פורום נשואים טריים (עמוד 142)

המכרים שלי, נמחק מהנייד ונחסם

אתה יכול לפרט קצת מה קרה (אלא אם כן זה אישי או משהו שמסיבה אחרת אתה לא רוצה לכתוב בפורום)?

 

כלומר - מסמכי מדינה וזיוף הם שני דברים שיכולים באופן תאורטי גם לא להיות משהו משמעותי (כמו בן נוער שמזייף אישור קופת חולים ליום מחלה או חייל שמזייף משהו כדי לקבל פטור קטן לכמה ימים).

 

בעל עבירת מין קלה אמנם שביצע בתקופה לא טובה בחיים שעליה הוא משלם בריבית דריבית בחסימת כמעט כל מקום עבודה אפשרי.

ביקש ממני להוציא לעצמי אישור משטרה על העדר עבירות מין לסרוק באיכות גבוהה ולשלוח לו למייל להמשך זיוף בפוטושפ עם הפרטים שלו, על מנת להתקבל למקום עבודה מסויים.

ההמשך ניתוק בפנים חסימה וכו

כשזה קרה, היה מדובר אך ורק באנשים אלימים.

מאנשים מניפולטיביים
אני מאוד רגיש לזה מיד מזהה בד''כ

אתה קיים בשבילם והם הכי נחמדים ושזה הפוך הם נעלמים.

אני כל פעם נשבעת בפעם הבאה לא לעזור להם אולי אפילו לא להתייחס, לא מסוגלת וזה לא קורה.

חבר ליכלך עליי אצלה מאחורי הגב.
איקס ענק עד שירד על ברכיו והתחנן למחילה!

איקאה

אפשר פשוט לצלם תמונות בטבע ולהדפיס על קנווס, נראה לי שזה בעצם מה שהוא עושה וזה לא דורש הרבה כישרון וידע, קצת מחשבה והשקעה

לא נראה לי שיש באזור שלנו

דוגמא - אמנות יודאיקה ייחודית

אבל בדכ מגיע בלי מסגרת

ציורים וצילומים במגוון גדול של סגנונות. אפשר גם לבחור על מה אתה רוצה להדפיס (קנווס/דף עם מסגרת...) ובאיזה גודל.

עוצמת ההדבקה

אי אפשר וזה לא טוב לרצות את מי שלא רוצה אותך.

זה עושה אותך סוג של "סוג ב" כזה. ברירת מחדל.

תבכי קצת, מותר לך.
תתבאסי קצת, מותר לך.

אבל ממרחק של זמן זה כבר לא יהיה חשוב כל כך בעיניך

עוד זמן אולי לא נעים לו להיפרד ממני ולכן מעביר את הזמן שאני אשכח

הוא כנראה פשוט לא יודע איך להפרד ממך, אז תזמי את זה כבר בעצמך כאן ועכשיו. אל תחששי מצעד כזה.
אם הוא בעניין שלך, הוא כבר ידאג לחזר אחריך עד שתרצי בו, ואם הוא לא בעניין שלך (לא עושה הכל כדי שתחזרו) אין לך מה לעשות איתו עוד רגע אחד.


לא פשוט, אולי כואב, אבל כואב יותר להיות נשואה לגבר שלא אוהב אותך ולא רוצה להתחייב אליך.

פחד ממחוייבות, ברוב המקרים = לא רוצה להתחייב לאהוב *אותך* (אלא אם כן הוא בן 20).
אל תקחי את זה אישית, שחררי אותו ממך ותמצאי גבר שמעריך אותך.

@סנדינה
אני הייתי הולך עם האינטואיציה של סוסה אדומה שהיא מיוחדת במינה וקולעת על השערה

תקשיבי לסוסה

גם אני מקשיבה לך, עדיין.
קטנתי. עפר לרגליך.
Im not worthy ב"ה.

היתה לחברה טובה שסיפרה לי על זוגיות של עשר (!!) שנים שתקועה במקום (גם שם הבחור 'פחד ממחויבות'), ושכנעתי אותה להיפרד ממנו (מאמין שחשבה על זה לבד, אבל היה צריך שבמשך שבועיים אגיד לה כמעט באופן יומיומי שהיא מבזבזת את זמנה בקשר הזה כדי שתעז לעשות את הצעד). שנתיים אחר כך היא התחתנה ועוד הספיקה להביא ילדה ב"ה, למרות הגיל המבוגר - מה שלא היה קורה אם היתה ממשיכה לחכות למתמהמה.

הרי מה תועיל עוד הפסקה?
אם הקשר שלכם ארוך ועמוק הכי נכון זה לפתוח את הדברים בגלוי, מול, ועם איש מקצוע שיעזור לעשות סדר ולא להשתבלל באי וודאות.

לא הוגן להשאיר אותך ככה תלויה
אם הוא לא רוצה-אז לא.
אם הוא רוצה אבל יש דברים שמעכבים אותו- צריך לדעת איך הוא מתקדם במישורים האלה.

אם לא מתאים לו הרעיון תנסו לחשוב על דרך אחרת שתקדם את זה, אבל לקחת הפסקה ולהמתין זה לא מקדם. זה נכון וטוב במינון נמוך, זה לא פתרון בעל משמעות

בהצלחה!

האמת אם זה היה קשר של כמה חודשים , בלי היסוס הייתי אומרת לך לזרוק אותו.

 

אבל כבר כיום אני לא ממהרת לשפוט. הייתם כמה שנים ביחד, זמן לא מבוטל וזה לא הולך ברגל.

יכול להיות שיש לו ממש התלבטות ולא רוצה לספר, בגלל זה צריך לחשוב, ואז כן מומלץ ללכת לאיש מקצוע

שינסה לראות על מה בדיוק הרצון שלו להפסקה, יושב.

 

או שאם לא מוכן לדבר, נשמע שפחות אכפת לו מהקשר ותגידו שלום יפה.

 

אבל מה בשום פנים ואופן, שלא יחזיק אותך באוויר, אתם בהפסקה כבר חודש וחצי

ממה שהבנתי. 

תהיי חזקה ומדהימה עם כבוד עצמי, ותאמרי שבמקום הזה את לא מוכנה להיות

אז או שמטפלים או שנפרדים.

 

למה שתחכי למישהו אחרי כמה שנים, כבר הכרתם אחד את השניה מכל זוית, לא?

 

ותזכרי מה שלא יהיה, הכי גרוע להיות בקשר לא מכבד ואוהב.. עדיף את הלבד. 

בני כמה אתם?

לי היה סוג של קשר, אפילו לא יצאנו, ככה שזה הרבה יותר עלוב, מתביישת לומר.

אבל הבחור נתן הרגשה שזה אוטוטו קורה, לא רצה שאף גבר ידבר איתי אפילו.

 

מישהי יקרה וקרובה אמרה לי שזה לא זה, בזבוז זמן. בסוף רק אחרי 3 שנים התעוררתי.

 

אמנם כתבתי לך, ייעוץ זוגי, רק בשל לימוד זכות, ובגלל שאיננו מכירים אותו.

אף פעם אי אפשר לדעת, אבל אם זה לא הכוונה שלו, תחתכי ומהר.

לטובתך,

למצוא זוגיות, הבאת ילדים בעז"ה כל זה לוקח זמן.

ואת תהיי מאושרת שעמדת על שלך.

סליחה שזה נשמע ישיר וכואב, אבל זו האמת.
לדעתי ככל שתבינו את זה יותר מהר, תוכלי להתחיל להילחם יותר מהר.
מנסיון...

מבינה ללבך מאוד.
חוויתי משהו כזה והחוסר, הבדידות, הרצון לשתף שטוב לך, קשה לך, או סתם שיר שמזכיר לך הוא קשה. ( יכולה להגיד שלא התגברתי בכלל אבל שיחררתי) וזה תהליך וזה קשה ןכואב. מיום ליום יהיה יותר קל ועוד יום שעובר את רואה שזה לא סוף העולם.
קחי את הזמן לעבד את הכאב, תתעסקי בעשיה ותלכי לישון עם הרגעי אושר שהיו לכם. מקווה שהכאב יעבור לך ( ולי) בקרוב

השתחררי ממנו,

 

אם הוא היה בגיל הנערות - הייתי אומר לך שהוא מבולבל , בגלל הגיל הזה... ואולי זה יעבור.

 

אבל בגלל שהוא לא בגיל הזה - אז יש שתי אפשרויות: או שהוא נשאר בגיל ההוא, או שהוא מבולבל בגיל הנוכחי. וזו באמת באמת בעיה.

 

גבר בגיל העשרים פלוס  - שמבקש הפסקה, שאינה קצרה, ואח"כ גם טוען שאינו "בנוי עדיין " - כנראה שייך לאחת משתי האפשרויות לעיל, או לשתיהן גם יחד.

 

והאמיני לחברותייך - ברוב רובם של המקרים - הבחור הבא שתכירי - יעריך אותך יותר.

 

בהצלחה בכל דרך שתבחרי.

 

 

האחת, היא ללכת לייעוץ ו/או טיפול בנושא.

השניה, היא כשהבן-אדם מגיע למסקנה שהפחד לפספס גדול מהפחד למחוייבות.

ודי לחכימא ברמיזא..

משה אליאס ‏‪054-782-2681‬‏

קצת פירוט על הצרכים יכול לעזור לך לקבל עצות טובות

ומקפיצה על הדרך אם עוד לא מצאתם

הבעיה העיקרית שלנו זה חוסר בתקשורת, אנחנו דתיים, מאמין שעדיף יועץ דתי שיבין גם את הפערים בדת

מומלץ מאד
עדין, קשוב ומקצועי.

יש ארגון בשם התקשרות, שממש עוזר בזה..
(אפשר לחפש באינטרנט)

צריך גם ממש להיזהר לבחור נכון,
בפעם הראשונה שהייתי מאורס בחרנו לא נכון,
והייעוץ ה-"זוגי" עשה הרבה נזק..

יש קמצנים שמתחתנים, ויש עצלנים.
אני חושבת שאין חסרון שבגללו אדם לא הצליח להתחתן מעולם.

עד היום הוא אף פעם לא כתב בפורום מה החיסרון הכי גדול שלו, אבל אולי הגיע הזמן

(סליחה על ההומור השחור אני חייב להוציא קיטור אחרי הסופש הזה)

אבל יש גם יתרונות ואם עושים על משקל, כנראה שיש איזון אחרת לא היו נשארים איתי לא בעל לא חברות

עונה בזהירות רבה,

 

תשובתי ממש לא חד משמעית.. אלא רלוונטית לגבינו.

 

לפי דעתי כל עוד מדובר בחסרון שאפשר לעבוד עליו, כמו מידת הכעס / קמצנות / עצלנות וכו, זה חסרון שאפשר לחיות איתו..

כמובן כל עוד יש לצד השני מודעות עצמית לחסרונות שלו 

 

לגומה: לפני החתונה בעלי סיפר לי מראש שקשה לו מאוד עם להוציא כסף.. מאין קמצן.

בס"ד מרובה, עבדנו על זה ביחד.

כי שנינו היינו מודעים לכך שזו בעיה, וכי ניתן לפתור אותה.

 

יצא לי להיפגש עם בחור גאוותן, כל דבר ששוחננו עליו, היה מתיימר ומתלהם וממש חורץ דינים "ברוב חכמתו"..

כאילו, תרגע!!!!!

דיבר על המלצרית מאחורי הגב באופן פחות מכבד.. עם כל הכבוד, לא התאים לי.

הוא גם לא היה מודע לחסרון.

 

אחרי שההורים עדכנו את השדכן שלא, לא גמרנו לקבל עליו דשי"ם, זה היה מסריח מאוד.

 

לי למשל יש חסרון, קשה לי לפעמים להתגבר על מידת הכעס..

אני מודעת לחסרון הזה, בעלי מודע לכך.

ואנחנו חיים עם זה בשלום ובשלווה.

אם כי, אני כל הזמן עובדת על עצמי.

 

בעיניי חוסר כיבוד הורים, זה חסרון שממש לא ארצה לחיות עם בעל כזה.. כי משפחה בעיניי זה קודם כל (אחרי הזוג)..

כמובן כל מקרה לגופו.

 

וואו, עניתי ממש מבוגלן ואין לי כח לסדר את המשפטים בסדר אחר.. (כלומר, עצלנות . לגמרי אפשר לחיות איתי)

ומי שמוצא בן זוג מתחתן.

אף אחד לא עושה חשבונות של אני יותר מידי מפגר(למשל) אולי לא כדאי להתחתן ולשבור לב של מישהו עד שאעבוד ואשפר את עצמי .

מעטים החסרונות שלא מאפשרים זוגיות תקנית וכמובן תלוי גם עד כמה התכונה דומיננטית

לי יש חיסרון מאוד בולט שליווה אותי שנים. 

כשניפגשתי עם אשתי האהובה, החיסרון הספציפי הזה היה מה שהקסים אותה! 

 

בהמשך, למדנו להתמודד עם החיסרון שבזה ביחד, וגם העזתי ללכת לטיפול... 

 

לכל מטבע יש שני צדדים, ותמיד יש את שביל הזהב

החיסרון הגדול שלי ''שלא היה לי חסרון'', לפחות זה מה ששדרתי.

כשהכרתי אותה הייתי חייל מורעל, הייתי קצת בראש של לדחוק את הרגשות הצידה.
עברנו המון וזה די תוקן

החסרון שלך היה גאווה.

לא נורא חביבי.

מדליק אותן

ואז בוכות.

גאווה זאת המידה הכי לא טובה לזוגיות.

ולבנות יחד משהו משותף ולעשות נח"ר לאבא

גם גרועים יותר וגם גרועים פחות... תרגיש בנוח...

ולא חושב שההיצע השתנה משמעותית

לסדר את הבית יפה ורומנטי (נרות וכאלה...), מכתב מהלב. לא מבינה למה צריך יותר מזה😆.
אם ממש רוצים לצאת אז ללכת למסעדה.

בעז"ה זו רק תקופה וזה יעבור אבל הנפש עצבנית עכשיו,
והנפש מפחדת רועדת מפחדת והיא צריכה שנרגיע אותה.
במצב הקשה שהגענו אליו באופן טבעי יש סתירה פנימית ועולות שאלות באמונה.
את צריכה למצוא את המקום שמתאים לך ויתן לך תשובות.
אבל לא רק עבודה שכלית אלא גם לתת אוכל לנפש.
תצאי מהבית לשיעורי אמונה, תמצאי רב או רבנית שמדברים לליבך ותשאלי אותם.
והכל בנחת, לא לדאוג. יהיה בסדר. מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה.

בטעות ענחיתי גם לך למטה,

 

תודה!!!

תשתדלי קודם כל, להפריד נושא-נושא.

 

לא הכל ביחד. 

 

כמובן, במובן של תפילות והשתדלות להוסיף טוב - זה מסר כולל,

 

אבל בטיפול הנקודתי - קחי כל ענין בפני עצמו.

 

העניינים הכלליים - מהקורונה אנחנו ב"ה במצב הרבה יותר טוב. כבר עברנו דברים קשים והתרוממנו מהם.

 

האסון במירון, פיגועים, אכן קורע לב.

 

צריך להתפלל, להוסיף טוב, להוסיף זהירות בשמירת הנפש ובעין טובה.  לא הכל בידינו. יש מי שמנהל את העולם.

 

 

באופן פרטי - אכן אתגר. תשימי לב שאת עושה את המיטב, משם והלאה, להרפות. עצם הרגיעה, השלוה והאופטימיות - כבר פועלים.

 

 

ברור שזה לא "כופר"... פשוט קשה לך. זה קורה.

 

תנשמי עמוק, טוב שאת מתפללת. כנראה שמעבר לכך, התפקיד שלך כעת הוא שעוד יהודיה - דהיינו את - תהיה יותר רגועה ושמחה. תתנתקי לרגע מה"אירועים" לשם המצוה הזו. שבי בנחת, תשתי משהו, תעלי איזשהו חיוך.

לא מתוך אי השתתפות חלילה בצער הכלל, אלא להיפך. כדי שיהיו לך הכחות להוסיף טוב.

 

הצלחה רבה - ועידוד..

מעריכה מאוד את התשובה,

 

אראה ליישם.

 

האמת, שייכת לקהילה שבה שאלות על אמונה פחות מתקבלות (פטפטתי בקטנה עם חבירה, על הקושי בקבלת הדין באהבה. על הקושי להתמווד ולהרים את עצמי מהקרשים.. היא כמעט התעלפה מהאופן הישיר שבו הצגתי את הדברים. לא נעים)..

 

בקיצור, לא חושבתשאמצא רב / נית כזו.

 

אבל תודה

אם לא שם אז במקום אחר.
למה לא חושבת? יש כלכך הרבה רבנים שמוכנים ואפילו ישמחו לשמוע את השאלות הכי "קשות".
אני כל כך מבינה אותך. הרבה זמן התפללתי למצוא רבנית שמקבלת אותך כמו שאת. אם זה חשוב לך ותחפשי קצת זה יקרה. בעז"ה. בעתו.

מרגישה את האכפתיות וההזדהות שלך עד אליי

תבחיני בין הדברים...

 

אין לך שמץ "בעיה באמונה". את מאמינה שה' עושה הכל לטובה.

 

קשה לך לפעמים לראות את זה בחוש, בכל פרטי המציאות. להרגיש בפעל.

 

ב"ה שזה כך. סימן שאת בן אדם, לא איבנת את רגשותייך, את אמיתית.

 

להאמין אין פירושו שבאותו רגע אין תחושת קושי לאדם, יחד עם האמונה שהכל מה'. ואפילו לא שהוא רואה באותו זמן איך הכל מה'. אלא שהוא מאמין.

 

הרב קוק זצ"ל, וכן החזון איש זצ"ל, אומרים שעיקר האמונה איננה שבפעל ה' יעשה לך בדיוק מה שאתה רוצה - אלא מה שיעשה, הכל מסובב לטובה.

 

אז אדם יכול להרגיש קושי וכאב, ולדעת שהכל ה' מסובב לטוב - גם אם אינו רואה את זה באותו רגע. ואפילו אינו יודע האם הטוב בא דווקא דרך הרגשת הקושי - הלגיטימית - שלו, בבחינת "יסורים ממרקים", או באופן אחר.

אלא שברור שהאמונה שהכל מסובב בסופו של דבר לטובה - מחזקת מאד. הכל מונהג.

לא סתם יש הבדל בין מה שמברכים על הטובה למה שמברכים על הרעה. אלא שכתוב שגם על הרעה, ל"ע, אדם צריך לברך בלב שלם "ולקבלינהו בשמחה".. גם זה לא סותר את תחושת הקושי והכאב.

 

וכי כל אדם שמאמין, הוא ברגע אחד מרגיש שהכל שמח?...  כל אחד זה רבי עקיבא שרואה שועל יוצא מבית קדשי הקדשים וחבירו בוכים (למה?... הם לא היו מספיק "חרדים"?..) והוא שוחק?  ואומר "כל ימי הייתי מתפלל מתי יבוא פסוק זה לידי (ובכל נפשך) ואקיימנו?...

 

אדרבה, יש הדרגה בהרמת החיים למצב כזה שממש בפעל מרגישים לפי התפיסה הכוללת הרוחנית.

זה לא בא ע"י רמאות עצמית, דילוג מדרגות, או חסימת הרגשות נורמליות. על גביהן, מתוך העמקה אמונית, ההרגשה עצמה הופכת להיות חלק משמח מהתפיסה האמונית.

 

 

ואגב, סיפור קצר: כשהרצי"ה קוק זצ"ל ישב שבעה, דומני על אימו ע"ה, הוא קם פתאום ביום השלישי מהשבעה, ובירך ,דיין האמת".

שאלו אותו מה זה, אז ענה שכתוב בשולחן ערוך שצריך לברך על הרע ברוך דיין האמת "ולקבלינהו בשמחה". אז שלושה ימים הוא עבד על עצמו (כשמסביב המוני מבקרים מן הסתם...) להגיע לדרגה הזאת - ואז בירך כהלכה...

 

אדם אמיתי.

מקווה שהכל יסתדר לכם בקרוב.

​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​

😭😭😭😭😭😭😭😭
בעז"ה, יהיה טוב.
מקווה שזה יקרה כבר בקרוב..
אבל תודה על התזכורת, אשתדל למרוח איזה חיוך

שלא תדעו צער לעולם!!!!

בשורות טובות

 

תהיה חזק בשבילו, בשביל החבר.

שהאסון הנורא הזה תופס את כולם בכאב והלם גדולים,והוא מגיע בנוסף לכאבים אישיים שחווים ביום יום...ולא חסרים כאלה.
תמשיכי לפנות לריבונו של עולם,להשיח,להתפלל ולדבר איתו הכי אמיתי,פתוח וכנה שיש.
כי בסופו של דבר-רק עליו אפשר לסמוך!

זה ממש עוזר ומרגיע והכי חשוב מחזק לנו את האמונה.

אוי טאטע

גם אחרי הקורונה הבני דודים לא לומדים את הלקח. יש פתאום שקט אז יאללה נעשה פיגוע. קודם קורונה אסון בהר מירון עכשיו פיגוע.

כבר הייתי שנה עם נטספארק ושנה אחכ עם רימון ושתיהם תקעו ודפקו לי את הפלאפון, ברמה שאחכ הייתי צריכה לקנות חדש כי הפלאפון בקושי עבד.
אין לי עניין לקנות כל חצי שנה פלאפון חדש.

דבר שני, אין לי צורך. הגלישה שלי די מצומצמת וסבבה לי אם יקפצו מידי פעם פרסומות שלא הכי הכי צנועות.

דבר שלישי, פעם הסביר לנו @LightStar שהחסימות למינהם יכולות להיות פרצה באבטחה ויכולים לפרוץ לנו לחשבונות בנק ולדברים שלא נרצה שיפרצו.

לבעלי יש מכשיר פשוט, ב''ה
לי יש מכשיר חכם, בעיקר בגלל ענייני עבודה, עם סינוו. מפריע לי מאוד שיש כתבות ותמונות מגעילות.

לא הבנתי..,,
אני בדיוק באותה בעייה
אבל אנחנו כן שומרים נגיעה.
אז לכאורה אתם כן מתחבקים?
זה לא עוזר?
אולי כדאי לי גם לשחרר ולא לשמור נגיעה...
למרות שאין סיכוי שהוא ירצה

שאת  "סוג של מוקצה" בזמן הזה - היא ה"מוקצה"... 

 

המבט הזה שלך, הוא זה שהורס לך.

 

את עצמך אומרת שכל העצבים שלך יוצאים בגלל זה - כלומר, יש ממש בטענת בעלך שאת כאילו מחפשת אז את הרע...

 

 

אז את קודם כל, אל תזהי את ה"אני" שלך עם הגוף. זו השפלה גם מבחינת עצמך.

 

את בן אדם, יש לך אופי, תכונות.

 

הזמן של האיסור, גם אם הוא לעיתים קשה, ומעבר להיותו הלכה פשוטה וחמורה ובסיסית, נועד לכך שהקשר שמתבטא גם בגוף יהיה בזמן שהמצב הנפשי של האשה במיטבו. לא סביב זמן הנידות. ואז הצד הפיזי יכול לבטא את הצד הנפשי, ולא להשפיל אותו לתחתית התאוותנות הגשמית שסופה גם במאיסת עצמה.

 

ולגבי "עצם המחשבה", אכן צריך להתרגל להרגיע. להסיח את הדעת מהמחשבה הזו. קשה לפעמים, אבל תלוי הרבה בהתרגלות ליצור שיח מדגם אחר. כנ"ל. וגם בשמירה גמורה.

 

אשר על כן, תחליטי על שינוי כיוון טוטאלי. תאמרי לעצמך - בזמן הזה מתרכזי באישיות. היחס האישי, החביבות, ההתענינות, לא יהיו תלויים ב"מגע". נשוחח, נכיר יותר. כשזה מוחלט חד משמעית, אז זה פותח צינורות חדשים ועמוקים יותר של קשר. 

ולכן גם = מלבד מצד עצם הדין הפשוט - אל תשחקו ב"כמעט". תשמרו הלכות נידה בלי התחכמויות. לא "נגיעות" ולא שום דבר. לא "כמעט" ואז להתפוצץ. ריביזיה. תהיה לכם גם יותר סייעתא דשמיא כך.

גם לראות שאתם אסורים כדי לבנות קומה רוחנית בקשר וגם כדי שתהיה התחדשות של הקשר ולבעלך יהיה חשק אלייך תמיד. מיני חתונה כל חודש.


זה בפן של ההתבוננות.

בנוסף, צריכים לחשוב ולדבר כדי למצוא דרכים להסתדר גם כשאסורים. בימים הראשונים שאסורים לרוב זה קשה אבל בימים שאחרי אפשר להגיע לחיבור רגשי ושמחה

 

א. קודם כל זה נפלא ומשמח שב"ה החיים שלכם הכי יפים בעולם *במלוא מובן המילה*,

לא נגמריםפ רק בקיום יחסים כפי שכתבת,

אתם מאוהבים, 

בעבור שניכם הקשר ביניכם הוא הרבה מעבר רק ליחסי אישות -

 

כל הדברים הללו כאמור מאוד מחזקים וכדאי לחזור ולקרוא ולהתחזק במה שאת עצמך כתבת

 

ב. בזמנים שאסורים,

כתבת שיש

מתח

חרדה

לחץ

 

אולי כדאי להעמיק בכל אחד מהם ולשאול (כל אחד את עצמו, וכמובן גם יחד

מה מלחיץ אותי עכשיו בעצם?

ממה אני מפחד/ת?

מדוע אני מתוח/ה עכשיו?

ממה אני חרד/ה?

 

אני מאמינה שהבנת השורש העמוק ביותר של הדברים יכול לסייע רבות גם בפתרון...

 

ג. כתבת שבעלך טוען שאת מחפשת אותו

או את הרע -

נסי רגע רק להקשיב לקושי שבעלך מביע כאן.

הוא בעצם אומר לך "אשתי היקרה והאהובה, אני צריך להרגיש שאת אוהבת אותי אותו דבר גם כאשר אנחנו אסורים.

אני צריך להרגיש ממך שאני טוב ושווה בעינייך גם כעת.

אני צריך להרגיש שאת רואה את הטוב שבי גם עכשיו"

 

אולי האמירות שלו שהוא מרגיש שאת מחפשת אותו או את הרע מבטאות בעצם קושי שלו בעניין,

ואם מקשיבים, ללא מגננות או לשים את המשקל של "מי אשם" מנגד -

אלא רק להיות בהקשבה,

בהתבונות *על האחר*, על הצורך שלו, על הקושי שלו -

אפםשר יותר להבין

וממילא מתוך ההבנה העמוקה תוכל להגיע גם הקירבה.

 

בתור התחלה, הייתי ממליצה לך בחודשיים הקרובים להיות רק "בהתבוננות", כמו "במבט על" כזה על עצמך, על בעלך, על הסיטואציה,

לראות אולי אכן יש צדק בדבריו?

לראות היכן הוא באמת עלול להרגיש כך?

 

רק להתבונן על זה כרגע...

 

 

ד. כתבת שאתם לא מצליחים לדבר,

וכאשר כן זה נגמר במריבה או בבכי.

 

כאן כדאי למצוא עוד כלים לשיפור התקשורת ולהעמקה של השיח גם בזמנים שלא כלול בהם מגע + להעמיק עוד את העבודה בעניין פתרון קונפליקטים / פערים וכן הלאה,

וכדאי דווקא בזמן שטוב לכם יחד לעשות את העבודה הזו, ותהיה לכם "צידה לדרך" גם בזמנים של הריחוק הפיזי וזה מאוד יוכל לעזור...

 

ה. כדאי לברר עם עצמך את הנקודה שכתבת שאת מרגישה בימים אלו שאת חלילה סוג של "מוקצה"

מדוע את מרגישה כך בעצם?

האם זה בהכרח נכון מבחינת בלעך?

הוא רואה בך מוקצה?

 

ו. לגבי הפערים הדתיים - כדאי לברר שוב האם גם את וגם הוא שלמים בדינמיקה הזוגית ביניכם על אף הפערים,

ואם מישהו מרגיש שהצרכים שלו לא ממומשים או שהערכיםפ שלו לא נחשבים - כדאי לדון שוב בנושא ולהגיע להסכמות שיהיו טובות ומוסכמות על שניכם יחד בשלמות.

 

ז. בנוסף לאמור, מצרפת לך תשובה ארוכה שכתבתי בעבר בנושא:

 

לגבי הנקודה שהעלית של הבדידות כאשר אסורים -

זו אכן נקודה מאוד עמוקה שלדעתי יושבת איפשהו שם-בנבכי הנפש של הרבה מאוד נשים (ואולי כולן?) בזמן שאסורים.

 

וזה ממש לא סתם.

 

הרי יש שפה שלמה של אהבה (בין היתר, יש 8 שפות של אהבה) שהיא שפת המגע -

שבעצם מי ש"מדבר" בה - אומר ע"י כל סוג של מגע - חיבוק, נשיקה, ליטוף, יחסי אישות וכו' - אומר ע"י כך "אני אוהב/ת אותך"

וגם מרגיש אהוב/ה ע"י מגע שנותנים לו/לה.

 

עכשיו,

בתקופה שאסורים,

ועוד אחרי החיבור הגדול שהיה שמותרים,

ועוד אחרי הרבההה זמן שהייתם מותרים -

פתאום נלקחה מכם השפה הזו!

משניכם!

 

אז גם בעלך - זה קשה לו

כי הוא אוהב אותך

ורוצה להגיד את זה

להגיד את זה גם במגע

והוא לא יכול!!!

 

ואת, אוהבת אותו כל כך

ורוצה להיות קרובה אליו

אבל לא יכולה לומר לו זאת בשפת המגע!!!

 

ואז מה קורה?

למי שממש קשה, כי הוא ממש "ספץ'"- מממש מדבר חזק ורהוט בשפה הזו של האהבה - הוא לגמרי מרגיש כמו נכה חלילה שלקחו לו את הקביים והוא לא יכול ללכת... כאילו איבר ממשי מתוכו חסר...

ואז מתוך קושי הוא ממש מרגיש חסר אונים!

ומהחוסר אונים הזה באמת לפעמים נוצר ריחוק גם ברגש/בנפש -

*כי* כל כך אוהבים

*כי* כל כך קשה בלי המגע

אז מעדיפים "להתרחק" לגמרי כדי שלא יהיה קשה מדי עד בלתי אפשרי

וגם כדי לא ליפול.

 

אבל זה רק מראה עד כמה אהבה ענקית וקירבה ענקית *כן* יש ביניכם!

שעד כדי כך אתם מפחדים לא ליפול מרוב שהתשוקה והאהבה ביניכם חזקה!

שעד כדי כך אתם מרגישים חסרי אונים בלי יכולת המגע הזו

שעד כדי כך לפעמים הנפש ומנגנוני ההגנה מעדיפים להתרחק כי פשוט לא יכולים ככה בלי המגע!

 

אם מבינים את השורש של זה,

את המקום ממנו הכל קורה -

זה מאוד יכול להרגיע את הנפש.

 

זה לא שבעלך לא אוהב אותך פתאום

זה לא שהוא רוצה להתרחק ממך

וברור שגם לא את ממנו

זה בדיוק בדיוק להיפך!

שהוא כל כך אוהב אותך לכן זה כל כך קשה לו!!!

שאת כ"כ אוהבת אותו לכן כ"כ קשה לך!

וזה לא פחות ממדהים!

מדהים מדהים מדהים!

תראי את הקירבה הזו

הרצון הזה

האהבה הזו

איזה כיף ואיזו זכות שיש ביניכם את זה גם אחרי שנים של נישואין!

זה כ"כ לא מובן מאליו וממש לא כולם זוכים לכך!!!

 

המקום הזה שכתבת,

שדווקא כשאסורים את רוצה קירבה נפשית ומילולית וכו' - זה כ"כ טבעי ונורמלי ושמעתי את זה מכ"כ הרבה נשים (כולל אני עצמי

העניין הוא שלפעמים מרגישים, כמו שפירטתי קודם, בדיוק להיפך

ואז התסכול גדול שבעתיים

גם אין שפת המגע

וגם אין את שפת המילים

אז כאילו מה? אז מה כן יש?

מה? כל מה שאנחנו זה רק מגע?

מה, למה אנחנו כ"כ רחוקים?

מה, הוא כבר לא אוהב אותי?

מה, הוא רק רוצה אותי כשמותר לגעת? ואני אותו?

מה יש לנו?!

 

אז על כל השאלות האלה לענות - ממש ממש לא!

יש ביניכם קשר שלם!!!

אהבה שלמה ואמיתית

אתם פשוט אנושיים!

פשוט לקחו לכם שפה! קביים, איבר, פה, יכולת התבטאות!!!

והריחוק הוא לא אמיתי אלא רק כמו מסכה לתסכול וחוסר האונים שהנפש מרגישה *כי* היא רוצה להיות כל כך קרובה!!!

 

עכשיו זה חשוב חשוב חשוב

אני כותבת את זה לך, לעצמי, לכולן

וכ"כ למה?

כי דווקא בימים האלו,

הימים שאיש ואישתו אסורים,

הם ימים שחלילה "מועדים לפורענות".

הכוונה שחלילה חלילה בגלל אותה הרגשה בנפש

אותו איש

או אותה אישה

יכולים "להאמין" ו"ללכת שבי" אחרי הרגש המתעתע והשקרי הזה של ה"ריחוק" לכאורה

ולחשוב שהאישה שלהם/האיש שלהן רחוק מהם

ואז זה כר פורה לחלילה ריחוק אמיתי

ע"י קשרים אסורים ל"ע

או מריבות

ויכוחים

צעקות

חוסר הבנה

רצון למלא את ה"חלל" הזה בהתכתבויות או דיבור עם גבר אחר חלילה,

או לצחוק ממישהו אחר חלילה,

או כל דבר שמכניס גורם זר בקשר המקודש בינינו

וכל דבר שהוא לא מקרב בינינו אלא מרחיק

כיוון שאין ואקום בעולם.

איפה שלא נכניס את הטוב - ישר יש בור פעור לרע.

וישר צריך למלא אותו!

כמו שכתוב בתורה "הבור ריק"

ומפרש רש"י מים אין בו

אבל נחשים ועקרבים יש בו!

 

ז"א, אם אין את הקירבה

אז חלילה הפוטנציאל לרע ולריחוק עוד יותר גדול!!!

 

וצריך להיזהר שבעתיים!

צריך ל"סור מרע" שבעתיים!

ואז "לעשות טוב" שבעתיים

 

לא לדבר עם מישהו שאסור

לא לריב מריבות מכוערות

להמשיךלהבין אחד את השני

כן להסתכל בעיניים (אם מתאים לכם, אני חושבת שזה חשוב)

כן לצאת יחד דווקא כשאסורים לבילוי רק בלי מגע

כן ליצור זמן ומרחב לזוגיות - זמן, פניות ומקום לזוגיות,

כן לדבר על הדברים

כן לומר במילים "אני אוהבת אותך"

או בפתקים

או מחוות

או חיוך

כן להתמלא במה שכן יש

במה שכן היה

להיזכר בזה

לזכור את זה

להפנים את זה

להסניף את זה עמוק לתוכנו

 

ובשאר הזמן?

בשאר הזמן להבין את המקום בנפש של זה.

ולשחרר.

להרפות.

ככה זה.

אי אפשר תמיד מושלם.

אז להכניס גם דברים טובים *אחרים* אבל שיהיו *טובים*

זמן למרחב *האישי* של כל אחת ואחד מאיתנו

זמן יותר לפיתוח תחביבים

זמן יותר ליציאות עם אחות/חברה/אמא/אחר

זמן יותר לפתח דברים בעצמך ובעולם האישי שלי ולהשקיע בזה יותר

זמן יותר לבקר הורים ומשפחה

זמן יותר לישון

זמן יותר לראות סדרותאולי, או כל דברים שאוהבים וזה דורש רק אחד ולא זוג

וכמובן גם אישך אותו דבר - יקדיש את הזמן להתמלא ב*אני* שלו

זמן יותר לעצמו

לעבודה/לימוד תורה

לחברים

ליציאות עם משפחה וחברים

לפיתוח עצמו ותחביבים שלו ויצירתיות שלו

 

ואז

כאשר המקום של זה בנפש קצת נרגע

אפשר לאט לאט לראות גם את הברכה בזה -

שזה באמת באמת מאםפשר גם זמן לגדול בתור יחידם ולא רק בתור זוג,

ואז אותם שני היחידים האלה יגיעו לטבילה ולמפגש המחודש עוד יותר מלאים

עוד יותר שמחים

עוד יותר *הם*

ומתוך המקום האישי השלם הזה - גם הזוגיות תהיה שלמה יותר

כי כאשר כל אחד מרגיש *עם עצמו* ועם *עצמה* טוב ושלם - הזוגיות היא הראשונה להרוויח מכך! (וגם להיפך כמובן!)

 

ואז יש גם את הגעגוע

והציפייה

והכמיהה

והתשוקה

ואת החיבור המחודש שהוא ממש יכול להיות עם פרפרים בבטן ממש כמו ואפילו עוד יותר מיום החופה!

ולהכניס עוד עומק וגיוון וטוב שלם בתוך המרחב הזוגי שלכם בתחום האישות ובכל התחומים.

 

אני קוראת לזה (לתקופה שאסורים) "שעת האפס"

שכאילו אנחנו, הנפש שלנו, כמו שעון,

שצריך מדי פעם להתאפס

לאפס אותו.

כי אם לא הוא משתגע ולא מראה את השעה הנכונה

אבל כאשר מאפסים אותו 

ונותנים לו את היחס הראוי לו - הוא ימשיך להתאפס על עצמו ולהרואת את השעה הנכונה

 

ממש "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" -

שיש כמו שטח אפור כזה שהוא הזמן שאסורים בו, תקופת הריחוק בנידה,

שמה שיכול לתרום ולעזור לאפס אותו זה מה שכתבתי קודם - להכניס טוב ולא רע,

למשל סרט, שיר שכותבים או שרים עליכם עם תמונות שלכם מכל הזמנים, ממש להקדיש באופן *אקטיבי* זמן ב"להעיר ולעורר" את האהבה עד שתחפץ בזמן הזה שזה דורש יותר אנרגיה,

אז כן, לעשות קליפ מכל הסרטונים והתמונות שלכם,

לדבר על הילדים החמודים

להקדיש יותר זמן לילדים החמודים

לשמוע שירים שמקרבים ומחזקים

לרקוד

לראות סרט שיכול לקרב (לאו דווקא ביחד, הכוונה לקרבב את הלב שלכן בנפרד לשני ולתחושת הקירבה)

בילוי יזום יחד

שיחה טובה

מבט בעיניים א ר ו ך

 

ממש להעיר את הקירבה הזו

כמו שעון מעורר

 

ואז,

במקום ללכת ולהיות בשטח האפור - שיכול לזמן את כל הרע והריחוק והדברים הרעים חלילה שפירטתי למעלה -

ללכת לשטח הלבן, או הורוד - ששם הכל טוב, ומקרב, ונכון, ואמיתי ולא מזויף, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

למשל להוסיף עוד פגישה עם אחות

עם חברה

לצאת לאוויר עם מוזיקה

לישון

להסניף את הילדים

להתפלל על זה ולהתפלל בכלל 

להתחזק

לראות סרט טוב

לראות תמונה שלכם יחד

ליצור משהו

לעזור למישהו - בטוב

ממש להתכוונן לזה!!!

לדבר את זה.

לשהות לבקש מהשם את זה.

במילים פשוטות.

כל יוםפ.

ואם קשה אז יותר חזק לבקש.

 

ותמיד תמיד לחשוב

מהי מטרת העל שלי? למשל זוגיות טובה לנצח ובית שלם ושמח לנצח -

אז מה מקרב אותי למטרת העל הזו שלי?

ומה מרחיק אותי ממטרת העל הזו שלי?

וכ-ל מה שמקרב אותי למטרה - לעשות!!!

וכ-ל מה שמרחיק אותי מהמטרה - להתרחק!!!

 

 

בהצלחה רבה רבה

 

ובזכותך, פעם ראשונה יצאתי לבד בלי בעלי עם אחיות שלי, והיה טוב והיה חסר.

 

תודה ענקית!!! יש לך יכולת נדירה להסתכל על התמונה מכל הכיוונים לפרק אותה ולפשט אותה. מדהים!!

תודה לך 🌷

תיארת חרדה ולחץ וזה שאת מרגישה מוקצה.
המלצתי ללמוד קצת על הדברים האלה ולהשתחרר...
אם זה לא מספיק אפשר גם ללכת לטיפול של החרדה והלחץ כי אז אולי זה גם יושב על חרדות ולחצים אחרים.

אני מציעה לך את הדרך שאני חווה אותה, מוזמנת-
בעיני, אני מתענגת על הזמן הזה. אני קדושה,
לא סתם נוגעים בי,
לא סתם אפשר להגיע ככ קרוב אלי.
צריך לעבוד, צריך לשבת מולי, במרחק קצת, להסתכל לי בעיניים, להראות לי שם את האהבה, לדבר אותה במילים,
להביא את הקשר למקום שפותר עד הסוף נקודות שעולות בזמן הזה בינינו, כי אין מגע ש'יפתור'. 
בהצלחה..
 

לא גר שם

שלא תצליח למצוא שם יותר מחצי קילומטר של אספלט שאין בו פקק 24/7.

ממה שאני יודעת יש שם פרוייקט למשתכן שעשו לפני כמה שנים אז יש צעירים.
קהילה דתית אני לא יודעת, אבל מכירה לא מעט דתיים משם אז מתארת לעצמי שיש

יודעת שם של שכונה?

מתארת לעצמי שזו 'השכונה החדשה' אבל אין לי מושג מה השם הרשמי שלה...

בחצי השני יש ריח חזק של לחוח

כבר הודעתי מראש שאני לא באמת מכירה אז אין לי מידע מדוייק😁

את כתבת ?
ממש כמו שמרגיש

זה וואו

עכשיו לא רציתי ששבת תצא...

את מדהימה

את כ"כ רגישה ומדוייקת. נורא. זוועה.

אני שמעתי בליל האירוע, תוך שצפיתי בשידור חי של ההדלקה ומה שאחריה, שאנשים מכחות החילוץ אמרו שהניידים, של הרוגים, מצלצלים - והם רואים על שם המתקשר "אמא שלי".. "אשתי היקרה"...  מחריד.

זה אכן כ"כ כ"כ שובר...

אין מילים

 

ואת משהו מיוחד מיש

כתבת פשוט מדהים ❤

שיכולתי לפרוק פה.
😥

בשורות טובות

כמה רגישות, מילים חמות ישר מהלב.
איזה הבדל שבת עושה.

אולי עוד לא הקדשת לזה את הזמן או ההתמסרות שצריך אבל תבחר תחום ותראה איך אתה הכי טוב שם ביחס לעצמך.
לא סתם נבראת, נבחרת ככה בקפידה, עם התכונות והיכולות שיש לך

אולי קאוצ'ר או משהו כזה שיעזור לך להתכוונן נכון?

לא מצליח לשרוד בעבודות לא מוציא ציונים טובים.
פשוט כישלון אחד גדול.

ראשית, אין אדם שאין בו טוב ייחודי.

 

דבר שני, לכמה אנשים יש האומץ והענוה לכתוב כמו שכתבת? זה המפתח להצלחה.

 

אתה צריך להתבונן, איפה אתה מרגיש את  הטוּב שבך. לא ב"הגדרות" - לימודים, כושר.. פשוט תנסה רגע, בנחת, להרגיש טוב בתוכך, את זה שאתה אדם טוב. זה העיקר. לפני כל "הישגים"... זה אתה.

 

אח"כ, על הבסיס הזה, ועל בסיס האמונה שלכל אחד יש בעולם את תפקידו שלו - תחשוב איך אתה מרומם קצת, בבחירתך, את הצד התורני. נניח, קביעות לא גדולה כל יום, בדברים הקרובים לליבך. זה אמיתי ונותן תוכן ושמחה גדולה תוך זמן לא רב.

 

אתה לומד מקצוע כלשהו? תבדוק מה קשה לך. נניח, זיכרון, תחזור יותר. וכן על זה הדרך.

 

מה הכוונה "זוגיות"? אתה נשוי - או אתה מחפש?

 

"כושר" זו לא מצוה. טוב לשמור על הבריאות. אם תאמין בעצמך, יהיה לך גם יותר מרץ לזה. אפשר לעשות כמה תרגילים פשוטים בבית כל יום (יש חוברת של חיל האויר הקנדי של 5 דק' כושר גופני ביתי ביום..). התמדה בקצת, בהרבה תחומים, מביאה לתוצאות יותר מתכניות בומבסטיות לפעמים, בוודאי יותר מיאוש חלילה...

 

בקשר ל"מראה". תשתגל אכן לשים לב להופעה מסודרת, זה מה שתלוי בך. 

כמה שאתה תהיה יותר עם אמונה בעצמך, יותר עם שמחת חיים - כך פניך יאירו יותר, וגם תיראה יותר טוב. הכל מתחיל מבפנים...

 

ותעשה גם סתם דברים כשרים שמשמחים אותך.

 

לא להתייאש כלל.

אף פעם לא הגעתי לקשר רציני וטוב תמיד זה נפל על פגישה אחת.
כל תחום שאני מנסה אני נכשל אפילו בלימוד תורה.
באקדמיה. זה גומר אותי.

שלב שלב.

 

סיכוי טוב שזה יצליח, בעז"ה.

 

ותתפלל.

 

הצלחה רבה.

אתה צריך התמדה ונחישות..
אתה יודע מה אתה רוצה לעשות? 

היהדות מכוונת לכך שהדרך חשובה לא פחות אם לא יותר מהתוצאה. 
 

מרגיש פחד מלעבוד במשהו אחד לאורך זמן

והרהורי תשובה מתמידים

שמחתי לעזור

הם תלויים באמונה שלך בעצמך.

אתה יודע כמה תלמידי חכמים גדולים העידו על עצמם שהם על הפנים בלימודים?
כושר זה עניין של מוטיבציה בלבד.
תורניות זה עניין של רצוא ושוב, וזה לא מדיד. הרצון הוא העיקר.
זוגיות גם זה עניין של אמונה בעצמך. בסופו של דבר, העיקר בזוגיות זה אחרי שהיא כבר נוצרה, להיות אדם כם מידות טובות ועם חכמה שבונה בית ושלום.

בקיצור, אל תתייאש. תתחיל לאהוב את עצמך בלי סיבה, עם הזמן תגלה שיש גם הרבה מאוד סיבות לאהוב אותך.

תתאמן על לראות את הטוב בדברים קטנים בדברים גדולים בדברים בינוניים
כי אתה מוצלח יש לך דברים שאתה יודע לעשות ואתה מצליח בהם רק ההתבוננות הנכונה חסרה

האמת שגם לוטו לא כזה הגיוני (איפה הכרטיס, למה הסתרת וכו')

 

 

כי את כל הזמן מגיבה

סתם. כי בעיני ולדעתי בלבד הזוגיות שיש בה מקום של סודות כאלו יש מקום לחשדנות. ואם הוא יהיה חשדן אי אפשר לשקר כי זה יתגלה ויהיה גרוע יותר.

נשאר רק כנות

מה לא הגיוני בגברת אליעזר שמוצאת כרטיס לוטו דמיוני וזוכה בסכום המדויק בדיוק שמתאים לה לניתוח והכרטיס נשרף מברק מיד עם רגע הזכיה ? למה אתה ישר פוסל???
אני בטוחה שבעלה יאמין ולא יחשוד.
זאת הבעיה הגדולה עם ליטוואקים. אין לכם מעוף או דמיון או אמונה בדברים הגיוניים לחלוטין!

מצאת ברחוב קילו קוק ועשית את עסקת חייך בכספומט בתחנת רכבת הישנה בלוד

נסעת למסיבת רווקות בלאס וגאס,
וזכית ב-Slot machin.
הגיוני לגמרי. ♦♥♣♠

ושום דבר אחר לא יהיה מקובל!

הלוואה מהבוס.

שההורים יגידו שנתנו.

אחות/אח.

אם היא צריכה להסתיר מבעלה כסף בשביל ניתוח יש כאן בעיה רצינית.

בחיי נישואין אין מקום להסתרות וסודות.
בסוף זה נגמר רע...

ניתוח פרטי ולא רופא ספק מתמחה, והבעל מתקמצן או חושב שאין כסף אז היא השיגה, זה זכותה אם באמת הוא לא מבין את הצורך שלה במיוחד שלא מדובר בצורך פיזי.

 

זה ההשערה שלי.

באמת מעניין מה עומד מאחורי זה.

אבל אם כבר, תגידי שההורים/דודים/סבתא הביאו כמתנה

בדבר שלא ידועה לקוראים כאן אף סיבה של "פיקוח נפש" שמחייבת לעשות כך..

בעקשנותי מסרב לענות לעוה"ד שמבשר על כך, ולהרוויח חמישה מליון....  (בתוספת השתלטות על המחשב שלי..)

עד היום לא מצאתי נימוק כזה 🤷‍♂️

וזהו.

למה עד כדי כך צריך לתרץ ולהסביר ולנמק ?

נסי לחשוב על סיטואציה הפוכה ועל הרגשות שהיו עולים לך אם הוא היה מנסה להסתיר ממך משהו.. 

לא מטיפה לך, כי אני לא יודעת מה הסיבה שבגללה את לא רוצה לספר, ואני כן יכולה לחשוב על מקרים שבהם זה יהיה לגיטימי.
אבל אני מקווה שבכל אופן המקור שרת מקבלת ממנו הוא מקור חיובי, ושאין ב"קבלה" הזאת שום מימד של בגידה באיש שלך.

ואין לי מושג מה כוונתו של כל משתתף באמת, אבל כתוב שם ליד הנרות של ה45: "השחיתות הורגת..." 45

מי שכתב שם השחיתות הורגת, הוא גם מנוול. לנצל את הענין לפוליטיקה קטנה ורדודה.

 

לעומת זה, שמעתי שביום שישי, אנשים תל אביבים סתם, ללא כותרות, חיכו שעה וחצי בתור כדי לתרום דם...

 

ישראל קדושים.

ובטוחה שהרבה משם פשוט באו להזדהות.
אבל עדיין צורם להחריד הכיתוב 😔

אבל בכל זאת, בהנחה שכמה בודדים אחראים לשלט הזה זה דבר פשוט נפלא. הנרות כמובן, לא השלט.

גם המשפחות הדרוזיות והערביות שפתחו את הבית שלהם למי שנתקע במירון בערב שבת.

מחמם את הלב

זה מה שצועק לי בימים הקשים האלה מכל כיוון.

 

ותודה, מה שהבאת באמת מחמם את הלב.

 

האחדות

אחדות אחדות

שנהיה כבר רק באחדות כל העם המתוק והיקר הזה...

 

"יותר מזה אנחנו לא צריכים"

 

ועוד בזמן של מגיפה שבא נהרגו תלמידי חכמים עצומים כיוון ש"לא נהגו כבוד זה בזה"

 

ולדעת ולזכור שכאשר היינו מאוחדים - ניצחנו את אויבנו גם בתקופות בהן היינו בשפל המדרגה מבחינה רוחנית,

ולהיפך - כאשר היינו למעלה מבחינה רוחנית אך בשנאת חינם - חרב לנו בית המקדש

 

ומה מה הקב"ה רוצה מאיתנו?

"אלא שתהיו אוהבים זה את זה

ותהיו מכבדים זה את זה

ותהיו יראים זה מזה"