פורום נשואים טריים (עמוד 239)

לדעתי, עם כל הכבוד להורים שלך והבאסה מכך שהם לא יראו את הילדות גדלות, אישתך לפני הכל!!

תשקיע במשפחה המצומצמת שלך, תשקיע באשתך, ובע"ה תראה הרבה אושר במה שיש לך..

אחותי רצתה להיות איתי בלידה, אמרתי לה "מה אני הצגה?"

הבעל, האמא, חברה טובה- זה לא מקום לכל העולם, רק אנשים קרובים מאוד

ניפגעו, שיפגעו

אני הייתי ממשיכה בשלי ומחכה שיבואו להתפייס

וזה גם מאוד נכנס העניין הזה של "הסכם ממון" היום.אבל בד"כ עושים את זה לפני הנישואין.

מצד שני,אני תמיד תוהה איך מובן מאליו שאישה נותנת את גופה (הוא משתנה לעד),או את חייה בשביל ילדים וזה כאילו ברור

לכולם שכך צריך להיות.

אבל אם הבעל משקיע בנכסים אפילו תוך כדי נישואין,אז ברור שזה שייך לו.מה הקשר אליה?היא רודפת בצע

לגבי העניין שלך,זה באמת מאוד מעליב,אבל את בעצמך אומרת שהייתם על סף גירושין,והיית התנהגת בדיוק כמוהו.

אולי באמת תקחו משכנתא ותתעלמו מהנכס הקודם

מישור אחד - רגשי

ומישור שני - טכני

במישור הראשון, הרגשי - מאוד מאוד מובן שתחושי את הפגיעה  הזו.

הרגש לא ממש שואל אותנו מתי להפציע ומתי לא, הוא פשוט מופיע.

ורגש העלבון הצורב,

הפגיעה,

האכזבה,

הכעס -

אכן חי ונושם ובועט בתוכך כרגע - בין אם תבחרי בו ובין אם לא.

הפגיעה שלך מאוד מובנית.

עצם זה שאתם נשואים,

עצם זה שכרתתם יחד ברית,

עצם זה שהבאתם לעולם 3 אוצרות מתוקים, פרי אהבתכם שלכם,

עצם הימצאותך ונאמנותך לו למרות הכל -

כל אלו אומרים ללב שלך - איך הוא מעז להכניס לתוך קודש הקודשים הזה מסמכים ובירוקרטיות ועו"ד וכסף?!

מה הקשר בכלל?!

אז הלב צודק.

והרגש צודק.

וזה באמת פוגע. מאוד.

אבל למרות כל זאת, יש כאן בהחלט גם פן נוסף - המישור הטכני.

המציאות של ימינו השתנתה כ"כ בשנים האחרונות,

זו ממש קפיצה לעומק ולרוחב כל כמה שנים בצורה הכי עמוקה שיכולה להיות.

אם ההורים שלנו יכלו לרכוש לעצמם דירה בלי לאבד את עצמם ולהשתעבד כל חייהם למשכנתא, לחובות, החזרים ובנקים - הרי שאנו כבר לא יכולים.

מחירי הדירות קפצו כ"כ גבוה, שזה כמעט בלתי אפשרי!

במציאות של היום,

באמת אדם יכול ללכת לאיבוד אפילו "רק" בגלל הפן הכלכלי

ו*באמת* למצוא עצמו בלי בית.

לצערנו, דבר נוסף שיש למציאות העגומה בימינו - הוא אחוז הרע והתהום הנוראית שעוברים בעיקר אבות גרושים.

הם הרבה פעמים נותרים ללא כלום.

ללא הילדים,

ללא הרכוש,

ללא הכסף,

ללא שמחת חיים.

במציאות כרגע, כמובן באחוזים, וכמובן שיש יוצאי דופן - אני מדברת על הכלל - לאבות הגרושים יש הרבה הרבה הרבה מה להפסיד, רוב המקרים יותר מלאישה.

עד כדי כך שהמון בחורים ממש מפחדים היום להתחתן

מפחדים ש"ינצלו" אותם ואת הכסף שלהם ואז יתגרשו מהם,

מפחדים שהאישה פתאום "תתהפך" עליהם,

תעליל עליהם עלילות שווא

וכן הלאה.

אני שומעת יותר ויותר קולות של גברים טובים ונשואים שאומרים - שאם לא היו מתחתנים קודם - היום היו מתים מפחד להתחתן ולא בטוח שהיו מתחתנים בכלל.

הם כמובן הדגישו שאם זו הייתה האישה שלהם - כמובן שכן היו רוצים בה ובוחרים אותה, אבל אם לא היו מכירים אותה אז לך תדע על מי "תיפול" והיו פשוט רועדים מלהתחתן...

עכשיו,

יש כאן אדם שלם נוסף בסיפור -

בעלך.

שלא בלבד שהוא גבר,

ולא בלבד שיש את המציאות העגומה הזו של האבות הגרושים,

ולא בלבד ש*אתם ספציפית* עברתם משברים וכמה פעמים בהם כמעט התגרשתם לדברייך!!!

(אפילו אם זו הייתה רק פעם אחת - זה קרה לכם כמה וכמה פעמים! ואחרי 6 שנים,

הפחד מדבר מגרונו כרגע.

מה יקרה עוד 20 שנים?

30?

האם תמיד נישאר לנצח?

הרי פעם כבר החלטנו שלא אחרי מספר הרבה יותר מועט של שנים,

וזה לא קרה רק פעם אחת.

אז מה אעשה?!)

ולא זו בלבד שיש לו נכס שהיה שלו *עוד לפני החתונה* -

וכל שהוא רוצה זה רק להסדיר את הדברים, 

לגמרי בפן הטכני שלהם -

כדי שאם חלילה יקרה מצב שבו ***את*** תרצי להתגרש ממנו -

שהוא לא ישאר חסר כלום

רעב ללחם (כפשוטו לפעמים!)

ובלי הנכס שעמל עליו רבות בלי קשר לנישואין, ולפניהם.

הוא רק מייצר לעצמו מקום הישרדותי.

לא ביקש ממך חלילה לחתום על דברים משותפים,

לא על כל מה שצברתם מיום החתונה,

לא על כל אלה -

אלא רק על אותו הנכס ספציפית שהיה לו *לפני*

ויש לו טריגרים ו"מקדמות" של פחדים מאוד מבוססים של כמעט גירושין, כמה וכמה פעמים,

הוא מפחד שאולי זה יבוא ממך אם לא ממנו,

הוא לא אחראי עלייך ולא יכול לכבול את ידייך כל החיים שלא תרצי להתגרש ממנו, בפרט שכבר רצית (!) כמה פעמים.

אז מה נותר לו לעשות?

יש לו אחריות על חייו

יש לו אחריות על ילדיו

יש לו אחריות כלפייך.

הוא בסך הכל מתנהל באחריות מכיוונו.

*הוא* לא מכניס שום כוונות חלילה לפגוע בקשר שלכם

או חלילה להתגרש

או כל דבר אחר

הוא פשוט רוצה להכין את עצמו גם לגרוע מכל - גם אם זה יבוא ***שלא באשמתו ושלא באחריותו***

ודברים כאלה קורים.

המון.

לצערי מכירה גם מקרוב וגם מרחוק מקרים רבים של אישה שממש עטתה מסיכות שנים רבות,

ואחרי שהדירה הייתה רשומה על שמה או חצי חצי - פשוט התהפכה, דרשה (!!!) גט - וקיבלה כמעט הכל בעוד לא עמלה על כך שניה! והבעל המסכן נותר ללא כלום.

השם ישמור כמה אבות כאלה לפעמים מגיעים עד כדי התאבדות שלא נדע. מרוב יאוש ותהום פעורה תחתם.

אז לגמרי הייתי מבינה גם את בעלך היקר.

הוא פועל רק בפן הטכני-הישרדותי.

הוא אוהב אותך ורוצה בך ועובדה שלמרות הכל הצלחתם להישאר יחד,

וכל הכבוד לכם על כך וזה רק אומר עד כמה אתם זוג חזק ומקסים!

ואני בטוחה שהוא מעריך אותך מאוד

ומנשק בליבו ובמוחו כל חלקיק מהגוף שלך שעבר את הלידות והביא לו את הילדים הנהדרים האלה,

ובטח שמעריך אותך שנכנסת ממש לסכנת חיים פשוטו כמשמעו בשביל שכל זה יוכל לקרות -

אין במעשהו זה דבר שבא להקטין מהערכה העצומה הזו ומהאהבה העצומה הזו!

וכמובן שאין במעשהו זה בדל של רמז לכך שאת תאבת בצע! כמובן שהוא מכיר אותך ויודע שאת לא!

זה רק מה שזה - דאגה טכנית. דאגה הישרדותית.

פעולה לפי המציאות העגומה הכלכלית. פעולה לפי המציאות העגומה של הגירושים בעולם, מה שעברתם אתם כמה וכמה פעמים וכיו"ב.

מציעה לך יקרה לשוחח איתו על כך באהבה,

לפתוח את הדברים,

לומר לו על שני המישורים הללו,

להסביר לו את הצד שלך,

לשמוע את הצד שלו,

לקבל ממנו הבנה לצד שלך,

ולהעניק לו הבנה לצד שלו.

ומכאן כל מה שתחליטו יהיה הרבה יותר קל נפשית לשניכם - כי תהיה ***הבנה*** אחד של השניה.

המון המון בהצלחה

(פחות או יותר), אמנם נשואים פחות זמן ועדיין בלי ילדים, אבל גם אנחנו נמצאים בשלב של קניית דירה.

אמנם ההורים עוזרים, וניקח משכנתא, אבל אנחנו גם נעזרים בסכום כסף לא קטן מירושה שקיבלתי.

כן, אנחנו עושים הסכם ממון על הסכום הזה. 

מודה שמבין שנינו, אני זאת שמרגישה לא בנוח מהעניין הזה ובעלי (או ליתר דיוק, אבא שלו, שהוא עו"ד שמתמחה בנדל"ן) הוא זה שהציע את הרעיון. אמא שלי אמרה שזה רעיון טוב, הלכנו ליעוץ ועכשיו עו"ד שמתמחה בנושא הזה כותב לנו את ההסכם.

לא מתוך חוסר אמון. לא מתוך זה שאני (או אמא שלי) חוששת שבעלי רודף בצע. ממש לא. נטו בגלל שזה סכום כסף גדול שאני מביאה איתי מלפני הנישואין. 

בלי להיעלב, בלי להיפגע. 

מובן ומוסכם על שנינו ועל ההורים. 

מאוד מקובל היום לעשות הסכמים כאלה אם למישהו יש סכום כסף גדול ורוצים להשתמש בו למשהו גדול ורציני, כמו קניית דירה.

במקרה שלנו, החלטנו לעשות את זה בצורה מדורגת, כלומר, אחרי כך וכך שנים של נישואין אין משמעות לזה שאני הבאתי את הסכום הזה והדירה היא חצי חצי של שנינו.

גם אצלנו, כמעט כל הכסף הגיע מהצד שלי. לעולם לא אעלה בדעתי להחתים את אשתי על מסמכים כלשהם לפיהם הסכום יהיה שייך לי במקרה של גירושין, וזה באמת עשוי מאוד לפגוע (בשני הצדדים) לבקש מסמך כזה. 

מצד שני, אנחנו אף פעם לא היינו במצב של כמעט להתגרש, ולכן אני לא במקום של להבין את בעלך...

אני מניח שאם הייתי חושש כמוהו, מתוך הניסיון שלו, אז כן הייתי מנסה להתגבר על אי הנעימות - והייתי מוודא שהחלק שלי נשאר שלי.

ובמיוחד שאחרי הגירושין, בדרך כלל הגבר יוצא כשידו בתחתונה.

בקיצור,

תביני אותו. הוא דואג לעתיד שלו, ולפי מה שאמרת - זו לא דאגה שהגיעה משום מקום. 

ובעז"ה לא תזדקקו כלל להסכם הזה, ובגיל 90 תיזכרו בו כנקודה משעשעת בהיסטוריה שלכם.

נ.ב.

לי הרבה יותר הפריע החלק של ההסתרה... שנים של נישואין, ילדים וכו' - ורק עכשיו הוא חושף בפנייך שיש לו נכס.

לדעתי זה יותר חמור מההסכם שהוא רוצה לחתום עליו.

מיסי מקרקעין מחושבים לפי תא משפחתי (בעל ואשה + ילדים קטינים), כלומר כל נכס ששייך לאחד מהאנשים בתא המשפחתי - ייחשב כאילו הוא שייך לכולם לצורכי חישוב מיסי מקרקעין.

הם עשו את זה כדי לסגור פרצה שהייתה בעבר, כשאנשים קנו בית על שם הילדים שלהם על מנת לחמוק ממיסים.

התמודדות לא קלה בכלל,

איך הוא חוץ מהכסף? יש בו גם צדדים טובים? 

אבל,אולי תנסי לחשוב אך הוא רואה את העולם.הוא גדל ככה. ככל הנראה אם היית גודלת ככה,גם את היית כזו.

אז קודם כל,סבלנות.... אני הייתי קודם כל מרחמת עליו ומבררת על טיפול שאני אלך אליו,רק בשביל לדעת איך להתמודד מול דבר כזה. אולי ההורים שלך יכולים לעזור לך לממן אותו?

או שתאספי כסף בצד,בלי שיידע

מה דעתך?

וככלל אל תשווי לבעלים אחרים,כי אולי הבעליםש להם מפרגנים אבל הם לא טובים בדברים אחרים שבעלך טוב בהם.

שמעת צד שני?

אנחנו מתחתנים רק עם אנשים מושלמים?

הכרחיות?? יש לו בעיה והוא צריך לטפל בה

להבין למה כ"כ מהותי לו הכסף והדקויות,

על מה זה יושב

ואיך אפשר להקל מעליו את החיים.

זה משהו קריטי ונצרך.

לפני שרצים לשלוח את הבעל לטיפול ולצעקות של "אלימות כלכלית", אולי באמת יש בעיה והוא נלחץ ממנה?

והוא סובל מOCD 

אבל בד"כ זה דבר שניתן לטיפול 

הרבה הצלחה בע"ה!!

לא כל העולם יכול לצפות בפוסטים שלך, אפשר לכתוב שם אנונימית בקלות.

ואם זה פורום של גרושות למשל,אז יש שם עצות ונשים עם המון ניסיון

את ההסבר על האנונימי

יש מקומות שהיא עדיין מתאפשרת.

שאני חדש כאן יחסית ומעיר הארות...  (זה לא טעות כתיב)

האחד בא לגור וישפוט שפוט????

זה צום קל יחסית כי זה נגמר מוקדם

תני לו לשתות היום הרבה, (קצת מאוחר מידי)

ותבטיחי לו פינוקים גדולים למוצאי הצום עד דלא ידע......

למי שקשה

לא באמת חייבים לצום

נא לא להתעצבן עלי..