אני חושבת שבכל הפוסטים שלך, מה שתמיד קפץ לי בעיניים, זה וואי, הם באמת ממש אוהבים! תמיד את כותבת על קשיים, פערים ביניכם וריבים. אבל תמיד תמיד יש גם את השני שורות בהם כתוב שבעצם אתם כן אוהבים, בעצם בבסיס כן יש לך רצון לגשר על הפערים ביניכם.
אז אני אגיד לך את דעתי שנוצרה גם מנסיון החיים שלי, אולי תקראי לה מיושנת ופאנטית, אבל אצלי היא הוכיחה את עצמה בגדול ( ועקב היותי חובבת מושבעת של סוציולוגיה, יחסים, תקשורת ומה שביניהם, העמקתי בזה הרבה, וזה נכון ממש!)
בכח האישה לשנות הכל!!!!!!!!! בכח האישה ליצור הכל!!!!!!!!! בכח האישה להביא את הגבר שלה למקום אותו היא רוצה( לאו דווקא חיובי בעיני, אבל אם היא רוצה - היא יכולה)!!!!!!!
אנחנו, את ואני יכולות לגרום לגבר שלנו להשתנות, גישור על פערים? - לדעתי את כאישה יכולה לעשות את זה ובענק!
רק מה?
באה הקידמה, השוויוניות , הליברליות, ואמרו:
מה זה הפאנטיות הזו?! איש ואישה שווים. הוא עושה/ לא עושה כך וכך?! - אז תחזירי לו את בכך וכך...וכן הלאה...
אני חושבת שהעולם היום שכח מהכוח העוצמתי שלנו כנשים לשנות דברים! לא, בעצם הוא לא שכח - הוא מעודד את זה אבל בדרך גברית - תגידי כל מה שיש לך להגיד! מגיע לך הכי טוב לכן אל תתני שהוא ידרוך עליך(באמת חמור!) תראי לו שאת חזקה, שולטת, עוצמתית וכ'ו וכ'ו
לדעתי שכחנו את העיקר - הכוח שלנו הוא כמו מיים שקטים שחודרים עמוק. מצליחה להבין למה אני מתכוונת? "בינה יתרה" כזאת.. את לאו דווקא צריכה לבוא ולהגיד, תשמע, יש לנו פערים תרבותיים, אתה חושב כך, ואני כך. אני לא מוכנה להתנהל בצורה הזו, וכן הלאה.
יש לך כוח, תאמיני לי, לגרום לו בסופו של דבר להתנהל תרבותית בדיוק כמו שאת רוצה! אבל בחכמה, בשקט, בבינה היתרה שניתנה לך.
אני יודעת שאני קצת הרבה מטאפורית ומדברת גבוהה גבוהה ולא פרקטית. אבל הלוואי שתצליחי להבין את הרעיון שאני מנסה להעביר לך.
כלל בסיס בעיני להצלחה הוא: מהרגע שהתחתנתם, בהנחה שאין אלימות מצד אף אחד, זהו! אתם לנצח ביחד!!!!! אבל ממש ממש לחשוב ולהרגיש כך!
אם היית נתקלת בקושי עם אחד הילדים שיהיו לך בעז"ה, היית גם חושבת: אוקיי, יש פה פער גדול מידי לגישור, אולי שווה להיפרד... לא! ולמה לא? הרי אתם לא מסתדרים? הילד ואת שמיים וארץ... אבל מה? זה קשר בלתי ניתן להפרדה. נכון?
הסוד הוא להסתכל ככה גם על הנישואים שלנו! ולהרגיש את זה!!!
מבטיחה לך! מבטיחה לך! מבטיחה לך! שאם תרגישי ככה באמת - כל ההתמודדות שלך במשבר הנוכחי יראה אחרת. ( זה לא סותר גירושין. יש מקרים בהם צריך להתגרש, אבל לדעתי זוהי הגישה בה צריך לבוא למשבר בנישואין, בטח שבשנים הראשונות). כי אם אנחנו ביחד לנצח, כמו קשר של הורות שלא ניתן להפרדה, אנחנו נהפוך שמיים וארץ, נחרוש את הארץ לאורכה ולרוחבה כדי למצוא פתרון. נכון?
כשאת יוצאת מנקודת הנחה כזאת, ומפעילה את הכוח הנשי שלך, בנועם, לאט לאט, באהבה, את תסתכלי אחורה אחרי כמה שנים, תמצאי אתכם במקום אחר לגמרי ותמחאי לעצמך כפיים!
הלוואי!!!
אני חיכיתי 4 שנים אחרי החתונה כדי שבעלי המושלם יבין שגבר אמור לקחת אחריות ולצאת לפרנס את הבית. בינתיים עבדתי אני לבד וחיינו בדוחק גדול. את מצליחה לדמיין את הפוסטים הזועמים, המתקוממים, והצודקים! שהייתי מעלה פה?!
ומבטיחה לך, הייתי צודקת! וכולם היו כותבים לי אין דבר כזה בשבעלך סתם יתבטל בבית ואת תעבדי + הריונות. והיו שולחים אותי בטוח לייעוץ זוגי...
אבל כל אישה. כ ל אישה ניחנה בחושים טבעיים וחכמים דייה איך לגרום לדברים לזוז ולהשתנות. את יכולה! תקשיבי לעצמך! לא לכל הרעשים מסביב... בשקט, בנועם, לא במלחמות! גם אם את צודקת!!!
וזה יקח זמן, ובסוף זה משתלם!
בעלי היום אחראי בלעדי על הפרנסה והכספים, מרויח נהדר, וזכיתי בגבר מושלם ואהוב שאוי ואבוי אם הייתי מפספסת בגלל פערים תרבותיים עמוקים מים שהיו ביננו...