כדי לשרוד כמה חודשים.

שאת חלקם מעבירים בניסיון הראשון אח"כ אסורים אח"כ קצת תרוצים...

מי שנמצא פה בפורום כבר שמע על כמה וכמה כאלו שלקח להם יותר מכמה חודשים להצליח לקיים יחסים.

אני מכיר מישהו שלקח להם כמה שנים עד שהתגרשו כיום הוא הומו מוצהר. 

בעיני הסיבות שלו להתחתן היו כי זה הרגיש נכון וראוי וכדי שתציל אותו ממה שלא רצה לעשות, ולא מתוך אהבה במובן הרגיל שלה.אבל קשה לומר הרבה מכל כך מעט שנאמר על הקשר שלהם...

אז אמנם הוא לא בקצה הסקלה אבל לא מחייב שהיתה לו משיכה לנשים.

לא שזה כל כך משנה מה הוא  העיקר שאם הרבה רצון מאמץ ועזרה מקצועית ניתן לבחור בחיים אחרים...

לכן אני גם כותב את זה לך תדע מי קורא ...

יש עשרות של ישיבות תיכוניות עם פנימיות שהבוגרים שלהן הם בטופ של הטופ של העשיה והחברה.

רק אומר.

אני עצמי הייתי בישיבה תיכונית מהמפורסמות עם פנימיה והרוב אם לא כולם הם בסדר גמור.

אולי אני די שרוט מכולם אבל אני רק אחד מתוך מאות.

כאילו מה זה שונה מאדם שמחלל שבת לצורך העניין? שניהם חייבים סקילה.

למה מתייחסים למחלל שבת ביותר רחמנות, בקרוב, בהבנה... אם הוא רק לא מבעיר אש כולם מוחאים לו כפיים. מקשיבים לו, מכילים אותו.......

אבל אדם עם נטיות? אין כמעט שום סובלנות כלפיו. 

לפי דעתי זה נובע מהפחד של הגברים כשהם רואים גבר שלוקח את התפקיד של האישה. מה כואב להם באגו אני לא יודעת. 

אין לי ספק שאדם שנולד עם זה, זה בגלל גלגול קודם או משהו... זה פשוט מהות התיקון שלו בעולם הזה. אבל עד ללהתייחס אליו בצורה הומופובית? באמת לא מבינה.

זה מראה שהשנאה שלו להומואים היא נטו תרבותית,  והתורה מעניינת אותו קדחת...

נורא.

הפילוסופים של יוון העתיקה גרסו שהנטיה החד מינית אצל גברים היא פשע נגד הפטריאכייה. הם סברו שהאדם הזכר הוא נזר הבריאה וכל הבריות כפופות לו ובעיקר הנשים. הנטייה הזו מורידה מקומתו של הזכר כגבר אמיץ וחזק ומורידה אותו לדרגת "אישה". לפי הגישה שלהם זהו פשע כפול: בעלי הנטייה הם "גברים בדרגת נשים" ולא יכולים להיות חיילים או ספורטאים ולא בעלי תפקידים כי הם נגועים ב"נשיות". הכי חמור שהם לא יכולים להקים בתי אב כי אין להם את הסמכות ההיררכית למשול בנשים!
הנטיות הנשיות לא הפריעו לפילוסופים הללו כי הנשים ממילא צריכות להיות כפופות לגברים...

הגישה הפטריכאלית הזו השתרשה בנצרות ובאיסלם ומלווה את העולם עד היום. אפשר לראות אותה הולכת יד ביד עם תפיסות שובניסטיות ובאופן לא מפליא גם עם שנאת ישראל. 

איך היינו מגיבים אם כל מי שחלם לרגע בכביש וגרם לתאונה קטלנית, היה הופך להיות מטרה בעייני משפחות ההרוגים?

אז לא בטוח שזה מה שיעשה את העבודה

ברמבם הלכות ביאה יש מציאות של "אישה" שאם היא מתחת גיל 3 וגדול הבא עליה, שניהם פטורים כי אין ביאתה ביאה.

מוסר הוא נזיל ומשתנה בלי קשר לדת. 

זה התרגיל הכי ישן בספר... ההלכה הזו מופיעה תחת הכותרת "כיצד האשה מתקדשת" (הלכה א' שם). וזה בדיוק מה שהרמב"ם מתאר שם. איך נוצרת הזיקה המשפטית שלה אנחנו קוראים "קידושין". סה טו. אין כאן המלצה, אין כאן חוות דעת מוסרית, ואין כאן הזדעזעות או קבלה. יש זיקה או אין זיקה. הא ותו לא.

את התמונה המלאה שכן כוללת את כל הנ"ל מקבלים אם קוראים עד סוף הפרק שם. ואז ממשיכים וקוראים גם בהלכות איסורי ביאה, בהלכות דעות ועוד. שם מגלים שחכמים תיקנו שלא יקדשו בביאה, וגם התוו מהי הדרך הנכונה ליחסים וכו' וכו'. ומי שרוצה - ימצא.

ככלל, כפי שכבר ציינו כאן, כל שיפוט מוסרי אנכרוניסטי הוא אווילי ולא מלמד דבר. כל שהוא נותן הוא אופציה נוחה לצקצוקים.

שעצם המציאות הזאת של לבוא על "אישה" קטנה בת פחותה מג' שנים, שניהם פטורים. זה מתאר מציאות.

למה אין לו עונש מוות????

ויש לה עוגן בהלכה. לפחות על פי הרמבם.

אני מסרבת להאמין שחכמי ישראל נתנו לפושע להמשיך להלך חופשי

לא לא ולא.

מעצבן אותי שלפי התורה גבר שאנס עוד זוכה להתחתן עם האישה (אם היא רוצה. אבל פעם לא כל כך היתה לה ברירה אחרת הייתה נשארת לבד, שכן היא כבר לא בתולה.. מי יקח אותה?)

וזה נותן לגיטימציה לגבר שרוצה אישה שלא רוצה אותו פשוט לאנוס אותה וככה מכריח אותה להיות איתו.

ועם כל זאת.................................. הלכות צניעות כל כך חמורות. למה הצביעות הזו???? אם ההלכות כל כך חמורות שגם העונשים יהיו חמורים! שלא יהיה מציאות כזו שאדם יוצא מפשעים כאלו רק בגלל שהוא גבר!

למה שנשים ילכו בצניעות כשהגבר גם ככה עושה מה שהוא רוצה? זה באמת משגע אותי הדברים האלה. כמה צביעות.. כמה...

לסיכום, פעם היהדות הייתה בדיוק כמו השבטים באפריקה - ילד שהגיע לבגרות צריך לעבור טקס שבו הוא אונס קטינים כדי להיקרא גבר. ווואו....

לקיים יחסים עם ילדה בת 3 זה לא פשע?????

אלוקים הצילו. אני סיימתי עם השרשור הזה

היה האם מוסר זה דבר נזיל ומשתנה גם ביהדות.

ברור שזה פשע. תקראי גם בין השורות.

אז רק רצינו להראות שמוסר זה דבר משתנה גם ביהדות והמוסר מתפתח עם הדורות.

התורה לא משתנה אף פעם והיא נכונה בכל דור ודור

גם היום לגברים כאלה אין עונש לפי היהדות. 

מזל שיש בית משפט...... אפילו שהוא גם גרוע..... אבל לפחות משו...

גם בדין תורה יש לו עונש (ריפוי, בושת וצער) ובוודאי שבתוך המסגרת שניתנה לחכמים להוסיף תקנות וגזירות אפשר להוסיף עונשים לאנס כולל כאלו שקשים פי כמה מעבודות שירות דמיקולו שבתי המשפט בישראל נותנים לעיתים.

פעם פעם כשלמדתי מסכת כתובות אז מגיד השיעור זצ"ל הסביר שזו הייתה הדרך של הורים עניים למסור בת למעין "אימוץ" כי אינה יכולה לעבוד לפרנסת המשפחה כמו בן. הרעיון היה שהחתן יגדל אותה עד שתגיע לגיל בגרות ורק אז הוא יממש את הקידושין. 

היא מבינה שהיא בכלל לא רוצה את הבן אדם הזה?

יש לה בחירה חופשית ללכת?

שואלת באמת כדי לדעת.

לבייש את המשפחה שלך, להיות מוחרמת, ללכת נגד כל נורמה שאת מכירה - זו בחירה חופשית?

קשה מאוד לשפוט היום, זו מציאות שונה לחלוטין

ותקן אותי אם אני טועה, אסור לחתן אישה מבלי רצונה.

אותה ילד שמגיעה לבגרות ומבינה מה היא צריכה לעשות עם הבן אדם שמולה שבטח גם גדול ממנה בעשרים שנה, ומרגישה שהיא לא רוצה אותו, זה בחירה חופשית. לומר לא.

החל מנסיכים שנאלצו להתחתן עם בני מלוכה של מדינות שכנות כדי למנוע מלחמות, ועד בת הקצב הענייה שנאצלה להתחתן עם איזה גביר כדי שאבא שלה לא יגווע ברעב.

לדברי רבינו תם, כשאישה אומרת "מאיס עלי", מי שצפוי לסנקציות שתיארת הוא דווקא הבעל.

אין לי מילים.

כי לפי הגמרא גם קטנה שהתקדשה (אפילו לא ע"י אביה) חייבת בגט.

שאין הכוונה גיל 3 ממש, אלא שהייתה ללא חטא כמו בגיל 3.

איך יכול להיות שילדה בת 3 יכולה להרים דליי מיים ולהשקות את הגמלים?!

הלכה זה חוק. והלכה מתפתחת עם התקופה וככל שהמציאות מביאה איתה דברים, כך ההלכה נוהגת בהתאם לתת גדרים וסייגים.

אין לזה נפקות להלכה.

אגב, אני לא בטוח שאנדרוגינוס זאת תופעה נורא נורא נורא נדירה. יש היום תופעות כאלה ויש לזה אפילו שם ברפואה. שם מסובך כזה לא זוכר אותו.

אבל כשאני אומר שכיח אני לא מתכוון לממש הרבה כן? שכיח באופן יחסי. שכיח מספיק כדי לתת לזה ביטוי בהלכה.

בכל מקרה, לא מדובר פה על הכמות, אלא על האיכות. על עצם העניין.

ע"ע עבדים, נקמת דם, פוליגמיה.

ואכן הייתה לנו התדיינות ארוכה עם יואב טרם פרסום המאמר.

עם חלק מהדברים אני מסכים (למשל שההגדרה "הומו/בי" לא בריאה ולא עושה טוב לאף אחד), ועם חלק לא.

אבל לצורך הדיון כאן, הבאתי את המאמר רק כדי להראות שלפני הופעת הדתות הגדולות שהשתלטו על מרבית העולם (נצרות ואיסלאם) - מעשים הומוסקסואליים היו מאוד מקובלים בתרבויות הכי מערביות ומתקדמות בעולם.

היהדות נתנה את דבר ה' כפי שנכתב בתורה. הפילוסופים שעליהם נבנו הדתות, נתנו לכתובים את המשקל הערכי והמוסרי כפי שהם ראו אותו באופן שכלתני שאין לו שום קשר לתורה ולעמ"י. וגם הוסיפו כהנה וכהנה מהעבודות גילולים שלהם. 

 

זה בדיוק מאותה סיבה שאשה נמשכת לגבר. אותה סיבה שמדליק בנים לראות 2 בנות ביחד. נראה לי.

בכל אופן אני רואה דווקא שבתורה יש צד סלחני לזנות מצד גברים. אם הוא בוגד, אשתו לא אסורה עליו, אבל ההפך, זהו, אסורה. לגבר מותר הרבה נשים (מפתיע? פעם חשבתי שגבר כתב את התורה מעצמו מרוב כל ההקלות והנוחות שיש להם שם), וההפך לאישה אסור והיא עוד נחשבת פרוצה ומגעילה. כאילו שגבר עם הרבה נשים זה לא פרוץ ממין זכר. גבר שרוצה לבגוד, יכול ללכת עם בגדים שחורים לעיר אחרת.. וכו'

בקיצור, הרבה סולחנות כלפיי הזנות הגברית כל עוד הוא עושה את זה עם אישה. הגברים הסטרייטים פשוט מפחדים לראות את האמת שזו מציאות ולא אחדים....

איך להתמודד? אין לי מושג. קטונתי. אבל אני לא אלוקים ובטח לא אשפוט אותם וארחיק אותם ממני. 

העניין אם השחורים הוא ח"ו לא היתר, כמו שמשום מה אוהבים לומר, אלא שמי שרחמנא ליצלן מנוי וגמור עמו לעבור את העבירה, לכל הפחות לא יחלל שם שמיים, זה נכון באותה מידה גם לגבי אשה.

לגבי הלהאסר ע"י זנות וכו', אין לי תשובה, אבל צריך לחפש, אני מאמין שיש.

אני בחיים לא אשלח את הבן שלי לפנימיה. בע"ה.

זה באמת הרבה יותר חמור מחילול שבת,

א' "תועבה" 

ב' יהרג ואל יעבור.

ג' פריצת גדר (לגבי זה אני לא יודע כמה זמן זה עוד ייחשב כך, הרי גם חילול שבת היה פעם פריצת גדר והיום לצערינו לא.

ד' המהר"ל (באר הגולה, מטע אחרי תחילת הבאר השישי) כותב שזה כ"כ מתועב, שאפי' בהמות לא עושות כך, וזה גורם לחורבן העולם.

מזה זה נובע, לא מפחד של לקיחת מקום וכו'.

מה שכן, אני לא מדבר על לשנוא אותם, אלא רק ההסתכלות העקרונית על חטא כזה, לא מי שנופל בו (אני גם לא בא לייצר להם סימפטיה במיוחד, קטונתי מלהביע דעתי בזה, בכלל, לכל צד).

א. ישנה מציאות שהשחתת העולם ע"י בנ"א, משפיעה גם על בע"ח. כמו בדור המבול. 

ב. א"א להביא דוגמא מדבר שמספרים על מה הרגיש פלןני, לקביעה של התורה, בתורה ה' אומר לך שאצלו מעשה זה הוא תועבה, וזה בהחלט חמור.

ג. טוב, אינני יודע מה כ"א עושה, אבל אתה אומר "אקט מאוד ספציפי" בעוד שככל הידוע לי מדובר על הדרך האמיתית למשכב בקרב זוג גברים, מניח שאתה יודע יותר ממני את המציאות. אתה אומר בעצם שזה "לא מצוי"?

ד. כמובן, אני מביע דעה על התופעה ולא על המבצעים (כנ"ל, גם אינני קובע  שזה לא היחס הראוי למבצעים, קטונתי מכל כיוון). כשאפשר להבין שמתובנות כאלו מתפתחת גם ההתייחסות האישית, ולא צריך לתלות את זה בגועל. (אישית, מכיר כאלו שזה לא מגעיל אותם. ודו"ק.. והם גם בעלי עמדות קיצוניות בנושא... )

שברגע שהאנושות מדרדרת זה משפיע גם על בעלי החיים...

קרה לך פעם שהגעת לבהירות טובה כזו דווקא אחרי התבוננות איטית? או מהלך איטי?

לפעמים בתוך המהירות מתפספסים דברים מהותיים.

דווקא הלאט מאפשר להגיע אליהם, לתפוס אותם, לנשום אותם, ולאמץ אותם קרוב ללב.

ע"י כך פעמים רבות ניתן להגיע לבהירות מרגיעה, טובה כזאת.

בהירות שהיא לכשעצמה מקצרת תהליכים ומקצרת את הדרך.

לכן לפעמים דווקא הדרך הארוכה כביכול היא הקצרה באמת.

דווקא הלאט הוא מהר. 🩵

לפעמים לא מספיקים לעשות כלום והופ עברו 40 שנה, יש כאלה שאם לא ירוצו במרוץ העכברים הם לא ירוצו בכלל וימותו לוזרים בלי שום יכולת לחיות חיים טובים יותר בלי הון, בלי בית, בלי משפחה, בלי מקצוע.

קורה ליותר מידי אנשים סביבי, לפעמים אתה נתקע בהתפתחות שלך ומגלה שהלכת בנחת יותר מידי וזה הזמן לספרינט או למות חסר כל.

כי מה שאני התכוונתי אליו כמובן שונה,

ומדבר על משהו אחר.

יותר על הדרך הקצרה שלפעמים היא בעצם ארוכה ולא מובילה אותנו למטרה שלנו, או למטרת העל שלנו.

ודווקא הדרך שהיא ארוכה, במקרה הזה הלאט, יכולה להיות הקצרה באמת, זו שתניב לנו את המטרה בסופו של דבר. יחד עם השלווה, הבהירות, העומק, הבחירה, הכיוונון למה שנכון וכן הלאה.

אני פשוט לא חושב שנכון להאט, לפחות לא לפני שכל פרמידת מאסלו אצלך ביד.

פירמידת מאסלו תושג דווקא ע"י הלאט.

ראיתי את זה המון אבל אם אתמקד רגע בעצמי ובניסיון אישי -

בתור אדם שבעבר היה בקצב מאוד מהיר גם של המחשבות, גם של הדיבור, גם של המעשים - באמת שפיספסתי דברים דווקא מהקצב המהיר הזה.

ודווקא כאשר למדתי להאט - הגעתי לדברים שלא הייתי מגיעה אליהם לולא ההאטה.

גם דברים מהותיים וגם אפילו הספקים טכניים.

אם אני יושבת ועוצרת רגע להאט את המחשבות שלי שהיו רגילות רק לרוץ ולעשות סדר ובהירות,

אם אני מאיטה גם בדיבור, אפילו בתפילה להגיד את המילים לאט יותר ובכוונה,

אם אני במקום לרוץ מדבר לדבר מאטה גם את קצב ההתנהלות - כל אלו גרמו לי הרבה מאוד טוב ב"ה.

הלאט גורם פעמים רבות ליותר צלילות, בהירות, ריכוז, מיקוד במה שחשוב ובעיקר יותר נחת.

ובאמת שזה בדברים הכי קטנים ועד הגדולים.

אפילו לחתוך סלט מהר מהר ולפעמים להיפצע בטעות בגלל זה, או להאט ולשים יותר לב.

לחשוב קודם על היום או השבוע או השנה או כל כיוון החיים שלי רגע לאט ובהבנה והתבוננות עצמית מאשר רק לרוץ ולרוץ ולהספיק עוד ועוד,

להוריד עוד סלט ועוד תבשיל ועוד מרדף להכנות לשבת או חג ולהגיע דווקא עם יותר אוויר ושלווה,

לדבר עם הילדים יותר לאט ובנחת מאשר רק להספיק לסמן "וי" מהיר על כל מה "שצריך" להספיק,

לנשום נשימות עמוקות ואיטיות יותר ולא רק מהירות ושטחיות, מה שהגוף עצמו מפרש כמוריד סטרס, וכמקום לא הישרדותי, ונהיה רגוע יותר וכן הלאה.

לעצור באמצע היום להביט בשמים, בפרח, בחיוך, במילה, בכל דבר בעצם ודווקא הקצב האיטי הזה גורם להתפעלות פנימית וחיבור לקב"ה, לבריאה, לטוב שבעולם ובחיים, וממילא יוצר יותר שלווה פנימית ומוטיבציה וכוח גם להמשך היום.

לשתות לאט כוס תה ולהתמקד בטעם ובמרגש ובלגימה האיטית והנינוחה ולהכניס עוד רוגע וכיף לחיים, זה גם נותן עוד כוח הלאה וגם בפני עצמו ממלא ומרפא.

לעצור להקשיב לגוף, לשהות ברגע, להיות בנוכחות.

לחשוב, לנשום, לבחור מה שייך לי ומה לא שייך לי, מה נכון ומתאים ומה פחות.

זה בכ"כ הרבה דברים לבני אדם באשר הם. גם חיבוק בין בני זוג יכול להיות בלאט שלו ובשהות שלו יותר ממלא ומקרב, גם כל קירבה שהיא רגע לאט יותר וקרוב יותר יכולה לתת מה שרק מהר לא מאפשר, גם לחשוב על הפן התעסוקתי שלנו אפילו או השליחות והייעוד שלנו בעולם יכול לקרות יותר מהר דווקא כשחושבים על זה יותר לאט ומקדישים לזה את הזמן בנחת ובבירור עומק.

גם איך להגיע ליעדים כולל כלכליים יכול להתאפשר פעמים רבות דווקא מהלאט שנותן רגע התבוננות במבט-על וכולל דרכי פתרון יצירתיות ואפקטיביות יותר,

גם לתת לעצמי כבן אנוש את התנאים הכי טובים כדי לתפקד בעולם הזה, ולזכור שאני כולל גוף פיזי ונפש ורגש ושכל ורוח ובכל אחד מהם לפעמים הלאט הוא ברכה שרק דרכו ודווקא דרכו נוכל לגלות ולהעצים עוד יותר את עצמינו ואת התפוקה שלנו.

אז ודאי שזה לא 0 או 100

זה לא או ללכת בהילוך איטי וכמו צב להתנהל באיטיות תהומית 24/7 בכל רגע ורגע, וזה גם לא לרוץ בלי הפסקה ובלי אוויר ואם לא אז להגיע לפת לחם ובלי קורת גג...

ודאי שיש הרבה באמצע.

וודאי שיש פעמים שאחרי הלאט הזה יגיע המהר, אבל רק על גבי הנדבך שהיה קודם הלאט ומה שהוא איפשר - הבהירות הזו והצלילות הזו - ועל גבי זה אפשר לרוץ קדימה בביטחון ובשלמות יותר.

וודאי שיש פעמים שהלאט לכשעצמו הוא יותר נכון.

וודאי שיש מצבים שגם מהר יהיה אפקטיבי ונכון.

וודאי שיש גם אנשים שונים וגם מצבים שונים והכל בהתאם למקרה המדובר.

לכן כתבתי שלפעמים הלאט הוא מהר. לא תמיד, אבל פעמים, ואפילו פעמים רבות, כן

נ - נוכחות

ח - חמלה

ת - תיעדוף

כאשר אנחנו בנוכחות בחיים שלנו, באמת נמצאים בכאן ועכשיו וחיים אותו ובו,

וכשאנחנו בחמלה עצמית (וגם על הזולת כמובן),

ומתעדפים בסדרי עדיפויות את מה שיותר חשוב ויקר לנו, מה שיותר שייך אלינו מאשר מה שלא -

או אז יכולה להיות לנו יותר נחת.

ונחת זו אחת הברכות המשמעותיות ביותר שיכולה להיות לנו כבני אדם.

בעזרת ה' שתהיה לכולם גמר חתימה טובה עם המון נחת ושלווה 🤍

הוידוי והקבלה לעתיד זה אחרי הכרת החטא והחרטה.

זה מה שאמרתי.

ובכל זאת אתה לפחות מנסה.

עצם זה שאתה לא עושה את זה שוב, זה עיקר התשובה.

החרטה לא צריכה להיות על פרטי החטא אלא על זה שהמרת צווי ה'.

גם אם אכלתי חזיר, היה לי טעים, הפסקתי ויש לי חשק לעוד, אני יכולה להביע חרטה שיש אדון לעולם, שקבע חוקים ואני בטיפשותי וחשקיי שעדיין קיימים המרתי את פיו.

אתה גם אמור להצטער

אבל בחרת אחרת

אולי עכשיו אפשר גם לבחור לשחרר את בקשת המחילה

ואולי בכלל להתמקד בבחירה ולא באמור

ויותר מכך, האם היה מפני שלהבנתך ייעקר משהו מן התורה?

אני בעוונות מניח שעשיתי דברים רבים מתיאבון, ומיעוט שבמיעוט מכעס ומהכעסה (למשל, אם משהו היה קשה באופן קיצוני בשבת, הגם שלא באמת נצרך, ועניין כזה הוא עבורי בנדיר, וודאי שלא נסעתי פתאום בשבת לבלות בחוף ים רחוק). גם אם פעם קמתי ממקום סעודה ולא בירכתי - אפילו יעבור הרהור שהיה זה בהתרסה כלפי מטבע שטבעו חכמינו מכוחם לתקן ולפסוק, ולא רק מתיאבון וגרגרנות זמן שלא היה זה נוח להתעכב ולהודות על שנותן לחם לכל בשר - אינני חושב שהגעתי לחשוב שאין כל ממש בציווי ובאורח החיים (ובטור אורח חיים).

אני אישית חושב, בצניעות רבה, שאם כל המניעים לקשיות העורף או הנפש הם לתיאבון ואפילו להכעיס, אך לא מפני שעוקרים את שורש ומקור אמונתנו הפנימית, האוהבת, הנכזבת לעתים, אך שלעולם לא תינטש, זוהי - באיזה אופן חסידי ברדיטשובי - סנגוריא גדולה ונקודת אור בחושך. כי בכלל להיות יהודי שעוד מתחבט בזה, שנפשו כועסת אך לא נפרדת ואולי עם כל זה שוקקת, הרי זה בכלל סגולת ישראל וחלק ממעל, גריעותא ומעליותא משמשים בעירבוביא, ועדיין מכל זאת מתגדל ומתקדש שמיה רבא.

מה אתה מבקש מאיתנו לרחם עליך.

תפנים שיש מלך לעולם.

הרב יעקב חזן ז"ל:

ניק חביב שאל האם לצאת עם בחורה דתייה שהוריה מסורתיים, ואתה ענית לו שעל מקרה כזה נאמר ארור שוכב עם כל בהמה.

היהדות שלך היא לא היהדות שלי, ולכן מבחינתי התשובות התקיפות שלך לאורך השרשור הזה לא רלוונטיות יותר מאשר שכומר קתולי מפולין יגיד לי את דעתו.

ולא, לא ביקשתי רחמים. בטח לא מאדם חסר רחמים.

אבל מצטער על כך שאתה לא מצטער, וגם זה יקר מאוד בעיני האלוקים לכאורה

אין פה תשובה.

בעצם אתה מצטער על כך שאלוקים שולט בעולם.

והחליט לאסור דברים מסויימים.

זה "אני מצטער שאני לא קובע מה מותר ומה אסור.

אלא אתה מלך העולם."

מה הקטע דקה לפני שממליכים את הקב"ה

ומבהירים שאנחנו נאמנים לדרך שלו.

גם אם קשה. וגם אם לא תמיד מצליחים.

להביע דעות הפוכות.

עדיף על כלום

אני לעולם לא אצטער על חטאים.

איפה כל מה שלמדנו על חרטה?? וידוי?? וקבלה לעתיד??

עזוב את זה שהוא מפרסם שעבר על רצון ה'

הפוך בדיוק. צריך להתבייש.

וגם אם עושים עבירה. לא להראות את זה לכולם.

ולא לפרסם. גם אם קיים יצר הרע שלא יכול לכבוש אותו.

אמר ר' עילאי הזקן:

ילבש שחורים ויתעטף שחורים.

לילך למקום שאין מכירים אותו.

ואל יחלל שם שמים.

📚 עין יעקב — 3/9/2026

ּא בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא דִּכְתִיב. דְּאָמַר מַר: חֲמוּרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ, כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. עוּלָא אָמַר: כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, הֻתְּרָה לוֹ. 'הֻתְּרָה לוֹ', סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם [בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כ) "וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, [וְאַחַר] אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ". אָמַר רַבִּי אִלָעִאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְכַּסֶּה שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. אֵינִי? וְהָתַּנְיָא: כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, מָה הִיא? רַבָּה אוֹמֵר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. לָא קַשְׁיָא, הָא, דְּמָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ, וְהָא, דְּלָא מָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ]. כז תְּנָן הָתָם: אֵין מַקִּיפִין בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. מַאי 'אֵין מַקִּיפִין'? אָמַר מַר זוּטְרָא: שֶׁאֵין עוֹשִׂין כְּחֶנְוָנִי. (המקיף) אָמַר מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא: לוֹמַר, שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה, מַכְרַעַת. כח תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ט':י"ח) "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה", בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא, אָבַד מִמֶּנּוּ טוֹבוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וְהַיָּחִיד נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר:

ולא מצליח מספיק להצטער עליהן למרות שהיה רוצה, ומרוב שהוא מצטער על כך שהוא לא מצליח להצטער, הוא משתף על כך בפורום.

אם נמשיך במלחמת הציטוטים 🙂, אצטט את דברי ר' נחמן הידועים, על כך שצריך להסתכל על הנקודות הטובות, ודרך שם הרוע ייעלם.

לענ"ד זאת דרך יותר יעילה כיום.

מה יעזור 100 פורומים תומכים.

הרי ידוע "אין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד ה'"

תקשיב קצת.

אם אני לא אמחה ואצווח ככרוכיא

הרי להגיד אוו כמה חמוד מישהו שלא מעוניין לעשות תשובה כראוי בלב שלם, ויום אחרי זה לבוא לקב"ה ולאחל לו "שיבואו כולם לעשות רצונך בלבב שלם' זו צביעות,

ואמר הכותב שיחי' בפתח השירשור

שאינו אוהב את הצביעות

על כך שאינו מצטער כאמור.

מצטער, על כך שיודע, שאיננו מצטער כראוי.

וכל רצונו הכמוס והגלוי.

להיות בקשר טוטאלי עם ה'

בלב שלם.

איך אינו יכול.

רגע רגע רגע.

מה זה אני רודף אחר חוקיך מחד.

שו הדא מחד. רודף וזהו.

מחד ומאידך.

יש פה תפיסה מוזרה להאדיר ולתת מקום לחולשה,רדיפת חוקיך מחד, ותשוקות זרות (שבטעות מתפרשות כשתשוקה עצמית) מאידך, בראש כל חוצות.

השיר הזה הוא לפי עניות דעתי.

בעייתי. איך בן אדם מכריז בפומבי שמאידך. אין מאידך.

רודף אחר חוקיך מחד ומאידך.

ובד בבד מתגנבת חולשה שאני מצטער עליה עד עמקי נשמתי.

לא באותו לבל של רצון. לא מכריז עליה בקול היא המאידך הזה.

במאידך מתביישים ומסתירים.

השיר מקומם.

אז אתה לא רודף אחר חוקיך.

זה הופך את הרודף אחר חוקיך על רמת הדקלום. ובתכלס אני עושה מה שבא לי.

ועל השיר הזה.

על הצביעות שבו היה צורך לצוררי הצביעות, להתקומם.

שו הדא שיהודי אומר לקב"ה לעיני כל העדה מאידך.

ביטויים כאלו, אבל לא זכרתי בדיוק.

ביקשתי את עזרתו של ידידנו gpt:

Worked for 49s

כן. ובעצם הדוגמאות המדויקות יותר מחלישות מאוד את הביקורת שבתמונה. יש בשירה התורנית המקובלת מקום לא רק לווידוי שכבר מסודר בתוך מסגרת של חטא–חרטה–תשובה, אלא גם לשהייה בתוך נפש קרועה, עוד לפני שההכרעה נאמרת — ולעיתים אפילו בלי הכרעה שלמה בסוף השיר.

הדוגמה החזקה ביותר היא דווקא “שקעה חמה” של הרב אברהם אליהו קפלן:

> “שקעה חמה, שקעה נפשי

בתהום רעיונות רב כים;

כי נלאיתי מלחום את מלחמתי

עם הבשר, עם הדם.”

ובהמשך:

> “האם לשכוח ולשמוח,

או לזכור הכול ולבכות?”

זה ממש מבנה של שני קטבים נפשיים. המשורר אינו מתחיל בהצהרת האמת, אינו מספר שכבר ניצח ואפילו אינו מכריע בין האפשרויות. הוא מביא לפני הקב"ה את הבלבול עצמו: “חוסה אלי כי לא אדע”. בנוסח המקורי המובא ב“בעקבות היראה”, השיר מסתיים ב“אולי אפתור את החלום” ובשקיעת החמה — לא בפתרון חגיגי. גרסאות שבהן נוספת אחר כך “זרחה חמה, זרחה נפשי” אינן בהכרח הנוסח המקורי. זה שיר שנחשב נכס מובהק של עולם הישיבות הליטאי. הטקסט והנוסחים באתר זמרשת, הפיוט בספרייה הלאומית.

גם אצל ריה"ל, “לבי במזרח ואנכי בסוף מערב” מתחיל בפיצול חד בין המקום שבו נמצא לבו לבין המקום שבו נמצאים גופו וחייו. אמנם כבר במילה “לבי” ברור היכן נאמנותו העמוקה, ובסיום הוא אומר שיקל בעיניו לעזוב את טוב ספרד; אבל רוב השיר חי בתוך הקרע ולא מדלג מיד להכרעה. נוסח השיר.

והדוגמה המקראית המדויקת ביותר היא תהילים ע"ג. אסף אינו רק מודה שנכשל; הוא נותן ביטוי ממושך ומשכנע לקוטב האחר:

> “וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי… כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים, שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה.”

הוא ממשיך לתאר באריכות מדוע הרשעים נראים מצליחים, ואף אומר: “אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי” — אולי כל עבודתי הייתה לשווא. רק הרבה אחר כך, “עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל”, התמונה מתהפכת. כלומר, מזמור קנוני נותן תחילה במה מלאה למשיכה ולספק, ורק אחר כך מגלה את נקודת האמת.

מכאן ההבחנה החשובה: סימטריה ספרותית אינה בהכרח סימטריה ערכית. כשמשורר אומר “מחד אני רודף אחר חוקיך ומאידך…”, הוא עשוי להעמיד שני כוחות נפשיים זה מול זה בעוצמתם החווייתית — בלי לומר ששניהם טובים, נכונים או רצויים לו באותה מידה.

אפשר עדיין לומר שהניסוח בשיר המסוים עמום מדי, ושבשונה מ“שקעה חמה” לא נאמר בו במפורש שמדובר ב“מלחמה עם הבשר והדם”. זו ביקורת ספרותית לגיטימית. אבל עצם הדרישה שמשורר דתי חייב לסמן כבר באותה שורה מהו הצד הנכון, ולא רשאי להשהות את ההכרעה ולתת קול לקרע — אינה עומדת במבחן השירה התורנית עצמה. לפעמים עצם הבאת שני הקטבים לפני הקב"ה היא התפילה.

ומחפש להיות טוב מבלי לדרוך ולרמוס אחרים בשם הצדקנות והצדקות

אני לא רואה שום פסול ב"צידוק הדין". יש דברים שהקב"ה קבע שאסור, ואני מקבל עלי כי אני מקבל אותו עלי.

זה לא אומר שאני משוכנע, זה לא אומר שאני אוהב את זה, זה לא אומר ש"הייתי מחליט ככה בעצמי".

במילים של הרב מיכי אברהם, להקב"ה יש "סמכות מהותית" וזהו.

האם מישהו אמור להצטער על זה שהוא לא מצטער שהוא לא מצטער? מה שאלה כזו מוסיפה בכלל?

אגב, על מה בכלל מוסב אותו צער? בפשטות, הצער הוא פשוט על כך שלא התגברתי כמצוות האל.

זה אפילו לא קשור בדווקא לתוכן המצווה/עבירה. זה קשור ליחס עם ריבונו של עולם.

הרי אם לא היה לך אכפת בכלל שום דבר, זה לא היה מזיז לך.

וזה שמזיז לך, מעיד על הכל ...

זה חלק מאיך שנבראנו וצריך לעבוד ולהתפלל על זה.

לא סתם ר' נחמן הקדיש לזה תורה (תורה קמא) שזאת זכות להגיע לדרגה להרגיש כאב על העבירות שעשינו.

"אִם יִזְכֶּה שֶׁיַּרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת כְּאֵב חֲטָאָיו, הַיְנוּ כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, כִּי כָּל זְמַן שֶׁלִּבּוֹ עָרֵל וְאָטוּם, אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת, רַק כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, וְיִהְיֶה לוֹ חָלָל בַּלֵּב, וַאֲזַי יַרְגִּישׁ לְבָבוֹ בֶּאֱמֶת גּדֶל כְּאֵבוֹ, וְיִצְטַעֵר וְיִתְחָרֵט בֶּאֱמֶת"

ור' נתן מתפלל על זה בתפילה ו' "שֶׁאֶזְכֶּה לְהַרְגִּישׁ כְּאֵב חֲטָאַי וַעֲווֹנוֹתַי הַמְּרֻבִּים, וְלָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ"

אני לגמרי לא חושב שזאת צביעות לבקש סליחה למרות ההרגשה,

אנחנו לא מנסים לעבוד על הקב"ה וגם יודעים שאי אפשר, אלא רוצים שיסלח לנו (מכל סיבה שהיא) למרות שעדיין לא מרגישים רע עם מה שעשינו

אני שואל לא בעוקצנות

זה משהו שאתה מרגיש שהוא נכון לאחרים אבל לא לך?

משהו מיושן בדת?

אתה כועס על הקבה והחטא כאילו מוציא אתכם במקום מאוזן?

מה מדובר?

מה נכון ללמוד ממך ומה לא נכון?

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב