יש מקום לערער?
הייתי משהו כמו 3 דקות עצירה
אם זה עצירה במקום אסור או הפרעה לתנועה, לא חושב שזה משנה אם היית ברכב או לא...
אם נתמקד בדברים הטובים, יש משהו שהרווחתם מהמגפה/ מהסגר?
פשוט אני..והרבה פחות שעות עם המשפחה המורחבת 
ושאני בבית עם הילדים. אומנם עובדת מהבית והילדים מפריעים לפעמים כשאני מעבירה שיעור בזום לכיתה, אבל העיקר שאני לא צריכה לקום מוקדם
את מתכוונת לפני הזריחה, כן?
עד שישקוט היםאנשים מתיםוילדים נשארים יתומים. (כן, יש אנשים שבאמת מתים רק מהקורונה), מלא זקנים בודדים (לכו לבתי אבות, אתה רק מגיע, הם משוועים למעט יחס) מלא מחוסרי עבודה ועוד הרבה.
אבל אני מנסה לתפוס את הצד החיובי בדבר, וכן אני עם הילד שלי בבית ונוצר ביננו קשר אדיר ואני יושבת איתו מלא ומלמדת אותו וב"ה הלב שלי מתמלא נחת ואהבה.
וגם החיים יותר באיזי, עובדים מהבית, קמים יותר מאוחר, אוכלים ביחד ארוחת בוקר, פחות ריצה אחר קניות יש יותר זמן לשבת עם עצמנו. במקום ללכת לבלות במרכזי קניות, יוצאים לפארק קרוב, עושים פיקניק בקטנה, נמצאים עם הילד בלי מגבלה או לחץ של זמן.
לא נעים לי להגיד, אבל אני אוהבת את התקופה הזו, אבל שתגימר כבר רק בטוב.

זה כל כך חשוב ולא מובן מאליו
יש לו מידות טובות והכל טוב ויפה.
אבל את חייבת לשאול את עצמך האם את נמשכת אליו? את רוצה במגע שלו? כששיגרת החיים תשחוק, את רואה את עצמך מתנחמת בזרועותיו? בקרבה שלו? את מעריצה אותו?
אם כל התשובות לשאלות האלה לא אז תחתכי..
ממליצה להיעזר במישהי שמלווה לחתונה וגם מבינה במרחב המיני והזוגי שאחרי.
צריך מאוד להזהר עם חוייה של דחייה.
יש הבדל בין לא הכי יפה בעולם בעינייך לבין דוחה..
וצריך לדייק פה את המושגים..
מה שקצת קשה לעשות כשהמושגים מבולבלים.

מחקר בדק האם קיים קשר בין גנטיקה לנטיות חד מיניות


צריך ללמוד לכבד את הצד השני, זה מאוד מאוד קשה.
כדי להצליח לכבד את הצד השני אני צריך קודם לכבד את הצד שלי ולהיות בטוח בו.
הרבה פעמים, הסיבה שאנשים לא יכולים להתייחס בחיוך ולחשוב בנחת על דברי השני ולקחת את דבריו קצת בנפרד מאישיותו - זה מחשש שמא "ישכנע" אותם, שמא אינם צודקים כל כך.
בנוסף, אם בכללי יש יותר ביסוס בכיוון של האדם, הוא פחות מודאג אם יקבל משהו גם מהשני...
ולמה נראה לך שדווקא אתה צודק?
וזה לא עניין של מי צודק בכלל - זה נקרא "סובלנות" - חיה ותן לחיות.
היא אישה טובה? מבשלת לך? מנקה לך? בע"ה תגדל את הילדים שלך? תכבד אותה ואת הדעות שלה. בכל דבר. גם אם פתאום היא תרד באמונה ותעשה דברים שלא לרוח ההלכה אתה צריך לדעת לכבד את המקום שלה ולא להטיף לה כמו איזה כומר. בדיוק כמו שאתה רוצה שיכבדו אותך ואת השינויים שאתה עובר ותעבור.
בני אדם משתנים, אך אחד לא נשאר כמו שהיה כשהתחתן. גודלים והדעות וההסתכלות על החיים משתנות. אהבה לא אמורה להיות קשורה בכלל לדברים האלה - אלא לחיבור הזוגי, החברי..
מותר לא להסכים עם השני ועדיין אפשר לאהוב אהבה עזה. זה נטו בעיה שלך ובגישה האישית שלך לחיים... אם לא תעבוד על זה יהיו לך בעיות כאלה עם כל אחד אחר.
ככה לא יהיה לך מעוקה מהנושא, עכשיו תנסה לדבר איתה
בנושאים יותר מעניינים ושאתם שניכם מסתדרים, חבל להרוס
את השלום בית מסתם וויכוחים, בהצלחה רבה לכם.
ראשית, כמובן, לא חייבים כל הזמן להתעסק עם זה.
הרי התחתנתם לא בגלל זה. תקדישו זמן לחיבור על נושאים משותפים ויחס נעים זה עם זה וכו'.
לגבי הענין עצמו, האמת שאפשר לצמוח מזה. תלוי באנשים.
הרי זו לא מחלוקת בעיקרי אמונה..
חושבני, שכדאי שתחליטו ביניכם לקחת את זה כאתגר.
כלומר, במקום שהעיקר בדיונים אלה מבחינתכם יהיה מה השני אמר לא כמוני - העקר יהיה עצם האינטרקציה. הנה, יש משהו מענין ומאתגר לדון עליו.
תדברו על זה. תאמר לה, תשמעי, יש לנו הרבה משותף - חבל שנושאים פוליטיים שבמחלוקת יהיו גורם מפריד.
אז נחליט להתרכז בעיקר בעצם האינטקרציה. דהיינו, איך מקשיבים לשני גם כשלא מסכימים, איך חושבים רגע על מה שאמר, איך מנסים לשכנע בצורה מכבדת, איך מבינים את ה"נקודה" שלו (הרי בכל אחת מהדעות יש איזושהי נקודת אמת), גם אם בסוף לא מסכימים. איך בסוף מרוצים שהיתה לנו שיחה טובה ומעניינית וראינו את הטוב אחד בשני..
למשל, היא חושבת שהם רשעים וצריך להרוג אותם או לסלק מהארץ... (הגזמתי קצת..). אתה חושב שזה ילדותי, צריך לחפש פיתרון "ריאלי" ולהסתדר..
מדברים... אתה אומר, מה.. נראה לך שאפשר לזרוק ככה מליון וחצי בני אדם בכח?.. היא אומרת לך, ברור, מה עשה יהושע בן נון?... (הכל מוקצן כאן כמובן. נכתב בחיוך..)
אתה מנסה לשכנע בשוני במצב, לא הולך לך.
מה עושים?.. אז אתה מחפש מה ה"נקודה" ששם היא אומרת אמת. תשמעי, אני מסכים איתך שבאמת הם מעצבנים. אם היה פטנט שיעברו ברצון לאוסטרליה, אני מוכן לתרום מהמעשר כספים שלי... אבל למעשה לא נראה לי..
אז היא תהיה מושפעת מצורת ההסתכלות הזו, ותאמר גם - תראה.. סה"כ, אתה בן אדם עדין, קשה לך לראות שזורקים בני אדם, אני ממש מעריכה את זה. בעיני הם פשוט ממש לא מתנהגים כבני אדם.....
תחייך חיוך רחב. תשאל מי מכין כעת כוס קפה - ותעברו הלאה..
כמובן, לפעמים אפשר להרוויח לא רק את עצם האינטרקציה, אלא באמת לפתח דיונים מעמיקים, גם לקבל יותר הערכה אחד לשני.
הענין הבסיסי הוא, קודם כל לראות בעין טובה את השני. כלומר, לא להסתכל כמה הוא ילדותי וטיפש וכו'.. אלא מה נקודת הטוב שיש בהסתכלות שלו, גם אם היא נראית "נאיבית".
והדבר השני, זה ההתרגלות לנתק דיון מכל שמץ של כעס. מדברים, דנים, משכנעים (או שלא..). ולא להסיק מזה שמץ רע על אישיותו של השני. סה"כ, הרי לא מדובר בדברים שמראים שהוא מושחת או משהו כזה...
ועם השנים, לפעמים אשה מתחילה לדבר יותר בכיוון של בעלה... (יכול להיות גם ההיפך, אבל דומני שזה יותר מצוי).

אז הפלאפון שבק חיים, ואנו מעוניינים ברכישה של אחד חדש... חשוב לנו שיהיה טלפון טיפש, לפחות לשלב זה של החיים.
מה מומלץ?
חשוב שיכיל הרבה זיכרון, ושלא ייתקע. אינטרנט ובלוטוס פחות מעניין...
הבנתי שC2 ו208 יש רק מחודשים, ולכן יש יותר תקלות טכניות...
עוד שאלה.. מתישהו ראיתי שכתבו פה שאחד הפורומים שC5 עדיף על C2. ידוע לך על זה משהו?
אהבהעצמיתאז אהבה עצמית זה מפתח קריטי ובסיסי לכל הקשרים.
אני לא מבין כמה דברים -
האם אהבה עצמית זה בעצם מילים נרדפות לחיבור עצמי?
האם החיבור הזה אמור להיות תמידי 24/7 כל החיים? אם למשל אני עושה "משהו לא טוב" באיזה תחום, האם זה אמור קצת לרדת או שזה נשאר יציב לא משנה מה? ואני מתכוון באמת לא משנה מה.
אם אני לא מרגיש את זה - האם זה אומר שבאמת זה לא מגיע לי מסיבה מסויימת או שזה "פגם פסיכולוגי" (היו לי הורים מתעללים, מזניחים, ילדותיים ועוד הרבה מאד מאד מאד דברים) ושאני צריך לרפא את זה ואז ארגיש את זה?
מישהו/י יכול/ה לתאר איך זה מרגיש לחיות עם אהבה עצמית? כך שאוכל לדעת איך זה מרגיש, לאיפה אני אמור לשאוף ואם אני בדרך לשם... (כלומר אולי אני כבר מתחיל להרגיש את זה איכשהו)...
תודה
דרך אגב - אני בטיפולים הרבה זמן, פשוט בזמן האחרון אני מתחיל להרגיש את זה, ולכן מתעוררות כל השאלות... אשמח להבין את כל העניין הזה 
אבל ממה שאני יודעת - אהבה עצמית זה לא לדמיין שאנחנו מושלמים והכי טובים - אלא להכיר את עצמינו קודם כל באמת בלי הכחשות, להכיר בתכונות הטובות שלנו וגם במה שלא טוב בנו.
לא לנסות לתרץ את ההתנהגות הלא טובה שלנו בשום צורה, פשוט להתחבר למקום של ענווה ולדעת שאנחנו לא מושלמים וצריכים תיקון בהרבה דברים. גשמיים ורוחניים.
לנסות להסתכל על העולם ממבט חיצוני ללא נגיעה אישית ולהבין שבעצם כולנו אותו דבר. גם האנשים שנראים הכי שמחים עם חיים מושלמים חווים תסכולים ותסבוכים משלהם. ככה שקודם כל נוריד מעלינו את המשקל הכבד מהכתפיים שאנחנו צריכים להגיע לשלמות או שכל העולם תלוי בנו. לשחרר.
בשלב הזה נכנסת מבחינתי האמונה, הידיעה, שאם בורא עולם שם אותי פה סימן שאני חשובה. רק הוא יודע למה, וכנראה אגלה את זה רק אחרי 120 בע"ה, אבל אני מאמינה לו.
אני יודעת שהוא רוצה שיהיה לי טוב ושאעשה דברים שמשמחים אותי, שאוהב, שאצחק, שאהיה חופשיה. ואני פשוט עושה את זה בכיף.
לא צריך להכנס כל היום למחשבות קיומיות ולהרהר בדברים של החלל הפנוי. לחיות בפשטות ובשמחה טבעית שהקב"ה ברא בכל בריה, להתפס בכוח הרצון המולד של לחיות ולשרוד, ולשמוח שיש לנו שכל בלעשות את זה בצורה הכי כייפית שיש ולא כמו רובוט.
למצוא לנו תחביבים ועיסוקים שימלאו לנו את החיים. למצוא אנשים טובים, חברים טובים כי אנחנו צריכים חברה וזה טוב לבריאות הנפשית. (כמובן שהשמחה לא תלויה באף אדם או גורם חיצוני, רק בנו, וצריך להיזהר שלא לפתח תלות באחרים).
להאמין שלא משנה מה עבר עלינו בעל כורחנו ולאיזה משפחה נולדנו, הכל בחשבונות שמיים, להצדיק את הדין, הרי ידענו מה יעבור עלינו לפני שירדנו לעולם והסכמנו לכך, לסלוח לאנשים שעשו לנו רע ולחיות רק עם אמפתיה כלפי העולם, עם אהבה בלב, הסתכלות טובה, ואת כל הרע - להפיל על הקב"ה שהוא יתמודד איתם. מה אכפת לי? לא אני בראתי את העולם וזה לא אחריותי.
מה שכן באחריותי ומה שה' רוצה ממני זה שאחיה בצורה טובה ובריאה עם כל הבלאגן הכללי והפרטי. את השאלות תשליך לה' שהוא יתמודד.
תרקוד, תשמח, תשיר, תנגן, תצחק, תאכל אוכל טעים, תעניק לאחרים, תהיה חבר טוב, תנשום אוויר, תטייל......... אדם שעושה את כל זה בשביל עצמו זה אדם שאוהב את עצמו. שרוצה שיהיה לו טוב. לו ולכל העולם. אהבה עצמית זה לא תחושת עליונות. זה תחושה של שחרור ואמונה שמגיע לי להיות שמח ושיהיה לי כל טוב. בלי חפירות.
וואו איזו תגובה מושלמת!נגמרו לי השמותלגזור ולשמור!
את אולי לא פסיכולוגית דגולה, אבל את בהחלט אישה דגולה שהבינה את משמעות החיים האמיתית 
כיף ומרגש ומחכים ומלמד לקרוא את התגובה שלך!תודה לך!
אמא וגםאחרונה
יש כאלה שמצלמים אחרי החדר יחוד, לפני הכניסה לאולם
ויש בסוף כשמזיעים וכיף לכם.
הצטלמתי מספיק לפני החופה, לא הרגשתי צורך ביותר מזה
ביטוח לאומי>צור קשר> פניה ישירה לסניף
פנייה ישירה לסניף - צור קשר | ביטוח לאומי
החזירו לי תשובה במייל
בדקתי לפני חודש פניה לפני שלושה חודשים
התקשרו אלי פעם אחת בשעה נורמלית. אבל קמתי רק 5 דקות אחר כך...
הנייד היה על שקט
התקשרתי שוב למוקד, והשארתי הודעה....
עדיין מחכה
אורה שחורה
אורה שחורהצריך לבדוק אם צרכי העבודה מאפשרים התקנת אחד. יש כאלה שלא מאשרים.
(גילוי נאות, כותב שורות אלו בשבתו כאחראי לא מאשר סינונים מסיבות שמכונות בשפה המקצועית MITM).
מה היה קורה אם גבר היה מתגרש מאשתו שנעשית נכה?
מה היו התגובות?
מ.ש.ל.
ב"ה כפול מליארד שאישתי לא ככה.
לא מבין מה יש את החלוקה שהגבר ילך למנין ראשון רק כדי שאישה תלך למניין שני מה זה משמרות?
גם שהייתי רווק העדפתי לא להתחתן ע"פ האופציה שאישתי תרגיש חובה להתפלל
בשנים האחרונות התפללתי בבתי כנסת קטנים אז גם אם כולם היו עולים זה לא היה גוזל זמן.
אבל בכל השנים בכל בתי הכנסיות שהייתי בימי חיי מתפללים שחרית ומוסף ואז הולכים הבית לאכול או הועד בית כנסת היה מארגן ארוחה (מי שרוצה הולך הבית לאכול) עם כובאנות,ג'חנון, רסק וכו' ואז אחר כשעה עושים הקפות ואח"כ מנחה למי שמעוניין. והנשים גם היו באות להקפות.
בעליה לתורה בבית כנסת גדול היו מוציאים כמה ספרי תורה והולכים לחדר אחורי\בחוץ (ב"ה לא היה חסר ספרי תורה)
(הילדים היו עולים לספר תורה לקרוא ולאשר אמר והבנות היו גם יודעות את זה בעל פה כי כבר מחודש אלול הבן היה טוחן לכולם את הראש ומוכיח שהוא גם יודע לקרוא)

הלב יוצא אלייך.
שומעים את סערת הרגשות שלך ואת היאוש העמוק והבלבול וחוסר האונים עד לכאן.
רוצה לשלוח לך חיבוק גדול גדול, חם ואוהב קודם כל ולפני הכל.
כתבת הרבה.
אפשר להתעכב על כל מילה ומילה - יש שם המון באמת.
אבל הדבר הכי מרכזי שתפס אותי שקראתי הוא שכתבת "בגדול אני בדיכאון"
וןגם כתבת שהחרדה מנהלת אותך כבר תקופה ארוכה ארוכה, אולי אפילו עוד מילדות.
לכן לדעתי הדבר הראשון שצריך לעשות כרגע - הוא קודם כל לדאוג ***לעצמך*** בלי שום קשר לזוגיות או אליו או לאף אחד אחר בעולם אלא רק להגיע לשלווה פנימית ואיזון ורוגע ונחת ומרגוע לנפש *שלך*
ואם זה אומר שצריך כדורים בשביל שיאזנו את זה - אז זה מה שזה אומר!
כמו ילד קטן שלא רואה טוב מהלוח לא נאמר לו אל תשים משקפיים, אלא זו רק עזרה שהוא יראה את הלוח בצורה נורמלית.
גם הכדורים, כמובן בהנחייה וטיפול מתאימים עם אנשי מקצוע מתאימים, הם רק דרך לאדם הסובל להתבונן על העולם בצורה יותר מאוזנת, נכונה, ישרה, בלי החרדה/הדיכאון/מה שזה יהיה אחר שמפריעים לו לראות זאת כי הם צובעים הכל בצבעי שחור וחוסר הגיון וחוסר אמת משווע.
הם כמו שער שאת רק עוברת בו, ונכנסת אל הבית שלך. ושם את יכולה להיות מי *שאת* באמת, אבל בלי השער הזה את לא יכולה להגיע ולהיכנס בכלל לבית ולהיות מי שאת, את כל הזמן במרדף מתיש.
אני לא מאבחנת ולא יודעת מה והאם בכלל את צריכה כדורים, אבל כתבת שאת זה את לא לוקחת בחשבון, אז רק היה חשוב לי לכתוב את זה, למקרה שכדורים כן יכולים *לעזור לך* ומראש בגלל סטיגמות שגויות וכדומה נמנעים מהם.
אז רק במקרה שכזה - אני ממש חושבת שחבל.
ומעבר לזה -
כתבת שאתם אצל מטפל זוגי שהוא לא פסיכולוג.
אז לזוגיות שלכם יכול להיות ש"מספיק" מטפל זוגי שהוא לא פסיכולוג,
אבל לך, לעצמך, לחרדות שלך, לדיכאון שאמרת שיש לך, לזה חייב פסיכולוג.
אז אפשר לעשות את ההפרדה הזו -
או ללכת בעצמך לטיפול פסיכולוגי מקצועי ובד בבד להמשיך עם הטיפול הזוגי,
או למצוא מטפל זוגי שהוא גם פסיכולוג שיכול גם לטפל בכל אחד מכם בנפרד אם צריך.
אבל לזכור לא לערבב הכל יחד.
יש את הזוגיות.
יש את החרדות.
יש את הדיכאון.
יש אותך.
יש אותו.
יש טראומות עבר.
יש מטענים.
יש עניים עם המשיכה/חוסר משיכה
יש הצטברות של טעויות שנעשו מחוסר ניסיון ו/או הדרכה לא נכונה
ועל כל אחד מהם צריך לעבוד *בנפרד* ולאט לאט
קשה מאוד הכל יחד!
לכן צריך לעשות סדרי עדיפויות - מה הכי דחוף כרגע?
ובזה לטפל ראשון
(לעניות דעתי זה עניין החרדות והדיכאון)
ורק אח"כ עוד דבר ועוד ועוד ועוד.
ובאמת אחרי שהאדם שלם ***בעצמו*** היכולות שלו לפעול ולשפר גם בזוגיות או במיניות או בכל נושא אחר - עולה פלאים!
וגם ההיפך נכון לצערנו - כאשר אדם במקום חלש וקטן עם עצמו - שיפור בזוגיות או במשהו אחר מאוד מאוד מאוד קשה, אפילו יותר מהרגיל.
כאשר ב"ה תתחזקי,
תגיעי לשלווה ורוגע פנימי,
תצאי מהחרדה לאור שלם ב"ה,
ואם *תרצי* (כי חייב את הרצון) - אז תמיד אפשר כמו שתכתב לנסות ולעבוד על הזוגיות,
על המיניות, על המשיכה,
עכשיו זה יכול להיות כמעט חסר סיכוי מראש אם החרדה/הדיכאון/משהו אחר אישי שלך או שלו או של שניכם יחד כל הזמן מושך אתכם אחורה.
אתם יכולים לעשות צעד קדימה ואז זה ימשוך 2 צעדים אחורה.
מאוד מאוד קשה ככה.
קודם כל צריך להגיע לאיזון אישי-נפשי. זה דבר ראשון.
ולא זו בלבד, אלא שהחרדה וכל מה שתיארת וכל המצב הזוגי בהחלט משפיעים ישירות ומאוד לשלילה גם על המשיכה ועל כל החשק המיני! זה לגמרי טבעי שתרגישי כך.
רק במקום של קירוב זוגי,
של איזון נפשי,
של שמחה - רק אז יכולה להתקיים מיניות בריאה, חשק טוב ומשיכה.
הגוף שלנו חכם, חכם מאוד. והוא יודע מעולה להגן על עצמו ולא לרצות ולא להימשך אם הוא חש "איום" או לא בטוח בנפש -
אין לך קירבה ואין לך בכלל ודאות בבעלך - אז איך תמשכי אליו כך?!
אז כלום לא דפוק בך חלילה יקרה,
זה פשוט שעוברים עלייך הרבה מאוד דברים, וצריך לטפל בהם, בשבילך קודם כל.
כמו שאם יש לך דלקת גרון את הולכת לרופא ולוקחת אינטיביוטיקה -
אז אם יש דלקת בלב או דלקת בנפש - הולכים לפסיכולוג/פסיכיאטר ומקבלים אנטיביוטיקה לנפש.
ואז הדלקת עוברת.
- עוד נקודה שהעלית היא ההלקאה העצמית שלך את עצמך בנוגע להחלטה להתחתן איתו ובנוגע לעוד החלטות בחייך -
חשוב לי לכתוב לך שאת נשמעת מאוד קשה כלפי עצמך יקרה!
התחתנת איתו כי באותה תקופת זמן *באמת* ראית בו את כל הטוב ורצית בו - את עצמך כתבת שרצית אותו מאוד, שנמשכת אליו, שהיה לך טוב איתו -
וכל אדם באשר הוא מקבל החלטות ***לפי אותם הנתונים שיש לפניו באותו זמן נתון***
אי אפשר לשפוט את עצמנו לפי ארגז הכלים והידע שיש לנו היום! זה פשוט לא פייר!
אז ידעת מה שידעת!
והרגשת מה שהרגשת!
והחלטת מה שהחלטת בשלמות!
וזהו!
החלטת בשלמות!!!
לא כדאי וגםן לא תורןם להיכנס ללופ ומערבולת של האשמות עצמיות ותהיות למה בחרתי ואיך בחרתי והאם זה נכון -
אלא לומר לעצמך בפשטוצ : כך החלטתי וזהו!
כך ראיתי לנכון וזהו!
ובשלמות!
- לגביי החששות מהעתיד והפחד להתגרש -
זה מובן מאוד כמובן.
יש פחד מאוד גדול מכל מה שלא ידוע ולא מוכר, ובטח מגירושים,
אבל שוב, קשה להפריד כאן האם זה רק זה או שהחרדות מתלבשות כאן גם, לכן מאוד מאוד חשוב טיפול נגד החרדות האלה בצורה יסודית ומקצועית ורק אז תוכלי להביט על הדברים בבהירות ולהחליט מה את באמת רוצה ומה לא, ואז להתמודד עם כל מה שלא יהיה עם המון כוחות שיש בך והמון אמונה בך ובקב"ה כמובן.
ואז אם תבחרי להישאר ולרצות ולעבוד - אז תוכלי ב"ה עם הרבה יותר כוח ואיזון נפשי לעשות את זה ולעבוד על כל מה שדרוש, וכמובן זה תקף בדיוק גם לבעלך (ואם הוא צריך גם טיפול פסיכולוגי אישי אז גם).
ואם תבחרי שאת לא רוצה בכלל - אז להיפרד הכי יפה שאפשר.
ונכון - את צודקת גם בזוגיות הבאה בוודאי שצריך להתמודד ולעבוד, אולי לא עם אותם חסרונות ודברים, אבל עם חסרונות של האיש החדש ודברים אחרים - ואם לא מטופלים בחרדות ובדברים אישיים אחרים - אז הם יצוצו שוב וירימו ראש עוד יותר בגאון גם בנישואים השניים השלישיים והאלף גם...
אם לא פותרים מהשורש את הדברים,
מטפלים בעצמנו
מבינים מה לא היה טוב בזוגיות ואיך מתקנים - אז פשוט מעתיקים את הצרות למערכת יחסים חדשה, שגם בה כמובן צריך לעבוד כי כל זוגיות באשר היא (!) וכל מערכת יחסים באשר היא דורשות עבודה ותיחזוק וכלים ומיומנות!
ובכל אדם באשר הוא יש יתרונות ויש חסרונות!
ועם כל איש, כמו עם כל אישה, בעולם - צריך להתמודד עם החסרונות הללו ולראות איך צולחים יחד אתגרים. זה מובנה בנישואין עם כל איש באשר הוא ועם כל אישה באשר היא.
אבל כל זה ***אחר כך***
אחרי הטיפול בחרדות
אחרי
אחרי
קודם כל את.
את חשובה
את יקרה.
קודם כל לדאוג לרווחה הנפשית שלך!
בהצלחה אהובה (לב)
את צריכה איש מקצוע שמבין בפסיכולוגיה וגם בפסיכיאטריה אם צריך כדורים, בדכאון וחרדה, והוא יוכל לענות לך מה גרם למה ומה עושים.
אבל כל מה שכתבת פשוט זועק את זה, שזה הדבר המרכזי לטפל בו כרגע.
עם דיכאון ועם חרדה אי אפשר להחליט החלטות,
אי אפשר לדעת האם זו הזוגיות או לא, הם פשוט שמים מסך ענקי על כל המציאות אז איך אפשר כך?
ותיארת כ"כ הרבה טראומות וסבל שעברת מאז שנולדת, שמספיקים לפחות ל20 אנשים בחיים שלמים, ואו!
גם ניתוחי לב
גם להיות בין חיים למוות\
גם אינתיפאדות
גם אזעקות
גם חדירת מחבלים
גם הרוגים
גם חרדות
גם לא להירדם בלילות
וגם כל מה שכתבת, נהייתי מותשת רק מלקרוא ולכתוב את זה ואת עברת את כל זה!
אז ברור שצריך לטפל בכל זה
שתגיעי לשלווה פנימית ותקבלי כלים, וכן, גם אם צריך כדורים וגם אם שיחות וגם אם גם וגם.
שולחת לך במסר כמה שמות שאולי יוכלו לעזור
אין לי מה להוסיף חוץ מזה שאני חושבת שאת חייבת למנוע הריון עד שתרגישי בטוחה ושמחה בנישואים..
זה טיפול ,קשה מאוד נפשית , ומצריך כוחות.
כמה דברים:
1. את בחורה חזקה, עם רצון כל כך אדיר לשנות ולשפר, וזה נראה ממה שאת כותבת.
אני חושב שיש כאן כמה נק' להתייחסות, וצריך לנסות לעבוד על כולן במקביל.
2. חרדה לכשעצמה צובעת את כל החיים בצבעים אפורים/שחורים יותר. ויתכן מאוד שהיא צבעה גם את הנישואים שלכם מתחילתם בצבעים כאלה. שהכל הסתבך ונהיה מסובך יותר, והגעתם לשחיקה מהר יותר. נגמר הכוח.
לכן, כצעד ראשון, צריך לקטוע את מעגל הקסמים הזה ולטפל בחרדה (היא לא תיעלם ביום, וגם לא בשנה כנראה, אבל להתחיל טיפול זה כבר טוב,ורואים שיפור יפה די מהר)
ללכת לפסיכיאטר, שיבדוק צורך בטיפול תרופתי, אם לא, פסיכולוג קבוע, לא להפסיק.
בכל מקרה, ללכת לפסיכולוג שילווה את זה מהצד שלך.
3. תמשיכו בטיפול זוגי.
4. שימו לב שצריך לתת צ'אנס, לנסות ולהניע מהלך כזה של שיפור ושל מים טובים ורגועים שיזרמו ביניכם, יכול לקחת זמן. צריך להאמין בשינוי גם אם הוא איטי.
5. אופצייה של גירושין, לא צריכה להלחיץ בשלב כזה, אתם צעירים בלי ילדים, זה הזמן "הכי טוב" להתגרש, אם יש צורך בסופו של דבר. אבל קודם, תנסו לעבוד, להזרים ביניכם זוגיות בריאה, כששניכם בטיפול, והחרדות בטיפול.
6. אני לא יודע אם זה בסדר שאני אומר דבר כזה, אבל אולי כדאי לנסות למנוע ילדים בשלב זה, יחסי אישות כמובן שבריא שתקיימו, כחלק מההבראה של הזוגיות, אבל לנסות למנוע הריון. (גלולות?)
אולי חסר לך ברזל או B12?

אם לא שינית את התזונה מאז לא אמור להיות הבדל..
בכל אופן תנוחי היום ותאכלי הרבה פירות וירקות ותראי יותר מאוחר איך את מרגישה ואם זה השתפר. אם עד מחר זה לא עובר אחרי שינה טובה אולי תתייעצי עם רופא