פורום נשואים טריים (עמוד 251)

נתונים:
יש לנו הזדמנות לקבל רכב, לא חדש, אבל נוסע (2009)
ביומיום פחות צריכים אותו, בעיקר לנסיעות קטנות בתוך הישוב. יותר עניין של נוחות.
לקראת סוף הריון ראשון, ככה שגם זה מצטרף לשיקולים.
כמובן שזה יתן יותר עצמאות ןאיכות חיים, אבל ינגוס כ400 שח מידי חודש,לא כולל דלק...

מה אומרים?

היי לכולם.
מעולם לא חשבתי שמשתמש בפורום אבל מנסה ...
קצת עלינו:
אנחנו נשואים 6 שנים. 2 ילדים. אוהבים מאוד, מחוברים, הרבה שיחות, שיתוף והומור... הרבה מריבות רגילות כאלו, שנינו דעתנים וחזקים ולומדים עם הזמן לריב "נכון" , לכבד ולהגיד גם טעיתי כשצריך.
בעלי איש מדהים, ישיר ומפרגן, עם פתיל קצר, מעלות וחסרונות כמו כל אחד וכמוני גם.
ועכשיו לעניין עצמו:
הוא אדם מאוד לא מטופח. לא מסתפר, מסדר זקן רק כשאני מתחננת ולרוב אני מסדרת לו בעצמי כי יש לו שתי ידיים שמאליות הוא לא יודע לבד, לא מצחצח שיניים כמעט, בקיצור מפאת כבודכם.
קורה הרבה שפתאום נוצר מגע, משהו ביננו, ואז פתאום אני נרתעת, בגלל שלא נעים, או ריח מהפה וכו, וכשאני מבקשת בשיא העדינות, הוא מתבאס וכבר לא בא לו יותר. מרגיש שכביכול זו הערה וביקורת.
חשוב לי להדגיש שבאמת יש בינינו פתיחות מטורפת והרבה פעמים מרוב תשוקה ואהבה באמת לא שמים לב לזה וזה לא מפריע. אבל לפעמים כן. מה, אני אמורה להכריח את עצמי להתגבר? אדגיש שאני ממש לא בנאדם איסטניסט שנגעל מכל דבר.

רציתי לשאול.

יש לי אחות בת 27 ומתחתיה אחות נוספת בת 25

שתיהן בשידוכים.

לקח לזו בת 27 הרבה זמן לתת אישור לאחות בת 25 לצאת יחד איתה לשידוכים.

ולבסוף נתנה לה במפח נפש עצום להתחיל לצאת.

 

לפני חודשיים פלוס בת ה-25 יצאה עם בחור לא בשידוך והיה נראה שמתקדם ממש טוב.

בת ה-27 לא רצתה לשמוע ממנה מילה על הבחור. אמרה לה אל תכאיבי לי יותר. לא מעניין אותי כלום על הבחור הזה.

והקשר בינהן נהיה כועס וטעון.

 

לפני 3 שבועות פלוס, התקשרה אלי אחותי בת ה27 בבכי הסטרי, אמרה לי אם היא סוגרת לפני אני מתאבדת. שתקתי.

חשוב לי לציין שהיא ממש ממש ממש רוצה להתחתן . במצב של טירוף.

היא טיפוס מאוד פסימי ונירגן ואוהב לראות הרבה שחור. יש לה לעומת זאת את הזמנים שמתגלגלת מצחוק ושמחה.

היא מתלוננת וכועסת הרבה על בורא עולם איך עושה לה את זה. ומה הוא רוצה ממנה,

היום שוב בכתה לי על זה שהיא תקועה. ונמאס לה, והיא מיואשת, ומה הוא רוצה ממנה.

 

בין אחותי לבחור בסוף לא הלך.

והקשר בין 2 האחיות חזר להיות "נורמלי"

 

השאלה שלי היא כזו.

סיפרתי לאבא שלי את מה שאמרה אז בזמנו... והוא זרק לי משהו כמו עיזבי, זה סתם רגע של תסכול.

עזבתי את זה. אבל לא יודעת אם עשיתי נכון.

מה עושים?להמשיך להתעלם ? יתכן שסתם זרקה את זה מתסכול ואין מה להתייחס?

כותבת לאור כל מה שקורה לאחרונה.

 

עוד פרט חשוב היא מטופלת אצל פסיכולוגית.

ניק מוכר כאן העדפתי לפתוח חדש שלא יזהו.
נשואים ב"ה 6 שנים פלוס ילד שהוא מתנה בפני עצמה
חיכינו לו כל השנים האלה למעשה...

הזוגיות שלנו מאוד מורכבת
במשפט אחד
אני רודפת לאהבה והוא בורח.
נתחיל מהילדות הוא גדל בבית מאוד קר,בית של תכלס, המון בעיות בין ההורים , ילדות לא פשוטה בכלל.
לא בית נורמלי בקיצור היום ב"ה הרבה יותר טוב אבל החוסר אהבה שם זה העיקר בבית.. עוד מהדלת אפשר להריח כמה אין שם אהבה בכלל.
איך זה משפיע על בעלי?
הוא לא יודע לפנק, הוא לא יודע לאהוב, לפרגן, מילה טובה, להחמיא, לתמוך, להקשיב, להיות אוזן קשבת, החבר שלי, יחסי אישות זה בגדר חלום(מהמקווה עד קבלת הנידה שוב אולי 3 פעמים שמתוכם לא תמיד מצליחים)
הוא מאוד קריר, תכלס כזה, יכולה לבכות לידו והוא ישן ולא יתייחס, מדבר תמיד בכן ולא אין יותר מדי שיחות עמוקות.
מתחילת הנישואין קלטתי שמשהו שם לא בסדר ,עשיתי עבודת מחקר לאט ובזהירות על מה עבר בילדות(גיסתי,אחותו שיתפה אותי הסברתי לה שזה למטרת שלום בית) והבנתי מאיפה הכל מגיע לו.
הוא גדל ככה.
לקחתי מחברת שלמה למישהו שעוסק בבעיות ריגשיות מהסוג הזה וישבתי איתו כמה שעות והסברתי הכל הוא קרא, הבין והתחיל איתו טיפול שעלה הון ובחלקו השתלם.
רוב הדברים עדיין נשארו... היחסי אישות לא השתנה כמובן הוא חייב שתמיד יהיה לו נוח, ולא עייף, ושאף אחד לא יפריע, ושתמיד הוא יהנה הראשון אני אף פעם לא מעניינת...
הוא תמיד מתחמק , מזיז אותי אם אני מחבקת שחלילה לא נגיע לזה, מתרחק, לא ישב לידי בסלון כדי שלא אגע בו וכו...
התקשורת גרועה ברמות הזויות(!!) .
אין נושאים על מה לדבר, עולמות שונים כלכך. כלכך. כלכך.
לפני הטיפול הריגשי הלכנו לטיפול זוגי אחרי כמה מפגשים אמר למטפל " אנחנו בסדר לא צריכים טיפול"
ניסיתי תמיד להילחם, להסביר לו בצורה הכי נורמלית שלא ככה מנהלים זוגיות תקינה, הבית בקריסה...
ואין עם מי לדבר.
התחלתי לעלות שלב, שלב המרמור הגיע.
אני עצבנית ברוב היום, כעוסה, צמממממאאאאה לאהבה! על מגע לא מדברת בכללל...
מיותר לציין שבאתי מבית ההפך הגמור, בית שהדלק שלו זה אהבה וחום.
מאז שנולד הילד עברנו עוד יותר חוויה קשה... הוא ישן איתנו וזה סוג של בריחה אחד מהשני עכשיו בכלל אין להיות ביחד.
אני מאוהבת במצווה מקווה אבל תמיד הולכת בתחושת ריקנות וחוזרת לריקנות.
יכול להיות שיהיה משהו אבל לא תמיד יצליח כמו שצריך להצליח ונפסיק באמצע.
הוא בן אדם טוב, אבל אני מרגישה שברוב הזמן אני כמו פסיכולוגית שלו הוא נשען עלי בעיקר שאעזור לו בהרבה דברים שקצת תקועים לו כרגע.
אגב ,הוא גם מטופל אצל פסיכולוגית ואת הטיפול הריגשי הפסיק כרגיל...
לא מרגישה אוהבת, או בעצם לא מצליחה להעניק אהבה למשהו שאיאפשר להעניק לו.
אני שבורה. שבורה. בוכה בבקרים, בלילות,בעבודה, בכל מקום...
לא שמחה לחזור הביתה בכלל לא.
שמחה להיות עם הילד שלי לבד ,רק שנינו
אציין שהוא עובד 4 ימים בשבוע 2 בקרים ו2 לילות (14 שעות כל משמרת) בשאר הימים בבית פיזית ולא בבית ריגשית.
הוא מאוד דיכאוני כזה, כל דבר מכניס אותו לעצבות
אין לי טיפת של שמחת חיים. חוץ מהילד שלי, האור שלי
לא יודעת כבר איך לתאר מה אני מרגישה כבר מרוב שהכל מעורפל
עברתי איתו ים השפלות, דברים שלא מצליחה למחול עליהם
דברים שפגעו לי בכבוד האישי שלי ששמרתי עליו שנים,והוא הרס.
אני בעיקר עצבנית עליו, עונה בתכלס... לא מראה יותר מדי דאגה חום אהבה.
שהולך לעבודה אולי שיחה אחת ביום הוא יתקשר וזה רק לשאול מה עם הילד ואם צריך עוד משהו.
רשמתי כאן ממש בקטנה, לא יודעת למה.. אולי לפרוק
אולי יש למישהו עצה לתת לי לפני שהכל מתפרק.
מיואשת.. מבולבלת...

היום פורסם כי 2 צעירות נהרגו מנפילת גובה בגבעת שאול.

לא פורסמו ממצאים או נסיבות אבל אני מתערב על 2 אפשרויות:

1. מדובר על 2 בנות לסביות שכל כך פחדו מהנטייה שלהן ושנאו את עצמן בגלל הסביבה

2. מדובר על חוזרות בשאלה בפוטנציה שכל כך פחדו מהחזרה שלהן בשאלה ושנאו את עצמן בגלל הסביבה.

אני נוטה לכיוון סעיף 1.

ואם אני טועה אני צנצנת(אם יתברר שטעיתי אקח את מלוא האחריות).

ואני שואל, למה? למה צריך כל כך להפחיד את הסביבה מהנושא הזה של מיניות? Over ההסתרה וover ההצנעה הזאת גורמת למקרים כאלה בדיוק. נערים ונערות ששונאים את עצמם בגלל שהם חושבים שהם רשעים גמורים בגלל שיש להם יצר בריא אפילו אם מדובר בנטיות להטביות.

גם כאן בפורום הנושא הזה נתפס בעיני רבים ככל כך רעה על גבול הפחד ההרסני.

אני לא אומר שיש להפגין מיניות בראש חוצות כן? אבל גם כלפי עצמנו פנימה, כל העיסוק האובססיבי כלפי מה שמוגדר "צנוע" והתפלפלויות על תילי תילים של הלכות גורמים לנושא הזה להתפס כדבר כל כך אסור ומפחיד.

הלוואי ואזכה להנחיל לילדים שלי את הנושא בצורה כך שהם לא יפחדו ולא יתביישו בעצמם.

הלוואי.