והוא פשוט אמר...
את צודקת
מהה???
ואז הרגשתי מזה רע שהוא ככה מדבר על אחותו
חחחחחח
אוף

סוסה אדומה
)טוב שבגץ התערב, אחרת גם עיריות חילוניות לא יאפשרו לדתיים ליהנות ממשאבי העירייה, ואז לא נוכל להתלונן אלא על עצמנו.
בנוסף לחוף ים נפרד
רחצה נפרדת > המועצה הדתית תל אביב יפו
אגב, אני בטוח שאם היו בקריית ארבע 3 בריכות למשל, בגץ לא היה מחייב שבכל הבריכות יהיו שעות מעורבות. הבעיה היא שיש שם רק בריכה עירונית אחת, ולכן אי אפשר לקפח חלק מהאוכלוסייה.
בתל אביב יש הרבה מאוד בריכות, וכמו שאתה רואה - 3 מתוכן מקיימות שעות נפרדות.
אי אפשר לבקש מחילונים לגור בקרית ארבע שהוקם בכוונה תחילה כיישוב מעורב, ואחרי זה להיכנס להם לחיים.
אם יש בריכה - שיהיה גם זמן שמתאים לחילונים שמהווים אחוז משמעותי מתושבי היישוב
כתבו בנימוקים, ש"השכל הישר אומר שיש כאן הבחנה מגדרית"...
גם בשירותים ציבוריים יש הבחנה מגדרית.
אז הכל תלוי במושגים שלהם, מה נקרא הופעה בצורה נורמלית-בסיסית.
ואת מושגיהם הם מנסים - די כדרכם - לכפות על אחרים.
בקרית ארבע יש רוב ברור עם דעה בענין הזה, לכיוון שהיה מדורי דורות בעם ישראל, וכפי שהיה צביון העיר מהיווסדה, שעל דעתו הגיעו הנה אנשים - ואינו רוצה מציאות של פריצות בגושפנקא ציבורית בעירו. גם מעונין להגן על ילדיו וחינוכם.
סה"כ, הסתדרו עשרות שנים ברוח טובה; כולל הציבור הלא דתי, לא התרשמו מידי מזה שבנותיהם לא תהיינה חשופות לעין כל דווקא שם. היו אפילו זמנים שאירגנו אוטובוסים להסעת המעוניינים למקום סמוך.
הבלאגן הגיע מקבוצה קטנה של צעירים מעולי רוסיה, לא כולם יהודים. היה גם נגיעה פוליטית בתחילת הסיפור, והתגלגל.
חבל. מקום שחיים בו באחוה וכבוד.
מכל מקום, אין לכך סיכוי. רוב מכריע של התושבים ביטלו מינוי כשהיה נסיון כזה, וממילא לא היתה גם כדאיות כלכלית להפעלת הבריכה.
אף בגץ אינו יכול להכריח מקום להפעיל בהפסדים..
אלו שהעלו את הפרובוקציה הזו, גרמו ל"גם לי גם לך לא יהיה"...
זה לא שבינתיים יש להם איזושהי בריכה - והם יודעים שאנשים בקרית ארבע יעדיפו שלא תהיה כלל ובלבד שלא יהיה דבר כזה שם - אבל הם בשלהם. חבל.
לפני כמה זמן שתיתי משקה אנרגיה וזה גרם לי לפצעים בלשון, לקח יותר משבוע עד שעבר. מחיפוש באינטרנט ראיתי שהרבה מדווחים על פצעים בפה בעקבות משקאות אמרגיה
לדעתי זה גם נגרם מלחץ
אושפיזין מהירחאם אתה רוצה בפרטי
מכירה מלא אנשים שהשתמשומשו והועיל מאד.
אני מחזיקה את זה קבוע בבית.
מאיפה אתה?


האמת חשבתי על זה, אצטרך לאזור אומץ ולקבוע עם מישהו 
אבל הקורסים אולי באמת רעיון
תודה רבה
הראל20
ברגועלמשל, כבר כמה ימים אני רואה מחסומים של המשטרה בדרך לעבודה (בגלל הקורונה). לא מעט פעמים העיניים של השוטרים תקועות בפלאפון והם בכלל לא שמים לב לאיזה רכב עובר מולם, העיקר לאייש עמדה...
ולא אחרי שהספיקו לעבור תהליך. לפעמים אנשים מחפשים מענה מהיר ומיידי ובורחים לפורום... לא בגלל שהצד השני לא מוכן לעבודה ולשינוי, אלא כי עדיין לא נעשה שיח והידברות על זה כדי לעורר את השינוי.
אנשים שבפורום משתפים פה קודם כל. אבל צריכה זהירות גדולה ולבחון את המצב של הצד השני לפני שמייעצים.
לא מדובר על קרחת לגבר הוא קצת משקל עודף לאישה. יש מצוקות "קצת" יותר כבדות משקל בחיים

הרבה פעמים עולה כאן ההצעה האולטימטיבית לשלוח אחד מבני הזוג לטיפול.
במידה ומדובר על משהו לא קשה, (למשל שלא שניהם צריכים עזרה, או שלא מדובר על משהו קשה במיוחד), למה בן או בת הזוג לא יכולים לשמש כ"מטפל" המוצע? או במילים אחרות - למה לצאת לטיפול בחוץ כשהאדם שמכיר אתכם הכי טוב ויכול לעזור לכם הוא בן או בת הזוג?
הרקע לשאלה -
ההורים שלי נשואים המון שנים (32 אם לדייק). היו עליות וירידות כמו בטח כמו זוג.
אבל ממרחק השנים, אני חושב שמעולם לא ראיתי זוג כל כך אוהב כמותם.
וכשהתגלו קשיים הם פשוט ישבו ודיברו על זה.
ולפעמים הדברים לא נפתרו. אבל הם ידעו ויודעים איך לנהל ויכוח ולסיים אותו באהבה גם אם לא מסכימים.
אולי ההורים שלי כל כך נדירים?
א. כנראה שזה נכלל תחת הקטגוריה של מקרים קשים. לא בקשים עסיקנן.
אני מדבר על אנשים נורמליים, נורמטיביים, שרוצים את טובת הפרטנר וטובת הבית לפני טובתם.
ב. אני חושב שזה אידיאלי להגיע לרמת קשר שבה אין סודות ואפשר לומר הכל. גם אם מדובר בדוגמא שנתת.
ג. מסכים. אבל אני רוצה להאמין שכשתצוץ איזו בעייה בקשר שלי עם אשתי לעתיד, אני אלמד כל דבר שצריך כדי לפתור את זה..זאת ממש מהות הנישואין בעיני. עזרה הדדית..
ד. מסכים.

הם פשוט זוג שמסתדר ויודע לתקשר
לכן הם לא צריכים טיפול

אגב, לא רוצה לפגוע או לקלקל..
אבל מנסיון אישי.. זה שלא ראית אותם הולכים לטיפול לא אומר שהם לא הלכו..
וגם אם לא הלכו, לכל זוג יש סיפור שונה ואנשים שונים כך שאסור בשום דבר להשליך ממה שקורה אצל זוג אחד לזוגות אחרים.
יש דברים שהם מתאימים ממש לזוג אחד אבל לזוג אחר זה יהיה אסון
קראתי כאן בפורום כל מיני נושאים שדומים לנושא שלי, אז החלטתי לפתוח שם משתמש ולכתוב כאן ולקבל ממכם קצת עזרה מה לעשות ואיך להמשיך הלאה.
כתבתי לאשתי מכתב שאכתוב אותו כאן אך אתן קצת רקע מקדים אנחנו נשואים יותר מעשור + ילדים.
אך אני עם תחושות קשות כבר הרבה מאוד זמן, החלטתי לכתוב את המכתב הזה, כי בדיבורים זה לא ככ עבד, לכן אמרתי אולי תהיה יותר פנויות נפשית להקשבה דרך המכתב הזה. אולי יש כל מיני דברים לא מובנים אך טוב שכך:
" מכתב פתוח לאשתי"
מצטער שאני כותב בחוהמ אבל ראיתי שזה מותר לצורך גדול אז המכתב הזה הוא צורך גדול לפחות עבורי.
לא יודע מאיפה להתחיל, אבל אנסה קצת להסביר מה אני מרגיש, עם איזה תחושות אני חי כבר תקופה מאוד ארוכה של כמה שנים!
אתמול לא הצלחתי להירדם, בלילה נשארתי ער עד 3 בערך, ולזה הלכתי לקרוא קצת תהילים בסלון. האמת שזה לא הפעם הראשונה שזה קורה לי, זה מציף אותי כל כמה פעמים מחדש, אותם תחושות אותם הרגשות.
אז אנסה קצת לכתוב מה אני מרגיש, - בבקשה אל תהי שיפוטית - זאת ההרגשה הסובייקטיבית שלי.
כבר כמה שנים שאני מרגיש בלתי אהוב בלתי מעורך, ואני כלל לא מדבר על קרבה גופנית, הרגשה שלי בבית כבר הרבה שנים,וככל שעובר הזמן, זה רק מתעצם, שאני במקון האחרון את דואגת לצרכי הבית, גם לילדים אבל אני סה"כ מרגיש כמו עוזרת בית (לדעתי עוזר טוב - מארגן את הילדים לוקח אותם למסגרות מעורב מאוד בלימודיהם, מקלח משכיב לישון, קורא סיפורים ועוד')
וגם על זה אני לא מקבל הערכה, כמו שאמרת לי היום זה סיכם את זה טוב "לא עשית כלום אתמול"
זה הרגשה מאוד קשה לחיות עם משהו שאני חש שלא אוהב ומעריך אותך. את החלל הפנוי הזה החליף אותי הפלאפון על שלל תוכנותיו, פייסבוק אינסטגרם תוכניות בלי סוף של מקו מ6וחצי בבוקר ועד 12 וחצי בלילה לפעמים. אז אני כבר לא ככ חסר יש מה שיתם מענה רגשי לצרכים, שוב אני מדגיש שאת כל שאר הדברים שאת עושה זה טוב מאוד בעיניני הבית, אבל בזמן הפנוי אני לא חלק ממנו ולך יש את עניניך. גם שניסתי ליצור משהו, שנצא לטיול רגלי פעם בשבוע זה תמיד בא ממני וכל דבר קטן היה מבטל אותו, אם זה פגישה בזום, או סתם עייפות, בקיצור או באירוך אני מרגיש שאני צריך כל הזמן לרדוף אך לא ככ מעונינים בי. זה אולי נגזרת לנושא השני שגם כואב עוד יותר וזה אישות, אך לדעתי הבעיה לא מתחילה שם, אלא רק נגזרת של מה שתארתי לפני כן, שאני מרגיש 0 רגשות כלפי. אני לא יודע מתי בפעם האחרונה אמרת לי בכלל את המילים "אנ י אוהבת אותך" ואני לא מדבר על זה שאני אמרתי לך למה את לא אומרת, אז הרגשת מחוייבת כדי לא להעליב אותי או משהו כזה. משהו שבא ממך, על זה אני מדבר. גם בנושא האישות ההרגשה שלי נוראה, יש את הפעם הראשונה של המקווה, ואז אחכ אני מרגיש כמו איזה כלב מיוחם שצריך לרדוף כמו איזה מסכן שתעשי לו "טובה" וגם אז זה נראה כמו שזה נראה. את אולי לא גבר ולא יודעת מה זה, אבל זה מאוד מאוד קשה, במיוחד שלצערנו יש תקופות מאוד ארוכות (אפי' יותר מלידה)שאסור לנו, ואז שכן אנו מותרים ההרגשה שלי שאני בכלל לא מעניין, את לא תיזמי כלום, אף פעם. זה תמיד אני שצריך להתחנן על נפשי ולקבל תשובה "נראה - לא הבטחתי כלום" זה נוראי! תחושה של שנים ככה. אני הייתי חייב לפתוח את זה, ולהגיד לך מה ההרגשה שלי, בבקשה קבלי את הדברים לא בשיפוטיות, אלא לנסות מה עובר עלי. אני שוב חושב שהנושא של האישות זה הביצה ולא התרנגולת, אני בכלל לא רוצה אישות שאני בהרגשה שעושים לי טובה ואני כלל לא נחשק ונאהב. (מצנזר כאן חלק ) זאת ההרגשה שמלווה אותי כבר שנים, אולי אני דפוק וצריך ללכת ליעוץ, אני לא יודע, אנסה, אולי זה יעזור, כרגע אני לא מרגיש טוב עם זה לחשוב על עוד ילדים(למרות שמאוד רוצה)שאני חי בצורה כזו ולפעמים בוכה בלילות. (כמו אתמול עד 3 בלילה) אני מקווה שבעז"ה יסתדרו הענינים, אני מתגעגע לזמנים לפני עידן הטלפונים "החכמים" שאנו יושבים ומדברים, ומקשיבים אחד לשני יוצאים לסיבובבערב, וגם היחסים היו יותר טובים, הייתה זוגיות בריאה.
חג שמח, מקווה להמשך טוב.
היא קיבלה את המכתב ולא אמרה מילה..
אשמח לעצתכם.
אני חושבת , גם בעקבות שרשור דומה פה על מתח עם ההורים על רקע דתי- שכדאי מאוד לקבל הנחיות מהרב שלכם.
ואם אין רב אז לדאוג שיהיה.
באמת הרבה פעמים שאדם חוזר בתשובה איך שאמרת, "בכל הכח" זה קצת גורם לו להינעל על שלו ועל הדרך לפעמים לפגוע באחרים...אפילו בהורים..
צריך להגיע לאיזון ולהבין שבין אדם לחברו חשוב לא פחות ואולי אף יותר- מבין אדם למקום.
אני בטוחה שאם תהיו עם רב שילווה אתכם- זה מאוד יעזור!
חשוב לפחות כמו להיות זקוק לרב כדי לדעת הלכה.
חזקי ואמצי!!!
הרבה זמן לא הייתי כאן בפורום. אתמול אשתי הראתה לי איזה שרשור ומשם נכנסתי שוב וקיבלתי חום, ולא - אין לי קורונה ב"ה.
אנשים כאן מתייעצים ומשתפים דברים שקשורים לחיים שלהם. אין להם מקום אחר לפרוק והם משתפים ומתייעצים כאן. הרגע עברנו את יום כיפור ואחד הדברים עליהם אומרים תחנון זה "יעצנו עצות רעות". מה יכול להיות עצה רעה יותר מאשר לפרק משפחה שלא צריכה להתפרק? מה יכול להיות עצה רעה יותר מאשר להפריד או לסכסך בין בני זוג? כמה חז"ל מדברים במעלת השבח והחיבוב של אישה על בעלה ולהפך.
רוב מוחלט של האנשים חושבים שיש להם חיים נורמליים. שהמצב שלהם סביר ואילו המצב אצל האחר, המציג את מצוקתו - שלו קשה וחריג. ולפעמים זה להפך. תלוי בתחום.
מישהי שיתפה שלבעלה יש אוסידי ושיתפה בסיפור כואב ומורכב. לא איכנס לסיפור הפרטי כי זה לא העניין. לצערי, אני מכיר לא מעט אנשים שסבלו מההפרעה ובעקבות היכרות עם אדם קרוב - למדתי עליה רבות. ההפרעה הזו מתעתעת ומשלה את הצופים בה ועוד יותר את האדם עצמו. אבל מה שבטוח - יש לה טיפול יעיל ואפקטיבי. ברוב הפעמים אפשר לחזור לאיזון ולחיים טובים ומאושרים. להפרעה יש סטיגמה הרבה יותר גרועה ממה שהיא באמת במבט מפוקח. אם מישהו רוצה ארחיב בשמחה אבל זה לא העניין. קראתי מחקרים ולמדתי את הנושא ומקריאה של חלק מהתגובות - אנשים כותבים על ההפרעה מבלי שהם מכירים אותה או את ההתמודדות עמה. ממהרים להציע גירושין ופרידה, מבלי שהם למדו את הנושא או העמיקו בו. מבלי שלוקחים את ההשלכות של גירושין על האיש ועל האישה כאחד.
בחייאת, מדובר בחיים של אנשים. אם אתם לא יודעים ולא מבינים מה המשמעות של צירוף כמה אותיות באנגלית והמשמעות שלהן - אתם ממש לא חייבים לכתוב. תשמרו את המחשבות שלכם לעצמכם. לחילופין, תהיו בעלי ענווה, תגידו שאתם לא יודעים ותמליצו בחום על ייעוץ וטיפול מקצועי.
מדובר בחיים של אנשים. ובהינף מקלדת אתם יכולים להרוס או לבנות אותם.
כמובן, ברור לי שהכוונות טובות. אבל נדרשת הרבה זהירות ודיוק בתחומי הנפש כדי שהכוונות הטובות יצליחו לבנות ולא להרוס.
מועדים לשמחה.
א. מסכים עם הטענה, כדאי שאנשים יימנעו לייעץ בתחום שאינם מבינים בו לעומק.
ב. מה נגיד על אדם שבזמן שנסע לתומו במעלית בית החולים, נשאל שאלה מאשה זרה באלונקה. היתה זו פלונית אלמונית שמעולם לא הכיר, גם עכשיו אינו יודע מיהי, גם בעתיד לא עשוי לדעת. השאלה היתה "פשוטה מאוד" האם לבצע עכשיו ניתוח מורכב ומסוכן, או להמשיך לסבול ולהסתכן. הוא לא מתלהב לענות, אבל הפלונית צורחת שמדובר בשאלה דחופה, בייסורים איומים ובכלל שכן לחדר האישפוז, שאותו היא אוהבת מאוד, שיבר את אוזנה שהוא חושש מאוד שפתאום יצרו יגבר עליו ומישהי תנותק מהמכשירים. השותף גם עידכן אותה בכך שפעם אפילו הרים יד לכיוונו של חתול. אבל כעת הוא מאוזן נפשית, בעזרת תרופות משובחות. אמנם עם תופעות לוואי בתחום המיני.
האיש האקראי חשב מה שחשב, שקל מה ששקל וענה מה שענה. בעיקר כדי לשקף למתייעצת הזרה את המציאות המורכבת שלה.
מי במעלית הזו אחראי לתהליך המוזר של קבלת ההחלטה? מי אחראי לתוצאת היישום? המתייעצת הזרה, או האיש המייעץ? האם מי שמתלבט לגבי ניתוח מורכב, כאן ועכשיו, ממילא כבר נמצא במצב מורכב?
כן הוא הדבר ממש בנמשל, מי שמתייעץ על גירושין בפורום, ממילא כבר סובל מאוד.
אם הוא מיישם את המלצת חבר הפורום לבדו, ללא תמיכה מקצועית נוספת, ממילא מעיד שנישואיו מתו כבר הרבה קודם. לא לפיתחם של חברי הפורום כל האחריות. הם משקיעים מזמנם היקר לשקף לשואלים את הצדדים והשיקולים. הא ותו לא. מי שבפזיזות מיישם הצעות ניתוח סוגיה, לפיתחו האחריות, אם לא קודם היתה שם כבר.
ג. שוב, טענותיך נכונות, לא כך אמורה להתקבל החלטה שמזבח מוריד דמעות עליה. אבל השואלים עצמם שטחיים, או עושים עצמם כך.
אמא שלי עשתה ל2 אחי הקטנים את זה עם הבני דודים יצא פצצה
נותנים לכל אחד לפני הזום מאפין וחומרים לציפוי ובזום כולם מצפים ביחד ואז אוכלים🎂
