פורום נשואים טריים (עמוד 184)

ברבים מיישובי יו״ש ספק החשמל הוא הרשות המקומית ולא חברת החשמל.
עיניינים פרוצדורליים של רישום בעלות על מקרקעין ונכסים ביו״ש.

ואז התעריף הוא כ 65 אג׳ לקילווט-שעה במקום כ 50 אג׳, התעריף הרגיל של חברת החשמל.

ביישוב שבו גרתי הייתה התופעה הזו. גם אחרי שנים שסודרו בעיות המקרקעין חברת החשמל דרשה כל מיני תיקונים שכנראה לא השתלם (או שהיה מורכב מדי) לאנשים לבצע וכך הם המשיכו שנים לשלם למועצה את החשמל +25%.

 

מצד שני, אין תשלום קבוע. שזה גם קצת מצטבר לאורך שנה (כ-120 שקל בשנה).

שילוב של חום אינסופי ועבודה מהבית...

העלו את מחירי החשמל? 200 שקל יותר מיולי אוגוסט שנה שעברה, אני מתחיל לשקול לבדוק בעצמי את המונה כמו כלבלב.

יש לזה מחיר אחר (בשפיות).

איזה מאמי😁

בהצלחה

נא לא לזרוק עלי עגבניות...

זה לשמור לעצמי את המחשבות שלי... העיקר שתהיה שמחה

ולאשה לא קוראים שמנמנה.
אומרים יש הרבה מה לאהוב....מלאה במקומות הנכונים.
כאלה. להבא.
ראה הוזהרת.

שהיא מחפשת אינטליגנציה רגשית גבוהה
טעית בפורום אחי, תלך לקראת נישואין וזגויות. החברים פה כבר לא בטוח יודעים מה זה...

גם לי קרה כזה דבר אתמול.
הוא כעס ואמר מילה שהרגה אותי.
מילה כמו סכין בלב שלי.
הלכתי לישון עם זה והתהפכתי עם זה וקמתי עם זה.
מדממת עדיין.

אני חושבת שהכי כדאי שתגידי לו ותדברו על זה. עוד.
בצורה נעימה ואוהבת.
אני מקווה שהוא איש טוב ושהוא טוב אליך ויפייס עד שהלב ירגיש רגוע.

אני לבד. וזה יעבור לי לבד.
האיש שלך אוהב אותך. וזה המון. זה הכל בעצם.
בעז"ה את תיהי מאושרת מזה.
חיבוק גדול גדול
תודה נשמה❤

בוקר טוב

מילים הכי פוגעות במיוחד מאנשים קרובים
אין ספק ששום התנצלות- טובה ככל שתהייה לא לוקחת חזרה את המילים הקשות והפגיעה שקרתה
אני שומע ממך שהוא התנצל אתמול וזה מצויין מראה שאכפת לו ממך ואת חשובה לו וכואב לו שפגע בך.
זכית שהוא לא נותן לך להתבוסס בזה לבד.
חשוב שכל יום אם יש פגיעה לכו לישון אחרי שדיברתם וסלחתם
ולאחר שיח שלילי להרבות בשיח חיובי .. מחמאות ועוד והכי חשוב לאחר הסליחה ללמוד לפעם הבאה . חשוב שהיום דברו על זה יחד בשקט תאמרי לו כמה המילים שלו פגעו בך וכמה חשוב לך שהוא התנצל.
זה בפן הזוגי מולו.

ובפן האישי שלך שיח חיובי גם לתוך תוכך . תלמדי להתפייס ולסלוח זה קשה ומובן אבל חשוב מאוד בפן האישי שלך קודם כל

בהצלחה

אני מאוד רוצה אבל פשוט אין לי כלים

חלק מהנשים לא כל כך שמעו על זה

באמת נראה לך שאישה דתייה לא שמעה על זה כל חייה?

וברור שאומרת בעצמה ולכן זה כל כך מביך וגם לא מצליח להניע את עצמי לזה.

ברכת המפיל ופרשה ראשונה של שמע.

אם אלו הדברים שאתם מובכים מהם... 😁
ולעניינינו,
א. זה אתה מול אלוקים. אם חשוב לך, תנסה להתרגל, שים תזכורת או וואטאבר.
ב. לא בטוח בכלל שהיא שמה לב. אל תבנה מגדלים באויר.
ג. לא בטוח שזה מפריע לה. אל תבנה מגדלים באויר.
ד. זו היתה ממש שאלה חמודה, גרמת לי לחייך. וזה הרבה.

יום טוב

חושב שהיא שמה, אבל היא באמת מחזיקה את זה שזה עבודה שלי ואנחנו מאוד מאוד מקפידים לא להתערב אחד בעבודות של השני לא משנה איפה הוא.
אבל הארתם לי נקודה, אולי זה בעצם שלי מולי ומולו וזה מה שקשה.
אולי אני מביך את עצמי.

תודה מתוקים, חג מתוק שיהיה לכם..

אין צורך להיות מובך.
קריאת שמע על המיטה לא צריכה להיות על המיטה כמשמעו אלא יכולה להיות גם שעה לפני.
אם יותר נח לך תאמר קרי"ש גם שעה לפני
מעיקר הדין אם מכוונים יוצאים בערבית אבל ראוי לומר עוד פעם סמוך לשינה לא חייב להיות שניה לפני שנרדמים

אז היא מבינה שיש דברים שעוד לוקחים לך זמן.

מנחם קצת

פרשיה ראשונה, בזמן שאתה שוכב על הצד.

לשמח כאן כמה וכמה שנבנו לראות שרשור כזה
אמנם אני לא כאן הרבה זמן, אבל זה באמת כל כך חריג כאן?

פשוט תעברי למזרחי טפחות
או בנק יהב..

 יש לי עוד חשבון זנוח במרכנתיל

שאם עד מחר את לא מקבלת תשובה את עוברת לחשבון שלך שבבנק מרכנתיל

אבל הרבה פעמים אם מלחיצים אותם שתעזבי "פתאום" הכל מסתדר

לפעמים איום גורם להם להיות נחמדים יותר..
פתאום יש לי חשש שזה גם יגרום להם לעשות לה יותר פרנציפים אז לא בטוח שכדאי..

ועל פרנציפ בנק לא יוותר אם חסרה חתימה קריטית על מסמך או שחתימה לא מופיעה כנדרש הוא לא יוריד שום חסימה...
ולדעתי מסמך כמו צירוף בן זוג שהתווסף או w9 הבנק לא יזוז מילימטר לאיומים.

מה שהיא צריכה זה הזדמנות לחתום נורמלי

עדיף לך לחתום ולגמור עם זה...
זה הרע במיעוטו...
הם יכולים לסבך אותך הרבה יותר אם לא תחץמי

למה, הייתי אמורה להתנגד? אין לי מושג מה זה בכלל...

לא התנגדתי לחתום, חתמתי וגם אחרי זה הם לא מפסיקים לעשות לי בעיות עם זה.

זה הזמן לעבור בנק ולפעמים לעבור סניף מספיק.
לנו פעם היה רצף חויות שלומיאליות בבנק שלנו. כתבנו תלונה למנהלת הסניף ומאז העבירו אותנו לצוות vip וטיפלו בנו יפה..
אז אולי גם זו אופציה

לא כל הנושאים כאן קשורים לזוגיות, זה בסדר לגוון קצת.

אלה מנת חלקה של שותפות/זוגיות,במיוחד בתחילת קשר(ושנה וחצי של נישואים זה בהחלט התחלה).
אלא שצריך לדעת איך עושים את זה.
כן..כן..גם להתווכח ולריב צריך לדעת.
במיוחד כשחיים ביחד ואוהבים.
תעשו ביניכם תיאום ציפיות,אפילו ובעיקר למריבות.
תחליטו ביניכם שיש גבולות שלא חוצים אותם.
יש דברים שלא משנה מה,לא עושים במריבות.
קל להגיד-קשה ליישם,אבל לאט לאט זה יחלחל ויכנס למערכת הזוגית שלכם.
אין זוג שלא רב ואין לו חילוקי דעות.
צריך לדעת איך עושים את זה,ואת זה לומדים עם הזמן.
ברגע של נחת ורוגע ביניכם שבו ותחליטו ותקבעו כללים שאותם לא חוצים בזמן מריבה וויכוח ויהי מה!!!
בהצלחה!

תודה רבה על התגובה ממש הרגיעה אותי.
מסכימה שעניין של מטפל זוגי ואישי זה ברור כי אנחנו כבר בתוך התהליך וטיפים נוספים אכן יעזרו...
מה עושים במצבים כאלה??
באמת אני מרגישה אבודה ובודדה פ
תודה רבה לכם

נשמע שיש לכם פוטנציאל מצויין ורק קושי בניהול קונפליקטים/אי הסכמות. בדיוק דבר לעבוד עליו עם יועץ זוגי. בהחלט, כשתלמדו את השיח הזה, יש לכם סיכוי מעולה לחיים טובים ומאושרים.

בהצלחה

היא רוצה עזרה וטיפים מעבר לזה...

@נגמרו לי השמות
היא גם מייעצת פה וכנראה תראה את השרשור הזה

ב. יש לה ספר חינמי עם עיצות מצויינות

ג. יש שיטה שנקראת "אימגו" זה בעיקר דרך לניהול תקשורת ככה שפחות ופחות מריבות וגם כשיש, לומדים איך לעשות אותן בצורה נעימה.


ד. נקודת המוצא של הויכוח הוא שאכפת לנו אחד מהשני, אחרת לא היינו "מתחממים" כל כך , כי מה אכפת לנו ששנינו חושבים הפוך?!

בגלל שאכפת לנו והדיון משמעותי, הוא יכול לגלוש לפסים אישיים ולכן צריך לדעת לנהל את הדיון כדי לא להגיע לריב קשה
כשם שצריץ להשגיח על האוכל שלא ייגלוש מהסיר (ולהוריד את האש, לפתוח את המכסה) או ייחרך מעודף בישול (= ואז לבדוק מה כן אפשר להציל ממנו).



הסוף של המריבה צריך להיות קרוב לנקודת המוצא שלה-
אכפת לנו מהזוגיות, מהשני, אנחנו אוהבים למרות ובגלל ואף על פי כן.
וויכוח לא ישנה את זה. הוא רק מחדד את הרצונות של כל אחד.


ה. יש פה מישהו @נתנאל וייס אפשר להיעזר גם בו (ולברר על הערכה שלו אולי, היא פותחת הרבה דברים)

ו. לפעמים הגיב פה @ד. שגם כדאי לשמוע

ויש פה עוד הרבה שתיכף יגיבו לך, בעזרת ה'.

ז. שנה וחצי זה מעט זמן ביחס של שנות נישואין. לי אמרו פעם משפט חכם "שנה ראשונה זה לא זמן- זה מושג"

כמו שתינוק לא נמדד בהספקיו לפי גילו אלא יש לו את קצב ההתפתחות האישי שלו, ככה גם שנת נישואין אחת לא משליכה על הקצב הכללי של כל הנישאים לאורך זמן.
לכל זוג הדינמיקה שלו וזה בסדר!

ח. כדי להכיר יותר את העולם הפנימי של השני- תיצרי שיחות, תתענייני, תשאלי. ממש כמו שעושים בדייטים
חלק גדול מהוויכוחים מתקיים (או ויכוחים מתקיימים ומתגלגלים לכדור שלג לא נעים של מריבות וכעסים)
בגלל שאין היכרות עם העולם הפנימי שכל אחד בא ממנו, וכל אחד לא רואה את נקודת המוצא של השני. הוא בטוח שדעתו היא הצודקת וזהו.


אבל
בכביש אל תהיה צודק-תהיה חכם
בהחלט נכון גם למערכת זוגית.

כשתכירו את העולם אחד של השני
ותתחילו לשאול בלי שיפוטיות ובצורה נעימה והדדית, עם אוירה נעימה- "למה אתה מתכוון כש...." או "מה אתה חושב על..." בשביל להכיר את נקודת המבט של כל אחד על מאורעות החיים או נושאים חשובים.
מכאן קל יותר להתחבר, לוותר , לעשות חושבים, להגיע למחשבות חדשות במה שנראה לנו ברור מאד.

האכזבה תפנה מקום
להבנה
לשמחה מחודשת אחד בשני

וממצבכם בזוגיות שכעת מניצה, לקראת היותה פורחת בעזרת ה'.

תודה יקרה על התיוג (שוב)

 

וכל מה שכתבת בהודעתך - מדהים מדהים מדהים

גם וגם

אתם מודעים למצב שלכם וזה כבר חצי פתרון
מדברים בשפה לא נכונה.
אבל אתם רוצים לאהוב נכון ולדבר נכון
ולטפל בכל הנדרש טיפול.
אתם זוג מדהים!
תמשיכו בעבודה משותפת אצל מטפל
תלמדו לאהוב ולדבר נכון
תתמודדו יחד עם מטפל בכל הנדרש טיפול
וב"ה האהבה שלכם תנצח
אל תתייאשו

מה זה גם וגם? מה זה אלימות פיזית, שימי לב שאת לא גולשת למקום של תסמונת האישה המוכה שממשיכה לאהוב את הבעל גם כשהוא מרים יד.

 

 

אז לא ברור פה אם היא גם מרימה יד או שרק הוא

שאלה טובה וסיטואציה מעניינת.

 

צריך לחשוב על זה.

יתנו לך עצות טובות בפורום אבל אין על השעה הטיפולית עם מטפל שמכיר את שניכם. אל תחסכו בזה כסף זה החיים שלכם.
כשנגמרות המילים - הולכים לאדם שיידע לסדר לנו את המילים מול בן הזוג שילמד אותנו כלים.
את מבינה את הצורך בטיפול צריך שגם בעלך יבין ושניכם תהיו מגוייסים לכך.

ראשית, תביני משהו בסיסי:

 

איש נורמלי לא יתן לך "יחס ואהבה" בגלל שאת מכאיבה לו...

 

זו טעות "נשית-צעירה" לחשוב כך. את חושבת בוודאי, הנה, הוא יבין מזה, יירָמֵז, כמה אני מסכנה - וירחם עלי, יתייחס....

 

אבל אצל איש זה ממש ההיפך. הדבר הבסיסי זה שהוא לא יכול לחוש מושפל מולך. כל היחס והאהבה שהוא יכול לתת לך, זה דווקא ממקום של האחריות שלו כאיש, כבעל, כגבר.

 

אז נכון שלפעמים ההיפך עובד... (כמעט-דמעות וכד'..וגם זה - כשמוגזם כבר לא עובד), אבל בצורה הזו - ממש לא. מלבד מה שאת אומרת נכון, שזה מדרדר. את מכה (פיזית או נפשית), והוא אינו יכול להרשות לעצמו להיות במצב שאשתו משחקת בו. את עושה מאהבה מסותרת - בתקוה שזה יגרור אהבה - והוא עושה מכבוד-אישי בסיסי, וזה גורר ההיפך.. ואינו מסוגל לקבל את הכלי הזה שאשתו משתמשת בו - בגלל זה כנראה גם הדיבורים שלו על פירוק החבילה ח"ו.

 

כעת - לדעתי ממש יש סיכוי. את אומרת שהוא אדם מקסים. ואת גם אוהבת אותו.

 

אני מציע שתנסי "מחדש".

 

תבקשי שיחה ביניכם. בזמן רגוע.

 

תגידי לו שאת רוצה לבקש סליחה על משהו ולהסביר אותו. וגם בקשה נוספת.

 

הדבר הראשון, תאמרי לו משהו בערך: תראה, בעיני אתה אדם מקסים. ואני אוהבת אותך.

כעת, קרה שתוך ויכוחים בינינו - אני הגעתי לדברים חריגים, "מכות", בין נפשית בין פיזית. זו טעות קשה - אני מתחרטת. מתנצלת. בעז"ה לא יהיה יותר. 

תגידי, אני רוצה להסביר למה זה קרה - שלא איראה ממש "לא נורמלית".. אני הייתי נפגעת מדברים בויכוח - והמטרה שלי בדרך כלל זה לא להיות ה"צודקת", אלא כמה שיותר מהר לגמור את זה. אני אשה - העיקר מבחינתי שיהיה לי יחס טוב עם בעלי. הנושאים של הויכוח פחות חשובים.  כשהייתי ממש נפגעת - אז חשבתי, כעת אני תופסת שזו טעות, שאם אני אכאיב - אני אקבל יחס ואהבה... זה נשמע מגוחך, אבל זה ראש של אשה - אולי הוא "יירמז" איכשהו. 

אז אני מבינה כעת שזה משיג ההיפך - אבל חשוב שתדע ממה זה בא. מרצון למשהו טוב. סליחה.

 

הבקשה השניה: הרי יש לנו ויכוחים. בוא נחליט כעת איך אנחנו מנהלים בינינו דיונים - ונשארים ביחס טוב. תן הצעות, אני אקשיב. אם תהיינה לי גם הצעות, אומר גם. בוא ננסה שהדיבור בינינו, גם אם לא מסכימים על משהו, יהיה מכבד, עם הקשבה הדדית, הסברה - אולי זה יוכל לחזק את הקשר בינינו.

 

ותתני לו להציע. כשאדם מציע - לפעמים הוא יותר מחוייב לזה...

 

ואם זה ילך - תסכמו שאחת ל..(שבוע שבועיים) אתם מנהלים שיחה קצרה לראות איך היה - ולייעל במידת הצורך.

 

הצלחה רבה.

 

 

[נ.ב. אל תיבהלי אם יאמרו לך כל מיני דברים על "מכות"...  מהכתיבה שלך, נראה שאף אחד מכם אינו אדם אלים.. את מנסה למשוך תשומת לב, הוא מתגונן לשמור על כבודו... תעזבו. בני זוג עושים לפעמים שטויות. העיקר מעכשיו, דרך חדשה]

זה בדיוק המציאות. קלעת בול! תודה רבה רבה רבה לך!

אבל תנסי מה שכתבתי....

 

 

[ויישר כח ל"נפש חיה" היקרה (לא יודע איך "מתייגים"..), שהיפנתה את שימת ליבי...]

@נפש חיה.

גאה בעצמי. פעם ראשונה הצלחתי.

יהושע שפירא על נושא של מריבות והרווח שיוצא מהן....יש לו דרך מאוד מיוחדת להתבונן בקשר הזוגי דווקא מתוך כך...בכל אופן מעבר להמלצה על הספר לומר לך שזה נורמלי מריבות בתחילת הדרך וכדאי ייעוץ...

קודם כל להבין שזה קורה.

קשיים/משברים/פיצוצים/קצרים בתקשורת הם חלק *בלתי נפרד* מהחיים - הם קורים *לכולם*, לכל הזוגות באשר הם ולכל האנשים באשר הם.

 

אז קודם כל - לא להיבהל!

זה אנושי וטבעי שזה קורה!

 

אחרי שהבנו שזה קורה - כמובן חשוב מאוד שיהיו קווים אדומים שאותם לא עוברים לעולם - למשל אלימות לכל סוגיה אסור שתהיה ולא משנה כמה כועסים!

אז מה כן? אנסה לענות

 

בתוך הסיטואציה עצמה של הקצר בתקשורת, אם מסתכלים לעומק - מוצאים ורואים כמה דברים עקרוניים ומהותיים לשניכם - שלולא הריב היה קורה - לא הייתם יכולים ללמוד על עצמכם ואחד על השנייה בעוצמה הזו!

 

לכן,

הקשיים והמשברים הם גם *דרך מצוינת* ללמוד את עצמנו לעומק יותר, לראות יותר לעומק מה מפריע לנו? מה הקווים האדומים שלנו?

מהם "הכפתורים" הרגשיים שלנו, מהם הטריגרים שמדליקים אותנו - ולמה?

מה חשוב לנו?

וגם מלמדים אותנו את כל זה *על בן/בת הזוג שלנו*!!!

 

רק מהקשיים ורק מהמשברים

אפשר לפעמים להבין וללמוד את כל זה ממש לעומק,

המשבר הוא כמו שובר - שובר מתנה ושובר הזדמנות להתבוננות עמוקה ורחבה יותר על עצמינו, על החיים שלנו, ועל האנשים הקרובים אלינו.

 

הדבר המרכזי שחשוב בכל ויכוח או ריב הוא ההבנה.

*ההבנה* אחד של השנייה קריטית כאן -

ואחרי ההבנה צריך לתקשר את הקושי אחד לשניה - בצורה מקדמת ולא מרחיקה.

 

יש הרבה מאוד כלים לכך, אכתוב כאן ב"ה כמה. ולאט לאט אחרי שמקבלים את כל הכלים האלהומתנסים בהם שוב ושוב - לאט לאט רואים את השיפור גם במריבות וגם בחיים הזוגיים בכלל.

 

ושוב - נפילות הן חלק בלתי נפרד מהחיים.

וקורה לכולם.

לא אומר שום דבר רע עליכם או על הזוגיות שלכם -

רק אומר שאתם אנושיים!

ושיש לכם מדי פעם כמו לכולם קשיים ונפילות!

 

ודווקא מהנפילות אפשר כאמור ללמוד לעומק על עצמנו ועל בן זוגנו יותר,

להבין מה היה כאן,

להבין את עצמי,

להבין אותו/ה

לזהות את הבמפרים הללו

ובפעם הבאה - לנטרל את כל אותם הבמפרים מראש!

לעשות בפועל את מה שלמדנהו מכל משבר!

 

תמיד שיש משבר

אם נטאטא אותו מתחת לשטיח - רק יחמיר ולא יועיל בכלום.

אבל אם נשכיל להבין לעומק מה היה כאן 

מה היה שם בעצם?

מה הקווים האדומים שלו?

מה קשה לי?

מה חשוב לי?

על מה זה דרך לי?

וכל זה לבן זוגי?

אז עם ההבנה הזו, הלמידה העמוקה הזו והעשייה של הלקחים הללו בפועל בפעם הבאה - היא היא זו שתעמיק את הקשר ואת האהבה ותגרום דווקא מהמשברים לצמוח עוד יותר!!!

 

כלי אחד שיכול לעזור למשל הוא - החלפת תפקידים

שאת ממש נכנסת לראש וללב ולנעללים של בעלך (ואח"כ הוא לשלך)

ואומרת כאילו מתוך גרונו מה הכי קשה לך?

מה בעצם הכי היית רוצה שיקרה?

 

החלפת התפקידים גורמת ממש להזדהות עמוקה, ותורמת רבות להבנה ולאמפתיה אחד של השני.

 

-כלי נוסף הוא - שפת הצרכים

לדבר בשפת הצרכים, במה אני מרגישה וצריכה

במקום בתלונות

במקום "אתה תמיד ____

את אף פעם לא ____

במקום זה -

אני צריכה ש____

ישמח אותי מאוד ש____

קשה לי ש____\

יש לי צורך ב____"

 

- עוד כלי - לדבר בשפת "האני" ולא האתה -

לא להטיח האשמות ועלבונות אחד בשנייה

אלא להתרכז בעצמי ובמה עובר עליי ומה קשה לי.

 

- כלי נוסף וחשוב מאוד הוא מודל "אפר"ת" – אירוע, פרשנות, רגש, תגובה.

אפשר לשנות את הפרשנות שלנו לאותו האירוע בדיוק, וכך גם הרגש יהיה חיובי יותר ומתוך כך גם התגובה.

לזכור תמיד שלבן/בת הזוג אין שום כוונה להרע ולפגוע ולהזיק לנו חלילה, הם אוהבים אותנו, לכן חשוב לשנות את ה"פ" – את הפרשנות שלנו לדברים והכל יראה טוב יותר.

 

למשל: בעלך לא שטף כלים, למרות שביקשת ממנו לשטוף.

עד כאן זה האירוע.

הפרשנות שלך יכולה להיות: לא אכפת לו ממני, הוא לא שם עליי, הוא פרזיט,

ואז הרגש יהיה - כעס

והתגובה תהיה - צעקה, או ריחוק.

 

על אותו אירוע - שבעלך לא שטף כלים, אפשר להלביש פרשנות אחרת, שאולי דווקא היא הנכונה -

למשל פרשנות של: אולי הוא פשוט שכח כי הוא בנאדם וגם אני לפעמים שוכחת דברים?

אולי הוא היה טרוד באותו רגע במשהו שישב עליו ולא הייתה לו פניות?

ואת יוצאת מנקודת הנחה שאת *כן* חשובה לו, אלא רק שהוא יצור אנושי ויצורים אנושיים טועים לפעמים.

ואז הרגש יהיה - הבנה, חמלה,

והתגובה - קירבה ולא ריחוק.

 

- עוד כלי שיכול לעזור מאוד הוא לחשוב מהי המטרה המשותפת שלכם בעצם? - המטרה המשותפת ש"לא יודעת ובעלה" היא הבית המשותף שלהם, זה לא "אני נגדך" או אני מולך - זה שנינו כאן יחד מול הבעיה. זו בעיה של *שנינו*.

 

 

אז כאשר ניקלע למצב של מריבות, ויכוחים וחילוקי דעות:

קודם כל נזכור שזה קיים בכל מערכת יחסים שהיא,
ובפרט במערכת יחסים של זוגיות בין איש לאישה,
תמיד יהיו חילוקי דעות, ויכוחים, וכן, גם ריבים.

אין באמת זוג שיכול לא לריב/להתווכח/לא להסכים על משהו א-ף פ-ע-ם.
למה?
כי ככה עובד העולם.
אנחנו אנשים שונים.
"וכשם שפרצופיהם שונים כך דעתם שונה".
וכשמדובר לא רק בשני אנשים שונים,
אלא גם באיש מצד אחד ואישה מצד שני - ההבדלים יהיו אפילו יותר גדולים.

אז מה לעשות? האם נידונו מראש לכשלון בזוגיות?
ממש ממש לא.

זה בסדר להתווכח, זה אפילו טוב לפעמים,
כך מגלים מהם הרצונות, השאיפות, החלומות, האופי והלך המחשבה של בן/בת הזוג שלנו.
כך יכולים לבקר בפנימיות של האהוב/ה שלנו באמת,
כך אפשר לשמוע ולהבין יותר לעומק מאווים מחשבות ודעות שלא תמיד יכולים להיאמר בדיבור רגיל בשגרה רגילה.

ויותר מזה,
כך גם מגלים על עצמנו יותר.
כך מגלים מהם "הכפתורים" שמדליקים אותנו יותר ופחות,
מה מרגיע אותנו, 
מה מעצבן אותנו,
מה נעים לנו ומה לא,
על מה אנחנו יכולים לוותר ועל מה לא,
מה יותר חשוב לנו ומה פחות,
מי אנחנו ואיך אנחנו מגיבים.
והדבר יכול לשכלל אותנו עצמנו, להגדיל אותנו,
להצמיח אותנו, לגרום לנו להיות אנשים טובים יותר.

אז לריב?
כן! 
מותר! זה בסדר! זה לא סוף העולם!
צריך רק לזכור שני דברים חשובים:
1. לדעת *איך* לריב -
ז"א, חייבים להיות קווים אדומים גם בשעת מריבה.
כמובן בלי אלימות מכל סוג, 
בלי קללות, 
בלי הטחות מילים פוגעניות,
בלי להזכיר את העבר
בלי להעיף חפצים/לשבור דברים
וכל אחד יוסיף את הגבולות שלו.

2. לדעת גם איך להשלים.
כן, זה בסדר להתווכח לפעמים, לכעוס, זה אפילו טבעי לחלוטין.
אבל החוכמה היא להצליח להתעלות מעל זה,
לדעת להשלים, וכמה שיותר מוקדם יותר טוב.
לא כדאי אף פעם ללכת לישון בריב,
לא מומלץ בכלל שיעברו ימים רבים בלי לדבר אחד עם השני בגלל הכעס ואותו הריב,
אפשר לקחת זמן להירגע, אבל כדאי שיהיה מצומצם לכמה שעות,
ולהגיע למצב שלא יעבור לילה שלם שבו הלכנו לישון כעוסים.

אז בפעם הבאה שנריב נזכור:
א. אנחנו נורמלים!
ב. זה לא אומר כלום על הקשר שלנו, לא משנה עם מי היינו חיים - גם איתו/איתה היינו רבים, בדוק!
ג. להיפך, זה שאנחנו רבים רק מעיד על הביטחון שיש לנו בקשר,
שבזכותו אנחנו מרגישים בנוח גם לומר מהי דעתנו האמיתית, ואפילו לא להסכים ולנהל ויכוח ולדעת תמיד שבן/בת הזוג תמיד ישארו שם בשבילי.
לריב זה להיות עם בטחון בקשר שלנו ובאהבה שלנו שתדע לשרוד גם את זה.
ד. בשעת הריב יש לנו הזדמנות נדירה ללמוד יותר על העולם של היקר/ה לנו מכל.
ה. בשעת ריב יש לנו הזדמנות נדירה ללמוד יותר על עצמינו, ואפילו להצמיח ולהגדיל את האישיות שלנו עצמנו.
ו. צריך לדעת *איך* לריב
ז. צריך לדעת גם להשלים
ח. אחרי שמשלימים עלינו דרגה ביחסים שלנו. קיבלו "אות גבורה" נוספת לקשר שלנו, לביחד שלנו, לאהבה שלנו,
אם נשכיל לריב נכון וללמוד מהריבים ואח"כ להשלים באהבה שלמה - הקשר רק ירוויח מזה, יתעמק ויגדל.

 

עוד דבר שעוזר הוא לזכור ולהזכיר לעצנו תמיד ש: אני לא חזות הכל!

כשאני עייפ/ה/לחוצה/תשושה/מעוכה/מחוקה/עמוסה/כאובה/עצובה/מדוכדכת
ומצפה מבן/בת זוגי 
להקשיב לי ללא גבול,
לקבל אותי כמו שאני ללא גבול,
לעזור לי ללא גבול
לשמח, להחמיא ולהרים אותי ללא גבול
ולהכיל את כל כולי גם במצבים האלה

אני חייב/ת לזכור

שבאותה מידה -
גם בן זוגי לעיתים
עייף/לחוץ/תשוש/מעוך/מחוק/עמוס/כאוב/עצוב/מדודכך
וגם אני צריכה
להקשיב לו,
לקבל אותו כמו שהוא,
לעזור לו כמה שאני יכולה
לשמח, להחמיא ולהרים אותו
ולהכיל אותו גם במצבים האלה.

אי אפשר לצפות שבן/בת הזוג יהיו בשבילנו 24/7 בכל מאת האחוזים בלי שום עצירות.
לפעמים מה שהם יכולים לתת זה רק 90%
לפעמים רק 50%
גם הם בני אדם.
כמו שאני מצפה מהם להכיל אותי גם שאני לא הכי נחמדה ושלווה
כך בדיוק אכיל אותם שהם לא הכי נחמדים ושלווים.

כולנו בני אדם.
כולנו לפעמים עייפים.
כולנו לפעמים כועסים.
לא לקחת קשה, לא לקחת ללב
לא לכעוס יותר מדי על בן הזוג.
הוא לא צריך להיות מושלם כל הזמן.
הוא לא יכול להיות מושלם כל הזמן.
פשוט לא יכול.
וגם אנחנו לא.

כי ככה אנחנו.
בני אדם.
כאלה עם בשר ועצמות
כאלה עם עוצמות 
אבל גם חולשות

כאלו עם רגעים מלאי אנרגיה וכוחות חיים
שרק בא לעזור לכל העולם ולטרוף את כל העולם
וכאלו עם רגעים לש חולשה ותשישות
שרק בא לשכב מתחת לשמיכה ולא לצאת איזה שנתיים ככה...

אז...
ראיתי את בן הזוג קצר רוח?
במקום לכעוס ולרטון ולרדת עליו
אשתדל להכיל אותו, להבין אותו, 
להיכנס לראש שלו
לחשוב לרגע מה הוא מרגיש עכשיו
מה קשה *לו* עכשיו
מה יעזור *לו* עכשיו
מה ישמח *אותו* עכשיו
וקצת "לרדת" ממנו...
לתת לו את הספייס שלו,
את המרחב שלו, את המקום שלו,
לתת לו את ההרגשה שאני מבינה אותו
ושזה בסדר, מותר גם להיות לא מאה אחוז לפעמים.

אם בריב/בויכוח/בעצבים הבאים
נזכור את זה
שהוא צועק כי...
כי גם לו קשה...
כי גם הוא מרגיש ש....
כי גם הוא עבר את זה ואת זה ואת זה וכבר עמוס...
שגם הוא לא כל כך מסתדר עם זה ועם זה ועם זה...
ושאני עצבנית כי...
כי גם אני עייפה או עמוסה
כי גם לי קשה כך וכך...
כי עליי עובר כך וכך...

בצורה הזו,
הריב יהפך לשיח מבין ועמוק,
בונה ומפרה
וירבה אהבה, הזדהות והבנה ביננו.

למה?
כי אני לא חזות הכל.

 

לסיום, עוד משהו קטן שכתבתי על משברים:

כשאנו נמצאים בעיצומו של משבר בחיים -
בו בזמן אנחנו נמצאים בתוך שבר בחיים.

וכשמשהו שבור - חייבים לתקן.

אז כשאנחנו במשבר -
זו הזדמנות נדירה ועמוקה בשבילנו לתקן.
לתקן את עצמנו.
לתקן את החיים שלנו.
לתקן מה ששבור לנו בחיים האלה.

כשאנחנו נמצאים במשבר -
יש לנו גם הזדמנות נדירה להיות "משבירים לעצמנו"
כמו יוסף הצדיק, שהיה המשביר במצרים,
בזכותו לכל העם היה מזון ויכולת קיום ל7 שנים שלמות.

גם אנחנו -
אם נשכיל להבין מה המשבר הזה שאנו חווים אומר לנו?
מה הוא אומר עלינו?
מה הוא אומר על המקום שאנו נמצאים בחיים?
מה בו כואב לנו הכי הרבה?
מה הוא גורם לנו לחשוב, להרגיש ולרצות הכי הרבה?
אם נענה לעצמנו על כל אלה -
נוכל לזכות ולהיות המשבירים של עצמנו.
לגרום לנו להיות ניזונים יותר,
להיות חיים יותר,
להיות שלמים יותר
להיות מרוצים יותר.

כשאנחנו נמצאים במשבר - 
ניתן לנו "שובר" במתנה.
כן,
לפעמים
המשבר הוא מתנה.
כי בלעדיו לא היינו עוצרים רגע להסתכל בחיים שלנו.
לראות איפה כואב, איפה קשה,
איפה רע,
מה צריך לתקן,
מה לא הולך אפילו שניסינו בכוח זמן רב,
מה דרוש תיקון לשבר הזה.

קיבלנו שובר חינם להזדמנות חד פעמית להפוך את החיים שלנו למשהו טוב יותר.

כשיש משבר,
אפשר לקחת את המשבר הזה,
להתעלם, לכאוב ולבכות ולא באמת לשנות משהו בחיים שלנו.

אבל אפשר גם אחרת.

אפשר גם לתקן את השבור.
אפשר גם לזכות בשובר מתנה להתבוננות מעמיקה על החיים שלנו.
אפשר גם ללמוד ממנו ובזכותו להיות המשבירים הראשיים של עצמנו.
"המשביר לצרכן"
וה"צרכן" הזה הוא אני. לי אני צריך להיות המשביר.

 

בהצלחה רבה רבה יקרה

 

וכמו ש@נפש חיב היקרה כתבה - כתבתי ספר קטן עד זוגיות ויש בו עוד כלים לזוגיות טובה בכללי - אם תרצי שלחי לי בפרטי את המייל שלך ואשלח לך בשמחה רבה

מייבשי כביסה מומלצים | טיפים והמלצות כיצד לבחור מייבש כביסה

בכל מקרה אם אתם לא חייבים מעבה עדיף בלי
אמנם אנחנו כבר כמה שנים בדירה שיש בה אפשרות יציאה לאדים אבל בזמנו אלו עם המעבה לקחו הרבה יותר זמן

הכל באותו קופסא

עובד בלי תקלות

חוץ מזה (בלי עין הרע) בנתיים בסדר, עדיין לא בן שנה.

כמה זה קיצ'י מ 1 עד 10?

 

 

במחשבה שניה אישתי היא רכוש אז זה סוג של כסף.

if only i didnt know better.......

 

כמעט והיתה פורצת פה מלחמה

לא היה לי כוח להחליף לאנגלית

חסך לנו קנייה, והיה לנו את כל הבסיס של כלי המטבח מוכן כשעברנו לדירה שלנו

(כמה חברות שאלו מה אנחנו צריכים ולפי זה קנו- כך שאם זה היה בהפתעה, רוב הסיכויים שלא היה לנו מה לעשות עם זה)

נפתח ונסגר, להניח עליו סירים
שרד הכי הרבה- עדיין קיים
עלה כנראה מאד זול
עד היום זוכרים ממי קיבלנו

משמש גם כמשחק פתיחה וסגירה בגיל מסויים

* הצבע כבר לא כבתחילה

ויש עוד המון כמו סכום, סירים, צלחות, קומקום, טוסטר, בלנדר מוט, מיקסר...
במחשבה נוספת, קיבלנו הכל כמעט לדעתי... לא קנינו כמעט כלום...

הביאו רק כסף 😏

לא נהוג אצלנו לתת מתנה ממשית בחתונה. בעיקר כסף.. היו כמה בודדים שהביאו מתנות ואנחנו משתמשים בהן..

קיבלנו גם מפה מהממת עם מפה לחלות וסכין חלות מעולה.
בקיצור סידרו לנו את השבתות😋

כי אנחנו קיבלנו כמה כפולים ...
ולסוע חצי מדינה להחליף גם לא כדאי.
או לשאול מה חסר....

מהדודים של אשתי

תרשמו בגוגל- " מברשת אסלות לחתן ולכלה המתנות הכי מוזרות שקיבלנו לחתונה"

יש שני דברים עיקריים- איירובוט מדודים של בעלי, ומאחותי ששאלה אותנו מה אנחנו צריכים, אז פשוט ביקשנו ממנה דברים פרקטים, כמו פלטה, מאוורר איכותי (גרנו אז בדירה בלי מזגן בחדר והיא קנתה לנו מאוורר מאוד שימושי), וגם הוסיפה כמה דברים כמו משחק ותבניות אפיה.
בגדול, קיבלנו את רוב הדברים לבית באירוסין ואולי קצת בשבת כלה, את מה שלא קיבלנו העדפתי לקנות בעצמי.
מה שכן, יש לי חברה שכמה חברות שלה קנו להם ביחד כל מיני דברים לבית כמו פלטה, קרש לחלות, וכו'.

התחתנו לא מזמן,
לכן אנוכי עוד זוכרת היטב~

הכי אהבתי נטלה מיוחדת שחברות קנו לי(!!)
נשמע משעשע. אך היא יפה כל כך!

והיו עוד כמה שימושיות בהחלט ושאהבתי ממש~
בלנדר מוט
סט סכו"ם
סט מחבתות
סט סירים
טוסטר
פלטה
מיחם
קומקום
שתי מפות מהממות!
ומעט לפני החתונה חברה של אמא שלי קנתה לנו ארגז ענק עם מצעים, מגבות וכו. ואו. זה ה-פינוק..

זה הדברים הגדולים.
היו עוד כל מיני~ מפיות מיוחדות, קרשי חיתוך, דברים לשבת קודש.. וכו.

זהו בגדול~

במקרה שהם קלעו לטעמנו והיו באיכות גבוהה.
כלים מעוצבים לארוחות בוקר רומנטיות... (במקרה שהם קלעו לטעמנו)
תמונה אומנותית מהממת, אומנות עדינה עדינה וברמה גבוהה, של בית המקדש שעשויה מזהב.

לא אהבנו -
קומקומים(!) למעט קומקום שקיבלנו ממישהי יקרה דלת אמצעים, שהופך להיות מיחם בשבת, וזה דווקא נחמד מאוד.
ערכה להכנת סושי. בכלל לא אוהבת סושי.
סט של טונות מגבות (אבל זה כי היה לנו משלנו כבר בשפע. אולי יש כאלה שזה ישמח אותם).

אבל הכי אהבנו כסף 🤑

הייתה סלסלת כביסה מלאה בכל מיני דברים שצריכים בדירה אבל אף אחד לא חושב עליהם:
עתבי כביסה
גורף מים לשיש
סיכות ביטחון
עטים
דפי רשימות למקרר
מגנטים למקרר
מהדק + סיכות
סלוטייפ
לוח שהם
ועוד

מאמינה שהם נכנסו למקס סטוק והורידו דברים מהמדפים. אבל זאת הייתה מתנה כל כך מקורית וכל כך שימושית שאנחנו זוכרים עד היום את האדם שנתן לנו אותה.

עוד דברים שאהבתי שקיבלנו:
פלטה לשבת (×2)
סט כילים לשבת (צלחות + סכו"ם)
סט להבדלה

קיבלנו דברים אחרים אבל חלקם לא אהבתי את העיצוב (כיסוי לחלות) וחלקם לא היו שימושיים (מפריד ביצים...)

המלצה אישית שלי:
כל מתנה שנותנים לצרף חשבונית קבלה כדי שיוכלו להחליף אותה במידת הצורך.
ייתכן שהזוג יקבלו את אותו המוצר פעמיים וייתכן שהם פשוט לא יאהבו את העיצוב. (כמו למשל כיסוי לחלות או סט כילים. זה מאוד אישי ותלוי בטעם של כל אחד)

במקרה שלנו - קיבלנו כמה דברים בכמות כפולה (פלטה, כיסוי לחלות, כיסוי לפלטה) והקבלה הייתה מאוד שימושית. חלק מהדברים החזרנו (כמו הפלטה) וקנינו דברים אחרים שהיו מאוד נצרכים (טוסטסר אובן).
וחלק מהמתנות היו ללא קבלה ועד היום הם יושבים בפינות נידחות של הבית ללא שימוש.

(הערה קטנה ממש שאולי כדאי לחשוב עליה בהקשר לחשבונית החלפה:
אם אתם מתכננים לקנות משהו לזוג שהוא יקר אך מצד שני יש בו עיניין של טעם אישי כמו סט קידוש/כיסוי חלות/סידור או שמדובר במתנה פולפולרית ויש סיכוי גבוה שיירצו להחליף אותה - אנא מכם תקנו את המוצר בחנות רשת מוכרת בבפריסה נוחה בארץ.
זה נשמע מצחיק אבל אתן לכם דוגמה - אנחנו קיבלנו מתנה נחמדה ויקרה מאיקאה. אממה, לא שימושית בבית שלנו בשום צורה. רצינו להחליף אותה אבל האדם רכש אותה כחודש לפני החתונה, הפתקית החלפה הייתה רלוונטית לשבוע אחרי סיום השבע ברכות. בנוסף, גרנו שעה וחצי נסיעה מהחנות הקרובה.
מתנה נוספת הייתה גם כן יקרה - אבל לא הייתה חנות באיזור שגרנו. ומדובר באיזור המרכז..
קיצר, אם אתם רוצים לקנות משהו יקר - אל תעשו את זה בחור באמצע שום מקום...)

מפה לשולחן
פלטת שבת
מיחם
שעוני שבת (!!) לא חושבים על זה לפני החתונה ומאוד צריך אותם.
כל מיני מכונות למיניהם שלא יקנו לעצמם כמו מכונת וופל בלגי / שייקר / מחבת מגניבה לפנקייקים ועוד כל מיני.

חברה שלי קנתה לנו, אחרי ששאלה מה נרצה במקום כסף.
אמרתי שמכשיר לשייקים נשמע נחמד והיא פינקה בנינג'ה הכי מתקדם שיש.
פלטה- שימושי.
טוסטר ומצנם.

לא אהבנו:
3 קרשי חלות (+אחד נוסף לאחר מכן). בעלי לא אהב אף אחד מהם אז קנינו אחד חדש ועכשיו החברים שלנו שיתחתנו יקבלו כל אחד בתורו קרש לחלות עד גמר המלאי 😶
שואב אבק שלא שואב.
ואזה.

אני בעד לקנות לזוגות צעירים משחקי קופסא שווים,
קופסאת כלי עבודה,
דברים למטבח כמו סירים ומחבתות שתמיד טוב שיש,
מזוודה,
ערימת פיצ'יפקס כמו יעה, שעוני שבת, שדכן, מעטפות, מספריים, נורה להחלפה וכו'

עד גמר המלאי

היו כמה דברים שלא היה ספק שישבו כמה שנים בארון עד שהגיעו אלינו

אני הערכתי את הבעלים על שמירת הטיקט באדיקות ומסירות במשך 20 שנה לפחות

סירים טובים בלבד!
אנחנו קיבלנו כמה סירים טובים שכמה שנים הם בשימוש ועדיין מצויינים.
לעומת זאת קיבלנו כמה וכמה סירים ממקסטוק ודומיו שהלכו לפח אחרי שימוש אחד או שניים.

ותמיד היה ככה? מהחתונה?

אולי תפרטי קצת ואנשים פה יוכלו לנסות לעזור...
מה הכוונה חוסר רצון לשמוע אותו? למה זה קשור?
ורצון להתגרש - למה?
מה הריחוק הפיזי גורם לך להרגיש?

תמיד היה ככה במחזור בגלל זה לקחתי גלולות ומשכתי כל פעם 3 חודשים, אחכ היה הריון ועכשיו אחרי חודשיים שוב נידה
התקשורת שלנו ממש טובה ישלו 2 בנות שאנחנו מגדילים והקטן שנולד הוא הראשון שלי מה שאני באה לומר זה שייש לנו קשר מאוד חזק ועמוק,לא יוצא לנו לריב ברמה האישית מאוד מכבדים והחינוך על אותו גל ...אין הרבה ויכוחים בגדול בטח שאין מצב של לא לדבר וכד....

ןהרבה מאוד אנשים ונשים,

שמרגישים לעיתים סוג של "בדידות" או "ריחוק" בזמן הנידה.

 

וזה ממש לא סתם.

 

הרי יש שפה שלמה של אהבה (בין היתר, יש 8 שפות של אהבה) שהיא שפת המגע -

שבעצם מי ש"מדבר" בה - אומר ע"י כל סוג של מגע - חיבוק, נשיקה, ליטוף, יחסי אישות וכו' - אומר ע"י כך "אני אוהב/ת אותך"

וגם מרגיש אהוב/ה ע"י מגע שנותנים לו/לה.

 

עכשיו,

בתקופה שאסורים,

ועוד אחרי החיבור הגדול שהיה שמותרים,

ועוד אחרי הרבההה זמן שהייתם מותרים -

פתאום נלקחה מכם השפה הזו!

משניכם!

 

אז גם בעלך - זה קשה לו

כי הוא אוהב אותך

ורוצה להגיד את זה

להגיד את זה גם במגע

והוא לא יכול!!!

 

ואת, אוהבת אותו כל כך

ורוצה להיות קרובה אליו

אבל לא יכולה לומר לו זאת בשפת המגע!!!

 

ואז מה קורה?

למי שממש קשה, כי הוא ממש "ספץ'"- מממש מדבר חזק ורהוט בשפה הזו של האהבה - הוא לגמרי מרגיש כמו נכה חלילה שלקחו לו את הקביים והוא לא יכול ללכת... כאילו איבר ממשי מתוכו חסר...

ואז מתוך קושי הוא ממש מרגיש חסר אונים!

ומהחוסר אונים הזה באמת לפעמים נוצר ריחוק גם ברגש/בנפש -

*כי* כל כך אוהבים

*כי* כל כך קשה בלי המגע

אז מעדיפים "להתרחק" לגמרי כדי שלא יהיה קשה מדי עד בלתי אפשרי

וגם כדי לא ליפול.

 

אבל זה רק מראה עד כמה אהבה ענקית וקירבה ענקית *כן* יש ביניכם!

שעד כדי כך אתם מפחדים לא ליפול מרוב שהתשוקה והאהבה ביניכם חזקה!

שעד כדי כך אתם מרגישים חסרי אונים בלי יכולת המגע הזו

שעד כדי כך לפעמים הנפש ומנגנוני ההגנה מעדיפים להתרחק כי פשוט לא יכולים ככה בלי המגע!

 

אם מבינים את השורש של זה,

את המקום ממנו הכל קורה -

זה מאוד יכול להרגיע את הנפש.

 

זה לא שבעלך לא אוהב אותך פתאום

זה לא שהוא רוצה להתרחק ממך

וברור שגם לא את ממנו

זה בדיוק בדיוק להיפך!

שהוא כל כך אוהב אותך לכן זה כל כך קשה לו!!!

שאת כ"כ אוהבת אותו לכן כ"כ קשה לך!

וזה לא פחות ממדהים!

מדהים מדהים מדהים!

תראי את הקירבה הזו

הרצון הזה

האהבה הזו

איזה כיף ואיזו זכות שיש ביניכם את זה גם אחרי שנים של נישואין!

זה כ"כ לא מובן מאליו וממש לא כולם זוכים לכך!!!

 

המקום הזה שכתבת,

שדווקא כשאסורים את רוצה קירבה נפשית ומילולית וכו' - זה כ"כ טבעי ונורמלי ושמעתי את זה מכ"כ הרבה נשים (כולל אני עצמי

העניין הוא שלפעמים מרגישים, כמו שפירטתי קודם, בדיוק להיפך

ואז התסכול גדול שבעתיים

גם אין שפת המגע

וגם אין את שפת המילים

אז כאילו מה? אז מה כן יש?

מה? כל מה שאנחנו זה רק מגע?

מה, למה אנחנו כ"כ רחוקים?

מה, הוא כבר לא אוהב אותי?

מה, הוא רק רוצה אותי כשמותר לגעת? ואני אותו?

מה יש לנו?!

 

אז על כל השאלות האלה לענות - ממש ממש לא!

יש ביניכם קשר שלם!!!

אהבה שלמה ואמיתית

אתם פשוט אנושיים!

פשוט לקחו לכם שפה! קביים, איבר, פה, יכולת התבטאות!!!

והריחוק הוא לא אמיתי אלא רק כמו מסכה לתסכול וחוסר האונים שהנפש מרגישה *כי* היא רוצה להיות כל כך קרובה!!!

 

עכשיו זה חשוב חשוב חשוב

אני כותבת את זה לך, לעצמי, לכולן

וכ"כ למה?

כי דווקא בימים האלו,

הימים שאיש ואישתו אסורים,

הם ימים שחלילה "מועדים לפורענות".

הכוונה שחלילה חלילה בגלל אותה הרגשה בנפש

אותו איש

או אותה אישה

יכולים "להאמין" ו"ללכת שבי" אחרי הרגש המתעתע והשקרי הזה של ה"ריחוק" לכאורה

ולחשוב שהאישה שלהם/האיש שלהן רחוק מהם

ואז זה כר פורה לחלילה ריחוק אמיתי

ע"י קשרים אסורים ל"ע

או מריבות

ויכוחים

צעקות

חוסר הבנה

רצון למלא את ה"חלל" הזה בהתכתבויות או דיבור עם גבר אחר חלילה,

או לצחוק ממישהו אחר חלילה,

או כל דבר שמכניס גורם זר בקשר המקודש בינינו

וכל דבר שהוא לא מקרב בינינו אלא מרחיק

כיוון שאין ואקום בעולם.

איפה שלא נכניס את הטוב - ישר יש בור פעור לרע.

וישר צריך למלא אותו!

כמו שכתוב בתורה "הבור ריק"

ומפרש רש"י מים אין בו

אבל נחשים ועקרבים יש בו!

 

ז"א, אם אין את הקירבה

אז חלילה הפוטנציאל לרע ולריחוק עוד יותר גדול!!!

 

וצריך להיזהר שבעתיים!

צריך ל"סור מרע" שבעתיים!

ואז "לעשות טוב" שבעתיים

 

לא לדבר עם מישהו שאסור

לא לריב מריבות מכוערות

להמשיךלהבין אחד את השני

כן להסתכל בעיניים (אם מתאים לכם, אני חושבת שזה חשוב)

כן לצאת יחד דווקא כשאסורים לבילוי רק בלי מגע

כן ליצור זמן ומרחב לזוגיות - זמן, פניות ומקום לזוגיות,

כן לדבר על הדברים

כן לומר במילים "אני אוהבת אותך"

או בפתקים

או מחוות

או חיוך

כן להתמלא במה שכן יש

במה שכן היה

להיזכר בזה

לזכור את זה

להפנים את זה

להסניף את זה עמוק לתוכנו

 

ובשאר הזמן?

בשאר הזמן להבין את המקום בנפש של זה.

ולשחרר.

להרפות.

ככה זה.

אי אפשר תמיד מושלם.

אז להכניס גם דברים טובים *אחרים* אבל שיהיו *טובים*

זמן למרחב *האישי* של כל אחת ואחד מאיתנו

זמן יותר לפיתוח תחביבים

זמן יותר ליציאות עם אחות/חברה/אמא/אחר

זמן יותר לפתח דברים בעצמך ובעולם האישי שלי ולהשקיע בזה יותר

זמן יותר לבקר הורים ומשפחה

זמן יותר לישון

זמן יותר לראות סדרותאולי, או כל דברים שאוהבים וזה דורש רק אחד ולא זוג

וכמובן גם אישך אותו דבר - יקדיש את הזמן להתמלא ב*אני* שלו

זמן יותר לעצמו

לעבודה/לימוד תורה

לחברים

ליציאות עם משפחה וחברים

לפיתוח עצמו ותחביבים שלו ויצירתיות שלו

 

ואז

כאשר המקום של זה בנפש קצת נרגע

אפשר לאט לאט לראות גם את הברכה בזה -

שזה באמת באמת מאםפשר גם זמן לגדול בתור יחידם ולא רק בתור זוג,

ואז אותם שני היחידים האלה יגיעו לטבילה ולמפגש המחודש עוד יותר מלאים

עוד יותר שמחים

עוד יותר *הם*

ומתוך המקום האישי השלם הזה - גם הזוגיות תהיה שלמה יותר

כי כאשר כל אחד מרגיש *עם עצמו* ועם *עצמה* טוב ושלם - הזוגיות היא הראשונה להרוויח מכך! (וגם להיפך כמובן!)

 

ואז יש גם את הגעגוע

והציפייה

והכמיהה

והתשוקה

ואת החיבור המחודש שהוא ממש יכול להיות עם פרפרים בבטן ממש כמו ואפילו עוד יותר מיום החופה!

ולהכניס עוד עומק וגיוון וטוב שלם בתוך המרחב הזוגי שלכם בתחום האישות ובכל התחומים.

 

אני קוראת לזה (לתקופה שאסורים) "שעת האפס"

שכאילו אנחנו, הנפש שלנו, כמו שעון,

שצריך מדי פעם להתאפס

לאפס אותו.

כי אם לא הוא משתגע ולא מראה את השעה הנכונה

אבל כאשר מאפסים אותו 

ונותנים לו את היחס הראוי לו - הוא ימשיך להתאפס על עצמו ולהרואת את השעה הנכונה

 

ממש "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" -

שיש כמו שטח אפור כזה שהוא הזמן שאסורים בו, תקופת הריחוק בנידה,

שמה שיכול לתרום ולעזור לאפס אותו זה מה שכתבתי קודם - להכניס טוב ולא רע,

למשל סרט, שיר שכותבים או שרים עליכם עם תמונות שלכם מכל הזמנים, ממש להקדיש באופן *אקטיבי* זמן ב"להעיר ולעורר" את האהבה עד שתחפץ בזמן הזה שזה דורש יותר אנרגיה,

אז כן, לעשות קליפ מכל הסרטונים והתמונות שלכם,

לדבר על הילדים החמודים

להקדיש יותר זמן לילדים החמודים

לשמוע שירים שמקרבים ומחזקים

לרקוד

לראות סרט שיכול לקרב (לאו דווקא ביחד, הכוונה לקרבב את הלב שלכן בנפרד לשני ולתחושת הקירבה)

בילוי יזום יחד

שיחה טובה

מבט בעיניים א ר ו ך

 

ממש להעיר את הקירבה הזו

כמו שעון מעורר

 

ואז,

במקום ללכת ולהיות בשטח האפור - שיכול לזמן את כל הרע והריחוק והדברים הרעים חלילה שפירטתי למעלה -

ללכת לשטח הלבן, או הורוד - ששם הכל טוב, ומקרב, ונכון, ואמיתי ולא מזויף, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

למשל להוסיף עוד פגישה עם אחות

עם חברה

לצאת לאוויר עם מוזיקה

לישון

להסניף את הילדים

להתפלל על זה ולהתפלל בכלל 

להתחזק

לראות סרט טוב

לראות תמונה שלכם יחד

ליצור משהו

לעזור למישהו - בטוב

ממש להתכוונן לזה!!!

לדבר את זה.

לשהות לבקש מהשם את זה.

במילים פשוטות.

כל יוםפ.

ואם קשה אז יותר חזק לבקש.

 

ותמיד תמיד לחשוב

מהי מטרת העל שלי? למשל זוגיות טובה לנצח ובית שלם ושמח לנצח -

אז מה מקרב אותי למטרת העל הזו שלי?

ומה מרחיק אותי ממטרת העל הזו שלי?

וכ-ל מה שמקרב אותי למטרה - לעשות!!!

וכ-ל מה שמרחיק אותי מהמטרה - להתרחק!!!

 

בהצלחה רבה יקרה

אם כן, דעתי היא שבעבר אישה לא היתה מקבלת מחזור שנתיים מהלידה באופן טבעי (בגלל הנקה).

ככה שאם את מניקה ומונעת הייתי מנסה כדורים שנלקחים ברצף.

לפעמים יש דימום הסתגלות בהתחלה ואח"כ שקט. אבל זה באמת אישי ומשתנה.
בופן מלאכותי די משחזרים את מה שהיה כ"כ טבעי בעבר......

אתם באמת בתקופה שבה אסורים הרבה.......

רק תקחי בחשבון שאם את מניקה יכול להיות שתקבלי מחזור ולא תוכלי להכנס להריון. בנוסף יכול מאד להיות שהמחזור יהיה מבולגן.

לדעתי מידי פעם תקחי לך "הפסקה" ותקחי פרימולט נור- הוא לא מונע הריון.

אני עשיתי ככה אחרי תקופה יחסית ארוכה של שבועיים- שבועיים שסחטו אותי (גם בגלל השלכות לא ישירות של המצב).
בסוף נכנסתי להריון.
זה נותן מרווח נשימה.

לא יודעת אם זה מותר בהנקה.

תורידי ממך את ההנחה המוטעת שהנידה אמורה לחזק את הקשר, נידה זה סתם סיוט בעיני לא מחזק כלום. זה חוק! זאת מצווה שאנחנו מקיימים אותה בהכנעה, הטהרה מקדשת אותנו כעם ישראל.
זה לא מחזק שום קשר נפשי, ההפך! גם אצלינו כל המריבות ועצבים קורים בשבועיים המעצבנים האלה.
אגב, זה עוד דוגמא לנותני טעמים פסיכולוגיים למצוות שהם מדברים בולשיט וגורמים לאנשים דיכאון.

בול כמו אצלנו. תקופה שממש מרחיקה.
שומרת כי מאמינה שצריך.

מסכים או לא, הייתי מנסח אחרת.

וסתם שאלה אם בא לך לענות, מה הישוב שלך לסתירה כביכול ? 

"מפני שרגיל בה וקץ בה, אמרה תורה תהא טמאה שבעה ימים, כדי שתהא חביבה על בעלה כשעת כניסתה לחופה" .תלמוד בבלי, מסכת נידה, דף ל"א, עמוד א'..

 

אישית אני חושב שישוב אפשרי הוא אולי לומר שזו פרשנותו של ר' מאיר, ואין בזה בהכרח טעם מחייב לדעת שאר החכמים אבל בכל זאת יש לזה מקור. מעניין אותי לדעת כמה זוגות כן חווים את זה בצורה דומה

אין ספק שר' מאיר כיוון לגעגוע שזה מייצר. לגבי חיזוק קשר הרגשי, זה מאוד לא גורף.
יש כאלה שכן ויש כאלה שזה מייצר להם ריחוק ותסכולים מצטברים.
מגע זה סוג של שפה, יש כאלה שזה שפה העיקרית אצלם (לאו דווקא מגע מיני). ברגע שנלקחה מהם שפתם העיקרית לשבועיים, למעשה הם מדברים בשפה שהם פחות מורגלים בה. אז יגיד המגיד שזה הזמן להתמקד במהות וכדו' אז יש כאלה שזה לא עובד אצלם כך.

לא הייתי נידה הרבה מאוד זמן רצוף, היינו מותרים כל הזמן ודווקא אז היינו הכי רחוקים בעולם..
לא היה ריחוק והתקרבות.
מת הגעגוע ואיתו גם החשק ז"ל.
הניתוק הרגשי היה כל החודש וכל השנה.
לפחות כרגע יש לכם שבועיים של חסד.
אבל זה כן מצביע על משהו שצריך לברר בטיפול.

וללמוד להנות מהלבד והשקט. ממש לא קורה ביום אחד. צריך פשוט לנתב את הכוחות למקום אחר.

ללמוד לתקשר טוב בלי מגע. זו שפה אחרת ואולי צריך להתנהג אחרת, להביע אהבה, קשר ויחס בדרכים אחרות.
בשבועיים האלה להשקיע בדברים שאת אוהבת וממלאים אותך ללא בן הזוג. כמובן ממש לא להתעלם אבל אחרי מפגש נעים זוגי להתפנות לתחביבים שלך.

לעניות דעתי את צריכה ללמוד מחדש את המשמעות שמאחורי הנידה,
ולא רק בפן של 'להתגעגע'.

יש שפע של ספרים שעוסקים בכך~
ממליצה ממש.

שיקוף האם יש תקשורת מקרבת, האם הזוגיות הריגשית תקינה מעבר למגע הפיזי שבדרך כלל יכול לפצות על תקשורת לא תקינה.
תקופת הפרישה מחזקת את הזוגיות כשהקשר הזוגי במתח חיובי
כשהקשר הזוגי במתח שלילי גם אם זה מתח סמוי אז צפים רגשות שלילים

היא אתגר, ולא תמיד האתגר הזה קל באמת...
בהחלט בזמן הזה צצים כל מיני שדים מודחקים, ובאמת אין את הקסם הזה שעוזר לנו לשכח/להדחיק/לרכך דברים...
זה לא תמיד נעים, אבל הרבה פעמים זה זמן שמאלץ אותנו לפתור דברים לא פתורים בצורה עמוקה יותר. בלי קסמים.

אבל את מתארת משהו קיצוני יותר שקורה אצלך,
תבדקי ממה זה נובע,
אולי זה בכלל קשור להורמונים שיש לך בתקופה הזאת? ולא עצם הריחוק עצמו? ואז כדאי לנסות לאזן אותם.
אולי משהו פסיכולוגי שאת צריכה לברר ולפתור?

בכל אופן, תשמחי שאצל האיש שלך זה כן יוצר געגוע.

מה שבטוח, שכדאי שזה יהיה פתיר. לא כדאי שתסבלי... חבל.

עם זאת, הקשר שבין איש ואישתו בזמן הזה, הוא קצת שונה ממה שהוא בזמן שבו הם מותרים. אולי עצם זה שלא מצפים ליותר מזה, זה לכשעצמו עוזר.
בזמן שמותרים - אהבה ואחווה.
בזמן שאסורים - שלום ורעות.

תנסי לעבוד על השלום והרעות בינכם, אולי בסוף זו רק קריאה לעבודה שם.

ב"ה שבזמן שיש מגע, את מרגישה דברים אחרים. תשמחי בזה

בבוקר טוסט או לחם עם ביצה
אחרי שעתיים עוד איזה לחם עם דג משבת
אחרי זה לחם עם טחינה
לחם עם
לחם עם
משהו עם לחם
לחם עם לחם

ואם כבר יש כאן מי שמבין אשאל שתי שאלות-
1. מה עושה אמא שהשארת כל יום כיפורים עם הילדים בבית? מבחינת הכנת האוכל הטכני + להרגיש את קדושת היום למרות שאין לה יכולת להתפלל הכל
2. איך אישה עושה התרת נדרים?

עבודת האמהות המטפלות בביתם


"יש לי בקבלה שהנשים שנמצאות בבית בימים הנוראים ומטפלות בילדים הם אינם זקוקות לכל התפילות וכל האוירה שיש בבית הכנסת, בשביל שהתפילות שלהם יעלו למעלה, להם יש צינור ישיר עד למעלה עד לכסא הכבוד, ובכמה מילים שיש להם אפשרות לומר ולהתפלל, הם מתקרבים לכסא הכבוד עם כל הציבור שעומד שעות ארוכות ומכתיר ומבקש ומתחנן מאת המלך הקדוש היושב על כסא רם ונישא"



ומתפללת מה שאפשר-

בתפילות יחיד:
תפילת מנחה בתוך תפילת העמידה יש וידוי מומלץ מאוד להתפלל מנחה מי שמתפללת בכיפור יחיד כל נדרי אומרת מהאמצע מיום הכיפורים הזה עד יום כיפורים אחר.
חזרת השצ" לא אומרת
וידוי הגדול אומרת מתחיל בריבונו של עולם.
סליחות בלי ויעבור
ארמית יחיד לא אומר
בברכת גמר חתימה טובה❤💐




עיקר מצוות יום הכיפורים זה הצום.

בסוף לקחתי את התינוק לתפילות.. היה קצת קשה לרדוף אחריו אבל הצלחתי להתפלל קצת. גם בכל נדרי. תודה לכולכם!

אצלנו אני סומכת על בעלי בעניין התרת נדרים.
אוכל לילדים מארגנים שיש מראש הכל, פלוס פלטה ולכבות אור במקרר אם צריך, פלוס חטיף או משהו אם צריך לשחד ( זה לא יום למאבקי כוחות, תשמרי את הכח שלך למה שחשוב)

ולגבי הרגשה של יום כיפור, לא לבנות על היום עצמו, לנסות להתכונן במה שאפשר (מוזיקה, שיעורים, לימוד עצמי וכ'ו.. וביום עצמו להיות נוכחת, וכמובן לרגע לא לראות בילדים גורם חוסם, זה התפקיד ההתחלתי ובסיסי שלנו גם ביום כיפור וכל משהו אחר הוא בונוס)

גמר חתימה טובה לכל החברים
שתהיה שנה טובה ומתוקה בטוב הנגלה והנראה
(אני לא חבדניק אבל הברכות שלהם הכי שוות)

לשים פתק מגניב על הדלת.

בשקית שמיוחדת לתפילין - אסור לשים דברי חול.

מפרגנת ללא הרף
והחיוך שלי תקוע ללא יכולת להסיר אותו.

זה היה קטן אבל מושלם

במילא סגר

ופתק:חשבתי שהגיע הזמן להחליף כריות

ושהוא גם יהיה מבסוט?
*נערך עי מנהל הפורום*

אין "מקובל".
אם זה טוב לכם, מכפת לך מה מקובל?
דבר שני לעצם העניין,
אני כן חושבת שלמרות שהרבה מעדיפים ספונטני ותשוקה וכו, יש משהו מאוד יציב בלקבוע מפגשים קבועים.
אם מצליחים להתמיד בזה,
זה גם שומר שלא פתאום נקלוט שכבר עבר הרבה זמן ולא...
כי החיים באמת עמוסים. זה נותן מקום של כבוד.
בנוסף,
זה מאפשר תכנון כמו שכתבת, לנוח ולא רק.
להפתיע, לגוון, לחדש.
ואגב, לא חובה שייגמר ביחסים.
יכולהיות מפגש זוגי אינטימי קבוע.
השאר, זה כבר לפי העניין.

תייגתי אותך...

אין דבר יותר משפר את הזוגיות מהזמנים הבלתי ספונטניים האלה.
זה משפר את התקשורת ומביא הרבה רפואה לזוגיות. בהמשך גם מביא למפגשים ספונטניים.
אז יאללה אח שלי, לכו על זה. פעם בשבוע לא כולל שבת, המוח שלך עסוק בזה יותר מדי.

שבכך גם מגדירים את מספר הפעמים? או שאומרים-"לא משנה מה בשאר השבוע אבל בטוח שביום × מתקיים:?

וגם הכי כייפי...

לצאת מהספונטניות ולהדיר יום/ימים מראש זה מעולה לזוגיות!

ואם רוצים בנוסף בין לבין כמובן שאפשר,

אבל עצם ההגדרה הזו מראה עד כמה הדבר חשוב וטוב ויקר לשני בני הזוג,

ומאפשר פניות, תכנון, געגוע, ציפייה וכו'...

כן, יש תקופות שזה עדיף לתכנן מראש ולפנות זמן.

לפעמים עמוסים וזה ממש מסדר את השבוע.
זה אומר שזה נכנס בסדר העדיפויות למקום יותר חשוב וזה מצויין.

ספונטניות זה מצויין כשהיא אכן קוראת בתדירות שמתאימה לזוג. אם לא, עדיף לתכנן.

כל תקופה ומה שמתאים לה.

שלא העבירה לך את הפיצויים. חשבתי שפיספסתי משהו ואתה מדבר על מישהי מהעבודה בחול או משהו כזה.
אישתך לא העבירה לך?
הבעיה הכי קטנה שלך פה זה האי עמידה במילה ואיך להסביר לה את זה.
תתחיל עוד קודם.
שיהיה חיבור רגשי, חיבור אמיתי כזה.
זה דבר שתמיד צריך לעבוד עליו. בטח כשהבעל יוצא מהבית לתקופות ארוכות.
במצב הזה הייתי שוקלת טוב טוב עוד עבודה שמשמעותה ריחוק מהבית... לא ברור שזה מה שהקשר שלכם צריך.
אחרי שיהיה פה חיבור טוב,
היא תהיה איתך. הרצון שלך יהיה מחובר לרצון שלך.
תציבו מטרות שמתאימות לשניכם ותצעדו יחד לבצע אותן.
לא תצטרך להסביר לה שום כלום.....

ואגב, הכותרת שלך- מניחוש פרוע ובלי להכיר אותך בכלל, אולי זו התחושה שלה......
לא כי אני יודעת איך אתה מתנהל. אלא כי צריך המון השקעת אנרגיה, כשהבעל לא בבית בכלל, כדי שהאישה תרגיש שהוא איתה עדיין. זה אפשרי. אבל דורש מאמץ. אולי זה הפתח לפיתרון עבורכם.
אם תבין יותר את ההרגשה שלה, היא תרגיש יותר מובנת, אהובה, מוכלת. ממילא יהיה לה יותר כח לדברים שאתה חפץ בהם.
להישאר חודשים לבד בבית זה קשה בטירוף!!!
גם אם זה בשביל שיהיה כסף...

בהצלחה!

אולי לא הבנתם נכון אני לא בחרתי בעבודה שמרחקת אותי מהבית המצב של הקורונה גורם שלא משתלם למעביד להחזיר אותי כל שבוע כמו שהיה בפעמים קודמות לפני הקורונה זה מצב נתון והיתה היתייעצות בני לבין אישתי והיא הסכימה לאחר שהיא הבינה מה עומד על הפרק אם לא אסע
שנית אנחנו נשואים למעלה מ30 שנה והיא בצורה נחרצת לא הסכימה לחשבון משותף מה שגורם לי תמיד כאבי ראש בגלל שאני צריך להנפיק לה כרטיס אשראי שלא תמיד אני יודע מה תהיה התוצאה החודש
שלישית מה אני לא איש חייל שבכלל יוצא לעבוד לתקופה כזו איפה אני בתמונה
דבר אחרון אני המפרנס העיקרי משכורתי היא פי עשר ממנה במדוייק ולפעמים מה לא עושים ומקריבים בשביל הילדים לעזור להם גם
מסקנה לא קיבלתי תשובות חכמות לבעיה או ההרגשה שלי בסיטואציה הזו חשבתי שכאן אמצא פיתרון שיגשר על אהבתי לבין הפגיעה בי

מעל 30 שנה אתם מתנהלים ככה בשני חשבונות. וזה בסהכ עובד. רק עכשיו בקורונה בגלל הנצב שנוצר אתה מרגיש סוג של בגידה?
אז יש לך אורך רוח רב. כי משק בית משותף קשה שמתהל באופן הזה. היא- משתמשת חופשי בלי שום דיון בכספי הפרנסה?
אז התחושה שלך יותר מובנת.
למרות שאת הכעס על הנסיעה גם ניתן להבין וזה דווקא מראה שהיא אוהבת ורוצה אותך.
יש כאן אירוע- צריך םרנסה. צריך גיבוי שחה בכספי המשכורת שלה לתשלומים. יש תגובה-
שלך: אין ברירה צריך לפרנס וכרגע רק ב4 חודשים מחוץ לבית אפשריים. ושלה- זה יותר ממה שאני מוכנה לסבול עבור פרנסה.
אולי לא הבנת או פרשת נכון את התגובה הראשונית שלה? אולי הסכימה בלב חצוי ועכשיו מראה לך עד כמה זה נורא בעיניה?
בכל אופן, בכל צורה שתסתכל- עצם אי העברת הכסף לא מבטא בגידה לדעתח. כן יש בעיית התנהלות כספית שלכם שדורשת בירור.

אתה טוען
אני לא בחרתי בעבודה
אני המפרנס
אני מפרנס פי עשר
היא הסכימה שאאעבוד בחול אחרי שהבינה מה עומד על הפרק
היא לא מסכימה לחשבון משותף
היא גורמת לך כאב ראש כי הנפקת לה אשראי
אני איש חיל איפה אני בתמונה
אתם במשבר כלכלי וזוגי
אתה מנסה לפתור את המשבר בצד הכלכלי
היא זועקת לפתרון המשבר בצד הזוגי
אתה מנהל את הבית בצד העיסקי
היא מנהלת את הבית בשאר התחומים
אתם נמצאים במציאות שנכפתה עליכם
אתה מרוכז ומתמודד בפגיעה בך
היא מרוכזת ומתמודדת בחוסר שנוצר לה בזה שאין לה בעל קרוב.
אתה לא יכול לתת לה מענה אמיתי לחוסר שלה
היא מביעה את התסכול בכך שרוצה בעל בכך שלא משחררת את הכסף שבחשבון שלה ומביאה לך.
אתה רוצה להיות בעל צודק או בעל חכם.
העצות שתשמע כאן הם אם אתה רוצה להיות בעל חכם
אם אתה רוצה להיות צודק שום עצה לא תועיל מעבר לכך שהיא צריכה להעביר לך את הכסף שבחשבון שלה
אם אתה רוצה להיות חכם-אין פתרון קסם מעבר להקשבה הבנה תקשורת מקרבת ולראות את הצד השני.
אישתך במקום הראשון לפני הכול

ולא כל המרבה בסחורה מחכים

איש יקר קודם כל כל הכבוד שאתם מקריבים ועושים הכל להתפרנס בכבוד...

אבל אשתך מקום 1
שבו יחד ותקבלו החלטות לגבי קריירה -משפחה
לכל החלטה יש מחיר .. וטיסה לחול לכמה חודשים זה מחיר משפחתי כבד שלא נכון לרוב מוחלט של הזוגות.

בלי קשר למקרה זה חשוב לי לציין שהכרטיס אשראי לא מחליף אהבה הקשבה וחיזור של בעל!
וזה נכון גם לגבי ילדים תביא להם את כל המתנות שבעולם מחו"ל אבל סה לא מחליף אהבה הורית הם זקוקים לאבא ואמא נוכחים בחייהם.

אשתך זקוקה לך ... תתמקד בלאהוב לחזר ולהיות נוכח ותזכור תמיד שהיא מספר 1 ולא שום אגם ושום דבר כולל קריירה!!!
ותתאימו את העבודה לזוגיות ולא ההיפך!

הבנה תקשורת מקרבת לראות את הצד השני... ולמעשה? הבן אדם תקוע בקצה העולם בשביל אשתו... היא יכולה לדבר במקום להכניס אותו לחובות אחרי שלא הסכימה לחשבון משותף... לא אמרת כלום אחי

הבן אדם תקוע בקצה העולם בשביל אשתו?
היא הכניסה אותו לחובות?????
הוא גם יכול לדבר איתה מיינד יו...

מוש אמר כך (וזה הכל. זה ממש לא כלום):
הוא מנסה לפתור את המשבר בצד הכלכלי
והיא זועקת לפתרון המשבר בצד הזוגי

יופי ו?
הוא רוצה פתרון בצד הכלכלי ובאמת יש לו פתרון...
היא רוצה פתרון זוגי? היא מייצרת בעיה... הוא מדבר איתה היא לא, היא כוחנית כלפיו ... מה הוא יכול לעשות מקצה העולם חוץ מלהתחנן?

לא יהיה פתרון כלכלי לפני שיהיה פתרון זוגי.
להתחנן זה לפנות לרגשות שלה.
והרגש שלה כרגע כועס עליו.
קורה משהו בינהם ולא טוב לה והוא מתעלם מזה.
יתכן והיא כוחנית. לא יודעת. אבל הוא נשמע כוחני באספקטים אחרים.
משיכת חבל זו לא הדרך.

מניחה שהיא לא מרויחה פחות מ3-4-5 אלף לפחווות מה שאומר שאתה מרויח 30-40-50 אלף לפחות
מציעה לך לעשות חישוב מסלול מחדש האם באמת אתם צריכים ככ הרבה כסף והאם לא עדיף לילדים שתהיה איתם יותר מאשר כל הכסף הזה

באמצע כל הבלאגן והנבואות השחורות...
אבל גם מבין שאתה התחייבת...
תיתן לה את הקרדיט ותבהיר לה את המצב שלך ומה אתם מפסידים ותיתן לה להחליט ומה שהיא תאמר לך תעשה.

לא כל חילוקי דעות בין בני זוג צריכים להיות מתורגמים למושגים קיצוניים. אומנם על רגש לא מתווכחים ובכול זאת.. איך שתגדיר את הבעיה כך תצטרך להתאים את התגובה שלך..
יש פער גדול בתגובה בין קושי ריגשי לבין בגידה ריגשית

והכותרת לא מתאימה אין פה שום בגידה

מאחל הצלחה מצב ממש לא קל!! להתנתק מהמשפחה כדי לפרנס

לדעתי לא לגעת בפיצויים. לחסוך לזמנים אחרים. אני בעד חשבון משותף ובעד התייעצות כלכלית לגבי הפיצויים.
ואני לא רואה כאן שום בגידה.

תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף סב, עמוד ב.
רַב רְחוּמִי הָיָה לוֹמֵד תּוֹרָה לִפְנֵי רָבָא בִּמְחוֹזָא,

וְהָיָה רָגִיל לָבוֹא לְבֵיתוֹ בְּעֶרֶב יוֹם כִּפּוּרִים.

פַּעַם אַחַת מְשָׁכוֹ תַּלְמוּדוֹ.

הָיְתָה אִשְׁתּוֹ מְצַפָּה לוֹ: עַכְשָׁו בָּא, עַכְשָׁו בָּא – וְלֹא בָּא.

חָלְשָׁה דַּעְתָּהּ וְנָשְׁרָה דִּמְעָה מֵעֵינָהּ.

הָיָה יוֹשֵׁב עַל הַגַּג, נִשְׁבַּר הַגַּג תַּחְתָּיו וָמֵת.

כל הון שבעולם לא מענין . אם אין זוגיות טובה
אם המצב שאתה טס ככה שנים ןמשאיר אותה מגיע כל אשראי פתוח לביזבוזbr />יש כאלו שנשואות לבעלים שהם הרבה לא בארץ אבל לפחות הם חיות בפאר והדר משרתים צמודים זה אולי קצת מכפה על החוסר של הבעל
אבל גם לטוס וגם לא לתת לה יד חופשית בכספים?? אם אתה טס תן לה אשראי של כמה מליונים אל תסתכל בכלל מה היא מבזבזבת
אתה לוקח ממנה זוגיות ובעל שזה לא נעמד בשום כסף בעולם

גם אם ההסכם מפגר ולא מובן... היא הסכימה לו לקבל את העבודה אז?

אתה מתאר מצב של בעל שמרוויח פי עשר מאשתו. שגם עובדת.
זאת לא זוגיות של איש מפרנס אשה בבית," שר החוץ ושר הפנים", אלא זוגיות "שיוויונית" עם פערי שכר עצומים.
פער כזה מסביר את חשבונות הבנק הנפרדים.
אתם הסתדרתם ככה 30 שנה, כעת נוצר מצב שהיא פוטרה מעבודתה, בעוד שאתה תמשיך לקבל שכר נאה תמורת חודשיים בחול, שבועיים בבית ושוב חודשיים בחו"ל.
אשתך הסכימה, כלומר יש אימון בינכם.
מה שקורה כעת זה חשש טבעי שלה שאתה תפגוש פיתוי שעלול לפרק את הבית ואז גם כבשת הרש שלה - הפיצויים - לא בידיה.
נכון שגם קודם עבדת בחו"ל אבל חזרת הביתה לעיתים תכופות יותר, החיים שלה היו יותר יציבים ולכן גם התגובות באו ממקום של בטחון ואמון.
תניח לפיצויים שלה להשאר אצלה.
תעשה חיל בעבודתך, סביר שעם מציאת חיסון, הרגעות הרוחות ותחילת התאוששות כלכלית עולמית, תחזור לעבוד בתנאים הקודמים. כלומר מדובר על תקופה של מספר חודשים.
זו לא בגידה רגשית למרות ששינתה את דעתה.
היא כנראה חוששת להודות בפחד שלה שריחוק של מספר חודשים עלול לגרום לך לעשות טעויות. תראה את זה באור אחר

עם השאר אני די מסכים...אבל מה הוא אמור לעשות? הפרדת החשבונות הגיע ממנה

הרי יש לה סיבה. זו זכותה ומותר לה גם לסרב

זה לא מעניין אותי. אבל אם החלטת להיות בחשבונות נפרדים וסיכמת על משהו זה מחיב... היא חוזרת בה כשהתשלום הוא גם עליה. על הבית על החשבונות. אני לא בעד אף אחד בסיפור הזה... בעיקר שחסרים לנו כאן 30 שנה ברקע ;)

ובכול זאת

יכול להיות שמשהו השתנה במרחב הזוגי שלהם ובהתאם יש צורך בשינויים ב"הסכם" הכלכלי בינהם.

אין כאן שום בגידה רגשית.
המילה בגידה לא במקום, יכול להיות שאני טועה, אבל זה הרגיש לי **מרחק גדול רגשי ביניהם**.. ואז עלול לרחף חשש מצידה מהנסיעה הארוכה..
אם טעיתי- סליחה מהכותב וסליחה מאשתו. חתימה טובה..

נשמע שצריך לשפר דחוף את התקשורת ביניכם ויש ביניכם קצת חוזה עסקי ולא זוגי ושיתופי שאתה דואג ומפרנס אותה.

נראה שמה שכדאי זה כרגע לעצור עם ההחלטות וליצור שיחה קשובה.
לספר על הצד שלך: דואג לה, משקיע בה ומקריב הרבה כדי לפרנס אותה.
מצפה ממנה שתיתן את החלק שאמרה ומאוכזב או פגועמזה שהיא חוזרת בה.
ועכשיו בא נשמע מה היא מרגישה...

אחרי ששניכם מבינים כל אחד את הצד והצורך של בן הזוג תמצאו יחד פתרון.



עוד משהו, לא לגמרי לשאלתך, ממש לא מומלץ להשתמש בכספי פיצויים אלא להשאיר אותם כחלק מהפנסיה למעט במקרים קשים.

מהסתכלות של "היא פתאום שינתה את דעתה"

להסתכלות של: היא חשבה על זה לעומק והבינה שהיא רוצה אותי איתה

כי ***אני חשוב לה ויקר לה***

כי הקשר שלנו חשוב ויקר לה!

כי היא לא רוצה לאבד את זה!

כי היא רוצה אותי קרוב אליה!

כי אני בעלה!

כי היא אשתי!

 

אז גם אם חשבה או אמרה בעבר משהו אחר, עכשיו היא מרגישה שהיא צריכה אותך לידך!

וזה לזכות ולא לחובה!

 

תקשיב מעבר למילים

תקשיב לאמת, לבפנים של הבפניםשל הנשמה שלה

לצורך שלה

לכמיהה שלה

שתהיו יחד. הכי פשוט שיש - יחד. כמו שזוג נשוי אמור להיות. ולא משנה כל הכסף שבעולם אם אין את הביחד והאהבה הזו.

אני חושב שזה מאד חשוב.

אנשים ענו פה תשובות נכונות למצב. גם אם זה לא מה ששאלת הם הציעו מה כדאי לעשות במצב הזה.

החשבונות נפרדים זה משהו מורכב אחד. המצב שלך בחול זה משהו מורכב אחר.

לדעתי הכי קריטי שתהיה איתה יותר ותחפש עבודה אחרת או תמצא דרכים לחזור יותר הביתה גם אם זה על חשבונך. זה יותר חשוב מלהרוויח יותר.

לגבי החשבונות הנפרדים כדאי לעשות על זה עבודה זוגית לבד או עם איש מקצוע שתרגישו בנוח. אם תרצה אוכל לתת המלצות בפרטי