היי,
האם צריך שאבקת כביסה תהיה בקופסה סגורה הרמטית או שאין לזה חשיבות ממשית?
חיפשתי על זה באינטרנט איזה 15 דקות ולא מצאתי תשובה...
תודה
האם יש משמעות לסגירה הרמטית של אבקת כביסה?האםזהבסדר
לדעתימשמעת עצמית
נכנסת לספר השיאים של גינס על ה15 דקות חיפוש...😁
ואני סוגרת הכל טוב טוב
לא יודעת למה.
שלא יתנדף הריח
שלא יכנס אבק
🤷♀️
ואני סוגרת הכל טוב טוב
לא יודעת למה.
שלא יתנדף הריח
שלא יכנס אבק
🤷♀️
לא צריך ברמה של סגירה הרמטיתנפשי תערוג
אבל גם לא להשאיר פתוח לרווחה
אני לקחתי דלי קטן עם מכסה
ממלא בו פעם בחודש אבקה . יש בתוכו כפית מדידה גדולה משמעת אותי להכניס אבקה לתא שלה
השקית של האבקה סגורה עם אטב
אני לקחתי דלי קטן עם מכסה
ממלא בו פעם בחודש אבקה . יש בתוכו כפית מדידה גדולה משמעת אותי להכניס אבקה לתא שלה
השקית של האבקה סגורה עם אטב
אני אף פעם לא מכסה, רק שמה טיפה גבהה בגלל הבן הקטן שלי.רויטל.
בשביל לשמור על טריות האבקה. אני חושבת שהם אפילו כותבים אתגן קסוםאחרונה
זה על האריזה
שאלה לגברי הפורום (בעקבות שרשורים כאן)שוקולד פרה.
בעקבות הרבה שרשורים שקראתי כאן,
וקצת עניין שלי בנושא,
עלתה לי שאלה שמעניין אותי לדעת מה אתם חושבים עליה-
מתי לגבר יש יותר "דרייב" לעשות עבור אשתו-
כאשר היא מרוחקת ממנו וקרירה
(דהיינו לא מעוניינת ביחסים, ולכן הוא מרגיש צורך להתאמץ ולרצות אותה)?
או כשהיא קרובה ו"חמה"
(דהיינו מעוניינת ביחסים, ולכן הוא מרגיש מעין "פת בסלו" ואין לו עניין לרצות אותה יותר מידי)?
לתשובתכם *הכנה* אודה.
-נא לא לשלוח לי תשובה בפרטי וכיוצ"ב-
עונה בפרטידי שרוט
סתאאאאם
לי אישית יש יותר דרייב לעשות למענה כשהיא רגועה ושמחה.
שאלה מעניינת!רקלתשוהנ
זה משתנה כ"כ מגבר לגבר*אשתו של בעלי*
אחד יעשה למענה כשהיא מרוחקת וקרירה בכדי להתקרב אליה ולקרב אותה.
אחד יעשה למענה כשהיא קרובה ונחמדה כי זה נותן לו יותר דרייב לעשות למענה.
בקיצור זה מאוד תלוי גבר...
אחד יעשה למענה כשהיא קרובה ונחמדה כי זה נותן לו יותר דרייב לעשות למענה.
בקיצור זה מאוד תלוי גבר...
גבר שלא עושה למענהמופאסה
הוא לא גבר.
הוא אשה עם תחפושת מכוערת
הוא אשה עם תחפושת מכוערת
וואווהרקיע השביעי
אהבתי
נכון מלבד שכוחה של מילה
גבר זה לא תמיד מכוער
נכון מאוד.רויטל.
כשהיא רגועה וקרובה הרבה יותר מדרבן גם להעניקקורא סמוי
נראה לי צריך לשלב בין הדבריםסיה
לפעמים כך לפעמים כך
לטעמי אין שום הבדל..יהודה224
בין אם כך ובין כך מה שמשנה זה הסיטואציה ועל מה החיכוך
מענייןאורה שחורה
לענ"ד,ד.
"מרוחקת וקרירה", יעלה בסוף ביחס דומה. גם אם בזמנים מסויימים זה "יסחוט" ריצוי, מטעמים אגואיסטיים. כך לא בונים יחס בין בני אדם.
אבל קרבה צריכה להיות הדדית. מתחילה מהלב. ממכלול השיתוף והכיבוד וההתענינות ההדדית במרחב החיים. מהרצון בכללי להיטיב אחד לשני.
לטעמי, גבר זקוק בעיקר לדעת שאשתו מרוצהNc5
מניסיון אישי.
אם האישה מרוצה, אז ייכנס דרייב לחייו של בעלך
כמו ילד, אם תשבחי אותו על המעט שאת מרוצה ממנו, המעט הזה ילך ויגדל, והדרייב שאת מחפשת יגיע.
בהצלחה
אם האישה מרוצה, אז ייכנס דרייב לחייו של בעלך
כמו ילד, אם תשבחי אותו על המעט שאת מרוצה ממנו, המעט הזה ילך ויגדל, והדרייב שאת מחפשת יגיע.
בהצלחה
שהיא מרוצה ושמחהנפשי תערוג
תארת שני מצבים מנוגדיםה-מיוחד
אני חושב שהמצב בה היא נוטה להיות יותר קרובה אז יש לגבר יותר "דריב". אם היא קרה מידי זה כמו השכנה הזקנה, תהיה נחמד, תגיד לה בוקר טוב ותעזור לה עם השקיות אבל לא "יזיז" לך יותר מידי. מצד שני אם לגבר רווק תגיע שכנה צעירה, שופעת ומדליקה הוא יעשה לה פנצ'ר ברכב רק כדי להיות "האביר על הסוס הלבן" שיעזור לה
די ברוריהודיפשוט
יחס גורר יחס
כבר חז"ל ידעו "כמים הפנים לפנים"
מרוחקת וקרירה תגרור יחס מרוחק וקריר מצד הגבר- והם בבעיה שרק תלך ותחמיר
קרובה וחמה - תגרור יחס קרוב וחם מצידו, והם על המסלול הנכון.
מרוצה שמחה ואוהבתמישהו כל שהוא
חד משמעית
אני חושבת זה מאד תלויאמא וגם
יש גברים שזה עושה להם ויש שזה
אבל בגדול ובבריא: כשהיא רוצה אותו
דרך ארץ נצרכת גם לאישהק"ש
לא מבין את הגישה העקומה הזאת, שאישה בכוונה תתרחק. גם אם לטווח הקצר זה יגרום אולי לבעלה להשקיע יותר - זה יפגע בו ואת המחיר שניהם ישלמו בריבית.
מה שכן, גם מתוך קירבה, לגיטימי לגמרי וטוב מאוד שהחיבור לא יהיה רגעי - אלא שיא של התקרבות הדדית שלוקחת זמן והשקעה, להתחיל מרחוק ולהתקרב לאט ובשלבים.
מה שכן, גם מתוך קירבה, לגיטימי לגמרי וטוב מאוד שהחיבור לא יהיה רגעי - אלא שיא של התקרבות הדדית שלוקחת זמן והשקעה, להתחיל מרחוק ולהתקרב לאט ובשלבים.
היא שאלה שאלה עקרונית, לא שיטות פעולהרקלתשוהנ
היא לא שאלה מה יותר משתלם לאישה
רק על עצמי לספר ידעתי..פרש בודד
היחס הקר בהתחלה הוביל להשקעה
קיוויתי שעוד ארוחה רומנטית ועוד מתנה קטנה יובילו ליחס חם יותר.
אבל עם השנים זה נשחק.
הייאוש מחלחל וכבר אין לך כח להשקיע כמו בעבר.
קיוויתי שעוד ארוחה רומנטית ועוד מתנה קטנה יובילו ליחס חם יותר.
אבל עם השנים זה נשחק.
הייאוש מחלחל וכבר אין לך כח להשקיע כמו בעבר.
עד כמה שאני מכיר את עצמי אז:דוד10
אצלי הרצון להעניק מתעורר מתוך קירבה.
כלומר אם בגדול המערכת עם אשתי בסדר, אז מתעורר ומתחזק רצון לפתור לה מצוקות נוספות. הכוונה במילים בגדול המערכת בסדר היא: כשיש שיתוף רגשי הדדי, כשהניקיון והמטבח מטופלים, וגם כשזורם בחדר שינה.
אבל אם חלילה העסק צולע, אז נחלש הרצון לעזור לה ואולי חלילה דועך.
כמובן ייתכן שזמנית אתאמץ עבורה גם כשהיא מתרחקת, רגשית, טכנית וגופנית, אבל לטווח עלולים להישאר משקעים.
מה צורך יותר דלק מטוס קרב או נוסעים?הלוי מאאחרונה
שאלה מוזרה בעיני.
עקרונית אנו הגברים זקוקים לדעת שנשותינו סומכות עלינו ורוצות בקרבתנו.
להסתיר רצון לקרבה זה טוב לבימה או לקאמרי בהחלט לא לנישואים בריאים.
השאלה הזו לא מתאימה לזוגיות בריאה בכלל.
חשבי מסלול מחדש תמלאי דלק טוב וזך( ברוח חג החנוכה הקרב ובא) ותלחצי על דוושת החום והפרגון.
ב"הצלחה
עקרונית אנו הגברים זקוקים לדעת שנשותינו סומכות עלינו ורוצות בקרבתנו.
להסתיר רצון לקרבה זה טוב לבימה או לקאמרי בהחלט לא לנישואים בריאים.
השאלה הזו לא מתאימה לזוגיות בריאה בכלל.
חשבי מסלול מחדש תמלאי דלק טוב וזך( ברוח חג החנוכה הקרב ובא) ותלחצי על דוושת החום והפרגון.
ב"הצלחה
חייב להזהיריונתן1
למרות שנתקלתי כבר בעשרות מקרים..
רכב עבר תאונה ונלקח למוסך.
למרות שהנזק היה גדול מאוד מעל 45% משווי הרכב והיה חייב להשבית אותו בעל המוסך סיכם עם השמאי על תיקון גלובלי שזה אומר לא משנה כמה עלות הנזק המוסך יחייב את החברת ביטוח בסכום של עד 40%.
ומה בעל המוסך יעשה כדי לחסוך בעלות התיקון??
ואגב זה חוקי!
תעשו לעצמכם טוב תמצאו לכם מישהו שמבין בתחום שילווה אתכם בכל צעד.
כמו שלא תלכו למס הכנסה לבד..
רכב עבר תאונה ונלקח למוסך.
למרות שהנזק היה גדול מאוד מעל 45% משווי הרכב והיה חייב להשבית אותו בעל המוסך סיכם עם השמאי על תיקון גלובלי שזה אומר לא משנה כמה עלות הנזק המוסך יחייב את החברת ביטוח בסכום של עד 40%.
ומה בעל המוסך יעשה כדי לחסוך בעלות התיקון??
ואגב זה חוקי!
תעשו לעצמכם טוב תמצאו לכם מישהו שמבין בתחום שילווה אתכם בכל צעד.
כמו שלא תלכו למס הכנסה לבד..
יש לי בעיה עם בעלימודה להשם!
חייבת את עזרתכן/ם.
שלום לכולם חדשה פה, אבל עוקבת כל הזמן ורואה את האנשים האיכותיים שיש פה ובאמת מעניין אותי מה דעתכם.
אז ככה אני נשואה כמעט שנתיים אני ובעלי הכרנו דרך חברים משותפים והקליק תמיד היה ב"ה.
בעלי תמיד עבד בתחום מאוד רווחי (לא רוצה לחשוף פרטים אישיים יותר מידי), ועקב ריבוי נשים בעבודה ולאחר דעת תורה הוא החליט להחליף מקום עבודה, שאני משבחת אותו בלי סוף על זה- עד כאן היה לפני שהתחתנו.
אחרי שהתחתנו, והוא כבר אחרי הפיטורין התבררו לי דברים אחרים כמו למשל סוג האופי של בעלי, אני כל החיייייים הייתי "מסודרת", הכוונה היא כלכלית וגם מבחינת מה אני רןצה מהחיים שלי. בעלי לא! הוא לא יבשל לעצמו, לא ינקה אחריו, לא יסדר את הלו"ז שלו, הכל בדקה ה90 פשוט כאוס!!!!
בגיל 21 היה לי 70 אלף ואני התכוונתי להמשיך לחסוך בשביל דירה חמודה כל זה בתוך לימודי תואר ראשון, כמובן בעלי ידע על החסכונות ןהמטרה שלי- בית, ילדים ויציבות לא אושר מופלג אין לי צורך בזה אבל חיים פשוטים ויציבים.
ב"ה לאחר שלושה חודשים גילינו שאני בהריון והיינו נורא שמחייייים, חלום שלנו התגשם.
מפה לשם - בעלי התחיל לעבוד בעבודה זמנית (לא בתחום שלו), והרוויח 3000 שח בהתחשב שהוא נכנס לנישואים עם חוב של 50 אלף לבנק, זה נבלע בחובות שלו ככה שיצא שאני המפרנסת העיקרית יותר נכון הבלעדית!
דיברתי איתו על זה והוא ראה כמה המצב ניהיה בעייתי הוא ממש התביית על מציאת עבודה ופה צצה הבעיה.
בעלי כל חייו סבל מכאבים בבטן והוא אמר לי עוד בפגישות שלנו שהוא מאוד רגיש לאוכל, וכמעט כל דבר עושה לו כאבים, לא התרגשתי מזה כל אחד והבעיה שלו מבחינתי זה היה כמו אלרגיה - דבר שחיים איתו וזהו, אז זהו שלא. בעלי סובל ממחלת מעיים דלקתית (קוליטיס), זה כואב, זה מנטרל והכי חשוב שזה לכל החיים.
נכנסו למסכת אישפוזים, תרופות, טיפולים הומופתיים וכו' כל זה שאני בשיא ההריון שלי, עובדת כפולות כדיי לממן את החיים שלנו ואת החובות שלו. מפה הבנתי שאני הולכת להיות המפרנסת היחידה בשנים הקרובות כי הוא עזב מקום עבודה עם וותק וקביעות ועובד בעבודה זמנית שהם לא חייבים לו דין וחשבון יותר מידי העדרויות ויפטרו אותו.
הוא תמיד מתנצל והוא מתבייש בושה שאין כמותה שהכל נופל עלי, ואני מנסה לא להראות לו שזה אכן משפיע, אני אומרת לו שזה יעבור ובעזרת ה' אתה תפנק אותי בחופשת לידה וככה דיפדפתי את הסבל שלי.
תודה להשם ילדתי בן, תפרים קשים, אבל עברתי את זה ואני בבית.
כשהגעתי הבייתה בעלי לא הביןןןן את חומרת הכאב למרות שראו את הסבל על גופי ופניי ולמרות שאמרתי לו מיליון פעם..
הוא היה עסוק בפידיון, בברית, באנשים בהמולה ואני הגעתי פשוט לשיברון לא יכולתי יותר! כאב לי היה לי קשה וכל יום כמעט מצאתי את עצמי מתלבשת ויוצאת והוא לאאאא מבין !
בכיתי את חיי בערך ורק אז הוא הבין ופשוט התרסק על זה שהוא רואה דברים בדילאי וכו'.
עברנו גם את זה הילד בן 7 חודשים כבר, לבעלי הייתה תאונת עבודה קטנה משהו לא רציני ואני מרגישה שהוא רוכב עליה כדי לתבוע ולקבל כספים, הסברתי לו שכל החודשים שהוא יושב בבית יסתכמו באותו הסכום שתקבל במכה אחת, תתעסק בלהבריא כמה שיותר מהר ולא בלהוציא כסף מביטוח לאומי.
אני באמת מנסה להריץ את הסיפור אבל זה באמת ארוך נורא מתנצלת!!
ד.א אני העברתי סכום כסף גדול מאוד על מנת לסגור את החוב שלו כמה שיותר מהר, כי שנה הבאה אני רוצה לקחת משכנתא לבית. הרעיון היה שלי לגמריי בעלי לא אמר לי לעשות את זה פשוט רציתי כבר לסיים עם ההוצאות המטורפות שהיו לנו כל חודש.
בעלי בתאונת עבודה אני בחופשת לידה ותודה להשם התחלתי תואר שני, לאחר שמצאתי מימוןןן מלאאאאאא לתואר, לא חשבתי בכלל לשלם מכיסי כי אין לי את היכולת. בעלי מאושר עד השמיים וגם אני מהצעד הנוסף שאנחנו עושים כמשפחה.
ההסכם עם בעלי היה שאני לומדת (בזום) הילד איתו אני כאילו לא בבית ואייך שאני מסיימת, הוא חופשי - אז זהו שלא קרה.
בעלי בבדיקות אין סוף אם זה התאונת עבודה ואם זה הדלקת בבטן ואם זה סידורים כלללללל היום הוא לא בבית!
דיברתי איתו על זה אני לא יכולה להיות גם בשיעור וגם עם הילד זה נורא קשה ובלתי אפשרי, לא רוצה להרחיב - אבל הכל אותו הדבר, אני כבר שלושה חודשים לומדת עם הילד.
חודש שעבר חזר הצ'ק של השכר דירה, חשכו עיניי, לא נרדמתי כל הלילה לא ידעתי מאיפה אני מביאה את הכסף.
וה' ברוב חסדיו הפתיע אותי וקיבלתי מלגה מהצטיינות שהייתה לי בפרוייקט בתואר הראשון, דיברתי עם בעל הדירה ולאחר כמה ימים הסדרתי את זה.
לא רוצה להגיד לכם כמה זה קשה אני לא רגילה להיות במצבים האלה, אני לא יודעת אייך נכנסתי למצב כזה.
בעלי אדם טוב, אכפתי והמשפחה שלו לפני הכללל!
אבל לפעמים אני מרגישה שזה לא מעניין אותי, אני מתחילה לחשוב למה אני צריכה את הנישואים האלה, לטפל בו בין האישפוזים שלו להתרוצץ עם תינוק ובין לבין לסגור כל מיני חובות.
הפיצוץ האחרון הגיע לפני כמה ימים הייתה לי בחינה בזום והתנאים הם מאוד קשים ופוסלים על כל דבר.
הסברתי לו את זה ואמרתי לו שהוא לוקח את הילד לשעה וחצי ולא להפריע לי, ומה באמת קרה - הוא החליט להכין לעצמו אוכל, התינוק בוכה, האינטרנט נפל והרגשתי שאני שנייה לפני שאני משתגעת. צעקתי לו פשןט קח את הילד וכנס לחדר זאת בחינה קצרה וזה לא פייר לעשות לי את זה.
הוא סיכם את זה בזה שלא צריך לדבר ככה.
זה קרה לפני שבוע ומאז אני לא מדברת איתו. אין לי למה.
אני אסביר, לא נתקדם לשום מקום. אני אשתוק, גם לא נתקדם לשום מקום.
אני באמת לא יודעת מה לעשות.
אני באמת לא חושבת שהקצר בתקשורת אני חושבת שזה ההבדל באופי אני לא מסוגלת להתמסכן, בעלי כן!
הוא כל יומיים כואב לו משהו אחר ופתאום הוא מצונן אההה והוא נדבק בקורונה, באמת כל הניסים והנפלאות.
ההורים שלו כבר לא יודעים מה לעשות. אני לא משתפת אותם כי אני לא רוצה להכנס באמצע.
אבל האמת, שמאז הנישואין אני מרגישה שקיבלתי חתול בשק כל מה שהוא אמר לי לגביו לא נכון, לא בזדון חלילה פשוט המציאות שלו התהפכה ואני מרגישה שעל חשבוני.
אין לי סבלנות כבר לעומס לוויכוחים ולמצב הבריאותי שלו, אם כמה שזה נשמע אכזרי. לא הספקנו להכיר בקושי והזיכרונות שלי ממנו זה רק לטפל בו, להביא לו..
אני מרגישה שנבלעתי בנישואין האלה אני כבר לא מי שהייתי, כלום לא מעניין אותי, כלום לא מרגש אותי. בקיצור קשה לי.
בטח זה רשום בצורה מבולגנת אבל ככה בערך החיים שלי כרגע.
תודה מראש.
שלום לכולם חדשה פה, אבל עוקבת כל הזמן ורואה את האנשים האיכותיים שיש פה ובאמת מעניין אותי מה דעתכם.
אז ככה אני נשואה כמעט שנתיים אני ובעלי הכרנו דרך חברים משותפים והקליק תמיד היה ב"ה.
בעלי תמיד עבד בתחום מאוד רווחי (לא רוצה לחשוף פרטים אישיים יותר מידי), ועקב ריבוי נשים בעבודה ולאחר דעת תורה הוא החליט להחליף מקום עבודה, שאני משבחת אותו בלי סוף על זה- עד כאן היה לפני שהתחתנו.
אחרי שהתחתנו, והוא כבר אחרי הפיטורין התבררו לי דברים אחרים כמו למשל סוג האופי של בעלי, אני כל החיייייים הייתי "מסודרת", הכוונה היא כלכלית וגם מבחינת מה אני רןצה מהחיים שלי. בעלי לא! הוא לא יבשל לעצמו, לא ינקה אחריו, לא יסדר את הלו"ז שלו, הכל בדקה ה90 פשוט כאוס!!!!
בגיל 21 היה לי 70 אלף ואני התכוונתי להמשיך לחסוך בשביל דירה חמודה כל זה בתוך לימודי תואר ראשון, כמובן בעלי ידע על החסכונות ןהמטרה שלי- בית, ילדים ויציבות לא אושר מופלג אין לי צורך בזה אבל חיים פשוטים ויציבים.
ב"ה לאחר שלושה חודשים גילינו שאני בהריון והיינו נורא שמחייייים, חלום שלנו התגשם.
מפה לשם - בעלי התחיל לעבוד בעבודה זמנית (לא בתחום שלו), והרוויח 3000 שח בהתחשב שהוא נכנס לנישואים עם חוב של 50 אלף לבנק, זה נבלע בחובות שלו ככה שיצא שאני המפרנסת העיקרית יותר נכון הבלעדית!
דיברתי איתו על זה והוא ראה כמה המצב ניהיה בעייתי הוא ממש התביית על מציאת עבודה ופה צצה הבעיה.
בעלי כל חייו סבל מכאבים בבטן והוא אמר לי עוד בפגישות שלנו שהוא מאוד רגיש לאוכל, וכמעט כל דבר עושה לו כאבים, לא התרגשתי מזה כל אחד והבעיה שלו מבחינתי זה היה כמו אלרגיה - דבר שחיים איתו וזהו, אז זהו שלא. בעלי סובל ממחלת מעיים דלקתית (קוליטיס), זה כואב, זה מנטרל והכי חשוב שזה לכל החיים.
נכנסו למסכת אישפוזים, תרופות, טיפולים הומופתיים וכו' כל זה שאני בשיא ההריון שלי, עובדת כפולות כדיי לממן את החיים שלנו ואת החובות שלו. מפה הבנתי שאני הולכת להיות המפרנסת היחידה בשנים הקרובות כי הוא עזב מקום עבודה עם וותק וקביעות ועובד בעבודה זמנית שהם לא חייבים לו דין וחשבון יותר מידי העדרויות ויפטרו אותו.
הוא תמיד מתנצל והוא מתבייש בושה שאין כמותה שהכל נופל עלי, ואני מנסה לא להראות לו שזה אכן משפיע, אני אומרת לו שזה יעבור ובעזרת ה' אתה תפנק אותי בחופשת לידה וככה דיפדפתי את הסבל שלי.
תודה להשם ילדתי בן, תפרים קשים, אבל עברתי את זה ואני בבית.
כשהגעתי הבייתה בעלי לא הביןןןן את חומרת הכאב למרות שראו את הסבל על גופי ופניי ולמרות שאמרתי לו מיליון פעם..
הוא היה עסוק בפידיון, בברית, באנשים בהמולה ואני הגעתי פשוט לשיברון לא יכולתי יותר! כאב לי היה לי קשה וכל יום כמעט מצאתי את עצמי מתלבשת ויוצאת והוא לאאאא מבין !
בכיתי את חיי בערך ורק אז הוא הבין ופשוט התרסק על זה שהוא רואה דברים בדילאי וכו'.
עברנו גם את זה הילד בן 7 חודשים כבר, לבעלי הייתה תאונת עבודה קטנה משהו לא רציני ואני מרגישה שהוא רוכב עליה כדי לתבוע ולקבל כספים, הסברתי לו שכל החודשים שהוא יושב בבית יסתכמו באותו הסכום שתקבל במכה אחת, תתעסק בלהבריא כמה שיותר מהר ולא בלהוציא כסף מביטוח לאומי.
אני באמת מנסה להריץ את הסיפור אבל זה באמת ארוך נורא מתנצלת!!
ד.א אני העברתי סכום כסף גדול מאוד על מנת לסגור את החוב שלו כמה שיותר מהר, כי שנה הבאה אני רוצה לקחת משכנתא לבית. הרעיון היה שלי לגמריי בעלי לא אמר לי לעשות את זה פשוט רציתי כבר לסיים עם ההוצאות המטורפות שהיו לנו כל חודש.
בעלי בתאונת עבודה אני בחופשת לידה ותודה להשם התחלתי תואר שני, לאחר שמצאתי מימוןןן מלאאאאאא לתואר, לא חשבתי בכלל לשלם מכיסי כי אין לי את היכולת. בעלי מאושר עד השמיים וגם אני מהצעד הנוסף שאנחנו עושים כמשפחה.
ההסכם עם בעלי היה שאני לומדת (בזום) הילד איתו אני כאילו לא בבית ואייך שאני מסיימת, הוא חופשי - אז זהו שלא קרה.
בעלי בבדיקות אין סוף אם זה התאונת עבודה ואם זה הדלקת בבטן ואם זה סידורים כלללללל היום הוא לא בבית!
דיברתי איתו על זה אני לא יכולה להיות גם בשיעור וגם עם הילד זה נורא קשה ובלתי אפשרי, לא רוצה להרחיב - אבל הכל אותו הדבר, אני כבר שלושה חודשים לומדת עם הילד.
חודש שעבר חזר הצ'ק של השכר דירה, חשכו עיניי, לא נרדמתי כל הלילה לא ידעתי מאיפה אני מביאה את הכסף.
וה' ברוב חסדיו הפתיע אותי וקיבלתי מלגה מהצטיינות שהייתה לי בפרוייקט בתואר הראשון, דיברתי עם בעל הדירה ולאחר כמה ימים הסדרתי את זה.
לא רוצה להגיד לכם כמה זה קשה אני לא רגילה להיות במצבים האלה, אני לא יודעת אייך נכנסתי למצב כזה.
בעלי אדם טוב, אכפתי והמשפחה שלו לפני הכללל!
אבל לפעמים אני מרגישה שזה לא מעניין אותי, אני מתחילה לחשוב למה אני צריכה את הנישואים האלה, לטפל בו בין האישפוזים שלו להתרוצץ עם תינוק ובין לבין לסגור כל מיני חובות.
הפיצוץ האחרון הגיע לפני כמה ימים הייתה לי בחינה בזום והתנאים הם מאוד קשים ופוסלים על כל דבר.
הסברתי לו את זה ואמרתי לו שהוא לוקח את הילד לשעה וחצי ולא להפריע לי, ומה באמת קרה - הוא החליט להכין לעצמו אוכל, התינוק בוכה, האינטרנט נפל והרגשתי שאני שנייה לפני שאני משתגעת. צעקתי לו פשןט קח את הילד וכנס לחדר זאת בחינה קצרה וזה לא פייר לעשות לי את זה.
הוא סיכם את זה בזה שלא צריך לדבר ככה.
זה קרה לפני שבוע ומאז אני לא מדברת איתו. אין לי למה.
אני אסביר, לא נתקדם לשום מקום. אני אשתוק, גם לא נתקדם לשום מקום.
אני באמת לא יודעת מה לעשות.
אני באמת לא חושבת שהקצר בתקשורת אני חושבת שזה ההבדל באופי אני לא מסוגלת להתמסכן, בעלי כן!
הוא כל יומיים כואב לו משהו אחר ופתאום הוא מצונן אההה והוא נדבק בקורונה, באמת כל הניסים והנפלאות.
ההורים שלו כבר לא יודעים מה לעשות. אני לא משתפת אותם כי אני לא רוצה להכנס באמצע.
אבל האמת, שמאז הנישואין אני מרגישה שקיבלתי חתול בשק כל מה שהוא אמר לי לגביו לא נכון, לא בזדון חלילה פשוט המציאות שלו התהפכה ואני מרגישה שעל חשבוני.
אין לי סבלנות כבר לעומס לוויכוחים ולמצב הבריאותי שלו, אם כמה שזה נשמע אכזרי. לא הספקנו להכיר בקושי והזיכרונות שלי ממנו זה רק לטפל בו, להביא לו..
אני מרגישה שנבלעתי בנישואין האלה אני כבר לא מי שהייתי, כלום לא מעניין אותי, כלום לא מרגש אותי. בקיצור קשה לי.
בטח זה רשום בצורה מבולגנת אבל ככה בערך החיים שלי כרגע.
תודה מראש.
לבכות איתך יחדאיש כריש
עבר עריכה על ידי איש כריש בתאריך י"ד בכסלו תשפ"א 08:36
שולח לך חיזוקים גדולים. כמה שאת לביאה!!!.1. בכל נישואין יש הרבה חתול בשק. כי אנחנו מוכרים לעצמנו אוטופיה. שאנחנו נהיה הזוג הכי מושלם והכי טוב ושהבן זוג הוא עתיד חיינו. אני לא אוהב לפתוח את השק שלי באמצע הכיכר, אבל מזדהה עם הרבה ממה שכתבת.
2. לכו לטיפול זוגי. יתכן ותיאום ציפיות יעשה לכם שכל.
3. הוא נראה לי בעיקר מבולבל ומבוהל מהסצינה. אולי תכוונח אותו למטפל ריגשי. יש מצב שברגע שמישהו יעשה לו טיפה סדר בחיים, בזוגיות, בלוז, בדרוש ממנו.. הוא יטוס ויהיה ווינר ענק.
וואו איזו התמודדות!מישהי אחרת????
קודם מילה טובה, אתם נשמעים אנשים מאוד ערכיים, את כבר שנתיים מכילה ומנסה לנהל סיטואציה מאוד לא פשוטה ש"נפלה" עלייך מהשמיים. הוא גם נשמע בעל ערכים שעם כל העבודה המסודרת ושמכניסה יפה ויתר על כל אלו בשביל להמנע מלהגיע למקום עם מכשולים ואווירה לא ראויה, אין מה להגיד לשמור על ערכים עולה כסף לכולנו לפעמים. כל הכבוד לכם.
אבל נשמע שעכשיו אתם בכאוס וזה גורם למתחים ולמריבות וכמובן כמובן תסכול גדול איך הגעת למצב הזה מהמצב הקודם שהיית מסודרת תרתי משמע.
לדעתי יש כמה דברים שכדאי לשנות:
1. לא לחשוב שעבדו עלייך, אמרת שהוא כן אמר שסובל ורגיש מאוד לאוכל, לבדוק איך הקושי הזה משפיע כמה שפחות על החיים ביומיום. הרי הוא כבר החזיק משרה מכניסה ומכובדת עם כל המצב הבריאותי. כעת אנחנו בשגרת קורונה וזה לא פשוט אבל חשוב מאוד להכנס לנעגל העבודה בצורה כמה שיותר מהירה. כרגע הביקוש לעבודה לא בשיא כי המדינה מנשימה באופן מלאכותי את אלו שאיבדו את מקום העבודה שלהם, אבל מתישהו זה יגמר ותהיה תחרות גדולה על כל משרה פנויה. אז חשוב מאוד לקדם את האופק התעסוקתי דחוף דחוף, משרה שמכניסה 3000 שח בחודש היא לסטודנטים וזה לא המצב אצלכם.
2. הוא צריך דחיפה קדימה לחיים, אתם הורים צעירים וזה בפני עצמו אתגר, אבל את לא יכולה לקחת את הכל עלייך, חס וחלילה את עלולה לקרוס. במידה והוא יחזיר במשרה יציבה עם הכנסה אפילו ממוצעת את תוכלי להביא עזרה בתשלום לזמנים של הלימוד והבחינות ואז תוכלו לצלוח את השנה וחצי-שנתיים לסיום התואר השני.
השנה הראשונה לנישואין היא הכי מאתגרת, תוסיפי לזה הריון וחידה עם כאבים וקשיים בפרנסה וקיבלת אתגר עצום על ההתחלה של החיים. אתם עוברים המון ובתקופה מאוד קצרה והתסכול שלך מובן לגמרי, נסי לסכם איתו על צעדים ולוחות זמנים כדי לצאת מהמצב הזה.
דבר אחרון מבחינה כלכלית, יש אנשים שמתקשים לאמוד הכנסות והוצאות כשהם לא ממשיים, חברות האשראי עושות על זה הון. אני מציעה לך להיות האחראית בבית על ניהול את העניין הכספי תוך כדי שקבלת ההחלטות נעשית בשותפות.
בהצלחה רבה יקרה, זו תקופה מטלטלת לכולם אבל היא זמנית וב"ה לא נשאר לה עוד הרבה זמן
אבל נשמע שעכשיו אתם בכאוס וזה גורם למתחים ולמריבות וכמובן כמובן תסכול גדול איך הגעת למצב הזה מהמצב הקודם שהיית מסודרת תרתי משמע.
לדעתי יש כמה דברים שכדאי לשנות:
1. לא לחשוב שעבדו עלייך, אמרת שהוא כן אמר שסובל ורגיש מאוד לאוכל, לבדוק איך הקושי הזה משפיע כמה שפחות על החיים ביומיום. הרי הוא כבר החזיק משרה מכניסה ומכובדת עם כל המצב הבריאותי. כעת אנחנו בשגרת קורונה וזה לא פשוט אבל חשוב מאוד להכנס לנעגל העבודה בצורה כמה שיותר מהירה. כרגע הביקוש לעבודה לא בשיא כי המדינה מנשימה באופן מלאכותי את אלו שאיבדו את מקום העבודה שלהם, אבל מתישהו זה יגמר ותהיה תחרות גדולה על כל משרה פנויה. אז חשוב מאוד לקדם את האופק התעסוקתי דחוף דחוף, משרה שמכניסה 3000 שח בחודש היא לסטודנטים וזה לא המצב אצלכם.
2. הוא צריך דחיפה קדימה לחיים, אתם הורים צעירים וזה בפני עצמו אתגר, אבל את לא יכולה לקחת את הכל עלייך, חס וחלילה את עלולה לקרוס. במידה והוא יחזיר במשרה יציבה עם הכנסה אפילו ממוצעת את תוכלי להביא עזרה בתשלום לזמנים של הלימוד והבחינות ואז תוכלו לצלוח את השנה וחצי-שנתיים לסיום התואר השני.
השנה הראשונה לנישואין היא הכי מאתגרת, תוסיפי לזה הריון וחידה עם כאבים וקשיים בפרנסה וקיבלת אתגר עצום על ההתחלה של החיים. אתם עוברים המון ובתקופה מאוד קצרה והתסכול שלך מובן לגמרי, נסי לסכם איתו על צעדים ולוחות זמנים כדי לצאת מהמצב הזה.
דבר אחרון מבחינה כלכלית, יש אנשים שמתקשים לאמוד הכנסות והוצאות כשהם לא ממשיים, חברות האשראי עושות על זה הון. אני מציעה לך להיות האחראית בבית על ניהול את העניין הכספי תוך כדי שקבלת ההחלטות נעשית בשותפות.
בהצלחה רבה יקרה, זו תקופה מטלטלת לכולם אבל היא זמנית וב"ה לא נשאר לה עוד הרבה זמן
יקרה, בטח שקשה לך!נגמרו לי השמות
תראי כמה אתגרים וכמה תהפוכות עברת בשנתיים בלבד.
לפני שנתיים עדיין היית רווקה,
ועכשיו את גם נשואה
גם בעלת בית משלך
גם היית בהריון
את גם אמא
גם עברת כאבים גדולים בלידה ואחרי הלידה
את גם עובדת
גם לומדת
גם מפרנסת עיקרית
איך לא יהיה לך קשה בתוך המציאות האינטנסיבית הזו?
ואת גם כ"כ צעירה ומקסימה, אמרת שבגיל 21 התחלת כבר לחסוך 70 אלף, אז עכשיו את גג בת 23, וואו בגיל כזה לעשות את כל מה שעשית - את באמת באמת חרוצה, תותחית ואלופה!
קודם כל תדעי את זה 
אני חושבת שבאמת המילה המרכזית כאן מכל ההודעה שלך היא דווקא מה שכתבת בסוף - *קשה* לי.
קשה.
קשה.
וכשקשה לנו, אנחנו מגיבים אחרת מאשר במצב "נייטרלי" או טוב שלנו.
כשקשה לנו יוצאים מאיתנו צדדים יותר קצרי רוח, יותר עייפים, יותר כאובים, יותר מותשים.
נשמע ש***מציאות*** חייך כרגע היא קשה אובייקטיבית.
אם כל אישה אחרת לצורך הדוגמא, הייתה בשנתיים עוברת את כל מה שעברת, וגם מפרנסת עיקרית, וגם תוך כדי הריון, לידה, התאוששות לא פשוטה, לימודים וכו' -
זה כבר הרבה מאוד מאוד על כתפיים, מדהימות ככל שיהיו, של אדם אחד!
ואני חושבת שהקב"ה בטובו לא סתם ברא לנו, בני האדם, מנגנונים בהם נרגיש דווקא את הקושי.
זה בעצם יכול לאותת לנו לעצור שנייה ולחשוב במבט "מלמעלה" על מציאות חיינו.
האם היא טובה לנו?
אם לא ממש, מה כן אפשר לעשות?
אז יש כאן בתוך הקושי הזה,
גם הזדמנות גדולה מאוד.
ואני מאמינה שההזדמנות הזו כוללת בתוכה כמה וכמה רבדים:
הרובד האישי - שלך מול עצמך
הרובד הזוגי - שלך מול בעלך
הרובד ההורי
הרובד המקצועי - את כעובדת ומפרנסת
ובעלך כעובד ומפרנס
הרובד שאת לומדת כסטודנטית
ויש עוד רבדים.
וצריך רגע לראות דבר דבר מה עושים?
מה עוד אפשר לעשות כאן כדי שיהיה טוב לכולנו?
כאשר נקודת המוצא צריכה להיות - זה אני ובעלי *מול הבעיה*
ולא *אני נגד בעלי* בגלל הבעיה.
ברגע שזו נקודת המוצא - הדברים יראו אחרת לגמרי.
יקרה שלי,
בעלך לא נגדך.
אני בטוחה שאת יודעת את זה,
אבל בגלל הקושי והעומס הרב בו את שרויה כרגע לפעמים קשה לראות את זה,
לפעמים לרגש דרכים משלו ומתגנבים ללב מחשבות ורגשות וכעסים קשים על בן הזוג.
אז צריך לנשום רגע ולענות להם.
להביט להם בעיניים ולענות להם.
מה לענות?
למשל,
לענות להם שהכרת את בעלך והיה קליק מיידי,
שהיה לך טוב איתו,
שבחרת בו מבחירה שלמה ולא מתוך מקום של הכרח,
שיש בו גם המון טוב
שיש בו גם המון צדדים ותכונות שמשמחות אותך
ממש תנסי להיזכר - מה אהבת בו כשהכרתם?
מה את אוהבת בו עכשיו? מה את מעריכה בו?
מה כן טוב בו?
מה הוא עושה/עשה במהלך כל ההיכרות שלכם שאת יכולה להוקיר לו תודה על זה?
ואז תמשיכי לענות -
התחתנו בשעה טובה.
צעירים ומאושרים וחמודים.
ואז מנסים להתרגל למציאות הזו של להיות זוג נשוי, ומי ומה ומו,
והופ!הריון! אחרי 3 חודשים בלבד!
ואז הגוף עובר שינוי, טלטלה, כאבים, מיחושים,
והופ! לידה!
ואנחנו כבר נשואים רק שנה וכבר עם תינוק ביד!
ומה זה התפרים האלו ומה זה הכאבים האלו למען ה'?
והלילות בלי שינה? והקשיים? והאתגרים? והכי שלו שמוציא מהדעת?
ולהכניס לכל זה עוד עבודה ועבודה ולימודים ובית לתחזק?!
ולמי נשאר מקום לזוגיות?
ועוד כל מה שעברתם בריאותית עם בעלך
או להתאוורוות אישית?
שוב, *אובייקטיבית* אתם כרגע בחיים "על ספידים" - ממש עומס, מהירות, אינטנסיביות, שינויים על גבי שינויים, עומס על גבי עומס, במרדף מטורף!
ואני אומרת שנייה רגע!
אחרי מה המרדף?
מה באמת הכי חשוב לכם בחיים?
אולי אחרי זה צריך יותר לרדוף?
האם לקנות כרגע בית ולקחת משכנתא זה באמת ראשון בסדרי העדיפויות בגיל 23 עם תינוק ועבודה ולימודים וקשיים כלכליים?
האם להספיק הכל הכל כמה שיותר מהר, עוד עבודה ועוד תואר ועוד לימודים - זה לא בא על חשבון רוגע נפשי?
האם לתינוק המתוק שלכם באמת הכי חשוב שארבעת הקירות סביבו יהיו בבעלות הוריו, או שארבעת הקירות סביבו יהיו אפילו עוד 10 שנים בשכירות, אבל ההורים שלו יהיו אוהבים ויציבים - כי זה באמת באמת מה שילד הכי צריך ורוצה וחולם עליו?
האם בעוד כך וכך שנים שיהיה לכם הבית שלכם ובאמת שלכם - יגורו בו שני אנשים שאוהבים אחד את השנייה עם ילדיהם?
או חלילה שני אנשים שצברו כ"כ הרבה כעס, טינה, מטענים וכו' - שאפילו הבית הכי גדול בעולם וכל הכסף שבעולם וכל ה"בעלות" על הנכס שבעולם לא יעזרו ולא רלוונטיים למצב כזה?
האם אנחנו אחרי החלום הנכון באמת?
ההכי חשוב באמת?
אולי צריך לעשות חושבים מחדש ולראות איפה מוסיפים רוגע לבית?
נחת?
זמן לעצמי?
זמן לזוגיות?
עוד אהבה?
עוד כיף?
עוד אור?
ואיך אפשר לעשות את זה בפועל?
כל אלו שאלות חשובות מאוד שחשוב שישאלו.
למשל,
כתבת שבעלך עבד בתחום מאוד רווחי - האם המצב כרגע לא מצדיק לחשוב שיחזור לתחום הזה?
ויתמודד עם הנשים שם במסגרת ההלכה וישמור על עצמו כמובן?
האם עדיף באמת בגלל נשים בעבודה - להגיע למצב שאשתו קורסת?
שיש חובות כלכליים?
שאת לא יכולה ללמוד בנחת? להחלים מלידה?
שאלה.
אולי לא?
אולי זה יותר חשוב?
אם בעלך יעבוד בתחום שלו וירוויח טוב וכמובן ישמור על עצמו כמו תמיד (גם בבית צריך לשמור על עצמך וגם ברחוב, לא שונה מהעבודה. אם מחפשים לחטוא - מוצאים תמיד. תמיד.)
אולי זה יתן לך מרווח נשימה?
תוכלי לא להרגיש שכל הנטל עלייך?
ויותר מכך, שאת קורסת תחתיו?
גם שאלה שכדאי לחשוב עליה.
- עכשיו לגבי המחלה של בעלך וההתמודדות הבריאותית שלו של כאבי בטן איומים, תרופות, בדיקות וכו' -
צריך להתייחס גם לזה כ*אני ובעלי מול הבעיה*
ולא *אני מול בעלי שאיך הוא מעז עוד לחלות ככה וכו' (ברור לי שאת לא אומרת את זה, אבל רק לצורך ההדגמה...)
אז באמת באמת יקרה שהוא לא עשה מעולם שום דבר נגדך או לרעתך,
להיפך, את כותבת שחור על גבי לבן שהוא כל כך מצטער ומרגיש בושה איומה שהוא לא יכול עזור יותר,
שהוא מתנצל ללא הרף,
שהוא מתבייש ללא הרף
את מצידך - מראה לו שזה באמת לא נורא מבחינתך ומדפדפסת את הסבל שלךך - אבל בסוף קורסת חלילה.
את "בולעת" עוד ועוד קשיים
עוד ועוד כאב
ובעלך *כן שם בשבילך* אבלפשוט לא מודע לחומרת הדברים - גם כי את תמיד אומרת לו שהכל בסדר ובולעת בשקט את הסבל שלך,
וכאשר את כן מראה לו - הוא הבין!
כתבת שהוא הבין והתרסק אפילו.
וואו.
כמה הוא אוהב אותך.
כמה אכפת לו ממך.
כל הפרשנות והיחס לכל מה שעובר עליו כ"זה נגדי" או "הוא רוכב על זה" או "הוא מפונק" או כל פרשנות אחרת - היא מתוך הקושי שלך יקרה. כי קשה לך. אין אורך רוח כפי שהיה פעם.
אם שנייה יהיה לך מרווח נשימה, אפשר לדון אותו לכף זכות בכל הדברים ממש.
למשל, הוא דאג לברית כדי שאני לא אתעסק עםפ זה
הוא דאג לפדיון כנ"ל - כי צריך פדיון אז הוא לוקח זאת על עצמו
דואג לכל ההמולה
לכל האנשים סביב
משאיר לי רק את הטיפול בתינוק ודואג לכל המסביב שיהיה לי רוגע!
הייתה לו תאונת עבודה - והוא חושב איך יוכל להוציא מזה כסף, גם כי מגיע לו חוקית, וגם כי זה יעזור לנו כספית והוא חושב איך יוכל לעזור.
אולי מרגיש בעצמו כישלון ולא יוצלח.
אולי כ"כ מתבייש בעצמו ומתנצל וכואב לו כ"כ, וזו הדרך היחידה שלו לעזור כרגע?
גם את החוב שהחזרתי - בעלי במפורש לא אמר לי לעשות את זה! ואני עשיתי זאת על דעת עצמי בלבד!
בעלי מאושר שאני לומדת תואר שני. שמח בשבילי מאוד שאני יכולה להתפתח.
מבטיח שינסה ככל יכולתו להיות עם הילד.
אבל המציאות?
במציאות קשה לו!
הוא רוצה להכין לעצמו אוכל - ובדיוק התינוק בוכה.
כואבת לו הבטן כאבים עזים. חייב להגיע לבדיקות וכו'.
ואז מה שכתבת:
"בעלי אדם טוב,
אכפתי
והמשפחה שלו לפני הכללל!"
כמה שיש כאן שני בני אדם.
יש אותך.
ויש אותו.
ולשניכם קשה כרגע.
ומציאות החיים שלכם השתנתה.
זה לא שהוא נהיה "דפוק"
זה לא שאת חלךילה,
זה פשוט המציאות השתנתה!
היא קשה!
היא מורכבת!
היא עמוסה!
היא כוללת בתוכה הישרדות כלכלית
תינוק
לימודים
בית לתחזק1
כל זה לא היה כאשר הייתם רווקים!
אתם בסדר גמור!
אתם זוג מדהים!
רק צריך לטפל בבעיה האמיתית - ***המציאות*** ולראות איך משפרים אותה
ולא אחד נגד השניה
אלא אחד *עם* השניה מול המציאות!
כמו שברור לך שילדך המתוק - כמה תפרים שעברת "בגללו", הריון שסחבת 9 חודשים, לידה כואבת, גידול כואב, לילות נטולי שינה - ברור לך שאת איתו תמיד!
שלא תעזבי אותו לעולם
שלא משנה מה את אוהבת אותו
בדיוק בדיוק כך - צריך להיות ה"מיינד" מול בן/בת הזוג.
ואפילו יותר, כי הם היוו שם כבר קודם.
הרי הילד המתוק הוא פרי של האהבה שלכם!
הוא נוצר משניכם!
ומה שהוא הכי הכי צריך וזקוק לו בעולם זה אבא ואמא ביחד. שמחים. אוהבים.
זו המתנה הכי גדולה שתוכלי אי פעם להעניק לו. ויותר מכל דבר אחר.
בית יציב, אוהב ושמח
מודל זוגי טוב ואוהב
שני הורים נוכחים ואוהביםץ.
וואו! איזה מאושר הוא יהיה בזכותכם!
לכן המשפט שכתבת:
"אבל לפעמים אני מרגישה שזה לא מעניין אותי, אני מתחילה לחשוב למה אני צריכה את הנישואים האלה"
אז ה"לא מעניין אוצי" - יכול חד משמעית לנבוע מתוך הקושי, כי כבר אי אפשר יותר.
וכאמור, בקושי צריך לטפל.
ו"למה אני צריכה את הנישואים האלה" - שוב, כדאי מאוד לשנות את המיינד שנקודת המוצא שלנו היא - אתה ואני כאן לנצח!
ולא משנה מה - נעבור את זה ***ביחד***!
כי אתה שלי
ואני שלך
ואנחנו אוהבים
והחלטנו להקים בית
אז נעבוד יחד כדי להגשים את זה
נהפוך את *זה* למטרת העל שלנו!
קודם זוגיות ואהבה
אח"כ כל השאר.
נשנה את סדרי העדיפויות.
נראה מה בפועל אפשר לעשות בחיים.
מי יכול לעזור לנו בשמירה על עתינוק?
האם אתה יכול לחזור לעבוד בתחום רווחי?
אולי נאט קצת את הקצת המסחרר למשכנתא ונדחה בכמה שנים ובינתיים נגור בשכירות שמקום זול יחסית?
איפה אפשר להביא עוד עזרה וטלצבור קצת כוחות?
קצת זמן לעצמנו?
ולזוגיות?
כי תראי מה כתבת יקרה: "לא הספקנו להכיר בקושי והזיכרונות שלי ממנו זה רק לטפל בו, להביא לו..
אני מרגישה שנבלעתי בנישואין האלה אני כבר לא מי שהייתי, כלום לא מעניין אותי, כלום לא מרגש אותי. בקיצור קשה לי."
זה אומר הכל.
לכן מה שצריך "תיקון" זה לא בעלך - אלא המציאות!
מציאות שכן תצברי זיכרונות טובים מהביחד שלכם וממנו|!
מציאות שלא תצטרכי להיבלע אלא יהיה לך שמן לנשום
מציאות בה הקושי שלך לא יהיה כ"כ ענקי.
אני חייבת חייבת לסיים עכשיו, אבל יש לי עוד מה לכתוב לך, אז בעזרת ה' במהלך היום.
בהצלחה רבה רבה יקרה 
מסכימה איתך!! מודה לך על הטיפים!מודה להשם!
בשמחה 🌷נגמרו לי השמות
עוד דבר...מודה להשם!
אוסיף ואומר שאני רוצה לקנות את הדירה כי אנחנו גרים בעיר נוראאא יקרה והשכירות שלנו על דירת 2 חדרים היא כמעט שלוש אלף, שנה הבאה אני חייבת לעבור דירה וזה כבר יותר ממשכנתא אז אני מנסה להוזיל עלויות מחייה בקניית דירה כמה שזה נשמע מצחיק.
לא בשביל הנכס!
לא בשביל ביסוס עצמי!
נטו בשביל להקל על החיים שלנו.
אפשר רק הערה קטנה? אם לא מתאים תתעלמי.חלונות
"שנה הבאה *אנחנו* חייבים לעבור דירה"
"..אז *אנחנו* מנסים להוזיל עלויות מחיה"
ממש סליחה, פשוט צרם לי
"..אז *אנחנו* מנסים להוזיל עלויות מחיה"
ממש סליחה, פשוט צרם לי
מה שמביא לי להגידסיה
שהיא לוקחת על עצמה כזה הרבה שהיא כבר מרגישה לבד
מיד היה בא לי לצעוק לה הלו יש לו מחלה יש לו הרבה דברים. תתני לו להתסדר לבד מה את דואגת לו כאילן הוא בן חודש יונק
אשכרה חלום בהתגשמות בשבילן. התחתן ויש מישהיא שעושה לו הכל בכל מכל כל
מיד היה בא לי לצעוק לה הלו יש לו מחלה יש לו הרבה דברים. תתני לו להתסדר לבד מה את דואגת לו כאילן הוא בן חודש יונק
אשכרה חלום בהתגשמות בשבילן. התחתן ויש מישהיא שעושה לו הכל בכל מכל כל
לא יודעת כמה זה חלומי עבור גבר...חלונות
גבר בדכ אוהב להוביל, להנהיג, לנהל, לתת.
לא להיות קטן שדואגים לו ומרחמים עליו...
לא להיות קטן שדואגים לו ומרחמים עליו...
אז מסכנהסיה
היא גם נותנת את כל כולה שבא לי לנער אותה על זה
וגם יכול להיות שהיא בכלל עושה לו רע
כמה שתיאום ציפיות יכול לפתור כל כך הרבה דברים, רק ללמוד לדבר
וגם יכול להיות שהיא בכלל עושה לו רע
כמה שתיאום ציפיות יכול לפתור כל כך הרבה דברים, רק ללמוד לדבר
נכון. כתבתי לה למטה בדיוק על הענין הזה.חלונות
בואו תבינומודה להשם!
מי שלא מבין את המחלה מדבר פשוט שטויות!
הוא לאאא יכול לעשות כלום, הוא מנוטרל למיטה לא עושה כלום, לא מנקה, לא מבשל לא מתפקד! אז אני עושה הכל ברור, אני לא מתלוננת אני פשוט אומרת שלא הייתי מוכנה לזה החולי הזה נפל עלי משום מקום וגם עליו.
אז בואו נמנע ממילים כמו "לנער אותה" "מסכנה" וכולי.
הוא לאאא יכול לעשות כלום, הוא מנוטרל למיטה לא עושה כלום, לא מנקה, לא מבשל לא מתפקד! אז אני עושה הכל ברור, אני לא מתלוננת אני פשוט אומרת שלא הייתי מוכנה לזה החולי הזה נפל עלי משום מקום וגם עליו.
אז בואו נמנע ממילים כמו "לנער אותה" "מסכנה" וכולי.
המחלה הזאת זה כל היום?סיה
או שהיא תוקפת אחת ליום לעשר דקות? כי אם הוא עבד כל החיים זה אומר שהיו לו התקפים אבל שילב עבודה. גם אם יש התקף של חצי שעה זה עובר מה הקשר לא מנקה לא מסדר.
או שזה כל יום התקף של כמה שעות אני לא מבינה בזה וגם אחרי כמה שעות. עדין מאמינה שהוא קם שהוא יוצא מהבית אז לא מבינה את . ההקשר של תפקידים בבית בזמן שהוא במיטבו שיעשה דברים
או שזה כל יום התקף של כמה שעות אני לא מבינה בזה וגם אחרי כמה שעות. עדין מאמינה שהוא קם שהוא יוצא מהבית אז לא מבינה את . ההקשר של תפקידים בבית בזמן שהוא במיטבו שיעשה דברים
התקפים יכולים להיות יום שלם או אפילו 3 ימים ברצף...ג'ינג'ית
בהתחלה עד שמגיעים לאיזון תרופתי ועד שמבינים מה עוזר להתקף יכול לקחת זמן. לפי מה שנשמע הם עדין לא הגיעו לאיזון...
לרוב צריך לקחת סטרואידים לתקופה כדי להגיע לרגיעה... לכן כתבתי למטה שהם צריכים ללמוד את המחלה.
בעז"ה כשיגיעו לרגיעה, יוכלו לחשוב על הפן הכלכלי.
לרוב צריך לקחת סטרואידים לתקופה כדי להגיע לרגיעה... לכן כתבתי למטה שהם צריכים ללמוד את המחלה.
בעז"ה כשיגיעו לרגיעה, יוכלו לחשוב על הפן הכלכלי.
...מודה להשם!
אני רוצה לעבור דירה - לא בעלי ! וזה עבור שנינו!
אני מנסה להוזיל עלויות כי בעלי לא מתעסק בכספים!
וחבל שמכל המגילה זה מה שצורם לך.
אני מנסה להוזיל עלויות כי בעלי לא מתעסק בכספים!
וחבל שמכל המגילה זה מה שצורם לך.
אז מה את רוצה להעביר מה המסר?סיה
אין מסר, ערב טוב לך.מודה להשם!
יש משהו שהוא כן מתעסק בו? יש משהו שהוא כן טוב בו?חלונות
מבינה...נגמרו לי השמות
האם יש אפשרות לחשוב אולי על מגורים במקום זול יותר?
אפילו אם זה כרוך בויתורים מסוימים?
כי גם במקום המגורים הנוכחי יש כרגע הרבה ויתורים בעיקר על הרוגע הנפשי שלכם, הזוגיות וכו' כפי שפירטת בהודעתך.
אולי יש מקום שגם יהיה טוב לכם וגם זול יותר?
אפילו אם זה כרוך בויתורים מסוימים?
כי גם במקום המגורים הנוכחי יש כרגע הרבה ויתורים בעיקר על הרוגע הנפשי שלכם, הזוגיות וכו' כפי שפירטת בהודעתך.
אולי יש מקום שגם יהיה טוב לכם וגם זול יותר?
..מודה להשם!
האמת שאני רוצה לעבור למקום יותר זול הוא לא, הוא לא מוכן לעבור למקום אחר.
בהחלט נשמע ששווה לפתוח שוב את הנושא לשיחנגמרו לי השמות
ולשים על השולחן את כל מה שתיארת ואת הזוגיות והרוגע הנפשי שקצת הולכים לאיבוד בתוך המרדף אחרי סכום מסוים, ואם המגורים יהיו זולים יותר גם הערכים הכה חשובים הללו יוכלו לקבל מקום הרבה יותר מכובד.
גם בשבילו, בשבילך, בשביל המתוק שלכם, בשביל הזוגיות שלכם ובשביל כולם בעצם.
לשמוע מה הוא חושב,
מדוע בעצם לא מוכן לעבור למקום אחר,
מה הוא מציע שכן כדאי ואפשר לעשות כדי ששאר הערכים החשובים והמהותיים ביותר עדיין ישמרו וכן הלאה.
בהצלחה רבה רבה יקרה
גם בשבילו, בשבילך, בשביל המתוק שלכם, בשביל הזוגיות שלכם ובשביל כולם בעצם.
לשמוע מה הוא חושב,
מדוע בעצם לא מוכן לעבור למקום אחר,
מה הוא מציע שכן כדאי ואפשר לעשות כדי ששאר הערכים החשובים והמהותיים ביותר עדיין ישמרו וכן הלאה.
בהצלחה רבה רבה יקרה
הכי בא לי להגיד לך תורידי לחץג'ינג'ית
העיקר הבריאות והלחץ לא עוזר לבריאות...
אבל אני ממש מבינה גם את הקושי שלך ואת ההתנפצות החלום של דירה...
אני במקומך הייתי ממש משחררת מנושא הדירה, כי עכשיו הוא לא ממש יכול לתפקד, ואת צריכה להתאמץ לבד, מה שמלחיץ אותך ואותו גם כי לא יכול לעזור גם כי רואה אותך מתאמצת בטירוף.
תשחררי, תני לו את הזמן להתחזק, להבין את מקומו, בעז"ה הוא יחזור לעבוד ותוכלו בכוחות משותפים להגיע לחלום הדירה מבלי להקריב את הבריאות והזוגיות.
ותגידי לו: "בוא נשחרר מעניין הדירה ונחזור לחשוב על זה כשתתחזק ותמצא עבודה... חוץ מהלחץ שזה יוריד לו, זה יתן לו תקווה ויעודד אותו שאת מאמינה שהוא יחזור לעצמו"
אבל אני ממש מבינה גם את הקושי שלך ואת ההתנפצות החלום של דירה...
אני במקומך הייתי ממש משחררת מנושא הדירה, כי עכשיו הוא לא ממש יכול לתפקד, ואת צריכה להתאמץ לבד, מה שמלחיץ אותך ואותו גם כי לא יכול לעזור גם כי רואה אותך מתאמצת בטירוף.
תשחררי, תני לו את הזמן להתחזק, להבין את מקומו, בעז"ה הוא יחזור לעבוד ותוכלו בכוחות משותפים להגיע לחלום הדירה מבלי להקריב את הבריאות והזוגיות.
ותגידי לו: "בוא נשחרר מעניין הדירה ונחזור לחשוב על זה כשתתחזק ותמצא עבודה... חוץ מהלחץ שזה יוריד לו, זה יתן לו תקווה ויעודד אותו שאת מאמינה שהוא יחזור לעצמו"
בינתיים מוסיפה עוד כמה דברים מאוד חשוביםנגמרו לי השמות
שכתבתי על מהות הנישואין ועל המציאות בה קשה לשני בני הזוג בו זמנית:
הבנת המהות של הנישואין:
בדומה לכל דבר טוב בחיים שלנו, בעולם הזה -
צריך להשקיע ולעבוד כדי להגיע לטוב הזה.
אם זה בדברים הכי פשוטים כמו פרנסה - אדם צריך לקום לעבודה יום יום ולעבוד כדי שבסוף החודש יכנס לו כסף לחשבון והוא יוכל לקנות אוכל ושאר דברים ולהינות מהכסף הזה.
בלי העבודה שלו - לא היה לו כסף - לא הייתה לו הנאה.
ובין אם זה בדברים יותר משמעותיים כמו ילדים - יש 9 חודשי הריון קשים, לידה קשה, גידול אינטסיבי וק-ש-ה - אבל האוצרות האלה שווים הכל!
וכן, גם כשהם גדלים הקושי לא נעלם אלא משנה צורה, ועדיין צריך להשקיע ולעבוד
אבל האור והאהבה והקשר עם הילדים שלנו שווה הכל, אז זה מובן מאליו בשבילנו שצריך לעבוד בשביל זה...
עד לפני לא הרבה זמן,
אפילו בדור של סבא וסבתא שלנו,
היה להם ברור כשמש שכמו שצריכים לעבוד בשביל פרנסה
וכמו שצריכים לעבוד בשביל הילדים
ואם קשה - ממשיכים לעבוד
כך גם בנישואין.
היה להם מובן מאליו שנישואין זו עבודה והשקעה בלתי נפסקים,
ויותר מזה, היה להם ברור שהם *רוצים* לעבוד בשביל זה.
היום עם כל הבלבול שנוצר בעולם כולו לגבי נישואין, וזה כאב לב גדול הדבר הזה,
היום אנשים חושבים שבן זוגם או בת זוגם הם ברירת מחדל חלילה
או שהם כאן כדי לבדר אותי,
או שהם כאן כדי לעשות לי טוב
וברגע שלא טוב לי, וברגע שקשה לי - זה אומר שמשהו *בהם* דפוק,
זה אומר שאנחנו בטח לא מתאימים
זה אומר שאנחנו צריכים להתגרש
ואז אמצא לי את המישהו/י "הנכון" שאיתו זה לא יקרה,\ ורק יהיה לי כיף ונעים ופרפרים ולבבות כל החיים.
ובכן... זה לא נכון.
וזה לא עובד כך.
כל גבר או אישה אחרים - גם איתם יהיו קשיים
גם להם יהיו חסרונות,
גם איתם לא הכל ילך חלק.
כי בחיים אין באמת משהו משמעותי שהולך חלק!
כך הקב"ה ברא את עולמו...
תנועה כל הזמן
יום - לילה
טוב - רע
חושך - אור
קודש - חול
צירים - לידה
קושי ועבודה - הנאה
וכו' וכו'
העולם הזה הוא תנועה מתמדת
והנישואין הן חלק מהעולם הזה, זה הכל.
הם לא שונים מגידול ילדים שגם הוא עבודה מתמדת
הם לא שונים מפרנסה שגם היא עבודה מתמדת
הם לא שונים מכלום, הם חלק מהעולם הזה.
רק שמשום מה הלבישו על נישואין בדורנו כל כך הרבה תסבוכות שרק ה' יעזור...
כמה כמה כאב לב יש לזוגות רק מהספקות הנוראיים האלה,
מההתלבטויות הבלתי פוסקות האלה,
החוסר ודאות וחוסר שלמות הזה.
אם רק היה ברור לאיש ולאישה מהרגע שהם עומדים תחת לחופה - שזה לנצח! ***ל--נ-צ-ח***
שזו הבחירה האמיתית והנכונה שלי.
שהגבר שלצדי שייך לי.
שאני שייכת לו.
שאני מקודשת לו.
שהוא מקודש לי.
שכמו שהילדים שלי שייכים לי וגם אם הם יצרחו כל הלילה ויתחרפנו - אני עדיין אחבק אותם ואדאג להם,
גם אם הם יכולים להוציא לי את המיץ לפעמים - ברור לי כשמש שאהיה תמיד אמא שלהם ואשתדל עבורם.
למה למען ה' זה כ"כ שונה עם בני הזוג שלנו?
זה לא צריך להיות שונה!
אנחנו צריכים להתייחס אליו/אליה כמו בשר מבשרנו, כמו החצי השני שלנו שכרתנו איתו ברית,
כמו מישהו ששייך לי, כמו חלק בלתי נפרד ממני ומהמשפחה הזו - ואז גם אנהג בהתאם.
זה לא אומר שלא יהיה לי קשה לפעמים - אבל הידיעה שהוא שלי. וזהו!
ואני שלו. וזהו!
הידיעה הזו קריטית, פשוט קריטית!
השלמות הזו בבחירה, הידיעה הברורה שזה לנצח,
היא היא זו שעוזרת לעבור כל מכשול.
היא היא זו שאומרת שאם קשה - נעבוד על זה יחד.
עכשיו ברור שיש עבודה.
אני קוראת לזה השקעה ועבודה.
לא חיים אומללים חס ושלום, אבל בהחלט השקעה ועבודה טובה.
עבודה מבורכת. עבודה אהובה. אהובה מתמשכת.
כמו עבודה של אמא בלהיות אמא.
כמו עבודה של אבא בלהיות אבא.
ואם קשה לי או לא כיף לי או לא נעים לי אבין את עצמי, אבין למה זה קרה,
אבין את בן הזוג, אבין למה זה קרה לו, נתקשר את זה, נדבר את זה, נפתור את זה.
ממקום ששנינו יחד עם אותה מטרה.
כתבתי בעבר משהו דומה על זה ואשמח לצרף אותו כאן כי הוא מתאים:
לנצח את הסטטיסטיקה!
אם יש דבר שיכול להביא אותי לכדי דמעות זו המציאות העצובה בה זוגות על גבי זוגות שעומדים לפני חתונה, או אפילו כבר נישאו זה לזו - לא מפסיקים לשאול את עצמם - האם זה באמת זה?
האם נהיה יחד לנצח?
או שמא גם אנו נמצא עצמינו כחלק בלתי נפרד מהסטטיסטיקה האיומה של הגירושים?
החוסר ודאות הזו,
החוסר אונים הזה,
הבילבול,
הספקות,
סימני השאלה
הפחד והלא יודע - הם האויבים הכי הכי גדולים שלנו ושל האהבה שלנו!!!
הדבר הכמעט יחידי וההכי מרכזי שיקבע אם נהיה מהזוגות האלה שלנצח תמיד בטוב או מהזוגות האלה שמוצאים עצמם חלק מהסטטיסטיקה - הוא הידיעה הברורה שאנו כאן אחד עם השניה לנצח.
שבחרנו נכון.
שזה זה.
שלא צריך עוד לחפש בחוץ.
שיש שלמות בלב ובראש.
זו הבחירה אחד בשנייה כל יום מחדש.
זו המודעות שאשתי/אישי אינם מובנים מאליהם בכלל.
זו השקעת האנרגיה האקטיבית באהבה ולא פסיביות שרק מחכה שהכל יגמר ממש כמו נבואה שמגשימה את עצמה...
בחרתם אחד בשנייה בשלמות?
הרגשתם שלמות ובהירות מתחת לחופה ברגש בשכל ובלב?
מזל טוב!
אתם מהזוגות האלה שינצחו את הסטטיסטיקה!
למה?
כי *תבחרו* בזה!
*זה* הנשק הכי טוב שלכם לנצח אותה
ולא האם יש יותר טוב או יותר טובה מבעלי/אשתי.
בכל מערכת יחסים שהיא יהיו יתרונות,
וגם חסרונות.
בכל איש ובכל אישה יהיו יתרונות
ויהיו גם חסרונות.
רק הקב"ה לבדו מושלם.
אין אדם מושלם! לא היה וגם לא יהיה.
אם נשכיל לקחת בשתי ידיים את הטוב ש*בחרנו* לעצמנו ולהמשיך להשקיע בו ולראות בו את הטוב שהוא אכן - נהיה המאושרים באדם.
אז בפעם הבאה שתראו זוג מאוהב בני 80
תאמרו לעצמכם - הם השכילו לבחור אחד בשנייה בכל יום מחדש,
הם השכילו להשקיע בביחד ובאהבה שלהם.
זה לא שהם מיוחדים בהכרח או יחידי סגולה או בעלי תכונות כאלה ואחרות - זה פשוט שהם השקיעו וידעו והיו בטוחים בביחד שלהם לא משנה מה ולמרות כל הקשיים והאתגרים והמשברים שמביאים איתם החיים בכלל וחיי הנישואין בפרט.
ואם תשמעו על עוד זוג שעומד להצטרף לסטטיסטיקה העגומה,
בבקשה! בבקשה תבררו ותציעו להם שיש גם דרך אחרת!
שאפשר לבחור בטוב ולחזור לטוב!
שזו לא גזירת גורל כי הם "זוג דפוק" חלילה או "לא מתאים" - אלא הם פשוט צריכים לקבל כלים נכונים, לבחור אחד בשנייה מחדש. זה שווה עולם. באמת.
(הערת שוליים: אין באמור התייחסות למקרי קיצון כאלה ואחרים שבהם כמובן הדבר הנכון והטוב ביותר לזוג הוא גירושים.
התוכן מכוון לכל אותם אלפי זוגות שיכולים לנצח את הסטטיסטיקה ולא היא אותם).
ו
אם קשה אז... פועלים!
אם קשה אז... מנסים!
אם קשה אז... נלחמים!
למה ברירת המחדל בזוגיות היא שאם קשה=מפרקים, אם קשה=בורחים?!
למה בהורות, אין אף הורה אחד אוהב שכאשר קשה לו עם הילד שלו הוא בורח ממנו?
למה אין הורה אחד שאם הילד עובר קשיים ומציב אתגרים הוא לא נוטש אותו לאנחות, אלא להיפך, מוציא את הנשמה בשבילו ומנסה ככל יכולתו לתקן ולשפר ולעזור?
היינו פה קודם.
הזוגיות שלנו היא המקור.
האהבה שלנו היא זו שמלכתחילה יצרה את הילדים האלה.
צריך לתת לה את המקום שלה והכבוד שלה גם.
גם בשביל הילדים, שזו משאלתם העמוקה והגדולה ביותר,
אבל גם בשביל עצמנו. בשביל המקור שלנו.
אם נתייחס לזוגיות כמו להורות לפחות,
לאשתי/בעלי כמו לילד שלי,
אם נרגיש שאני שייך לאשתי, יש כאן שייכות,
שבעלי שייך לי, שהוא שלי ואני שלו, כמו השייכות שיש עם הילדים - אז גם אם כועסים, גם אם לא מסכימים, אם יש קשיים - עובדים על זה!!! לא זורקים את זה.
המוטיבציה לעבודה תהיה בראש ובראשונה ההתייחסות.
אם נשכיל להתייחס לשותפנו למסע החיים כאל מישהו עם שייכות, עם אמת, עם מקור הילדים האלה, כמשהו בלתי נפרד ממני - ממילא המוטיבציה להשקיע ולנסות גם שקשה תגדל פלאים.
מעבר לזה שכל דבר בעולם הזה צריך אנרגיה כדי להתקיים, צריך עבודה כדי להתקיים ולקרות,
יש עוד משהו מאוד מאוד חשוב:
הטוב הגדול יותר, השלם יותר, האמיתי יותר והשורשי והעמוק יותר - כל אלה באים ***רק*** אחרי ההשקעה
*רק* אחרי שעובר זמן של השקעה מתמשכת ומרוכזת.
ואתן דוגמא:
לא דומה אהבה לתינוק בן יום
לאהבה לילד בן שנתיים
לאהבה לאותו הילד בן 10
ככל שהילד גדל,
ככל שנשקיע בו יותר - יותר נאהב אותו.
כמובן שמהתחלה אנו אוהבים אותו.
אבל אי אפשר להשוות את האהבה שהייתה לנו בלב כשרק ראינו אותו לראשונה, לאהבה שיש לנו בלב שהוא פתאום קורא "אמא", "אבא", לאהבה שיש לנו בלב שהוא כבר משחק עם האח הקטן, מחבק אותנו וכותב לנו ברכה ואנחנו משחנשי"ם איתו ומגלים בו עולם שלם ואישיות שלמה שלא הכרנו! ואז האהבה מתעצמת אפילו עוד יותר!
אותו רעיון גם עם בני זוג,
בהתחלה יש אהבה, יש פרפרים וחיבה והתאהבות וכו'
ואחרי שנה עוד יותר
ואחרי 10 שנים עוד יותר
ואחרי 20 ו30 שנים עוד יותר.
אם באמת בני הזוג השכילו כל חייהם להשקיע האחד בשנייה, להשקיע בקשר שלהם - אז תוכלו לראות באמת זוגות בני 80 ממש מאוהבים עם מבט מצועף בעיניים ורכות ואהבה כה גדולים אחד לשנייה שזה פשוט ממיס את הלב!
האהבה שיש לנו עכשיו אחרי 13 שנים, הרבה יותר גדולה ועמוקה מאשר שהתחתנו או שהכרנו. זה רמה אחרת לגמרי.
כמובן שכל השנים הזוגיות צריכה להיות מתוחזקת - מושקעת - לברר קשיים ולא לטאטאם מתחת לשטיח, ליזום באופן אקטיבי גם התעוררות לאהבה וגם התעוררות לתשוקה, כמו שכתבתי אלף פעם - להשקיע להשקיע, כמו בכל דבר בעולם הזה!
***ואז*** מגלים את הטוב העמוק יותר, הגדול יותר,
מה שלא היינו זוכים לו אם היינו נשברים באמצע!
מה שלא היינו זוכים לו אם היינו מרימים ידיים בקושי הראשון או השני או השלישי!
אז אם יש קשיים... וחושבים אולי להרים ידיים?
רגע!
רגע יקרים!!!
אין לכם מושג עוד כמה טוב תוכלו לקבל מהקשר הזה ואחד מהשנייה עוד שנה! עוד 10 שנים! עוד 20 שנחים!
בבקשה אל תזרקו הכל לפח!
אפשר לפתור את זה! מבטיחה לכם שאפשר! חבל חבל חבל שלא תזכו לכל הטוב הגדול שנישואין וזוגיות של 30 ו40 שנים יכולים לתת.
גם בפן הגופני,
שיא העונג גם אצל הגבר וגם אצל האישה מגיע רק אחרי התמדה והשקעה והתכווננות - ואם עוצרים באמצע כי לפעמים זה כאילו כמעט "בלתי נסבל" או חושבים שזהו זה ואין ולא יכול להיות יותר טוב - אבל מי שמתמיד וממשיך - זוכה!
מי שמאפשר לזמן לעשות את שלו, להשקעה וההתמדה לעשות את שלה - יזכה לשיאים עצומים עוד יותר, לטוב עמוק וחזק עוד יותר,
גם במיניות, גם בהורות, גם בזוגיות, גם בכל מערכת יחסים עם המשפחה, גם בעבודה, וגם בהכל - המתמיד זוכה!
לגמרי זוכה.
עמדה ששואלת למה אחרי החתונה בן הזוג השתנה, היא עמדה שאומרת ש*בן הזוג עצמו* או *בת הזוג עצמה* משתנים עם השנים,
בעוד שהרבה פעמים - *המציאות עצמה* היא היא זו שמשתנה,
ואנו פשוט שופטים אותה, את עצמנו, ואת הזוגיות שלנו באותם כלים כמו המציאות שהכרנו, בעוד האמת היא שזה ממש עושה לנו עוול הרבה פעמים, ופשוט לא פייר כלפי עצמנו.
כי איך אפשר להשוות זוג רווקים שנפגשים פעם בתדירות כזו או אחרת,
בלי ילד אחד אפילו,
בלי לחוות הריון או לידה או שינוי של הגוף פיזי ונפשי,
בלי משכנתא על הראש,
בלי חובות, אחריות, פרנסה וכו'
בלי מציאות שוחקת ושיגרה,
בלי להילחם במודע ב"מובן מאליו" הזה שהוא הנשק מספר 1 בנישואין - כי הכל חדש ומרגש ופרפרים וכו'
ובטח ובטח שלא מובן מאליו -
להיפך -
האישה הזו שכרגע יוצאת איתי - יכולה בכל רגע תיאורטית למצוא מישהו יותר טוב ויותר "שווה" ממני בכל קנה מידה,
האיש הזה שכרגע חבר שלי, יכול תיאורטית למצוא בכל רגע אישה יותר יפה/חכמה/מעניינת/מצחיקה/רגישה ממני...
אז גם אם רבים - לא רבים עד הסוף
גם אם עייפים או כועסים או עצובים - עדיין מגלים סוג מסוים של איפוק ולא מאבדים כל רסן,
גם אם קשה - מתאמצים הרבה יותר
למה?
כי הוא לא בכיס שלי.
כי היא לא בכיס שלי.
כי הוא/היא לא מובנים מאליהם.
המציאות של הנישואין -
היא שבתת מודע, ממש בלי כוונה רעה,
היא גורמת לשני בני הזוג להרגיש שזהו, עכשיו כבר "הגענו אל המנוחה והנחלה",
"הגענו אל השיא"
הכל עכשיו מובן מאליו
הוא כן בכיס שלי עכשיו.
היא כן בכיס שלי עכשיו.
כבר התחתנו. כבר יש טבעת.
אז אם רבים - זה עד הסוף.
ואם כועסים - נביע את זה עד הסוף.
ואם עייפים או אין כוח - פתאום נכעס ונהיה מתוסכלים מהשני הרבה הרבה יותר.
כי אנחנו יכולים.
הוא בכיס שלנו.
הוא מובן מאליו.
הוא נשוי לנו.
והמובן מאליו הזה, צריך להרוג אותו.
כבר שהוא קטן צריך להרוג אותו.
צריך להילחם בו
צריך להפוך את היחסים מאהבה רומנטית - שמאוד קלה בהתחלה אצל כולם, ובכל תחילתו של קשר חדש מעצם היותו חדש ומרגש ומסעיר וכו' וכו' -
לאהבה מודעת.
לאהבה עמוקה, נכונה, אמיתית, מבוססת, מלאה בעומק.
אהבה שיש בה גם התרגשות אבל גם הרבה מודעת -
אהבה שיוזמים אותה, שעובדים אותה, שיוצרים אותה,
אהבה אקטיבית, שהיא ממש יצירה.
שמשקים אותה, שמשקיעים בה - שביחד ממש מעמיקים אותה ומגדילים אותה *במודע*.
ויש הרבה הרבה מאוד דרכים לעשות זאת.
הדרך אולי הראשונה ואולי הכי חשובה היא הזכוכית המגדלת.
לדמיין ממש שיש לנו ביד זכוכית מגדלת דמיונית -
וכל משהו טוב, תכונה טובה, מאמץ או השתדלות שאשתי/בעלי עושים - להגדיל אותם בעיני עצמנו! ולהגדיל אותם בעיני בן/בת הזוג!
לראות את זה
להעריך את זה
להודות על זה.
כי מה אנחנו עושים?
לגמרי הפוך.
שוב, לא מכוונה רעה חלילה - אלא פשוט שככה אנחנו מחווטים.
אנחנו רגילים להיתפס לרע, לחסר, במקום לראות את הטוב.
אנחנו רגילים להעצים כל תכונה רעה או נפילה או התנהגות רעה של בעלי/אשתי,
להפוך את זה לחזות הכל,
לחשוב שאם בעלי או אשתי התנהגו כך או כך זה אומר ***שהם*** דפוקים,
שמשהו *בהם*, *באישיות* שלהם לא בסדר,
בעוד שכאשר *אנחנו* טועים, או *אנחנו* לפעמים כועסים/עייפים/עצובים/מתוסכלים ונאמר צועקים או מתנהגים התנהגות אחרת שהיא לא אידיאלית - אנחנו נוטים הרבה יותר לסלוח לעצמנו,
לפרש זאת כ*התנהגות שלהו שנובעת מהמציאות הקשה* ולא לאישיות שלנו שחלילה דפוקה ביסודה.
ומה שצריך לעשות זה *במודע* לעשות זאת גם כלפי בן הזוג!
במודע אם הוא מתנהג לא משהו - לומר לעצמנו בראש -
אה, זה בטח בגלל שהוא עייף ממש עכשיו
או טרוד
או לחוץ
או מתוסכל
או כואב לו
או קשה לו
בדיוק כמו שאנחנו אומרים על עצמנו אם טעינו!!!
זה לא שהאישיות שלו דפוקה!
כמו שזה לא שהאישיות שלנו דפוקה אם מעדנו פעם...
בנוסף,
חשוב מאוד מאוד גם להגדיל את הטוב *שכן* נמצא וקיים בבן הזוג,
להגדיל כל תכונה ועשייה טובה שלו במודע -*ולא* לקחת כמובן מאליו!
כי מה שעוד אנחנו עושים בטעות - זה את כל הטוב שהשני/ה עושים - אנחנו פשוט לוקחים כמובן מאליו
ואת כל הרע - מעצימים ומגדילים!
אז היא שטפה כלים? נו אז מה, ברור שתשטוף...
אז הוא קילח את הקטן וקם בלילה? נו אז מה? זה מובן מאליו, הוא אבא לא תורם זרע...
אז היא הכינה ארוחת ערב? מי ישמע... בואו נשתחווה למלכה...
אז הוא נתן לי להשלים שעת שינה והיה עם הילדים בשבת בצהריים? ממש כל הכבוד בוא נביא לו מדליה, ברור שהוא צריך לעשות את זה!
ועוד ועוד אינסוף דוגמאות.
אז לא!!!
זה לא מובן מאליו!
היא שטפה כלים!
והוא קם לתינוק ונתן לי לישון!
והיא הכינה אוכל בשבילי ולמעני גם כשהייתה גמורה מהעבודה ומהיום שלה!
והוא איפשר לי לצבור כוחות אפילו שגם היה מת לשעת שינה ובכל זאת איפשר לי!
זה ל א מובן מאליו!
אז להעריך את זה
לומר תודה על זה
לראות את זה! קודם כל לראות את זה.
להגדיל את זה.
ואת הרע?
להקטין.
פרופורציות.
אז היא צעקה. אז הוא אמר. אז היא שכחה. אז הוא לא התאמץ מספיק.
בסדר. כולנו בני אדם. אז היה לה קשה. אז היה לו מעייף. אז היא לחוצה מאלף דברים על הראש שלה. אז הוא מתוסכל וקשה לו המצב החדש
וכו' וכו'.
אז בהחלט,
גם בן זוג אידיאלי ומושלם
וגם בת זוג אידיאלית ומושלמת
שענו על כל הציפיות שלנו לפני החתונה -
זה עדיין
*לפני* החתונה!
הם עדיין לא היו במציאות בה הם יחד 24/7
עדיין לא היו במציאות של נישואין ומחויבות
עדיין לא היו במציאות של מובן מאליו שצריך להילחם בו
עדיין לא היו במציאות של הורות וילדים על כל אינסוף האתגרים שזה מביא עימו
עדיין לא היו בחוב של משכנתא או עול כלכלי מטורף על הצוואר יום יום שעה שעה
אז זה לא בר השוואה בכלל!
התכונות האלה שלהם,
אלה שהתאהבנו בהן,
אלה שראינו ומצאו חן בעינינו
אלא שקירבו בינינו - הן כולן עדיין שם!
רק שלפעמים מכסה אותם שמיכה ענקית של קושי של מציאות של חיי היום יום שלא היו בעבר!
אם רק נזיז את השמיכה הזו - נראה אותם זוהרים במלוא הדרם ויופים!
וזו לגמרי עבודה שבכוחנו, של כל אחד וכל אחת מאיתנו לעשות!
וזו העבודה הכי משתלמת ומתוקה שיכולה להיות!
אז אם התאהבנו בבן זוג כריזמתי וסוחף
ועכשיו אנחנו מתבאסות שהוא כריזמטי וסוחף גם נשים בעבודה - זו אותה תכונה שלו. הוא לא השתנה.
אז נבדוק למה זה מפריע לנו עכשיו?
אם זה יושב למשל על המקום של חוסר ביטחון עצמי או חוסר אמון או חוסר ביטחון בקשר - נעבוד על הנקודה הזו לעומק והכל יסתדר.
אז אם התאהבנו באישה מעניינת, דברנית שלא משעמם איתה לרגע
ועכשיו היא חופרת לנו את המוח בלי הפסקה ורוצה כל רגע "שיחה" ו"לדבר על הדברים וללבן אותם" - היא לא השתנתה. היא אותה אחת.
זו המציאות שהשתנתה שעכשיו אולי אין פנאי כמו בעבר, או פניות הנפש, או אולי יש משקעים וחשש שלנו שב"שיחה" הזו אנו נצא הרעים
ושוב - לעבוד על הנקודה הזו ספציפית והכל יסתדר!
אז אם התאהבנו באיש העולם הגדול שהכל מעניין אותו והוא תמיד נודד ומחפש הרפתקאות
ועכשיו אנחנו מתבאסות שהוא יוצא הרבה מהבית וכל פעם מחפש לו הרפתקה חדשה וצריך אותו עם הילדים והוא פחות - שוב, זה אותו הוא. רק המציאות שונה.
שוב, להבין על מה זה יושב ומה *בדיוק* מפריע ובזה לטפל.
ואם התאהבנו באישה חמה ואוהבת ופתאום אנחנו מגלים את הצד השני של זה - שהיא גם ממש כעסנית ויודעת לצעוק בלי עין הרע וזה מבאס אותנו טילים כי מה הקשר בין היצור הצורח הזה להבין האישה החמה איתה התחתנתי?!
אז נבין ששוב - זו אותה היא. אותה תכונה של הנפש שאם יכולה לאהוב עד הסוף ולהיות חמה עד הסוף - גם בכעס זה יכול להיות עד הסוף כי היא אולי יותר רגישה או יותר אכפת לה מדברים וכו' - זו אותה תכונה בשתי הקצוות שלה.
וצריך לבדוק *למה* היא צועקת, מה מפריע לה, מה קשה לה, מה הביא אותה לזה - ולטפל בזה.
תמיד צריך להגיע לשורש
להבין אותו
לקרוא לו בשם
ללמוד אותו, למה הגיע, ממה נבע, מה גרם לו לצמוח וכו' וכו'
ואז לטפל בו.
כי הרבה פעמים אומרים שדווקא תכונות שאהבנו ובהן התאהבנו בבן/בת הזוג לפני החתונה - הן הן התכונות שהכי יוציאו אותנו מדעתנו אחרי הנישואים.
ואחרי שמבינים את המהות של זה, את המובן מאליו הזה, את הקצוות של אותה תכונה,
את כל מה שחפרתי עכשיו ועוד הרבה דברים שעוד לא חפרתי אותם כאן - אז מבינים שכל מה שצריך זה להבין שהמציאות השתנתה,
ולהתאים את עצמנו ואת הזוגיות שלנו לזוגיות,
לראות שעדיין קיים כל הטוב הזה במי שמולי שבו התאהבתי,
להעצים את זה, לראות את זה, להגדיל את זה,
ובמה שקשה - לברר לעומק - ולטפל.
לא לטאטא אלא לברר, לזהות - ולטפל. וכמה שיותר מוקדם יותר טוב בלי לצבור מטענים עצומים.
(וגם אם צברנו - זה עדיין לגמרי אפשרי!!!)
אם לא היינו חווים את כל הקשיים, המשברים והרע שעברנו - לא היינו באותו מקום של *טוב* ביננו כרגע.
כמה שזה נשמע מופרך, לפעמים רק מהמשברים אפשר לצמוח ולהעמיק בעוצמה הכי חזקה שיש,
לפעמים דווקא מהרע אפשר לחוות את הטוב יותר בשלמות ויותר בחוזקה ועוצמה.
וזה נכון לכל תחום בחיים - אדם שעובר ומתגבר על מכשולים וקשיים - לרוב יכול לצאת הרבה יותר מחוזק, עם הרבה יותר כוחות ותעצומות נפש שגילה על עצמו, הרבה יותר לעזור גם לאחרים, הרבה יותר לפצח את השריר של הנתינה וגם של הקבלה, וגם לחוות את הטוב הרבה יותר בעוצמה כאשר הוא מגיע
השינוי הזה מרווקות לנישואין טומן לנישואין הרבה מאוד קשיים בדמות המובן מאליו במרים את ראשו פתאום -
אם עד עכשיו ארוסך או בן זוגך, שעדיין לא היה בעלך, לא היה מובן מאליו בעינייך - כי לא הייתה הטבעת, כי לא הייתה המחויבות - הרי שמרגע שנישאתם הוא כאילו כבר "בכיס שלך" וזה יכול לגרום לרוב ככל האנשים לקבל את השני/ה כמובן מאליו.
וזה הנשק הכי גדול של הנישואין המובן מאליו הזה.
שום דבר לא מובן מאליו!
צריך להתייחס כל יום מחדש כאילו הוא מתנה ב א מ ת, כאילו בן הזוג הוא מתנה ואין נפלא כמוהו, לא לקחת לעולם כמובן מאליו, להעצים, להגדיל, להאדיר, להודות, לאהוב מכל הלב.
כך גם ניתן לראות זוגות שחיו לפני 10 שנים ביחד כולל הכל ופתאום מתחתנים וישר מתגרשים.
איך זה יכול להיות?!
לפני החתונה – לקחו אחד את השני *לא* כמובן מאליו! אלא כמשהו חשוב ויקר!
כשרבו – לא עשו זאת ברוע ובגועל לפחות לא עד הסוף – כי הרגישו שיש להם מה להפסיד. שהוא או היא יכולים ללכת ולא להתחתן בסוף. ניסו להיות יותר טובים, ניסו לשווק עצמם יותר טוב, ניסו להחליק למחול ולסלוח על טעויות יותר.
ואחרי החתונה<? הרגישו שזה כבר ב"כיס הקטן" שלהם. לקחו כמובן מאליו.
רבו עד הסוף. צעקו, קיללו, עברו קווים אדומים,
הפסיקו להשקיע כי "מה זה משנה זה כבר שלי", פזלו החוצה, עשו השוואות, התחילו להגדיל פגמים ולהקטין יתרונות במקום להיפך, לא השקיעו – והתוצאה – גירושים רגשיים או גירושים בפועל.
כל עוד הקשר לא ממוסד, ואין את המחויבות הזו, יותר נוח להכיל צדדים מסוימים באישיות או חוויות חיים.
ברגע שהקשר הופך לרשמי, עם הזמן זה עלול להיעשות יותר ויותר קשה.
משתי סיבות עיקריות:
- המובן מאליו, כאמור. שהקשר נהיה ממוסד, כאילו הכל כבר "בכיס הקטן", מובן מאליו, לא משקיעים כבר, לא כמו קודם שזה *לא* היה בכיב הקטן, שזה *לא* היה מובן מאליו, שתמיד היה את החשש שישב שאולי הוא/היא ילכו ממני אם אני _______ או אם אני לא _____ או ימצא יותר ב___ ממני
- כאשר הקשר ממוסד, זה כאילו אומר למוח של כל אחד ואחת מאיתנו שזה "סופי", שזהו. זה ככה לנצח. (מה שלא היה כך לפני – שתמיד כל אחד חשב איפשהו במוח שמקסימום נפרדים, או מקסימום מישהו/י אחר/ת וכן הלאה) – כאשר מתחתנים והקשר רשמי וממוסד – כבר אין למוח את המחשבה שהכל פתוח, שיש המון אופציות בכל זמן נתון, שהוא חופשי ומשוחרר לבחור בכל שניה נתונה מה שהוא רוצה, את החופש והעמדה המחשבתית שכלום לא סגור לו וסופי. כאשר הקשר ממוסד, גם אם הוא ממש טוב וגם ממש אוהבים – אין את העמדה המחשבתית הזו, והמוח יכול להגיד, אפילו בתת מודע – רגע! לא רוצה שזה יהיה סופי! סופי זה מפחיד! סגור זה מפחיד! אני רוצה עוד אפשרויות! אני רוצה חופש! אני לא רוצה להתחייב ולהיות סגור וחתום כל הזמן! (זה גם הרבה בראש של האנשים יותר בדור הזה – כי רואים סביבם כל הזמן כל הזמן זוגות שמתגרשים, גם זוגות שהיו אוהבים, וכל המדיה והתרבות בעקיפין רומזת שנישואין זה כלא ושהכל אבוד מראש וכן הלאה, אז כבר זה מחלחל להם למוח והם כבר אוטומטית מפחדים מזה וזה לפעמים עושה נבואה שמגשימה את עצמה כי היחס לנישואין במוח הוא שלישי במקום חיובי!) ואז כאילו להילחם ב"סופי" הזה ולהגיד לעצמנו במוח (בתת מודע לפעמים) שהנה זה לא סופי, אפשר ללכת, זה לא סופי! אז מסתכלים על בן הזוג בצורה שונה, פחות אוהדת ומכילה ומקבלת. פתאום החסרונות והמגרעות בבן/בת הזוג מתעצמים, שמים עליהם יותר את הדגש ואת הזכוכית מגדלת עליהם, ואת כל הדברים הטובים לוקחים כמובן מאליו, (בדיוק הפוך ממה שהיה קודם). ואז יש יותר מריבות, ויותר פרצופים, ויותר עלבונות, והתרמיל של העלבונות והכעסים נהיה גדול יותר ויותר ככל שהזמן עובר, ואם לא מטפלים בזה מהר, ואם לא מקבלים כלים ומודעות לדעת שזה חלק אינטגרלי ממערכת הנישואים, וזו פשוט רק משוכה שצריך לעבור עם הרבה מודעות, השקעה, עבודה וכלים נכונים – אז היחסים מדרדרים לאט לאט, ואז ככל שהזמן עובר יש יותר מטענים שהצטברו ונהיה יותר קשה (אפשרי אבל יותר קשה...).
לדעת שזה קורה, וזה קורה לכולם. וזה בסדר גמור. וזה חלק מובנה במערכת.
אבל התשובה המעודדת והנחוצה כ"כ היא שזה פתיר! שעוברים את זה!
שאז הקשר ואהבה רק מתעמקים!
נהיים קרובים יותר, עמוקים יותר, אוהבים יותר!
מרוויחים את העומק הזה באהבה רק מהעבודה הקשה הזו וההתגברות על המשברים! לא לוותר על זה! לא לברוח באמצע! לא להישבר, לעבוד על זה! עם המון אהבה, הקשבה והכלה – לעבוד על זה! והכל יהיה מדהים! מובטח!
ה*מציאות של הנישואין* עצמה היא שגורמת לאנשים להרגיש לפעמים שבני זוגם הם מובנים מאליהם והכל מובן מאליו - המסגרת הזאת עצמה והמציאות הזו עצמה היא היא זו שיכולה לגרום חלילה לפזילות אם יש משהו לא טוב בקשר, ולעתים גם אם הכל טוב, אבל אין את העבודה הפנימית הזו על ההבנה שהנישואין האלה בעצם ממש *לא* מובנים מאליהם, וממש יקרים יום יום גם אחרי 20 שנים יחד.
ההבנה הזו היא לא פחות מקריטית,
כי במקרה שאישה/גבר הגיעו כבר למצב כזה, או עלולים להגיע למצב כזה -
אם יחשבו שנייה שגם עם אותו גבר נאה וכריזמטי וחדש שהרגע הגיח למשרד - גם אם יהיו איתו, ויחוו אהבה וטוב ופרפרים וכו' וכו' - ובסופו של דבר נגיד שאפילו יתגרשו ויתחתו איתו -
מה הם עשו בעצם?
החליפו גבר אחד באחר.
ומה יקרה עכשיו?
גם עם הגבר הזה - השני יקרה בדיוק אבל בדיוק אותו דבר -
שוב שגרה
שוב הרגשה של מובן מאליו
שוב הרגל
ואז יגיע גבר שלישי נאה יותר וכריזמטי יותר - ואז שוב אותו סיפור
ואז גם איתו
אחרי שלוש שנים
ועוד ילדים
ועוד 3 שנים -
שוב אותו דבר
ועוד גבר ועוד גבר ואין לדבר סוף!
לכן שכל אחד יחשוב עם עצמו טוב טוב -
הרי התחתנתי עם בעלי כי *הוא* זה שהיה נאה בעיני, וכריזמטי, ואהוב, וכל התכונות שאהבתי בו
ו*הוא* זה שעשה לי טוב ופרפרים וכל זה -
אז איתו התחתנתי.
ויש לי עכשיו שתי אפשרויות:
או לשמר ולחזק ולהרים למעלה את הקשר המיוחד הזה שיש בין שנינו, בלי שום רבע פזילה החוצה, ועבודה ואנרגיה שמושקעת ומושקעת רק בבית פנימה -
או להפסיד אותו ואת מה שיש לנו ולהיות בלופ אינסופי של חיפוש של עוד גבר כריזמטי ועוד אחד ועוד אחד ולעולם אין לדבר סוף, רק כאב לב ותחושת החמצה גדולה, כי עם אף אחד לא יהיה ניתן להגיע לשלמות,
לשחרור,
להרגשה שהנה הגעתי אל הבית שלי,
של שייכות וייחודיות,
של בנייה של מערכת נישואין של שנים רבות ולנצח שרק שעוברים עוד דברים ומנצחים עוד משברים ומתעמקים - רק בה אפשר לחוות אהבה מסוימת ושלמה שאי אפשר לחוות עם קשרים יותר קצרים (אפילו של שנים. לא דומה אהבה של 40 שנים לאהבה של 20 שנים).
אז את כל זה מפסידים.
החידוש הגדול הנוסף הוא שזה לא משנה כ"כ אם בעלי הוא יוסי או דני
או אשתי היא רינה או דינה -
מה שיעשה את העובדה שנצליח ונישאר יחד *בטוב* - היא העבודה *שלנו* בלבד!
היא הבחירה שלנו אחד בשני/ה כל יום מחדש בלבד!
היא היכולת שלנו *במודע* להשקיע,
במודע לאהוב,
במודע להעניק ולתת,
במודע לא לקחת את בן/בת הזוג כמובנים מאליהם -
בכוחנו לגמרי לגמרי לעשות את חיי הנישואין שלנו מאושרים.
כל האובר-ציפיות שאנו מלבישים על בן זוגנו,
כאילו הוא אמור לענות על כל שאיפותינו בחיים,
כאילו הוא יכול להיות מושלם,
כאילו הוא יכול להיות אנחנו עצמנו רק בגרסה הגברית
לאהוב כל מה שאנחנו אוהבת
להיות טוב בכל מה שאנחנו טובות
ואם אפשר גם שיהיה בנוסף מכיל ומחבק ונחמד ואוהב וגבר ומושך ו.. ו... ו.. ו...
הלו!!!
רגע!!!
זה בן אדם!
לא מלאך
לא מושלם
זה בנאדם.
הוא לא יכול להיות גם וגם וגם והכל.
הורגלנו שזה עובד ככה.
ראינו כל ילדותנו וכל סרטי דיסני שהכל ככה.
שהכל מושלם
שהאביר על הסוס הלבן ומושלם בהכל
שבן הזוג אמור לענות על כל רשימת המכולת ולהיות מקסים ונהדר תמיד בלי טיפת אנושיות או רגעי שבירה,
אבל הורגלנו לא נכון.
זו לא המציאות.
גם אנחנו לא מושלמות.
גם אנחנו רחוקות מלהיות נסיכות דיסני
גם אנחנו אנושיות
גם אנחנו כועסות, עייפות, עצבניות, עצובות
גם אנחנו עם הפאקים שלנו...
כמו שאנחנו "סולחות ומעבירות" לעצמנו -
כך כדאי שנעשה עבור בן הזוג.
יש לו את הטוב שלו.
כמו שלך יש את הטוב שלך.
ויש לו את החולשות שלו
כמו שלך יש את החולשות שלך.
השוואות לא יעזרו,
הן גם לא מציאותיות כלל.
וכל גבר אחר, גם אם היה הכי משכיל ומדבר ומעניין - היו לו את החסרונות *שלו*
ועם אותו צד של המטבע הזה - היה גם את הצד השני.
אולי הוא היה כעסן? אולי לא מכיל? אולי לא מכבד? אולי עקשן כפרד ולא זז מילימטר מעמדנו החכמה והנאורה?
ואולי ואולי ואולי.
אין לדבר סוף. באמת.
יש מצבים בחיים שגם לאיש וגם לאישה קשה בו זמנית.
וכאשר שני בני הזוג נמצאים במצוקה בו זמנית - הם לא מסוגלים לראות כרגע אצת הכאב של האחר!
זה לא שהם לא רוצים, אלא הם לא יכולים!
זה לא שלא אכפת לך מבעלך - אלא שאת מרוכזת בכאב שלך!
זה לא שלבעלך לא אכפת מהקושי ומהכאב שלך - זה שהוא מרוכז בכאב שלו!
אפילו לעצמכם אין יכולת לעזור כאשר אתם בתוך הכאב עצמו - אז קל וחומר שלאחר.
אדם שכל כולו בתוך הקושי - ממש ממש לא מסוגל אפילו לראות מעבר לקושי *עם עצמו*
הוא פשוט לא יכול, לא שלא רוצה.
במצב כזה צריך לחכות שיהיו כוחות.
לחכות שהמצוקה לאט לאט תפחת ותיעלם.
להיעזר ברשת תמיכה סביבתית רחבה - כמו אחות, חברה, אמא, שכנה, בייביסיטר, מסכים, אמבטיה, סדרה מצחיקה, הליכה לטבע, כוס תה, ספורט, כוס מיםף, מוזיקה, פעילות גופנית וכו' וכו' - כל דבר שיכול להקל מהמצוקה.
בלי לצפות מהשני כרגע - כי גם הוא במצוקה בדיוק עכשיו.
כמובן שבמצב שלא שני בני הזוג במצוקה בו זמנית זה יותר פתיר וקל...
אבל עד אז - להיעזר. בכל מה שאפשר
מספיק שרק אחד מכם יהיה עם טיפה טיפה יותר כוחות - והכל יראה אחרת
כמה קסם בדברייך.איש כריש
קורא כבר פעם שניה..
תודה רבהנגמרו לי השמות
ארוךך....ג'ינג'ית
מפאת חוסר הזמן, לא קראתי הכל, ובכתיבה שלך יש המון נקודות שצריך לפרק לאחד אחד.
רוצה להתייחס לנקודה אחת ואם יהיה לי זמן, בהמשך אתייחס לחלקים נוספים בכתיבה שלך.
ענין הקוליקטיס...
בעלי חולה קרון שזו מחלה שמקבילה לקוליקטיס רק יותר קשה....
וכשהתחתנו ידעתי על זה ובכל אופן בחרתי להתחתן איתו (קצת תמימות, לא הבנה של עד הסוף של מה זה הקרון, אהבה אליו ועוד כל מני סיבות) קרון וקוליקטיס הן מחלות מעיים, קשות ממש! רגע הגילוי הוא קשה ולוקח זמן להבין איך לחיות עם המחלה הזאת. כן, זה אומר ריצות תכופות לשירותים, התמודדות עם כאבי בטן (שמזכירים ממש צירי לידה), בחילות הקאות ועם כל הקושי הרגשי שזה מביא, אתה כאילו מאבד את השליטה על החיים, המחלה מגבילה מאוד!
אני מאוד יכולה להבין גם עניין העבודה, אני זוכרת שבעלי קיבל עבודה חדשה, ודקה לפני שהיה צריך לצאת היה צריך שירותים... ואני באמת ובתמים הייתי ממלמלת פרקי תהילים שיצא מהר כדי לא לאחר לעבודה (לא הייתי אומרת לבעלי כלוווום!!)
אנחנו נשואים עוד מעט כעשור כשבעלי באותה עבודה!!
חשוב לי להגיד שניתן לחיות עם המחלה הזאת! לוקח זמן להכיר אותה, להבין אותה, לחבק אותה ולדעת שהיא פה ותישאר פה ואנחנו ננהל את המחלה ולא היא אותנו...
המצב הרגשי מאוד מאוד משפיע על המחלה, לאט לאט מבינים מה הטריגרים שגורמים לזה להתפרץ (לחץ,חוסר ביטחון ועוד)
אני מאמינה שכל המצב הכלכלי וזה שלא מצליח להביא פרנסה כמו שהיה רוצה לעומת זאת, את ממשיכה להתקדם (ואפילו סוגרת לו את החוב שלו) לא עוזר לו מבחינה רגשית... יכול להיות שהוא אפילו מרגיש קטן מזה... וברור לי שיש לך כוונות טובות.
אני ממש ממליצה על:
1. הרבה שיחות טובות, מכילות עם הרבה הבנה, דחיפה שלו למקום עצמאי, מרומם (ולא לשמור על התינוק...) לעודד אותו ובעיקר להאמין בו ממש!!!
2. אם מסכים ללכת לטיפול רגשי, זה גורם פלאים למחלה.
3. צריך לדעת להקשיב לגוף שלו, מה עושה לו טוב, ומה לא.
התזונה שלהם ממש שונה, לדוגמא:כולם אומרים שקמח מלא בריא, אישית, את בעלי זה היה הורס לו את הבטן ממש! יש ירקות שמותר כאלו שאסור לו כנ"ל מוצרי חלב...
4. למצוא אנשי מקצוע עם יחסי אנוש טובים שיאמינו בבעלך שיכול להתגבר על זה, (אנחנו החלפנו רופא גסטרו שהיה מאוד מקצועי אבל בלי יחסי אנוש ברמה שבעלי היה מקבל כאב בטן רק מלראות את הרופא הזה)
והכל למדנו על בשרינו, לא ביום אחד ולא ביומיים, זה תהליך ארוך, אבל מספק.
אנחנו התחתנו צעירים, נלחמנו בשינים על הנישואים שלנו, גדלנו עם המחלה. ניתן לחיות עם זה, ולקיים חיים נורמלים לחלוטין.
צריך הרבה הרבה סבלנות! בהצלחה!
רוצה להתייחס לנקודה אחת ואם יהיה לי זמן, בהמשך אתייחס לחלקים נוספים בכתיבה שלך.
ענין הקוליקטיס...
בעלי חולה קרון שזו מחלה שמקבילה לקוליקטיס רק יותר קשה....
וכשהתחתנו ידעתי על זה ובכל אופן בחרתי להתחתן איתו (קצת תמימות, לא הבנה של עד הסוף של מה זה הקרון, אהבה אליו ועוד כל מני סיבות) קרון וקוליקטיס הן מחלות מעיים, קשות ממש! רגע הגילוי הוא קשה ולוקח זמן להבין איך לחיות עם המחלה הזאת. כן, זה אומר ריצות תכופות לשירותים, התמודדות עם כאבי בטן (שמזכירים ממש צירי לידה), בחילות הקאות ועם כל הקושי הרגשי שזה מביא, אתה כאילו מאבד את השליטה על החיים, המחלה מגבילה מאוד!
אני מאוד יכולה להבין גם עניין העבודה, אני זוכרת שבעלי קיבל עבודה חדשה, ודקה לפני שהיה צריך לצאת היה צריך שירותים... ואני באמת ובתמים הייתי ממלמלת פרקי תהילים שיצא מהר כדי לא לאחר לעבודה (לא הייתי אומרת לבעלי כלוווום!!)
אנחנו נשואים עוד מעט כעשור כשבעלי באותה עבודה!!
חשוב לי להגיד שניתן לחיות עם המחלה הזאת! לוקח זמן להכיר אותה, להבין אותה, לחבק אותה ולדעת שהיא פה ותישאר פה ואנחנו ננהל את המחלה ולא היא אותנו...
המצב הרגשי מאוד מאוד משפיע על המחלה, לאט לאט מבינים מה הטריגרים שגורמים לזה להתפרץ (לחץ,חוסר ביטחון ועוד)
אני מאמינה שכל המצב הכלכלי וזה שלא מצליח להביא פרנסה כמו שהיה רוצה לעומת זאת, את ממשיכה להתקדם (ואפילו סוגרת לו את החוב שלו) לא עוזר לו מבחינה רגשית... יכול להיות שהוא אפילו מרגיש קטן מזה... וברור לי שיש לך כוונות טובות.
אני ממש ממליצה על:
1. הרבה שיחות טובות, מכילות עם הרבה הבנה, דחיפה שלו למקום עצמאי, מרומם (ולא לשמור על התינוק...) לעודד אותו ובעיקר להאמין בו ממש!!!
2. אם מסכים ללכת לטיפול רגשי, זה גורם פלאים למחלה.
3. צריך לדעת להקשיב לגוף שלו, מה עושה לו טוב, ומה לא.
התזונה שלהם ממש שונה, לדוגמא:כולם אומרים שקמח מלא בריא, אישית, את בעלי זה היה הורס לו את הבטן ממש! יש ירקות שמותר כאלו שאסור לו כנ"ל מוצרי חלב...
4. למצוא אנשי מקצוע עם יחסי אנוש טובים שיאמינו בבעלך שיכול להתגבר על זה, (אנחנו החלפנו רופא גסטרו שהיה מאוד מקצועי אבל בלי יחסי אנוש ברמה שבעלי היה מקבל כאב בטן רק מלראות את הרופא הזה)
והכל למדנו על בשרינו, לא ביום אחד ולא ביומיים, זה תהליך ארוך, אבל מספק.
אנחנו התחתנו צעירים, נלחמנו בשינים על הנישואים שלנו, גדלנו עם המחלה. ניתן לחיות עם זה, ולקיים חיים נורמלים לחלוטין.
צריך הרבה הרבה סבלנות! בהצלחה!
אתם נשמעים זוג מקסים! את אשה מעוררת הערכה!חלונות
מהמם!די שרוט
וואו מדהימים אתםנגמרו לי השמות
....אנונימית בהו"ל
יקרה,חדשה ישנה
וואו נשמעת התמודדות לא פשוטה בכלל.
הכל עלייך ה-כל.
הפרנסה, הלידה שעברת, גידול הילד, בחובות של בעלך, לטפל הצ'ק דחוי...
בעלך..
ואולי, נח לו במצב הזה, את עושה הכל מצוין. אפילו כשהיה חוב פתאום קיבלת מילגה, בעלך סומך עלייך שאת מטפלת בהכל כמו שצריך, אולי, אני אומרת בזהירות, את לא נותנת לו לקחת תפקיד לידיים? יכול להיות שנגיד הוא טיפל במצב הכלכלי ואת 'נכנסת לו' ולא סמכת עליו כמו שצריך ואז הוא הירפה והשאיר את התפקידים לך?
אני חושבת שצריך לעשות תיאום ציפיות- איזה תפקידים הוא לוקח על עצמו - למשל לטפל בחשבונות הבנק, או למשל טיפול בילד בשעות הלימודים. אבל אז את חייבת לשחרר ולסמוך עליו, לא להכנס לו באמצע - תן לו מים, תחליף לו טיטול, שים אותו לישון וכו'. לא. את בחדר סגור ולא ניגשת, כאילו שאת לא בבית, לא רואה אותם בכלל. סומכת עליו שיעשה את התפקיד כראוי.
אני כל כך מבינה את העצבים שלך על הבחינה שהוא התעסק באוכל. פשוט לא פייר! אבל צריך לעשות פוס. לעצור, לדבר ולהשלים. נסי לדבר בנחת כמה שאפשר, ולהסביר את המצב שאי אפשר שהכל עלייך, כי בסוף יימאס לך מזה.
הכל עלייך ה-כל.
הפרנסה, הלידה שעברת, גידול הילד, בחובות של בעלך, לטפל הצ'ק דחוי...
בעלך..
ואולי, נח לו במצב הזה, את עושה הכל מצוין. אפילו כשהיה חוב פתאום קיבלת מילגה, בעלך סומך עלייך שאת מטפלת בהכל כמו שצריך, אולי, אני אומרת בזהירות, את לא נותנת לו לקחת תפקיד לידיים? יכול להיות שנגיד הוא טיפל במצב הכלכלי ואת 'נכנסת לו' ולא סמכת עליו כמו שצריך ואז הוא הירפה והשאיר את התפקידים לך?
אני חושבת שצריך לעשות תיאום ציפיות- איזה תפקידים הוא לוקח על עצמו - למשל לטפל בחשבונות הבנק, או למשל טיפול בילד בשעות הלימודים. אבל אז את חייבת לשחרר ולסמוך עליו, לא להכנס לו באמצע - תן לו מים, תחליף לו טיטול, שים אותו לישון וכו'. לא. את בחדר סגור ולא ניגשת, כאילו שאת לא בבית, לא רואה אותם בכלל. סומכת עליו שיעשה את התפקיד כראוי.
אני כל כך מבינה את העצבים שלך על הבחינה שהוא התעסק באוכל. פשוט לא פייר! אבל צריך לעשות פוס. לעצור, לדבר ולהשלים. נסי לדבר בנחת כמה שאפשר, ולהסביר את המצב שאי אפשר שהכל עלייך, כי בסוף יימאס לך מזה.
וואוו, כמה את עוברת!חלונות
נעתקה נשימתי רק מלקרוא את זה, אז לחוות??!!! - אלופה את!
אקדים ואדגיש שאם בעלך היה פונה פה לעזרה - התשובה שהוא היה מקבל, ממני לפחות, היתה שונה מאוד ממה שאני הולכת לכתוב לך. היה מקבל על הראש כהוגן...
אבל מכיון שאת השואלת, ומכיון שניכר בך שאת אישה חזקה, אינטליגנטית ויודעת את אשר לפניה, והכי חשוב - מכיון שאני מאמינה מאוד! בשינוי, אפילו של אחד מבני הזוג, להפוך ולשנות דינמיקה זוגית - ננסה יחד לקרוא את התמונה מזוית קצת שונה:
את מתארת מצב בו בעלך איבד את מקום העבודה המכניס שלו ואיתו את היכולת לפרנס את המשפחה שלו בכבוד. הבעיות הבריאותיות מהם הוא סובל גם מצריכות הרבה עזרה ותמיכה שלך ומציבות אותו בצד הנזקק, לנישואין הוא הגיע עם חוב גדול, ונשמע באופן כללי שהוא בתקופה ומצב לא הכי מזהירים בחייו...
והוא זכה בך - אישה חזקה, מובילה, הגיעה לחתונה עם סכום יפה שחסכה לבד, גמרה תואר ראשון - כרגע לומדת כבר תואר שני, מצליחה לעשות הכל, גם אם זה עם קושי, ללמוד, לפרנס, להרות, ללדת, ללמוד בזום עם הילד, לסגור לו את החוב, לקחת משכנתא, לנהל את כל מערך הכספים והחשבונות, לתמוך בו בריאותית - אחותי, את א ל ו פ ה !!!!!!!🥇
את יודעת מה אמר לי בעלי פעם? - היום, בשנים האחרונות, ישנן נשים שיכולות פרקטית להסתדר מצוין גם בלי בעל. נשים היום יכולות לפרנס יופי, רק הן תצלחנה לתמרן עם בית - עבודה - ילדים, הן מגדילות ראש, הכל עליהן ומסתדרות יופי! ( אני לא מתייחסת כרגע לפן הרגשי או המיני)
ויש גברים כאלה, שנסיבות החיים, או גורמים זמניים, או האופי שלהם - הביאו אותם להיות בעמדה קצת חלשה יותר. קבועה או זמנית. עכשיו את למשל - מסתדרת יופי גם אם הוא חלש עכשיו - את עדיין מחזיקה הכל ושורדת ומנהלת את כל החזיתות.
אבל איפה המקום שלו כגבר????
קצת לא נשאר לו מקום....
נראה לי שבמצב שלך את ממש צריכה *לייצר* לו מקום בו הוא פועל *ומרגיש* כבעלך, כגבר שלך!
מצליחה להבין למה אני מתכוונת?
תראי, את צודקת בכל מה שטענת ותטעני. באמת! אני באמת חושבת שבפלונטר הזה את הצודקת. אבל מה תרויחי מזה? בואי תיהיי חכמה! בואי תגרמי לכל התמונה להשתנות!
בעלך נשמע נמצא כרגע במקום נטול כל אחריות, שום דבר לא באחריותו. הוא לא מצליח לפרנס, המצב הבריאותי שלו לא מזהיר, הוא זכה באישה שמצליחה לתפוס ולהחזיק הכל. אז מה נשאר לו? לשמור על הילד כשאת בזום? אה..פחות מענין...
קומי תצרי לו מקום, חשיבות, ערך. את יכולה! את מסוגלת להכל!! אנחנו ממש יכולות כנשים ליצור אנשים חדשים! להפוך אותם על פיהם!
אין לך מושג כמה פעמים ראיתי את זה קורה בפועל....זה מדהים! זה עוצמתי! זה הכוח שלנו כנשים!
אז מה אני צריכה לעשות, את שואלת?
כמו תמיד אענה לך: אם התחברת לרעיון הזה והוא נראה לך נכון,שבי עם עצמך, תפנימי אותו, תעבדי אותו, תני לו לשנות את הגישה שלך מבפנים - זה כבר ישפיע לבד על המעשים.
אתן לך הצעה, רק הצעה, למשו שאני הייתי עושה במצבך ( והייתי לא רחוקה מאוד בתחילת הנישואין מהמצב שתיארת) - אני הייתי מעבירה לו חגיגית ורשמית את כל ענייני ניהול הכספיים. ככה חד וחלק! זה החשבון בנק, זה הסיסמא, זה החובות שלנו, זה החסכונות, זה התשלומים החודשיים -ושיהיה לך בהצלחה!
וזהו
לא להתערב לו
לסמוך עליו
אין לך מושג כמה זה יעצים אותו
ויצור לך גבר!!
ואם הוא מרגיש גבר - קטן עליו לזהות מצוקה רגשית אצל אשתו אחרי לידה, לשמור על הילד, לפנק, לגונן, להעניק בטחון...
בהצלחה אהובה!
אקדים ואדגיש שאם בעלך היה פונה פה לעזרה - התשובה שהוא היה מקבל, ממני לפחות, היתה שונה מאוד ממה שאני הולכת לכתוב לך. היה מקבל על הראש כהוגן...
אבל מכיון שאת השואלת, ומכיון שניכר בך שאת אישה חזקה, אינטליגנטית ויודעת את אשר לפניה, והכי חשוב - מכיון שאני מאמינה מאוד! בשינוי, אפילו של אחד מבני הזוג, להפוך ולשנות דינמיקה זוגית - ננסה יחד לקרוא את התמונה מזוית קצת שונה:
את מתארת מצב בו בעלך איבד את מקום העבודה המכניס שלו ואיתו את היכולת לפרנס את המשפחה שלו בכבוד. הבעיות הבריאותיות מהם הוא סובל גם מצריכות הרבה עזרה ותמיכה שלך ומציבות אותו בצד הנזקק, לנישואין הוא הגיע עם חוב גדול, ונשמע באופן כללי שהוא בתקופה ומצב לא הכי מזהירים בחייו...
והוא זכה בך - אישה חזקה, מובילה, הגיעה לחתונה עם סכום יפה שחסכה לבד, גמרה תואר ראשון - כרגע לומדת כבר תואר שני, מצליחה לעשות הכל, גם אם זה עם קושי, ללמוד, לפרנס, להרות, ללדת, ללמוד בזום עם הילד, לסגור לו את החוב, לקחת משכנתא, לנהל את כל מערך הכספים והחשבונות, לתמוך בו בריאותית - אחותי, את א ל ו פ ה !!!!!!!🥇
את יודעת מה אמר לי בעלי פעם? - היום, בשנים האחרונות, ישנן נשים שיכולות פרקטית להסתדר מצוין גם בלי בעל. נשים היום יכולות לפרנס יופי, רק הן תצלחנה לתמרן עם בית - עבודה - ילדים, הן מגדילות ראש, הכל עליהן ומסתדרות יופי! ( אני לא מתייחסת כרגע לפן הרגשי או המיני)
ויש גברים כאלה, שנסיבות החיים, או גורמים זמניים, או האופי שלהם - הביאו אותם להיות בעמדה קצת חלשה יותר. קבועה או זמנית. עכשיו את למשל - מסתדרת יופי גם אם הוא חלש עכשיו - את עדיין מחזיקה הכל ושורדת ומנהלת את כל החזיתות.
אבל איפה המקום שלו כגבר????
קצת לא נשאר לו מקום....
נראה לי שבמצב שלך את ממש צריכה *לייצר* לו מקום בו הוא פועל *ומרגיש* כבעלך, כגבר שלך!
מצליחה להבין למה אני מתכוונת?
תראי, את צודקת בכל מה שטענת ותטעני. באמת! אני באמת חושבת שבפלונטר הזה את הצודקת. אבל מה תרויחי מזה? בואי תיהיי חכמה! בואי תגרמי לכל התמונה להשתנות!
בעלך נשמע נמצא כרגע במקום נטול כל אחריות, שום דבר לא באחריותו. הוא לא מצליח לפרנס, המצב הבריאותי שלו לא מזהיר, הוא זכה באישה שמצליחה לתפוס ולהחזיק הכל. אז מה נשאר לו? לשמור על הילד כשאת בזום? אה..פחות מענין...
קומי תצרי לו מקום, חשיבות, ערך. את יכולה! את מסוגלת להכל!! אנחנו ממש יכולות כנשים ליצור אנשים חדשים! להפוך אותם על פיהם!
אין לך מושג כמה פעמים ראיתי את זה קורה בפועל....זה מדהים! זה עוצמתי! זה הכוח שלנו כנשים!
אז מה אני צריכה לעשות, את שואלת?
כמו תמיד אענה לך: אם התחברת לרעיון הזה והוא נראה לך נכון,שבי עם עצמך, תפנימי אותו, תעבדי אותו, תני לו לשנות את הגישה שלך מבפנים - זה כבר ישפיע לבד על המעשים.
אתן לך הצעה, רק הצעה, למשו שאני הייתי עושה במצבך ( והייתי לא רחוקה מאוד בתחילת הנישואין מהמצב שתיארת) - אני הייתי מעבירה לו חגיגית ורשמית את כל ענייני ניהול הכספיים. ככה חד וחלק! זה החשבון בנק, זה הסיסמא, זה החובות שלנו, זה החסכונות, זה התשלומים החודשיים -ושיהיה לך בהצלחה!
וזהו
לא להתערב לו
לסמוך עליו
אין לך מושג כמה זה יעצים אותו
ויצור לך גבר!!
ואם הוא מרגיש גבר - קטן עליו לזהות מצוקה רגשית אצל אשתו אחרי לידה, לשמור על הילד, לפנק, לגונן, להעניק בטחון...
בהצלחה אהובה!
אוי ואבוי!!העני ממעש
לא מובן הצעד, שהוא התפטר מהעבודה הראשונה
מלבד זה- אוי אחד גדול
מלבד זה- אוי אחד גדול
הטעות הראשונהLia
שעשיתם זה היה לעזוב את מקום העבודה.
מי עוזב מקום רווחי וטוב ומשמח רק בגלל שיש בנות?!?! מה קשור לשאול רב?!?!
מה לקחת על עצמך להיות המפרנסת העיקרית ועוד ללכת ללמוד? זה חוסר אחריות.
פשוט מסכן. הוא היה רגיל להרגיש מועיל ומפרנס ועכשיו כמו בטטה. בשביל גבר זה נוק אאוט.
שיחזור לעבוד במה שהוא אוהב וטוב. כשיהיה לו טוב תראי איך דברים מסתדרים.
מסכימה עם התגובה.זית1
עבר עריכה על ידי זית1 בתאריך ט"ו בכסלו תשפ"א 09:07
גם אם אתם דוסים ממש, אפשר וכדאי לדעת לחיות עם החילונים והחילוניות.ולעבוד גברים עם נשים, עם גבולות ברורים!!
לא עוזבים מקום עבודה טוב מבלי שיש אופציה יותר טובה.
אם ישנה אפשרות שהוא יחזור למקום העבודה שהוא עזב, אז תעשו את מירב המאמצים בכדי לחזור, ולהתמודד עם בעיית הצניעות.
את לוקחת על עצמך המון, תנסי להרפות מדברים מסוימים ותעבירי אליו את האחריות, גם אם הדברים יבוצעו בהתחלה לא על פי רצונך.
גבר חייב להרגיש שהוא מוביל ומועיל למשפחה!!
תנסי לחשוב מנקודת המבט שלו, שעד לפני הנישואים הוא תפקד, עבד בעבודה טובה, והיה בשליטה על חיו, כרגע כל הקרקע היציבה נשמטת לו מתחת לרגליים, וזה מצב מתסכל מאוד!
ואפשר להבין גם את הכאב שלו.
ולגבי הדירה, לדבר לדבר ועוד פעם לדבר בכדי להבין למה להישאר במקום יקר ללא יכולת כלכלית לכך.
אולי הוא לא מודע לקושי הכלכלי?
ולגבי קניית בית, מבינה את הלחץ שלך, אבל מה יועיל בית משלכם אם הזוגיות נעלמת בדרך?
וגם איך תעמדו בהוצאות משכנתא עם מצבכם הכלכלי?
בהצלחה.
אל תקשיבו לה, אין אפוטרופוס לעריותTFאחרונה
לא הכל כסף בחיים
ואני בטוחה שבכסף הזה לא היה להם ברכה
המלצה ליועץ/ת נישואין - אשמח מנסיון/הכרות. תודה.נחמד אחד
כדאי לדעתיאמא וגם
לכתוב לפחות איזור בארץ...
אזור המרכז, תודה.נחמד אחד
לדעתי - אפרת צור .ה' אלוקינו
^^^אמא וגם
מכירה אותה מסרטונים ודברים שכותבת והתרשמתי ממנה מאד לטובה
תודה.. באתר שלה זה נראה שהיא בעיקר פונה לנשיםנחמד אחד
וגם בעיקר בנושא של מיניות וכו'.
תוהה אם זה יכול להתאים..
נכון , שאלתי אותה באמת אם עושה טיפולים זוגיים ואמרה שלא כרגעה' אלוקינואחרונה
בני ברק מתאים?נפשי חמדה
גם.. תודהנחמד אחד
אשלח בפרטינפשי חמדה
לימודים וזוגיותקינסא
לאחרונה יש לנו מתח נוראי בכל מה שקשור ללימודים של אשתי ולזוגיות.
מאז שעזבתי את העבודה האחרונה אני יותר זמן בבית וזה יוצר מצב שאנחנו יותר החיכוך.
בגלל המצב הזה, היא מצפה ממני לעשות כמעט את כל המטלות של הבית כי יש לה עומס בלימודים.
עכשיו אני באמת מנסה להכיל את המצב, שלא תבינו לא נכון, אבל זה מגיע למצבים שאני מנקה אחריה ומכבס, שוטף כלים, ומנקה ומסדר חפצים המפוזרים בבית והיא בקושי עושה משהו..
אני לא באמת מצליח להכיל את המצב הזה, וזה מצית מידי פעם מריבות בינינו..
בא לי שזה לא יקרה אבל אני לא יכול שהיא משאירה על הכתפיים שלי הכול.
בלי קשר לתקופה האחרונה תמיד היו לנו פערים בנושא הסדר - אני יותר מקפיד ממנה על כל מיני דברים.
אבל לאחרונה זה ממש קשה.
נושא שני שקשור לתקופה האחרונה הוא שהיא שמה את הלימודים ממש בראש מעייניה והיא בקושי מתייחסת אלינו, ממש קשה לה לייחד לנו זמן ואני מוצא את עצמי מתחנן לה לתשומת לב..
היא ממש משקיענית בלימודים ואני מעריך אותה, אבל ממש קשה מנגד שהיא כל כולה בזה.
וניסינו לדבר והכול, פשוט זה כל פעם מגיע למקום שבו אני מודה שטעיתי ושאני צריך להכיר פשוט את הסיטואציה שהיא לומדת קשה ולא תמיד תהיה באנרגיה אליי ולבית
ובפנים..אין באמת השלמה..אני רוצה ממנה יותר תשומת לב, יותר תפיסת ראש של בעלת בית ששותפה איתי במשימות למרות העומס שלה.
הערה אחרונה למי שהתמיד לקרוא עד כאן: לא כתבתי את זה רק כדי לפרוק ולהתבונן, אלא כדי באמת לקבל מכם עצות איך אני יוצר את ההשלמה בנפש עם הסיטואציה ואיזה שיח זוגי מומלץ לייצר,
תודה לעונים!
מאז שעזבתי את העבודה האחרונה אני יותר זמן בבית וזה יוצר מצב שאנחנו יותר החיכוך.
בגלל המצב הזה, היא מצפה ממני לעשות כמעט את כל המטלות של הבית כי יש לה עומס בלימודים.
עכשיו אני באמת מנסה להכיל את המצב, שלא תבינו לא נכון, אבל זה מגיע למצבים שאני מנקה אחריה ומכבס, שוטף כלים, ומנקה ומסדר חפצים המפוזרים בבית והיא בקושי עושה משהו..
אני לא באמת מצליח להכיל את המצב הזה, וזה מצית מידי פעם מריבות בינינו..
בא לי שזה לא יקרה אבל אני לא יכול שהיא משאירה על הכתפיים שלי הכול.
בלי קשר לתקופה האחרונה תמיד היו לנו פערים בנושא הסדר - אני יותר מקפיד ממנה על כל מיני דברים.
אבל לאחרונה זה ממש קשה.
נושא שני שקשור לתקופה האחרונה הוא שהיא שמה את הלימודים ממש בראש מעייניה והיא בקושי מתייחסת אלינו, ממש קשה לה לייחד לנו זמן ואני מוצא את עצמי מתחנן לה לתשומת לב..
היא ממש משקיענית בלימודים ואני מעריך אותה, אבל ממש קשה מנגד שהיא כל כולה בזה.
וניסינו לדבר והכול, פשוט זה כל פעם מגיע למקום שבו אני מודה שטעיתי ושאני צריך להכיר פשוט את הסיטואציה שהיא לומדת קשה ולא תמיד תהיה באנרגיה אליי ולבית
ובפנים..אין באמת השלמה..אני רוצה ממנה יותר תשומת לב, יותר תפיסת ראש של בעלת בית ששותפה איתי במשימות למרות העומס שלה.
הערה אחרונה למי שהתמיד לקרוא עד כאן: לא כתבתי את זה רק כדי לפרוק ולהתבונן, אלא כדי באמת לקבל מכם עצות איך אני יוצר את ההשלמה בנפש עם הסיטואציה ואיזה שיח זוגי מומלץ לייצר,
תודה לעונים!
אוי טאטע!!!איש כריש
תחזיק חזק!
אני בטוח שאתה פשוט חי בעולם המוכר שלך, והיא עכשיו נכנסה לעולם קצת שונה.
תנסה לשכנע את עצמך שאתה לא מבין. ולא יודע. כי העולם הזה מורכב וחדש אצלה ויוצר אצלה סדרי עדיפויות שונים. זה יקל עליך.
בכל אופן, הסוד הכי חשוב, זה לא להיכנס לויכוח. כי אם לא נכנסת לויכוח אלא זרמת (בשיכת שפתיים, בחריקת שיניים, בלב מכווץ ואפס כוחות!!), אין מנצח ואין מפסיד, כולם יחד בסירה אחת עם רשימת מטלות אחת של אותו גוף אחד ששמו "אנחנו".
תחמיא לה על הצלחות, ועל השקעות, למרות ששילמת על זה בדמך.
זה ישתלם לך. זה יגרום לה להרגיש אותך, כי היא תהיה בצד שלך, ולא בצד שכנגדך, והיא מעצמה תתאמץ..
ושוב חיבוק גדול! וחיזוקים חזקים! וכמה יופי שהיה לך האומץ לומר כאן בכיכר העיר הגדולה: עיזרו לי! הצילו!
ושוב חיבוק!
אני בטוח שאתה פשוט חי בעולם המוכר שלך, והיא עכשיו נכנסה לעולם קצת שונה.
תנסה לשכנע את עצמך שאתה לא מבין. ולא יודע. כי העולם הזה מורכב וחדש אצלה ויוצר אצלה סדרי עדיפויות שונים. זה יקל עליך.
בכל אופן, הסוד הכי חשוב, זה לא להיכנס לויכוח. כי אם לא נכנסת לויכוח אלא זרמת (בשיכת שפתיים, בחריקת שיניים, בלב מכווץ ואפס כוחות!!), אין מנצח ואין מפסיד, כולם יחד בסירה אחת עם רשימת מטלות אחת של אותו גוף אחד ששמו "אנחנו".
תחמיא לה על הצלחות, ועל השקעות, למרות ששילמת על זה בדמך.
זה ישתלם לך. זה יגרום לה להרגיש אותך, כי היא תהיה בצד שלך, ולא בצד שכנגדך, והיא מעצמה תתאמץ..
ושוב חיבוק גדול! וחיזוקים חזקים! וכמה יופי שהיה לך האומץ לומר כאן בכיכר העיר הגדולה: עיזרו לי! הצילו!
ושוב חיבוק!
אני חושבת שהכותרת שאומרתנגמרו לי השמות
ב"סאב-טקסט" שלימודים וזוגיות הם שני דברים שאי אפשר לנהל במקביל, או שהם תמיד אחד על חשבון השני,
או שצריך לבחור או את זה או את זה - זה קו מחשבה/תפיסה של המציאות אחד.
אבל יכול להיות עוד קו מחשבה/תפיסה של העולם.
קו שבו לימודים וזוגיות יכולים לדור בכפיפה אחת...
והשאלה איך עושים את זה?
אז קודם כל וכמו הרבה דברים בחיים - עושים סדרי עדיפויות.
מבינים מהם הערכים שלי?
מהם הערכים של אשתי?
ואיפה הם ממוקמים בסולם העדיפויות...
ואז מנסים לראות מה אפשר עוד להוסיף - עוד ערך, אבל לשים לב שהוא לא בא על חשבון השני.
ואם הוא כן - עוצרים וחושבים.
חושבים למה המצב נהיה ככה?
ומה המקום שלנו שבמצב הזה? (ובן הזוג שואל את עצמו כנ"ל)
ואיך אפשר לצאת מהמצב הזה?
והאם אפשרי גם וגם?
ואם לא אפשרי, מה עדיף על מה?
למשל,
במצב בו תיארת, כתבת שקשה לך להכיל את המצב בו אתה עושה את כל עבודות הבית כרגע.
אז השאלה הראשונה היא - מדוע?
מה זה אומר מבחינתך שאתה מסדר ואחראי על תפקוד הבית הניקיון וכו'?
איך אתה תופס את זה?
למה בעצם קשה לך להכיל את זה?
(במשמעות של מדוע ולא "למה" שנשאל בהתרסה חלילה כמו שפיטה...)
אם תבין ***את עצמך***
ומה גרם לך "להידלק" כאן דווקא - יהיה יותר קל להמשיך.
- נקודה נוספת - כתבת "*לאחרונה* זה ממש קשה".
מה קרה שם ב"לאחרונה" הזה?
משהו השתנה בחינת החיים שלכם?
שלך? שלה? בזוגיות?
מדוע לדעתך דווקא עכשיו זה יותר קשה?
- עוד נקודה - כתבת שזה מצית מריבות ביניכם.
איך נראות המריבות שלכם?
גם שם טמון הרבה שיכול לעזור.
אם לומדים איך לריב נכון, ויותר מזה - איך להשלים נכון ולהוציא דווקא מהמריבה את הצרכים והנקודות המהותיות אצל כל אחד מבני הזוג - בסוף אפשר להרוויח ולהעמיק אפילו עוד יותר את הקשר ואת הזוגיות!
- עוד נקודה מאוד מהותית - היא שאמרת שאתה מרגיש שאשתך שמה את הלימודים מקום ראשון.
כאן בעצם יכול להסתתר הרבה מהתסכול שלך מהמצב.
אולי בכלל הרבה מהתסכול הזה נובע מכך שאתה לא מרגיש מקום ראשון אצל אשתך?
ואם זה כך - צריך לראות איך לתקשר לה את זה בצורה *טובה* ומקדמת,
צורה בה היא תראה אותך - אבל תראה ממש, את הבפנים שלך, את הנשמה שלך, את הרצון שלך להרגיש שתה מקום ראשון בשבילה.
וכדי להגיע לסוג של שיח כזה צריך לפעמים לנסות גם שיח מקרב ביניכם וגם לקבל כלים ועומק נוסף גם מבחוץ (אנשי מקצוע/סדנאות/ספרים וכן הלאה)
בצורה הזו תוכלו להגיע ממקום שלם לכך שאשתך מכירה בצורך שלך להרגיש מקום ראשון, להרגיש שותפות, זוגיות, זמן ויחס ותשומת לב יחד,
ותלמד איך להעניק לך את כל הצרכים האלה (בלי לפגוע בלימודיםשלה)
ואתה גם תלמד מהם הצרכים של אשתך ואיך אתה תוכל להעניק ולמלא לה אותם (מבלי לפגוע בצרכים האלה ואחרים שלך).
ברוב מוחץ של הפעמים זה אפשרי.
למלא את הצרכים של שני בני הזוג.
אבל קודם כל דרושה הקשבה מאוד עמוקה לעצמנו ולבן/בת הזוג שלנו,
הבנה עמוקה
ואז מציאת דרכים איך למלא את הצרכים של שנינו מבלי שהם יתנגשו אחד בשני.
בהצלחה רבה רבה!
ניסיתי לענות על השאלות שכתבתקינסא
בגדול הבנתי את רובן אבל חלקן קצת היו מעורפלות וכלליות מידי לטעמי..
בגדול אומר שעשינו הליכה זוגית ודיברנו על העניין אחרי שהיה לנו פיצוץ רציני אתמול שנגמר לא טוב בכלל, עם הטחות אשמה וצעקות..
בשיחה הצגתי לה את התחושות שלי והיא הציגה את שלה וניסינו להבין איך מצמצמים את הפערים האלה..
העניין הוא כזה: היא מבחינתה רוצה להצליח בלימודים ולכן היא לוקחת הרבה קורסים והרחבות שתכלס יוציאו אותה עם תואר משמעותי יותר. ומבחינתה בשביל דברים חשובים אין מה לעשות וגם דברים גדולים כמו זוגיות יצטרכו להצטמצם הצידה קצת.
ואני מבחינתי לא ייתכן שדבר כזה יקרה, שהיא לומדת עד הלילות ובקושי נשאר לנו זמן לעצמנו.
דנו על זה במשך שעה ובסוף הבנתי שאני כן רוצה לתמוך בה ולעזור לה להשקיע והיא מצידה אמרה שהיא תשתדל לתחום את הזמן של הלימודים והש"ב כך שנהיה פנויים יותר בלילות וגם היחס שהיה לה כלפיי עקב הלחץ בלימודים, היא תנסה למעט בו ולהיות יותר נעימה..
מקווה שיעזור השיח,
בנתיים ב"ה אנחנו מפוייסים
בגדול אומר שעשינו הליכה זוגית ודיברנו על העניין אחרי שהיה לנו פיצוץ רציני אתמול שנגמר לא טוב בכלל, עם הטחות אשמה וצעקות..
בשיחה הצגתי לה את התחושות שלי והיא הציגה את שלה וניסינו להבין איך מצמצמים את הפערים האלה..
העניין הוא כזה: היא מבחינתה רוצה להצליח בלימודים ולכן היא לוקחת הרבה קורסים והרחבות שתכלס יוציאו אותה עם תואר משמעותי יותר. ומבחינתה בשביל דברים חשובים אין מה לעשות וגם דברים גדולים כמו זוגיות יצטרכו להצטמצם הצידה קצת.
ואני מבחינתי לא ייתכן שדבר כזה יקרה, שהיא לומדת עד הלילות ובקושי נשאר לנו זמן לעצמנו.
דנו על זה במשך שעה ובסוף הבנתי שאני כן רוצה לתמוך בה ולעזור לה להשקיע והיא מצידה אמרה שהיא תשתדל לתחום את הזמן של הלימודים והש"ב כך שנהיה פנויים יותר בלילות וגם היחס שהיה לה כלפיי עקב הלחץ בלימודים, היא תנסה למעט בו ולהיות יותר נעימה..
מקווה שיעזור השיח,
בנתיים ב"ה אנחנו מפוייסים
וואו, אלופים!נגמרו לי השמות
בעצם בהודעתך תיארת את התמצית והגרעין של זוגיות טובה ושיח טוב - הקשבת לה, אבל עד הסוף, הבנת מה חשוב לה ולמה היא עושה מה שהיא עושה, והמדהים הוא שבסופו של דבר ***אתה הבנת*** שאתה כן רוצה לתמוך בה ולעזור לה להשקיע - והיא בוודאות הרגישה זאת.
ואשתך היקרה הקשיבה לך, עד הסוף
הבינה אותך
הבינה למה אתה מרגיש מה שאתה מרגיש
כמה אתה אוהב אותה
כמה הזמן איתה חסר לך
כמה אתה רוצה למענה שהיא תצליח ומוכן לעזור ***והיא מצידה הבינה ואמרה*** שהיא תתחום את הזמן של הלימודים ושיעורי הבית ותקדיש זמן יזום לזוגיות ולביחד שלכם וגם תשתדל להוריד מהלחץ ולשדר יותר נעימות!!!
וואו!
ממש נעשתה כאן עבודה זוגית מדהימה והקשבה לצרכים האחד של השנייה ולקיחת אחריות אישית כל אחד למען האהוב/ה שלו ולא רק ריכוז במה "מגיע לי". מדהימים!
ואשתך היקרה הקשיבה לך, עד הסוף
הבינה אותך
הבינה למה אתה מרגיש מה שאתה מרגיש
כמה אתה אוהב אותה
כמה הזמן איתה חסר לך
כמה אתה רוצה למענה שהיא תצליח ומוכן לעזור ***והיא מצידה הבינה ואמרה*** שהיא תתחום את הזמן של הלימודים ושיעורי הבית ותקדיש זמן יזום לזוגיות ולביחד שלכם וגם תשתדל להוריד מהלחץ ולשדר יותר נעימות!!!
וואו!
ממש נעשתה כאן עבודה זוגית מדהימה והקשבה לצרכים האחד של השנייה ולקיחת אחריות אישית כל אחד למען האהוב/ה שלו ולא רק ריכוז במה "מגיע לי". מדהימים!
מקסימים אתם! ועיצה קטנה:חלונותאחרונה
לקבוע זמן לזוגיות.
נניח פעם בשבוע, ביום שלישי בערב.
גם אם יהיה לאשתך עומס רב בלימודים - תמיד קל יותר להתכונן ולהתפנות לדבר שקבוע מראש.
כיף ועושה פלאים!
נניח פעם בשבוע, ביום שלישי בערב.
גם אם יהיה לאשתך עומס רב בלימודים - תמיד קל יותר להתכונן ולהתפנות לדבר שקבוע מראש.
כיף ועושה פלאים!
קראתי הכל,רויטל.
תנסו בשבת להיות יותר יחד, להשקיע אחד בשני, להשתדל לא להתווכח על כלום,
כי עכשיו השבוע מהר נגמר ומהר מגיע שבת, אז אין לימודים ואין פל.וכ,,כל השבת
תנסו רק להיות טובים אחד לשני, בהצלחה שיהיה לכם אמן.
לפעמים נשים משגעות אותיבוריס
כמה אפשר לרצות הכל עוד רגע לא ישאר לגברים כלום!!!!!!
אפילו יום שלם בשבילם יש להן יום, שבת.
למה אין דבר כזה יום שבן????
אפילו יום שלם בשבילם יש להן יום, שבת.
למה אין דבר כזה יום שבן????
לפעמים גברים משגעים אותי!אורה שחורה
זהו. אין פאנץ'.
לפעמים נשים משגעות אותיבין הטיפות
אפילו שגם אני אישה
איך הן מעיזות????
לפעמים גברים משגעים אותידי שרוט
כדי לשמור על קונסיסטנטיות.
אחי אלה כבר לא בדיחות אבא, אלה בדיחות סבא רבא 🤣
אחי אלה כבר לא בדיחות אבא, אלה בדיחות סבא רבא 🤣
לפעמים נשים משגעות אותיהלוי מא
סתם רציתי שיהיה המשך
לגמריייי 😂 אי אפשר איתנו ואי אפשר בלעדינוbinbin
ולפעמים גברים משוגעים לגמרי...שושיאדיתאחרונה
לעיתים קרובות רצוי לומר...
שבת זה יום שׂבן (Seven)simple man
נייס👏מופאסה
מעולהאליפ
לא כולם כךרויטל.
אם רק לפעמים... מצבך טוב 
בסדר גמור
מפיתום גם לנו ישיהודה224
מאן דיי
ועוד תוצרת אנגליה (או ארצות הברית..) הרבה יותר טוב מתוצרת ישראל..
סתאאם.
ועוד תוצרת אנגליה (או ארצות הברית..) הרבה יותר טוב מתוצרת ישראל..
סתאאם.
לא סגור אם זה היה מובןבוריס
זה שרשור הומור
לפעמים אנשים משגעים אותי.כתר הרימון
לפעמים צריך לא להשתגעאורה שחורה
הדברים הפשוטים הם הכי יפים
כמו שאמר בילבו באגינסדי שרוט
it is no bad thing celebrate a simple life
או לחילופין...אורה שחורה
ליקוטי מוהר"ן תנינא קד
הָיָה אוֹהֵב מְאד אֶת הָעֲבוֹדוֹת הַפְּשׁוּטוֹת
שֶׁל סְתָם בְּנֵי אָדָם הָאֲנָשִׁים הַפְּשׁוּטִים הַכְּשֵׁרִים
הָיָה אוֹהֵב מְאד אֶת הָעֲבוֹדוֹת הַפְּשׁוּטוֹת
שֶׁל סְתָם בְּנֵי אָדָם הָאֲנָשִׁים הַפְּשׁוּטִים הַכְּשֵׁרִים
היינו הך. שניהם שייכים לעולם הפנטזיה 😊😉די שרוט
בסוף שרוט, כולם יהיו ברסלב.אורה שחורה
נהה.... גם כשכולם יהיו ברסלבדי שרוט
אני אהיה די שרוט
אין הכי נמיאורה שחורה
אנשים משגעים אנשים משוגעים....שושיאדית
חייגו אליי 3 פעמיםמיסטר דום
מהראשות הפלסטינאית יש לי ממה להילחץ? כמובן שחסמתי את המס
רוצים שתערוך שולחן להלוויה של אבו מאזןיונתן1
אמןאורה שחורה
חחחחחחחדובדובה
לא. איש עסקיםהעני ממעש
שטעה במספר
תענה, מה יכול להיות...
תענה, מה יכול להיות...
מה יש להילחץ?.... מי הם..ד.
בטח רצו עוגה עם קצבת.......
בלי בוליטיקה..
אין אפשרות לחסום אצלך בפלאפון? לא הייתי עונה בחיים ואם זהbinbin
ממשיך גם הייתי פונה הלאה למשטרה
אין למשטרה מה לעשות עם זהקראנץ שוקולד
זה לא פלילי או לאומני או משהו מאיים..
אין מה להילחץsomeone
זה מן הסתם ניסיון עוקץ (שחוזרים אליהם ואז מחוייבים מלא כסף)
אני הייתי עונה!איש כריש
אין אפשרות לפרוץ למכשיר דרך שיחה. המקסימום זה דיוקי איכון. כך שאם אתה לא מבוקש ברמה ספציפית על ידי גורם ממשלתי עשיר שיכול להרשות לעצמו דבר כזה, אז אין לך ממה לחשוש. לרש"פ אין כאלה אמצעים.
לך תדע.. אולי חיפשו אותך בשביל שידוך....
לך תדע.. אולי חיפשו אותך בשביל שידוך....
תבדוק מי זה דרך הטרו קולר או מי...יהודה224
קורה...בת 30
עונים. טעות. שלום.
איך אתה יודעאמא וגם
שזה דווקא משם ולא איזה שליח ערבי?
קידומת 056 059מיסטר דום
בדקת באפליקציה מי זה?אמא וגם
בטוח שכל ה056 זה מהרשות?
כןבת 30
ומה כתוב?אמא וגם
או שזה בערבית : E
לא בדקתיבת 30
אבל ממה שאני רואה אלו המספרים שהוקצו לרשות ע''י החברות
את אשתואמא וגם
של מיסטר דום?
מה????בת 30
שאלת אם בטוח שאלו המספרים של הרשות. אז עניתי שכן.
אההה אי הבנהאמא וגם
התכוונתי אם הוא בדק באפליקציה למי שייך מספר הטלפון...
😂בת 30
אבל באותה תגובה שאלת עוד שאלה...
כן חחחאמא וגם
לכן זה קרה כנראה
הוא רווק שעוקף את כל הנשואים בסיבוביהודה224
מאיזה בחינה?מיסטר דום
מכל הבחינות... אבל בעיקר שולחן שבת מתוקתק ביום רביעייהודה224
למה מפחדים פה?לחם מלאאחרונה
הם יחטפו אותו בצורה וירטואלית? ישתילו לו וירוס וירגלו אחריו? הוא במוסד או משהו כזה?
את מורה? תכנסי בבקשה!אנונימית בהו"ל
אני סטודנטית שבשביל הכנסה עובדת בניקיון ביה"ס בשעות אחה"צ..
אתן לא מבינות איזה מעצבן זה שאני נכנסת לכיתה וכל הכיתה מטונפתתתת עם מלא ניירות זרוקים וכו'
בשבילכם זה כלום לטאטא את הכיתה בסוף היום ולהרים כיסאות.
בשביל המנקים -זה המוןןן כי יש להם עוד כיתות.
אז אשמח שתקפידו ותעזרו למנקים עם הרמת כיסאות וטיאטו הכיתה. שתיראה נורמלית..
תודה!
ואשמח שתקפיצואנונימית בהו"ל
את מתכוונת שהמורים יסדרו או התלמידים?rivki
מה זה משנה?יונתן1
שהולכים לשמורת טבע מבקשים ממשהו ספציפי לשמור על הנקיון ?
זה אחריות של כל אחד מאיתנו בין אם זה בבית ספר/כנסת/ שמורת טבע או לא משנה מה..
וכואב הלב על האנשים השקופים שאנחנו לא רואים.
בשנייה הגלגל יתהפך...
זה אחריות של כל אחד מאיתנו בין אם זה בבית ספר/כנסת/ שמורת טבע או לא משנה מה..
וכואב הלב על האנשים השקופים שאנחנו לא רואים.
בשנייה הגלגל יתהפך...
כי אי אפשר לצפות מהמורה שינקהrivki
וירים כיסאות אחרי התלמידים. אבל הוא בהחלט אמור להעיר *להם* שיעשו את זה. אפילו מבחינה חינוכית.
בדיוק!!!*אשתו של בעלי*
למה לא?יונתן1
דוגמא אישית זה הבסיס.
לא אמרתי שהמורה תרים 40 כיסאות.
אבל אפשר לעשות יותר בשביל האנשים השקופים...
לא אמרתי שהמורה תרים 40 כיסאות.
אבל אפשר לעשות יותר בשביל האנשים השקופים...
כי מין הסתם לא המורה טינפה את הכיתה,נכון?*אשתו של בעלי*
וכדי לחנך את התלמידים לשמור על ניקיון הכיתה,הם צריכים לדעת לשמור על נקיונה במהלך יום הלימודים ואם לא-שיתכבדו לנקות.
אני כל סוף שיעור אומרת להם להרים הכל.. 4 דקות לפני הסוףFff
אבללל את יכולה לדבר עם ההנהלה שכיחה שכל הכיסאות שלה לא מורמים לא מנקים אותה..
אני בטוחה*אשתו של בעלי*
שאם המורה היתה מבקשת מהתלמידים בסוף כל יום לנקות קצת מסביב ולהרים כסאות,
זה היה גורם להם ללכלך פחות את הכיתה במהלך היום.
זה היה גורם להם ללכלך פחות את הכיתה במהלך היום.
זה אנונימי רק להריון ולידהאנונימיות
אנונימי של הריון ולידהבת מלך =)
^^^^ תודה על התיוג! האנונימי הזה מיועד רק לפורום הריון ולידהיעל מהדרוםאחרונה
אם הייתם ילדים של נתנ**א**ל ד**ר**עי הייתם מנתקים קשר?אחדשואל
אז בימים האחרונים שוב עולה לכותרות "רב" שהתעלל מינית בילדים (אתם יכולים לחפש את השם מהכותרת, פשוט תורידו את הכוכביות, בכוונה הכוכביות שלא יעלה בחיפושים).
מה שמשך אותי אצלו ספציפית זה שיש לו 14 (!!) ילדים.
האם ילד שמגלה כזה דבר על אבא שלו צריך להעיף אותו מהחיים שלו לנצח?
אני יודע ששאלה מורכבת / עמוקה / לא פשוטה, עדיין מעניין אותי.
יש כזה הרבה ילדים איפה בכללסיה
יש פניות נפשית פיזת גופנית להטריד אנשים
זה מתפוצץ תמידאיש כריש
בסופו של יום כל אחד מהסביבה רוצה להאמין למה שהאבא טוען כדי לא לגרום לזעזוע אישי גדול.
אבל אם זה לא ישכנע, או יראה רע.. המצפון ינצח.
אבל אם זה לא ישכנע, או יראה רע.. המצפון ינצח.
שאלה טובהאושפיזין מהירח
לא חושב. בטח לא לפני שזה ברור סופיתהיום הוא היום
כנ"ל לגבי עבירות אחרות.
כמוהן, כן צריכים לחשוב איך להתנהל מולו. אבל נראה שצריך לשמור על קשר כלשהו.
כמוהן, כן צריכים לחשוב איך להתנהל מולו. אבל נראה שצריך לשמור על קשר כלשהו.
תראה זה ממש מזעזע אבל..רויטל.
אם זה אבא שיהיה הכי רשע בעולם, בטח הייתי שואלת רב פוסק מה לעשות.
כל אדם שהוא פושעבת 30
האם ילדיו צריכים לנתק איתו קשר? שאלה.
אני חושבת שלאאמא וגם
קודם כל ודכי שזה מבחיל ונורא ומאתגר ואין זפק שילד עשוי לכעוס ולהיות בנתק מאבא שלו וזה מובן לחלוטין.
ועדיין אבא יש רק אחד וגם אב שחטא בדבר כל כך נורא הוא בסוף האבא של הילד ואין לו אחר....
כל אחד כבוגר לומד להתמודד עם צדדים שהוא פחות מעריך אצל הוריו לכעוס ולבקר ולהשלים איתם לבסוף.מאמינה שבמקרה כזה זה יהיה קשה בהרבה אבל עדיין יקרה איכשהו ומתישהו
ועדיין אבא יש רק אחד וגם אב שחטא בדבר כל כך נורא הוא בסוף האבא של הילד ואין לו אחר....
כל אחד כבוגר לומד להתמודד עם צדדים שהוא פחות מעריך אצל הוריו לכעוס ולבקר ולהשלים איתם לבסוף.מאמינה שבמקרה כזה זה יהיה קשה בהרבה אבל עדיין יקרה איכשהו ומתישהו
במקרה הזה ספציפיתהריוניסטית
בגלל שמדובר בהתעללות בילדים,
אני מאמינה שהמצב מורכב יותר וייתכן וילדיו גם סבלו מסטיותיו.
ואז וודאי לנתק קשר.
בכל אופן אחר, זה לא כזה פשוט לנתק קשר עם הורה. לא משנה מה הוא עשה.
אני מאמינה שהמצב מורכב יותר וייתכן וילדיו גם סבלו מסטיותיו.
ואז וודאי לנתק קשר.
בכל אופן אחר, זה לא כזה פשוט לנתק קשר עם הורה. לא משנה מה הוא עשה.
מסכימה^^מקופלת
קודם, הלוואי שכל בני הקהילה יוקיעו אותו וינתקו קשר...כתר הרימון
הייתי מנתקת כל מגע פיזי מסיבה פשוטהשירוש16אחרונה
לא רוצה שיתקרב לילדים שלי.
אגב, אפשר לשמור על קשר טלפוני או כל תקשורת אחרת שהיא לא מפגש פיזי שמסכן את הילדים.
אבל לא הייתי במקום הזה. לא שופטת.
אגב, אפשר לשמור על קשר טלפוני או כל תקשורת אחרת שהיא לא מפגש פיזי שמסכן את הילדים.
אבל לא הייתי במקום הזה. לא שופטת.
איך אפשר להספיג לחות?אין לי הסבר
קמנו בבוקר וכל החלונות בבית רטובים מאדים.
לא הדלקנו חימום.
מה אפשר לעשות עם זה??
יש למישהו רעיון?🙏
לא הדלקנו חימום.
מה אפשר לעשות עם זה??
יש למישהו רעיון?🙏
מקפיצהאין לי הסבר
זה יתנדף לבד*אשתו של בעלי*
לא צריך לעשות כלום
הבעיה היא שהמים נוזלים לקיראין לי הסבר
לא באלי שיהיה עובש
אז מעבירים ניגוב*אשתו של בעלי*
זה לוקח דקה
🙄אין לי הסבר
אני רוצה למנוע את זה...
זה טיפטף הלילה כשישנו.
באמצע הלילה לא מתאים לי לנגב מים מחלונות
זה טיפטף הלילה כשישנו.
באמצע הלילה לא מתאים לי לנגב מים מחלונות
לפתוח חלון טיפהמופאסה
לא יהיה קפוא?🤔אין לי הסבר
ננסה. מקסימום נקפא ונסגור🤦
תודה
תודה
נדמה לימופאסה
שעדיין לא המציאו מאייד לבני אנוש
אין כ''כ מה לעשות חוץ מזה...
בארץ, אם החלון לא בצד מערב בד''כ אין רוח.
כמובן לא תמיד.
אין כ''כ מה לעשות חוץ מזה...
בארץ, אם החלון לא בצד מערב בד''כ אין רוח.
כמובן לא תמיד.
אין חלון מערביאין לי הסבר
אבל קפווא אצלנו😬
בסדר, יהיה טוב😌
שבת שלום
בסדר, יהיה טוב😌
שבת שלום
לא עזר😔אין לי הסבר
תודה בכמ
תחפשי קולט לחות ביתימופאסה
זה יקר😅אין לי הסבר
נראלי נלך על השקיות שרויטל המליצה עליהם...
תודה!
תודה!
יש דבר כזה שנקרא סופג לחות, מומלץ לברר על זה.רויטל.
מעניין.אין לי הסבר
אנסה לברר.
תודה!!
תודה!!
להשאיר ביום מאוררנפשי תערוג
ולא להשאיר כביסה רטובה בבית עם חלונות סגורים
מתכון לעובש
לחלופין, להדליק מזגן על קירור
מתכון לעובש
לחלופין, להדליק מזגן על קירור
אופס. הכביסה בפנים🙈אין לי הסבר
מזגן על קירור?
בחורף?🥶
משתדלת לאוורר. צריכה להקפיד עלזה יותר🤦
בחורף?🥶
משתדלת לאוורר. צריכה להקפיד עלזה יותר🤦
כביסה בפנים זה אומר שכל המים שמתאים ממנהנפשי תערוגאחרונה
נשארים בבית
אפשרי רק במקרי קיצון של גשם בחוץ
אחרת עדיף לתלות בחוץ
אפשרי רק במקרי קיצון של גשם בחוץ
אחרת עדיף לתלות בחוץ
חששותי התאמתו.. גיליתי שבעלי צוטט לי לווצאפ עם חברותFff
ועקב אחרי ההתכתבויות שלנו עוד כשהיינו נשואים בתוך הטיפול. ואפילו שמר אותם! מרגישה נבגדת כל כך. גם גיליתי שהוא הלך לבית הדין עוד לפני שדיברנו... מרגישה נבגדת וכלכך פגועה כל כך כל כך
לא מפסיקה לבכות...
לא מפסיקה לבכות...
היה שם משהו "מפליל"?יונתן1
לצערי ברגע שמעורבים עו"ד זה הופך להיות מגעיל ברמות..
לא נראלי. אני עם עו''ד אז אתייעץ איתהFff
כואב...מופאסה
יקרה,
תקופה הקרובה לא תהיה קלה
תני לעצמך להתאבל ולבכות
זה ניתוח כואב אבל אחרי זה תשתכמי ותפרחי מחדש
תקופה הקרובה לא תהיה קלה
תני לעצמך להתאבל ולבכות
זה ניתוח כואב אבל אחרי זה תשתכמי ותפרחי מחדש
יקרה אל תבכי, חבל כדאי להמשיך הלאה,רויטל.
גם אם חלילה יהיה גרושים את אל תפלי ולתכי אחור, את צריכה להתקדם
בעזרת השם החיים לפניך, את צעירה חבל לחיות עם משקעים מהעבר,
אם ראה את הודעות שלך מהעבר ועם כל הכאב שיש לך, זה לא סוף העולם,
אם נסתם את כל הדרכים לשלום ולא הצלחתם, אז תסיימו את זה בלי מריבה
בלי שנאה ובטח בלי לשון הרע, יקרה בהצלחה רבה רבה לך אמן.
אנחנו בתהליכי גירושים. פרודים כבר חודש. לגמרי עםFff
הפנים הלאה.. אבל בכל זאת. איך זה לא ישבור? כשאני רואה שגם במהלך הטיפול הוא היה עסוק בלרגל אחרי? איזה מין אופציה לשלום בית זה נותן חוסר האמון הזה?
וגם.. הייתה אהבה גדולה וההחלטה להתגרש היא נטו שכלית כי הוא רוצה חיים אחרים (לא משמעותית אחרים אבל כנראה לא היה מסוגל להכיל קצת שוני- וזה מבחינתי הבעיה) כמו שכתבתי פה בעבר על הפערים. אז הקושי של שנינו זה להתנתק רגשית ולחתוך את חבל האהבה הזה . ע
עם כל האמונה שלי בה' וכל המהלך הזה לטובה, קשה לי שדווקא בגלל האהבה מפרקים ושלא היא גורמת להישאר. הרי מה זה בית בישראל אם לא אהבה?
וגם.. הייתה אהבה גדולה וההחלטה להתגרש היא נטו שכלית כי הוא רוצה חיים אחרים (לא משמעותית אחרים אבל כנראה לא היה מסוגל להכיל קצת שוני- וזה מבחינתי הבעיה) כמו שכתבתי פה בעבר על הפערים. אז הקושי של שנינו זה להתנתק רגשית ולחתוך את חבל האהבה הזה . ע
עם כל האמונה שלי בה' וכל המהלך הזה לטובה, קשה לי שדווקא בגלל האהבה מפרקים ושלא היא גורמת להישאר. הרי מה זה בית בישראל אם לא אהבה?
אם כל הכאב שאת מרגישה כרגע-rivki
בסופו של דבר זה יקל על הפרידה.
מה שכל הזמן מחזיר אותך אחורה, זה ה'אהבה' שאת כותבת עליה כל הזמן. אבל כמסתכלת מהצד אני מעזה לומר שזאת הייתה כנראה אהבה חד צדדית. אין דבר כזה, אהבה ללא אמון.
מה שכל הזמן מחזיר אותך אחורה, זה ה'אהבה' שאת כותבת עליה כל הזמן. אבל כמסתכלת מהצד אני מעזה לומר שזאת הייתה כנראה אהבה חד צדדית. אין דבר כזה, אהבה ללא אמון.
וואו זה כואב וחד ואולי מדוייק. אומר שאני חושבת על זה הרבהFff
איזה מין אהבה הייתה פה אם אתה מוותר עלי בשביל כמה דברים?
אבל, אז אני חושבת שגם אני פגעתי בו המון כשריכלתי עליו עם חברות, וזה לא שעל הפעם הראשונה הוא נכנס לי לווצאפ. ממש לא. זה כבר היה בשלב של הגירושים, שבועיים לפני הסוף. אבל שוב, את צודקת ואני מהרהרת בזה המון.לגבי אהבה חד צדדית אני לא יודעת.. כי גם אני באיזה שלב ירד לי מכל היחס והכל, אבל זה כואב כי הייתה אהבה. גם אם בחרתי בעצמי ולא בה, עדיין היא הייתה.
אבל, אז אני חושבת שגם אני פגעתי בו המון כשריכלתי עליו עם חברות, וזה לא שעל הפעם הראשונה הוא נכנס לי לווצאפ. ממש לא. זה כבר היה בשלב של הגירושים, שבועיים לפני הסוף. אבל שוב, את צודקת ואני מהרהרת בזה המון.לגבי אהבה חד צדדית אני לא יודעת.. כי גם אני באיזה שלב ירד לי מכל היחס והכל, אבל זה כואב כי הייתה אהבה. גם אם בחרתי בעצמי ולא בה, עדיין היא הייתה.
נו, את מבינהד.
שאם ריכלת עליו לפני חברות - אז די מובן למה בדק בווטסאפ איתן, כשכבר הגעת סמוך לשלב הזה.
כדאי להניח לנושא הזה של ה"ווטסאפ". זה לא משהו "מרעיש" ביחס למצב הנוכחי, לא "בגידה" בך ולא כיוצא בזה.
קשה לך, זה מובן. מניח שגם לו לא פשוט.
תנסו לפתור את המצב באיזה כיוון שתבחרו, עם כמה שפחות התנגשויות ביניכם.
"פתרונות קסם" של לפתח עוינות בגלל ש"הנה ההוכחה" (הוווטאספ), לא יעזור כנראה לטווח ארוך.
זה תהליך לא נעים. תשקלו - וגם הזמן יעשה את שלו.
יש לבדוק בווצאפ ויש לשמור על קובץ וורד את כלFff
השיחות שלי איתן מלפני 4 שנים. וחוץ מזה, גם אני דיברתי על המצב שלנו כשכבר קלו כל הקיצים והבנתי לאיזה כיוון זה הולך. זה לא שריכלתי עליו להנאתי, היה לי קשה מאוד כי עברתי דברים איומים חוץ מאלימות פיזית והיו לי 3 חברות ששיתפתי. בהמשך אפילו הסכמתי לא לדבר איתם בינתיים בכלל בשביל שלום בית אבל זה גם לא שינה, הוא עדיין רוצה להתגרש. מה שמראה לי שזה לא הסיפור, כמו ששאר הפערים שכתבתי פה הם לא הסיפור.
ואני לא מפתחת עוינות, זה פשוט פוגע מאוד. ואני יודעת שאנחנו כבר לא אבל זה עדיין מרגיש כמו בגידה ריגשית.
ואני לא מפתחת עוינות, זה פשוט פוגע מאוד. ואני יודעת שאנחנו כבר לא אבל זה עדיין מרגיש כמו בגידה ריגשית.
יקרהבת 30
זה מאוד מאוד כואב ומקומם.
אבל זה בסוף, רק מחזק לך את ההבנה שהצעד הזה נכון מכל כיוון.
אבל זה בסוף, רק מחזק לך את ההבנה שהצעד הזה נכון מכל כיוון.
כן..ד.
[לא ידעתי שזה מלפני ארבע שנים. חשבתי רק לאחרונה]
הכוונה לא היתה "להאשים" אותך שדיברת.. אלא להסביר שכנראה נוצר מצב שהביא לחשדנות. אם זה הרבה קודם לכן, אז אולי זה משהו אחר.
ואני גם לא אומר שזו כביכול הסיבה שלו לרצון לסיים את הענין. בוודאי שלא. התכוונתי להיפך: שכאשר המצד הוא כזה, סביר שגם יש יותר חשדנות כלפי מה שמדברים..
ההרגשה שלך מובנת. אמרתי רק שלחשוב שאולי זה יקל, שתפתחי עוינות בגלל הדברים הללו וכך זה יקל עלייך רגשית את הפרידה אם תהיה, זה לא בטוח יועיל לטווח ארוך.
תאמיני שתתגברי על הדברים, על הקושי. מה שיהיה, בסופו של דבר תצאי מזה עם יכולת מחודשת בעז"ה.
זה לא מלפני 4 שנים. הוא העתיק את השיחותFff
שלי עם חברה מלפני 4 שנים... הוא עשה את זה לפני חודש
אבל דווקא זה טוב ואני אשמח שתאירו את עיני בנקודותFff
שאולי אני מפספסת ושיקלו עלי, שיעזרו לי להיות יותר שלמה עם ההחלטה ובכללי.
אבל מתוקהסיה
כמו שכתבת אין פה החלטה שלך
הוא החליט שהוא עוזב. ותאמיני לי זה הכי טוב
כי ככה לא יהיו לך נקיפות מצפון אם החלטת נכון,
הןא החליט בשבילך זה חסך לך , זהן
מה את מתעסקת בכלל מה הוא שמר . זהן תמחקי את המספר שלו. תזרקי את התמונות
נסגר פרק. תם.מי הוא בכלל שאת מבזבזת אנרגיה נפשית לפתוח עליו שירשור
הוא החליט שהוא עוזב. ותאמיני לי זה הכי טוב
כי ככה לא יהיו לך נקיפות מצפון אם החלטת נכון,
הןא החליט בשבילך זה חסך לך , זהן
מה את מתעסקת בכלל מה הוא שמר . זהן תמחקי את המספר שלו. תזרקי את התמונות
נסגר פרק. תם.מי הוא בכלל שאת מבזבזת אנרגיה נפשית לפתוח עליו שירשור
בדיוק מה שרציתי לכתוב גםמיואשת******
@Fff יקרה, את כותבת פה הרבה על אהבה וכתבת כמה שהתלבטת וכולי עוד יש סיכוי, הוא רק לא רוצה מספיק להתאמץ אפילו שהוא מעריץ אותך.
ועכשיו ממה שאת כותבת זה לא שהוא לא רוצה מספיק להתאמץ בשבילך, את מגלה שהוא התאמץ לצד השני, לגירושין.. זה ממש נורא וכואב כל כך, ליבי איתך.
אבל אולי זה טוב ויעזור לך להבין שאת שווה הרבה יותר. את שווה מישהו שבאמת רוצה אותך ולא מציג לך כאילו הוא מעריץ ומעריך ורוצה ו.... מאחורי הגב הולך לרגל ומתעניין בתהליכי גירושין.
תחתכי. תפסיקי לחשוב שהיתה פה אהבה מדהימה ורק בגלל שתיים שלוש התפשרויות זה לא הלך. לדעתי כשתשלים י עם זה, עם כל הכאב, זה יעזור לך יותר להתנתק ולצאת לדרך חדשה עם מישהו שבאמת ראוי לך ❤️❤️❤️
ועכשיו ממה שאת כותבת זה לא שהוא לא רוצה מספיק להתאמץ בשבילך, את מגלה שהוא התאמץ לצד השני, לגירושין.. זה ממש נורא וכואב כל כך, ליבי איתך.
אבל אולי זה טוב ויעזור לך להבין שאת שווה הרבה יותר. את שווה מישהו שבאמת רוצה אותך ולא מציג לך כאילו הוא מעריץ ומעריך ורוצה ו.... מאחורי הגב הולך לרגל ומתעניין בתהליכי גירושין.
תחתכי. תפסיקי לחשוב שהיתה פה אהבה מדהימה ורק בגלל שתיים שלוש התפשרויות זה לא הלך. לדעתי כשתשלים י עם זה, עם כל הכאב, זה יעזור לך יותר להתנתק ולצאת לדרך חדשה עם מישהו שבאמת ראוי לך ❤️❤️❤️
תודה על התגובה, בהחלט שמת לי מראה יותר מדויקת של המצבFff
ואני בגדול מסכימה איתך.. האמת שאיזה חודש אחרי החתונה הוא כבר כתב בגוגל איך מתגרשים. וחייבת להגיד שגם אני חשבתי על זה אז כי באמת הבעיות התחילו מיד אחרי החתונה אבל האמנתי ועדיין מאמינה שזוגיות זה בין היתר עבודה.
אבל, דברים הם לא שחור לבן, זה לא שהוא חתר תחתי כל התקופה הזאת, פשוט בסוף כבר יאללה הבנו לאן זה הולך. אני כן פשוט חושבת שלא היה לו את הכוחות להתמודד עם הדבר הזה שנקרא זוגיות. אני כן מבינה שהאהבה הזאת היא סימן שאלה גדול ולדעתי לא היה לו כוחות פשוט.
אבל זה באמת לא שחור לבן והגם כשאני חושבת שאני ראויה למשהו יותר טוב אני תמיד חושבת, ה' לא עושה טעויות, לא יכול להיות שהוא חיתן אותי בטעות, ואני באמת מאמינה שבזוגיות אין אחד שהוא יותר טוב מהשני, זה בכלל לא בר השוואה. אז אני בהרבה תהיות לגבי המקום הזה, התחתנו בטעות? מה קרה פה בעצם בעבודה שלי אישית מול ה',
אבל, דברים הם לא שחור לבן, זה לא שהוא חתר תחתי כל התקופה הזאת, פשוט בסוף כבר יאללה הבנו לאן זה הולך. אני כן פשוט חושבת שלא היה לו את הכוחות להתמודד עם הדבר הזה שנקרא זוגיות. אני כן מבינה שהאהבה הזאת היא סימן שאלה גדול ולדעתי לא היה לו כוחות פשוט.
אבל זה באמת לא שחור לבן והגם כשאני חושבת שאני ראויה למשהו יותר טוב אני תמיד חושבת, ה' לא עושה טעויות, לא יכול להיות שהוא חיתן אותי בטעות, ואני באמת מאמינה שבזוגיות אין אחד שהוא יותר טוב מהשני, זה בכלל לא בר השוואה. אז אני בהרבה תהיות לגבי המקום הזה, התחתנו בטעות? מה קרה פה בעצם בעבודה שלי אישית מול ה',
הקב״ה נתן אפשרות לגירושיןמיואשת******
כנראה שיש מצבים שצריך את זה. ויש בחירה אישית בחיים (של בעלך גם) ובסופו של דבר לדעתי עדיף לקבל שזה המסלול שה רצה בשבילנו. אני מתמודדת פוריות ומרגישה לפעמים כעס ואכזבה וכל מיני רגשות קשים ודרך ההתמודדות שלי היא לנסות להזיז את זה הצידה ולקבל את זה שזה הדרך שניתנה לי.
בהצלחה 💕
בהצלחה 💕
איי איי איי כואב.......די שרוט
איך בכלל אפשר לצוטט לוואצאפ?
בטח מהווצאפ טוב שהיה על המחשבFff
אויש. כל כך כואב.אורה שחורה
זה מאוד נפוץ שכשגירושים עולים על הפרק כל מיני "נשמות טובות" באות ומייעצות להקליט לצלם לשמור דברים, הם קוראים לזה "תתכונן/י לגרוע ביותר" "למקרה הצורך".
גם כשהזוג בטיפול.
אני יודעת שקשה אבל תנסי מאוד מאוד כמה שפחות להפגע ולקחת את זה אישית נגדך, הם לא עושים את זה מרוע, הם חושבים שהם עוזרים, אבל בעצם הם מחבלים בסיכוי שעוד היה ובמאמצים להציל את הזוגיות.
הכל מאיתו יתברך...
המון כוחות יקרה.
גם כשהזוג בטיפול.
אני יודעת שקשה אבל תנסי מאוד מאוד כמה שפחות להפגע ולקחת את זה אישית נגדך, הם לא עושים את זה מרוע, הם חושבים שהם עוזרים, אבל בעצם הם מחבלים בסיכוי שעוד היה ובמאמצים להציל את הזוגיות.
הכל מאיתו יתברך...
המון כוחות יקרה.
זה לא "הענין"....ד.
וחבל שתבכי בגלל זה (אם כי עצם זה שאת בוכה, די מובן... זה כנראה סוג של טריגר).
וזה לא ענין לעו"ד.
ציינת (כעת ראיתי בכרטיס שלך, כיד להבין קצת מה מדובר), שהוא חשדני כלפי חברותייך. גם שאת "עוצמתית" וזה לא טוב עבורו - סביר שחשש שמא אַת עצמך, בצד הטיפול, מדברת עליו.... כל המצב הזה הרי הוא לא ממש מצב רגיל ונורמלי.
חבל שתרגישי "נבגדת" מזה. גם לא מזה שהלך לבי"ד, אולי לבדוק מה הפרוצדורה אם קורה משהו למעשה. כנראה מצב שיש בו חשדנות וחששות.
אבל נכון שזה ממש לא נעים. תחושה שבמקום לעשות גם משהו כזה בגלוי ובשיתוף, "הולכים מאחרי הגב".
את כנראה פשוט (לא פשוט..) במצב-ביניים, מרגישה נשואה עם אהבה מצד אחד, ספקות מצד עצמך מצד שני, וגם מהצד שלו כיוון מסוים - אז עדיין התחושות מעורבבות. מצד אחד מצפה מה שכל אדם מצפה מצד האמון בין איש לאשתו - מצד שני גם את וגם הוא כבר דוחפים לכיוון של לא איש ואשתו... מצב מורכב.
הדברים יתבהרו, ובעז"ה תחזיר לעצמך. תשתדלי להרגיע, להיות נינוחה, כמה שאפשר לא ראש-בראש, יעזור לך לחשב את דרכך.
כואב וקשה. בשורות טובותהעני ממעש
חושב שכל גבר או אישה שיתיעצו מקצועית לפני גירושיןיהודה224
יעשו את מה שהוא עשה... זה לא חריג בנוף.
אם אין לך ממה לחשוש אז שימי על זה פס ותמשיכי הלאה אני מבין את הקטע הרגשי..
אתם כבר לא.. אז זה רק יעזור לכם לחדד את ההקלה במצפון שתתגרשו..
לצערינו כמובן
אם אין לך ממה לחשוש אז שימי על זה פס ותמשיכי הלאה אני מבין את הקטע הרגשי..
אתם כבר לא.. אז זה רק יעזור לכם לחדד את ההקלה במצפון שתתגרשו..
לצערינו כמובן
לא ממש נכון. הוא לא התייעץ עם עו''ד, אני כן והיא ממשFff
לא אמרה לי להיכנס לו לווצאפ ולשמור שיחות שלו, להפך. אם מישהו עושה דבר כזה זה מפליל אותו...
אז תחליפי עו"ד היא ישרה והגונה מידי..יהודה224
זה משחק מלוכלך לצערינו
ו'שמחם
גם אני התגרשתי... ובחיים לא הייתי מעזה לעשות דבר כזהNoni
והאמת? אני חושבת שגם הוא לא.
צריך לסיים בטוב... גם אם הפרטנר/ית לא משתף פעולה ומתלכלך, בסופו של דבר היא תשפיע עליו בזה שהיא תשחק "משחק הוגן"..
מה גם שאין להם ילדים... אז פשוט גירושים וזהו, אפילו אין סיבה לעורך דין, אלא אם יש רכוש... ובכל זאת, כדי שיהיה בלאגן רציני ולכלוכים, זה בד"כ צרעך להיות רכוש גדול..
צריך לסיים בטוב... גם אם הפרטנר/ית לא משתף פעולה ומתלכלך, בסופו של דבר היא תשפיע עליו בזה שהיא תשחק "משחק הוגן"..
מה גם שאין להם ילדים... אז פשוט גירושים וזהו, אפילו אין סיבה לעורך דין, אלא אם יש רכוש... ובכל זאת, כדי שיהיה בלאגן רציני ולכלוכים, זה בד"כ צרעך להיות רכוש גדול..
בדרך כלל הבלאגן מגיע מהאישה.. כל נושא המזונותיהודה224
והמלחמה על הילדים וכו שהחוק מקנה לה זכויות על הגבר..
יש לה יותר כח שהוא מנוצל...
אבל יש כאלה שהם אנשים חכמים ורגישים ודואגים לילדים שמסיימים יפה ובכבוד ונותנים לאקס את מקומו עם הילדים.
כמו שאת מתארת את עצמך.
אני מכיר מקרוב סיפור על זוג שהתחתנו ואחרי חודשיים בגלל שהבעל לא רצה לעשות משהו שאמרה לו אשתו היא הלכה מהבית התלוננה עליו שעשה לה כל מיני מעשים שלא יעשו בגלל זה הבחור נעצר כפושע.
אחר כך התיק נסגר מחוסר אשמה.(הנה לך סיבה מצויינת לצותת ולהאזין כדי לשלול כזה דבר..)
אבל בינתיים הבחור היה מוגדר תקופה כבעל עבר פלילי וסבל קשות... ויש לו ילד שמהברית הוא אפילו לא ראה אותו....
משחק מלוכלך כבר אמרנו..
יש לה יותר כח שהוא מנוצל...
אבל יש כאלה שהם אנשים חכמים ורגישים ודואגים לילדים שמסיימים יפה ובכבוד ונותנים לאקס את מקומו עם הילדים.
כמו שאת מתארת את עצמך.
אני מכיר מקרוב סיפור על זוג שהתחתנו ואחרי חודשיים בגלל שהבעל לא רצה לעשות משהו שאמרה לו אשתו היא הלכה מהבית התלוננה עליו שעשה לה כל מיני מעשים שלא יעשו בגלל זה הבחור נעצר כפושע.
אחר כך התיק נסגר מחוסר אשמה.(הנה לך סיבה מצויינת לצותת ולהאזין כדי לשלול כזה דבר..)
אבל בינתיים הבחור היה מוגדר תקופה כבעל עבר פלילי וסבל קשות... ויש לו ילד שמהברית הוא אפילו לא ראה אותו....
משחק מלוכלך כבר אמרנו..
אני מבינה אבל צריך איזשהו בסיס בשביל להתחילNoni
משחק מלוכלך...
ופה אין משהו כזה....
אז בשביל מה להתחיל?
ופה אין משהו כזה....
אז בשביל מה להתחיל?
אוייש כלכך כואבLola_123
מצטערת לשמוע.
חיבוק חזק
בע"ה שיעבור בקלות..
ושאת תמצאי את האושר שמגיע לך.
חיבוק חזק
בע"ה שיעבור בקלות..
ושאת תמצאי את האושר שמגיע לך.
אוי איזה גועל מצידואושפיזין מהירח
פרידה היא תהליךכוחה של מילהאחרונה
ממש כמו אבל
לוקח זמן לעבד את הרגשות.
מתפללת עליך שלא תתני שישאבו אותך למלחמות אכזריות ובעז"ה תתחזקי ותצמחי מתוך המשבר הזה.
לוקח זמן לעבד את הרגשות.
מתפללת עליך שלא תתני שישאבו אותך למלחמות אכזריות ובעז"ה תתחזקי ותצמחי מתוך המשבר הזה.
יש דבר כזה זוגות שהתגרשו בגלל מקום מגורים?ענונימי
לא הצליחו להחליט על איפה לגור כי כל אחד סבל איפה שהשני רצה
יש דבר כזה זוגות שאחד מבני הזוגחלונות
גר 12 שנה במקום שהוא לא אוהב בכלל, למען בן הזוג השני.
וקיווה והתפלל, וחיכה בסבלנות לעת כושר.
והיום הם גרים במקום מושלם לשניהם
אנחנו.
וקיווה והתפלל, וחיכה בסבלנות לעת כושר.
והיום הם גרים במקום מושלם לשניהם
אנחנו.
זה נראה לי משהו שאפשר להגיע להחלטה משותפת יחד בסופו של דברbinbin
אפשר באמצע, אפשר להחליט שלפני שקונים את הדירה גרים שנה באותו מקום ואם זה לא מתאים לאחד מבני הזוג אז מחפשים משהו אחר, וכל אחד צריך גם לעשות עבודה עם עצמו, לפרק את הקושי של "למה אני לא מתחבר למקום" ולראות אם יש פתרונות נוספים. זו בעצם התנהלות תקינה מבחינתי להרבה נושאים כבדים בזוגיות.
אני חושבת שאם זו בכלל סיבה שעולה על הדעת.. אזFff
יש פה משהו עמוק יותר שהדירה הוא רק ביטוי שלה...
אם מישו מתגרש בגלל מקום מגורים אז זה רק סיבה מצוצה מן האצבעיהודה224
לא ייתכן שיתגרשו בגלל דבר כזה.רויטל.
אם היו אוהבים ומסתדרים גם פה היו מוותרים אחד לשני, ולא היו מתגרשים.
שיחשבו על מקום שלישיבת 30אחרונה
גיבורי מקלדתבוריס
הרבה פעמים אני נתקל פה בתגובות מזעזעות שאני נחרד.
אנשים מוציאים את כל מה שהם חושבים על המקלדת בלי לסנן וכשמגיבים להם מגיע ישר התגובה מסירת האחריות:
"זאת דעתי ומי שלא רוצה לקרוא אותה שיתקדם"
אני לא רוצה להתקדם אני רוצה להשאר רגע ולהביע את דעתי, מאחורי כל ניק פה יש בן אדם מאחורי כל אדם פה יש נפש. והנפש כבר קראה את מה שכתבת והנפש לפעמים נפגעה וקשה לה להתקדם.
לפני שאדם לוחץ שלח שיחשוב שניה "האם ככה הייתי מגיב אם האדם היה מולי או שפשוט קל לי כי זה אנונימי?"
" אם היו מגיבים ככה לי הייתי מסכים פשוט להתקדם?"
"אם היו מדברים ככה לילדים שלי הייתי אומר להם להתקדם או שהייתי נחרד שככה מדברים אליהם?"
"האם הייתי רוצה שהילדים שלי ידעו שככה אני מדבר?"
" הפורום הספציפי הזה מכיל המון נפשות ולא כולם הכי שלמות (מעצם ההגדרה של הפורום הזה לא שיש פה אנשים עם בעיות נפשיות) והפוסטים פה מכילים המון נושאים נפיצים שאני מאמין שלאנשים לוקח המון לבטים להוציא את זה אפילו אם זה אנונימי.
אז בואו נכבד אחד את השני אפילו אם זה אומר שלא צריך לשפוך כל מחשבה שלי על המסך.
חשוב לי להדגיש שיש פה המון אנשים מדהימים שכיף לקרוא את פנינות החכמה שלהם.
וחשוב לי להגיד שאני לא מדבר על שום בן אדם ספציפי אלא על התופעה.
אנשים מוציאים את כל מה שהם חושבים על המקלדת בלי לסנן וכשמגיבים להם מגיע ישר התגובה מסירת האחריות:
"זאת דעתי ומי שלא רוצה לקרוא אותה שיתקדם"
אני לא רוצה להתקדם אני רוצה להשאר רגע ולהביע את דעתי, מאחורי כל ניק פה יש בן אדם מאחורי כל אדם פה יש נפש. והנפש כבר קראה את מה שכתבת והנפש לפעמים נפגעה וקשה לה להתקדם.
לפני שאדם לוחץ שלח שיחשוב שניה "האם ככה הייתי מגיב אם האדם היה מולי או שפשוט קל לי כי זה אנונימי?"
" אם היו מגיבים ככה לי הייתי מסכים פשוט להתקדם?"
"אם היו מדברים ככה לילדים שלי הייתי אומר להם להתקדם או שהייתי נחרד שככה מדברים אליהם?"
"האם הייתי רוצה שהילדים שלי ידעו שככה אני מדבר?"
" הפורום הספציפי הזה מכיל המון נפשות ולא כולם הכי שלמות (מעצם ההגדרה של הפורום הזה לא שיש פה אנשים עם בעיות נפשיות) והפוסטים פה מכילים המון נושאים נפיצים שאני מאמין שלאנשים לוקח המון לבטים להוציא את זה אפילו אם זה אנונימי.
אז בואו נכבד אחד את השני אפילו אם זה אומר שלא צריך לשפוך כל מחשבה שלי על המסך.
חשוב לי להדגיש שיש פה המון אנשים מדהימים שכיף לקרוא את פנינות החכמה שלהם.
וחשוב לי להגיד שאני לא מדבר על שום בן אדם ספציפי אלא על התופעה.
אתה צודק מאה אחוז,רויטל.
לפעמים קשה לשנות אדם, כי אי אפשר לדעת מה עובר עליו לפני כן,
ואם כותבים לי דברים מרגיזים, אני מעדיפה לשתוק ולהמשיך הלאה,
ככה אני ממש רגועה ולא נכנסת לסתם ויכוחים, אבל שוב אתה צודק.
מתחלואי הרשת והפורום הזה בפרטעד שישקוט הים
יש כאן המון נשמות טובות שמוכנות להקשיב, לעודד, לעזור, ולהשקיע באנשים שאינם מכירים חינם אין כסף,
אבל לצערי נתקלתי כאן גם בגיבורי מקלדת, שיותר משהועילו, פגעו והסבו צער רב לאנשים.
הלוואי ונדע יותר חמלה על אנשים שמשתפים בצרתם ובכאבם
תגובה יפה יישר כוחרויטל.
כל כך נכוןמשמעת עצמית
ורק מוסיפה:
האם א נ י רוצה להיות בנאדם שמדבר/ מגיב ככה?
מה זה מוציא ממני?
אני חושבת שאחת הסיבות לכך,
שבכל אחד מאיתנו יש עמוק בפנים ציניות, וכחנות, התרסה, כוחניות ועוד שלל תכונות שבחיים האמיתיים אנחנו פחות "מרשים" להן לבוא לידי ביטוי. כי זה לא נאה, כי למדנו במהלך חיינו שזה לא עובד חברתית ולא משתלם.
וכאן,
בגלל האנונימיות משהו מאפשר לנו להוציא את השדים האלו החוצה.
ואז מה זה אומר עלינו? איזה בניאדם אנחנו?
האם באמיתי אנחנו מנומסים, רחומים וחומלים כי רכשנו בנפש את המידות הטובות הללו? ואנחנו רוצים באמת להיות אנשים יותר מתוקנים? או כי זה כורח התנהלות חברתית תקינה ואז פה, אנחנו מאפשרים לטינופת לצאת בלי הבחנה כי "מה אכפת לנו, ממילא לא מכירים אותנו כאן".
כל אחד יודע על עצמו...
ועד כאן,
נקודה למחשבה.
האם א נ י רוצה להיות בנאדם שמדבר/ מגיב ככה?
מה זה מוציא ממני?
אני חושבת שאחת הסיבות לכך,
שבכל אחד מאיתנו יש עמוק בפנים ציניות, וכחנות, התרסה, כוחניות ועוד שלל תכונות שבחיים האמיתיים אנחנו פחות "מרשים" להן לבוא לידי ביטוי. כי זה לא נאה, כי למדנו במהלך חיינו שזה לא עובד חברתית ולא משתלם.
וכאן,
בגלל האנונימיות משהו מאפשר לנו להוציא את השדים האלו החוצה.
ואז מה זה אומר עלינו? איזה בניאדם אנחנו?
האם באמיתי אנחנו מנומסים, רחומים וחומלים כי רכשנו בנפש את המידות הטובות הללו? ואנחנו רוצים באמת להיות אנשים יותר מתוקנים? או כי זה כורח התנהלות חברתית תקינה ואז פה, אנחנו מאפשרים לטינופת לצאת בלי הבחנה כי "מה אכפת לנו, ממילא לא מכירים אותנו כאן".
כל אחד יודע על עצמו...
ועד כאן,
נקודה למחשבה.
הלו לאן נעלמה טפשת היריון? זאת תגובה חכמה מידידי שרוט
חחח🤷♀️משמעת עצמית
זה בא בגלים...
רק דבר אחד חסר בתגובה הזאתלחם מלא
כתיבה בגוף ראשון יחיד בלבד והתגובה היתה מושלמת
אתה רוצה להסביר?משמעת עצמית
זה כזה מסובך?לחם מלא
אני אומר לך לדבר בשם עצמך בלבד ולא בשם אחרים ובלשון רבים
אבל התכוונתי אלינומשמעת עצמית
כחברה, כרבים, כאנשי הפורום.
כשאני כותבת על עצמי אז משתמשת ביחיד.
אההההההה
אתה מתכוון שאני אשאל את עצמי את זה
כלומר
אתה בעצם אומר שאני כזאת
זאת אומרת
אתה עדיין כועס על שרשור ההומור ההוא שנפלת על הרצפה...
אהה.
עכשיו הבנתי😁
כשאני כותבת על עצמי אז משתמשת ביחיד.
אההההההה
אתה מתכוון שאני אשאל את עצמי את זה
כלומר
אתה בעצם אומר שאני כזאת
זאת אומרת
אתה עדיין כועס על שרשור ההומור ההוא שנפלת על הרצפה...
אהה.
עכשיו הבנתי😁
איזה רצפה בראש שלך??לחם מלא
יש לך זכות לדבר בשם עצמך בלבד. במידה ואת אוהבת להתגרות באנשים באופן כללי ומדברת על הנושא.
אגב זה לא היה שרשור הומור. את זאת שניסית להפוך אותו לכזה
על המיטה?משמעת עצמית
סליחה סליחה🤗
מסכימה .. אבל...דובדובה
צריך לקחת גם בערבון מוגבל מה שנכתב פה ולא לקחת כל דבר ללב..זה עולם וירטואלי לא אמיתי...
לך תדע מי אמיתי איתך ומי לא...
ממליצה לזרום... זה מה שאני למדתי מכל הפורומים האלה... זה לא החיים האמיתיים בכל זאת...
לך תדע מי אמיתי איתך ומי לא...
ממליצה לזרום... זה מה שאני למדתי מכל הפורומים האלה... זה לא החיים האמיתיים בכל זאת...
יישר כחד.
אתה צודק וזה נושא שנחקר בעבר ובהווה וכנראה גם בעתידבסדר גמור
ניסוי הכלא מכיר?
ניסוי הכלא של סטנפורד – ויקיפדיה
מזעזעבוריס
אבל לאצהבנתי בדיוק מה זה קשור למה שכתבתי
שכשאנשים חושבים או מרגישים שאין להם אחריותבסדר גמור
במקרה הזה, האנונימיות של הפורום, הם מרשים לעצמם להתנהג כאילו אין השלכות ואין אחריות.
למי שלא מודע זה קורה לאט לאט בלי לשים לב
זה נאום יפהמופאסה
וצודק והכל אמת.
האם זה ישנה משהו?
לא!
מעולם, נאומים לא שינו כלום בעולם.
האם זה ישנה משהו?
לא!
מעולם, נאומים לא שינו כלום בעולם.
מה עםמשמעת עצמית
I have a dream?
👨🏿
👨🏿
לפעמיםמופאסה
יש זמני כושר, לפי רוח הדור
ממש חשבתי על זה...יהודה224
אבל מופאסה צודק לא זכינו לעולם טוב יותר בגלל בנאום הנל.. רק למדינה אחת חזקה יותר...
זה רק סימבולי. זה לא באמת שהנאום ההוא שינה הכלמיואשת******
כל מה שקדם לו, עשרות נאומים ופעילות מחתרתית ומאסר ומה לא... הנאום ההוא היה ציון דרך גדול יפוטגני, אבל זה לא שהוא בפני עצמו שינה משהו לבדו. אין לו קיום לבדו
נכון מאוד!משמעת עצמית
מכירה את הסרט סלמה?
הוא מהמם.
ממליצה!
הוא מהמם.
ממליצה!
לא מכירה. תודה! איך קוראים לזה באנגלית?מיואשת******
Selmaמשמעת עצמיתאחרונה
יישר כוחrivki
מחפשת יועץ זוגי באזור מרכז- דרוםפריגת ענבים או
ממש נמאס לי בזוגיות. זה גם לא זוגיות זה יותר מפעל.
אנחנו כל הזמן רבים.
אנחנו כל הזמן רבים.
יש רבנית מומחית לעניין היא עונה בטלפון חינםרויטל.
מדברת רק עם נשים בלבד, אם תרצי אתן לך עוד פרטים.
אשמח שתשלחי לי מספר ופרטים.פריגת ענבים או
מכירה אותה אישית ?
בטח מכירה היא הכי טובה בארץ,רויטל.
שמעתי גם מחול מתקשרת אליה,היא מדברת עם נשים בלבד.
וכאמור הצדיקה הזאת לא לוקחת שקל.
אפשר את המספר שלה?פריגת ענבים או
אך קוראים לה?
איפה היא גרה?
איפה היא גרה?
רק זהירות, לקחת בעירבון מוגבלחולת שוקולד
בכ"ז היא לא יועצת זוגית (או שכן?) וטיפול רק בחצי מהזוג ועוד בטלפון לא נשמע להיט
את צודקת,אבל פה היא הצילה המון בתיםרויטל.
אני מכירה זוגות שהשקיעו מאות שקלים וכלום לא עזר להם,
רק היא הצליחה לסדר את השלום בית,יש לה דרשות בקול הלשון.
אני חייב לשמוע..מופאסה
אני מת על רבניות
מה לשמוע לא הבנתירויטל.
לכן אמרתי לקחת בעירבון מוגבל, לא לשלול את זהחולת שוקולד
בטח אין ספק את צודקת,אבל פה....רויטל.
אני שלחתי אליה בחורה מאתר מפורום אחר, והיא אמרה לי שהצילה את הבית שלה.
עוד אחת אמרה שתתייעץ איתה וכרגע אני לא יודעת מה איתה.רק הצעתי בגלל שהיא
מספר אחת.
מסקרן מאדאמא וגם
מה שמה?
שלחתי לך בפרטירויטל.
תודה רבהאמא וגם
ראיתי נשמע מעניין
בהצלחה רבה יקרה,רויטל.
הא הצילה המון בתים אפילו מגרושים, מה שעשרות מטפלים רק לקחו כסף,
ולזוג לא עזרו ולפעמים גם......הפרו יותר את השלום בית.
תודה רבהאמא וגםאחרונה
ב"ה הכל אצלנו בסדר אבל נשמעת מעניינת אז מעניין אותי לשמוע שיעור שלה
ממליצה לך ללכת למטפל זוגי אמיתי!Fff
לא קואוצ'רים למיניהם, יועצים בשקל שלמדו קורס של שנה וחושבים שהם מבינים גדולים בזוגיות. לרוב עושה הרבה נזק מניסיון.
ממיליצה על משה ברלינר מירושלים
ממיליצה על משה ברלינר מירושלים
מצטרף..יונתן1
ללכת למטפל שהוא מאוד נוכח בפגישה.
לא מישהו שנותן לכם להתפוצץ ורק צופה בכם כאילו זו הצגה.
מישהו שאחרי הפגישה מוציא אתכם עם חיוך ולא עם אווירה מגעילה.
אם אין חיבור לעצור מיד
עדיף לדחות טיפול מאשר ללכת למטפל שהוא לא מתאים לכם
לא מישהו שנותן לכם להתפוצץ ורק צופה בכם כאילו זו הצגה.
מישהו שאחרי הפגישה מוציא אתכם עם חיוך ולא עם אווירה מגעילה.
אם אין חיבור לעצור מיד
עדיף לדחות טיפול מאשר ללכת למטפל שהוא לא מתאים לכם
מה זה "מטפל זוגי אמיתי"?נריה -
מישהו שלמד 5 שנים באקדמיה ואח"כ התמחה עוד 4 שנים? מישהו שלמד שנתיים עו"ס קלינית? מישהו שלמד אחה"צ בשבוע במשך שנתיים אצל ברלינר?
בעיניי הקריטריון המשמעותי ביותר הוא המלצה על מטפל מניסיון אישי. נכון שיש הצפה של בוגרי קורסים ומכונים פרטיים, אבל כמו שאפשר למצוא מטפלים גרועים ומזיקים בעלי תעודות יוקרתיות, כך אפשר למצוא גם מטפלים מקסימים שלמדו בקורסים קצרים של שנתיים-שלוש (כמו זה שמשה ברלינר מנהל).
כמובן שאופי ההכשרה הוא גם קריטריון, ויש לו משמעויות בבחירת מטפל - כדוגמת רצינות וגישה טיפולית, אבל אל תהפכו אותו לקריטריון בלעדי.
תודה לכםבוודאי ישנו שם
שלחתי בפרטי, פשוט יש פה בנים ולא מתאים פה.רויטל.
ראשית,ד.
מכאיב לקרוא.
ב. יש מישהו בשם יצחק מנדלבאום (תורני וגם למיטב ידיעתי פסיכולוג במקצועו ואדם טוב), בגוש עציון. שמעתי עליו שהוא טוב מאד. אבל גם עמוס..
אני מאוד אוהב את ספרומופאסה
חוקי הזוגיות
נפלא ממש, עזר לי הרבה מאוד
נפלא ממש, עזר לי הרבה מאוד
לא ידעתי שחיבר ספר..ד.
אבל שמעתי עליו ממי שהיו אצלו דברים מצויינים.
אתה חייב לקרוא אותומופאסה
אני בטוח שתהנה מאוד.
רואים שהיהודי מבין בנפש וגם עם ראש מסודר
הכל בנוי לתפארת
רואים שהיהודי מבין בנפש וגם עם ראש מסודר
הכל בנוי לתפארת
הוא בפני עצמו אישיות מיוחדת,ד.
לפי מה ששמעתי עליו.
גם אשתו שתחי'..
התנצלות חשובה:הָיוֹ הָיָה
בשרשור אתמול "נכנסתי" ב @Lola_123 בעקבות מה שכתבה לפותח השרשור, וטענתי שרק כלפי גבר היא מרשה לעצמה להתבטא כך, אבל כלפי אשה היא תהיה סלחנית. בהתבסס על ניסיון העבר.
בהיות והעמידוני על טעותי, שבילבלתי בינה לבין ניקית אחרת, מתברר שתקפתיה לשוא, והטלתי בה אשמה לחינם. ואין שום צידוק לכל המתקפה החדה שלי שם.
ובכן, אני מודיע שאני חוזר בי מכל מה שכתבתי שם, (כלומר, אני עודני מסכים עם מה שכתבתי, אבל לא כלפיה אלא כלפי הדמות האחרת שעמדה לי בראש...) אין לה קשר לכל מה שכתבתי, ואני מתנצל עמוקות על המתקפה על לא עוול בכפה. טעיתי.
אבהיר: עודני חושב שמה שהיא כתבה זו לא היתה צורה ראויה להגיב לפותח השרשור, גם אם רוחות מתלהטות בשעה שכבר נסחפים בתוככי ויכוח עיקש, זו לא צורה לכתוב לבנאדם שבקושי התארס ולא ברור לו כלום מהעולם הזה והוא מבקש עצה והכוונה. ולא התווכח או התעקש על עמדה מסויימת וכו'.
אבל זו ביקורת נפרדת ונקודתית. בשונה מהמתקפה שלי עליה שנבעה מבלבול עם מישהי שזו גישתה באופן סיסתמטי, ושבזה חשדתיה - בחשדנות וביקורת מופלגת כלפי גברים, אל מול סלחנות והצדקה כלפי נשים. ולזה, כאמור, אין לה שום קשר.
ויישר כח ל@יהודה224 היקר שהעמידני על טעותי.
כל הכבוד על ההתנצלות. חשובהיום הוא היום
מקבלת את התנצלותך.Lola_123
עבר עריכה על ידי Lola_123 בתאריך י' בכסלו תשפ"א 08:54
תיהיה בריא.רק חושבת שגם ל@אורה שחורה מגיע התנצלות.
אז מאחורי האישיות המחוספסת וקצרת הרוח מסתתר לודי שרוט
דובון קטן ורך? וקצר רוח? 😍
ועל זה נאמר "מודה ועוזב דימונה"....די שרוט
אשריך אין כמו ההתנצלות בעיקר שהיה כנה.רויטל.
כל הכבוד ידידייהודה224
ניחנת במידותיו של יהודה שהודה
יישר כח... יפהד.
יישר כחק"שאחרונה
כדורים יכולים לעזור לגבר שלא נמשך פיזית לארוסתו?Nothink
עבר עריכה על ידי בסדר גמור בתאריך ח' בכסלו תשפ"א 12:47
אני מאוד אוהב אותה ורואה את עצמי נשוי רק איתה, מגדל ילדים איתה וחי חיי משפחה רק איתה. היא מושלמת מכל הבחינות. ואני לא כל כך נמשך אליה. פשוט לא מרגשת אותי מינית.
מעולם לא קיימתי יחסים עם אישה ככה שאין לי מושג באמת איך ההרגשה
יש כדורים טבעיים . שפועלים מיד כשיש גירוי טבעי. אני לא יודע אם זה סביר לחיות חיים שלמים
על כדורים מה אתם חושבים..?
אני בגיל 30 ואם אני לא מתחתן איתה אני לא הולך להתחתן לעולם. היא הפרטנרית המושלמת לחיים שלי.
נשמע הגיוני ובכל זאת, אם קורא כאן בחור שחושש מאיזה סיבהק"ש
במקום שיתחיל לחפש בעצמו פתרונות לא רלווטיים - שיתייעץ כמו שכתבתי כאן:
חייב להגיד, שלפני החתונה לא היה לי כמעט מושג ממה שאתה מדבר ע - נשואים טריים
חייב להגיד, שלפני החתונה לא היה לי כמעט מושג ממה שאתה מדבר ע - נשואים טריים
דירהאבודה 123
היי
נשואים שנתיים .. הגענו לשלב שאנחנו שוקלים לקנות דירה
המחירים הזויים .ואנחנו לא מצליחים להגיע להסכמה בנושא
בעלי מאוד חושש לקחת משכנתא גבוהה ולשלם החזר חודשי של בערך 5K
ואני דווקא מעדיפה להתחיל עם זה כבר ולסיים
גם אם יש הקרבה של הצטמצמות .
לצערי הרב אין לנו סיוע מההורים בשום צורה
המלצות לאזורים מרכז - שפלה מניסיונכם ?
איך הצלחתם להחליט על עיר מגורים?
הצלחתם לקנות ללא עזרה מההורים?
תודה
אין לי עצות רק הזדהות והוצאת קיטור!די שרוט
תראו מה זה שוק הנדלן בארץ. פשוט בושה.
אין שום הצדקה למחירים כאלה. בגלל שהשוק נורא ריכוזי והממשלה מתערבת זוג צעיר כדוגמת הפותחת צריכים לשעבד את עצמם לדעת!
ההתערבות הכל כך עמוקה של הממשלה ושל קק"ל (לכשעצמו הוא כבר גוף ארכאי ולא רלוונטי) פשוט מעמיסה מעל לכל פרופורציה את הנטל של המחירים האלה.
זה מעצבן אותי!
סליחה.....
לגמרי לגמרינגמרו לי השמות
למה כ"כ לחוץ לכם לקנות דירה?ספק
אני מאמין שמחירי הדירות ימשיכו לעלות ואפילו בחדות לאור הירידה בהתחלות הבניה בשנה האחרונה, כך שאם לקנות, אז לפני שנגמר משבר הקורונה. (זו דעתי והערכה אישית שלי. יכול להיות שאני טועה).
כהשקעה, זו נראית לי השקעה טובה - אבל למה כ"כ לחוץ לכם לגור בדירה בבעלותכם?
כהשקעה זו השקעה טובה?אריך וייס
לא יודע, מניות לדעתי "יעשו" יותר לאורך זמן
זו הערכה שלי.ספק
המניות די דשדשו ב-3 השנים האחרונות.
קח למשל את VT:
20% בסה"כ. זה נחמד, אבל אפשר היה בנדל"ן לעשות הרבה יותר ב-3 השנים האחרונות.
ושוב, אני מעריך שעם תום המשבר, מחירי הדיור יטוסו כמו שהם לא טסו אפילו ב-2008.
התחלות הבניה ירדו בעשרות אחוזים ואנשים עדין צריכים מקום לגור בו.
כמובן, ייתכן שאני טועה. (למרות שאני לא רואה איך אפשר לטעות בזה לאור הנתונים).
אתה כותב שתי דברים סותריםה-מיוחד
אם דירה להשקעה דבר טוב (כי יש שוכרים שיחזירו לך את ההשקעה) אז להיות השוכר זה דבר פחות טוב כי הביקוש יהיה גבוהה יותר ובעקבות כך המחיר. אז אולי כדאי כן לקנות דירה.
סביר להניח שמחיר השכירות יעלהספק
אבל לא בצורה שתהפוך את זה לכדאי לקנות דירה למגורים.
מה שכן, מי שנעול על לקנות דירה למגורים - שיעשה את זה עכשיו לפני הקפיצה הגדולה שאני מאמין שתגיע.
אני פשוט חושב שזה בכל מקרה לא משתלם לקנות דירה למגורים ועדיף לגור בשכירות גם אם מחירי השכירות יעלו.
כמו כן, סביר להניח שבעלי דירה לא יעלו באחוזים מאוד גבוהים את שכר הדירה לשוכרים שכבר נמצאים בדירה (הם יכולים, אבל זה בד"כ לא קורה). בנוסף, מתחת ל-5100 שקלים בחודש, לא משלמים מס, ואם השכירות היא קצת פחות, אז הרבה אנשים יעדיפו להשאיר את המצב כמו שהוא מאשר להתחיל עם מס הכנסה.
ואני גם פחות מתכוון לרכישת דירה ולהשכרה - יותר לרכישת דירה ומכירתה.
כדאי מאוד להתייעץ עם יועץ משכנתאות...רויטל.
יש מישהו מומחה שעושה את זה לשם שמיים (כמובן אם אזכור מיהו אכתוב לך כאן)
והוא יציע לכם מה הכי טוב ומה הכי משתלם לעשות, כי מה שאני חושבת באמת חבל
שכסף השכירות של כל חודש הולך לאבדון הכוונה לא למשכנתא ולדירה משלכם,
בהצלחה רבה רבה לכם אמן.
מצטרפת להמלצה על יועץ משכנתאות טובעץ הלבבות
קנינו לאחרונה בית ב"ה.
ויועץ המשכנתאות היה שליח טוב עבורנו לחיסכון של אלפי שקלים.
הצליח להשיג משכנתא בתנאים מעולים שלא משנה מה עשינו וניסנו קודם באופן עצמאי לא הצלחנו. ממש כדאי וחשוב בקניית דירה.
ואם תרצי אמליץ לך בפרטי עליו...
בהצלחה
ויועץ המשכנתאות היה שליח טוב עבורנו לחיסכון של אלפי שקלים.
הצליח להשיג משכנתא בתנאים מעולים שלא משנה מה עשינו וניסנו קודם באופן עצמאי לא הצלחנו. ממש כדאי וחשוב בקניית דירה.
ואם תרצי אמליץ לך בפרטי עליו...
בהצלחה
רק דבר אחדבת 30
אם לקנות- אז בהקדם. המחירים עכשיו ירדו בגלל הקורונה, באופן משמעותי.
אבל עוד מעט יתחילו לעלות שוב...
אבל עוד מעט יתחילו לעלות שוב...
אתם צריכים לקבוע את התקציב שלכם לפיעדיין טרייה
היכולת שלכם. אם אתם לא תוכלו לעמוד בהחזר של 5000 אז אין מה לדבר. ואני לא הייתי סומכת על ננסה להצטמצם. מאוד קשה לרדת ברמת חיים. אם את חושבת ש5000 זה סכום סביר בשבילכם את צריכה לראות שאת מצליחה לחיות ככה כבר עכשיו למשל אם השכירות שאתם משלמים זה 3000 אז צריך לראות לאורך תקופה שאתם חוסכים מעל 2000 שח בחודש. והייתי גם משאירה ספייר לחיסכון צדדי. צריך גם להתחשב בעתיד התעסוקתי מבחינת שינויים בהכנסות למול הגדלת המשפחה.
דווקא עכשיו יש הרבה שלטים למכירה וצמצום התחלות בניה זה סימןסודית
שהקבלנים יודעים שאין צרכנים במחיר שנוצר.
כשהיה ביקוש הם ידעו יפה מאד להתחיל לבנות.
ושלא יספרו סיפורי קורונה כי הם ענף מוחרג.
אנחנו יושבים על הגדר. חוסכים. מחכים.
לפני הקורונה לא הייתה דירה אחת באיזור עם שלט "למכירה" עליה - הכל היה נמכר מפה לאוזן
לדעתנו המשקיעים הבינו שהשוכרים יכולים לעזוב מחר ( או אולי כבר עזבו) ואין מי שיממן את המשכנתא אז פתאום הכל הפוך.
צמצום התחלות הבניה הוא בגלל שרוב הפועלים הם זריםספק
ולא יכולים - או שלפחות לא היו יכולים עד לא מזמן - להיכנס לארץ.
זה לא סיפור קורונה - זו פשוט מציאות.
הקבלנים: "ענף הבנייה במשבר עמוק, חסרים 20 אלף עובדים"
וקורונה או לא - אנשים עדיין צריכים לגור איפשהו והם לא נעלמים לשום מקום.
כן, יש כמה שחזרו לגור עם ההורים, אבל אלו הם מקרי קצה שלא מייצגים את רוב ציבור השוכרים.
מה שכן, אלה שמשכירים דירות סביב אוניברסיטאות ובונים על סטודנטים כן נמצאים במצב די בעייתי, אבל אלו לא רוב הדירות המושכרות בישראל.
אם אתם באמת חושבים לקנות דירה (שלדעתי זו טעות בכל מקרה) - אז עכשיו זו ההזדמנות שלכם.
לא. הצמצום התחיל שנה לפני הקורונהסודית
עוקבים מקרוב.
יש לך טעות גם בבסיס הנתונים.
אתה משווה משבר כלכלי למשבר בריאותי +כלכלי. זאת אופרה לגמרי אחרת.
עכשיו יוצאות לשוק הדירות של המשקיעים. זה לא שאנשים הפסיקו לגור. זה שלאנשים אין אפשרות לשלם שכירות שתייצר רווח מההשקעה בדירה. אז השוכרים נודדים למקום אחר, והמשקיעים- הם מוכרים.
אני מדברת על איזורים יקרים יחסית, כמו שהפותחת שאלה.סודית
גם במרכז ובשפלה יש מקומות זולים כמו רמלה ולוד.ספק
רוב המקומות הזולים האלו גם אם אשלם לך שכ"ד לא תגור שםה-מיוחד
גם אני
גם הרבה אנשים אחרים
לפחות בעלי משפחות. ולא מדבר על אנשים עם תחושת שליחות.
יש הרבה שגרים שם בגלל המחיר והמיקום ולא בגלל שליחותספק
גם אני לא הייתי רוצה לגור שם, אבל המקומות הללו עדיין קיימים והם זולים.
תמיד היה חוסר בהתחלות בניה בארץ - בגלל זה המחירים כ"כ יקריםספק
אבל כשהתחיל משבר הקורונה, התחלות הבניה ירדו בכ-30% לעומת שנים קודמות ביגלל היעדר כח אדם.
השוכרים עדיין צריכים לגור איפשהו גם אם יש משבר קורונה - והם ימשיכו לשלם שכירות. בעלי הדירות במצב טוב. (אלא אם ב"נודדים למקום אחר" את מתכוונת עוברים ליוון - מה שגם קורה אבל לא בהיקף מאוד גדול. עדיין).
אני לא מתכוון להתווכח איתך על זה. עשי מה שאת מבינה ובהצלחה.
אם אתם מחליטים שכן לקנות עכשיוהכל לטובה123
אז ממליצה ממש לשבת עם יועץ משכנתא , שיעזור לכם לבנות וחימור משכנתא שמתאימה לכם.. יש מלא מלא דברים להתייחס אליהם ולהיוועץ לגביהם. לא יכולה לומר לך תעשי ככה או הפוך זה תלוי בכל כך הרבה גורמים, כמות הכנסה, מספר ילדים ועוד מלא, שוב ממליצה לשבת עם יועץ , יועץ כלכלי/ יועץ השקעות/ יועץ משכנתא , יכול להיות שאחרי שתשבו עם אחד מהם תדעו לקבל החלטה מושכלת יותר , ממליצה לחפש במקומות פחות מיושבים או עם פרוייקטים, שם המחירים נמוכים יותר , או במחיר למשתכן בהצלחה
בהצלחהמזדהה חלקית..מותק 27
אנו נשואים 7 שנים ברוך ה',
עדיין בשכירות בצפון הארץ.
הרצון והשאיפה שלנו הם לקנות דירה כמובן.
אך עדיין לא סגורים סופית איפה,
והמחירים מופקעיםםם ... ולא אין לנן עזרה מההורים
עדיין בשכירות בצפון הארץ.
הרצון והשאיפה שלנו הם לקנות דירה כמובן.
אך עדיין לא סגורים סופית איפה,
והמחירים מופקעיםםם ... ולא אין לנן עזרה מההורים
אתם יציבים כלכלית?אמא וגםאחרונה
ניכם סיימתם לימודים וי לכם עבודות?
דירה זה מהו צריך לקפוץ למים תמיד כמדומני...
אבל כמובן רק כי איך לשחות...
שבת שלוםמיסטר דום
מקסים!!binbin
נחת....rivki
מה אתם שמים בתוך הרימון?
זה המלחייה המעוצבת שלנו חחחמיסטר דום
מגניב, ממש יפהחולת שוקולד
מהמם יישר כוחרויטל.
ישתבח שמו לעד עכשיו מריחים את השבתהלוי מא
מקסים מקסים ממשאושפיזין מהירח
יפה כל פעם מחדשאמ פי 5
נותן מוטיבציה להתחיל לנקות לכבוד שבת...
איך אתה מספיק כל פעם?נופנופ
ומבורכה אמא וגםאחרונה
עושה לנו אוירה
שאלה לי, איך אני יודעת שבושם הוא לא מזויףחבובוש
יש איזה בושם ממש יקר, ופתאום אני רואה אותו באיזה חנות (לא כ"כ מוכרת, יש לה 2 סניפים) במחיר של 100-150 ש"ח פחות.
זה בושם שבחיים אין עליו מבצע, זה ידוע לא במשביר, לא בסופר פארם, תמיד אני קונה במחיר מלא.
יש סיכוי שזה זיוף?
תראי מה כתוב עליובוריס
אם זה edt סביר להניח שזה זיוף אם זה זה edp כנראה שזה אמיתי.
תסתכלי גם עם השם הוא כמו המקור אחד לאחד.
יכול להיות שמוכרים טסטר ובגלל זה הוא כל כך זול ושמעתי שיש מקומות שמוכרים את הבשמים בלי כל האריזה ואז זה מוזיל
תסתכלי גם עם השם הוא כמו המקור אחד לאחד.
יכול להיות שמוכרים טסטר ובגלל זה הוא כל כך זול ושמעתי שיש מקומות שמוכרים את הבשמים בלי כל האריזה ואז זה מוזיל
אבל הבושם הזה במקור הוא EDTחבובוש
עוד מישהו?חבובוש
אולי אפשר לראות עליו איפה הוא מיוצר?רקלתשוהנ
הבנתי שבשמים מתאילנד הודו וכו' הסיכוי גבוה להיות מזוייפים
אפשר גם לחפש בגוגל אם יש למותג הזה מפעל שם או משהו כזה
אפשר גם לחפש בגוגל אם יש למותג הזה מפעל שם או משהו כזה
אחלה רעיון, תודה!!חבובוש
תלוי מאיפה קנית,רויטל.
אם קנית בחנות טובה ויקרה אז זה בסדר,
אבל אם קנית מסתם חנות,אז יתכן שמזויף.
אם זה בושםמשמעת עצמית
שאת יודעת שבד"כ אין עליו מבצע
זה קצת חשוד.
וגם כמו שכתבו
זה שונה אם זה פרפיום או טואלט
פרפיום הוא מרוכז יותר ואחוז גבוה של אלכוהול.
אז יש מצב שבגלל זה הפער.
זה קצת חשוד.
וגם כמו שכתבו
זה שונה אם זה פרפיום או טואלט
פרפיום הוא מרוכז יותר ואחוז גבוה של אלכוהול.
אז יש מצב שבגלל זה הפער.
יכול להיות שזה יבוא מקביל ולכן זול יותרנפשי תערוג
וכן, יכול להיות שזה גם מזויף
מזכיר לי פעם שראיתי בושם של BOSS ב-10 שקל....אמ פי 5
ישר ידעתי שזה מזוייף
אל תדאג זה עולה מעל -400חבובוש
אני יודעת. בזמנו קניתי לבעלי כדי לצחוקאמ פי 5אחרונה
אפילו בשביל שרותים הריח היה דוחה
דבר ראשון לשאול את בעל החנות איך זה כזה זולנופנופ
כמה שזה נשמע טוויאלי
אפשר לשאול שאלה? תודה ♡שושנושי
אני כרגע עם מטפחות, אימא שלי עם פיאה וחמותי עם מטפחת.
לפני החתונה היה מאוד מאוד חשוב למשפחת החתן שאשים מטפחת, וכך היה.
במהלך השנים, התחתנו שם עוד שתי בנות, ושתיהן שמו פיאות.
אם הן עם פיאות, גם אני רוצה.
אני אוהבת להיות יפה. כיסוי של פירה דיי מקובלת בקהילה שלנו.
האם מדובר בשאלת רב אם אני מעוניינת להחליף?
אני לא חושבת, זה כמו שלא אתייעץ איתו אם לשים שמלה או חצאית (כי אצלנו בקהילה גם פיאה מאוד מקובלת)
בנוסף, לבעלי מאוד קשה עם השינוי הזה.
אני רוצה את זה מאוד. מאוד מאוד.
איך אני יכולה להתקדם מכאן?
ניסינו לדבר, ולדון בנושא, אבל כל אחד בשלו.
חשוב לי לציין שבאופן כללי אנחנו חיים בזוגיות מדהימה, אבל רק הנושא הזה משבש הכל.
לפני החתונה היה מאוד מאוד חשוב למשפחת החתן שאשים מטפחת, וכך היה.
במהלך השנים, התחתנו שם עוד שתי בנות, ושתיהן שמו פיאות.
אם הן עם פיאות, גם אני רוצה.
אני אוהבת להיות יפה. כיסוי של פירה דיי מקובלת בקהילה שלנו.
האם מדובר בשאלת רב אם אני מעוניינת להחליף?
אני לא חושבת, זה כמו שלא אתייעץ איתו אם לשים שמלה או חצאית (כי אצלנו בקהילה גם פיאה מאוד מקובלת)
בנוסף, לבעלי מאוד קשה עם השינוי הזה.
אני רוצה את זה מאוד. מאוד מאוד.
איך אני יכולה להתקדם מכאן?
ניסינו לדבר, ולדון בנושא, אבל כל אחד בשלו.
חשוב לי לציין שבאופן כללי אנחנו חיים בזוגיות מדהימה, אבל רק הנושא הזה משבש הכל.
ואווו! רק אני שמתי לב לתגובה המיוחדת של בעלך??yosefin
הוא בעצם אמר לך זה בסדר מבחינתי שאת הולכת עם פאה ואת לא צריכה שום התחזקות בצניעות כי את גם ככה אלופה בעניין!
אני ממש התלבהתי מהתגובה שלו- בעצם מקבל את השינוי לגמריי ועוד מחזק אותך שלא תחשבי שפאה זאת "ירידה רוחנית.
אלוף!