אם לא היה אלכוהול לא היו שותים

אנשים שותים בירה/יין בגלל התחושה הטובה שזה נותן

והיא מוציאה את העצבים עלינו

 'מז'א השתגע, לא זוכר דבר כזה'.
- קרה בשנה שעברה. או בשנה שלפניה.*
- 'אה, טוב'.
(רקע - השבוע ושבוע הבא)

*באופי, לאו-דווקא במשך או עוצמות

למה הימים החמים ביותר הם לא בקיץ*?

מזג-האוויר אצלנו נקבע ממשחקי כוחות בין גושי אוויר, כאשר המקור הקר הוא מצפון והמקור החם הוא מדרום, בגלל סירקולציה גלובלית של אוויר ומרחק וזוית של השמש.
כאשר אין דחיפת אוויר קר מצפון, בעונות שבהם השמש ממש מולנו (לא חורף), ישר נכנס אוויר חם מדרום כי זה מה שימלא את הוואקום באופן טבעי בקוי הרוחב שלנו. במקרה כזה יש גלי חום ושרבים. אוויר חם נכנס בגבהים של 2-3 ק'מ ויורד למטה, מתכווץ ומתחמם עוד יותר.
נוצר גל חום שבו גם בלילה חם במקומות הגבוהים כי משם מגיע החום.

למה בקיץ פחות חם (ממוצע 30 מעלות)?
בקיץ בכל שנה יש מערכת גדולה שנקראת המונסון ההודי. מערכת של לחץ נמוך. לחץ נמוך נוצר מעל גופי מים חמים. לכן המערכת מתפשטת מערבה מהודו אל עבר המפרץ הפרסי (רק לא בצורת גשם) - נוצר האפיק הפרסי. האפיק הפרסי מתפשט אל מזרח הים התיכון, בעזרת הרי הטאורוס בטורקיה. הוא גורם לאוויר קריר מהים לנשוב אל עבר ישראל ולבנון, להבדיל מאוויר יבשתי-מדברי ששורר באזורים ממזרח לנו.
זהו מעין מנגנון של שריון שמגן עלינו מפני חום של 40-50 מעלות ששורר בסעודיה ועירק בקיץ.
האפיק הפרסי מתפתח במהלך יוני בד'כ - אז מתחיל הקיץ באזורנו.
באביב ובסתיו אין אפיק פרסי ואז אנחנו נתונים למשחקי הכוחות בין הקור מצפון לחום מדרום - יש ימים לוהטים לצד ימים קרירים.

* - ברוב המקרים ובהסתכלות אקלימית כללית. היו מקרים בעבר שכשהמנגנון הקייצי מתפרק אנחנו מקבלים ימים לוהטים - ואז זה הכי לוהט - 40 פלוס.

אחת שהתחתנה
ואחת רחוקה
ואחת הקורונה
ואחת הלימודים 
ואחת זה לא מספיק חזק בשביל לדבר מעבר
ועוד אחת שהתנתק אחרי שהתחתנתי כי היא אי שם ואני הי פה

וכו וכו וכו וכו 
 

יש לי  חברות של וואטסאפ 
רק בוואטסאפ .וכאילו באמת יש פוטנציאל לחברות , אבל זה בוואטסאפ ..
 

תכתבי "טוב סנוביות שלי, יום רביעי(אפשר גם יום אחר כן?) בשעה 20:00 אנחנו יוצאות לפאב השכונתי(אפשר גם מקום אחר כן?) וכולן באות! הצ'ייסרים עלי(אפשר גם סתם ספרייט כן?)! ומי שלא באה אני לא אתפלל עליה באומן(אפשר גם במירון כן?)!

צריך לגרד אנשים מהבתים היום, זה ידוע.

אבל הבנת את הרעיון

כי ניסיתי כמה פעמים וכל פעם יש תירוץ אחר ללמה לא (וגם אם זה אמיתי, תנסו לקבוע לפחות תאריך אחר)
 

ואז תעשי מהתירוצים שלהן קולאז' כזה יפה עם מסגרת.

בגלל שאת לא חייבת כלום לחברות שלך,אין לכם ילדים משותפים ומשכנתא ועוד מלא מחויבויות

שכנות שאפשר לדפוק בדלת? מישהי שמתפללת לידך?

את מתפללת במניין בלילות שבת?

תנסי לעבור על האנשי קשר ולנסות לחדש...

וזאת לא חייבת להיות דוסית

קודם כל חשוב להפריד האם הספקות הן מ*הבחור עצמו*

או האם הספקות הם *מההחלטה עצמה להתחתן* ומהמעבר המפחיד והגדול מרווקות לנישואין.

אם התשובה היא המקרה הראשון - צריך להמשיך בנחת להיפגש עם הבחור ולראות האם באמת *זה זה*

ורק *את* יכולה באמת לענות לעצמך ולהחליט מה הכי נכון עבורך

(כמובן שתמיד טוב להתייעץ כמו שאת עושה פה, אבל חשוב להבין שבסוף רק את יכולה להחליט את ההחלטה ולא אף אחד אחר).

כדי לדעת אם *זה זה* או בדרך להיות זה,

תוכלי לשאול את עצמך מספר שאלות:

האם את מעריכה את בן זוגך הנוכחי?

האם את רואה בו אבא טוב לילדייך?

האם כיף לך איתו בזמן הפגישות ונעים לך איתו?

איך התקשורת ביניכם?

איך מתנהלים חילוקי הדעות ביניכם?

האם את מרגישה שאת יכולה להיות *את* כאשר את לידו?

האם בין לבין הפגישות את מתגעגעת אליו או חושבת עליו?

האם הוא מכבד אותך?

האם יש לך חיבה אליו?

האם יש לך משיכה אליו?

אחרי שתעני לעצמך על השאלות הללו,

אפשר לעבור לרגש של הבילבול שלך שמשמע מאוד חזק ודומיננטי אצלך בחיים.

את כותבת על הבילבול שהוא לא חדש לך,

שהוא מלווה אותך כבר שנים ארוכות,

ושהוא מלווה אותך בהרבה (אם לא כל) הקשרים הקודמים בהם היית.

ולצד הבלבול הזה נמצא (ואולי בעצם מסתתר) הפחד.

פחד עמוק וגדול מאוד.

פחד לטעות.

פחד לחיות חיים שלמים ללא אהבה, כזו טובה ואיכותית

פחד להישאר לבד,

פחד להיות יחד אבל להרגיש לבד

פחד להיכשל בבחירת בן הזוג

פחד לאבד את הטוב שיש

פחד ממורכבות

פחד מהתמודדות

פחד להתגרש בעתיד

פחד לא להתחתן לעולם

פחד מסכנה בריאותית

פחד שלא יתמוך במצבי קיצון

פחד שלא יחפוץ בך חיצונית אחרי שנים

פחד מהחיים עצמם!

לי הקטנה זה נשמע שלפעמים הפחד מנהל אותך, הבילבול מנהל אותך.

זה מאוד אנושי וטבעי לפחד

אבל כן כדאי לפעמים לעצור ולחשוב עםפ עצמנו האם הפחד הזה לא משתק אותנו?

האם הפחד הזה לא מנע או מונע מאיתנו לחוות דברים טובים?

להשיג דברים שאנחנו רוצים?

להתקדם בחיים?

אם התשובה נוטה להיות חיובית אז צריך לעבוד על זה.

ם לא מצליחים לבד, אפשר ללכת ליעוץ.

מטפל טוב ידע לעבוד איתך על הפחד ולפרק אותו לגורמים, לראות איפה השורש שלו ולאט לאט לצאת ממנו ולהתגבר עליו.

זה חשוב שאחרי שתביני את עצמך תיתני גם לו מקום, לפחד.

תביני מה בדיוק מפחיד אותך?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם כן תתחתני לבסוף עם הבחור?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם לא תתחתנו בסוף?

מה יקרה?

ומה עוד יכול לקרות?

ואיך את תהיי?

ומה יקרה לך?

ואיך את תרגישי?

ומה זה אומר עלייך לדעתך?

ותני לעצמך להרגיש גם בגוף את התחושות שתרגישי כאשר תעבדי על המקום הזה של הפחד.

האם יש כיווץ בגוף?

איפה בדיוק? בבטן? ברגליים? בראש?

האם הגרון נחנק? יש דמעות?

אולי אין בכלל כלום?

תני לעצמך להרגיש.

תהיי שם.

אחרי שתעברי את כל השלבים האלה עם עצמך,

תוכלי להיות יותר חכמה כלפי עצמך.

תוכלי לראות יותר בבהירות דברים.

וזה תהליך, כמובן, לא תוך שניה הכל מסתדר ומתבהר.

אבל זה תהליך חיוני שחשוב לעבור עם עצמך.

חשוב גם לזכור שהפחד הוא באמת רגש טבעי.

זה באמת מפחיד.

זה באמת דבר בעל משמעות עצומה לחיים - עם מי לחלוק אותם, לנצח

ההחלטה הזו בהחלט מפחידה.

ואם נקשרים ואוהבים - גם אז הפחד הוא לעיתים בלתי נמנע

כי מה יקרה אם חלילה נאבד את זה?

גם פחד מאובדן ממשי ח"ו של האדם האהוב

וגם פחד מאובדן של הקשר שמתבטא בדמות גירושין בפועל או גירושין רגשיים וחיים ללא אהבה.

זה באמת מאוד מאוד מפחיד.

עם כל אהבה גדולה בא גם פחד גדול.

עם כל אהבה גדולה בא גם סיכון לאבד אותה

עם כל סיכוי גדול בא גם סיכון גדול

אבל אם לא מסתכנים לעולם - גם לא אוהבים עד הסוף לעולם.

את את מוכנה לוותר על אהבה שלמה ולהיות רגועה שלעולם לא תטעי ולעולם לא תיפגעי?

או שאולי את מוכנה לפחד לפעמים ולהרגיש בלבול ולא כל-יודעת לפעמים ולקחת את הסיכוי שאולי משהו יקרה - אבל מצד שני לקחת בשתי ידיים את הסיכוי לאהבה גדולה ושלמה?

זו בחירה רק שלך.

אחרי כל השאלות והבירורים האלו תאמיני בעצמך שיש לך ותהיה לך את התשובה הנכונה עבורך.

ואז-

כל מה שישאר לך לעשות זה להיות שלמה איתה

שזה אומר - לשים רגע את הפחדים בצד ולחיות, ולהשקיע באופן אקטיבי כוונה ורגש ומחשבה ומאמץ לטובת הקשר, ואם וכאשר הקשר שלכם יגיע לחתונה - גם אז - לזנוח את כל ה"מה היה אילו" ולחיות בכאן ועכשיו.

ויותר חשוב - להשקיע בכאן ועכשיו.

להחיות את הכאן ועכשיו כל יום מחדש.

לכוונן את כל האנרגיות שלך - במקום לבלבול ולספקות שיכרסמו - לבנייה. לביחד שלכם. 

להחליט החלטה ברורה ש*כך החלטתי ואני עכשיו נותנת את כל כולי לנצח למען זה*-

ואז אפשר לנתב את כל הבלבולים והפחדים ולתעל אותם לצורך עשייה חיובית.

לכמה שיותר אהבה, וזמן ביחד, ונתינה, והשקעה, וחיבור, ושיחות, ואיכות.

דבר נוסף שעוזר לבהירות בהחלטה-

קודם כל - את כבר ודאי יודעת, אבל בכל זאת חשוב שוב להזכיר - שבכל אדם יש יתרונות וחסרונות.

ז"א, שכל אותן תכונות מאוד טובות שכן יש בבחור הנ"ל, בכלל לא בטוח שיהיה בהבא בתור שלו יהיו או שלא את ה2-3 תכונות שמהותיות לך.

לכן צריך גם את זה לקחת בחשבון.

תמיד צוחקים שאם כל גבר וכל אישה יכלו לעשות "מיקס" של כל התכונות הטובות+הפיזיות הטובה בכל מי שיצאו איתם לאורך כל השנים - הם היו מגיעים לנוסחה של גבר/אשת החלומות.

קצת מההוא,

את זה מההוא,

את זה מההיא -

ויוצא מר/גברת מושלם/ת

ובכן,

לצערנו זה לא קיים.

ולא רק שזה לא קיים,

כל ההשוואות האלה שיש לנו מקשרים קודמים,

יוצרים אצלנו מעין "תרמיל" שהולך ונהיה מאוד כבד על הגב...

בתרמיל הזה נמצאות ההשוואות.

וככל שיוצאים עם יותר מדויטים - כך התרמיל הזה גדל וגדל

ואותו בחור שכרגע נמצא איתך בקשר - נמצא איתך בקשר + עם כל התרמיל שלך וכל מי שאי פעם יצאת איתו.

הוא אפילו בלי לדעת נמצא בתחרות סמויה (או גלויה) עם כל אותם מספר הבחורים עמם יצאת בעבר.

עם כל תכונה ותכונה טובה של מי מהם,

עם כל פרט גופני של מי מהם,

עם כל כימיה, רגש של אהבה, תשוקה ומשיכה שהרגשת לכל מי מהם,

עם כל חוויה וחוויה שעברת איתם

וזה בנוסף לכל מה שאת סוחבת על עצמך עוד מינקות וילדות - וכל הדפוסים והמשפחה הגרעינית וכו' וכו' -

ו...

זה הרבה.

זה לא קל.

צריך באמת להיות כמעט מלאך ומושלם כדי להצליח לנצח בתחרות הזו.

ולעמים נראה שלתחרות הזו פשוט לא יכול להיות מנצח.

אני לא יודעת איך,

אבל אם היית יכולה לבוא לפגישות איתו ולראות רק *אותו* כפי שהוא,

ורק אותך כפי שאת,

בלי כל המטענים של האחרים ובלי כל ההשוואות - 

לענ"ד זה היה יכול לעשות לך הרבה טוב.

אפשרות לבחון רגע את הדברים בנקיות, בלי כל ההפרעות וההסחות שיש ברקע.

-----------------------------------------

ואם הפחד והחשש הוא *מעצם ההחלטה להינשא* ולא מהבחור עצמו-

ישנם כמה דברים שיוכלו לעזור:

1. נסי לברר בתוכך את החלק ההססן הזה.

ממה הוא מפחד בעצם?

האם הוא נתקל בעבר (אולי בילדות? אולי מודל ההורים? אולי חוויה קשה שבה הוא ראה איך נישואין מתפרקים או לא מתפרקים אבל גורמים לאדם סבל? משהו אחר?) במשהו שיכול לגרום לו לפחד ולהסס?

מה התרחיש הכי מפחיד שממנו הוא הכי מפחד?

מה קורה בתרחיש הזה?

מדוע הוא פיתח את חוסר הודאות הזה?

האם זה תרם/תורם לו באיזשהו אופן במשך השנים?

האם בעבר הוא גם היה שם? מה הוא גרם לך להרוויח/להפסיד?

מה כן עשית או לא עשית בגללו?

מה יקרה אם תקשיבי לו ולא תלכי על זה? מה תרוויחי? ומה תפסידי?

ומה יקרה אם לא תקשיבי לו, תתמלאי בחלק הבטוח שלך ותלכי עלך זה - מה תרוויחי אז? ומה תפסידי אז?

תנסי להיות רגע עם עצמך בשלמות - ממש להרפות את הגוף, לעצום עיניים, לנשום לתוכך פנימה ולהיזכר ברגע אחד בחייך שבו הרגשת ביטחון. ממש רגע שבו הביטחון עטף את כל כולך והלכת איתו בראש ובלב ופעלת לפיו.

מה את רואה שם?

מה היה שם באירוע הזה?

איך הרגשת שם?

איפה בגוף הרגשת את הביטחון הזה?

נסי להיות שם רגע ולקחת את הביטחון הזה, שהוא גם חלק ממך, ולנסות לתת לו יותר ויותר את הבמה - ממש לדמיין אותו גדל וגדל בתוכך עד שהוא ממלא את כל כולך.

מי את שאת מלאה בביטחון עצמי?

מי זאת שואלת ושואלת שהיא בטוחה?

מי את שאת לרגע נפרדת מחוסר הודאות?

2. ישנה טכניקה מוכרת לקבלת החלטות,

שבה אומרים להפוך את ההחלטה ממצב אקטיבי (אני בוחר) למצב פסיבי (בוחרים בשבילי) - ולפי זה לראות מהו באמת הרצון *האמיתי* יותר של האדם.

במקרה שלך,

אם אני אשאל אותך מה יקרה אם תיפרדו מחר, בן זוגך יהפך לבן זוגה של אישה אחרת - ינשא לה ויהיו להם יחד ילדים משותפים.

ז"א, אם *הוא* יחליט זאת מחר ויחתוך ממך וילך לאחרת -

מה תרגישי אז?

שהרווחת?

או שהפסדת?

את התשובה הזו תיקחי ותדעי את ההחלטה שלך בשלמות.

3. הדבר העיקרי, ואולי היחידי יש יאמרו שיקבע האם זה יהיה זה או לא יהיה זה

זה אך ורק *את* ו*בן זוגך* והבחירה שלכם אחד בשנייה בכל יום מחדש!

אם תבחרי להיות שם,

אם תאמיני בעצמך ובבן זוגך ובמה שיש ביניכם,

ותקחי את האמונה והבחירה והביטחון הזה יום יום שעה שעה - *זה* מה שיגרום לכם להצליח!

*זה* מה שיגרום לנישואים שלכם לעבוד לנצח,

*זה* מה שיהפוך את זה ל*זה*!

וכמה שזה חשוב לומר זאת,

כי לצערנו בדור הזה הבלבול כל כך כל כך גדול, אנשים הולדים ומסתובבים בעולם הזה פשוט מבולבלים, כבר לא יודעים מה ואיך והאם ומדוע

בטוחים שרק אם ימצאו את האחד הזה שעוד יותר טוב מההוא,

ואת האחת הזאת שעוד יותר מוצלחת מההיא - אז הם באמת יהיו מאושרים!

וזה פשוט לא נכון!

מה שהם באמת צריכים זה לבחור בו/בה! בשלמות!

להביט לו בעיניים ולראות בו את האחד *שלך*, כי הוא *שלך*,

להביט לו לתוך הנשמה ולראות בו את השותף לכל חייך,

ולא רק עכשיו, ולא רק באירוסין, ולא רק החתונה, ולא רק בשנה הראשונה והשנייה, ולא רק בשנה ה20, אלא כל יום מחדש!

ההבחירה הזו,

האמירה הברורה הזו,

תגרום לך כל יום לבחור בו מחדש,

להפוך את הנישואים שלכם ללא מובנים מאליהם,

להשקיע ולתת,

להקדיש זמן ומרחב זוגי לכל אורך הדרך

וזה, באמת באמת זה מה שיגרום לך לאושר נצחי ולנישואים חזקים, טובים ומטיבים.

4. הייתי מציעה לך להקשיב יותר לגוף שלך, לרגש שלך,

ולא רק לשכל.

שהוא שם, והוא חריף וחכם וחזק - ואת זה את יודעת ואף אחד לא יקח לך.

אבל אל תתני לו להעיב על השמחה שלך ועל כל מה שיכול להיות לך טוב בחיים האלה רק כי הוא אוהב לנתח ולשאול אלף פעמים ומכל זווית על כל אירוע שקורה לו בחיים.

אני לא אומרת חלילה להתעלם ממנו,

הוא שם ויש לו תפקיד חשוב,

אבל מאז שסיים את תפקידו ובחן רציונאלית האם הבחור טוב לך או לא, מתאים לך או לא,

*שם*, תני יותר מקום לגוף ולרגש שלך.

שאלי את עצמך

מה אני מרגישה כשאני לידו?

איזה רגש עולה בי כשאני חושבת עליו?

ועלינו יחד?

ועלינו מגדלים ילדים?

ואיפה אני מרגישה בגוף שלי את כל זה?

מה החוויה הגופנית/פיזית שלי כשאני נמצאת לידו?

איזו תחושה הוא מעלה בי?

תהיי שם רגע ותשהי בתחושות האלה.

גם הגופניות וגם הרגשיות.

ותני להן רגע למלא את כל כולך.

את יכולה אפילו לתת להם שם או לדמיין אותן בצורה מסוימת עם צבע מסוים - ואז בכל פעם כשיעלו החששות - תביאי את הצורה המוחשית הזו שדמיינת לאותן החששות שיענו להן,

שיהיו שם לעשות סדר בדברים.

תני להם את המקום שלהן ואת הזמן שלהן ותרגישי אותן, ותשהי ברגש ובחוויה הגופנית הזו.

בצורה הזו, תהיי בטוחה גם שכלית, גם רגשית וגם גופנית,

ובצורה הזו תוכלי קצת להרגיע את החלק ההססן והחושש שבך כשתצטרכי.

בהצלחה רבה רבה

אינני יודעת בת כמה את ומה עברת עד כה,

אבל נשמע שיש משהו פנימי שחוסם אותך.

לפעמים מדובר בחוויות משמעותיות כמו היכרות קרובה עם אהבה על תנאי 

או עם חוסר תמיכה זוגית בעת הצורך.

לפעמים מדובר באמונות אחרות, מהסוג שיש לכל אדם,

כאלה שדרכן הוא רואה את המציאות.

אני ממליצה לך מאד ללכת לטפל בזה,

כדי שתוכלי להכנס לקשר זוגי בלב שלם.

כשהחששות הללו קיימים, כי האמונות הללו נמצאות, הן עלולות להקשות

ולפגוע גם בקשר יציב וקיים, אפילו אם כבר החלטת להתחתן ונראה שזה מאחורייך.

בסוף בזוגיות צריך במובן מסויים לבחור בכל פעם מחדש...

ח"ו תחושה של אהבה על תנאי יכולה לצוץ סביב כל דבר כמעט בנישואין.

וכמוה חשש שלא תומכים בלב שלם, חוסר בטחון סביב המראה החיצוני או כל דבר אחר.

רוב האנשים חוששים לפני שהם מקבלים החלטה להתחתן,

אבל ההבדל בין מצב שבו כדאי ללכת לטיפול לבין מצב שבו נותנים עוד צ'אנס,

הוא האם באמת החשש הזה מאפשר לבחון דברים ולקבל

החלטות, או שהוא חוסם ואוחז בך בצורה חזקה מעבר לכל הגיון.

שתזכי לבנות את ביתך בקרוב בלב שלם

ושתדעי להתמודד בכל מצב

ולקפוץ למים

אף פעם לא תהיה לך תשובה על הכל. חצי אם לא יותר מהמצבים שאת מדיימנת לעולם לא תפגשי במציאות.

כן זו בהחלט קפיצת מדרגה ותמיד יהיו חששות, כי אי אפשר לדעת מה יהיה

אז להתחזק באמונה ולעשות את הצעד בהתאם למצב בפועל

טוב לך איתו? את רוצה להתקדם הלאה? אז תעשי את זה

אם את רגישה מידי או לא,אם את לא מעונינת לשתף אסור לו לשתף!!!

א-ב של נישואין זה אמון.

הייתי מדברת איתו על זה ומסבירה לו את הקושישלימול זה,ואם הוא לא מוכן לקבל,פשוט להסביר לו שלא תשתפי אותו בכלום כי את לא יודעת מה יעבור ומה לא

זה בדיוק מה שעשיתי עם ההורים שלי,לא משתפת בכלום,כי הכל עובר אוטומטית.

אחרת איפה האינטימיות שלכם?

בעיה או שזה משפיע על הזוגיות כי זה אחים שלי אז הבעיה היא שלי

אני מסבירה ומסבירה אבל שורה תחתונה מה שאני אומרת יוצא וממש קשה לי לשמוע אותו מספר, במיוחד למי שנפגעתי ממנה 

ודברים שאני צריכה להסביר ולפרט

מפחיד אותי מהיום (שלא רחוק מידי) שנהיה שכנים, מכירה לא מעט שזה השפיע מאד 

ובעיקר מזה שלא מרגישה שהוא משתדל בעניין הזה בשבילי

אני מספרת משהו לאמא שלי ואחרי כמה זמן מקבלת טלפון מאחותי שמדברת איתי על זה

ומבחינתי זה, למה היא סיפרה לך בכלל, אני לא רוצה שתתערבי

תדברי איתו, שלפחות כשאת מספרת לו משהו ואת רוצה שזה ישאר ביניכם, שלא ילך לספר למשפחה שלו

ותודה לכולם

קודם כל - אם משהו מפריע לך ומהותי *לך* - לא כדאי בכלל לטאטא את הפגיעה והרגשות והעמדות שלך ולהתעלם מהם.

זו דרך לצבירת כעסים, מטענים, וככאשר כלה גם הכוח - זו דרך שמובילה ישירות לפיצוץ.

לכן, אני כן ממליצה לך לתווך *בצורה טובה ומקרבת ומבינה* את כל מה שאת מרגישה לבעלך.

חשוב מאוד שתהיה הבנה שלו אותך, עד הסוף.

ותהיה הבנה שלך אותו, עד הסוף.

ואז הדרך לפתרון תהיה הרבה יותר קלה.

מעתיקה לך כמה דרכים טובות לתקשורת *טובה* ולא הורסת שכתבתי כאן בעבר:

כמה טיפים לתקשורת בונה ומקרבת: 

1. מילוי צרכים – ולעבור משפה של תלונות לשפה של אמירת הצרכים האישיים שלנו -

כל אדם צריך שהצרכים הבסיסיים שלו ימולאו (אוכל, מים, שינה), ואח"כ הוא יכול להתפנות ולחשוב גם על הצרכים הנפשיים והרגשיים שלו.

בכל אחד מבני הזוג קיימים הרבה צרכים, כאשר העיקריים ביניהם אלו הם הצרכים שנחקקו בנו כבר מילדות ובגלל כל מה שעברנו מאז שנולדנו, ובעיקר בתקופת הילדות.

כדי לבטא את הצרכים האמיתיים שלנו אנחנו צריכים להשתמש ב"טכניקת האוזן השלישית" – להבין מתוך התלונות שנאמרות מהו הצורך הלא ממומש שמתחבא בתוך התלונה?

(כי רוב האנשים לא יכולים או לא יודעים לומר מה הם באמת צריכים, לכן לרוב זה יוצא להם בצורה של תלונה, לכן כדאי ללמוד איך לומר זאת בצורה של בקשה, של צורך, ואיך לשמוע את הצרכים של השני מתוך התלונות שלו).

לכן לדבר בשפת הצרכים: "אני צריכה ש_____, אני צריך ש_______"

ולא בתלונות כמו: "אתה אף פעם לא _____, את תמיד ______, נמאס לי שאתה ______, את מעצבנת אותי כשאת _____"

לדוגמא,

* גבר שמתלונן תדיר לאשתו ש: "את אף פעם לא מתייחסת אליי כשאני חוזר הביתה!"

בעצם אומר:

"אני צריך יחס.

יש לי צורך בנראות. שיראו אותי ויתייחסו אליי."

* אישה שמתלוננת לאיש שלה ש: "אוף איתך! אתה כל הזמן צורח וצועק וכואב לי הראש ממך כבר!"

בעצם אומרת:

"אני צריכה רוגע ושלווה.

יש לי צורך ביציבות וביטחון.

דרך דיבור בטון רגוע הצורך שלי ביציבות ממומש."

* גבר שמתלונן לאשתו: "תפסיקי כבר לחשוב רק על עצמך כל הזמן, תפסיקי לשקר שרק את עושה פה הכל!!!"

בעצם אומר:

"יש לי צורך שיראו את הדברים הטובים שאני עושה.

יש לי צורך בהערכה."

* אישה שמתלוננת לבעלה ש: "תפסיק לרצות לשנות אותי כל הזמן!!!"

בעצם אומרת:

"יש לי צורך שיקבלו אותי כפי שאני.

יש לי צורך בקבלה ובאהבה ללא תנאי."

 2.  שפת ה"אנחנו"

עוד סוג של תקשורת בונה ומקדמת – הוא שפת ה"אנחנו" –האיש והאישה הם חלק שלם של הבית והמשפחה הכוללת שלהם, לכן כל בעיה שיש למישהו – היא בעיה משותפת "שלנו", בצורך שלנו לבנות בית אוהב ושמח, משפחה שלנו, אהבה שלנו.

לכן לומר: "איך אנחנו יכולים לעשות שזה יסתדר?

איך נוכל לפתור את הבעיה יחד? וכו'

3. שפת ה"אני" ולא "האתה"-

גם שפת ה"אני" היא שפה מקדמת ולא מרחיקה,

שכל אחד פונה לבן הזוג בצורה ישירה בתור "אני" ("לי קשה ש....", "אני אוהב ש.....", "מפריע לי ש....")

ולא בשפת ה"אתה" – שבה רק מטיחים ומאשימים את בן  הזוג, ולא מתקדמים לשום מקום, רק נוצר כעס וריחוק, רק השתבללות במגננות ובפגיעות ובעלבון של כל אחד (לדוג': "אתה תמיד....", "את אף פעם לא...." וכו').

4. תקשורת בונה ומקרבת לפי שיטת אימאגו –

א. שיקוף- לחזור במדויק על הדברים שאמר בן הזוג ("אמרת ש....")

ב. מתן תוקף- לתת תוקף ומשקל לדברים שנאמרו (לדוג': "אני מבין/ה ש___", "זה באמת קשה שקורה....")

ג. הזדהות עמוקה- להזדהות עם תוכן הדברים של בן הזוג (לא חייבים להסכים עם הדברים, אבל כן להראות נכונות להבין ולהזדהות אם אני הייתי במצב כמו שלך... אני יכול להבין אותך... וכו')

חשוב בתקשורת הזו ליצור קשר עין, מבט חם בעיניים, החזקת ידיים וקירבה.

בצורת תקשורת זו יש "ביקור הדדי" – כל אחד "מבקר" בתוך ליבו של בן/בת זוגו, ויכול להבין אותו יותר לעומק.

5. החלפת תפקידים:

כל אחד מבני הזוג יהיה השני/ה, יכנס לראשו, למחשבתו, להלך רוחו.

כל בן זוג "מוחלף" בתורו נשאל:

"מה קשה לך בעצם הכי הרבה?"

"מה הכי היית רוצה?"

בצורה הזו מבינים יותר אחד את השני.

6. תקשורת מקדמת-

לעבור מתקשורת פוגענית וכועסת לתקשורת מקדמת – שלא מבטלים את בן/בת הזוג – אלא אומרים לו "אני מבין/ה שכך אתה רואה את הדברים. האם תהיה מוכן לשמוע איך אני רואה את הדברים?" ובצורה זו הלב נפתח לשמוע ולא נסגר ומשתבלל לתוך עצמו  ועובר להתקפה...

במקום לומר: אתה שקרן! את שקרנית!

לומר: אני מבין/ה שכך את/ה רואה את הדברים.

האם תסכים לשמוע איך אני רואה אותם?

7. תקשורת של הקשבה פעילה:

לתת לשני לסיים את דבריו ו*להקשיב* להם עד הסוף.

לא רק לשמוע, אלא ממש להקשיב.

לא לחפש תוך כדי שבן הזוג מדבר מה ואיך לענות לו - אלא רק להיות בהקשבה מלאה.

לראות איך נראים הפנים שלו, מה ההבעות, איך הגוף, איך הטון, מה התוכן - להיות כל כולנו בהקשבה פעילה, וכמובן לתת לו לסיים את דבריו ורק אז לענות,

כאשר המענה יהיה *בלי לבטל* את מה שאמר

אלא *להוסיף את העמדה שלי*.

לשאול גם איך אתה מרגיש? להוסיף גם את הרגש.

לשמוע את המלל והתוכן,

אבל גם את הרגש.

להבין את הבן/בת הזוג עד הסוף

למה הם מרגישים כך

איך הם בכלל מרגישים

מה *הם חווים*

ליצור קשר עין ולא לדבר תוך כדי הסחות שונות וחוסר פניות,

להביט בעיניים אחד של השנייה,

להרגיש את הלב והנשמה של השני/ה כאשר מדבר, להתחבר לפנימיות שלו, לטוב שבו, לרצון שבו,

אם האישה אומרת "כואב לי שאנחנו רחוקים"

הבעל יענה לדוגמא: "כואב לך שאנחנו רחוקים? אני יכול להבין אותך. זה באמת כואב כשאנו לא קרובים כמו פעם."

לתת אישרור לרגשות1

לתת אישור לכאב!

ליצור שיקוף - שמעתי אותך! 

ליצור הזדהות והבנה - אני מבין אותך! ויכול להזדהות איתך (מאוד דומה לאימאגו).

בצורה הזו בן/בת הזוג מרגישים שבאמת אכפת לשני מהם,

שבאמת שמעו אותם והקשיבו להם

שהם באמת נספרים ולא בלתי נראים,

שבאמת מבינים אותם

ורוצים לנסות למצוא יחד פתרונות.

וכל אחד מנסה לבוא אחד לקראת השני, בעיקר ע"י שאלות ששואל את עצמו כמו:

"איך אני יכול לבוא כאן לקראת אשתי?

איך אני יכולה לבוא לקראת בעלי?

מה הכי ישמח את אשתי?

מה הכי ישמח את בעלי?"

וכן הלאה.

8. שפות אהבה שונות:

כולנו אנשים שונים.

מדברים "שפות" שונות

(מכירה את שפות האהבה?

זה בכללי, אומר שכל בן אדם "מתוכנת" להרגיש אהוב ולהראות אהבה בדרך אחרת-

חלק בשפת המגע - ע"י מגע פיזי, חיבוקים, נשיקות, יחסי מין

חלק בשפת המילים - ע"י מילים טובות ומחמאות

חלק בשפת המתנות - ע"י קניית מתנות

חלק בשפת היחס ותשומת לב - ע"י זמן משותף ביחד, פריקה ושיתוף

וחלק ע"י עשיית דברים טכניים לבית - כמו כלים, קניות וכל תקתוקי הבית למיניהם

חלק בשפת הסליחה - לדעת לסלוח ולדעת לבקש סליחה

חלק בשפת הקבלה - לקבל את השני בדיוק כמו שהוא, למרות כל מגרעותיו

ויש עוד שפות.

איזה שפות את חושבת שאת מדברת?

איך *את* מרגישה אהובה?

איזה דברים בעלך יכול לעשות שיגרמו לך להרגיש שהוא אוהב אותך ואת חשובה לו?

איזה שפות את חושבת שבעלך מדבר?

איזה שפות הוא חושב שהוא מדבר?

איך *הוא* מרגיש אהוב?

איזה דברים את יכולה לעשות שיגרמו לו להרגיש אהוב?

נסו בזמן נעים להעלות את זה ביניכם. זה מאוד מקרב.

בהצלחה רבה!

הכי חשוב זה להקשיב, ולהקשיב עד הסוף.

להבין, ולהבין עד הסוף.

ומכאן הדרך לקירבה ומציאת פתרונות אפשרית והרבה יותר קלה ומוצלחת!

פורום מחשבים, סלולרי וטכנולוגיה

טכנאי מחשבים אמר לי שזה גורם לאיטיות לפעמים

שולחן העבודה הוא עוד תיקייה במחשב, רק שזו תיקייה שמוצגת על מסך הבית.

אין שום קשר בין זה לבין המהירות של המחשב, ובטח לא למהירות של האינטרנט.

ואם היא עמוסה (לי יש נטייה להעמיס את השולחן עבודה בכל דבר שאין לי כח לתייק,

ביניהם קבצים כבדים). והמחשב עמוס בכל מקרה זה יכול להוסיף

קובץ שקיים אבל אינו פתוח עכשיו, לא יכול להאט את המחשב.

הוא יושב בזיכרון הקשיח ולא בראם, ולכן המחשב בכלל "לא יודע" שהוא קיים, עד שתגרמי לו להיפתח.

לי קרה שמחשב ממש נפל בגלל זה (יש לי כונן C קטן ויצא לי להתייעץ וזה היה בגלל זה.

וכשאני מפנה מהכונן זה חוזר לתפקד).

אם כל המחשב מקרטע וכאשר לוחצים על משהו המחשב מגיב רק אחרי דקה, אז בוודאי שצריך לפתור את זה לפני שבכלל חושבים על המהירות של האינטרנט

זה מסביר

גם חומר שנמצא ב"התחל" לפעמים נמצא שם.

נשמע משונה מאוד.

בכל מקרה, בדרך כלל שולחן העבודה מכיל רק קיצורי דרך, ששוקלים פחות מקילו בייט.

תכתבי בגוגל...

לפעמים זה הפס ולא המחשב. ניסיתם אולי ממכשירים נוספים?

ואת יכולה לבחור לעבוד עם מה שיש

לכי לייעוץ,לכי לנסות לפתור את הבעיות שלכם

כמעט על כל דבר אפשר לעבוד

בהצלחה

וגם אוף

מצד שני גם לא אוף כי יש לי ילדים שהם החיים.

מצד שלישי כן אוף כי אוטוטו הם גדלים ואז יהיה ריק מאוד מאוד מורגש בינינו.

מצד רביעי אולי כבר לא יהיה למה לצפות בחוץ כשנגיע לגיל 40 אז לא אוף.

מצד חמישי........סתם אוף.

מה יכול לקרות כדי שתרגישי יותר טוב? :פרח:

אם את מסתבכת עם פתיחת יוזר נוסף מוזמנת לפנות אלי באישי ואשתדל לעזור.

באופן כללי נראה לי שמה שעושים זה מתנתקים מהיוזר הקיים,

ואז כמנסים לכתוב הודעה יש לך אפשרות להכניס יוזר קיים או להירשם.

פשוט תירשמי שוב

"מיש עסוקה

זמני חסומה

סוסה ברכיבה

שוברת בעבודה"

ואחד שרוטינו שרוטינו שרוטינו שרוטינו, שבשמיים ובפורוווםםםםם

יש גם תשובה עמוקה לשאלה?

כאילו, מה משתנה? או לתת דוגמא?

לב טוב - מקום ראשון!

חיבור, משיכה

תקשורת טובה ופתוחה

עין טובה, כבוד הדדי, נתינה

מוכנות לעבודה

ושוב - הכל חשוב, אבל אלה באמת העיקריים לדעתי

ואח"כ לב טוב ויראת שמיים.

וזה לגמרי מספיק

נכונות לעבודה

הבנה מהם חיי נישואין

סובלנות וסבלנות

הקשבה

כבוד הדדי

משיכה

וכן הלאה