פותחת פצלש בשביל השאלה הזאת... לא רוצה לתייג את הניק הרגיל שלי עם הנושא הזה...
אנחנו זוג צעיר עם שני ילדים, יש לנו בית בשווי 2 מיליון ש''ח בלי משכנתא+חסכונות בשווי 700,000 ש''ח.
למרות זאת אנחנו חיים כאילו תמיד יש מחסור. נוסעים במכוניות ישנות שצריכות מוסך כל כמה חודשים (גרים במקום שאין בו תחבורה ציבורית), לא יצאנו לחופשה אפילו פעם אחת מאז החתונה (חוץ מחופשות בארץ עם המשפחה של בעלי שגם משלמת על כל התענוג), קונים בשר בקר אולי פעם בחודש-חודשיים בגלל שזה יקר, בשאר הזמן קונים בעיקר חזה עוף ובשר טחון. סלמון יש רק בחגים גם כן בגלל המחיר. עוברים חברת אינטרנט אם המחיר יותר זול בשני שקלים לחודש. לא קונים מתנות וצעצועים לילדים, אלא רק מקבלים מהסבים והסבתות שלהם. באמת לא מוציאים כסף מיותר על שום דבר. רק מה שצריך בשביל לשרוד את החודש.
העניין הוא כזה. המשכורות שלנו באמת לא יכולות לאפשר לנו כרגע הרבה יותר מזה, בכל חודש אנחנו מצליחים בקושי להרוויח טיפה יותר ממה שאנחנו מוציאים. את הבית והחסכונות יש לנו בזכות זה שההורים של בעלי הביאו לנו המון כסף בחתונה, זה לא כסף שעבדנו בשבילו. אז בעלי אומר שאנחנו צריכים לחיות ממה שאנחנו מרוויחים, ואת הכסף מההורים שלו (חוץ ממה שהשתמשנו בשביל לקנות בית) הוא רוצה לחסוך לילדים שלנו.
אני רק רוצה להדגיש שאין חלילה אלימות כלכלית או אפילו משהו קרוב לזה, הוא מעולם לא אמר לי ''לא'' כשרציתי לקנות משהו, והוא בכלל לא עובר על הפירוט של האשראי שלי... אבל בגדול התפיסה היא לחיות רק ממה שאנחנו מרוויחים.
כרגע המשכורות שלנו ממש נמוכות, וקשה לי עם הידיעה שאנחנו חיים ככה בזמן שיש לנו 700 אלף שקל. אפילו אם נשתמש בכל חודש באיזה אלפיים שקלים מתוך זה כדי להעלות את רמת החיים, אז בעוד כמה שנים כשנרוויח יפה נוכל להחזיר את זה לחסיכון.
אני לא מחפשת ארמונות זהב אבל לנסוע שעה וחצי במקום שעה בשביל לא לעלות על כביש 6 זה לפעמים מאוד מתסכל.
חוץ מזה, אני בטוחה שההורים שלו פתחו קרנות בשביל הנכדים, אז מה הקטע לקחת כסף שהם הביאו לנו ולהחליט שהכסף הזה ידלג דור... ואולי גם בשביל הילדים עצמם, יותר טוב שנשתמש בכסף הזה עכשיו ולא רק בחתונה שלהם. חופשות, חוגים, טיולים, אלה דברים שיכולים לעשות להם רק טוב.
בתור ילדה ונערה לא היה חסר לי כלום. ההורים שלי הוציאו בלי סוף כסף על כל שטות שיכולה להיות, מאוכל מאוד יקר ועד חופשות. שלא לדבר על מכונית חדשה כל 3 שנים. וכל זה בכסף שאין להם... הם בני 60 ועד היום יש להם בלי סוף הלוואות ומשכנתא ענקית, ואין להם שקל לתת לאחים שלי כשהם יתחתנו. אז ברור שאני לא רוצה להיות כמו ההורים שלי, לקנות כאילו אין מחר ואז להגיע לגיל שלהם בלי שום דבר. אמא שלי מורה והיא כבר יודעת שתצטרך לעבוד עד גיל 70 לפחות כי הפנסיה לא תוכל לכסות את כל ההלוואות שהיא לקחה.
העליתי את זה כבר מול בעלי כמה פעמים אבל הוא מתעקש שנחיה לפי המשכורות שלנו. כשנרוויח יותר נוכל לקנות יותר.
אני אפילו לא יודעת למה אני כותבת את זה. לא יודעת אם יש בסוף סימן שאלה או שאני סתם רוצה לפרוק. ואולי הכתיבה כאן בכלל גרמה לי רק להרגיש שאני סתם מפונקת.
אנחנו זוג צעיר עם שני ילדים, יש לנו בית בשווי 2 מיליון ש''ח בלי משכנתא+חסכונות בשווי 700,000 ש''ח.
למרות זאת אנחנו חיים כאילו תמיד יש מחסור. נוסעים במכוניות ישנות שצריכות מוסך כל כמה חודשים (גרים במקום שאין בו תחבורה ציבורית), לא יצאנו לחופשה אפילו פעם אחת מאז החתונה (חוץ מחופשות בארץ עם המשפחה של בעלי שגם משלמת על כל התענוג), קונים בשר בקר אולי פעם בחודש-חודשיים בגלל שזה יקר, בשאר הזמן קונים בעיקר חזה עוף ובשר טחון. סלמון יש רק בחגים גם כן בגלל המחיר. עוברים חברת אינטרנט אם המחיר יותר זול בשני שקלים לחודש. לא קונים מתנות וצעצועים לילדים, אלא רק מקבלים מהסבים והסבתות שלהם. באמת לא מוציאים כסף מיותר על שום דבר. רק מה שצריך בשביל לשרוד את החודש.
העניין הוא כזה. המשכורות שלנו באמת לא יכולות לאפשר לנו כרגע הרבה יותר מזה, בכל חודש אנחנו מצליחים בקושי להרוויח טיפה יותר ממה שאנחנו מוציאים. את הבית והחסכונות יש לנו בזכות זה שההורים של בעלי הביאו לנו המון כסף בחתונה, זה לא כסף שעבדנו בשבילו. אז בעלי אומר שאנחנו צריכים לחיות ממה שאנחנו מרוויחים, ואת הכסף מההורים שלו (חוץ ממה שהשתמשנו בשביל לקנות בית) הוא רוצה לחסוך לילדים שלנו.
אני רק רוצה להדגיש שאין חלילה אלימות כלכלית או אפילו משהו קרוב לזה, הוא מעולם לא אמר לי ''לא'' כשרציתי לקנות משהו, והוא בכלל לא עובר על הפירוט של האשראי שלי... אבל בגדול התפיסה היא לחיות רק ממה שאנחנו מרוויחים.
כרגע המשכורות שלנו ממש נמוכות, וקשה לי עם הידיעה שאנחנו חיים ככה בזמן שיש לנו 700 אלף שקל. אפילו אם נשתמש בכל חודש באיזה אלפיים שקלים מתוך זה כדי להעלות את רמת החיים, אז בעוד כמה שנים כשנרוויח יפה נוכל להחזיר את זה לחסיכון.
אני לא מחפשת ארמונות זהב אבל לנסוע שעה וחצי במקום שעה בשביל לא לעלות על כביש 6 זה לפעמים מאוד מתסכל.
חוץ מזה, אני בטוחה שההורים שלו פתחו קרנות בשביל הנכדים, אז מה הקטע לקחת כסף שהם הביאו לנו ולהחליט שהכסף הזה ידלג דור... ואולי גם בשביל הילדים עצמם, יותר טוב שנשתמש בכסף הזה עכשיו ולא רק בחתונה שלהם. חופשות, חוגים, טיולים, אלה דברים שיכולים לעשות להם רק טוב.
בתור ילדה ונערה לא היה חסר לי כלום. ההורים שלי הוציאו בלי סוף כסף על כל שטות שיכולה להיות, מאוכל מאוד יקר ועד חופשות. שלא לדבר על מכונית חדשה כל 3 שנים. וכל זה בכסף שאין להם... הם בני 60 ועד היום יש להם בלי סוף הלוואות ומשכנתא ענקית, ואין להם שקל לתת לאחים שלי כשהם יתחתנו. אז ברור שאני לא רוצה להיות כמו ההורים שלי, לקנות כאילו אין מחר ואז להגיע לגיל שלהם בלי שום דבר. אמא שלי מורה והיא כבר יודעת שתצטרך לעבוד עד גיל 70 לפחות כי הפנסיה לא תוכל לכסות את כל ההלוואות שהיא לקחה.
העליתי את זה כבר מול בעלי כמה פעמים אבל הוא מתעקש שנחיה לפי המשכורות שלנו. כשנרוויח יותר נוכל לקנות יותר.
אני אפילו לא יודעת למה אני כותבת את זה. לא יודעת אם יש בסוף סימן שאלה או שאני סתם רוצה לפרוק. ואולי הכתיבה כאן בכלל גרמה לי רק להרגיש שאני סתם מפונקת.
