל התחומים האחרים בחיים יכולים להיצבע בצבעים בהירים ושמחים הרבה יותר,
ולצערנו זה נכון גם בדיוק בפן ההפוך של הדברים - שכאשר הזוגיות לא טובה, שאר התחומים בחיים גם הם נצבעים בצבעים יותר אפורים וקודרים, וגם כשכן מצליחים בהם - משהו עדיין מרגיש חסר, ריק.
הדבר הראשון שאני ממליצה לך לשים עליו את הדגש הוא הזוגיות.
כתבת שבאמת ניסית לדבר ולשנות ולא הועיל.
כאן נדרשת השאלה - מה כבר ניסית?
האם ניסיתם לבד?
האם ניסיתם להיעזר באנשי מקצוע?
ועוד שאלות חשובות שצריכות להישאל כאן.
כי אם למשל מנסים לבד ולא מצליחים - זה הזמן ללכת לאנשי מקצוע.
ואם מנסים עם אנשי מקצוע ולא מצליחים - זה הזמן להחליף או לחפש עוד אנשי מקצוע
ואם מנסים הכל ולא מצליחים ובכלל אין רצון להיות יחד או אין שום אפשרות וסיכוי גם אחרי שניסינו הכל לבד ובעזרה חיצונית - זה הזמן לחשוב מה עושים הלאה? והאם רוציפ להישאר במערכת הנישואין הזו או לא?
---------
בואי ניקח רגע אותך - את כל האדם הנפלא שאת - את כל "שנצקי".
תביטי רגע על האישה המקסימה הזאת.
עד לפני 5 שניםפ האישה הזו הייתה רווקה.
בלי אחריות,
בלי עול,
בלי גוף שעבר הריונות
ולידות
וכאבים
וקשיים
ופרנסה
ובית
אלא רק שנצקי.
עם חברות
עם כיף
עם שיחרור
עם חופש
עם הרבה זמן ופניות
בעיקר *לעצמה*
ואז האישה המקסימה הזו מצאה את בחיר ליבה ובשעה טובה התחתנו. מזל טוב.
ואז הגיעו החיים עצמם
ואיתם השיגרה
ואיתפ 5 שנים אינטנסיביות
ושנצקי נכנסה להריון ב"ה, והיה מאוד משמח, אבל גם מאוד קשה
ואז עברה לידה לא פשוטה
וגידול ילד
וכאבים ושינויים רבים בגוף ובנפש
וקימות בלילה
ודאגה
ואחריות 24/7 ליצור חסר אונים שתלוי אך ורק בה וקורא לה "אמא"
ואז הגיע עוד הריון.
ועוד לידה.
ועוד ילד.
וכל הברכה הוכפלה - אבל גם כל הקשיים והעומס הוכפלו.
ושנצקי גם הלכה לעבוד.
בכמה עבודות!!!
אז היא קמה בבוקר
ומארגנת 2 פצפונים
ומסדרת את הבית
והולכת לעבוד
ואז חוזרת והולכת לעוד עבודה
ועוד עבודה
וחוזרת ועם הילדים
ומנקה
ומבשלת
ומסדרת את הבית
והולכת לישון
אבל קמה מהילדים
ו...
וואו יקרה!!!
אני רק מדמיינת מה האישה המקסימה הזו - מה ***את*** עוברת ביומיום שלך ואין לי אוויר!
בכנות פשוט אין לי טיפת אוויר!
כמה עומס!
כמה אחריות!
כמה קושי!
אין זמן לנשום, פשוטו כמשמעו.
איך יקרה, איך יהיה זמן לחברות?!
לזוגיות?!
אני מדמיינת את עצמי עם תינוק אחד אפילו ולא מצליחה לעשות רבע מזה.
קל וחומר שעם 2.
קל וחומר שעם כמה וכמה עבודות
קל וחומר עם כל מה שתיארת כאן.
אני אישית מזמן הייתי קורסת. סופית.
תראי יקרה,
כולנו בני אדם, בשר ודם, אנושיים.
ומכורח כך - יש לנו אנרגיה מוגבלת.
לכל אחד יש את ה100% שלו.
וזהו.
אין 101
ואיןם גם 1,000
אז אם יש לשנצקי 100% אנרגיה
והיא משקיעה 60 בעבודה 1
ועוד 10 בעבודה אחרת
ועוד 20 בקימות בלילה
ועוד לילדים
ועוד לניקיונות
ועוד לבישולים
ו..
ו...
ונגמר!!!
זהו, אין עוד אנרגיה!
כולנו בוחרים במה ואיפה וכמה להשקיע את האנרגיה שלנו.
לכולנו היא מוגבלת.
אם אני מפנה זמן עכשיו לכתוב הודעה - זה אומר פחות זמן עם הילדים כרגע
אם אני יותר זמן עם הילדים במהלך היום - זה אומר פחות הכנסה שאוכל להכניס בעבודה
אם אני מקבלת עוד ועוד עבודה - אני זוכרת שזה על חשבון הזמן שלי איתם
אם אני בהריון / אחרי לידה - אני זוכרת שאין כמעט שום אנרגיה חוץ מלהחזיק מעמד ולהיות עם התינוק וגם אז זה שואב כ"כ
אם אני יוצאת עם בעלי - אני יודעת שעכשיו אני משתיקה את הטלפון ועלולה להפסיד דברים אחרים באותו זמן
אם בחרתי להעמיד סיר גדול ומושקע - אני יודעת שבערב אהיה יותר קצרת רוח ופחות אכיל ואהיה סבלנית לבעלי ולילדים
וכן הלאה...
זה באמת לא נגמר.
אנחנו כל הזמן מתעדפים את מה שחשוב לנו באותו הרגע.
רק חשוב חשוב לזכור שנמצא איזונים בהכל.
שנרגיש שאנחנו פועלים לפי המגמה של מטרות העל שהצבנו לעצמנו.
שאנחנו בכיוון הנכון
בדרך הנכונה
שאנחנו פועלים לפי הערכים בהם אנחנו מאמינים
ושחלילה אין לנו דברים שבאים על חשבון דברים אחרים שיותר חשובים לנו ולא שמנו לב...
ואם שמנו לב וזה קרה -
אז הכל בסדר!
אנחנו עוד חיים ונושמים ב"ה!
אז אפשר לתקן
אז אפשר לשנות
וכ"כ חשוב שנשים לב לזה.
ויקרה, האמת שכבר עכשיו את על 1,000 אחוז ולא 100,
כי מה שאת עושה - זה הרבה הרבה יותר מ100!
אבל לצערנו את עדיין נשארת בת אדם ולא מלאך,
לכן הכוחות הולכים ואוזלים
הסוללה הולכת ומתרוקנת
הגוף דורש את שלו
הנפש דורשת את שלה
הנשמה דורשת את שלה
רוצים לכוון אותך
להעיר אותך
לומר לך: היי יקרה שלנו! לאן את רצה? לאט לך יקרה שלנו... לאט לאט.
חשבי קודם כל: מהי המטרה הכי מרכזית שלי בחיים?
ולאחריה אילו עוד מטרות יש לי?
איפה אני רוצה לראות את עצמי עוד 10 שנים? ועוד 20?
מה אני מאחלת לעצמי?
מה אני מאחלת לילדים שלי?
והאם מה שאני כרגע עושה מקדם אותי בשלמות אל עבר המטרה הזו?
או שמא מרחיק אותי?
ואולי אולי אני צריכה "לחשב מסלול מחדש" ולראות איפה אני ***בוחרת*** להשקיע יותר?
אולי אני בעצם צריכה לעשות סדרי עדיפויות - ממש לרשום אותם
ולחשוב למשל - אם עוד 10 שנים אני בת כך וכך,
והילדים בני 10,9 נאמר
ואני רוצה להיות בזוגיות אוהבת ומטיבה ומשפחה שמחה ומלוכדת ומגובשת
עם מודל זוגיות בריאה ואוהבת לילדים שלי, וכמובן גם לי עצמי ולבעלי היקר -
אז אולי אני צריכה להשקיע בעצם הרבה יותר אנרגיה,
משמע הרבה יותר משאבים - משאבים של
זמן
כסף
מחשבה
כוונה
מודעות
פניות
מרחב
מקום
ועוד -
לזוגיות שלי?
לבעלי ולי?
ממש כמו לפני 5 שנים, כאשר היינו רק שנינו?
ואולי אם אני אעשה את זה,
ואולי אוריד כמות אנרגיה מהעבודה,
מהניקיונות,
מהבישולים,
וכו' -
אולי אז יהיה כרגע קצת פחות כסף / קצת פחות נקי / קצת פחות אוכל מושקע וכו' -
אבל לי ולילדים שלי יהיה גם בעוד 10 ו20 ו80 שנים בית ומשפחה שמחה ואוהבת?
ואולי אם לא אשקיע את זה,
ואשאר בדיוק באותו המקום -
אולי ארוויח יותר כסף
כי זה כמה וכמה עבודות
ואולי הבית יהיה מבריק תמיד
ואוכל מושקע תמיד
ואהבה לילדים תמיד
אבל חלילה בעוד 10 שנים לא נהיה יחד תחת אותה קורת גג כי נתגרש?
ואז חלום המשפחה השמחה שלי יתנפץ? לי ולילדים שלי?
ואולי עם כל הכסף שארוויח אוכל לקנות אפילו עוד שנתיים את בית החלומות עליו אני חולמת -
אבל מי יגור בבית הזה?
מי יהיה שם בין 4 הקירות הנוצצים והחדשים והיקרים?
האם יהיו שם אבא ואמא ביחד? אוהבים?
האם תהיה בכלל משפחה לאכלס את בית החלומות הפיזי הזה?
ואם תהיה משפחה לאכלס,
אבל משפחה רחוקה,
הורים מרוחקים
עם קרירות
בלי אהבה
בלי חום
בלי קירבה
עם אדישות
עם "גירושין אמוציונליים" - האם זה מה שאני מאחלת לעצמי? ולילדיי?
לפי המטרות אותן את מציבה לעצמך
לפי מה שחשוב *לך* -
לפי זה תראי מה את צריכה לעשות עם חייך כדי להתקדם לשם.
וכל מה שמקרב אותך לשם - לעשות.
אם לא מצליחים לבד - כאמור, עם אנשי מקצוע
בין אם זה בפן האישי
הזוגי
המקצועי
ההורי
וכן הלאה...
וכל מה שמרחיק אותך משם - לחשב מסלול מחדש ולראות איפה את משנה.
------------------
אז אם נחזור שנייה לסעיפים למעלה, אפשר למשל:
1. אתם נשואים 5 שנים. -
להבין שב5 שנים האחרונות עברתם *יחד* שינויים רבים
מעבר מרווקות לנישואין
מעבר להורות
מעבר להורות לכמה ילדים
הריונות
לידות
עבודות
עול הפרנסה
עול הבית
השיגרה
וכו' וכו'
ולהבין יקרה, שמה שהשתנה כאן - זה לא שנצקי ובעלה, אלא זו *המציאות עצמה שהשתנתה*
* וכאן מצרפת בסוף ההודעה דברים שכתבתי בהרחבה על כל המהות של הנישואין - מהי בכלל המהות של הנישואין?
מה קורה שם בעצם?
2. יש לכם 2 תינוקות (!) קטנים (!) -
להבין שאלו שני שינויים עצומים. עצומים!
זה שינוי של גוף שעבר הריון 9 חודשים
ולידה
והנקה ותפרים ופצעים וכאבים איומים
זה שינוי של רכבת הרים של הורמונים
של לילה שהוא לא לילה
של אדם שצריך לתפקד בלי שעות שינה
של רצון לברוח לאי בודד ולישון שנה שלמה ברציפות
של אחריות ללא הפסקה
גם כשחולים
גם כשרעבים
גם כשאין כוח
עדיין תמיד תמיד צריך להיות שם בשבילם
וזה עוד הרבה מאוד שינויים שרק לכתוב אותם יקח לי את כל היום...
אז גם כאן.
לעצור.
לראות -
מה אפשר לעשות כדי להקל?
אולי מסגרת לאחד מהם או שניהם?
אולי אפילו כמה שעות בשבוע של מטפלת?
אולי אפילו שעתיים בשבוע בייביסיטר? או בעלי? או הורים? או חברות? שכנות? נערה?
שתשמור עליהם ואני אאגור כוחות?
אולי מניעה לטווח יותר ארוך כדי להתאושש?
אולי לקבל עוד כלים כדי להתמודד עם המציאות הנוכחית איתם? כמו הדרכת הורים או טיפים לניהול חיי משפחה וכדומה?
משהו אחר?
3. את עובדת בעבודה מרכזית
ואז בעוד עבודות (!) -
גם כאן - להבין שזה המון. המון המון המון!
לעבוד עם שתי תינוקות פיצפונים זה כבר וואו.
אז לעבוד בכמה עבודות!?
מה זה יקרה, אפילו סופרוומן לא יכולה לעשות את זה! והיא עוד דמיונית ואת כאמור - בשר ודם 
אז לבדוק,
לחשוב -
האם יש לנו אפשרות כלכלית להוריד עבודה?
להוריד אחוז משרה?
לקבל עזרה מההורים?
שבעלי יעבוד?
שבעלי יגדיל את הרווחים?
להתייעץ עם ארגונים כמו פעמונים או מקימי?
או גם עם ניקים כאן שמבינים ועוזרים למשפחות בפן הכלכלי?
ללמוד התנהלות כלכלית יותר נכונה ונבונה?
משהו אחר?
4. את מטפלת בבית
בכל מטלות בית
בניקיונות
בבישולים
בילדים -
לחשוב -
האם אפשר לעשות מיקור חוץ?
עוזרת?
מנקה?
מבשלת?
מדיח? מייבש?
כלים חד"פ?
אוכל מוכן?
עזרה בתשלום לנערה?
שוצפות במטלות הבית עם בעלך?
להוריד סטנדרטים, לפחות עד שחוזרים לשפיות?
להכין אוכל פשוט ומהיר?
לנקות רק פעם בשבועיים?
משהו אחר?
5. הפן החברתי וחיי החברה שלך נהיה פחות ופחות עם השנים -
לענ"ד, רק אחרי שתגיעי לאיזון בכל חמשת הסעיפים האחרים - יגיע הזמן גם להקדיש אנרגיה לסעיף הזה.
מה שאומר - לחשוב על זה
לתכנן את זה
לפנות זמן לזה
לקבוע את זה
באופן יזום, אקטיבי, ולא פסיבי.
גם קשרים של חברויות לא "נופלים מהשמים" וגם בהם חייבים להשקיע כדי שיתקיימו.
אז לחשוב -
אולי פעם בחודש נאי מפנה לי את מוצש?
אולי פעם בשבוע אני מפנה לי שעה וחצי בערב?
אולי פעם בשבועיים אני מפנה לי את בוקר שישי?
וכן הלאה...
ולקבוע.
ולצאת
וליזום.
להתחיל מפעם אחת.
רק אחת.
השאר כבר יבוא אח"כ.
6. הזוגיות שלך ושל בעלך במצב לא טוב כדברייך... -
חוזרת למה שכתבתי בהתחלה,
להשקיע
להשקיע בזוגיות
לפנות לה את הזמן והמודעות ותשומת הלב
להשקיע לבד
להשקיע יחד
להשקיע בעזרת אנשי מקצוע
לעטוף אותה מכל הכיוונים בכל הדברים הטובים שמאפשרים לזוגיות לצמוח.
וכל מה שמקדם אתכם לעבר כך - לעשות. בלי חשבונות של אין לי זמן או אין לי כסף או אין לי כוח
כי בגירושין חלילה הזמן יהיה עוד יותר חסר
הכסף יהיה עוד הרבה יותר חסר
והכוח יהיה הרבה יותר חסר
והכל בעצם יהיה הרבה יותר חסר...
חשוב להפנים את זה. על אמת.
כי לפעמים אנחנו מתעצלים או אומרים לעצמנו "נו טוב, שיהיה. יהיה טוב.
למי יש כוח / סבלנות / כסף / זמן / אחר לטפל בזה עכשיו..."
ואז עוברות 10 שנים במקרה הטוב
ואנו עלולים למצוא את עצמנו עם ריקנות גדולה
עם חור ענקי בלב
עם ריחוק זוגי
עם 150,000 ש"ח שנזרקים לעורכי דין לענייני גירושין
עם 2 משכנתא, 2 ארנונה גז מים חשמל, 2 סטים של בגדים / רהיטים / וכו'
בלי שום כוח מכל המאבקים על משמורות, הסדרי ראייה, מזונות, כאבי לב, פסיכולוגים,
בלי טיפת זמן לעבוד ולהיות אם חד הורית במקביל
עם בית החלומות (הפיזי) שקנינו, אבל בלי המשפחה השמחה והמלוכדת שחלמנו שתהיה בתוכו,
עם אכזבה ועצבות גדולים
עם לנסות לצאת עכשיו "לשוק" ולהכיר מחדש בני זוג
שגם הם לרוב עם ילדיםפ משל עצמם,
עם חסרונות שלהם, כי אין אין אין אדם מושלם,
עם שריטות שלהם,
עם משקעי העבר שלהם
ולהכניס את כל זה (+עוד בערך מיליון דברים שלא כתבתי מפאת קוצר הזמן) לתוך "קערת החיים החדשים שלנו" - ולערבב
ולהכניס שוב את המציאות עצמה
את השיגרה שתהיה אחרי 5 שנים
עוד הריונות
לידות
פרנסה
עומס
עומס
חוסר זמן
ויכוחים
ריבים
חסרונות שלי מתנגשים עם חסרונות שלו
כעסים
צעקות
ריחוק
מובן מאליו
שחיקה
אחריות
עול
וכן הלאה וכן הלאה...
זה *ממש* לא עדיף על מצב של עכשיו, שאפשר לטפל ולשפר ולהעצים אותו. לכתחילה.
------------------
זהו בגדול,
* מצרפת כפי שכתבתי קודם את הדברים שכתבתי בהרחבה על מהות הנישואין
(צריך לגלול לסעיף 11 בהודעה המצורפת כדי להגיע לשם ):
יקרה, - הריון ולידה
ב"הצלחה רבה רבה יקרה,
שיהיו רק בשורות טובות וישועה שלמה,
בכל התחומים 
