אבל אחרי שהילד קצת גדל אז יותר השתפר. וחוזר עם כל ילד הריון ושנה אחרי המצב מתדרדר ואח"כ משקמים את היחסים
אבל מילד לילד זה הרבה הרבה יותר השתפר. אם אחרי הראשון היתה שנה קטסטרופה אחרי השלישי היה גם עדין רגעים גרועים אבל פחות נורא מהראשון.
בקיצור הניסיון לימד להתגבר על קשיים
וברור שאנחנו היום הרבה יותר מכירים ולכן יודעים לא להיכנס למריבות מראש ואם כן נכנסו לצאת מהר משם וגם אנחנו היום הרבה יותר קשורים. אם פעם במריבות היינו כל אחד לפינה שלו היום להפך כן מנסים להבין ולהסתדר ולא לברוח אז הקשר הרבה יותר עמוק וחזק ולא פוחדים להתמודד עם האמת
מניסיון של שני ילדים לבינתיים.
כשאין ילדים ברור שהרבה יותר קל וזורם, כי יש הרבה פחות מטלות.... והרבה פעמים יוצא שכל אחד דואג לעצמו בלבד.
אבל כשמגיעים הילדים פתאום יש עוד הרבה אחריות משותפת שטבעי שתגרום ליותר חיכוכים, אבל אותם חיכוכים הם אלה שבסופו של דבר גם מחברים בינינו יותר כי אנחנו לומדים לעבוד על המידות ולהסתדר.
כמה שנים אחרי שהתחתנתם הילד נולד
אפשר לראות הרבה זוגות עם הרבה אהבה והכלה,כשהילד הגיע הם פשוט לא הכירו את עצמם. ההורמונים,חוסר השינה,ההורות וכו,עושים את ההבדל.גם מאוד תלוי אם הילד לפחות הראשון שנולד הוא ילד נוח,או בכיין 24 שעות
המצב ישוב לקדמותו בשלב מסוים אם הבסיס טוב.
מה שאני אומרת בעצם זה שאם הבסיס לא טוב מלכתחילה/ לא היה זמן לבנות אותו יהיה הרבה יותר קשה לבנות אותו או להמשיך ממקום מסוים כשמגיע ילד. לא חסרות סיבות, חוסר שינה, שינויים הורמונליים, כלכלה, התנהלות שונה בבית, וכמובן שינויים נפשיים שקורים שהופכים להורים.
כן שמעתי דעה שאומרת, רב שאני מאוד מעריכה בתחום, שלא ממליץ להיות ללא ילדים תקופה ארוכה, שגם להיות זוג בלי ה"קשר" הזה, הילדים, ומה שהם מביאים...מניסיון של כמה זוגות גם.
בכל אופן, הכל תלוי ברצון, בהקרבה, הכלה ובאהבה. כמו שיש לפני.. צריך בכמויות יותר גדולות ובסבלנות 
ילד יכול לעשות פלאים לזוגיות ולהפוך את האהבה ליותר עמוקה וקושרת.
שגם כשהמצב גרוע מביאים עוד ילד ועוד ילד,והמצב מסתבך
גורם לבעיות
מה שאני באה להגיד,זה שגם כשיש אהבה והכלה לפני לא תמיד זה אומר שיהיה גם אחרי הילד
מנסה לחדד לו על השאלה הספציפית שהוא רצה מענה עליה.
למרות שכמו בכל תחום הזוגיות הכל מורכב, אין חוקים ודפוס.
אם יודעים להתמודד עם קשיים ביחד, כזוג, ולתמוך אחד בשני,אפשר לעבור הכל ביחד
כשיש ילדים משותף יש עוד יותר מחויבות להלחם על בניית הזוגיות ועל התגברות על קשיים ומשברים - זה מוסיף עוד רמה של מחויבות מעבר למחויבות שיש מעצם הנישואין
משפט כזה "ילד יכול לעשות פלאים לזוגיות ולהפוך את האהבה ליותר עמוקה וקושרת" - יוצר אשליה כאילו זה קורה מאליו מעצם העובדה שיש ילד ולרוב זה ממש לא ככה. מי ששומע כזה משפט וחושב שזה מה שיעזור לו להרים או להציל את הזוגיות טועה טעות חמורה.
רצוי מפואר עם בריכה פרטית או ג'קוזי...
שלום לכולם,
יש לבעלי יום הולדת בכ"ז אדר, והמשפחה שלו מתכננת לבוא בהפתעה במוצש הקרוב.
(פעם ראשונה שכולם יכולים לבוא אלינו כי עברנו לדירה יותר גדולה)
הכל נשמע מצויין... אבל יש לי בעיה גדולה עם זה:
יש לו בערך 5 אחיינים קטנטנים, שנורא מלכלכים.
קנינו השבוע ספות חדשות.
הם מתכננים להביא 2 עוגות שוקולד והרבה שתיה מתוקה עם כוסות ח"פ.
עכשיו כדי לחדד - אין לי שום בעיה עם ילדים קטנים - באים אלי הרבה פעמים מהמשפחה שלי, אך ההבדל נעוץ בכך שאצלינו הם לא יסתובבו עם אוכל מלכלך בסלון אלא רק במטבח, ואני יכולה חופשי לבקש מאחותי שתשים לב.
לעומת זאת רק אספר לכם איך הספות אצל חמותי וגיסיי ניראים - מוכתמות ומלאות פירורים. נותנים לילדים חופשי לטייל עם אוכל מלכלך ולשתות על הספות שתיה מתוקה ואפילו לקפוץ חופשי עם נעליים!!
שתבינו מה הולך להיכנס אלי לבית נקי תמיד עם ספות חדשות וקירות צבועים.
ואין מצב שאני מבקשת מילד לא לגעת במשהו או לאכול רק ליד השולחן - כי זה לא יחס הולם לילדים אצלם. ילד זה ילד ומותר לו הכל. (כן, זה המצב.)
מה לעשות???? חייבת עצות דחוףףףףףףף!
וגם תגידו לי בבקשה, האם אני מידי קפדנית?? או שצריך לשחרר?
תודה!
שתבינו מה הול
בנגקוקאו ציפה לשמיכה שנראית טוב
אין לי בעיה עם הילדים אם אני איתם לבד, כי אז אני יכולה להפעיל עליהם סמכות ברוח טובה והם כמהים לזה ומשתפים פעולה בצורה מדהימה.
אבל כשההורים נמצאים זה בלתי אפשרי, כי כשהם ליד ההורים שלהם העיניינים יוצאים משליטה, הילדים נהיים השולטים וההורים חסרי אונים ונהיה בלאגן שלם שאני האחרונה שאתערב בו.
את מבקשת מהילדים להתנהג לפי הדרישות שלך גם כשההורים שלהם בסביבה? איך עושים את זה?
נתת לי אומץ לחשוב שאפשר אחרת, כי באמת עכשיו כשעברנו מיחידת דיור שאין מצב לארח, לדירה גדולה שבטח נארח בה עוד הרבה, מצאתי את עצמי חושבת הרבה איך אתמודד עם זה.
אלו באמת ילדים בלי גבולות, וקצת קשה לשים גבולות לילדים שההורים שלהם הם אלה שכפופים להם ובטח שלא יכולים לשים להם גבולות.
לעומת זאת אצלי בבית הילדים כבר מתוכנתים לאכול רק במטבח (או בשבת רק ליד השולחן), לא להיכנס עם אוכל לחדרים, לא לעלות על הספה עם נעליים.
בקיצור, אני צריכה לעשות שינוי שיתחיל אצלי בראש שמותר לי בבית שלי להציב גבולות. וכמו שאת אומרת - מי שלא מתאים לו, פשוט שלא יבוא!
זה אולי נשמע מצחיק אבל אני צריכה אומץ בשביל זה כי אני הגיסה הקטנה, והם אלה שנותנות לי עצות ואני תמיד מסכימה וזורמת עם הכל... ואצלם זה ממש פגם לשים לב לנקיון... או לא לתת לילד מה שהוא רוצה.
המצב הוא אפילו כזה שכשאנחנו שם - אני לא מעיזה לא להרשות לילדה שלי משהו, כי מיד יתפלאו איך אני לא נותת לה, ואני ממש ארגיש שנעשה פה פשע לילדה..חח. בא לי לצעוק להם שזה פשע שאין לילדים גבולות, שילדים מחפשים את הסמכות ההורית הזאת! אבל זה נשאר אצלי כמובן ואני זורמת איתם. הילדה שלי יודעת - בבית יש כללים, ואצל סבתא מותר הכל.
לעיניינינו - גם הילדים האחרים יצטרכו לדעת שאצלינו יש כללים - ואם זה לא יתאים להורים שלהם - שלא יבואו. אבל זה יגרום לי כאילו לגלות את הפרצוף האמיתי שלי. זה האישיו אצלי... אני אצטרך להפוך למכשפה, ובשביל זה צריך אומץ.
ולכן אני צריכה להתחיל להעיז להעיר... אני זאת שתמיד מסכימה עם הכל וזורמת עם כולם.... לא הצד המעיר והביקורתי.
בפרט שקיבלתי בום בראש כשהבת הראשונה שלי היתה בת חודשיים, לבושה שמלת שבת חדשה מכובסת ומגוהצת והם רצו שאשים אותה ברצפת החצר המאובקת עם האחיין המקביל בגיל.... וכשסרבתי הם ממש עשו עלי "אמבוש" והרגשתי ממש לא בסדר שאכפת לי מהבגד יותר מהכיף של הילדה...
ומבטיחה מבטיחה שלילדה שלי כיף הרבה פעמים, רק שיש זמנים, כמו כאשר היא לבושה בגד יקר וחדש, שבהם אוי ואבוי אבל היא לא תהיה על רצפה מלוכלכת... והיא תסתכל על בן הדוד שלה מלמעלה... עצוב.
בסוף מה אתם חושבים? שמתי אותה ברצפה והשמלה הורדרדה נהיתה אפורה בשניה.
מאז, אני ממש חוששת להראות את החשיבות שלי לסדר ונקיון, כי בעיניהם זה ממש פגם גדול. וכל פעם כשאני באה לחמותי אני מלבישה להם (נוסף גם אח מתוק) בגדים שלא יהיה אכפת לי אם יתלכלו.
כשחוזרים הביתה - ישר למקלחות ...חח... אבל אין ברירה אני לא יכולה לשנות את עצמי.
ג'סיקההבעיה שלי מתחילה מזה שהם לא מבינים אותי כמו שאני מבינה אותם.
יש אנשים שלא חשוב להם הניקיון - אז אני מכילה את זה ומתאימה את עצמי כשאני מגיעה לשם.
אבל הבעיה היא שהם לא מסוגלים להבין אותי 
וסתם אני אראה מוזרה, היסטרית וקפדנית אם אגיד דברים בסיסיים שחשובים לי.
לכן המסקנה שלי מכל השרשור הזה היא שאני צריכה, כמו שאת כותבת, להרגיש בנוח עם מי שאני ולצאת מהריבוע של הגיסה הצעירה שחייבת להסכים עם כל דבר. לפחות כמובן כשהזירה היא הבית שלי. ולא להתבייש להקפיד על דברים שחשובים לי על אף חוסר ההבנה מצידם.
אסרטיביות עם חיוך על הפנים!
הבעיה היותר עמוקה שלא פירטתי היא הרגשנות 
לא יודעת מי עלול להיפגע שם וממה.
מאד רגישים כלפי הילדים, ההורים בעצמם לא מעירים, אמא מתיישבת, ילד מבקש לשבת, מיד כולם מפנים לאמא מקום אחר כדי שהילד יוכל לשבת (בן 10!!!)
איך אני יכולה לבוא לכאלה ילדים ולדרוש מהם משהו בכלל? במיוחד תחת עיניהם הפקוחות של המבוגרים... כל כך שונה ממה שאני רגילה.
יש לי הרגשה שפשוט אתחמק כמה שאפשר וברגע שלא יהיה מוצא אז באמת אאלץ להיות קשוחה, ולעמוד על שלי בנחמדות ופשוט יבינו לבד שלא מומלץ לבוא לגיסה הזאת ובכך יגמר הסיפור הלוואי אמן.
ותודה על כל המייעצים כי באמת שלא חשבתי על זה...
בסוף, רק כי אלוקים יודע שהייתי במצוקה ושאני לא פועלת מתוך רוע, הוא סידר לי את העיניינים בצורה מהממת:
בערך כשעה אחרי שפתחתי את השרשור הזה, אחותי ביקשה לקבוע פגישה אצלי בבית.
בשמחה גדולה התקשרתי לגיסתי לשאול אם אפשר שיבואו אליה במקום אלי כי אחותי רוצה להיפגש אצלי...
לגיסתי כמובן לא היתה שום בעיה, ברוך השם.
אחרי שעה קיבלתי ביטול מאחותי שהחליטה לצאת למקום פחות אינטימי, אבל אף אחד לא אמור לדעת מזה וככה זה נשאר שהמסיבה התרחשה אצל גיסתי!! 
לגבי מקרים שיצוצו בהמשך, כבר אתכונן מעכשיו - אקנה כיסויים לספות, ואתחיל אימון עצמי, שהאמת שבעקבות התגובות התעורר בי שינוי החשיבה הזה והתחלתי לטפטף לבעלי - ש " אם יבואו אלינו, נכון שזה בסדר להגיד אצלינו בבית לא אוכלים בחדרים\ עולים על הספה\ ובגדול לא נוגעים בכל דבר בלי רשות!!!??? נכון שזה בסדר???" (כי זה מה שיקרה אם הם יבואו)
וכל זה מכוון להורים - כי ההורים יכולים להיפגע אם אעיר לילדים שלהם, מה גם שלהם בעצמם אין שליטה על זה - אבל אם אהיה בראש אחד עם בעלי, ואצמד לכללים שלי ואגיד אותם בביטחון - אז ההורים ילמדו שככה אני ואם לא מתאים אז לא לבוא.
(סליחה שאני חוזרת שוב ושוב על המילים שלך, פשוט זה במסגרת האימון והשיכנוע העצמי שלי 
)
תודה על העצות ועל ההתעניינות!
אחרי 4 שנים שאני מרגישה ה"לא בסדר" (אבל יודעת שהכי כן)
גם אצלינו - הילדים שלנו לא יסתובבו עם נזלת ולא משנה באיזה גיל הם, ואצלם חופשי אוכלים בידיים, מלקקים תאצבעות, מסתובבים עם נזלת... וכדומה.
גם לדעתי זה תלוי באישה - והיא משפיעה על הבעל עד שגם הוא נהיה כזה.
אני חושבת שילדים שמרגישים מטופחים ומטופלים, ושיש להם גבולות ברורים - הם ילדים עם יותר ביטחון, גם אם לא חיצוני אז פנימי.
אי אפשר לנסח את זה טוב יותר.
להתחיל כל פעם עם דבר אחד שהכי חשוב לך.
להיות עקבית, עקבית ושוב עקבית.
בלי כעס רק החלטיות. לא מבקשת - אומרת ועושה תוך כדי. אפשר אפילו עם חיוך וחיבוק קטן.
סליחה, לא יכולתי שלא לסכם כי זה כבר דגדג לי באצבעות לכתוב את זה
אני חושבת שלהכנס למאבקי כח עם ילד בן שנתיים זה התנהלות לא בריאה בלשון המעטה
אחד הטריקים הכי טובים עם ילדים קטנים נקרא "הסחת דעת" - נפל אוכל ברצפה - את לוקחת אומרת "מלוכלך, נזרוק לפח" ומיד מסיחה את דעתו עם אוכל אחר
את רוצה שיאכל בכסא שלו - לא מבקשת, עושה. לוקחת אותו ומניחה אותו בכסא שלו ומיד מלהיבה אותו על האוכל שהוא אוהב תוך כדי סיפור/שיר אם ממש צריך להסיח את דעתו
פחות דיבורים ויותר מעשים - במקום לאמר לו, לעשות איתו, לאמר בקצרה ובצורה ברורה תוך כדי אבל לא לצפות שתגידי לו מה לעשות והוא יעשה, זה עדיין לא הגיל.
וגם לברור את המלחמות - לא טוב שהחוויה הקבועה עם הילד היא כל הזמן סביב הלא והאסור - אני מקפידה על סינר ולפעמים כשהילד ממש מתעקש ומעיף את הסינר לא תמיד שווה לריב איתו. אם הבגד שהוא לובש עדין וחשוב לי אני אוריד לו גם את הבגד ושיאכל רק עם גופיה. אם זה בגד שמתכבס בקלות אפשר לעגל פינות
התנהלות עם ילדים זה לא שחור לבן, משתדלים להקנות הרגלים אבל צריך גם לדעת מתי להתגמש
(יאכל בסכום ולא בידים - לי אישית נשמע צפיה מוגזמת לגיל שנתיים, חכי עוד קצת, הוא יגיע לגיל יותר מאוזן ויתרגל לאכול בסכום)
זרימה נינוחה ונעימה עם הילד יש לה ערך גדול מאד - ומנסיוני עם ילדים בשלל גילאים - צריך להקנות הרגלים בשלב שהילד בשל לזה.
עוד דבר - הקנית הרגלים נעשית על דרך החיוב ולא על דרך השלילה - מה הכונה? כמה שפחות לאמר אסור ולא וכמה שיותר לאמר - עושים כך וכך.
דוגמא מגיל יותר גדול - ילד נכנס בצהריים וזורק את הילקוט בסלון - אפשר לאמר "לא זורקים ילקוט בסלון" "אלף פעמים אמרתי לך!!" (מצליחה לדמיין את הטון?) ואפשר לאמר "ילקוט לחדר!" - קצר, ברור, החלטי ולא תוקף את האופי/אישיות של הילד
יצא ארוך מקווה שקצת עזרתי
אני צריכה לסכם לי את הדברים שנאמרו כאן.. ולנסות ליישם.. לחזור בתשובה - זה לא רק בשביל ה"חוויה". זה כי זו האמת.
להיות קשורים לה', למקור הכל, לתת משמעות לחיים. להתנהל לפי מה שמתאים לנשמה שלנו. זו הדרך האמיתית של עם ישראל מעולם.
נכון, שאדם מתנהל כך - בסופו של דבר גם חש טוב עם המשמעת של החיים, עם זה שיודע שעושה דברים בעלי משמעות נצחית. עם זה שהוא חי לפי ערכים ביום-יום. עם זה שפונה לקב"ה.
אז יופי שאת כמהה לחזור בתשובה. אבל אל תהיי כמהה רק ל"הרגשה", אעפ"י שאפשר להבין. אלא לאמת..
אני לא מכיר את הניק שלך ואת הנפש שלך. אבל "זוגיות" זה רק אחרי נישואין. מי שעומד בכך - לגמרי מרגיש אח"כ את השכר על זה..
אכן, תחזיקי, תתפללי במתינות, שימי לב למילים. תחפשי שיעורים שטובים לך - לא לכל אחד מתאים אותו דבר. ספרים שמדברים אלייך - ובעז"ה תצליחי.
כמו שאומרים חכמים: "לפום צערא אגרא", לפי הצער - המאמץ - השכר. תתעקשי על האמת, בסוף גם תריגי טוב איתה בפעל...
הצלחה רבה.
יותר ממליצה!!
ישנו בוודאי את מעוררת השראה ואני מאחלת לך שתהיי במצב של "לכתחילה אַריבעֶר" זה הכי נורמלי בעולם להרגיש ככה והמחשבה שיום אחד ההתמודדות תיעלם ואהיה "פקיד ביטוח" רגוע בלי ניסיונות מקורה בדמיון ובעצת ייצר שנוטע בנו את המחשבה ש"אם את/ה לא דלוק על ה' 24/7 אז חסר לך משהו בסיסי"
פשוט שטויות!
דבר שני- לאנשים האמיתיים שחשובה להם האמת אין מנוחה ותמיד אבל תמיד יהיו להם עליות וירידוץת גם לתוך חטאים זה המסלול וה' לא נבהל מהחטאים שלך הרי הוא יצר אותך הוא יותר "נבהל" אם את לא לומדת מהחטא את השפלות שלך וחוסר היכולת להסתדר בלעדיו.
אם את ירושלמית או שלא אני ממליץ בחום בחום בחום ללכת לשיעור של הרב ארז משה דורון בכל ימי ראשון (כן היום...) במרכז נפגשים בבן יהודה 26 בשעה 8 והנושאים שמדוברים שם הם אחד לאחד מה שכתבת והוא נותן כלים נקיים ומזוקקים כיצד לעבוד עם הרגשות האלו בצורה נכונה .
יש לך גם את השיעורים שלו ביוטיוב תכתבי אור פנימי או משהו כזה.
מחבק אותך חיבוק "שומר נגיעה" וירטואלי ארוך ומחזק רק כדי שתרגישי שכולם אבל כולם גברים ונשים מתמודדים עם מה שכתבת המיואשים ויתרו ואנשי האמת ממשיכים להילחם על הרגשת הלב הבוערת.
את לא מבינה כמה השרשור הזה משמח את השם... !!
אשרייך ואשרי חלקך שזכית לרצון בדור שלנו..אני נמצאת במדרשה מטורפת לבעלות תשובה, את מוזמנת לפרטי אם זה מעניין אותך..תאמיני לי..זה ה-מקום להתחיל בו מחדש..
תגובה מושקעת..אהבתי
כל הכבוד
רוצהלהיותבשמחהכדאי כדאי.. רשמית יכולה להגיד שהוא השיב לי את הנפש..
בלעדיו אני מת!!!!
הוא היחיד שהצליח לחבר אותי לה'!!!
בתפילה שתמיד אתקדם וגם אם אפול לא אבהל...
בעצות המתוקות..כלכך מתוקות.. רק פותחים את הספרים ומבצעים כבר מבינים שזה זה..
או כמו שרשום בחתימה שמעלי- הוא הצדיק היחיד שמבין אותנו. על אמת.
הכל נראה לי מרוחק מהמציאות שלנו כיום
שכול אחד יכול להבין בספריו כי הם כלליות גדול שכוללים מגדול ועד קטן (המקור בספר כוכבי אור) - אבל צריך לרצות באמת
יעל מהדרום)צריך לנצל כל השניה.
שנה ראשונה היא חיוב מהתורה, החיוב הזה הוא בסיסי כ"כ וברור למי שמבין קצת את המשמעות הבסיסית של חיבור בין בני זוג.
בשנה הראשונה נזרעים הזרעים המשמעותיים לקשר, השורשים של החיבור ביניכם מתחילים להתהוות וחשוב מאוד שתעמיקו אותם ככל האפשר.
גם אם מאוד מצפים ממכם להיות הזוג הנוצץ שמגיע לכל מפגש, נסו להשאר בבית במידת האפשר, לקצר ביקורים או להמנע מהם מבלי לפגוע כמובן. חמי שממש מתעקש אפשר ורצוי להסביר בעגינות שממש כיף לכם לפגוש את כולם אבל כרגע יותר כיף ונכון לכם להפגש אחג עם השני.
אציג את זה מהד השני- אסור ואין מצב שמפגשים משפחתייןם מכל קרבה יגרמו להפחתה או להחלשה של הקשר שלכם.
עכשיו חפשו אייך למצוא את הדרך המשותפת לכם ע"מ לכבד את כולם מבלי לפגוע בקשר שלכם. זה אגב אחלה שאלה לזוג שנמצא בתחילת דרכו ולומד לדבר ולהקשיב אחד חשני ע"מ למצוא פתרון משותף.
ואגב המשפחות של שתינו גדולות, השתדלנו להמנע ממפגשים לא מוכרחים בצורה נעימה ולא פוגעת.
ועוד משהו, היה שלב שהרגשנו שפספסנו קצת את השנה הראשונה והחזרנו את עצמנו לשם, היינו כבר עם כמה ילדים וזה היה ממש כיף לחזור ולשחזר את התקופה הנפלאה הזו.
מחפשים דירה בראש פינה, זכרון יעקב, צפת וכיו"ב עירות קסומות לליל הסדר+יומיים נוספים בחוה"מ.
קיימים המון צימרים אבל אנחנו לא יכולים לסמוך על הכשרות או לבדוק שם חמץ..
אם אתם יודעים על משהו,
אשמח שתפנו אלי
תודה!
אלעדשלום לכולם
הסיפור שלי הוא קצת מוזר...נולדתי וגדלתי בשומרון,למדתי בישיבה תיכונית מהוותיקות והמוכרות,סוף דליתים הלכתי לישיבה שחורה התחתנתי עם בחורה ממשפחה חרדית לכל דבר וכ'ו סה"כ אני 10 שנים בציבור החרדי,דפקתי שטייגען מה שנקרא,אך זהו הספיק לי מטעמים אישיים (לא השטייגען,אני מתכוון להישאר אברך בע"ה,אלא חיי הקהילה).
עכשיו...אני רוצה לחזור הביתה,אך אני מכיר בציבור הדתל"ש רק סוג של איפה שאני הסתובבתי רעננה אלקנה שערי תקווה פ"ת קרנ"ש קדומים והצד השווה שבניהם פחות או יותר אנשי קריירה איכותיים בעלי מידות. אך באיזורים אלו 25% מחבריי ירדו מהדרך בצבא או לפני,קיצר אני מחפש משהו שאני לא מכיר(אם בכלל קיים.אני מקווה שכן) קהילה כמו ביישוב,כולם חרדלניקים,ישנם מוסדות תלמודי תורה וישיבות קטנות
אם מישהו מכיר אני אשמח שיכתוב לי תשובה
תודה רבה!
(אם מישהו מחפש כובע וחליפה יד 2 שיציין-אני אצור איתו קשר..)
על נתונים.
איך בדיוק אספו אותם?
50% בקרב איזה שכבות גיל?
איך מגדירים יציאה בשאלה?
האם כשמפסיקים להאמין - למרות ששומרים מצוות?
האם כששומרים מצוות - אבל מפסיקים להאמין?
או אולי האם בעצם הנתונים מתייחסים
לכל ירידה ברמה הדתית ביחס לרמה בשנות הילדות?
כי זה דבר מאוד טבעי.
בתחילת השיעור הרב מדבר על הנתונים ובהמשך על איך זה קרה
תוכל לתאר מה רואים שם?
הם הורידו כנראה את השיעור מיוטיוב..
שמעתי את השיעור מזמן אז אני לא זוכר בדיוק את כל הפרטים
יכול להיות שיש לי את השיעור במחשב
אני אבדוק ב"נ
לדוגמא, איתי ביסודי למדו לא מעט מחללי שבת שההורים העדיפו חינוך דתי או מסורתי. מכיוון שהם למדו בממ"ד הם נספרים כדתיים.
וגם לצד ההפוך, יש המגדירים את עצמם דתיים וזה מתבטא אצלם בעיקר בבית הכנסת בשבת- כיצד נגדיר אותם?
במקום להתפעל או להתרשם פשוט תדגום בראש כמה משפחות שאתה מכיר
תגלה שבהחלט יש תופעה של דתלוש- לא מתקרב ל 50% בכלל לדעתי
ישנן תנודות ליברליות או חרדליות
ויש גם התחרדות
בזמנו מו"ר הרב נריה זצ"ל אמר לי ש80% בהתחשב ברקע ובגיוון הינם הצלחה גדולה
מחקר שמפרסם ארגון 'חותם'.
עורך המחקר, מיכאל זלבה, בדק סקרים של הלמ"ס בין השנים 2002 ו‑2012, וראה שלמרות שחילונים יולדים פחות, יורדים מהארץ יותר ואפילו חוזרים בתשובה לא מעט, שיעורם באוכלוסייה נותר יציב ועומד על 43 אחוזים.
וזו לא תופעה רגעית, אלא תופעה שקיימת כבר 20 שנה.
זלבה הסתמך על 'הסקר החברתי' של הלמ"ס המחלק את האוכלוסייה היהודית הבוגרת לחמש קטגוריות: חרדי, דתי, מסורתי דתי, מסורתי לא כל כך דתי וחילוני.
הוא ראה שרק 50 אחוזים ממי שגדלו בבית דתי מגדירים את עצמם כדתיים בבגרותם.
לאליפ:
80% היה נחשב הצלחה אם זה 80%
רק אם הוא נכשל במחצית המקרים זה מוגזם
בהלכה ובצניעות, בייחוד עם בני המין השני ובנוסף (לא "אבל" כי זה לא סותר) אני קלילה ולא "מרובעת" מחשבתית. זו הכוונה. ציינתי את זה כי אני מרגישה לפעמים שדוסים מאוד נעולים מחשבתית בשונה מדתיים רגילים
תלוי באיזה נושאים מדובר, כמובן..
קודם כל הייתי מציעה לטפל בפחד שלך מבגידה ולבדוק מאיפה הוא מגיע
מעבר לזה, אין שום קשר בין רמת היראת שמיים כפי שנראית כלפי חוץ לבין טיב האדם מבפנים- בין אם הוא אדם דתי וירא שמיים ובין אם הוא לא אדם דתי אך אדם מוסרי ונאמן
אבל יש גם חילונים שמעולם לא בגדו והם נאמנים מאוד
יראת שמיים אמיתית אמורה להיות מספיקה, אבל אי אפשר לדעת זאת על סמך איפה הוא לומד או אפילו מה הרב שלו אומר עליו
את הביטוי "אין אפוטרופוס לעריות" אני כל כך לא אוהבת. תמיד נשמע שמביאים את זה כתירוץ למעשים שלא יעשו במקום להוקיע ולגנות את המבצע
מאמר חז"ל "אין אפוטרופוס לעריות" זה תמרור אזהרה לכל מי שחושב לזלזל בגדרים וסייגים מתוך תחושה ש"לי זה לא יכול לקרות"
אז חז"ל אומרים - אין אפוטרופוס לעריות! שמור על עצמך כי לאף אחד אין ביטוח
שמישהו משתיק מקרים מזעזעים באמירה שאין אפוטרופוס לעריות
שלא נדע מצרות
נכון שאם מישהו הוא ירא שמיים אמיתי וכו' - אז מן הסתם בין השאר גם זה יהיה.
אבל גם בחור דתי נורמלי, לא אמור להיות פתוח עם נשים מעבר לגבול נכון. ולא אמור חלילה "לבגוד".
אם את מרגישה "מאויימת" ממישהו שמדבר עם נשים, אז או שתמצאי מישהו שאכן מתרחק מכך, או שתמתני קצת את חששותייך.
השאלה אינה אם "בחור יחסית פתוח ושומר הלכה רגיל" יתאים לך. אלא יותר, האם לאור זה, בעצם בחור "דוס" כמו שאת מתארת, לא יהיה לא מתאים לך ותקחי אותו רק בתור "ביטוח"... זה קצת עוול כלפיו..
לדעתי, תחפשי בחור שמתאים לך במכלול - אופי, מידות, שמירת הלכה, אי פתיחות מוגזמת עם נשים - וגם שאת רואה שהוא אמין ונאמן ואפשר לסמוך עליו.
שמתאים לחול המועד פסח.
מישהו היה בצימר בעין כרם או מושב נחם?
בכרטיס היא-רווק
זו לא נגיעה מכוונת, וגם לא להנאה.
טיפה יותר מרחק.
אל תדאגי.
אנחנו עוברים דירה ובעל הדירה מעונין למכור לנו
מקרר , ארון , וגריל גז שאף פעם לא השתמשנו
לטענתו המקרר עלה לו 14 אלף
והארון 8 אלף
והגריל גז במרפסת 7 אלף עלה של חברת אובר ,
הכל תקין ובמצב טוב מאוד .
שנציע לו מחיר והוא יחליט כמה אנחנו אמורים להציע לו מניסיון של אנשים בקנית מוצרים יד 2 ?
תודה מראש .
ומה המצב של הדברים
הארון סנדוויץ? אם לא - הוא לא יחזיק מעמד במעבר דירה
ארון סנדוויץ ומצב מצוין לא הכי יפה .
כנל המקרר והגריל נראים די חדשים.
וזה בדירה שאנחנו נכנסים כך שלא צריך מעבר .
אז אני חושבת כמה להציע ....
חשבתי להגיד לו 6 אלף על הכל הגיוני?
אני יודעת שהוא מצפה ליותר...
הוא מוציא את הדברים מהדירה ואת צריכה לדאוג לתחליף, נכון?
כמה שאתם מוכנים להוציא על מה שתקנו בלעדיו זה הסכום שתציעו לו.
מן הסתם זה הרבה יותר נמוך ממה שהוא מצפה אבל אתם לא צריכים להוציא את הסכומים שהוא מצפה להם, אתם גם לא חייבים את הריהוט שלו. אם זה לא מספק אותו אז שיוציא את הדברים ותקנו מה שאתם צריכים
הארון אם אני יקנה אני יקנה יותר יפה ולא מסנדויץ ב2000 שח מה שכן שם הוא מובנה בדיוק במידות בקיר..
גריל גז אף פעם לא היה לנו זה קורץ ובאמת לא יודעת כמה שימוש עושים בכזה דבר ...
ומקרר הוא גדול ויפה וזה מה שהכי קרץ לי...
תעיפי מבט בזאפ
מקררים גדולים מפירמות מוכרות יש לך גם ב 3000, 5000 ועוד ועוד
לא מכירה דגם ספציפי מומלץ אבל זה שהוא שילם 14 אלף על מקרר זה הסחפות שלו
בקיצור - תנסי להציע לו 6000 אלף על הכל ותראי אם זה מספק אותו
אם לא יספק אותו אז תלכי ותקני בחנות ארון ב 2000 ומקרר ב 4 אלף - את תמצאי גדול ויפה
גריל גז נשמע לך שימושי? זה עניין אישי. לי אישית לא נשמע כל כך שימושי בשבילינו אבל זה כבר עניין שלכם.
כי זה לא מה שהוא דורש הוא מבקש שאני יציע כמה אני מוכנה לקנות.
אנחנו קנינו מקרר מדהים של סמסונג ב3,000 וחדר שינה שלם ב8,000.
או שהוא קונה דברים באיכות מוגזמת (ואז למה אתם צריכים את זה?), או שהוא יצא פראייר לגמרי, או שהוא עובד עליכם...
אז א. תבדקו כמה עולים הדברים עולים חדשים בזאפ, או כמה מציעים עליהם ביד 2 ולפי זה תראו כמה זה שווה באמת.
ב. תבדקו מה האופציה השניה מבחנתכם? אם לקנות חדש תבררו כמה אתם מוכנים להוציא על חדש ותשוו את זה למה שהוא מציע על הישן...
תארון אמרתי לו שלא .
תגריל הצעתי לו 1000 הוא לא הסכים שרציתי לעלות את המחיר הוא אמר שהוא כבר מכר את זה.
ותמקרר הוא רצה 2500 והסכמתי ואני חושבת שזה יקר ואין לי דרך חזרה כלומר לא נעים לי לבטל לו כי שאל אותי 10 פעמים אם זה סופי מבחינתי .
יש לי מקרר פשוט מצוין סתם הסתנוורתי
הוצאה מיותרת שבא לי לחזור אחורה.
ואז זה הגיע לסוג של מריבה ובעלי לא רצה תמריבה .
ובסוף גם גיליתי שהמקרר בן 10 שנים בקיצור עבד עלינו כהוגן .
כל הזמן הוא הכניס הבאתי לכם את 12345 .... חינם לא בקשתי כסף בפועל יוצא שהצליח לפעול ריגשית שכביכול תמכר את שאר הדברים שלא ההיתי קונה אותם.
כפרת עוונות ב100%.
פשוט אין לא נעים!!!!!!!!!!!!!!!!!!! 
תנתקי איתו מגע שלא ינצל אותכם
חדש דגם שאת רואה ומתרשמת ולא רק מה שהוא מציעה לך. תוכלי לומר לו שבאמת רצית אך זה לא מסתדר לך.. עדיף עכשיו שלא יהיה נעים ולא תתחרטי אח"כ
כי היום מצחיק אותי לחשוב איך הוא הצליח להשתלט לי על הרגש במחשבה הוא פשוט אלוף.
ושקניתי מקרר בן 10 שנים ב2500 רק בגלל שבמראה החיצוני נראה טוב.
יכולתי ב3500 לקנות מקרר חדש .
כפרת עוונות .
הסקתי מסקנות ובתפילה שאנו נהנה מיזה .
הבנתי שהוא מיועד להשתלב בין ארונות המטבח. השאלה אם זה הכרחי (כמו תנור בילד-אין) או אפשרי לשים אותו במטבח בצד?
דה לונגי זאת חברה טובה?
בעניין תנור מה צריך לבדוק ומה הופך תנור רגיל לתנור טוב מאוד (אישה שאוהבת להשתמש בתנור לאפיה וכד)
השאלה אם הוא יעמוד בצורה יציבה ויראה אסתטי
