שבוע טוב,
תיאור קצר:
נשוי כחצי שנה, יש לי אישה מקסימה שבציבור היא מלאת חיים וזורמת וטוב לה.
לצערנו עדיין לא קיימנו יחסי אישות, אבל בתקווה שנצליח (מצד שנינו) בשבועות הקרובים.
אני פונה במשהו אחר שאולי קצת קשור:
יש לא מעט פעמים (כמו עכשיו...) שהיא נהיית אובר-רגישה.
נעלבת מדברים שבזמנים אחרים היא לא נעלבת מהם, נניח.
אני לוקח את זה מאד קשה לצערי וכל פעם מנסה לפייס אותה.
כשהיא מוכנה לפתוח את הנושא (לוקח זמן), זה נגמר לרוב ב-מן "אשתדל לשים לב לזה בפעם הבאה", למרות שאני לא חושב שזו טעות איך שאני מתפקד והיא מחדש מצטערת שהיא פתחה את הנושא, כי זה מעלה לה את התחושות הלא נעימות.
בכללי לא כיף לי תחושות הבאסה שלה ושאני צריך להתאמץ המון כדי להוציא את זה ממנה.
גם אם הדבר הנכון זה לתת לה זמן משלה (היא לא אומרת לי את זה לצערי), זה עדיין מבאס להסתובב בבית עם אישה מבואסת.
זו תופעה מוכרת לכם?
איך לדעתכם צריך לתפקד?
אני חושב שהיא בעצמה לא יודעת מה לענות לי, אם אשאל אותה.
סתם דוגמאות שהיו:
באחת השבתות, לצורך קבלת חדר עם שני מזרוני יחיד, סיפרתי לחבר שלי שאנחנו אסורים כדי שיהיה לנו (זה היה החדר היחיד).
היא כמעט יצאה עליי כשהבינה שסיפרתי לו ובסוף שיקרתי ואמרתי שלא סיפרתי ופשוט הוא החליט לעבור, רק כדי שהיא לא תיפגע (למרות שהרגשתי רע עם זה :/ )
דוגמא אחרת:
היא תכננה לנו טיול ירח-דבש בחו"ל למשך שבועיים, עבדנו קשה להזמין טיסות, מלונות, ימי חופש וכו'.
בסוף טסנו ולא נהניתי כל כך... לא הרגשתי שזה בשבילי ללכת לראות נופים ובתכלס התגעגעתי לארץ ולמקום שאני לא אצטרך להסתיר את יהדותי.
היא לקחה את זה קשה וטענה שאם הייתי בעניין שלה, אז זה לא היה מפריע לי לא משנה איפה שהיינו.
זה גרם לי לתהות ולחשוש שאולי אני לא בעניין שלה, אבל אני לא חושב.
כיף לי ונחמד לי איתה, אבל זה לא קורה כל רגע.
ולי אישית *מאד* קשה להביע רגשות ואני משתדל כן להביע (הבעתי המון בחו"ל).
ועדיין בסוף הטיול כשהיא ראתה איזה משפט קיטשי שמישהו רשם למישהי, היא הראתה לי.
וכשאמרתי לה שבא לי להקיא(מרוב קיטשיות, בצחוק כמובן), היא נעלבה ואמרה לי "אתה לא מבין שאני מקנאת בה?! שיש לה מישהו כזה איתה??"
מה הייתם ממליצים? :/
אני מרגיש שלא טוב לה כל כך (כרגע... יש פעמים שהכל בסדר) ובתכלס אם השנה הראשונה צריכה להיות בתחושת "פרפרים", אז זה לא המצב לצערי
