פורום נשואים טריים (עמוד 228)

צריך להרפות מהרצון או דחף (בלתי נשלט?) לשלוט בהכל. אנחנו לא אלוקים. ואם מתקשרים ופוחדים שעוד מישהו שומע אז אומרים למי שהתקשרת "אתה לבד?" שמבין שרק הוא אמור לשמוע. לא צריך לשמוע את כל התגובות בעולם. ואם מישהו התעסק במשהו אחר תוך כדי שיחה...אז קורה...אין מה לעשות...חוזרים עוד פעם על מה שאמרנו...זה לא סוף העולם.
ולגבי השינויים...אותו דבר צריך לאט לאט להרפות...אין צורך לשלוט על הכל!!

אבל פשוט זה לא עוזר לי להגיד את זה לעצמי.. זה מעבר להגיון. זה הרגשה

אולי זה ocd. אני לא מומחה גדול בזה. אבל מכיר כמה שהיו להם מחשבות טורדניות.
הפתרון הטבעי לזה ממה ששמעתי (אם כל המאמץ הנפשי הכרוך בכך) הוא לתת לעצמך לאבד שליטה. לא במשהו רציני עד כדי כך. אבל להתחיל בדברים קטנים. לקבל החלטות בלי לחשוב בכלל (שוב לא בדברים עם משקל גדול) ודברים בסגנון.

כמובן שאם מרגישים שאי אפשר צריך טיפול מקצועי. אבל שווה לנסות.

ניסיתי את זה כמה פעמים והיה בסדר דווקא.. אבל אח''כ לא. הלחיץ אותי מאוד.

מי שאתה מכיר הצליח לטפל בעצמו ככה?

נערך

ומכוונת על ידי איש מקצוע.
לפי מה שהיא מתארת אין קשר לocd בכלל. היא לא ציינה התנהגות כפייתית.
אל תנסי לפתור לבד- לכי לאיש מקצוע. עדיף לטיפול קוגויבי התנהגותי-cbt טיפול ממוקד קצר מועד. אם צריך ימליצו לך עלשילוב של טיפול תרופתי.
אולי את יכולה להשיג מימון מהקופה.
לא לחכות-הפרעת חרדה לא מטופלת יכולה בהחלט להגיע להפרעות נפש קשות

מחילה ממש רק ניסיתי לעזור. אמחק את ההודעה.

אבל יכולה להסביר לי למה את ממליצה cbt?

נראה לי cbt זה לא פותר את הבעיה מהשורש.

לא עדיף טיפול פסיכולוגי יותר מעמיק?

ברור שאני ממליצה ללכת לפסיכולוג קליני שיעשה איתך את הטיפול ולא רק "מטפל cbt" מכיוון שצריך הבנה עמוקה של הנפש שאת זה לומדים ב2 תארים בפסיכולוגיה.
בהצלחה.

ואיך מוצאים מטפל טוב?

ללכת לקופ"ח שלי או שלא כדאי ועדיף פרטי?

לא מבינה בכלל בכל התחום הזה..

ויש דרך קופח כאלה שתצטרכי לשלם אבל מסובסד.
לדעתי תתחילי עם החינם, אם לא יעזור,תלכי לפרטי.
המקרה שלך לא נשמע קשה מאוד אלא פשוט דורש עזרה.
שיהיה לך המון בהצלחה, ותתפללי לה' הוא זה שמרפא את כולם♡

אבל זה נראה לי מחוסר ביטחון מאוד עמוק שלך.
(בלי לפגוע כמובן)
כשבטוחים בעצמנו באמת!!
ומודעים למצב שאנחנו נמצאים בו, (ובהנחה שאנחנו רוצים לעשות את המעשה הנכון/הרצוי והכי טוב)
אז יודעים שלא הכל בהישג ידינו!.
יש דברים שאין לנו שליטה עליהם וזה בסדר גמור.
וזה מראה לנו כמה אנחנו לא מושלמים.
(כי אם כן-כנראה שלא היינו בעולם פה...)
זה השלב הראשוני כדי להרגיש בטוח בחיים..

מנסה לעבוד על זה. וגם מצליחה להתקדם.

אבל כל כך לאט... ושוב פעם נתקעת על אותם דברים. ומרגישה שאני חוזרת לאחור, ומשהו תקוע.

אבל תודה

בלמצצוא את הטוב שבך.
ממש לראות את כל נקודות האור שבך..
בדבר הכי הכי קטן..
וכמובן להתענג על זה ברגש.
לאט לאט את תחווי תחושת ביטחון..

שלא יחמיר ויתפתח לנפרעןת נש קשות

האם כבר הרבה זמן שהמצב ביניכם לא טוב?

האם זה קורה הרבה או שקרה עכשיו?

ועוד המון שאלות וניואנסים כדי להבין את המצב ולעזור לכם.

המצב בעליות וירידות ..
יצא בעבר שהיא הלכה לאמא שלה שרבנו...
שהינו בלי ילדים..

האם יש ברקע קשיים ידועים?

למה אתה מתכוון מה עושים. איך לפייס או איך לדבר איתה? איך להגיב? או סלם מה לעשות בשבת לבד, לא ממש הבנתי את השאלה . אם התכוונת מה לעשות כדי לפייס/לדבר למנוע תצטרך לתת קצת יותר פרטים מה קרה

זו לא שאלה. אם רבים- סימן שהתקשורת לא נכונה.
אם היא הולכת- סימן שלא יודעים להתפייס ודרת התגובה שהיא מכירה זה לברוח. אלא אם כן הכית אותה או איימת לפגוע בה ואז זו תגובה לגיטימית וברורה.
הבעיה היא לא זה שאתה מוצא את עצמך לבד אלא שאישתך והילדים לא נמצאים בבית.
אני מאמין גם שזה פוגע ביחסים עם שאר בני המשפחה המורחבת.
בקיצור מתגובתך שזה כבר קרה בעבר מסתבר שקשיים לא נפתרים או לא עובדים קשה בשביל לפתור אותם.
לכן חשוב ללכת לטיפול זוגי.

עושה רושם שהיא נפגעה ונסעה.

אם זה זה ריב 'סטנדארטי' הייתי אומר שכנראה אשתך מאוד מגזימה .
זה אומר שהיא לא יודעת איך להתמודד וישר בורחת.
וכמובן לדעתי פוגעת עוד יותר ביחסים בינכם.

אבל אם באמת היה איזה פגיעה פיזית יכול מאוד להבין אותה.

או שבאמת אתה מקבל את העיניין וסבבה לך ואתה רק שואל מה אתה יכול לעשות לבד בבית..

חסר כאן המון מידע כדי לנסות לייעץ לך.

אם תשאר בעמדה שלך, תשאר שבת עם עצמך.

אבל מה יעזור לו שנגיד לו שהוא צודק?
יש לך רעיון אחר איך להשאיר אותה בבית?

אם יעשה מה שאמרתי, יש סיכוי טוב שיגיעו להבנות והתפייסות ואולי גם תבקש סליחה.

מכאן ולקחת את הילדים ולסוע..זה מוגזם.
טבעי והגיוני שרבים או מתווכחים ולפעמים נעלבים..
אבל לסוע ולקחת את הילדים לשבת שלמה..ממש מוגזם מוזר.
זה לא הפיתרון.

הפיתרון זה לשבת ולדבר.

בהצלחה.מחזק אותך

שכל יום שישי כשהיא הייתה רבה עם בעלה,
היא הייתה מרוקנת את המקרר ונוסעת לאמא שלה עם הילדים...

מצטרף שאמרה כלה נאה שציטטה בשם הגששים(כל המביא דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם🤣) תהיה גבר ... תשפיל את עצמך. שים תאגו בצד ותחשוב הכי טוב איך אתה מפייס את אישתך.
אל תחשוב איך אלא מה. תחשוב מה היא רוצה לומר לך ,לא איך היא עשתה את זה.
תחשוב 30 שנה קדימה לא על עכשיו.
בחיי נישואין לא עוזר שאתה צודק... צריך להיות חכם.

אבל לברוח עם הילדים להורים זה כבר חריג ועליית מדריגה. ממש קו אדום.

מעבר לזה לא פירטת אם הריבים שלכם הגיוניים וסבירים או שיש קרע חריג. בכל מקרה צריך לטפל בזה

שהיא עדיין לא נסעה... לא? יש לך יומיים?

תודה רבה לכולם על התשובות... בהחלט דברים חשובים אתם כותבים כאן... אכן יש לי אישה קשה... אני גם אשם בסיפור... חס ושלום אין שום אלימות ולא היה ולא יהיה... בעבר הלכנו לטיפול... לא מצאנו את ההן הנכון... אם מישהו יכול להמליץ לי באופן בפרטי על מטפל או מטפלת באזור הגליל העליון...(ראש פינה והסביבה... אני ישמח... הבעיות שלנו זה כבר לא לפוסט הזה.. צריכים טיפול בהקדם.. תודה לכולם

אני מציע שאולי תתקשר למכון פוע"ה או הידברות מנהסתם ימצאו לך משהו מהאזור..
או פשוט תבדוק בגוגל..

רבע שעה אתה מגיע לצדיקים בצפת לך להתפלל בציון שלהם לישועה. ותקרא את הספר של הרב ארוש בנושא זוגיות. יש שם כלים חזקים מאוד לשלום בית. חותם לך מניסיון

יש לאלימות דרכי התבטאות שונות, בניהן גם אלימות מילולית. גם אלימות מילולית היתה מצדיקה צעד כזה.

אם זו היתה הבת שלי שנשואה לגבר שבאופן שחוזר על עצמו מזלזל בה, מרים את הקול, ומתנהג בצורה מדכאת, אם הייתי רואה את הבת שלי הולכת ומתכופפת, הולכת ונהית עצובה ככל שהזמן עובר, הייתי רוצה שהיא תדע גם לקחת את הצעדים שיבהירו לבן הזוג שהמצב הנוכחי לא יכול להמשיך. שתדע להציב גבולות אדומים.

אני לא יודע מי אתה. ויכול להיות שזה בכלל בכלל לא הסיפור. אבל יש פה הודעה שחוזרת על עצמה שרק אלימות פיזית מצדיקה יציאה מהבית, וזה ממש לא נכון. ורציתי להביא את הצד השני

היא אלימות לכל דבר ועניין

אם זה קורה בכלל ובטח על כל ויכוח זה דבר שחייבים לטפל בו....

לבדוק עם מטפל איך מתפתח כל מהלך האי הסכמות ביניכם מ2 הצדדים וללמוד איך לנהל שיח בוגר

הכול מסתיים בכמה מילים... קבועות!! וכול אחד הולך לדרכו...

יש גם קורס של אפשרת צור עכשיו ממש במבצע בנושא הזה (לא עשיתי אבל ראיתי פרסום).
למרות שנראה שכדאי ממש ללכת למטםל שידע לתווך ביניכם שיחות באופן נכון

אם אין אלימות וכל ריב היא מקבלת אותה זה בעיה של חמותך.
תדבר איתה ותסביר לה שאשתך אמורה ללמוד להתמודד עם קשיים ולא לברוח ושהיא לא אמורה לקבל אותה.
וזה שאשתך מתחבאת מאחורי אמא שלה לא נותן לכם להתקדם.
אם היא ככה בורחת אולי גם מהטיפול היא תברח כי יהיה לה קשה?

מי יעזור לה אם לא אמא שלה???

אמא שלי עשתה קטע כזה לאבא שלי כשהיו עם ילדה אחת. ברחה להורים שלה.
סבתא שלי החכמה אמרה לה בלי בעלך את לא נכנסת. או שתכם יחד או אף אחד. אין לברוח ולעשות שבת לבד.
אמא שלי פעם אחרונה שהעיזה לעשות את זה. למדה להתמודד.

אבל אי אפשק לדעת אם אשתו לא למדה את הדפוס הזה מאמא שלה.... כנראה שאמא שלה לא הפתרון פה, ותכלס אתם פשוט צריכים ללמוד לדבר.

העזרה האמיתית זה לשמור לה על הבית.
ואם היא נותנת לה לעזוב את בעלה לשבת אז היא טיפשה.
הרי אין שם אלימות אז למה לברוח?
כי היא מפונקת שלא מסוגלת להתמודד?
והאישה גורמת להורים שלה לשנוא את הבעל איזה שלום בית יהיה??
כל עוד אין אלימות אין צורך לערב הורים וההורים צריכים להיות יותר חכמים ולא להתערב.

זו לא התנהגות מתאימה, ודאי שלא פותרת שום בעיה אלא רק מעצימה את המצוקה וההתמגנות של שניכם.
כמובן אינני שופט או משהו כזה כי את הרקע אנחנו לא יודעים. אם למשל נהגת כלפיה באלימות, חלילה, אז אולי טוב שנסעה

ממליץ על יעוץ ובמיידי

שנקראת שלום בית עם יועצים זוגיים, מן הסתם פרושים לכל אורך הארץ, אפשר לברר איתם על מישהו טוב.
הטלפון: 0732221310
בהצלחה

זוג בשם שוימר
ויש את אילן והילה יפרח.
ממה שאני זוכרת שניהם בצפון.

חפשי בגוגל

הם תותחים

כ"כ הרבה חללים.. מלחמות, פיגועים ו.. קורונה שכבר לא מצליחה לכאוב על כל אחד... מצב נאחס כזה... גם בד"כ יום העצמאות מאוד מרגש אותי אבל השנה ממש קשה לי להתחבר... הכל בקטנה כזה

מאז שהפכתי לאמא, הכאב בלתי ניתן להכלה

אני גם מרגישה שחוקה,וגם מרגישה שנבנתה חומה כלשהי, בשביל שלא לכאוב מידי, עד היום יש כמה מיקרים של פיגועים או חיילים שנהרגו שאני לא אשכח לעולם!!

לא נרדמתי בלילה הרבה פעמים בגלל זה, ובשביל לתפקד אני מעדיפה לא לקרוא יותר מידי ולא לדעת

 

הקב''ה אומר "שראשי נמלא טל
מה זה הטל הזה?
אומר שהאל הזה מהדמעות של עמ''י שעולות עד לכתר של הקב''ה
וזה טל התחיה שיחייה את המתים בבוא היום.

זה מזכיר את השיר של ביני לנדאו גם

אם הקשר כבר פרק זמן, ואמור להוביל לבניית בית, אז הוא אמור להתייחס למה שאת כותבת כאן

בהצלחה

חשוב קודם כל שאת תהיי בקשר שאת שמחה ורוצה בו. גם אם קשה למצוא וכולי, לא להישאר בכח. זו הנקודה לבירור פה.

לגבי המשיכה זה חשוב שתהיה לו משיכה אלייך כי הקשר הפיזי זה חלק חשוב מהזוגיות. השאלה אם יש לו משיכה רק לגברים או גם לנשים. אם זה וגם וגם זה יותר קל אבל גם אז חשוב לראות שהוא מוכן להשקיע כדי להתחבר אלייך פיזית.

בהצלחה!

תגידי לו ביי,
ותחפשי את הנקסט

(תשובות בגוף השאלה)

גבר מהמם ומקסים,

קשר לא זורם, לא מזמין לבית, לא מכיר את בנו, לא משתף אותי בחייו, היה נלהב אבל התקרר, משוכנעת שזה סטוץ, אין כח למשוך את הקשר, הוא חי?

מוצא חן בעיני, קשה לי לוותר, מה הוא רוצה מחיי?

ממש לא!

את עונה על זה בעצמך..
אל תרגישי שעצם הגיל שלך והילד את צריכה להתפשר !
את מצאי משהו שנוא ראוי וטוב לך.
את צריכה משהו שהוא יציב !

את שווה הרבה יותר מזה. אלא אם כן בא לך את הסטוץ

את רואה שאין לו משיכה אליוך. ההתנהגות שלו מראה את זה.
אם עכשיו ככה מה יהיה אחרי חתונה?
זוגיות בלי משיכה היא סבל לשניכם.

מה טיב הקשר
מה המטרה שלו מבחינתו? ומבחינתך?
אם יש ביניכם קשר מספיק כנה ופתוח תנסי לדבר ולהבין אם לא אפשר לעבור הלאה...

יצא הרבה יותר זול ממותגים והמזרונים נוחים מאוד כל המשפחה קנתה שם אחרינו וכולם מרוצים....
לא זוכר את השם שלהם אבל אפשר למצוא בגוגל

זה מפעל....

קודם היה לנו חברה לא מוכרת ומזרונים קפיצים ממש דפוקים ולא נוחים ..

בגדול ב"ה מאוד מרוצים מהפולירון קנינו דגם זהב ,

יש לנו את זה קרוב ל4 שנים .

ספוג כחול ספוג סגול לטקס וכ'.
ההבדלים הם בעובי של כל חומר, בכיסוי וכ'
פשוט תשכב על כל אחד מהם ותרגיש מה נוח לך.

מסכימה. וכל אחד יש מה שנח לו ומסתדר עם הגב שלו יותר. יש בזה הרבה נתונים כמומבנה גוף משקל וכו. יש אנשים שאוהבים מזרן רך יש שאוהבים קשה...

ממה עשוי

ומה המעלות והיתרונות של כל אחד 

ובודאי גם מי החברה שעומדת מאחורי .

כך לדוגמא במזרונים הראשונים שלנו בעל החנות אמר תקחו חודש תנסו ואם לא נח אני מתחייב לקבל בחזרה .

היה סבבה כמה חודשים אבל מהר מאוד המזרונים היו מעוכים . 

מזרון נורמלי לא אמור להיות מעוך 

האופציות אמורות להיות איכותיות וההכרעה ביניהן על בסיס נוחות...

הרוחב, המומלץ הוא 80 ולא 70 כמו שכמה חברות מציעות.ולא תמיד שמים לב לזה.
לגופו של עניין-גם אני בדקתי מזרונים לאחרונה ולדר גב יש אכן שם מעולה ורוב התגובות טובות, אבל גם פולירון טובים. וגם עמינח. אפשר לקרוא בעמודי הפייסבוק של החברות ובזאפ תגובות של רוכשים. בהצלחה

יש לו 2 רמות קושי-אפשר להפוך את המזרון ואז הוא יותר קשה/רך.

אומנם הוא חדש(חודשיים) אבל ממליץ...

מזרון של תינוק גדול יותר
לנו יש 90 וזה ממש משדרג

באתי ממש לסגור עד שקלטתי שהרוחב 70!! ומדובר במזרון רגיל, לא לילדים... המיטה של הילד שלי ברוחב 80.. וזה רק הגודל שהיה להם ביחיד, אז ותרתי.

את נשואה טריה ממש?
זה תקופה נפיצה ממש!
את בודקת אותו בשבע זכוכיות מגדלת או יותר.

לגלות שהוא שיקר לך זה באסה מעצבנת מאד!!
וגם הקורונה הזו עם כל הנחמדות שלה זיעזעה כאן כמה יסודות...

עצות להתרגעות?
לצאת לספורט הליכה טובה משחררת הרבה פעמים.
לשמוע מוזיקה שאת אוהבת.
לעשות התבודדות? אם את בקטע זה משחרר ממש.
זה יכולה להיות נסיעה באוטו על כביש 1 ודיבור רציף עם אלוקים. או לחילופין חדר סגור ואת ואלוקים.

את עצמכם, תכירו את הזוגיות שלכם בתוך רוח הסער מתוך כך תנסו לדבר ביניכם לראות מה יכול להקל.
כשבן הזוג יודע ומכיר את מצבי הרוח זה מוריד הרבה ממפלס הלחץ כי אתם באותה סירה, כי אין אכזבה ממה הוא יאמר ,יחשוב.
כל התשובות נמצאות אצלך ואצלו אתם מכירים את עצמכם הכי טוב. פשוט למצוא זמן רגוע ולשבת לדבר לדבר על מה מרגישים ולא על איך זה מתפרץ החוצה.
לדבר מה את מרגישה , מה הוא מרגיש כשאת מגיבה באימפולסיביות מה יכול לעזור לך. מה את מצפה ממנו.
תקשורת מקרבת...
יש תקופות מלחיצות בחיים ואנחנו צריכים להכיר את עצמנו לפעמים להסתכל על עצמנו כצופה מהצד ואפילו אם אפשר להתפוצץ מצחוק על התגובות שלנו.
צחוק= צא מהחוק
זה משחרר מבריא מרגיע

בגלל שאשתו עושה לו כאלה סצנות,שהוא מעדיף לשנות מפני השלום

אז מי שמקשר הוא טיפש זה לא משלום
תלוי מה השקר כמובן. אם להגיד אמא שלי אמרה שהיא מאוד אוהבת אותך
או לשקר שלא קנה משהוא ואז מתברר באשראי ששיקר

היא מתארת שהיא כל היום מסתובבת בבית וצועקת,אז כשקורה מצב שאם יאמר את האמת היא תתחיל עם הצרחות שלה שוב, הוא מעדיף לשקר כרגע

אולי השקר יתגלה ואולי לא

אם יתגלה-אז היא תצעק כמו שהיתה צועקת אם היה אומר את האמת

ואם לא יתגלה-הוא הרוויח שקט

נכון מאד, גם בחינוך ילדים זה אותו דבר

שכדי למנוע צעקות משקרים זה לא עושים הכל כדי שיהיה שקט אלא מנסים לראות מה יגרום לצעקות

היא צריכה לתקן פה,היא מודה בזה

הוא לא יכול ללכת על ביצים כל היום

בעיני שום דבר לא מצדיק שקרים... אמון זה הבסיס לזוגיות

גבר שחי עם אישה כזו

 

אתה שופט אותי אתה לא יודע את הסיפור המלא... את זה שזאת אחת הבעיות הכי גדולות שלנו בנישואים שהוא משקר המון בלי קשר לכלום אז כן בתקופה מסוימת נשבר לי להכיל את זה ואני עצבנית בלי סוף

כתבת שאת כל היום עצבנית בלי סיבה,

ושהוא גם שיקר לך, וזה הוסיף לעצבים שלך. לפי הודעה הזו,השקר היה החלק הקטן

 

תנסי לקרוא את ההודעה שלך שוב, ותביני איך זה נשמע

אם הוא כל היום משקר לך ובגלל זה את עצבנית,אז הכל נשמע אחרת

 

מה עושה לך טוב על הלב?

מה גורם לך הנאה?

 

ממה את מתחזקת?

 

אולי מוזיקה?

אמבטיה כיפית?

אוכל טוב?

שינה טובה<?

חיבוק? 

שיחה עם אחות או חברה?

תפילה לה'?

פעילות גופנית?

טיול בחוץ באוויר?

לנשום אוויר ובכלל נשימות עמוקות?

לדבר לעצמך ולהזכיר לעצמך שהכל בסדר?

סדרה מצחיקה וטובה?

תחביב?

בילוי?

 

מה יעשה לך טוב?

אפשר להכריז "אני לא יודעת למה, אבל היום הכל מעצבן אותי! זה לא בגללך. זה לא שלךָ, זה שלי"
כשאומרים את זה, פתאום מוותרים על "הכעס על הכעס".

וזה יותר קל, כי אפשר פשוט לשחרר, לתת לעצמנו מקום לכעוס ולחכות שזה יעבור. כמו צינון של הנפש.

כי "הכעס על הכעס" מכניס אותנו ללולאה אינסופית של תסכול שאי אפשר לצאת ממנה, ומוסיפה עוד מעמסה שצריך להתגבר עליה.

וכשהסביבה יודעת שהיא לא צריכה לקחת אחריות על הכעס, היא נעלבת פחות ויותר קל לה להתמודד - כי היא יודעת שזו לא אשמתה. אלא פשוט צריך לתת לזה להירגע.

די מוזר לי אדם שמשקר, 

אז או שיש סיבה טובה והיא בעייתית או שהוא איש בעייתי,

בקיצור חסר פה פרטים..

אבל גבר בדרך כלל ישקר כדי להימנע מסרטים וריבים.
תחשבי למה הוא משקר לך.
העובדת החדשה יפה? לא ..שקר
אמא שלך דיברה עליי? לא..שקר
אני טועה? לא את צודקת...שקר
זה כדי לברוח מהשדה מוקשים.
אולי זו טעות אבל לא תמיד חושבים כל כך קדימה.
ברגע שתפסיקי לעשות לו סרטים הוא לא ישקר

יש מוזיקה שתורמת למצב רוח טוב. חפשו למשל:

relaxing music

Pozitiv energy music/

או    music Healing 

או Deep Healing Music 

או  Meditation Music

ואפילו  DEEPEST Healing

 

יש גם סרטונים עם וידאו שעוזרים להירגע, כגון: Nature Relaxation

 

עולם שלם לרשותכם. 

 

ובלי לשפוט בינך לבין בעלך, לכל אדם יש חמישים אחוז אחריות על מה שמתרחש במערכת יחסים. קחי אחריות על החצי שלך, נסי לגלות מה אצלך גורם לו להימנע מדבקות באמת. אם אנחנו ננקוט יוזמה ונטפל בכל החמישים אחוזים שלנו, כנראה גם הזולת ישקיע את חלקו. בכל מקרה תחווי סיפוק מההשקעה וחדוות יצירה. 

 

ובכלל, כמו שהציעו פה, שתפי את בעלך שכנראה הכעס הוא בגלל ההורמונים, מצב הקורונה וכדומה וממש לא בגללו.

 

כלומר יש שני מרכיבים בכעס: בסיסי ומוגזם. הבסיסי הוא מה שמתאים לסיטואציה של אכזבה עקב שקר. המוגזם הוא כל מה שמעל ומעבר לסיטואציה. תתנצלי על המוגזם, כנראה הוא יתנצל על השקר. 

 

יאללה בהצלחה

אני כמוך. מילה במילה.
תיארת את התפקוד שלי בצורה הטובה ביותר.

ושל עוד הרבה אחרות.

זו התקופה. היא מוציאה את הגרוע מהאדם.
התמודדויות שלא דמיינו בדור שלנו.
אל דאגה, ככל שהסגר מתמתן אני רואה איך שהכל מתחיל להשתפר.

מקבלת בצומת רעננה והיא מעולה

לפותח תגלגל

דורש פסיכולוג ולא יועץ. יש הבדל גדול בהכשרה ובהתמחות. ממליצה על ציפי ריין מקבלת בעלי זהב

שינויים במבנה המשפחה, שינויים פיזיולוגים אצל שניכם,

כשמסתכלים קדימה מבחינת קריירה - העתיד כבר לא פתוח לכל האפשרויות...

ומצד שני - יש יותר זמן כי הילדים גדלו...

כל הדברים יחד יוצרים מצבים פסיכולוגיים אופייניים:

מצד אחד - סוג של קיבעון, נסיון (תת מודע) לעצור את הזמן או אפילו להחזיר אותו לאחור,

ומצד שני - נסיון לשינוי, תחושה (שוב תת מודע) שמה שאני לא אספיק עכשיו - אני כבר לא אעשה לעולם...

ואז... הקשיים שהיו קודם קטנים (ואולי לא טופלו) נעשים עכשיו קשים הרבה יותר.

 

אפשר להחליף יועצת נישואים, אפשר גם ללכת לכיוון של התפתחות אישית לכל אחד בנפרד,

וייתכן שיש גם בעיות לא פתורות שכדאי עבורם להשקיע טיפול פסיכולוגי.

 

עם טיפול מתאים - יש לכם עוד עתיד נהדר יחד!

 

מצד שני עם ההספק שלי אני מת מפחד שיפטרו אותי

אצלנו זה מטורף.
חלק מהילדים לחוצים עם שיעורי בית של הלמידה מרחוק...
אשתי עובדת דרך זום/וצאפ מחדר השינה (שזה המקום היחיד שקט).
המטבח עובד ומבולגן כמעט 24 שעות.
אני משמש בתור כספומט ומרגיע.

אז כן, יש יותר צעקות בתקופה הזאת.

אבל בסדר, אנחנו בני אדם.

זאת גם הזדמנות..

זה קשה.
זה קשה להיות תקועים בבית.
זה קשה שאין לאן לברוח.
זה קשה שאין רגע אחד של נחת.
זה קשה שאי אפשר לצאת לשתות כוס קפה ביחד.

אבל..
זאת הזדמנות לעלות על הקשיים.
זאת הזדמנות לראות איפה הזוגיות שלכם חלשה.
זאת הזמנות לגלות על מה אתם צריכים לעבוד ולחזק.
זאת הזדמנות לגלות את מה שאנשים מגלים בגיל 50 כשהילדים יוצאים מהבית.

לא חשבתי על זה ככה עד עכשיו. עכשיו אני יותר בדיכאון

לא לזה התכוונתי..

להפך.
קחי את זה למקום חיובי.
תעשי מהלימון לימונדה.

עכשיו רק צריך לשים לב..

העבודה תתחיל כשהכל יחזור לקדמותו..

הזאת כן למצוא פינות לנחת, לאוורור, לזוגיות! ולא רק לחכות שזה יעבור.. גם בתוך זה צריך לדאוג שיהיו לנו כוחות להמשיך... הלוואי

לי אישית דווקא כיף, כמובן שיש יותר התקלויות וזה מעצם השהות הגדולה יותר ביחד אבל בגדול הרבה יותר כיף לי,

אשתי בשמירת הריון ולמעט השבוע האחרון שלא היתה בבית עד אז היינו יחד והיא לא עבדה אז זה קל יותר והילדים גם לא ממש לומדים הם קטנים יותר ולא קריטי לי שיחות עם גננות...

כך שכולנו בבית ודי רגועים, אני קצת עובד מהבית ובזמן הזה אשתי עם הילדים משחקת ועושה יצירות בצהרים שמים להם איזה סרט והולכים לנוח יחד שזה שניםםם לא קרה, ואז אוכל ועוד קצת משחקים ואז מקלחות וספרים במיטה עד מאוחר, בגדול אני ממממש נהנה ולא נעים לי לומר אבל הייתי רוצה עוד חודש ככה,

גם בזוגיות זה ענין של תקופות, ואנחנו כבר המון זמן בתקופה בלי מריבות אז יצא לנו  טוב ב''ה

מה שלא תורם בכלל למצב הנפשי שמשפיע עלייך..

 

אני ממליץ לך לשבת בזמן של חרטה כזאת, ולכתוב לבעלך מכתב אמיתי עדיף ואם לא אז בוואצאפ, שבו תכתבי מה שאת מרגישה, שאת ניודעת שהוא בעל מושלם וכו וכו' אבל זו תקופה קשה לך ואת לא שולטת על המצב ועל הלחצים וזה גורם לך להתפרצויות אפי' שלא תמיד הוא אשם, ושאת מתנצלת מראש על הכל .. 

אני בטוח שהוא יבין אותך לחלוטין!!

יש לך אפשרות להתאורר?מציעה להכין את בני הבית שאת בתקופה קשה ולחוצה ולכן את מבקשת מראש סליחה אם זה יתפרץ עליהם

(מריבה אחת לחודש. סביר).
לצאת לעבוד זה הקושי. חווה את זה.
האם את מפחדת לאכול בחדר של הצוות?

מה שעזר לי להסתגל לחזרה לעבודה:
1. הבאתי אוכל מוכן בקופסאות מהבית חממתי במיקרו (לחצתי עם נייר על הכפתורים..) אכלתי בפינה שלי
2. לישון מספיק
3. לעשות ספורט (אפילו אם זה רק הליכות בשמש, לספוג את האור והחום).
4. להפחית מטלות ודרישות מעצמך בבית למינימום החיוני.
5. שתלתי את האדניות בפרחים חדשים, זה משמח אותי. (ממשלוח אונליין)
תחזיקי מעמד, גיבורה!
♥️🌺🌸🌺♥️🌺🌸🌺

אני בהלם מעצמינו,רבים על דברים מפגרים

עברנו את הקטע הזה לפני הרבה שנים, היום אמר לי שהוא "דווקא" עושה לי משהו, הייתי בהלם ממנו

גם כי זה לא מתאים לו באופי, וגם הרמה לא מתאימה לנו, דיברתי ככה בגיל 3 אולי

מה נסגר?   חחח

 

דווקא עם הילדים אני ממש מסתדרת, וממש כיף לי איתם 

אני זוכר את השנים הראשונות שהיינו באמת רבים על שטויות..

מעניין שזה חזר לכם בתקופה הזאת, בטח זה יעלם כשיגמר

לפני החתונה מתראים פעם וגם זה חדש אז יש הרבה על מה לדבר.
מנצלים ארוחות ערב, מנתקים פלאפונים לפחות חצי שעה.
מנצלים את שבת ויוצאים להליכה.
קוראים יחד ספר.

ממש לא להבהל מהירידה בשעות דיבור. זה טבעי ונורמלי.

כל מה שכתבה לך מדוייק

בנוסף ממליץ על כרטיסיח
ולעשות כמה שיותר כיף ביחד.
לטייל ללכת לאטרקציות מסעדות וכל מה שאתם אוהבים תשקיעו בזה עכשיו כסף וזמן זה במקום יועץ זוגי....

לא מעלה בשום דמיון בכלל לבוא לבעלי עם כרטיסים שיש שם כל מיני חפירות וחקירות עלי עליו זה ברור לי שאין מצב אפילו . זה נשמע שכל הגברים עןשים את זה התחלתי לקרוא זה נראה לי מופרך לגבר בכלל

זה די חופר....
אבל חיפשנו דרך להעמיק את השיח ולדבר יותר אז נתתי לזה צ'אנס.
וזה באמת מלמד לדבר על רגשות ולפתוח דברים אז נכון שכערב זה ערב חופר אבל זה נותן כלים טובים לשיח גם בלי הכרטיסים.
משקיעים באווירה רומנטית אוכל טוב וכו' וזה עוזר לחוויה....

אני כותב את ההודעה עם חיוך על הפנים.
לא כזלזול, ההפך! יש משהו מאוד מאוד בריא בדרישה להגיע ולשוחח בטבעיות ולא מתוך כרטיס כתוב!

כשכתבנו את הכרטיסים זו אחת השאלות שהעסיקו אותנו המון, עד כמה זה נכון להכתיב לאנשים על מה לדבר.
מהסיבה הזו השתדלנו מאוד שהשפה תהיה גמה שיותר "זורמת" במגבלות העברית הנכונה (לח לירעם נתניהו העורך המדהים שמצאנו) להסכים איתנו על הרבה מאוד מדברים...

בכל מקרה המטרה של הכרטיסים זה לא "להכתיב" על מה לדבר, וזוג שמגיע ומרגיש כמו במונולוג של השב"כ, או שנצמד למשפטים מאבד משהו משמעותי.
התפקיד של הכרטיסים זה ליציר שיח זוגי, לתת השראה על מה לדבר, כיווני חשיבה נוספים, סברים שאנחנו אפילו לא חשבנו שהם קיימים.

בעולם האימון מדברים על 3 סוגי ידיעות -
דברים שאני יודע שאני יודע - אני יודע שאני יודע לשחות, אני יודע שאני יודע לקרוא, אני יודע שאני יודע לבשל וכו'
דברים שאני יודע שאני *לא* יודע - למשל אני יודע שאני לא יידע לנגן בגיטרה, לצנוח ממטוס ואני אפילו לא יודע להטיס אותו.
דברים שאני *לא* יודע שאני *לא* יודע - דברים שאני אילו לא במודעות לחשוב עליהם שהם קיימים כדי להתעסק איתם.

המסלול הבריא, בעולם האימון, הוא לשאול את עצמי שאלות כדי להבין אילו דברים אני לא מודע אליהם, ברגע שהייתי מודע אני מבין אילו דברים אני יודע שאני לא יודע, ואז יש לי את האפשרות לקבל את זה שאני לא יודע או לבחור ללמוד ולהבין ואז להעביר את מה שאני יודע שאני לא יודע - לדברים שאני יודע שאני יודע.

מקווה שלא סיבכתי...
אבל בזוגיות זה בדיוק אותו דבר.

"והאדם ידע את חווה אישתו" ככל שאנחנו יודעים יותר זה על זה אנחנו אוהבים יותר ומחוברים יותר.
הרבה פעמים הרבה החתונה שאנחנו חושבים שאני יודע שאני יודע עלייך הכל ומסתפק בכך, יש דברים שאני יודע שאני לא יודע - וגם זה אחלה. אבל החיבור האמיתי מגיע בגילוי של אותם פרטים שאנחנו בכלל לא יודעים שאנחנו לא יודעים זה על זה! בדיוק כמו לימוד תןרה, החיבור לרשב"ע מגיע ל"חידוש" בגילוי של עוד דבר שלא ידעתי עד כה, שהתחדש שהסתדר, שנפל לי האסימון לגבי משהו גדול ממני.

כל המטרה של הכרטיסים זה לפתוח פתח לגילויים חדשים ומרעננים זה על זה, לצאת מן המקובעות שאנחנו יודעים ומכירים הכל, לגלות עולמות חדשים ולחדר כל פעם מחדש את העולם הזוגי.

ד"א, בתקופת הדייטים זו הסיבה של ההתחדשות והשיחות ארוכות. אנחנו מגלים מישהו חדש וכל דבר ודבר שמץחדש לנו פותח צוהר לעולם נפלא. השחיקה מגיעה כשרנחנו מפסיקים להתעניין כי אנחנו מתרגלים לקיים (וטוב לנו איתו)

זה מאוד תלוי אופי לסגנון.
מה שכן ראינו שהרבה מאוד גברים (לא כל!) כן אוהבים את השיח בעזרת הכרטיס, כי זה הופך את השיח לממוקד מאוד, לא זולג למקומות אחרים ועוד.

עוד דבר שזה מאוד תלוי זה בתגובות של בן או בת הזוג, ברגע שיש תגובות ציניות, מזלזלות או עוקצניות - באותו הרגע הסיכוי להמשך השיח שואף לאפס.
השיח בעזרת הכרטיס מאוד פותח את הנקודות הכי עמוקות, ואם האחד מסכים לפתוח את ליבו ואחר מזלזל בכל - זה מוציא לגמרי את החשק.

ודרך אגב, המלצה לכל הזוגות, לא לנסות לפתוח משברים על הכרטיס הראשון שהם מנסים לעשות ברגע שהם מקבלים את הערכה.
יש לי חבר שקנה את הערכה והכרטיס הראשון שהם ניסו לעשות היה כרטיס "כעס", הוא אמר שבאותו רגע הוא סגר את הקופסא ולא פתח אותה עוד. וזה ממש חבל....

אנחנו כל הזמן ממליצים לחלק את כרטיסי הערכה לנדיר, תדיר, שביר.
תתחילו עם נושאים נדירים - נושאים שאף פעם לא דיברתם עליהם או לפחות כמעט אף פעם. תחוו את החדש, את ברעננות, תחזרו איפשהו לתקופת השייטים בה כל דבר היה מעניין.

משם תעברו לנושאים תדירים, אלו שאתם כל הזמן מוצאים את עצמכם מדברים עליהם שוב חשוב חשוב, ותבדקו אולי משהו יכול להשתנות בדרך בה אתה משוחחים או שיש דרך אחרת להסתכל על העניין.

ורק בסוף, אחרי שלמדתי את צורת השיח בעזרת הערכה, רכשתם את היכולת לפתוח את הלב בנקודות הכי עמוקות ולשתף באמת, ולמדתם גם לכבד באמת זה את דעתו של זה, ולהכיל את השוני - אז אתם מוזמנים לעבור לנושאים שבירים, אלו שתמיד יוצרים פיצוץ ברגע שהם עולים על השולחן. ואז נסו באמת להבין זה את זה, עוד לפני הפתרונות. נסו להבין את הצד השני שתמיד מעלה לכם את הג'ננה...איך הוא או היא מרגישה, מה המחשבות, הרצונות, השאיפות? מה גורם לה או לו לפעול כפי שהוא פועל?

רק ההבנה של האחר באמת יכולה לסייע לפתרון קונפליקטים

ודווקא התחלנו בכרטיס אוכל...
קליל ומשעשע.
אני ניסיתי לענות לענין הוא עשה מכל דבר בדיחה
ולא הסכים לגדת לזה יותר טעם שזה חפירות.
דלא תבין לא נכון אני כל כך אהבתי והלוואי שהיה מסכים להמשיך לדעתי זה היה נפלא. אני חושבת שהצורך לענות בפתיחות על דברים מפחיד או מלחיץ אותו והוא לא מוכן לגשת לשם

יש כאלה שבאמת חוששים לחשוף או לשתף, וזה טבעי לחלוטין

יש ביניכם 'אש' אבל לא מדברים?

אתה מרגיש צורך לפרוק רגשות ולא מצליח או  ששוט נגמרו הנושאים?

אתה מרגשי שאם תדברו תבינו טוב אחד את השני?

בקיצור לא ברור כ"כ מה השאלה

וברור שזוגיות לא נמדדת בזמן דיבור

זה הקשר האמיתי השיגרה, תמשיכו לדבר זה הדבר שהכי חסר היום בזוגיות בגלל העומסים.
קבעו פגישות שבועיות ושבו פשוט להתעניין אחד בשלום השניה.
יציאה לבית קפה פעם בחודש תשנו אוירה לא לסרט. סרט זה לא יציאה זוגית למעט התשלום בכרטיס אשראי המשותף.
ועוד דבר את תאמר בת זוגתי אלא אישתי זה עוד חלק מהמעבר של הקשר של ה5-6 שעות דיבור. ההתאהבות לקשר של אהבה והערכה
תצליחו

אם אוכל להתמודד עם אותו דבר שמציק עכשיו (כי הבנאדם לא משתנה. וגם אם כן זה לוקח זמן ותלוי ברצון של האדם עצמו).
ב. עיוני בתשובה שלי לסעיף א. וגם, ממליצה לך להיעזר ב "טופס 100" של ישיבת אלון מורה, לי בזמנו זה מאד עזר.
ג. אם הוא לוקח על עצמו עבודה רצינית. מכירה אדם ששינה בעצמו משהו לפני החתונה ומצליח בזה עד היום.
ואני לא ממליצה לרצות להתחתן "בתנאי שהוא ישנה את זה" כי "בטל דבר- בטלה אהבה" ואם למשל בחור יגדל שוב שיער או כל דבר אחר- היחס אליו עלול להשתנות.

אצלי באופן אישי שני דברים.

א. שהיה ברור לי שמעניין אותי מאד להעביר איתה את החיים [לא דמיינתי אף פעם שאנחנו דומים].

ב. ביררתי לעצמי מה בעיקר אני מחפש באישה.

יצאנו זמן קצר, אחרי שבועיים כבר התרשמתי מאוד מהאישיות ומהמידות של הבחור. הרגשתי שאני מתאהבת, מה שהיה הדדי ואחרי שבועיים נוספים החלטנו להתחתן. אני חושבת שהעובדה שהיינו צעירים ומאוהבים ולא חשבנו יותר מדיי היא שהובילה לחתונה.
לדעתי ככל שמתבגרים חושבים יותר מדיי ואין תמימות והתלהבות כמו בגיל צעיר. מחפשים דברים כמו השכלה אקדמאית או יציבות כלכלית, ואם לא מוצאים אז קשה לקבל החלטה ופשוט לקפוץ למים..
לגבי אדם שמבטיח לשנות את עצמו בשביל בן הזוג, לא הייתי סומכת על זה שזה יקרה. לקבל אותו כמו שהוא או לבטל את השידוך. ואם קיבלת אותו כמו שהוא והוא יעבוד על המידות אחר כך, הרווחת..

לגבי חסרונות- לחשב מה הקווים האדומים שלך, דברים שאין סיכוי שתוכל להכיל.
כל חסרון שלא בקווים האדומים , וטוב לך עם האדם הזה, אתה מדמיין את חייך איתו ומרגיש רצון לחיות איתו, נראה לי שאפשר להתמודד עם החסרון.
לא לבנות על שינויים.
למעט שינויים קטנים כמו - הוא לא יודע להתאים בגדים , אבל אין לו בעיה שאני אתאים לו.
ולזכור שגם לנו יש חסרונות, לא מתחתנים עם רשימת תכונות אלא עם אדם , כמונו , עם מכלול של אישיות, או שתקח עם כל החבילה או שלא. כשיש קשר טוב , וחברות אפשר להתמודד עם כל מיני חסרונות, לכל זוג יש את החסרונות שהם מנסים לשנות אחד בשני 20 שנה, זה לא כ"כ מצליח, זוג שטוב לו הוא זוג שלמד לקבל אחד את השני( רוב הזמן) ושהחברות והקשר העמוק חזקים יותר מהפערים.

אחרי הפגישה השלישית אמרתי לעצמי שאני רוצה להתחתן איתו. ובכל זאת, אחרי שבועיים כשהוא העלה את הנושא נלחצתי קצת.
בסופו של דבר היו 3 גורמים שעזרו לי להיות שלמה לגמרי עם ההחלטה (התארסנו ברשמי רק אחרי חודש):
תקשורת- היה לי ממש כיף לדבר איתו, ברמה שיכולנו בקלות לדבר שעות בלי לשים לב וכל הזמן להרגיש שזה לא מספיק.
כבוד- הערכתי אותו, הערצתי אותו, והרגשתי שזה הדדי

והדבר הכי הכי חשוב מבחינתי:
רצון להשקיע- שנינו היינו אחרי כמה שנים טובות של דייטים עם לא מעט אנשים. ידעתי שאמנם אנחנו לא מכירים הרבה זמן בכלל, אבל טוב לנו ביחד ונמשיך להכיר, ולא משנה מה יהיה- שנינו מוכנים לעשות את הכל על מנת שזה יצליח. שנינו בפנים לגמרי. עם כל ההשלכות של זה. וברגע שידעתי את זה, הייתי רגועה שנצליח איכשהו לעבור את הכל ביחד (ובהסתכלות אחורה באמת עברנו המון. אבל ההבנה הזאת עדיין קיימת, וזאת בעיניי הדבק שמחזיק אותנו בכל מצב).

אני ובעלי הלכנו לאחיות שלנו , לארוחת ערב, והן חיוו את דעתן. כמובן שאחרי כך גם להורים...
לראות את השני בכל מיני מצבים, אולי גם לבוא איתו למפגש חברים... מאוד עוזר.
בהצלחב

והאם עם המכלול הזה אתה רוצה להתחתן.. (קשור להערכה, הערצה, אהבה, הכלה והבנה מצידו/ה ומצידך כלפיו/ה, תכונות שאת/ה מאוד אוהב/ת, תקשורת פתוחה וטובה וכו').
אם כן אז זו החלטה שמכילים את החסרונות כי רוצים את האדם. אי אפשר שהחסרונות ינהלו את החיים הזוגיים.

לפעמים החסרונות נראים פחות חשובים אחרי החתונה. אבל זה לא הכרחי שזה יקרה בוודאי אי אפשר לבנות על זה וצריך לקבל את החסרונות בלב שלם ככל האפשר. אף אדם לא מושלם. לא מתחתנים עם אדם מושלם או אדם שכל מה שהוא עושה משמח אותי, אלא עם מישהו אנושי שרוצים להתחתן איתו.

וגם אני ממליצה שתנסה לשים לב מה הקשר עושה לך, וגם להתייעץ עם אחרים. לי כשאמרו לי שהפנים שלי מאירות זה עודד אותי שזה הדבר הנכון.

ולקחת בחשבון את המשקל של כל דבר. מה יותר חשוב לי ומה פחות
מה עולה על מה... וכו'

נראה לי לא מומלץ.
לא כתנאי לבן הזוג
לא כמשהו לבנות עליו כי שינוי אמיתי ושורשי טם בכלל יכול לקחת שנים ארוכות.

וגם קבלה זה דבר מהותי בנישואים.
כל בן אדם הוא חבילה של יתרונות וחסרונות.
אם בשקלול הוא עדיין נראה לך טוב ונפלא למרות החסרונות (על כל פשעים תכסה אהבה...)
מה טוב (וכן כדאי לשאול את עצמך שאלות קשות כדי לא להסתנוור...)
פה זה נראה שמשהו עדיין לא יושב טוב.
תמשיכו עוד שבוע שבועיים ותבדקי שוב לאן נוטה ליבך לדעתי.

איך אתה מגדיר את התחושות שלך איתה במדיוק, החיוביות או שליליות? (בזמן שאתה נפגש, ובזמן שאתה לא רואה אותה)
האם אתה חווה חרדות? אם כן צריך להבין מה מפעיל את החרדה. אם דבר כזה קורה אז זה אומר דרשני.

לגבי הגדרה של תכונות שליליות, בהנחה שהתכונה הזאת תישאר איתה עד 120. האם אתה מוכן לחיות עם זה כמו שזה או לא (אל תנסה לעולם לשנות אותה)

אצלנו נושא החתונה פשוט עלה כשבאמת היינו בשלים לשם מבחינת הקשר (אחרי חודשיים וחצי), וזה היה הכי טבעי בעולם.
ואם זה היה עולה קודם זה היה מאוד מלחיץ אותי.
לדעתי חשוב לזרום ולתת לזה להגיע בטבעיות, ולא לומר ״אנחנו יוצאים כך וכך זמן, אז כבר חייב לדבר על זה״.
כל זוג והזמן שלו.
בהצלחה והחלטות נכונות!

שלך... סתם בשביל לראות מי מסתובב פה..

סתם

לא מעונינת להיחשף

הנשים עם הבעלים

המטרה היחידה של הפורומים כפי שאני רואה אותה היא עזרה בעצות ובהארות/הערות וזה לא מצריך מפגש זום של נשים וגברים...

אבל לדעתי זו טעות לוותר על האנונימות בשביל הסקרנות
מתייעצים כאן על דברים אישיים ועדיף להתייחס לגופו של עניין ולא לזהותו של אדם
ואין ספק שזה ישפיע
אבל זו מדינה חופשית ואם יש מי שבעניין שיבושם לו.
בכל אופן הייתי מחלק זאת גברים לחוד ונשים לחוד

אז אתם אומרים שהאנונימיות עוזרת לכם לבקש עזרה ולהציע עזרה, בלי לפחד ולחשוש ולהתבייש.

אתם בעצם אומרים שאנשים פה לעולם לא היו כותבים את מה שהם כותבים כאן אילו זהותם היתה נחשפת.

ההיא לא היתה כלכך פמיניסטית
ההוא לא היה כזה קל דעת
ההיא לא היתה מעזה לכתוב בשפה כזו
וההוא לא היה מנסה בצורה כזו לקבל קצת יחס

אז
המקום הוא שלילי או חיובי?

האם האנונימיות משרתת את המטרה- קרי עזרה הדדית
או שהעזרה ההדדית משרתת מטרה- אנונימיות

אם האנונימיות היא המטרה, השאלה ששאלתי קודם נשאלת עכשיו ביתר שאת

לפעמים.מהחיים האישיים שלהם

אבל בהרבה מקרים השלילי גובר על החיובי.
מצד אחד אנשים לא היו ממהרים לפתוח את הלב בלי האנונימיות.
מצד שני הרבה רציחות מקלדת היו נמנעות אם אנשים היו רואים את שמם או תמונתם מתנוססים ליד הדברים שהם כותבים.

כבר היו מקרים מעולם

... ולא היו נכנסין בסעודה אלא אם כן יודעין מי מסב עמהן
כנראה שלא....ביטול תורה...

למרות שלא התכוומתי לכיוון הזה

דוגמא

יכול להיות שאני אתייעץ בנושא זוגי או אישיותי ולכן האנונימיות חשובה לי

בעוד שבנושאים כגון מעמד האישה או פוליטיקה או קשר עם הקב"ה לא היה אכפת לי לשתף

אבל בניגוד לכל מיני זירות ויכוח בטוויטר וכד' לא רואה סיבה להקריב את היחודיות של הפתיחות האנונימית עבור נושאי דיון ציבורי אותם ניתן למצוא בפורמטים רבים. כולל בחיי היומיום.

 

אמנם לפעמים אנשים יש להם דעות שאולי לא יביעו מפני התקינות הפוליטית אבל לטעמי זו לא הנקודה העיקרית.

ואם תגלה פתאום שיש כאן חברים שלך???
או שכנים שלך?

יכול להיות משעשע

ומפדח ברמות על

זה שעכשיו קורונה וכולם מזמזמים בוקר צהריים וערב, לא אומר שכל החיים צריכים להתזמזם עכש