פיצוץ
אין לי כח
אבל הפעם אני לא זאת שיבקש סליחה ויתפייס (כמו תמיד)
אז גם אם יקח שבועות
מצידי שלא נדבר
😢😢😢😢
שלום לכם!
טוב, הניק קצת מוגזם, אבל בכל זאת אשמח להתייעצות.
קודם כל למקם את הנושא: ברוך ה' אני בזוגיות טובה מאוד. באמת ברוך ה', שנינו מודים לה' כל הזמן.
קשר טוב, המון אהבה, מידות טובות, המון הערכה. כיף וטוב לנו יחד 
ועוד ברוך ה' - אחרי למעלה מחצי שנה של ניסיונות, כשהילד הראשון שלנו כבר גדול מבחינתנו וזקוק לאח/ות (עכשיו, לא בעוד 9 חודשים), וגם אנחנו משתוקקים לחיים נוספים - סוף סוף, אשתי נכנסה ב"ה להריון שני 
ומתוך כל הטוב הזה, אני רוצה לעזור לטוב הזה להשתלט על עוד מרחב - האינטימיות בתקופת ההריון.
אני אהיה שנייה פתוח לחלוטין. להריון הראשון נכנסנו מאוד מהר ב"ה. ומרגע שהתחיל ההריון, החשק של אשתי צנח.
היה לי קשה, לפני כן בקושי היה זמן שהרגשתי שיש לה חשק אלי. היה זמן קצר כזה בתחילת הנישואין (ואפשר גם "לחוש" בזה עוד לפני החתונה), אבל ממש מעט. הרגשתי דחוי.
אחרי הלידה הגענו למסקנה שהיא תיטול גלולות. גם הגלולות הורידו את החשק. והיתה תקופה לא קצרה בכלל של גלולות. בסופו של דבר, רוב מוחלט של זמן הנישואין שלנו היא היתה עם חשק נמוך...
אני לא רוצה ליצור רושם לא נכון: אשתי בפרוש נמשכת אלי ורוצה בי. האינטימיות שלנו טובה ומספקת. ואפילו ברוב הזמן שהיא היתה בלי חשק, הצלחנו ליצור מרחב אינטימי, ולקבל ממנו הרבה (אם כיזה קרה פחות מכמה שציפיתי ורציתי). אין לי ספק בשכל האם היא אוהבת אותי, רוצה בי, או נמשכת אלי. ברור כשמש שמדובר נטו בהורמונים - גם ראיתי את זה בצורה ברורה מאוד בתקופות שבהן לא היה הריון ולא היו גלולות.
אלא מה, הרגש גם הוא חשוב. והצרכים המיניים שלי.
שתבינו, זיהיתי שהיא סוף סוף בהריון הרבה לפני הבדיקה. הירידה בחשק היתה חדה כ"כ שלא היה ניתן לטעות.
ברגש שלי, אני מרגיש דחוי גופנית על ידה, שהיא לא רוצה אותי. אני מרגיש צורך בוער למימד הגופני של הקשר - שלא מקבל מענה.
היום אפילו לחיבוקים, לפעמים היא מגיבה במבט כזה של "מה אתה רוצה ממני". שלא לדבר על נשיקות, או יותר מזה.
ברצינות, מאז הביקור האחרון שלה במקווה היינו יחד רק פעם אחת (שממנה נכנסנו להריון) - ואנחנו כבר אחרי רבע הריון. ברצינות. היא פשוט לא מוסגלת.
היא גם לא מסוגלת לדבר על זה. דיבור על זה, פשוט גורם לה לחץ, תחושה שאני מנסה לכפות את עצמי עליה.
אני משתגע מזה.
אני רק אעיר עוד הערה אחת - בהריון הקודם, הירידה היתה קצת פחות קיצונית (אם לא הרבה פחות). ועדיין, היה לי אז יותר קשה מאשר עכשיו:
עכשיו כבר הייתי מוכן מראש לזה שבהריון החשק שלה ברצפה. וחוץ מזה, בינתיים כבר נצברו אצלי יותר חוויות טובות של - לא יודע איך לקרוא לזה - נורמליות, זמן עם יותר חשק, לא יודע מה.
ועם כל זה, כשאני בתוך זה, זה קשה, זה כואב.
אז... אם אפשר, כמה שאלות:
1. זה נורמלי? זה חריג? משהו באמצע?
2. איך לעזור לעצמי להבין אותה? איך לעזור לה להבין אותי?
3. ובכללי, מה אפשר לעשות כדי לא להרגיש דחוי (רגשית), וכדי כן להצליח למלא את הצרכים שלי?

יש כאן הודעה מאוד דומה, רק מהצד של הגבר שמרגיש את מה שאת מרגישה.
וזו הזדמנות לומר דבר חשוב - שגם אצל גבר וגם אצל אישה יכולים להתקיים שני הצדדים הללו, אפילו לעיתים אצל אותו זוג עצמו - פעם הגבר יכול להרגיש כך ופעם האישה בתקופות חיים שונות.
וזה שהוא "הגבר" לא אומר שיש כאן משהו הזוי או לא נורמלי, ממש ממש לא.
זה יכול לקרות במידה שווה אצל שני הצדדים.
בפערים בין בני הזוג, בדגש כרגע על פערים בתחום האישות, בד"כ יש צד אחד ש"רוצה יותר" וצד אחד ש"רוצה פחות",
ואז שני הצדדים נמצאים במקום שלא טוב להם וקשה להם.
הצד ש"רוצה יותר" מרגיש: "אני לא אהוב/ה. אני לא רצוי/ה. לא חושקים בי. אני דחוי/ה."
והצד ש"רוצה פחות" יכול להרגיש ש:"משהו בי דפוק, אני לא מספיק/ה. דוחקים בי כל הזמן. אני לא יכול להתחבר לרצון שלי או למקום שלי שלפעמים רוצה ולפעמים ממש לא בלי להרגיש "חייב" או "צריך" בשביל מישהו וא משהו אחר..."
זה כמובן הבסיס, יכולים להיות עוד רגשות או חלק ממה שכתבתי יכול להיות אחר ושונה, אבל בבסיס יש כאן שני בני זוג שלעיתים לשניהם לא טוב מהמצב הקיים.
כתבת שבחצי שנה האחרונה את רואה שינוי צד בעלך שרוצה פחות לקיים יחסים.
כנראה משהו קרה, כי בשנה וחצי הראשונות זה היה אחרת, נכון?
כתבת גם שאתם עוברים טיפולי פוריות.
זה יכול להיות גורם מאוד משמעותי שמשפיע על החשק המיני ובעצם על כל החשק לחיים.
זה לגמרי דבר שמטריד, מכאיב, מכעיס, מוציא המון אנרגיות וכוחות, ציפייה, אכזבה, אכזבה אולי וכעס על הגוף שלו (?), תסכול מהמקום של הקירבה הגופנית שאמורה להיות נטו בשביל ההנאה הזוגית באישות ו"בקלות" אם רוצים ילדים להגיע "על הדרך" - ופתאום זה ממש לא בקלות,
זה אפילו ממש בקושי,
וה"דבר" עצמו הופך להיות לפעמים "נטל" או "רק כי חייבים לתזמן ביוץ"
או כל לחץ אחר שמופעל על תחום אישות בגלל אתגרי הפוריות.
זה מצב מאוד מאוד לא פשוט.
לא לבעלך ולא לך.
כתבת גם שבעלך מרגיש עייף ובלי כוחות -
חשוב לזכור שמיניות מורכבת בעיקר משלושה דברים:
גוף
חיות (בשורוק)
ונוכחות.
נראה כאן שהתחום של החיות מאוד נעדר וחסר לבעלך כרגע במצב בו הוא נמצא בחיים.
שוב, טיפולי הפוריות מאוד יכולים להסביר זאת,
ויכול להיות שיש אפילו עוד גורמים שגורמים לו לתחושות של דיכדוך שמאוד משפיעות (לרעה) על החשק המיני.
אולי הקורונה,
אולי בעיות בעבודה,
אולי לחץ כלכלי
אולי חרדות או דיכאון
או דברים שהוא חווה ומרגיש עם עצמו
אולי תחושה שלו שהוא כישלון/לא יוצלח
אולי תחושות שלו בחיים בכלליות שהוא לא מרגיש מספיק טוב
וזה יכוללהיות עוד המון דברים,
וכן, גם עייפות נטו, עייפות פיזית - מאוד מכבה חשק מיני. גם לגבר וגם לאישה.
אחד מחסמי החשק הבולטים הוא באמת עייפות,
עומס בחיים ותשישות
וגם חוסר ב"חיות" בשורוק, אנרגיה חיובית.
ונשמע שיש לבעלך את כולם כרגע.
יקרה, זה לגמרי לא קשור אלייך,
זה לגמרי לא אומר שהוא לא רוצה אותך ובך ולךא אוהב אותך
זה לגמרי לא אומר שאת לא יפה בעיניו או לא מושכת בעיניו
הוא פשוט מתמודד כרגע עם הרבה מאוד חסמי חשק...
וכדי להגיע למצב שיש יותר חשק צריך לאט לאט להוריד את החסמים.
גם בעייפות להגיע למצב שזה פוחת.
גם בחיות - להגיע למצב שיש יותר ויותר אנרגיה חיובית בחיים, שהוא מרגיש טוב עם עצמו,
שהוא מרגיש מסופק בעצמו, עם דימוי עצמי וביטחון עצמי טוב,
וגם כל הנושא של טיפולי הפוריות - דרושה כאן עבודת עומק של שניכם וכמובן סיעתא דישמיא שכל הנושא במהרה ילוף ותזכו להיפקד במהרה ב"ה, אבל הרך קשה קשה קשה...
זה מקרין לא רק על הקושי שאין ילדים
אלא גם עוד קושי בזוגיות וגם באישות. זה מאוד קשה באמת.
אבל המצב הזה הוא מאוד טבעי שיקרה, אתם בני אדם ומשפיעים עליכם דברים שאתם עוברים...
מעתיקה לך חלק מהתשובה שכתבתי בהודעה הקודמת שהייתה כאן בנושא רק אתמול, ואולי תוכלי להחליף את עצמך במקום של הגבר מאותה הודעה ואת בעלך במקום של האישה כרגע (כמובן שהדברים שונים, אבל העיקרון זהה שכל אחד מרגיש את מה שמרגיש עם עצמו...), ולשנות את ההתמודדות בגלל הריון להתמודדות בגלל עייפות, דכדוך, טיפולי פוריות וחוסר בחיות, ואולי תוכלי למצוא קצת דברים שיעזרו גם לכם:
"
הקושי שלך-
נובע בעיקר מתחושות והרגשות שאתה דחוי כדבריך.
בכל פעם בה אתה רוצה קירבה גופנית ומרגיש שאשתך נסגרת ו"לא שם" - אתה מפרש זאת כדחייה שלך.
כ"לא רוצים אותי, אולי היא לא אוהבת אותי? אני מרגיש דחוי ולא רצוי".
והמקום הזה של הרגשת הדחייה,
בפרט מהאדם שאתה הכי אוהב בעולם והכי קרוב אליו בעולם, קרי - אשתך היקרה,
הוא מקום כואב כואב כואב.
באמת שכואב.
כי אתה בסך הכל רוצה לאהוב אותה ולהיות נאהב על ידה בחזרה...
אין משהו יותר טהור וטוב ויפה מזה בעולם...
ואחת הדרכים שלך לבטא זאת היא כמובן ע"י מגע שמאוד מקרב ומדביק וחלק מהותי מהותי מחיי הנישואין.
אז קודם כל תבין את עצמך.
אתה בסדר גמור!
אתה הכי נורמלי שיש, בריא בנפשך ב"ה,
אוהב את אשתך, אוהב את הקשר שלכם, מחובר ליצר החיות (בשורוק) ורוצה להפנות את כל הבריאות והחיות והטוב הזה לקירבה וקשר בינך לבין רעייתך היקרה. זה מקסים. באמת.
גם הרגשת הדחייה שלך מובנת,
ומובן עוד יותר הקושי שאתה מתאר בגלל זה.
יחד עם זאת,
הדבר אולי הכי חשוב *בשבילך* לפהנים ולהטמיע בלבך (לא מספיק רק להבין, צריך לעבור תהליך עם עצמך שבסופו באמת תטמיע את הדברים גם בלבך) - הוא שכל פעם שאשתך לא רוצה/לא יכולה/לא מסוגלת ליצור מגע גופני - זה ***לא*** כי היא לא אוהבת אותך!
זה ***לא*** כי היא לא רוצה אותך או בך!
זה ***לא*** כי אתה דוחה אותה,
אלא כי זה דברים שקשורים ***אליה עם עצמה*** בלבד ובלי קשר אליך!
בין אם זה הריון,
בין אם זה גלולות או הורמונים אחרים,
בין אם עובר עליה משהו גופני/נפשי/רגשי,
ובין אם זה כל חסם חשק אחר - זה אצלה ושלה וזה לא אומר בשום שום צורה שהיא לא אוהבת אותך או רוצה בך!!!
ק"ו כשאתה אומר שכאשר אתם *כן* יחד טוב לכם והיא נהנית ואתה מרגיש זאת מאוד,
ז"א, שהוצאנו כאן גם אפשרות של חוסר הנאה שלה מהיחסים עצמם והוצאנו גם עוד אפשרות של כאבים שלה בזמן האישות (שאם הם קיימים יש כמובן דרכים לטפל בהם, אבל לפי דבריך לא בכך מדובר).
ברגע שתיצור אצלך את ההבנה הזו אני מאמינה שיהיה לך יותר קל.
אולי יעזור לך להשתמש כאן במודל אפר"ת - אירוע, פרשנות, רגש, תגובה
על אותו אירוע (אשתי לא רוצה קירבה כרגע למשל) - במקום לשים את הפרשנות של "אני דחוי. לא אהוב. לא רצוי.",
לשים את הפרשנות של "אני אהוב ורצוי מאוד! זה פשוט שאשתי כרגע עוברת עם עצמה דברים שלא מאפשרים לה לפתוח את המקום כרגע של החשק המיני, בלי שום קשר אליי או לאהבה שלה אליי" - ואז הרגש יהיה של הבנה במקום של דחייה ואכזבה וצער - ואז התגובה תהיה קירבה ולא ריחוק, הבנה ולא מירמור.
הקושי של אשתך:
לפי דבריך נובע בעיקר מכל המיחושים והתחושות שהיא מרגישה בהריון,
הגוף שעובד קשה כי מביא חיים לעולם,
הבחילות, ההקאות, שינוי הגוף, החולשה, העייפות הגדולה, הצרבות, הכאבים, חוסר החשק, ההורמונים וכו' וכו'
ואולי בנוסף לכל אלו יש לה עוד קשיים כדוגמת גידול הילד שכבר יש לכם, עבודה, דאגה לבית וכו' - וכל זה כשהיא בהריון ולא יכולה אולי כמו בהריון הראשון ובכלל לפניו לנוח מתי שהיא רוצה וכו' - אלא היא חייבת לתפקד כל הזמן למרות ההריון וכל הקשיים הנ"ל...
ואם כל זה לא מספיק,
יכול מאוד להיות שיש לה אפילו קושי נוסף - קושי אל מול הפער שנוצר בלית ברירה ביניכם כרגע בתחום האישות.
קושי שאולי אומר *לה על עצמה* ש:"מה דפוק בי?! למה אני לא רוצה?
ולמה כל הזמן אני מרגישה שדוחקים בי?
ולמה כל הזמן בעלי רוצה ואני לא? אוף.
ומה זה אומר? שאני אישה לא טובה? שאני לא יכולה להיות בהקשבה לגוף שלי ולרצון שלי אלא כל הזמן להיות "בשביל" מישהו אחר ולהרגיש כל הזמן נדחקת לקיר?" ועוד קולות שיכולים לעלות בליבה, כולל קולות של "האם בעלי ימשך אליי גם כשאשמין ואשתנה מעוד הריון? האם אוכל אי פעם לרצות משהו עם העייפות התהומית הזו והבחילה המזוויעה הזו?" ועוד ועוד חששות ופחדים שיכולים לעלות.
נסה רגע להתחבר למקום *שלה*, ממש להיות בעולם שלה, בראש שלה, בגוף שלה שעובר את כל הדברים האלה,
ומתוך המקום הזה נסה לראות מה קשה לה, מה היא צריכה, מה היא הכי הייתה רוצה כרגע.
זה גם יכול לגרום לעוד הבנה ולחבר.
נסה לשדר לה שהיא טובה! בדיוק בדיוק כמו שהיא! ושווה ומספיקה ונהדרת ומושלמת!
ברגע שאשתך גם תבין ותרגיש שלא דוחקים בה,
שהיא טובה ונהדת ומושלמת כמו שהיא בדיוק!
שיש לה מרחב גם להרגיש לא טוב או בהריון והכל בסדר,
שהיא לא "חייבת" שום דבר אלא רק אם היא רוצה וזה בטוב לה,
שאתה מאפשר לה את המקום שלה והמרחב שלה להרגיש מה שהיא מרגישה בביטחון שלם - ועדיין האהבה שלך אליה נשארת חזקה כמו תמיד.
שעדיין יש לה את היציבות והביטחון בך ובקשר שלכם ובאהבה שלך אליה לא משנה מה וממש בגדר אהבה שאינה תלויה בדבר.
אם אשתך באמת תרגיש כך - זה כבר יעזור לה המון. אפילו אולי ישחרר פחדים ולחצים בנושא האישות, שבהמשך אחרי שההורמונים או השלב בהריון אולי יאפשרו לה - היא תוכל להינות מכך הרבה יותר יחד איתך בקירבה.
הקושי של שניכם יחד כזוג:
חשוב להזכיר כאן שזה מחולק לשתי תקופות או "רבדים":
א. האחד - תקופות "רגילות" של השיגרה
ב. תקופות של "מצבי חירום" - במשמעות של פערים שיותר גדלים או תקופות יותר מאתגרות כמו הריון או נטילת גלולות שהזכרת.
גם כאן חשוב לעשות את ההפרדה הזו - בגלל שכל עוד ש***בשיגרה*** הכל טוב ביניכם בתחום האישות וכמו שאמרתם אתה וגם היא מרגישים אהובים ונחשקים ובטוב שלם - זה מעולה מעולה!!!
ואז בתקופות של "מצבי חירום" נתייחס לכך כמו מצב חירום - נאמר: אוקיי. אז עכשיו הריון.
אז נעשה את כל מה שעד עכשיו הבנו ועוזר ומקדם, והשאר - נרפה. נבין שזו תקופה.
ואולי אחרי הלידה באמת נחשוב על אמצעי מניעה בלי הורמונים כלל (כדוגמת התקן לא הורמונלי, דיאפרגמה או אמצעים עם הורמונים יותר נקודתיים כמו נובהרינג או התקן הורמונלי שגם אם יש בהם הורמונים - המינון ודרך העברתו לגוף שונה ואולי יכול להועיל (אישית ממליצה לחשוב על האפשרות של בלי הורמונים כלל.
אתה עצמך העדת שגם לפני ההריון הראשון, וגם בתקופה של לפני ההריון השני ולאחר הגלולות המצב היה נהדר.
אז ***זה*** המצב האמיתי שלכם!
***זו*** אשתך האמיתית והחשק האמיתי שלה שהיא לאט לאט מגלה...
ועוד כמה נקודות שעלו לי:
* בקשר למה שכתבת
"היום אפילו לחיבוקים, לפעמים היא מגיבה במבט כזה של "מה אתה רוצה ממני". שלא לדבר על נשיקות, או יותר מזה."
זה יכול לנבוע גם מכל מה שאמרנו עד עכשיו ומההריון וכו',
וזה יכול גם לנבוע במקום *או בנוסף* לנ"ל - ממקום של חשש. חשש שמא כל חיבוק או נשיקה יתפרש *אצלך* כרצון "להגיע עד הסוף", וכאילו שם אותה בעמדה של "אם את מביאה רק חיבוק אז תהיי מוכנה כבר לכך שזה יהיה או הכל או כלום.
ויכול להיות שרק החיבוק או הנשיקה דווקא יהיו לה טובים. אבל החשש הזה,
או ההתנייה שהיא יצרה אצלה אולי בטעות במוח שכל מגע=קיום יחסים מלאים חוסם אצלה גם את האפשרות הזו.
גם במקום הזה חשוב לעשות מה שפירטתי למעלה -
להרגיע את המקום שלה, שהיא לא חייבת כלום,
שהכל ברצון השלם שלה,
שהיא תתחבר לרצון שלה
ולא תרגיש לרגע שדוחקים אותה או שהיא לא טובה ולא מספיקה בכל דבר שהוא,
להטמיע זאת אפילו עוד ועוד בחיים עצמם ובפרקטיקה: להראות לה שאחרי חיבוק יכול לא לבוא כלום. רק חיבוק וזהו.
ליצור גם מצבים כאלה שיש "רק" מגע נעים/חיבוק/ליטוף/מסאז' - וזהו
ואם היא תרצה עוד - היא תגיד או תשדר, ואם לא - אז לא!
אפשר גם לאט לאט ללמוד יחד על הנושא, אפילו 2-3 פגישות אצל אשת מקצוע שאשתך תתחבר אליה יכולים מאוד לעזור,
אפשר גם להבהיר שהמטרה שלכם היא הקירבה שלכם, ההנאה שלכם, הביחד שלכם, וממש לא "אקט" כזה או אחר, גם בתוך האישות - האישות עצמה היא הכל, כל הקירבה, כל ההנאה, כל הביחד וזו המטרה עצמה!
לא שום דבר אחר,
לאט לאט להוריד לחצים, חששות ופחדים.
להבין אותה יותר
להבין אותך יותר.
שהיא תבין את עצמה יותר.
שאתה תבין את עצמך יותר.
לתקשר, כל הזמן לדבר, להיות בתקשורת פתוחה ואוהבת וכנה ומבינה ביניכם.
גם במשפט שכתבת
"היא גם לא מסוגלת לדבר על זה. דיבור על זה, פשוט גורם לה לחץ, תחושה שאני מנסה לכפות את עצמי עליה.
אני משתגע מזה." - יכול לנבוע מהמקום הזה.
מקום שאולי היא מרגישה "במבחן" או "תחת עיניים בוחנות"
או "עכשיו נדבר על זה ונבין עד כמה אני לא בסדר/או נבין שאני "|חייבת" את זה בשבילו" - כך או כך לא יצא לה טוב - אז אולי מראש הגוף והמוח מכווצים ולא רוצים להיות במקום של השיחה הזו כל עוד היא לא מרגישה בביטחון וביציבות עליהם הסברתי קודם - שאתה אוהב אותה בדיוק כמו שהיא ובכל מצב וכו'...
* ולגבי מה שכתבת:
"עכשיו כבר הייתי מוכן מראש לזה שבהריון החשק שלה ברצפה. וחוץ מזה, בינתיים כבר נצברו אצלי יותר חוויות טובות של - לא יודע איך לקרוא לזה - נורמליות, זמן עם יותר חשק, לא יודע מה."
זו באמת נקודה סופר חשובה.
כי בעצם אתה עונה לעצמך על הרבה מאוד כאן -
במצב בו האינטימיות בין בני הזוג טובה *כאשר זה קורה* (מה שנקרא: באיכות)
אז החוויה והזיכרון שלך וגם של אשתך הם *טובים*
וזה קריטי! חשוב כ"כ כ"כ!
כי הגוף שלה זוכר: כאשר אני ביחד עם בעלי טוב לי! כיף לי! אני נהנית! אני מרגישה אהובה ונחשקת! וגם הוא! ואני שם ברצון! ואף פעם לא שם כשאני לא רוצה! אז זה מבחירה שלמה, משמחה שלךמה, מהנאה שלמה
וגם אתה מרגיש וחושב: "כאשר אני עם אשתי כ"כ טוב לי! ומהנה! ואני שמח! ומסופק!
אז הגוף זוכר!
והנפש זוכרת!
ואז זה חשוב גם להווה וגם לעתיד מאוד מאוד
זה יוצר אצלכם חוויות טובות
שממש צרובות לכם בדנ"א ובדוף
ואם חלילה יווצרו חוויות לא טובו7ת של - אני שם רק כי אני חייבת, או אני שם רק כי דוחקים בי, או אני שם ולא נהנית בכלל או לא מרגישה אהובה ונחשקת בכלל - אז גם את זה לצערנו הגוף זוכר!
ואז זה ממש כמו ספירלה -
שיכולה להיות לכיוון מעלה
או לכיוון מטה
וכל חוויה טובה אחת מחזקת את הכיוון החיובי כלפי מעלה של כל החיים האינטימיים בין בני הזוג
וכל חוויה רעה נצרבת וחזקת את הכיוון השלילי כלפי מטה של כל החיים האינטטימיים בים בני הזוג...
ובכך שאתם צברתם, צוברים ועוד תצברו רק מהחוויות הטובות - זה חשוב מאוד מאוד.
תן לעצמכם זמן.
תן לעצמכם הבנה.
תן לעצמכם קבלה.
תשתמשו באהבה הגדולה והיציבה ביניכם לעבור כל דבר וגם את זה, וב"ה יגיעו תקופות בהם תצאו ממצב החירום ותעברו לשיגרה ברוכה וטובה ומהנה.
(וגם במצבי החירום יש ואפשר לעשות הרבה, גם מה שכתבתי כאמור וגם עוד הרבה שאפשר להתייעץ עם אנשי מקצוע/רבנים/אחר).
בהצלחה רבה רבה לכם רק בשורות טובות
ריגשת אותי מאוד, ממש שמחתי לשמוע שזה עזר לך, תודה לאל! ותודה לך ששיתפת אותי בזה.
כ"כ כואב באמת המקום הזה של הציפייה והכמיהה שאי אפשר להסביר אותה במילים לילד...
הייתי שם "רק" 3 שנים לפני הבת הבכורה ויכולה להזדהות איתך ועם
@אבודה 123 מאוד.
שלא מספיק מרגישים מרוסקים נפשית אחרי כל חודש של חוסר הצלחה,
ולא מספיק שהציפייה הזו פשוט שורפת בלב פיזית
ולא מספיק הפחד והחשש שאולי אף פעם לא נצליח ואף פעם לא יהיה לנו חלילה
ןלא מספיק כל מה שהגוף עובר עם הטיפולים וההורמונים וכו'
ולא מספיק שלפעמים אנחנו מרגישות "דפוקות" כי למה למען ה' אנחנו לא יכולות להרות?! ולמה לכולן זה הולך בקלות ולי לא?! ואני כשלון והגוף שלי כישלון!
אז בכל המצב הכה רגיש וכואב הזה,
שגם ככה אנחנו לא במיטבנו,
מתווסף לו עוד כאב שבא בדמות תחושת דחייה ופגיעה בפערים הללו בתחום האישות.
שאולי מצתפרש בטעות כ: מה הוא לא אוהב אותי? הוא לא רוצה בי? אני גם בזה לא מספיק שווה וטובה ועוד בעיני האדם שהכי יקר לי?
ואז זה יכול לשבור פשוט.
כי גם החלקת אלוקים הזו שיש לנו עם בן הזוג והאהבה והברית ביננו שהם מחזיקים אותנו במיוחד בתקופה כזו קשה - כאילו גם את זה כבר "אין" לנו.
וכאילו כבר מה עוד נשאר?
והרגישות הגבוהה הזו מעצימה כל דבר עוד ועוד ועוד.
והכאב מתערבב בעוד כאב, וזה כבר פשוט בלתי נסבל,
והמחשבות והתחושות שיכולים לעלות בעקבות כך יכולים להגיע למחוזות מאוד רחוקים ולרעה...
אז באמת חשוב שנייה לנשום.
ולהבין שאתם באמת בעיצומו של קושי.
ולהבין שהתגובות לקושי הזה בהחלט יכולים להתפרש כירידה בחשק המיני גם אצל הגבר וגם אצל האישה באופן זהה,
ולהבין שבעלך ממש אוהב אותך! וזה לא השתנה לרגע!
וזה פשוט מאוד טבעי שתהיה ירידה במצבים בהם כל האנרגיה והחיות יורדת... ושטרודים או עייפים או מכובים או דואגים וכו'...
וזה לא קשור אלייך או לאהבה שלו אותך או לרצון שלו בך ולהיות איתך לרגע!
וכל מה שכתבתי קודם - זה מאוד חשוב להבין את זה כי ברוב מוחץ של הפעמים זה באמת שם.
והביחד שלכם והאהבה שלכם שם.
והיא לא הלכה ולא תלך לשום מקום.
ובתפילה יחד איתך שתזכו גם אתם וגם @אבודה 123 היקרה ובעלה בפרי בטן במהרה ממש, בקלות ובלי יסורים, בטוב גלוי ושלם,
ושתזכו לראות גם את האהבה שלכם והקשר האינטימי הגופני ביניכם והקשר ביניכם בכל התחומים הולך ומתעצם גם בטוב שלם וגלוי אמן!!!
הרבה הרבה כוחות וחיזוקים, לבי איתך (לב)
קןדם כל תודה על התשובה האיכותית והאמיתית הזו.
נראה שאת עוסה חסד לענות לכולם באהבה וממקום אמיתי.
ממש מחזק !!!!
הלוואי ואמצע את הכוחות להתמודד עם זה
כרגע הוא פשוט עוד יותר מרחיק אותי
אפילו חבר טוב שלנו קפץ לקפה באחד הערבים וישב לדבר איתי שיחה מאוד עמוקה
ופשוט הרגשתי שבא לי גם . פשוט באלי גם שבעי יתעמק איתי ככה
וידבר איתי, ישתף אותי ירצה להיות איתי לא כי צריך לתזמן ביוץ.
בעיניי, זה לא קשור לתקופה , לטיפולים ..
זה פשוט מרגיש שזה לא בראש מעינייו
זה פשוט מאכזב
ולא רק "מתרכז" בפערים באישות, אלא גם מקרין לכל הזוגיות.
יש כאן דרך לעבור כדי להגיע למקום שאתם ממש מבינים אחד את השנייה ולהגיע למקום של קירבה ולא ריחוק.
כרגע יכול להיות שהרבה ממה שהוא עושה או כמה מההתנהגויות שלו הן גם סוג של בריחה, ניתוק שלו את עצמו מהכאב או התסכול או כל העניין שלא הולך כרגע - וכל "בריחה" או משהו אחר שלא כלול בתוך זה נותן לו איזשהו אוויר לנשימה - רק כי זה לא מזכיר לו או לא קשור בהכרח לתחושה של איום או כאב או כישלון.
כך או כך ממליצה לכם להמשיך לדבר על הדברים,
לתקשר לו את הכאב שלך, את הקושי שלך, את הרצון והצורך שלך בשיח עמוק איתו, לא ממקום מאשים או תוקף (כי אז לא רק שזה לא עוזר, אלא עוד יותר מרחיק וגורם לשני להיכנס למגננה), אלא ממקום שבו את מדברת את הצרכים *שלך*, מתרכזת רק בעצמך ולא בכמה או איך *הוא* גרוע או לא טוב או לא מספיק ב___
למשל,
במקום לומר: "אתה אף פעם לא מקשיב לי, אתה אף פעם לא מדבר איתי שיחות עמוקות",
אפשר לומר: "אני אוהבת אותך ורוצה לדבר איתך שיחות עומק.
או: אני צריכה להרגיש חיבור עמוק איתך שמתבטא גם בשיחות עמוקות שבהן כל אחד משתף את השני/ה בעולמו הפנימי, מה דעתך שנסדר לנו איזה ערב כזה בשבוע שפנוי לנו?"
או: "הייתי שמחה אם נדבר על כוס קפה בנחת פעם בשבוע על כל מה שעולה לנו לראש"
או "קשה לי להרגיש ריחוק ממך או חוסר בשיחות איתך",
או כל דרך אחרת בה את מפנה את ה"פנס" אלייך ואל מה שאת צריכה, רוצה או מה קשה לך - בלי להקטין או להאשים אותו.
בהחלט העבודה הזוגית להיות בראש מעייני אשתי/בעלי לאורך זמן היא עבודה וצריכה אנרגיה, זמן משאבים וכו' ולא מובנית מאליה. עם זאת, היא בהחלט אפשרית ואפשר לנסות יחד ולבד ואפשר להיעזר בספרים/סדנאות/מאמרים/מידע/יעוץ זוגי/קבלת כלים וכן הלאה שיוכלו לעזור עוד.
בהצלחה רבה רבה יקרה
ותודה לך על המילים החמות והטובות שלך 
ובקרוב תבשרי אותנו בשורות טובות שהכל בסדר ואת בהריון הכי טבעי אמן,
בקשר שכתבת הבעל לא יוזם, זה קורה מדי פעם, ותדעי לך לרוב זה הפוך
שדווקא שהבעל רוצה והאישה לא, אז כל הבית במתח וכעס, כי אין לך דבר
שפוגע בבעל נפשי שהוא רוצה את הדבר הזה והיא לא רוצה, מכל מיני סיבות,
כי מה שתעשה האישה ורק בדבר הזה היא לא תרצה זה הכי פוגע בו, והפוך
אם תרצה אותו אז כל דבר אחר שלא תעשה כמעט שלא יזיז לו, לכן יקירה אני
רק מחזקת אותך שאת במצב בסדר ואל תדאגי, אני גם מאמינה שעם הזמן
הכל יסתדר. בהצלחה רבה רבה לך בכל התחומים אמן.

ואשתך?
אין לה מילה מול אבא שלה?
או שהיא לא מעוניינת בקשר איתך?
האם יש לך משפחה תומכת? חברים תומכים?
מאוד קשה להתמודד עם טראומה וגם להלחם על הזכויות שלך מול חמיך לבד.
גם בשביל עורך דין צריך כוחות נפש - שכרגע מופנים אצלך להחלצות מהפוסט טראומה.
ואפילו אם יש חשש שהתגובות שלך יפגעו בילדים - לכאורה אפשר להפגש במרכזי קשר.
הדבר הכי חשוב עבורך עכשיו - למצוא בן משפחה או חבר קרוב שיעזור לך בהתנהלות מול חמיך, או מול הרשויות הרלוונטיות. (רווחה, בתקווה לא להגיע לבית משפט)
@פשוט אני.. - אני אוהבת את החכמה שלך , אבל שונאת את רוב הדברים שאתה כותב.בכל זאת,אשמח לשמוע את דעתך כאן.
@מופאסה אשמח לדעתך
@קרן-הפוך גם לדעתך
@די שרוט כנל.
אזה ככה-
בעלי עובד כהשלמת הכנסה כי אני לא עובדת כרגע בניקיון
בקיצור, המנהל שם צורח עליו בטלפון שלא מספיק נקי וכו' , בנוסף בעלי אמר לו לפני שבוע וחצי שהוא לא מעוניין להמשיך לעבוד
הבוס אמר לו סבבה,תן לי שבוע שבוע וחצי שאמצא מישהו , בעלי הסכים .
עכשיו עבר שבוע וחצי , והבוס מתקשר אליו ואומר לו אם הוא יכול להמשיך
בעלי אמר לו שלא יכול כי הוא בבידוד ,
אז הוא ענה לו "טוב,נדבר מחר בי" וניתק.
הבוס הזה לא עונה לו להודעות כשבעלי שולח לו , מדר אליו מגעיל , ובכללי באופי דוחה.
בעלי נלחץ ממנו מאוד, כי הוא אומר שהוא כמו "ערס"
אני נכנסתי ללחץ
מה אתם אומרים? אשמח לכל דעה מכל חברי הפורום
בעלי בעבודה הזאת חודש בערך.. הוא מקבל יחס חרא, אומרים לו לבוא ב3 בסוף מכניסים אותו רק ב5 , או כל מיני כאלה...אמרו לו בהתחלה 3 שעות ביום בסוף זה רק שעתיים , הבוס צעק עליו שלא מספיק נקי , וכו
הוא רק אחראי על העובדים בעיר מסוימת של החברת ניקיון .
הבנת ?
ותקרא את שאר התגובות שכתבתי בבקשה.
רק השאלה היא על מה לעשות כי בעלי בלחץ ממנו , אומר שהוא ערס ולא יודע איך יגיב...
ואז אני נכנסתי ללחץ מזה..
השאלה שלי בכל מה שכתבתי, הוא שהוא נלחץ מאיך הבוס יגיב מהעזיבה שלו ...
כי הוא צרח עליו בעבר וזה אז יש מצב שהוא מסוכן ?
זו השאלה.
והוא הכניס אותי ללחץ , אז שואלת אתכם
עזרת לי , תודה !
פשוט משרה לא מלאה עדיין .
ובגלל שאני לא עובדת אז הוא עושה השלמת הכנסה כרגע בקטנה...
הוא עוזב שם, רק נלחצנו מהתגובה של הבוס... מהאופי הזה..
. למה הם מתנהגים ככה? עצובאנונימית כיכן , הוא עזב שם , הודיע לו על עזיבה...
רק הבוס רוצה שהוא ימשיך , אז בעלי בלחץ מהתגובה שלו
גם למה הוא אמר לו "נדבר מחר" <? מה יש לו לדבר איתו?
@פשוט אני.. @די שרוט


הייתי ממליצה לערב את הרב שלו או מישהו שהוא מקבל ממנו,
אתם חייבים לעבור משם אם זה מקלקל את השלום בית,
השלום בית זה דבר מאוד מאוד חשוב, כל הברכות של הבעל
והאישה זה בזכות השלום בית, לכן תעשו את כל המאמצים
לעבור משם וכמובן בלי לפגוע בהם. בהצלחה רבה רבה
בד בבד תנסו למצוא מקום חילופי

את צריכה טיפול - גם אם הוא לא מוכן ללכת לטיפול.
המטרה בטיפול שלך זה לזהות את הגבולות שלך ולדעת להתעקש עליהם.
ובתקווה - שכשתהיי מאוד ברורה בגבולות שלך ותשדרי עוצמה פנימית - הוא יעיז להיות לצידך גם כנגד משפחתו.
שתדעי - כל דקה שאת מחכה ולא הולכת לטיפול - רק מחלישה אותך ומחזקת את הכח של המשפחה שלו עליו.
אז ממש כדאי להתחיל טיפול בהקדם

ונכוותה.
הם האמא של הגנבים.
הם תמיד מפילים על הלקוח את הבעיה, לוקחים כסף על כל שטות.
המכשיר מרבה להתקלקל.
יש בעיות פתאום כן עובד לא עובד, אולי זה לא קורה בחצי שנה הראשונה אבל בהמשך זה חוזר על עצמו שוב ושוב.
ולא יודעת אם חשוב לך הטעם, אבל הטעם באמת לא משהו, לפעמים יש טעם לוואי.
ואמא שלי קנתה, סבתא שלי קנתה ו4 אחים ואחיות שלי קנו.
באמת אין לי משהו אישי נגדם, אבל אני רואה כמה כולם מבואסים, אז אני מספרת.

https://www.makorrishon.co.il/news/247017/
הם אומרים שבשבת יש מנגנון שעוקף את הסינון של המים...ככה שאין באמת בר מים בשבת, אלא ישר מהברז...
לגבי תמ 4 ממש ממש לא ממליץ - הם חבורת אוכלי כסף. הם כובלים אותך לתשלומים חודשיים על אחריות ועל פילטרים ש"כביכול" רק שלהם..בקיצור להתרחק.
עדיף לקנות בר מים של חברה שהיא לא מותג, ולהיות עם היד על הדופק בנוגע להחלפת פילטרים (פעם או פעמיים בשנה).
ןתשתה אותה אחרי שעה תגיד איך הטעם...
מלבד זה אני חושבת שזה קשור לאיכות הצינורות של הבית, אבל לא בטוחה...
כל ברי המים של אפיקים כולל נועם אחד, הם זבל, סליחה על המילה, מתקלקלים אין להם שירות ואז גרומים לך לשלם עוד פעם 3,000 ש"ח ולקנות "מכשיר יותר מתקדם". ועוד הטעם של המים לא משהו. זה כיף שיש מים חמים בשבת...
תמי 4, המכשירים הישנים שלהם לא משהו מבחינת נראות, החדשים הבנתי מאד יקרים, וגם, מה שאני יודעת שאתה שותה מים שהיו קרים, הטעם גם לא משהו...
מי עדן, זה אחלה, המכשירים שלהם הזולים הם במראה די מיושן, יש להם שירות פצצה באמת אין דברים כאלה, לדוגמא, לפני האספקה החודשית נגמר לך הכדים, מרים טלפון, הם מביאים לך, יש בעיה עם המכשיר, שולחים באופן מיידי טכנאי ועוד.
אתה לא מחויב להם בכלל, ברגע שאתה לא רוצה אומר להם ביי. יש להם מתקן עומד על הרצפה וכן מתקן לשיש.
לי את הדגם הישן של המכשיר, כך שניתן להשתמש במים קרים בשבת...
אם אתה רוצה, פנה באישי...
אני יודעת שהיה, כנראה לא היה מוצלח.
אני השגתי סוכן שמביא לנו כל כד בעלות של 24 שקל (19 ליטר).
אתה לא מקבל ממנו את כל הבקבוקים הקטנים ויתר השטויות.
מיסטר דוםהפלטה מוכנה האוכל חם בית מסודר ונקי כולם אחרי מקלחות ואין כביסה
אפשר לאחל לכולם שבת שלום ! 
שתזכו תמיד לשמוח
שתזכו לראות את החיובי
שתזכו שאלוהים יאיר לכם את הדרך
שתזכו בשמחה אמיתית פנימית מהלב
שתזכו יה''ר לבשורות טובות ושאורה של השבת יהיה איתכם תמיד
שבת שלום
מלקאם סאנבט

הוא אדם טוב והם צריכים ייעוץ לגשר על הפערים
הדור הצעיר קורא פה ונושבת כאן רוח של זלזול ברבנים.
גם ככה אנחנו בירידה
אני לא אוהבת זלזול ברבנים

והרבה מאוד שינויים בתקופת נישואין קצרה.
גם מעבר מרווקות לנישואין.
גם להתרגל למה זה בכלל להיות נשוי/אה.
גם הריון ראשון.
גם לידה.
גם הורות לראשונה.
גם שינוי אורח חיים דתי שלך.
יש כאן כמה וכמה עניינים מהותיים שצריך לברר לעומק ולהכיר כדי לייעת יותר טוב,
את מתארת מציאות בעצם ש*את* השתנית - התחזקת והתחלת לשמור שבת וטהרת המשפחה,
בעוד אישך היה ועודנו אדם שאינו שומר תורה ומצוות - ומהצד *שלו* יש כאן שינוי שהוא לא חתם עליו ולא ביקש אותו כי זה נוגד את הדרך שלו, ואישתו שלו בכל זאת בוחרת בדרך שונה, ובלית ברירה הוא נמצא בסיטואציה שהוא חייב להכיל את המציאות החדשה שנכפתה עליו שלא בבחירתו.
ואולי עד עכשיו עוד איכשהו זה הצליח,
אבל פתאום שיש ילדה משותפת - ועניין הדרך וחינוך הילדים עולה - כאן כבר צפ]ים הקשיים בעוצמה הרבה יותר חזקה וחייבים לשים לב אליהם ולברר אותם לעומק.
אני ממליצה לכם בחום לפנות לעזרה מקצועית שתעזור לכם בזוגיות שלכם - ודווקא אצל בעל מקצוע שזהו תחום התמחותו כמו מטפל/יועץ זוגי ולא רב (רב שאינו מטפל זוגי בנוסף הכוונה), שכמובן כבודו וגדולתו רבים מאוד מאוד וחלילה חלילה שלא ישמע שמץ של זילזול, אבל רב עונה בשאלות הלכתיות בעיקר ולעיתים לא נכון להתייעץ על דברים הרי גורל בזוגיות או בתחום אחר שאינו תחום התמחותו.
מניסיון גם אישי (אנו נשואים ב"ה כמעט 14 שנים, ואישי היקר חזר בשאלה לפני כמעט 7 שנים, בזמן שהייתי בהריון השלישי, אז מאוד מכירה את החיים שאחד דתי ואחד חילוני מקרוב
) וגם מקצועי - אפשר בהחלט אם רוצים להישאר בטוב בזוגיות הזו לעבוד על הדברים ולהגיע לשמחה שלמה ואהבה שלמה לשני הצדדים!
יש הרבה מה לומר, והרבה הבנות וכלים וכו' - אבל זה כבר צריך להתאים לכם עם היכרות אישית שלכם וכל מה שאתם עוברים ומי אתם ומה אתם וכו' וקשה לענות ולפרט דבר שכזה בפורום...
בהצלחה רבה רבה לכם 
קחי אחריות על החיים שלך ואל תתני לאף אחד לקבוע לך על החיים שלך
ובטח לא לרב שקורא לעצמו "רואה נסתרות"
יש פה כמה דברים, גם בהשקפה וגם בזוגיות,
בקשר להשקפה מומלץ ללכת שניכם לסמינר,
בדרך כלל ההשקפה נהיית אחרת ומתחזקים יחד,
בקשר לזוגיות כדאי לך ומומלץ להתייעץ עם
רבנית מומחית איך לשנות את הגישה,(אם תרצי אכתוב
לך באישי עם מי להתייעץ)בקשר לרב שבקשת הרב מנתיבות
הוא מאוד משפיע על הזוג לשלום בית ולא להתגרש הרב איפרגן,
אשמח לעזור עוד אם תרצי.
1. כבר רבתם את הריב הזה. אלף פעמים. אתם יודעים מראש מה כל אחד מכם יגיד, אתם יודעים מראש איך זה ייגמר.
2. אתם מרגישים שהבית כולו מושפע מכל ריב שלכם, ולא לטובה.
3. אתם מתמלאים ברגשות שליליים אחד כלפי השנייה וצוברים משקעים.
4. אהבתם אחד את השני כל כך פעם, וזה פשוט דהה מול החיכוכים האינסופיים.
5. אתם נמנעים מהצעד הזה בגלל דעות קדומות.
6. אתם מרגישים עייפות ושחיקה, ושנגמר לכם הכח להשקיע עוד ועוד ולהתאכזב.
7. כי אתם מרגישים שהזוגיות תקועה - והיא תוקעת גם את שאר תחומי החיים שלכם, במקום להיות מקור כח.
8. כי אתם מרגישים בודדים לפעמים. מרגישים שאפילו בן הזוג נגדכם.
9. כי אתם מרגישים שאתם זקוקים לעזרה בתחום הזוגי, אבל לא רוצים להוציא את בן הזוג "רע" מול אנשים שאתם אוהבים.
10. כי שניכם רוצים להיות פה, יחד, ופשוט לאהוב.
אלו 10 סיבות מצויינות, כל אחת בפני עצמה, לפנות לטיפול זוגי.
לא, זה ממש לא רק לאנשים על מדרגות הרבנות;
או אנשים במשבר גיל ה-40;
או אנשים עם בעיות נפשיות;
או לאנשים "שלא יודעים להסתדר" ו-"לא יודעים לדבר אחד עם השני" -
טיפול זוגי הוא לכל מי שרוצה להניח בשלווה מאחוריו את ההתנגשויות ולקבל עוד כלים לנהל מחלוקות.
טיפול זה ממש, ממש לכולם.
חשוב מאודנגמרו לי השמותמהניסיון האישי שלנו. אנחנו זוג מאושר מאוד ואוהב מאוד ומסתדרים 99% מהזמן בהרמוניה. יש לנו הרגל - אנחנו לא מחכים שדברים מגיעים לפיצוץ. אם יש לנו אי הסכמה שאנחנו לא מצליחים לפצח בעצמנו, אנחנו פונים לעזרה. אני חושבת שזה נפלא, מפחית לחצים ואנרגיות שליליות.
מבחינתי, לחלק את זה בהדרכת כלות/חתנים
יש לנו שכנים בבניין, דלת לידי הבעל שמה כל הזמן צורח, צרחות מקפיאות דם..
אתמול היו צרחות אימים, ושמעתי גם אותה צורחת, אמרתי לבעלי רק שלא ירצח אותה, בעלי יצא החוצה ושמע שפשוט כל הצרחות האלה הם על הילדים שלהם, והאישה פשוט מגבה אותו, וככה זה פשוט כל התנהלות של החיים, ב-6:00 בבוקר מעירים את הילדים בצרחות מקפיאות, בכלי אומר שהילדים האלה יצאו בסוף פגועים בנפשם.
מה אני יכולה לעשות?
מתלבטת ללכת לדבר אתו, אבל גם מפחדת ממנו וגם אין לי קשר אתו.
היא משחקת אותה שהכל סבבה.
מה אפשר לעשות?
הם משפחה מכובדת, לא רוצה לפרט את העיסוק, אבל באמת כאילו לא להאמין.
בדרך כלל כאשר ילדים קשים זה לא סתם.
וחוץ מזה... יש צעקות ויש צעקות. מניחה שאם זה מגיע עד אליהם- אז כנראה שבאמת יש כאן משהו בעייתי.
אבל אין ספק שהקורונה החמירה את המצב
יש, אך לצערנו הן לא תמיד עושות עבודה מספקת.
לעניות דעתי, אם את רואה שזה דבר שחוזר על עצמו.. ולא פעם- פעמיים, אלא בתדירות גבוהה ובקביעות.
הייתי ממליצה פעם הבאה שזה קורה פשוט להרים טלפון למשטרה- תאמרי שיש צעקות איימים בבית של השכנים, ושיבואו לטפל. הם כבר יעבירו לרווחה במידת הצורך.
אבל שוב- אך ורק אם את רואה שזה בקביעות ובתדירות!
אחרת, בגלל טעות אנוש, אפשר לעשות נזק.... (במידה וזה לדוגמה מתבגר שהגזים והוריו מוכיחים אותו. ברור שדרך צעקות זה לא טוב, אך קורה שאנשים יוצאים מגדרם ואין צורך לפגוע במשפחה עמוקות בגלל מקרה יחידני.)
בהצלחה. שיהיו בשורות טובות!
קודם כל לדבר אתה ולשאול בצורה לא פוגעת מה קרה כאן ומה קרה כאן,
כמובן בלי לפגוע בה, ואז אם תראו שבאמת היא פגעה תיכף ומיד להרחיק אותה
לגמרי מהילדה.
שעבר לבעלי בראש...
וזה דבר שמתפתח במשך השנים ועם הקשר בין בני הזוג.
ועוד משהו, הדבר הכי חשוב בגבר וגם באישה, זה מידות טובות, נקודה.
עם מידות טובות אפשר להתגבר על הכל.
אם גבר לא בא בגישה שמגיע, האישה צריכה לעשות XYZ בשבילו, וכל דבר שהיא עושה הוא מקבל באהבה ויודע להעריך החיים אחרים.
גם נשים לא חסר להן..
אבל זה העולם
טבע של בני האדם