פורום נשואים טריים (עמוד 137)

או שכל משאלותי יתגשמו אבל לפי חוקי בגדד זה בקשות לא חוקיות ולא ממלאים אותם אז...

 

שאלה קשה שאני אוהב להתחמק ממנה כל הזמן

 

 

לדעת מה הם 2 המשאלות הכי טובות שעלי לבקש

 

מאמין שאחת תהיה במובן בכלכלי להיות עשיר מאד מקל בהרבה תחומים 

-רוגע

-אושר

-משפחה

ב"ה שלושתן מתגשמות במידה רבה (אחרי תקופות שחשבתי שאת שתי הראשונות איבדתי לנצח)

הבנות מסויימות וכוחות נפש שגיליתי בעצמי
(לא ישבתי ועבדתי על זה באופן אקטיבי אם לזה את מתכוונת)

בריאות,לזכות להקים משפחה מאושרת,להישאר יפה לנצח חח...קצת רדוד אני יודעת

1. בריאות לכל אנשי העולם
2. שמחה אמיתית ורוגע לכל אנשי העולם
3. אמונה בה' לכל העולם
אמן🙏

שאצליח להבין איך מה שקורה לי,הוא לטובה...

בריאות .
עוד 3 משאלות

1. בריאות
2. שתהיה שלווה בבית שלי
3. שלא אצער אף אדם בחיים

1.שאזכה לעולם הבא.
2. בריאות הנפש והגוף עד 120
3. שיבוא המשיח

שהם שני חצאים של השלם

אבל זה לא הוםך אותם לאותו דבר, אם מדברים על משאלות- זה לגמרי שתי משאלות שונות, ממש לא ששניהם מתגשמים או שניהם לא, אדם בריא בגופו אך לא בנפשו הגשים רק משאלה אחת מביניהם

מאחלת לך ולכולם שזה לא יהיה רק בתיאוריה

כל השאר בונוס

יכולת להתעתק
להיות בלתי נראה כשאני רוצה
יכולת לנגן בכל כלי הנגינה ברמה טובה

2.שלא יהיו יותר מתים ולא חולים

 

3.שלכולם יהיה שלום בית אמיתי.

עם, תוכים וציפורי שיר

או לבדוק בחוזה פשוט

אצלנו בכל הדירות שהיינו קדחנו *בקירות* חופשי כי לא היה סעיף על הנושא הזה

מעניין באמת מה ברירת המחדל אם לא כתוב בחוזה

אם קיבלו צבועה ובלי חורים בקירות- צריכים להחזיר באותה צורה.

כל אחד והחוזה שלו.יש כאלה שמופיע שאשר אבל צריך להחזיר את הדירה כמו שהייתה
ואז תצטרכו לסתום את זה
ויש כאלה שאסור
אם אתם לא בטוחים אפשר לשאול את בעל הדירה ועדיף בכתב.

התיוגים לא עובדים לי

מכשפות שיודעות לעבור דרך הקירות...

שופך פנימה חומץ, סודה לשתיה, מרכך כביסה סנו צהוב, קורט פיירי וספוג הפלא-
זה לא היה קורה לך.

חחחחח

או ציפורן טחונה התבלין מרחיק נמלים ואם שומרים במקרר זה בטוח לא עובר לשם ...

טופ ג'ל.

פלאים!!

ורק את המקורי

היה לנו מצב ממש מזעזע.. נמלים בכל מקום! כמה שניסינו לאטום, לפזר תבלינים כמו שכתבו.. לא עזר.
לא יכלונו להשאיר מאכל פתוח כמה דק' על השיש בלי שיגיעו נמלים.

שמנו טופ גל פעם אחת בכמה נקודות. ומאז שששש..
(בלי עין הרע) כבר שנה+ אין נמלים!

מאז שעשיתי את זה לא ראיתי יותר נמלים

זה מעל פסח....

מקום גדול. "ג'קוזי" שהוא לא באמת ג'קוזי אמבטיה קצת גדולה מהרגיל חמה עם טיפה זרמים  אין באמת מקום לשבת בכיף זוג בנוח שם אבל יש בריכה מקורה מחוממת ליד שאתה מקבל שעתיים... נוף מהמם צימר ענק הם מפנקים (לנו פיזרו בכל מיני מקומות שוקולדים קטנים, עוגיות לוטוס, קפה שווה... מטבח גדול ממש מטבח לא מטבחון אפשר להכין בכיף אוכל (כירה חשמלית אמנם אם אני זוכר נכון אבל מקרר גדול פלטה שיש כיור שולחן גדול כיסאות) כורסת מסאז' שווה סלון גדול פינת ישיבה בחצר פונה לנוף כרמים. שילמנו 700 לשבת. נהננו

 

גלריה - בקתה בכרם | בקתה בכרם

נוף מדהים, בריכה מחוממת וג'קוזי.

לא זוכר כמה עלה אבל מחיר סביר.

 

בצפת.
זה לא בדיוק צימר .. יותר כזה כמו מלון בוטיק במראה .. יעני לא ביקתות עץ .
אבל מהממם ונקי.
יש בריכה מחוממת עם ג'קוזי לפי שעות.
ארוחת בוקר טעימה ממש.
מחיר סביר.

מומלץ בטירוף. תעשו גוגל

בפורום משוב
יש פרסומות של גוגל שאפשר לדווח עליהן כלא הולמות.
תבדוק גם אם במצב תורני זה מופיע

לחיצה על זה, לפי האמור שם, מציגה "כתבות המתאימות לקהל התורני בלבד"..

מה שהוא אמר.
זה אמור להיות יותר מצונזר...

אהובה שאת!

מבאס כל-כך.
אני לגמרי יכול להבין גבר שתקן. אני גם כזה.
מצד שני לא מבין איך אפשר לשתוק כשפותחים מולך את הלב.

מקווה שתצליחי למצוא את הדרך אליו.

כן. מבאס.
זה בגללי שהוא ככה.
תודה. הלוואי.

את חתיכת זהב טהור שמונה מאות קראט.

גברים סתומים.
גם סתומים בקטע של סגורים.

וגם פשוט... סתומים🙄

ולפני שאתם כולכם קופצים עלי
מכפת לכם?
אורה מבינה למה אני מתכוונת.
וזה יעזור לה אולי
אז שווה, לא?

בקיצור אורה, עזבי אותם
הם סתם צורחים בלי סיבה.

את החיים בעצמם.
ויופי שניסית.
זה כמו רבי עקיבא עם מים שחקו אבנים.
עוד פעם ועוד פעם
בסוף הוא ייפתח. אולי.

וגם אם לא, אנחנו נהיה כאן.

את צודקת.

גברים ורגשות לרוב לא הולכים טוב ביחד. אז דלגר עליהם? ממש הגזמתן.

אורה- אשמתך זה לא. במקרה הכי קיצוני זה אשמת שניכם. ככה עובדת זוגיות

[לא יודע אם זה נכון..]

 

אז הפה שאסר הוא הפה שיתיר...

 

אם אתה מאמין שיכולים לקלקל - תאמין שיכולים לתקן....

 

הלווואי שתצליחו

תודה ❤

זה נושא שמשום מה לא מדברים עליו כמעט בחינוך, בכל הגילאים... 

חוסר וודאות

אתם לא מבינים בכמה צמתין בחיים אני נתקלת בקושי הזה.
גם ברמה של מה ללבוש מחר... יכולה לשבת רבע שעה מול הארון עד שמחליטה.
יהיה טוב, בעז"ה.

יש אנשים זורמים וגמישים שיורידו מחיר
יש אנשים מקובעים שלא יורידו שקל. (השבוע דיברתי עם מוכר של רכב שאמר לי, בשבילך אני גמיש 15@ לפה או לשם...)
יש אנשים עם עזות שיתמקחו, ואח'כ עוד יתמקחו
ויש אנשים בישנים.



ויש שיגידו שכל זה תלוי בעדות...🙈



ויש אנישם

אולי כדאי:

 

א. לראות אם הדירה באמת מוצאת חן בעיניכם, מצד עצמה - גודל, מראה, מבנה, סביבה - ומצד המחיר.

 

ב. אם  מוצא חן, לזכור שאף אחד כאן לא עושה גמ"ח.. זה עסק.. אפשר לשאול בנימוס בטלפון: הדירה מוצאת חן בעינינו, המחיר קצת גבוה. אפשר (נניח ביקש שני מליון) לרדת קצת - מליון תשע מאות אלף?.. אם יגיד כן, מעולה. אם יאמר שזה יותר מידי, תשאלו, כמה אפשר?

ואז - או שינקוב מחיר מינימום, או שיאמר שזה סופי. תגידו, בסדר, נתייעץ רגע בינינו ונחזור. ואז תחזרו אחרי כמה דקות ותאמרו שהחלטתם ללכת על זה.. (כמובן בהנחה שמראש חשבתם שזה גם כן מחיר בסדר).

 

ג. מה שיכול להעזור להחלטה, ביחוד במקום שערך הידירות עולה - זה לזכור שעם דירה לא מתחתנים...

זו גם השקעה. יהיה לכם טוב שם - מעולה. אם לא - תוכלו בעתיד למכור, אפילו להרוויח מזה משהו, ולחפש משהו מתאים יותר. אלו מעשים לא נדירים.

אולי ננסה את זה.
גישה יפה.
תודה לך שהקדשת זמן כדי לענות

אני מוכן לקנות רק במחיר איקס.
אבל נראה שיש שם ביקוש עצום, אז לא באמת בטוח שיבואו לקראתכם. מקסימום אם לא הולך חוזרים למחיר המקורי.

הוא מבקש 1,590,000

רוצה להוריד למיליון 5 בעגול. הגזמנו?

לא נראה לי.

שמעתי מבירה שאצלה הורידו באותו איזור במאה אלף, אבל זה קרה בגלל שממש עברו עם זכוכית מגדלת וציינו כל חסרון שיש בדירה.
לא מתחברים לגישה הזו.
אנחנו אנשים חיוביים. לא אוהבת להתמקד בשלילי....


לתרץ את זה אולי בקושי בקבלת משכנתא?

אם יש לכם קושי לקבל משכנתא, אף מוכר לא ירצה למכור לכם

הוא מוכר כדי לקבל כסף
לא כדי לקבל סיפורים

גם לא צריך לשחק על הרגשות
הוא לא ביטוח לאומי או לשכת הרווחה

להגיד לשדעתכם המחיר יקר מדי
ומהו לדעתכם המחיר שאתם מעוניינים לשלם

אבל אם תספרו למוכר שיש בעיות. הוא עלול לחשוש
לכן לא כדאי לספר סיפור כזה

אתם יכולים להגיד לו - אנחנו מוכנים לשלם עד x כולל דמי תיווך. ולתת לו לעשות את העבודה.

לדעתי להוריד 90000 בסכום כזה זה הרבה. צריך בעל דירה שמאוד לחוץ למכור.

תודה על המענה

הפוך, חייגתי אליו הבוקר,
רק שאלתי אם הדירה עדיין אקטואלית( כי כולם נמכרים ממש מהר)
אז אמר שהם עדיין לא בטוחים שאכן עוברים ולכן לא רוצה עדיין לדבר על קווים מעשיים

...

עוד לא הגעתי לשלב הזה של המחיר...

חבל, רציתי לנסות פעם ראשונה איך מתנסחים בשאלה כזו.

חייבת לומר תודה לכולם.

חיינו קצת באשליות,
עשיתם לנו קצת סדר.

תודה 🙂 🎵 🎶

אתם נותנים הצעת מחיר, הם מחזירים הצעה נגדית ובסוף מגיעים לפשרה כלשהי. אם האזור מבוקש יש כמובן סיכוי שהם יקבלו מה שהם רוצים ולא יבואו לקראתכם.
אנחנו חיפשנו זמן ארוך דירות דרך מתווכים. בסוף קנינו ללא תיווך שזה גם חיסכון משמעותי בכסף על הוצאה מיותרת ומרגיזה וגם לעיתים שוק קצת שונה של דירות עם אופציות אחרות (הדירה שקנינו נניח לא היתה בתיווך ולכן לא ידענו עליה זמן ארוך)

גם עם מתווך, הוצעה לנו בעבר דירה.
המתווך הצליח להוריד 60 אלף, לא יותר.
אבל כמובן שנמכרה בשנייה.
וזה מאוד מתסכל.
אתה לא מצליח לישון על זה לילה, עד שמתחברים לרעיון, היא כבר נעלמת 😢😭

לא יודעת מי אמר לכם שתמיד יורדים מאה אבל זה ממש לא נכון ורחוק מאד מהמציאות בשטח, וודאי וודאי באיזורים שיש בהם ביקוש

כשבאים להחליט משהו כזה
זה לא לבוא לראות דירה, ואז לחשוב וואלה מתאים לי או לא
אלא את עיקר העבודה לעשות לפני בעצם, לשבת ולחשוב טוב טוב בדיוק מה מחפשים, ובדיוק את הדרישות שלך עד הפרט הכי הכי קטן, ככה אתה אמנם כאילו מגביל את עצמך, אבל רק ככה אתה יכול לבוא מראש עם ידיעה ברורה, או שזה כן מתאים לדרישות או שלא.
גם ברגע שמגיעים לדירה ואז מנסים לחשוב אם מתאים, אז כל הזמן יש לך למה להשוות וכולי מה שמסבך את ההחלטה, הצרכים שלך צריכים להיות מוגדרים לגמרי במאה אחוז קודם, ורק אז אפשר לגשת להחלטה

100 אלף שח זה הרבה כסף.
לא מאמין שיורידו לכם בהינף יד מחיר כזה (אלא אם כן הדירנ היא 3 מיליון )

אבל 20-30 אלף, זה הגיוני
וזה לא כסף קטן, זה שיפוץ מטבח/שיפוץ מקלחת

אבל מנגד, עבור דירה שאתם אוהבי9, לא שווה לוותר עליה בגלל 30-40 אלף

מנסים להתמקח,
הצליח, נפלא
הצליח חלקית, גם נפלא
לא הצליח, לא נורא.

העיקר ללכת לדירה שמוצאת חן בעינכם
לא חייב דירה מושלמת

ולא חושבת שמקובל להשיג הנחה של 100000 ש"ח.
תלוי במחיר הדירה ביחס לשוק. תלוי בביקוש. תלוי בכמה לחוצים למכור.

אנחנו קנינו ב1250000 כשהמוכר רצה 1300000. זה ממש תלוי באזור.

שמענו מחברים שמורידים 100 אלף..
אני עכשיו שומעת פעם ראשונה שזה לא אכן כך..
טוב שאתם מציינים את זה, שלא נחיה באשליות

ומאוד מרוצה מהקנייה. (גרים בה כבר 3 שנים, ורק יותר מרוצים מהעסקה)
המחיר היה מאוד סביר ואפילו נמוך ביחס לשוק.
כן ניסינו, אבל לא רצינו לפספס את הדירה.
בעבר המתווך הוריד לכם 60, כמה הייתם אמורים לשלם לו על התיווך? בערך את הסכום הזה. אז למעשה הוא לא עזר לכם לחסוך. סתם פסיכולוגיה של מתווך שרוצה שתרגישו שעשה לכם טובה.
בנוסף, בזמן שהתבזבז ההצעה נחטפה. הפסדתם הכל.
לא כדאי ללמוד לקח???

ראיתם 30 דירות ולא הצלחתם להגיע לקנייה, אתם עושים משהו לא נכון.
קודם כל הכי חשוב זה להחליט על גבולות גזרה של איזור המגורים שאתם מעוניינים בו. בדקתם את השטח? איזה שירותים ניתנים? קהילה, מוסדות חינוך, בית כנסת שכנים, מתנ״ס, חוגים וכו'? כל מה שמשפיע על איכות החיים.
אח"כ תעשו רשימה ברורה של סגנון הדירה שאתם מעוניינים לראות. איזה קומה? עם מעלית או גם בלי? מה שנת בנייה הכי מוקדמת שרלוונטית?
האם אתם רוצים דירה מוכנה או דירה שצריך לשפץ? עם אופציית בניה או בלי? מה המ"ר שאתם רוצים ביחס ליכולת?
ראיתם הרבה דירות. מה אהבתם ומה לא אהבתם? יש התקדמות בתובנות או שאתם עומדים באותו מקום כמו לפני חצי שנה? האם אתם בוחנים היטב את הרחוב בו שוכנת הדירה?

לדעתי ברוב רובן של הדירות, מראה עיניים לא אמור להשפיע כ"כ על ההחלטה, אלא הנתונים החשובים ניתנים לבירור עוד לפני. יחסוך לכם הרבה כאב ראש בלאגן ובלבול.
קומה מינוס 5 למשל, זאת דוגמה מצויינת. נתון שאפשר לדעת מראש ולהחליט אם זה מתאים לי או לא. מה הסיבוב בדירה נתן לגבי הדילמה הזאת?
אתם צריכים לדעת מה טוב לכם עוד הרבה קודם. לא מפתיע שהדירות נחטפות לכם, אתם מגיעים לא בשלים לשלב שבו המתחרים שלכם כן מגיעים מוכנים.
אולי אתם משדרים את חוסר הבשלות שלכם לבעל הבית, שכמו שכתבו פה, אין לו זמן לפטפוטי ביצים. הוא רוצה למכור לראשון שסוגר.

שלא תביני לא נכון- יש מקום לאינטואיציה, לכן יש חשיבות לראות ו"להרגיש" את הדירה. אבל נשמע שאצלכם זה הרבה מעבר.

עוד נקודה שחשוב להדגיש, מחיר שוק משתקף בנתוני אמת ולא מהצעות מחיר. לכן כדי לדעת את הדירה שהוצעה לכם שווה 1.5 או 1.6 ומנסים לעשות עליכם סיבוב, תבדקו ביחס לנתוני אמת שמתפרסמים ע"י מס הכנסה.

דבר נוסף, מחיר הדירה נקבע לפי ביקוש והיצע. כלומר המוכר מנסה לקבל כמה שיותר, הקונה מנסה כמה שפחות. הנקודה שבה הרצונות יפגשו- זה יהיה מחיר הדירה.
לכן השיטה הזאת של ללכת ולחפש חסרונות בדירה היא לא רלוונטית. המוכר יודע בדיוק מה הוא מוכר. מה הקשר לבקש הנחה בגלל שזה קומה מינוס חמש? המחיר שהוא מבקש זה בהתחשב בעובדה שהדירה בקומה מינוס חמש. אתם לא חייבים להסכים איתו כמובן.

קוראת. מפנימה. ו-
שוב מההתחלה.
את רוב השיעורי בית אכן עשינו מראש.
מצבנו לא כלכך גרוע . בס"ד.
שנינו עוברים על השרשור, מהודעה להודעה עושים סוויץ בראש.
זו גם שאלה, עד כמה אנחנו מוכנים להתפשר על מרחק מהמקום המועדף, בשביל דירה חדשה יותר בהרבה..?
ויש עוד כמה שאלות שעלו לנו בקריאת ההודעה.
הבאת לנו הרבה כיווני מחשבה.
תודה לך.
מעריכה מ או וד את הזמן שהקדשת לכתיבת ההודעה( באמת!!! )

כתבת כמה נקודות שונות - אשתדל להתייחס לחלקן:

 

1. קושי בקבלת החלטות. כאן זו בחירת דירה, לפעמים מה ללבוש בבוקר.

2. חוסר התמצאות בענייני נדלן וקניית דירה שמקשה על הרכישה (ומן הסתם גם על הצעדים אחרי הרכישה. אבל בטוח שתצליחו להתמודד כמו רבים אחרים..)

 

לגבי העניין של רכישת הדירה, הערה קטנה: 

1. ממש לא חשוב כמה המוכר מוריד לכם במשא ומתן. השאלה מה שווי הדירה ומה המחיר המבוקש. לדוגמא: הדירה שווה מיליון, המוכר מבקש בהתחלה 1.2 מיליון ומוריד 100 אלף לאחר מו"מ. מול מוכר שעל דירה דומה מבקש מראש 950 אלף.

אז שיעורי הבית שלכם בהיבט הזה זה לדעת מה המחיר הנכון של הדירה (או טווח. שמשתנה במצב הדירה/כיוונים וכו) את זה כדאי לדעת בגדול לפני שבאים לראות את הדירה. כך, כשתשמעו את המחיר תדעו מיד אם הוא גבוה/נמוך/בסדר. 

פעם קניתי דירה כשלא הורידו לי שקל, והמתווך רצה 4% תיווך. ודרש לסגור תוך יום או שהיא עוברת הלאה. בגלל שבדקתי את עניין המחיר קניתי. זו היתה עסקה מצוינת. 

 

2. בגדול המוכר לא מוריד מחיר כי את נחמדה/מסכנה אלא בגלל ששווה לו. כי הוא רוצה למכור ולא רוצה לאבד את הקונה. אם המצב הוא שהוא ביקש 1.5 מיליון, ויש לו הצעות במחיר הזה, אין סיבה שיסכים להוריד. אלא אם יש לכם יתרון אחר, (כגון אתם משלמים מזומן). כשאין קונים אחרים, ומוכר לחוץ, אפשר לפעמים להוריד יותר.

 

3. האם זו דירה להשקעה או למגורים? מבין שלמגורים. אז ברור שצריך שהדירה תמצא חן בעיניכם.

באופן עקרוני, את ההחלטה כדאי להחליט לפני שרואים את הדירה. מה מחיר דירה באזור בגדול? מחיר שכירות? תשואה בגדול באזור? צפי לעליית מחירים באזור? אפשר להתייעץ עם חברים/משפחה/יועצים אובייקטיביים מומחים יותר. ברגע שמוצאים משהו טוב- בגדול רואים את האפשרויות הקיימות כעת - האם זו הטובה ביותר? במידה וכן, וזו ההחלטה בהתייחס לנקודות שהבאתי קודם, אז אפשר לסגור. כמובן להתפלל לפני זה לה' שישלח ברכתו.. ולהתייעץ. ולהיות בטוח שזו לא העסקה הכי טובה שהיתה בעולם. אלא רק עסקה טובה. מי שמחפש את הכי הכי טוב, עלול לא למצוא כלום, ואז בסוף, לפעמים מפסיד הכי הרבה (אם במקרה עלו המחירים. זה לא חייב להיות כך).

 

4. בענייני החלטות, אפשר לפעמים לחשוב לעצמנו, כמה זה כבר חשוב מה נלבש/איפה ניסע לשבת? חשוב איך נרגיש. נבחר מה שבא וזהו. גם בעניין דירה, שזו החלטה גדולה, עדיין מול החלופות שלכל אחת יתרונות וחסרונות, זב לא החלטה בלתי ניתנת לשינוי בעתיד..

וצריך הרבה אמונה בקב"ה, שמזמן לנו את הדירה הנכונה, בזמן ובתנאים הנכונים.. אח"כ לא חייבים להמשיך לבדוק את העסקאות הבאות אולי הן טובות יותר. לא כל הזמן לחזור אחורה במחשבה..

 

בהצלחה! 

עיקר נושא האמונה!
הכי צודק בעולם

והיה קונה עם הצעה יותר טובה.

זה היה נטו חוסר הבנה של כמה הדירה חמה. זאת היתה דירה שלא היה מה להיכנס בכלל למשא ומתן אלא לשלם את מה שרצו.

חמי מנסה לתמוך ולסייע מהצד.
אבל לא מעבר.
סוג של, הם לא רוצים לקחת אחריות על מה שעלול לקרות..

שלכן עושים ילדים .. הם בתכלס מה שאתה משאיר בחיים אחכ.

נורא בוטה בעיניי
שהשתרבב לאחרונה לשפה הנורמטיבית.


פעם זה היה בקטע של מעריצות לצעוק לזמר: "תעשה לי ילד"
היום הרבה אנשים משתמשים בזה.
סלנג איכ.

מעדיפה- מביאים ילדים.

את ההשפעה שלך על העולם כנראה תעשה.
אולי היא תהייה השפעה לא גדולה אבל כל אחד שעובד כנראה משפיע בדרך כזו או אחרת על העולם.

מה שנקרא- אפקט הפרפר.

כי זה עוזר לי להבין שהחיים בכללותם הם מוגבלים וזמניים ולכן לא שווה להתעצבן/לכעוס/להתאכזב/להתקע וכל מה שתרצה יותר מ 3 שניות.

זה עוזר לי פשוט לזרום עם החיים בפאנן ובסתלבט כמה שאפשר. כמעט ולא לוקח שום דבר ללב.

אני הכי רוצה להספיק פה כמה שיותר זה הכי מטריד אותי

עמוק בפנים אני יודעת שעיקר החיים הם בעולם הבא.
הלוואי שהידע הזה היה מלווה אותי בכל החלטה פרקטית שביום יום...

חושבת על זה הרבה

אם החיים בעולם הזה היו לנצח זה היה מייאש
זה מעודד אותי שהחיים פה זה זמני
אם כי רוצה להגיע לעולם הבא רק עם זכויות

נינים....  לגמרי קיים.

 

ב. אם תשאיר ספרים, יצירות... יזכרו דרכם..

 

ג. אצל הקב"ה, אף אחד לא נשכח. ובעולם האמת, לכל אחד יש את מקומו..

 

ד. הכח של האדם, פעולתו הטובה, משפיעה על ילדיו, ומהם הלאה - כך שגם אם לא זוכרים ספציפית.. משהו ממנו נמצא בהם.

 

 

צריך להשתדל להרבות בטוב.

אני גרגר אבק במציאות
ואין לי בעיה עם זה.
גרגר אבק שאני אוהבת ואחראית לסיפור חייו.

הילדים שלי הם המשכיות לשרשרת דורות בעם ישראל,
ברור שעוד 2-3 דורות אני כבר אהיה חסרת משמעות לצאצאי. בכיף.

המהות, של עשיה טובה, התגדלות הנפש, שותפות בבריאה - לא נעלמת...

והייעוד הזה הוא המטרה שצריכה להיות. לא כל כך משנה אם יזכרו או לא. יותר נכון לשאול: האם מפריע לכם

שלא תמצאו את הייעוד שלכם בעולם ואז סתם  חייתם את חייכם לריק?

אבל לשאלתך- לא מפריע לי שלא יזכרו עוד 100 שנה מי אני , אם אדע שהשארתי חותם בעולם.

חותם- ברמת חינוך הילדים, בלתרום לחברה ,בלקדש שם שמיים ועוד

כששאלתי בזמנו "למה להביא ילדים?"

אמרו שזה מה שיישאר ממך אחרי המוות ולא הבנתי מה כזה משכנע בזה.

בכל מקרה, על זה בדיוק מדבר ספר קהלת.
אכן מכניס לפרופורציות

העולם הזה הוא זמני, הוא רק תחנה בדרך...

בנוסף, אני מאמינה שהשפעתי עד כה על לא מעט אנשים (אפילו במעשה קטן, באמירה קטנה) ואמשיך להשפיע בהמשך החיים.
אין לי ספק שמה שהאנשים לקחו ממני יעבור גם הלאה לילדיהם, לנכדיהם וכו'(וזה בלי להחשיב את הצאצאים שלי כן ירבו😌)

ה' יודע הכל

הצאצאים שאבי בע"ה הם ההמשכיות שלי והזיכרון שלי יתבטא דרכם... (שיהיו צדיקים בע"ה)

זה גם טויוטה וקיה ישאר היפניות/ קוריאניות.

הן יותר אמינות והטיפולים הרבה יותר זולים ופשוטים.

בעיקר כי האמינות שלהן טובה מהשאר
וחלפים (לטיפול) זולים משמעותית מאשר האירופיות

לנהיגה משמעותית האירופאיות.

אם זה נתון משמעותי- אני ממש נמוכה.

ממש ממש חשוב!
מנסיון

1 רשמית חוקית הוא צריך לחתום על כל מיני טפסים, מהצד הזה אין בעיה להסתייע בו.

2 לבדוק שהדירה אכן רשומה על שם המכורים, שהיא באמת יכולה להמכר ואין עליה עיקולים או שיעבודים, שאין בחוזה סעיף שמציב אתכם בעמדת נחיתות בלי שהסכמתם לו במודע,  שלא עוקצים אתכם וכו' ושם אכן לרוב אין בעיות אבל אם יש וולא היה לכם עו''ד שאתם שילמתם לו שייצג רק את האינטרסים שלכם - אתם יכולים להדפק

ממש תוהה עד כמה אנחנו תמימים 😏😏
מקווה שהשם ישמור עלינו, אנחנו ממש משתדלים...

אליו הוא מחוייב

זה לא עניין של תמימות אם נפלתם על אנשים ישרים - הכל בסדר. אם נפלתם על מישהו שמסתיר משהו/חמן אתם יכולים להדפק.

עו״ד טוב יעבור על החוזה שלכם וידאג להוסיף סעיפים ששומרים עליכם מכל מיני בחינות. עו״ד שמשותף ל2 הצדדים לא בטוח יעשה את זה

העו"ד של בעל הדירה מייצג את האינטרס שלו
יכול להיות כאן ניגוד אינטרסים, ואז את מי הוא ייצג?

הסיבה היחידה שאני חושב שאולי אפשר להשתמש בעו"ד של בעל הדירה הוא רק אם אתה מספיק בקי כדי לדעת לעשות את הבדיקות לבד, ואתה משתמש בו רק כדי להעביר רשמית את הדירה. וכמובן שבמקרה כזה אין צורך לשלם לו תשלום מלא, אלא סמלי, כמה מאות שקלים

אם אתה קונה דירה מחבר או קרוב משפחה שאתה סומך עליו, אז אתה יכול להשתמש בעורך הדין שלו.

אם אתה קונה דירה מאנשים זרים, יש יותר ממה לחשוש.

בכל מקרה, חשוב שבחוזה שלך אל מול עורך הדין יהיה כתוב במפורש שהוא מייצג את האינטרסים שלך, אפילו אם הוא מייצג גם את המוכרים.

בנוסף, אם עורך הדין לא מתערב בתנאי העסקה (מחיר, תנאי ומועדי תשלום וכדומה) אלא אתה סוגר את הכל באופן עצמאי עם המוכרים, אז יש לעורך הדין פחות מרחב תמרון בשביל ''לדפוק אותך''.

בסך הכל רוב החוזים הם סטנדרטיים:
אתה משלם על הדירה סכום מסוים, מקבל הערת אזהרה לטובתך, משלם סכום נוסף ומסלק את המשכנתא של המוכרים, מקבל אישור למס שבח מרשות המיסים ואישור טאבו מהעירייה, ואז משלם את הסכום האחרון תמורת העברת החזקה בדירה.


''מאחורי הקלעים'', עורך הדין שלך מדווח בשמך על העסקה לרשות המיסים, דואג לרישום הערת אזהרה, מטפל בניירת של העברת הבעלות, חותם על מסמכים שהבנק שלך מבקש בשביל משכנתא (אם הוא גם נוטריון), ובאופן כללי דואג שמה שכתוב בחוזה אכן יתממש. אלה תפקידים טכניים שבהם אין שום סיבה לפחד מכך שעורך הדין מייצג את הצד השני.

אני אישית מכרתי בית, וחבר שלי שהוא עורך דין שידך לי את הקונים: אחיו וגיסתו.
הוא הציע לי להיעזר בשירותיו בחינם, ואבא שלי ממש הזהיר אותי שלא אעשה זאת, כי מן הסתם הוא ידאג לאחיו על חשבוני.
מכיוון שהכרתי אותו היטב סמכתי עליו בעיניים עצומות, ולא היה אכפת לי שהוא ייצג גם אותי בעסקה. רק הקפדתי להחתים אותו על כך שהוא מייצג אותי, ודאגתי שהוא לא יתערב במשא ומתן על תנאי העסקה.
העסקה עברה בשלום, כל הצדדים היו מרוצים. אני מדגיש שלא הייתי עושה זאת אם לא הייתי מכיר אותו, מכיוון שלא רק שהוא מייצג את הצד השני - אלא זה אחיו הקטן...

מניסיון.

אצלנו אמנם לא היו פערים גדולים, ורק קצת קצת מתח במקומות שהתגלו כ"אפורים" והיה צריך להחליט ביחד מה לעשות בלי להכנס לדיון החוקי
אבל לא כל האנשים מסוגלים להתעלות מהשיקול הכלכלי ולשמור על הקשר בלב שלם גם במחיר שהוא יקר. או שהמחיר הכלכלי הוא כבד ואי אפשר למחול עליו...

בקניה סתם - ברור עו''ד לכל צד.
אין שום מחוייבות רגשית מתמשכת ביניכם כדי לגשר על פערים. ברגע של קונפליקט, כל צד ימשוך אליו וזהו. ואיפה העו"ד?...

בכמה אלפי שקלים האלה אפשר לחסוך המוון כסף ובעיקר המון עוגמת נפש ומריבות.

עו"ד טוב ידע להתייחס לכל הפינות הקטנות ולהגן עליכם מפני נזק
ובעיקר להגן עליכם מכל מיני סעיפים או פרטים שהעו"ד של בעלי הדירה ירצה לדחוף ובצדק (זה התפקיד שלו)

אלא אם כן אחד מכם עו"ד שמומחה ספציפי לנדל"ן ;)

לא את החבר של האבא מבית כנסת שבמקרה גם עו"ד.

זאת טעות שהרבה עושים.

ממליצה גם לקחת עו"ד שמכיר את הנדלן באזור שאתם קונים- כל אזור והשטיקים שלו. אפשר לקבל המלצות לכאלו ממתווכים (שאולי עבדתם איתם). מאוד חשוב!

אתם צריכים מישהו שייצג את האינטרס שלכם
קחו עורך דין טוב זו אחת ההשקעות המשתלמות

אני עשיתי תואר מכספי, התחתנתי מכספי, הרבה שנים לא היה לי רישיון כי לא יכולתי לממן אותו, בזמן שכולם מסביבי נהגו ואני נסחבתי באוטובוסים. גרנו כמה שנים טובות בשכירות. ההורים שלי רצו לעזור אבל לא היה להם.
בסוף ברוך ה' אחרי כמה שנים נשלח שפע משמים והיום אני במקום אחר. לכל אחד יש את המסע שלו בעולם הזה. נראה לי שלפעמים הקב"ה יוצר ציפייה כדי שכשתגיע הישועה נדע להעריך אותה.

תודה על התגובה 

אני עובדת מגיל צעיר וממנתי הכל לעצמי

להוריי לא הייתה אפשרות לסייע

 

לימודים,רשיון,יציאות,הוצאות בכללי , חתונה ,ציוד לבית 

הכל לבד ונאלצתי לעזור להורים כלכלית תקופות מסויימות 

 

 

אבל יש רגעים שזה שובר 

שאין את הקלות הזו שיש לאנשים שפשוט יש להם תמיכה 

אבל לקנות דירה לעצמך (ולא להשקעה) עם ילד אחד זה מאוד מהר.
אנחנו עם 3 ילדים, עם הון עצמי מההורים, ורק עכשיו מתאפשר לנו לקנות דירה להשקעה.

הרוב המוחלט נמצא במצבך, לא במצבה. היא החריגה... אולי זה יעזור קצת להוריד את הקנאה...

ובסוף ב"ה קנינו בלי שקל מההורים דירה לא זולה ואחרי כמה שנים אפילו התקדמנו לקוטג' מדהים ( ובלי משכנתא)
ולא זכינו בלוטו ממש לא...
פשוט יש הפתעות בחיים 🙂
אני ממש זוכרת את עצמי במצב שלך לפני שנים שבורה מהעיניין ...
אז יהיה בסדר בע"ה!!

וחסכנו הרבה כל חודש ב"ה.

אנשים שלומדים ועובדים במקצועות מכניסים יכולים לחסוך המון כל חודש אם מוציאים כמו אנשים עם הכנסה ממוצעת.
נגיד עם חסכון של 10,000 בחודש (אפשרי בהחלט במקרה כזה) אפשר להגיע להון עצמי מכובד תוך כמה שנים ולקחת משכנתא בגודל הזה.

וכמובן- מאוד משנה איפה.
בפריפריה הדירות זולות בהרבה מהדירות במרכז או בירושלים.
ונכון, דירה בירושלים היא לא משהו שכל אחד יכול להרשות לעצמו. זה הדרך של השוק לווסת את כמות האנשים שרוצים לגור בה.
אבל דירה בפריפריה היא בהחלט משהו שכל זוג ששניהם עובדים אפילו בשכר ממוצע וחוסכים רק כמה אלפים בחודש יכולים להגיע לזה אם רוצים

כשבאמת מגיעים לנישואים אחרי לימודים ועם עבודה טובה.
אממה, רוב הזוגות לא חיים ככה... בד"כ לא 2 בני הזוג עובדים במקצועות עם הכנסה גבוהה, לפחות לא בתחילת הדרך, ולרוב לא 2 בני הזוג נמצאים אחרי סיום הלימודים (בחברה אותה אני מכירה לפחות... כשמתחתנים באיזור גיל 20-25), וגם אם כן אז לרוב באיזשהו שלב מגיעים ילדים, ולא רק אחרי 4 שנים שבהם מצליחים לחסוך כמעט חצי מיליון הון עצמי (כלומר, חוסכים פחות).
בקיצור, שמחה מאוד בשביל @אור123456 שהם כן הצליחו, אבל לא באמת אפשר להשליך ממצבה על מצבם של אחרים...

או לבחור מקצוע פשוט
או לעבוד חצי משרה
או להביא הרבה ילדים
אתם ממצבים את עצמכם מתחת לסטנדרט. שזה כמובן מצוין לבחור את החיים לא רק בשביל להגיע לדירה
אבל אין מה להתמרמר שלא מגיעים לדירה אם בוחרים בחירות של הנמכת רמת החיים.

ודרך אגב, בעיני כל הבהלה לדירה משלך קצת מוגזמת . כמובן שזו איכות חיים, אבל זה לא בסיסי

(שום דבר לא נאמר אישי כלפייך, לא יודעת מה התפיסה שלך ;) אלא בכללי טענות שמושמעות כל הזמן)

בלי עזרה מההורים? אני לא בטוחה...
אבל בכל מקרה, את צודקת לגמרי. מי שבוחר בחיים כאלו לא צריך להתמרמר אלא להאמין בצדקת דרכו ולשמוח בה.
ופתאום גם עולה בי ההבנה הזאת שזה באמת אפשרי לקנות לבד דירה. כל הדיבור שיש היום סביב כמה שזה קשה זה נטו מתוך פינוק של רמת חיים שלא מאפשרת לחסוך (או הרבה ילדים, מקצוע לא מכניס וכו' שזה לא קשור לפינוק אלא לדרך חיים, ופה אנחנו חוזרים לנקודה שכתבתי למעלה...).

עם 2 הורים עובדים
(לא דירה בירושלים , דירה בפריפריה)

אלא שבחירת דרך חיים של מורה+אברך+7 ילדים היא הרבה מתחת לסטנדרט ;) ואז גם דירה בפריפריה נשמעת רחוקה

שוב, סתם דוגמא. לא מדברת על אף אחד ספציפי.
וגם מכבדת מאוד את דרך החיים הזו (אולי חוץ מעניין האברכות שקשה לי אידיאולוגית)
אלא מנכיחה את המחיר שלה

חוץ מה7 ילדים שעוד לא הגענו לשם😅.
ובאמת שעד עכשיו לא חשבתי שבכלל הגיוני לקנות דירה אם לא מתחתנים מאוחר, וביאס אותי שלמי שאין עזרה מההורים לעולם לא יוכל לקנות דירה (לנו יש עזרה מההורים...). אבל הבנתי שזה כן אפשרי, זה פשוט תלוי בדרך חיים שלי. ועכשיו במקום להתבאס על זה, אני מבינה שזה נטו בחירה שלי, ושמחה בזה.

הנה דוגמא ל3 זוגות שאני מכירה : 1 חסכו וקנו דירה בפריפריה להשקעה

2. זוג שזכה במחיר למשתכן ,הביא 100,000 מהבית (שחסך) , והשאר משכנתא דירה פחות ממיליון. (הזוג היה אברך ומורה)

3. זוג שעבר לישוב בפריפריה וקנה בית ישן .
שלושת הזוגות ללא עזרה מההורים. צריך לחפש הזדמנויות

אנחנו מאוד מחושבים כלכלית ומשקיעים כל שקל פנוי (ולא גרים במקום יקר). לא רואה שום דרך לחסוך בשנים הקרובות 100 אלף ש''ח עצמאית.

רק כתבת שהם עשו את זה בפועל

מתי הם התחתנו, מתי הביאו ילדים וכמה, האם ובמה הם עובדים, באיזו רמת חיים הם חיים

אין מה לעשות, א"א לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה, המציאות היא שלאברך ומורה שהביאו ילדים צפופים בגיל צעיר ומרשים לעצמם קצת יותר מלחם ומים יקח 50-100 שנה לחסוך לדירה ובגיל 70-80 הם כנראה לא יקבלו משכנתא

רק אוסיף גם,שבעיני זה גם חלק מהשיקול להיות אברכים הרבה שנים.

כשבעלי היה אברך כמעט לכל באברכים המבוגרים בישיבה יש דירה (טוב הם גם התחתנו לפני הרבה מאוד שנים ...)

איזה כיוון "מפתיע" שיכול לעזור ..

כמובן שאנחנו קטנים כל כך ..ואין לדעת

 

פשוט זה מתסכל שיש אנשים שזה בא להם בקלות 

ואי אפשר להסתדר במדינה הזו בלי גב כלכלי יציב 

 

עם דירות בירושלים בלי שקל ממהורים...
אבל אני לא הייתי ישנה טוב בלילה בצורה כזאת...אחנו בשיטה של קודם כל חסוך..

לא דומה דירה שנקנתה עכשיו לדירה שנקנה לפני עשר שנים...

תני לי טיפים. חלום מבחינתי לגור בירושלים.

לקנות דירה 70 טטר מוזנחת
שיפוץ קל חלוקה ל2 ולהשכיר ולגור ובמקום זול יותר.
אני אנסה להזכר בעוד...

לקפוץ עמוק למים?

וזה נכון להמשך הדרך. פשוט להימנע מהשוואות.
להתחזק כל פעם מחדש שלכל אחד יש מסלול משלו- שה' נתן לו. ולכל אחד במסלול שלו יש דברים קלים יותר מאחרים, וקשים יותר.
אנחנו רק עם הילד החמישי נכנסנו לבית משלנו, וגם הוא קטן ולא באמת מספיק. למה? ככה
מבחינה כלכלית אנחנו לא מגיעים למצב של אחים של בעלי...למה? ככה אלו החיים. אוסף של מצבים ובחירות.
כדאי להתמקד בכל הפינות הטובות של החיים שה' נותן לנו ולא להתבאס דווקא על הפינה הקצת פחות נעימה לנו.

עם כל ההבנה לרצון הזה (למרות שיש מומחה לנדל"ן שמסביר שמבחינה כלכלית עדיף לגור בשכירות ולהשקיע כסף שיש..), זה באמת לא העיקר בחיים. לא הדירה, לא הרכב, אע"פ שטוב שיש ומאחל לכם שיהיה לכם בקרוב.

 

העיקר מה שאצלכם, בפנים, המשפחה שלכם, היחס, הערכים, הילדים.

 

אני מכיר אנשים עם כמה וכמה ילדים שגרים בשכירות, נפלאים, אוירה שמחה, ילדים מעולים.   ויש כאלה "עם דירה ורכב", ואין להם את זה.

 

להתרכז בשלכם. וגם לא חייבת להיות מערובת מידי בענין הזה אצלה, אם את מרגישה שמקשה עלייך.

 

 

להודות על היש -
יש לך זוגיות - לא ברור מאליו
יש לך ילד - לא ברור מאליו
יש לך עבודה - לא ברור מאליו
יש לך כוחות נפש וגוף לכלכל את עצמך בכוחות עצמך! לא ברור מאליו!
יש לך כוחות ויכולת לעזור להורים שלך! לא ברור מאליו
את בונה את חייך בעשר אצבעותייך - לא ברור מאליו!
יש לך את כל הדברים האמיתיים כדי לחיות חיים טובים.
את הדברים שאי אפשר לקנות בכסף ואי אפשר להשיג בקלות.
אהבה, ילדים, בריאות גוף ובריאות נפש.
עם הדברים האלה עפים רחוק בחיים.
ובעיקר, כשמתבוננים אחורה ורואים מה *אנחנו* עשינו, יצרנו, בנינו, מאיפה הגענו ואיפה אנחנו עכשיו - מתמלאים סיפוק עמוק.
תראי מאיפה באת ואיפה את היום!
אנשים שהכל בא להם בקלות, לא מפתחים אישיות מחושלת ועוצמתית כמוך. לא רוכשים בדרך יכולות וחוכמת חיים. לא מבססים בטחון עצמי אמיתי על בסיס האתגרים שצלחו.

וחוץ מזה, את לא יודעת מה יש ומה אין לאחרים...
לפעמים יש כסף אבל אין אהבה... יש כסף אבל אין שמחה...
לכולם חסר משהו, ולכל אחד יש את ההתמודדות עם השוואות לאחרים.
זו עבודה מתמדת להתבונן רק על מה שיש לי ולהודות.

תפסיקי להשוות.

כל אדם והחבילה שלו. זה שעד עכשיו הייתן באותו המקום מבחינת שלבים זה לא רלוונטי לשום דבר.

להם יש סיוע מההורים, ואת לא יכולה לדעת למשל כמה התערבות בחיים למשל יש להם מצידם, או כמה חופש בחירה יש לכם לעומתם.

אין שום יתרון בלי הצל שלו.
לכן מציעה לך להתעסק בצל שלכם, לראות איזה יתרון עומד מאחוריו ולזכור שאין קצב זהה לאף ילד, לאף אדם.
תשמחי בחלק שלך ללא השוואות לחלקים של האחרים.

יכול להיות שזה יושב עליך כי את מנסה להוכיח משהו לאותה החברה.
תשנני לעצמך שהכל בראש שלך, וגם מה שבראש שלה (אם יש) ישתנה ברגע שאת תשמחי בחלקך.
תפרגני לה באופן גלוי, כמו אהרון.

 

נניח ועכשיו תוכלו לקנות דירה קטנה בשיכון.

 

האם לא תהיה לך צביטה על כך שלך יש דירה קטנה ולה יש בית 2 קומות?

 

השוואות זה עניין עמוק. הרבה יותר מהנקודה הספציפית של דירה כזו או אחרת.

היא מתחילה בילדות, איפשהו בתחרות מול אחים אחרים.

ובתחושת קיפוח נסתרת.

 

אדם שהתרגל במשך חייו להשוות בינו לבין אחרים,

קשה לו להבין שכלית ש"לכל אחד יש את התיק שלו". זה פשוט לא תופס אצלו.

הלב לא עובד לפי ההגיון, כמה נכון וצודק שיהיה.

 

העניין בהשוואות הוא באמת לבנות את עצמך מבפנים כמה שיותר.

להתרכז בעצמך.

ואם קשה שלא להשוות- אז פשוט להתרחק קצת ממקור ההשוואה.

 

תבני את עצמך ואת הביטחוון שלך בלי קשר לדירה.

מי אמר שלקנות דירה= ביטחון?

כמה אנשים יש שלא ישנים בגלל משכנתא?

המון. מלא.

 

וכמה אנשים חיים בשכירות בהרגשה שיש להם כל מה שהם צריכים?

גם מלא.

 

זה קשור בהתנייה שאת מתנה- דירה= ביטחון. זו התניה שאפשר לשים עליה סימן שאלה גדול. היא ממש לא מובנת מאליה.

 

לנו אין דירה בכלל,

ואנחנו חיים בשכירות

ואני ממש לא מרגישה שלקנות דירה זה מה שיתן לי ביטחון.

 

ביטחון כלכלי זה קודם כל לדעת שיש לך כסף לצרכים שלך, ואם אתה יכול לחסוך- אז יש לך כבר ביטחון אקסטרה.

 

תתמקדי בזה ותקני לעצמך תחושת בטחון ממה שכבר יש.

כי מי שכל הזמן מרגיש שהקרקע לא יציבה לו מתחת לרגליים- גם ייתפס לפחדים בגלל משכנתא.

 

לתשומת ליבי כל אחת מהתשובות 

ממש הארתם בפני דברים שקצת נשכחו ממני ..

 

זאת לחלוטין עבודה עצמית .

הלוואי שהקב"ה ייתן לי את הכוחות הנכונים לא להיכנס למקום של קנאה .

 

תודה רבה לכולם.

הוא פצצה! אבל יקר

קנינו במבצע בזמנו אז בכלל היה משתלם

הוא די יקר,אבל שוב תפסנו איזה מבצע ממש משתלם בזמנו..
לגבי חברות אחרות אני פחות מבינה..

הבעיה שהוא לא יודע לעשות כל מיני צורות

יעשה את זה מצוין

נגיד סלסלה עושים איתו?
תמיד מתבלבלת

ואותך הם פשוט אוהבים.
נשמע שאליה מתייחסים כמו אל גיסה ואלייך כמו אל בת.

לוקחת את זה לחיי האישיים.

אני ממש שמח לשמוע שיש קשר טוב בינך לבין כל המשפחה של בעלך.

כמה עצות פרקטיות:
1. תזמיני בעצמך את האח עם ארוסתו. תכירי אותם יותר טוב ובעצם את בצורה הזו "מצטרפת לחגיגה" עם כל המשפחה ובעצם מביעה התלהבות ממה שהם מביעים.

2. תזמיני את האחים. גם אופציה

ממש תודה
פשוט לא באלי לנסות "לרצות" כשזה לא בא לי בטבעי.. כן הזמנו אותם כמה פעמים אבל כשהרגשתי שזה נכון לי

ההרגשה שלך מובנת בהחלט.

 

חייבים לומר, שכאשר רואים את העדינות שבה כתבת את הדברים, את העין הטובה שלך על משפחתו של בעלך, את הרגישות שלך - אפשר רק לומר שאין ספק שהם מפסידים במה שאינם מספיק מודעים כנראה, למה שיש בך.

 

לגבי ההריון - אין מה להתרשם. אלו דברים שאינם קשורים לשום מעלה של אדם... ואינך יכולה לדעת מה בהמשך. כדאי לשים את זה בצד - כל אחד עם מה שה' נותן לו.

 

הבעיה, היא השוני בהתייחסות, שכפי שאת אומרת, כנראה לא מודעים לה מספיק.

 

זו אכן חוויה שיכולה להיות קשה. אין לך מהלהאשים את עצמך "שאת מרגישה כך"..

 

אלא שצריך לחשוב איך לא תסבלי בגלל הטעות הזו מצידם.

 

אז כנראה, שדבר ראשון זה באמת להתחזק בתוכך, מבפנים, בטוב שיש לך. שום מבט חיצוני לא יכול לקחת את זה - וגם "השוואות" הן שטחיות וחיצוניות.

 

יש בך טוב, יש לך בעל טוב, המשפחה מצידך כמו שאת מציינת, בעלי מידות מצויינות (כנראה זה השפיע גם  עלייך) - ב"ה. הכי חשוב.

סה"כ, את מרגישה גם יחס אוהב מצד משפחתו של בעלך וזה הדדי - אלא שיש אפליה בהתייחסות, "השוואות" שהן באמת מקומם, ובטוח לגמרי שגם לא אמיתי. אינך אמורה להיות בשטאנץ של גיסתך. בטוח לחלוטין שגם לך יש מעלות שאינן בה. כל אחד ועניינו.

 

אז קודם כל, להתרכז בטוב. דבר שני - להשתדל להרבות אהבה גם איתם. עם הזמן נוצרת אינטרקציה חיובית טבעית בין כולם. אולי זה ה"חידוש" של אח מן הסתם צעיר יותר שהתחתן לפני זמן קצר.

 

כשמתחילים "השוואות", לדעתי תשתדלי להיעלם מהשטח. קבוע.

 

יש להניח שתוך זמן מה מישהי שם תשים לב, ואז היא תשאל אותך בצד, מה קרה...  תנצלי את ההזדמנות ותאמרי לה: אני מאד אוהבת אתכם, מרגיש גם שזה הדדי - אבל ה"השוואות" הללו, מן הסתם ללא כוונה, אינן מוצדקות - ופוגעות. אני לא רוצה להיפגע... מניח שדבר כזה יכול לגרום לשינוי כיוון...

 

הצלחה רבה.

בשבת האחרונה שהיינו שם ניסיתי לומר באחת ההערות שאנחנו מתנהלים אחרת וזה בסדר ואשמח שלא ידחקו אותי לפינה. רק גיסה ממש צעירה שמה לב ואז זה עבר... הייתי שמחה אם הם באמת היו שומעים או מקשיבים..
בכל מקרה תודה על התגובה ממש.

את את .
היא היא .

את הכי טובה שאת יכולה להיות .
זהו. בלי להגיד ''אבל היא..''

כשאת לא תתני מקום להשוואות האלו בלב שלך. תראי שהכל מסתדר.
ויהיה לך גם כיף שם .

אני חושבת שיש כמה כיוונים
קודם כל את נשואה שלוש שנים והיא שנה ומן הסתם היחס והטבעיות של המשפחה אליכם זה לא אותו דבר.
בנוגע למה שהיא עושה כך ואת אחרת, אז זה המקום לדעתי לבנות ביטחון עצמי גבוה ולהתחיל לענות להערות בסגנון- נכון, אנחנו חושבים שזו הדרך הטובה יותר. בחיוך גדול ובשמחה גדולה והרגשה פנימית בטוחה שזו הדרך המתאימה והטובה לכם. לא רק לא לשדר התנצלות אלא לא להרגיש התנצלות! זה החלק החשוב מה שאת מרגישה בפנים. אפילו לא גרם של התנצלות אלא להיפך, גאווה גדולה במה שאתם ובדרך שלכם. ולענות. ולדבר ולהשמיע.
בנוגע לתכשיטים... לא נעים. תשמעי, אם את ממש בטוחה שאת אף פעם לא קיבלת כלום והיא כן יש מקום שבעלך ידבר בעדינות עם אמא שלו או אולי את עם אחת הגיסות הגדולות? מותר לך להרגיש דפוק עם זה זה מובן מאד ואפשר לתפוס אחת הגיסות הגדולות שקרובה לחמותך ולשאול בעדינות אולי היא יודעת למה זה ושזה מרגיש קצת פוגע. יתכן שיש סיבה מאחורי זה שלא ידועה לך ושאם יספרו לך תרגישי יותר נעים.

ואחרי הכל, אולי ככה זה. לא תמיד החיים נחמדים ושווים ופיירים וזה מבאס אבל אפשר להדגיש לעצמך את הדבקים השווים שיש לך. את בעלך המדהים שלא היית מחליפה ואת זה שהוא תומך ושמח וטוב לו בדרך שלכם (את יודעת, יכול להיות שזה בכלל לא קשור אליכן אלא לבנים. אולי חמותך שמחה יותר בדרך שבחר האח הצעיר לעומת בעלך וזה יוצא לה בתשומת לב לנשים אבל למעשה לא אתן קשורות לסיפור בכלל אלא הבנים עצמם) ולפעמים דווקא להפריד כוחות ולהגיע לשבתות דווקא כשהם לא נמצאים זה הדבר הנכון והמתאים לכם כרגע.
בהצלחה ❤️

לא נעים בכלל לחוות את ההרגשה הזו.
ההרגשה הזו שאת טובה פחות מאחרים במיוחד כשמדובר בגיסה.
עצוב לי בשבילך

אל תרגישי רע מעצם כך שאת מרגישה קנאה! רגשות הם דבר טבעי מאוד, וקשה לשלוט בהם. עיקר תשומת הלב שלך צריך להיות מופנה לשאלה מה את עושה איתם הלאה.

 

אם יש אצלך חשש מניכור שייווצר כלפי הגיס והגיסה, אפשר כמו שהגיבו כאן לנסות לחזק את הקשר איתם באופן מכוון - זה יעזור מאוד לאיזון.

 

אני די משוכנע שהרבה יוכל להיפתר אם תפתחו את העניין מול חמיך וחמותך (באופן אישי!). תוכלי לשאול את בעלך איך הכי נכון לתקשר איתם. אם זה לא רלוונטי, בעלך יוכל לנחם ולשמח אותך, ונשמע שיש לכם בזה מרגלית יקרה מאוד.

 

בהצלהח רבה בעז"ה!

אנחנו כן בקשר איתם ומזמינים והולכים וכו כשזה לא עם כל המשפחה שלו זה מרגיש מעולה כשהאינטראקציה איתם אני פשוט מסתגרת מרב ההערות ומרגישה שאין לי כח להיות איתם יחד.
גם תמיד מזמינים אותם להכל, קונים להם מרעיפים עליהם ואצלנו כמעט ולא.... בנוסף לכל ההשוואות.
אז אני משתדלת שלא יצאו שבתות או חגים שאנחנו איתפ אבל בסוף זה אח של בעלי והם בקשר מהמם ואני לא רוצה לקחת את זה ממנו, זה לא פייר
אבל כל פעם שאנחנו איתם אני לא מסוגלת להכיל את כל ההשוואות..

כדאי להתייעץ עם יועץ נישואין
וגם
@נגמרו לי השמות

עניתי למטה

איך אתם מתמודדים עם זה? התפוצצתם אחד על השני ואז מה?
הכי חשוב - לא להתעלם ולשכוח, ובטח לא לנטור טינה ולשבור כלים. נסו לדבר על זה. קודם להתפייס, אחר כך לדבר לדבר לדבר. מה גרם לפיצוץ? מה היו הציפיות של כל אחד מהצדדים? על מה כל אחד מוכן להתפשר בסוגיה מסוימת?
אל תצפה שזה יגיע ממנה. תתחיל בזה אתה (אם היא היתה שואלת הייתי אומר לה לא לצפות לזה ממך אלא להתחיל בעצמה). אין מה לעשות, צריך להפנים שהאגו שלך עכשיו מגיע בזוג, וזה לגמרי בשבילך ובשביל האושר שלך (ושלכם) שתוכל להתגבר על הבושה ולטפל בזה.

ואם זה לא עובד - אז ייעוץ זוגי. זה לא בושה. זו ברכה.

הכלים האלה מאד עוזרים בתקשורת, בלפתור מריבות:

או יותר נכון - חתן יקר,

קודם כל לנשום!

אתה מתאר מציאות מאוד הגיונית ושכיחה בקרב זוגות בשנה הראשונה לנישואין.

 

אנסה לפרט כמה נקודות משמעותיות בנושא:

 

 

הלבד מול הביחד -

זו נקודה חשובה, עבור כל רווק/ה שהתחתן/ה, ובמיוחד למי שהתרגל לחופש שלו, ללבד שלו.

 

חשוב מאוד שכל כלה/חתן ידעו את הנתון האומר כי:

השנה הראשונה לנישואין היא מאוד מורכבת וטומנת בחובה אתגרים זוגיים ואישיים רבים מאוד.

 

השנה הראשונה לנישואין לא סתם מוזכרת ומודגשת,

גם בתורה כתוב "נקי יהיה לביתו שנה אחת ושימח את אשתו אשר לקח..."

 

רק לפני פחות משנה היית רווק.

היום אתה נשוי.

זה מעבר עצום.

 

אתם חיים בבית משלכם

עם אחריות כלכלית ואישית וזוגית שהיא רק שלכם

עם אישה שאתה חי איתה 24/7 פתאום!

ועם כל מה שכרוך במעבר העצום הזה.

 

זה חתיכת שינוי.

וכמו כל שינוי בחיים - צריך זמן כדי לעכל אותו וכדי להבין אותו בכלל.

 

לפני ההיכרות, יש שני בני זוג שכל אחד מהם נמצא ב"עיגול" (עיגול=מסמל כרגע את העולם האישי של האדם) שלם משלו.

העיגולים לא נפגשים כלל.

 

אחרי ההיכרות, לאט לאט כל עיגול מתחיל להיכנס לתוך השני,

כאשר אחרי החתונה ובעיקר בשנה הראשונה מגיע ה"שיא" של ההתכנסות הזו אחד בשני - כאשר שני העיגולים ממש מכסים אחד את השני, מעורבבים אחד בתוך השני ולא רואים כמעט עיגול נפרד.

 

לאט לאט, כאשר עוברים עוד זמן ביחד ואל תוך חיי הנישואין - העיגולים מתחילים להתרחק לאט לאט אחד מהשני,

כאשר המצב האידיאלי הוא שהעיגולים כן מחוברים, אבל מחולקים ל-3:

.1 החלק של האישה בנפרד - העולם הפנימי של האישה

2. החלק של האיש בנפרד - העולם הפנימי של האיש

3. החלק הזוגי של הביחד שלהם - שם זה מקום שבו העיגולים מחוברים.

 

(בציור זה הרבה יותר קל להסביר, דמייני שני עיגולים שבאמצע מחוברים ובקצוות נפרדים, בערך ככה, רק להשלים בדמיום לעיגול מלא: (   ( )   )

 

מה שעומד מאחורי העיקרון הזה הוא פשוט:

באנו לעולם אנשים נפרדים.

לכל אחד הרצונות שלו, המאווים שלו, התחביבים שלו, תחומי העניין שלו, הרגשות שלו וכו'.

כדי ליצור אדם שלם המורכב משני חצאי נשמה - איש+אישה - אסור להיפרד מהאני האישי, אלא להביא אותו,

בשלמותו,

בשיא עוצמתו

אל תוך הביחד הזוגי

בצורה הזו - הביחד הזוגי יוכל לזהור הרבה יותר ולהתפתח הרבה יותר.

 

כאשר כל אחד בפני עצמו שלם *עם עצמו*,

*אוהב* את עצמו,

מפתח תחביבים, התנדבויות, עולם אישי, עבודה מקצועית, הורית, אישית וזוגית - הוא אדם הרבה יותר שמח - ואדם יותר שמח מביא את עצמו לתוך זוגיות יותר שמחה ובריאה וטובה.

 

 

זה בסדר גמור שכל אחד מבני הזוג ירגיש כיף גם בלבד שלו/ה!

וזה לא סותר בכהוא זה את האהבה והחיבור שלך לאשתך/לבעלך ואת הטוב שאתם יכולים לחוות גם יחד!

הכל בסדר! טבעי לגמרי, נורמלי לגמרי, וטוב!

 

עוד משהו שכדאי לזכור הוא -

שמאוד הגיוני שגם לאשתך היקרה כל המעבר הזה חדש.

גם היא הייתה עד לא מזמן רווקה, חיה עם הורייה האהובים

עטופה, הילדה שלהם.

ופתאום היא אישה בפני עצמה!

עם בית משלה!

עם אחריות גדולה!

נשואה!

וצריכה כאילו "להתרחק" מהם כדי לבנות את הקן שלה.

 

והמעבר החד הזה יכול להיות לכל איש (ואיש) מאוד לא פשוט.

 

אחרי שתבין את עצמך -

צריך *להבין* אותה

להבין את המקום שלה

להבין את השינוי העצום שהיא חווה

את הניפרדות הזו

את המעבר הזה

את הניסיון לצלוח אותו.

זה מאוד טבעי שהיא תרגיש רגשות כאלה בשנה הראשונה = הכל מאוד מאוד טרי עדיין...

 

איך אומרת התורה?

על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו

ודבק באשתו

והיו לבשר אחד

 

קודם כל שלב העזיבה של ההורים

רק אח"כ אפשר להידבק אחד בשנייה

עד כדי שמגיעים לבשר אחד ממש.

זה תהליך.

לא ביום ולא ביומיים. תהליך.

 

אז ממש מציעה לכם לדבר יחד בנחת על הדברים,

תבוא ממקום מכיל, מבין, אוהד ולא שיפוטי

מקום שרוצה לברר ולתמוך

בצורה הזו הסיכוי לשיתוף פעולה והבנה אמיתית שלה גדולים מאוד.

 

 

בנוסף לכל זה,

השינוי הזה מרווקות לנישואין טומן לנישואין הרבה מאוד קשיים בדמות המובן מאליו במרים את ראשו פתאום -

אם עד עכשיו ארוסתך או בת זוגך, שעדיין לא הייתה אשתך, לא הייתה מובנית מאליה בעיניך - כי לא הייתה הטבעת, כי לא הייתה המחויבות - הרי שמרגע שנישאתם היא כאילו כבר "בכיס שלך" וזה יכול לגרום לרוב ככל האנשים לקבל את השני/ה כמובן מאליו.

וזה הנשק הכי גדול של הנישואין המובן מאליו הזה.

 

שום דבר לא מובן מאליו!

צריך להתייחס כל יום מחדש כאילו הוא מתנה ב א מ ת, כאילו בן הזוג הוא מתנה ואין נפלא כמוהו, לא לקחת לעולם כמובן מאליו, להעצים, להגדיל, להאדיר, להודות, לאהוב מכל הלב.

כך גם ניתן לראות זוגות שחיו לפני 10 שנים ביחד כולל הכל ופתאום מתחתנים וישר מתגרשים.

איך זה יכול להיות?!

לפני החתונה – לקחו אחד את השני *לא* כמובן מאליו! אלא כמשהו חשוב ויקר!

כשרבו – לא עשו זאת ברוע ובגועל לפחות לא עד הסוף – כי הרגישו שיש להם מה להפסיד. שהוא או היא יכולים ללכת ולא להתחתן בסוף. ניסו להיות יותר טובים, ניסו לשווק עצמם יותר טוב, ניסו להחליק למחול ולסלוח על טעויות יותר.

ואחרי החתונה<? הרגישו שזה כבר ב"כיס הקטן" שלהם. לקחו כמובן מאליו.

רבו עד הסוף. צעקו, קיללו, עברו קווים אדומים,

הפסיקו להשקיע כי "מה זה משנה זה כבר שלי", פזלו החוצה,ף עשו השוואות, התחילו להגדיל פגמים ולהקטין יתרונות במקום להיפך, לא השקיעו – והתוצאה – גירושים רגשיים או גירושים בפועל.

 

כל עוד הקשר לא ממוסד, ואין את המחויבות הזו, יותר נוח להכיל צדדים מסוימים באישיות או חוויות חיים.

ברגע שהקשר הופך לרשמי, עם הזמן זה עלול להיעשות יותר ויותר קשה.

משתי סיבות עיקריות:

1. המובן מאליו, כאמור. שהקשר נהיה ממוסד, כאילו הכל כבר "בכיס הקטן", מובן מאליו, לא משקיעים כבר, לא כמו קודם שזה *לא* היה בכיב הקטן, שזה *לא* היה מובן מאליו, שתמיד היה את החשש שישב שאולי הוא/היא ילכו ממני אם אני _______ או אם אני לא _____ או ימצא יותר ב___ ממני
2. כאשר הקשר ממוסד, זה כאילו אומר למוח של כל אחד ואחת מאיתנו שזה "סופי", שזהו. זה ככה לנצח. (מה שלא היה כך לפני – שתמיד כל אחד חשב איפשהו במוח שמקסימום נפרדים, או מקסימום מישהו/י אחר/ת וכן הלאה) – כאשר מתחתנים והקשר רשמי וממוסד – כבר אין למוח את המחשבה שהכל פתוח, שיש המון אופציות בכל זמן נתון, שהוא חופשי ומשוחרר לבחור בכל שניה נתונה מה שהוא רוצה, את החופש והעמדה המחשבתית שכלום לא סגור לו וסופי. כאשר הקשר ממוסד, גם אם הוא ממש טוב וגם ממש אוהבים – אין את העמדה המחשבתית הזו, והמוח יכול להגיד, אפילו בתת מודע – רגע! לא רוצה שזה יהיה סופי! סופי זה מפחיד! סגור זה מפחיד! אני רוצה עוד אפשרויות! אני רוצה חופש! אני לא רוצה להתחייב ולהיות סגור וחתום כל הזמן! (זה גם הרבה בראש של האנשים יותר בדור הזה – כי רואים סביבם כל הזמן כל הזמן זוגות שמתגרשים, גם זוגות שהיו אוהבים, וכל המדיה והתרבות בעקיפין רומזת שנישואין זה כלא ושהכל אבוד מראש וכן הלאה, אז כבר זה מחלחל להם למוח והם כבר אוטומטית מפחדים מזה וזה לפעמים עושה נבואה שמגשימה את עצמה כי היחס לנישואין במוח הוא שלישי במקום חיובי!) ואז כאילו להילחם ב"סופי" הזה ולהגיד לעצמנו במוח (בתת מודע לפעמים) שהנה זה לא סופי, אפשר ללכת, זה לא סופי! אז מסתכלים על בן הזוג בצורה שונה, פחות אוהדת ומכילה ומקבלת. פתאום החסרונות והמגרעות בבן/בת הזוג מתעצמים, שמים עליהם יותר את הדגש ואת הזכוכית מגדלת עליהם, ואת כל הדברים הטובים לוקחים כמובן מאליו, (בדיוק הפוך ממה שהיה קודם). ואז יש יותר מריבות, ויותר פרצופים, ויותר עלבונות, והתרמיל של העלבונות והכעסים נהיה גדול יותר ויותר ככל שהזמן עובר, ואם לא מטפלים בזה מהר, ואם לא מקבלים כלים ומודעות לדעת שזה חלק אינטגרלי ממערכת הנישואים, וזו פשוט רק משוכה שצריך לעבור עם הרבה מודעות, השקעה, עבודה וכלים נכונים – אז היחסים מדרדרים לאט לאט, ואז ככל שהזמן עובר יש יותר מטענים שהצטברו ונהיה יותר קשה (אפשרי אבל יותר קשה...).

לדעת שזה קורה, וזה קורה לכולם. וזה בסדר גמור. וזה חלק מובנה במערכת.

אבל התשובה המעודדת והנחוצה כ"כ היא שזה פתיר! שעוברים את זה!

שאז הקשר ואהבה רק מתעמקים!

נהיים קרובים יותר, עמוקים יותר, אוהבים יותר!

מרוויחים את העומק הזה באהבה רק מהעבודה הקשה הזו וההתגברות על המשברים! לא לוותר על זה! לא לברוח באמצע! לא להישבר, לעבוד על זה! עם המון אהבה, הקשבה והכלה – לעבוד על זה! והכל יהיה מדהים! מובטח!

 

 

אחרי כל האמור, אפשר להבין שאתם נמצאים כרגע בשלב של "מאבקי הכוח",

צריך להבין שהשלב הזה (שלב מאבקי הכוח) הינו *חלק בלתי נפרד ומובנה בתוך הנישואין*,

שנמצא בעיקר בשנה הראשונה (לא רק)

אז מה שנקרא – אתם ממש "לפי הספר"

אם בשלב הראשון יש את הפרפרים, ההתרגשות, הביחד, הקירבה הגדולה,

הרי שבשלב השני מנסים למצוא גם את הנפרדות הזו בתוך הביחד,

את האינדיבידואליות,

וכל אחד "מושך" לכיוון שלו/ה

של אחד מפחד אולי בתת מודע לוותר על ההרגלים שלו, הדםוסים שלו, מה שהוא מכיר ויודע ואוהב,

ואולי בתוך כך מפחד בעצם לאבד את עצמו...

ועד שמבינים שיש מקום לגם וגם ולא או או,

שיש מקום גם לי, למי שאני

וגם לאשתי, למי שהיא

וגם לזוגיות שלנו

ושום דבר לא צריך לבוא אחד על חשבון השני

(כמובן שזה לימוד ולא בא ביום אחד)

ואם אשתי שונה – אז היא היא, לא מאיימת עליי בשוני שלה,

אלא אני לומד לאט לאט דווקא להתברך ולהתעצם מהשוני הזה.

ואם בעלי שונה ממני וחושב אחרת – זה לא מאיים עליי, כי הוא-הוא

כמו שאני-שאני

ואני יכולה אפילו להתברך מכך, לפתח גמישות מחשבתית, זווית ראייה נוספת, הקשבה, הכלה, אמפתיה ועוד.

 

ואחרי שעוברים את השלב הזה של מאבקי הכוח –

אפשר להגיע אל השלב השלישי של ההשלמה ובנייה מחודשת של הביחד שלכם שהפעם מורכב גם מכל אחד/ת מכם אישית וגם מהזוגיות והביחד שלכם, בצורה הרבה יותר מאוזנת...

 

לכן לא צריך להיבהל מזה שאתם רבים,

רק צריך ללמוד איך לעשות את זה נכון.

הריב/ויכוחי הדעות הם כאמור מבטאים את השונות ביניכם ואת הצורך של כל אחד מכם לניראות משלו/ה.

עם הזמן וההשקעה, הלימוד והעבודה לומדים איך להצליח שגם אתה וגם אשתך תרגישו שרואים אתכם, שהצרכים שלכם נענים, שאף אחד לא מבטל את השני, שניתן בהחלט להגיע להסכמות משותפות *יחד*,

הסכמות שעושות טוב *לשניכם*.

 

 

אז איך עושים זאת? איך רבים "נכון"?

מצרפת לך תשובה שכתבתי כאן בעבר בהרחבה:

 

 

חלק ראשון

 

כאשר ניקלעים למצב של מריבות, ויכוחים וחילוקי דעות:

קודם כל זוכרים שזה קיים בכל מערכת יחסים שהיא,
ובפרט במערכת יחסים של זוגיות בין איש לאישה,
תמיד יהיו חילוקי דעות, ויכוחים, וכן, גם ריבים.

אין באמת זוג שיכול לא לריב/להתווכח/לא להסכים על משהו א-ף פ-ע-ם.
למה?
כי ככה עובד העולם.
אנחנו אנשים שונים.
"וכשם שפרצופיהם שונים כך דעתם שונה".
וכשמדובר לא רק בשני אנשים שונים,
אלא גם באיש מצד אחד ואישה מצד שני - ההבדלים יהיו אפילו יותר גדולים.

אז מה לעשות? האם נידונו מראש לכשלון בזוגיות?
ממש ממש לא.

זה בסדר להתווכח, זה אפילו טוב לפעמים,
כך מגלים מהם הרצונות, השאיפות, החלומות, האופי והלך המחשבה של בן/בת הזוג שלנו.
כך יכולים לבקר בפנימיות של האהוב/ה שלנו באמת,
כך אפשר לשמוע ולהבין יותר לעומק מאווים מחשבות ודעות שלא תמיד יכולים להיאמר בדיבור רגיל בשגרה רגילה.

ויותר מזה,
כך גם מגלים על עצמנו יותר.
כך מגלים מהם "הכפתורים" שמדליקים אותנו יותר ופחות,
מה מרגיע אותנו, 
מה מעצבן אותנו,
מה נעים לנו ומה לא,
על מה אנחנו יכולים לוותר ועל מה לא,
מה יותר חשוב לנו ומה פחות,
מי אנחנו ואיך אנחנו מגיבים.
והדבר יכול לשכלל אותנו עצמנו, להגדיל אותנו,
להצמיח אותנו, לגרום לנו להיות אנשים טובים יותר.

אז לריב?
כן! 
מותר! זה בסדר! זה לא סוף העולם!
צריך רק לזכור שני דברים חשובים:

1. לדעת *איך* לריב -
ז"א, חייבים להיות קווים אדומים גם בשעת מריבה.
כמובן בלי אלימות מכל סוג, 
בלי קללות, 
בלי הטחות מילים פוגעניות,
בלי להזכיר את העבר
בלי להעיף חפצים/לשבור דברים
וכל אחד יוסיף את הגבולות שלו.

 

2. לדעת גם איך להשלים.
כן, זה בסדר להתווכח לפעמים, לכעוס, זה אפילו טבעי לחלוטין.
אבל החוכמה היא להצליח להתעלות מעל זה,
לדעת להשלים, וכמה שיותר מוקדם יותר טוב.
לא כדאי אף פעם ללכת לישון בריב,
לא מומלץ בכלל שיעברו ימים רבים בלי לדבר אחד עם השני בגלל הכעס ואותו הריב,
אפשר לקחת זמן להירגע, אבל כדאי שיהיה מצומצם לכמה שעות,
ולהגיע למצב שלא יעבור לילה שלם שבו הלכנו לישון כעוסים.

 

אז בפעם הבאה שנריב נזכור:
א. אנחנו נורמלים!
ב. זה לא אומר כלום על הקשר שלנו, לא משנה עם מי היינו חיים - גם איתו/איתה היינו רבים, בדוק!
ג. להיפך, זה שאנחנו רבים רק מעיד על הביטחון שיש לנו בקשר,
שבזכותו אנחנו מרגישים בנוח גם לומר מהי דעתנו האמיתית, ואפילו לא להסכים ולנהל ויכוח ולדעת תמיד שבן/בת הזוג תמיד ישארו שם בשבילי.
לריב זה להיות עם בטחון בקשר שלנו ובאהבה שלנו שתדע לשרוד גם את זה.
ד. בשעת הריב יש לנו הזדמנות נדירה ללמוד יותר על העולם של היקר/ה לנו מכל.
ה. בשעת ריב יש לנו הזדמנות נדירה ללמוד יותר על עצמינו, ואפילו להצמיח ולהגדיל את האישיות שלנו עצמנו.
ו. צריך לדעת *איך* לריב
ז. צריך לדעת גם להשלים
ח. אחרי שמשלימים עלינו דרגה ביחסים שלנו. קיבלו "אות גבורה" נוספת לקשר שלנו, לביחד שלנו, לאהבה שלנו,
אם נשכיל לריב נכון וללמוד מהריבים ואח"כ להשלים באהבה שלמה - הקשר רק ירוויח מזה, יתעמק ויגדל.

 

 

חלק שני

 

• עוד דבר שעוזר הוא לזכור ולהזכיר לעצנו תמיד ש: אני לא חזות הכל!

כשאני עייפ/ה/לחוצה/תשושה/מעוכה/מחוקה/עמוסה/כאובה/עצובה/מדוכדכת
ומצפה מבן/בת זוגי 
להקשיב לי ללא גבול,
לקבל אותי כמו שאני ללא גבול,
לעזור לי ללא גבול
לשמח, להחמיא ולהרים אותי ללא גבול
ולהכיל את כל כולי גם במצבים האלה

אני חייב/ת לזכור

שבאותה מידה -
גם בן זוגי לעיתים
עייף/לחוץ/תשוש/מעוך/מחוק/עמוס/כאוב/עצוב/מדודכך
וגם אני צריכה
להקשיב לו,
לקבל אותו כמו שהוא,
לעזור לו כמה שאני יכולה
לשמח, להחמיא ולהרים אותו
ולהכיל אותו גם במצבים האלה.

אי אפשר לצפות שבן/בת הזוג יהיו בשבילנו 24/7 בכל מאת האחוזים בלי שום עצירות.
לפעמים מה שהם יכולים לתת זה רק 90%
לפעמים רק 50%
גם הם בני אדם.
כמו שאני מצפה מהם להכיל אותי גם שאני לא הכי נחמדה ושלווה
כך בדיוק אכיל אותם שהם לא הכי נחמדים ושלווים.

כולנו בני אדם.
כולנו לפעמים עייפים.
כולנו לפעמים כועסים.
לא לקחת קשה, לא לקחת ללב
לא לכעוס יותר מדי על בן הזוג.
הוא לא צריך להיות מושלם כל הזמן.
הוא לא יכול להיות מושלם כל הזמן.
פשוט לא יכול.
וגם אנחנו לא.

כי ככה אנחנו.
בני אדם.
כאלה עם בשר ועצמות
כאלה עם עוצמות 
אבל גם חולשות

כאלו עם רגעים מלאי אנרגיה וכוחות חיים
שרק בא לעזור לכל העולם ולטרוף את כל העולם
וכאלו עם רגעים לש חולשה ותשישות
שרק בא לשכב מתחת לשמיכה ולא לצאת איזה שנתיים ככה...

אז...
ראיתי את בן הזוג קצר רוח?
במקום לכעוס ולרטון ולרדת עליו
אשתדל להכיל אותו, להבין אותו, 
להיכנס לראש שלו
לחשוב לרגע מה הוא מרגיש עכשיו
מה קשה *לו* עכשיו
מה יעזור *לו* עכשיו
מה ישמח *אותו* עכשיו
וקצת "לרדת" ממנו...
לתת לו את הספייס שלו,
את המרחב שלו, את המקום שלו,
לתת לו את ההרגשה שאני מבינה אותו
ושזה בסדר, מותר גם להיות לא מאה אחוז לפעמים.

אם בריב/בויכוח/בעצבים הבאים
נזכור את זה
שהוא צועק כי...
כי גם לו קשה...
כי גם הוא מרגיש ש....
כי גם הוא עבר את זה ואת זה ואת זה וכבר עמוס...
שגם הוא לא כל כך מסתדר עם זה ועם זה ועם זה...
ושאני עצבנית כי...
כי גם אני עייפה או עמוסה
כי גם לי קשה כך וכך...
כי עליי עובר כך וכך...

בצורה הזו,
הריב יהפך לשיח מבין ועמוק,
בונה ומפרה
וירבה אהבה, הזדהות והבנה ביננו.

למה?
כי אני לא חזות הכל.

 

חלק שלישי

 

עוד על משברים:

כשאנו נמצאים בעיצומו של משבר בחיים -
בו בזמן אנחנו נמצאים בתוך שבר בחיים.

וכשמשהו שבור - חייבים לתקן.

אז כשאנחנו במשבר -
זו הזדמנות נדירה ועמוקה בשבילנו לתקן.
לתקן את עצמנו.
לתקן את החיים שלנו.
לתקן מה ששבור לנו בחיים האלה.

כשאנחנו נמצאים במשבר -
יש לנו גם הזדמנות נדירה להיות "משבירים לעצמנו"
כמו יוסף הצדיק, שהיה המשביר במצרים,
בזכותו לכל העם היה מזון ויכולת קיום ל7 שנים שלמות.

גם אנחנו -
אם נשכיל להבין מה המשבר הזה שאנו חווים אומר לנו?
מה הוא אומר עלינו?
מה הוא אומר על המקום שאנו נמצאים בחיים?
מה בו כואב לנו הכי הרבה?
מה הוא גורם לנו לחשוב, להרגיש ולרצות הכי הרבה?
אם נענה לעצמנו על כל אלה -
נוכל לזכות ולהיות המשבירים של עצמנו.
לגרום לנו להיות ניזונים יותר,
להיות חיים יותר,
להיות שלמים יותר
להיות מרוצים יותר.

כשאנחנו נמצאים במשבר - 
ניתן לנו "שובר" במתנה.
כן,
לפעמים
המשבר הוא מתנה.
כי בלעדיו לא היינו עוצרים רגע להסתכל בחיים שלנו.
לראות איפה כואב, איפה קשה,
איפה רע,
מה צריך לתקן,
מה לא הולך אפילו שניסינו בכוח זמן רב,
מה דרוש תיקון לשבר הזה.

קיבלנו שובר חינם להזדמנות חד פעמית להפוך את החיים שלנו למשהו טוב יותר.

כשיש משבר,
אפשר לקחת את המשבר הזה,
להתעלם, לכאוב ולבכות ולא באמת לשנות משהו בחיים שלנו.

אבל אפשר גם אחרת.

אפשר גם לתקן את השבור.
אפשר גם לזכות בשובר מתנה להתבוננות מעמיקה על החיים שלנו.
אפשר גם ללמוד ממנו ובזכותו להיות המשבירים הראשיים של עצמנו.
"המשביר לצרכן"
וה"צרכן" הזה הוא אני. לי אני צריך להיות המשביר.

 

חלק רביעי

 

ועוד על מצב של ריחוק/מריבות:

 

אז כל אישה ואיש שחוו מקרים דומים יכולים מאוד להזדהות ולהבין אותך.

ההרגשה הזו, 

של ריחוק פתאום,

והפחד הזה מהריחוק פתאום

ומה הוא אמר?! ולמה הוא אמר?!

ומה, אני כבר לא חשובה לו?!

למה??

למה הוא פוגע ככה?

למה להעליב?

למה להקניט?

למה ליצור מציאות מגעילה שכזאת?!

 

 

ואז, 

אחרי המילה המעליבה

או המשפט

או הבעת הפנים

או המקרה

או הסאבטקסט

משתבללים.

ולא רק שההשתבללות הזו מעצבנת לכשעצמה,

היא גם מביאה איתה עוד יוצר מחשבות רעות,

עוד יותר דמיונות מפחידים

עוד יותר הסקת מסקנות מרחיקות לכת,

תסריטי אימים כמו שרק המוח יכול לתסרט,

בדידות,

הגולה הנוראית הזו בגרון,

בכי לכרית

הרגשה של קיפוד מכווץ בחדר שרק רוצה לישון ולקום עוד שנה שהכל יסתדר, ואם אפשר שהאיש יבוא עם זר פרחים ומילת סליחה ענקית מודבקת עליו,

ישתפך עד כמה הוא מצטער

עד כמה הוא טעה

ועד כמה את נהדרת ומושלמת ומה הוא זכה שיש לו אותך?!?

 

ובגלל שזה לא קורה,

לפחות לא במציאות אלא רק בחלום,

אז מרגישים עוד יוצר מבואסים

עוד יותר קטנים

עוד יותר כועסים 

עוד יותר פגועים

איזה חצוף הוא! מה הוא חושב שהוא דיבר אליי ככה?! מה זה פה?!

 

ושוב המוח והרגש משתלטים והרגשה של מחנק שהכל סוגר והריחוק והניכור מקבלים ממדים מפלצתיים פשוט מריב אחד קטן...

 

אז מה עושים?

קודם כל נושמים.

נושמים עמוק ומבינים שאנחנו יצורים אנושיים נורמליים עם רגשות וכעסים

ומותר לנו להרגיש פגועים אם משהו פגע בנו.

 

אחר כך אומרים לעצמנו כמו מנטרה (אפילו שלא נאמין לעצמנו, עדיין לחזור ולומר):

הכל יהיה בסדר!

זה משברון וממנו נצמח!

בסוף הזוגיות תתחזק מזה!

להחזיק מעמד, זה יפתר מאה אחוז!

זה יעבור והכל יהיה בסדר!

אין שום אפשרות אחרת!

(כן, גם אם המוח והכעס כבר גלשו לדמיונות על גירושין חלוקת רכוש הסדרי ראייה ואיך הילדים יגיבו וכו׳)

להרגיע את עצמנו ולהיות בטוחים שזה יסתדר לטובה!

 

אחרי שנתנו לעצמנו לגיטימציה,

ואחרי שנרגענו

קובעים לדבר על זה!!!

 

לדבר לדבר ושוב לדבר 

תזה הדבר אולי הכי חשוב בזוגיות!

 

אז עם כל האגו הגדול

ועם כל הפגיעות

נותנים לעצמנו איזה כמה שעות שבהן כל אחד חושב על מה שנעשה עם עצמו ותופס קצת דיסטנס

ואז לבוא,

כמה שזה מרגיש מאולץ קשה לאגו וכו- לבוא ולדבר!

 

לפתוח ולומר שאני מאוד רוצה לדבר 

שזה חשוב מאוד

לברר האם יש עכשיו זמן לשיחה רצינית וארוכה, בלי הסחות,

בלי ילדים צועקים ברקע

בלי עבודה שחייבים עכשיו לרוץ אליה,

בלי סדרה או מונדיאל שיש עכשיו בדיוק ונרצה לסיים מהר,

פשוט לברר האם אפשר לדבר עכשיו? אבל שיחה עמוקה וארוכה.

אם כן - מה טוב.

פותחים הכל.

את אומרת מה שעל ליבך, הכל והוא שומע.

אחר כך הוא אומר את כל מה שעל ליבו ואת נקודת המבט שלו, הכל, ואת שומעת.

לא מפסיקים לברר עד שהעניין מוצה עד תום!

בלי פירור שנשאר לא פתור!

ולא רק זה,

אלא גם עושים הסקות מסקנות וסיכום בסוף!

אפשר ביחד ואפשר אפילו לכתוב את זה במקום אישי ולזכור.

כמו ״רשימת דגשים בזוגיות שלנו:

1.שאני נפגעת אני צריכה שקט

2. שבעלי אומר לי איקס הוא מתכוון וואי

3. אם אני עושה א׳ בעלי מרגיש לא כל כך כיף

4. המוח שלי שונה מהמוח של אישי, אני מפרשת ככה את זה והוא ככה, פשוט כי אנחנו שונים ובלי שום כוונה רעה

5. בפעם הבאה שזה קורה - יהיה טוב אם נעשה/לא נעשה/ נשים לב/ ניזהר יותר מ...

 

אחרי הרשימה הזו

לזכור תמיד שאת אוהבת את בעלך

ובעלך אוהב אותך

ורוב הסיכויים שלא הייתה לו כוונה לפגוע, אלא אמר מה שאמר או עשה מה שעשה מהרגל/ רוח שטות/ שיעמום/ לחץ/ עייפות / חוסר תשומת לב/ שוני בפירוש המשמעות במוח שלו וכן הלאה.

 

אחרי ההבנה המאוד חשובה הזו אפשר להתקדם.

אז הוא כעס כי הוא הרגיש ח** עם עצמו.

אז הוא כעס כי הוא תפס את התגובה הנפגעת והמתרחקת שלי כביקורת שלילית כלפיו שכאילו אומרת לו: אתה לא בסדר! תתבייש לך!

הוא כעס כי אולי הוא מאוכזב וכועס בכלל על עצמו שפגע בי בכוונה או לא ומתוסכל מזה וזה יוצא בצורת כעס אן צעקה

הוא כעס כי הרגיש שדוחקים אותו לפינה וכו׳

 

ואני כעסתי כי המילה הזו מתפרשת במוח שלי כפוגענית

אז אני נפגעתי כי הרגשתי שאני לא חשובה לו

שאני לא מקום ראשו אצלו

שאני לא מושלמת בעיניו

שהוא לא מכבד אותי כמו שאני מצפה ורוצה 

וכן הלאה.

 

אחרי ההבנה הזו

אפשר לומר אותה אחד לשנייה, שכל אחד יעשה ״ביקור הדדי״ בלב של השני,

ברגשות של השני,

בדפוסי החשיבה והמוח של השני,

שכל אחד יכנס רגע לראש של השני ממש כמו משחק תפקידים,

ואחרי ההבנה השלמה הזו א תביני בדיוק מה גרם לו ולמה

והוא יבין בדיוק מה קרה לך ולמה

ותוכלו להמשיך בחיים ביתר כיף ואהבה עם ההבנות והתובנות החשובות הללו.

 

(אם אין זמן לשיחה ארוכה אומרים: ״חשוב לי לדבר.

עכשיו לא מסתדר, מתי כן אפשר?״

ולקבוע זמן מדויק, עדיף כמה שיותר מוקדם,

לפנות את הכל ושזה יהיה ראשון בסדרי העדיפויות

אבל לא לוותר!

לקבוע!

לדבר!

עד הסוף!

זה חובה!

 

אפשר גם לעשות ״אימאגו״ 

שבעצם אומרים את כל הנ״ל בקירבה, מבט בעיניים, שומעים כל אחד בתורו עד הסוף,

משקפים מה ששמענו ושואלים האם הבנו נכון? (רק חוזרים על הנאמר מבן הזוג בלי לתת פרשנות והערות משלנו),

אחר כך מביעים הבנה והזדהות , ״אני מבין שכאב לך שאמרתי לך ככה וככה,

זה באמת יכול לפגוע״ וכדומה.

 

ולזכור - ממשברים צומחים.

 

 ולזכור גם –

שמכיוון ששניכם בני אדם שונים,

והמוח שלכם מפרש בצורות אחרות לפי דפוסי ילדות ודפוסים אחרים שמשפיעים עליו,

כל אחד מכם מפרש שונה את אותה סיטואציה.

 

אז מצד אחד בעלך צריך להבין שאין צורך לכעוס, כי את הבנת מה שהבנת מדבריו כי כך המוח שלך פירש את הדברים,

כך שלל החוויות, הרגשות והמחשבות שלך אישית גרמו לך להרגיש - כי את זו את 

ואי אפשר לעשות ניתוח לשינוי מוח עדיין...

 

ואת צריכה להבין ולא לכעוס עליו שהמוח שלו פירש את הסיטואציה כפוגענית כלפיו, כיוון ששפטו אותו לחומרה *לפי דעתו והרגשתו*

המוח שלו, על שלל דפוסיו וכל המטענים שהוא חי וסוחב איתו מינקות פירש שאם אשתו אומרת לו ״נעלבתי ממך שאמרת לי כך וכך״ - אז זה אומר כנראה שאישתו חושבת שהוא אפס, לא יוצלח, לא משהו

וזה אומר שהוא חושב על עצמו גם דברים רעים - ובגלל שאי אפשר לחיות בנוחות עם כל התחושות האלו - המוח שלו רוצה ישר להדוף אותם ממנו, שלא יהיו שם

אז זה מתבטא בצורת כעס.

אז זה מתבטא בצורה שהוא אומר לך ש*את* לא בסדר שככה הבנת ולא דנת אוצו לכף זכות 

זה קצת מוריד ממנו את כל המטען הכבד הזה של התחושות הללו,

בין אם במודע ובין אם בתת מודע.

 

לכן העבודה של שניכם היא להבין אחד את השניה לעומק.

 

חלק חמישי

 

וההבנה הזו יסודה בכך ששניכם בני אדם שונים 

עם מוח אחר 

עם דפוסי ילדות שונים

עם מטענים גנטיים וסביבתיים שונים

עם שלל חוויות ואירועים שעיצבו את מי שאתם

ומעצם כך התגובה והפירוש שלכם לאותה סיטואציה בדיוק שונים בתכלית.

 

אחרי שתבינו את ההבנה הראשונית הזו יחד 

אפשר שבעלך ירגיש רגע בנעלייך, ינסה לחשוב מדוע את, כי את את, כן נפגעת מהמילים הללו, להבין ןלהזדהות.

ואת תיכנסי רגע לנעליים של בעלך ותנסי לחשוב מדוע הוא, כי הוא הוא פירש את הפגיעות שלך שמתקפה נגדו או כחוסר הערכה שלך אותו, או כהקטנה שלך אותו בעינייך וכן הלאה.

 

אחרי ההבנה היותר עמוקה הזו תגיעו להסכם

בהסכם מסכימים שמותר להביע רגשות.

שלא צריך להתגונן ולהדוף רגשות של השני.

שהרגשות לגיטימיים.

שאם פעם הבאה את אומרת : ״פגע בי שקראת לי חפיפניקית״

הוא מקשיב ולא כועס

הוא לא חייב להתנצל ישר ואפילו לא להגיב

(זה יכול להיות בהמשך, אחרי שהוא יתקדם צעד צעד בתהליך הזה)

אבל הוא כן צריך להקשיב ולהכיל את הרגש הזה שלך ולא לבטל אותו.

 

ופעם הבאה שזה יקרה,

את צריכה להכיל את הרגש הזה של בעלך שמרגיש מותקף או לא בסדר ולומר לו אולי בסוף ״אתה טוב ואני אוהבת אותך. אני רק אומרת עכשיו מה פגע בי נקודתית, וזה ממש לא אומר שאתה רע או שאני חושבת עליך דברים רעים, ממש ממש לא, רק רוצה לבטא שבגלל שאני אני ובגלל שככה גדלתי המילה הזו מתפרשת אצלי כפוגענית.

אני בטוחה שלא התכוונת כי אני יודעת שאתה טוב 

אבל בבקשה אם תוכל להשתדל לא לומר אותה יוצר כי לי היא מזכירה דברים לא כל-כך נעימים״.

 

ההסכם הזה ביניכם,

שתחילתו בהבנת השוני ביניכם ובמוחכם,

דרך הבנה עמוקה אחד של השני

וכלה בהסכם שמותר לפרוק ולהרגיש ולא מבטלים רגשות ומנסים לבוא אחד לקראת השני ולתקן אצלנו מה שלוחץ על כפתורים פחות נעימים אצל בן זוגנו,

צריך להיעשות בזמן רגוע וטוב שלכם,

שאתם בקירבה ולא בריחוק,

בלי הסחות דעת אפשריות,

עדיף על בטן מלאה ושמחה ובמצב רוח טוב.

 

חלק שישי

 

בנוסף לאמור,

אפשר לעשות יחד ולחוד תרגיל ולהיזכר רגע בילדות שלכם.

האם נאמרו כלפייך מילים דומות שהיית ילדה?

ע״י אבא או אמא או מישהו אחר?

איך זה גרם לך להרגיש?

האם אבא אמר לאמא אל המילים הללו או דומות להן? או הפוך?

איך היא הרגישה בתחושה שלך בתור ילדה ששמעה את זה?

 

ובעלך יכול לחשוב-

האם חייתי בבית ביקורתי?

האם אבא או אמא שלי העבירו עליי ביקורת?

איך הרגשתי?

איך אבא התייחס לאמא? איך אמא התייחסה לאבא?

מה זה גרם לי להרגיש?

האם בילדותי אבא או אמא עשו או אמרו משהו שצר אצלי את התחושה שאם מישהו נפגע ממני אז אני דפוק ולא יוצלח אז אנסה בכוח להדוף את הרגשות הללו כי הם בלתי נסבלים?

 

בטוחה שתצאו עם הרבה תובנות על עצמכם ועל החיים בכלל.

קבלו את עצמכם

את הרגשות שלכם.

זה לא קל בכלל ואפילו מעצבן מאוד להרגיש שגם פוגעים בך וגם לא נותנים שום לגיטימציה לרגש הזה

וגם עוד כועסים ומאשימים!

זה כמו להוסיף חטא על פשע בריבוע!

 

וזה גם לא קל להרגיש שמישהו בוחן אותך בזכוכית מגדלת ועל כל נפילונת הכי קטנה שלך ישר נפגע,

כי זה גורם לך להרגיש בן אדם ירוד ושפל, ולהרגיש קטן בעיני עצמך ובעיני אשתך.

והיית רוצה שיותר יחליקו לך על טעויות,

יותר יתייחסו בסלחנות,

יותר יגידו ״הוא בטח אמר את זה כי נפלט לו בלי להתכוון

 או כי הוא ממש עייף

עובד ממש קשה

טרוד

עמוס

לחוץ

דואג, רעב

אז יאללה נחליק לו הוא בעצם טוב מאוד במהותו.

וזה חשוב גם להפנים את העובדה האנושית והלפעמים מאוד מצחיקה הזאת

(ולפעמים מאוד מעצבנת ומבאסת הזאת, תלוי במצב רוח):

יש לנו אנרגיה מוגבלת.

אנחנו רק בני אדם.

אם השקענו x אנרגיה במשהו כזה ואחר, זה באופן ישיר גרע לנו מסך כל האנרגיה שיש לנו לדברים האחרים והבאים בתור, עד כדי גמירה מוחלטת של הכוחות.

 

אז תיעול האנרגיה המאוד מוגבלת שלנו לדברים חשובים ומתועדפים שאנו בוחרים יום יום לעשות זו המציאות האנושית המעוררת האמיתית

וחסל סדר הלקאה עצמית, רגשות אשם ורגשות אני כלום מכלום ואיך כולם מצליחים ואני לא״ 

כולם כמוך

את כמו כולם

חלק בוחרים להשקיע את האנרגיה בזה

חלק במשהו אחר

ואת במה שאת

וכולם בסדר גמור

ואנושיים 

 

 

חלק שביעי

 

- עוד נקודה משמעותית היא עד כמה *ההבנה* אחד של השנייה קריטית כאן -

ואחרי ההבנה צריך לתקשר את הקושי האחד לשנייה.

 

נפילות הן חלק בלתי נפרד מהחיים.

וקורה לכולם.

לא אומר שום דבר רע עליכם או על הזוגיות שלכם -

רק אומר שאתם אנושיים!

ושיש לכם מדי פעם כמו לכולם קשיים ונפילות!

 

ודווקא מהנפילות אפשר כאמור ללמוד לעומק על עצמנו ועל בן זוגנו יותר,

להבין מה היה כאן,

להבין את עצמי,

להבין אותו/ה

לזהות את הבמפרים הללו

ובפעם הבאה - לנטרל את כל אותם הבמפרים מראש!

לעשות בפועל את מה שלמדנו מכל משבר!

 

כי תמיד שיש משבר -

אם נטאטא אותו מתחת לשטיח - רק יחמיר ולא יועיל בכלום.

אבל אם נשכיל להבין לעומק מה היה כאן 

מה היה שם בעצם?

מה הקווים האדומים שלו?

מה קשה לי?

מה חשוב לי?

על מה זה דרך לי?

וכל זה לבן זוגי?

אז עם ההבנה הזו, הלמידה העמוקה הזו והעשייה של הלקחים הללו בפועל בפעם הבאה - היא היא זו שתעמיק את הקשר ואת האהבה ותגרום דווקא מהמשברים לצמוח עוד יותר!!!

 

שיש קצר בתקשורת

צריך קודם כל להבין שזה קורה.

קשיים/משברים/פיצוצים/קצרים בתקשורת הם חלק *בלתי נפרד* מהחיים - הם קורים *לכולם*, לכל הזוגות באשר הם ולכל האנשים באשר הם.

 

אז קודם כל - לא להיבהל!

זה אנושי וטבעי שזה קורה!

 

ובתוך הסיטואציה עצמה של הקצר בתקשורת רואים כמה דברים עקרוניים ומהותיים לשניכם - שלולא זה היה קורה - לא הייתם יכולים ללמוד על עצמכם ואחד על השנייה בעוצמה הזו!

 

לכן,

הקשיים והמשברים הם גם *דרך מצוינת* ללמוד את עצמנו לעומק יותר, לראות יותר לעומק מה מפריע לנו? מה הקווים האדומים שלנו?

מהם "הכפתורים" הרגשיים שלנו, מהם הטריגרים שמדליקים אותנו - ולמה?

מה חשוב לנו?

וגם מלמדים אותנו את כל זה *על בן/בת הזוג שלנו*!!!

 

רק מהקשיים ורק מהמשברים

אפשר לפעמים להבין וללמוד את כל זה ממש לעומק,

המשבר הוא כמו שובר - שובר מתנה ושובר הזדמנות להתבוננות עמוקה ורחבה יותר על עצמינו, על החיים שלנו, ועל האנשים הקרובים אלינו.

 

אפשר לנסות את זה למשל דרך "החלפת תפקידים" -

שאת ממש נכנסת לראש וללב ולנעליים של בעלך

ואומרת כאילו מתוך גרונו מה הכי קשה לך?

מה בעצם הכי היית רוצה שיקרה?

 

איך זה בשבילך (בעלך) לראות תקופה ארוכה את אשתך כבויה?

כמה אתה מרגיש חסר אונים?

כמה כוחות נגמרו לך?

כמה עצוב וכואב לך עליה?

כמה אתה מנסה להיאבק כל יום מחדש להיות מתפקד ונוכח בשביל כולם כולל הילד המתוק?

כמה אתה מרגיש מתוסכל שאתה מת מת מת שאשתך תחייך שוב את החיוך היפה שלה אבל זה פשוט לא קורה?!

כמה אתה מפחד שאולי זה אף פעם לא יקרה?

והכי נורא - אין לך מה לעשות עם זה!!!

ואתה מרגיש כישלון

כישלון כישלון כישלון

שאתה כישלון של בעל

וכשלון של אבא

וכשלון של אדם

 

הרי אם אשתך לא שמחה איך תהיה הצלחה?! לא! אתה כ-י-ש-ל-ו-ן!!!

 

הפחד מלהיפגע מובן.

אבל אם אדם רוצה לא להיפגע לעולם - הוא יכול, אבל הוא צריך לזכור שהוא גם לא יאהב לעולם!

כי מי שאוהב ופותח את לבו לאהבה - בוודאות נהיה פגיע!

כי מפחד לאבד את האהבה הזו, כי מפחד להיפגע ממנה.

אבל חייבים לקחת את הסיכוי של האהבה, שזה הדבר הכי עמוק ועוצמתי וגדול בחיים - אפילו במחיר של הסיכון מלהיפגע.

לבחור לחיות. לבחור לאהוב.

 

מי שלא רוצה להיפגע לעולם - יכול. אבל הוא גם לא יאהב לעולם.

ומי שבוחר לקחת את ה"סיכון" בלהיפגע, בשביל ה"סיכוי" שבאהבה - מרוויח.

 

 

חלק שמיני

 

ואם לא הגענו בכל זאת להסכמה,

ומישהו מוותר לשני?

 

אם אתה מגיע למצב שאתה מוותר - חשוב מאוד לעשות זאת מכל הלב,

אחרי שגם אתה וגם אשתך הבנתם לעומק את כל ההשלכות שיכולות להיות למקרה בו אתם דנים.

אם זה לא נעשה מכל הלב - עדיף שלא יעשה בכלל.

אתה תרגיש רע עם זה.

אשתך תרגיש רע עם זה.

כולם ירגישו רע עם זה.

 

חשוב גם להגיע להסכמות ביניכם ותיאום ציפיות מדויק ביניכם

שאם הגעתם למצב שאתה מוותר,

ואתה שלם עם זה,

אבל יחד עם זאת אתה עדיין מרגיש כאוב - מותר לך ויש לך את כל הלגיטימציה בעולם להביע את הכאב שלך בכל זמן נתון שבו תרגיש צורך לכך.

לפיכך, אם וויתרת אבל אתה מרגיש קשה,

ורוצה לשתף את אשתך בקושי הזה - 

החלק שהיא מקבלת הוא להכיל את הכאב שלך,

לשמוע עד הסוף,

להודות לך מכל הלב,

ואפילו להבטיח לך פיצוי שאתה ממש אוהב.

אי אפשר גם שאחד מבני הזוג יוותר ב100%,

גם לא להיות מסוגלים לשמוע את הכאב שלו ולא לתת לו להביע אותו,

גם לא לחשוב על שום פיצוי

וגם לא להודות לו על המאמץ הענקי אלא לקחת זאת כמובן מאליו.

 

אז לסיכום:

בן הזוג שמוותר -

זוכה לתודה,

זוכה להכרה בכאב שלו וברצון לשמוע עד הסוף שהוא מרגיש צורך לפרוק,

זוכה לפיצוי מאוד שווה שהוא אוהב

 

ובן הזוג שלא מוותר:

זוכה לוויתור של בן זוגו.

 

(כל זה במצב של ויתור.

אפשר כמובן גם להגיע לפשרות, להסכמות, לאמצע.

ואפשר בעקבות התהליך הנ"ל לראות מהם הקווים האדומים של כל אחד ואחת מכם,

מה הכי חשוב לך, ולמה.

מה הכי חשוב לה, ולמה.

עד כמה אתה מסוגל לבוא לקראתה ולהתגמש, ומה הקו האדום שבו אתה לא מסוגל.

עד כמה היא מסוגלת לבוא לקראתך ולהתגמש, ומה הקו האדום שבו היא לא מסוגלת.

 

 

בהצלחה רבה רבה 

ושיהיה הרבה אור ושלום בבית

לשרשור הקודם שפתחת?
נשמע שחסרה לך שמחה בעצמך.
אולי תנסי לחשוב מה היית רוצה לעשות- בשביל עצמך- אפילו דברים קטנים, ופשוט לעשות אותם?

לעשות משהו שאת אוהבת, שייתן לך סיפוק...
ספורט, תפירה, סריגה, ציור, קריאה, בישול ואפיה, תשחצים אולי..?

ולהתפנות לזה רק כשהבית באמת נקי ומסודר

זוללי אנרגיה:

אנשים שסוחטים כוחות בעבודה וכדומה.

דברים שנעשים בזמן לא מתאים ומתישים.

ימים בלי זמנים לעצמך.

דברים שאת עושה בחוסר רצון: מקצוע משעמם, עייפות בזוגיות או מול הילדים.

מצב פיזי מאתגר.

ברגע שמוצאים אחד שנים מרכזיים מטפלים בהם במרץ וזה עוזר.

אם קשה לבד- אפשר להיעזר באשת מקצוע

ברגע שתזהי

גברים לא מתים על הרעיון שהאישה מחכה רק להם ומתבאסת שהם לא בבית כשהיא חוזרת מהעבודה/לימודים/סידורים.
ובכלל-הם לא ממש אוהבים שהיא תלויה בהם עד כדי שהיא מתלוננת...(מה שפירטת בהודעה).
אז פשוט תמצאי לך תעסוקה לעצמך,בזמנך החופשי.
תחביב מסויים,חברות להיפגש ולצאת איתן,כל תעסוקה שתגרום לך עניין,
ולבעלך- לא להתבאס שאת משועממת.

אני חושבת שזה הזמן למצוא כשרונות חבויים.
לבשל,
לאפות,
לצייר,
לנגן,
ליצור.

אני חושבת שאת לא צריכה לתלות בבעלך עת מימד העניין וההתעסקויות. זה נחמד לשבת ולהיות איתו, אבל בסופו של דבר יש לך גם חיים מחוץ לזוגיות, את אדם בפני עצמך.
ברגע שתתעסקי עם *עצמך*, תעשי דברים *לבד*, זה רק יעשיר לכם את הזוגיות.
הרי זוגיות מורכבת משני שלמים, אם השלמים ריקים הזוגיות ריקה, אם השלמים מלאים נזוגיות תתמלא בהתאם.

שבי עם עצמך ותעשי רשימה.
מה את רוצה ללמוד?
מה את רוצה לטפח בגוף שלך?
מה את רוצה לאפות?
מה את רוצה לקרוא?
מה את רוצה להכין לעיצוב הבית?
מה את רוצה לקנות?

תחליטי על מה את הולכת, מה ישמח אותך...

כל מה שכתבתי זה על ריקנות, אבל את שאלת גם על בדידות.
בדידות זה שובר. התחושה הזאת שאת ל ב ד!!
הבעל לא בבית, אין חברות באיזור, ורק בא לך חיבוק ממישהו קרוב!! לדבר עם מישהו!!
אני מאמינה שברגע שתמצאי דברים שאת רוצה לעשות (כדי למלא את הריקנות) זה ימלא לך את החללים של הבדידות וכך פחות תרגישי אותם.

בכל אופן, זה מה שעוזר לי
(ועדיין, מותר גם לך שיהיו רגעי שבירה. זה חלק מהחיים. החכמה היא לקום ולצמוח מהם)

כל פעם שבעלי במילואים ואני מתלוננת אני נזכרת בך ומתמלאת הערצה!

אני ממש ממליץ לצאת להליכה עם מוזיקה טובה (משהו קצבי עם עיבוד מלא עם אוזניות טובות)
לפעמים אין כח לצאת אבל ברגע שיוצאים זה פשוט מחיה מתים, חוזרים עם אנרגיות מעולות