נשואה 15 שנה 4 ילדים.
מצב נישואים לא משהו.
בעלי לא מוכן להושיט יד בשום דבר בבית וזה אומר ממש כלום.
כתוצאה מזה החלטתי לא לכבס לו ולא לעשות בשבילו כלום.
פעם אחת היה ריב קשה בערב שבת והוא החליט לא לשבת איתי ועם הילדים.
את כל האוכל שנישאר ישר שמתי במקרר כדי שהוא לא יהנה ממה שבישלתי.
מאז כבר יותר מחודשיים הוא קונה לעצמו אוכל לשבת ולא יושב איתי ועם הילדים.. עושה לעצמו כביסה ובעצם מתעלם ממני לגמרי.. בהכל הכל...
דיברתי איתו והוא אומר לי "את אישה זה התפקיד שלך..לדבריו אם אני רוצה שבת נורמלית כל המשפחה סביב השולחן הוא מוכן בתנאי שאני יעשה הכל.
משגע אותי להכין דברים ושהוא קונה מבחוץ אבל אני לא שפחה.
אנחנו לא במצב להביא עזרה מבחוץ..
אני כבר לא יודעת מה עדיף...
מצב נישואים לא משהו.
בעלי לא מוכן להושיט יד בשום דבר בבית וזה אומר ממש כלום.
כתוצאה מזה החלטתי לא לכבס לו ולא לעשות בשבילו כלום.
פעם אחת היה ריב קשה בערב שבת והוא החליט לא לשבת איתי ועם הילדים.
את כל האוכל שנישאר ישר שמתי במקרר כדי שהוא לא יהנה ממה שבישלתי.
מאז כבר יותר מחודשיים הוא קונה לעצמו אוכל לשבת ולא יושב איתי ועם הילדים.. עושה לעצמו כביסה ובעצם מתעלם ממני לגמרי.. בהכל הכל...
דיברתי איתו והוא אומר לי "את אישה זה התפקיד שלך..לדבריו אם אני רוצה שבת נורמלית כל המשפחה סביב השולחן הוא מוכן בתנאי שאני יעשה הכל.
משגע אותי להכין דברים ושהוא קונה מבחוץ אבל אני לא שפחה.
אנחנו לא במצב להביא עזרה מבחוץ..
אני כבר לא יודעת מה עדיף...
המשפחה התעקשה שנכבד ונתחתן רק לאחר סוף שנת האבל אין עם מי לדבר על זה המשפחה קבעה ואין לנו ברירה אלא לקבל את זה.. אי אפשר לתאר את עוגמת הנפש והתסכול שאנחנו נמצאים בה כשאנו מבינים שהחתונה שלנו תתקיים רק בעוד כמעט שנה... רציתי לשאול אם היו זוגות במצב כזה שהיו צריכים לצאת זמן רב בין אירוסים לחתונה שיש להם עצות איך לשמר את הקשר איך לגרום להתלהבות להימשך? עצות איך להתמודד עם המצב בהצלחה ובלי תחושת תסכול ועצב שלא עוזב אותנו בשיחות ובפגישות.. אנחנו לא במקום של להיפרד לכמה חודשים ולחזור ממש לא אנחנו לא מסוגלים לשמוע עצות כאלו. אנחנו כרגע נפגשים מעט פעם בשבועיים וממעטים שיחות בפלאפון אך מרבים להסתמס ואנחנו מחפשים עצות איך להתמודד עם זה ולהצליח לשמור על הקשר בשמחה ובהתלהבות. לפני האירוסים יצאנו שנה וקצת, ואנחנו שומרים נגיעה. נשמח לעצות מעשיות תודה!!!!
