לא משנה כמה אנחנו עובדים וכמה אנחנו מרוויחים,
הוא כל הזמן מדוכא.
כל הזמן הוא רוצה יותר, אנחנו עובדים תמיד! והוא בכלל,
אפילו פעם אחת בערב מקווה, הוא הציע שילך לעבוד בלילה אצל אדם אחד בהובלה.
נמאס לי ממנו פשוט ככה, ביקשתי ממנו אם הוא יכול
להדפיס לי עבודה מסוימת שאני צריכה ללימודים,
הוא הדפיס והתקשר אליי והתחיל לצעוק עליי, שאני מבזבזת כסף
ומגזימה.
יש לציין שבשביל העבודה הזאת השתמשתי בכסף שהוריי הביאו לי, מרוב שהוא קמצן.
הוא מחשבן כל דבר, כל דבר! אי אפשר לנשום.
אפשר לשבת במסעדה ואז כשיוצאים הוא יגיד לי, שחבל היינו אוכלים בבית ואנחנו מבזבזים מלא כסף.
זה לא נורמלי פשוט לא.. עכשיו הוא חזר הביתה והתחיל לצרוח כמו חולה נפש פשוט לצרוח עליי
שאני מבזבזת כסף, ומגזימה ונמאס לו ממני
ניסיתי להשתיק אותו, כי יש לי כאבי ראש ואין לי כוחות אליו
אבל הוא לא הפסיק לצרוח כמו חולה נפש
נמאס לי מהבן אדם הזה ממש ככה, אנשים מסתכלים עליי מוזר בגללו הוא כל הזמן צורח, כל הזמן
לא משנה אם המשפחה שלי נמצאת או חברות
אמא שלי אמרה שהוא צריך ללכת לטיפול, אבל שוב
הוא אומר שזה עולה כסף ואין לו כסף לטיפול
זה פשוט לא חיים! שנה שלמה לא יצאנו לחופשה, אין מה לדבר על טיול שלא עולה אפילו.. הוא אומר שהוא עייף מהעבודה
או שדלק גם עולה כסף, וזמן זה כסף. ותמיד יש תירוץ.
פשוט לא כיף עם הבן אדם.. הוא לא יוצא מהבית והוא לא בדיכאון, הוא פשוט חי בבית כזה.
שלא יוצאים מהבית, אלא יושבים בבית כל היום.. ומכינים אוכל
או רואים סרט.
זה מחליא אותי לגמרי. תמיד שאנחנו באים לבית של ההורים שלו, אנחנו יושבים בבית לא יוצאים לא כלום, משתעממים.
כל אחד בחדר שלו.
אני לא רוצה חיים כאלה, לחשבן כל דבר.
לא נוסעים להורים שלי, כי זה דלק
לא נוסעים לשם כי זה דלק.
לא קונים את זה, לא אוכלים את זה.
כל דבר לצער אותי ולצרוח עליי,
אני מסתכלת על חברות שלי, שהבעלים שלהם כ"כ מפרגנים להם, נותנים להם הכול באהבה
ולא צורחים כמו חולי נפש על 12 שקל של הדפסה.
נמאס לי, אשמח פה למספרים של מטפלים עבורו,
אין ספק שגם לי לא חסר.
אבל אני לא במצב שלו, ממש לא.




