פורום נשואים טריים (עמוד 184)

ממש לא רדוד

יש לי הרבה דוגמאות של הרבה סלבים שכאילו עושים קידוש ה' ועושים דברים טמאים, כאילו גם אם גרמתם למישהו להתקרב במשהו אחרי שניה זה יורד, עיין ערך אייל גול, עומר אדם איתי לוי ועוד.

אפרופו, יובל דיין, אתה באמת מרגיש עליה את זה וזה משהו אחר, לדוגמא בצניעות שלה.

וגם שונאת את שהידברות לוקחת כל אחד שמדליק נרות חנוכה ועושה אותו בערך הרב הראשי.

אייל גולן זו לא דוגמא. אפשר על כל דוגמא שלי להביא 10 שמתרחקים דווקא, פשוט זה לא האישיו.

אני מדבר על האלה שכן מתחברים.

הידברות לא עושים מהם רב ראשי. אני אפילו לא מבקר באתר שלהם לצורך העניין.

מה שמנסים אולי להראות במקרים כאלה זה את העומק ואת הדברים שהם כן עושים וקצת לרומם את זה.

גם בתקשורת ישראלית. 

אצל עומרי כספי למשל זה אפילו יותר עמוק. זה גם עם תפילין ויש לו רב (חב"דניק אלא מה?). למה לו? למה שלא ימצא רוחניות חילונית או לא יהודית? יש דבר כזה. 

וגם מפורסמים מקומיים שלנו כמו יובל דיין(היא עוד גדלה בבית מסורתי) ואחרים כמו אסף אמדורסקי וכאלה.

ולא תמיד במקומות "נחשבים"

אני גם לא חושב שהשמחה נמצאת רק בריקודים מסביב לספר תורה

לפני החתונה בחגים,חול המועד,יום העצמאות הייתי הולך בלי סוף לשעורי תורה וממש הייתי מרגיש גן עדן.

עכשיו בלי הקורונה אם זה יום טוב או שבת צריך להיות בבית עם הילדים ואם אני רוצה ללכת אז לאישתי אין כוח להיות הרבה עם הילדים ובימי חול המועד\עצמאות זה בוא נלך לשם, בוא נלך להוא ובוא נלך לקניות. השנה בזכות הקורונה ניצלתי מהדברים האלו.

ואחרי כל זה אני מבין שכעת תפקידי הוא לא להיות כל היום בשעורי תורה אלא גם לעשות דברים מעצבנים. באוכל אני שר שירי שבת, לומד בבית וכו'

כן, יש קצת (או אפילו הרבה) כאב כשאני נזכר בתקופה הזאת. אבל פספוס? ממש לא. אני מודה לה' על כל שניה ושניה שיש לי משפחה. אני לא מפספס אני מנצל הזדמנות להעביר את המסורת לדור הבא, לתת אווירה של קדושה בבית גם אם היא לכמה דקות ביום. 

דיברנו על זה כבר כמה פעמים

כמו שכתבת, היעדר האהבה לא קשור אליך, אלא להיעדר אהבה בתוך בעלך פנימה. השיפוט השלילי שלו את התרומה והפרשנות השלילית שלו למצב הם לא 'הוא', אלא 'המחלה'. חשוב שההבחנה הזו תהיה ברורה גם לו.

אם וכאשר הוא יצליח לעלות על דרך המלך (ומהתיאור שלך נשמע שיש לו לא מעט תעצומות נפשיות), אפשר להעריך שהוא ימצא בתוכו את הרגש גם כלפיך, וכמו שאמר המטפל.

אם הטיפול מתמשך כבר מספר שנים, ואת לא רואה תרומה לתהליך הטיפולי לאורך זמן (או שהיתה תרומה אך תקופה ארוכה יש עמידה במקום), כדאי לך להתייעץ עם בעלך ועם המטפל ולבחון יחד אפשרות לשינוי במטפל / בטיפול.

מרגישה שהבנת את המצב. הוא בטיפול כבר למעלה מ 4 שנים, אבל עשה הפסקה של שנה וחזר לטיפול לפני כ 4 חודשים. אני רואה בהחלט שיפור בהתנהגות שלו כלפי עצמו - יודע יותר לקחת מקום לעצמו ולצרכים שלו - לא בצורה אגואיסטית אלה בקטע של לא למחוק את עצמו מול אנשים אחרים. אבל בקטע של הדיכאון, זה עולה ויורד. יש תקופות שאני לא שומעת משפטים של ״הלואי ולא הייתי קם מחר בבוקר״ ״ הלואי ואני אמות״ ותקופות כמו עכשיו שזה נוכח חזק ברפרטואר שלו

אני בהחלט אשאל אותו מה אני יכולה לעשות. כבר דיברתי איתו על זה אבל אולי באמת צריך לחדד זאת שוב. תודה!

זוגיות אינה רומנטיקה - פעם לא מזמן, אנשים היו מתחתנים בלי לאהוב בכלל וזה לא היה מגונה אלא דרך החיים. 
אם אתם צוות טוב והפער היחיד הוא הרגשות של בעלך, הייתי מראה לו את האור עד שזה ימיס את הקרח. לפי מה שאת מתארת אין לו בעיה איתך והוא רוצה מישהי אחרת ח"ו אלא הוא כבוי, והוא צריך להצית את הניצוץ שלו מחדש. 
עבודה על הצוות שלכם עבורם ועבור בניכם היא דבר משובח ונעלה. ואולי ראוי לשקול להחליף מטפל אם כמה שנים והגישה שלו לא הניבה את התוצאה הרצויה. 
 

את מבינה אנגלית? יש לי סרטון לשלוח לך.. 

הנה קישורים לסרטונים:

דווקא אם לא רבים בכלל זה אומר שאכפת מהצד השני. 
אין סיכוי שהם מתאימים בדיוק והיא לא עושה כלום כדי "לעצבן" אותו. אם הוא לא רב איתה על זה אלא פותרים את זה בדרך יפה או שהוא שם אותה לפניו ולא מתייחס למה שמפריע לו. זה לא מעיד על החוסר אכפתיות אם לא להיפך.

הרבה זוגות היו שמחים להיות מסוגלים לנהוג כמוכם

יצא כבר כמה פעמים שהוא או אני נסענו לכמה ימים או שבוע ובהחלט הוא הרגיש געגועים ושאני חסרה לו. כשאני רואה שהוא במצב שצריך קצת פסק זמן מהעבודה/בית/ ילדים אז אני משכנעת אותו לקחת לעצמו כמה ימים בבית מלון לנוח, לטייל ולהתרחק מהכל. זה מצחיק כמה הרבה אנחנו מדברים דווקא כשהוא לא בבית

יש מה לעשות. אולי מה שמקובל לכנות: "ארבעת הת"ווים", תפילה, תנועה, תרופה ותזונה.

תפילה, תמיד עוזרת.גם אם לא רואים ולא מיד מבינים. 

תנועה, כלומר למצוא לו עבודה, פעילות התנדבותית או מסגרת לימודית כלשהי. לפחות פעילות גופנית קבועה.

תרופה, לבדוק האם יש מקור מימון לטיפול פסיכולוגי עבורו, או האם בארגז הכלים הפסיכיאטרי יש משהו להקל את חייו. 

תזונה, לכל אדם אדם כדאי להתבסס על מזון בריא ומגוון.

במקרה שלו נראה שכדאי להרחיק אותו מהסביבה ההרסנית בבית הוריו. 

 בהצלחה וכל הכבוד על העירנות.    

לדעתי רק טיפול מתאים אמור לעזור, יתכן שיש סדנא לבחורים כאלה,

תנסי לחפש משהו מתאים זה לא חייב להיות עם כסף, אולי טיפול רגשי,

תתייעצו עם אברהם ביטקין הוא אדם חרדי אולי יבוא לקראתכם, שוב כל

הכבוד לך שאכפת לך.

ככל הנראה יש מה לעשות. אולי לערב רב / חבר / שכן של חמיך וחמותך, מישהו בעל השפעה עליהם. 

אל תשלימי עם מצב של אלימות מילולית, בטח לא נגד אדם מוגבל במשהו. 

אם היו משלמים לך מיליון שקלים כדי לנסות לקדם - היית מוצאת מה לעשות. אז כנראה יש פיתרון. אולי חלקי, אולי ארוך, אבל קיים.

חוץ מזה שכולם נפגעים מהמצב הגרוע. גם הילדים הצעירים שעולבים במבוגר על לא עוול בכפו.

גם לשיטתו של חמיך שהגיס "עושה דווקא", כבר הדינמיקה שלילית וכדאי אנשי מקצוע.

בהצלחה.

אם זה עצירה במקום אסור או הפרעה לתנועה, לא חושב שזה משנה אם היית ברכב או לא...

והרבה פחות שעות עם המשפחה המורחבת

ושאני בבית עם הילדים. אומנם עובדת מהבית והילדים מפריעים לפעמים כשאני מעבירה שיעור בזום לכיתה, אבל העיקר שאני לא צריכה לקום מוקדם 

את מתכוונת לפני הזריחה, כן?

אנשים מתיםוילדים נשארים יתומים. (כן, יש אנשים שבאמת מתים רק מהקורונה), מלא זקנים בודדים (לכו לבתי אבות, אתה רק מגיע, הם משוועים למעט יחס) מלא מחוסרי עבודה ועוד הרבה.

אבל אני מנסה לתפוס את הצד החיובי בדבר, וכן אני עם הילד שלי בבית ונוצר ביננו קשר אדיר ואני יושבת איתו מלא ומלמדת אותו וב"ה הלב שלי מתמלא נחת ואהבה.

וגם החיים יותר באיזי, עובדים מהבית, קמים יותר מאוחר, אוכלים ביחד ארוחת בוקר, פחות ריצה אחר קניות יש יותר זמן לשבת עם עצמנו. במקום ללכת לבלות במרכזי קניות, יוצאים לפארק קרוב, עושים פיקניק בקטנה, נמצאים עם הילד בלי מגבלה או לחץ של זמן.

לא נעים לי להגיד, אבל אני אוהבת את התקופה הזו, אבל שתגימר כבר רק בטוב.

זה כל כך חשוב ולא מובן מאליו

יש לו מידות טובות והכל טוב ויפה.

אבל את חייבת לשאול את עצמך האם את נמשכת אליו? את רוצה במגע שלו? כששיגרת החיים תשחוק, את רואה את עצמך מתנחמת בזרועותיו? בקרבה שלו? את מעריצה אותו?

אם כל התשובות לשאלות האלה לא אז תחתכי..

ממליצה להיעזר במישהי שמלווה לחתונה וגם מבינה במרחב המיני והזוגי שאחרי.
צריך מאוד להזהר עם חוייה של דחייה.
יש הבדל בין לא הכי יפה בעולם בעינייך לבין דוחה..
וצריך לדייק פה את המושגים..
מה שקצת קשה לעשות כשהמושגים מבולבלים.

צריך ללמוד לכבד את הצד השני, זה מאוד מאוד קשה.
כדי להצליח לכבד את הצד השני אני צריך קודם לכבד את הצד שלי ולהיות בטוח בו. 

הרבה פעמים, הסיבה שאנשים לא יכולים להתייחס בחיוך ולחשוב בנחת על דברי השני ולקחת את דבריו קצת בנפרד מאישיותו - זה מחשש שמא "ישכנע" אותם, שמא אינם צודקים כל כך. 

בנוסף, אם בכללי יש יותר ביסוס בכיוון של האדם, הוא פחות מודאג אם יקבל משהו גם מהשני...

ולמה נראה לך שדווקא אתה צודק?

וזה לא עניין של מי צודק בכלל - זה נקרא "סובלנות" - חיה ותן לחיות.

היא אישה טובה? מבשלת לך? מנקה לך? בע"ה תגדל את הילדים שלך? תכבד אותה ואת הדעות שלה. בכל דבר. גם אם פתאום היא תרד באמונה ותעשה דברים שלא לרוח ההלכה אתה צריך לדעת לכבד את המקום שלה ולא להטיף לה כמו איזה כומר. בדיוק כמו שאתה רוצה שיכבדו אותך ואת השינויים שאתה עובר ותעבור.

בני אדם משתנים, אך אחד לא נשאר כמו שהיה כשהתחתן. גודלים והדעות וההסתכלות על החיים משתנות. אהבה לא אמורה להיות קשורה בכלל לדברים האלה - אלא לחיבור הזוגי, החברי.. 

מותר לא להסכים עם השני ועדיין אפשר לאהוב אהבה עזה. זה נטו בעיה שלך ובגישה האישית שלך לחיים... אם לא תעבוד על זה יהיו לך בעיות כאלה עם כל אחד אחר.

ככה לא יהיה לך מעוקה מהנושא, עכשיו תנסה לדבר איתה

בנושאים יותר מעניינים ושאתם שניכם מסתדרים, חבל להרוס

את השלום בית מסתם וויכוחים, בהצלחה רבה לכם.

ראשית, כמובן, לא חייבים כל הזמן להתעסק עם זה.

הרי התחתנתם לא בגלל זה. תקדישו זמן לחיבור על נושאים משותפים ויחס נעים זה עם זה וכו'.

לגבי הענין עצמו, האמת שאפשר לצמוח מזה. תלוי באנשים. 

הרי זו לא מחלוקת בעיקרי אמונה..

חושבני, שכדאי שתחליטו ביניכם לקחת את זה כאתגר.

כלומר, במקום שהעיקר בדיונים אלה מבחינתכם יהיה מה השני אמר לא כמוני - העקר יהיה עצם האינטרקציה. הנה, יש משהו מענין ומאתגר לדון עליו. 

תדברו על זה. תאמר לה, תשמעי, יש לנו הרבה משותף - חבל שנושאים פוליטיים שבמחלוקת יהיו גורם מפריד.

אז נחליט להתרכז בעיקר בעצם האינטקרציה. דהיינו, איך מקשיבים לשני גם כשלא מסכימים, איך חושבים רגע על מה שאמר, איך מנסים לשכנע בצורה מכבדת, איך מבינים את ה"נקודה" שלו (הרי בכל אחת מהדעות יש איזושהי נקודת אמת), גם אם בסוף לא מסכימים. איך בסוף מרוצים שהיתה לנו שיחה טובה ומעניינית וראינו את הטוב אחד בשני..

למשל, היא חושבת שהם רשעים וצריך להרוג אותם או לסלק מהארץ... (הגזמתי קצת..). אתה חושב שזה ילדותי, צריך לחפש פיתרון "ריאלי" ולהסתדר..

מדברים... אתה אומר, מה.. נראה לך שאפשר לזרוק ככה מליון וחצי בני אדם בכח?.. היא אומרת לך, ברור, מה עשה יהושע בן נון?...  (הכל מוקצן כאן כמובן. נכתב בחיוך..)

אתה מנסה לשכנע בשוני במצב, לא הולך לך.

מה עושים?.. אז אתה מחפש מה ה"נקודה" ששם היא אומרת אמת. תשמעי, אני מסכים איתך שבאמת הם מעצבנים. אם היה פטנט שיעברו ברצון לאוסטרליה, אני מוכן לתרום מהמעשר כספים שלי...  אבל למעשה לא נראה לי..

אז היא תהיה מושפעת מצורת ההסתכלות הזו, ותאמר גם - תראה.. סה"כ, אתה בן אדם עדין, קשה לך לראות שזורקים בני אדם, אני ממש מעריכה את זה. בעיני הם פשוט ממש לא מתנהגים כבני אדם.....

תחייך חיוך רחב. תשאל מי מכין כעת כוס קפה - ותעברו הלאה..

כמובן, לפעמים אפשר להרוויח לא רק את עצם האינטרקציה, אלא באמת לפתח דיונים מעמיקים, גם לקבל יותר הערכה אחד לשני.

הענין הבסיסי הוא, קודם כל לראות בעין טובה את השני. כלומר, לא להסתכל כמה הוא ילדותי וטיפש וכו'.. אלא מה נקודת הטוב שיש בהסתכלות שלו, גם אם היא נראית "נאיבית".

והדבר השני, זה ההתרגלות לנתק דיון מכל שמץ של כעס. מדברים, דנים, משכנעים (או שלא..). ולא להסיק מזה שמץ רע על אישיותו של השני. סה"כ, הרי לא מדובר בדברים שמראים שהוא מושחת או משהו כזה...

ועם השנים, לפעמים אשה מתחילה לדבר יותר בכיוון של בעלה... (יכול להיות גם ההיפך, אבל דומני שזה יותר מצוי).

חשוב שיכיל הרבה זיכרון, ושלא ייתקע. אינטרנט ובלוטוס פחות מעניין...

הבנתי שC2 ו208 יש רק מחודשים, ולכן יש יותר תקלות טכניות...

עוד שאלה.. מתישהו ראיתי שכתבו פה שאחד הפורומים שC5 עדיף על C2. ידוע לך על זה משהו?

אבל ממה שאני יודעת - אהבה עצמית זה לא לדמיין שאנחנו מושלמים והכי טובים - אלא להכיר את עצמינו קודם כל באמת בלי הכחשות, להכיר בתכונות הטובות שלנו וגם במה שלא טוב בנו.

לא לנסות לתרץ את ההתנהגות הלא טובה שלנו בשום צורה, פשוט להתחבר למקום של ענווה ולדעת שאנחנו לא מושלמים וצריכים תיקון בהרבה דברים. גשמיים ורוחניים.

לנסות להסתכל על העולם ממבט חיצוני ללא נגיעה אישית ולהבין שבעצם כולנו אותו דבר. גם האנשים שנראים הכי שמחים עם חיים מושלמים חווים תסכולים ותסבוכים משלהם. ככה שקודם כל נוריד מעלינו את המשקל הכבד מהכתפיים שאנחנו צריכים להגיע לשלמות או שכל העולם תלוי בנו. לשחרר.

בשלב הזה נכנסת מבחינתי האמונה, הידיעה, שאם בורא עולם שם אותי פה סימן שאני חשובה. רק הוא יודע למה, וכנראה אגלה את זה רק אחרי 120 בע"ה, אבל אני מאמינה לו. 

אני יודעת שהוא רוצה שיהיה לי טוב ושאעשה דברים שמשמחים אותי, שאוהב, שאצחק, שאהיה חופשיה. ואני פשוט עושה את זה בכיף. 

לא צריך להכנס כל היום למחשבות קיומיות ולהרהר בדברים של החלל הפנוי. לחיות בפשטות ובשמחה טבעית שהקב"ה ברא בכל בריה, להתפס בכוח הרצון המולד של לחיות ולשרוד, ולשמוח שיש לנו שכל בלעשות את זה בצורה הכי כייפית שיש ולא כמו רובוט.

למצוא לנו תחביבים ועיסוקים שימלאו לנו את החיים. למצוא אנשים טובים, חברים טובים כי אנחנו צריכים חברה וזה טוב לבריאות הנפשית. (כמובן שהשמחה לא תלויה באף אדם או גורם חיצוני, רק בנו, וצריך להיזהר שלא לפתח תלות באחרים).

להאמין שלא משנה מה עבר עלינו בעל כורחנו ולאיזה משפחה נולדנו, הכל בחשבונות שמיים, להצדיק את הדין, הרי ידענו מה יעבור עלינו לפני שירדנו לעולם והסכמנו לכך, לסלוח לאנשים שעשו לנו רע ולחיות רק עם אמפתיה כלפי העולם, עם אהבה בלב, הסתכלות טובה, ואת כל הרע - להפיל על הקב"ה שהוא יתמודד איתם. מה אכפת לי? לא אני בראתי את העולם וזה לא אחריותי. 

מה שכן באחריותי ומה שה' רוצה ממני זה שאחיה בצורה טובה ובריאה עם כל הבלאגן הכללי והפרטי. את השאלות תשליך לה' שהוא יתמודד.

תרקוד, תשמח, תשיר, תנגן, תצחק, תאכל אוכל טעים, תעניק לאחרים, תהיה חבר טוב, תנשום אוויר, תטייל......... אדם שעושה את כל זה בשביל עצמו זה אדם שאוהב את עצמו. שרוצה שיהיה לו טוב. לו ולכל העולם. אהבה עצמית זה לא תחושת עליונות. זה תחושה של שחרור ואמונה שמגיע לי להיות שמח ושיהיה לי כל טוב. בלי חפירות.

לגזור ולשמור!

את אולי לא פסיכולוגית דגולה, אבל את בהחלט אישה דגולה שהבינה את משמעות החיים האמיתית

כיף ומרגש ומחכים ומלמד לקרוא את התגובה שלך!תודה לך!

ביטוח לאומי>צור קשר> פניה ישירה לסניף

פנייה ישירה לסניף - צור קשר | ביטוח לאומי

החזירו לי תשובה במייל

בדקתי לפני חודש פניה לפני שלושה חודשים

התקשרו אלי פעם אחת בשעה נורמלית. אבל קמתי רק 5 דקות אחר כך... 

הנייד היה על שקט

התקשרתי שוב למוקד, והשארתי הודעה....

עדיין מחכה