פורום נשואים טריים (עמוד 222)

לשבור צלחת ולעשות פסיפס מהשברים.
אפשר לבנות חליל פאן מצינור של השקיה או קנה של גדר.
אפשר להכין גבינה מחלב מקולקל
אפשר לעשות ציור עם צבעי גואש ע''י מריח בידיים, רגליים ופנים.
אפשר ללמוד ביחד מה זה אומר אם אתה מאמין שיכולים לקלקל וכו' אולי להכין שאלות חופרות ואז כל אחד מספר איפה זה אמרה הזאת פוגשת אותו בחיים וכדו'

אתה מתכוון שבד"כ פונים לאנשי מקצוע?

זה היה בהומור

 

ונכון, בד"כ פונים לאנשי מקצוע אבל האמת, אחלה רעיון.

 

אם נניח אתה לא יודע לקדוח חור בקיר או לא יודע להחליף צנרת בשירותים זה יכול להיות טוב.

אם כי לא הייתי הולך לסדנת תיקוני שירותים בגלל האופי המסריח שזה נושא איתו.

או דברים שאישתי לא מרשה לי
או שאין לי את הכלים...

מעניין מה אישתך לא מרשה לך 🙄

להחליף נורה? פךךך

למשל אנחנו היינו פעם "בסדנה" במודיעין
יקר אבל כיף...

לא יודעת מה יש לתקן או לקלקל, אבל זה סתם כיף.
תשברו כלי חרס שאתם לא צריכים ותעשו מזה פסיפס יפה. רק צריך משטח עץ, דבק חזק ורובה.

אפשר לקנות את הקרשים ולהרכיב בבית.

באופן טבעי מאורסת מוחקת מעכשיו את זמנה עם הבחור, מבחין ביחד, באים לסירוגין שבתות זה לזו וזו לזה.

אבל - חשוב מאוד להמשיך ולשמור על יחסי החברות הותיקים והישנים.
הקשרים צריכים להישאר למשל שנים קדימה.
אומנם בפחות אינטנסיביות, אל תמיד כייף שיש חברות בנפש גם כנשואים.

הדבר הכי טוב שתוכלי לתאם איתה - לשמור על פתיחות וכנות.
מתי שהיא לא פנויה עבורך או לא מתאים לה - לקבל בהבנה בלי להיפגע...

כשאת אומרת לשמור על פתיחות וכנות את מתכוונת גם לספר לה איך אני מרגישה, שגם כואב לי שהיא מתחתנת? את חושבת שזה טוב שתדע?

אני מתלבטת אם זה הזמן והמקום, או שצריכה לכלוא את הכאב שלי על החברות שמשתנה בפנים ולהיות שם בשבילה כי גם לה זו תקופה מעניינת למדיי שלא יזיק שתהיה כתף של חברה שם...

אני חושבת שלא לשתף את התחושות הללו מכיוון שעכשיו היא לא בראש של זה, וגם דיי יכול להיות שהיא לא תבין אותך כל כך ואז נוצר מצב שאת יותר נפגעת מזה. תחושת הכמיהה לחברויות בזמן הנישואין מתעצמת מאליה, ולמרות זאת החברויות זו גחלת שצריך לשמור על אש קטנה עם חברה נשואה כי זה ממש נותן לה כוח. (עצה שלי לצאת יחד אם מתאפשר לפחות פעם בחודש-חודשיים).
בכל אופן הכאב שלך הוא פרשנות שלך על המציאות, אני מציעה קודם לעשות עם עצמך קבלה של המציאות (לעבד את התחושות, הכאב שאת מתארת) ואז לשנות את המושגים שמלווים לזה למציאות חיובית (למשל לא הייתי אומרת 'לכלוא את הכאב' רק לקרוא את זה נעשה לי תחושה לא טובה), ולזכור שזה לא "אבדן חברות" אלא שהמפגשים הם בתדירות פחותה אבל למשל אפשר לשמור על קשר תדיר בהודעות ובטלפון בשעות נוחות.

אני רציתי שיעזבו אותי בשקט, בת דודה שלי רצתה שיהיו צמודים אליה...

מתנה ממש ממש שווה שקיבלתי הייתה מחברת תכנון חתונה, אם אמצא קישור אדביק לך

אבל גם אין מציל ....

2 מההריונות שלי היו כמה חודשים אחרי לידה וממש לא תכננתי.. פעם אחת מילא. פעם שניה רציתי לתת לעצמי מכות. אפילו התפללתי שתהיה לי הפלה טבעית. התפללתי שה' יעביר את הנשמה הזו למי שאין ילדים... 

 

אבל אחרי שהם נולדים, אין דבר יותר מדהים.. זה עובר ההרגשה הזו.. באמת! 

 

אני יודעת שהיה לי קשה ואני לא מזלזלת בזה אבל אני קצת מרגישה חרטה על איך שהרגשתי רע בגלל הילדים המהממים האלה. 

 

קיצר.. זה עובר...

 

וגם לי יש 4 ילדים ואני לא מתכננת יותר. 4 ילדים זה המספר הכי יפה! תשמחי..... 

 

זה טוב להביא אותם קרובים בגיל. טוב אבל קשה. זה משתלם.. אחרי גיל 3 הכל נהיה הרבה יותר קל. תחזיקי חזק! את אישה חזקה!!

אני תיככנתי כזאת הפסקה ארוכה, ואני פשוט לא מעכלת,

לא מפסיקה לבכות ולחשוב למה זה קרה לי ...

ושלא תחשבו - אני אמא מדהימה לילדים שלי אבל אין לי כח פיזי ונפשי נכון לעכשיו לעוד ילד.

אני בדעה שככל שיש יותר מרווח אפשר לתת את תשומת הלב והיחס לכל ילד

אני לא אישה אבל הרצון שלך לנוח הגיוני מאד, אולי אחרי הרביעי תבדקי מניעה טובה לפני החמישי

בשבילך שהזמן יעשה את שלו ולאט לאט תתרגלי לעניין ואפילו תשמחי ותצפי. שיעבור בקלות בע"ה!!!!

תנוחי כמה שיותר
תשתדלי לאכול בריא
תגידי לעצמך שאת אשה טובה, רעיה טובה, אמא טובה
תעברי יום ביומו
השליש הראשון באמת קשה מאדדד
חיבוק!

רב יתיר לך להפיל, אם את רוצה בזה. בריאות אישה היא יותר חשובה.

הרב מלמד כותב שמותר להפיל רק אם יש חשש שהאם תאבד עצמה לדעת, וגם אז - רק אחרי שבודקים אפשרויות של טיפול פסיכיאטרי.
אם על כל הריון לא רצוי היה מותר לבצע הפלה, ה' ירחם.

ובגדול - לא כל דבר אפשר לכתוב בספר, בטח לו בספר 'קליל' כמו פניני הלכה. יש קצת פער בין הפוסקים בגדרים בדיוק - על כל מקרה צריך לשאול פוסק גדול לגופו של עניין.

להגיד שמותר להפיל בלי שום סימן קליני לדיכאון, בלי איש מקצוע, בלי לנסות דרכים יותר קלות...

''לא רצית את ההריון? אז תפילי! יש רבנים שמתירים!''

אבל צריך מאוד להיזהר מכניסה לסברות ההלכתיות בזה, יש בשביל זה גדולי תורה.

אני לא במצב דיכאוני, וודאי שלא חושבת על הפלה ח''ו.

פשוט עצם הרעיון שעוד ילד יצטרף למשפחה נשמע גדול עלי כרגע. אני אחרי לידה לא פשוטה בכלל, חוץ מזה שהקטן היה ילד קשה ממש ואין לי כח לעבור את כל הסרט הזה מהתחלה...

זה טבעי!
תני לעצמך זמן לעכל.....
עוד שבוע תחשבי שוב מה לעשות.

קודם כל שנה זה לפחות לא חודשיים שלושה... ככה שההפרש יהיה קרוב לשנתיים בע"ה הגדול כבר ילך ויתחיל להיות עצמאי.

שנית תתפנקי ותחליטי לפרגן לעצמך.
קחי עוזרת אם אפשר, תנוחי, תאכלי דברים שאת אוהבת.
תמצאי דרכים להקל על עצמך במה שאפשר.

ודבר שלישי להתחזק באמונה-
אם עשית את שלך כנראה שהנשמה הזאת זה מה שנכון לך עכשיו ואומרים שאלה הילדים הכי מיוחדים.

 

וגם לזה יש טיפול! 

חושבת שכדאי להרבות בתגובות מחזקות

אי"ה יש לך כמה חודשי הסתגלות.
תנסי לחשוב איפה אפשר להקל ולהתכונן מראש.
זה ממש יכול לעזור.

זה באמת שוק והלם.
אני ממש שומעת את ההלם שלך והפחד עד לכאן מבין המילים...

אני מציעה לנסות לכתוב ממש את כל הפחדים הכי גדולים שלך -
ממש לפרטי פרטים -
ממה את מפחדת?
מה עוד מפחיד אותך?
מה יכול לקרות עם 4 צפופים?
מה לא תצליחי אם זה יקרה?
מה יהיה לך ממש קשה?

נסי לחלק את זה לתחומים -
למשל
זוגיות
הורות
זמן לעצמך
וכו'

ולנסות מראש לראות איך אפשר להתגבר על הדברים.

למשל אם קשה לך הקימה בלילות - אפשר להחליט אפילו שלא מניקים או מניקים חלקית ובעלך קם ונותן תמ"ל,
אפילו אם הנקה היא ערך ענקי עבורך - כאן הוא מתנגש עם ערך יותר גדול של חיים שלמים, של תפקוד ושמחה של בית שלם וזה לגמרי עדיף.
או למשל אם יש לך ערך של להישאר בבית עם הילדים המון - אולי שווה לחשוב מחדש אם כן כדאי להכניס למשפחתון נעים אחרי המלצות כבר מגיל 3 חודשים?
ואז יהיה לך אוויר לנשימה?
זה יכול להיות אפילו יום בשבוע, אפילו לכמה שעות, כל דבר.
שוב, לפעמים זה לגמרי מתנגש עם הערכים שלנו ובאיך אנו תופסים הורות טובה
אבל במקרי קיצון כמו במקרי קיצון - צריך לקחת את הכל יחד כשיקלול אחד גדול ולהבין שערך החיים עצמם יותר גדול מהכל.

לנסות לראות איפה תוכלי לקבל תמיכה מרשת משפחתית וסביבתית הכי רחבה שאפשר
הורים
אחים
חברים
שכנים
בייביסיטר שיהיו לך בזמינות
מטפלות
עזרה כלכלית
עזרה פיזית
עזרה נפשית

זמן לעצמך,
אוכל מוכן יותר, כלים חד"פ, להוריד סטנדרטים, לקבל עזרה חיצונית,
כל דבר שיכול להקל – הוא מבורך!

וכמובן - לעבור כל יום בפני עצמו!
לא לחשוב עכשיו שנה ושנתיים קדימה
אלא ממש לראות איך אני בכאן ועכשיו עוברת את היום הזה הכי טוב שאני יכולה, או לפחות הכי פחות רע שאני יכולה!

לנסות להתחזק ולהתמלא מדברים שמחזקים אותך
מאנשים שאת אוהבת
משיעורים, הרצאות,
סרטים, סדרות,
מוזיקה, אמבטיות, אוכל מפנק וגם בריא,
אוויר טוב, ים, בילוי, שינה טובה

מה יכול עוד לתת לך כוח?

ממש תודה על התגובה המחממת !

אני כרגע במצב של חוסר וודאות, כיוון ששאלתי רב בכל זאת האם אפשר לבצע הפלה כיון שעדיין לא עברו 40 יום.

הייתי ממש נסערת ובכיתי שאני לא מסוגלת יותר.

הוא חשב הרבה, ניסה להסביר לי את חומרת העניין, ובסוף אמר שייתן לי תשובה בשבוע הבא.

אז בינתיים אני מחכה ...

מכינה את עצמי ל- 2 האופציות- ויודעת שמה שהוא יגיד אני אעשה בלב שלם.

כי אם ילוו אותך רגשות אשם והרגשת פספוס וטעות כל החיים זה הרבה יותר יבכיא ויצער אותך..
מאחלת לך החלטות ובחירות נכונות בשבילך 🙏
תרגישי טוב

זה היה גיהנום.
הריון ראשון
לקחתי גלולות
לא ידעתי שהתרופה נגד אפילפסיה מורידה את יעילות המניעה
התרופה היתה טרטולוגית

פנוברביטל (Phenobarbital) - שינויים אופיניים בפנים, הפרעה בגדילה, פגיעה התפתחותית, מומי לב ושסעים באזור הפה והשפה.


זה היה נורא.
נורא.
לא שההפלה הספונטנית שעברתי היתה להיט.
תחשבי טוב.
זה משהו שלא שוכחים. אף פעם. הוא נחרט בנפש.

קודם כל המון חיזוקים!
פני עוד היום,עוד הרגע לאגודת אפרת הם נותנים עזרה כלכלית וגם עזרה נפשית!!
אל תתייאשי!הקב"ה יתן לך המון כוחות!העובר הזה יהיה תינוק אחכ ילד,נער,בחור זה עולם שלם!!!את תודי להשם שלא ויתרת!

אני לא יכולה לדמיין אפילו כמה זה קשה. המון תמיכה וחיבוקים מרחוק!

לכל המעוניין, תהנו!

 

מכינים לחמניות. המבורגרים. ציפס.
ומתפנקים..

ואין שמחה אלא בבשר בלחמניה

אפשר להכין רטבים שווים
רוטב שום
ברביקיו
אפשר לשדרג עם תוספות פטריית פורטבלו גדולה מוקפצת או ביצת עין

וואי נהייתי רעבה

לקום מוקדם, לקשט את הבית בשלטים ובלונים.

להכין ארוחת בוקר עם חביתות, פנקייק, פוקצות, מגש פירות עם קצפת, קרואסונים, שייק פירות וכו

הכי אוהבת ארוחת ערב רומנטית, רצוי תפריט שונה מהיום יום, משהו יותר בסגנון של מסעדה, אפשר לבשל מי שיודע ואפשר גם להזמין. יין טוב יוסיף לאווירה.

 

אחרי האוכל לרקוד ביחד... להתכרבל בספה ולראות סרט טוב... לא לשכוח להצטלם ביחד ;)

 

אם אפשר לצאת מהבית אז לשבת לקפה מול הים וללכת על החוף יד ביד, ללכת להופעה של זמר אהוב או מופע סטנדאפ או מסעדה טובה.. 

 

פשוט הדברים שאתם נהנים לעשות ביחד כל השנה, לעשות את זה ברמה אחת יותר מושקעת

 

 

*אל תפתחו פה דיון על מה שאמרתי , יש מספיק*

לעשות כך, ואולי היא לא יודעת את זה אז רק רציתי לומר לה...
אני לא מחנכת של אף אחד..
וכמו שאמרתי לא רוצה לפתוח דיון....

ללכת יד ביד זו מחלוקת הלכתית תשאלו את הרב לפני כן
יהיה מדוייק יותר...
הרי משלל דיונים פה כבר ראינו שאע"פ שכתוב בשו"ע לאסור יש היום רבנים שמתירים...
לכתוב מה שכתבת זה בדיוק להזמין לפתוח דיון

את זה לא ידעתי. אבל למה?

וברחוב מותר?

 

 

לקרוא לזה אסור הלכתית זה פשוט לא נכון.

בעיקרון בכל מרחב ציבורי שיש בו אנשים

לא ידעתי...

 

" מובא בהלכה (הרמ"א באבן העזר סימן כא סעיף ה) שאין להראות חיבה כלפי אשתו ברבים. ולכן בודאי שאין לזוג להתחבק בפומבי. וגם הליכה יד ביד יש בו משום חיבה בפומבי - ולכן יש להמנע מזה (וכן ראה בספר טהרת הבית חלק ב', מהדורת תשע"ט, סימן יב בגליונות וציונים הערה 5. וע"ע בשו"ת בני בנים חלק ד' סימן יב, ובשו"ת עולת יצחק חלק ב' סימן רלט ד"ה ואגב, ובספר אום אני חומה חלק א' בציון המצוינת אות תתרפב)."

מעצבן אותי שלחומרות וגדרות קוראים הלכה.
לא צריך להקצין.
ישנם רבנים שהיו הולכים עם הנשים שלהן יד ביד ברחוב. להגיד שהם עברו בזה על הלכה זה פשוט לא נכון.

אל תגידי לי שהקושי הזה להתרחק ברחוב הוא חומרא!!!! שההתגברות שלי - זה חומרא! זה לא ! שאלתי 2 רבנים גדולים מאוד מנהלי ישיבות ציוניות דתיות . שניהם אמרו שאסור.אז חומרא? לא!!!
ואני לא אמשיך להגיב, תעשו מה שבאלכם.....יום טוב!

עם רבנים שאומרים אחרת? לא נראלי שיש רבנים שילכו נגד ההלכה.
כנראה שזה לא חד משמעי שהלכתית- אסור.
כנראה יש דיונים ופסקים שונים בנושא שנובעים מהלכות צניעות בין איש לאשתו.

באמת חושבת שכך זה? שההלכה היא זה שפשוט אסור להחזיק ידיים בפומבי וזהו??

ולא, לא מתכוונת לפרסם מספרים אישיים של רבנים בפורום ציבורי.

כי לכתוב שיש כאלה ש'מתירים" זה הכי קל.... אני רוצה לדעת מי. ולדבר איתו שיסביר לי באמת את הההלכה ולא חברים יקרים בפורום..

אלא מדובר בהלכה.

לפעמים גם בהלכה יש מחלוקות.
ולכן, חא נכון להגדיר את זה כחומרא.

עקרונית, הלכתית לגמרי, לפעמים יש נושאים שיש בהם דעות לכאן ולכאן.
מה שלפי דרך אחת לפעמים עשוי להיות איסור, לדרך השניה זה עשוי להיות לכתחילה.
ולכן לדעתי חשוב באופן כללי שמי שמלמד את ההלכות, תמיד יציג גם שיש דרך אחרת שונה לחלוטין. ואלו ואלו דברי אלוקים חיים.

בנוגע ל"ללכת יד ביד", מי שתופס את זה הלכתית כהבעת חיבה שאסורה ברבים - אסור לו.
יש גישות הלכתיות שלא תופסות את זה כך.

למשל, הרב ההלכתי של האיש שלי, שקיבל הסמכה מכמה וכמה רבנים (בינהם הרב עובדיה - לפרטים אפשר באישי),
אמר שאין שום בעיה ללכת יד ביד במקומות שלא מקפידים על זה (למשל כמו מאה שערים וכו'), מכיוון שזאת לא הבעת חיבה שאמורה לעורר.

אז את צודקת בגדול שיש כאלה שבשבילם זה איסור, במיוחד אם הם הולכים לפי הדעות האוסרות. וזאת לא חומרא מבחינתם.
רק שחשוב שאלו שאוסרים, שיגידו שיש גם דעות אחרות בנושא הזה ומי שעובר על זה כנראה שיש לו על מי לסמוך.

אנחנו באופן אישי לגמרי נותנים ידיים לפעמים, זה עושה לנו טוב ואנחנו לא מרגישים בזה איבוד אינטימיות כלשהי. וגם לא מרגישים שזה משהו יצרי או כזה שעשוי לעורר משהו אצל אחרים.

בקיצור, שכל אחד יברר אצל רבותיו מה הדרך שלו.
ושנלמד בע"ה לכבד זה את דרכו של זה...

❤

האמת לא מכיר אותו אבל מצאתי באינטרנט...
בכל אופן הוא נותן סיכום טוב מאוד של הסוגיה ממליץ לקרוא


20200607160749.pdf

כאמור לא מכיר את הרב לא לוקח אחריות על הפסק....

לכן גם לא כתבתי את זה בתגובה שלי...

שכל אחד יעשה מה שהרב שלו פוסק לו

על הצד שהוא בתוך הגבולות.
גיגול קצר יעלה את זה גם עבורכם.

לא קראתי את המאמר שלו,
אבל מניח שאם למדן סביר יקרא אותו -
הוא כבר יעלה על השגיאות.

סתם כי 'רב' נשמע משהו סמכותי ומכובד,
שלא יבלבלו אתכם..

נכון שהחזקת ידיים לא מופיעה בהלכה,
אבל זה נשמע הבעת חיבה כמו 'עיון בראש', שמופיע בסוגיא.

לי נמאס קצת לבשל, אז הזמנו הבייתה והיה ממש טעים ומפנק (לא צריך להשתגע במשו יקר, רק מה שאתם אוהבים)
אחכ ראינו את הסרט של החתונה (חלק), ישבנו לכתוב מכתב אחד לשני והקראנו..
זה עשה אווירה ממש כיפית!!
בבוקר שאחרי הפתעתי בקפה ועוגה וישבנו במרפסת והיה ממש כיף!

להשקיע בזמן איכות ביחד, בלי היסחים.

ארוחה מושקעת באווירה רומנטית (שיכין זה מבינכם שלא הוא זה שמכין את האוכל בד"כ - יעשה טוב לשניכם), תעזו להביט האחד לשניה בעיניים לזמן ממושך להודות ולהוקיר על הזמן שלכם ביחד.

אפשר לשחק משחק פתקים (בשני צבעים שונים כשכל אחד מגריל בתורו פתק, תוכלו לקבוע מראש על מספר פתקים שאפשר להתנגד אליהם) שכולל משימות שקשורות למגע, כתיבת או הקדשת שיר או כל מה שעולה בראשכם - שאלות וכו', ורמזים למיקום של מתנות שפזורות ברחבי הבית. המשחק הזה מכיל את רוב שפות האהבה וזה כיף חיים.

צפיה בסרט של החתונה...

פעילות יצירתית מיוחדת שמשלבת בה גם מגע... נגיד, פיסול בגבס הדדי כלשהו. סתם לקטע.

וככה צריך להיות..
אבל אם יש זוג שיש לו בעיות בתקשורת לפני החתונה אז צריך לעבור עבודה זוגית ולמצוא את מקור הבעיה.

אז הכל סביבך רגיש..
אני ממש יכולה להבין אותך ושזה מפריע לך כי כשמצפים להריון, כל מה שקשור להריון ולילדים נהיה רגיש..

אבל אם נעצור שנייה, זה הכי הגיוני שהוא ככה ישמח. אחיינית ראשונה.. אני הייתי מטורםת על אחיינים שלי ברמה לא נורמאלית.. אז גם נראה לי הגיוני שהוא יתלהב ממנה..

באמת באמת שרק תפילות עוזרות.. כי זה קושי נפשי שה' הוא הרופא הכי טוב בזה!!

תהיי פתוחה וכנה עם בעלך ותסבירי לו שאת רגישה בקטע..
הרבה הצלחותתת

תודה על המילים החמות.

תודה רבה

עזר לי מאוד

לאח שלו נולדה תינוקת, וכל המשפחה מאושרת בזכותה.
זה לגמרי נורמלי וטבעי.

יכול להיות שיש נקודות מוגזמות (למשל שליחת התמונה למשפחה שלך), אבל בגדול - נשמע שהם מתלהבים מהרכש החדש בצורה בריאה.

אני חושב שאת צריכה לנסות להסביר לעצמך מה בעצם כל-כך מפריע לך, וכמה זה קשור לעובדה שאת עצמך עדיין בלי ילדים...

אקח לתשומת ליבי.

תודה רבה

המושג "רכש חדש" נאמר בעיקר בהקשר של ספורט, כאשר קבוצה מצרפת אליה שחקן חדש. מוזמנת לחפש בגוגל את המילים "רכש חדש" ולראות בעצמך.

 

מכיוון שהתינוק הוא כמו שחקן חדש במשפחה, לקחתי משם את הביטוי.

 

לא על כל דבר צריך לפתוח פלפולים...

 

במשפחה צריכים גם להיות רגישים כלפי עוד זוגות.
וגם נגד עין הרע.
ולכם אני מאחל שבעזרת ה בקרוב תבשרו בשורות טובות.
גם לנו לקח הרבה זמן עד שהגיעו הילדים(הגיעו בטבעי ברוך ה)..אבל באמת באיזשהו שלב היה קושי כל הזמן הדיבור על ילדים וכו'..

וכשהוא מתעלם מהכאב הזה ושמח כאלו אין בעיה זה פוגע.
את בודדה במצוקה שלך. אולי קבוצת תמיכה תעזור לך? אולי דווקא תדכא? לא יודעת.
אני חושבת שאם הוא היה לחוץ זה היה יותר גרוע בשבילך. תתארי לעצמך שהיה שופך "דלק" בכל חודש. תני לו לזרום ולא להיות מודאג, שתני למשפחה שלו לשמוח בתינוקת,
ותרשי לעצמך לקנא. להיות עצובה. לבכות ולהתעודד.
ב"הצלחה ותבשרי בשורות טובות בקרוב.

תודה רבה !

עזר לי מאוד.

לזה ולהוסיף... את ובעלך מתייחסים הפוך למצב שלכם, ולאחיינים שלכם. זה יכול להביא לפיצוץ, אבל עשוי להביא ברכה ואיזון. תלוי בהסתכלות. בכל דבר בזוגיות השוני עלול להביא למתח או להפריה הדדית. השאלה מה רוצים. תארי לך ששניכם הייתם לחוצים על הריון ולכן לא מסוגלים לשמוח על האחיינים... לא היה טוב, נכון? היה מבאס גם אתכם וגם את המשפחה המורחבת... אז ב"ה שהוא בנחת.. ומסוגל, על אף האתגר הזמני בע"ה שלכם, לא לתת לזה לפגוע באהבה הטבעית שלו לאחיינים... ועם כל זה, כדאי לך להגיד לו איך יהיה יותר רגיש מצידו לעשות דברים.. נניח לשלוח בווטסאפ דברים שרגישים לך, לקבוצות שאת לא חברה בהן.. ולא יצער אותך..

הכאב שלך מורגש מאוד וכואב הלב ממש לקרוא.

מבינה אותך מאוד מאוד.

אני זוכרת לפני 13 שנים שגם אנחנו ציפינו 3 שנים עד שהצלחנו להיכנס להריון,

וכל חודש ריסק אותי מחדש.

וככל שעברו החודשים/השנים זה רק התגבר והתגבר...

 

אני ממש זוכרת שכל בטן הריונית וכל בשורה כיווצ'צו לי את הבטן והלב מחדש.

ולא הבנתי למה?! למה אני לא יכולה לשמוח בשביל אחרים?!

עד שהבנתי שזה לא שאני לא שמחה שלהם יש - אלא אני עצובה שלי עדיין אין!!!

וכל פעם שראיתי מול הפרצוף שלי כמעין "תזכורת חיה" לחוסר שלי - בדמות בטן הריונית, או תינוק שנולד - זה פשוט הדגיש והבליט באלפי בולדים את החוסר שלי. ולכן זה כאב כל כך.

 

יכול להיות שביומיום עוד איכשהו מסתדרים,

מקווים, מצפים, חיים, זורמים, ממשיכים...

אבל לראות את התזכורות המהבהבות האלה כל פעם זה פשוט בוקס ענקי בבטן...

 

קודם כל תביני את עצמך.

את בחוסר.

את כמהה.

את מצפה.

זה הכי הכי טבעי שיכול להיות

רחל אמרה אפילו "הבה לי בנים ואם אין מתה! אנוכי!"

עד כדי כך

הכמיהה של אישה לפרי בטן הוא משהו שלא ניתן להעבירו במילים...

כמובן שגם בעלך יכול להיות בציפייה הזו,

אבל עדיין, לפעמים העוצמה של האישה הרבה הרבה יותר גדולה - זה ממש בשר מבשרך!

 

אחרי שהבנת את עצמך

וחיבקת את עצמך חזק חזק

ואמרת לעצמך כמה את מדהימה

וכמה את מכינה את עצמך כל יום ויום להיות האמא הכי מדהימה שיש בעולם!!!

ושאת תזכי! בטוח בטוח תזכי!

רק אולי לא היום, אולי מחר

ואם עוד לא מחר אז מחרתיים...

 

ועכשיו נסי רגע להיות בעלך.

ממש להיכנס לראש שלו, ללב שלו,

אפילו רק לשנייה.

נולדה לו אחיינית. ראשונה. מרגש ממש.

הוא שמח בשביל אחיו

הוא שמח בשביל הוריו

הוא שמח בשביל עצמו

והיצור המתוק הזה בנוסף לכל ממיס אותו

אז הוא בסך הכל מביע את האהבה שלו...

 

תראי כמה מדהים יקרה שיש לך גבר שיודע להביע אהבה!

גבר חם!

גבר אוהב!

לא אטום רגשית

לא קיר בטון

גבר גבר!

 

וכמה זה לא מובן מאליו

וכמה זו זכות

וכמה הוא גם יהיה אבא נהדר לילדיכם המתוקים שיגיעו (והם יגיעו!!!) בעזרת השם!

 

אז מאוד חשוב לעשות את ההפרדה הזו -

הבעת האהבה שלו אל האחיינית לא גורעת ולא תגרע בכהוא-זה מאהבתו הענקית עוד יותר שתהיה לו לבתו שלו ולבנו שלו

זה שלהם יש וזה כואב לך - זה כי זה מדגיש את החוסר, לא כי את לא שמחה בשמחתם

ובעלך בסך הכל מביע את ההתרגשות והאהבה בדרכים שהוא יודע ומכיר

 

אם בכל זאת התדירות קשה לך - דברי איתו על זה.

נסו לקבוע אפילו יום בשבוע או ערב זוגי שהוא רק שלכם

ויש לך את בעלך רק רק בשבילך

אולךי אם תרגישי שהוא יותר "שם"

שם איתך

שם בציפייה שלכם

שם בביחד שלכם, בבילויים ובכיף שלכם גם

ושם גם בכאב ובדמעות ובציפייה -

זה לא כ"כ יפריע לך בשאר הזמן איפה הוא עוד.

כי תרגישי מלאה בו.

ואולי זו עוד נקודה חשובה לשים אליה לב

ולומר לו אותה.

בנחת, באהבה

"אישי היקר אני כל כך אוהבת אותך וכל כך רוצה אותך איתי יותר.

לפעמים אתה חסר לי.

לפעמים הביחד שלנו חסר לי.

לפעמים ההשתתפות שלך בציפייה קצת חסרה לי.

מה אתה אומר?

איפה אפשר לדעתך להוסיף זמן רק לשנינו?"

 

בהצלחה רבה רבה!

ובשורות טובות בקרוב ב"ה! :פרח:

 

 

ההודעה שלך גרמה לי לבכות .

תודה רבה רבה רבה על המילים המחזקות! 

אני הייתי במצבך
זה באמת נושא רגיש מאוד!!!
אבל זה לא חריג בכלל!! גם אני הייתי שרופה על אחיינים שלי ומספרת לכולם עליהם...
הכי טבעי בעולם שזה מציק לך..תנסי לשתף את בעלך ברגוע הוא בטוח יבין
ואם הוא מתלהב ככה מאחיין חכי חכי בעז"ה שיהיה לכם ילד
..

אם היה ההפך ולכם היה ילדה ואח שלו היה מתלהב ממנה ואז לאח שלו הייתה לאחר כמה שנים נולדת תינוקת וגם היו מתלהבים ממנה היה מפריע לך? כי אני במצב הזה שכבר לי יש ועכשיו לאחיו של בעלי יהיה ויש פחד שיקבלו יותר תשומת לב מהבנות שלי.

אבל השקדיות פורחות בתקופה מאד קצרה שהיא בטח לא עכשיו.

טו בשבט וזה.

בצד שמאל של הכביש, כאשר נוסעים לכיוון מיני ישראל.

נוסעים עד לכניסה למיני ישראל ושם עושים פרסה וחוזרים קצת לכיוון מוזיאון השריון.

ובנוסף העונה עברה... את זה אומר בתור צלם...

בגדול לי לא מפריע, לא אוהב קנאים

אני חושבת שיש לזה מקור בהלכה על הלכות צניעות מגיל 9 אצל בנים. אני מבינה שחניכים זה סוג של אחות גדולה ומרגיש קשר מאוד תמים וטבעי אבל לדעתי כן ראוי לשמור על דיסטאנס בגילאים האלו.

גם אצלנו יש נערים מתוקים שאני מקפיצה אותם מידי פעם עם הבנים שלי וכן מנהלים שיחת נימוס מתוך היכרות של המשפחות אבל אף פעם אני לא יושבת איתם לשיחה אחד על אחד ונורא משתדלת לשקול מילים ושהדיבור יהיה מנומס אבל מרוחק כדי לא ליצור יותר מידי קרבה.

בכל אופן גם אם יש אי הבנה בין בני זוג או גבולות שונים בתחושה האישית אני חושבת שאפשר לגמרי לדון לכף זכות במקרה כזה שלא היתה כוונה לפגוע וברור שלא סוג של בגידה. אפשר לסכם על קווים התנהגותיים שמוסכמים על שניכם ולנסות לבוא אחד לקראת השני. אבל העיקר להבין שלא נעשה כאן שום דבר בכוונה לפגוע. זה משהו שממש יכול לקרות מתום לב.

האם הצילום נופל תחת אחת ההגדרות?

אם היא בת 23 והם בני 20, והם בקשר קרוב ותדיר- וואלה לא מתאים.
אם היא בת 35, ופגשה חניכים מלפני 15 שנים ומצטלמת מתוך התרגשות ושמחה- נראה לי בסדר לגמרי

מבחינת רטיבות, עובש..
מנסייון של כמה דירות שהשכרנו
בחורף הכל מתמלא עובש

תודה רבה

צריך לשים לב איך מודדים חשמל מים. אם יש מונים?
אם זה מרתפי אז לבדוק איוורור ילדים לב לרטיבות ולחות.

תמיד כדאי לוודא מה האפשרויות יציאה מהחוזה.
ולעבור על כל התקלות בדירה ולוודא שמתקנים לפני הכניסה. (לא לסמוך על כן כן אני אתקן)

שמרגיש שהכל שלו... שידברו עם בעל הבית שיראו שהוא נורמלי, שידברו עם משכירים קודמים, שיבדקו עם מישהו שהשכיר כבר כמה דירות... אח אחות או הורים...

אם הדירה מרוהטת
לשים לב שיש שקעי בטיחות למקרר ולמכונת כביסה
)שקע שמתחבר לשקע בקיר וממשיך את פעילות החשמל במקרה של קצר או תקלה אחרת כדי שלא ישרף המכשיר מבפנים/המחשב שלו)
אנחנו לא ידענו וחוייבנו לשלם סכום גדול על תקלה כזו.
עולה בערך 60 שח.

אותך על המכשיר שלו שנהרס בגלל זה?

והוא טען שזה נחשב "כח עליון"
שלא לדבר על מכשירים קטנים יותר שלנו, כמו מיקרוגל, מערכת סטריאו שנהרסו.

זה היה מזמן, ובחרנו לשלם ולא לריב.
אבל זה פרט חשוב שלא כולם יודעים עליו.
לכן כתבתי...

אם המשכיר מוכן שיתנו/ישכירו את הדירה לשבתות או לא.
זה צריך להיות כתוב בחוזה.

וגם כל מקרה של תיקוני אינסטלציה, חשמל, וכד' שזה על אחריות המשכיר ותוך כמה זמן הוא צריך לטפל בזה.

לא הייתי שוכר ממנו
זה חוסר הבנה מוחלט של המושג שכירות

לבדוק את מצב זרם המים בברזים ובאמבטיה והמקלחת
לבדוק שדלתות יכולות להסגר.
לבדוק סדקים קרוב למשקופים ובכללי.
לבדוק מצב וכמות של שקעים.
לבדוק שיש לאן לגרוף מים.
לבדוק מצב של ארונות באמבטיה ובמטבח
לבדוק שהכיור במטבח יושב טוב ויש איטום בינו לבין השיש.
לבדוק מצב של תריסים תקינות ושהם נגרפים טוב.
להתקשר למשטרה ולבדוק אם היו קריאות לרכוב או לבניין.
זה מה שעולה עכשיו

חשוב מאוד! הרבה דברי דואר חשובים חזרו
מבלי שקיבלתי אותם בגלל זה.

לבדוק שמדובר באיזור שקט
שאין דירות שצמודות מידי לחלון שלכם.
לי יש שכנים שהמרפסת שלהם ממש
ליד החלון שלי וכל הזמן יש משם צעקות וקריוקי.
סיוט...

לדאוג שיהיה כתוב בחוזה שאסור לביל הדירה להיכנס ללא תיאום ואישור שלהם.

זה נשמע משהו מובן מאליו, אבל מניסיון, לשים לב לזה.

מנסיון כואב שלא אפרט פה..

למצוא שוכרים אחרים במקומם.

כתמים בתקרה או בקירות שעשויים להעיד על עובש כתוצאה מרטיבות וכו,
לבדוק לחץ מים,
רשתות אם חשוב להם
פתח ניקוז למים שאינו "מופרד" מהבית - זאת אומרת שהמקלחת לא מוגבהת, או שיש מסילה, שאז כששוטפים את הבית אי אךשר לסחוב לשם את המים. זה ממש מקשה ומאריך את זמן השטיפה.

מניסיון.
בדירה שקניתי הסתבר שאין הארקה.
וזו סכנת חיים של ממש לחיות בדירה כזו.

שהייתה אומרת בחיים בחיים אל תגידו לאיש שלכן שאתן מכוערות או שהשמנתן. תמיד תגידו כמה שאתן יפות, תראו לו שאתן בטוחות בעצמכן. תעמדו מול המראה ותגידו לו "איך בכלל השגת מישהי יפה כמוני?" חחח
ויודעות מה? היא צודקת

ממש כך!!! שיבין טוב טוב מה יש לו בידיים

כשאשתי עושה את זה, אני מרגיש שהיא מתנשאת וזה מוריד לי ממנה...

מעניין אם זו אותה המדרשה בירושלים..

אבל לרמז בעדינות, זה כן טוב ונכון לדעתי.

במקום להגיד 'איזה מהממת אני',
לספר שהלכתי למכולת והמוכרת החמיאה לי איך אני מתלבשת יפה, ואיך ההיא אמרה לי שיש לי עיניים יפות.. לא להמציא כמובן.

הוא יודע שאני מתבדחת
וגם לפעמים אני אומרת לו הפוך, איך השגתי אותך...

אם באמת אישתן תפגין בטחון הוא יפסיק לפלרטט
ומענין גם מצד אישה אם יש אישה שבעלה פלירטט עם נשים והיא התעלמה אם זה עבר מעצמו

אצלי היה איזה תקופה שרב חכם (שלו שהוא למד אצלו) התייעצתי איתו בשקט על הנושא הזה שהוא מסתכל

ומדבר הרבה עם בנות, ונמאס לי להעיר וכל זה.. הוא הביא לי עצה שעזרה לי בזמנו, לא להעיר 40 יום, וזה יהפוך לי להרגל..

 

מה אומר? אני הקנאית הכי גדולה שתקתי 40 יום, לא הערה אחת אפילו לא ברמז, התוצאה, הוא השתגע עם עצמו מה קורה, אפילו דיבר עם רב שכואב לו שאני לא מקנאה לו יותר, ויכולה לומר ,כן שזה פחת במידה מרובה.

באיזה מקום צחקתי על עצמי למה בכלל זה הפריע לי..

 

 

אולי גם הוא היה קנאי כלפיך אז זה פיצץ אותו איפה הקנאה שלך
להפך בעלי יגיד לעצמו למדה לקח שלא שווה לה לעשות בלאגן
אני אפילן עכשיו אסמן לי ביומן לעוד ארבעים יום לא להגיד מילה. נראה אם זה יעזור

למרות שהייתי מקבלת מלא מחמאות, והייתי צנועה והכל אבל הוא כאילו לא הבין כל כך למה.

תנסי מתוקה, זה עצה של רב חכם לא שלי, אבל הכי חשוב שזה גם לא להעיר עם פרצוף חמוץ וכל זה..

ההפך תעופי על עצמך, תהיי הכי שמחה אפילו שדקה לפני הוא הסתכל, את הכי מדהימה שיש בכל המובנים, את לא

סופרת אף אחת ממטר, פשוט כך תשנני לך כל הזמן בראש.

אולי בתור צעירה אפשר יותר לעוף על עצמך
כשאת אמא לילדים קטנים ואת עיפה את לא ממש עפה על עצמך כשהילדים תןך כדי מורחים עליך נזלת ונתלים עליך ומושכים אותך והגבר מסתכל על מישהיא בת עשרים
תעופי על עצמך זה מתפרש לי תהי עם עקב עשר סנטימטר שמלה צמודה שיער מתנפנף ואיפור בולט וזה אפשר לפעמים ממש באיזה אירוע לא ברגיל

אלא איך שאת.. וזה הקטע.
כי אם את עם עקביפ פן ומיני את לא צריכה לעוף על עצמך, את גם ככה מושכת
אלא כשאת *לא* עם כל זה , תעופי על עצמך במילים טובות,במחמאות,וכו...

מחמאןת על עצמי?
כן הןא יחזור מהעבודה ואז אני אעמוד ואגיד אני מוכשרת אני מוצלחת לא יודעת לי זה נראה מטומטם לחלוטין . זה גם סתם לחיות בשקר זה כל הזמן למכור את עצמך כאילן את בראיון עבודה.
אני בבית אני לא אמורה לשבח את עצמי. אפשר פה ושם לספר בעבודה היה משהוא שעשיתי מוצלח וכו
אבל באמת לא מצליחה להבין מה זה התעופי על עצמך הזה. תנו דוגמאות מפורטות כגון מה
יתכן שבאמת בתחילת הנשואין זה פחות אמיתי פחות טבעי מראים יותר דברים חיובים אבל אי אפשר ככה כל החיים
ותלכס מה יוצא מיזה שמישהיא עפה על עצמה? בעלה מפסיק להסתכל על נשים אחרות?? לא נראה לי שיש קשר

אבל נגיד פעם ב.... שאת נגיד אחרי מקלחת , נקייה רגועה, או משהו כזה ואת נגיג מסתכלת על עצמך במראה אז את יכולה להגיד ובעלך ישמע " אין יפה ממני" או "זכית באישה מהחלומות" או כל מיני כאלה ..... שבעלך יבין שאת מעריכה את עצמך ואוהבת את עצמך ויש לידו אישה חזקה ויפה שמאמיננ בעצמה. כי בלי קשר עכשיו גברים ונשים - שמעתי פעם שרב אומר שמה שאתה משדר זה מה שחושבים עלייך... אז כאילו על זה תשדרי שאת יפה ומוצלחת בלי קשר לטיטולים ולנזלת.... בעצם *תעריכי את עצמך*
אחרי מקלחת, בשבת, רגעים כאלה..מקווה שהובנתי.

אבל לא יודעת כאילן מה זה יתן? אני מנסה להבין מה יתן אם אגיד שאני יפה? הוא ישתכנע נגיד שאני באמת מלכת היופי
מה הלאה? מיש מסתכל על נשים אחרות אין לזה קשר זה שאשתו תהיה בטוחה בעצמה שהיא מלכת היופי זה לא יגרום לן למחרת לא להעיף מבט על יפה אחרת ברחוב לדעתי

אלא על זה שהוא ירגיש שיש לידו אישה יפה וטובה.

אבל זה בלי קשר למה שפותחת השירשור אמרה. זה לא יוריד את ההסתכלות על נשים אחרות לדעתי
סתם אני שונאת למכור את עצמי ולהתגאות ולדבר על עצמי גם בעבודה ככה
זה כזה הפך מהתורה כל הבורח מהכבוד

אלא לבעלך... לדעתי זה עשוי לעשות רק טוב...
בשביל להרבות שלום בית.

ברגע שאת "תחזיקי" מעצמך זה לא יעניין אותך יותר, ומתוך כך גם אותו.

נגיד יצאתי ללימןדים הכרתי מלא אנשים חדשים ממש פרחתי. אז פשוט הוא לא ענין אותי בכלום. הי בי וזהו. אז הוא באמת התחיל כאילו לרדוף אחרי . לרדוף בשביל יותר קירבה פיזית . אולי זה נותן לן כי זה יותר מושך אותן שאני עם בטחון. לי זה לא נותן כלום!!
להפך רק קלטתי כמה שהוא לא חסר לי וכמה אני לא מתגעגת אלין
ןאז באמת אחרי שכנועים הוא כן מצליח למשוך אותי אלין ואז אני שוב נפגעת
אז כבר פעמים הבאות כבר למדתי לקח
זה ל עוזר לי שהוא יותר רוצה אותי נשמך אלי הוא לא משתנה!!!
אז ברור שיש ימים שאני עסוקה אני בכלל לא מענין אותי ממנו על מי הסתכל מה קורה מה אמר אבל ברור שזה לא תקין!
זה לא צורה לזוגיות זה מחוסר ברירה

את אוהבת את עצמך?  

את לא צריכה להגיד לו כל היום בפירוש שאת מוצלחת ומוכשרת. תדאגי לעצמך, תראי שיש לך את הזמן 

שלך ביום, אפילו 10 דקות שזה נטו את, תטפחי את עצמך בפיזי ובפנימי, תהיי שמחה באמת זה לעוף על עצמך..

חמודה אני לא בת 20, רחוק מזה יש לי 2 ילדים ואחד מהם עם צרכים מיוחדים וכן אני עפה על עצמי למה לא?

ואני לא טיפוס של עקבים, הולכת מסודר ונקי לא מוחצן בכלל, מה שנוח, אבל שאני מחייכת ברוך ה, זה מכל הלב והנשמה..

 

כמו שציפקה כתבה לא לעשות את הטעות הזו של מלא נשים, של "השמנתי?אני לא יפה" וכאלה, לא!! להסתכל במראה פעם ב.. ולהגיד לידו איזה אישה מדהימה יש לך זה כן.. 

 

לא להחמיא על עצמך מיליון פעם, ברור שזה מלאכותי

 

להבטיח לך שהוא לא יסתכל בכלל זה לא מבטיחה, אף אחד לא יכול. אבל בהחלט ישפר את הנישואים. תנסי לחשוב מראש של גבר שאשתו מתעצבנת שוב ומעירה לו אז מה לו עובר בראש??? בטח לא איזה אישה בטוחה בעצמה..

 

אני לא אומרת לא להעיר בכלל, זה קשה מי כמוני יודעת.. אבל תעבדי על עצמך קודם, וכמו שכתבתי בהתחלה יש דרכים להעיר לגבר... כמו "היה קשה לי לראות שיש מעידה בשמירת עיניים".  משהו כזה וזהו! בלי האשמות את לא מחנכת אותו. מספיק יש את הילדים המתוקים...נותנת לו להתבשל עם עצמו... יש עוד דברים מציקים מתעייצים עם גורם מוסמך... 

וכן אוהבת את עצמי זה לא ככזה כמו שאת אומרת מתכון. כאילו זה המתכון לשלום בית
אני מטפחת את עצמי אני דואגת לעצמי
אני גם בטוחה בכשרונות שלי אבל הקטע זה לא בדברים שעושים לבעלי
אני ממש בחיים לא אומרת לו שמנתי. וגם לא אומרת לו יצא לי פצע. להפך הוא פתאום יכול להגיד יצא לך פצע. צמח לך שפם..
אני יכולה לעשות לק להגיד איזה יפה.
קשה לי להסביר לך.
כאילן אני לא במקום בכלל לעשות משהוא כדי למשוך אותן אלי .אין לי ענין להכנס איתן למיטה כל יום שיש דברים שאני כועסת עליהם ואני פגועה וזה דברים שלא נפתרו
בתחילה הנשואים חשבתי עם מלא מלא נקים יחסים אז אולי כאילן זה ישתפר . זה לא . זה רק נותן הרגשה יותר גואלית סליחה לא יודעת איך להגיד כאילן משתמש בך אבל אחכ זורק אותך ולא מכבד אותך
אולי זה טוב לנשים שהבעל שלהם בלי חשק כל כך שהכל מסתדר חוץ מיזה אז מחפשות איך להעלןת לו את החשק זה אני מבינה. אבל אני לא שם
בלי קשר דוקא אני מאןד מסתירה כל מיני פגמים שלי נגיד שיער לבן שלא הספקתי לצבוע אז אשים הרבה יותר מטפחת בבית מהרגיל כי לא נעים לי שאני מוזנחת ועוד כל מיני דברים שאני כן חושבת איך לא ירד הערך שלי בעיניו למרות שלדעתי זה קצת משחק לא היתי רוצה להיות שם
היתי רוצה שלמרות שיש לי שפם שיש לי שיער לבן שלא גילחתי שערות ברגלים הוא יאהב אות כמו שאני
כרגע אם נגיד לא גילחתי שערות אז אני אלי לא אשב נגיד בספה בצורה בולטת שהוא יראה את הרגל שלי. זה לא טבעי לדעתי

קודם כל אם את אוהבת את עצמך אז אל תגידי לעצמך אפילו שיש פגמים..

 

תטפחי את עצמך ברמת הנורמה, יש מלא נשים מקסימות שיכולות לייעץ בפרטיות, וסליחה שיער לבן זה לא פגם,

ברוך ה שהגענו גם לזה.. אבל זה נחמד גם בשבילך וגם לבעל להיות קצת מטופחת.. למה לא? זה יעשה קודם כל רק לך טוב.. תעשי בשבילך

 

זוכרת איך המדריכת כלות הסבירה לי מזמן מזמן כמה חשוב לטפח את עצמך ולהיות נקייה לפני שהבעל מגיע הבייתה. פשוט גבר הוא יצרי, כן עובד להם חזק הקטע הפיזי אבל לא רק, אם יש אישה לצידם מטופחת רגועה ומפרגנת זה הכי כיף שיש..

 

ויחסי אישות הכל לאט לאט, לא רוצה לכתוב בפורום בפומבי. את יכולה להתייעץ עם רבנית מאמינה שתדריך אותך נכונה..

 

ולסיכום כל זה, גם שאנחנו מטופחות ואוהבות יש בעיות פה ושם. זה החיים, וכן הוא מסתכל גם פה ושם. אבל זה בא ביחד. זו עסקת חבילה. אבל לפחות החיים לא צריכים להיות כל כך נוראיים עם המון מריבות שאפשר באמת עם עבודה עצמית לפסוח עליהם

ויש לשתוק,ולעשות עבודה עם עצמך על השווי שלך,בלי להרגיש מאוימת ע"י נשים אחרות,כי את שווה בפני עצמך

לנו

אבא איתך♡

זה חשוב מאוד מאוד! עצה נפלאה
אבל זה 50%.
לפעמים האיש יש לו כל מיני בעיות, חוסר בטחון, יצרים וכו'

לא מזמן אמא שלי הביאה חבילת תמונות שלי מהילדות, באחד התמונות, רואים אותי מול מראה, ילד בן 7-8 עם גוף חשוף.
הילדים שלי שאלו את אמי מה אני עושה שם. היא ספרה להם שכל בוקר הייתי נעמד מול המראה, עושה לעצמי שרירים ואומר לעצמי איזה יפה אני, איזה מתוק אני ואיך אפשר שלא להתאהב בי...(בסוף נהיתי שחצן עם בטחון מופרז אבל זה סיפור אחר)

כי גם אם אישה תרגיש שהיא הכי יפה ומתוקה ובעלה לא ימצא טובה ממנה, לא יעזור לה כלום אם אין לו קצת יראת שמים!
כי מה שהבנתי שגבר לא רואה בעיה להסתכל על אישה יפה. אז מה? הוא אוהב את אישתו מאוד.

ונשים צריכות להיות מציאותיות.
הן יפות חכמות.. אבל לבעל יש יצר הרע.
וזה עבודה שלו ושלא יאשים את אישתו שהוא לא שומר עינים.

שגבר רוצה אישה חזקה למה הן מתכוונות? מה זה משנה לו אם היא בטוחה בעצמה או שלא?

כמו מכושף בין מה שאנחנו חושבים על עצמנו (נקרא לזה תודעה) על האם אנחנו שווים, טובים, מוצלחים, אהובים, או לחילופין דחויים, לא מוצלחים או לא יפים, לבין איך שאנחנו מתנהגים, ומה שאנחנו מקרינים כתוצאה מהתודעה הזו.
ההמשך של המעגל הזה הוא כשהסביבה שלנו מקבלת את השדר שלנו ומתייחסת אלינו בהתאם אליו.


ניתן לראות את זה ביחסים חברתיים, כשמישהי מרגישה למשל לא שווה או אפילו רק 'לא מעניינת', כל השיח וההתנהלות שלה יקרינו את התודעה הזו שלה. היא לא תבוא ותדבר בבטחון עם כל החבר'ה, ואם כבר תדבר תעשה זאת
בטון מונוטוני או כלאחר יד, כי היא יודעת שהיא לא מעניינת.
כמובן שבאופן הזה היא עלולה אכן לא להיות מעניינת, ולקבל פידבקים מהחברה שרק מחזקים את התחושות השליליות (במקרה הזה) שלה.

תשימי לב בעצמך מול הסביבה שלך, איך היחס שלך לאנשים ומה שאת חושבת עליהם מושפע בהרבה מהשדר שלהם, גם אם את רואה אותם בפעם הראשונה.


גם בזוגיות, אם אישה מאמינה שהיא לא יפה לא שווה ולא ראויה, זה השדר שהיא מעבירה לבעלה בתת מודע וגם במעשיה, ולבסוף בלי לרצות הוא מתייחס אליה באופן דומה.
אם אישה עוברת תהליך של חיזוק עצמי ומצליחה לעצור את הגלגל, ולשנות את התודעה והתפיסה השליליים על עצמה, בראש ובראשונה התחושה שלה תשתנה.
אחרי זה יגיעו גם ההתנהגות וגם התגובות מהסביבה.


אם נחזור לפותחת השרשור, תפיסה של אישה שבעלה מחפש או צריך לחפש או יש לו סיבה לחפש ולרא(ע)ות בשדות זרים, היא זו שגורמת לה להתנהג בקנאות צרה ומעבירה את השדר שהיא לא מציאה, ומחלישה בעצם בעצמה את החוזק הזוגי והתחושה של בעלה שהיא טובה עבורו ושטוב להם זה עם זו.



כמובן שיש גם את הצד השני במשוואה, אבל אני מאמינה גדולה (וגם רואה את זה כמעט יום יום עם אנשים שאני עובדת איתם)
ששינוי מהותי ועמוק גם בצד אחד, משנה קודם כל את הבעיה העיקרית שזו התחושה של האישה שהיא לא מספיקה, ואיתה גם את השדר וגם את הדינמיקה הזוגית.

יש 2 דרכים לעשות זאת- או מבחוץ פנימה-
כלומר להתחיל לנהוג בצורה שנוגדת את ההכתבה והתודעה הפנימית (והשגויה לפעמים). למשל להגיד ולהתנהג כאילו אני בטוחה בעצמי ויפה, גם אם אני לא מרגישה כך. זה יכול לעזור או להחליש דינמיקות בעייתיות, אבל דורש הרבה מאמץ ולא תמיד מצליח, ולרוב גם לא יפתור את הנושא מהשורש, ויש אפשרות לשנות
את התודעה מבפנים, כלומר לתקן את התפיסה השגויה וההקרנה החוצה כבר תקרה מאליה

ובהצלחה רבה לך בהמשך במציאת זוגיות ראויה ומיטיבה!

לא מתחברת בכלל לאנשים רועשים שצריכים שכולם ישימו לב אליהם ורק רעש וצלצולים ..
יש בשקט הזה משהו מדהים..
תעריכי את עצמך . אז מה אם את שקטה יותר ומופנמת יותר. זה בכלל לא מינוס זה פלוס ענק!!!
מקווה שיש לו את החוכמה להבין מה יש לו ביד. ושהוא מעריך את זה.
למשפחה שלו את תיפתחי בסוף.. שתתרגלי אליהם .
ולאט לאט הבושה תיעלם!
בנתיים תקבלי את עצמך כמו שאת!! זאת את! ואין בזה שום דבר רע!

זה מיוחד, ויותר מזה את בהחלט בסוף תיפתחי אולי לא בקצב של אלו שכן יותר מדברות אבל זה יקרה ובקצב שלך.
בנוגע לבחור את לא צריכה לשדר לו שאת חסרת אונים ושיש לך מגרעה ''עמ''י ביישנים'' זאת מעלה שאמר אותה עלינו יוצר האדם הקב''ה, זה אומר משהו

פחד מולם יהיה לך יותר קל להיות בחברתם. לא חייבת לדבר אבל לפחות להיות נעימה וחייכנית. דווקא יש משהו נעים באנשים שקטים ,והרבה פעמים דווקא איתם אוהבים יותר לדבר, אנשים אוהבים שמקשיבים להם.

ברגע שאני נמצאת עם אנשים שאני לא מרגישה איתם לחלוטין בנוח, אני יושבת בצד ולא מדברת. בדיוק כמו שתיארת, אני יושבת בלי לזוז כמעט, ומדברת רק כשפונים אליי וגם זה בקושי.
אנחנו נשואים כמעט שנה, ובפעמים הראשונות שהגעתי לא הצלחתי להוציא מילה מהפה. וכל כך רציתי להשתלב, שהמשפחה תהיה כמו משפחה שנייה בשבילי. והם היו כל כך נחמדים ולא מפחידים, אבל למרות זאת לא הצלחתי להשתתף.
בעלי (אז ארוסי) הצטער קצת שאני לא מרגישה בנוח אצלו בבית. דיברנו על זה, והסברתי לו שאני צריכה זמן. שהמשפחה שלו נחמדה, וגם אם נראה שאני קפואה ולא נהנת, זה לא בגללם. שככל שנהיה שם יותר, אני ארגיש יותר בנח ואפתח.
וכך באמת קרה. כיום אני צוחקת איתם, משתתפת בשיחה בחופשיות ומרגישה חלק מהמשפחה.
אז הינה כמה טיפים:
1. לא להלחץ. זה טבעי, להרגיש לחוצים עם אנשים חדשים. ככל שתהי לחוצה מכך שאת לחוצה הלחץ יזין את עצמו ולא תצליחי להרגיש בנח.
2. בזמן שאת שם, נסי להקשיב לשיחה. לחייך מדי פעם. את יכולה בהתחלה ללחוש לו דברים שאת רוצה, ולא לפנות לכולם. בהדרגה, תנסי להגיד מילה או שתיים. אין צורך בהרבה. את תראי שעם הזמן את תדברי יותר ויותר.
3. אנשים מבינים שלפעמים קשה להיפתח. כתבת שאמא שלו נסתה לצרף אותך לשיחה, וכשזה לא עבד היא עזבה אותך בשקט. זה מראה שהיא שמה לב לקושי שלך ומנסה לעזור לך להרגיש בנוח. היא ראתה שאת עוד לא בשלה להצטרף לשיחה ונתנה לך זמן להרגיש יותר בנוח. אל תחששי ש"יחשבו שאני באה רק לאכול". הם ראו שקשה לך ומנסים לעזור.

מקווה שעזרתי קצת

את נשמעת פשוט נשמה טובה.

 

לא חייב להיות מסוג האנשים שמגיעים וכולם רואים שהם שם, וגם אם לא זורם לך השיחה אני בטוחה שברגע שתכירי - זה לוקח לאט לאט, עוד פגישה ועוד פגישה - יזרום לך יותר.

אני גם הייתי כמוך. יושבת בשולחן ולא אומרת מילה. זה הגיוני מאד את לא מכירה אותם, ובטח אם את ביישנית בטבע שלך, שזאת תכונה מקסימה בעיניי.

 

טיפים?

1. אולי תנסי לפתח את הקשר ואת הדיבור לא מול כולם ביחד, אלא מול מישהי או מישהו שאת מרגישה איתו יותר נוח.

אפשר בהזדמנויות לדבר איתו/איתה אחד על אחד ואז אולי השיחה זורמת יותר?

אולי תצאו לאנשהו עם אחד האחים/אחיות שלו? ביום חול.

2. יש לו אחיינים? זה יכול מאד לעזור להיפתח, ילדים לא שופטים אותך ולא מסתכלים אם את מתביישת או לא.

3. להירגע. 5 פעמים להיותר עם המשפחה שלו זה הרה פעמים כשמרגישים לא בנוח, אבל קצת מאד בשביל להיפתח.

 

 

גם הייתי ככה בהתחלה אצל ההורים של בעלי, בדיעבד הבנתי משהו על עצמי באופן כללי ולא רק מול המשפחה שלו, שאנשים שאני לא רוצה לגלוש איתם לנושאים אישיים שלא מעוניינת לפתוח איתם ואז תמיד שתקתי ופחות נפתחתי. (בעצם התביישתי מנושאים מסויימים או מצבים שלפחות במחשבה לא ידעתי איך להתמודד איתם)
אולי תשאלי את עצמך איזה נושאים מפריעים לך שמדברים עליהם וכשאת שם מקס' תשני נושא.
וגם כשיש הרבה המולה ואנשים הדבר קודם שתופס אותי זה ההתנהלות המקומית, השיח הסגנון שלא מוכר לי, בהתחלה הייתי צריכה ללמוד את השפה המשפחתית מה להגיד ואיך אז יש שיזרמו מלחתכילה ויש כמוני שצריכים להבין להפנים להכיל ואז לבנות קשר.

יכול להיות שעם הזמן תרגישי שהם חברים/משפחה שלך ותרגישי כבר יותר בנוח...
יש שם מישהי שיותר קל לך איתה? תצמדי אליה אולי?

אבל זה לא נכון להגיד " זה השתנה " אלא , *אני* השתניתי. ביטחון עצמי.
חיזקתי (ומחזקת) כל יום את הביטחון העצמי שלי. 
את חייבת . ולאט לאט עם הזמן גם תרגישי בנוח יותר... הזמן עושה את זה
בהצלחה!