פורום נשואים טריים (עמוד 147)

יש לירוק סגולה אדירה לשחרר ולזרום עם החיים בפאנן

להעריך את עצמך

להאמין בעצמך

וכמו שכתבת בחתימה - לאהוב את עצמך

 

אם תהיי בטוחה במי ומה שאת ובמה שמנחה אותך בחיים - דעות של אחרים פחות יזיזו לך.

יש הרבה מאוד דרכים -

למשל כיוון של התחזקות רוחנית להתמלא בספרי מוסר ואמונה, לשמוע שיעורי תורה,

להתחבר לרבנית שאת מעריכה ולהתחזק ממנה,

יש כל מיני הרצאות/סדנאות/קורסים,

אפשר תהליך אישי מול איש מקצוע,

דרך החברה/המשפחה/מכרים,

 

איך את חושבת שתוכלי להגיע לשם?

מה יכול להתאים לך?

אם זה בעל או שזה סתם אישה מזדמנת בגינה

לבעל צריך לסלוח יותר וללמד עליו זכות
על אישה בגינה, לא נורא אם כועסים עליה

אישה בגינה לי הרבה יותר קל לסלוח. היתה הלכה חלאס מה יש לי איתה
עם הבעל אני הולכת לישון גרה באותן בית הצער גם פי אלף מסתם עוברת אורח שהרבה יותר קל למחוק ולהחליט שלא אבזבז עליה שום אנרגיות

אבל דווקא בין בני זוג צריך לעשות מאמץ שלא יהיה כעס.

כי החיים החשובים והיחידם זה הבעל תכלס או האישה לא סתם עוברת אורח בגינה

ברור שככל שהוא קרוב יותר, אז אקח בר צינות יותר.

לפעמים, אדם הוא רגיש מאד, ואז נפגע יותר בקלות. זה ענין אחד. צריך להתבונן בטוב שיש גם בו, להבין שאפשר להביע דעה גם כנגד דבריו, ואז שוקלים.. ויש לו שיקול דעת לא פחות מאחרים. וכמובן, לפגוע בו אין לאף אחד רשות - וממילא כשמישהו עושה דבר כזה, להסתכל עליו כאילו רואים אותו "מלמעלה" במקום ההיפך... איזה אדם זה שבמקום לדבר עניינית חושב את עצמו יותר ומרשה לעצמו לפגוע.

 

אבל, לא ברור מדברייך שאת מדברת דווקא על פגיעה, אלא על "היתקעות" בכל מילה שאומרים לך. אולי סתם "התפלפלות" יתרה בכל ענין, ללא קשר לפגיעה. ואז צריך לבדוק, זה רק בכל מילה שאומרים לך? או גם במחשבות של עצמך (כלומר, כל אחד חושב ומתבונן, זה טוב. אבל לפעמים "מתברג" יותר מידי שוב ושוב על אותו ענין, ללא סיבה רצינית). לפעמים יכול להיות סתם אובססיה. לאובססיה יש כלים טיפוליים לא כ"כ מסובכים.

זה בעיק ר כ שאומרים לי דברים פחות טובים. אפילו כאן בפורום... אז כני חושבת על זה אחכ ולא בא לי שזה יהיה.. כנל אם בעלי אומר משהו אז חושבת על זה .אני משתדלת ממש לא לפגוע ואם כן אז לפץבקש סליחה
אבל בא לי להיות קלילה יותר... אני נתקעת מכל מיל

כל אחת משתי האפשרויות...

 

ראשית, צריך להיזהר לא לפגוע בך...

 

דבר שני, תנסי להתבונן שבאמת כשמישהו פוגע, אז באותו רגע הוא לא "ברמה".. לא להיות מתחת לזה.

 

זה רציונאל בסיסי. ועל גבי זה, לנסות לתרל להתעלם. בהתחלה קצת קשה. אבל המח מתרגל לא לחפור מידי.

 

אולי תצליחי לבד. אם יהיה צורך, תיעזרי. 

איך להתרגל להתעלם? להעביר את זה לידי ולא להכניס לתוכי?

בהתחלה יתכן שיהי קצת קשה, כי זה ידפוק בדלת... אבל אל תחשבי גם על זה, כשילד נודניק דופק בדלת בתור תחביב - עוסקים במשהו אחר....

אבל נגיד ברגעי קושי זה כאילו יצוץ מתוכי מחשבות של אולי אני באמת כזו ? 
הובנתי? 

לחשוב, "אולי אני באמת כזו".... 

 

אין צורך בהגדרות "כזו".. כל אדם בפני עצמו.

 

תסיחי את הדעת, אל תעסקי בכך - וזהו. 

אם זה ברמה של מחשבות  שנתקעות שעות ופוגעות בתפקוד היומיומי, תבדקי את הנושא של מחשבות טורדניות...

אבל זה משהו נפוץ יותר ממה שאנשים חושבים וזה לא מחלה נפשית חלילה..

רק אומרת כדי להעלות את הידיעה בנושא...

בע"ה מה שיש לך זה נקודתי ותצליחי להתגבר על זה במהרה!

 

 

שימי *** על כולם.

אל תתני לאנשים כח להוריד אותך . אף אחד לא שווה יותר ממך.

תארי לך אני אלך לקולגה שלי שקצת יורד עלי ואני אבוא ואשים עליו כוכבית.

ישר לאברבנל ישלחו אותי.

נו באמת !!!

קודם כל זה לא שאת "חייבת" לשנות את האופי שלך ולהיות קלילה יותר. את כנראה רגישה יותר לדברים שנאמרים מבחוץ, ואת לגמרי לא לבד בזה (כן גם אני כזו למשל ). רגישות כזו הרבה פעמים באה גם עם תתי רגישיות אחרות נפלאות.

אם כבר נתקעתי על משהו שאמרו לי, מה שלי עוזר לפעמים זה לנסות לשהות רגע במה שהמשפט שאמרו לי גורם לי להרגיש - איך הייתי קוראת להרגשה הזאת (מתוסכלת? נעלבת? מרגישה שלא מבינים אותי? הוציאו אותי קטנה?), אם היה משהו ספציפי שהטריף אותי (מילה, טון, אולי האדם הספציפי הזה שתמיד מעלה לי את הסעיף), ולאט לאט לנסות ללמוד על עצמי מזה. הרבה פעמים טריגרים כאלה יכולים ללמד אותנו הרבה על עצמנו, או על היחסים שלנו אם אותם אנשים, למשל -
המשפט שהיא אמרה גרם לי להרגיש ממש קטנה ועלובה. אני שונאת להרגיש קטנה, זה מציב אותי במקום חסר אונים.
או -
הרגשתי שהוא לא באמת מקשיב לי, וזה מחרפן שוב ושוב להסביר דברים ולהרגיש שאין מיכל שיכיל אותם.
או -
הרגשתי שמאשימים אותי עכשיו וזה לא צודק, כי לא רואים את הצד שלי. חשוב לי שיראו אותי (בעצם, למי לא?).
או -
זו כבר פעם רביעית שאני נתקעת על משהו שהאדם המסוים הזה אמר לי. מה בקשר בינינו גורם לי לכזאת תגובה כל פעם?

בעצם ה"לקיחה ללב" יכולה ללמד אותנו הרבה על איך שאנחנו עובדים ולקדם אותנו הלאה. זה בעצם להפוך את הדפקט לאפקט ולמקפצה מבחינת עבודת המידות.

ומהכיוון השני - מי שלא לוקח ללב כנראה באמת קל לו יותר מהבחינה הזאת, אבל לפעמים הוא עלול לפספס נקודות חשובות שעוברות מעל הראש שלו.
אז לכל צד של תכונה יש יתרון ויש מורכבות


בהצלחות!

ושתדעי שהניק שלך גורם לי לרייר 😅

שלא תמצא ניידת עם שני שוטרים וצו חיפוש בכניסה לבית

נראה לי שלפני פסח אשנה את הניק שלי ל"חמץ"...

אז זו הממתק/העוגיה היחידה שקשה לי לעמוד בפניה.

כל מילה לוקחת ללב. מתעצבנת/ נעלבת. אני חושבת שזה מאוד אנושי. למרות ששנים חשבתי שאי אפשר לשנות את זה, היום אני יודעת שאפשר, לי זה קצת הצליח בכל אופן. בסיטואציות מסוימות (לא תמיד) בעיקר עם זרים כשאומרים לי משהו שעלול להישמע מעליב אני לא עונה ומשננת בלב "הנעלבים ואינם עולבים..." שמתי לב שהשתיקה חזקה מאוד ומעבירה מסר חזק נגד אנשים לא נעימים. לאנשים קרובים אני עונה אבל בלי לריב, ובאמת משתדלת לא לקחת ללב. ואנשים לא נעימים אם אפשר להרחיק ממך זה גם פתרון. בהצלחה.

להיות שקטה יותר מבפנים, להתרכך.
בכל מחיר למצוא נחת רוח. ואת הלב שלך.
זה בישול איטי וטוב על אש קטנה.
בסוף תיהי מי שאת באמת.

אני תוהה אם מישהו בכלל באמת מצליח לקיים את זה

הייתי הולכת באמצע שבוע..
אם בכל זאת הולכים לשבת שלמה, להביא איתכם אוכל...
אני עושה את זה כשבא לי לגוון מהאוכל במשפחה של בעלי.

מותר להזמין לארוחה בערב שבת, ולהציע להם לישון ולהישאר כל השבת. ואם הם יבחרו לסוע חזרה הביתה - לא עניינכם.
תתיעצו עם רב שאתם סומכים עליו איך ומה בדיוק.
ואם לא אז תבואו באמצע שבוע, אולי מוצ"ש.
אני חושבת שאפשר בהחלט להסביר שקשה לכם להיות במקום שאינו שומר שבת.

בהצלחה

רק אחרי שלושה חודשים שהתחתנו היא באה לבקר ולא אכלה כלום. כי זה לא הנקיון שלה...

נסו לצמצם את השבתות שם.

אפשר לבקר באמצע שבוע או מוצאי שבת וכל האפשרויות האחרות שיש.

 

בהצלחה רבה 

בלי להאשים את ההורים שלה.
תנסה לגרום לה להשתתף בקושי שלך.
כל משפט שיתחיל ב: הם (המשפחה) או ב: היא (אמא שלה) ככל הנראה יעורר באשתך צורך לגונן עליהם.
אז בלי התקפות.
וגם להראות כמה טוב יכול להיות יותר בבית.

ואם יש משהו שמפריע לה בשבתות שאתם בבית אז להיות קשוב לצרכים שלה שהיא פחות תרגיש את הצורך להיות לעיתים קרובות עם המשפחה הגרעינית שלה.

כיבוד אב ואם הם קודם כל! אבל לא הכל. אם זה גורם למתחים ביניכם תמצאו לזה פתרון. תביאו איתכם את האוכל... תסעו באמצע השבןע

בשורות טובות

צרות באות בצרורות..
אבל, גם עצב מהות בשמחה!
רפואה שלמה לכולם
ומזל טוב בשביל האח.
היום יום חדש, נשימה עמוקה, יהיה טוב בע"ה

הקנס כפרה....
|חיבוק|

אנחנו עדיין בחודש אדר
אמןןן!!!!!!!!!

פלא שתרגיש סחוט?!

 

הנפש שלך עוברת כאלה טלטלות,

כזו תנודתיות

משמחה עצומה לאירוסי אח קרוב

לפחד משתק שרואים כמעט מוות מול העיניים

לחוסר אונים שאזלה ידינו מלהושיע

לדאגה עמוקה לדבר הכי יקר ורגיש בעולם - הילדה שלך

לפגיעה כלכלית בתקופה שגם ככה נוראית כלכלית לכמעט כל העולם, ועוד על חנייה שנדרשה רק כדי שהבת תהיה בסדר!!!

ועוד עבודה סיזיפית ועומס מטורף 

ועוד לשמוע צרחות משתקות ומלחיצות של החבר שפחד לאבד את החבר שלו

 

אמאל'ה... אני עם צמרמורת רק מלחשוב על זה ולכתוב את זה

ואתה עברת את זה

וביום אחד (!!!)

 

תן לעצמך גם את כל הלגיטימציה שבעולם להרגיש כל מה שאתה מרגיש!

גם את הבילבול, העצב, התסכול, הכל

וגם תן לעצמך גם את כל הזמן שצריך לעכל את זה

 

הנפש שלנו צריכה זמן. והתייחסות.

עברת הרבה, אתה עובר הרבה, נלחם בהמון חזיתות בו זמנית

 

קבל את עצמך

אל תהיה קשוח מדי עם עצמך

תן לעצמך גם זמן לאיוורור

תמיכה, עזרה מאחרים

זמן פנאי לדברים שעושים לך שמח על הלב

תפילה לקב"ה

תבכה לו

תתפלל אליו

 

ב"ה לאט לאט הכל יחזור לאיזון אם תיתן לעצמך את מה שהנפש צריכה, כולל לבכות, לשאול, להתעצב, לשמוח, הכל...

 

בשורות טובות טובות במהרה!!!

וואו איזה יום...
אני מקווה שהאיש הזה חי...
זה עושה לי צורך לעבור קורס רציני של עזרה ראשונה...
תודה על המילים והאמפתיה

צודק לגמרי לגבי העזרה ראשונה

(אולי @פשוט אני..יוכל לעזור לך בזה (או בכתיבה או בהכוונה למקום שילמד אותך בצורה טובה)

יש את מיכל וולשטיין שהיא ידועה כעוסקת בתחום
מחזקת אותך שזה צעד חשוב מאוד.

בפורום לנ"ו

 

הנה, כאן:

✨ איגרת לכל הרווקים והרווקות היקרים והיקרות ✨ - לקראת נישואין וזוגיות

 

מקווה שתוכל למצוא בדברים עזרה והארות למה שאתה חווה.

כמובן שזה לא מחליף איש מקצוע ותהליך אישי...

 

אם תרצה לשאול או לברר משהו/להתייעץ אישית - מוזמן בשמחה רבה

 

בהצלחה רבה רבה

החלטות טובות עם בהירות וודאות לבשורות טובות ב"ה

תודה רבה

כי היו הורים שהיו נותנים ממש ארוחה כבר בגיל 4 חודשים.

בגיל 4 חודשים אלו טעימות.
לא ארוחה

דווקא טוב להתחיל ב4 חודשים ואז לעשות את זה לאט לאט לאט... אם הוא מתעניין ומשתף פעולה. אם לא- אז לחכות

כל פעם לתת משהו חדש 3-4 ימים ברצף ממש מעט ולראות שאין תגובה אלרגית או עצירות.
כדאי להתחיל מדברים ממש עדינים כמו אבוקדו או ירקות מבושלים. לא יותר מ2-3 כפיות בנוסף להנקה/תמ"ל.
אפשר מתובל מהאוכל שלכם אין בעיה עדיף לא טעמים חזקים מדי.

רק בגיל 6 חודשים אפשר כבר לתת קצת יותר, וגם דייסות.
בעקרון אין סיבה למהר לתת דייסה זה סתם פחמימות בד"כ ולא מעשיר תזונתית. זה רק במקרים שיש עניין כמו תינוק שמסרב למוצקים אבל לא שבע מההנקה וכדו
עדיף להתחיל לתת ארוחות של ירקות ופירות טחונים. כשארוחה מתבססת (אוכל כבר כוס בערך במקום הנקה/תמ"ל) אז אפשר להתחיל להוסיף עוף טחון למרק, עדיף להתחיל עם הודו ועוף או קטניות עדינות כמו עדשים אדומות ולחכות עם דברים כבדים כמו בשר.
לפירות כדאי להוסיף קצת מחית שקדים או טחינה ולתגבר במים אחרי כל ארוחת מוצקים
מגיל חצי שנה אפשר לתת הכל פרט לחלב ניגר ודבש אבל לאט לאט, לראות איך התינוק מגיב, ולתת כמה ימים לכל אוכל חדש אם הוא אלרגני

בהצלחה

ישראל היא אחת המדינות עם השיעור הנמוך לאלרגיה לבוטנים בזכות הבמבה שנותנים מגיל קטן

או משהו דומה ולא דווקא במבה כי היא בעיקר תירס וחומרים תעשייתיים ופחות חמאת בוטנים ;)
(ברור שכמות קטנה זה לא נורא אבל אין ספק שזה לא הכי מזין)

אבל טוב שאת מדגישה- לא לפחד מלתת מוצרים אלרגניים. עדיף וטוב לחשוף. פשוט לאט ולשים לב אם יש תגובות.

מלבד דבש שממש אסור עד גיל שנה

חשיפה מוקדמת מפחיתה היארעות של אלרגיות בע"ה.
ואכן עדיף חמאת בוטנים טבעית ולא במבה. ניתן להוסיף למחית הפירות כתוספת השומן.

שבגלל פחדים שינו מ4 ל6 חודשים.

לגבח אלרגנים במינון נמוך- נראה לי שמה שרשמה מיקי מאוס אינו ההנחייה המקובלת

כי הקבה החליט להוריד את הנשמה שלך לעולם, הוא גם יחליט מתי לקחת אותה
כל מה שבאמצע אתה יכול בהרבה דרכים לשפר. אבל שעת כניסה ושעת יציאה לא תלויה בך

יש לך פה עולם שלם להינות עם או בלי סיבה.

 

תפיק את המירב מהעולם הזה, תעשה דברים שעושים לך טוב, תהנה, תבלה, תביא ילדים אם זה מה שאתה אוהב, תהיה אדם טוב, תסביר פנים לאחר ואם אתה לא מוצא סיבה ללמה אתה פה, פשוט אל תחפש אותה אם זה מוריד אותך לקרשים.

 

 

ואם לא תעשה משהו עם החיים שלך. באמת אין סיבה ללמה אנחנו כאן .

שרק אתה יכול לעשות/לתקן
אין אדם שאין לו שעה.
אז אם ה' נתן לך חיים אז הוא לא התייאש ממך
אז למה אתה תתיאש מעצמך?!?

מאחורי המלים שלך בהודעה.
אם משו היה הולך לך חיובי ומצליח לך,אולי לא היית מתלונן.
וזה די מובן...וטבעי..
אבל איך בעלי אומר לי תמיד? הקב"ה לא עובד אצלנו...
אז ממשיכים לנסות,ממשיכים להתאמץ,ממשיכים להתפלל....גם אם יש נפילות וגם אם לא הולך לנו...
ומקווים לטוב!

לפעמים באמת הכישלונות החוזרים אמורים לעורר אותנו לפעול אחרת

האחד - בין איך שאתה מרגיש *עכשיו* - נשמע שעוברת עליך תקופה קשה

המצב רוח בריצפה כמו שכתבת

אין שמחה אמיתית

לא מרגיש סיבה

אין לך כוחות נפשיים

חווה כישלון אחר כישלון

מצב רוחני בריצפה

החלומות נגוזים אחד אחרי השני

וכן הלאה

 

קודם כל צריך להגיע למצב ***שטוב לך*** בו

שיש לך רווחה נפשית

 

רק על גבי זה שתרגיש טוב - פיזית, נפשית, רגשית, רוחנית וכו' - אפשר לשאול את השאלות למה אני קיים ומה עוד המשמעות וכו' (שזה הדבר השני).

 

הרי איך אפשר לענות על כך במצב הישרדות?

במצב של חושך גדול?

לא רואים כלום מלבד שחור משחור...

 

מציעה לך בחום לטפל ברווחתך הנפשית, בכל מה שיכול להביא אותך ולקרב אותך אל השמחה והבריאות והטוב שלך.

בין אם לבד, עזרה מחברים ומשפחה, אנשי מקצוע וכו' - לעשות הכל כדי להרגיש טוב.

 

ב"ה אחרי שתתחזק ותוכל להיות עם הראש מעל המים, ואפילו שוחה בנחת ולא נלחם כדי לא לטבוע - אתה תראה עוד ועוד טוב 

גם בך עצמך

וגם בסביבתך

ועל גבי זה תוכל לשאול מה המשמעות דווקא שלך (שבכללי אנחנו יודעים שאנחנו כאן כדי לעבוד את הקב"ה בשמחה.

להאיר את העולם באורו של הקב"ה - בתורה ובמעשים טובים ובכל מלאכת עבודת הבורא

לתקן עולם במלכות ש-די

להוציא את הכוחות שלנו מן הכוח אל הפועל

לעשות עבודה פנימית והקשבה פנימית אל עצמנו ולראות במה אני טוב?

ףךמה החוזקות שלי?

מה הערך המוסף שלי?

במה אני יכול לתרום לעולם?

מה אני עושה שיוצא לי טוב ונכון?

באיזה תחום/תחומים אני חזק?

 

במה אני יכול להוסיף עוד טוב לעולם?

לזכור תמיד שכל מעשה הכי קטן שלי, וכל מאמץ והשתדלות הכי קטנים שלי - יכולים להאיר כ"כ הרבה בעולם, ובכ"כ הרבה מעגלים. לא סתם נאמר "מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך", ואף פעם אין לנו מושג עד כמה מעט טוב שלנו יכול להשפיע הרבה הרבה טוב ואור על האחר/הסביבה/העולם כולו.

 

עוד מטרה עיקרית (שלי לפחות) - היא לשמוח ולשמח.

לשמוח - לעשות מה שעושה לך טוב, גורם לך הנאה, משמח אותך

כמו שאומר הקב"ה שברא את עולמו אלא בשביל האדם, נזר הבריאה,

ושעתיד אדם ליתן דין אם עבר את העולם מבלי להינות אפילו ממשהו קטן מהנה וטוב שהקב"ה שם בעולמו...

 

ולשמח - לעשות טוב לאחר.

"הדבר הכי חשוב בעולם זה לעשות טובה למישהו אחר"

בהכל.

בחיוך

במילה

בהארת פנים

בחיבוק

לחברים

לילדים

לאשתך

לבעלך

לאמא

לאבא

לאחים

לסבא וסבתא

ובני דודים, לשכנים, לכל מי שאפשר.

וכן הלאה.

 

ואאחרי שהבנת עם עצמך וגיבשת תובנות - לפעול.

להתחיל בקטן.

להוציא החוצה את הטוב הזה שקיים בך שגם העולם כולו יוכלו להתברכך בכך, בך.

 

בהצלחה רבה רבה!

 

זה שהיא אמרה והדגישה בראיון שכשהוא באה לאחר הרצח הביתה היא ראתה שהילדים שמחים קופצים על בטרמפולינה כאילו הכל בסדר .

אחרי כמה ימים פירסמו שגילו שאמיר קשר אותם ךכיסאות ורצח את אימם לעינהם...

איך בדיוק הם יישחקו בכיף בטרמפולינה ?
הכי שקר שיכול להיות . זה כל כך ברור שהיא מנסה לשבש את החקירה כדי לגונן על הבן שלה.

לא פלא שיצאו מהורים כאלו בן כזה .

לא כל גבר נורמלי הוא רוצח בפוטנציאל. זה עושה עוול עם ציבור הגברים משפטים כאלה.

בקטע שאי אפשר לעמוד בו.
הילדים האלו התייתמו משני ההורים שלהם
באותו יום

כמה רוע...

ואיזה צלקות יהיו להם.

שירקב בכלא, אמן.

לא שזה יעזור להם...😑

הילדה התחילה ללכת,והאבא רץ אחריה ועצר אותה.

אמר לה לעלות לקומה למעלה עם אחים שלה,אז היא שואלת אותו:אבא,אתה תהרוג גם אותנו?

נקרע לי הלב כשקראתי את זה.

נקרעת הנשמה לקרוא כזה דבר.
לקח חיים של אשתו, וגם את החיים של הילדים.
והרס לעצמו את החיים.

אולי צריך שיהיה גזר דין מוות בישראל.
אולי אולי זה יגרום לגבר או שניים שיחשבו פעמיים לפני שהם רוצחים את האישה שלהם!!!

זה קצת צורם לשמוע על זה אבל אם זה ימנע את הרצח הבא אז דיינו!!! זה לא מוות רק של אישה אחת אלא הרס של משפחה שלימה לדורות

גם כי היום אין לנו סמכות לכך.

 

גם כי אפשר לומר את זה על עוד דברים, ואוי לנו אם זה יתגלגל כך.

 

שלא לדבר על מה שרואים היום ב"מערכת המשפט", שבעקרונות ה"שיוויוניות" המטורפים שלהם (שרק היו "החליטו" מכחם, שאפשר בעצם לתת לכל גוי לקבל זכויות של חוק השבות תמורת מאה דולר  ל"ראביי" רפורמי. מתפלא איך טיבי עוד לא קפץ על המציאה.. "יתגייר" בכמה דולרים, אח"כ ימציא "גיור" חדש - שיוויון, למה רק הרפורמים.. - שכל מי שרחמן כמו היהודים ומכיר בזכות הערבים על הארץ יכול להיות יהודי, "יגייר" את כל ערביי יו"ש ועזה - וחסל סדר מלחמות... שלא לדבר על המסתננים מסודן), מוסגלים להחיל דברים כאלה על מי יודע מה. מוטב לשמור את מערכת המשפט מחוץ לזה.

 

וגם, זה לא ענין של "גבר", חבל להיתפס לזה. נכון שהיו כמה מקרים נוראיים - אבל כבר היו גם מקרים של נשים. יתכן שהכח הפיזי מפר קצת את ה"איזון" הנוראי הזה.

דבר נוראי ומחריד ומזעזע.

בניגוד לכל מיני "פחדים" שראיתי שהיו שהעלו כאן, כאילו, מה, סתם למישהו נורמלי פתאום....

 

זה לא הולך כך. לאדם יש בחירה. בוודאי לא דברים איומים כאלה. וזו כתיבה כדי שאנשים לא יכניסו לעצמם בראש חרדות מעצמם. אדם נורמלי אוחז בגבולות בסיסיים. ושי בחירה בכל מצב. 

 

ה' ירחם. מזעזע מאד מאד.

זוועה ברמות לא נתפסות

ומוסר השכל חשוב מאוד שאכן היה שם קודם - זה לא "פשוט" קורה או יכול לקרות לכל אחד, ועצם הבאת הדברים הללו היו בהם חשש סכנה שזה יתן לאנשים לגיטימציה או יכניס את כל הכדור להיסטריה ולחץ שבכל רגע נתון האיש הטוב שלהם/האישה הטובה שלהם - יכולים להיהפך בן רגע למפלצת ולרצוח אותם. השם ישמור ויציל, 

שנשמע רק בשורות טובות, כמה כמה כאב... לא נתפס

ואם ההורים שלו היו מודעים ככה להכל ולא דרשו שכתנאי לחזרה הביתה הוא יעבור טיפול יסודי- בכאב אפשר לומר שהדם גם על הידיים שלהם...

אפשר להתגלח עם הראש הזה ולבחור את הגודל של הזיפים,

ואפשר להתגלח בלי הראש כדי להיות כמה שיותר חלק.

 

כמובן גם ללא הראש אין מגע של הסכין בעור, ולכן יש למכשיר כשרות של צומת.

לזקן שלו שעדיין ישאר זיפים יפים... 

מכונת תספורת במקום גילוח.

גובל בלשון הרע, עוד לא בטוח מאיזה צד.

יש בשפע על כל נושא שבעולם בערך.
זה מעביר זמן וזה מעניין.

יכול לעבוד בזמן הזה,
לדבר בטלפון אם זה לא מפריע לשותפים לנסיעה

 

בהתחלה זה קשה,לאט לאט תתרגל לחיות בלי זה,ולא תבין איך נתת לפייסבוק לשלוט לך בחיים.

קודם כל,פעם היו מסתכלים על הנוף שנשקף מהחלון,לא חייבים כל הזמן לעשות משהו,מותר לחשוב קצת ולהרהר

אפשר לומר תהילים,לקרוא ספר,לדבר עם אמא או אבא,

ופודקאסטים,יש בכל נושא שבעולם,

אפשר אפילו ללמוד שפה חדשה,כל יום כמה מילים

בהצלחה

כל הכבוד

יכול גם ללמוד משם כל מיני דברים חדשים יש מדריכים לכל דבר, אפשר לטייל/לעשות ספורט (ממכר זהירות)
כמו כל התמכרות, בסוף מתפכחים מהחוסר תועלת של זה בדרכ

אני מעצבן אתכם פה.

לגבי תופעות פוסט קורונה - כרגע, יודעים שאצל לא מעט מחלימים יש בעיות נשימה, עייפות וכו' בחודשים שלאחר ההחלמה ולמיטב הבנתי (וקח בחשבון שאולי אני טועה), הן עוברות בד"כ בתוך כמה שבועות עד חודשים.  

יש עוד כל מיני בעיות אחרות שחלקן תדירות יותר וחלקן פחות, יש עדויות על פגיעות נוירולוגיות ועוד - אבל לא כולם סובלים מהן ולא ברור אם הן נשארות לצמיתות. 

 

לגבי פגיעות ארוכות טווח - אף אחד לא יודע. 

יכול להיות שיהיו השפעות שיתגלו רק בעתיד (כמו שגילו את הקשר בין אבעבועות רוח ושלבקת חוגרת, חזרת ועקרות וחצבת ו-sspe רק לאחר שנים) - אבל יכול להיות שלא יהיו כאלה. אף אחד לא יודע בודאות. 

 

בכל מקרה, אם עכשיו אתה מרגיש טוב, בלי בעיות זיכרון, בעיות נשימה או עייפות מיוחדת - סביר להניח שאתה בסדר. 

מה שכן, אם בזמן פעילות גופנית אתה מרגיש קוצר נשימה חריג - תפסיק ולך להיבדק. (יכול להיות שיש פגיעה בריאות או קריש דם כמו שהיה אצל גל מקל, למשל). 

 

אבל שוב, הכי חשוב, קבע תור במרפאת מחלימי קורונה ודבר על זה עם רופא. 

שום דבר ממה שכתבתי כאן הוא לא תחליף להתייעצות עם איש מקצוע.  

 

האם חלית בקורונה ואתה חושש מנזק לתווך ארוך
או שחא חלית בקורונה ואתה חושש מהמחלה ומהנזקים שלה?

כי האמת היא שכבר ידוע שיש מספיק מחלימים שנשארו עם נזקי פוסט קורונה ויש גם לצערינו אנדים שנפטרו אחרי שהחלימו מקורונה מנזקי הקורונה.
אבל זה לא אומר שכל מי שחלה בקורונה סוחב איתו בעיות.

לכן אם אתה שייך לקבוצת המחלימים לא הייתי נכנסת להיסטריה אבל כן נמצאת במעקב, רוב החולים החלימו וחיים בנינו חיים טובים.
אבל אם אתה שייך לחוששים מקורונה הייתי עושה הכל כדי להימנע מלחלות כי אתה לעולם לא יודע איפה תיפול על הסטטיסטיקה

אתה חלית בקורונה?

 

או שאתה מבקש "ביטוח מראש"?...

 

אף אחד לא אמר ש"קורונה גורמת נזקים בלתי הפיכים לכל החיים", אלא שזה יכול לקרות.

 

יש כאלה שעוברים את זה בקלות.

 

יש כאלה שעוברים יותר קשה - ועוד יותר ל"ע..

 

ומתוך אלה שעוברים את זה עם תסמינים לא קלים, יש כאלה שנשארים להם נזקים. לא יודעים עדיין לכמה זמן.

 

וגם לא יודעים לגבי תופעות אפשריות בהמשך, כתוצאה מאוחרת של הדבר הזה.

 

 

אז מי שכבר חלה ל"ע ויצא מזה - לא צריך להפחיד את עצמו, אלא להתפלל ולעקוב ולקוות שהוא לא יהיה בין אלה שישלמו מחיר לטווח ארוך.

 

ומי שלא עבר את המחלה - ואין לו סיבות רפואיות שמייעצים להמתין בינתיים עם חיסון - שירוץ להתחסן ולא יסמוך על כך שדווקא הוא יהיה בין אלה (אף שהם הרוב), שזה יעבור אצלם בקלות וגם שלא יהיו השלכות להמשך. וגם אם הוא כך - מי אומר שלא ידביק מישהו אחר בצורה קשה יותר חלילה.

כל אחד תופס זאת אחרת.
הבת שלי חלתה וב"ה לא נשארו תסמינים.