הלב יוצא אלייך.
שומעים את סערת הרגשות שלך ואת היאוש העמוק והבלבול וחוסר האונים עד לכאן.
רוצה לשלוח לך חיבוק גדול גדול, חם ואוהב קודם כל ולפני הכל.
כתבת הרבה.
אפשר להתעכב על כל מילה ומילה - יש שם המון באמת.
אבל הדבר הכי מרכזי שתפס אותי שקראתי הוא שכתבת "בגדול אני בדיכאון"
וןגם כתבת שהחרדה מנהלת אותך כבר תקופה ארוכה ארוכה, אולי אפילו עוד מילדות.
לכן לדעתי הדבר הראשון שצריך לעשות כרגע - הוא קודם כל לדאוג ***לעצמך*** בלי שום קשר לזוגיות או אליו או לאף אחד אחר בעולם אלא רק להגיע לשלווה פנימית ואיזון ורוגע ונחת ומרגוע לנפש *שלך*
ואם זה אומר שצריך כדורים בשביל שיאזנו את זה - אז זה מה שזה אומר!
כמו ילד קטן שלא רואה טוב מהלוח לא נאמר לו אל תשים משקפיים, אלא זו רק עזרה שהוא יראה את הלוח בצורה נורמלית.
גם הכדורים, כמובן בהנחייה וטיפול מתאימים עם אנשי מקצוע מתאימים, הם רק דרך לאדם הסובל להתבונן על העולם בצורה יותר מאוזנת, נכונה, ישרה, בלי החרדה/הדיכאון/מה שזה יהיה אחר שמפריעים לו לראות זאת כי הם צובעים הכל בצבעי שחור וחוסר הגיון וחוסר אמת משווע.
הם כמו שער שאת רק עוברת בו, ונכנסת אל הבית שלך. ושם את יכולה להיות מי *שאת* באמת, אבל בלי השער הזה את לא יכולה להגיע ולהיכנס בכלל לבית ולהיות מי שאת, את כל הזמן במרדף מתיש.
אני לא מאבחנת ולא יודעת מה והאם בכלל את צריכה כדורים, אבל כתבת שאת זה את לא לוקחת בחשבון, אז רק היה חשוב לי לכתוב את זה, למקרה שכדורים כן יכולים *לעזור לך* ומראש בגלל סטיגמות שגויות וכדומה נמנעים מהם.
אז רק במקרה שכזה - אני ממש חושבת שחבל.
ומעבר לזה -
כתבת שאתם אצל מטפל זוגי שהוא לא פסיכולוג.
אז לזוגיות שלכם יכול להיות ש"מספיק" מטפל זוגי שהוא לא פסיכולוג,
אבל לך, לעצמך, לחרדות שלך, לדיכאון שאמרת שיש לך, לזה חייב פסיכולוג.
אז אפשר לעשות את ההפרדה הזו -
או ללכת בעצמך לטיפול פסיכולוגי מקצועי ובד בבד להמשיך עם הטיפול הזוגי,
או למצוא מטפל זוגי שהוא גם פסיכולוג שיכול גם לטפל בכל אחד מכם בנפרד אם צריך.
אבל לזכור לא לערבב הכל יחד.
יש את הזוגיות.
יש את החרדות.
יש את הדיכאון.
יש אותך.
יש אותו.
יש טראומות עבר.
יש מטענים.
יש עניים עם המשיכה/חוסר משיכה
יש הצטברות של טעויות שנעשו מחוסר ניסיון ו/או הדרכה לא נכונה
ועל כל אחד מהם צריך לעבוד *בנפרד* ולאט לאט
קשה מאוד הכל יחד!
לכן צריך לעשות סדרי עדיפויות - מה הכי דחוף כרגע?
ובזה לטפל ראשון
(לעניות דעתי זה עניין החרדות והדיכאון)
ורק אח"כ עוד דבר ועוד ועוד ועוד.
ובאמת אחרי שהאדם שלם ***בעצמו*** היכולות שלו לפעול ולשפר גם בזוגיות או במיניות או בכל נושא אחר - עולה פלאים!
וגם ההיפך נכון לצערנו - כאשר אדם במקום חלש וקטן עם עצמו - שיפור בזוגיות או במשהו אחר מאוד מאוד מאוד קשה, אפילו יותר מהרגיל.
כאשר ב"ה תתחזקי,
תגיעי לשלווה ורוגע פנימי,
תצאי מהחרדה לאור שלם ב"ה,
ואם *תרצי* (כי חייב את הרצון) - אז תמיד אפשר כמו שתכתב לנסות ולעבוד על הזוגיות,
על המיניות, על המשיכה,
עכשיו זה יכול להיות כמעט חסר סיכוי מראש אם החרדה/הדיכאון/משהו אחר אישי שלך או שלו או של שניכם יחד כל הזמן מושך אתכם אחורה.
אתם יכולים לעשות צעד קדימה ואז זה ימשוך 2 צעדים אחורה.
מאוד מאוד קשה ככה.
קודם כל צריך להגיע לאיזון אישי-נפשי. זה דבר ראשון.
ולא זו בלבד, אלא שהחרדה וכל מה שתיארת וכל המצב הזוגי בהחלט משפיעים ישירות ומאוד לשלילה גם על המשיכה ועל כל החשק המיני! זה לגמרי טבעי שתרגישי כך.
רק במקום של קירוב זוגי,
של איזון נפשי,
של שמחה - רק אז יכולה להתקיים מיניות בריאה, חשק טוב ומשיכה.
הגוף שלנו חכם, חכם מאוד. והוא יודע מעולה להגן על עצמו ולא לרצות ולא להימשך אם הוא חש "איום" או לא בטוח בנפש -
אין לך קירבה ואין לך בכלל ודאות בבעלך - אז איך תמשכי אליו כך?!
אז כלום לא דפוק בך חלילה יקרה,
זה פשוט שעוברים עלייך הרבה מאוד דברים, וצריך לטפל בהם, בשבילך קודם כל.
כמו שאם יש לך דלקת גרון את הולכת לרופא ולוקחת אינטיביוטיקה -
אז אם יש דלקת בלב או דלקת בנפש - הולכים לפסיכולוג/פסיכיאטר ומקבלים אנטיביוטיקה לנפש.
ואז הדלקת עוברת.
- עוד נקודה שהעלית היא ההלקאה העצמית שלך את עצמך בנוגע להחלטה להתחתן איתו ובנוגע לעוד החלטות בחייך -
חשוב לי לכתוב לך שאת נשמעת מאוד קשה כלפי עצמך יקרה!
התחתנת איתו כי באותה תקופת זמן *באמת* ראית בו את כל הטוב ורצית בו - את עצמך כתבת שרצית אותו מאוד, שנמשכת אליו, שהיה לך טוב איתו -
וכל אדם באשר הוא מקבל החלטות ***לפי אותם הנתונים שיש לפניו באותו זמן נתון***
אי אפשר לשפוט את עצמנו לפי ארגז הכלים והידע שיש לנו היום! זה פשוט לא פייר!
אז ידעת מה שידעת!
והרגשת מה שהרגשת!
והחלטת מה שהחלטת בשלמות!
וזהו!
החלטת בשלמות!!!
לא כדאי וגםן לא תורןם להיכנס ללופ ומערבולת של האשמות עצמיות ותהיות למה בחרתי ואיך בחרתי והאם זה נכון -
אלא לומר לעצמך בפשטוצ : כך החלטתי וזהו!
כך ראיתי לנכון וזהו!
ובשלמות!
- לגביי החששות מהעתיד והפחד להתגרש -
זה מובן מאוד כמובן.
יש פחד מאוד גדול מכל מה שלא ידוע ולא מוכר, ובטח מגירושים,
אבל שוב, קשה להפריד כאן האם זה רק זה או שהחרדות מתלבשות כאן גם, לכן מאוד מאוד חשוב טיפול נגד החרדות האלה בצורה יסודית ומקצועית ורק אז תוכלי להביט על הדברים בבהירות ולהחליט מה את באמת רוצה ומה לא, ואז להתמודד עם כל מה שלא יהיה עם המון כוחות שיש בך והמון אמונה בך ובקב"ה כמובן.
ואז אם תבחרי להישאר ולרצות ולעבוד - אז תוכלי ב"ה עם הרבה יותר כוח ואיזון נפשי לעשות את זה ולעבוד על כל מה שדרוש, וכמובן זה תקף בדיוק גם לבעלך (ואם הוא צריך גם טיפול פסיכולוגי אישי אז גם).
ואם תבחרי שאת לא רוצה בכלל - אז להיפרד הכי יפה שאפשר.
ונכון - את צודקת גם בזוגיות הבאה בוודאי שצריך להתמודד ולעבוד, אולי לא עם אותם חסרונות ודברים, אבל עם חסרונות של האיש החדש ודברים אחרים - ואם לא מטופלים בחרדות ובדברים אישיים אחרים - אז הם יצוצו שוב וירימו ראש עוד יותר בגאון גם בנישואים השניים השלישיים והאלף גם...
אם לא פותרים מהשורש את הדברים,
מטפלים בעצמנו
מבינים מה לא היה טוב בזוגיות ואיך מתקנים - אז פשוט מעתיקים את הצרות למערכת יחסים חדשה, שגם בה כמובן צריך לעבוד כי כל זוגיות באשר היא (!) וכל מערכת יחסים באשר היא דורשות עבודה ותיחזוק וכלים ומיומנות!
ובכל אדם באשר הוא יש יתרונות ויש חסרונות!
ועם כל איש, כמו עם כל אישה, בעולם - צריך להתמודד עם החסרונות הללו ולראות איך צולחים יחד אתגרים. זה מובנה בנישואין עם כל איש באשר הוא ועם כל אישה באשר היא.
אבל כל זה ***אחר כך***
אחרי הטיפול בחרדות
אחרי
אחרי
קודם כל את.
את חשובה
את יקרה.
קודם כל לדאוג לרווחה הנפשית שלך!
בהצלחה אהובה (לב)
