זהו, התייאשתי סופית מהזוגיות שלי ומבעלי. נמאס לי ממשחקי חוסר יחס, חוסר אכפתיות. אני בהריון שלישי. חודש שמיני. קשה לי. מנסה בכל כוחי לנהל בית עם שני ילדים קטנים ללא עזרה ממנו, ללא יחס. רק פרצופים ועצבים. קשה לו בעבודה, לא מרוצה, מרגיש ״על סף תהום״ לדבריו. קשה לו בבית, קשה לו וקשה לו ומרשה לעצמו להתנהג בצורה אנוכית בלתי מתפשרת. לא נותן לי יחס בכלל, לא נותן יחס לילדים כשנכנס הביתה, נכנס היישר לעינייניו ומדי פעם שואל אם יש משהו לאכול ומחכה שאכין משהו. לעולם לא יציע להכין לי או לפנק או לברר לשלומי. פשוט שני זרים. טוען שאני משתלטת על העיניינים ואין לו מקום בבית. אמרתי לו שיש לו מקום, רק שיתפוס אותן. אבל אני לא יכולה לחכות שיתחשק לו להיות מעורב ובינתיים שום דבר לא יקרה. די נמאס!
בשבוע שעבר לא הרגשתי טוב. כולםםם שאלו לשלומי והוא לא סימס אפילו. כלום. נכנס הביתה היישר לספה עם הטלפון. היום מעדתי בעבודה. סימסתי לו מה קרה ושהכל בסדר. קרא את ההודעה (מנפלאות הווטסאפ שמספר) אך אחרי שעתיים קיבלתי תגובת סמס אם עכשיו בסדר. :/ עצוב לי. מנסה לדובב אותו והוא לא מעוניין לדבר. עסוק בלהגיד שהוא פגוע, נכנס כל יום עם פרצןף הביתה ולא מתייחס אלינו בכלל. חייבת לציין שגם הילדים התחילו להחזיר באותו מטבע. פשוט לא מתייחסים כי יודעים שאבא יהדוף או יגיד שלום לא נעים.
אובדת עצןת. מיואשת.
בשבוע שעבר לא הרגשתי טוב. כולםםם שאלו לשלומי והוא לא סימס אפילו. כלום. נכנס הביתה היישר לספה עם הטלפון. היום מעדתי בעבודה. סימסתי לו מה קרה ושהכל בסדר. קרא את ההודעה (מנפלאות הווטסאפ שמספר) אך אחרי שעתיים קיבלתי תגובת סמס אם עכשיו בסדר. :/ עצוב לי. מנסה לדובב אותו והוא לא מעוניין לדבר. עסוק בלהגיד שהוא פגוע, נכנס כל יום עם פרצןף הביתה ולא מתייחס אלינו בכלל. חייבת לציין שגם הילדים התחילו להחזיר באותו מטבע. פשוט לא מתייחסים כי יודעים שאבא יהדוף או יגיד שלום לא נעים.
אובדת עצןת. מיואשת.
הייתי מחדד ש-וגשל וטלמן לא קטנות אלא וותיקות
כואב לי הלב